שיעור בוקר 14.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – אמונת חכמים כאמצעי לאמונה למעלה מהדעת

קריין: שיעור בנושא – אמונת חכמים כאמצעי לאמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מהמקורות.

זה דבר מאוד חשוב. בלי אמונת חכמים אנחנו לא יכולים להגיע לאמונה למעלה מהדעת, להגיע למגע עם הבורא. למה? כי אין קשר ישיר בין הרצון האגואיסטי שלנו לרצון להשפיע. ואם אנחנו נמצאים בתוך הרצון שלנו, רצון לקבל, אנחנו לא יכולים לקפוץ לרצון להשפיע, אנחנו אפילו לא מבינים מה זה, אנחנו לא יודעים באיזו צורה לגשת, למה אנחנו צריכים להיות מוכנים. כאן אנחנו צריכים מדריך, שהוא יודע להעביר אותנו מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם הבא. להבנה שאנחנו נמצאים בעולם הזה, זאת אומרת ברצון לקבל, ורק דרכו אנחנו מבינים, מרגישים והוא שורה בנו בכל התכונות, גם בלב וגם במוח, ובצד השני אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו מרגישים את המציאות ברצון להשפיע.

מה זה רצון להשפיע אנחנו לא יודעים. איך אנחנו יכולים לפתח אותו כדי להרגיש מציאות אחרת, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". לכן כאן אנחנו צריכים לעבור איזה מעבר מיוחד, שהוא יכול להיות ארוך בזמן וגם כולל הרבה מצבי ביניים, בין העולם הזה לעולם הבא, בין להיות ברצון לקבל ובין להיות ברצון להשפיע. שלא בבת אחת, אבל "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", כך כותב בעל הסולם. לכן אנחנו צריכים כאן באמת איזה גדול שנמצא בשני עולמות ויודע להראות לנו איך אנחנו עושים את המעבר. ודווקא לא כל אחד ואחד ואפילו מי שכבר נמצא באיזושהי הרגשת העולם הרוחני יכול להיות המדריך, אלא יש כאן עניין של שיטתיות בהרגשה, בהבנה של שני העולמות, ומעבר ביניהם, ואיך נעשה אותו בהדרגה.

לכן אותה התכונה היא נקראת "תכונת משה". מצד אחד הוא נמצא בתכונות הבורא. מצד שני כמדריך הנאמן, כרועה הנאמן, "רעיא מהימנא", הוא יכול לקחת על עצמו את התפקיד הזה. אמנם הוא לא רוצה ויש הרבה פעמים שהוא מבקש מהבורא, תעזוב, אני לא רוצה להיות בזה, ובכל זאת מקיים את התפקיד הזה, לעבור שוב ושוב עם התלמידים, עם האנשים מהעולם הזה לעולם הרוחני, וכך לבצע את פקודת הבורא.

לכן אנחנו צריכים להבין ש"אמונת חכמים", זאת אומרת להאמין במורה דרך, זה כמו להאמין בדרך עצמה ולהאמין בבורא ובכל הפעולות שאנחנו מבצעים. כי הכול תלוי עד כמה אני נדבק למורה הדרך ועד כמה אני ממש הולך אחריו. מי שהיה בטיולים רציניים, לא טיולים משפחתיים, בטיולים רציניים, לימדו אותו שאם אתה הולך בשטח שלא מוכר לך ונמצא בסכנה וזו ממש דרך רצינית, לא סלולה, אז כדי לא ליפול ולעבור את הדרך בצורה נכונה אתה צריך להיות לבוש נכון, עם נעליים נכונות, אתה צריך להיות עם מקל, זה נקרא "מטה", שבלי זה אתה לא יכול להתקדם, ואתה צריך ללכת אחרי מי שנמצא לפניך, ובדיוק לשים את הרגליים באותם המקומות איפה שהוא שם, וכך אתה מתקדם בטוח.

זה בערך פחות או יותר מה שאומרים למתחילים כשנכנסים להליכה רוחנית, שכמו בהליכה הגשמית בדרך לא סלולה, לא מובנת, לא ידועה, כך אנחנו הולכים. והראשון שהולך, הוא אדם שיש לו הרבה ניסיון ויכול להיות שכבר יודע את הדרך בעצמו, אבל אחרים לא יודעים. כך זה בגשמיות, כל שכן ברוחניות. כי ברוחניות אנחנו בכלל לא יודעים מה אנחנו צריכים לעשות כדי לעשות צעד נכון קדימה. וההיפך, האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו כל פעם מבלבל אותנו ומטעה אותנו, ולכן אנחנו צריכים כאן הרבה הבחנות ברורות כמה שיותר, שעוזרות לנו ללכת קדימה ולא לטעות ולא ליפול. זה מצד אחד, מהצד הגשמי שיותר מובן.

מהצד הרוחני. מפני שאנחנו נכנסים לעולם העליון, כמו שכתוב עליו "עולם הפוך ראיתי", הפוך, אז איך אנחנו יכולים לתאר הפוך, במקום לבן שחור? זה גם נמצא בעולם הזה. זאת אומרת, את ה"הפוך" הזה אנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מהעולם שלנו, אפילו שנעשה כאן כל מיני פעולות השפעה, אהבה, לא חשוב, מה שלא יהיה, אנחנו לא נוכל לתאר נכון את העולם הרוחני. שום דבר אין לנו מהעולם הרוחני, שום הבנה, שום השגה, שום הרגשה, שום טעם. ולכן ממש צריכים ללכת בעיניים עצומות כי הן באמת עצומות, אנחנו באמת לא רואים כלום. אנחנו מסתכלים בתוך הרצון לקבל, כמו שה"זוהר" אומר, שהעיניים שלנו מסתכלות פנימה לתוך המוח והלב, לתוך הבטן שלנו, ולפי זה אנחנו עושים את כל הפעולות מה שלטובת עצמנו. ברוחניות זו הליכה בצורה הפוכה מזה. וגם את ההפכיות הזאת אנחנו לא יכולים לתאר מתוך זה שאנחנו רוצים כך ואם נעשה הפוך זה יהיה רוחני. לא, לא יהיה כך. בזה דווקא הרבה טועים.

ללכת באמונת חכמים, כשאנחנו הולכים לפי מה שאומרים לנו מקובלים בעיניים עצומות, זה נקרא שאנחנו הולכים לפי המלצת מקובלים איך יחד עם הבורא לעורר בתוכנו התגלות הנשמה, התגלות דמות הבורא, תכונת ההשפעה, תכונת הבינה. ולפחות בינתיים להתחיל את זה מלבנות מקום, תנאים לגילוי הבורא, שגם המקום הזה צריך להיות כבר במשהו דומה לבורא. לכן אנחנו צריכים לעשות כמו מה שאנחנו לומדים מתלמוד עשר הספירות, קודם כל צמצום, לפנות את המקום מהרצון לקבל האגואיסטי ואחר כך להתחיל לבנות בו לאט לאט בדרגות, בקומות, שורש, א', ב', ג', ד' דרגות השפעה. ובזה אנחנו מפנים מקום מהרצון לקבל שלנו ויש לנו אז מקום ריק, שבמקום הריק הזה אנחנו יכולים לבנות כבר את תכונת ההשפעה, לתת לבורא להופיע ולבנות אותה. לזוז עם ה"אני" שלי, עם האגו שלי ולתת לבורא להופיע. הוא לא מופיע בתוך המקום שלי, הוא מופיע רק במקום ריק שאני פיניתי בשבילו. וכאן אנחנו צריכים מאוד מאוד עזרה מהחברים.

ודווקא בתוך האגו שלנו, במרכז האגו שלנו, בחיבור שלנו האגואיסטים, בינינו, אנחנו צריכים שם במרכז העשירייה לפנות מקום לגילוי הבורא, להופעת תכונת ההשפעה. מופיעה קצת השפעה בתכונות הנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה דנפש דנפש וכן הלאה, בכל ה-125 מדרגות. וזה נקרא שמתחילה להיות גדילה, התפתחות הנשמה מהתכונה הקטנה ביותר, מעיבור וכן הלאה, עיבור, יניקה, מוחין, וכך אנחנו גדלים. שתכונת ההשפעה מתפתחת בתוך תכונת הקבלה, צורה בתוך צורה.

כמו שהעובר מתפתח בגוף האם והם לא מפריעים אחד לשני, אלא מסודר כך שגוף האם תומך ומגדל את צורת העובר. אמנם העובר הוא גוף זר בתוך הגוף של האם ואנחנו מבינים עד כמה שאם אנחנו מכניסים משהו לתוך הגוף שלנו, עד כמה הגוף שלנו מיד מגיב על זה שרוצה לסלק את הגוף הזר, אבל כלפי העובר אין דבר כזה. ישנה מערכת מיוחדת שלא דוחה אותו אלא מקבלת ומטפלת בו, מפתחת אותו בעדינות, באהבה, וכל כולו של הגוף הגדול של האם עובד רק לכיוון לגדל את העובר.

זה מה שאנחנו צריכים להבין, שבצורה כזאת כמו שגוף האישה מטפל בעובר שמתפתח בה, כך אנחנו צריכים באהבה בינינו כולנו להתחבר ולהתייחס לאהבה, לאותה תכונת ההשפעה שאנחנו מגדלים דווקא בינינו. שאחד לא יכול לגדל אלא דווקא ביחסים בינינו, שאנחנו יכולים לתאר את תכונת ההשפעה ולגדל אותה יותר ויותר, ודווקא על פני תכונת הקבלה שאנחנו מרגישים. שכל הגוף שלנו דלקבל עובד כדי שאנחנו נפתח בו, בתוכו, רצון להשפיע, את תכונת ההשפעה, עובר. והעובר הזה ייקרא "אדם", שיהיה דומה לבורא. וכאן אנחנו צריכים לשים לב לתיקונים שלנו, איך אנחנו מתקדמים.

מה עוד אפשר להגיד לפני שמתחילים לקרוא ולדון בפסוקים? אני צריך לברר איך אני מתייחס לגילוי הנשמה, לבניית הנשמה בי. אני צריך להבין שרק על ידי הגוף השלם, קבוצה שהיא מבטלת את עצמה ומפנה מקום במרכזה, שם יהיה מקום הרחם, ושם תתגלה תכונת ההשפעה. זה נקרא "אתם עשיתם אותי", שאנחנו מעצמנו, מזה שאנחנו מפנים מקום מהרצון לקבל ונותנים לרצון להשפיע להתקיים בתוך רצון לקבל, אז הבורא מייצב את הצורה בתוך צורה, וכך אנחנו מתקדמים.

לכן כל העבודה שלנו היא עבודה קבוצתית בלבד. ואם אני משתוקק לבורא, ומכוון לבורא ולא לחברים קודם כדי להשתוקק לבורא, אז זה לא אותו בורא. כל העולם רוצה לנגוע בבורא, לפנות אליו, לעשות משהו, אנחנו רואים עד כמה שזה לא מביא תועלת. וזה מפני שלא מאתרים אותו נכון כקשר בין בני אדם. הבורא, תכונת ההשפעה שאנחנו בונים אותו, "אתם עשיתם אותי", איך "עשיתם אותי"? בקשר בינינו. שמפינוי האגו שלנו, הרצונות לקבל שלנו הם נשארים ועליהם דווקא אנחנו בונים את תכונות ההשפעה מהרצונות לקבל שלנו. לכן נקרא "אתם עשיתם אותי", אנחנו מגלים את הבורא כתכונות הקבלה שמקבלות את צורת ההשפעה.

כי את צורת ההשפעה עצמה, הבורא עצמו איך שהוא אנחנו לא מבינים, לא מרגישים ולא יכולים להשיג. אנחנו יכולים להשיג רק את תכונת ההשפעה שמתלבשת ברצון לקבל, והרצון לקבל מקבל את צורת ההשפעה, וזה מה שאנחנו משיגים.

לכן אנחנו קודם כל צריכים להבין, אף פעם אי אפשר בלי אהבת הבריות להשיג את הבורא, וכך כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זה לא סתם מילים יפות, אלא זה הכרחי שכך נתקדם לגילוי האמיתי, אחרת הצורה הזאת לא תתגלה.

אנחנו נמצאים איתכם במצב שנקרא "הדור האחרון". ולכן כמה שנתקדם יותר אני אוכל, אני מקווה שאוכל לספר לכם יותר. והעיקר כאן, זה שאנחנו נבין שרק כמה שיותר ויותר אנחנו נחבר את עצמנו בכמות ובאיכות יותר גדולה, ובתוך הרצון לקבל שלנו נפנה מקום לרצון להשפיע, שהרצון לקבל יקבל את צורת ההשפעה. לכן כלפי ציור הבורא בנו, אנחנו לפני הציור שהבורא מצטייר בנו, שיכול להצטייר בנו, אנחנו צריכים לעשות צמצום כל אחד על האגו שלו, במידה מסוימת, לא על הכול, אנחנו לא מסוגלים אבל על כמה שאפשר.

וכך אנחנו מחברים את הרצונות שלנו שנקיים מהאגו שלנו, רצונות אבל לא על מנת לקבל, ואז אנחנו כשמחברים את הרצונות שלנו האלו, אז מתוך זה שאנחנו מחברים אותם יש ביניהם כבר תכונה דלהשפיע. ושם אנחנו מגלים לפי השתוות הצורה עם הבורא, מגלים את התכונה הזאת דלהשפיע הכללית, שזה נקרא שהבורא מתחיל להתעבר בנו. זה נקרא "ויתעבר ה' בי למענכם". לכן כל אחד ואחד כדי לגלות את הבורא הוא חייב להעביר את עצמו דרך קשר בקבוצה. ובכל הדברים האלה שאנחנו עוברים, אנחנו צריכים להבין שעם האגו שלנו אין לנו לא להתווכח ולא לעבוד, אלא פשוט כאילו שהוא לא קיים, לסגור את העיניים, וכך ללכת כמו שכתוב "ללכת בעיניים עצומות". ועל מה "לסגור את העיניים, לעצום את העיניים"? על האגו שאנחנו לא רוצים לראות אותו. אנחנו רוצים להתקשר בינינו רק בצורה הכוללת שתהיה מוכנה נכונה לגילוי הבורא בנו. נקווה שאנחנו נוכל להבין את זה ולממש.

צריכים להודות לכל אותם דורות מקובלים, שכל אחד ואחד פעל בדורו. אנחנו צריכים לזכור שבעל הסולם אפילו ביקש להוריד אותו מהמדרגה שלו הרמה, שהשיג כי לא היה מהמצב הזה יכול להתקשר לאנשים, לתחתונים, לכתוב משהו בשבילם, לעזור במשהו להם, אפילו בלי לכתוב אלא בהשתתפות כוחות. ולכן הוא ביקש שיורידו אותו "יהיה מה שיהיה" הוא כותב שם, אבל חייב, לא יכול לסבול עד כמה שאנחנו רחוקים מהבורא וכדי להציל אותנו, להביא אותנו להנאת הבורא לקרב אותנו אליו. כך הוא ביקש להוריד את עצמו ולכן יכול היה לכתוב לנו מה שכתב ולהביא לנו את הכוחות שלו שאנחנו בהם משתמשים ויכולים להתקדם גם למטרה.

זה הכול חכמים באמונתם, זאת אומרת בכוח ההשפעה שלהם, בכוח הבינה, כך הם עוזרים לנו. אז צריכים לשמוע מה שהם אומרים לנו וכך להתקדם. כאן אפשר להמשיך לדבר אבל בואו אנחנו יותר טוב נשמע מה שאתם שואלים ונלך למקורות.

שאלה: מה זה אומר להאמין באמונה למעלה מהדעת?

המושג הזה "אמונה למעלה מהדעת" יהיה לנו לא ברור עוד, הייתי אומר, עד גמר התיקון, אז אמונת למעלה מהדעת היא תהיה מובנת בצורה השלמה. אבל מה זה "אמונה למעלה מהדעת" זה נקרא שאנחנו מעלים כוח השפעה בחשיבותו, בשימושו, למעלה מכוח הקבלה. שהרצון להשפיע הוא יותר חשוב לנו מהרצון לקבל ואנחנו מעדיפים להשתמש בו למרות שאנחנו ברצון לקבל, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". שבכל מקום שאני נמצא עם החברים אני משתדל להיות בכוח השפעה על פני כוח הקבלה, , אני לא זורק את הכוח האגואיסטי שלי, אני על פניו כל הזמן בונה כוח הפוך, זה מאוד חשוב זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

לא יכולה להיות מידה רוחנית אם היא לא שורה על פני מידה או תכונה גשמית, וכך אנחנו צריכים כל הזמן להעמיד זה על פני זה. לאט לאט. אלה דברים מאוד עקרוניים, מאוד חשובים, כל זה שאנחנו נפתח אחר כך עד גמר התיקון זה יהיה סך הכול התפתחות של המושג הזה "אמונה למעלה מהדעת". שיש לנו עביות כל הזמן שמתגלה מהשבירה יותר ויותר ועל פני זה אנחנו מתקנים את השבירה ובונים תכונת ההשפעה יותר ויותר.

שאלה: אמרת לפני כן שאנחנו צריכים ללכת קדימה בדרך עם עיניים עצומות, כאילו הרצון לקבל, האגו, לא קיים. האם אנחנו לא צריכים להשתמש ברצון לקבל שלנו, באגו, בצורה פרואקטיבית כדי להתקדם לתכונת ההשפעה?

אתה צודק, ללכת בעיניים עצומות כאילו הרצון לקבל לא קיים, זה נקרא שבכל זאת אני לא מוחק אותו, אני עובד מעליו. קשה כאן לתאר את הדברים כי יש בזה דרגות עביות שונות, יש דרגות עביות שאני צריך רק להתעלות ולא להסתכל על הרצון לקבל בכלל, יש דרגות כאלה שאני משתמש ברצון לקבל כדי לבנות את צורת ההשפעה ממנו כהעתקה, כציפוי עליו. לכן האמונה למעלה מהדעת היא באמת כולה בנויה על הרצון האגואיסטי, לכן כך כתוב, בראתי יצר רע, בראתי תורת תבלין, שהמאור שבה מחזירו למוטב. אנחנו רק הופכים את הרצון לקבל בשימושו ל"על מנת להשפיע".

אתה צודק, לא מוחקים, אבל בהתחלה בפעולות הראשונות כשאנחנו רוצים להיכנס לרוחניות אנחנו צריכים כאילו למחוק, לעשות צמצום על הרצון לקבל, אנחנו לא מתפטרים ממנו, את זה אנחנו צריכים להבין, אי אפשר, אחרת לא תהיה בריאה, אלא אנחנו צריכים כאילו לבטל אותו, אחר כך אנחנו מתחילים להשתמש בו בביטול הפוך, כי כמה שהוא אומר לנו כל מיני צורות ועצות אגואיסטיות, הרצון לקבל שלנו, אנחנו משתמשים בו בצורה הפוכה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

דווקא ברצון לקבל שלנו יש כל מיני צורות מהשבירה, כי הצורות שלו הן הפוכות מהאור, הוא מראה לנו את הצורות האלה שהן הפוכות מהאור ואנחנו הופכים אותן לצורות הדומות לאור, לכן הוא נקרא "עזר כנגדו". עוד נלמד את השיטה הזו, היא מאוד מעניינת, היא מאוד מיוחדת, איך אנחנו מגלים בזה שהבורא התחיל את הבריאה ואנחנו דווקא גומרים אותה.

שאלה: אמרת להשאיר חלל פנוי לבורא שיתגלה בו. מה זה המקום חלל הזה ואיך אנחנו יכולים לארגן אותו בעשירייה?

מקום החלל שאנחנו פונים לגילוי הבורא הוא שאנחנו בתוך הרצונות שלנו כשרוצים להתקשר בינינו, כל אחד ואחד וכולנו יחד, משאירים מקום שבו אנחנו לא רוצים לקבל שום דבר, אלא רוצים על ידי הרצונות האלה להשפיע, כביכול שמפנים מקום. כמו שיש מקום בתוך האישה ששם אחר כך יהיה ולד ואחר כך ייוולד, כך אנחנו צריכים לסדר את המקום בינינו, בתוך הרצונות שלנו, כזה מקום פנוי, זה נקרא "חלל פנוי", שאנחנו מפנים אותו מכל הכוונות שלנו על מנת לקבל ורוצים רק דבר אחד, שאנחנו נתחבר בו ורוצים שהבורא, הוא יסדר את הצורה הזו. זה נקרא "צור צורה בתוך צורה", שהוא יסדר לנו בתוך המקום הפנוי הזה את תכונת הוולד הרוחני, צורת העולם הרוחני וכך אנחנו נתחיל להכיר אותו, כי שם הוא בעצמו מתחיל לגדול, "אתם עשיתם אותי". המילים כאן אולי לא כל כך מספיקות וטובות אבל נשתדל להגיע להרגשה הזו.

שאלה: איך לא לטעות בדרך בזמן שהולכים בצעדי המורה, איך להידבק כל כך למורה? תמיד ישנה היראה הזאת שאתה תטעה.

אין לנו מה לפחד שנעשה משהו לא נכון אם אנחנו משתדלים לייצב בינינו אותן ההכוונות שיש לנו מהמקובלים, מרב"ש בעיקר. אם אתם קוראים את מאמרי רב"ש, במיוחד על החברה ואחר כך חוץ מהחברה בכלל עוד מאמרים שלו, ואני עברתי עליהם כמה וכמה פעמים, ואני אומר לכם, אם אנחנו בסך הכול קוראים את המאמרים שלו, חוץ מהמאור המחזיר למוטב שמאיר עלינו, שזו כבר פעולה רוחנית שאנחנו מזמינים, יש גם ההבנה, ההרגשה, כל מה שאנחנו מקבלים מקריאת המאמרים האלו, וזה שייך ל"אמונת חכמים" לנושא של השיעור, אז אנחנו בזה מייצבים את עצמנו, מסדרים את עצמנו כך שמתחברים לאט לאט ובינינו נעשה מקום לגילוי הבורא.

שאלה: מהניסיון שלי, וראיתי את זה הרבה פעמים בפועל, כאשר זוג רוצה להיכנס להיריון ויש הרבה רצון להיכנס להיריון, ויחד עם זה כנראה ציפיות, ולפעמים זה מאוד קשה בכל זאת להיכנס להיריון. וברגע שמשחררים את הציפיות ואת כל הלחץ אז פתאום באופן ספונטאני כזה ההיריון קורה. ראיתי את זה הרבה פעמים. האם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מזה לקראת ההיריון הרוחני שלנו, העיבור?

אני לא רוצה עכשיו להתעסק ב"גניקולוגיה פרקטית", אבל אנחנו יכולים לראות מהתורה על האימהות, שרה, רבקה, לאה, כל האימהות האלו הן לא נשים, אלא מדברים על הבחנות רוחניות של מלכויות שכך התקרבו ליישום לעל מנת להשפיע. היה להן קשה מאוד להיכנס להיריון. שרה לא יכלה להיכנס להיריון עד גיל 99, וגם לכול היתר היה קשה, והיה תמיד בלבול וכל מיני דברים. זה רק מראה לנו, אנחנו נלמד את זה על עצמנו, עד כמה קשה לנו לייצב בכל דרגה ודרגה את העניין של המדרגה החדשה שזה נקרא "עיבור".

שאלה: אנחנו מתחברים עם החברים בעשירייה, מה זה אומר שכל אחד יפנה חלל בתוכו?

קצת תזיז את עצמך כדי לתת לחברים להתקיים בך. בך, בתוך הרצון שלך, כך כל אחד מהחברים יפנה בתוכו מקום. מה זה בתוכו? ברצון שלו. מי זה כל אדם ואדם? זה הרצון שלו. כך כל אחד ואחד יפנה בתוך הרצון שלו מקום לחברים, ובמקום המשותף הזה שאנחנו פינינו מהרצונות האגואיסטים שלנו, אנחנו בסופו של דבר נתחיל לגלות את המציאות העליונה, מציאות דלהשפיע, שזה נקרא "העולם העליון", "הבורא". כך אנחנו מפנים מקום.

תלמיד: מה זה אומר שבאותו המקום המשותף מופיעה צורה חדשה, צורה בתוך צורה?

פשוט מאוד. אם אני מצמצם את עצמי, ואתה, והוא, והוא, וככה כולנו יחד, מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שבמקום הזה יתחיל להתגלות כוח ההשפעה, כי אנחנו פינינו את המקום הזה. מקום זה נקרא "רצון", ואנחנו פינינו את הרצונות שלנו במשהו מעל מנת לקבל, ואז הרצונות האלה יכולים להיות כרצון אחד, הם יכולים כבר להתחבר ביניהם, וברצון הזה המשותף בינינו, רצון במשהו דלהשפיע, אנחנו רוצים שיתגלה כוח ההשפעה הכללי שזה נקרא "הבורא", וכך אנחנו מגיעים אליו.

זו פעולת ההשפעה שאנחנו עושים. כך אנחנו בונים את הפרצוף המשותף שלנו, וכך הבורא מתלבש בתוך הפרצוף, זה נקרא "צור צורה בתוך צורה". זאת אומרת בתוך הצורה שלנו דעל מנת לקבל שאנחנו מתקשרים בינינו בעל מנת להשפיע הדדית, עוד לא להשפיע, רק לבטל את עצמנו, רק לחבר את עצמנו בכוונה לבורא, אז הוא כבר יכול להתחיל שם לייצב את עצמו. האור העליון כבר מגיע ומייצב את הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע, ואז אנחנו מרגישים שיש בנו צורה דלהשפיע בתוך הרצון לקבל שלנו. זה כמו כשבאישה מתחיל להתפתח העובר.

שאלה: תעזור בבקשה להבין כיצד מתחברים לעשרה רצונות להשפיע כשכל אחד בונה בנפרד, הרי כל אחד בונה את זה מתוך שורש נשמתו, איך זה מתחבר לאחד?

אם אנחנו רוצים שזה יקרה, האור העליון עושה אותו, לא אנחנו, אנחנו לא מבינים עדיין שום דבר. הבעיה שלך שאתה רוצה לפקח, לקבוע, לסדר, לנהל את כל התהליך הרוחני. אתה לא תוכל לעשות את זה אף פעם, אלא רק על ידי זה שתבטל בצורה עקבית את הרצון לקבל שלך ואז אתה תראה איך האור העליון בונה בך את הצורות האלו. ואיך לעשות זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", שהמעשים יהיו על ידי האור העליון ואז אתה תכיר במעשים האלה ותגדל.

תלמיד: איך הביטול הזה צריך לקרות, איך עלי לעבוד עם עצמי כדי שהמקום הזה של הביטול יהיה מחובר לעשירייה?

גם את זה אני לא עושה אלא האור העליון עושה את זה. כל פעולות התיקון, אפילו ביטול ומכל שכן חיבור והתפתחות הלאה, נעשה על ידי האור, אנחנו רק מפנים מקום, אנחנו רוצים שזה יקרה, אנחנו מתפללים שזה יקרה, בזה אנחנו נעשים שותפים לאור העליון, והכוח העליון, הטבע הגדול, הוא עושה את זה.

תלמיד: איך עלי להכניס את העשירייה שלי?

אתה תיתן דוגמה חיצונית לחברים כמה שאתה נמשך להיות מחובר איתם, לבנות ביניכם צורה כמו של תכונת ההשפעה הכללית, שזה הבורא, ובזה אתה נותן להם דוגמה. אתם עושים כך מאמץ משותף והאור העליון כבר עושה עליכם את הפעולה הזאת, זה נקרא "ה' יגמור בעדי". כל הפעולה בכל זאת נעשית על ידי האור העליון. אבל יוצא לאט לאט שאתם עושים עימו את כל הפעולות האלה בשותפות, אתם עושים פעולה והוא עושה פעולה, אתם מכינים מקום והוא מסדר את המקום, גומר אותו, אתם מפנים מקום מהאגו שלכם והוא ממלא אותו בכוח השפעה, וכך אתם כל פעם מתקדמים בצורה הדדית, "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: אני מבין שעלי לעבור דרך עיבור, יניקה, מוחין כדי לפתח את הנשמה, האם אנחנו נרגיש את המעברים האלה?

ודאי שזה עובר עלינו, אנחנו ועוד איך נרגיש את זה, חזק מאוד, מאוד ברור. זה נקרא "השגה רוחנית", שבהדרגה כך אנחנו עולים ומכירים את זה יותר ויותר. מכירים גם מצד השאלה, גם מצד התשובה, וכל זה בנוי מחיסרון ומילוי, חיסרון ומילוי.

שאלה: בכדי שהשינויים האלה יתרחשו, האם זה מספיק להראות שיש לי את הרצון הזה או צריך עוד משהו?

אתה חייב בפועל לבטל את עצמך כלפי הקבוצה. אתה חייב להשיג את הדברים האלה ביטול כלפי הקבוצה, כמו שרב"ש כותב לעשות את זה בפועל. להראות זה לא מספיק.

שאלה: מהי הצורה הנכונה לבצע את הביטול הזה כדי למשוך את האור שאנחנו כל כך משתוקקים אליו מלמעלה למרכז העשירייה?

הצורה הנכונה, אנחנו לומדים כל הזמן איך לעשות זאת, "איש את רעהו יעזורו", איך אנחנו מתחברים בינינו יותר ויותר. מה זאת צורה נכונה? צורה נכונה זה שאנחנו משתדלים לבצע.

שאלה: אף פעם לא הייתה כל כך התנגדות לאמונת חכמים, למה שהמורה אומר או למה שכתבו המקובלים. השאלה, האם זאת תכונה מסוימת באדם או שלב ההתפתחות שלה?

"אמונה למעלה מהדעת", מי שמגיע לחכמת הקבלה צריך ללמוד על זה ולהשתדל לממש את זה. וזה מתגלה לאנשים שבאמת רוצים רוחניות, כי רוחניות נבנית על פני הרצון לקבל האגואיסטי שאדם צריך לצמצם אותו. כמו שאנחנו לומדים מהפרצוף, שכל הרוחניות מתגלה רק אחרי הצמצום, צמצום א' ואחר כך מסך, אור חוזר, ואז בונים פרצוף שזה נקרא "נשמה" חלק מנשמה.

לכן לזה לא הייתה אף פעם התנגדות כל כך גדולה כי זה לא היה בכלל נגלה. חכמת הקבלה הייתה בקבוצה הזאת של אברהם מרגע שאברהם התחיל לספר עליה בבבל, ואחר כך כשהם יצאו מבבל והגיעו לארץ ישראל, שאז נקראה "ארץ כנען". אחר כך הם ירדו למצרים וכמעט שכחו את חכמת הקבלה, כי היו תחת שליטת האגו הגדול שהתגלה בהם באותה התקופה שנקראת "גלות מצרים", שליטת פרעה. זו לא שליטה בגשמיות אלא שליטה ברוחניות. ואז כשירדו למצרים זה נקרא ירידה מכוח ההשפעה שהיה להם כשהיו בארץ ישראל, וכשירדו למצרים זה נקרא שירדו לרצון לקבל האגואיסטי. אחרי שהיו שם הרבה שנים, התחילו להרגיש עד כמה הרצון האגואיסטי הזה נותן להם ייסורים, מכות, ודווקא בזכות המכות האלה, על ידי הייסורים שהרגישו ברצון לקבל, הסכימו לצאת, ואז על ידי משה הם יצאו ממצרים. זה סיפור שלם איך הרצון לקבל התפתח בהם בכולם, איך הם הסכימו לצאת, אמנם היו כאלה שלא רצו, אפילו כשהגיעו לקריעת ים סוף הם גם צעקו, בואו נחזור למצרים. וגם היו הרבה מהם שנשארו במצרים, זה נקרא "ערב רב". זה תהליך מאוד מורכב להביא את הרצון לקבל כולו להשפעה.

גם היום אנחנו עוד נתקל בכל מיני התנגדויות, בחוסר הבנה בטוח, שלא מבינים מה אנחנו עושים. איך אפשר להסביר את זה לזולת אם אנחנו אפילו לעצמנו מתקשים להסביר מהי הדרך שלנו, איך להגיע לגילוי הבורא, מה זה העולם העליון, מה זה על מנת להשפיע, כשאין לנו לזה שום דבר. יש רק ניצוץ קטן שנקרא רשימו קטן, נקודה שבלב שיש בכל אחד שמשתוקק לגילוי הבורא, אבל האחרים לא משתוקקים. אמנם בכל אחד ואחד יש מהשבירה ניצוץ קטן אבל הוא עדיין נמצא עמוק, עמוק, בתוך האגו שלו, ולכן האנשים לא מרגישים אותו.

אבל אנחנו, על ידי זה שנתעסק ונתקדם אל האור, אז דרכנו נאיר להם, ואז כל הניצוצין שבהם פתאום יתגלו ויתחילו גם להתנוצץ פה ושם. וכך יותר ויותר אנשים ירגישו שהם חייבים להגיע לגילוי האור, לגילוי הבורא, שאין להם חיים בתוך הרצון לקבל שלהם, אפילו שהחיים יכולים להיות טובים בגשמיות, אבל זה לא מספיק. ואם הרצון הזה לא מספיק, זה כמו אצל האישה, שיש לה ארון מלא, כל מיני בגדים, והיא אומרת "אין לי מה ללבוש". זאת אומרת, לא חשוב כמה שיש בתוך רצון לקבל, אם אין משהו יקר, חשוב לו, זה כאילו אין כלום.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתפשר עם הגילוי של שנאה בעשירייה בין חברים ובאותו הזמן אמורים גם לבטל את עצמנו, להתבטל מולם?

אנחנו לא עוזבים את הרצון לקבל שלנו, רק רוצים שהוא יעבוד לכיוון ההשפעה. אם הוא יכול לעזור לנו בזה, משתמשים בו. אם הוא לא יכול לעזור לנו בזה, מצמצמים אותו.

תלמיד: השאלה לגבי גילויי שנאה בין החברים. איך אפשר להתבטל ולהבליג על זה?

שנאה בין החברים, אנחנו צריכים לדבר על זה. אנחנו צריכים לשבת יחד בישיבת חברים דרך המחשבים, לא חשוב איך, להסתכל אחד אל שני, וכל אחד שידבר על השנאה. תדברו על השנאה פעם ולתמיד. "כן, אנחנו שונאים, כן, אנחנו לא אוהבים, כן, אנחנו לא יכולים להתחבר. היה יותר טוב אם לא היינו מכירים זה את זה". עכשיו אנחנו רואים שכמה שאנחנו יותר מכירים, אני רואה בכל אחד ואחד יותר תכונות שליליות. אני רואה כאלה הבחנות שזה דוחה אותי, אז בשביל מה לי להתקרב אליהם? אינסטינקטיבית אני נדחה מהם. ומה אומרת לנו חכמת הקבלה שזה נקרא "אמונת חכמים"? שאני צריך ללכת דווקא ולהתחבר עם אותם האנשים כמו שהבורא סידר לי, כמו שבעל הסולם מסביר לנו במאמר "הערבות", הוא שם ידי על הגורל הטוב ואומר "קח לך" זה בשבילך.

לכן להפך, מתוך זה שאני מגלה בהם יותר ויותר משהו שדוחה אותי, וכמה שנתקדם יותר אני אגלה בהם יותר ויותר תכונות שדוחות אותי, אבל יחד עם זה אני צריך להתגבר על זה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", ודווקא בסנדוויץ' הזה אני מתקדם. הבורא ייתן לי יותר רצון לקבל כדי שאני יותר ויותר אשנא אותם, ואני אשתדל להתגבר על זה, ויותר ויותר אתחבר אליהם עד שאני אוהב אותם, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

ואנחנו צריכים להבין, ואין לנו מה להסתיר, שאנחנו באמת כל פעם מרגישים דחייה "לא נעים לי משהו בו, אני לא רוצה להתקרב אליו, נמאס להסתכל עליו, אני לא אוהב את התכונות האלה שלו" וכן הלאה. זה הכול מתגלה וזה נכון. רק אנחנו לא ילדים קטנים, אנחנו מבינים שלגלות רוחניות, אפשר רק על פני הגשמיות. עד שהרצון שלנו האגואיסטי יתגלה, לאט לאט בהדרגה, אנחנו צריכים מעליו, לכסות אותו כל פעם בתכונה הפוכה, בהשפעה, בוויתור עד האהבה. זו העבודה שלנו.

ולכן אם אני קם בבוקר ולא בא לי לחשוב על אף אחד, ואני מבולבל, ואני לא רוצה להסתכל על כל הפרצופים האלה ולחשוב עליהם וחיבור איתם נראה לי ממש בלתי אפשרי, ונמאס לי מהם ועוד, ועוד, ועוד כל מיני מילים כאלה. אני צריך יחד עם זה להבין שזו עזרה מהשמיים והבורא נגלה לי עוד שכבה מהאגו שלי, יותר עמוקה מקודם, מאפס ולמטה, למטה, למטה יותר גרוע, יותר גרוע ברצון לקבל. ולכן אני רואה בכל העולם ובחברים במיוחד, את כל הדברים השליליים.

אנחנו רואים גם בכל האנשים שסביבנו, אפילו שלא מתעסקים בחכמת הקבלה, גם בהם יש חוסר סבלנות, נמאס להם ועוד כל מיני כאלה דברים, נעשים יותר אגואיסטים. עכשיו הבורא ילמד אותם בצורה מסוימת, איך לרצות להתעלות.

אבל אנחנו צריכים להבין שכל יום ויום שאנחנו מקבלים תוספת האגו, אז ודאי שאני כל יום ויום מרגיש עד כמה יותר קשה לי להתחבר עם החברים. נמאס לי, אין לי מצב רוח וכן הלאה. לכן "איש את רעהו יעזורו", חייבים אנחנו לעזור זה לזה. והעיקר שבכל קבוצה חייב להיות סדרן, גבאי וש"צ, שהם אחראים. שניים תמיד, לא חשוב איך אתם קוראים להם, שניים תמיד בכל יום ויום שהם אחראים לעורר את הקבוצה, לחבר את החברים וכך להתקדם. אם לא יהיו כאלה שזו האחריות שלהם, זה המקצוע שלהם, כאילו לאותו היום, תפקיד, אז אנחנו לא נתעורר, אנחנו נגיע למצב שכולנו שונאים זה את זה, אף אחד לא יתקשר לשני. לכן אנחנו עושים בצורה מכאנית, לפי לוח זמנים. היום, נגיד אני והחבר אחראים על זה שאנחנו מעוררים אתכם. אחרת לא הייתם מופיעים כאן בכלל.

אז צריכים לבנות את הדברים האלה בצורה מעשית בכל עשירייה, ולראות עד כמה יום יום יש לנו יותר קושי להסתכל אחד על השני, ועד כמה שיום יום אנחנו יכולים להתגבר על הקושי הזה בצורה רצינית, בוגרת, שאנחנו מבינים את זה ומדברים על זה, אין שום בעיה לדבר על זה. ומצד אחד אני שונא את האחרים, לפחות לא שונא אבל דוחה אותם, לא רוצה לראות אותם, זה מצד האגו שלי. ומצד שני, מהרצון להשפיע, שאני רוצה להתקרב לבורא, אז אני צריך להגיע למצב שאני אוהב אתכם כמו שהבורא אוהב את כולם. ושתי התכונות האלה, שנאה ואהבה, צריכות להיות בכל אחד ואחד ובכולנו יחד. וכך אנחנו נבנה את הפרצוף הרוחני, שיש לו גם שנאה וגם אהבה, גם עביות וגם צמצום, מסך ואור חוזר. זה סוד בניית העשירייה, בניית הנשמה. הכול לפי המלצת חכמים, אמונת חכמים. כי כך הם אמרו לנו לעשות, בואו נעשה.

מאיפה זה התחיל? זה התחיל מאדם הראשון, שממנו והלאה תכונת הבורא התחילה להתפתח במין האנושי. ואז המין האנושי התחיל לגדול באגו החדש, באדם ובתלמידים שלו, כמו שהתורה מספרת לנו. ומזה יש לנו דורות, דורות, דורות יותר, ויותר, ויותר אגואיסטים, שיצאו מדרגת החי והתחילו להתפתח בדרגת המדבר, עד שהגיעו למצב של בבל העתיקה עם 70 אומות העולם, ונמרוד ואברהם שאנחנו לומדים, וכך עד ימנו. ואנחנו הדור האחרון. אתם צריכים להתגאות בזה שאתם ממש הראשונים שעושים את התיקון הכללי.

שאלה: אמרת שאנחנו בונים את הרוחניות מעל הגשמיות וגם בונים אותה בתוך הרצון לקבל. איך לקשור זה לזה?

זה נקרא שאנחנו בונים את צורת ההשפעה בתוך צורת הקבלה. אנחנו לא בונים רצון להשפיע, רצון להשפיע זה הבורא. אנחנו מקבלים מהבורא כוונה דלהשפיע, על מנת להשפיע, ואז חלק מהרצונות שלנו שאנחנו מפנים אותם, עושים מהם מקום ריק, מקום ריק הכוונה היא מקום ריק מכוונה על מנת לקבל, אנחנו אחר כך על זה מוסיפים כוונה על מנת להשפיע.

סך הכול הרצון לקבל שהבורא ברא, לאט לאט מפנה את עצמו מכוונה על מנת לקבל ועל ידי השפעת הבורא שנקרא "המאור המחזיר למוטב", מקבל על עצמו כוונה על מנת להשפיע. אבל הרצון לקבל כולו נשאר, רק בהדרגה, בהדרגה הוא משנה את הכוונה שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. כוונה על מנת לקבל נקרא "גשמיות", כוונה על מנת להשפיע נקרא "רוחניות".

שאלה: דיברנו על רחם, על מקום פנוי. מתוך המאמצים שלנו בעשירייה, מה זה המקום הפנוי אליו אנחנו מזמינים את הבורא?

רצון לקבל. מקום זה נקרא "רצון לקבל". הוא נקרא מקום ריק, הוא ריק מכוונה על מנת לקבל. ואנחנו רוצים שעל הרצון הזה תתלבש כוונה על מנת להשפיע. כוונה על מנת להשפיע שמתלבשת על הרצון לקבל ועל עוד רצון, עוד רצון, עוד רצון זה נקרא שהעובר גדל. בתוך הגוף הגדול של הרצון לקבל, גדל עובר שכולו רצון להשפיע.

שאלה: מי מתעבר במי, אני בו או הוא בי?

הבורא, היינו רצון עם כוונה על מנת להשפיע, או יותר נכון כוונה על מנת להשפיע, מתלבש על הרצון לקבל שאנחנו עשינו עליו צמצום מכוונה על מנת לקבל, ולכן יכולה לבוא כוונה על מנת להשפיע ולהחליף את הכוונה על מנת לקבל. הרצון נשאר אותו רצון. זאת אומרת, אנחנו את עצמנו מגלים כמחולקים להרבה רצונות, ומהקל לכבד רוצים להחליף את הכוונות על מנת לקבל לכוונות לעל מנת להשפיע. מהעביות הקטנה עד העביות הגדולה. זאת כל העבודה שלנו. זה כל תהליך התיקון.

שאלה: בזמן העיבור יכלה להיות גם הפלה. אתה אחד האנשים החכמים ואתה נותן לנו הנחיות שעלינו לקיים, אבל כשהחברים שואלים שאלות ודוחפים את הרעיונות שלהם זה אולי איכשהו כמו הפלה מתוך הקבוצה?

אתם צריכים רק לעבור על החומר שאנחנו לומדים בשיעור ועוד מאמרים של בעל הסולם ורב"ש. על שום דבר אחר חוץ מזה אתם לא צריכים לדבר. אז אתם תתקדמו, תגדלו בצורה נכונה. אם אתם תתחילו שם להתווכח ולדון על כל מיני דברים שאתם מעוררים, יצא לכם בלבול ואתם לא תתקדמו. פשוט מאוד. יש לכם זמן באמצע היום? תחזרו על השיעור. תשמעו שוב ושוב. שום דבר מחוצה לזה, ותראו עד כמה זה מספיק לכם.

שאלה: איך אפשר לזהות את הניצוץ הקבור בתוך האגו ואיך הניצוץ מתבטא בחיצוניות?

הניצוץ מנהל אותנו, הוא מתקן אותנו וזה מה שמאיר לנו. זה רצון קטן מאוד לבורא שמושך אותי אליו. זה הניצוץ.

שאלה: מה היחס הנכון בין שכל לרגש בתהליך הזה של עבודה על אמונה למעלה מהדעת?

אנחנו עוד לא יכולים למדוד את זה ולכן עוד מוקדם לדבר על זה. אבל אנחנו תמיד צריכים להשתדל שהשכל והרגש יהיו מאוזנים. זו ההכוונה הכללית.

שאלה: למה הדרך להשגת הרוחניות מלווה בייסורים רבים כל כך, והרי כתוב, "עבדו את ה' בשמחה."?

אנחנו צריכים לעבוד בשמחה, אפילו שהעבודה קשה, מפני שדווקא בזה אנחנו רואים עד כמה שאנחנו הולכים להרוויח הרבה. אתה מבין? אתה כבר מבוגר ומבין שאם אתה הולך להרוויח משהו בגדול, תצטרך לעבוד קשה. ואתה רוצה מיד לקבל את הפרס, כמו ילד קטן, אז נצטרך לעבוד.

הבעיה בעבודה שלנו היא לא שהעבודה קשה, אלא שנעשה אותה בקפדנות. אנחנו מפספסים את העולם הרוחני שנמצא לפנינו ועוברים לידו. פשוט מאוד, עוברים לידו. כמו שבעל הסולם מתאר שאדם נכנס לגן עדן, הולך שר אחרי הבורא, ואחר כך יוצא לפני הבורא וזהו.

אנחנו לא שמים לב לפעולות שאנחנו עושים. עד כמה הן מדויקות או לא לפי אמונת חכמים, לפי הכוונת חכמים. זו הבעיה.

תלמיד: במשך כל החיים שלי עבדתי, אבל אף פעם לא בייסורים. עבדתי, לא סבלתי, דווקא נהניתי מהעבודה.

אבל לא עשית עבודה נגד האגו שלך. תמיד עבדת עם האגו שלך. כמה שאתה עובד יותר עם האגו שלך אתה יותר מרוויח, ומרגיש את הרווח, את המילוי בתוך האגו שלך. וכאן אתה צריך לעבוד נגד האגו שלך, אתה צריך לקבל מילוי למעלה מהאגו שלך, לא בתוך האגו. לכן אתה נמצא בעבודה, במאמץ נגד הרצון שלך.

תלמיד: נגד האגו שלי?

נגד האגו שלך, ודאי. אתה צריך להתחבר עם החברים. אם אתה מתחבר איתם בגלל שטוב לך איתם זו לא עבודה רוחנית. אתה לא מפנה מקום באגו שלך כדי לגלות בו בורא, המקום הריק שאתם בונים, אתם לא מפנים את הרצונות לקבל שלכם מעל מנת לקבל.

שימו לב מה אנחנו לומדים. אני אומר לך, זה לא נכון. אתם לא שומעים מה אנחנו אומרים. תשמעו כל שיעור כמה פעמים.

תלמיד: בתקופה האחרונה בעשירייה אנו נתקלים בהפרעות מאוד קשות.

אני לא רוצה לשמוע את זה. אתה יודע, ככה כולם אומרים. אתם צריכים לקיים מה שאנחנו לומדים בשיעור בוקר. ושום דבר חוץ מזה. אם אתה לא עובר על שיעור הבוקר לפחות עוד פעם, ורצוי פעמיים, זה לא נקרא שאתה סופג אותו. תנסו, תנסו יותר.

אין לי מה להגיד. אני נותן לכם הכול. אתה יכול להגיד אלף משפטים יפים כמו עורך דין, אני מבין. אבל לא אפוטרופוס, ולא עורך דין, יעזרו כאן. כאן אתה נמצא מול הבורא, נגד כוחות הבריאה.

תלמיד: תודה, נשתדל.

נתקדם יחד, נזדקן יחד ובכל זאת נשיג יחד.

שאלה: אנחנו מדברים על המקום המשותף שלנו וגם שכל התיקונים מגיעים מכוח עליון. השאלה היא, איזו פעולה פנימית או חיצונית חסרה בעבודה בעשירייה כדי להגיע לבניית הכלי לגילוי הבורא?

איזו עבודה? אנחנו מדברים על זה היום כל הזמן. אנחנו צריכים להיות מחוברים בעשירייה, בקשר בינינו לדבר על כמה אנחנו רוצים או לא רוצים להיות בקשר, כמה אנחנו רוצים להתקשר בינינו ובינינו לפנות מקום מהרצון לקבל שלנו, שכל המקום המשותף הזה בינינו, במרכז העיגול בינינו, יהיה מקום פנוי מעל מנת לקבל של כל אחד ואחד.

ובאותו מקום אנחנו רוצים, מבקשים, מתפללים שהבורא ייתן לנו רצון להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא עצמו, זה לא יכול להיות, אלא שייתן לנו כוונה על מנת להשפיע על הרצונות שלנו שנמצאים יחד בתוך העיגול, במרכז העיגול. שעל פני הרצון לקבל שבמרכז העיגול, שרוצה בביטול להיות במשהו זה לעומת זה, יבוא האור העליון, אז הוא ייתן לרצונות האלה כוונה על מנת להשפיע. ואז בכוונה על מנת להשפיע שיהיה מתוכנו, אנחנו נוכל לגלות את הבורא. זה נקרא "חד מקבל חד.".

כל הפעולות שלנו הן לפנינו, הן ברורות. חיבור, ביטול, גילוי המקום המשותף בינינו שבו כולנו מתבטלים זה מול זה, כל אחד מוותר על עצמו לעומת האחרים, רוצה לשרת אותם, להתכלל בהם, ואז במקום הזה אנחנו נרגיש שנוחת הבורא.

שאלה: ממה צריכים להישמר כדי שנזכה שהבורא יתחבר בנו?

להישמר מלבטל את הזמן. זאת אומרת, לשמור על הזמן, לשמור על כל רגע ורגע, לעשות מהימים שלנו ימים עסיסיים, שכל הזמן אנחנו נמצאים בחיבור ובנטייה זה לזה ובנטייה לבורא. צריכים בעיקר להיזהר מביטול הזמן, צריכים לעשות מהזמן דבר הכי חשוב.

תלמיד: מה נקרא "ביטול זמן"?

שאני לא ממלא את הזמן עם מה שצריך. לא מכוון אותו למטרה, ולא משתמש בו בצורה מעשית חזקה.

שאלה: מה זה נקרא שבכל רגע בשיעור אנחנו שמים את הרגל במקום שהרב, מורה הדרך שם אותה, איך זה מורגש?

שאתם עוברים על השיעור וממש דואגים לחזור על כל הדברים שאנחנו מדברים בצורה מעשית ביניכם. מה שאנחנו אומרים בשיעור בוקר, אתם משתדלים לחזור על המילים האלה ולממש אותם במשך היום. זאת שאלה טובה.

תלמיד: האם ההליכה היום בתנאים של הדור האחרון היא שונה מההליכה שהלכו המקובלים פעם?

כן, אבל מה יש לנו מזה? אצלם היו תנאים אחרים. ודאי, "כל דור ודרשיו."

תלמיד: אם עובדים בהשפעה כדי לא לקבל למען האגו שלך דבר מה, יוצא שמעשית אתה מרחיב את ההזדמנויות שלך, וההזדמנויות האלה מתרחבות עד כדי כך שאתה המום מכמה שהבורא מסייע לך להתפתח בפועל בכל צעד ושעל. ואז אתה מרגיש גדול עד כדי כך שאתה מקבל כוח גם מהעשירייה וגם מרגיש תמיכה של הכלי העולמי. אני לא יודע איך לבטא את זה, אבל יש כזאת תחושה שהיקום כולו תומך בך.

לא צריך לבטא את זה, לא תוכל להסביר ולבטא את זה, ואחרים לא יבינו אותך בכל זאת. מה שיש בליבך זה הבורא מבין. תמשיך כך. מה שאתה רוצה להסביר לכולם לא תוכל להסביר כי האחרים לא עברו את זה. אתה תמשיך עם מה שיש לך בלי להסביר לאחרים, תעבוד על החיבור ולאט לאט תוכל למצוא שפה משותפת עם האחרים. אבל מה שאתה אומר, אתה אומר נכון, זאת התרשמות נכונה.

שאלה: אמרת לפני כן שהעבודה הרוחנית היא נגד הרצון לקבל. האם תוכל לפרט על זה יותר?

זה נגד הכוונה על מנת לקבל, ולא נגד הרצון לקבל. הרצון לקבל עצמו הוא לא טוב ולא רע, זה חומר. איך אנחנו משתמשים בחומר הזה, או על מנת לקבל או על מנת להשפיע, זה ההבדל בין גשמיות לרוחניות.

שאלה: שמעתי שאמרת שלש"ץ ולגבאי יש תפקיד נוסף. הרי כבר שנה, שנה וחצי הם מנחים את סדנת הבוקר, לא הבנתי מה התפקיד שלהם כשמתגלה שנאה בעשירייה.

ש"ץ וגבאי צריכים יום יום לדאוג לעשירייה שלהם. אל תקרא להם ש"ץ וגבאי, יש שני אחראים יום יום, הם צריכים יום יום, אלו שבאותו יום, הם צריכים לדאוג שהקבוצה תהיה בקשר, שהקשר שלהם יהיה למען החיבור ביניהם, למען ביטול האגו המשותף ביניהם, עד כמה שהם עוברים על שיעור הבוקר, עד כמה שהם מתקדמים בעשיית עוד ועוד צעדים לקראת התיקון. זה הכול תפקיד של שני אחראים, אל תקרא לזה ש"ץ וגבאי.

תלמיד: זאת אומרת אם מתגלה איזו בעיה, סכסוך בין החברים, הם צריכים גם לבוא להשלים אותם?

יכול להיות שכן, אבל העיקר זה למשוך אותם לרוחניות. אם תהיה לכם עבודה לרוחניות לא יהיו סכסוכים, לא יהיה לכם זמן לסכסוכים.

תלמיד: אז איפה השנאה תתגלה אם לא בסכסוך?

השנאה תתגלה מעל הסכסוכים הגשמיים. איזה סכסוכים יש לכם? זה עוד שום דבר.

תלמיד: אחד זורק מילה, ההוא נשרף, ההוא פוגע בו, זה רוצה לברוח, יש את הקטעים שלנו.

בסדר, אז הם צריכים קודם כל לעורר את הטיפול שבהם, והטיפול הכי טוב הוא שאתם חוזרים על שיעור בוקר.

תלמיד: זאת אומרת, לא לשמוע את החברים בדיוק, אלא לשמוע את השיעור אתה מתכוון.

נכון. בשביל מה לי לשמוע את החברים? אני צריך לשמוע מהם רק כמה משפטים, שהם אוהבים את כולם ורוצים להתחבר עם כולם, למרות ששונאים את כולם ורוצים לברוח מכולם, זה הכול.

תלמיד: לנסות להתעלם מהתשובות של החברים?

אני לא מתעלם מהן, אני לא צריך אותן בכלל. כי התשובות האלה הן תשובות אגואיסטיות, בשביל מה לנו להתכלל בתכונות האגואיסטיות זה מזה? זה לא מצווה. המצווה שלנו רק לחזק זה את זה למעלה מהאגו שלנו.

תלמיד: הבנתי. לחבר את המילים שלך ושל רב"ש ושל בעל הסולם בעצם.

כן.

שאלה: אמרת שאנחנו מאחדים רצונות ואחרי זה הבורא נותן לנו צורת השפעה עליהם. מהי צורת ההשפעה?

צורת ההשפעה שאנחנו משיגים בקשר בינינו זה נקרא "נשמה" או "עוּבר רוחני" שעובר כל מיני צורות של התפתחות, עיבור, יניקה, מוחין. שאנחנו עובדים איתו כמו שאנחנו לומדים לעבוד עם הפרצוף, ומה שמתלבש בפרצוף, צורת ההשפעה, זה הבורא שכך אנחנו משיגים אותו, כך אנחנו בונים אותו, "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: אבל צורת ההשפעה היא צורת ההשפעה לבורא, בינינו ואליו, זו הצורה?

צורת ההשפעה שאנחנו בונים זה נקרא הצורה הרוחנית. יש בה דרגות שורש, א', ב', ג', ד', שבהן אנחנו מתחילים לראות כל מיני דרגות של העולם הרוחני. כמו שבעולם שלנו ישנן דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, כך אנחנו מגלים במקביל לזה כאלו דרגות ברוחניות.

קריין: ציטוט על "צר צורה בתוך צורה", כותב רב"ש:

"עיקר שקשה לנו בעבודה להכנס לעובר, שפירושו, שהרצון לקבל יקבל בתוכו רצון אחר, הנקרא "רצון להשפיע". ובזמן שהאדם זוכה לבחינת עובר, היינו שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא ש"הקב"ה צר צורה בתוך צורה". ויש להבין, מהו הפלאי הזה ש"צר צורה בתוך צורה". ולפי שפירשנו, זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק הקב"ה יכול לשנות את הטבע, ואין זה בידי אדם. וזהו החידוש, שהקב"ה צר צורת השפעה בתוך צורת האם, שהיא צורת קבלה. וזה נקרא "קדושה, מה שה' נותן". וזהו "אין קדוש כה'", מטעם "כי אין בלתך". כי אין מי בעולם שיכול לשנות את הטבע, ולעשות בתוך הכלי שבא לאדם מצד הטבע, רצון לקבל, שיהיה לו אח"כ טבע אחר, הנקרא "רצון להשפיע"."

(רב"ש ב', מהו, "אין קדוש כה' כי אין בלתך", בעבודה)

זה לא פשוט להרגיש, אבל הוא מסביר באיזו צורה זה מגיע.

קריין: אנחנו קוראים במסמך "אמונת חכמים כאמצעי לאמונה למעלה מהדעת". קטע מספר 1, כותב הרב"ש.

"האדם צריך להאמין למעלה מהדעת, ולא להסתכל מה שהדעת מחייבת, אלא להאמין באמונת חכמים. והדרך שהם קבעו, כך צריכים ללכת ולא להסתכל על הדעת, כי צריכים להאמין בזכות שהולכים באמונה, זוהי סגולה נפלאה."

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה" 1988)

קריין: קטע 2, כותב הרב"ש.

"יש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

אנחנו צריכים פשוט להרגיש שאנחנו נמצאים מול העולם הרוחני ויש בינינו מחסום, מחיצה. אם אנחנו רוצים לעבור את המחסום אנחנו צריכים לקבל תכונה חדשה שהיא מתאימה להרגשת העולם העליון. אי אפשר עם התכונות שלנו להיכנס לעולם העליון, רק אותו רצון שלנו שיקבל כוונה על מנת להשפיע שבזה הוא דומה לתכונת ההשפעה שישנה בעולם העליון, אותו רצון לקבל הוא ירגיש את העולם העליון, כאילו תיכנס לשם כל העבודה הזאת.

לכן זה נקרא "חכמת הקבלה", שאנחנו מקבלים תכונות של העולם העליון ונכנסים לעולם העליון. אבל אי אפשר בלי שאנחנו נקבל תכונת ההשפעה להרגיש את העולם העליון, אנחנו נמצאים בו אבל לא מרגישים אותו. ולכן כל תכונת ההשפעה הזו היא למעלה מהדעת, למעלה מהחושים שלנו, למעלה מההבנה שלנו. מה זה נקרא למעלה מהדעת? אני לא מבין מה זה להשפיע, כי אני בנוי מחומר שכל הזמן חושב איך הוא יקבל. אני יכול לתת, אבל זה לא נקרא שאני באמת נותן, זה נקרא שאני נותן כדי ליהנות, זאת אומרת הכוונה שלי היא בכל זאת ליהנות.

שאלה: כתוב "שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההיגיון והחוש אינם מבינים". זה אפילו עוד יותר כשיש את כל הסתימות. כשהמדריך אומר ברמה הגשמית אז יש עיניים, יש רגליים שאפשר לשים, אבל פה יש את הסתימות. השאלה היא רק איך לעבור את הסתימות הזאת, איך לשים רגל אחרי הרגל של המדריך?

להתפלל. שוכחים על האמצעי העיקרי שאי אפשר להשיג שום דבר ברוחניות בלי תפילה, בלי בקשה, בלי בקשה לקבל תכונה רוחנית. זה לא מספיק שאתה עושה איזו פעולה בקבוצה, אתה גם צריך מתוך זה להעלות מ"ן, ורק על ידי זה שאתה מעלה חיסרון לעליון, למרות שהחיסרון הזה הוא לא נכון ולא מבורר מספיק, ואין לו צורה, אבל החיסרון הזה שאתה מעלה אותו לעליון, העליון כבר מייצב אותו בצורה נכונה ונותן לך מ"ד.

ההבדל בין מ"ן ומ"ד, שמה שאתה מבקש תכונת ההשפעה ומה שאתה מקבל מהעליון תכונת ההשפעה זה הבדל גדול מאוד, כי העליון מתקן את הבקשה שלך ומביא לך אותה כבר בצורה נכונה. לכן אי אפשר להתקדם אף צעד, אלא אם כן אתה מבקש מהעליון ומקבל ממנו תשובה נכונה. רק לפי המ"ן שלך אתה מקבל מ"ד, וההבדל בין מ"ן למ"ד, שאת החיסרון הזה אתה מקבל בצורה כזאת שהוא כבר מתחיל לפעול, יש בו כבר כוח וצורה נכונה.

שאלה: אמונה מעל הדעת היא השפעה? מהי אמונת חכמים?

כן, אמונה למעלה מהדעת זאת השפעה. "אמונת חכמים" היא שאפילו שאין לנו אמונה למעלה מהדעת, אבל אנחנו הולכים אחרי החכמים שאומרים לנו כך וכך לעשות ואנחנו משתדלים לעשות את הדברים. כמו שרב"ש כותב נגיד במאמרים שלו על העשירייה, על הקבוצה. ואנחנו משתדלים כך להתחבר בינינו כדי לייצב תבנית נכונה כמה שאפשר, המותאמת למבנה של אדם הראשון, למערכת אדם, למערכת נשמה.

שאלה: מה עושים כשמתעוררת לפני הכנס ביקורת כלפי המדריך, ביקורת כלפי הארגון, בצורה ספציפית זה לגבי אחזקה, כסף, מעשרות, דברים כאלה. זה דווקא מתעורר אצל חברים ותיקים בעשירייה שפתאום מתלוצצים, לא רוצים, "מה קורה פה? זה לא הקו שלנו". מה עושים במצב כזה, איך אפשר להשתמש בזה על מנת להתקדם?

קודם כל, אני לא אחראי על זה, אין לי שום נגיעה לא לכסף ולא לארגון. אני מגיע לשיעור, אני אפילו לא קובע את נושא השיעור, אני לא קובע את הפסוקים האלה, שום דבר, את הכול מביאים לי התלמידים ולפי התלמידים האלה אני עובד. לכן אני לא דוחף לכם את השיטה שלי ואת הקבלה שלי ואת התורה שלי, הכול תלוי בכמה אנשים שהם עוזרים לכולנו בזה שמייצבים את השיעור. זה כלפי השיעורים.

כלפי הכסף, אני בכלל לא יודע. אני מקבל משכורת כמו כולם בארגון, כמו מי שעובד שם בתחזוקה, באחזקה וכן הלאה, אותה משכורת כמו כולם. גם אני יכול להתלונן שזה לא מספיק אבל מה לעשות, וזהו, יותר מזה אין לי שום דבר בזה. זה שיש לכם בעיה עם הארגון, תתקשרו, תתלוננו, תדברו, זה עניינכם, אליי אין מה לפנות, אני לא שייך לכל זה, ממש לא שייך. זה דבר אחד.

דבר שני, אתם צריכים קודם כל לברר את הדברים ואחר כך לדבר לשון הרע, כי אם אתם עושים ביקורת אז צריכים לדעת איזו ביקורת ומה הביקורת. כי אם יש למישהו ביקורת רעה על הארגון אפילו במחשבה, אתם בזה מנתקים את עצמכם ליהנות מהאור המקיף שקיים בארגון כלפי כל אחד ואחד שנמצא בו. ולכן אתם יכולים להיות ב"בני ברוך" אפילו הרבה שנים אבל לא ליהנות מאותו הכוח הרוחני שנמצא בו, ואז אתם יכולים לבכות כמה שאתם רוצים. אבל אם זה מגיע יחד עם ביקורת, אז תיזהרו מאוד, חבל שאתם נמצאים בכלל בארגון ואתם מצפים שיהיה לכם משהו, לא יהיה לכם שום דבר ואולי אפילו ההיפך. אם אתם לא מתקדמים בצורת ההשפעה לכולם זה לא טוב. אז צריכים לברר בצורה ניטראלית למה יש לי כאלו וכאלו שאלות, מאיפה הן נובעות, או מחוסר ידע, או מזה שאני אגואיסט ולא יכול אחרת, זה האופי הגשמי שלי, או מעוד משהו, תבררו ותראו.

עד כמה שאני מכיר את האנשים, שזה עשרות אנשים שהם מטפלים בארגונים, בשרתים, בכל מיני דברים, אני יודע שאלו אנשים שהכול עובר תחת ביקורת קפדנית של כולם, ואפילו של המדינה. אני לא רוצה להיכנס ולשמוע את השאלות האלה, אבל תבררו קודם כל. כי גישה ביקורתית צריכה להיות רק לטובת הארגון, ואסור שהיא תגיע מתוך האגו של כל אחד ואחד, אחרת אתם ממש מקבלים נזק גדול, ממש פגיעה גדולה בהתקדמות שלכם.

תלמיד: אני שאלתי מטעם זה שהיו פגישות בקבוצות האירופאיות על האחזקה של המרכז, של המפעל.

שיכנסו ויבדקו, ויכול להיות שהם יכולים להמליץ או להשתתף, ואז התחזוקה וכל הדברים האלה יפעלו יותר טוב. בבקשה. אני לא סובל, אני שונא אנשים שיודעים לעשות ביקורת. אני מאוד מכבד אנשים שרוצים לבוא ולהשתתף ולתקן, ולא סתם להתלונן מרחוק שהם חושבים שכך וכך צריך לעשות. עצות כל אחד יכול לתת, שיבוא ויעשה.

תלמיד: אבל מה עושים עם הביקורת? הם דווקא וותיקים, משפיעים על קבוצות שלמות, עשיריות שלמות. איך אפשר להחזיר אותם למוטב?

אני לא יודע, אתם צריכים לטפל בזה. אני מסביר כל דבר ודבר שאני יכול. אנחנו לומדים מה זו תכונת ההשפעה, על מה הם מתלוננים?

שאלה: על תשלום מעשר למשל, בעבר היית שם יותר דגש על המעשר ומסביר. עכשיו האנשים אומרים "אהה הפסיקו לשלם מעשר עכשיו בגלל זה גובים יותר כסף על הגלקסי" ופה ושם אנשים לא לוקחים ברצינות, דווקא מהוותיקים באירופה. אני אומר לעצמי, מה קורה פה, משהו השתנה. האם זה תהליך שהאגו גדל עם הזמן והבן אדם מבקר יותר את הרב ואת הקבוצה, את הארגון וצריך ללכת למעלה מזה?

מה אתה ממליץ לארגון לעשות?

תלמיד: אולי יותר להסביר.

הם קיבלו הסבר, הם אפילו ותיקים אתה אומר.

שאלה: הם לא מקבלים את ההסבר, אז מה עושים?

אצל הרב"ש היה פשוט. היה בנין, לא היו טלפונים ולא מחשבים ולא כלום, מי שבא הוא למד, מי שלא בא הוא לא למד. מי שבא הוא חייב לשלם מעשר, זהו. ואז כל אחד ואחד אם הוא משלם מעשר, הוא יכול לבוא לשיעור ולשמוע. סך הכול היו שם שלושים, ארבעים, חמישים אנשים, תלוי באיזה זמנים וכולם היו משלמים. איך יכול להיות שלא?

תלמיד: מישהו בדק את זה?

כן, היה גבאי שהיה עושה רשימה. היה בא אליך נגיד בזמן השיעור, היה תופס אותך ככה מאחורה ואומר, "אתה חייב לשלם". וזהו. ומקסימום אתה יכול להגיד, "עכשיו אין לי כסף, אני אביא מחר". זה הכול. והגבאי היה אדם מאוד גס, ככה שלא היו לו סנטימנטים, או שאתה משלם, או שאתה לא בא מחר. מחר אתה בא בלי כסף למעשר, אתה לא נכנס לשיעור, עד שאתה לא תתחיל לשלם בצורה סדירה.

אלה דברים שקיימים אלפי שנים, זה 10% לכן זה נקרא "מעשר". 10% מהמשכורת, מהרווח, אדם חייב לשלם להתקדמות הרוחנית שלו, כי [אחרת] מלכות לא יכולה להתקדם, ולכן חלק עשירי שזה המלכות חייבים לתת פשוט בצורה כזאת. כי על מנת להשפיע אי אפשר בצורה אחרת, אלא בצורה כזאת שאתה נותן כסף לארגון שמקדם אותך לרוחניות.

מי שלא משלם מעשר הוא כאילו לא קיים ברוחניות. שישמע בינתיים, אולי פעם זה יגיע בכל זאת לאוזניים ומהאוזניים ללב והוא יבין שזה לטובתו. אבל זו בעיה גדולה.

יכול להיות שהוא מבין ויודע ועושה הכול, אבל את זה הוא לא עושה, [אז] לא מתקדם. זה לא פנקסנות ורישום אצל רואה חשבון או משהו, זה לא חשוב, זה רשום רוחנית, הוא נתן מעצמו מעשר או לא. ולכן מי שלא נותן לא קיים ברוחניות.

גם כלפי הכנס, מי שמשלם כל הזמן מעשר הוא נמצא בכנס, משתתף בכנס בצורה אקטיבית, כי הוא באמת חבר שלנו. מי שלא משלם את המעשר שלו, יכול להיות שהוא משתתף בכנס אבל הוא לא בין החברים, גם בגשמיות וגם ברוחניות. הוא יכול להיות צופה מרחוק, אבל אין לו מקום בהתחברות בינינו.

רק תבינו שזה לא אני קובע וזה לא בגלל שאנחנו צריכים להחזיק את הסרברים וכל מיני מערכות קשר בינינו, זה לא בגלל זה. אפילו שלא היה לנו שום הוצאות לכל חוטי הקשר בינינו, בכל זאת היינו משלמים מעשר והמעשר הזה היה הולך למשהו ככה, סתם. אני מהמעשר לא מקבל כלום, אלא משכורת כמו כולם. זה הכול.

הרב"ש היה מקבל מעשר של כולם, אני הייתי מנהל את הקופה שלו, את חשבון הבנק שלו. כל המעשר היה עובר אליו, ומתוך המעשר הזה היינו משלמים על כל מיני הוצאות של הבניין, והיתר נשאר לו, הוא היה בדרך כלל משאיר את הכסף לחגים.

אני מאוד מצטער שיש כאלו ועוד וותיקים שככה מדברים, זה רק אומר עד כמה שהם מזיקים קודם כל לעצמם. אם אתה לא עושה מה שכתוב, אז לפחות תשתוק, כי אתה גם סוחב אחרייך עוד אחרים, אתה ממש שורף את הנשמה שלך. ועניין "מעשר" הוא מקובל בהמון קבוצות, בהמון חוגים, לא רק אצל מקובלים, ועל זה כתוב בתורה הרבה פעמים, כנסו לאינטרנט ותקראו.

לכן מאוד מאוד חבל לי שאנשים לא רק שלא מבינים, הם גם צוחקים מזה ואומרים לאחרים. הם לא מבינים איזה פגם בנשמה הם עושים לעצמם.

שאלה: האם ללא אמונה מעל הדעת אפשר לשנות את הכוונה שלנו?

לא יכולים. איך אנחנו יכולים לשנות כוונות? כי אנחנו משנים אותם מכוונה על מנת לקבל לכוונה על מנת להשפיע. כוונה על מנת להשפיע היא בעצמה נקראת "אמונה למעלה מהדעת". זו ממש חוסר הבנה בעניין עצמו.

שאלה: אנחנו לומדים שכעת אנחנו מרגישים את העולם דרך הקבלה, והתפיסה הרוחנית היא דרך תכונת ההשפעה. אבל אמרת היום שזה לא רק היפוך פשוט ממציאות מאוד פשטנית שמרגישים זמן ומרחב, ופתאום מתחילים להרגיש מציאות אינסופית בלתי מוגבלת. איך אפשר לתאר את המעבר הזה?

אי אפשר לתאר אותו, ואי אפשר לתאר רוחניות, אלא צריכים לעשות את כל הפעולות שמביאות אותנו לזה. אבל אי אפשר לתאר רוחניות לפני שנכנסים לרוחניות, רק להשתדל להתנהג בינינו כאילו שאנחנו נמצאים ברוחניות. הפעולות שלנו כאילו שאנחנו נמצאים ברוחניות נקראות "מצוות".

שאלה: באמונה למעלה מהדעת אנחנו צריכים להרגיש שהבורא נהנה מהעבודה שלנו.

נכון, אז מה השאלה?

תלמיד: אם אין את ההרגשה הזאת בתוך העשירייה בין החברים, איך אפשר לעורר את זה בין החברים כל הזמן?

לעשות באמת פעולת השפעה. ואם אנחנו מגלים בפעולת ההשפעה ההדדית בינינו יחס לבורא, אז בהתאם לזה יכול להיות שאנחנו נגיע כבר למצב שאנחנו מרגישים את התגובה ממנו, שאז אנחנו נרגיש ונבין שאנחנו נמצאים בפעולה הדדית עימו "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: אנחנו קוראים פה את הקטעים על "אמונת חכמים", ונראה שהכול הגיוני ואני יכול לבצע את זה. ואז החבר קרא את ה"צר בתוך צורה", ואני מרגיש שבתוך הדעת אני בטוח לא מאמין לזה, וגם מעל הדעת אני מתקשה להאמין שיש בורא שיכול לבנות בי צורה כזאת של השפעה בתוך הרצון לקבל. האם זה אומר שאני חסר אמונה?

ודאי שאתה חסר אמונה, וגם כולם חסרי אמונה, כי כולנו נמצאים רק בנטייה לרכוש כוח אמונה. כוח אמונה זה נקרא "כוח השפעה", באף אחד אין עדיין כוח השפעה ממש, אנחנו עושים רק פעולות כדי לרכוש את כוח ההשפעה הזה. כוח ההשפעה הזה מגיע אלינו על ידי המאור המחזיר למוטב. הכוח שאנחנו משתדלים לעורר, הכוח העליון שאנחנו משתדלים לעורר הוא מביא לנו את כוח ההשפעה.

תלמיד: זאת אומרת, שהנטייה שלי מושכת מאור לאט לאט ויש לי תקווה?

כן, ודאי, אפילו לך יש תקווה.

שאלה: כשאנחנו מעלים מ"ן לבורא בעשיריה, תפילה אגואיסטית, הרי כולנו אוסף של אגואיסטים, והוא עונה לנו במ"ד שהוא השפעה, איך אפשר לתפוס את הדבר הזה?

אנחנו נרגיש שינויים שהם כבר באים כתוצאה מהבקשות שלנו.

תלמיד: אפשר איכשהו להשתדל בכל זאת, איך נכון לנסות לא לפספס את התשובה בעשירייה?

אתה לא תפספס אותה אם אתה פועל לכיוון ההשפעה. אתה לא תפספס. אל תפעיל את כוח הקבלה ש"אני רוצה, רוצה, רוצה", אלא תרצה להגיע לכוח ההשפעה ואז אתה תראה שהכוח הזה מגיע אליך.

שאלה: לפעמים אתה נותן לנו עצות על עבודה רוחנית כמו היבטים שקשורים למאמרי רב"ש, ולפעמים אתה מדבר על דברים יותר גשמיים, כלומר על הקורונה או על הכלכלה. האם כל העצות שלך גם הגשמיות וגם הרוחניות מטרתן לקדם אותנו רוחנית?

בעצם כן, אבל העיקר מה שאנחנו לומדים זה מ"אמונת חכמים", ממקורות המקובלים. ששם מה שאנחנו לומדים, בשבילנו זה חייב להיות כתורה, כאמצעי להשגת את האור העליון, להשגת הבורא.

שאלה: כדי לעבור את המחסום צריך להגיע לכוונה להשפיע לחברים או להשפיע לבורא?

אין דבר כזה או זה או זה, אני צריך להתייחס גם לחברים וגם לבורא כמו לאחד. אני לא יכול בזה לזלזל ובזה לטפל. דווקא דרך החברים אני מגיע לבורא. לא יכול להיות יחס לבורא יותר טוב מהיחס שלי לחברים, כי דווקא "מאהבת הבריות" מגיעים "לאהבת ה'".

שאלה: האם זה נכון שבדרך להצדקת הבורא צריך להגיע קודם להצדקת החברים, הארגון והמורה?

בטוח שכן. לכן צר לי לשמוע שיש הרבה אנשים שעושים ביקורת, וביקורת סתם, מדברים סתם מילים, לא שהם הולכים לברר את הדברים האלה אלא בסך הכול מעבירים ביקורת. אם היו שולחים שאלות ומבררים מה קורה, זה משהו אחר, אבל כשהם מדברים עם האחרים זה נקרא "לשון הרע", שמדברים רע על הארגון. ויכול להיות שהם צודקים אבל זאת לא צורה כי בזה הם מכניסים גם את האחרים ומחלישים אותם בלהתקדם למטרה, ולכן העונש שלהם גדול מאוד וחבל שהם בכלל נשארים יחד איתנו. אני הייתי שולח את האנשים האלה מהארגון.

אם הם לא מבינים שאלה התנאים הרוחניים ואין כאן שום דבר גשמי אלא הכול רוחני, כולל מעשר וודאי, אם הם לא מבינים אז שילכו מפה. אין שום בעיה. אנחנו פועלים לפי מה שמקובלים קבעו וכיוונו כבר אלפי שנים, הם מסבירים לנו את זה מתוך הפרצוף הרוחני שאנחנו צריכים לקיים ולכן אין כאן עניין שאנחנו יכולים לוותר.

אפילו שיגידו לי "תוותר על המעשר ומחר יבואו אליך מיליוני אנשים", לא צריכים מיליוני אנשים כי המיליונים האלו שיבואו לא ייכנסו לרוחניות, אז בשביל מה אני צריך אותם. אני לא צריך אנשים כאלה שלא משתתפים בכל מה שצריך. אני יכול להחזיק אותם, כי לאט לאט הם ירגישו ויבינו שכדאי להם לעשות את זה, אבל באמת אם הם לא מקיימים כל מיני תנאים כאלה אז חבל שהם נמצאים. יותר טוב שהם יהיו מבחוץ וירגישו שהם נמצאים בחוץ ואז לא תהיה להם מחשבה שהם מתקדמים למטרה, כי הם לא מתקדמים.

תלמיד: איזו מדרגה נמצאת ברוחניות? כלומר אם הצדקתי את החבר זה אומר שאני כבר ברוחניות?

כדי להיכנס לרוחניות אתה חייב לענות על הרבה תנאים, שזה אהבת חברים, אהבת הזולת, אהבת הבורא במשהו וכל הדברים האלה כוללים את זה שאתה נמצא איתם יחד בתמיכה הדדית בשיעורים, בפעולות ובתשלום, בתחזוקה של כל הארגון וכן הלאה. אני מבין שתשלום וכסף זה כאילו שייך לעולם הזה. מעשר לא שייך לעולם הזה.

שאלה: איך להרגיש הרגש רוחני?

קודם כל תגיע לתכונת השפעה ואז תרגיש הרגש רוחני. קודם כל תתחבר עם החברים, תפנה מקום לכוח ההשפעה ביניכם, שהכוח הזה יוכל להופיע ואז תתחיל להרגיש את ההרגש הרוחני ביניכם, ביחסים ביניכם, עד כדי כך שתרגישו שביניכם גם נמצא הבורא.

שאלה: האם פעולת תיקון הכוונה ופעולת החיבור הן שתי פעולות שהולכות ביחד או שקודם חיבור ואחר כך תיקון הכוונה?

כן, קודם חיבור ואחר כך תיקון הכוונה לפי עוצמת החיבור.

שאלה: לגבי הציטוט הראשון שקראנו, האם תוכל להסביר איך הסגולה הזאת עובדת.

"סגולה" זה המאור המחזיר למוטב שפועל עלינו, הבורא שמאיר לנו בכוח ההשפעה שלו ואז אנחנו על ידי זה מתחילים להתקרב לרוחניות. האור העליון שמאיר מביא לנו הבנה חדשה, הרגשה חדשה וכך אנחנו מתקדמים, זה נקרא "סגולה".

שאלה: מאיפה לנו לדעת שאנחנו הולכים בעיניים עצומות בעבודה ולא משקרים לעצמנו?

שאתה משתדל לעשות כמו תוכי, כמו חמור, כמו שכתוב "כשור לעול וחמור למשא". אז להשקיע כוחות כמו שור ולהיות מטומטם כמו חמור וכך אתה מגיע למטרה. לקיים כל מה שהמקובלים אומרים. כי שור וחמור הם בעצם כוחות כלפי הרצון לקבל שמועילים כדי להכניע אותו ולהביא אותו לפעולה רוחנית.

שאלה: אנחנו רוצים לפני הכנס להיכנס להתקפה על הרוחניות כעשירייה. אנחנו רוצים עכשיו להיות תואמים ככל שניתן לתנאים הרוחניים כדי לעשות את זה, כדי שאף אחד לא יעכב מישהו אחר בעשירייה וכולם יוכלו לעשות את המאמץ הזה. וכעת השאלה לגבי המעשר, האם אנחנו יכולים לברר את הנושא בעשירייה, כדי להבין שכולנו תואמים לתנאים האלה בעשירייה או שלא לעשות את זה?

אתם יכולים לדון על זה בעשירייה. אני לא כל כך בטוח בזה שאני אומר את זה, כי בכל זאת המעשר הוא השקעה של כל אחד ואחד ברוחניות שלו. ולכן נניח שהרווחתי בחודש 10 מיליון דולר ואני משלם אם כך מיליון דולר מעשר, שזה עשירית מזה, ואני לא רוצה שהחברים שלי יידעו על זה כי אנחנו עוד לא נמצאים ביחסים כאלו, בהשפעה כזאת, בנקיות כזאת בינינו, בחיבור כזה שאני יכול לספר להם על זה. זה מצד אחד.

מצד שני חבר אחר מרוויח סכום פעוט מאוד ולא יכול לגמור את החודש ובכל זאת הוא שילם ממנו מעשר, אבל הוא מתבייש בזה שהוא מרוויח פחות ולא מוצלח ואיך אנחנו נדרוש ממנו עכשיו לדבר על מעשר. לכן אנחנו צריכים בלי לקבוע מספרים, לדבר על חשיבות המעשר, שזה דווקא עניין רוחני שאנחנו יכולים לשלם בצורה גשמית.

תלמיד: אנחנו יכולים להרים את החשיבות של תשלום המעשר לפני הכנס?

כן, אבל בלי לבדוק את המספרים כמה כל אחד מרוויח וכמה הוא חייב לשלם. אבל כדאי לסיים לפני הכנס את כל החובות שיש לכם עם המעשר.

תלמיד: תנאי הכרחי הוא מעשר, איזה עוד תנאים הכרחיים צריכים להתקיים בעשירייה כדי שהיא תוכל להיכנס להתקפה?

אנחנו לא צריכים שום דבר חוץ מלשלם מעשר, כי המעשר הוא לא גשמי, הוא רוחני. אתה מוציא מהרצון לקבל שלך אותו סכום שאתה לא יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע ולכן אתה מוסר אותו למדרגה יותר עליונה. כאילו בכל היתר, בתשע העשיריות מהשכר שלך חוץ מהמעשר אתה משתמש לדברים הנחוצים וההכרחיים לחיים שלך, ובמעשר אתה לא יכול להשתמש בצורה נכונה בחיים שלך, זה נקרא "החלק העשירי לבורא". כתוב על זה בתורה הרבה ובכל מיני מקורות.

תלמיד: חוץ ממעשר, יש לבוא לשיעור כל יום?

על זה אנחנו מדברים כל הזמן. גם הרב"ש כותב על זה, כולם אומרים. מה אתם רוצים שאני אכתוב לכם תורה? מצוות? את עשרת הדברות? את זה אתם צריכים כבר לדעת מתוך הלימוד הזה שלנו.

תלמיד: אנחנו לא שמים תנאים נוקשים בפני כל חבר בעשירייה, כל אחד עושה מה שהוא יכול, אבל אולי כדאי לפני הכנס לעשות איזה מאמץ כזה?

אחרי שהרב"ש נפטר והתחלתי להרכיב את העשירייה הראשונה, את הקבוצה הראשונה, עם כל האנשים האלו שהגיעו, אז דיברנו על זה, עשינו את זה, עשינו התחברות בינינו עם סעודות, עם חגים למיניהם, עם כל מיני דברים. וודאי שהייתה לנו תמיד קופה משותפת וחוץ מזה אספנו מעשר. שילמנו ממנו עבור הבית הקטן, שכרנו אז בית כזה קטן נטוש ושם למדנו. כך זה היה, אבל אחר כך לאט לאט גדלנו.

אבל אני אומר לכם, כל אותם אנשים שמעבירים ביקורת על החברה בכל מקום, ולא חשוב מאיזו סיבה, בסופו של דבר מתנתקים ונופלים, ואלו שהולכים למעלה מהדעת על כל הדברים האלה, ועושים בעיניים עצומות מה שההנהלה אומרת להם לעשות, וזה מגיע מהשמיים אפילו שהם לא מבינים, באמונה למעלה מהדעת, הם יתקדמו. לכן כל הדיבורים האלה על מה לברר ואיך לברר, אתם צריכים לברר רק דבר אחד, איך אנחנו מתעלים מעל האגו שלנו. זה הכול. ובמיוחד לפני הכנס. לי מאוד כואב לשמוע שבגלל השטויות האלה שבהן אנחנו צריכים עכשיו לעסוק, אנחנו לא מתקדמים נכון ולא נרוויח רוחניות כמו שצריך.

שאלה: כשאנחנו מבקשים מהבורא חיבור אז הוא נותן לנו דחייה גדולה יותר, האם זו תשובה לתפילה?

ודאי שאם אנחנו מבקשים מהבורא להתקדם אז הוא נותן לנו כוח להתקדם, ויחד עם זה הוא נותן לנו עביות שנרגיש איזה בעיות יש בלהתקדם, כדי שנתגבר עליהן ושוב נבקש ממנו כוח להתקדם. ושוב יחד עם הכוח להתקדם הוא ייתן לנו עביות עוד יותר גדולה שמפריעה להתקדם, להתחבר. וכך כל הזמן. זה נקרא "דרגות", מדרגות שכך אנחנו צריכים לעלות עליהן. ועוד מעט, מאיזו מדרגה נתחיל להרגיש שהפעולות האלה יהיו פעולות שמוסיפות עביות, כוח מסך, זיווג דהכאה. ואז נתחיל ללמוד את כל הפעולות הרוחניות על עצמנו.

שאלה: מה לעשות עם שנאה לחבר שהפר את הברית שנחתמה בעשירייה?

אנחנו צריכים להבין שכל דבר שקורה בעשירייה שייך לכל העשירייה, ואם אדם, חבר כלשהו בעשירייה עושה איזה מעשה לא טוב או טועה, או עושה בכוונה, זו בעיה של כל העשירייה, ואנחנו כולנו צריכים לעבוד על זה ולתקן את זה. כולנו. ולקבל את הדברים האלה דווקא לטובה, שהבורא כך מעורר אותנו ליתר חיבור ולהתקדמות.

שאלה: אנחנו תמיד שומעים שצריך לשמוע שוב את השיעור, מה המאמץ בשיעור חי?

המאמץ בשיעור הוא, שאני מבטל את עצמי ורוצה לשמוע בדיוק מה אומר המורה או מה אומרים החברים, בצורה כמה שיותר אובייקטיבית, בלתי תלותית במצב שלי. כך אני קולט את השיעור בצורה הכי טובה.

שאלה: האם החיסרון, השאלה המשותפת של העשירייה והתפילה, זה הכול אותו דבר?

ודאי שהשאלה המשותפת בעשירייה זה החיסרון המשותף של העשירייה, וזאת צריכה להיות התפילה של העשירייה, כן.

שאלה: חיבור, תפילה ואמונה למעלה מהדעת, אלה הכוחות שבונים את המסך?

כן.

שאלה: אמרת שהעבודה הרוחנית צריכה להיות קפדנית. יש מצבים ביום שיש חשיבות להחזיק כוונה, אבל אין כוח להחזיק אותה. לברוח לגשמיות אי אפשר, ולהשפיע אין כוח, אז מה עושים במצבים כאלה?

מתחברים לחברים. לא יכול להיות שיש מצב שבו אתה עזוב, בכל מצב ומצב הבורא נותן לך איזה מקום להתקדם. כנראה שאין לך מספיק קשר עם החברים. את זה קודם כל תבדוק, קודם כל את זה.

קריין: קטע מספר 3 מאת הרב"ש.

""משה עבדו", נקרא "אמונת חכמים". כל מה שחכמים אומרים נקרא "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שמאמינים שמשה קיבל תורה מפי הקדוש ברוך הוא. והתפשטות משה בכל דור ודור. לכן אמונת חכמים נמשכת על המשכיות ד"משה עבדו". וזה נקרא תורה שבעל פה. וכל רב מוסר להכלל מה שקיבל מרבו."

(הרב"ש. 199. "תורה שבעל פה")

כן, "משה עבדו", מה זו אמונת חכמים? שאנחנו צריכים פשוט לקיים מה שהם אומרים, כמו הילדים, התינוקות. יש בתינוק מצד הטבע רצון להכניע את עצמו כלפי אימא, כלפי אבא, כלפי הגדולים, הוא תופס אותם ביד והולך אחריהם ומקבל מהם לימוד והכול, כך אנחנו צריכים, וברוחניות זה על אחת כמה וכמה יותר ממה שבגשמיות, אנחנו זקוקים למורה דרך. ולכן, רק "אמונת חכמים" יכולה לעזור לנו להתקדם. ומי שחכם נקרא "חכם בלילה" כי הוא לא יודע איך להתקדם ולכן הוא הולך לכל הכיוונים. ואנחנו רואים מה קורה עם האנושות, עם כל החכמות, עם כל ההישגים כאילו, אבל מה קורה להם? הם פשוט הולכים ממשבר למשבר.

שאלה: "אמונת חכמים" זו אמונה בחברים?

"אמונת חכמים" זו אמונה בשיטה, בחברים, במורה, בקבוצה. בסופו של דבר זה בבורא, ישנם אמצעים שעל ידיהם אנחנו יכולים להשיג אותו, בלהידמות לו. בעצם כל מה שאתם מקבלים מחכמת הקבלה דרכי, זה נקרא "אמונת חכמים". מי שרוצה שיקבל, מי שלא, לא. אבל אתם צריכים להבין שאם אתם מפעילים את החכמה הארצית שלכם, אז כבר לא תוכלו לקבל את מה שנקרא, המושג "אמונת חכמים", כי בזה אתם כבר הורסים [את היכולת] לקבל את המסר בצורה נקייה. וכמה שנראה לכם שזה הגיוני, וכך צריך להיות, ואיך יכול להיות אחרת, ועוד כל מיני כאלה הבחנות כשאתם מצדיקים את עצמכם, [צריך להבין] שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", זה למעלה מכל מה שאתם יכולים לחשוב ולחשב ולעשות חשבונות למיניהם. אם יש לכם את מידת ההכנעה כלפי ההדרכה, תתקדמו. אם לא? לא.

הרוחניות היא מאוד מאוד מיוחדת, מנותקת מהעולם הזה, אנחנו לא יכולים להתקרב אליה עם שום שכל ורגש שיש לנו. ולכן, לאדם הרגיל אין שום אפשרות לנגוע ברוחניות. אז הם בונים על ידי כל מיני שיטות, כאילו שזה נמצא בהם, כאילו. וכמה שעשו סיגופים, ועוד דברים, כלום לא עוזר. רק אם קיבלנו הדרכה של המקובלים מדורי דורות, [הדרכה] שמגיעה אלינו, ומאותו מקור אנחנו גם היום משתמשים, זו דרך אברהם, דרך משה ועד בעל הסולם והרב"ש.

שאלה: האם לרוחניות של נשים יש חשיבות לשלם מעשר כמו לגברים?

אצלנו בעצם כמעט ואין הבדל בין נשים לגברים, ולכן גם נשים, אמנם אני לא יודע אם אומרים להן על זה או לא, אבל גם נשים חייבות לשלם מעשר אם הן מתכוונות להתקדמות הרוחנית. אם הן מתכוונות לתיקון הנשמה אז מעשר זה חובה. זה חלק מכל הדברים שאנחנו חייבים לבצע.

שאלה: חוץ מהמשכורת יש עוד משהו שממנו צריך לשלם את המעשר?

אני לא יודע, צריכים לפנות לאנשים שאחראים על זה. מה זה חוץ מהמשכורת?

תלמיד: אם אדם מקבל מתנה.

מתנה, ירושה, כל דבר שאדם מקבל, זה לא חשוב אם זה מגיע אליו ממשכורת ממקום העבודה או מאיזשהו מקום אחר, כל דבר שאדם מקבל, חלק עשירי מתוך מה שהוא מקבל הוא צריך להעביר להתקדמות הרוחנית בצורה כזאת, זה תמיד לקבוצה. כמו שזה היה אז, כמו שכתוב בתורה.

קריין: אנחנו מדברים על מעשר ויש פה מרב"ש על העניין הזה.

בבקשה.

קריין: רב"ש כותב.

"כי בזה שנותן למעשר, היינו עשייה בלי דעת, ואומר שמעשר זו הוא קודש, בזכות זה יש לו עשירות במקום אחר, היינו בחינת דעת, הנקרא עשירות, מקבל מדברים.

לכן תשע בחינות הוא יהיה לו, היינו שבאלו הט' בחינות הוא מקבל בחינת דעת ועשירי יהיה קודש לה', היינו שהוא כולו לה', שאין לו בה שום השגה. לכן נקרא לה'. והבחינה שהבעל בית מקבל, הנקרא "יהיה לו", הוא מה שניתן לבעלים להשיג.

וזה ענין "בחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". ש"זאת" נקרא בחינת עשירות הנ"ל. ואם תקבלו את זה למעלה מהדעת, אם לא ישפע לכם כל העשירות שבעולם, וזה כנ"ל."

(הרב"ש 817. "ענין מסכנא")

קשה מאוד להבין זאת והשפה מאוד כזאת מורכבת. אבל אנחנו צריכים להבין שהחלק העשירי הוא כנגד המלכות, ומלכות לא יכולה להתחיל להיתקן על יד ט' ראשונות אם היא לא מתנתקת ממה שממלא אותה, ודווקא מעשר ממלא אותה בצורה אגואיסטית. אנחנו על ידי המעשר מרוקנים את המלכות ואז יכולים לעבוד עם ט' ראשונות, וכך לבנות את הפרצוף הרוחני.

שאלה: מה קודם מעשר או הכרחיות?

אין דבר כזה מעשר או הכרחיות. קודם מעשר ואחר כך תשתמש בכסף שעליו אתה כנראה שואל, במה שאתה רוצה. אבל בלי מעשר אסור לך לגעת בכלל בכסף שאתה מקבל, ככה כתוב. אפילו המקבל נדבות ברחוב, הוא קודם כל צריך להפריש מעשר, ואחר כך להשתמש בכל יתר הכספים שלו. על זה אין שום ספקות ושאלות ובעיות, זה לא חשוב מה יש לך וכמה יש. המעשר זה חלק עשירי מהנשמה שכך חייבים לעשות ועל זה אין שאלות, אני אומר לך, פשוט אין שאלות.

תלמיד: אבל אם לא עבדת שנתיים מה אתה עושה?

אתה היית חי?

תלמיד: אני חי כאן בארץ, לא עבדתי שנתיים מאז הניתוחים, אז מה קודם מבחינתי?

על מה אתה חי?

תלמיד: מה שאשתי מרוויחה, ואם אני יכול למכור משהו שיש לי כאן אז אני עושה את זה.

טוב, אם אתה חי על חשבון אשתך, אתה לא צריך לשלם מעשר, בסדר.

תלמיד: אבל האם זה עדיין פוגע בי? כי זה גורם לי להרגיש תחושת אשמה.

לא, לא צריך להיות רגש אשמה כי אתה לא חייב.

יותר מזה אנחנו לא נכנסים לחשבונות. אבל אפילו אדם שלא מרוויח, ממה שהוא חי מזה הוא צריך גם לתת מעשר.

שאלה: לגבי נושא השיעורים בכנס. בשבת מתחברים מעגלים רחבים יותר ויש ספק אם נושא השיעורים שהכינו החברים יתאימו למעגלים רחבים יותר, יהיו נגישים, רלוונטיים?

על זה אתם צריכים לדון יחד עם המארגנים שלנו, תפנו אליהם.

תלמיד: הם יכולים פשוט לשלוח ל boardworldkli, אנחנו נתייחס לכל פניה.

אז תשלחו לשם את כל הפניות. אני לא מקבל פניות ולא מעביר לאף מקום, רק שתדעו. זה שאתם כותבים לי, אם זה שייך לעבודה שלי גופא, אני קורא ומגיב, אם זה לא שייך אלי, אני פשוט מוחק. אנשים חושבים שאני נכנס לכל דבר ויכולים לכתוב לי על כל הדברים, אני לא נכנס לזה, פשוט מאוד, רק ללימוד עצמו, יותר מזה לא. לכן אל תכתבו לי סתם.

שאלה: אם כל הלימוד שלנו הוא מעל הדעת ולא בתבנית של השכל גשמי, איך אני יכול להסביר למישהו מבחוץ ששואל מה יש בחכמת קבלה או מה למדת היום בשיעור?

אתה צריך ללמוד איך להסביר. ואם אתה שואל, עדיין אל תסביר שום דבר. יש לנו כנראה אנשים שמבינים בזה ומוסמכים לזה, צריכים לשאול אותם, אולי צריכים לגמור איזה קורס אצלם איך להפיץ, איך להסביר ואחר כך תסביר. אחרת אתה יכול לקלקל אנשים אחרים וגם את עצמך. עם רוחניות צריכים להיזהר מאוד.

שאלה: שאלה מצוות הכנס לגבי ההפסקות בכנס. יש לנו שתי הפסקות גדולות בכנס בכל יום שהן בערך שלוש ורבע שעות, בין שיעור בוקר לצהריים ובין צהריים לערב, ודיברת על זה שצריך להיות באיזשהו מתח פנימי, זה ברור. אנחנו מנסים לחשוב מה בפועל צריך לקרות בזמן הזה, מה הבן אדם עושה, מה העשירייה עושה, מה אנחנו צריכים לתת לאנשים. מצד אחד לא רוצים להעמיס על אנשים, מצד שני אנשים רגילים בכנסים פיזיים להיות שתים עשרה שעות ביחד באותו מתחם. אז השאלה מה בעצם אנחנו צריכים לעשות בזמן הזה?

אתם עסקתם בזה, אתם חיברתם אותם, אתם איכשהו עשיתם איתם משהו, אי אפשר לעשות את זה בדרך וירטואלית? באמצעים ווירטואליים אתה יותר מומחה ממני.

תלמיד: אנחנו בודקים כל מיני אופציות ליצור חיבורים בלתי אמצעיים בין אנשים, כמו שבכנס הגדול אתה יכול לגשת עכשיו לחבר מיפן, לחבר מצ'ילה ולדבר איתם, ויש איזה מעגל של חברים שהתחברו בהפסקה, אנחנו מנסים למצוא גם אופציות כאלה. יהיה גם שידור של מוזיקה, תהיה אולי הזדמנות לעשות תרגילים שבהם אתה יכול להתמתח, לעשות הפעלה פיזית, אנשים ילכו לאכול, אולי לנוח.

השאלה על כמה מהזמן הזה אנחנו צריכים לשלוט ולכוון לעומת רק לתת את הכלים לאנשים לעשות מה שהם רוצים?

אני לא יודע ולא רוצה לדעת. אני רוצה שאתם תחשבו מה אתם באמת עושים ביניכם כדי לשמור על אווירה ולהעלות אותה כל פעם יותר ויותר, לחמם אותה, לקשור חברים יחד, זו העבודה שלכם.

תלמיד: ביום יום, לא בכנס, אתה הרבה פעמים ממליץ לשמוע את השיעור שוב, בכנס אנחנו בדרך כלל לא מתעסקים בלשמוע את השיעור שוב כי הכול מאוד לחוץ ועמוס. אני מניח שגם פה לא צריכים, אבל אולי לתת לאנשים אופציה לשמוע קטעים וכדומה.

קטעים אולי להעלאת רמת הרוח.

תלמיד: אנחנו רוצים רוח.

כן. זה העיקר. כל הזמן להרגיש חום מכולם, התחברות יותר בכל מיני אופנים, למה, בשביל מה, וכן הלאה.

שאלה: למדנו היום שאנחנו צריכים לחזק זה את זה מעל האגו שלנו, אבל עברנו כל כך הרבה. האם יש איזו פעולה יומית כלשהי שתוכל להמליץ עליה לכלי העולמי כדי שנוכל לחזק זה את זה?

לשמוע שיעור, להוציא ממנו דברים חשובים שכל אחד חושב, ואחרי שתעשו את זה אז בהפסקה הבאה או בפגישה הבאה תדברו מה שמעתם בשיעור שנראה לכם חשוב. כך נתקדם.

(סוף השיעור)