שיעור בוקר 10.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בכל יום יהיו בעיניך כחדשים - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו צריכים להבין בדיוק מה קורה איתנו בכל יום, בכל רגע, בכל שינוי. אנחנו תוצאה משבירת הכלים. היה כלי שלם והבורא, הכוח העליון, שבר אותו בכוונה שאנחנו נוכל לאסוף, על ידי המאמצים שלנו, את כל השברים האלה יחד, להבין גם את המבנה של הכלי הכללי, וגם בהתאם לזה איך המבנה הזה כשהוא מיתקן, גורם למילוי ומה אופן המילוי. ועל ידי זה שאנחנו מתקשרים בינינו ובהתאם לזה מתמלאים באור העליון, בלגלות את הבורא, אז אנחנו יכולים להבין את הבורא, להרגיש את הבורא לפי סוגי ההתחברות ועוצמות ההתחברות שלנו בינינו. כי בכוח העליון עצמו אין לנו שום השגה, אבל כשאנחנו מתחילים להתחבר באופן זה או אחר בינינו, ובהתאם לזה מקבלים מילוי, אז אנחנו יכולים לספר על המילוי דרך צורות ההתקרבות בינינו, צורות ההתחברות בינינו, ואז יוצא שיש לנו כבר שפה, יש לנו כבר הבנה מה אנחנו עושים, איך אנחנו משפיעים.

אנחנו מוצאים שמות להופעת הבורא, להופעת האור, לסוגי אורות, עוצמות שונות של האורות. אומנם אין לנו בזה שום השגה באור עצמו, אבל מפני שאנחנו מזמינים את האור על ידי ההתחברות בין הכלים, התחברויות שונות בין הכלים, אז כבר אנחנו יכולים לקרוא לאותם האורות בשם הכלים. וכך אנחנו מקבלים שפה מוכנה שהיא גם כשפת הענפים שאנחנו מדברים על האורות בשפת הכלים. וכך אנחנו גם יכולים לדבר על הבורא, על סוגי הופעת הבורא, צורות עוצמות הופעת הבורא מתוך זה שאנחנו מחברים את עצמנו לכל מיני צורות ועוצמות שונות.

לכן העבודה שלנו על חיבור הכלים היא עבודה קבועה, ורק היא העבודה ורק היא נקראת עבודת ה'. מפני שבזה אנחנו מרכיבים את שם הבורא המלא, הופעתו לנבראים בצורה השלמה, שזה נקרא "גמר התיקון". ולכן כל החיים שלנו, כל הקיום שלנו, צריך להיות בזה שאנחנו מודעים לזה שיום יום וכל רגע ורגע מתגלים רשימות חדשות מהכלים השבורים, ואנחנו צריכים להשתדל לצרף אותם יחד לחיבור ולאותה המטרה הנעלה, ששם הכול מתחבר כאחד.

לכן כתוב שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים. זאת אומרת שתבין שזה נקרא חידושי זמנים, עיתים שמתבררים, מתבהרים, מתגלים לחושינו, לעינינו, הכלים השבורים. וודאי שהם כולם שבורים, כי השבירה הייתה עד המדרגה התחתונה ביותר. ואחר כך כשהם מופיעים אנחנו מתחילים לעבוד איתם, לזהות אותם ולהתחיל לקרב ביניהם, שזה בעצם אנחנו בעצמנו. וכך אנחנו מתקנים.

זאת אומרת המשפט הזה, שיהיו בכל יום כל המצבים שלך בעיניך כחדשים, מדובר על רשימות שמתגלות בכל החושים שלנו, מהכלים השבורים של אדם הראשון ואנחנו צריכים בהתאם לזה להשתדל לעשות מהם הוי"ה. זאת אומרת לחבר אותם בעשר ספירות י-ה-ו-ה עם האור שממלא אותם. כמה שמצליחים לפי המדרגות עד שבסוף התיקונים, כמו שאנחנו לומדים, אנחנו נראה את כל המצבים האלו מתחברים יחד, זה נקרא "הזיווג הגדול". ואז אנחנו נראה כלי אחד ומילוי אחד, זה נקרא "הוא ושמו אחד" שיתגלה לכולם.

ובינתיים אנחנו צריכים להשתדל להרגיל את עצמנו שכל רגע ורגע יש לנו לעבוד על הצירוף של אותו הרגע לדביקות, למצב שכל הנתונים בו אנחנו רוצים לחבר אותם יחד, לא לזרוק אף נתון אלא לחבר אותם בצורה כזאת שיתגלה שם הבורא השלם. זו בעצם העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו מחברים את כל הרשימו שמתגלה להוי"ה? אמרת שזו העבודה שלנו.

כל רשימו ורשימו שמתגלה זה חלק קטן משם הוי"ה אחד השלם, הופעת הבורא כלפי הנברא. ולכן אנחנו צריכים לעבוד על כל רשימו ורשימו, זאת אומרת על כל מצב ומצב שמתגלה לנו ודאי כמצב השבור, שאנחנו לא רוצים, לא מבינים, לא מגלים, אין לנו מזה כוחות, יש לנו חולשה ועוד ועוד. אנחנו צריכים להבין שכל הנתונים הללו הם הנתונים הנכונים ורק על ידי זה שאנחנו מעוררים זה את זה ועוזרים זה לזה, מתחברים יחד, אנחנו יכולים להתגבר על הפירוד, על החולשה, על האדישות על חוסר האונים וכולי.

בהתחלה, בתחילת העבודה, הרשימות שמתגלות לאדם הן רשימות פשוטות יחסית, כמו לתינוק נגיד, ואז הוא לא זקוק לחברה, הוא לא זקוק לכלום, הוא איכשהו מתגלגל ממצב למצב. רוב המצבים עושים במקומו כדי להראות לו מה זה ומה זה, ללמד אותו שיתרשם ממצבים של פירוד וממצבים של חיבור. אומנם הוא לא יודע ששינוי הזמנים, המצבים, נובע מתוך זה שמקרבים או מרחיקים אותו מהבורא. אבל אחר כך זה מתחיל להיות קצת יותר מבורר כלפי הבורא, כלפי החברה ואדם כבר מתחיל להרגיש את האגו שלו עד כמה לא רוצה להשתתף בזה. וזו העבודה, כך אנחנו גדלים.

אם בחיים שלנו אנחנו לא כל כך מבינים איך אנחנו גדלים, אנשים יכולים לסיים את החיים שלהם ולא לחשוב מי מלווה אותם, מי מנהל אותם ולמה ואיך הם עוברים את כל המצבים הללו בחיים שלהם, אלא כך חיים אז חיים, זהו. הולך לעבודה חוזר, עושה משהו בבית, הולך לישון ולמחרת אותו דבר. מקבל את החיים ככה, זה לפי הרשימות. בינתיים מתגלות לו רשימות כאלו שלא כל כך מעוררות אותו לדעת מאיפה ולמה, ובשביל מה אני חי.

אבל ישנן נשמות יותר גבוהות, שלא יכולות לא להשתתף בתיקון הרשימות האלה, ואז נכנסות לייאוש. ואנחנו רואים שרוב העולם נמצא בייאוש, סימן שאנחנו כבר נמצאים בהתקדמות גדולה לקראת גמר התיקון כי אנשים שואלים, בשביל מה אני חי, למה אני חי, כדאי לחיות או לא? וכן הלאה. ואלו השאלות של נשמות יותר גבוהות שמגיעות לחכמת הקבלה. כי מרגישות כאן בצורה פנימית, משיכה פנימית, וגם ההשגחה העליונה מובילה אותם לזה. הם לא יכולים בלי השיטה הזאת כי צריכים לדעת בשביל מה אני חי, אחרת הם לא יכולים בכלל לחיות. וכשמגיעים לחכמת הקבלה אז כאן כבר בעיה אחרת. הם צריכים למצוא את הכוח שמניע אותם, מקדם אותם, זה הכוח הרע, כוח הרשימות השבורות וכך הם מתחילים כבר לברר את המצבים, עד שמתחילים להבין איך זה עובד, איך זה פועל, ואיך הם צריכים בהתאם לזה לתפקד כדי לגלות את תהליך החיים שלהם בצורה ריאלית.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מגלים בורא בהתאם למידת הקשר בינינו?

כי מי זה בורא? דווקא הקשר בינינו זה הבורא, בוא וראה. אם לא נהיה בקשר בינינו לא נגלה את הכוח הזה. למה אנחנו שבורים? כדי שאנחנו נעורר, נרצה לגלות את הבורא לפי הרשימות השבורות שלו, שהן מתגלות בנו. כי כל העולם הזה, כל החיים האלה זה הרשימות השבורות של הבורא, של המערכת הזאת, ואנחנו צריכים לחבר אותן בצורה נכונה וכך אנחנו נבין אותו, נבין את המערכת ונוכל להיות יחד עם הכוח העליון בהזדהות ובשיפור של כל המערכת העולמית. כך זה עובד.

שאלה: מה זה זיווג ומה התפקיד של זיווג בעשירייה? איך זה מתבטא בעשירייה?

אנחנו נלמד את זה. "זיווג" זה חיבור, חיבור בדרך כלל בין דברים שהם הפוכים זה מזה, וכשאנחנו רוצים לקרב אותם זה לזה, זה גורם לזיווג. זיווג בדרך כלל זה כשישנה הכאה לפי התכונות הפנימיות, שלא יכולים להיות יחד שני הדברים האלה, אבל כשהם מתגברים על ההכאה, על הניגודיות ביניהם, ההפכיות ביניהם, אז הם נכנסים למעלה מזה לחיבור, ולכן זה נקרא "זיווג דהכאה".

זאת אומרת חיבור שבא על ידי התנגדות, התנגשות, מכה. ככה זה קורה, מפני שבפנים לפי הטבע זה שני דברים הפוכים, אבל לפי הרצון שלהם הם רוצים להתגבר על הטבע שלהם ולהתחבר.

נגיד כמו שני אנשים שלפי הטבע שלהם הם לא יכולים להיות בחיבור ביניהם, יש ביניהם הכאה, אפילו שנאה יכול להיות, אבל הם מגלים שיש צורך יותר גבוה, עליון, שאת המצב העליון הזה הם יכולים להשיג אך ורק כשהם יהיו מחוברים יחד. אז הם מתחברים ביניהם למרות ההכאה הפנימית, ואז לפי כמה שהם מתגברים על ההכאה, על השנאה, על הדחייה ביניהם, לפי זה הם יכולים לקבל את המילוי המשותף, האור העליון, הרגשת הבורא, שרק בצורה כזאת הוא מתגלה.

שאלה: ההשלכה של הפעולה הזאת היא דבקות?

התוצאה מזה נקראת "דבקות", זאת אומרת דבקות זה מצב שיכול להיות רק בין שניים שהם נמצאים בניגוד זה לזה, בשנאה זה לזה, בדחייה גדולה זה מזה, אבל למעלה מזה הם דורשים מהבורא לקבל את כוח החיבור, דבק שידביק אותם למרות שלפי הטבע שלהם הם הפכים, וכך הם מתקדמים לדבקות, לתיקון.

סוף התיקונים הוא שכולנו נהיה בדבקות כאחד, זה נקרא שיהיה כלי אחד שיתחבר למרות הניגודים שיש בו, ובו יתגלה אז אור אחד בעוצמה פי תר"ך פעמים יותר גדולה ממה שהייתה קודם, מפני שיש חיבור על פני ההתנגדות, ההתנגשות, ההתגברות, ככה זה קורה.

שאלה: לפעמים נראה שהמצב לא משתנה, נראה אותו דבר, למרות שאנחנו כבר יודעים שאין דבר כזה שרגע דומה לקודמו. איך אנחנו מצליחים לראות בכל מצב חומר גלם לעבודה?

אנחנו צריכים להזכיר זה לזה שבהחלט יש לנו תמיד רשימות חדשות, כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", כי באמת זה חדש, ואפילו שנדמה לנו שזה אותו דבר, שהיום כמו שאתמול ואתמול היה כמו ששלשום, זה לא נכון, אלא כשאני מתגבר על זה אני רואה שזה משהו אחר.

גם אצלנו, במה היום יום שלנו בגשמיות שונה מאתמול? אני אוכל, אני ישן, אני מתרחץ, אני עוד צריך לעבוד, אני צריך עוד משהו, המון דברים שאנחנו כאילו עושים ואין בהם כלום. אבל מצד הטבע, שהבורא רוצה שיהיה קיום העולם, אז הוא נתן לנו טעמים חדשים בכל פעם שאנחנו אוכלים נניח. מה יש בזה? גם היה אתמול, גם שלשום, כמה שנים. לא, אנחנו מרגישים טעמים חדשים. כך אנחנו צריכים להרגיש טעמים חדשים בכל מצב ומצב למרות שהוא נראה לנו כחוזר.

תלמיד: יש את הדוגמה הזאת שאנחנו נותנים של איזה רב שאמר שהוא עבר ארבע מאות מצבים בדקה.

זה הבעל שם טוב.

תלמיד: האם גם אצלנו אנחנו עוברים אין ספור מצבים פנימיים רק אנחנו לא מרגישים אותם?

ודאי, אין רגע דומה לחברתה.

שאלה: בימים האלה מורגש חוסר חיבור בינינו בתוך העשירייה, איך אנחנו יכולים להשתמש במצב הזה כדי להביא עוד יותר חיבור דווקא בתוך העשירייה?

רק על ידי זה שאנחנו מחפשים איך להיות מחוברים יחד יותר. זהו, ככה זה.

שאלה: הדוגמה שנתת על זיווג דהכאה, אפשר לתת אותה גם לגבי זוג נשוי או שזה רק לגבי חברים בעשירייה?

רק לגבי חברים. אני לא מתעסק בזוגיות בכלום, אני אפילו לא רוצה לשמוע על דברים כאלה, תעשו מה שאתם מבינים מרוחניות לגשמיות אם זה אפשרי, אבל אני לא נותן לזה שום עצות.

קריין: קטע מספר 1.

""בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם". משום שבכל יום הוא צריך לקבל צווי ממדרגה יותר גבוהה, שפירושו ששם ניכרת ביותר גדלותו של השם יתברך."

(הרב"ש. 469. "בכל יום יהיו בעיניך חדשים")

לעומת אתמול. אנחנו צריכים לשים לב בכל יום ויום דווקא למצבים החדשים, לרשימות החדשות, היחסים החדשים, דווקא החדשים, כי הם מביאים לנו את האפשרות לעלות למדרגה יותר גבוהה. "משום שבכל יום הוא צריך לקבל צווי ממדרגה יותר גבוהה, שפירושו ששם ניכרת ביותר גדלותו של השם יתברך."

שאלה: אפשר להגיד שהתהליך של הכאה וזיווג זאת מצווה, זאת אומרת גילוי הרע ותיקון?

תגיד כך.

שאלה: לגבי הקטע שקראנו. האם אפשר לנסח שאלה כזו, אם הרשימות של אתמול לא תוקנו בעשירייה, מה קורה עם זה? כי כתוב ש"בכל יום יהיו בעינך חדשים".

הרבה רשימות שלנו עוברות רק תיקון חלקי. אפילו שאנחנו מזלזלים בהן, לא שמים לב וכולי, זה גם מין תיקון. אפילו שאם לא שמים לב אליהן אז כאילו מתוך חוסר הטיפול שלנו בהן הן נעשות יותר ויותר גרועות, גסות, בולטות, אבל כך אנחנו אחר כך מתקנים אותם.

אי אפשר לזלזל בהן ושהן ייתקנו מעצמן, אלא זה בכל זאת יחזור, וכל פרט ופרט שהיה בשבירה דאדם הראשון הוא חייב בכל זאת להופיע ואנחנו צריכים לעבוד עימו, לגמור את השיטה, התיקון שלו. זה חייב להיות. אם לא עכשיו, זה יהיה אחר כך, אבל כבר בצורה אחרת, יותר כלולה מאחרים, בתנאים חדשים.

שאלה: כתוב כאן "משום שבכל יום הוא צריך לקבל צווי ממדרגה יותר גבוהה, שפירושו ששם ניכרת ביותר גדלותו של השם יתברך." איך לעשות את זה כפעולה אקטיבית בעשירייה, לקבל ציווי ממדרגה יותר גבוהה?

אנחנו מקבלים ציווי ממדרגה יותר גבוהה להתחבר כל פעם יותר ויותר. סך הכול, תיקון בכל מצב ומצב זה חיבור בינינו על פני רשימות שמתגלות. זהו, כך אנחנו צריכים לראות את זה.

קריין: קטע מספר 2.

"בכל התחלה, האדם מוכרח להתחיל מחדש את קבלת מלכות שמים, ואינו מספיק מזה שהיה לו אתמול בחינת אמונה בה'. לכן כל בחינת קבלת מלכות שמים, נבחנת לבחינה חדשה, היינו שמקבל עתה חלק מחלל הפנוי, שהיה ריק ממלכות שמים, ומכניס את מקום הריק, וממלא אותו עם מלכות שמים. נמצא, שהוא בירר עתה דבר חדש, מה שלא היה מטרם שלקח את המקום ריק, ומילא אותו עם מלכות שמים. וזה נקרא, שהעלה ניצוץ חדש לתוך הקדושה, עד שמרוב עליות הוא מעלה תמיד ניצוצין מחלל הפנוי לתוך הקדושה, נמצא, שמכל ירידה וירידה, הוא בא לידי התחלה חדשה, ומעלה נצוצות חדשים." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

נראה לאדם שהוא נעשה כל יום יותר גרוע בגלל שמתגלות לו רשימות יותר עמוקות מהשבירה, וזה נכון שכך הוא מרגיש. אבל הכול מפני שבכל זאת קיבל גם אתמול, גם שלשום, בכל הזמנים הקודמים, קיבל כבר איזו יכולת להתגבר על המצבים הללו, למיין אותם נכון, לחבר אותם לעל מנת להשפיע וכך להתקדם.

שאלה: בכל זאת, איך לייחד, לבדל רשימות חדשות שמתגלות כדי להיכלל ישר בתוך התיקון?

זה מאוד פשוט. רשימו זה כל המציאות, כל העולם שאני רואה ומרגיש זה נקרא "הרשימו הנוכחי" שעכשיו מתגלה. כל העולם, כל היקום, עד לעולם הזה, כדור הארץ, האנושות, כל מה שיש הוא בסך הכול רשימו אחד שמתגלה עכשיו, כרגע. ואני צריך להביא אותו למצב שאני רואה במקום כל הדברים האלה רק רצון אחד שהבורא נתן, שהרצון הזה הוא שבור ואני צריך לחבר אותם בתוכי מתוך מאמץ פנימי שלי, שאין כאן, אלא רצון אחד שמגיע לי מ"אין עוד מלבדו". אני צריך לחבר את כל הרצונות האלה, כל התכונות האלה, כל מה שקורה למקור אחד, לבורא אחד, שמשם זה יוצא אלי, ואני רוצה לראות בזה גם את הופעת הבורא, שהוא נהנה מזה שאני במאמץ שלי כך רוצה לראות את המציאות. שהוא מעמיד את המציאות, הוא נושא את המציאות, הוא גומר ומקבל אותה ממני דווקא. זה מה שאני רוצה.

תלמיד: יוצא שאם אני רואה גילוי כלשהו של סטיה מהאחדות הזאת, מהשלימות הזו, זה רשימו שהתגלה, שהצלחתי לזהות?

כן.

שאלה: בקטע הזה, גם כתוב על כך שניצוצות של קדושה מתעלים. האם זה אומר שמתרחש זיווג שמתוכו היה צמצום, מסך ואור חוזר, וכתוצאה מזה נוצר מה שהסברת עכשיו?

זה לא בדיוק. נחכה עם כל הדברים האלה.

תלמיד: האם אפשר כל יום, בעצם כל רגע שזה יקרה, לזה הוא מתכוון?

כן. זה לא יום ולילה גיאוגרפיים. זה שינוי המצבים.

קריין: כן. קטע 3.

"לפי מה שכתוב בספר "שער הכוונות", הפירוש "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" יהיה, משום שכך היא האמת, היינו שבכל יום האדם מתקן בחינות חדשות, ממה שנפלו בשבירת הכלים, כמו שמבואר שם בספר. נמצא, שאין האדם חוזר על מה שקבל התורה מהר סיני, אין חוזר על אותו הדברים. אלא התורה שנתנה בהר סיני, עם התורה הזו הוא מוכרח לתקן כל יום בחינות חדשות. נמצא, שהוא כאילו "היום נצטווית". היינו שבכל יום יש מה לתקן עם התורה בחינות אחרות.

ומכאן נמשך מה שהאדם צריך לאכול כל יום, ולא מספיק מה שאכל פעם בשנה, שיהיה לכל הפחות מספיק על שנה. אלא לפי דברי האר"י הקדוש הוא, שבכל אכילה מתבררות בחינות חדשות מן השבירה, הגם שלא כל אחד מרגיש." 

(הרב"ש. מאמר 40 "מהו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בעבודה" 1989)

שאלה: מהי הסעודה שהרב"ש כותב עליה כאן בטקסט?

כשיושבים ואוכלים אנחנו מרגישים טעמים חדשים כל פעם, לא חשוב שגם אתמול אכלתי. אותו הדבר צריך להיות בעבודה הרוחנית.

שאלה: האם יש קשר הדדי בין הרשימות שמתגלות בי לבין הרשימות שמתגלות בחברים בעשירייה?

כל הרשימות האלה יש ביניהן קשר, אבל במדרגות יותר גבוהות מאתנו, ולכן לנו נראה שאנחנו בכלל כל אחד נמצא במצב שלו, באופי שלו, במצב רוח שלו וכן הלאה. אבל באמת, במדרגה יותר גבוהה מעלינו, שם כל הדברים האלה מתחברים יחד, ודווקא החיבור שלהם קובע מה כל אחד מאתנו ירגיש כאן עכשיו.

שאלה: קודם דיברת על כך שאנחנו אוכלים כל יום, אבל עדיין מקבלים טעמים חדשים. אנחנו גם מגיעים לשיעור כל יום. אוכל זו פעולה שאם לא אעשה אותה אני אמות, אני לא מרגיש שאם לא אתחבר עם החברים אני אמות. זאת אומרת, אוכל זו פעולה קיומית עבורי וחיבור לא מורגש לי כקיומי. איך אני הופך את זה לקיומי?

אתה צריך לעבור מלחיות על ידי מזון גשמי ללחיות על ידי מזון רוחני ואז תראה עד כמה אתה זקוק לו ותלוי בו.

שאלה: אנחנו, מספר חברים מצומצם במשך היום מבררים ויוצרים חיסרון כהכנה לשיעור בוקר. אבל לרוב כשמגיעים הכול נשכח, מה תפקיד ההכנה למצב חדש אם ההכנה נשכחת?

אנחנו צריכים להבין, הוא כותב הרבה על השכחה, עד כמה ישנו מלאך מיוחד שנקרא "שכחה", שהוא גורם לשכחה. כי חילוף המצבים האלו שאנחנו עוברים הוא חייב להיות. המצבים האלו שעברנו חייבים להימחק, הם חייבים לקבל צורה אחרת בזיכרון, לעזור לנו בתוך הרשימות.

יש בזה הרבה מצבים, פעולות, כוחות שפועלים עלינו, לכן אנחנו עוד נלמד איך זה. אבל אי אפשר לדבר על זה, כי השפה שלנו היא מאוד פרימיטיבית, קשה. היא לא יכולה להחזיק את המצבים האלה בצורה ברורה, היא לא מותאמת למה שקורה לנו בשכל הגשמי אפילו, מכל שכן לא מותאמת להסביר דברים שקורים בכלי הרוחני.

לכן אנחנו צריכים לעבור לשפת הענפים. משפת הענפים לשפת השורשים ומשפת השורשים לשורשים עוד יותר גבוהים, וכך אנחנו נתחיל להבין זה את זה אפילו ללא שום לבוש במילים חיצוניות.

תלמיד: אז עדיף לבוא לתוך המצב החדש בלי ניסיון להביא משהו מתוך ההכנה אליו, עדיף לשכוח נניח?

אתה לא יכול להבין עכשיו שום דבר בצורה אמיתית כי אין לך הזדהות, אין לך אמונה למעלה מהדעת, אתה לא נמצא באותן תכונות, כמו אותן הפעולות שאתה רוצה עליהן לדבר. אתה חוזר על השמות האלו, על הפעולות הרוחניות הללו, אתה חוזר עליהן כמו ילד, כמו תינוק שלא יודע מה הוא מדבר, הוא רק חוזר במילים, אבל מה הן המילים האלה הוא לא יודע, פשוט כולם אומרים, גם אני אומר, כך אנחנו.

בינתיים אנחנו לא מודעים לכל התופעות הרוחניות האלה שאנחנו מכנים אותן בכל מיני שמות ומדברים עליהן, אנחנו לא יודעים מה, אבל מעוררים איכשהו הארה מלמעלה וההארה הזו מקדמת אותנו באמת להכיר את המצב בצורה אמיתית.

שאלה: בקטע נאמר שגם אם לא כל אחד מרגיש את זה. אז במה תלויה הרגישות שלי בכל רגע לברר תכונות חדשות בדרך לדבקות?

הרגישות שלי לברר את השבירה וודאי אחר כך לתקן אותה, הרגישות הזו תלויה בכמה אני נמשך לחיבור. כי כל התיקון שלנו הוא רק בחיבור יתר בכל מצב יותר ויותר, ואם אני רואה לפניי את החברה בצורה מתוקנת יותר ממה שאני יכול לתאר עכשיו, אז נקרא שאני נמצא בדרך הנכונה ומעורר רשימות נכונות וכך אני מתקדם.

מה שאין כן, אם אני לא רואה לפניי את המצבים הללו כהכרחיים, אז אני לא פועל מתוך חיבור ולא מזהה כל כך מהר בצורה ישירה, קצרה את מהות הרשימות ומטרתן.

שאלה: עד כמה חשוב לזהות ולברר כל רשימו חדש או מספיק להמשיך לכיוון החיבור?

לא. וודאי להימשך לחיבור כמה שאני יכול, אני צריך לעשות את זה, זו חובה ממש, אחרת אני לא בדרך. אבל לברר עד כמה אני לא נמצא ברשימו השבור וכן רוצה להיות ברשימו השבור, מהו בדיוק רשימו שבור, למה כנגד זה, ואיך כנגד זה יהיה איזה רצון מתוקן, מצב מתוקן, אם אני מברר את זה אז אני באמת מתקן את המצב.

שאלה: מה זה אומר למיין הבחנות חדשות מהשבירה?

זה נקרא שמה שעכשיו מתעורר בי, אני צריך על פני הרשימות האלה שמתעוררות בי והן מרחיקות אותי מתיקונים, להתגבר עליהן ודווקא לצרף אותן לתיקון החדש, לקשר החדש המתגבר.

שאלה: מה מגלים במצב הרִיק בעבודה?

במצב הרֵיק שאני מגלה בעבודה שלי, מתגלים בו הרשימות החדשות שאני צריך למממש.

קריין: קטע מספר 4.

"ענין מלכות שמים צריכים כל יום לקבל עול חדש. ואינו מספיק הקבלה של אתמול, משום שכל פעם, אומר האר"י הקדוש, צריכים להעלות הניצוצין שנפלו לבי"ע, ולהעלותם לקדושה. נמצא זה שהאדם מקבל כל פעם עול חדש, זה נקרא שכל פעם הוא לוקח חלק מפרודא, ומכניס אותה ליחוד דקדושה.

וזה ענין שכל יום חוזרת מלכות לנקודה, שנקודה נקראת בזהר הקדוש "נקודה שחורה דלית בה לבנוניתה", היינו שאינה מאירה, שלבן נקרא שמאיר, שפירושו, שכל פעם צריכים לחדש אותה. אולם צריכים לדעת, שאינה אותה בחינה שהיתה מקודם לכן, אלא כמו שכתוב, אין לך חידוש אור שלא יהא נמשך מאין סוף."

(הרב"ש. 799. "מולד הלבנה")

שאלה: מה זה נקרא ייחוד דקדושה?

ייחוד זה נקרא, חיבור בין שני הפכים שעל פני ההופכיות שביניהם, הם מגיעים להרגשה, הבנה ופעולה כאחד.

שאלה: הטקסטים שאנחנו קוראים ומדברים עליהם, העליות והירידות, זה הכול גשמי ומתקשר לחיים שלי בעולם הזה. יש קשר לתהליך שמדובר פה, של גילוי הרשימות?

אני חושב שזה אותו הדבר. וחוץ מזה אנחנו צריכים לראות יותר ויותר ברור, שכל החיים שלנו זה ממש אותם המצבים שאנחנו עכשיו לומדים. זה גילוי הרשימות והמימוש שלהן ואין לנו יותר מה לעשות בחיים שלנו. אנחנו צריכים לקיים את זה בצורת דומם, צומח, חי ומדבר שבתוך האדם ולכוון אותם כולם לחיבור אחד. אין יותר.

רק שימו לב למה שאתם עושים מהבוקר עד הלילה, שכל מה שאתם עושים, אתם רוצים לעשות אך ורק כדי להגיע למצב החדש. לברר רשימות חדשות, עוד מדרגה, עוד מצב, עוד מצב, ולצרף אותם יותר ויותר יחד, שיהיה יותר ברור עם מי יש לכם עסק, מה חשיבות הקבוצה, מה הקשר עם הבורא וכן הלאה.

שאלה: האם העול הזה הוא כלי?

הוא לא כלי עדיין, אבל זה הרשימות השבורות שאתה חייב להפוך אותן לכלי. ועל פני כל הרשימות השבורות האלו אתה מבקש תיקון. ואז מגיע האור העליון והאור העליון הזה הוא בונה לך מסך ומתוך זה שהוא בונה לך מסך, אז אתה מתחיל להבין על מה מדובר בכלל, מה קורה, לאן להימשך. האור צריך לפתוח לך את העיניים, אבל ההקדמה לזה, הסיבה לזה שאתה תבקש, תדרוש, זה בעצמו רשימו. הרשימו בעצמו צריך לעורר אותך לזה.

שאלה: מה צריכה להיות ההבחנה שמורגשת באדם להגיע למצב חדש, איך זה צריך להרגיש, ואיזה חיסרון צריך להתעורר?

הקבוצה חייבת להיות בהרגשה כזאת, שקורה להם כל רגע ורגע דבר חדש.

תלמיד: אבל מה זה בדיוק החדש הזה, מה חדש בו?

הרשימות כל רגע חדשות, ואנחנו מתוך השגרה אנחנו לא שמים לב איפה אנחנו קיימים, איך אנחנו קיימים. אבל אם אנחנו רוצים להתייחס למציאות בצורה נכונה, אז אנחנו תמיד צריכים להיות ביחס כזה, שאת זה אני מקבל מהבורא, ואת זה אני מקבל מהבורא, ואת זה אני מקבל מהבורא ואיך כל פעם ופעם איך אני מגיב על זה, איך אני מתקשר אליו. זאת אומרת, אין מצב כזה שממנו אנחנו לא יכולים לעלות לדרגה יותר עליונה.

שאלה: זאת אומרת, מצב חדש זה בהכרח כלפי יתר ההתקשרות לבורא?

כן. בזה שאנחנו מחברים את כל הרשימות, מחברים את עצמנו, מגיעים על פני הרשימות ועל פני הפירוד בינינו לצעקה, לתפילה ולבקשה ואז עולים. ואז זה נקרא, "ויהיו בעיניך כחדשים", לא חדשים לפי הרשימות, אלא לפי ההשגות שלנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור את השמחה?

למה אנחנו לא יכולים? אם אני כל פעם נמצא בהתפתחות וההתפתחות שלי היא כל הזמן לקראת גמר התיקון, אז יום יום אני מתקרב לזה יותר ויותר. אומנם הדרך אולי עוד ארוכה, אבל זה הכול תלוי בי. ובעצם לא חשוב לי להגיע לגמר התיקון, אין לי חיסרון לגמר התיקון. יש לי חיסרון כל פעם לתקן את עצמי לחיבור עם החברים ובקשר לזה לגלות את הבורא לעת עתה, שנקרא "בוא וראה", "ויהיו בעיניך כחדשים", כלי חדש, רשימות חדשות, בורא חדש. זה כמו שאמר רבי זושא ש"כל יום יש לי בורא חדש".

זה נשמע אפיקורסי, נשמע כאדם שהוא בכלל לא קשור לתורה. מה זה בורא חדש כל יום? ומה שהיה אתמול אתה זורק ועכשיו אתה מקים לפניך בורא חדש? לא, אלא היום הוא מרגיש אותו, משיג אותו בצורה יותר ברורה וכך מתקדם. אין כאן שום בעיה. הבעיה היחידה שאנחנו לא לוחצים אחד על השני בעשירייה לממש את זה יחד. סך הכול זאת הבעיה, זה מקור כל הכישלונות שלנו.

שאלה: האם חלק מהאפיון של הרשימו השבור, שזה לא "בעיניך כחדשים", וזה נראה כאילו זה אותו מצב של שגרה מסוימת?

לא, אין שגרה, אתה לא יודע עד כמה שמצבים משתנים, רק אנחנו לא שמים לב ולכן לא נראה לנו שזה משהו חדש.

תלמיד: והאם זו תוצאה של הרשימו השבור שעדיין לא תוקן?

אז מה? הרשימו השבור זה רשימו ששבור והיה במערכת האדם הראשון. אז איך זה יכול להיות שאתמול זה כמו היום?

תלמיד: ברור. אבל האם ההרגשה שהרגע הנוכחי הוא אותו רגע, אותו הדבר, זה אפיון של אותו הרשימו השבור שעדיין לא תוקן?

אני לא יודע בדיוק למה אתה מתכוון, יש בזה הרבה דברים. אבל בוא פשוט נעשה ככה. אנחנו צריכים לעורר את החברים כל רגע ורגע להתחבר שוב ושוב כדי לגלות מצב רוחני, פנימי, עד שהבורא יתגלה בו. אנחנו צריכים לראות בכל מצב ומצב שלנו שאנחנו עכשיו עושים, יתר חיבור עד שהבורא נגלה בינינו, זהו.

ומי הוא הבורא? י-ה-ו-ה שאנחנו מרכיבים בינינו, כלי עשר הספירות. אז קוצו של יוד, עוד לפני האות יוד, שם זה הבורא, שם האור העליון מגיע וממלא אותנו.

שאלה: האם צריך לעשות את הבירור הזה בעשירייה? ואם כן האם צריך לקבוע פעולות או מעשים בעקבות הבירור הזה?

מה עוד אנחנו צריכים לעשות חוץ מהבירור הזה? אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: הכוונה היא שאנחנו צריכים לדבר על זה בפגישות שלנו?

כן צריכים לברר ולדבר על זה.

שאלה: אמרת שהבעיה היחידה היא שאנחנו לא לוחצים אחד על השני בעשירייה לממש את זה יחד, שזה מקור כל הכישלונות שלנו. איזה לחץ?

לא לוחצים, גם לא נותנים דוגמא לזה, לא מושכים לבירור.

תלמיד: איזו דוגמה צריך לתת כאן?

שאני מעוניין יחד עם החברים לברר במצב הנוכחי את כל הפרטים של החיבורים שלנו.

תלמיד: מה זה נקרא לוחצים, באיזו צורה ללחוץ?

לעורר. אל תגיד ללחוץ. המילון שלי הוא מאוד צר.

שאלה: דיברת על הרשימות השבורות, רציתי לדעת איך מתקנים את הרשימות השבורות ומה התיקון של רשימו שבור ביחס לרשימו לא שבור?

פשוט מאוד, מה שיש בקבוצה. אתה נמצא בקבוצה, זו קבוצה שבורה או קבוצה מתוקנת?

תלמיד: זאת קבוצה שעובדת למען התיקון.

אני לא שואל אותך איך היא עובדת, אני שואל אם היא מתוקנת או שבורה?

תלמיד: שבורה.

שבורה, יופי. אתה עונה לי כמו אמא, שלמרות שהתינוקות צועקים, מלוכלכים היא אומרת כמה הם יפים וחכמים. אני מבין אותך, זה טוב, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לעבוד על החיבור בינינו, שבינינו יתגלה הבורא. פשוט. עוצמת החיבור, איכות החיבור בינינו, לפי העוצמה ולפי חוזק החיבור, צריך להגיע למצב שהוא יביא לנו את הרגשת הבורא. לא יותר, על זה צריכים לעבוד. אתם רוצים לגלות את הבורא? אז תעשו את זה בחיבור בקבוצה. פשוט בפועל בינינו צריכים בכל זאת, אבל זה לא בבת אחת, זה לוקח הרבה זמן.

אבל כל יום עוד יותר ועוד יותר, ש"יהיו כל יום כחדשים". כי רשימות חדשות מתגלות מתוך השבירה ואתה צריך יותר ויותר להצמיד את כל חלקי הקבוצה יחד כמה שאפשר. זו כל העבודה שלנו, עבודה פרקטית, אין כאן שום דבר פילוסופי, מלאכותי, רוחני, כלום, רק בפועל. בואו נצטמצם עד כדי כך שיתגלה הבורא, הוא נמצא שם בפנים אבל אנחנו צריכים להיות בקומפרסיה כזאת בינינו שהוא יתגלה.

שאלה: המבנה הרוחני והרשימות כוונו וחוברו בנשמה הכללית או שהם שייכים גם לכל התכונות של הפרטים?

כל התכונות הפרטיות שלנו נכללות בפנים, בתוך התכונות של העשירייה, וכך אנחנו מגיעים למבנה הכללי שנקרא "בורא".

קריין: קטע מספר 5.

"כשישראל משיג בכל יום גדלותו של השם יתברך, וזהו לפי אמונתו יתברך, בשיעור הזה מתגדלת אצלו התורה. ואז הוא נעשה ישראל אחר. כי ברוחניות כל דבר שיש לו צורה אחרת, הוא בחינה חדשה. לכן אם האדם מקבל כל יום אמונה יותר גדולה, אז התורה נחשבת לחדשה.

וזה פירוש, "כאילו נצטוית בו ביום", משום שבכל יום יש לו מצוה אחרת. נמצא כאילו נצטוית בו ביום, היינו בו ביום שאדם מקבל עליו מלכות שמים ביתר שאת, יש לו מצוה חדשה, ותורה חדשה, וישראל חדש."

(הרב"ש. 468. "היום הזה ה' אלקיך מצוך")

זאת אומרת, נתונים חדשים, רשימו חדש שמתגלה מהשבירה. על פני הרשימו הזה אנחנו מתחברים, אנחנו לומדים, אנחנו מבררים את כל האורות וכלים, הקשרים בינינו, הבורא שממלא אותנו, האור הכללי שממלא אותנו, הכול בא מחדש. "כל יום יהיו בעיניך כחדשים", לגמרי חדשים באמת, כי אנחנו כל פעם אחרי הבירור נופלים שוב לשבירה ומתחילים לא רק מאפס, אלא ממינוס לעלות.

וכמה שאנחנו תיקנו קודם זה גורם לנו לירידה עוד יותר גדולה, וירידה עוד יותר גדולה עוזרת לנו בזה שהיא נותנת לנו לעלות עוד יותר גבוה. וכך אנחנו בזיגזג כזה, יותר נמוך יותר גבוה, עוד יותר נמוך עוד יותר גבוה, כך מתקדמים לגמר התיקון. ולכן "כל הגדול מחברו" שעולה למעלה יותר "יצרו גדול ממנו" הוא יורד יותר למטה, וכך כל הקבוצה וכולם ככה.

לכן תארו לעצמכם שכשנתחבר יחד איזה עליות גדולות יהיו לנו, אבל איזה ירידות גדולות. אלה מצבים מאוד מאוד קשים. לכן על זה כתוב "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", שאם אתה לא נמצא במקום החבר, ואתה לא יכול להיות במקומו, אז "אל תדון" אותו, אתה צריך להבין שזה לא פשוט ויכול להיות שבמקומו היית יותר חלש.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעורר חברים כמו שאמרת ללחוץ על החברים בלי לעשות את זה חזק מדי, לעשות את זה באהבה ובלי לגרום לחבר להתרחק, למשל חברים שלא מגיעים לשיעור או לא מתעסקים מספיק בהפצה. איך עושים את זה?

זאת שאלה שאני בעצמי לא יודע מה להגיד לך. איך לעורר לב חברים שהם ירצו להגיע לשיעור, לפחות לשיעורים ושירגישו שהם מחויבים לזה כלפי החברה, כלפי הבורא, כלפי האנושות? זו בעיה.

אתה רואה שאדם כדי לקיים את עצמו בחיים האלו, שהוא יודע שעוד מעט זה נגמר, הוא קם בבוקר ורץ לעבודה ומחפש וחושב איך ישיג את האמצעים כדי לסדר את החיים שלו. אבל את החיים הנצחיים שיש לו עכשיו אפשרות לסדר את עצמו בדרגות כל כך טובות ויפות זה לא חשוב לו, לא מרגיש צורך, אנחנו פועלים רק לפי הרצון.

נגיד שאם הייתי במקום הבורא, הייתי עושה פנדמיה לא כמו קוביד 19, אלא הייתי עושה מגפה כזאת לעולם, לא שהיא תהיה קשה, אבל שמתוכה הם יזדעזעו ויבינו מה הם עושים עם החיים, מה קורה עם ההזדמנות שיש להם בחיים, וגם אני בתוכם דרך אגב, אי אפשר להגיד שאני מתוקן, צריך לבקש מהבורא שיעורר אותנו יותר.

דבר אחד שחסר לנו, אם אנחנו רואים חברים שלא מסוגלים, מתייאשים, חלשים, נופלים, זה תפילה עבורם שאנחנו צריכים לעשות, ממש בפועל. הם לא באים לשיעור, אתם נמצאים בשיעור בקשר ביניכם, תעשו דקה אחת של מחשבה ובקשה ביחד עבור אלה שלא מופיעים, שהם ישנים או שעוסקים במשהו. תעלו בקשה לבורא עבור אותם חברים שלא מסוגלים. בבקשה תעשו ותראו עד כמה זה עוזר, עוזר להם ועוזר לכם.

שאלה: יש איזו מכסה של רשימות שאנחנו צריכים להשלים שתלויה בעבודה בחיבור בחיים האלו?

לפי הרשימות, אין פה יותר. זה מכסָה, תגיד שזה מכסָה, אבל זה לפי הרשימות של כל אחד ואחד.

תלמיד: האם אנו מחויבים להשלים את המכסה הזאת וזה תלוי בחיבור שבינינו?

רק בחיבור בינינו. כל הרשימות שמתגלות, כל המצבים שמתגלים הם מתגלים מתוך זה שאנחנו צריכים לתקן אותם והתיקון הזה הוא שצריך להביא לנו את הרגשת החיבור, השגת הבורא, הכול. אין יותר.

אולי אני לא מבין את השאלה שלך.

תלמיד: האם יש איזו מכסה שאנחנו חייבים למלא בחיינו, בחיים שלנו?

ודאי שכן. כי כל הרשימות מתגלות מהשבירה, וכל עוד אני לא מתקן את כל הרשימות, אני לא מגיע לתיקון שלי, לגמר התיקון הפרטי שלי, וכך כל אחד ואחד.

שאלה: הרשימות מתגלות כל רגע, איך אנחנו יכולים בעשירייה לסנכרן את הפעולות שלנו כך שנגיב יחד על כל גילוי של רשימו חדש?

הסנכרון לא חשוב לנו, זו לא הבעיה שלנו. הבעיה שלנו להשתוקק כמה שיותר יחד למצב שאנחנו נהיה מאוחדים. זה הכול.

שאלה: האם יש רשימות כלליות ששייכות לכל העשירייה?

יש רשימות מכל מיני סוגים, כמו שיש אין סוף צורות חיבורים בין כל אחד לאחרים.

קריין: קטע 6.

"הירידה שקבל האדם, הוא לטובתו, שמן השמים נותנים לו טיפול מיוחד, שהורידו ממצבו, שהיה חושב, שיש לו קצת שלימות. וזה ניכר, מזה שהוא מסכים להשאר כך במצב הנוכחי כל ימי חייו.

מה שאין כן עתה, כשהוא רואה, שהוא מרוחק מרוחניות, אז הוא מתחיל לחשוב "מה באמת רוצים ממני, ומה עלי מוטל לעשות, ולאיזה מטרה אני צריך להגיע". ורואה את עצמו, שאין בידו שום כח לעבודה. ומוציא עצמו במצב של "בין שמים וארץ". ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד.

ועל זה נאמר "וקוי ה' יחליפו כח", היינו אלה אנשים המקווים לה'". פירוש, שהם רואים, שאין אחר בעולם, שיכול לעזור להם יחליפו כח חדש בכל עת. נמצא, שהירידה זו היא דוקא עליה. היינו, שעל ידי ירידה זו, שמה שהם מרגישים, זה נותן להם לעלות בדרגה, היות ש"אין אור בלי כלי"."

(הרב"ש. מאמר 29 "לשמה ושלא לשמה" 1986)

איזה מילים יפות.

שאלה: קודם כל הודיה לה' שנותן לנו הזדמנות לעשות תיקונים. אני רק שאלתי את עצמי כששמעתי את כל הקטעים והעשירייה איתי ביחד על איזה תיקונים אנחנו לומדים, על התיקון האישי או על התיקון הכללי?

אנחנו רוצים לקיים חיבור שהוא שבור, והרשימות לא מתגלות מאף אחד, אלא בינינו היה קשר במערכת אדם הראשון והקשר הזה נשבר, ואת אותו קשר אנחנו צריכים לתקן. רק על זה אנחנו מבקשים, דואגים, יכולים לעשות משהו, רק על הקשר השבור בינינו.

תלמיד: תודה רבה רב, הצלחת לגרום לנו ליתר אהבה בינינו. בעזרת ה' נצליח.

יפה.

שאלה: מה קשר בין הגופים, בין החברים שיושבים פה איתי, לבין החלקים שנשברו? כשרשימו מתעורר למה זה אומר שזה דווקא בין החלקים של העשירייה שלי, למה זה לא ביני לבין חבר בקייב נגיד?

העולם הזה נקרא העולם המדומה שבו אנחנו יכולים להיות במצבי קשר למרות שקשר רוחני אין לנו, וזה עוזר לנו להתקרב לאמת. כך שאפילו שלא מבינים ולא יודעים, לא מכירים את חוקי הקשר בינינו ברוחניות, אבל יכולים להיות באיזו התקשרות בכל זאת. כמו תינוק, הוא לא יודע כלום מהחיים שלו, אבל הוא נמצא בטיפול, נותנים לו כל מה שהוא צריך וככה הוא מתקדם. אותו דבר אנחנו.

תלמיד: הרשימו זה משהו שהוא קיים מלכתחילה, זאת אומרת היה כלי שנשבר. למה התיקון שלו מתבצע בתוך העשירייה ולא חשוב מי החברים, מה החברים מייצגים מתוך השבירה?

יש סך הכול עשירייה אחת שהיא מתחלקת לצורך התיקון להרבה מאוד עשיריות, והאמת לא חשוב באיזו התקשרות אנחנו מבצעים את התיקונים, עשירייה זו או אחרת, זה או זה, אנחנו לא רוצים לקבוע את זה וזה לא חשוב לנו, כי בסופו של דבר אנחנו מתקנים עשירייה אחת שבה אנחנו נכללים, כמו איש אחד בלב אחד, כמו הרבה גופים לעשרה גופים ואחר כך לגוף אחד וכן הלאה.

הכול רק נראה לעינינו, אבל בעצם לא חשוב איפה להיות. אבל אם אתה תגיד כך לכל העשיריות למחרת יהיה בלגן. לכן אנחנו קובעים עשירייה ובתוך העשירייה אנחנו קובעים את ההתנהגות שלנו לחיבור, וכך אנחנו צריכים להימשך לזה. אין יותר, העבודה הרוחנית היא רק בזה. וקשה לנו לעכל את זה, קשה לנו להסכים עם זה, זה באמת קשה מאוד לכוון את עצמנו לזה.

אנחנו יוצאים מהשיעור, אני לבד. איזה עשירייה? כלום אין. בעיה. צריכים להשתדל לעזור זה לזה ולא לשכוח.

שאלה: איך אני יכול למסור לחברים שלי את ההרגשה של העבודה עם הכוונה הנכונה? האם זה יכול להתבצע גם על ידי פעולות?

כן, בעצם העבודה שלנו בעשירייה מתבצעת בפעולות. תקרא מה שכותבים מקובלים ותראה איזה פעולות, אפילו פיסיות, אנחנו יכולים לעשות כדי לבצע פעולות רוחניות. העולם שלנו הוא דווקא מאוד מיוחד, אנחנו יכולים לעשות פעולות גשמיות ובזה לגרום, לא לבצע פעולות רוחניות, אלא לגרום לאיזה תיקונים רוחניים. זה לא שאני שותה, עושה משהו, ועל ידי זה אני עושה תיקון רוחני, אבל אני גורם לזה. אני בכל זאת מקדם את עצמי לתיקונים הפנימיים הרוחניים. ההבדל בין רוחניות לגשמיות, שרוחניות מתקיימת ברצון על מנת להשפיע, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

קריין: קטע 7.

"חכם, הרואה את הנולד". היות שהוא יכול לבוא לידי ירידה, כדי שירכוש כלים ריקים, שיהיה אפשרות לה', שימלא אותם. אחרת הוא ישאר במצב השפלות, מסיבת שלא מרגיש, שהוא בעל חסרון. ואז, בזמן שנאבד לו מצב של העליה, הוא מתחיל לחפש עצות, איך לעלות שוב ברוחניות.

לכן מי שהוא זקן, היינו "חכם הרואה את הנולד", הוא מתחיל לחפש, איך לעלות ברוחניות, עוד מטרם שנאבד לו מצב של העליה. ומתחיל אז לעשות את כל העצות, איך שיש איזה אופן, שיוכל לעלות במעלות הרוחניות. וזהו על ידי שמתחיל לחפש חסרונות, במצב שבו הוא קיים. ואז כבר אין צורך, שיזרקו אותו למטה בחשיבות, שימצא ויראה בעצמו חסרונות, היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו ענין יסורים בעבודה" 1989)

שאלה: מה ההבדל בין ירידה בעולם הזה לבין ירידה רוחנית, האם יש הבדל כזה ואיך אני יכול לעזור לחבר בעשירייה להפוך את הירידה לעלייה?

אתה צריך לשם כך לקרוא מאמרי רב"ש. אבל במילה אחת אני אגיד לך, אתה יכול לעזור לחבר על ידי דוגמה. זה הכי מועיל, שאתה מראה לו התנהגות נכונה.

שאלה: איך אני גורם לעשירייה ללחוץ עלי להיות מתוקן? אני צריך לבקש מהם שיגלו לי איפה אני לא בסדר, או שהם תמיד צריכים להיות נחמדים אלי?

לא, אתם צריכים גם להיות בביקורת, בכל מיני מצבים שונים, כדי שלא יהיה כך שאתם מוחקים את כל הבעיות ורוצים להיות רק באיזה מצב "ורוד", כזה יפה. לא. אתם צריכים לדעת, כתוב, "החכם עיניו בראשו". מה זה "עיניו בראשו"? שהוא רואה ולא מסתיר מעצמו איפה הוא נמצא, מה קורה לו. כך אנחנו צריכים להתנהג.

תלמיד: אז אני גם יכול לבקש מהם את זה.

כן, אבל יותר טוב אם תקראו על זה כל מיני דברים.

שאלה: כתוב בקטע, שאדם צריך לחפש חסרונות באותם המצבים הרוחניים שבהם הוא נמצא, מה זה אומר? תמיד למדנו שאסור לעשות ביקורת.

אני לא הולך לבקר את האחרים, אני צריך לראות בעצמי איפה עדיין לא גמרתי את העבודה, לא עשיתי אותה בצורה שלמה. זה נקרא שהזקן הולך כפוף, כאילו איבד משהו ומחפש משהו שאבד לו. יש מאמר כזה מאוד יפה אצל רב"ש, כדאי לקרוא.

שאלה: כתוב פה, "היות שהוא בעצמו כבר מחפש חסרונות, בכדי שיהיו לו כלים ריקים, שה' ימלא חסרונותיו." שה' ימלא חסרונותיו, זאת אומרת שיעשה תיקונים, מה המשמעות?

שהחסרונות של האדם יהיו באמת חסרונות נכונים, שהוא צריך חיבור, מסך ואז הבורא נותן לו את זה וגם אם יש כבר חיסרון המכוסה במסך אז הבורא ממלא אותו בנוכחות שלו, באור שלו.

שאלה: אנחנו נפגשים עם החברים במהלך היום, קוראים מהמקורות, ובכל זאת יש כמה חברים שלא באים לשיעור הבוקר. האם זה אומר שהתפילה של העשירייה לא שלמה?

מה להגיד לך, תשתדלו בכל זאת להשפיע עליהם כמה שאפשר. אבל אני לא מבין למה אתם קוראים להם חברים, במה הם חברים? מתי הם מתחברים אליכם לעשירייה?

תלמיד: בכוונה שלנו.

מה בכוונה? הם לא מופיעים בשום חיבור בקבוצה? אז הם לא בקבוצה. אם הם לא מגיעים לשיעור בוקר אז למה הם מגיעים, לאיזה אסיפות של העשירייה הם מגיעים? אני לא מבין למה אתם חושבים עליהם כחברים.

שאלה: בפסוק 6 כתוב, אם הקדוש ברוך הוא לא יעזור לו, אבד¹. יוצא שבכל מצב שאדם עובר, חושך, כעס, אם הקדוש ברוך הוא לא יעזור לו, זאת אומרת, הוא יודע שכאילו הקדוש ברוך נותן לו את התזכורת לפנות אליו?

הבורא עוזר תמיד אבל לא בצורה שהאדם חושב, ולכן זה נקרא שאם הבורא לא יעזור לו הוא אבוד. העניין הוא פשוט, אנחנו צריכים לדרוש מהבורא מה שמגיע לנו לפי הקו הישיר לגמר התיקון, ואז נרגיש שבהתאם לזה הבורא מתייחס אלינו.

שאלה: אמרת שהבעיה הכי גדולה שלנו זה שאנחנו לא מפעילים לחץ על החברים. האם אתה יכול לעזור לנו, לכל העשיריות להתכנס יחד ולעשות איכשהו סיעור מוחין משותף איך להתגבר על המצב הזה שתיארת.

להתגבר זה פשוט מאוד, רק על ידי דוגמה. כל עשירייה חייבת להיות דוגמא לכל הכלי העולמי, לכל העשיריות, לכל בני האדם. להיות דוגמה, זה הדבר החשוב ביותר. תנסו, תשתדלו כך לבנות את עצמכם.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להראות שאנחנו דוגמה, אנחנו לא יכולים להוות דוגמה אם כל העשיריות לא נמצאות יחד.

אתה לא מבין מה שאני אומר. במה שאתם מתקיימים בקשר ביניכם, שאתם כן מחוברים, שאתם כן רוצים להגיע לחיבור רוחני ביניכם, שאתם לומדים יחד, נפגשים במשך היום, בזה להיות דוגמה. תנו כזאת דוגמה לכולם, לאחרים, כמה שיותר. ולא חשוב שאחרים יכולים להיות גם בזה, אבל כל אחד ואחד שנותן כזאת דוגמה לאחרים הוא בעצם מחזק את הכלי. וחוץ מזה מעוררים רשימות שהן כבר בין העשיריות, שאנחנו בכל זאת צריכים להגיע גם אליהן.

תלמיד: האם טוב שהעשירייה שלנו תתפלל שעשיריות אחרות ישיגו את זה?

כן. ודאי שכן. מה השאלה בכלל? מה יש יותר טוב מזה שאתה מבקש עבור האחרים? דווקא אם אתם בעשירייה תתחילו להתחבר ביניכם כדי להתפלל עבור עשיריות אחרות אז מאוד תתקדמו. כי "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה".

שאלה: לגבי התיקונים. במהלך העליות והירידות שאנחנו עוברים, מתבצעים תיקונים?

ודאי. אין שום דבר בעולם שעובר ככה סתם בלי תיקונים.

תלמיד: אז איך אנחנו יכולים לזהות את התיקונים האלה שקורים, כי בדרך כלל זה קורה בלי שאנחנו מודעים לזה.

אתה צריך לקבל אותם ככה, כמו שאתה שומע. אם היית רואה אז היית מקלקל אותם כי היית עושה אותם לפי האגו שלך. וזה שאתה לא רואה אותם עוזר לך להתייחס אליהם בצורה קצת יותר רוחנית, בהשפעה.

תלמיד: האם זה כמו להתבטל בפני זה?

כן.

שאלה: מה לעשות כדי שהמחשבה שהעבודה שלנו לוקחת שנים רבות לא תחליש את ההשתוקקות שלנו?

על זה צריך לעבוד. לכן אנחנו יחד, לכן הבורא שבר את הכלי שאפילו עשירייה אין. הוא יכול היה להביא את השבירה עד עשיריות, כי ברוחניות אחד זה עשרה, אז למה לא עשה את זה? כדי שתהיה לנו אפשרות לעבוד על זה ממש בצורה פרטית של כל אחד ואחד.

תלמיד: ואיך לא לדחות את מימוש הרשימות המתגלות בכל יום?

זה שוב על ידי כך שכל אחד דוחף את האחרים למימוש.

שאלה: איך מחפשים חסרונות חדשים?

אם אנחנו מתחברים בינינו, נמצאים במגמת חיבור בינינו, נגרום להתגלות הרשימות החדשות השבורות. ככה זה עובד.

שאלה: בקבוצה שלנו יש הרבה חברים שמשתתפים בחיבורי העשירייה במהלך היום, אנחנו כחמישה עשר חברים בערך וחלק מהם גם משרתים כגבאים, מסדרים את המפגשים אבל הרבה מהם לא מופיעים כל יום בשיעור הבוקר, מופיעים קצת, באים לשעה. קצת לא ברור מה צריך להיות היחס לדבר הזה.

אני לא יודע מה להגיד לך. לא קרה לי כמעט, במשך שתים עשרה שנים שהייתי עם רב"ש פעמיים נדמה לי לא הייתי בשיעור. פעמיים. אני זוכר את זה. בכל יתר הזמנים הייתי כל הזמן בשיעור.

תלמיד: אבל יש פה שאלה, איך לסדר עשירייה. כי נגיד יש שני חברים שמגיעים כל יום ושאר החברים מגיעים לסירוגין. אז מה אני בתור חבר שמגיע כל יום אמור לעשות עם הדבר הזה? מה היחס שלי כלפי שאר החברים?

זאת בעיה גדולה. כי השיעור שלנו הוא לא סתם ללמוד פיסיקה או מתמטיקה, אנחנו לומדים פעולות רוחניות שאותן אנחנו צריכים לעבור. ואחר כך כשאנחנו מתאספים במשך היום אנחנו מדברים כבר מתוך מה שדיברנו ולמדנו בזמן שיעור הבוקר. את החומרים שאנחנו לומדים כאן בשיעור הבוקר אנחנו לא יכולים לעבור באף מקום אחר ובאף צורה אחרת, כי זה לקט של קטעים שמסודרים מאוד מאוד יפה, חברים עבדו עליהם הרבה שעות ואם אנחנו לא עוברים עליהם יחד, ויחד עם המורה, אין לזה תועלת אחר כך. אני לא יכול אחר כך לקרוא את זה ולהבין. ולהתרשם בצורה פנימית, בכלל לא. אני לא יודע מה להגיד לך, אני במקרה כזה מרים ידיים ואומר שבאנשים האלה שלא מופיעים לשיעור בוקר אני פשוט לא מטפל. שיעשו מה שהם רוצים, זה עניינם, אבל גם לנו אסור לשמוע אותם. הם אחר כך יכולים לבוא במשך היום ולהתחיל לסדר כל מיני דברים ולהגיד לנו, אני אותם לא רוצה לשמוע. לא רוצה. אם הוא לא נמצא בשיעור בוקר, הגבר, הוא בשבילי לא גבר, הוא בשבילי לא חבר, לא תלמיד.

תלמיד: אז מה אני אמור לעשות עכשיו?

מה זה עכשיו?

תלמיד: אני מגיע כל יום ואני שומע אותך אומר עכשיו, מי שלא מגיע כל יום או מגיע באופן חלקי לשיעור לא חבר, הוא לא גבר. מה אני צריך לעשות עם זה, אני צריך לעזוב את העשירייה שלי, לעבור לעשירייה אחרת?

אני לא יודע, אלה כבר החלטות שלא שייכות לי וכמו שלא חיברתי אתכם לעשיריות, אני לא יודע, יש אחראי על זה, תתחיל לשאול אותו אולי, אבל אני לא רוצה להיות בקשר עם בן אדם, אני לא אומר חבר, הוא כבר לא חבר, אם הוא לא מגיע לשיעור בוקר ונמצא איתי יחד ברשת קשר בינינו. אני לא מרגיש אותו כשותף. אני לא אומר שאנחנו צריכים חס ושלום לזרוק אותם או משהו, לא, להמתין, לחכות עד שיתאספו ואיכשהו ישתתפו, אבל מבחינת חבר, "חבר" זה מהמילה חיבור, אין דבר כזה, שהוא יהיה חבר שלי. מתי הוא חבר? מתי הוא עושה פעולות?

(סוף השיעור)

---

1. "ורק האדם יכול להתחזק, שרק הקב"ה יכול לעזור, מה שאין כן הוא מצד עצמו, אבד." ↩