שיעור 19.06.2015 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר 'כתבי רב"ש', כרך א', חלק מאמרי חברה, עמ' 14

מאמר: "אהבת חברים"

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש"."

זאת נקודה מאוד חשובה שממנה והלאה אנחנו מתחילים להבין עד כמה שכל העבודה שלנו היא מרוכזת, ומרכזת אותנו בחיבור. זו נקודה מאוד חשובה, זה ממש שינוי איכותי ביחס למקום שבו אני מעמיד את עצמי, ששם אני מגלה את המקום הרוחני שלי.

קריין: שוב, מתחילת המאמר.

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש. ויאמר, את אחי אנכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים" (וישב).

הנה, האדם תועה בשדה, הכוונה על מקום שמזה צריך לצאת תבואת השדה, כדי לפרנס את העולם. ועבודת השדה היא חרישה, זריעה, וקצירה. ועל זה נאמר "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". וזה נקרא "שדה, אשר ברכו ה'".

כשאדם תועה בשדה. פירש בעל הטורים, שהוא בחינת "אדם" תועה מדרך השכל, היינו שלא יודע את הדרך האמיתית, שהיא מובילה להמקום, ששם הוא צריך להגיע, כמו מלשון "חמור תועה בשדה". והוא בא לידי מצב, שהוא חושב, שאף פעם לא יגיע להמטרה, שהוא צריך להגיע.

"וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחבירו.

"ויאמר האיש, נסעו מזה". ופירש רש"י, הסיעו עצמן מן האחוה, היינו שאינם רוצים להתחבר עמך. וזה גרם בסופו של דבר, שעם ישראל נכנסו לגלות מצרים. ובכדי לצאת ממצרים, עלינו לקבל על עצמנו לכנס בקבוצה, שרוצים להיות באהבת חברים, ועל ידי זה נזכה לצאת ממצרים ולקבלת התורה."

יש כאן נקודה כזאת, מאוד חשובה, שבעצם זה לא בפעם אחת, זה כל פעם יותר ויותר, עד כמה שהאדם מגלה שהוא תלוי בחיבור, שהפנימיות שלו היא בחיבור, ושם הנשמה שלו והעולם הרוחני שלו. וזה שעכשיו רואה את עצמו מחוצה לו, זו בדיוק תחילת הרגשת הגלות, גלות מהחיבור, וכך בפעם הראשונה הוא מתחיל לקבוע את המצב האמיתי.

לכן כל אחד יכול לבדוק את עצמו עד כמה שהוא באמת נמצא בפנים, שמפרש כך את הרוחניות, את העתיד שלו, את המטרה שלו, שהכל בתוך תוך החיבור. ושם הוא רואה מה הוא צריך להכין לכל מיני מצבי חושך בתוך החיבור, ואיך הוא צריך לעזור לזולת והזולת לו וכן הלאה, הכל זה רק בעניין החיבור.

לכן אנחנו רואים אילו מאורעות יש לנו. כל התורה בעצם מספרת לנו רק על זה, אילו צורות אנחנו עוברים בלהתחבר, בעד ונגד. אין יותר מה לספר ומה להגיד, אלא בהתאם לעוצמת החיבור, כך מתגלה האור. הוא בעצמו מחזיר למוטב, מאיר, הוא בעצמו ממלא אותנו, מתגלה לפי עוצמת החיבור.

שאלה: מה יש בשדה הזה שמצד אחד, נאבד בו, ומצד שני דווקא מוצא בו מישהו, אבל זה אותו שדה, מה זה ה"שדה" הזה?

"שדה" זה שנראה לי שאין בו כלום, הכל ריק, ואני צריך למצוא שם, בתוך השדה, את המקום שלי. איך שאני עובד על כל דרגות הקשר שלי עם הזולת, ומדובר על איך שאני מעבד את הקרקע ואוסף תבואה, איך אני מטפל בדרגת חי, איך אני עושה בו טיפול, איך אני בסופו של דבר רוצה למצוא שם את האחים שלי, זאת אומרת את החלקים שלי מאותו השורש.

מה זה "אחים"? "אחים" זה נקרא שיש לנו שורש עליון אחד, ואנחנו יצאנו ממנו. ואם אני רוצה להגיע לאותו שורש אחד, אז אני צריך לאסוף את כל האחים, ובמידה שאנחנו מתחברים יחד, אנחנו מגיעים לאותו שורש עליון. כך זה בעליות.

לכן יוסף מסמל לנו את העלייה. וזה שלא מסוגל לחבר את האחים לעצמו, זה מוריד אותו לדרגת החושך, לדרגת האגו היותר גדולה, היותר נמוכה. ודווקא על ידי זה שמגלה את הכלים הנוספים, הגדולים, אז יש לו כוח להתחיל לחבר את כל המרכיבים של הפרצוף או הנשמה, עד שמגיע מתוך זה כבר חיבור של עם ישראל, של השבטים. זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות בזה, למה הוא לא הצליח לעשות זאת בשדה? כי בעצם לא נגלה עדיין האגו הגדול, הרצון לקבל, שיראה לו את החושך, את שליטת האגו. כשהגיע לפרעה והתחיל לעבוד שם נגד הרצון לקבל היותר גדול, כי מצד אחד נעשה גדול בבית פרעה, ומצד שני הוא דאג לחיבור בין כל האחים שלו, בזה הוא נתן יסוד לעם ישראל. אם כך, יש לו כבר ביסודו שני שורשים, שורש האגו שלו, הרע הגדול שבתוך האדם, זה הפרעה, והשורש של יוסף, שלא רוצה כלום חוץ משכולם יהיו מחוברים כאחד למעלה מהרצון לקבל.

ברור שמחוצה למצרים לא היינו יכולים להתחבר, ומכירת יוסף זה המצב היחיד שהרצון להשפיע יכול להתחבר עם הרצון לקבל. אבל שוב, אותה הנקודה שהאדם מתחיל להבין שהוא צריך לחפש את החברה, ובלעדיה הוא לא משיג שום דבר ברוחניות, שכבר מתגלה אצלו בהרגשה ברורה שזה מה שחסר, זה כבר צעד גדול קדימה. כי רק דרך המצב הזה של חיבור, הוא מתחיל לראות שכל מה שקורה בעולם זה מחוסר חיבור, וכל מה שצריך לעשות זה בתוך החיבור. הוא תולה הכל רק בעבודה שלו, של הקבוצה, במה שקורה בעולם, ורואה את המטרה שהיא אך ורק בין כל החלקים, והוא נותן שם תנאי לגילוי הכוח הזה, הבורא, ופועל כדי להיטיב לו, להנות לו.

זו נקודה מאוד חשובה, כשהאדם יוצא מעצמו ותולה את כל החיים שלו ואת כל העתיד שלו בחיבור בין כולם. בזה הוא גם מתחיל לראות שכל העולם הוא בעצם חלקים של הנשמה שלו והוא כבר עושה חשבון אחר. זו כבר דרגה חדשה של היחס.

שאלה: רשום "וימצאהו" "וישאלהו", בין מי למי הדיאלוג הזה?

זה בתוך האדם, אנחנו מדברים על האדם.

תלמיד: כן, אבל הוא מבקש עזרה ממישהו, מישהו פונה אליו?

כן, זה הכל בתוכו, בתוך הרגשות שלנו, בתוך השכל והרגש שלנו, אין יותר. אדם אחד מוצא את עצמו בשדה, והוא לא יודע ולא מבין, וכך מתראים לו בני העולם, באי העולם, ובני ישראל כאחים שלו, אבל הוא לא יודע איך לחבר אותם יחד, איך למצוא אותם בתוך האוסף הנכון הזה. וכדי באמת להתחבר איתם, אין לו שום אפשרות, אם הוא מחפש נכון, אלא דרך זה שיהיה שקוע יותר באגו שלו. זה המשך למה שהובטח לאברהם אבינו, שזרעיך יהיו בגלות, ואז מתוך הגלות יצאו ברכוש גדול. זה בדיוק מה שקורה, שאי אפשר להכיר בחברים אלא מתוך האגו היותר גדול, כשתועים ולא רואים שום דבר ולא יודעים איך לבצע את ההליכה, וכשהאגו מתגלה, אז מגיעים לנקודת ההכרעה.

תלמיד: אני אשאל את זה הפוך, הדיאלוג הזה הוא בין האדם לבורא?

בין אדם לבורא, לא. זה האדם שמבקר את עצמו, את התכונות שלו, ומברר על ידי מה הוא יכול להתקדם. זה בא, אתה לא צריך לחפש את זה, זה בא. העניין כמו שהוא אומר כאן, הוא רק ללחוץ על החיבור בינינו, ואז מתגלים גם כל המצבים שהם כנגד החיבור בכל מיני השלמות, בכל מיני התחברויות ביניהם. הכל מתגלה בדרך, אנחנו לא צריכים לייצב כאן אילו סיטואציות מלאכותיות משלנו. אלא יש לנו רק דבר אחד, להגיע ליתר החיבור. הכל מתגלה מתוך זה.

(סוף השיעור)