שיעור בוקר 19.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 16.10.2005

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/1MRirgUy?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", אגרת ל"ט

קריין: ספר "פרי חכם - אגרות קודש", עמוד קי"ח. 

אגרת ל"ט

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה עש"ק שלח תרפ"ז לאנדאן

לכבוד החסיד המפורסם מוה"ר. .. נ"י

אחדשה"ט כיאות

הנני להודיעך, שברגע זה השגתי מכתב המדאיב נפשי עד למאד, בדבר שמסרו קונטרסי הקדוש לידי החיצונים, להתעלל בו כחפצם, ועתה תבין אותי ואת הזהרתי הכפולה והמשולשת, להחזיק סוד, ולמה לא שלחתי הקונטרסים עד היום הזה, כי יגורתי [פחדתי] מזה, וע"כ רציתי לשלוח מקודם את הקונטרסים, לכ"ק מרן שליט"א ולידי הרה"ק שליט"א.

והנה אשר יגורתי בא לי, וידי נערים מדעת [ידי בורים ועמי הארץ] בגדו בי, לעשות אשר לא צויתי, אחר הזהרתי הגדולה, שלא לגלות סודי לשום איש, יהיה מי שיהיה, והנה הבאישו את רוחי בעיני הדור, ואשר הכשילו אותי בדרך עבודתי הנשאה לעשות נ"ר לקוני, מי יוכל למחול להם את זה, ובשמים סהדי [מעידים], על עמלי בכל כוחי, להמשיך קדושתו ית' להדור ההוא."

צריכים להבין, שלבעל הסולם היו הרבה מאוד מתנגדים ושונאים. גם היום אנחנו שומעים עליהם, אבל היום הדור כבר עוסק בכלל במשהו אחר, אין אותה תורה, אין אותו קהל חרדי שהיה אז, ואין אותה נוקשות כלפי חכמת הקבלה.

קבלת הרמ"ק וקבלת האר"י היו אז במחלוקת, וחכמי ירושלים למיניהם הבינו או לא הבינו מה שבעל הסולם עושה, והייתה התנגדות מאוד מאוד גדולה לְמה שהוא עושה, למה שהוא כותב, ואיך הוא מבאר את דברי האר"י. והוא באמת פחד שהם יכולים לסתום לו את כל הדרך להפצת הספר ובכלל להפצת דבריו. 

"אמנם הס"א מוצאת תמיד אנשיה, עושי שליחותה, להפיל לי מכשולים, בכל פנותי שאני פונה בשביל להטיב לאחרים, ועכ"ד "רבים אשר עמנו מאשר עמהם", ואין הקב"ה מקפח שכרי, ולאט לאט אני הולך ומפנה הדרך, פעם פחות, פעם יותר, אבל תמיד (בשכר) עם רווח ב"ה, עד שאזכה להפיל כל שונאי השי"ת בעזרת שמו הגדול והנורא.

ואתה, אל תירא מפחד פתאים, ומוציאי הדבר קטני עבה ממתנם [אצבעי הקטנה עבה ממותנם]. כן רצה השי"ת, וכן עשה אותי ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. כי זכות תורתי גדולה מזכות אבותם, וכן בני דורו של עמוס הנביא הי' מבזים אותו ואמרו שלא היה לו להקב"ה על מי להשרות שכינתו אלא על פסילוס [המגמגם] הזה, כמ"ש בפסיקתא."

אנחנו רואים שבכלל אף פעם בדור כמעט ולא הבינו ולא כיבדו את גדולי הדור שגדלו באותו דור, "אין נביא בעירו". זה ידוע שאדם שגדל באותו מקום שבו הוא היה, אז חושבים עליו שזה אותו איש כמו שהיה, כי הדומם הוא דומם הוא לא גדל. אחד, כמו שהוא בגיל עשרים, כך הוא בגיל שישים, שבעים, מה עוד הוא יודע, עוד קצת כמה דפי גמרא? לא מבינים שאפשר להיות איש רוחני ולגדול מגובה הארץ. 

לכן "אין נביא בעירו", כך כתוב. ובהחלט האנשים הרגילים, דומם דקדושה, שמתעסקים בעשיית המצוות יום יום וזו רוח החיים שלהם, הם לא מבינים את האפשרויות האחרות לחיות. אורח החיים שלהם לא נותן להם לחשוב אחרת, איך פתאום גדל מישהו, אבל זה כלפי אותו איש שמכירים. ואת המקובלים בכלל, אי אפשר להבין, כי הם אנשים פשוטים, עוד יותר פשוטים מאחרים. ככל שהכרתי אותם, הם לא נותנים לעצמם שום חשיבות, כי איך אפשר לתת לעצמו חשיבות אם הוא בודק את עצמו כלפי הבורא? וודאי שרואה את עצמו תמיד נבזה וחלש, מי הוא ומה הוא. כמו שכתוב, שענוַת ה' שהייתה מורגשת למשה לא הייתה מורגשת בכל הדור שלו לאף אחד, הוא היה ענו מכל אדם. 

לכן בעיני העם שרואה איש שלא עושה מעצמו, לא מופיע בחשיבות עם כרס מלאה בש"ס ופוסקים, עם כל מיני דברי סודות שמפיץ לקהל, או עושה איזה פלאים לפני כולם, אז ודאי שהקהל שופט אותו לפי שכל אחד הפוסל במומו פוסל, לכן כך זה נראה. זה היה גם עם האר"י, זה היה עם רבי שמעון, עם בעל הסולם, עם רמח"ל, עם הרבה אנשים, עם כל אחד ואחד.

הבורא על ידי זה דווקא שומר את האנשים האהובים, המיוחדים שלו, שלא יתערבבו עם הקהל וישמרו על עצמם, וכך יכלו להתקדם לבד ללא שום השפעה מהקבוצה החיצונית הזאת של האנשים החרדים. כמו שבעל הסולם כתב לא פעם ומסביר כאן, וכמו שהרב"ש כותב במכתב שלו, שאנשים, ככל שהם יותר קרובים כאילו לפנימיות התורה, אז אתה צריך להתרחק מהם יותר בהתאם לכמה שהם נמצאים בפנים, כדי לא לקנות מהם את כל הקלקולים שלהם בהבנת הדרך, כדי להיות נקי מכל דבר. 

איך שלא יהיה, אף אחד לא נשמר מהביקורת עליו, ועל בעל הסולם הייתה ביקורת גדולה מאוד והיו תקופות מאוד קשות.

"אמנם כתוב: "שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר", כי לסוף אנשי האמת, המה המנצחים. עמוס, נשאר חי וקים לנצח נצחים, ומי שמע או ידע מהנעשה עם בעלי ריבו.

כן הדבר הזה, אין בעלי הלשון יכולים להזיק אלא לבני מינם, ונמצא הסער על ראש רשעים יחול, והאמת חי וקים, אינו נחלש מכל מיני השקרים, אלא עוד מתחזקת על ידיהם, כמו שדה זרועה המתחזקת ע"י זבל ואשפות, שזורקים אותם, וברכת השדה פרה ורבה על ידיהם ברצות השי"ת.

עדיין איני מרגיש הנזק שיגיע לי על ידם להפצת תורתי. וע"כ איני יודע, לכלכל לי איזה דרך להשכין אור, ולהצילו מרעתם. אבל ודאי הוא, אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם, כדת של תורה, ואמדוד את כוחי עמהם, וכל מה שימצא ידי בכוחי לעשות אותו אעשה, כי את האלקים אני ירא ואין עוד כוח זולתו ח"ו וד"ל."

מה שלא יהיה, הוא לא מתכוון לעשות חשבון איתם, אלא להמשיך בדרכו, יהיה מה שיהיה. אנחנו לא יכולים להעריך את המאמצים האלו, כי אדם שחי בתוך גטו בירושלים, אין לו לאן לברוח, העולם הוא מאוד קטן, והעולם שלו במיוחד אלו היו כמה רחובות בעיר ולא יותר. גם לפי סגנון החיים, גם לפי הקרובים והמשפחה, גם לפי החינוך שחייב להחזיק בחיצוניות, אין לו מה לעשות, אלא הוא נמצא באותו מקום עם השונאים שלו וחייב בכל זאת להמשיך ולהסתדר. זה קשור לחגים, יום יום הליכה לבית הכנסת, לכל מיני פגישות וחתונות וכולי. כל מה ששייך לחיי החברה שהוא חייב להיות בהם, יחד עם זה הוא מרגיש עד כמה מתייחסים אליו במיוחד, ועד כמה רואים אותו כשונה מאחרים לשלילה.

במשך שנים הייתי חייב ללכת עם הרב"ש לחתונות, וזה יצא כמה פעמים בשבוע. פעמיים, שלוש בשבוע הייתי צריך ללכת איתו לחתונות. מאוד שנאתי את זה, היה לי מאוד קשה. גם ראיתי עד כמה הוא סובל מִזה שהיה צריך לשבת בשולחן החשובים, לדבר איתם על כל מיני דברים ברמה שלהם, על כל החדשות שמתרחשות בחברה החרדית, ולעומתו, לעומת הדרגה שלו, אלו היו ממש דברים חסרי תוכן ומשמעות. כמה היה לו קשה, הוא כל פעם בא מאוחר מאוד הביתה עייף אחרי הישיבה הזאת ביניהם, ואחרי זה, תוך שעתיים, שלוש היה צריך לקום ולהתחיל שיעור.

החיים היו קשים, ומקובלים היו צריכים בכל זאת להשתתף בחיי הציבור מכמה סיבות, כל אחד בזמנו מסיבה זו או אחרת, גם הבעל שם טוב, גם כולם. זה כדי למשוך את האנשים, להראות את עצמו לקהל שהוא קיים, כדי לעניין אולי מישהו בקהל, להזכיר לו שיש גם דברים כאלו. איכשהו הם היו חייבים להשתתף בחיי החברה. 

"ובדרך כלל למענך עצמך תדע, שלא לכבודי ולצרכי, חברתי את הספר, זולת למענו ית' ויתעלה לבד, כי ראיתי בלבול דברים גדול בכתבי האר"י אשר סבתו הוא, מפני שהאר"י ז"ל, לא כתב וסידר אותם בעצם כתב יד קדשו כראוי, לעומק החכמה הנשאה הזאת, והרח"ו ז"ל [הרב חיים ויטל זכרונו לברכה], בעת ששמע וכתב הדברים, עדיין לא היה במדרגות השלימות, המוכרחות להשיג אותם השמועות בשרשם, כי היה אז צעיר לימים, בן שלושים שנה הי' בעמדו לפני האר"י ז"ל, כמו שכתוב בשער הגלגולים (שער ח' דף מ"ט) וז"ל: "ושעתה בשנת השל"א ליצירה שאני בן כ"ט שנים ללידתי", וכו' ע"ש, שאז בפסח כבר שימש את האר"י ז"ל, ובועש"ק פרשת מטות מסעי יום ר"ח אב שנת של"ב נחלה ר"ל. וביום שלישי שלאחריו ה' באב נפטר לחיי עולם הבא.

והנך מוצא שלעת פטירתו ז"ל הימנו הי' רק בן שלשים שנה, והאר"י ז"ל חי שלושים ושמונה שנים כנודע, וכתב עוד שם (שער ח' דף ע"א).

שבעת פטירתו לא היה שם הרח"ו ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), ויבכה לפניו ויאמר וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סלקוני מעוה"ז קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא"."

יש לנו הרבה סיפורים על האר"י, כמה הוא טרח לעשות מהם קבוצה. הוא הזמין את כולם לבוא לירושלים בערב שבת, ביום שישי, ואמר שהזמן מיוחד שאפשר לעלות ירושלימה, לעשות קפיצת דרך ולהביא גמר התיקון. ואילו הם נתנו לו בחזרה כל מיני תֵירוצים, שהילדים חולים, האישה לא מרשה, ודאי שאלו עיכובים מיוחדים מהשמיים שגם היו להם. 

אבל אנחנו רואים שמה שחמור כאן, שמי שלא קיבל מסר נכון מהמורה לא כדאי לו להתעסק ללא מורה בכלל. כי אז ילך עם הטעויות, עם השגיאות, עם השכל שלו, ורק ימנע מעצמו שבהשגחה העליונה יביאו אז אותו למקום אחר, בזמן אחר, יכול להיות בגלגול אחר. אבל לא שיסדר לעצמו יותר ויותר שגיאות וטעויות בדרך, יכנס לבלבול, ואולי יביא לזה גם את האחרים.

האר"י כאן אומר לו בצורה מאוד חריפה, מאוד קשה, "אַל תתעסקו בחכמת הקבלה". מדובר בתלמידים שמסרו את נפשם על זה, אבל לא הספיקו להבין. הוא מצווה כך שרק חיים ויטל בלבד לבדו בלחישה בסתר יתעסק בחכמת הקבלה, והם בכלל לא. אם הם בכלל לא, אז איך הוא אומר אחר כך, "אם תזכו, אז אני אבוא ואלמד אתכם"? זה לא שייך לזה. לפי השכל שלנו אנחנו לא מבינים. אדם שלא יעסוק, שלפי פקודת מורו יעזוב את חכמת הקבלה, לא יעסוק בה, איך אחר כך הוא יזכה שיהיה? יזכה. צריכים לעשות מה שאומר הרב וגמרנו, ואחר כך זה יסתדר. לא מין הסתם הוא אמר "אם תזכו". מה זה תזכו? תקיים את מה שאני אומר לך ולא יותר, ותראה כמה אם תצליח, "אבוא אליך ובירכתיך".

לצערנו זה לא יצא אחר כך, אלא רק חיים ויטל בלבד, בעזרת הבן שלו ובכמה דורות, סידר את כתבי האר"י. וזה מה שיש לנו להיום אחרי שבעל הסולם עוד בירר אותם, ואלו ממש כתבים שלפיהם אנחנו יכולים להתקדם לקודש. 

"והארכתי להעתיק דברי ספר שער הגלגולים מהרח"ו ז"ל הנ"ל, כדי שתראה שהאר"י ז"ל אסר להרח"ו ז"ל ללמד תורתו לאחרים, והוא משום, שאז לא הבין השמועות ששמע מהאר"י ז"ל על בוריים, והוא הסבה שלא רצה אפילו לסדר הכתבים ששמע מרבו, וסדרו אותו הבאים אחריו, דור השלישי, המה מהר"י צמח ז"ל, מהר"מ פאפרש ז"ל, ומהר"ש ויטאל ז"ל, אשר כל אחד מאותם המסדרים, לא היה להם כל כתבי האר"י בשלימות, כי שש מאות ניירות מן הכתבים נגנבו בחיי הרח"ו ז"ל, שמהם סידר מהר"י צמח ז"ל את רוב הע"ח, ועוד איזה חבורים, וחלק אחד גזר וציוה הרח"ו ז"ל לקבור אתו בקבר, וכן עשו. וחלק שלישי הניח בירושה ליד בנו מהר"ש ויטאל ז"ל, שנסדר מהם שמונה השערים הנודעים, ואח"כ לזמן מרובה, נתקבצו מהר"י צמח ז"ל, וסיעה גדולה של ת"ח, והוציאו חלק הג' מן הקבר, ונסדר מהם מהדורא קמא [מהדורה ראשונה], ומהדורא בתרא [ומהדורה הבאה] של הע"ח, ועולת תמיד, ועוד חבורים."

רק אחרי שמואל ויטל, הדור השלישי מהאר"י, שהיו להם כל הכתבים, הם סידרו אותם בצורה הנכונה. 

"והנה תראה, שבכל פעם לא הגיע ליד המסדר אלא חלק שליש מכללות הכתבים, שהמה ביחד עצם אחד ובנין אחד, והלואי שיספיק, וכיון שלא היה בידם אלא מיעוט קטן מהכתבים. לא הבינו עומק החכמה אז ובלבלו ביותר את הדברים במה שלא הבינו איך לסדר."

זה מה שדחף את בעל הסולם לעשות את הסדר ב"תלמוד עשר הספירות". לקחת את עיקר כתבי האר"י, לסדר אותם לפי הסדר הנכון בהתפתחות, סיבה ומסובב ממעלה למטה, ולכתוב על זה פירוש מדויק שיהיה לנו אחר כך מפתח לכל כתבי האר"י, אם נרצה. 

"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א [שכל אחד] היפך ובלבל בדברים."

העניין הוא, מה שהוא אומר, שהיו להם מוחות גדולים, זיכרון פנומנאלי, עצום, אבל הם לא הבינו לעומק את החוכמה עצמה. אלא זכרו בעל פה איפה ומה כתוב בכל מקום, אבל קישרו את הדברים רק לפי הזיכרון, רק לפי ההבנה השטחית, ולא לפי הקשר העמוק שישנו, הקשר הרוחני בין הכתבים. לכן בלבלו ועשו בזה נזק גדול לחוכמה, מִצד אחד. 

מִצד שני, בכל זאת בזה הם שמרו את הכתבים, שאחר כך היה יכול לבוא בעל השגה, לא בעל חוכמה, או זיכרון גדול, אלא בעל השגה, ולחבר את הכתבים האלה לפי הרוח שבהם. 

"והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות, אלא מצאתי חובתי מטעם... להרגיע את רוחך, לעומת שטף מים עזים, מעבדים המתפרצים על אדוניהם, ויגרשו מימיהם רפש וטיט, שיפלו במפעלם אשר פעלה נפשם הבהמי, שעוד לא הבינו בשלימות, איך להפרידו מנפש הרוחני. כי תדע שאסור לירא מפני כוחות כאלו, שאינם נובעים, אלא לשטוף כל קודש ח"ו, והקב"ה מצילנו מידם."

אין לו ברירה, הוא חייב להגיד בפה מלא שהוא גלגול האר"י. גם לא מסתירים את זה. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה, וכל האומר, הוא מעיד על כמה הוא מבין בזה. אבל גם בבית הכנסת כתוב, "בית כנסת האר"י אשלג".

אנחנו סוברים שאותה הנשמה שבאה דרך אברהם, משה, רשב"י, אר"י ובעל הסולם, היא אותה הנשמה שכל פעם באה לעולם הזה בדרגות חדשות של עביות, של התחדשות הרמה הכללית של האנושות, והיא באה כדי לשפר את חכמת הקבלה, ולהביא אותה לרמה בהתאם לאותו הדור שקם. כמו שכותב בעל הסולם, שהאר"י זה כבר תחילת שיטת המשיח.

"ואני חושב שתאמין לי, מפני שאין דרכי מעודי, לשקר ולגזם [להגזים], או לרדוף אחר כבוד וקניית שם בין הטפשים וכדומה: שעד היום הזה סבלתי, ולא היה לי רצון אפילו להלחם עמהם.

וליתר עוז שלא תתבלבל מחיילות של הס"א האלו, אודיעך סימן מובהק, שקבלנו מפי האר"י ז"ל לידע מי הוא צדיק אמיתי, ומי שהוא צדיק שאינו אמיתי, אלא ראוי להיות צדיק, שמפני זה צריך ג"כ לנהוג בו כבוד, וכסבור אתה שאנו צריכים להפיל גורלות על זה, לידע מי עובד ה', ומי לא עבדו, כי האותות והמופתים אינם מכריעים בענין זה, כמו שנודע בין החסידים, וא"כ לגורל אנו צריכים, הס מלהזכיר."

יש שני דברים כאן, קודם כל, בקטע הראשון, "ואני חושב שתאמין לי", הוא אומר שלא צריכים להתפעל מִמה שבא לאדם מצד החברה. זה לא חשוב, החברה היא לא מבינה כלום, בחברה אין אנשים בעלי השגה שמבינים או שיכולים להעריך את הדברים. אלו שמתעסקים בקבלה מתעסקים בצורה שטחית, לא נמצאים במדרגות ששם אפשר להראות להם איפה אני ואיפה אתה, ובזה להרגיע את הרוח של האדם, ולהיכנס בהבנה הדדית ובחיבור עם אלה. 

יתר הקהל הוא בכלל אוהב כל דבר למחוק ולבטל, חוץ מִמה שקרוב לו. כמו שכל אחד אומר, "הרב'ה שלי", והיתר הם כאילו לא שייכים ולא שווים. לכן צריכים להבין את הקהל הזה, גם חילוניים וגם דתיים כאחד, שמי שלא נמצא בהשגה הרוחנית, אז מטבע האדם, מהטבע הלא מתוקן שבאדם, ודאי שכך הוא מתייחס לְמה שקורה, וצריכים פשוט לחכות עד שיגדלו הילדים. זה שעושים הרבה רעש והרבה בעיות ברמת היום יום למקובל, לקבל את זה כדברים שהם שמירה מצד הבורא, שכך מעמיד את המקובל מול כולם. זה דבר אחד.

דבר שני, איך למדוד באמת אם הוא צדיק אמיתי או לא? הוא אומר שלא לפי המופתים, ולא לפי הצטיינות אחרת בידיעת החומר נגיד, כי ישנם כאלה שיודעים אותו בעל פה בצורה ממש מדהימה. על זה בעל הסולם כותב, שכשהוא בא לירושלים, עד כמה הוא התפעל מִזה שהם יודעים, וכל מילה של האר"י ממש שגורה בפיהם, אבל לא הבינו לעמקות במילימטר יותר מהשטחיות. 

לכן לא לפי ידיעת החומר, שיכולים לנאום ממש בחסד עליון, בחוכמה אדירה, הלוך וחזור, לפי כל הטקסטים של מקובלים, לא לפי זה, וגם לא לפי ניסים ונפלאות שיכולים לספר להם, ואפילו שהם כן מסוגלים לעשות, אולי כן. אלא מה שלא יהיה, לא זה ולא זה לא יכולים להיות לנו כהוכחה שהוא בעל השגה המוסמך להיות מורה דרך להשגת מטרת הבריאה. אלא מה?

"אלא תדע, ששאלה זו שאל הרח"ו ז"ל את האר"י ז"ל, ומפורש זה בספר שער רוח הקודש, שהוא שער ז' מן השמונה שערים הנודעים מהאר"י ז"ל דף א' וז"ל אות באות: "והסימן שנתן לי מורי ז"ל הוא בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו, או אם כל דבריו לשם שמים, ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו, (סובב על סוד אות אחת שלומד מחברו שצריך וכו' כנודע ליו"ח)"

כתוב, שהלומד אות אחת מחברו, חייב להתייחס אליו כלרבו. אות אחת, הכוונה לאמונה. זאת אומרת, מי שמלמד אמונה, תכונת ההשפעה, ואיך להגיע אליה, זה נקרא אות אחת. ברכה. ב', מִזה מתחילה התורה, אותה אפשר לקרוא ל"רב". 

השאלה, כמה הוא מלמד, ואיך הוא מלמד, וכן הלאה, אבל זה בעצם הסימן. זאת אומרת, שלא מתגאה בעצמו, לא מושך על עצמו תלמידים, אלא מעמיד את התלמידים לעשות כלי כלפי הבורא, ובזה מכניס אותם, מראה להם, איך להיכנס לתכונת ההשפעה, לתכונת הבינה, לאמונה, שנקראת "אות אחת". "וגם ידע לבאר רזי התורה וסודותיה, זה ודאי נוכל להאמין בו,". לבאר "רזי תורה וסודותיה", הכוונה לבאר לתלמידיו במידה שהם יכולים לעכל אותם רזים, שזה לטובתם. לא לפתוח להם רזים, כי אי אפשר, הכול לפי המדרגה, אלא כל פעם לפתוח להם יותר ויותר בהדרגה כדי שזה יעזור להם, יתמוך בכל דרכם, בכל צעד ושעל. "והרח"ו עצמו מסיים על סימן זה וז"ל אות באות: "וכפי דבריו נוכל לידע ולהכיר גדלו ומעלתו כפי ידיעתו" עכ"ל.

והביאור הוא כמ"ש לפני זה, שבהיות האדם, צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה וכו', ממנו נבראים מלאכים ורוחין קדישין, שז"ס "העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד" וכו'." "צדיק", "חסיד", "עוסק בתורה", ו"מתפלל בכוונה", כל אלו הם פעולות רוחניות, זה ברור. "צדיק באמונתו יחיה". "צדיק יסוד עולם", שמתעלה כבר ממלכות ליסוד, שנמצא בכוונת ההשפעה לכל דבר. חסיד שקנה כבר תכונת ההשפעה גלגלתא ועיניים שיש לו אור החסדים, והוא חסיד. ועוסק בתורה, זאת אומרת כבר מתקן את הכלים דקבלה שלו. הוא מתפלל בכוונה, זאת אומרת, יודע כבר להתקין על כל הכלים שלו את המסך והכוונה על מנת להשפיע. אז ודאי שהאדם הזה הוא קדוש. "וההבלים דנפקו מפומייהו [וההבלים שיצאו מפיו] נעשים מרכבה אל נשמות הצדיקים הראשונים, לרדת למטה, ללמד תורה לאדם ההוא וכו', ע"ש."

זאת אומרת, על ידו גם מתבארים לנו כל התורות, כל ההישגים, כל הדרגות של גדולי הקבלה שהיו לפניו בדורי דורות, והוא קשור איתם, לוקח מהם, ומעביר לתחתונים כול מה שלטובתם כדי להשיג את מטרת הבריאה. 

"ואומר שם עוד שבאם המצוות אינם שלימות, נעשה מזה בחי' מלאכים ורוחין שאינם שלימים, והם נקראים מגידים וכו', וע"ז נתן סימן הנ"ל אם התורה והמצוות שלימים, זוכה להשגה שלימה, ויודע לבאר כל רזי התורה. ואם הוא חסר בזה, כלומר, שאינו יודע לבאר אלא מקצתם, ודאי אין מעשיו שלימים עש"ה."

אבל מי מבין איך הוא מבאר, והאם הוא מבאר בשלמות, או לא? ודאי שמדובר על האדם עצמו, או על האחרים שהם יותר גדולים ממנו ויכולים למדוד ולבדוק. אבל לא הקטנים שלהם פשוט מספרים מה שמספרים, והם הכול בולעים ומקבלים איך שזה. זאת אומרת, ודאי שאנחנו לא מסוגלים לבדוק מי הוא בעל קומה ורב אמיתי, מקובל, או לא, אלא רק לפי מה שהוא מלמד את תלמידיו, באיזו צורה הוא מוביל אותם, לפי מה שאנחנו מבינים בכתובים, בדרכים, במדרגות משלב לשלב. 

אין לנו, לקטנים שום אבחון אחר. אנחנו לא יכולים למדוד קומות שלו, אנחנו בכלל לא נכנסים איתו לאותו האזור הרוחני שבו משיגה אולי קומתו, אלא רק בצורה כזאת, בהעברת החומר, בשמירת הדרך הנקובה והקשורה למטרה, לדבקות בבורא. 

"והנה כל אותם שיכולים להיות לבעלי ריבי, הוא מפני שאין מבינים אפילו את שיחתי, ואיך אפשר להחזיק אותם לצדיקים גמורים, והנה נתתי בידך סימן מובהק.

וכבר כתבתי לך, שספרי, אין צריך להסכמה, בהיות שלא הוספתי על דברי האר"י ז"ל אפילו מלה אחת, וכן כבר עשיתי מראה מקומות על כל סברא וסברא להראות מקומם בכתבי האר"י ז"ל, וא"כ האר"י ז"ל א"צ הסכמת אנשי דורנו, ועשיתי זה בכונה עמוקה, בראותי דרכי הס"א לעומתי מכל מראש, וכמעט שלא ניכר מלאכתי עצמי, והוספה בכל ב' הפירושים האלו, וא"כ, איך יחזיקו מעמד ומערכה לעומת המחברת הזאת, ואם יהיה להם תלונה, על מה שלמדתי ואני בקי בכתבי האר"י ז"ל יותר מהם, זו אינה טענה, לא היה להם לבלות זמנם בדברי רוח, והיה להם זה הפנאי לעיין בכתבי האר"י ז"ל, וכיון שחבקו ידים יאכלו עתה את בשרם.

ואני פורש שלומך ושלום... ושלום... ואמור לו, שכל דרכיו המה כמעשה זה, אשר כוונתו טובה, והמעשים לא טובים, והכל הולך אחר המעשה, אבל מה אעשה לו, אך עצמי ובשרי הוא, ועכ"פ יודיעני באריכות כל סדר המעשה הזה איך נפל הדבר מתחילת עד סוף וכו', ואשיבו דבר.

ואני מבקש אותך מאד להשיבני דעתך על מכתבי זה, ומהנעשה עוד ביניהם באריכות ובפרטות גדול, כי אני צריך לדעת כל הפרטים כדי לדעת להחזיק מגן, כי לא דבר קטן הוא, מלאכת ה' הוא.

יהודה"

אלה היו זמנים קשים, אנחנו היום כבר לא מרגישים את כל זה. זה היה לפני שבעים שנה, בעל הסולם היה בלונדון, וזה היה בירושלים כל המתח הזה. היה לו קשה מאד בזה, לכן נסע לשם וכתב. גם רב"ש, בזמן שהיה מאד לא רגוע נסע ללונדון, והיה שם שלוש שנים אחרי פטירת בעל הסולם. 

מה אפשר להגיד, אין לנו סימנים מובהקים לכל אחד ואחד שיכול לבוא בטענה מאיפה אני יודע, ומה ומוּ. אלא שוב, כמו שאני פניתי לרב"ש, שאלתי אותו על זה, ואמר, חפש. אם תראה פה ושם שיותר מתאים לך, כנראה שמתאים. אם אתה לא תמצא את המקום, אז כנראה שזה המקום שלך. וזו בעצם הבדיקה. 

נקווה שבדורנו הבירור הזה מתחיל להיות בממדים רחבים, גדולים. וכל ההפצה שלנו צריכה לגרום לזה שבהחלט כל הכתבים גם של הגדולים, וגם של אלו שהיו מבולבלים, וחיברו אותם מחוסר ידיעה, שהם יתרחקו מקהל, ורק "כתבי בעל הסולם" הם הם יהיו כְנר לרגלינו, בדרכנו, מפני שבהחלט דברי רשב"י ודברי האר"י מובאים שם בסדר הנכון, ובפירוש הנכון. 

גם כן הזוהר. אנחנו צריכים להבין שהזוהר, כמו שמסופר ובאמת כמו שהוא היה, הוא היה לפחות פי עשרים יותר ממה שיש לנו היום. והוא היה מסודר אחרת, ויש שם גם בִלבול וחוסר, הוא סך הכול אחד מעשרים שהיו נמצאים בספר. כמו עם כִתבי האר"י שהיו לא מסודרים, ומהרח"ו כתב אותם, בזמן שהיה רק כותב מה שהאר"י אומר, ורק מבין חלק מזה, וגם איך שמבין. 

אז אם לא הסדר והבהירות שנותן לנו בעל הסולם על המקורות האלו של הזוהר, וכתבי האר"י, אז אין לנו דרך אחרת בקבלה. ונקווה שגם אלה שלא מבינים, וגם אלה שמתנגדים, ואלה שמחזיקים במשהו אחר למיניהם, יבינו, ושנאחז במקור אחד, בכלי אחד. נבין שאומנם שכתוב "יש הרבה דרכים למקום", אבל השיטה, התורה היא אחת. ולדורנו היא כאן בדברי בעל הסולם, ולפי זה נלך ונצליח. 

תלמיד: הוא כותב פה בסוף על מישהו, שהכוונה שלו טובה, והמעשה לא טוב, והכול נידון לפי המעשה. ואנחנו אומרים שדווקא לפי הכוונה דנים את האדם, העיקר הכוונה.

אם מדברים על אדם קטן שפיו וליבו לא שווים, אז יוצא שהמעשה שלו, והכוונה שלו הם לא אותו דבר. הייתה כוונה טובה, אולי בתחילת המעשה, אבל אחר כך התגבר האגו, היצר הרע, ומה שהוא התכוון מלכתחילה הלך אחרת. או שלא הלך אחרת, אבל הכוונה בעצמה, אולי המעשה נעשה אותו מעשה, אבל הכוונה כבר התהפכה. זה אחד. 

ודבר שני, שאדם לא יכול למדוד בדיוק מה הכוונה שלו, אלא המעשה מעיד על הכוונה. ובכל זאת אחרי הכול, אם אנחנו מדברים על אדם בעולם הזה, אנחנו בודקים אותו רק לפי המעשה. כי הכוונה זה תורת הנסתר, לא הוא ולא אנחנו יודעים למה בדיוק הוא התכוון. גם הוא מבולבל וזה משוחד, זה נסתר ממנו. זה נקרא תורת הנסתר, תורת הכוונות. וגם אנחנו לא יודעים ולא מבינים. לכן הדין הוא רק לפי המעשה. 

תלמיד: האם חוץ מבעל הסולם עוד מישהו עשה פירוש יסודי על כתבי האר"י?

על כתבי האר"י היו הרבה פירושים. יש הרבה פרושים, פירוש ממש טוב, אני לא רוצה אפילו לקבוע. אבל כל האלו, נגיד אייזיק חבר "פִתחי שערים", יש כמה. אני לא הייתי מצביע עליהם, שלא להתחיל להתעניין בהם, כי בכל זאת אומנם שהם יחסית טובים ונכונים, ולא אני שאשפוט, כולם היו מקובלים מאד גדולים. קראתי אותם, וגם ראיתי את אותו הספר נניח אצל הילל גלבשטיין, הרב'ה ידע עליו, ועל עוד כמה ספרים. למדתי עם הרב'ה יחד רמח"ל, וקצת הגר"א.

אבל בכל זאת הספרים האלו הם לא ספרים שלפיהם אנחנו עכשיו יכולים ללמוד ולהתקדם. אלא אם נעלה בדרגות יותר גבוהות, אז ודאי שנהנה נגיד, מ"אדיר במרום" של הרמח"ל, שכותב דברים נפלאים, אבל הם כולם בג"ר דאצילות. פשוט הספר כולו כולו על ראש דאריך אנפין, כל הספר, כי משם בעצם המקור של כל ההנהגה וההשגחה. 

אז כמה אנחנו יכולים לדון בזה היום? צריכים להיות ממש קרובים להשגה בזה. לא בעלי השגה בזה ממש. לא הייתי נמצא בזה כשלמדתי עם הרב'ה, אבל בכל זאת צריכים תנאים מיוחדים ללימוד כזה.

אחרי הכול חוץ מכתבי בעל הסולם לביצוע, למתחיל, לפני שנכנס למדרגות, לפני שבא להשגה ברורה, אין לו יותר ספרים. אחרי שהוא כבר מתחיל יותר ויותר להתקדם במדרגות, אז הוא בעצמו יכול לראות באיזה דברים כדאי לו עוד לעיין. וזה לא הרבה, יכול להיות קצת הגר"א, קצת רמח"ל וזהו. בעל הסולם בכל זאת נשאר לכל אורך הדרך כמקור נאמן, ומוביל בצורה הקצרה והבטוחה ביותר. ואני מקווה שוב, שעל ידי ההפצה שלנו אנחנו נחסוך הרבה בִלבול, ונחסוך הרבה זמן לאלה שמחפשים, שייִגשו מיד לספריו. 

אני למדתי תוך שלוש או ארבע שנים כל מיני כתבים. והם היו של המקובלים הגדולים של החסידות, או הספר "טל אורות" יחסית ספר טוב. מנדל מויטבסק "פרי הארץ". ודאי רמ"ק, הוא מאד ככה בהרחבה מסביר את כל הדברים, וכולי. הגר"א "ספרא דצניעותא", הסבר מאד קשה אבל איכשהו בכל זאת. "קל"ח פתחי חכמה" של רמח"ל. עברתי הרבה, אבל אחרי שהגעתי לבעל הסולם, רק אז הבנתי עד כמה המקור הזה, הוא המקור. 

(סוף השיעור)