שיעור הקבלה היומי18 gen 2019(בוקר)
שיעור בוקר 18.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור הכנה לערב האיחוד "כולנו בכנס"
קריין: שלום, אנחנו נלמד שיעור הכנה לערב האיחוד, "כולנו בכנס". ביום ראשון הקרוב, ב‑20 לינואר 2019
אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שמטרת הבריאה, מטרת החיים רוצים או לא רוצים, אדם אולי מכיר או לא מכיר עדיין, אבל היא כדי להשיג את הבורא. איחוד עם הבורא, זאת מטרת הקיום שלנו, כי ככה זה מושרש בטבע מאדם הראשון, ממערכת הנשמה הכללית שהייתה הכנה שאותו הנברא שהוא נקרא "אדם", נשבר ממצבו הראשון שהיה דומה לבורא בכלים דהשפעה בלבד. ואת הכלים האלה קיבל מהלידה, מהבריאה שלו ונשבר על ידי זה שנכנס לתוך המערכת שלו יצר הרע, רצון לקבל האגו וחייב למרות האגו להגיע לדרגת האיחוד פי תר"ך פעמים יותר גדולה ממה שהיה קודם, וזו בעצם הסיבה והמטרה לקיומו.
אנחנו חלקים מהאדם הראשון זאת אומרת בכל אחד ואחד מאיתנו יש רצון לקבל קטן והרצון לקבל הזה צריך לעבור תיקונים, וכדי לעבור תיקונים הרצון לקבל הכללי הזה של אדם הראשון השבור עובר את זה בחלקים ובהדרגה. קודם כל מיתקן החלק שלו שהכי קרוב לתיקון שנקרא "ישראל" מפני שיש לו נטייה לישר א-ל להידבק לבורא, לא להידבק בדיוק ברצון לקבל שלו, כי זה יוצא כביכול נטייה אגואיסטית, בשביל מה אני חי, למה אני חי. באנשים האלו שיש נטייה לזה, יש להם גם נטייה להתפתחות, לתרבות, לחינוך, למדע, לכל מיני דברים, בכל הרמות ובכל הזמנים זה היה. כי הרצון לקבל המוגבר שבהם לא נותן להם מנוח וכך הם מתקדמים.
קודם הם צריכים להגיע לתיקון כמו שכותב בעל הסולם, שקודם עם ישראל חייב להגיע לתיקון ואחריו כל אומות העולם, וכשאנחנו מתקנים את עצמנו, אנחנו יחד עם זה בהכרח מתוך התכללות גם מתקנים את אומות העולם במקצת. ואחר כך כשאנחנו מגיעים לתיקון, לדבקות, נעשים אור לגויים ומה שהשגנו זה נמשך לייתר הכלי הכללי של אדם הראשון, מה שנקרא "האומות", אומות העולם, וכך אנחנו מתקנים.
מה לפנינו, אנחנו הגענו לשלב הראשון של הדור האחרון, אנחנו נמצאים כבר בשלב המתקדם של הדור האחרון, שהלחץ החיצון עלינו והלחץ הפנימי שלנו הולך, מתגבר ומתעצם. ואנחנו נצטרך להבין שהמטרה של הלחצים האלו, שאנחנו מרגישים כל אחד ויחד כולנו היא כדי שאנחנו נבין מה תפקידנו ונממש אותו התפקיד.
התפקיד שלנו הוא פשוט, להביא את המערכת לאיחוד, קודם כל את עצמנו כחלק המוביל במערכת. לכן מה שעומד עכשיו לפנינו זה לאחד את עם ישראל. בעם ישראל יש חלק שלנו, חלק שמבין שחייבים להתאחד, שזו מטרת הבריאה שהיא מתממשת עכשיו בזמננו בעם ישראל ואחר כך בכל העולם. גם כל העולם נמצא בתהליך מאוד מתקדם ולכן מרגיש את עצמו במלחציים, עוד לא יודע לָמָה בדיוק אבל כבר מאתר שזה בגלל היהודים, ומיום ליום אנחנו שומעים את זה ורואים ומרגישים את זה וזה ככוח שמעורר אותנו לתיקון.
לכן אנחנו צריכים להבין שעוד לפני שמגיעים אלינו הלחצים, ואפילו בצורה מאיימת ועוד יותר מזה, אנחנו צריכים בעצמנו להשתדל להתאחד. ומדובר על כל עם ישראל, אבל בעיקר על החלק שבעם ישראל שמבין את התהליך שאנחנו צריכים לעבור, לממש, לבצע, שזה "בני ברוך", שאנחנו, עלינו קודם כל לבצע את פעולת האיחוד. ואם כן נעשה זאת, אז בהחלט נגלה דבקות בבורא, גילוי הבורא ואחרינו כבר כל העם ואחריו כל העולם.
לכן אנחנו מממשים את זה במיוחד בכנסים שלנו, שהם כתחנות של איחוד, שכל פעם אנחנו שמים לפנינו מטרה ומגיעים אליה, ושוב מטרה ושוב מייצבים אותה.
יש לפנינו עכשיו ביום ראשון הקרוב הבא עלינו לטובה "ערב איחוד" של כל קבוצת בני ברוך, גם בארץ וגם העולמית, ואנחנו במיוחד רוצים לרכז את כל הכלי הישראלי לאיחוד בינינו ועם עם ישראל.
לכן מקדישים לזה את השיעור הראשון שלנו, נשתדל לענות על כל השאלות. אנחנו רואים את הקבוצות שלנו בישראל ויש גם קבוצות שכבר מארחים חלק מהקבוצה שלנו. ונשתדל בזה להביא את הצורך לאיחוד, לשיטת האיחוד, לבירור ויישום של השיטה ועד כמה שזה נחוץ למערכת הכללית של אדם, שחייב כבר להופיע בצורה המתקדמת בחיבור כל חלקיו. אנחנו אחראים על זה.
בואו נרגיש את האחריות ונחפש איך אנחנו יכולים באמת להגיע לאיחוד.
קריין: כן, זה חלק הראשון העוסק בנושא של "מעבר של קבוצות ישראל לכלי אחד".
בעל הסולם, "ששים רבוא נשמות".
"אין בעולם יותר מנשמה אחת. ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שנאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד... לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות: בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל. בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל. והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."
(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
מערכת אדם הראשון היא מערכת שכוללת בתוכה כל מיני חלקים של הרצון לקבל, שהם קשורים זה לזה בכל מיני צורות הקשר, כך שכל אחד קשור לכולם, כל חלק קשור לכל החלקים. ומה שקורה במערכת זה רק ניתוק בין כל החלקים האלו באיזו צורה, או שחלק אחד של המערכת מתנתק מהחלק השני של המערכת, או מתחזק, מתהדק הקשר יותר או שוב נחלש באיזו צורה בכל מיני אופנים. לא שהם נחתכים זה מזה אלא הקשר נפסק אבל כביכול חוטי הקשר נשארים ואין חוטים אחרים. האם איזה חלק פתאום מתחבר עם איזה חלקים אחרים למיניהם? לא. אלא כל המערכת או נחלשת בקשר בין החלקים שלה או באיזו צורה ובאילו נוסחאות מיוחדות שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, וזה כ"פרצוף" אחד איך שהוא מיתקן, "עיבור", "יניקה", "מוחין" בכל החלקים שלו, בכל האופנים של התיקון, ואז הקשר יכול להיות או פחות או יותר, וכן הלאה. זה מה שאנחנו לומדים.
לכן כותב לנו בעל הסולם שבאמת אין יותר מנשמה אחת, המערכת היא אחת והיא כל הזמן רק היא, והקשרים בין החלקים שלה תמיד קיימים, רק השאלה עד כמה שהם קשורים זה לזה, או יותר או פחות. ויש בה הרבה מאוד מערכות, תת מערכות, תת תת תת מערכות. וכל העניין שלנו במערכת הזאת שנקראת "אדם" הוא שהבורא ברא אותה בצורה של מערכת אחת שפועלת, קיימת בכל החלקים שלה בצורה אידיאלית, אבל מתוך זה שהבורא עשה, ברצון להשפיע שלו, וגילה בה אחר כך רצון לקבל. ועל ידי הרצון לקבל שהתגלה, המערכת נכנסה לניתוק, לשיתוק והיא צריכה להחיות את עצמה ולהגיע לאיחוד בכוחות עצמה כביכול. לא בכוחות עצמה, כי כוחות אין לה, אלא ברצונה, במגמה, בלגלות עד כמה שחשוב לה לחזור לחיבור עם אותו הרצון לקבל שהתגלה, ואז היא משיגה את מהות הבורא ואת החיים בצורה של רמה אחרת, בצורת ההשפעה.
לכן יש במערכת הזאת שנכנסה לשיתוק, לניתוק בכל החלקים שלה חלק שצריך קודם להתאחד, להתחבר, להתחיל לפעול בכל מיני צורות השפעה שונות בו, ואחר כך כלפי יתר חלקי המערכת. והחלק הזה נקרא "ישראל", "ישר א-ל", שהם קודם מקבלים התעוררות. ודאי שזה לא תלוי בהם אלא ההתעוררות מגיעה מהמבנה שלהם, מהשפעת הבורא שמעורר את המערכת, הכוח העליון שברא את המערכת הוא מביא את המערכת לתיקון שלה.
אבל התיקון הזה הוא נקרא "דרך בעתו", זאת אומרת על ידי זה שמתעורר במערכת כוח השפעה שנקרא "אור", והכוח הזה שמתעורר במערכת בצורה שהיא לא מתוקנת, הוא מורגש במערכת כייסורים, כצרות, בעיות למיניהן, בינתיים בדרגה שהמערכת נמצאת. המערכת נמצאת במידת הדממה, שיתוק, ולכן היא מרגישה את כל המצבים שלה בצורה של החיים במצב הנמוך ביותר וזה נקרא "חיי העולם הזה". זאת אומרת, הרמה הקטנה ביותר של קיום המערכת. כך זה מורגש בחלקי המערכת הזאת, [אנשים] מגלים בחיים שלהם כל מיני ייסורים, והייסורים האלה הם לאט לאט בצורה מאוד מאוד ממושכת וביגיעה רבה, בדור אחר דור, באלפי שנים, [מביאים] לכך שהמערכת הזאת מגיעה לתיקון עד שכמות הסבל הופכת להיות לאיכות, וכך מתקדמים.
ויש אפשרות מאיזה רגע של ההתפתחות הכללית של המערכת שנקראת "קבלת התורה", גילוי חכמת הקבלה מאדם הראשון, בבל, גלות מצרים וכן הלאה, שהמערכת הזאת כבר מקבלת "תורה" מה שנקרא, הוראה איך לתקן את עצמה. ואז אנחנו רואים שאפשר להגיע לתיקון בצורה מהירה וקלה, שיהיה טוב בעינינו ובעיני הבורא. לא מפני שאנחנו בזה חוסכים את הצרות והבעיות, אלא הצרות והבעיות שאנחנו מרגישים הן רק כדי לעורר אותנו לתיקון, מפני שבזה אנחנו עושים באמת השפעה טובה, גם בינינו וגם לכוח עליון.
לכן אנחנו צריכים ללמוד את המערכת ולדעת עד כמה אנחנו מועילים בזה לעצמנו, לבורא, לכל המציאות האינסופית וכך נתקדם.
קודם כל מפני שהכוח העליון הביא אותנו ללימוד המערכת, לימוד שיטת התיקון, תוכנת התיקון, האמצעים לתיקון. אם כך עלינו כמה שיותר מהר לממש ולבצע את זה. הביצוע הוא בעשיריות שאנחנו מרכיבים, כי זה מיני מערכת של אדם הכללי, אדם הראשון, ולכן כל עשירייה ועשירייה שתקום, בכמה שהיא יותר מתאימה למערכת המתוקנת היא גם תבצע תיקון חלקי וגם תבצע את התיקון הכללי שתשפיע על כולם. כי בכל זאת כל חלק וחלק נכלל במערכת ואם מתחיל להיות מועיל בה בצורה הכרתית, ודאי שכך זה ישפיע לטובת המערכת הכללית.
לכן אנחנו צריכים בעבודה שלנו לראות את עצמנו כחלק הראשון בתיקון המערכת, החלוץ, ועלינו גם לחשוב על כל המערכת הכללית שצריכה להתעורר אחרינו, שזה עם ישראל, ואחרי עם ישראל על כל האנושות, ובסך הכול שכל התיקון הזה יהיה כדי להתקדם ולהידבק בכוח העליון הכללי של הטבע שנקרא "בורא".
שאלה: יוצא שכל אחד בפרט מעורר לנו את הרצון לתיקון, ואנחנו הולכים ומתחברים עם הפרט ומתקנים את היחס בינינו. כך זה הולך?
כן.
קריין: קטע מס' 2, מרב"ש א' "עשה לך רב וקנה לך חבר – ב'".
"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."
(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב" 1985)
אנחנו צריכים להבין זה שאנחנו נמצאים יחד זה לא קרה במקרה, ולא בחרנו בזה, אלא כמו שכתוב, הבורא שם ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר "קח לך", ועלינו רק להתחזק. כמו שמסביר לנו בעל הסולם במאמר "בחירה חופשית" וגם ב"הקדמה לתע"ס", לכן אין לנו כאן מה לעשות אלא להבין שזה הגורל ולא כדאי לנו לברוח כי זו התכלית, אלא רק להתחזק, ובזה נממש את הגורל הפרטי שלנו, גם את גורלו של עם ישראל הכללי, גם את גורלו של העולם ואת רצון ה', כך זה בתוך זה.
לכן עלינו להתאחד כמו שמלמדים אותנו המקובלים, מרבי שמעון והלאה. בעבר גם למשה ואברהם הייתה אותה הבעיה של חיבור בין בני אדם כדי לתקן אותם לאיחוד, לאגודה אחת, אבל בזמננו במיוחד, כי אנחנו הרי נמצאים אחרי השבירות, אחרי הגלות והכול, ואם אנחנו מתאחדים היום, אנחנו כבר קמים למערכת מתוקנת סופית. לכן עלינו רק לממש נכון את מה שכתוב לנו בכל הספרים של המקובלים, ספרי הוראות ממש, איך אנחנו יכולים לממש את התיקון.
אמנם כמו שרב"ש אומר, "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה", אבל זה לא חשוב, דווקא בריבוי, כמו שאנחנו לומדים במאמר "בחירה חופשית", עד כמה שדווקא הדעות שונות, הרצונות שונים והאנשים לגמרי מנוגדים זה לזה, כך מראה לנו הרצון לקבל האגואיסטי את עוצמתו שמתגלה.
למרות זאת, אם אנחנו "על כל פשעים תכסה אהבה"1, מתאחדים ומתחברים בינינו בלשמור על כל הניגודים שיש בנו, שהאגו בפנים יהיה בוער ומפריד ולמעלה מזה "על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו מתחברים בינינו. אז בין שתי השכבות האלו, שנאה ועליה אהבה, ביניהן אנחנו מגלים את עוצמת הכלי הרוחני.
מה זה נקרא שההשפעה צריכה להיות למעלה מהקבלה? שהיא מכסה את הקבלה, לא מדכאה אותה, לא מוחקת אותה, חס ושלום, ההיפך, היא עוד יותר מבליטה כמה שיש שוני ויחד עם זה מחברת את השוני למטרה העליונה. אם לא המטרה העליונה, ודאי שאי אפשר לעשות את זה, אלא בוויתור כלפי המטרה העליונה, כלפי הבורא, גם בכוח ההשפעה וגם בכוח הקבלה, אנחנו מבצעים אותם יחד כדי להגיע לעליון. אם אנחנו עושים את זה נכון, אנחנו רואים עד כמה שבחכמה וביחס מיוחד מתוך אהבה הבורא הכין לנו את המערכת שבורה כדי ללמד אותנו איך להיות כמוהו.
שאלה: זה נראה כקונוס הפוך מבחינת ההתפתחות. דיברת על הניתוק, ככל שאדם יותר מתפתח בתהליך הרוחני, הוא דווקא רואה שהוא יותר מתרחק בהרגשה ממה שנקרא העולם, זה ממש הולך ונעשה יותר ויותר רחוק. למה צריך את זה, למה הניתוק נעשה יותר חזק?
ודאי, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו"2, עד כמה שנעלה בכל מדרגות הסולם, כשניכנס לסולם המדרגות, 5 עולמות, כפול 5 פרצופים בכול אחד, כפול עשר ספירות, מאה עשרים וחמש מדרגות, אז מכל מדרגה ומדרגה כמה שנעלה למדרגה יותר עליונה, נרגיש ירידה, נפילה, הכבַדה, מצבים מאוד קשים, בלבול גדול מאוד.
אם נניח היה ברור כמו עכשיו, אז בסדר נעלה, יהיה יותר קשה אבל נתגבר. הבעיה שנעשה לנו יותר קשה גם בשכל לא רק בכוח, זה משהו אחר, לא כמו בעולם שלנו שאני נשאר באותו ראש, אז אני יותר חלש יותר חזק, אבל אני נמצא באותה ההבנה שאני צריך לעשות צעד קדימה. אבל במערכת רוחנית אני מחליף גם את הראש ואז פתאום אני לא מבין בשביל מה, למה ומה קורה לי, ומה יש לי כאן, עם מי יש לי עסק, בשביל מה אני צריך את זה? את הכול אני צריך להחליף, זאת אומרת, נולד אדם חדש בכל מדרגה ומדרגה.
לכן כאן הקושי איך אנחנו עוברים ממדרגה למדרגה, וזו אחת הסיבות של שבירת הכלי, כי אם הכלי שבור, מנותק בחלקים שלו זה מזה, אז כדי לעבור ממדרגה למדרגה אני מתנתק ממי שאני והולך ל"אני פלוס אחד", למדרגה הבאה, במה? בזה שאני מבטל את עצמי אבל אוחז בסביבה, וכך בהלוך וחזור, קופץ מעצמי לחברה ומהחברה לעצמי, כך על ידי זה אני מעלה את עצמי ממדרגה למדרגה, אחרת אין לי שום סיכוי, כי מהמדרגה הקודמת שעזבתי, אני מאבד גם את הרגש וגם השכל ובכלל יורד לדרגה עוד פחותה מהאנשים שבחוץ.
כמו שכתוב לנו על רבי שמעון, "שמעון מן השוק", מה זאת אומרת? הוא לא מדען, לא סופר ולא תלמיד חכם, סתם מישהו, "שמעון מן השוק", אין לו יותר חוץ מזה שמוכר את האבטיחים שלו נניח, יש לו "בסטה" יודע רק את זה, חוץ מזה כלום. תשאל אותו מילימטר לאיזה כיוון אחר משהו, הוא לא יודע, לא מכיר. עד כדי כך אנחנו יורדים לדרגת בהמה ממש, פחות מהאנשים שבחוץ, ואתה מסתכל עליהם נראה לך שיש בהם משהו ואתה פתאום התרוקנת מהכול.
במצבים כאלה שאתה מתקשר לסביבה, אתה דווקא על ידי הסביבה מעלה את עצמך לדרגה הבאה.
שאלה: לגבי הגישה של התיקון, ביחס בין הפנימי לחיצון, לדוגמה, הכותרת של הקטעים פה היא "המעבר של קבוצות ישראל לכלי אחד". אפשר לחשוב על זה ברמה ארגונית, איך עכשיו אנחנו הופכים לכלי אחד, מאחדים עמותות וכולי, ואפשר לחשוב על זה ברמה פנימית, כמו שבעל הסולם פה כותב, "נשמה אחת" וכולי. מה הסדר, מה הקשר בין שתי הרמות האלה, והאם בכלל אנחנו צריכים לחשוב על הרמה החיצונית, אם כן, מתי?
לא, ברמה חיצונית, אדמיניסטרטיבית, ארגונית, אנחנו צריכים לעשות כמו בכל מקום שעושים בעולם הזה, אתה צריך ארגון, מקום, סדר, כל מיני דברים. זה לא שייך לקבוצה שממלאה את המקום ומארגנת שם את ההתקדמות שלה למטרת הבריאה, לחיים הפנימיים שלה.
אם תביא מישהו מבחוץ שיסתכל עכשיו על האנשים שנמצאים כאן הוא יגיד, יש כאן אסיפה, מישהו אחר יגיד, יש כאן חבר'ה שלומדים, תביא עוד אחד יגיד, אולי סטודנטים שהתאספו לפני מבחן או משהו, או שזו איזו אסיפה לפני הבחירות, כי יש לנו בחירות עוד מעט, אז מישהו יגיד כנראה שיש להם תעמולה או משהו, וכולי. סתם אסיפה זה לא אומר כלום, לכן אנחנו צריכים כמה שיותר להביע בתוך החיבור החיצון בינינו את המטרה הפנימית שלנו.
תלמיד: כשאנחנו מדברים על התפקיד שלנו, תפקיד עם ישראל כלפי עם ישראל, כלפי העולם, יש לזה רק ביטוי פנימי, או שבשלב מסוים זה צריך להיות גם חיצוני?
לא, אנחנו צריכים להביע את זה במאמרים, בקליפים, בסרטים, בספרים, אנחנו עושים כנסים גדולים כדי לפרסם את זה לכל העולם. כי כל העולם, תראה באיזה קצב הוא "מתקדם", באיזה קצב הוא נמצא בנסיגה וזה רק מתחיל. השנה זו השנה הראשונה שהתחילו לדבר על ירידה כללית, בכלל בכל מקום שאתה קורא, כולם אומרים "אוי ואבוי, מה יהיה?" מתגלגלים כמו מהר לתהום, ואף אחד לא יודע מה ואיך לעצור את זה ולאן, ולאף אחד אין שיטה, ולאף אחד אין כוח להבין את זה. זה הזמן שאנחנו צריכים להסביר לעולם מה קורה, זה דווקא הזמן שלנו, אנחנו קשורים לעולם, אנחנו יודעים ויש לנו שפה, יש לנו גישה ויש לנו רצון, אנחנו מבינים את החשיבות שבזה, לזה נועדנו.
תלמיד: קודם כל השיטה היא חיזוק החלק הפנימי ומה אז?
[חיזוק] למטרה שחייבת להיות, "סוף מעשה במחשבה תחילה"3. אנחנו קודם כל צריכים להגיד, "דבקות הבריאה בבורא", דבקות הבריאה בבורא צריכה להיות שכל הנבראים, כל באי העולם, "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדול"4, ו"כי ביתי, בית תפילה יקרא לכל העמים"5, לא לעם ישראל, לכל העמים. מה קורה לעם ישראל? הוא חייב להיות "אור לגויים"6.
מה קורה לעם ישראל עצמו? יש בו כל מיני חלקים שרוצים פחות, רוצים יותר, מבינים או בכלל לא מבינים כלום. איפה החלק המיוחד שבו, שכן מבין ומרגיש אחריות בזה? מהחלק הזה, כשאנחנו חוזרים ממטרת הבריאה בחזרה, אנחנו רואים שהתיקון חייב להיות מאיתנו, אבל בלשמור על כל הכיוון הזה עד סוף התיקון. אנחנו חייבים לזכור את זה, אחרת אין ברכה בפעולות, אם אנחנו לא חושבים על כל התהליך הזה ועל הבורא שנמצא כמטרה.
תלמיד: הנטייה תמיד היא לבצע, לעשות איזו פעולה, לארגן משהו, לסדר.
פעולה זו הפצה, שבתוך ההפצה אתה צריך להביא להם את הסיבה למצבנו, למשבר, כלפי עם ישראל וכלפי אומות העולם, כלפי השנאה והאנטישמיות שעוד תראה מה שיהיה, ואיך אנחנו מרפאים את הדברים האלה, ולא רק מרפאים בכך שמכסים את זה במשהו, אלא מתקנים.
מה אנחנו משיגים על ידי התיקון? לא שאנחנו חוזרים למצב הרגוע, אנחנו עולים לדרגה אחרת. כי נוסחת הטבע היא שאנחנו צריכים להגיע למצב הבא, זה לא יעזור לנו. אפילו שנמות זה לא יעזור, אנחנו בכל זאת חוזרים לאותו התפקיד, זה עניין של הגלגולים, התפקיד נשאר תפקיד. ולכן כדאי לנו להראות את הדברים האלה וגם בצורה שאנחנו מעוררים ולא מפחידים, כי סך הכול אנחנו מתקדמים למצב הטוב, אם אנחנו יודעים איך להשתמש בזה.
אתה לא נמצא באיזו עגלה שהיא ממש עפה מההר למטה לתהום, אלא אתה בעצם מרגיש שאתה נמצא באוטו טוב, עם הגה, עם בלמים, עם כל מיני מערכות, ואתה יכול לנהל את זה בצורה מבוקרת שאתה הופך את הירידה לעלייה, ואז הכול בידיים שלך. אתה צריך להסביר את זה לעולם, שמתחיל להרגיש שהוא ממש מאבד את המושכות. איזה הגה? איזה אוטו? הוא מרגיש שהוא בעגלה בלי סוסים. שפתאום הסוסים ברחו או משהו שקרה, ואתה בעגלה והכול הולך לתהום. המצב שאני שומע מכל המקומות, הוא מצב מפחיד לאנשים.
ולכן אנחנו צריכים גם בצורה כזאת רכה, עדינה, הדרגתית, להתקרב ולהסביר. ולא שהם יראו בך איזו התנשאות, שאתה עושה את זה באיזה יחס כזה מזלזל, לא. אתה צריך להבין אותם, את הצרות, את הבעיות, שחוסר אונים זו הבעיה העיקרית שתהיה לאנושות. לא שלא יהיה להם מה לאכול כל כך, לא. אני לא חושב שיהיו בעיות, נקווה שלא יהיו בעיות, לא במזון ולא במכות אקלים, יהיו בעיות פנימיות. המכות יהיו יותר פנימיות.
מכות חיצוניות לא כל כך, כי האנושות כבר צריכה להתעורר בהבנה, בבירור אנליטי "מה קורה לנו, למה זה קורה?". ולהביא אותם לשאלה הזאת ולא להכניס אותם למלחמת עולם וצרות גשמיות, אלא להעביר אותם לצרות פנימיות רוחניות ואז לברר איתם, זו העבודה שלנו, בדיוק לעבור מגשמיות לרוחניות, כאילו לרוחניות, לבירור שכלי, שכלתני.
שאלה: אני רוצה לשאול על "ערב איחוד". יש תמיד איזו הרגשה של עוצמה מאוד גדולה של חיבור. אין לזה מילים כל כך של משהו, זו לא חגיגה, זו לא מסיבה.
זה אמצעי.
תלמיד: איך נכון להתייחס לדבר הזה, להרגשה הזאת של עוצמה גדולה מאוד של המון אנשים שנפגשים רק בשביל להתחבר מעל לכול?
הם צריכים לראות בזה רק אמצעי, אמצעי להשגת מטרת החיים, מטרת הבריאה. ולכן אני בא לא סתם ככה שנוח לי וטוב לי ונעים לי, אני בא לעבוד, לעשות מאמץ בחיבור עם כולם כדי במאמץ הזה, כמה שאנחנו מתאמצים להיות יחד, בכמה שמבינים, לא מבינים, לא חשוב, התנאים האלה מסודרים מלמעלה, כמה שאנחנו על פני התנאים האלה משתדלים להיות יחד, דווקא בדחיסות הזאת בינינו, המאמץ הזה, אנחנו בזה מזמינים מאור המחזיר למוטב, אור מקיף, מזמינים אותו לפעול ביתר שאת, ביתר כוח, ביתר לחץ עלינו, ביתר עוצמה, ואז על ידי זה שהוא פועל כך אנחנו מתחברים.
ובחיבור הפנימי שלנו, לא החיצון, כי מה אתה יכול לעשות בצורה החיצונה, בחיבור הפנימי שלנו שם אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מתחילים לגלות את הכוח שמאחד אותנו. זאת אומרת שנרגיש בתוך הפעולה שעל ידי זה שהגענו מכל מיני מקומות, התיישבנו, התחברנו, שרנו, עשינו סדנה, עוד כל מיני דברים, על ידי זה, על ידי המאמץ בתוך האיחוד הזה, אנחנו רוצים לברר את הכוח שמאחד אותנו שזה הבורא.
תלמיד: מה עושים עם ההרגשה הטובה של חום, של אהבה שעוטפת, כששרים יחד, כשנמצאים יחד?
זה הכול יפה וטוב אבל אנחנו לא ילדים בגן ילדים שעושים להם לקראת החג איזו מסיבה. אלא אנחנו עושים את זה כדי באמת לגלות את הבורא בינינו, כדי לעשות לו נחת רוח, כי אם הכוח הזה מתגלה בינינו כבר השגנו את מטרת החיים. אנחנו נמצאים ב"ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", אנחנו נמצאים כבר באיחוד הכללי ובזה משיגים את החיים הנצחיים השלמים בינינו, ומשפיעים על ידי זה לכל העולם. אז כל האנושות כבר חייבת לחשוב אחרת על עם ישראל, על עצמה, על מהות החיים שלה, מהות הקיום שלה על פני כדור הארץ ובכלל.
אנחנו נרגיש שינויים גדולים. אנחנו לא נתחיל לטוס למאדים ולכל מיני דברים, גם הסינים הפסיקו עם הירח, לא זאת המטרה. פתאום התחילו להרגיש שאנחנו יוצאים לחלל אחר, ושם אנחנו משיגים באמת חלל של כל העולמות, של כל המציאות הפנימית, ולא את המציאות הגשמית אנחנו חייבים להשיג. מה יש להשיג? מקום ריק ואבנים. אלא משיגים נשמה ומילוי, זה משהו שאי אפשר לתאר את זה עכשיו.
שאלה: אנחנו מדברים על חיבור, האם זה שאני בוחר להתכלל בתוך קבוצה, בתוך עשירייה, זה נקרא "בחירה חופשית"?
לא, אתה לא בחרת בכלום. אפילו עכשיו שאתה בא לכאן זו לא בחירה חופשית שלך, אל תחשוב שאתה גיבור, שקמת באמצע הלילה והגעת לכאן ואתה יושב עם כולם ולכן אתה מיוחד. אתה לא מיוחד, לא. בכל רגע שאתה חושב איך אני יכול להוסיף למצב שעכשיו הבורא הכניס אותי, איך אני יכול מהמצב הזה להתקרב אליו, באיזו נטייה פנימית, זה נקרא שאתה עושה מאמץ, זה שלך. אבל גם לא כל כך שלך כי הוא נתן לך את תחילת המחשבה הזאת. אבל בכל זאת תמשיך אותה ותרגיש שיש שם משהו משלך גם כאילו.
אני אגיד לך איפה זה בדיוק. עד כמה שאתה תבין שבהתעוררות שקיבלת מהבורא, אתה עכשיו יכול להוסיף חלק מהחברה, מהסביבה, מהעשירייה, וגם את זה קיבלת מהבורא, אבל עכשיו שאתה תעשה מאמץ להתחבר איתם למרות שאתה נדחה מזה, במאמץ הזה יהיה לך גם חלק משלך.
ככל שכך תחקור את העניין, אולי תגיע למצב שתגיד, "זה אני". למרות שבדרגה הבאה אתה תראה שזה לא אתה אלא הבורא עשה לך.
תלמיד: ככל שיש יותר קשיים ויותר קשה לי להתחבר זה מבורך יותר?
אנחנו צריכים לחשוב על החיבור, ולא שקשה יותר או קשה פחות. לא כדאי לחשוב על קושי, כי זה "כסיל יושב בחיבור ידיים ואוכל את בשרו". לא כדאי לחשוב על הקושי, על מה שרע, עובר הרבה זמן, מה קורה לי, לא. אלא על החיבור, לגמרי תעביר את עצמך למצב אחר.
תלמיד: למרות כל הקשיים והמחשבות השליליות?
כמו בכדורגל, יש לך חצי שדה שלך וחצי שדה של האויב, אז אתה צריך להיות שם כל הזמן כדי להכניס את הגול. כך יותר מועיל.
קריין: קטע מספר 3 מתוך בעל הסולם אגרת י"ג.
"היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים."
(בעל הסולם, אגרת יג)
הכול תלוי בכמה מאמץ אנחנו נותנים כדי להיות יותר קרובים בלב ובמוח, במחשבות וברצונות. ושוב, אנחנו לא יכולים לחבר מחשבות ורצונות ביניהם, בין כל אחד ואחד, אף אחד לא יודע ולא מכיר את השני. אלא אנחנו יכולים להתאחד מחוצה לנו בבורא "כי בו ישמח לבנו", כמה שמכוונים אליו, אז בו אנחנו יכולים כן להתחבר, ואם לא מכוונים אליו אז אנחנו גם לא יכולים להתחבר במרכז העשירייה, זה תלוי בזה.
לכן כשאנחנו רוצים להתגבר על משהו, ההתגברות היא רק על ידי זה שאנחנו מתקשרים יותר לבורא שהוא יטפל בבעיות שלנו, וכל הבעיות שלנו הן רק מחוסר החיבור הנכון, לזמן הנכון הזה, ולכן אנחנו כל הזמן צריכים לפנות אליו שיתקן את החיבור. ואז אם הוא עונה על הבעיות, על התפילות שלנו, אם הן הנכונות, אנחנו נראה שסגרנו את הבעיה הקודמת, מתגלה הבעיה הבאה בדרך, אבל זה כבר משהו אחר.
לכן אנחנו צריכים כמה שאפשר יותר להיות יותר מחוברים ולכוח העליון, ולבקש ולדרוש להרגיש תלות בו, עד כמה הוא שמעורר בנו את כל הבעיות, מאפס ועד מאה אחוז כל הבעיות הן כתוצאה ממנו, והן מתעוררות כדי לדחוף אותנו לחיבור אליו. ולראות בזה ממש פעולה אקטיבית מצידו ומצידנו. ככה זה, אני לו והוא לי, אני לו והוא לי, דרך הקבוצה, דרך העשירייה, דרך החיבור בינינו.
ואם אנחנו עובדים בצורה כזאת בהלוך ושוב, אנחנו מהר מאוד עוברים את המצבים, המדרגות. רק צריכים בדיוק כך לנעול את עצמנו על הבורא דרך הקבוצה, וכל הזמן ממש לדלג. כניסה - יציאה, כניסה - יציאה, כל הזמן להיות בזה כך, בכאלה פולסים הלוך ושוב.
שאלה: את הסברת שאנחנו לא יכולים להתחבר אחד עם השני אלא אנחנו מתחברים עם הבורא, וגם אמרת שכדי להתחבר עם הבורא אנחנו מתחברים אחד עם השני. אצלך זה זורם, ואנחנו בכל פעם נתקעים בזה.
עד שזה יזרום גם אצלכם, אין מה לעשות. בתוך הרצונות שלך, בתוך ההרגשות שלך אני לא יכול לצייר לך את התמונה שלי, אסור לי לעשות את זה. אתה צריך להשתדל בכל פעם יותר ויותר לייצב את זה בפנים. אבל זה יקרה.
תלמיד: הסברת שיש לנו אפשרות להתחבר דרך הבורא, דרך תכונת ההשפעה.
הבורא זה כל הקשרים בינינו. הכוח המחבר את כל חלקי הבריאה ביניהם, רשת הקשר בינינו זה הבורא, "בוא וראה". אנחנו לא מדברים על עצמותו, אף פעם לא יכולים להגיד עליו כלום, על משהו שקיים מחוץ להשגה שלנו, אלא אנחנו מדברים על מה שאנחנו משיגים, מה שייצב אותנו ומשהו שפועל בנו ואותו צריכים להשיג.
בסך הכול אנחנו משיגים את כוח החיים שלנו, את כוח החיות והכוח שמייצב אותנו. הכוח שפועל במערכת, אנחנו רוצים לדעת מהו, ואיך אנחנו מייצבים אותו נכון שיעזור לנו לקשור את המערכת שלנו בצורה נכונה. שיעזור לנו להיות בדרגה הנכונה בקשר בינינו, שזה נקרא לעשות נחת רוח לו. זה בעצם לא נחת רוח לו, גם נחת רוח לעצמנו, רק לא בצורה פרטית של כל אחד שנקרא אגו, אלא בצורה הכללית.
קריין: קטע רביעי מתוך בעל הסולם אגרת מ"ז.
"זכור אזכיר לכם עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמַת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו. לכן, פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקוים בכם הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות."
(בעל הסולם, אגרת מז)
אין יותר חוץ מהחיבור בין כל חלקי הבריאה למערכת אחת. מיום ליום אנחנו רואים שהעולם יותר ויותר מבין שזה מה שצריך להיות. והפירוד שבין החלקים, בין אדם למשפחה שלו, בין המשפחות, בין העמים, ובכלל איך אנחנו מתייחסים לאקולוגיה, לטבע הכללי, כל הפירוד הזה שמתגבר בכל הרמות זה בעצם היחס של האדם למה שמחוצה לו. זה מה שהורג אותנו, הורס אותנו ומביא אותנו יכול להיות ממש לסכנת ההשמדה.
לכן במה אנחנו יכולים למדוד את ההצלחה שלנו? כמו שהוא אומר לנו, "פנו לכם מכל העסקים המדומים", לא יעזור לכם כלום. אלא רק בקשר הנכון בינינו "בו נמדד אַמַת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו", רק בזה אנחנו יכולים למדוד את ההצלחה שלנו, גם אנחנו "בני ברוך", גם כל העולם כולו בכלל. כי אנחנו בעצם רק בזה מביאים את עצמנו למצב האנוש, רק מתוך חוסר הקשר הנכון בינינו. לכן כל היתר חוץ מהחיבור בינינו אלה "עסקים המדומים", הם העסקים המדומים.
רק חיבור, זה מה שצריך להיות כמטרה לכל האנושות. אחרת אנחנו מגיעים עכשיו, וכבר דיברנו על זה עשרות שנים ועכשיו אנחנו רואים, שאנחנו מגיעים ממש לסכנת ההשמדה. וזה כבר לא צחוק, זה שמתחילים לכתוב על זה ולהביע את זה, זה כבר משהו. יש הרבה עובדות כאלו ששומרים מהציבור, לא כדאי לדעת, אין, אבל כשזה הופך להיות לנחלת הכלל, זה כבר אומר שבאמת אין על זה מה לענות, ולפחות איכשהו להכין את הציבור לכל מיני מצבים רעים, מכות למיניהן. כמו שמספרים לנו עכשיו למשל על הוריקנים, על צונאמי, על עוד כל מיני בעיות, שאין ברירה הן יבואו, אז לפחות שיהיו מוכנים לזה. אותו דבר מספרים לנו על זה שיכולה להיות פתאום נפילה בכספים, משבר בבריאות, בכל דבר, פתאום מגיעה איזו מגפה, איזו מכה.
אבל בסך הכול אנחנו צריכים להבין שהכול נובע מדרגת חוסר קשר בינינו, שמתעוררת בדרגה זו או אחרת, ולכן אנחנו כנגדה, בהתאם לזה סובלים. ורק הקשר בינינו, אם נייצב אותו נכון, זאת התרופה לכל צורות המכות, לכל דבר. אין צורה אחרת של טיפול, אפשר לסגור את כל המשרדים ואת כל המערכות, שום דבר לא יעזור. הגענו למצב כזה, שרק על ידי החיבור בינינו, בין כולנו, אנחנו יכולים לטפל בכל הבעיות בלי יוצא מן הכלל.
שאלה: לפי המערכת, הבנתי שאני בסך הכול איזו בהמה שנושאת בתוכה חלק מהאדם הראשון שצריך לעבור תיקון.
יפה. נכון.
תלמיד: וכך בכל פעם אני אמות אחיה, אמות אחיה, ובכל פעם אביא תיקונים עד שהמערכת תבוא לגמר תיקונה. אבל קודם ציירת תמונה אחרת, תמונה ורודה של גילוי חיי נצח, לגלות את המערכת האמתית.
חיי נצח אתה חושב שזה דבר יפה וטוב?
שאלה: נגיד שזה לא טוב. השאלה מה קורה עם אותה בהמה שפתאום מגלה את המערכת האמיתית. אז היא כבר לא חיה ומתה, חיה ומתה וממשיכה להביא את המערכת לגמר תיקונה?
הכול תלוי בהתפתחות האדם שבתוך הבהמה, כי הבהמה לא כל כך משתנה. לפני נניח שלושת או חמשת אלפים שנה, היית פשוט חי. מה היה? הייתה לך אולי משפחה, ילדים, אולי איזו פרה, חלקת אדמה, כמה תרנגולים, היית חי בשקט ובסדר. אולי היית מחליף היום את החיים שלך לאותם החיים הרגועים והשקטים. ובמקום דו"ח בדואר כמה אתה צריך לשלם וכל יום איזה דו"ח אחר, תשלם לזה, לזה ולזה, היה מגיע אליך פעם בכמה חודשים איזה שליח מהשולט, והיית משלם לו מה שמגיע וזהו, וממשיך לחיות בשקט ובשלווה. מה רע?
סך הכול, האדם שבך התפתח ולא הבהמה. הבהמה לא התפתחה. אם אתה תיקח את גוף האדם מלפני כמה אלפי שנים והיום, מה קורה? אותן המערכות בסופו של דבר. רק יותר מורעלות בכל מיני צורות האוכל שאנחנו אוכלים.
לכן אנחנו צריכים להבין שרק האדם שבנו דורש תיקון. והאדם שבנו הוא לא סתם נקרא "אדם", הוא תלוי בקשר עם האחרים. והתפתחנו עד שהקשר בין אחרים, עם האחרים קובע את החיים שלנו. קודם זה לא היה כל כך קובע. אני הייתי חי כאן והוא חי שם, ואפילו שהיה לי שכן ליד הבית שלי, לכל אחד היו את החיים שלו.
והיום אנחנו מאוד מאוד תלויים זה בזה. האיחוד האירופי ומה שקורה בכל העולם עם ההגירה הזאת, עם כניסת הדרום אמריקאים לצפון אמריקה, כניסת האסייתיים לאירופה, אני כולל אותם כך בשם כללי, הכול מאוד משנה את העולם, וזה מחייב את העולם להגיע לתיקון.
אנחנו יכולים כביכול לקלל את כל התנועה הזאת, "בשביל מה כל הדברים האלה?" אבל אף אחד לא אשם בזה. הבורא מסדר כך שפתאום העמים ירגישו שיש ביניהם עמים זרים ושונים, ואין ברירה. אתה חושב שטרמפ יוכל לעצור את הלחץ הזה? הוא לא יוכל לעצור. כל החומה הזאת, כמה שכאילו היא תעזור, היא לא תעזור. גם באירופה זה לא יעזור. רק חינוך יעזור. שכולם מתחנכים במערכת חינוך אחת להיות קרובים זה לזה עד להיות אחים זה לזה.
שום דבר לא יעזור. אתה תראה עד כמה שיהיו מאבקים, צרות, בעיות ויכול להיות מלחמות אפילו, ובכל זאת רק החינוך לחיבור זה מה [שיתקן], זה לא מה שירגיע, אלא יתקן את המצב ולא הגבולות. אנחנו גם בונים גבולות. ובמקום לתקן את עצמנו מבפנים, כי עם ישראל צריך קודם לתקן את עצמו, הוא בונה גבולות, בונה את החומות בצפון ובדרום.
זה מאין ברירה. אבל היום עם המטוסים, עם הטילים, עם כל מיני דברים, זה לא פתרון. הפתרון הוא רק בחינוך. אנחנו נראה עד כמה שאנחנו נפעיל את ההסברה לצורך החינוך והעולם לאט לאט יתחיל לקלוט את זה, לעכל את זה. כי הוא יראה עד כמה שכל המחיצות שאתה שם בין כל החברה האנושית, זה לא לתיקון. זה לא בהתאם למטרה הסופית ולכן זה לא יחזיק. אפילו מבני הדודים שלנו, לא יעזור. כבר בנו הרבה [חומות], גם בירושלים, בכל המקומות. זה לא יעזור. נכון להיום תעשה את זה, כי החינוך זה תהליך ממושך, אבל הוא עליך.
קריין: הקטע החמישי. זה כבר נושא חדש. "הכלי הישראלי האחד כבחינת מעבר, כצינור, כראש". מתוך בעל הסולם, אגרת ד'.
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."
(בעל הסולם. אגרת ד')
"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."
(בעל הסולם. אגרת ד')
במערכת אדם הראשון כולם כלולים בכולם, כולם מחוברים לכולם ובתוך הקשר בינינו מתגלה הכוח הכללי המקשר בינינו שנקרא "בורא". ואנחנו מרגישים את הכוח הזה וחיים בו. לא שכל אחד מאתנו קיים בפני עצמו, אלא אנחנו מרגישים את הכוח שמקשר בינינו. הוא העליון מאתנו. הוא נותן לנו חיים. אם הוא נעלם במשהו, אז אנחנו מרגישים עד כמה שהחיים האלה מתחילים להיות אפורים, קטנים, יש בהם נזק בכל מיני צורות, עד שאנחנו מרגישים את עצמנו מתים.
מערכת הכוחות האלו שקושרים בינינו נקראת ה"נשמה", ומה שממלא את מערכת הכוחות נקרא "אור", "אור פנימי" או "בורא", בוא וראה. המערכת עצמה, כשהבורא לא מופיע בה נקראת "שדה", "שדה אשר ברכו ה'", כי יש שם ברכת ה' לתיקון, לקשר בינינו. בשדה הזה יש ממש הרבה חיות רעות, ליסטים וכן הלאה, זאת אומרת, הרצונות הלא מתוקנים שלנו.
ומה אני צריך לחפש בשדה הזה? כמו שאומר ה"יוסף", שיש לו נטייה לאסוף את כל האחים שלו, "את אחי אני מחפש". אני מחפש אותם האנשים שרוצים להתחבר איתי ולהיות יחד באגודה אחת, כי בקשר בינינו אנחנו מגלים את הבורא, את מטרת החיים, מטרת הבריאה, לכן זה נקרא "שדה אשר ברכו ה'". ובמידה שאנחנו מתחברים, אז כל הקשרים האלה מתחילים להחיות בינינו, האורות זורמים מאחד לשני, הבורא מתגלה יותר ויותר בקשר בינינו עד שאנחנו מתחילים להרגיש אותו בפועל, איך הוא מתגלה, איך הוא מפעיל אותנו, איך אנחנו בחזרה מגיעים אליו, ובשדה הזה נעשים ממש יחד לעבודה הדדית עד שאין הבדל בינינו ובין הכוח שממלא בינינו את השדה.
כך אנחנו צריכים לראות את המערכת שלנו, המערכת הזאת שקודם כל צריכה להגיע למצב הזה נקראת "עם ישראל", והיא סך הכול מערכת של המעבר, היא החלק המרכזי, לב המערכת הכללית של אדם הראשון והיא נמצאת במרכז של אדם הראשון, או שהיא נקראת "ראש הפרצוף", אבל יותר נכון לתאר אותה במרכז של המערכת הכללית. ואז ממנה מתחילה להיות יציאה לכל יתר חלקי המערכת של נשמת אדם הראשון. כל החלקים האלה גם צריכים להתחבר ולהתחיל לפעול, זה נקרא "שבעים אומות העולם", שבאים ומתחברים למה שנקרא "עם ישראל".
זה מה שאנחנו צריכים לראות, שהכלי הישראלי האחד הוא כבחינת מעבר לאנושות כולה, כמו שגם בעל הסולם כותב ומסביר לנו בסוף "הקדמה לספר הזוהר". וזה היעוד שלנו, ובמידה שאנחנו עוסקים בזה ומתכוונים בתיקון שלנו להביא תיקון לאומות העולם, נזכה להבנה ולאהדה מהן. ואם אנחנו לא מתעסקים נכון בחיבור בינינו ובלהעביר את הידיעות האלו והשיטה הזאת לאומות העולם אנחנו רק נגלה שנאה מהם, אנטישמיות.
ולכן זה כבר מתגלה ובמצבים המתקדמים, וזה סימן שאנחנו לא מדביקים את הקצב, כי העולם מתפתח הרבה יותר מהר ממה שאנחנו משתדלים להביא את עצמנו ואותו לתיקון.
שאלה: האם בהתעסקות בחיבור בינינו אני בוחר את הסביבה שלי או הסביבה צריכה לבחור אותי?
בעצם אנחנו לא בוחרים, אני לא בסביבה ולא הסביבה אותי. הבחירה היא בחיזוק, כמו שבעל הסולם מסביר לנו, במאמר "הקדמה לתע"ס", אות ד'. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר קח לך. מה זה לקחת? זה להתחזק באותו מקום איפה שהוא מביא אותך. זה המימוש של הבחירה החופשית, ממש להשתדל לתפוס את הסביבה בידיים, ברגליים ובשיניים. להתאחד איתם ברצון, בהבנה, בלב, בכל מיני מערכות של הפצה, של הלימוד, של כל מיני דברים. לבנות כל מיני קשרים כאלה שגם שייכים לגוף ולנשמה ולכל דבר, רק שיקשרו אותך יותר. כי ניתוק בין המצבים הרוחניים, כשאדם נופל לגשמיות, הוא ניתוק מאוד מסוכן, כי אדם יכול לברוח עד שמפספס את הגלגול. ראיתי גם כאלו והרבה לצערי. לפעמים באים אנשים שלא מיועדים בכלל להיות כאן, והם עדיין צריכים להיות באיזה עיגולים יותר חיצוניים, אבל ישנם כאלה שבאים ומסוגלים להיות כאן, אבל לא יכולים להחזיק את עצמם בזמן הנפילה ואז יוצאים. חבל, רואים שכביכול הלך הגלגול.
שאלה: עדיין לא הבנתי מה זה צונאמי פנימי. אני חי עכשיו בתוך מצב פנימי מאוד עמוק, מה זה הצונאמי הזה?
מה זה מאוד עמוק?
תלמיד: כל הנושא הזה שנקרא חיצוניות כבר לא מקבל טעם ואין לו כלום.
ואתה מחזיק חזק בקבוצה?
תלמיד: משתדל להחזיק חזק בקבוצה.
"משתדל" זו כבר מילה [בעייתית].
תלמיד: אני מחזיק חזק בקבוצה.
במה זה מתבטא?
תלמיד: במחשבה, ברצון, בכמה כוחות אפשר להכניס.
כל יום אתה עם הקבוצה?
תלמיד: לא. אבל מצד שני יש את כל החיצוניות הזאת.
מה זה מצד שני? אין מצד שני, יש רק צד אחד.
תלמיד: המציאות זו העשירייה?
כן.
תלמיד: זה המצב שאליו אני צריך להגיע?
כן. לא להגיע, אתה צריך להיות בזה, אחרת איך אתה אומר שאתה בסדר?
תלמיד: אז מה זה כל שאר העולם הזה, בשביל מה אני צריך אותו?
לא צריך.
תלמיד: אבל אני חי בו.
הבהמה חיה.
תלמיד: אז מה עושים עם הדבר הזה של הבהמה שחיה?
תמשיך לחיות, מי אומר לך שלא?
תלמיד: אי אפשר, אין טעם, אין חשק, לא בא, לא מרגישים, כלום.
אז אתה לא כאן ולא שם, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". לָמה? כי לקבוצה אני לא נדבק כמו שצריך, אני לא מממש מה שהמקובלים אומרים, לא מה שאני אומר, המקובלים, אתה יכול לראות את כל המאמרים, לכן אני לא מגיע. והעולם הזה, אני כבר הפסקתי להיות קשור אליו כמו שקודם נהניתי מכסף, מכדורגל, מכל מיני דברים. אז אני לא בזה ולא בזה, זה נקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים", שלא עושה לא את זה ולא את זה, ואוכל את עצמו. ואתה עוד מתגאה במצב שלך.
תלמיד: השכבה החיצונית היא הכרחית לי להתפתחות, אני צריך אותה, מה אני עושה איתה? אני חי, אני צריך לעבוד, יש לי משפחה והכול, היא הכרחית לי?
אתה חייב לדאוג למשפחה, את זה הבהמה שלך דורשת וכך אתה צריך להיות, זה העולם שלנו, זה ביטוי חיצון למה שקורה, אבל יחד עם זה את העיקר אתה צריך לראות כמימוש בתוך העשירייה.
סליחה שאני אמרתי לך את זה בצורה כזאת, אבל זה כדי ללמד את האחרים. אתה דווקא מרוויח כאן, עליך ילמדו.
שאלה: איך אפשר להתרכז במקום בצרות של העולם בעשיית נחת רוח לבורא?
לא, הקבוצה צריכה להזכיר לך כל הזמן, אם אתה שוכח, שכל הצרות האלה באות ממנו. הוא מעורר את הצרות האלו ורק לצורך התיקון, ההתקדמות שלנו. אז מה הבעיה? יכול להיות שיש כאלה צרות שאתה צריך להתגבר עליהן, שאתה צריך לתקן בהן משהו, שאתה צריך גם לפעול כנגד ההפרעות החיצוניות, אבל לצורך התיקון.
נניח מישהו צועק עלי שאני שקרן, שאני זה וזה, וצועק לפני כולם. אם זה בארבע עיניים זה לא חשוב לי בכלל, אבל אם הוא עושה את זה בפרהסיה, אז מפני שאני רוצה להביא את העולם לתיקון, לא בגללי, אז אני משתמש בו כמו במקל. האמת, שאני צריך לנשק אותו, כי הוא צעק עלי לפני כולם, אז בזה הוא מעורר את תשומת הלב של כולם עלי. עכשיו יש לי הזדמנות להסביר, להגיד משהו. זה עולה הרבה כסף למשוך תשומת לב כזו כמו שהוא עשה. יכול להיות שאם זה דרך כלי התקשורת הוא שילם על זה הרבה כסף, אז אני יכול עכשיו להשתמש באותו מנוף, באותו מעשה שהוא עשה כדי להסביר את הדברים ולקדם את העולם לתיקון.
בצורה כזאת אני מושך גם אותו לתיקון, הוא גם פועל, רק בצורה הפוכה. ובלעדיו, בלי שהוא יעשה את זה כך, אני לא מגיע, כי העולם השקרי לא יכול לשמוע אמת, הוא צריך שהאמת תהיה מלובשת בשקר ואז הוא שומע. כך אנחנו קיימים, אין ברירה, אתה מקבל תרופה, עושים עליה ציפוי מתוק, ככה זה בכל דבר. כשהממשלה רוצה להכניס בך משהו היא מתכוונת לטובתך? אבל היא עושה את זה כאילו שהיא פועלת לטובתך. ככה זה. אותו דבר כאן.
לכן בכל דבר אנחנו צריכים לראות יד ה' ובהתאם לזה להגיב יפה. מה זה להגיב יפה? להשתמש לצורך הפרסום של מטרת הבריאה, מטרת החיים, זה הכול. לכן אני לא רואה כעקרון שום דבר רע מסביבי. לפעמים אתה מסתכל על החבר ואתה מקנא בו, ואתה בפנים ממש נשרף מזה, איך הוא מצליח, או שם בעולם נגד מישהו אחר, וכן הלאה, אבל זה מקדם אותך. אם נניח הילד שלי היה בבית ספר והוא לא כל כך היה רוצה ללמוד או משהו, אני הייתי הולך לחברים שלו בכיתה ומשלם להם כסף כדי שיתנו לו דוגמה טובה, ואז הוא ירצה להיות כמוהם. תחרות חייבת להיות. זאת אומרת, אנחנו צריכים לראות בכל דבר שמתגלה כהזדמנות לתיקון. אין רע בעולם, אם היינו רואים, זה ממש כך.
קריין: קטע מספר 6 מתוך ליקוטי מוהר"ן.
"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתקון העולם, ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם."
(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא קמא, סימן ה)
אם נלך קצת יותר לעומק המערכת, אנחנו לומדים שחוץ מהאדם אין אף אחד, כל היתר זו העתקה מהתכונות שלו. זאת אומרת, מה אני רואה כאן? אני רואה נגיד 400 איש שיושבים כאן. בעיניים שלי אני רואה, אבל באמת, אלה תכונות שלי שכך מתוארות עכשיו כלפי, לעומתי, כדי שאני אתקן אותן, ואביא אותן ביחס שלי אליהן, לבפנים. יש בי תכונות שלי, אני צריך להביא אתכם, עד כמה שאני בכל זאת מרגיש אתכם זרים, אני צריך להביא אתכם כאיש אחד בלב אחד, בתוך ליבי. זה בעצם התיקון השלם, שאין בעולם חוץ מאדם אחד. ומי זה? כל אחד יכול להגיד, זה אני.
אחר כך אנחנו נראה למה זה כך, ואיך זה מסתדר. זה באמת נכון, אנחנו רק לא יכולים לראות את זה בצורה רוחנית. ברוחניות זה לא קשה, לגמרי לא. זו מין התקשרות כזאת של הבריאה, שאתה רואה אותה, גם שאתה לבד, וגם שכולם יחד. אז הוא אומר כך, צריך אדם לומר, כל העולם לא נברא אלא בשבילי, שזה אני. כל העולם נברא שאני אתקן אותו, אחבר אותו, והוא יהיה קיים בי כמערכת אחת פנימית שלי. "נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתקון העולם", כי זה שלי, שלי כדי לתקן. "ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם." אני חייב להרגיש שזה אני.
סדנה
איך אני מגיע למצב שרואה שכל העולם, לפחות העשיריה, היא שלי, שאני בולע ממש את כל החברים, ומרגיש שבי הם נמצאים, זה שלי, זה אני. לא אחד ושני ושלישי, כל הפרצופים וכל צורות האופי וכל הדברים, כמה שאני על כל אחד יכול להעביר ביקורת, זה שלי. אני אשתדל להתייחס לכל אחד ואחד שהוא הפנימי שלי. וסתם אני רואה אותם באיזה עיוורון, באיזו דמות שקרית, כאילו מחוצה לי. כמו שאנחנו יודעים, העיניים שלנו זה לא מה שרואים בחוץ. אנחנו תופסים משהו בפנים, בתוך השכל משהו אחר לגמרי ומבחוץ אנחנו לא יודעים מה קורה. איך אנחנו, אם כך, מגיעים למצב שכל החברים נמצאים בתוכי ממש, ומבחוץ אין כלום? אל מי אני מתייחס בחוץ, ומי אני מדמיין בהאגו שלי?
*
קריין: קטע מספר 7 מ"באר מים חיים", "פרשת תרומה".
"ישראל המה המקבלים בראש וראשונה את כל ההשפעה ומאִתם יתחלק לכל העולמות, ועל כן נקראים ישראל, שהוא "לי - ראש" כלומר שהמה בבחינת הראש לקבל הברכה בראשונה ואחר כך לשאר באי עולם."
(באר מים חיים. פרשת תרומה, פרק כ"ה)
כאן אנחנו רואים, גם לטובה, וגם לרעה כאילו. אנחנו צריכים להתגאות בזה שיש לנו תפקיד, להתגאות בזה שאנחנו כנראה מסוגלים להעביר את שיטת הבורא לכל הנבראים. מסוגלים כנראה לחבר את כול הנבראים דרכנו לבורא, וכך להתחבר ולחזק ולממש את התפקיד. יכול להיות שזה קשה, יכול להיות שזה לא כל כך נעים. בצורה הגשמית ודאי שיותר טוב לחיות באיזה מקום אחר, שקט, ולא להיות יהודי, מצד אחד. מצד שני, אנחנו צריכים להבין שאם הבורא בחר אז אתה חייב לקיים את זה. ואתה צריך להגיע גם למצב שמה שלא יקרה, אתה מודע ומודה על זה שניתן לך התפקיד הזה. אתה חייב לבצע אותו ובאמת להתגאות בו.
להתגאות לא בצורה שאתה מתגאה על אחרים, אלא מתגאה בתפקיד שאתה מכניס בו את כל הנשמה ומבצע. גם לטובה וגם לרעה, כביכול, אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה, לא בצורה יפה, טובה ולא בצורה רעה. אנחנו רק צריכים להתעלות מעל הרגשות האלה ולראות בכל הדברים האלה רק סימנים. כמו נניח סוס שמרגיש את המושכות שמכוונות אותו ימינה, שמאלה, שמאלה, ימינה, וככה זה. אנחנו צריכים רק להודות על הסימנים האלו, הפקודות האלו שאנחנו מקבלים אותם דרך רגשות שונים, מצבים שונים ולהתנזר קצת מתוך איך שזה מתקבל בתוך הרגש שלנו, ולקבל אותם בצורה מטרתית.
ולכן אנחנו ראש, אנחנו חייבים כמה שיותר מהר להגיע לתפקיד של ראש. לראות בעצמנו את התפקיד הנעלה הזה, ובאמת זו אחריות גדולה, ובהתאם לזה העבודה יותר קשה. אין ספק. אבל הכול מדובר כלפי המטרה הסופית. אם כל הזמן עובדים על גדלות הבורא וגדלות המטרה הסופית, אז אנחנו רואים עד כמה הגורל שלנו הוא גורל מיוחד, נתנו לנו תפקיד מיוחד. וזה כולל את כל החברים שלנו בכל העולם. ואנחנו מאוד שמחים שיש לנו כבר קבוצה גדולה עולמית, וילנוס, בלטיה, טביליסי, אלמאטה, סולט לייק סיטי, וולפראיסו, צפון אמריקה, יונייטד וי ג'י, ניו יורק, ועוד הרבה קבוצות.
נקווה מאוד שבקשר כזה אנחנו כן נהיה ראש לכל האנושות כדי למשוך אותה לתיקון. וכמה שיותר מהר בקשר בינינו לאבד את הרגשת העולם הזה, ולהגיע לדרגות שמרגישים את עצמנו כדרגות רוחניות.
שאלה: אתה העברת את החיבור מכל העולם. אני חושב שפה נמצא באמת חלק גדול מהלב של כל העולם. יש פה חיבור מדהים של הקבוצות. הנה רבדים, אשקלון, קרית גת, רחובות, ראשון, באר שבע, וזה הבית של שמשון. והעשיריה המובילה של פתח תקווה.
עכשיו אני מבין למה אין לי כאן תלמידים היום, כולם שם. יפה.
תלמיד: אני חושב מה שקורה פה זאת יריית הפתיחה לקראת הכנס הגדול, התפעלות אדירה. לגבי ערב האיחוד, זאת הייתה ירייה למעשה, וזה יוביל לכנס הגדול וכנס הערבה ואני סמוך ובטוח שאנחנו ננצל את זה כמקפצה ונגיע באמת למטרה בעזרת ה'.
מצוין, נעים לראות את כולכם יחד, מאוד נעים.
שאלה: מתוך המקום של החיבור, באמת אי אפשר לתאר אותו במילים, רק כשנכנסנו לפה, כל חבר שאתה רואה, כאילו נדלק לך איזה אור. מהמקום של החיבור, איך אנחנו לוקחים את זה למקום של בקשה לקראת הכנסים הגדולים שאנחנו עומדים לעבור בפברואר, במקום שמעלים את הבקשה הזאת לעליון ושזה ירד וישטוף את כל הארץ, איך עושים את זה בצורה הכי טובה, הכי נכונה מתוך החיבור הזה?
אני נכנס לאינטרנט, קורא כמה מקורות על המצב בעולם וזה מדליק אותי, זה מדליק אותי. אני רואה עד כמה הבורא מקדם את האנושות כולה קדימה. האם אנחנו מתקדמים לפחות באותו קצב? אם אנחנו נתקדם באותו קצב, אז איכשהו אנחנו צריכים להיות לפני זה, כראש שהולך קדימה, לפני.
אני רואה שבינתיים אנחנו נמצאים בפיגור. העולם מתקדם הרבה יותר לתיקונים, לחוסר תיקונים אבל זה לתיקונים, זה גילוי בינתיים של האחוריים, גילוי הרע. ואנחנו צריכים לכן להדביק את הפיגור שלנו ולהיות המובילים, לעשות מעצמינו ראש לכל ההתקדמות הזאת.
לכן אני כל הזמן דואג לזה, ממש כל הזמן. אני כבר לא יודע מה לכתוב על זה, כאילו דברנו, אבל סך הכול חייבים אנחנו לברר. ובמיוחד אנחנו עוד צריכים לקדם את עצמינו להיות ראש. הבורא דואג לכללות העולם ומקדם אותו, אפילו יש לי בפנים הרגשה שהייתי עוצר את זה, אם אפשר כך להגיד, שהבורא מקדם והייתי ממש עוצר.
כי ההתקדמות של העולם היא מדי מהירה ממש, אני לא חשבתי. וכל הזמן בקצב, בהתקדמות גיאומטרית, אקספוננציאלית. ממש מיום ליום כפול, כפול, כפול מקודם, ולכן אנחנו צריכים להדביק את הקצב הזה.
ביום ראשון יש לנו ערב איחוד ואחר כך אנחנו מתקדמים ומתקרבים לחיבור בכנס הגדול, ואני מאוד מקווה שבין האירועים האלו אנחנו ממלאים את הזמן שלנו גם באיחוד. העיקר מה שאנחנו צריכים, באמת לבנות מעצמינו כלי שנקרא "ראש" להתפתחות הרוחנית של העולם.
ואנחנו יודעים איך לעשות, יש לנו לזה את כל האמצעים, רק צריכים למממש. מימוש הוא בחיבור בינינו בצורה מקסימלית של כל אחד ואחד. נקווה שנצליח בעזרת ה' ואז אנחנו נוביל את כולם. לכן אני מאוד מאוד שמח לראות את אשקלון בחיבור כזה, זה סימן טוב.
שאלה: מפה, מתוך הלב של כל החברים כאן, אנחנו שולחים קריאה לכל החברים בארץ להגיע ביום ראשון, משם תצא תפילה אמתית שאני חושב שתשמע. תודה לכולם.
גם לכם ולכולנו יחד.
קריין: קטע מספר 8 משפת אמת, ספר שמות.
"בני ישראל נעשו ערבים לתקן כל העולם בכח התורה. וזה שנאמר להם "כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש", והאמת כי הכל תלוי בבני ישראל. כמו שמתקנים עצמם, נמשכין כל הברואים אחריהם."
(שפת אמת. ספר שמות, פרשת יתרו)
שוב מזכיר, "בני ישראל". "ישראל" נקרא ישר-אל, כל אדם ואדם שנמשך לחיבור עם הכוח עליון, עם הבורא, על ידי חיבור עם כולם, עם כל האנושות, נקרא "ישראל".
תלמיד: אנחנו שמחים מאוד להיות כאן ביחד. הגיעו הרבה חברים לתמוך מרומניה ומבולגריה ומישראל.
באמת קבוצה גדולה, נקווה שזו תחילת הקבוצה המקומית.
קריין: קטע מספר 9 מתוך בעל הסולם "הערבות".
"מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוה הזו של אהבת זולתו, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהוא דביקותו ית'."
(בעל הסולם. "הערבות", כ')
זאת אומרת על ידי חיבור עם האחרים צריכים להגיע ממש לאהבה. לאהבה זה נקרא שאני מחליף את הרצונות והחסרונות שלי ברצונות ובחסרונות של האחרים ואני ממלא אותם והם ממלאים אותי וכך אנחנו מגיעים לחיבור השלם, המלא, עד שהופכים להיות לרשת קשר כזאת שנקראת "מערכת דאדם הראשון", "כאיש אחד בלב אחד".
קריין: קטע מספר 10, מתוך בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות".
"האומה הישראלית הותקנה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על-ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות."
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
במידה שאנחנו משיגים את הקשר שלנו עם הבורא, במידה הזאת הקשר הזה יועבר דרכינו לכל יתר חלקי המערכת שנקראים "אומות העולם". ולא יכולים לקבל את זה מחוצה לנו, אלא אם אנחנו לא מעבירים להם אותו החלק שהם צריכים לקבל. זאת אומרת, התגלה בהם רצון לקבל יותר גדול ממה שאנחנו יכולים להעביר להם, אז הם באים כדי להשמיד אותנו בצורה הגנתית, שאין בנו צורך בעולם. ואם ההיפך, אנחנו מעבירים להם את מה שהם צריכים ועוד יותר, אז הם יותר מכבדים אותנו, את הראש, ותומכים שאנחנו נגדל, בזה שמתוכם יכנסו לראש, למערכת שלנו יותר אנשים מהגוף.
העניין של המעבר הזה מישראל לאומות העולם הלוך וחזור, כל זה תלוי בכמה שישראל מצליחה להעביר את מה שהיא צריכה לאומות העולם. אם היא מצליחה, אז יש איזה איזון ביניהם. ואם היא לא מצליחה, אז אומות העולם, אותו חלק שבעם ישראל הם הולכים להשמיד. ולכן צועקים המקובלים באיזה תקופות, "תלמדו חכמת הקבלה", כי אחרת זו תהיה השמדה. וזה באמת כך. וההיפך, אם ישראל מצליחה להגביר השפעתה לאומות העולם, להסביר להם ולספק אותם במה שצריך כדי להיות קשורים נכון בצורה מאוזנת, אז יש בהם קשר, ויש אם כך צמיחה עד כדי כך שאומות העולם באות ומתחברות לישראל. גם זה קרה בהיסטוריה.
אז צריכים אנחנו להבין שיש כאן קשר דינמי. הכול תלוי בתפקיד בין עם ישראל לבין אומות העולם וכדאי על זה לחשוב, אפילו לכתוב, כי אנחנו נראה את זה בחוש ממש בפועל בימינו בקרוב.
שאלה: אנחנו אולי כאן קצת מצליחים להבין את זה, אבל יש בזה גם משהו הגיוני שאפשר ממש לצאת עם זה החוצה?
כן, ודאי.
תלמיד: אז האם תוכל קצת לפרט את זה ברמה שבה נוכל לראות את ההיגיון?
זו מערכת. המקצוע שלי זה מערכות, זה קיברנטיקה, אז אני מרגיש את זה ממש בתוך הבטן שלי, איך שזה עובד. אבל רק תבין שיש לך ראש ויש לך גוף, שניהם קשורים זה לזה ואתה לא יכול לעשות כאן שום דבר, זה בא מלמעלה. אם הראש מספק הכול לגוף, יש ביניהם איזון מסוים ואז הם פועלים יותר, פחות, פחות, יותר כדי לעורר את עצמם להתקדמות. לא שבאים כדי להסתיר זה את זה, כדי להרוג, כדי להשמיד או משהו, לא, אלא מעוררים בכל אחד חסרונות אבל כדי להתקדם, להתקדם בדינמיקה אורגנית כזאת בניהם המחוברת יחד.
אם הראש לא מספק את מה שהוא צריך לספק לגוף, הגוף כביכול מרגיש שהוא גדול לעומת הראש הקטן, או שהוא טוב יותר, כי הוא מוכן כביכול להתקדם והראש לא מוכן. ואז הגוף כאילו בא לאכול את הראש, הוא לא צריך את הראש הזה, הוא ממש שונא אותו, כי הוא לא מתפקד כמו שצריך וההיפך, אם הראש מספק לגוף יותר ממה שהגוף רוצה, אז הגוף גדל על ידי זה. על ידי מה הוא גדל? מזה שהוא נכנס לתוך הראש ומביא לראש כוחות חדשים, כדי שהכוחות האלה יקשרו ביניהם, שתהיה קומוניקציה ביניהם נכונה מהראש לגוף.
לכן אין לנו ברירה, כמה שאנחנו נתפקד יותר נכון ללא שום גבולות, כמו שבעל הסולם אומר, מעכשיו והלאה אין שום איסור על פרסום חכמת הקבלה, על ההפצה, על תיקון העולם אין שום גבול, עד הסוף, תלכו לכל הכיוונים רק שזה ייכנס לתוך עם ישראל ולאומות העולם, אחרת זה יהיה ההיפך. ואנחנו ראינו את זה בהיפך. הוא מתכוון לזה שהיינו עדי ראייה במה שקרה בדור הקודם.
תלמיד: והגיון בזה שאנחנו ראש כפי שהמקובלים אומרים. איך אנחנו אומרים את זה ברמה הגיונית, שישראל זה "ישר א-ל"?
ישראל זה לא ישר א-ל. אנחנו ישראל בינתיים מבחירה שמלמעלה, אבל לא מבחירתנו מלמטה, לכן אנחנו נקראים "ישראל" בצורה גשמית, אבל לא בצורה רוחנית.
תלמיד: הסברת תהליך מאוד הגיוני, גוף וראש שלא מתפקדים ביחד זה מתגלה. אבל איך אנחנו מסבירים לאנושות או אפילו לעם ברמה הגיונית, שאנחנו הראש?
תתחיל. אל תגיד שאתה ראש, אף אחד לא רוצה לשמוע את זה. הם אומרים את זה בצורה עקיפה, כשהם אומרים "שאתה אשם בכול". בזה הם אומרים שאתה חשוב, שאתה גדול, שאתה חזק. איך יכול להיות, כמה אחוזים מכל האנושות הם יהודים? אפס פסיק אפס אחד. איך יכול להיות שזה עושה צרות לכל העולם, שזה חשוב מכל העולם, שאם תעקור את זה, אז לכל העולם יהיה טוב. איך יכול להיות? הם אומרים את זה. אתה לא צריך להגיד, זה ברור.
תלמיד: אני התכוונתי, איך אני מסביר את זה לעם ישראל, לא החוצה. כי עד היום אנחנו רואים תהליך הפוך, אנחנו רואים איך אנחנו מנסים להיות אירופאים, אמריקאים.
לעם ישראל אתה יכול להסביר את זה דרך אנטישמיות, אחרת לא. עם ישראל מבין רק דבר אחד, שונאים אותנו, ועכשיו אנחנו מגיעים למצב ששונאים יותר ויותר. צריכים לעבוד על הקטעים האלו שמופיעים בכל העולם, ומיום ליום זה מתגלה בצורה נוראית יותר ויותר. צריכים להראות את זה לעם ישראל, צריכים להסביר מהי הסיבה ומהי התרופה כנגד זה, וכך מתקדמים. כך מושכים אותם לתיקון. ושאין תיקון אחר, אלא חיבור בינינו.
תלמיד: אתה בעצם אומר, שדרך ההסבר הזה של האנטישמיות שאותו אנחנו מסבירים כפי שאנחנו לומדים, עם ישראל יבין שהוא ראש?
אני הולך יחד עם זה שבורא מביא לי. הוא מביא לי אנטישמים, כדי שאני בלהסתמך עליהם אביא את עם ישראל לתיקון.
שאלה: ואז תרד התובנה הזאת שאנחנו הראש, ושאנחנו אלו שבעצם לא בסדר?
כן, אנחנו לא מתפקדים. לי אין שום טענה אישית לאנטישמים, לא. שאני נוסע עכשיו לאמריקה, אני רוצה להיפגש דווקא עם כמה ראשים מהאנטישמים שם. זה יכול להיות לטובת ההסבר, לא שלהם אלא של היהודים, כי להם אין מה להסביר. אני לא רוצה לפעול כדי לרכך אותם, לתקן אותם או למשהו, זה לא יעזור. אם הם יקבלו הפעלה נכונה מישראל זה ישפיע, אם הם לא יקבלו מישראל, זה לא ישפיע. אני לא הולך להסביר להם משהו, אני הולך לדבר איתם כדי להשפיע על הראשים של קהילה יהודית. זו המטרה. רק שתבינו שגישה חייבת להיות כזאת, כי אנחנו ראש בכל זאת. אם מגיע מאתנו לאומות העולם, מגיע, אם לא מגיע, אז העולם מגיע לצרות, עד מלחמת עולם.
תלמיד: חברים מקוסטנזה מדווחים שיש התאספות מרומניה, בולגריה וישראל שם, ושהערב תהיה הרצאה פומבית בעיר קונסטנזה.
איך נוכל לארגן את עצמנו פנימית וחיצונית, כך שהקהל שיגיע היום ירגיש את החיבור בינינו?
קודם כל לחשוב על החיבור. טוב שהם אמרו לנו, כדי שאנחנו נחשוב על החיבור ביניהם ועל הצלחתם כולם. אז כל העולם ששומע אותי, בוא נחשוב על זה שהם יצליחו בקונסטנזה ויהיה להם שם היום קהל גדול, שמתוכו תהיה קבוצה שאותה אנחנו נשמח לראות כל הזמן על המסכים שלנו, בשיעורים שלנו. אנחנו מאוד מאוד נשמח בזה. בהצלחה חבר'ה, לחיים.
קריין: הפרק הבא הוא חשיבות ההפצה בימינו לעם ישראל, קטע מספר 11 מבעל הסולם, "כתבי הדור האחרון".
"מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'."
(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
זאת אומרת, המטרה נשארת אותה מטרה, אנחנו חייבים להשפיע לבורא כמו שהוא משפיע לנו לפי אותה דוגמה שמסביר לנו בעל הסולם במשל האורח ובעל הבית. כמו שבעל הבית מתייחס אליי, כך אני צריך להתייחס לבעל הבית, ואז אני מגיע לדרגתו של בעל הבית, למצבו של בעל הבית, נצחיות ושלמות של בעל הבית. זה מה שבעל הבית רוצה שאני אשיג. לא שהוא צריך את הכבוד ממני ואיזו אהבה ממני, לא מדובר על מונחים אגואיסטיים, אלא הוא רוצה שאני אגיע למצב שלו כי אין מצב יותר שלם.
ולכן אנחנו צריכים בכל הפעולות שלנו כמו שהוא אומר "מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות הרבים שיגיעו לדבקותו בו." זה מעניין. נניח יש כאן מישהו חלש, כזה שלא חושב שהוא יצליח. אתם רואים, גם אם יש לאדם מלא כוחות בחוץ, אבל יש הבדל בין מה שבחוץ ובין מה שבפנים.
זה פלא, אם אדם לא חושב שהוא יצליח בעבודה הרוחנית שלו להגיע לדבקות בבורא, הוא יכול לעזוב את זה ולהשקיע את עצמו בלקרב את האחרים לדבקות בבורא. בהפצה, בנתינת שיעורים, הרצאות, פיזור החומר, עבודה באינטרנט, לא חשוב מה. אתה משפיע על כולם, על כל העולם להסביר להם מה מטרת החיים, מגמת החיים, במה אנחנו צריכים להיות דבוקים, ממש כך. וזה שווה לתיקון הנשמה שלך.
כאן השאלה, למה? זה פשוט אותו דבר. רק ישנם כאלה שיכולים ללכת בצורה ישירה לדבקות בבורא, והאמת, הדרך לא כל כך מוצלחת בצורה ישירה, אבל אם אתה מקדם לזה את כל העולם, בטוח שתצליח ותצליח בזה לתקן את עצמך. לא שאתה עוזב את עצמך וממש מקריב את עצמך למען תיקון העולם, לא, אלא אתה עושה את התיקון הזה בצורה יותר מוצלחת ובטוחה. כתוב שזה בטוח יותר, שאם הוא משפיע לאחרים ודרכם, בזה הוא בטוח. יש דבר כזה. ובצורה כזאת מתקדמים.
לכן "מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות." רק עליו "או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'." אני בעד השני. בזמננו, במצבנו ככה זה. התיקון הוא התיקון הכללי, ולכן עד כמה שמקדמים את הרבים מצליחים יותר גם בתיקון הפרטי.
שאלה: בתחילת השיעור אמרת שצריך להרים עשיריות בכל העולם ושזו התקווה שלנו. מה זה נקרא להקים עשירייה שכבר משפיעה על המציאות והאנושות?
אנחנו צריכים פשוט בכל מקום לראות איך אם יש לנו חברים, אפילו אחד, לא חשוב אם זו עשירייה, אפילו אחד, אבל שיהיה מחובר לאחרים דרך כל צורות הקשר, ושאנחנו נחשיב אותו כחבר בעשירייה הכללית שלנו. לכן אם יש שם במקום כמה מקומיים שיהיו קשורים אלינו וכך נתחבר.
שאלה: במה הכלי העולמי צריך לתמוך בכלי הישראלי ובמה הכלי הישראלי צריך לתמוך בכלי העולמי, ומה הקשר הנכון בין השניים?
אין לנו קשר נכון בין השניים, אלא אנחנו אחד, הכלי הישראלי והכלי העולמי זה אותו ראש של נשמת אדם הראשון ואי אפשר לחלק בין זה לזה. זה לא חשוב שהם בספרד ואנחנו בישראל. תראה כמה קבוצות יש לנו, קונסטנצה, קייב, קרפטים, אילת, ברלין, טבריה, אורלנדו, פורטוגל, ניו יורק, מוסקבה, טורונטו, אורל, מה שאתה לא רוצה, כולם שייכים לראש הפרצוף הכללי, ולגוף הפרצוף אנחנו בינתיים לא מתייחסים, הם מחוצה לנו.
אלא אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, שבזה שאנחנו נמצאים בקשר, באיחוד שלנו, אנחנו גם עושים את זה לטובתם, אנחנו מכינים את עצמנו לשרת אותם. כי תכנית הבריאה, תזכרו את זה, צריכה להתממש דווקא בכל אומות העולם וישראל הם המעבר בלבד, ואין לראש שום שייכות וקיום בפני עצמו אלא רק לשרת את הגוף.
ולכן, בזה שאנחנו הופכים להיות ראש הפרצוף אנחנו גם מרגיעים בזה את כל אומות העולם כי הם מרגישים שהם החשובים ואנחנו משרתים. אין לי מילים כרגע להביע, אבל הם יותר חשובים, הם הופכים להיות החשובים. ברגע שהם יתחילו לקבל מאיתנו את ההזנה והאור העליון יתחיל להתממש בהם, אנחנו נגלה איזו פריחה יש בכלי שלא קיימת אצלנו. נגלה שכל מה שיש בראש, בפועל מתגלה בגוף, ולכן שם אנחנו נראה את הצלחתנו ועד כמה פתאום הכול פורח. איפה זה מתגלה? שם, אנחנו רק כמעבר. ממש לראות במילה הזאת "מעבר" גם משהו דליל.
שאלה: כשכל אחד מאיתנו כפרט מתוך הכלי הישראלי והעולמי מתפלל עבור כלל המערכת עד כמה זה מועיל ומשפיע באמת עבור המערכת, אם זה יוצא מתוך אדם אחד מבלי שתהיה לו עשירייה פיזית?
אנחנו צריכים להתפלל עבור כל העולם, אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כחשובים בנטייה לכל העולם, כהכרחיים, מוכרחים לרפא את העולם. הכול עלינו.
שאלה: אנחנו דיברנו על זה שאנחנו כל הזמן באיחור, והראש לא מספיק אחרי הגוף. האם הייתה פעם כזאת דוגמה בעולם שהראש עמד במשימה שלו בצורה ראויה?
לא, אף פעם לא היה דבר כזה. כי בכל הזמנים הקודמים, בזמני בית המקדש הראשון ושני, אנחנו לא היינו ראש כלפי העולם, זו הייתה התפתחות לישראל בלבד, לעלות, לרדת, לעלות, לרדת, לאבד את הכול, להתחבר עם העולם. זה נקרא "גלות 2000 שנה". והיום אחרי גלות של 2000 שנה שהיא כבר הסתיימה, ישראל באים לאיחוד, לחיבור בינינו. זה ישראל שכבר שייך לכל המדינות, לכל העמים, לכל מי שמרגיש את עצמו שייך לתיקון העולם, הוא נקרא "ישראל". זה כבר לא אותו ישראל שהיה פעם.
גם שם היה ישראל שנעשה מכל אומות העולם, אבל היום זה ישראל שנעשה מכל אומות העולם דוגמת אותה פעולה שעשה אברהם, זה מה שאנחנו עושים. ואנחנו היום צריכים לעצב את הראש הנוכחי שלנו לתיקון העולם. אמנם אנחנו משתמשים גם בעם ישראל במשהו, כי דרכם זה עובר, אבל אני לא חושב שהם ישתתפו בזה יחד איתנו. זאת אומרת הכיוון שלנו הוא לכוון את עצמנו לתיקון העמים, לתיקון כל אומות העולם ולא קודם כל לתיקון עם ישראל הגשמי, מכל שכן בארץ ישראל הגשמית. לא, זה לא נכון, גם אין לנו זמן לזה, אנחנו צריכים לראות איך הבורא מכוון אותנו לתיקון.
קריין: קטע מס' 12 מבעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה".
"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עִמָהם בפרהסיה בפני כל עם ועֵדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה... וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה, אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור."
(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")
שאלה: אני רוצה להתייחס לקטע מספר 11, אני חושב שהוא מאוד חשוב. כתוב שם ש"מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות." מי יזכה לדבקותו?
יזכה מי שיקיים מה שכתוב שעליו לקיים.
תלמיד: אומות העולם יזכו לדבקות?
אומות העולם יזכו לדבקות. למה יש לנו חובה לזכות את הרבים? "או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'." "רבים" הכוונה אומות העולם בכלל, בכולם.
תלמיד: אנחנו למדנו כל הזמן שבעצם כל העבודה נעשית בראש, לא בגוף. נכון?
כן.
תלמיד: צריך להבין יותר לעומק. זאת אומרת הגוף לא צריך להיות דבוק לבורא, הראש צריך להיות דבוק לבורא.
לא, "גוף" זה רצונות, "ראש" זה חשבונות.
תלמיד: ומה זה הגוף הזה, אומות העולם?
רצונות, רצונות של כולם.
תלמיד: מי זה המקובל שיהיה באותה תקופה בגמר התיקון?
אתה.
תלמיד: מה עם כל העולם?
אתה. אדם צריך להגיע למצב שהוא כל הזמן כנראה מיואש מכוחותיו עצמו אבל זוכר, "אם אני לא מצליח בצורה ישירה להגיע לבורא, אני אפעל בכל הכוח כדי לדחוף את כל האנושות להגיע לזה, אפילו בכמה צעדים. זאת הזכייה שלי, זה התפקיד שלי" . כדאי לכל אחד ואחד לזכור זאת.
תלמיד: זאת אומרת אני לא צריך לחשוב בכלל מה ייצא לי באופן אישי, אלא אני צריך לדחוף.
ייצא לך שעד כמה שאתה דוחף אותם, בזה אתה גם מצליח בצורה אישית, למרות שאתה לא חושב על זה. למה? כי כשאתה מתכוון להגיע לבורא, לתועלת ה' יתברך לבדו, בקפדנות, אתה מגלה שאתה לא מסוגל, כי אתה מערב תמיד את האגו שלך. מה שאין כן אם אתה דוחף את האחרים זו פחות בעיה, כי אתה דואג להם. אפילו שכשאתה דואג להם בצורה לא נקייה, כי יש כאן אגו להצליח, בכל זאת אתה דוחף אותם ודרך זה שאתה דוחף אותם, בזה הכוונה שלך מתנקה.
תלמיד: רק ההפצה היא זאת שתביא אותנו לדבקות?
כן. נקודה.
קריין: קטע מספר 13 בעל הסולם, עיתון "האומה".
"צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית הן בנוגע מפרט לפרט והן מהפרטים אל הכלל; ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות שאנו רוצים לעשות בשדה זו."
(בעל הסולם. עיתון "האומה")
קריין: קטע מספר 14 מתוך בעל הסולם, "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות".
"כתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה, וכן אמרו ז"ל המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכונה גדולה להורותינו שרק המאור שבתוכיותה כתפוחי זהב במשכיות כסף, בה צרור זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, שהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה."
(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ה)
לרבים.
קריין: קטע מספר 15, הראי"ה קוק, "עקבי הצאן".
"השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות לכלל העם."
תלמיד: קטע מספר 16 מתוך בעל הסולם, "שופר של משיח".
"יש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה", דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת. וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל."
(בעל הסולם. "שופר של משיח")
שאלה: שמעתי שאמרת לאחד התלמידים שמי שחושב שהוא לא ישיג את הרוחניות בדרך פנימית, ישירה, צריך לצאת להפצה בכל הכוח. מה זה אומר, אנחנו צריכים להיות מורי דרך כמוך?
כן ודאי, כל אחד צריך להיות יותר ממני. אני אומר בשיא הרצינות. האם אני לא דוחף אתכם להפצה?
תלמיד: אבל אתה השגת קודם משהו פנימי?
לא נכון. זאת ההערכה שלך, זה לא נכון. אני תמיד אומר שמה שאני השגתי, השגתי על ידי זה שקודם כל הבאתי תלמידים לרב"ש, טיפלתי בכל מה שאפשר באותו מקום שלומדים, כתבתי והדפסתי ספרים ונתתי הרצאות. וכל מה שעשיתי, עשיתי. מה יש לי מזה שאני מפיץ את זה לכל העולם, חוץ מזה שאני מקבל אחר כך קללות? מה יש לי מזה?
אלא אני אומר לך, כדאי שיקללו אותך, שיצעקו עליך, לא חשוב מה יהיה, כי על זה שאתה מפזר את החומר הזה, אתה מרוויח רוחניות, וזה הרבה יותר מכל הגשמיות. אפילו שאתה בדרך מקבל נזיפות, איזה משהו, אז מה? זה העולם, ברור שזה שככה. אני דווקא רואה את זה בעין יפה.
תלמיד: תודה. לחיי המורים שבדרך.
כן. עד שתצליחו.
שאלה: אתמול בקישינב היתה הרצאת הכרות עם חכמת הקבלה, היו מאה וחמישים איש ואת האירוע הציגו בטלוויזיה במולדובה.
תיראו תיראו, כדאי לנסוע לשם, כאן אנחנו לא נזכה שייראו בטלוויזיה, אולי כן, אבל לא הרצאה. יפה קבוצת מולדובה, טוב מאד.
שאלה: היינו כבר ממש בהרגשת ערב האיחוד של יום ראשון, איך אנחנו נכנסים לשיעור זוהר עם עוד יותר הרגשה של ערב האיחוד?
לאו דווקא צריכים ללמוד שיעור זוהר, אני מוכן ללמוד כל דבר שתרצו, אבל שיעור כדאי שיתקיים. זה זמן שבאמת אסור לנו יותר לבזבז, מה שתחליטו, אתם תבררו ביניכם, תע"ס, "כתבי בעל הסולם", "כתבי רב"ש", זוהר עצמו, לא חשוב לי.
אנחנו מתקדמים למצב שאנחנו נסיים את הזוהר, אחר כך אנחנו עומדים להדפיס את הספר "תיקוני הזוהר", ונתחיל גם ללמוד אותו, שם יש תיקונים מאד יפים, שהמקובלים מדברים על זה הרבה. וזהו, יש תכניות.
אני חושב שאנחנו צריכים לעשות איזה דיון, אבל זה במידה שאתם תהיו מעורבים עם מה שקורה בעולם, עם מה שקורה באנושות, עם מה שקורה לקראת התיקון כלפי עם ישראל, כלפי הצרות שהעולם מגלה וכן הלאה. כשאתם תהיו יותר מעורבים בזה, אז נוכל גם לדבר על הפעולות שלנו, איך אנחנו יכולים להגיע לכל האנושות ולטפל בהן.
נכון שעד היום חוץ מכמה אנשים שכותבים בשפות זרות, אנגלית, ספרדית, רוסית, אין לנו יציאה לקהל הרחב העולמי ויש לנו ארבע שפות בסך הכל וזו בעיה, אנחנו נמצאים כאן ממש בפיגור. הפנייה אלינו מאומות העולם, היא הרבה יותר חזקה מאשר מאתנו לאומות העולם וכאן אני רואה מצב לא טוב. הבורא מראה לנו עד כמה שאנחנו לא לוחצים לכיוון הנכון, לכיוון ההפצה הרחבה, כי אין לנו יותר מה לעשות, רק להפיץ את שיטת התיקון, מטרת התיקון וזה אנחנו לא עושים.
כנראה שצריכים לעשות עוד יותר, יש לנו הזדמנות ואנחנו לא מממשים אותה, ולכן מקבלים בחזרה לחצים כאלו. אני מאוד מקווה שהלחצים האלו לא יבואו אלינו ישירות, זאת אומרת לבני ברוך. זה מה שאני מאוד מקווה שככה יהיה, שייתנו לנו רגש, שכל ויכולת לפעול נכון כלפי כל אומות העולם, להביא להם את שיטת התיקון.
אני לא הולך להסביר להם שהם לא צודקים, הם צודקים במאה אחוז. אנחנו צריכים רק להביא להם את התמונה הנכונה של העולם ושל התיקון שלו. ואז דרך זה נגלה יחס מהבורא כלפינו גם בצורה אחרת. אנחנו צריכים לרוץ לפני העגלה כי אנחנו ראש, ואנחנו צריכים להיות בראש.
שאלה: יש קשר בין עבודה פנימית להפצה, מה זו עבודה פנימית ומה זה הפצה בגדול?
אין כל כך קשר.
שאלה: אז איך תגיע להפצה טובה אם לא תעשה עבודה פנימית על עצמך?
היה בעל הסולם, היה הרב קוק, היו כאלה ענקיים ומי אנחנו לעומתם?
שאלה: מה אתה תפיץ אם אין לך עבודה פנימית?
כמה שאני יודע, אני יותר קרוב לעם מהם. אפילו בעל הסולם כמה שביקש, "תורידו אותי מהמדרגה שלי הרמה, אני רוצה להפיץ לעולם", עשו [זאת], אבל בכל זאת היה לו מאוד קשה. ואנחנו כן יכולים, אנחנו יותר קרובים לעם.
שאלה: במה אנחנו מפגרים אם כך?
בזכות זה שאנחנו מפגרים בראש ובלב, ובזכות זה שאנחנו מפגרים בזמן, אנחנו כן יכולים להגיע לעם ישראל ולעולם ולהפיץ את שיטת התיקון. הצורך לתיקון, למה התיקון, אנחנו יכולים את זה לעשות והם לא. שוב אני אומר, לכיתה א' אתה לא צריך פרופסור אקדמי זוכה פרס נובל, אתה צריך בחורה שלמדה שנתיים בקורס ויודעת איך לספר לילדים את מה שצריך.
שאלה: מה עם התיקון של עצמינו פה למשל?
זה יהיה התיקון שלך, כי אם אתה מתחיל להיות מעבר כלפי הגוף של הפרצוף הכללי, של הנשמה, אתה הופך להיות ראש, אחרת אתה כלום. אתה לא יכול להגיע לבורא אם אין לך אח"פ, אם אין לך למי להעביר.
שאלה: התכוונת שאנחנו מפיצים אז אנחנו נגיע לדבקות?
על ידי זה שאתה מפיץ לאחרים, יש לך צורך להגיע לבורא והוא מוכן לתת לך כדי שתעביר לאחרים. ואז אתה לא דורש "תן לי, תן לי, תן לי", לא. "תן לי" לא עובד, אלא אני רוצה להעביר להם, ואני פונה אליך לדאוג להם ואז הוא נותן, כי זה לא על מנת לקבל, זה על מנת להשפיע לזולת. ולבורא אתה לא יכול להשפיע אחרת. מה תיתן לו? תחשוב על זה.
שאלה: כאשר אני יוצא ללמד, אני צריך לעבור על החומרים כדי להתכונן, לדעת איך להגיד את זה במילים פשוטות, ואז אני בעצמי מבין את זה הרבה יותר טוב מאי פעם שלמדתי.
נכון, זה ברור, זה לכולם ככה.
(סוף השיעור)