026_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/tP3Y4e5b?c=rlo0tEoU&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד'. עמ' 277, דף רע"ז. "לוח התשובות לפירוש המלות" אות י"ט

הוא שואל, מה הפירוש, ה' קצוות? זה קשה.

ה' קצוות, אנחנו לומדים תמיד, ו' קצוות. היינו, ארבע צדדים, ומעלה מטה, כמה זה?

תלמיד: שש.

רב"ש: ו'. למה, מה פתאום ה'? נראה אם הוא מפרש את זה.

ה' קצוות הנ"ל, ה' חסדים הנ"ל באות י"ח, שלמדנו, הנקראים: חג"ת נה"י, עש"ה, שהם באמת ה' הבחינות: כך למדנו, שאין לנו יותר מה' בחינות. מאיפה זה נובע? זה נובע מד' בחינות דאור ישר, עם השורש. אלא מה, מדוע אני מכנה אותם חג"ת ולא כח"ב? משום שאין בג' בחינות הראשונות אור החכמה, אלא אור חסדים בלבד, הן נקראות: חג"ת נה"י, אבל באמת יש לנו לדבר בכח"ב זו"ן, שהם ד' בחינות דאור ישר, הם השורש.

למדנו באות י"ח, הוא אומר, מדוע נקרא ה' חסדים? משום שבכתר חכמה בינה אין כבר חכמה, אלא חסדים. שה' חסדים מכונה אצלנו בבחינה ד' בחינות דאור ישר בשם בחינה ג', אה, ד'. אותיות… גם כאן בחינה ג' דעביות, יותר טוב. זה בחינה ג' דעביות, יש שם רק חסדים, ... אורות.

לכן החג"ת לפי התכללות בכתר חכמה בינה, ובחינת עצמו של זעיר אנפין, מכונה נצח, והתכללות המלכות בז"א, מה שזעיר אנפין נכלל ממלכות נקרא בשם הוד.

ולפיכך מה שלמדנו שם, ה' חסדים, אותו הביאור. אנחנו נלמד על "ה' קצוות", דהיינו להורות, שכל קצה יורה על בחינה מיוחדת של ה' הבחינות: כח"ב זו"ן דאור ישר, הנכללות בז"א, על דרך שנתבאר באות י"ח.

מה היה השאלה? אנו מדברים תמיד מו"ק. היינו ו"ק, מה דוגמה, ה' קצוות? מה כאן, מה עם היסוד? את זה הוא רוצה עכשיו לפרש לנו. ואומר כך, אמנם היסוד ז"א אינו קצה מיוחד, הוא אומר. שהרי אין יותר מה' בחינות דאו"י. אלא היסוד ז"א, הוא בחינת התכללות של כל ה' [ה]קצוות יחד. באופן שיש ב' פעמים ה' הבחינות הנ"ל, אצל ז"א: א' בפרטיות, שכל בחינה נבדלת לעצמה מבחינת קצה מיוחד, שנקראות חג"ת נ"ה. הב' בכללות, שכולן נכללות יחד, ומעורבות זו בזו, שנקרא יסוד ז"א.

מהו השאלה, ומהו התשובה? השאלה הייתה, אם יש לנו כלל, שיש ו"ק, אז אם כן מדוע אומר הרב, לפעמים ה' קצוות? ועוד קשה לנו, לא, להבין אחר כך. על זה הוא מתרץ שכלל, שכל מה שאנו מדברים, אנו מדברים מהיסוד הראשון שנקרא ד' בחינות דאור ישר עם השורש. שבחינה א' היא חכמה, בחינה ב' בינה, בחינה ג' זעיר אנפין.

ובאות י"ח הוא אומר, הוא מבאר, מה זה בחינה ג' דאור ישר, בחינת זעיר אנפין. אז הוא אומר, שבחינת זעיר אנפין הוא רק אותו ה' בחינות. היות שיש לנו כלל, שכל בחינה כלולה זו מזו, לכן הוא חושב, אצל זעיר אנפין, מה שנכלל מבחינת עליונות או מתחתונות ואותו דבר נוהג בכל ספירה ספירה.

ומה שאנו לא מפרטים כאן בכל ספירה ספירה, הוא מטעם שאין חידוש. היות בזעיר אנפין יש חידוש, דהיינו האור, מה שמאיר בבינה, מאיר אצל זעיר אנפין רק בזעיר אנפין, אם כן, זה דבר חדש שאין בבינה. כמו כן חכמה אינה מאירה בזעיר אנפין, כמו שמאיר בחכמה. אינו מאיר בזעיר אנפין, זה דבר חדש, לכן יש לנו שמות חדשים.

אם כן יוצא, אין א' ב' ג', אין א' ב', כולם כלולים זה מזה. אלא בג' הוא מפרט. מה הוא מפרט לנו? מה שנכלל מכתר חכמה בינה, נקרא אצלו בשם חג"ת. בחינה, בחינתו עצמו, הוא נצח, ומה שנכלל מתחתון ממלכות נקרא הוד. ויותר מזה אין לנו.

אם כן, חוזר ושואל, אם כן, מדוע אנו לומדים זעיר אנפין ו"ק? היינו שיש עוד בחינה, מאיפה אנו לוקחים זה? מאור ישר. באור ישר אין יותר מה' בחינות. מה הוא מתרץ? שגם יסוד יש ה' בחינות. שגם שם איזה בחינה שישית, הגם בו יש רק ה' בחינות. אלא מה? יש ה' בחינות באופן פרטי, המכונה ה' חסדים, יש ה' בחינות שנכללים יחד, זהו יסוד.

ובשביל מה צריכים ה' בחינות נפרדים זה מזה? מדוע צריכים ה' בחינות, כל אחד ואחד לעצמו? ומדוע אנחנו צריכים ה' בחינות שיהיה באופן כללי, המכונה יסוד? אז זה הוא לא אומר לנו.

אבל יחד עם זה יש קושיה עצומה. מה אנו רואים, בצורה גשמית, ה' קצוות או ו"ק? ו"ק. איך? מפרשים. ימין ושמאל, דרום צפון, נקרא חסד וגבורה. מזרח נקרא תפארת, למעלה נקרא נצח, למטה נקרא הוד, ויסוד נקרא מערב. כמו מלכות. אם כן, כמה יש ה' קצוות או ו'? ו'. וזה הוא לא מסביר לנו.

יכולים לפרש על פי משל, בספר "שיחות חיים", מביא שם מה שהמאיר, זיכרונו לברכה, שהוא סיפר מה ש… איזה דברים, אז סיפר למעשה, שמלך אחד בנה פלטין גדול, והזמין כל הציירים הכי גדולים שבעולם שיציירו כל הקירות.

כל מיני, כל אחד ואחד צייר מעלה, מטה והכול צייר. שהיה צריך לצייר על פלטין … ארון בקיר בצד אחורי, בצד המערב, לא היה מה להוסיף. הוא שלח לכל הציורים שבעולם, אין מה להוסיף, הכול כבר יש. עד שבא יהודי אחד ואומר, יש לו מה להוסיף. כאילו הציורים אומרות, מה אתה מוסיף? חכו ותראה, יש לי מה להוסיף, מה שאתה לא תמצא בכל קיר וקיר. מה עשה? עשה ראי, מראה. איך אומרים, שפיגל?

תלמיד: מראה, מראה.

רב"ש: מראה. נמצא, מה היה שם? שום דבר. רק כל מה שיש בכל הארמון היה נראה בצד המראָה. המעשה הזאת יכולים להבין. אז יסוד, אין שם שום דבר, הכולל … כל, וזה עשה יהודי. גם מביא שם מעשה.

עוד הפעם. הוא מביא שם מעשה, ראי, למטה סגור, לא יכולים לראות יותר למטה. רק את יותר מטה לא רוצים לראות. לכן הוא אומר, כמו מה? שמש שמכה מקום הזה, אור חוזר. אבל אומרים, יש, אם אין מכסה למטה, יש אור חוזר, לכן זה ראי קשה לנו לעשות. שם המעשה מביא מעשה ביהודי, שאומר שאבי למד פעם, אני זוכר, שיתר המעשה בדיוק שלא יחסר שום דבר שגורם בזה יסודות גדולים.

תלמיד: אהה.

רב"ש: כן.

ומה, כולם עובדים עבודות של הקדוש ברוך הוא. בעבודה של עצמם, הוא אמר, רוצים לעבוד. היינו, כולם רוצים שפע. שפע שייך לקדוש ברוך הוא. זה הבחינה שלו. מה הבחינה שלנו? שאנחנו לא נקבל לעצמנו, על זה אנחנו צריכים לעבוד. על זה אנחנו לא עובדים, על זה אנחנו לא חושבים. רק מה חושבים? על הקדוש ברוך הוא, מה שהוא צריך לעשות, לתת לנו שפע. ואפילו צריך להיות ... להיפך.

אתה שואל אותי, כאן כתוב ה' חסדים. הוא מפרש, אין כאן חכמה. בכל דבר, בכל דבר שרוצים להבחין, לא מדברים הכול. מדברים מהבחנות עיקריות שבין זה לזה. בזה יש חכמה, בזה אין חכמה. מה שיש עוד, לא אני צריך לדבר. עיקר הבחנה הוא, יש כאן חכמה? לא, אין. זה העיקר. יש עוד דברים, לא חשוב עכשיו.

הוא שואל, מה זה ה' חסדים? תדעו לכם, אם אין שם חכמה דאור ישר, נקרא כבר ה' חסדים. מה יש שם? הרבה דברים. אל תחשבו שזה מדרגה קטנה. אבל אחר ככלות הכול, חכמה דאור ישר, אין. אני… חכמה ויש אור דחסדים. יותר משני אורות האלה אין. תשמע טוב מאוד.

אם כן, הוא נותן סימן, בזמן שאנחנו מדברים, כח"ב זו"ן, תדעו שיש בכתר חכמה בינה חכמה. דהיינו, כתר משפיע, יש הכול. חכמה, מה זה יש חכמה? מה זה בינה? אור הח… העצם שלו חכמה, זה גורם לה שיצא בחסדים. אם כן, מה היה עצם שלה? חכמה.

מה זה זעיר אנפין? כבר אין חכמה. לכן נקרא זעיר. מה יש שם? הרבה דברים, אבל חכמה אין. יש שם הארות יש, הכול יש. נמצא, שאני אומר ז"ת דבינה, מה שבינה לוקחת, בשביל מי? בשביל זעיר. כבר לא חכמה, כבר אתה אומר זעיר.

זהו הסימן שנותן לנו דברי הרב, אבל יש עוד פרטים. בה' חסדים, אין כאן המקום, אני אגיד סתם. ה' חסדים יש לפעמים, שאין, שיש בהם הארת חכמה. יש לפעמים בה' חסדים אין להם הארת חכמה. אז הוא מכנה אותם כללות ה' חסדים. להראות, באופן כללי יש ג"ר, אבל אין לו שם הארת חכמה. וזה נקרא קטנות של זעיר אנפין. אבל תחת גדלותו, מה הוא? לא יותר מזעיר אנפין. היינו, פנים נקרא חכמה, כמה שיהיה לו, הכול בזעיר. מה זה זעיר? הארה. כבר נתקטן.

לכן כשאנו מדברים באופן כללי, מה אומרים? שתי קצוות יש לנו, חכמה וחסדים. איזה חסדים? של בינה, שזה נקרא עצם חכמה. ואחר כך שבא קו אמצעי, המכונה זעיר אנפין, כבר נכלל מחסדים, נכלל מחכמה. זה לומדים באצילות. אבל לפני אצילות לא היינו כאלו, לא היינו ש… לא, כן ולא, גם בזה יש הרבה הבחנות, מה של תיקון קווים.

גם כן מתבלבלים. תיקון קווים נקרא שלושה קווים. שלושה קווים יש של קטנות, יש שלושה קווים של אור דגדלות, של אור של הארת חכמה, ויש תיקון קווים אור של ו"ק דהארת חכמה. ויותר נראה, נפרש, מה שרב אומר, שעיקר השבירה הייתה בשביל שלא הייתה תיקון קווים, כוונתו תיקון קווים של הו"ק. היינו, שלא היה מאיר ו"ק דהארת חכמה, אה, ג"ר דהארת חכמה, רק ו"ק דהארת חכמה.

זאת אומרת, אתה שואל שתי שאלות בבת אחת. אחת, מדוע לא אומרים יסוד על ג"ר? ב', מדוע אנחנו לא מפרטים יסוד? בסדר. ראשית כול, באמת, זה מוכרח לתרץ שכל מה שאנו מדברים מיסוד, עיקר השמות נלקחים מעולם האצילות. עיקר משפיע לעולם אצילות, הוא אחר תיקונים. זה מו... זאת אומרת, אחר התיקונים של היסוד.

לכן שאנו מדברים בעולם אצילות, בכלל אין שם לא כתר ולא חכמה, לא בינה. אנחנו למדנו, מה שמדברים מעולם הנקודים והלאה, הוא רק בסוד ל"ב נתיבות חכמה. אלא מה? וזה הוא שואל, מדוע אנו לומדים גם באצילות, כתר חכמה בינה?

על זה הוא מתרץ, אליבא דאמת, לא היה צריך לבוא הן בעולם הנקודים, והן בעולם האצילות, רק זעיר אנפין הוא ו"ק, בלי אותי... היינו, הם כולם באו לתקן למטה מטבור דא"ק, המכונה זו"ן. לכן בשביל מה צריכים כתר חכמה בינה? על זה הוא מתרץ, כמו שגמרא אומרת, גמירי, יש לו קבלה משמיא פלגא לא יהבין. כל דבר הבא מלמעלה יש לו שלמות.

אי לזאת, לא יכול מדרגה להתחיל באמצע. לכן, גם בנקודים, גם באצילות מתחיל מכתר חכמה בינה. אלא הם לא באו לצורך עצמם. הם נתקנו למעלה מטבור דא"ק.

לכן אנו לומדים תמיד כלל, למעלה מטבור דא"ק, נקרא שם מ"ב. זה לשון הרב. זה בזוהר הקדוש. מה זה שם מ"ב? פשוט, עם מילוי, עם מילוי דמילוי. פשוט אותיות הפשוטות הוא פרצוף גלגלתא. אומר הרב, ואחר כך נסתלקו, בא פרצוף ע"ב ומילא אותו, לכן יש רמז באותיות, למעלה אין אותיות, רק יש רמז באותיות, י' ה' ו' מתמלאים. אז יש שם עשר אותיות.

אח"כ למדנו, בפרצוף ע"ב שהוא פרצוף החכמה, גם כן היה הסתלקות. ובא פרצוף שלישי, המכונה פרצוף ס"ג, שהוא מילא את פרצוף ע"ב. לכן נקרא זה מילוי דמילוי. ושם הרמז שכל אות גם כן מתמלא.

יש שם כ"ח אותיות, גם כן לזכור. אין למעלה אותיות, כ"ח אותיות. רק הרמז שנותנים למטה, המילוי דמילוי, זה מעלה פרצוף ס"ג, שיש שם כ"ח אותיות בגשמיות, ובמילוי עשר אותיות בגשמיות זה ל"ח, וד' אותיות הפשוטות זה מ"ב.

זה מראה לנו על פרצוף גלגלתא ע"ב ס"ג, שעד הטבור נתמלאו. ומה שהיה צריך למלאות למטה מטבור, הנקרא זו"ן, אז היה צריך לבוא רק לזעיר אנפין. לכן אומרים שמוכרח להיות דבר שלם, לכן יש גם למטה מטבור, היינו, עולם הנקודים ועולם האצילות.

בעולם הנקודים הוא כבר לא מאריך כל, הוא לא מעריך כל כך, מכל מאריך בעולם האצילות. שעד הטבור דאצילות נחשב לשם מ"ב, היה מקבל בחינה שכנגדו. לכן נקרא ז' מלכים. מה שמדברים מזו"ן, הוא מלמטה מהשורש של זו"ן, הוא מלמטה מטבור דא"ק. למטה מטבור דא"ק לא היה יותר מהארת חכמה.

לכן, שלומדים בעולם האצילות, איזה אור מאיר שם? רק אור של הארת חכמה. וגם בעולם הנקודים לא היה יותר, המכונה בדברי הרב, בדברי הזוהר הקדוש, בשם חכמה דל"ב נתיבות. בזוהר נקרא זה, כ"ב אותיות דבינה וי' אמירן דזעיר אנפין. שי' אמירן, שנקרא הזעיר... המאור, שנברא העולם בזעיר אנפין שעולה לבינה, אז היא גורמת לבינה שתקבל חכמה בשביל זעיר אנפין, זה רק הארת חכמה.

אם כן, כל מה שאנחנו צריכים שמלכות תקבל את האור, לא תהיה שבירה, כל אלה זה כלים, אנו מדברים בעיקר בעולם האצילות. נמצא לפי זה, לא שייך לומר מה שנותן למלכות כללות מג"ר, זה נקרא זעיר אנפין?

זעיר אנפין נקרא מה שמאיר שמה באופן פרטי חכמה אמיתית, הזעיר אנפין כולל את זה. יכולים לומר, הארת חכמה זה רק כלל מחכמה אמיתית. עכשיו, שאנו מלמדים בעולם האצילות, אומרים, יסוד. שאלת שאלה שנייה, יסוד זה בחידוש. אז זה גם כן יכולים ללמוד רק מגשמיות.

אמרתי פעם משל גשמי. אני רציתי לאכול, הוא אמר, מה אתה רוצה לאכול? אני טבעוני. אם כן, מה אתה רוצה? תן לי חמישה מיני ירקות. הוא נותן לי חמישה מיני ירקות. בא השני ואומר לו, אני אעשה לך סלט מזה, יהיה לך יותר טעם.

התחלתי לספור, מה, איפה הסלט? אין כאן יותר מחמישה מיני ירקות. מה זה סלט? זה מה שעירבת אלה חמישה. מה יש לך להוסיף? אין יותר מחמש. רק מה? הכלל זה נקרא סלט. זה נקרא יסוד. אבל יכול לתת עוד משהו? אין.

תן לו לאכול אכילה, ארוחת ערב. שם נקרא ... ... יש גם כן ... אם נותן לו הכול, אמרתי ... ... אם אכלת מרק וזה וזה, אבל יש או לא נתת לי? כאן אותו דבר. הוא נותן סלט, הוא מחפש אותו חמישה מינים שהיה מקודם, שמת בתוך צלחת אחת. אבל איפה סלט, איפה?

אנו צריכים לדעת שמה שאנחנו אומרים יסוד, נקרא תיקונים, יש הרבה דברים, שמה שעיקר תיקונים, שמלכות תוכל לקבל, שלא תהיה שבירה. כל מה שאנחנו מדברים, מדברים תמיד מהכלים, שהכלים צריכים לקבל.

כשאנו מדברים ממלכות, מדברים ממלכות דאצילות, גם כן הכוונה מקבלים. לא מלכות דאצילות, היינו, הנשמות, שהם צריכים לקבל ממלכות דאצילות הוא המשפיע להם, שהשפע, מה שמקבלים בשבילם, שלא יישברו על ידי זה. וזה מתיקון מיוחד, שנקרא יסוד, שהוא כולל כולם.

כולל כולם, יש בכולם, אבל כולל נקרא… גם כולל יש הרבה פשטים. כאן יש להבין כולל, הוא מכונה כולל גרעין. שבאופן כללי יש כאן אילן, ... חסר הרבה עבודה. כמו שאתה אומר, שמעת את השיר, הבנת? באופן כללי כן. באופן פרטי לא. אם כן, מה זה יותר גדול, כללי או פרטי?

תלמיד: פרטי.

רב"ש: אבל כשאנו אומרים, רב הכולל, זה שם הפוך. בעניין הכללי, יותר גדול. תלוי לפי עניין. כאן זה לכולל יותר קטן. והוא כולל כל הדברים. אבל, אבל לא באופן פרטי.

תלמיד: נקודה ...

רב"ש: בנגלה לומדים כך, יש כלל, ואחר כך מהכלל באים לפרטים, ואחר כך חוזרים לכלל, יש שלמות.

אם אתה רוצה לשאול שאלה, אתה צריך לשאול באופן כזה. אם אנחנו אומרים שהתיקון צריך להיטיב לנבראיו, אם אנחנו אומר, מה יעשה תיקון בעולם התיקון? לא שיהיה אורות גדולים, כמו שהיו בעולם הנקודים שנשברו, רק שיהיה אורות יותר קטנים. איזה, מתי יכולים ליפול למטרה? להיפך, מתכוונים תמיד אורות יותר קטנים.

על זה הוא שואל בצורה אחרת, אבל התשובה הוא נותן. התשובה הזאת הוא בסוף חלק א' של פנים מסבירות. הוא נותן על זה משל, המלך שהוא רוצה לשלוח הרבה כסף לבן שלו, הוא פחד שהם יגנבו. אז הוא פרט זה לפרוטות קטנות, הפרוטות קטנות אפשר למצוא אנשים נאמנים, שיוכל לשלוח על ידם. גם זה צריכים למצוא.

רק מה, אם לא היה לו איש נאמן כמו אדם הראשון, שנתן מקודם את הכול, והיות שהוא ראה שגם הוא גם היה גנב, כמו שאמרו, הגמרא אומרת במסכת סנהדרין ל"ח ... שגנב לא היה. לכן נשמתו נחלקה לשישים ריבוא נשמות, לשישים ריבוא חלקים. בכל אחד נמצא על ידי ריבוי חלקים, בסופו של דבר יתגלה כל האורות.

נמצא, באמת אורות יותר קטנים, רק אם היה נותן יותר אנשים, יותר נשמות, יותר חלקים. ועל חלקים קטנים אפשר למצוא אנשים נאמנים. גם זה קשה. מה זה נאמנים? שלא יקבלו לעצמם, יהיו גנבים. זה דיברנו מקודם. אנחנו עושים החשבונות של הקדוש ברוך הוא.

עבדתי אתמול, מה שילם לי אתמול? התפללתי אתמול, למדתי אתמול, קמתי הבוקר ללמוד, מה היה? מה הרווחתי? אני לא רואה. לא, מחר טוב לראות. מה היה חטא של עץ הדעת, שכולם בוכים עליו? כל אחד יש הרבה מעשיות של חסידים, בעניין חטא של עץ הדעת.

אדם הראשון חשב שאז כבר יכול לעשות גמר התיקון, היינו להמשיך האור, לתקן את אבי"ע, שאור יאיר עם כל השלמותו. מה היה לפני הזמן? עוד לא היה בידו לתקן את זה. לכן שהמשיך אור הגדול הזה, לא היה יכול לומר שלוקח הכול להשפיע, אחרת הוא מוותר על זה, אי אפשר לוותר על תענוג גדול כזה. זה היה נקרא גניבה. יכול לומר, שמה מקבל עכשיו הכול רק מטעם להשפיע, אחרת היית מקבל. אור, תענוג כזה לא יכול לפרוש.

זה כל החטא של עץ הדעת, שמה עשה הקדוש ברוך הוא אז? בכדי שיוכל להמשיך, אז נשמתו נחלקה לשישים ריבוא נשמות. וכל אחד ואחד צריך לתקן חלק. חלק חלקים יהיה אחר כך. בחלקים אפשר למצוא אנשים נאמנים. ומטרם שאנחנו נאמנים, לא יכולים למסור לנו, אז לא רואים.

אבל אנחנו צריכים להאמין, מלוא כל הארץ כבודו. ב… גם אומרים גם כן, עתה משנברא העולם, עד שלא נברא העולם, עתה משנברא העולם. איזה חידוש זה? היינו, עולם נקרא העלמה, אצלי ב... אין הבדל בין שנעשה צמצום, בין שלא נעשה צמצום, אותו אור מאיר. רק כל ההבדל, אם אנחנו מדברים מהמשיגים, מהמקבלים. כמה שיכולים יהיה בעל מנת להשפיע, כך רואים. אחרת לא רואים.

שהצמצום הוא תיק... כמו שמבינים שהצמצום הראשון היה תיקון על השתוות הצורה, צמצום ב' היה תיקון על השתוות הצורה, הזדככות המסך, שנעשה הסתלקות האור, היה בשביל השתוות הצורה.

השבירה הייתה גם כן בכדי לבוא להשתוות הצורה, וגם החטא של אדם הראשון היה מוכרח להיות גם כן לבוא בידי השתוות הצורה. כן אומרים חז"ל על אדם הראשון, "נורא עלילה בני אדם", בתחילה ב… בעלילה היה מוכרח לחטוא, אחרת אי אפשר לתקן את זה. אפילו שלומדים את זה, לומדים, מעשה לחוד, וקושיה לחוד, וזה וזה לא מתערבים.

עוד הפעם. אנו לומדים, אנחנו צריכים לעבוד על מנת להשפיע. אנחנו אומרים, עיקר התיקון הוא יהיה מקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: לקבל.

רב"ש: אז אני יכול רק לתרץ למשל. יש קטנות ויש גדלות. מה זה קטן? שמרגילים אותו. מקודם מרגילים אותו שילמד, שיתפלל שיהיה בעל מנת להשפיע. ואחר כך לומדים אותו, מה שיקבל כבוד וכסף, וכל הכול, גם יהיה בעל מנת להשפיע. המשל הזה אתה מבין? נמצא, מה שאנחנו אומרים ... על מנת להשפיע בצדקה, שזה יותר קל. זה נקרא קטנות, שהוא קטן, לא? מה זה קטן? לא יכול להבין מטרות גדולות.

אז הוא אומר, והיות שהאדם נולד עם יצר הרע, כמו שכתוב, "לפתח חטאת רובץ", לכן אחר כך, שבא יצר הטוב, בזמן י"ג שנים בלשון הזוהר, אז כל מה שמדבר הילד זה דומה כמעשה, הוא רוצה לעשות, לקבל עליו מעשה. מה זה מעשה? כשור לעול, כחמור למשא. מדוע משא? הוא כבר שמע מה שהיצר הרע נותן לו להבין, עכשיו צריך להתקבל דעה שנייה, זה קשה לו.

לכן תבין, מה זה קטן? מעשה קטנה יכול להרים את עצמו. היינו, על תאווה קטנה, הוא יכול להרים את עצמו, להתגבר עליו. מה זה גדול? על תאווה יותר גדולה. לכן, כשאתה לובש טלית, יותר קל להתגבר, לכוון על מנת להשפיע. מדוע? המעשה הוא להשפיע.

נגיד, סעודת שבת, זה מצווה. אבל כשבאים מבית כנסת מאוחר, יש תיאבון לאכילה, ומאכלים, ריח נודף מהם, אז אומרים, זה יותר קשה להרים את עצמך ושיהיה לעל מנת להשפיע, אחרת היית אוכל. אחרת, לא היית לובש טלית, יותר קל להגיד. אחרת יותר ... קושי, זה יותר קשה. לכן, הכול בשביל מה? שמתחילים להשפיע הוא לעבוד בכדי לקבל על מנת להשפיע. נמצא, מה המטרה? קבלה. אבל מה הסיבה? על מנת להשפיע.

ברור?

אז צריכים להתחיל אות כ'.