שיעור בוקר 27.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי",

עמ' 636, מאמר קס"ד, "יש הפרש בין גשמיות לרוחניות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 636, "שמעתי" מאמר קס"ד, "יש הפרש בין גשמיות לרוחניות".

קסד. יש הפרש בין גשמיות לרוחניות

"יש הפרש בין גשמיות לרוחניות:

שבגשמיות אזי הכח לפני העשיה, כמ"ש "טרם יקראו ואני אענה". ששם כבר הסדר לפי הגמר התיקון. שלא עושין שום דבר, מלפני שיהיה להם כח לעשות.

מה שאין כן ברוחניות, ששם עדיין לא מתוקן לפי הגמר, אלא לפי סדר הבירורים. אזי מוכרחין להתחיל את העבודה לפני שמשיגים את הכח, כמ"ש "עושי דברו, לשמוע בקול דברו"."

ברוחניות אנחנו צריכים לברר מה שצריכים לעשות ולהשתדל להתחיל לעשות, לראות שאנחנו לא מסוגלים ואז לפנות לבורא ולבקש. ואילו בגשמיות אנחנו רואים מיד שרוצים לעשות משהו, שיש לפנינו מעשה ואנחנו כן מוכנים, יכולים לסדר אותו, לעשות אותו באיזו צורה. לכן הכול מסודר כך שהגשמיות מסודרת לפי גמר התיקון, שהכול כבר גלוי ואפשר לעשות כל מה שיש, ואם אין כוחות לעשות אז לא עושים. זאת אומרת, רואים את הדברים האלה בצורה ברורה. ואילו ברוחניות זה לא לפי גמר התיקון, לא לפי הצורה השלמה, אלא אנחנו צריכים למצוא, אנחנו צריכים להרכיב את הצורה השלמה, אנחנו צריכים לדרוש שהיא תתקיים ואנחנו נתכלל בה, ולכן הסדר הוא שונה, כי אנחנו צריכים הכול לעשות בכוח התפילה.

קסד. יש הפרש בין גשמיות לרוחניות

"יש הפרש בין גשמיות לרוחניות:

שבגשמיות אזי הכח לפני העשיה, כמ"ש "טרם יקראו ואני אענה". ששם כבר הסדר לפי הגמר התיקון. שלא עושין שום דבר, מלפני שיהיה להם כח לעשות.

מה שאין כן ברוחניות, ששם עדיין לא מתוקן לפי הגמר, אלא לפי סדר הבירורים. אזי מוכרחין להתחיל את העבודה לפני שמשיגים את הכח, כמ"ש "עושי דברו, לשמוע בקול דברו"."

שאלה: אמרת שאנחנו עושים הכול בכוח התפילה. כוח התפילה הרי מקדים לפעולות שלנו כמו בגשמיות כמו שכתוב כאן?

ברוחניות אנחנו נמצאים לפני העבודה, לפני פעולה, מעשה, מצב, וברור לנו שאנחנו לא מסוגלים לעשות. בגשמיות אנחנו לא היינו עושים את זה. ברוחניות אם במקרה הטוב אנחנו נמצאים בה, אם אנחנו מבררים את הכול, אנחנו מרגישים שיש לפנינו משהו שלא מסוגלים, לא מובן איך אנחנו יכולים לעשות, מאיפה יהיו לנו הבנה וכוח, ואנחנו כן ניגשים לעניין כי שם עדיין כמו שהוא כותב "לא מתוקן לפי הגמר אלא לפי סדר הבירורים". ולכן כשאנחנו מבררים את הדברים, מבקשים.

לכן ברוחניות הכול לא נעשה לפי המעשים שלנו, אלא את התפילות, הבקשות, החיבורים בינינו שאנחנו רוצים לבצע, אנחנו לא מסוגלים לבצע בעצמנו, אבל רוצים לבצע. וכל הפנייה שלנו לבורא היא בעצם העבודה שלנו. לכן זה נקרא "עבודת ה'" שאנחנו פונים לבורא והוא מבצע את העבודה. זה נקרא "ה' יגמור בעדי".

ולכן הוא אומר "מוכרחים להתחיל עבודה לפני שמשיגים את הכוח", אין כוח השכל, אין כוח הזרוע, אין כוחות, אין הבנה, אין אפילו הרגשה, רק יודעים שחייבים להגיע לזה, ולכן כל העבודה שלנו היא לעורר את הכוח העליון. זה נקרא "עבודת ה'", העבודה שלו, ואנחנו רק צריכים לעורר אותו, כמו ילד קטן שמעורר את הגדולים שיעשו משהו בשבילו, והם עושים. וזה בדיוק היחס שלנו שצריך להיות בינינו לבורא.

תלמיד: וכוח התפילה, כוח של אותה הבקשה מהו בדיוק?

עד כמה אנחנו מבררים בדיוק את מצבנו כלפי הבורא, כלפי המצב שאנחנו רוצים להשיג, להגיע אליו, עד כמה אנחנו מחוברים בינינו זה העיקר ומהחיבור בינינו איך אנחנו פונים אליו. אם אנחנו מחוברים ויש כאן כבר בקשה מאיתנו זאת אומרת "תפילת רבים" מה שנקרא או "תפילה בציבור", אז ודאי שהבורא עונה ומבצע את הפעולה, ואז אנחנו מקבלים כבר סיכום מהעבודה השלמה שהוא עשה.

שאלה : בגשמיות לפני שיקראו לי אני אענה.

לא, בגשמיות אתה רואה מה שאתה הולך לעשות, אתה יכול לספור כוחות, כסף, בירורים במה שיש לך ואתה עושה, אתה לומד בבית ספר ואוניברסיטה כדי לדעת איך לבצע.

ואילו בחכמת הקבלה אתה צריך ללמוד איך לבקש מהבורא שיעשה, איך להעלות אליו את הבעיה, את המ"ן שלך, את מה אתה רוצה שיקרה. זאת אומרת, אתה לומד איך לבקש. ואיך לבקש זה קודם כל בחיבור בינינו, אחרת התפילות שלנו לא מגיעות אליו, כדי שאנחנו נשתדל כמה שיותר להבין מה אנחנו רוצים שהוא יעשה, לפי זה אנחנו "מעלים מ"ן" מה שנקרא, חיסרון נכון, והבורא מבצע.

שאלה: לא הבנתי אם המטרה בסוף היא התפילה שכל הפעולות הגשמיות שאנחנו עושים ידחפו אותנו לרוחניות או שזה משהו שאנחנו צריכים לעשות כדי לשנות את הטבע שלנו, כלומר לעשות פעולות מסוימות?

אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי שאנחנו נרכיב תפילה. יכול להיות שאנחנו צריכים לבדוק מה המצבים בינינו, כדי שנתחבר ושתצא מאיתנו בקשה אחת חזקה ושלמה. יכול להיות שאנחנו צריכים גם לדבר עבור גדלות הבורא שאליו אנחנו מעלים את התפילה כדי שהוא יבצע. כי אנחנו צריכים לבדוק האם אנחנו מבינים שהוא מסוגל ויכול ומחכה ומצפה שאנחנו נבקש ממנו. זאת אומרת, צריך לעשות הכול כדי שיהיה מאיתנו חיסרון חזק מכוון נכון אליו, זאת העבודה שלנו.

שאלה: אם בגשמיות הכוח מקדים לפעולה, אז איפה כאן רשות הבחירה של האדם, הכול תחת הבחירה שלו, הרשות שלו?

החופש הוא בזה שאתה יכול לבצע את זה ואתה יכול לא לבצע את זה, ובכל מדרגה תברר איפה זה נמצא.

שאלה: בגשמיות נאמר כאן "טרם יקראו ואני אענה", האם בגשמיות המשמעות היא שאין הכרחיות לתפילה, כלומר הבורא יענה לפני שהם מתפללים?

בגשמיות אנחנו יכולים להתפלל שהבורא יעזור לנו להצליח במעשה, ברוחניות אנחנו מתפללים שהבורא יבצע את המעשה.

שאלה: מובן מה שכתוב בגשמיות וברוחניות, אבל אנחנו בינתיים לא נמצאים ברוחניות, אנחנו מדברים על גשמיות, אז למה התכוון בעל הסולם? אלה שתי גישות שונות?

יש לך דבר גשמי שבו ברור לך מה יש לפניך ואתה צריך לבצע אותו. אנשים פונים לבורא ומבקשים הצלחה, אבל מובן להם איך לעשות פחות או יותר ומובן להם מהם צריכים לקבל כתוצאה מהמאמץ וכך הם עושים, זו גשמיות.

ואילו רוחניות אתה לא יודע איך לבצע ואיך זה יתבצע בך, וגם את התוצאה אתה אפילו לא יודע ולא מבין. יש רק דבר אחד, "אני מבין שזה מה שעומד לפניי ואני חייב לעשות את זה, והעשירייה שלי צריכה להיות רק בלארגן את התפילה, לא יותר מזה". כי לארגן את התפילה, זאת אומרת לחבר את החברים, לעורר את הלבבות שלהם ולפנות מתוך הלב המשותף הזה לבורא שהוא יעשה את הפעולה. כשאנחנו מתחברים אנחנו נקראים "נברא", לפני זה לא, ואז הנברא הזה שאנחנו בונים, הוא פונה לבורא שלו ומבקש שהבורא יעשה עליו איזו פעולה. זו הפעולה הרוחנית הנכונה.

תלמיד: לפעמים קורה שהתפילה יוצאת דווקא מניסיונות להתחבר, ומזה שאנחנו לא מצליחים, זה מה שמניע את התפילה. אז יש כאן השקפה מהגשמיות ממה שקורה בינינו? התפילה מתחזקת דווקא כשאנחנו מנסים לעשות משהו ולא מצליחים.

בסדר, אז מה, מי אמר שאתה חייב להצליח, אולי הבורא נהנה מזה שאתה מבקש?

תלמיד: אני פשוט מנסה לברר את הגישה לפי מה שכתוב. יוצא שכשאנחנו פונים אליו לאחר הפעולות שלנו, זה כביכול גשמיות? איך מגדירים את זה?

לא, מה זה נקרא לאחר מעשה? אנחנו עומדים לפני המעשה, אנחנו רוצים להגיע למצב הבא. אל המצב הבא ברוחניות אני לא יכול להגיע בעצמי, אז אני מתחבר עם האחרים ויחד אנו מבקשים מהבורא שיעלה אותנו למצב הבא. המצב הרוחני הבא הוא יותר רוחני, זאת אומרת יותר בעל מנת להשפיע. אז אנחנו צריכים להיות יותר מחוברים, משמע צריכים לקבל מהבורא את כוח החיבור ואת כוח המילוי, וכך אנחנו עולים לדרגה הבאה, זו הפעולה שצריכה להיות ברוחניות.

פעולה בגשמיות, זה כשיש לפנינו משהו לביצוע, ויש לנו כוחות לבצע אותו, אנחנו יכולים ללמוד איך לבצע את זה, היינו בבית ספר, באוניברסיטה, בכל מיני לימודים, ואנחנו יכולים לבצע או לא, אבל יש בנו כוחות. זאת אומרת יש לפנינו בעיה, אנחנו רואים שהיא נמצאת, ושאפשר לטפל בה. זה מה שיש.

תלמיד: נניח תלמידי רבי שמעון התאספו, ניסו להתחבר ולא הצליחו, הם הגיעו למצב של שנאה כמו שאנחנו לומדים. אז חלפה איזו פעולה, וכתוצאה ממנה הגיעה תפילה חדשה "תקן אותנו, חבר בינינו".

כן.

תלמיד: זה כבר נקרא פעולה גשמית?

לא, אני לא מבין אותך. גשמיות זה כשאנחנו מסוגלים לעשות את הפעולה בכוחותינו, ורוחניות זה כשאנחנו לא מסוגלים לעשות זאת בכוחותינו.

שאלה: התחלת להסביר ועדיין יש לי בלבול קטן. הגשמיות כפי שאני מבין זה למען עצמי, כשהשרשרת של הפעולות והתוצאות היא בהתאם לתוצאה הסופית, ומה זה ברוחניות?

ברוחניות אין לנו שום כוחות, שכל, רגש, הבנה, אין לנו שום דבר שבעזרתו אנו יכולים לבצע פעולה. נניח אתם רוצים להתחבר ביניכם, למה זה לא הולך? למה לאף קבוצה זה לא הולך? כי הבורא דורש שתעשו על מה שיש לכם חיבור, כי החיבור הוא בעצם התיקון עצמו. הרי הוא שבר את הכלי בתחילת הבריאה כדי שיהיה לנו מה לתקן. אנחנו צריכים לאתר את השבירה, לבקש ממנו חיבור, ואת החיבור עושה הבורא.

אז אנחנו צריכים ככל האפשר לברר את היחסים בינינו, וככל שנרצה לעשות את זה בעצמנו, נעורר את זה ונרגיש כמה אנחנו רחוקים, ולא נפחד מהריחוק, עד שנגיע למצב כמו תלמידי רבי שמעון. לפני הלימוד הם רצו להרוג זה את זה, ואחר כך בזמן הלימוד לאט לאט התקשרו, התחברו ביניהם, הבינו שזה אפשרי רק ברצון אחד, ושהרצון האחד צריך להיות מכוון לבורא, כדי שהבורא יסדר ביניהם את הקשר.

תלמיד: כשיהיה לי כוח, זה אומר שיהיה לי רצון?

כוח נקרא כוח הרצון.

שאלה: בעשירייה שלנו אנו משתדלים לעשות פעולות לפי כללי רב"ש, אנו מגיעים לאיזו תפילה, ולגבי עניית התפילה, אנו לא דורשים לקבל תגובה ברורה ברגש. אני לא מרגיש שכתוצאה מסיום התהליך אני אוהב יותר את החברים, שגדלות הבורא פורחת יותר, כלומר אין פה איזה סיום ברור. האם צריך לדרוש פה משהו, או להישאר באותה השכלית שהבורא צריך לענות?

רצוי כל הזמן להיות בדרישה לבורא. תראה ילד קטן, הוא כל הזמן דורש ודורש. ככה גם אנחנו, עשרה שצריכים כל הזמן לדרוש. שהדרישה שלנו תהיה כמה שאפשר יותר מכוונת, מקוונת, ועל ידה אנחנו נתקדם. אנחנו מה שנקרא מעלים מ"ן, והבורא מוריד לנו כוחות, ידע ואת כל המצבים הנכונים.

תראו כמה זה פשוט, רק לבקש ממנו, אבל כמה שאפשר ביחד. שיתקן אותנו להיות יחד, ושיעזור לנו לדעת איך לבקש ממנו. הוא צריך ללמד אותנו את כל האלמנטים של הפנייה אליו, אבל כשאנחנו מבקשים יחד, זה מתבצע דרגה אחר דרגה, מצב אחר מצב, עד שאנחנו מגיעים למצב שבו אנו מתחילים להיכנס עימו בהדדיות.

אנחנו מעלים מ"ן, הוא מוריד לנו מ"ד. אנחנו מעלים מ"ן, "מי נוקבין", חסרונות, והוא מוריד אלינו "מי דכורין" שאלה כבר כוחות.

תלמיד: ואם לא מרגישים את התגובה שלו? אנחנו תמיד אומרים שאתה לא צריך להרגיש את התגובה שלו.

תמשיכו, תמשיכו כמו ילד נודניק שלא עוזב, הוא רוצה וזהו.

שאלה: מה זה נקרא להשלים את כל החסרונות, שהאהבה משלימה בעד החסרונות, איך מגיעים לאהבה כזאת?

אהבה היא דבר סופי, אבל בתחילה מבקשים שיהיה איזה חיבור, הרגשה הדדית, שאני אפעל בעד אחרים, בעד החברים, וכל אחד מהחברים יפעל בעד כל החברים, וכך אנחנו מגיעים לכלי המשותף. אנו מרגישים שמשהו מתחיל להתגלות בכלי המשותף, משהו שנקרא כוח הדדי, יחס הדדי, אחריות הדדית, וערבות הדדית. ואז מתוך זה יש לנו כבר הרגשה משותפת שנקראת "אהבה", ובתוך האהבה הזאת אנחנו מגלים את הבורא. לכן כתוב "מאהבת הבריות", מאהבת העשירייה שאנחנו בונים, "לאהבת הבורא".

תלמיד: אבל איך להגיע לדבר הזה? אני רואה בעיניים הגשמיות צורות התנהגות מסוימות של החברים שלי, ואני רוצה להשלים בעד החסרונות האלה. מה זה נקרא להשלים בעד החסרונות?

אין לנו מספיק כוחות ובירורים מתאימים לדרגה שאליה אנחנו צריכים להגיע, אז צריך יותר ללחוץ על זה. יש גם מקרים שלא יודעים איפה הטעות, איפה המצב שאנחנו יכולים לתקן, איך לחזק את עצמנו, ושם כדאי רק להגדיל את החיבור, ורק לתמוך זה בזה.

תלמיד: מה זה לתמוך זה בזה? זה כל כך מבלבל.

למה מבלבל?

תלמיד: כי אנחנו אומרים "על כל הפשעים תכסה אהבה", אנחנו רוצים להתייחס בגדלות לחברים, אבל בעיניים הגשמיות אנחנו רואים כל מיני מצבים הפוכים לזה, לכן לא ברור איך להתייחס.

בכוונה נותנים לך מצבים גשמיים כאלו, כדי שתוכל להתעלות מעליהם. אתה לא לבד, יש איתך עוד אנשים שיכולים לתת לך דוגמאות.

תלמיד: כן, אבל מה זה להתעלות מעליהם, זה להתעלם ממה שאני רואה?

לא, לקחת את זה בחשבון, ולהמשיך.

תלמיד: איך להמשיך, להמשיך ללחוץ, להמשיך לחבק?

להמשיך לבנות את החיבור בינינו, ואת הפנייה לבורא. יש לנו קו פשוט מאוד שנקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: איך להבין שהיגיעה שאני נותן היא רוחנית?

רוחניות זה נקרא למעלה מהרצון לקבל. בואו נגיד זאת בצורה פשוטה, אם אני מבקש חיבור בינינו, ומהחיבור בינינו אנחנו רוצים להגיע לחיבור עם הבורא, וכל החיבורים האלה נמצאים מחוץ לרצון לקבל שלי, מחוץ לעצמי, אז זה נקרא רוחני.

אם בחיבור שאני רוצה להשיג אני לא רוצה שום דבר לעצמי אלא רק עבור החברים, או עבור העולם, ובסופו של דבר עבור הבורא, זה נקרא רוחני. וודאי שאני לא מכוון לזה, ולא רוצה את זה, אבל אני יכול לבקש שאני ארצה, שיתעורר בי רצון כזה.

שאלה: אם אני לא יודע להחליט מה לאכול בארוחת צהריים, ואני מרגיש שאני צריך את עזרת החברים ועזרת הבורא בהחלטה הזאת, אז זה נחשב רוחני?

"רוחני" זה נקרא מה שמשיגים בתוך החיבור בינינו. וכדי לקבוע מה אתה רוצה לארוחת הצהרים אתה לא צריך להתחבר עם החברים ולא לבקש מהבורא.

תלמיד: בדברים יותר קריטיים, כשצריך את עזרת החברים ועזרת הבורא, זה לא נחשב רוחני?

גם לא. רוחני זה כשאתה לא יכול להשיג את הכוח הזה, מפני שהוא לא נמצא בך מלכתחילה. לא שחסר לך קצת ואתה רוצה שיהיה לך יותר, אלא אין לך בכלל. רוחניות בדרך כלל זה כוח אהבה, כוח החיבור, וכמה שאנחנו לומדים יותר, אנחנו מגלים כמה אנחנו לא מחוברים, כמה אנחנו מרוחקים זה מזה ואז אנחנו צריכים את הכוח הזה לקבל מלמעלה. אם לא נקבל לא נוכל להשיגו בעצמנו, כי בנו הוא לא קיים, אנחנו רק רצון לקבל.

תלמיד: אם כך לא ברור מה ההבדל בין רוחניות לגשמיות?

ברוחניות אני מבקש כוח השפעה וחיבור, ובגשמיות אני מבקש כוח שליטה.

שאלה: מהי התפילה הנכונה? האם אנחנו יכולים להתפלל ללא רצון?

ודאי שאין לנו רצון. אלא אנחנו מתפללים כדי שיהיה לנו רצון, לכן כתוב "שיהיה רצון מלפניך" - זו תפילה לפני התפילה. אין לנו רצונות לרוחניות, לחיבור ולאהבה, אלא ההפך, ולכן אנחנו צריכים לבקש שיהיה.

תלמיד: מה עלינו לבקש כעשירייה מהבורא?

רק דבר אחד, חיבור. על ידי החיבור אנחנו מתחילים להבין ולברר מה חסר לנו ואיך לפנות לבורא.

שאלה: מה זה אומר שבגשמיות הסדר כבר תואם לגמר תיקון?

כי יש לנו הכול. אנחנו יודעים את ההתחלה ואת הסוף פחות או יותר, ויכולים לבצע פעולה. מה שאין כן ברוחניות, אפילו את ההתחלה אנחנו לא יודעים, ועוד יותר את הסוף ואיך לבצע.

שאלה: כל חבר מבקש ומשקיע בחיבור דרך החברים ועבור החברים, אבל עדיין לא ברור מה זה לפנות לבורא ביחד.

תנסו.

שאלה: מה זה אומר ברוחניות המאמצים של העשירייה?

זו בקשה שאנחנו נוכל להתחבר עוד יותר, ולהיצמד עוד יותר. ובהצמדה שאנחנו משיגים, אנחנו מגלים מצב רוחני חדש שמתגלה ככל שאנחנו צמודים זה לזה.

שאלה: האם לבקש חיבור יחד, להרים תפילה יחד, זה קשור לרגע מסוים בזמן שבו נבקש ביחד, או שכל אחד צריך להגיע למצב בליבו שהוא מבקש ואז זה ייקרא "יחד"?

אנחנו צריכים במאמצים שלנו להגיע למצב, שפחות או יותר נרגיש שיש לנו חיסרון לדבר אחד, שמשמעו "רצוננו לראות את מלכנו".

תלמיד: במאמר כתוב שברוחניות עדיין לא הכול מתוקן והכול קורה בהתאם לסדר הבירור. ונראה ששייכות של סדרים שונים, הם הקובעים את צורות ההתפתחות השונות.

את זה נראה מתוך הניסיון שלנו, כי הרוחניות מתבררת לפי הקצב, לפי סגנון הצעדים שאנחנו עוברים ולפי עוד הרבה דברים. גם בקבוצה כל אחד מאתנו משחק איזה תפקיד מיוחד ואז זה כמו שמקלידים בכלי נגינה פורטופינו, כשכל אחד משחק משהו אחר, אבל בסך הכול יוצא מאתנו הניגון הנכון, הפנייה הנכונה, זו בעצם התפילה.

תלמיד: האם ישנו סדר מושלם?

לא, אף פעם אין עד גמר התיקון.

שאלה: אנחנו רואים שברוחניות יש לנו מטרה משותפת. האם ההתקדמות בקבוצה היא ביחס לחשיבות מטרת החיבור?

כן.

תלמיד: כשאנחנו מבררים כל פעם יותר מה אנחנו צריכים לעשות בשביל החיבור, שם אנחנו גם מעלים את חשיבות המטרה?

כן.

שאלה: מהיכן אנחנו מקבלים את הכוח לעורר את העליון?

הכוח ההתחלתי מגיע מהבורא שמעורר אותנו. כלומר, יש לנו נקודה שבלב שנפעלת על ידי הבורא, ואז אנחנו צריכים כמה שאפשר לחבר את הנקודות האלו יחד, ולפי זה יהיה לנו כוח משותף יותר גדול לפנות לבורא, לכוח העליון המשותף לנו וכך נתקדם.

תלמיד: לחבר את הנקודות זה משהו שאנחנו עושים בגשמיות ומזה אנחנו מתקדמים לרוחניות?

כן.

שאלה: איך ומתי נעשית מהתפילה טרנספורמציה לעליית מ"ן?

העלאת מ"ן זו בדרך כלל צורה יותר ברורה ממה שאני צריך לעשות, אבל כל פנייה לבורא לעזור היא נקראת העלאת מ"ן.

(סוף השיעור)