*טעימות נבחרות משיעור בוקר 14.9.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*לטהר את הלב*

1. הבא לטהר מסייעין אותו, והעיקר אנחנו צריכים לטהר את הלב. לב הוא הכוונות שלנו. הרצון שלנו לא משתנה, הוא נשאר רצון לקבל, ורק הכוונה היא ע"מ לקבל או ע"מ להשפיע, זה מה שמדאיג אותנו, שאת כל הכוונות אנחנו צריכים לתקן לע"מ להשפיע. זה כל מה שנדרש מאיתנו, אבל זה באמת הכל, ואם אנחנו נכנס לזה לעומק, אז אנחנו נראה כמה זה מביא אותנו דרך 5 עולמות לפסגה האנושית, היכן שרק הבורא נמצא. רק ע"י כך שדואגים לכוונה ע"מ להשפיע על פני כל הרצונות לקבל, דווקא מגיעים בהדרגה לסיוע שלו, לדבקות בו, וכך מגיעים לגמר התיקון שלנו. העיקר להיות בזה, אפילו לא לברר את הדברים האלה כי הם יתבררו במשך הדרך שלנו, אבל לרצות לעסוק בכך, להיות בזה. נקווה שזה יתקן ויטהר אותנו.

2. הכל מחושב, נשקל ומתואר אך ורק לפי הכוונה, לפי הכיוון, הדיוק ולפי עוצמת הכוונה. לכן אנחנו צריכים רק לחדד את היחס שלנו לכוונה, כלומר *אני צריך למצוא את קצה הכוונה שלי ואח"כ לראות את שדה הכוונה שלי, לאיזה כיוונים בדיוק וציורים, ואח"כ רק לדאוג כמה אני מייצב את הכוונה שלי, כמה אני כולי נמצא בתוך הכוונה, וכך לחזק את עצמי יותר ויותר*. זה נקרא *הבא להיטהר מסייעין אותו. אם אני עובד על הנטייה לדייק בכוונה, אז אני מקבל סיוע. הסיוע יכול להיות בהפרעות, בעזרה מכל מיני כיוונים ובכל מיני צורות, אבל זה הכל כדי לקדם אותי. אם אני דואג לכוונה, אני מקבל טיפול מטרתי לתיקון*.

3. *הכוונה הנכונה היא דרך החברים להגיע להשפיע לבורא. זה מה שאני רוצה שייצא מכל המאמצים שלי*. המאמצים למיניהם יכולים להיות, לא חשוב, העיקר מה אני רוצה כתוצאה? התוצאה שאני רוצה היא שדרך החברים הכוונה שלי תביא אותי לבורא כדי לגרום לו נחת. במידה שאני גורם לו תענוג, כך כמו אורח ובעל הבית, אני מתקשר אליו ומתחיל להיות עימו יחד, כשותפים, וכל החברים שלי שדרכם כך אני מתקשר לבורא, הם כמערכת, כעשירייה שבה אני מרגיש כמה אני מקושר אליו.

4. *אנחנו לא יכולים לשלוט על הכוונה, הכוונה שולטת עלינו*. כוונה ע"מ לקבל, כוונה לטובת עצמי, כוונה נגד הזולת, זו הכוונה שיש לנו אחרי שבירת הכלי של אדם ראשון, אבל *אנחנו רוצים לתקן את הכוונה. יותר מזה אין לנו מה לעשות*. לכן לאט לאט ע"י זה שמתחברים ותומכים זה בזה, נותנים דוגמה זה לזה, מבקשים מהבורא שיתקן את הכוונה. הבורא מתקן, אנחנו לא מסוגלים, זה נמצא ממש כפעולה פנימית מאוד שלנו שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו לעשות, אלא רק לבקש שהכוונה תתוקן.
   
   ככל שאנחנו מתקדמים, אנחנו יותר ויותר מגלים שאנחנו נמצאים בכוונה ע"מ לקבל. אבל ככל שאנחנו משתדלים לעשות מעשה איכשהו להיות יחד, אז מתוך התפילה שלנו, מתוך הבקשה שלנו, האור העליון, הבורא מתקן את הכוונה. *אנחנו לא יכולים בעצמנו לשנות, לעדכן ולתקן את הכוונה. רק הכוח העליון, הבורא עושה זאת. הכוונה נמצאת כל כך בפנימיות הטבע שלנו, שאנחנו לא מסוגלים לשנות אותה*.

5. *אתה יכול לחשוב על זה, אתה יכול לחלום על זה, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל שינוי הכוונה נעשה מלמעלה. אתה יכול רק להתפלל, לבקש*. הכל אנחנו יכולים לעשות רק דרך התקשרות לבורא.

6. ש: .. נעשה ונשמע?
   ר: *העשייה מצדנו היא העלאת מ"ן, בקשה, תפילה*. אנחנו מתחברים בינינו ומעלים את מה שהצלחנו להתחבר, את הכוח המשותף, צורה משותפת, ועוד יותר נכון את התפילה, את החיסרון המשותף, לבורא. זו העבודה שלנו, אין יותר מה לעשות.
   
   ייתכן שיש הרבה פעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע לחיסרון האמיתי ולעלות אותו לבורא, אבל *בסופו של דבר מאיתנו נדרש רק דבר אחד. תברר מה חסר לך כדי להתקדם לדבקות בבורא, ובצורה הדרגתית תתחיל לבקש על כך. זו העבודה שלנו*.

7. *כוונה בלי מעשה זו כוונה ריקנית. כלומר בכל זאת הכל נגמר במעשה*. מאיפה אני יודע שהוא אוהב אותי? מפני שהוא מביא לי מתנה, מתוך המעשה. אני לא יודע מה קורה לו בפנים והאם הוא מדבר נכון או לא נכון, אני יודע לפי המעשים שלו כלפיי, אני יכול לחשוב, איכשהו לתאר מה יש לו בפנים כלפיי. כך אנחנו עושים בחיים שלנו.
   
   ברוחניות אנחנו מסתכלים על הכוונה וגם על המעשה. אם זה שייך לפעולות האדם, אז ודאי שאנחנו מסתכלים גם על הפעולה וגם על הכוונה. מה שאין כן, הבורא אין מצידו שום פעולה.. אנחנו צריכים תמיד לראות, מה שלא יהיה, שמה שמגיע לנו, מגיע מהבורא. אולי דרך הרבה אנשים, ובכל זאת זה לטובה. הכל לטובה.

8. ש: אם כוונה בלי מעשה היא ריקנית, מה זה "הכל במחשבה יתבררו" ?
   ר: *מחשבה שלמה היא המעשה הרוחני. ברוחניות אנחנו לא יכולים לפעול, אלא המחשבה בעצמה היא המעשה*. אז הכל במחשבה יתבררו.
   
   ש: אם ברוחניות אני חושב לתת מתנה...?
   ר: ברוחניות, כשאתה נותן למישהו מתנה במחשבה, המחשבה הזאת היא כבר המעשה.

9. ש: אני תמיד נמצא רצון לקבל בכוונה שלי...
   ר: לא נורא, תמשיך. *תמשיך כל הזמן לבדוק את עצמך כמה למרות שאתה רוצה להשפיע, אתה מגלה בפנים שיושב הרצון לקבל, שבעצם הוא זה שמעורר ומכוון אותך לפעולה. אז מה? כך אתה בינתיים, אבל כבר יהיו לך יותר הבחנות שאתה נמצא בע"מ לקבל. לאט לאט זה יצטבר למצב שלא תוכל לסבול את הע"מ לקבל שלך, ואז יהיו לך באמת טענות גדולות והעלאת מ"ן כזה שהבורא יטפל בך, ישנה לך את הדברים האלה בע"מ להשפיע*.

10. בכל המעשים, בכל הפעולות, כל מה שאני עושה, אני כל הזמן נמצא בקשר עם הבורא. אלה יכולות להיות פעולות שלגמרי לא שייכות כביכול לקשר בינינו, לא חשוב. *אין לכם מה להתבייש ומה לפחד מהבורא. כמו תינוק שנמצא בידיים של אמא, הוא לא מפחד, לא מתבייש, לא מסתיר את עצמו. ממש כך אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא. העיקר לפתוח את עצמו לגמרי ולבקש ממנו טהרה, כלומר כוונה ע"מ להשפיע*, ואז לא חשוב אילו פעולות נעשה, לא חשוב באיזה סדר אני אעשה, הכוונה ע"מ להשפיע מסדרת את הכל.

11. ש: איך להרגיש שהלב שלי באמת הפך לטהור?
    ר: *אתה תרגיש את זה, כי כבר באיזשהו חלק מהרצונות שלך שנקראים כולם לב, תרגיש שאתה מרגיש את הבורא, מבין את הבורא, מתאים את עצמך לבורא, שאתה נמצא עימו, נמצא בו והוא בך. תצליח*.

12. ש: אני רוצה לתת מתנה לחבר ע"מ לעשות נ"ר לבורא, אבל החבר לא רוצה לקבל מתנה..?
    ר: אתה כבר עשית את שלך. אל תלחץ על החבר וגם על הבורא. בזה תסיים, בלי מעשה, העיקר הכוונה. לא נורא, אני לא יודע איזה אבחנות יכולות להיות בינתיים בחבר, יכול להיות הוא מתבייש כי עדיין אתם לא נמצאים בלב פתוח הדדי. אל תלחץ עליו, יכול להיות שאתה מזמין בו, במתנה שלך מכל הלב, מזמין בו כאב לב. לא כדאי ללחוץ, אתה נתת, רצית לתת, עשית בזה ביטוי של האהבה שלך אליו או לפחות התקרבות. לא הולך? לא הולך, בסדר. תעשה את זה כמה שיותר חלק, כאילו שלא קרה כלום. אל תשחק בזה יותר.

13. ש: לפעמים אני נרגע שאף פעם לא אהיה כמו הבורא. איך לחתוך מההרגשה שזה לא אני …?
    ר: *אתה כל הזמן צריך לחשוב על זה ולהשתדל לנקודה הזאת להיות מכוון, שמה שאתה עושה זה כדי להזמין תגובה נכונה מהבורא. לא שאתה עשית וזהו, ואז אתה פנוי, פטור, לא. אתה יכול להרגיש את עצמך פנוי, פטור ממה שרצית לעשות, רק בתנאי שהגעת לסוף של מה שאתה יכול לעשות*.

14. יש הבדל בין מי שלומד 100 פעם לבין מי שלומד 101 פעמים אותו חומר. למה? מפני שאנחנו כל הזמן משתנים ברצון שלנו ומתוך כך אנחנו מתקדמים, מתקשרים, עושים קשר בין הרצון לפנימיות הפסוקים, וכך מתקדמים.

15. ש: מה מוסיף אור שמתלבש על הכוונה?
    ר: אור שמתלבש על הכוונה ממלא את הכוונה ואז היא הופכת להיות לחלק מהנשמה, נשמת האדם. כוונה צריכה להיות מרצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר. בסה"כ זה מכוון לעשות נחת רוח לבורא. בהתאם לזה, לפי השתוות הצורה לעשות נחת רוח לבורא מצד האדם ולעשות נחת רוח לאדם מצד הבורא, יש ביניהם קשר. אז *הכוונה הזאת של האדם מתמלאת עם האור העליון, עם יחס הבורא אליו, והם נמצאים בקשר ביניהם. זה נקרא שהאדם מקבל אור פנימי בתוך פרצוף הנשמה שלו. כך הם מתקדמים, האדם לבורא והבורא לאדם*.

16. ש: אני בא להתחבר עם חברים. ליותר מזה אני לא יכול כרגע..?
    ר: כן, לא צריכים יותר מלהתחבר עם החברים ולחפש את המהות הפנימית של הקשר, זה הבורא. אתם תבנו אותו, אתם תעשו אותו, כמו שכתוב, אתם עשיתם אותי. הבורא לא קיים, זה בוא וראה, אנחנו בחיבור בינינו מוצאים את הנקודה הזאת כי היא בנויה על *ויתור ההדדי בינינו, כל אחד כלפי האחרים, ועל הרצון להתקשר במה שכבר ניקינו מאהבה עצמית יחד. זה יהיה הבורא, זה נקרא אתם עשיתם אותי*.

17. *תפילה זו פנייה אמיתית מהאדם לבורא. הבורא מצפה לה, מחכה לה ומגיב עליה. תפילה היא המגע של האדם עם הבורא*. לא לחשוב שהתפילה זה רק לאדם.. האדם צריך לעבוד על התפילה שלו, וכאן הבחירה חופשית של אדם, כך הוא מתקדם. כלומר, *ככל שהאדם יסדר את התפילה שלו בהתאם למה שבורא רוצה לתת לו, כך הוא יותר מצליח ונמצא בקשר הדדי עם הבורא*. אני לדודי ודודי לי, הבורא כבר מכין תגובה לאדם ובמשהו מעורר את האדם לתפילה. האדם צריך לחפש ולמצוא איזושהי תפילה, הוא בכל זאת מסדר מעצמו כדי לתת לבורא אפשרות להשפיע לו. בצורה הדדית כזאת, אני לדודי ודודי לי, נעשה ביניהם קשר הדדי.

18. ש: כיצד מחשבות כפעולות רוחניות משפיעות על מצב העשירייה?
    ר: מחשבות מאוד משפיעות. כתוב, הכל במחשבה יתבררו. *נדמה לי שאם אני לא מוציא מהפה מילים כלפי החבר, אז זה כאילו שלא עשיתי כלום. לא, הכל במחשבה יתבררו. מה שאני חושב על חבר, כבר פועל ופועל יותר חזק מהמילים שאני מוציא לפעמים, לפעמים לא. העיקר היא המחשבה. לכן לשמור את המחשבה בפנים על החברים זה לא טוב, יותר טוב אם היא תצא ואנחנו נברר ונתקן אותה*. כולן שומעות? נקווה שאתן שומעות.

19. *המתנה הטובה ביותר שאני נותנת לחברות שלי היא קשר עם הבורא דרכי. אני שום דבר לא דורשת, כלום לא עושה, שום דבר חוץ מזה שדרכי מחברת אותן עם הבורא*.

20. ש: אם הבורא נותן לנו כוונה דרך פעולות, איך נזהה אותה בעשירייה?
    ר: זה לא פשוט, זאת שאלה ערמומית מאוד ואני לא יכול לענות עליה מפני שהיא קשורה לשאלה מאיפה באות השאלות שלנו, מאיפה אני מקבל אותן, איך הם מתבשלות בי, איך אני שואל אותם, באיזה כיוון? אלה דברים יותר גבוהים שקשורים לקשר בינינו, ולכן אני לא יכול לענות עליהם כרגע כי אני אבלבל אתכם.

*חלק 2 - חיבור העולם בדור האחרון*

21. תראו מה בעה"ס כותב, כמה היחס שלנו לכולם צריך להיות פתוח. *לא נדרש שום דבר מהאדם, רק חיבור עם כולם לטובת כולם*. בעצם זו הדת הכללית שצריכה כך להקיף ולכסות את כולנו. בזה כל אחד צריך לעזור לאחרים. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות בהפצת חכמת הקבלה שאמנם נקראת חכמת הקבלה אבל זו דת. הוא אומר על זה במהות הדת ומטרתה, בכל הדברים האלה, שסה״כ אהבה בין כל בני האדם, זו מטרה. הוא מסביר שזו המטרה של הדת, ובזה חייבת להיות התפתחות. אנחנו מתחילים את זה עכשיו, לכן אנחנו נקראים הדור הראשון בדור האחרון.

22. ש: מה יהיה התוקף הפנימי של המסורת אם יש כבר דת של השפעה?
    ר: מה שאתה אוהב לאכול, איך אתה מתנהג, בחתונות, בכל מיני. מה שיש לכל אומה ואומה במסגרת שלה, צורות התנהגות כאלו או אחרות, זה יישאר, בזה לא מפריע אף אחד לאף אחד. ההיפך, בזה אנחנו רק יכולים לראות כמה אנחנו שונים, אבל השוני הזה יכול לקרב בינינו ולא להרחיק.

23. ש: איך מסתדר שאדם שמשקיע בחברה לא יהנה ממנה יותר ממי שמשקיע פחות?
    ר: כי זה יהיה לרעתו אם הוא ייהנה מהחברה יותר ממי שהכי נחשל. אז כולם כולם ידאגו לרמת החיים שווה.
    
    ש: אנחנו לומדים שלפי גודל היגיעה כך גודל השכר..
    ר: השכר הרוחני, הרוחני. ברוחניות אנחנו תמיד נשארים לפי הפעולה, אגרא.
    
    ש: ובגשמיות לא צריך שזה יהיה ככה?
    ר: בגשמיות זה צריך להיות לפי איך שהאדם דורש, מה הוא צריך. אם אתה זקוק ליותר מהשכן שלך כי יש לך 20 ילדים ואתה שמן ודורש יותר אוכל או משהו, אז למה לא לתת לך? לשכן לא צריכים, יש לו 2 וחצי ילדים והוא רזה, כלומר כל אחד מקבל לפי הטבע שלו, לא יותר ולא פחות.

24. ש: איך אנחנו יכולים לשנות את המושג קומוניזם בהפצה?
    ר: *זו חברה שכל אחד דואג לאחר, כולנו מחוברים, ומה שקורה עם החברה מורגש בכל אחד ואחד כשלו. קומוניזם מהמילה קומונה, שזה חיבור הרבה אנשים לגוף אחד. כולנו מאבדים את ההרגשה הפרטית וחיים רק מהרגשה כללית*. ודאי שנצטרך להתאים את הדברים האלה, גם קומוניזם זו באמת מילת גנאי היום, אבל מי יודע מה עוד ישתנה.

25. קריין: מקריא קטע 21, חוקי הדת...
    ר: אלו החוקים. בעל הסולם כותב אותם מתוך זה שהשיג את המדרגה הזאת, לכן הוא כך כותב ומפרש לנו אותם. אנחנו יכולים לתאר רק כמה עוד ייקח לנו זמן, מאמץ, כדי שנעלה לדרגה כזאת ונתקיים בה. בכל זאת הדברים האלה צריכים להיות בשבילנו כתוכנית הפצה. אנחנו צריכים להבין שזה מה שנמצא לפנינו. ודאי שיכול להיות דרך מלחמות גדולות, ייסורים גדולים. אנחנו נשתדל להגיע אליהם אבל עם כל ההשתדלות עוד ניכנס לכל מיני בעיות בדרך, ואין לברוח מהם, אין איך להימנע. אבל זה מה שיהיה, בסופו של דבר נגיע למצב שכל העולם יקבל את הצורה הזאת.