שיעור בוקר 02.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 393. מאמר "הערבות" (המשך מאות י"ח)

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם". עמ' 393. מאמר "הערבות", אות י"ח.

אות י"ח

"ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשנים, שהיו באים בספינה. והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חבירו: "למה אתה קודר?" אמר לו: "מאי איכפת לך. הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך"? אמר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!" עכ"ל." זאת אומרת, הבעיה היא שהשני לא מבין ששניהם קשורים לאותה הסיבה ויכולים לטבוע.

"והיינו כדאמרן, כי מתוך שפורקי העול, משוקעים באהבה עצמיית, הרי הם עושים במעשיהם, גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוה על היכנה, דהיינו בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הסולם להגיע לדביקותו ית', כנ"ל. ומה צדקו דברי המשל, שאומר לו: "שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!""

שאלה: בעל הסולם אומר שאלה שעוסקים באהבה עצמית, עושים גדר של ברזל שמפריעה למי שכן רוצה לעבוד. מהי אותה גדר של ברזל?

הם לא יכולים להבין מה קורה בצד השני של הגדר.

תלמיד: אז מהי אותה גדר של ברזל? ברור שהם עסוקים בעצמם, הם לא מבינים שהם בספינה והם לא מבינים שהם עושים נזק לאחרים. אבל זאת מדרגת ההתפתחות שלהם.

כן.

תלמיד: מהי אותה גדר של ברזל שהם עושים?

האגו שלהם לא נותן להם אפשרות לחשוב על מצב אחר ולראות מצב אחר.

תלמיד: אבל הם יכולים לבחור אחרת?

לא, עוד לא. הם צריכים לעשות הרבה פעולות מקדימות, להשתדל להגיע למצב שכולם קשורים לכולם וכולם אחראים על כולם, ורק בצורה כזאת הם יכולים לשבור את הגדר.

תלמיד: אבל מצד היחס שלהם, הם לא רואים את זה ולא יודעים את זה.

לא, בכלל לא, הם לא מתארים לעצמם שאפשר להגיע למצב שכולם יחיו בסגנון אחר.

תלמיד: בעל הסולם לא מדבר עליהם, הוא מדבר עלינו, נכון?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, יש מצבים שאדם נמצא בהם, שהוא פשוט עושה נזק והוא לא יודע שהוא עושה.

כן, כך זה בדרך כלל. אם הוא רוצה לא לעשות נזק אלא תועלת, אז הוא צריך לעבוד באמונה למעלה מהדעת, אין לו שום אפשרות אחרת.

תלמיד: ואין פה אמצע, אלא או שהוא עושה נזק או שהוא עושה תועלת?

כן.

תלמיד: או שהוא בצד שעושה חור בספינה או שהוא בצד של אלה שעובדים.

לא, הוא רק בצד של אלה שעושים חור.

שאלה: אבל הוא לא מעכב את עצמו, בעל הסולם כותב שהוא מעכב את שומרי התורה.

כי בטוח שיש ביניהם כאלה שיכולים להגיע לדרגות רוחניות גדולות ולהעביר את האור התיקון לאנושות והוא לא נותן להם.

תלמיד: אבל הוא בעצמו לא יכול לעשות שום דבר מול הדבר הזה.

כן.

תלמיד: אז ברמה המערכתית, מה העניין הזה? אם הוא לא יכול לעשות שום דבר כנגד המצב שבו הוא נמצא ומצד אחר הוא בעצם מעכב את ההתפתחות הכללית של כולם, אז איך יוצאים מפלונטר כזה?

לא יוצאים.

תלמיד: מה הרציונל של הבורא בבריאה של מערכת כזו?

אני לא יודע מה רצון הבורא בכזה מצב, אבל בעל הסולם מספר לנו מה קורה ואנחנו רואים את זה במציאות.

שאלה: איזה מעשה יכול האדם שקודח חור בספינה לעשות בכדי לעלות מעל הדעת?

איך הוא יכול לעלות למעלה מהדעת? דעתו בתוך החור.

תלמיד: הוא יכול לראות את הנזק.

את הנזק הוא לא יכול לראות.

תלמיד: יש איזו דרך שעל ידה הוא יכול לעלות למעלה מהדעת?

לא, איך יכול להיות?

תלמיד: אז איך אפשר לאבחן את זה בעשירייה?

רק על ידי כך שיבואו אליו כמה חברים ואולי יוכלו להוציא אותו משם. לתת לו הסתכלות אחרת על מה שקורה.

תלמיד: אבל בעשירייה זה מתפרש פעם אחת לפה ופה אחת לשם.

יש לך קושיה על אלפי שנים שאנחנו כבר נמצאים בזה.

שאלה: כמו שאנחנו רואים בשנה האחרונה בעם שלנו, יש הרבה מצבים דומים שאנשים עושים חורים. פה בעל הסולם מסב את תשומת ליבו של האדם לכך שהוא שוטה, ושיפסיק את מה שהוא עושה. אבל מה קורה כשכל אחד מהצדדים חושב שהצד האחר עושה חור בסירה, איך מגיעים לתודעה כזאת שיש בזה משהו נכון?

אז זה אבוד, כי ככל שכל אחד טועה יותר, כך הוא חושב שהוא עושה טוב יותר.

תלמיד: אבל זו המציאות שלנו.

אני מסכים איתך, אבל מה לעשות?

תלמיד: אז מה אנחנו יכולים לעשות?

רק הפצת חכמת הקבלה יכולה אולי לתקן את האנשים כך שהם יראו מהי דרך האמת.

תלמיד: זה בעצם להביא אותם לפה, להפיץ את החיבור בינינו?

לכאן או לאיזה מקום אחר, "לא אלמן ישראל".

שאלה: האם גם בתוך האדם יכול להיות שרצון אחד אומר לרצון האחר "אתה קודח חור"?

יכול להיות, אבל זה עדיין לא הוחלט.

תלמיד: בסופו של דבר כל הרצונות והתכונות של האדם צריכים להגיע לאיזו ערבות ביניהם, שהם הולכים יחד למטרה?

אדם נמצא בהשפעה של אלפי מקרים סביבו ולכן אנחנו לא יכולים לקוות שהוא יגיע לאמת.

אות י"ט

"ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם לא פליגי. כי הכל מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה. והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת.

כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמיית, עד למעלה מחוטמם. אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עמהם, אם מסכימים להפרש מאהבה עצמיות.

ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל: "האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה". שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת, להשיג ולבא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל, כנ"ל במאמר "מתן תורה", אות ט"ז.

שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: "נעשה ונשמע". ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.

ואיך יוכל רבי אלעזר לחלוק עליו?"

שאלה: מי הם האבות?

האבות הם אלה שנתנו לנו כללים איך להתקדם ולהידבק בבורא.

תלמיד: אלו רצונות, נשמות, אנשים?

נשמות.

תלמיד: יכול להיות שאלו מצבים קודמים, שהתיקונים שלהם נתנו לנו איזו זכות?

אנחנו מתחברים אליהם ונעשים כולנו לנשמה אחת איכשהו, ואז על ידם אנחנו עולים ומתחברים לבורא.

שאלה: רבי אלעזר כותב שכל העולם צריך להיכנס לערבות, איפה כתוב על זה בזוהר? אם כן, אולי נלמד את זה?

לא, עכשיו לא נלמד, מספיק לנו מה שהוא אומר.

שאלה: בהתחלה בעל הסולם הסביר לנו שכאשר אומה אחת רוצה לעסוק בערבות היא חייבת שכולם יעסקו בזה בצורה מוחלטת וכאן הוא אומר לנו שבין האומות אחת מספיקה, למה זה?

אני לא יודע, בעל הסולם מתאר כללים שבהם אנחנו צריכים להתקיים, להתקרב ולהשיג ואז לראות.

תלמיד: כלפי האומה הוא נותן לנו כלל מסוים, וכלפי הכלי הכללי, העולם, הוא נותן לנו הבחנה נוספת.

אתה צריך להבין שהוא כותב, אבל זה לא שאתה קורא ומיד הולך לקיים, אלא זה אור לרגליך. לכן תחשוב על זה ותנסה להתקרב, לראות איך אתה נמשך לזה או לא.

אות כ'

"אולם הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ודייק הכתוב "ביום ההוא", ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: "ומלאה הארץ דעה את ה' וגו'", "וינהרו אליו כל הגוים וגו'".

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שנתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כנ"ל באות י"ט, כמובן.

כן מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית', כמבואר.

באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמיית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות דרגתי לאט לאט, עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצוי. וזהו המכונה במליצת חז"ל "הכרעת הכף זכות". כלומר, שנגמר המשקל של הזדככות הרצויה. ודימו הדבר, כמו שוקל בכף מאזנים, אשר הכרעת הכף, הוא גמר המשקל, הנרצה להשוקל."

שאלה: האם האמצעי למעבר בין אות י"ט לאות כ', זו ההפצה?

יכול להיות, ויכולים להיות עוד כמה אמצעים.

תלמיד: כמו?

אני לא יודע, צריך לחפש מה עוד יכול להיות.

שאלה: אצל מקובלים עניין הערבות זה משהו קבוע, או שצריך לחדש אותו כל הזמן?

עניין הערבות קבוע, קיים וגבוה מאוד.

תלמיד: המקובל מקבל את החוק ולא יורד ממנו אפילו אם מוסיפים לו כלים חדשים, שבורים?

כן, כי זה חוק העולם.

שאלה: בעל הסולם מדגיש מאוד את נושא הכוונה לשמה, על מנת להשפיע, והוא אומר שכל העולם, כל האומה תהיה כזאת.

אז מה?

תלמיד: זה כביכול לא ישים, זה לא נראה שכל האומה תהיה מוכנה. אומנם מדברים על ערבות, על חיבור, זה איכשהו מתקבל, אבל שכל האומה ישמרו על העבודה הגבוהה הזאת של לשמה, שמגיעים לדבקות, איך זה אפשרי?

אני לא יודע אבל אתה רואה, הבורא ברא רצון לקבל, את האגו שלנו וכולנו מוכנים לשמור על האגו הזה ולקיים אותו בזריזות בכל מצב. אז לָמה לא יכול להיות אחרת?

תלמיד: כי אנחנו רואים שאנחנו בורחים, אפילו מכות לא מסוגלות לחבר אותנו, ופה מדובר לא רק על מכות, אלא להגיע מתוך אהבה לא רק לחיבור בינינו כמשפחה סביב שולחן, אלא למען משהו גבוה מזה.

אם הבורא יאיר, לא תהיה שום בעיה.

אות כ"א

"ואלה הם דברי רבי אלעזר ברבי שמעון, באמרו: "העולם נידון אחר רובו וכו'". שכונתו על תפקיד האומה הישראלית, להכשיר את העולם להזדככות מסוים, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבדותו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים, בעת קבלת התורה, שזה נקרא בלשון חז"ל, שכבר השיגו רוב זכיות. באופן, שהמה מכריעים על כף חובה, שהיא אהבה עצמית המזוהמת.

ומובן, שאם הכף של זכיות, שהוא ההבנה הגבוה בטיב אהבת זולתו, הוא רבה ועולה על כף החובה המזוהמת, נעשו מוכשרים להכרעה ולהסכמה, ולאמור "נעשה ונשמע", כמו שאמרו ישראל. מה שאין כן קודם זה, דהיינו בטרם שזוכים לרוב זכיות, אז ודאי האהבה עצמיות מכריע, שימאנו לקבל עולו ית'.

וזה אמרו: "עשה מצוה אחת, אשריו שהכריע את עצמו, ואת כל העולם, לכף זכות". כלומר, כי סוף סוף מצטרף חלקו הפרטי של היחיד מישראל, בשיעור ההכרעה הסופית. כמו השוקל שומשמין, ומוסיף והולך על כף המאזנים אחת אחת, עד שגומר ההכרעה. הרי ודאי כל אחת נותנת חלקה בהכרעה זו, שבלעדה היה ההכרעה בלתי נגמרת.

ועל דרך זה אומר על מעשה היחיד מישראל, שמכריע את כל העולם כולו לכף זכות. כי בזמן שנגמר הדבר, והוכרעה הכף זכות של העולם כולו, הרי לכל יחיד ויחיד חלק בהכרעה הזו. שלולא מעשיו, היה ההכרעה חסרה.

והנך מוצא, אשר ר' אלעזר ברבי שמעון, אינו חולק על המאמר חז"ל, "שכל ישראל ערבים זה לזה". אלא ר' אלעזר ברבי שמעון מדבר לענין התיקון של כל העולם, העתיד לבא, וחז"ל מדברים בהוה, אשר רק ישראל בלבד קבלו עליהם את התורה."

שאלה: מה אנחנו מוסיפים על כף המאזנים, מה זה להוסיף שומשום אחד של ערבות?

שכל אחד ואחד מאיתנו מבין איך פועל חוק הערבות, ואנחנו רוצים להצטרף לאותו החוק.

תלמיד: אבל מה זה שומשום אחד, בעל הסולם מתאר פה תהליך של הרבה שומשומים שכל אחד מוסיף?

המידה שבה לכל אחד יש אפשרות להוסיף להכרעה, זה נקרא שומשום.

תלמיד: מה מוסיפים להכרעה?

שאני רוצה שכך יהיה.

תלמיד: הוא מתאר שאפשר להוסיף, ואפשר גם להוריד מהכף?

כן.

תלמיד: במה אני מוסיף או מוריד?

בכך שאתה מבין שרק בצורה כזאת האדם והעולם מגיעים לתיקון הנרצה.

תלמיד: לפעמים אני מבין, זוכר, ואחרי זה אני שוכח. אז מה עושים?

אתה מתקן את עצמך כך שדווקא לא תשכח.

תלמיד: אפשר לא לשכוח?

על ידי ערבות.

תלמיד: האם ערבות זה תנאי שנשאר, או שזה תנאי זמני, כמו כל דבר אחר?

זה תנאי שכולם רוצים לקיים, כי אחרת יהיה רע לכולם.

תלמיד: כן, אבל האם זה מצב שאנחנו משיגים והוא נשאר, או לא?

לא. זה תנאי שמשיגים ומחזיקים אותו לנצח.

תלמיד: אז כשבעל הסולם אומר הכרעת המאזניים, מה הכוונה בהכרעה?

שאנחנו מכריעים את המאזניים לכף זכות.

תלמיד: אבל רגע אחרי שהכרענו אותם, הם יכולים לחזור חזרה לכף חובה, כך זה כל הזמן?

כן, אם אנחנו נעזוב את זה, הם יחזרו.

שאלה: בעל הסולם כותב בסוף אות כ', "באופן, אשר כל מצוה ומצוה, שכל יחיד מישראל עושה, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם." האם המצווה שאנחנו עושים, היא להעלות כל רצון ורצון לבורא ולקבל עליו תיקון? האם זו מצווה?

ביחס שלנו לבריאה אנחנו משפיעים על כולם.

תלמיד: כן. ומה זה אומר שלא לשום תשלום גמול לעצמו?

שאני לא רוצה בזה שום דבר, אלא רק לגרום לכולם שיגיעו לגילוי הבורא, והכרת התיקון הכללי של העולם.

תלמיד: איך אדם יודע שהוא סיים לתקן את הרצון הזה אם הוא לא דורש תשלום וגמול לעצמו?

אני לא יודע, עוד לא הגעתי לזה, אבל אני חושב שבמידה שאנחנו מתקרבים לדברים האלה, אז אנחנו מתחילים יותר ויותר להבחין בהם ולהבין בהם.

שאלה: אם אני מבין נכון, אז אנחנו יוצרים סביבה שבה השאיפה לערבות כל הזמן קיימת?

כן.

תלמיד: זה הדבר הקבוע שלא זזים ממנו, וכל אחד בתוך הסביבה הזאת, ייפול, יעלה, יירד, ויחזור לזה?

נכון.

תלמיד: האם מגיע מצב שבו כולם כבר נמצאים באופן קבוע בערבות, כלומר לא רק הסביבה היא כזאת, אלא גם באופן פרטי כל אחד מרגיש את החובה לערבות, ולא עוזב אותה?

אני חושב שבסופו של דבר נרגיש יותר ויותר, או על ידי תורה, או על ידי ייסורים, עד כמה אנחנו חייבים לממש את הערבות יחד.

תלמיד: זה מין משחק שלנו כקולקטיב עם הבורא, זה לא שאנחנו רוצים ערבות אז יש, זה לא כך?

נכון, הבורא בכוונה בונה בינינו כל מיני צורות יחסים שמהם אנחנו לומדים מה זו ערבות, ועד כמה היא נחוצה לנו.

שאלה: האם הערבות מתבטאת גם בעולם הגשמי או רק ברצונות רוחניים?

ודאי שהערבות היא גם בעולם הגשמי, אבל היא בעיקר ברוחניות.

תלמיד: כי בגשמי אני רואה שרק בקבוצות קטנות מאוד אפשר לדבר על הערבות. ברגע שזה מגיע לקבוצות גדולות זה כבר לא אפשרי.

כן, לא מרגישים.

תלמיד: לא רק שלא מרגישים, מרגישים הפוך, יש קבוצות קטנות בתוך הקולקטיב שהן תמיד עובדות הפוך, למשל פסיכופטים למיניהם. זאת אומרת, הוכיחו שאחוז מסוים מהאנושות הם פסיכופטים.

אנחנו לא מדברים עליהם.

תלמיד: ברור, אבל השאלה, האם בכלל יכול להיות מצב של ערבות בעולם הגשמי, או שזה בכלל לא משהו שאנחנו אמורים לשאוף אליו, או לדבר עליו?

תלוי באילו תנאים האדם נמצא. יכול להיות שהוא כל כך רואה את האמת, ואת התנאים להשגת האמת, שהוא רואה שאין לו ברירה, הוא חייב ללכת על זה כמו על קידוש השם.

תלמיד: זאת בדיוק הנקודה. זה מרגיש שהמקסימום שניתן לעשות הוא שכל אחד יפעל במעגלים שלו. נניח בעשירייה, בקבוצת בני ברוך, בכיסים כאלה ואחרים בעולם אפשר להתחיל לבנות את היחס הזה.

כן.

תלמיד: האם תהיה לזה השפעה על המציאות הכללית, הגשמית, לתשעה מיליארד אנשים שחיים פה ולעולם שעולה בלהבות, או שאנחנו כביכול אומרים שאלו תנאים חיצוניים?

לא, ודאי שאנחנו משפיעים על זה, התנאים הגשמיים שלנו הם תוצאה מהפעולות הפנימיות שלנו.

תלמיד: זאת אומרת, שהגישה הנכונה היא להתחיל את הערבות במעגלים הכי הקרובים אליך?

כן.

תלמיד: ושם לנסות להגיע לרמה הכי גבוהה?

כן.

תלמיד: ומה קורה מסביב?

זה יעבור אליהם אחר כך.

שאלה: האם יכולה להיות ערבות רוחנית, בלי ערבות גשמית?

אתה שואל אותי דברים שאני לא כל כך בטוח שאני יכול לענות עליהם. כי זה כבר גילוי של גמר התיקון. ערבות גשמית, וערבות רוחנית, ועד כמה הן יתחברו זו אל זו. אני לא יודע.

תלמיד: נניח עכשיו במצבנו בעשיריה, או בחברה שלנו?

גם במצבנו, ככל שאנחנו מרגישים אחראים על הערבות בינינו, כדי שהעולם יתקיים. אתה יכול להגיד שיש לנו ערבות כזו ממש כחוק הבריאה? לא.

תלמיד: אני שואל מתוך זה שרב"ש אמר שהגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי.

אז מה? אמר. בינתיים מה זה שייך אלי?

תלמיד: זה מה שאני שואל. האם יכול להיות מצב שאני כאילו ערב לחבר בפנימיות, דואג שתהיה לו חשיבות המטרה, וכן הלאה, ומבחינת הגשמיות מה שקורה לו, שיקרה. יכול להיות דבר כזה?

לא. לא שיקרה, אתה חייב לקבל את הדברים האלה כחבילה. אבל השאלה עד כמה אנחנו בנויים לזה, מוכנים לזה? עדיין אלו דברים מאוד מאוד רחוקים.

תלמיד: זאת אומרת, העניין הוא בכמה אני יכול לתמוך בפועל בגשמיות, או ברוחניות של החבר. אבל הכול מבחינתי קשור לערבות אליו, גם הגשמיות וגם הרוחניות שלו?

כן.

שאלה: כי קורים מצבים בעשירייה שמורגש שכאילו כולנו איכשהו מצליחים להתפנות מכל הדברים האחרים שקורים בחיים שלנו, ולהיות ברגע של ערבות. בדרך כלל זה קורה במצב קשה של חבר. כאילו פתאום הגשמיות מסתדרת, אתה לא חושב על העבודה, אתה לא חושב על לאכול, אתה לא חושב על כלום, ויש תחושה שמה שחשוב זה רק הערבות בינינו.

כן.

תלמיד: אבל אז אתה כאילו מתעורר מזה, מגלה שזה כאילו לא פרקטי, ושאתה לא יכול להישאר בזה כל הזמן. החיים הגשמיים מושכים אותך, אני צריך לקום ללכת לעבודה, אני צריך לעשות דברים. אבל לרגע מסוים היה מצב כזה בקיום שבו אתה מרגיש את הערבות.

כן.

תלמיד: אז מה המטרה בסוף? לעזוב את כל הדברים ולהיות רק בהרגשה הזאת?

לא, אתה חייב לכלול את זה יחד.

תלמיד: אז מה, תמיד יהיו כניסות ויציאות כאלה?

יכול להיות שיהיו כניסות ויציאות, יכול להיות שבבת אחת יקרה גם זה וגם זה. עוד נדבר על זה.

שאלה: שוב ושוב אני נרדם, וכשאני מתעורר אני מגלה שאני קודח חור.

כן.

תלמיד: מעכשיו קדימה "אם אין אני לי מי לי", אבל עד עכשיו "אין עוד מלבדו". למה הבורא קודח חור שוב ושוב בערבות?

כי לא ביקשת אותו לפני, אז הוא שכח עליך.

תלמיד: אז לפני שאני נרדם, מה אני צריך לבקש?

שהבורא לא ייתן לך להירדם.

תלמיד: אז איך להשתמש בזה שאני מגלה שאני עושה חור בכלי שלנו?

תבקש ממנו, תבקש מהבורא מה שאתה רוצה, בכל שפה שאתה יודע, תבקש ממנו.

תלמיד: לבקש בעניין הערבות?

תבקש מה שאתה רוצה. אתה שואל אותי מה כדאי לבקש מהבורא? את זה האדם צריך לברר בעצמו.

שאלה: אז הערבות מתקיימת בפועל, או שאנחנו צריכים לייצר אותה?

זה חוק טבע שמתגלה בהתאם להתפתחות האדם.

תלמיד: כי ממה שהבנתי הערבות היא תנאי שכולם צריכים לרצות לקיים. אם זה חוק טבע, מה חשוב הרצון של האדם? יש כוח משיכה, ולא שואלים אותך.

לא, אבל אותו כוח משיכה פועל עליך בהתאם לכמה שאתה זקוק לו.

תלמיד: זה לא כל כך ברור. אם החוק קיים, הוא קיים.

הוא לא קיים, הוא קיים רק כלפי אנשים מסוימים, בתנאים מסוימים, וזה תלוי בעבודת האדם.

תלמיד: אז איך האדם עושה חור בסירה אם זה תלוי?

כי הוא לא יודע, או שלא אכפת לו.

תלמיד: בדיוק, אז איך הוא בכלל קשור לסירה? אם הוא לא יודע ולא אכפת לו, איך הוא בכלל קשור לזה? הוא לא קשור לזה.

אתה זוכר את הסיפור על שניים שנמצאים בסירה, אחד קודח חור, והשני רוצה לעצור אותו, והוא אומר מה אכפת לך, אני קודח בחצי שלי, זה הכול. מה אתה שואל על זה?

תלמיד: אם הוא לא יודע, לא שייך לערבות, ולא אכפת לו מזה, איך בכלל הוא עושה חור? הוא הרי לא קיים בתוך המציאות של תנאי הערבות?

כולם קיימים, בתנאיי הערבות כולנו קיימים, כי כולנו נמצאים על פני הכדור הזה.

תלמיד: אז לא צריך את ההסכמה של האדם בשביל להיות בתוך תנאי הערבות.

לא, אם כולם יסכימו לתנאי הערבות, אז כולנו נגיע לשלמות.

תלמיד: אני עדיין לא מצליח להבין למה צריך את ההסכמה של האדם. אם הוא כבר קיים, אם הוא יודע או לא יודע, הרי הוא שם בתוך הערבות.

הוא בתוך הערבות אבל הוא מזיק. יש הבדל בין זה שהוא מזיק או מציל את כולם.

שאלה: אתמול בסעודה שאלו אותך חברים שחרדים לבנים שלהם על נושא "היראה", ואמרו שהם מרגישים יראה ופחד כי הם לא יודעים מה קורה עם הילדים שלהם. וחבר שאל איך אני הופך יראה כזו ליראה רוחנית. עכשיו אני שומע שיש מצב שאני עושה חור בסירה כל רגע ורגע. איך אני יכול להשתמש בפחד שאני מכיר מהמציאות הזו, כי לכל אחד יש פחדים, בשביל לעשות המרה, ולפחד על כל שנייה ושנייה שאני בעצם פוגע בערבות של החברים? איך אני לוקח רגש גשמי שאני מרגיש, והופך אותו למשהו רוחני שאני עובד איתו?

רק על ידי מאמץ פנימי, ואין כאן מה להוסיף.

שאלה: איך העשירייה יכולה לעזור לחברה להבין שהיא מזיקה? ואיך האדם יכול להבין האם הוא מזיק או לא אם הוא מנותק ולא מבין איפה הוא נמצא? מה יכול לעזור לו?

כדאי לדבר איתו, כמו עם ילד קטן.

תלמידה: ואם הוא מקבל את זה בצורה לא טובה?

לאט לאט על כולנו יחד לשכנע את החברה שיש כאן מצבים שהיא לא מקבלת.

שאלה: למדנו על ברית עיניים, ברית לשון, כלומר ששתיקה שווה זהב, וברית מילת הלב. איזו עוד בריתות יש כדי לעזור לנו להשיג את גמר התיקון?

חוץ מזה אין שום דבר, כעיקרון זה הכול.

שאלה: מה הייחודיות או במה אנחנו טובים יותר או פחות מאנשים אחרים שהבורא הביא אותם לבני ברוך, שלנו ניתנה ההזדמנות או המחויבות להכריע את העולם לכף זכות?

את זה אנחנו עדיין לא יודעים, נדע את זה בהמשך. מה שקורה עם האדם בעולם הזה, אנחנו לא יודעים. אתה רואה שיש אנשים כאלה וכאלה, עם גורל כזה או אחר, ובינתיים אנחנו יכולים רק לדבר על זה, אבל להבין, לא.

תלמיד: אבל האם אפשר להגיד שזו זכות או עונש? כלומר זו אפשרות או חיוב?

כעיקרון זה זכות.

תלמיד: אבל יש הזדמנות בגלגול הזה לבצע את זה, או שיש חיוב לבצע את זה?

יש הזדמנות.

שאלה: כאשר אנחנו מסתכלים על חוקים כלליים כמו חוק גרביטציה, אנחנו רואים שהוא פועל בצורה מוחלטת בלי התחשבות ברמת ההתפתחות שלנו. וכאן כאילו מתוארת מערכת חוקים אחרת לגמרי, שיש לה סוג של התחשבות ברמת ההתפתחות. זאת אומרת, אנחנו לא רואים השפעה מוחלטת של חוק הערבות אם נגיד אותה אנושות לא מפותחת מספיק. זה מאוד מוזר כי כאילו יש פה מערכת חוקים נוספת שפועלת בצורה אחרת?

כן.

תלמיד: אז איך אנשים יכולים לגלות ולהשתמש בחוקים האלה, אם הגילוי של החוקים האלה שונה מהגילוי של החוקים הרגילים?

תן לנו להתקדם עוד קצת. בינתיים אנו לא יודעים איך נכון להשתמש בכוח שלנו, בתכונות שלנו, ולכן אנחנו לא יכולים.

(סוף השיעור)