שיעור בוקר 07.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 183 אות פ"ח

אנחנו לומדים איך האור העליון, הבורא, ברא את הרצון לקבל בארבע בחינות דאור ישר, ואחר כך עושה כל מיני מניפולציות, פעולות עם הרצון לקבל, עד שהרצון לקבל מקבל צורה שיכול להתמלא באור הבורא, שהבורא ממלא את כול המציאות הזאת. ואז הנברא הזה שהוא רצון לקבל מגיע לאותו מצב, לאותה דרגה כמו הבורא. זה בעצם מה שאנחנו לומדים.

העבודה הזאת צריכה להיות בכמה שלבים. כי הרצון לקבל הוא הפוך מהרצון להשפיע של הבורא, והוא לא יכול לקבל את המילוי הזה במידה שהוא הפוך אלא רק במידה שהוא מתאים לאותו מילוי. לכן כל השאלה, איך הרצון לקבל מגיע למצב שהוא מתאים את עצמו לאור, לרצון להשפיע. איך הרצון האגואיסטי מתקן את עצמו או מבקש מהבורא שיתקן אותו, ומגיע למצב שהם שניהם מתחברים. על זה כל חכמת הקבלה.

אנחנו לומדים שקודם יצא עולם אדם קדמון, אחריו, לאחר שהזדכך יצא הפרצוף השני שנקרא ע"ב, ואחר כך יצא פרצוף ס"ג. גלגלתא, ע"ב, ס"ג, שלושת הפרצופים האלו יצאו אחד מהשני. אחרי פרצוף ס"ג שהוא פרצוף הבינה, שהוא כולו משפיע, כשהוא מתפטר מאור החכמה שיש בו, והנקודות שלו הן בינה נקיה ממש, ב' דהתלבשות וב' דעביות, 2/2, אז האור הזה יורד למטה מטבור שאפשר כאן לרדת, ואז הוא ממלא את כול הכלי שנמצא מתחת לטבור שאלו רצונות של גלגלתא, רצונות לקבל (ראו שרטוט מס' 1). כשהוא משפיע לגלגלתא את תכונתו 2, בינה, הוא מקבל מגלגלתא תכונה 4, וזה גורם לו צמצום ב'. הבינה שהיא כל הפרצוף הזה היא מצטמצמת עד מקום מיוחד שנקרא פרסה, כי היא מקבלת מתחת לפרסה תוספת רצון של המלכות, שמלכות היא נה"י דגלגלתא, סוף הגלגלתא. יוצא שיש כאן צמצום ב' ((ZB. מלכות שנמצאת בסוף נקודות דס"ג, עולה לבינה דגוף דנקודות דס"ג, וכך נעשה צמצום. זאת אומרת עד כמה אפשר שיבוא האור העליון? עד המקום הזה שנקרא פרסה.

שרטוט מס' 1

אחרי זה יוצא עוד פרצוף אחד מאוד מיוחד. מזה שס"ג קיבל את הרשימות האלה מנה"י דא"ק, הרשימות האלה גרמו שיהיה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג, זאת אומרת בדרגת בינה של הראש, כי אסור לרדת למטה מתחת לפרסה, ולכן כדי לא לרדת לשם אז ס"ג עשה זיווג לא בפה שלו אלא בבינה שלו, בנקבי עיניים שלו. וכשהוא עושה זיווג רק על החלק הזה אז האור מכאן יורד למטה ויורד לטבור, ומטבור הוא יורד עד הפרסה (ראו שרטוט מס' 2, בצבע כחול). הפרצוף הזה הוא "עולם הנקודים" כי הוא יצא על נקודות דס"ג. בפרצוף הזה יש כרגיל שני ראשים, ראש אחד, ראש שני וגוף, אבל בכל אחד מהם יש רק כתר, חכמה וחצי מהבינה, זאת אומרת גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה בלבד. ראש א' נקרא כתר, זה ראש דהתלבשות, וראש ב' נקרא אבא ואמא, ראש דעביות, שני ראשים וגוף.

זה לא מספיק. נעשה זיווג על 2/1 שנמצא בצמצום ב'. אבל אחר כך יש עוד זיווג על הרשימו של נה"י דא"ק, שגם עלה לכאן, וכשהוא נכנס לראש הס"ג הוא גורם לכך שהזיווג יהיה כבר בפה דראש על עשר הספירות השלמות (ראו שרטוט מס' 2, בצבע ירוק). ואז נעשה זיווג על עשר הספירות השלמות, ויוצא אור מעשר הספירות השלמות האלה ויורד למטה מטבור, מאיפה שעלו הרשימות. וכאן יצא לנו אור שעבר דרך כל הכלים האלה של הנקודים, וכשהוא עבר גם את הפרסה הוא שבר את הכלים שמתחת לפרסה כי נכנס אור גדול מאוד, כי הוא יוצא על כול חמש הדרגות, והכלים שהם למטה מפרסה לא מסוגלים כך להתקיים. לכן הוא שבר אותם, והכלים קיבלו אותו על מנת לקבל, וזה "שבירת הכלים".

שרטוט מס' 2

קריין: אות פ"ח.

אות פ"ח

"וכבר ידעת שהזו"ן דא"ק האירו את אור החדש הזה לע"ס דנקודים, דרך ב' מקומות: דרך הטבור האיר לכתר דנקודים, ודרך היסוד האיר לאו"א דנקודים. ותדע, שהארה דרך הטבור מכונה בשם חולם המאיר לאותיות מלמעלה מהם. והוא מטעם, שהארת הטבור אינו מגיע אלא לכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, דראש הנקודים (כנ"ל באות ע"ד), וקומת הזכר אינו מתפשט לז"ת של הנקודים, שהם הכלים דגוף שנקראים אותיות, כמ"ש שם, לפיכך נבחן שהוא מאיר אליהם רק ממקומו למעלה ואינו מתפשט באותיות עצמם. וההארה דרך היסוד מכונה בשם שורק דהיינו ו עם נקודה, וּ, שהיא עומדת תוך שורת האותיות, והטעם, כי הארה זו מגיעה לאו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה דראש הנקודים, שאורותיה מתפשטים גם לגוף, שהם הז"ת דנקודים הנק' אותיות, וע"כ נמצא נקודת השורק תוך שורת האותיות."

שאלה: למה במקרה השני נכתב שהאור מגיע דרך היסוד, מה זה אומר? זה איכשהו רחוק.

את זה אנחנו נלמד. איך הוא צריך לעבור?

תלמיד: יש שם בינה שהיא כאילו קרובה יותר בתכונתה.

תכף נקרא ונלמד.

שאלה: לא ברור איך נקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור והתערבבו שם עד גלגלתא, וברשימות בראש נעשה זיווג של נקבי עיניים, וכאילו הרשימה הזאת כבר כזו שאסור שהאורות ירדו מתחת לצמצום ב'. ופתאום יש איזה זיווג חדש וגדלות ומתרחשת שבירה, הרי הייתה שם רשימה, איך זה יכול להיות?

אתה צודק, שאלה יפה מאוד. אבל לא הייתה בראש שום אינפורמציה, שום איסור על זה שיש מתחת לפרסה כלים שהם רוצים לקבל על מנת לקבל, לא היה דבר כזה. חשבו שהכלים דבינה כן יכולים לרדת למטה מפרסה.

שאלה: אנחנו לומדים שהאור יורד מהראש לגוף, מה זה שמזו"ן דא"ק האיר אור חדש מתחת לטבור?

מזו"ן דא"ק מאיר האור וזו תגובה לעולם הנקודים בקטנות, הוא בונה את עולם הנקודים בקטנות. כי אלו רצונות. יש לנו אור מלמעלה ורצונות למטה, וככל שהרצונות נמצאים בהתקשרות ביניהם, הם בזה מגבילים את האור מלמעלה ולא נותנים לו לרדת יותר למטה, זה נקרא שנמצאים בצמצום.

תלמיד: אז מה זה שזו"ן דא"ק האירו?

אבל מה זה "האירו", איך זו"ן דא"ק יכולים להאיר? שוב, זה דרך כל המערכת, שהם עולים מא"ק בעצמו, ודרך ע"ב וס"ג מגיעים לראש דס"ג, ודרך ראש דס"ג מאירים לעולם הנקודים. לא יכולה להיות דרך אחרת. אפילו שהם מתלבשים שם אחד על השני, אנחנו אומרים שהאירו, אבל הפעולה הרוחנית חייבת להיות לפי איך שהיא נקבעה מלכתחילה, דרך כל המדרגות, כול הקשר הוא דרך עולם אינסוף. אף פרצוף לא מחובר עם הפרצוף השני שכאילו מתלבש עליו ומאיר בו, אלא זו שוב חזרה למלכות דאין סוף ושם יש התחברות והשפעה ביניהם ואז זה יורד למקומו, אך ורק בצורה כזאת.

שאלה: למה היה זיווג בראש דס"ג ב'/א' ולא ישירות עם האור של ע"ב ס"ג?

הכול הולך לפי המדרגות, ד'/ד' זה גלגלתא, ד'/ג' זה ע"ב, ג'/ב' זה ס"ג, ב'/א' זה נקודות דס"ג עולם הנקודים, ואחר כך עוד, הכול הולך לפי המדרגות. ולא יכול להיות שישנה איזו קפיצה כי אחד משפיע על השני. כל האור החדש שבא, אפילו האור הכי קטן, באיזה מקום שלא יהיה, זה אור חדש, והוא חייב להגיע מאין סוף דרך כל המדרגות עד המקום שבו יש לו חיסרון.

שאלה: מה הקשר בין עליית המ"ן ואור ע"ב ס"ג?

העלאת מ"ן מזמינה את אור ע"ב ס"ג. הוא מאיר לאותו מקום שממנו עלה הרשימו, עלה המ"ן כדי לתקן את הכלים שיוכלו לקבל. מה זה העלאת מ"ן? העלאת מ"ן זה העלאת חיסרון, "אני רוצה אבל לא יכול. אני רוצה לקבל על מנת להשפיע אבל לא יכול לקבל על מנת להשפיע, חסר לי כוח", רצון יש, יכולת אין, מסך אין. ואז מגיע אור ע"ב ס"ג, שהוא כלול מאור ע"ב שזה אור החכמה וס"ג שזה אור הבינה, שני האורות האלה יכולים לתקן הכול. וכשהם מגיעים למטה הם מתקנים את אותו מקום שממנו עלה החיסרון, איפה שמורגש החיסרון שהם צריכים תיקון. לכן אור ע"ב ס"ג מגיע מראש הס"ג.

אתם יכולים לשאול, איפה בראש הס"ג יש לנו ע"ב? יש לנו ע"ב בראש הס"ג. כי יש בס"ג רשימות 3/2, 3 זה ע"ב ו2 זה ס"ג, חכמה ובינה יש בתוך הס"ג. לכן ס"ג לא יכול לרדת למטה עד ש 3/2 יזדככו ל 2/2, כי יש כאן הארת החכמה והארת החכמה אסור שהיא תהיה למטה מטבור (ראו שרטוט מס' 3).

תלמיד: ומנקודת מבט של הרגשה, האם זה כמו תפילה קודם תפילה או בירור?

כן, זו תפילה על התיקון.

שאלה: בקטנות דנקודים ראש דס"ג למעלה החליט שיכול להתפשט עד הפרסה. מה שני הראשים הנוספים האלה עכשיו מבררים, כתר ואבא ואימא?

הם תוצאה. זה פרצוף כתוצאה מקטנות דראש דס"ג שנכנס לקטנות. נעשה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג, ואז יוצא אור שבונה אותו רק במקום לפי הרשימות, ב'/א' מצומצמים. 2/1 צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

תלמיד: הראש הזה כבר החליט את הכול, אז בשביל מה יש עוד פעם שני ראשים מתחת לטבור?

ראש דס"ג רק מבצע, זה כמו ע"ב שמוליד את הס"ג. ס"ג מוליד ברשימות שלו, הוא צריך לברר את הרשימות, הוא צריך לבצע את הרשימות. לכן הוא בונה את הפרצוף הזה קטנות דעולם הנקודים שיוצאים על 2/1 צמצום ב'.

תלמיד: יש זיווג בשני הראשים האלה מתחת לטבור, יש שם בירור?

לזה עוד לא הגענו. ודאי שיהיה שם, כל ההתפתחות עכשיו תהיה למטה מטבור. אבל כרגיל כמו שבכל פרצוף קודם יש ראש דהתלבשות וראש דעביות וגוף, גם כאן יש ראש דהתלבשות וראש דעביות וגוף, זאת אומרת זה פרצוף (ראו שרטוט מס' 3). רק מה שמיוחד בפרצוף הזה שיש קטנות גם בראש אחד, גם בראש שני וגם בגוף, ושמות מיוחדים. ראש א' נקרא כתר, וראש ב' נקרא אבא ואימא. זה לשם עתיד, אחר כך אנחנו נראה למה נתנו להם כאלה שמות.

תלמיד: יש איזה הבדל עקרוני בין הראשים שהיו עד עכשיו לראש 1? כי הוא נראה שונה מקודמיו.

שום דבר לא שונה, זה אותו עיקרון, רק שיש הגבלה נוספת על הפעולות, רק זה.

שאלה: אמרת שהבינה מקבלת תוספת מהמלכות מתחת לפרסה, מה זו התוספת הזאת?

לא אמרתי כך.

תלמיד: מה הסיבה שהבינה יורדת מתחת לפרסה?

בינה יכולה להתפשט איפה שהיא רוצה. זה כוח השפעה, הוא לא יכול להפריע לאף אחד, זה כמו הבורא שנמצא בכל מקום.

תלמיד: זאת אומרת זה לא שמישהו מושך אותה, היא נכנסת לבד?

כן, ודאי. אבל אם עושים זיווג דהכאה על אור הבינה, אז ודאי שהוא מתפשט בכל דבר, ואז בינה יכולה לקדש את המקום.

תלמיד: האם למשוך את האור המחזיר למוטב זה למשוך את הבינה מתחת לפרסה?

לא. האור המחזיר למוטב זה לא אור הבינה בלבד, זה אור ע"ב ס"ג.

אבל נלמד את כל הדקויות האלה, יש כאן עוד כמה דקויות.

שאלה: למה אור החסדים שיוצר את נקודות דס"ג מתפשט מתחת לטבור, האם היה זיווג דהכאה שמתחיל להתפשט וליצור את נקודות דס"ג?

כי זה אור של חסדים. על אור החסדים לא היה צמצום, הוא יכול להופיע בכל המקומות, בכל הרצונות, אין עליו צמצום, הוא עובר חופשי מקצה לקצה, כי הוא לא שייך לכלי קבלה.

תלמיד: אבל מה מושך אותו למטה, למה הוא נמשך כמו בכל פרצופי דא"ק, איך פתאום הוא יורד?

כי בינה רוצה למלאות את כל הכלים ככל האפשר, כדי לתת להם אחר כך אפשרות לתקן את עצמם.

שאלה: כשבפעם הראשונה בינה ירדה מתחת לטבור הייתה התפשטות הקדושה, למה זה לא קרה כשהיא ירדה מתחת לפרסה?

השאלה היא אחרת, כי אחרי הבינה מגיע לשם אור החכמה והוא ששובר את הכלים.

שאלה: הוא כותב שלז"ת דנקודים הנקראים אותיות האור לא יכול להתפשט שם, ואחר הוא כותב שבכל זאת מתפשט.

אחרי שבינה מתקנת את המקום, יכולים להיכנס לשם אורות אחרים. תכונת הבינה כשהיא נמצאת באיזה מקום, ממלאה את המקום, אפילו את הכלים של הרצון לקבל, אבל כשבינה ממלאה אותו, הוא נכנע תחת השפעת האורות ויכול לקבל אחרי זה אפילו את אור החכמה.

תלמיד: מה זה התיקון שבינה עושה על הכלים?

היא מוסרת לרצון לקבל את התכונות שלה, תכונות דלהשפיע שהיא ממלאה אותו. נגיד שאתה נכנס לאיזה מקום והמקום הזה משפיע עליך ואתה מקבל את התכונות של המקום, הם מחליפים לך את הראש, אתה מתחיל לחשוב אחרת, אתה מתחיל לרצות לבצע משהו אחר. המקום משפיע. מה זה המקום? הוא ממולא באור של בינה. ולכן מי שנכנס לשם משתכנע שכדאי להשפיע, ואז אחרי זה יכול לקבל אפילו אור חכמה בעל מנת להשפיע.

שאלה: השאלה על התהליך של הבנייה של עולם הנקודים. בדרך כלל ראש מוליד גוף, ופה אנחנו רואים שראש דס"ג מוליד עוד ראש, מוליד את הראש של נקודים ואחר כך את הגוף של נקודים, איך זה קורה?

ככה זה היה תמיד. איך ע"ב מוליד ס"ג, איך גלגלתא מולידה את ע"ב, תמיד הפרצוף הקודם מוליד שני ראשים וגוף בכל פרצוף הבא.

תלמיד: אבל יש קודם זיכוך של המסך, המסך עולה ואז כאילו האורות של הפרצוף הקודם נעלמים, חוזרים לשורש, ואז יש מסך על עביות יותר נמוכה, זה מה שהיה בעולם הקודם.

נגיד שגלגלתא מזדככת, ואז נשארות בה רשימות דהתלבשות ורשימות דעביות. ואז הרשימות דהתלבשות יוצאות לנו ראש דהתלבשות של ע"ב, ועל רשימות דעביות שנשארו מגלגלתא יוצא לנו ראש דעביות של ע"ב, שני ראשים, ואחר כך מראש דעביות של הע"ב יוצא גוף דע"ב עד הטבור.

תלמיד: זה אומר שס"ג הזדכך, הוליד את שני הראשים, ואז על הראש דעביות של עולם הנקודים היה זיווג ואז נולד הגוף, זה התהליך?

זה תמיד כך, אין שום הבדל. כל התהליך הוא תהליך קבוע. יש הגבלות על זה שמתקיים כך או אחרת אבל התהליך הוא קבוע.

מה שאנחנו צריכים, זה ללמוד כמה פעמים במשך היום את המאמר שהיה לנו, נשתדל לחזור עליו, "אין עבירה מכבה מצווה", ואין מצווה מכבה עבירה. למה אנחנו כך מנוהלים מלמעלה, מה זה נותן לנו, איך אנחנו מחליפים בבדיקה תמידית שלנו, לשם מי אנחנו קיימים, לשם מי אנחנו פעילים, לטובתינו או לטובת הבורא. לטובתנו זה כל אחד לחוד, לטובת הבורא חייבת להיות פעולה מצידנו דרך העשירייה.

תחשבו על זה, תנסו באמת לחשוב על זה הרבה. כלפי הבורא אלו פעולות דרך העשירייה, כמו שאנחנו לומדים עכשיו על כל הפרצופים. כלפי עצמנו אנחנו פועלים באגו שלנו. פעולת השפעה לא יכולה להתבצע אלא דרך העשירייה לבורא. בואו נחשוב על זה במשך היום ובעזרת ה' נמשיך.

(סוף השיעור)