שיעור בוקר 10.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 572,

נו. "תורה נקרא יורה"

המאמר "תורה נקרא יורה" הוא אחד מהיסודות של חכמת הקבלה. כי הוא אומר על העיקרון העיקרי שיש לנו בחכמת הקבלה לעומת כל מיני התעסקויות אחרות בעולם הזה, על מי שעוסק בתורת הכלל ותורת הפרט.

מי שעוסק בתורת הכלל, לומד כל מיני תורות, כל מיני חכמות, מודד את ההתקדמות שלו לפי הדפים שהוא למד, לפי כמה כללים הוא יודע, גם לפי כמה מעריכים אותו, זאת אומרת בכלים שאפשר למדוד אותם בעולם הזה.

מה שאין כן התורה של הפרט, שהיא חכמת הקבלה, נמדדת לפי מה שאדם מודד בעצמו ולא שאחרים יכולים לראות בו, להרגיש בו, לדעת עליו. ואז הוא מרגיש את עצמו כל פעם כמה הוא דווקא מתרחק, כמה הוא יותר נבזה ושפל וממש אגואיסט, כמה שקוע בדאגה לעצמו, בלהרגיש את עצמו. לכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", מרגיש את הרצון שלו יותר ויותר נמוך, שפל ואת עצמו מרגיש חלש יותר להתמודד עם הרצון, להתגבר על עצמו.

לכן כתוב "דעת התורה הפוכה מדעת בעלי הבתים". דעת תורה, באיזו מידה אדם מתרחק מעצמו, ודעת בעלי הבתים, באיזו מידה הוא יותר ויותר ממלא את הרכוש שלו, ובזה יש הפכיות. לכן המאמר הזה בדיוק מסביר לנו בצורה, ודאי יפה טובה, מה ההבדל בין תורת הפרט שהיא חכמת הקבלה, ותורת הכלל שהיא כל מיני סוגי תורות, אמונות, שיש שם כל מיני חלקים.

נו. תורה נקרא יורה

שמעתי א' בשלח תש"א

"תורה נקרא "יורה" מלשון " יָרֹה יִיָּרֶה", שכוונתו, שבזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו."

זאת אומרת בשיעור שהוא מתקרב דווקא ולומד יותר ומבין יותר ומרגיש יותר, אז בהרגשה שלו הוא מרגיש שהוא מתרחק, שנעשה יותר גרוע, שמבין פחות, וכן הלאה.

"היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות. כי אז נגלה לעיניו, שכל היסוד שלו נבנה רק על בחינת החינוך שנתחנך. כי החינוך מספיק לו לקיים תו"מ בכל דקדוקיה ופרטיה. וכל מה שבאה מבחינת החינוך נקרא "אמונה בתוך הדעת".

ואף על פי שהוא כנגד השכל. דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'. אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת.

וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'. וזהו בכדי שהאדם יוכל לבקש רחמים, ולהתפלל לה' שיקרבהו אליו ית' באמת, שהוא, שיזכה לאמונת ה'. ואז יוכל ליתן שבח והודאה לה', על מה שהוא זוכה, שהוא קירב אותו אליו.

מה שאין כן, כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע, ואין לו מקום להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. נמצא, שאין לו מקום להתיגע על זה, שיזכה לאמונה שלימה. כי אין האדם מתיגע, אלא על דבר שחסר לו.

לכן כל זמן שאינו ראוי לראות את האמת, אז הוא להיפוך: כמה שהוא מוסיף בתו"מ, הוא מוסיף במידת שלימותו, ואינו רואה שום חסרון לעצמו.

אם כן אין לו מקום לתת יגיעה ותפילה, שיזכה לאמונת ה' באמת. כי שהוא מרגיש קלקול, שייך לומר תיקון. אבל בזמן שהוא עוסק בתו"מ על דרך האמת, אז התורה מורה לו האמת. כי סגולה זה יש בהתורה, לראות באמת את מצבו האמיתי של שיעור אמונה שלו (וזה סוד "או הודע").

ובזמן התעסקותו בתורה ורואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כל כך שפילה, שאין אדם יותר גרוע מכדור הארץ, אז הס"א באה אליו בטענה אחרת, שהאמת היא, שהגוף שלו מכוער מאוד, שבאמת אין אדם מכוער בעולם יותר ממנו בעולם, בכדי שיבוא לידי יאוש, היא אומרת לך כך.

כי היא מפחדת, שמא ישים אל לבו ויבוא לתקן את מצבו. לכן היא מסכימה, למה שהאדם אומר, שהוא איש מכוער. ונותנת לו להבין, אם הוא היה נולד בכשרונות יותר נעלים ובמידות יותר טובות, אז הוא היה יכול להתגבר על רשע שלו ולתקן אותו, והיה יכול להגיע לדביקות ה'.

ועל זה יש להשיב לה, שענין זה, מה שהיא אומרת לו, מובא במסכת תענית דף כ', שבא ר' אלעזר בר ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד, שהיה מכוער ביותר. אמר לו: "שלום עליך, רבי". ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקא, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?" אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני, כמה מכוער כלי זה שעשית". כיון שיודע בעצמו שחטא, ירד מן החמור.

ועם הנ"ל נבין, שכיון שלמד תורה הרבה, זכה על ידי זה לראות את האמת, איזה מרחק יש בינו לבין השם ית'. זאת אומרת, שיעור התקרבותו ושיעור התרחקותו. וזה שאומר, ש"דעתו גסה עליו", דהיינו שראה את הצורה השלימה של הבעל גאה, שהוא הרצון לקבל שלו. ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער ביותר. ואיך ראה את האמת? על ידי זה שלמד תורה הרבה.

אם כן, איך יהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כל כך מכוער? לכן שאל, אם כל בני אדם מכוערין כמותו, או שרק הוא מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין? ומה היה התשובה? - "איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת, מפני שחסר להם תורה, שהתורה יגלה להם האמת.

ועל זה השיב לו אליהו: "לך לאומן שעשאני". כיון שראה, שבא למצב, שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא, נתגלה אליהו ואמר לו: "לך לאומן שעשאני". פירוש, כיון שהבורא ית' ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה. לכן אל תדאג, ולך קדימה, ותצליח."

שאלה: מה זה אומר שהאדם מודד את מצבו האמיתי בהתקרבות לבורא על ידי אמונת הבורא?

במידה שהוא משתוקק להגיע לדבקות, להשתוות עם הבורא, לפי זה הוא מודד את מצבו האמיתי. כי באמת את המצב האמיתי אין לנו כלפי מה למדוד, הכול נמצא בתוכנו, כלפינו. אם אדם לומד וכל הזמן מרגיש כמה הוא יותר רחוק מהבורא, אז הוא צריך להבין שהבורא מראה לו את האמת ולכן לפי האמת הזאת הוא מתקדם. זאת אומרת מתקדם לפי האמת, לא לפי המרחק.

שאלה: במאמר נראה שהאדם רואה את הכיעור שלו בתוך אחרים. ואז הוא אומר "לך לאומן שעשאני", איך לא להרגיע את עצמי?

זה שאני רואה את העצמי יותר גבוה מאחרים זה מראה לי את מידת השפלות שלי, באיזו מידה אני נמצא בתוך האגו שלי. ולכן אם אני מסביר את זה נכון לעצמי, איך אני רואה את העולם, אנשים, חברים, אם אני מתגאה להיות למעלה מהם, אז זה מראה עד כמה אני רחוק. ואז אין לי ברירה, רק להתפלל שהבורא יעזור לי להתקרב אליהם ולהתקרב אליו ולראות את האמת.

לא אמת כמה אני רחוק אלא לראות אמת, שאני יכול על ידי הפעולות, התיקונים שלי הפנימיים להתקרב דרך חברים לבורא.

שאלה: איך להבדיל והאם בכלל ניתן להבדיל אם ההתקרבות לבורא כתוצאה מהשקעה גדולה של האדם בתוך הקבוצה ומהתרחקות מהקבוצה, או ההפך, הוא לא השפיע מספיק?

בדרך כלל כשאדם לא משקיע בהתקדמות האמיתית שלו, הוא לא מרגיש שהוא רחוק. התורה לא מראה לו את האמת. התורה מראה לא את האמת רק במידה שהוא משקיע בהתקדמות הנכונה. זאת אומרת, רוצה להיות יותר קרוב לחברים, יותר קרוב לבורא, רוצה להגיע להשפעה.

אז התורה מראה לו כמה הוא לא נמצא בזה. אם הוא לא משקיע הרבה אז התורה כביכול מרדימה אותו, הכול בסדר, אתה יכול להמשיך כך. או ההפך, עוד יותר מעוררת בו גאווה ואגו והוא מרגיש את עצמו שהוא מוצלח.

תסתכלו על כל האנשים שלא לומדים את חכמת הקבלה אלא שייכים לכל מיני דתות שמקיימות כל מיני פעולות שכל שיטה דורשת ומרגישים את עצמם שלמים, ואין להם שום בעיה. מיום ליום הולך ומוסיף.

מה שאין כן, מי שלומד את חכמת הקבלה יש לו שני מצבים. מצב אחד שהוא רואה את עצמו עד כמה הוא נמצא בדרגה יותר שפלה, נבזית, נמוכה מהאחרים כי הבורא מגלה לו כל פעם את מידת האגו שלו יותר ויותר מפני שהוא יכול להתקדם. ומצד שני, הוא כך מרגיש את עצמו.

שאלה: מה זה אליהו בטקסט? האם זה דעת?

אליהו זה מידת הגילוי. רמת גילוי מיוחדת נקראת "גילוי אליהו".

שאלה: מה הקריטריונים לגילוי חוסר התיקון? מה זה אומר לגלות בתוכי שאני כל כך מכוער ונוראי?

בכל פעם שאני מתקדם אני מגלה את עצמי כיותר אגואיסט, יותר מקולקל. הרצון שלי שנמצא ביסוד שלי מתגלה בי יותר ויותר, ולכן אני מרגיש יותר ויותר גרוע. כי לפי השכל הרגיל, האנושי, ככול שאני מתקדם אני צריך להיות יותר טוב, יותר מבין, יותר מרגיש, יותר נעלה. וכאן אני מרגיש ההפך כל פעם. מתגלה ירידה, נפילה, חושך, לילה ואחר כך רק על ידי העבודה שלי, אם אני עושה אותה נכון, לאט לאט אני מגלה הארה מיוחדת שמעלה אותי ומביאה להרגשת הבוקר והיום.

תלמיד: אבל זה תמיד כולל את האפשרות לתיקון.

לא. ודאי שאתה נעשה יותר ויותר גרוע, אבל אם אתה עושה פעולות נכונות בעיקר בחיבור חברתי, אז מתוך זה בכל פעם אתה מגיע למצב שכל אותו מצב חשוך, שחור, מבולבל מתבהר. מגיע אור מיוחד, הארה, ואדם מרגיש, מבין יותר איפה הוא היה. מהחושך נעשה אור.

שאלה: לפי מה שהוא כותב, אני הכי גרוע בכל העולם, ממש הכי מכוער בכל כדור הארץ. אבל אם אני משווה את עצמי רק לקבוצה שלי, אז יש חברים שהם יותר חזקים ממני, אבל יש חברים שהם פחות ממני בשיעור בוקר, בהפצה. האם הם יותר מכוערים ממני, יותר גרועים ממני? אני כאילו באמצע.

לא. לא לפי ההבחנות הגשמיות, האם הם עושים פחות הפצה או כל מיני דברים כאלה אתה יכול למדוד את עצמך. לא. אנחנו מודדים אותם לפי המסירות שלהם לחיבור בקבוצה ולחיבור עם הבורא, כמה הם נמשכים לזה, כמה הם יודעים להתגבר על כל המצבים, כמה הם מעודדים את החברים בעשירייה, ממש מחזיקים, דוחפים אותם למעלה שיעלו. זאת אומרת, ככול שהם דואגים לערבות בתוך העשירייה, לפי זה אנחנו מודדים את גדלות החברים. מידת הערבות. כמו שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות".

שאלה: אם אני אומר "לך לאומן שעשני", זה כאילו אני מעביר את האחריות לבורא. איך מהגישה הזאת תהיה לי הכרת הרע?

אני לא מעביר אחריות לבורא. האחריות תלויה בי, כי בפנייה שלי אני קובע איך אתקדם. אבל אני קובע שאני יכול להתקדם רק על ידי עזרת ה', רק על ידי העזרה שאקבל מלמעלה. לכן זה לא שאני זורק מעצמי את האחריות. אם אני לא אפנה למעלה אז מי יודע מתי הבורא יעורר אותי על ידי ייסורים, כל מיני מכות וכן הלאה. אבל אם אפנה אליו אז ודאי שבתוך הפנייה שלי אני כבר מתחיל לקבל עזרה.

שאלה: מה העצה אם הכרת הרע גדלה עם הזמן, אבל התפילה, הדאגה לחברים, לבורא, להשפיע לו נחת רוח לא גדלה באותה צורה?

זה סימן שאדם עדיין לא שקוע מספיק בתוך החברים, עדיין לא נקשר לעזרת ה', לא מצפה לעזרה מלמעלה.

שאלה: המאמר הזה הוא בין האדם לבורא, אז אם לאדם יש התרשמות שהבורא נותן את הכיעור הזה לאדם דרך התורה, ואת ההרגשה הזאת של הריחוק כדי שבעצם יוכל להתקרב, עדיין לא ברור איך הוא יכול להשתמש בהתפעלות הזאת לטובת העשירייה, לחבר את ההתרשמות הזאת לחברים?

תראו, אנחנו שוכחים שהכלי שלנו, הגוף שלנו, הנשמה שלנו, זה מבנה שנכלל מעשרה חלקים. עשרה חלקים שבהם יש כתר שזה כבורא, ומלכות שהיא כנברא. וכל היתר, שמונה חלקים, נמצאים בדרך מכתר למלכות כספירות דאור ישר, וממלכות לכתר כספירות דאור חוזר, השפעה מהבורא למטה והשפעה מהנברא למעלה. לא יכולה להיות השפעה ממלכות לכתר אם היא לא דרך כל הספירות, בהתכללות עם כולן.

כי אחרת, אם אנחנו לא נכללים עם כולם, אנחנו לא בונים לפנינו את מושג "הבורא", כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", כי אין בורא, איפה ראיתם אותו? איפה מצאתם אותו? אין. וגם כמו שכותב בעל הסולם, אסור לשלוח בו יד, כי אין דבר כזה, זה למעלה מההשגה, מהטבע, מההרגשה שלנו, אבל על ידי השתלשלות הרצונות והשפעה מלמעלה מהבורא, איך שהוא מסדר את הרצונות האלו, מההתכללות שלהם, מהשבירה שלהם ומתיקון היחסים ביניהם, דווקא על ידי כך שאנחנו מסדרים את הדברים האלה יחד, ניתן לנו לבנות את המושג הזה "בורא" כלפיי, כלפינו, לפנינו, מזה שהוא לא קיים, אבל אנחנו כך, בצורה כזאת יכולים לבנות.

לכן, כל הירידות האלו מאינסוף אלינו זו ההכנה, שאנחנו ממטה למעלה נבנה את הבורא בהתאם ליחס הנכון שלנו אליו. ואז יהיה לנו קשר בין האגו של האדם, דרך היחסים שלו בעשירייה, לבורא וההיפך, השפעה מהבורא דרך העשירייה לאדם. ובהתקשרות בינינו, כשלכל אחד יש נתיב אחר לבורא ונתיב מהבורא אליו, כשאנחנו מתקשרים באינטגרציה כזאת, בהתחברות כזאת בינינו, אנחנו בונים כלי שלם, עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר וזיווגי דהכאה, ההתקשרויות האלה, כל מה שאנחנו לומדים בפרצוף הרוחני, בפרצופים כשהם מתחברים יחד, בסופו של דבר נותנים לנו כדור, צורה שלמה שבה אנחנו מרגישים ישר-אל, זאת אומרת כל אחד שמכוון לבורא, אורייתא שזו ההתקשרות בינינו והקדוש ברוך הוא, שזה הבורא שאנחנו נכללים כאחד במערכת אחת שהיא ככדור, עגולה.

זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות, וזה נעשה דווקא כשאדם מגלה את היגיעה שלו על פני כל אותן הבעיות שהבורא מעורר בו. כי הבורא מעורר בנו, בתוספת האור ממנו, את הרגשת הקלקולים, עוד קלקלו ועוד קלקול, וזה מראה לנו כמה אנחנו יכולים עוד יותר ועוד יותר להתחבר אליו. לכן, העיקר שאנחנו צריכים להבין בכל רגע ורגע בחיים הוא, שיש לנו אפשרות עוד יותר להתקשר בינינו, ובהתקשרות בינינו אנחנו מגיעים לצורת הכדור, לשלמות. ואז יוצא שכל אחד מתקשר דרך כל מיני אירועים, מקרים המתגלים בינינו בעשירייה, עד שאנחנו מייצבים את דמות הבורא.

שאלה: להזדקק לחברים בצורה באמת אמיתית, כמשהו נחוץ בחיים, זה רק בצמצום?

לא. בדרך, אם אנחנו כל הזמן משתדלים להזכיר לעצמנו שההתקשרות לבורא היא דרך העשירייה ולא אחרת, אז עוד קצת ועוד קצת אנחנו מייצבים את הקשר שלנו עם הבורא דרך העשירייה, ומתחילים להרגיש שאנחנו כולנו נמצאים ב-אני, קבוצה, בורא. בורא, קבוצה, אני. ממטה למעלה וממעלה למטה.

שאלה: אבל אחרי הצמצום מופיע צורך אחר.

זו כבר עבודה, זה כבר בדרך, העיקר זה העיקרון, ולפי עיקרון הזה אנחנו צריכים לעבוד. יש כאן אינסוף פרטים אבל כולם מגיעים לפי העיקרון, ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא. זאת אומרת, האדם המשתוקק שנקרא "ישר-קל", "ישראל". "אורייתא" אלה כל האורות שאנחנו רוצים לברר בינינו, והקדוש ברוך הוא שזה הבורא. כל הזמן להיות אני, דרך קבוצה, לבורא, ומה שאני מרגיש זה מה שמגיע אליי מהבורא דרך הקבוצה.

שאלה: כשכבר גיליתי שאני החוליה החלשה ביותר בתוך הערבות שלנו, מסכים עם זה שאני הגרוע ביותר, נותנים לי תירוץ, שאילו נולדתי עם תכונות אחרות אז הייתי כבר מצליח. אני לא מבין את מהות התירוץ הזה, איך זה יכול לעצור אותי?

זה מה שאני מרגיש, שאני לא מוצלח, אבל אילו נולדתי עם תכונות יותר טובות, עם כוח פנימי יותר גדול, אז ודאי שהייתי מתגבר על הכול והייתי משתתף כל הזמן במאה אחוז בקבוצה, בלימוד, בהפצה, בכל מה שנדרש יום ולילה, כמה שאפשר, חוץ מהדברים שאני חייב בהכרח לקיים כמו עבודה, בית, כאלה דברים. כך אדם חושב, הוא לא מבין שהחולשות האלה שמגלים לו, זה כדי שהוא יתקשר יותר, שהוא יוכל להגיע לבורא, שיוכל בכל זאת לעכל את המצב ולפנות לבורא עם בקשה. זה מה שנדרש מאיתנו, אבל שהבקשה שלי תהיה מסודרת נכון. "נכון" זה נקרא דרך העשירייה, בהשתדלות להרכיב את המבנה של העשירייה כמה שיותר נכון על ידי התקרבות בינינו. אנחנו לא יודעים מהו המבנה הנכון, מאיפה אני יודע איפה אני בעשירייה? איפה כל חבר וחבר? ובכלל, אין לנו עשירייה, יש לנו חמישייה, או אפילו כתוב "מיעוט הרבים שניים". אני לא יודע, אבל השתדלות שלי להגיע לכך שהיחסים ביני לחברים יהיו דומים לבורא, שאלה מידות ההשפעה, אז היחסים האלה לאט לאט בונים בינינו קשר כעשירייה נכונה, זאת אומרת, עשר ספירות שלמות שנקראות "פרצוף של הנשמה". פרצוף זו צורה, צורה של הנשמה.

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות אם לפעמים אנחנו מרגישים יותר שנאה כלפי אנשים מהעולם במקום מאנשים בעשירייה? איך להתמודד עם זה?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להתמודד עם זה, אני חושב שאנחנו צריכים להשתדל להשקיע את כל הכוחות שלנו בקשר בינינו, כי זה מה שחשוב לנו בהתקדמות הרוחנית, וכל היחסים שלנו כלפי העולם הם יסתדרו מאליהם, לאט לאט.

סדנה

מה הבנו מהמאמר שקראנו, מה הדבר החשוב ביותר בלימוד התורה, מה חשוב לנו בלימוד חוכמת הקבלה?

*

נו. תורה נקרא יורה

שמעתי א' בשלח תש"א

"תורה נקרא "יורה" מלשון "יָרה יִיָּרֶה", שכוונתו, שבזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה," השתדלותו "באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו." זאת אומרת, במה אנחנו יכולים להגיד על אדם, אם הוא לומד תורה ולא חכמה סתם ולא לדעת סתם מה כתוב שם בשכל האגואיסטי שלו, אלא הוא לומד כדי להתקדם, לדעת את הבורא, ולפי שיעור השתדלותו, אם הוא משתדל ומשתדל נכון, לפי שיעור זה דווקא הוא צריך להרגיש התרחקותו, כמה הוא יותר רחוק.

"היינו, שמראים לו את האמת," קודם הוא לא ראה "שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, " כמה הוא קרוב לבורא או לא "שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות." כל מה שאנחנו צריכים זה להגיע להיכרות בבורא. וכאן מראים לנו, כשאנחנו לומדים את התורה, לומדים את חכמת הקבלה שהיא "פנימיות התורה", אז אנחנו מרגישים את עצמנו הפוך, שאנחנו מתרחקים. אנשים שלא לומדים חכמת הקבלה, שלא לומדים את "תורת האמת", לא מרגישים שהם מתרחקים, כל פעם אצלם הולך ומוסיף, הולך ומוסיף, כמו בכל חכמה. אבל מי שלא לומד חכמה אלא תורה, מרגיש את עצמו הפוך, הוא יותר ויותר מתרחק, קודם היה יותר טוב ועכשיו יותר גרוע, קודם הבין יותר ועכשיו פחות מבין. זאת אומרת, גם ברגש וגם בשכל, בשניים, הוא מרגיש את עצמו שנעשה פחות מקודם.

"היינו, שמראים לו את האמת, שפירושו, כי מראים לו את שיעור האמונה שלו, שזה כל היסוד של האמת. שבשיעור שיש לו האמונה, על זה נבנה כל היסוד של הקיום של תורה ומצות. כי אז נגלה לעיניו, שכל היסוד שלו נבנה רק על בחינת החינוך שנתחנך." זאת אומרת, כמו שהוא למד כול מיני חכמות בבית ספר "כי החינוך מספיק לו לקיים תו"מ בכל דקדוקיה ופרטיה. " הוא עושה מה שנדרש, מגיע לשיעורים, לומד, עושה כל מיני פעולות אפילו מה שצריך, מה שהוא מבין "וכל מה שבאה מבחינת החינוך נקרא "אמונה בתוך הדעת"." אלה החיים הרגילים של אדם שעוסק בכל מיני תורות, בכל מיני אמונות.

"ואף על פי שהוא כנגד השכל. דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'. אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת." אם הוא לומד תורה, חכמת הקבלה, חכמת הקבלה היא "תורת האמת", אם הוא לומד באמת חכמת הקבלה, ובזמן שהוא לומד הוא מזמין על עצמו את המאור המחזיר למוטב, אפילו במידה קטנה ביותר, שהוא עוד לא יודע את זה, אבל נמצא בסביבה כזאת, בקבוצה. הוא שומע את מה שצריך לעשות, אז דרך העשירייה, אפילו שהוא לא כל כך מחובר אליהם, הוא לא מרגיש את כל הדברים האלה, הוא לא שומע שהוא צריך להיות מחובר, בכל זאת לאט לאט זה פועל עליו. ואז הוא מתחיל להרגיש שינויים והשינויים האלה מתחילים להראות לו שהוא נמצא בחושך, בירידה, בחוסר הבנה, בבלבול, הוא לא יודע בכלל איפה הוא נמצא, מה זה העולם הזה, אבל זה ברגש, לא דרך השכל, ממש ברגש הוא מתחיל לראות כמה הוא אבוד.

"ואף על פי שהוא כנגד השכל." כמה שהוא לומד יותר הוא מרגיש את עצמו פחות מקודם "דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא מוסיף בתורה," לפי השכל, בלימוד. "בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'." שיותר מבין, יותר מרגיש, בא להכיר את הכוח העליון הזה "אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת." לא את המצב של העולם, הוא לא לומד את זה כמו פיזיקה, אסטרונומיה, הוא לומד את זה על עצמו. ולכן הכול תלוי בכלים הפנימיים שלו, איפה אצלי בפנים מיקרוסקופים, טלסקופים, כל מיני מכשירים שעל ידם אני יכול להגיע דרך ההתקשרות אליהם, בעבודה נכונה עם הכלים הפנימיים שלי, לבורא. אנחנו לומדים שהכלים הפנימיים שלי זו הקבוצה, ככול שאני מתקשר לחברים ויחד עם כולם, זה כמו שאני מתקשר לכל מיני מכשירים שעל ידם אני אחר כך מגלה את הבורא.

"וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת," אנחנו לומדים שבכל אדם ואדם יש נקודה מהבורא, שהיא "חלק אלוה ממעל", והחלק הזה בכל אחד נמצא, אבל יותר בולט או פחות בולט. לכן כתוב "אלף נכנסים לחדר", המקום שהם לומדים נקרא חדר, "ואחד יוצא להוראה", או "אדם אחד מאלף מצאתי", יש כל מיני אמרות שאומרות שהנקודה הזאת שבוערת באדם היא פרומיל אחד, אחד מאלף כביכול על פני כדור הארץ. גם זה הרבה מאוד, הלוואי שיבואו אלינו אפילו כל אלפית, כל אדם מאלף. כך אנחנו רוצים לעשות גם הפצה ככול האפשר שיבואו אלינו יותר אנשים וזה יעזור לנו להתקרב לבורא.

הוא אומר כך, "ואף על פי שהוא כנגד השכל. דהיינו, השכל מחייב, לפי מה שהוא מוסיף בתורה, בשיעור זה הוא צריך להרגיש, שהוא יותר מקורב לה'. אבל כנ"ל, שהתורה מראה לו תמיד יותר את האמת." הוא מרגיש בכול פעם כמה הוא באמת נמצא בריחוק מהבורא, רק שקודם לא ראה את זה. זה לא שהתורה מרחיקה אותו מהבורא ואז הוא רואה את עצמו יותר גרוע, זה לא שהתורה עושה אותו עכשיו יותר גרוע, התורה רק מראה לו כמה הוא יותר הפוך מהבורא, מראה לו את האמת.

"וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'." כמה הוא רחוק מהבורא. כמה שהוא לומד יותר הוא מרגיש שהוא יותר רחוק מהבורא. לכן אם אין לו נקודה שבלב שמקשרת אותו לבורא, נקודה אחת ומסביבה כל יתר התכונות שמראות לו כמה הוא הפוך מהבורא, [הוא יעזוב] הנקודה הפנימית הזאת שבאדם חייבת להיות בקשר עם הבורא ואז האדם לא יברח, כי בשבילו הנקודה הזאת יותר חשובה מכל יתר התכונות, ההבנות, כול מה שיש לו. העיקר בשבילו למצוא את מקור החיים, את הבורא. ומי שעדיין הנקודה הזאת לא מבוררת אצלו מספיק עוזב. אנחנו רואים חברים שהיו איתנו ועזבו, הם יחזרו אחר כך, מי יודע מתי אולי בחיים האלה, אולי בקרוב. אבל כולם נמצאים בכל זאת באותו שדה שהבורא מנהל.

התורה מראה לאדם את האמת איפה הוא נמצא כלפיי ההתקרבות לבורא, לכן השלבים הראשונים שלנו הם כאלה שאנחנו מרגישים יותר ויותר הפוכים. לכן כתוב "כל הגדול מחברו", זה שמשקיע יותר בהתקרבות לחברים ולבורא "יצרו גדול ממנו". הוא מרגיש את הרצון שלו, היצר הרע שלו כיותר גדול ואז כאילו התורה במקום לתקן אותו, לפי ההיגיון שלו, מראה לו את האמת, כמה הוא רחוק. וזה לא שהוא היה יותר קרוב אתמול והיום הוא התרחק, אלא אתמול הוא לא ראה את זה והיום הוא רואה ומחר יראה יותר ויותר.

לכן כשאנחנו מגיעים לסוף, לפני הדבקות השלמה הסופית, אנחנו מרגישים את עצמנו בצורה הכי רחוקה, ואז משם אנחנו מגיעים לדבקות הכי עמוקה.

"וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת," "אל האמת," כאן המילה הנכונה, יותר אל האמת "ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'. וזהו בכדי שהאדם יוכל לבקש רחמים, ולהתפלל לה' שיקרבהו" למרות שאני רואה כמה אני רחוק אני לא מבקש שהבורא ימחק את הפער הזה ביני לבינו, שהתגלה עכשיו כמרחק יותר גדול והפוך אפילו, אלא שייתן לי אפשרות בכל זאת דרך המרחק הזה להתקרב אליו. שתהיה לי גם עביות, שאני רחוק וגם דבקות שאני קרוב. שיהיו, שניהם, עביות ודבקות או זכות, כי את שניהם אני צריך. כי בעביות אני מגלה את הטבע האמיתי שלי ובדבקות אני מגלה את טבע הבורא שבי, וכך מגיעים לחיבור בינינו.

"וזהו בזמן שהאדם מחפש את האמת, אז התורה מקרבת אותו יותר אל האמת, ורואה את שיעור אמונתו באמונת השם ית'. וזהו בכדי שהאדם יוכל לבקש רחמים, ולהתפלל לה' שיקרבהו אליו ית' באמת, שהוא, שיזכה לאמונת ה'. ואז יוכל ליתן שבח והודאה לה', על מה שהוא זוכה, שהוא קירב אותו אליו." כמה שבורא מגלה את ההפכיות שלי ממנו, אני מבקש ממנו על פני העביות הזאת, "תקרב אותי, תעשה לי אותן התכונות כמו שלך" ואז האדם נעשה מורכב משניים, מתכונת הקבלה ותכונת ההשפעה ובצורה כזאת הוא יכול להיות בדבקות עם הבורא אפילו שהוא מלכתחילה הפוך ממנו.

"מה שאין כן, כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו," וכל פעם שנמצא בקשר עם העשירייה, בקשר עם השיעורים, יום יום לומד, אז "כשאין האדם רואה את שיעור התרחקותו, וחושב שהולך ומוסיף תמיד, נמצא שבונה כל הבנינים על יסוד רעוע," זאת אומרת, זה כבר לא חכמת הקבלה, זה תורת הכלל "ואין לו מקום להתפלל לה', שיקרב אותו אליו." לא מרגיש התרחקות, אז למה הוא צריך לבקש התקרבות? אין לו את זה כחיסרון "נמצא, שאין לו מקום להתיגע על זה, שיזכה לאמונה שלימה. כי אין האדם מתיגע, אלא על דבר שחסר לו.

לכן כל זמן שאינו ראוי לראות את האמת," עוד לא הבשיל בפנים לזה "אז הוא להיפוך: כמה שהוא מוסיף בתו"מ, הוא מוסיף במידת שלימותו," שהוא מרגיש את עצמו שהוא יותר שלם "ואינו רואה שום חסרון לעצמו." אלא הולך ומוסיף, מיום ליום, מיום ליום הוא מרגיש את עצמו יותר בשלמות, בגאווה, בשכל, ואנחנו רואים את זה על אנשים שסביבנו.

"אם כן אין לו מקום לתת יגיעה ותפילה, שיזכה לאמונת ה' באמת." זאת אומרת במידת השפעה כמו שיכול להיות למעלה מהאגו שלו שמתגלה "כי שהוא מרגיש קלקול, שייך לומר תיקון. אבל בזמן שהוא עוסק בתו"מ על דרך האמת, אז התורה מורה לו האמת." לכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת האמת" "כי סגולה זה יש בהתורה, לראות באמת את מצבו האמיתי של שיעור אמונה שלו" (וזה סוד "או הודע") ובסוגריים מוסיף הרב"ש וזה שכתוב, או הודע עליו חטאתו. זאת אומרת, שאז האדם מגלה את החטא שלו, את ההשתתפות שלו בחטא האדם הראשון.

"ובזמן התעסקותו בתורה ורואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כל כך שפילה, שאין אדם יותר גרוע מכדור הארץ," זו באמת הרגשה הכרחית שאליה אנחנו צריכים להגיע והיא באה מבפנים ואתה לא יכול לעשות איתה כלום, אתה לא מזמין אותה, אבל היא באה ואתה מרגיש שאין מישהו יותר גרוע, שפל, נבזה, אגואיסט, ממש אין יותר נמוך ממך "אז הס"א באה אליו בטענה אחרת, שהאמת היא, שהגוף שלו מכוער מאוד, שבאמת אין אדם מכוער בעולם יותר ממנו בעולם," למה היא עושה את זה? "בכדי שיבוא לידי יאוש, היא אומרת לך כך." כי מהייאוש של האדם, האגו שלנו דווקא מתמלא.

"כי היא מפחדת," הסיטרא אחרא, האגו שלנו "שמא ישים אל לבו ויבוא לתקן את מצבו. לכן היא מסכימה, למה שהאדם אומר, שהוא איש מכוער. ונותנת לו להבין, אם הוא היה נולד בכשרונות יותר נעלים ובמידות יותר טובות, אז הוא היה יכול להתגבר על רשע שלו ולתקן אותו, והיה יכול להגיע לדביקות ה'." אם היה נולד בכישרונות, בתכונות יותר טובות, אם היה בכוח פנימי יותר חזק, אם היתה לו יכולת להתמודד עם האגו שלו כמו שנגיד ישנם אנשים כאלה שהם חזקים. אבל הוא לא יכול, הוא חלש, סמרטוט.

אני זוכר שהרב"ש היה אומר עלי, "נו עכשיו אתה מרגיש שאתה סמרטוט כמוני", הוא דווקא היה מחזיק מההרגשה הזאת של סמרטוט. כי ההרגשה הזאת מתעוררת בנו מידי פעם בכל צעד ושעל עד גמר התיקון, ועד גמר התיקון אנחנו מגלים את האגו שלנו שמפיל אותנו. "ועל זה יש להשיב לה, שענין זה, מה שהיא אומרת לו," הסטרא אחרא "מובא במסכת תענית דף כ', שבא ר' אלעזר בר ר' שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור," על החומר שלו, ורבי אלעזר זה הבן של רבי שמעון, ששניהם ישבו במערה וכתבו את ספר הזוהר. אז כשהוא מגיע מבית אבא, בדרך, הוא "ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה. והיתה דעתו גסה עליו," זאת אומרת פתאום התחיל להתגאות, להרגיש את עצמו שהוא טוב, גדול, שטוב לו וכן הלאה. למה? כי התורה מראה לו את האמת, שהוא נמצא באגו שלו, "מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד," זאת אומרת שהרגיש בתוכו שנמצא אדם אחר "שהיה מכוער ביותר." ואז הוא שואל את האדם שבו, "אמר לו: "שלום עליך, רבי"." וההוא לא עונה לו "ולא החזיר לו. אמר לו: "ריקא, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?"" זאת אומרת, זה רגיל כך? "אמר לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני," למה אתה בא בטענה אלי שאני מכוער? לך לבורא שברא אותי ותתלונן אליו "כמה מכוער כלי זה שעשית". כיון שיודע בעצמו שחטא, ירד מן החמור." עזב את הגאווה שלו, את החומר שלו וירד ממנו.

"ועם הנ"ל נבין, שכיון שלמד תורה הרבה, זכה על ידי זה לראות את האמת," מה זה אמת? "איזה מרחק יש בינו לבין השם ית'. זאת אומרת, שיעור התקרבותו ושיעור התרחקותו." מה הוא המרחק? "וזה שאומר, ש"דעתו גסה עליו", דהיינו שראה את הצורה השלימה" של אותו האגו "של הבעל גאה, שהוא הרצון לקבל שלו. ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער ביותר. ואיך ראה את האמת? על ידי זה שלמד תורה הרבה." זאת אומרת התורה מסבירה לנו, מראה לנו, עד כמה אנחנו שבורים משבירת האדם הראשון, ומה עלינו לתקן.

"אם כן, איך יהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כל כך מכוער? לכן שאל, אם כל בני אדם מכוערין כמותו, או שרק הוא מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין? ומה היה התשובה? - "איני יודע"." מה זאת אומרת איני יודע? "פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, לכן לא יודעים." אני לא יכול לדבר עבור כולם, אלא כל אחד לפי ההרגשה שלו, עד כמה הבורא מגלה לאדם שהוא הפוך ממנו "ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת, מפני שחסר להם תורה, שהתורה יגלה להם האמת." זאת אומרת, לא לומדים את חכמת הקבלה, חכמת האמת, כי אז יתגלה להם כמה שהם הפוכים, רחוקים מהבורא, ועל ידי מה הם יכולים להתקרב אליו.

"ועל זה השיב לו אליהו:" "אליהו" זו הארה מיוחדת מלמעלה, שהיא מביאה לנו בדרך כלל בירורים. "לך לאומן שעשאני" אמר לו אליהו. זאת אומרת הייתה לו הברקה, מה אני צריך לעשות, אז לך לאומן שעשאני, הבורא עשה אותך, והוא עשה אותך בצורה כזאת, אז רק אליו אתה יכול לפנות ורק ממנו תקבל כוחות תשובה. "כיון שראה, שבא למצב, שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא," ממש נמצא בירידה "נתגלה אליהו ואמר לו: "לך לאומן שעשאני". פירוש, כיון שהבורא ית' ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלימות המטרה." ודווקא הוא מגלה לך מה שהפוך מהמטרה, כדי שתזדקק למטרה ותזדקק לבורא, ואז המטרה והבורא והמצב שלך המכוער יתחברו יחד, אז יהיה הכלי נכון והאור העליון והבורא יתגלה בין הכלי המכוער לאור העליון השלם. "לכן אל תדאג, ולך קדימה, ותצליח." זה מה שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: תשומת הלב הזאת שאני עושה לעצמי, שאני מגלה עד כמה אני מכוער, זה לא מנוגד לעניין הביטול שאנחנו צריכים לעשות?

למה? זה לא מנוגד. אני לומד, אני מגלה את המצב שלי, לפי המצב שמתגלה לי מלמעלה על ידי המאור המחזיר למוטב אני מגלה שאני חלש, שאני אגואיסט, שאני לא רוצה לתקן את עצמי, לא רוצה להתחבר עם החברים, שאני יותר טוב, יותר חכם. יחד עם זאת, זה לא נמצא בניגוד, אני יכול לגלות שאני לא יודע כלום ויחד עם זה לגלות שאני למעלה מכולם. דברים כאלה שכביכול לא יכולים להיות יחד, מסתדרים בקלות בצורה אגואיסטית,

שאלה: אני בודק את היחס שלי לדרך, דרך החברים, במשך היום כמה אני חושב עליהם, כמה אני מוכן להתבטל בפניהם, להשקיע בהם. זה מדיד הבדיקה שלי. איך זה קשור ללימוד תורה?

לימוד תורה זה נקרא שאני לומד על מבנה העולמות, הספירות, הפרצופים, שאני לומד על חשיבות החיבור, שאני לומד על התהליך שעברו אורות וכלים, איך שהבורא עשה את הפעולות האלה. ככל שאני לומד את זה, אני קשור לפעולות שלו ודרך הפעולות שלו, שנקראות "ממעשיך הכרנוך", מהמעשים שלו אני מתחיל להכיר אותו.

זאת אומרת על ידי הלימוד אני מעורר עלי כל מיני כוחות, אורות, שמשפיעים עלי ואז הכלים השבורים שלי יותר ויותר מתאימים אותי לאותן הפעולות שהבורא עשה.

ואז יוצא שאם אנחנו לומדים בכוונה להתקרב לבורא, להכיר אותו, להידמות לו, כל הלימוד שלנו כך משפיע עלינו, ולכן אנחנו צריכים לשים לב עד כמה אנחנו משתנים מיום ליום. וכשמשתנים כביכול לרעה, שהיום אני נעשה יותר גס, יותר שכלתני, פחות רגשי, אלה גם התוצאות. זאת אומרת את כל הדברים אנחנו צריכים לעבור. העיקר בשבילנו להמשיך, ולהמשיך ללמוד, לקרוא ולהתחבר.

שאלה: איך זה קשור ליחס לחברים?

להתחבר אמרתי.

שאלה: לא, ליחס שלי אליהם, שאני רואה אותם יום אחד כמו גדולים, ככאלה שאני מוכן לעבוד בשבילם, שמוכן להשקיע בהם, ויום אחד אני אומר מה הקשר שלי אליהם בכלל?

זה בדיוק מה שמראים לך, כי לפי האגו שלך אתה אומר מה אכפת לי, אני בכלל לא רוצה להיות קשור אליהם מצד אחד, ומצד שני כשמשפיעה עליך קצת הארה, אז אתה אומר "לא, זה חשוב מאוד בשבילי, זו הנשמה שלי, וכל חבר וחבר שנראה לי בפרצוף שלו, זה לא פרצוף, זה לא מה שאני רואה. כך, בצורה כזאת הבורא נתן לנו לזהות את הנשמות על ידי הפרצופים שלנו.

אבל כשאנחנו נגיע למצבים שאנחנו נרגיש את האורות והכלים, אני לא אראה את הפרצופים האלו, אני אראה את הכלים והאורות שבהם ואלה יהיו החברים שלי. עכשיו אני רואה לפני נגיד אלף פרצופים, לא, אני לא אראה אותם. זה כמו בעולם שלנו, אפילו שאנחנו מכירים את האדם, אז הפרצוף שלו, החיצוניות שלו לא מסבירה לי את הכול, אלא אני מרגיש את הפנימיות שלו, כי הוא חבר שלי, קרוב שלי, ראיתי אותו, הכרתי אותו וכן הלאה.

אנחנו לא רואים אדם כמו שהוא, אצלנו התמונה החיצונית כביכול מעורבת עם ההתפעלות פנימית אליו, כך היא דמות האדם, אז כאלו דמויות אנחנו יותר ויותר נרגיש בחברים ונראה בהם את הפנימיות. כשאני מסתכל על החברים אני גם כך בעצם מתייחס למה שאני מכיר בהם. ההוא כך, והשני כך, והשלישי כך, וכל אחד מזמין בי איזו התפעלות שונה. זה יבוא.

שאלה: בטקסט נאמר שהסטרא אחרא מגיעה אליו ואומרת לו שהוא צודק שהוא מכוער, ואין מכוער ממנו כדי שהוא יגיע לידי ייאוש. מה זה אומר?

זה מתגלה על ידי המאור המחזיר למוטב. הבורא מגלה את זה, עד כמה האדם מכוער, עד כמה האגו שלו גדול ועד כמה הוא אוכל אותו, ממש קובר אותו ואין לו שום סיכוי להגיע לאיזה תיקון, ובזה אדם מאוד נחלש וזו העבודה של הסטרא אחרא, הקליפות. יש בה הרבה סוגי השפעה עלינו וכך אנחנו צריכים לעבוד איתה. מה יעזור לי? קשר עם החברים, כי אין אדם מציל את עצמו, "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסירים"¹, וכך אני צריך [לעשות]. ישנם מצבים שאין לי שום סיכוי לעשות שום דבר ואני אפילו לא מצפה שהחברים יצילו אותי, אלא אנחנו צריכים להסתכל על חברים כאלו בקבוצה ואז להוציא אותם בכוח. הם נפלו ואנחנו צריכים להגיע אליהם ולתפוס אותם, לנענע ולהוציא אותם אלינו בחזרה. כי ישנם מצבים שמהם אדם לא יכול לצאת, דווקא כשהם מתקדמים יותר ורוכשים קשר עם החברים, נכנסים לכאלו מצבים שרק החברים יכולים להציל, כי אתה כבר קשור אליהם, ודרך [חבר] אחד, דרך שני, הבורא נותן כאלה הזדמנויות שאנחנו נחזק את הקשרים בינינו, וזה אך ורק על ידי כאלו אירועים, שאדם מתחיל לזלזל בכול ולצאת.

ולכן את כל האנשים שברחו מאיתנו ולא רצו להיות יחד איתנו, אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל חזרה. כי אין דבר כזה שאי אפשר להחזיר את האדם, אם הוא רוצה לחזור, בסופו של דבר אם יצא, לא חשוב באיזו צורה, בהתפרצויות, במה שלא יהיה, אנחנו בסופו של דבר נצטרך לקבל אותו והוא עוד יחזור להיות בינינו ואפילו מוצלח.

שאלה: לקראת סוף המאמר יש שאלה האם רק הוא מכוער או כל בני העולם, והתשובה ""איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת".

בעבודה שלנו, אם מתגלה כיעור בחבר מסוים, ואני שואל את החברים האם הם רואים את הכיעור? הם יכולים להגיד "איננו יודעים", לא רואים. האם זה אומר שהאמת לא התגלתה להם? הרי החבר הוא המראה שלי, של התכונות שלי, אז מדוע הם לא יודעים?

לכל אחד יש גילוי משלו. אנחנו נצטרך להתחבר ביננו למעלה מכל מה שאנחנו מגלים בחברים. בשבילי "חבר" הוא זה שמשתוקק למטרה, מגיע לשיעורים ומתקשר לחברים ככל שמסוגל. משתוקק למטרה זה נקרא "קודשא בריך הוא" ובכך שהוא משתתף איתנו בשיעורים ומתקשר לקבוצה הוא "ישראל", "ישר-אל". זה נקרא "חבר", חיבור.

אם הוא יוצא מזה אז נופל. מה זו יציאה? זו נפילה מהמצב הרוחני שהיה בו ונפל ממנו. יש כאלה שנופלים לא רחוק ואנחנו יכולים למשוך אותם או שהם בעצמם מגיעים חזרה. זה קורה עם כל אחד ואפילו כמה פעמים ביום, לא כמו שקרה לבעל שם טוב 200 פעם במשך חמש דקות. ויש כאלה שנזרקים רחוק. כאן זו כבר עבודה מצד האדם, אם הוא יכול אז הוא צריך במקסימום לא לצאת מההרגל, כי הרגל נעשה טבע שני, הוא חייב בכל זאת להופיע בשיעור ולעשות כל מיני דברים. אבל אם הוא לא יכול אז עשירייה, כמו שאנחנו לומדים.

תלמיד: הרי החברים לא יכולים להיות לא מתוקנים, זה מתוך המאמר.

מי אמר לך שהם לא מקולקלים? גם הם מקולקלים כמוך, כולנו מקולקלים. יש הסתכלות כזאת ויש הסתכלות שחוץ ממני כל העולם מתוקן. יש כל מיני אופני גישה לתיקונים אז אל תתייחס לכל דבר כאל יסוד שאתה לא יכול להזיז. אנחנו לומדים מצבים, שינויי מצבים, יחסים בין מצבים שונים. מצד אחד נכון שחוץ ממני הכול מתוקן אבל מצד שני אם אני אתייחס כך לכול אז אני לא יהיה גמיש, אני לא אלמד את המצבים, וגם לא אוכל להבין את השני בקבוצה, החבר שלי.

שאלה: "תורה נקרא יורה, מלשון "ירו ירה"", האם אתה יכול להסביר?

התורה מראה לאדם את האמת ולכן כך היא נקראת. תורה היא האור העליון וכשהוא מופיע הוא נותן הרבה תוצאות, לכן אנחנו קוראים לתורה בכל מיני שמות. בעל הסולם מסביר כאן שהתורה זה מה שמראה לנו את האמת שבמצבנו, כמה אנחנו הפוכים מהעליון. כך אנחנו צריכים כל פעם לפרש יותר ויותר את התורה, שהיא מראה לנו את האמת.

שאלה: בעל הסולם אומר שהחינוך מספיק לו כדי לקיים את התורה והמצוות בכל דקדוקיה, אבל כל זה הוא מבחינת אמונה בתוך הדעת. מה זה אומר?

זו הגישה של איש דתי שקיבל חינוך ולומד כל מיני ספרים, מלמדים אותו איך הוא צריך להתנהג בחיים האלו, הגשמיים, שוודאי הוא לא צריך ללמוד את חכמת הקבלה אלא להתרחק ממנה. הוא לומד אמונה בתוך הדעת, מה שהוא לומד זה מה שיש. אתה יכול לראות את זה גם אצל אנשים דתיים, הם לא מרגישים עליות וירידות, כל מיני דברים, כמעט ולא. כי כל הזמן הם הולכים ומוסיפים, מיום ליום יש להם הרבה יותר מצוות, יותר פעולות, יותר דפי לימוד, זה נקרא "אמונה בתוך הדעת".

רוב העולם, רוב האנשים מתקיימים כך. רק אלה שנקראים יחידי סגולה, שיש להם נטייה להשיג את הבורא "רצוננו לראות את מלכנו" מגיעים לחכמת הקבלה, כי הם רוצים השגה, יש להם את הנקודה שבלב. לכן במה הם יכולים להסתפק? לא באמונה שבתוך הדעת, כלומר בתוך הרגש והשכל האנושיים, אלא באמונה למעלה מהדעת. "למעלה מהדעת" זה נקרא שהם צריכים לקבל הרגשה והבנה אלוהית, ממדרגה יותר עליונה. ובה, כשהם עולים למדרגה יותר עליונה, שם הם משיגים את הבורא, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, הדעת אצלם והאמונה היא למעלה מהדעת.

תלמיד: כתוב "לך לאומן שעשאני" אבל רק אחרי הכרת הרע, שאדם הכיר בכך שהוא מכוער. איך ללכת לאומן אם עוד לא גילית את הכיעור בתוכך?

סימן שעוד לא למדת מספיק, לא התחברת מספיק עם החברים, אין לך תנאים כדי שהאור העליון ישפיע עליך ותרגיש שאתה רשע. רק בתנאי שאתה מרגיש שאתה רשע, שאין לך שום אפשרות לצאת מהמצב, שאתה רוצה לברוח ממנו אבל לא יכול, שאתה סגור כמו בבית סוהר, אז אתה פונה לבורא והוא עוזר לך לעלות לדרגה יותר עליונה. אבל אם אין לך את הלחץ הזה סימן שעדיין לא התעסקת מספיק בלימוד ולא התחברת מספיק עם החברים. אלה הדברים שנמצאים לפניך, לימוד וחברה.

שאלה: איך ניתן לקבוע את העולם הפנימי של האדם לפי החיצוניות שלו?

לא ניתן, תחשוב יותר על השאלות שאתה שואל.

שאלה: הכרת הרע היא כנראה השלב הכי קשה בשיטה עבור האגו של האדם. מה המהות של זה, לברר את הכוונה האמיתית?

הכרת הרע היא לא קטע מהדרך אלא זו כל הדרך עד גמר התיקון, כי מהנקודה של גמר התיקון הייתה השבירה עד העולם הזה, עד המצב שלנו. לכן ככל שאנחנו מתקרבים ועולים במדרגות לאינסוף כך אנחנו מכירים את הרע בצורה יותר גדולה. לכן מדובר על מלחמות המשיח ומצבים מאוד גרועים וקשים שמתגלים במדרגות התיקון העליונות.

אנחנו נכנסים עכשיו לסולם ומתחילים לראות, לזהות בנו איפה העביות, איפה המסכים, איפה האור העליון, איפה הקשר בינינו, איך בונים את העשירייה, הפרצוף וכן הלאה. רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין. זה כמו תינוק שפה ושם כבר מתחיל לתפוס משחקים ולא יודע מה לעשות איתם אבל בכל זאת תופס אותם בפה. כך אנחנו עדיין לא יודעים איך, במה בדיוק לעבוד עם העשיריה ובתוך העשירייה ועם עצמנו, ואנחנו, עשירייה והבורא. זה יבוא, העיקר להמשיך לגדול יום יום.

שאלה: איך אפשר לנענע חבר שנמצא קרוב לסביבה אבל הוא עקשן?

אני לא יודע, אני מבקש שאלות יותר קרובות לנושא לפי המאמר שכולם רוצים לברר ולא שאלות כלליות.

שאלה: קיבלנו משימה של שלושה שלבים לעשות במהלך היום. איך אנחנו לוקחים את המאמר הזה שאנחנו לומדים לתוך היום, איך אתה מציע לעבוד איתו במשך היום?

כמה פעמים ביום אתם מתאספים אחרי השיעור?

תלמיד: יש לנו אסיפה ממש אחרי השיעור ואנחנו מסכמים אותו, אחרי זה יש לנו שני זומים.

הסיכום של השיעור צריך להיות שאתם עוברים שוב על כל המאמר בקיצור, זה אחרי השיעור.

בפעמיים הנוספות שאתם מתקשרים אתם חייבים ללמוד את המאמר לשיעור של מחר. אני מקווה שאתם מקבלים אותו מוקדם בבוקר. אני מקבל אותו לפעמים מוקדם ולפעמים לא כל כך, צריכים לדאוג שיביאו לכם את המאמר לפני ההתקשרות הראשונה. מתי זה קורה אצלכם?

תלמיד: יש לנו מיפגש ב-11:30 ואחרי זה ב-17:00.

בסדר, אז לקראת 11:30 המאמר צריך להיות אצל כולם ואפילו לפני זה כדי שתוכלו לראות אותו וכל אחד יוכל לקרוא אותו לבד, לעשות בו כל מיני סימנים. אני תמיד עובר על המאמר ומבצע בו כל מיני שינויים. כמה זמן אתם לומדים אותו יחד?

תלמיד: יש לנו שתי פגישות של חצי שעה.

מצוין, אתם יכולים ברבע שעה לעבור על המאמר פעמיים ואחר כך לחבר אולי עוד שאלות. ובשעה חמש לחזור שוב על אותו שיעור. אפשר לעשות את זה ואפשר גם לעבור על משהו מפתיחה לחכמת הקבלה אם למדנו אותה בבוקר. אבל העיקר זה המאמר, וחייבים ללעוס ולבלוע כל מאמר ומאמר ככל האפשר, ממש לרסק אותו, להרגיש אותו בכל מיני ההיבטים שבו.

תלמיד: זאת אומרת אתה מציע ממש לקחת מאמר ולראות איך מיישמים אותו?

מאמר למחר.

תלמיד: ולראות איך אנחנו מיישמים אותו בעבודה שלנו בעשירייה.

לא אמרתי את זה, אמרתי שאנחנו צריכים ללמוד מאמר למחר ביחד, ונגיד באחת עשרה בבוקר בפגישה הראשונה וגם בחמש בערב בפגישה השנייה. ואם יש לנו זמן, תלוי איזה מאמר, אז אנחנו יכולים להוסיף לזה עוד משהו מ"פתיחה".

קריין: מעדכנים שחומר הלימוד נשלח מיד אחרי השיעור עד שעה שבע והוא כבר מתורגם לשפות, כולם מקבלים את זה.

יופי, כל הכבוד לאחראים, הם ועוד אנשים שעובדים איתם באמת עושים עבורנו הרבה עבודה.

שאלה: אמונה אמיתית זה מצב רגשי או שכלי בתוכנו, איך להתייחס לזה נכון?

כשאתה תגיע לזה אז אתה תגיד, אי אפשר להסביר בדיוק, כי הרגש והשכל אצלנו עדיין לא מבוררים מספיק.

שאלה: ההתרשמות שלנו היא שצריך ללעוס את החומר של מאמרי שמעתי אחרי שאנחנו עוברים עליו ומתכללים עם ההסברים שלך, ואם היום נעבוד על המאמר של מחר אז מה לגבי כל מה שהשגנו היום בשיעור וצריך לעבור עליו שוב?

אני שומע את השאלה אבל הסתמכתי על זה שאמרו לי שאחרי השיעור נשארים ועוברים שוב על המאמר. אם לא, אז תעשו את זה בישיבה הראשונה של היום, נגיד באחת עשרה בבוקר תעברו שוב על אותו מאמר שלמדנו בבוקר, עם כל הספקות, ההסברים והשאלות, ותרשמו את כל הדברים האלה כדי לברר אולי אחר כך. בטוח שנעבור שוב על מאמרי שמעתי אחרי סיבוב של כל המאמרים שאנחנו צריכים עכשיו לעבור. ואחר כך בישיבה השנייה של הקבוצה בחמש בערב נגיד, בכל זאת תקראו כבר מאמר למחר ותכינו את עצמכם אליו. זה מאוד חשוב, בכל זאת להיות מוכן למאמר של מחר זו חובה של כל אחד ואחד. בכל מיני צורות, שיקרא ויכיר ויבין וירשום שאלות שיש לו, ואז הוא מגיע לשיעור וממש לומד אותו.

שאלה: אמרת קודם תשובה לחבר שאנחנו ודאי מקולקלים. זה מצד אחד, ומצד שני אתה אומר לא לבקש שום דבר אלא רק להיות בדבקות במצב נוכחי, איך ליישב את זה?

קודם כל זה לא בדיוק מה שאתה אומר אבל אפילו כך, אנחנו צריכים לקבל כל מצב ומצב בפני עצמו. אז אני מקולקל מצד אחד, מצד שני ככה הבורא עשה אותי, וודאי שאני צריך לקבל את הקלקול שלי בצורה מאוד רצינית ולהשתדל לתקן אותו ולבקש מהבורא שיתקן אותו. כשאני בא ומבקש מהבורא לתקן, אני מבקש שהוא יתקן מה שקלקל, או שאני מבקש שיתקן כי אני מרגיש את הקלקול על החשבון שלי?

כאן השאלה, כי אם אני מרגיש את הקלקולים על עצמי, הקלקולים שלי, זו פנייה אחרת לבורא, "הצילו, תראה איזה מקולקל אני.". אם לא אני עשיתי אלא הבורא עשה אותי בצורה כזאת, אז הפנייה שלי היא די חלשה, זאת אומרת מה אני אומר בעצם לבורא? "אתה קלקלת, אתה תתקן", ואני כאילו עומד בצד. איפה אנחנו צריכים כאן לראות את עצמנו, לאיזה מצב יותר נכון להגיע.

יש עוד כל מיני וריאציות של יחסים, אבל כאן אנחנו גם צריכים לחשוב, איך אני מעמיד את עצמי כלפי הבורא. כי בכל זאת אין עוד מלבדו, טוב ומטיב, הוא ברא דבר כזה גרוע ביותר, אני סובל, אנשים סובלים וכן הלאה, אז מה עושים, איך אנחנו מייצבים את עצמנו כלפי הבורא? בוא נפתח את הראייה שלנו ונסתכל על הכול מכאן ועד כאן בצורה נכונה.

מתי אנחנו יכולים לעשות את זה? כשמתחברים כולנו בעשירייה ובקשר בינינו, דרך הקשר בינינו פונים לבורא, שם אנחנו נמצא את הפנייה האמיתית הנכונה שלנו. עם האגו שלנו, עם התביעה למה בראת אותנו, תראה מה שעשית, האם אנחנו אשמים או לא אשמים, ואם גיליתי שאני כן אשם בזה ולא מישהו אחר, אז האם אני יכול לזרוק את זה גם על הבורא או לא, וכן הלאה. זאת אומרת, יש כל מיני דברים כאלה, זה כמו בור של נחשים שאנחנו צריכים לגלות. וכך אנחנו נתקדם, זה לא פשוט.

תלמיד: בור של נחשים זה באמת דימוי קשה מאוד.

לא, אל תפחד. אם אתה עם החברים, אז אתה כל הזמן תגלה שאתה נמצא קצת למעלה מהנחשים. הם מסתכלים עליך, רוצים לתפוס אותך, ואתה קצת למעלה, מילימטר אחד למעלה מהם, מפני שאתה אוחז בחברים. אז תגיד לחברים שיש לך על ידי מה להינצל.

שאלה: אתמול קיבלנו תרגיל לקבוע תורן שדרך העשירייה מחבר תפילה, ולא הצלחנו להבין בנוגע לשלושה משפטים של בקשות עבור החברים ושני משפטים של פנייה לבורא. יש לנו מסמך פתוח, ואחרי השיעור כל אחד כותב שם איזו תפילה. מישהו מתפלל יותר על החברים, מישהו יותר מבקש תיקונים מהבורא, ולא הבנו כל כך איזה שינויים ניתן להכניס לתפילה שלנו.

אני לא יודע, אני לא קבעתי שום דבר בזה ואני חושב שזה לא שייך לי, זה שייך ליחס בין החברים, בין הקבוצות, אז אל תפנו אלי בזה. אני מוכן לשמוע, אני מוכן להכיר בזה, אבל לא שאני ממש משתתף בזה. מה ששייך ליחס בין החברים, בין הקבוצות, אני לא נכנס לזה, אסור לי.

תלמיד: פשוט אתמול נתת לנו תרגיל, פעמיים הזכרת אותו בשיעור. שאתם תבחרו חבר שירכיב תפילה חדשה.

כן, ואז?

תלמיד: לא הבנו איך לבצע את זה. כי עכשיו כל אחד באופן אישי רושם את התפילה שלו במסמך כללי של העשירייה, ואז נוצרת תפילה מתוך עשרה משפטים. אז איך לבחור חבר שיחבר את התפילה?

גם את זה אתם צריכים לבחור מתוך הקשר ביניכם. תדונו על זה ותחליטו ותבחרו. מלמעלה שום דבר לא יירד אלינו, עלינו לבחור הכול בעצמנו.

תלמיד: אז עלינו לבחור חבר אחד שירשום תפילה, או לדון על זה בעשירייה?

אפשר כך ואפשר כך, מה שיותר נוח לכם. העיקר שיותר תתקשרו ביניכם. זוהי המטרה, ודרך איזה משחקים תשחקו כדי להיות יותר מקושרים, זה לא חשוב.

שאלה: מצד אחד אם האדם פותח מגלה את הכיעור שבו עליו לשמוח כי לפי המאמר זה אומר שהוא מתקדם בדרך הנכונה. מצד שני אתה אומר שהוא כאילו עוזב את העשירייה, את העבודה.

כל זה תלוי באדם וכל זה תלוי איך הוא תופס את זה, זה מאוד אישי. תמשיך ואחרי פרק זמן מסוים תתחיל להבין יותר על מה אנחנו מדברים.

שאלה: הבורא ברא אותך עם כל כך הרבה כיעור שהוא ודאי יודע שעם הכלים האלה ניתן להגיע למטרת הבריאה אז אל תדאג ולך קדימה ותצליח. האם ניתן לתאר איך אנחנו עושים זאת?

דרך חיבור בקבוצה.

שאלה: מה זה אומר שאדם זכה, בזכות מה הוא זוכה לאמונת ה'?

האדם מגיע לדבקות, מגיע לאמונה, מגיע למצב שהבורא עוזר לו במידה שהוא נכלל דרך העשירייה לבורא. זאת העבודה שלנו בסך הכול, "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא, חד הוא". אנחנו צריכים לחבר את כל הדברים האלה לאחד, לכלי ואור, זה הכול. אז לא לברוח לכל הכיוונים ולהתחיל להתבלבל ביניהם, זה מה שאנחנו צריכים. אתם לא יודעים באיזה מצב נמצאים, לא יודעים מה לעשות, להתחבר לקבוצה ומשם לדרוש את הבורא. זהו, זה תמיד דבר הכרחי שאנחנו צריכים לבצע.

שאלה: מהי התפילה הנכונה לבורא ממצב של כיעור, ממצב שהוא מרגיש את עצמו מכוער?

"מכוער" זה כשאדם מרגיש מכוער ועל זה כתוב, "לך לאומן שעשני". ואז דרך העשירייה אני צריך להתקשר לבורא ולבקש ממנו את התיקון. איזה תיקון אני לא יודע, אני לא יודע על ידי מה אני צריך לתקן את עצמי. זה לא שאני שם כל מיני בשמים וכל מיני צבעים על הפרצוף שלי, אני צריך לתקן את הנשמה שלי את הטבע שלי הפנימי שאני לא מרגיש אותו. אני לא יודע איך אני מורכב ומה קורה לי, אני פשוט רוצה להיות יותר טוב, יותר מתוקן, יותר אדם, יותר דומה לבורא. ואיך אני יכול לעשות את זה? אנחנו רואים את כל הפסיכולוגים, הפילוסופים ומי שאתם רק רוצים, רק חבל על הזמן לשמוע אותם. אלא למי אני פונה? הבורא נקרא "רופא כל החולים" אז אני צריך לפנות אליו שהוא יעשה את זה, הוא ברא והוא יתקן, רק לפי הדרישה שלנו, לכן עלינו לפנות אליו כל הזמן ולהיות בתפילה.

שאלה: מה יש בחוכמת הקבלה שמסוגלת לגלות לאדם את האמת?

האור הגנוז. כשאנחנו לומדים חוכמת הקבלה ואנחנו רוצים להתקרב לעשירייה, כל אחד לעשירייה שלו, אנחנו בזה מעוררים את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: בנוסף לקריאת המאמר של מחר, שולחים לנו בכל יום גם קטע הכנה לשינה. האם לא כדאי שקטע ההכנה לשינה יהיה המאמר של מחר, במקום לקרוא מאמר אקראי?

הוא לא אקראי, אנחנו לומדים לפי הסדר, את קטע ההכנה לשינה אני לא מקבל, תשלחו לי. אולי יש שם גם קטע שכדאי לעבור עליו. אבל אנחנו לומדים מאמרי שמעתי. ובינתיים אם יש מאמר ארוך, אז אנחנו לא לומדים אותו, לומדים מאמרים יותר קצרים שיכולים להכניס אותם לשיעור, ואת המאמרים הארוכים נלמד אחר כך, בסוף.

אבל לא הקטעים שאתם מוציאים לפני השינה. אני מוכן להכיר אותם, אבל זה לא במקום מאמרי שמעתי. ואלה שכך חושבים, אני לא חושב שהם מבינים מה שהם אומרים.

שאלה: האם הכרה בשפלות ובכיעור שלי, הוא סימן להתקדמות בדרך התורה?

נכון.

שאלה: מה זה להוסיף באמונה?

להוסיף באמונה, זה להוסיף בהשפעה.

שאלה: שמעתי שלתורה יש פירושים שונים, על מה מדובר?

יש המון פירושים, שבעים ושניים פירושים. כמה שיש נשמות פרטיות, כך יש פירושים לתורה. פירושים זה כלים לאותו האור העליון שממלא את כולם. אז כל אחד מפרש לפי עשר הספירות שלו, שהוא המלכות.

שאלה: היכן מתגלה השפלות, איך אדם משתמש במצב הזה בצורה נכונה?

שפלות מתגלה בין האדם לקבוצה, או בפרצוף מתגלה בין המלכות לכתר, ויש לנו ספירות באור חוזר ממלכות לכתר, שעל ידי זה אנחנו יכולים להפוך את השפלות לכבוד.

שאלה: מה זאת אומרת "מכוער" והאם טוב לראות עצמך מכוערת?

אנחנו אומרים, שמלמעלה לא נותנים לאדם גילוי הרע יותר ממה שהוא יכול להתגבר עליו, ולכן כל רע שמתגלה הוא מתגלה כדי שאנחנו נתקן אותו. זאת אומרת, נקבל אותו, נגלה אליו יחס נכון, ונהפוך הוא, להפוך אותו לכלי לקבלת האור. זאת אומרת שהעביות שהרע מגלה, נהפוך אותו לזכות.

שאלה: למה הבורא יכול למלא רק כלי מכוער?

כי בלי הכרת הרע אי אפשר. מה זה הכרת הרע? שאני לא מבין, לא מרגיש, שאני לא מספיק מחובר, לא מספיק משפיע. שאני רחוק מהבורא, בקיצור, כל זה נקרא מכוער. ומכוער זה הפוך מהשפעה, הפוך מאהבה, מאהבת הזולת.

תלמיד: האם "לך לאומן שעשני", הכוונה גם לבקש עזרה מהעשירייה במצבים שמרגישים את עצמנו הכי גרועים?

כן, גם כולל פנייה לקבוצה.

תלמיד: אלו פעילויות בקבוצה יכולות לעזור לנו להרגיש שאנחנו לא מתוקנים?

רק חיבור. הנטייה לחיבור מכסה את הכול. גם מגלה בנו את הפגמים שלנו, וגם מגלה מה שאנחנו צריכים לתקן וגם מגלה לנו את החלקים שכבר תוקנו.

תלמיד: האם הכרה בחוסר התיקון שלי נחשבת לפרס, ואיך אפשר לשתף את הפרס הזה עם העשירייה?

פשוט להשתתף עם העשירייה בכל מה שאנחנו מדברים. יש בזה הרבה מאוד הבחנות, אבל מספיק לנו להיות יותר מחוברים, ולהשתדל לעזור לכל אחת ואחת בעשירייה במה שהיא צריכה.

תלמיד: האם השמחה בדרך היא מידה של אמונה בבורא?

אם זו שמחה שמגיעה ממעשים טובים, ממעשים של חיבור והשפעה הדדית, ומזה אולי אפילו השפעה לבורא, אז ודאי שזו שמחה טובה.

תלמיד: לנשים יש לוחות זמנים שונים מאלו של הגברים, בעיקר פגישות בערב. איך עשיריות נשים יכולות לעבוד נכון עם מאמרי שמעתי של היום ושל מחר?

שהנשים יתחברו פעם אחת ביום, זו לא בעיה. ויתר הזמן שהן עובדות בבית, במטבח, ובכל שאר הדברים שהן עוסקות, אז טוב שיהיו עם אוזנייה וישמעו שיעור. לשמוע עוד פעם שיעור זה מאוד חשוב. אני חושב שנשים מתקדמות טוב מאוד ויותר טוב מהגברים. ויש להן לזה רצון טוב. אני מאוד שמח לראות את ההתקדמות שלהן.

(סוף השיעור)

---

1. (ברכות, א', ל,ו) "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים".↩