שיעור בוקר 25.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לפירוש הסולם, עמ' 213,

אותיות מ"ד-נ'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 213, "פתיחה לפירוש הסולם", אנחנו באות מ"ד.

אות מ"ד

"והנך רואה, שעצם החכמה היא בראש דא"א, דהיינו הנקראת חכמה סתימאה, משום שחכמה זו המקורית, נסתמה בראש א"א, ואינה מאירה לתחתונים, שהם למטה מראש דא"א. ואו"א וישסו"ת הם בינה המקורית דאצילות, המכונה קומת ס"ג דמ"ה, שעיקרם חסדים ולא חכמה. וביציאת הבינה מראש דא"א, נפגמו רק ז"ת דבינה, שהן ישסו"ת, שנשארו משום זה בחסרון ג"ר. ואינן נשלמות אלא בחזרת הבינה לראש א"א, שאז מקבלת חכמה בשביל זו"ן. ואז הן נבחנות לחכמה דקו שמאל. שפירושו, שחכמה זו אינה מתגלית אלא בדרך ג' קוין שיוצאים בישסו"ת, אשר בקו שמאל שבג' קוין אלו מתגלית החכמה (כנ"ל אות ל"ד ע"ש). אמנם אע"פ שג"ר וז"ת דבינה, שהם או"א וישסו"ת חזרו לראש א"א, אין ישסו"ת מקבלים החכמה ישר מחכמה סתימאה שבראש א"א, מפני שכל מדרגה אינה מקבלת אלא מהמדרגה העליונה הסמוכה לה. אלא שאו"א מקבלים החכמה מחכמה סתימאה שבראש א"א, ומשפיעים לישסו"ת."

כך בעל הסולם מתאר לנו את המצב.

שאלה: האם יש פה בעיה שגם הכלים השבורים בסוף הזו"ן צריכים חכמה, גם בישסו"ת צריך חכמה, אבל מגיע רק אור חסדים, אין אור חכמה?

כן.

תלמיד: מה חסר כדי שיהיה אור חכמה?

חסרים מסכים.

תלמיד: אצל הכלים השבורים בסוף הזו"ן?

איפה חסרה חכמה?

תלמיד: לפי מה שאני מבין בכלים השבורים מעל בי"ע, וגם בישסו"ת.

כן.

תלמיד: אז איפה שצריך חכמה שם חסרים מסכים?

כן, כדי להמשיך חכמה. אין יותר.

שאלה: כתוב ש"נפגמו רק ז"ת דבינה, שהן ישסו"ת, שנשארו משום זה בחסרון ג"ר.". באיזה מובן ישסו"ת נפגמו?

שהם לא יכולים להמשיך ג"ר דחסדים.

תלמיד: ג"ר דחכמה?

בינתיים יש הגבלות. כתר, אבא ואמא וזו"ן, שזו המדרגה כולה, לא יכולים להיות בהשלמה הדדית זה אל זה, כי איפה שיש לנו חיסרון חכמה זה חיסרון, איפה שיש לנו חיסרון של חסדים זה גם חיסרון, כי בחוסר חסדים גם חכמה לא מאירה, ולכן יש כאן עדין חוסר סדר.

תלמיד: מה ההבדל בין חכמה סתימאה לבין החכמה של אבא ואימא לבין החכמה של ישסו"ת? האם הן לגמרי שונות?

ג"ר דחכמה, ו"ק דחכמה, חכמה שמשלימה את עשר הספירות.

תלמיד: זה נראה שהדבר הכי קריטי זה ישסו"ת ולא ברור מה התפקיד של החכמות הקודמות, כי לתחתונים יש קשר רק עם ישסו"ת, אין להם קשר עם מה שהם מקבלים מהעליונים. מה התהליך שקורה כאן, האם זו המעטה, החכמה נהיית יותר ויותר קטנה, יותר חלשה?

כדי לעלות, להתחבר למדרגה חדשה, אותם הכלים צריכים לקבל כוחות חדשים ולעורר עליהם אורות מלמעלה כדי שהכלים האלו יכנסו למדרגה, וזו עדיין בעיה.

עוד מעט זה יתברר.

אות מ"ה

"ואו"א נבחנים לחכמה דימין, מפני שאפילו בהמצאם מתחת הראש, הם שלמים כמו שהיו בראש, והם מיוחדים תמיד עם חכמה סתימאה שבראש א"א. אלא שאינם מקבלים ממנה, להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא. כנ"ל (ועי' בסולם צו אות קנ"א, ופנחס אות ר"ו). והנה נתבאר היטב, אשר עצם החכמה היא בראש א"א. אבל היא סתומה שאינה מאירה כלום למטה מראשו. והארת חכמה סתימאה הנכללת באו"א, אע"פ שאינם מקבלים אותה ממש, נבחנת לחכמה דימין. ובחזרתם לראש נקראים חכמה עלאה. ומה שנבחנים לחכמה, אע"פ שאין מקבלים אותה, הוא, מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו"א לג"ר גמורים. והחכמה המאירה בישסו"ת היא חכמה דשמאל, מפני שאינה מאירה בה אלא בקו שמאל. וחכמה זו דשמאל נקראת ל"ב נתיבות החכמה (כמ"ש באד"ז אות ע"ג), והיא החכמה הנגלית לזו"ן ולתחתונים. אבל חכמה דימין, אינה מאירה כלום מבחינת חכמה, אלא חסדים בלבד, שהרי או"א אינם מקבלים החכמה, כנ"ל. ומכל שכן חכמה דאו"י שבראש דא"א, שאינה מאירה למטה מראשו, כי ע"כ נקראת חכמה סתימאה. הרי שאין הארת החכמה מתגלית אלא חכמה דשמאל בלבד. אמנם, אין זו חכמה ממש, אלא בינה שמקבלת חכמה בשביל זו"ן."

זה מה שקורה כאן. זאת אומרת, כל ההבחנות, הבחינות, הספירות, מתחילות להרגיש כאן את ההגבלות שלהן, ולכן כל אחד לוקח על עצמו תפקיד שמסוגל לבצע. ולכן כאן בעצם, באבא ואימא, נבחנות כל הפעולות לקו ימין ולפי זה התחתונים מתחברים אליהם ויכולים בצורה כזאת לקבל.

שאלה: מהי חכמה סתומה, מכוח איזה חשבון היא סתומה?

שהיא לא יכולה להתפשט.

תלמיד: באיזה אופן?

שהיא נמצאת במקומה, אבל לא יכולה לרדת.

תלמיד: וכשכתוב שהיא מאירה, למה הכוונה?

שהיא מאירה במקום שלה, אבל לא למטה מזה.

תלמיד: היא לא מעוררת כלום למטה מזה?

לא.

אולי נקרא שוב את אות מ"ה.

אות מ"ה

"ואו"א נבחנים לחכמה דימין, מפני שאפילו בהמצאם מתחת הראש, הם שלמים כמו שהיו בראש, והם מיוחדים תמיד עם חכמה סתימאה שבראש א"א. אלא שאינם מקבלים ממנה, להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא. כנ"ל (ועי' בסולם צו אות קנ"א, ופנחס אות ר"ו). והנה נתבאר היטב, אשר עצם החכמה היא בראש א"א. אבל היא סתומה שאינה מאירה כלום למטה מראשו. והארת חכמה סתימאה הנכללת באו"א, אע"פ שאינם מקבלים אותה ממש, נבחנת לחכמה דימין. ובחזרתם לראש נקראים חכמה עלאה. ומה שנבחנים לחכמה, אע"פ שאין מקבלים אותה, הוא, מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו"א לג"ר גמורים. והחכמה המאירה בישסו"ת היא חכמה דשמאל, מפני שאינה מאירה בה אלא בקו שמאל. וחכמה זו דשמאל נקראת ל"ב נתיבות החכמה (כמ"ש באד"ז אות ע"ג), והיא החכמה הנגלית לזו"ן ולתחתונים. אבל חכמה דימין, אינה מאירה כלום מבחינת חכמה, אלא חסדים בלבד, שהרי או"א אינם מקבלים החכמה, כנ"ל. ומכל שכן חכמה דאו"י שבראש דא"א, שאינה מאירה למטה מראשו, כי ע"כ נקראת חכמה סתימאה. הרי שאין הארת החכמה מתגלית אלא חכמה דשמאל בלבד. אמנם, אין זו חכמה ממש, אלא בינה שמקבלת חכמה בשביל זו"ן."

שאלה: בעל הסולם מסביר פה על אבא ואימא שהם תמיד מיוחדים עם החכמה סתימאה בראש אריך אנפין, ואחרי זה הוא אומר אומר שהם "נבחנים לחכמה, אע"פ שאין מקבלים אותה, [הוא,] מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו"א לג"ר גמורים."

כן.

תלמיד: אתה יכול להסביר את זה?

מאיר האור באבא ואימא והוא מספק את הכלים עד כדי כך שהם לא צריכים חכמה.

תלמיד: אם הם לא מקבלים חכמה, אז למה הם נבחנים לחכמה? הוא אומר "נבחנים לחכמה, אע"פ שאין מקבלים אותה".

כן.

תלמיד: אז למה הם נבחנים לחכמה?

באיזו דרגה נמצאים אבא ואימא?

תלמיד: אם סופרים את החמישה פרצופים, אז אריך אנפין, אבא ואימא הם חכמה, אבל פה הוא אומר שהם "נבחנים לחכמה, אע"פ שאין מקבלים אותה, [הוא,] מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו"א לג"ר גמורים." מה זה אומר, הם כאילו לא מסכימים לקבל?

הם מקבלים חסדים, אבל זה מספק אותם.

תלמיד: אז למה הם נקראים חכמה? זה לא מובן לי.

כי לא עכשיו, אני חושב, אבל אחר כך, ברגע שמעלים אליהם מ"ן, אז הם מקבלים חכמה מאבא ואימא ומעבירים את זה למטה.

תלמיד: המערכת בנויה כך, שכשאין להם תחתון שמבקש מהם, אז הם לא מקבלים.

כן.

תלמיד: עדיין לא הבנתי את המשפט הזה "שיחודם עם החכמה עושה את החסדים" שבהם "לג"ר גמורים". הייחוד שלהם עם החכמה הוא שהם לא מקבלים?

שאז אפילו שהם נמצאים רק בחסדים הם לא מרגישים שום חיסרון.

תלמיד: זה הכוונה "ג"ר גמורים"?

כן.

שאלה: מדובר על שלושה פרצופים שהם אחד למעלה מהאחר.

כן.

תלמיד: אריך אנפין למעלה, שם החכמה סתימאה, ואחר כך אבא ואימא וישסו"ת, שהם חלקי בינה, ובסוף זו"ן. למה הם נקראים ימין ושמאל, למה אבא ואימא נקראים ימין, וישסו"ת נקראים שמאל?

מה ההבדל בין מעלה מטה וימין שמאל?

תלמיד: כן.

מעלה מטה זה כלפי אור החכמה, וימין שמאל זה כלפי אור החסדים.

תלמיד: אבל הם נקראים חכמה דשמאל, כך הוא אומר, שהישסו"ת מעבירים לזו"ן חכמה דשמאל, ואבא ואימא זה חכמה דימין. בכל זאת זה ביחס לחכמה, לכן השאלה, למה הם נקראים שמאל וימין?

כי אם יש חכמה, זה ימין, ואם אין חכמה, זה שמאל. אנחנו בדרך כלל אומרים שחכמה זה מעלה ומטה, וחסדים זה ימינה ושמאלה, וכאן כך הוא מסביר.

תלמיד: למה החכמה, שמועברת מישסו"ת לזו"ן ולתחתונים, נקראת חכמה דשמאל?

עכשיו קראנו באות מ"ה, "ומה שנבחנים לחכמה, אע"פ שאין מקבלים אותה, הוא, מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו"א לג"ר גמורים. והחכמה המאירה בישסו"ת היא" רק "חכמה דשמאל, מפני שאינה מאירה [בה] אלא בקו שמאל. וחכמה זו דשמאל נקראת ל"ב נתיבות החכמה (כמ"ש באד"ז אות ע"ג), והיא החכמה הנגלית לזו"ן ולתחתונים. אבל חכמה דימין, אינה מאירה כלום מבחינת חכמה, אלא חסדים בלבד, שהרי או"א אינם מקבלים החכמה, כנ"ל. ומכל שכן חכמה דאו"י שבראש דא"א, שאינה מאירה למטה מראשו". בואו נקרא שוב ואולי נראה קצת אחרת.

אות מ"ה

"ואו"א נבחנים לחכמה דימין, מפני שאפילו בהמצאם מתחת הראש, הם שלמים כמו שהיו בראש, והם מיוחדים תמיד עם חכמה סתימאה שבראש א"א. אלא שאינם מקבלים ממנה, להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא. כנ"ל (ועי' בסולם צו אות קנ"א, ופנחס אות ר"ו). והנה נתבאר היטב, אשר עצם החכמה היא בראש א"א. אבל היא סתומה שאינה מאירה כלום למטה מראשו. והארת חכמה סתימאה הנכללת באו"א, אע"פ שאינם מקבלים אותה ממש, נבחנת לחכמה דימין. ובחזרתם לראש נקראים חכמה עלאה. ומה שנבחנים לחכמה, אע"פ שאין מקבלים אותה, הוא, מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו"א לג"ר גמורים. והחכמה המאירה בישסו"ת היא חכמה דשמאל, מפני שאינה מאירה בה אלא בקו שמאל. וחכמה זו דשמאל נקראת ל"ב נתיבות החכמה (כמ"ש באד"ז אות ע"ג), והיא החכמה הנגלית לזו"ן ולתחתונים. אבל חכמה דימין, אינה מאירה כלום מבחינת חכמה, אלא חסדים בלבד, שהרי או"א אינם מקבלים החכמה, כנ"ל. ומכל שכן חכמה דאו"י שבראש דא"א, שאינה מאירה למטה מראשו, כי ע"כ נקראת חכמה סתימאה. הרי שאין הארת החכמה מתגלית אלא חכמה דשמאל בלבד. אמנם, אין זו חכמה ממש, אלא בינה שמקבלת חכמה בשביל זו"ן."

שאלה: אנחנו יודעים שעולם האצילות יצא על רשימות א' שורש, הוא מלא רק בחסדים, ועכשיו הוא מקבל חיסרון לחכמה. מהו המעבר שדרכו הוא מתחלק לחמישה פרצופים?

אבל עולם האצילות לא מתפקד בעביות א' שורש. נשארו לו רק הרשימות אחרי שבירת הכלים והוא מקים את עצמו משבירה, וכך יש לו ג' עולמות וכל החלקים השבורים מכל הכלים.

תלמיד: אבל לו עצמו אין יותר מעביות שורש, זה מה שיש לו?

לעולם האצילות?

תלמיד: כן.

יש לו את כל הרשימות.

תלמיד: מאיפה? מעולמות בי"ע?

מהמדרגות שיורדות מפרצוף לפרצוף, וכך כל הרשימות נכללות.

תלמיד: אני שואל על המעבר מעשר ספירות, פרצוף שנמצא בעשר ספירות שמתחלק לחמישה פרצופים - עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא וזו"ן. מה הוא משרת?

מעבר ממה?

תלמיד: מעשר ספירות לחמישה פרצופים פנימיים שלו.

זה דווקא מחולשה, מכך שאין להם מסך אחד שיכול לבצע את כל הפעולות, אלא יש כאן כבר הרבה פעולות ולכל פעולה אפשר לגבש כוחות, וכך להגיע לתיקון השלם.

תלמיד: עולם האצילות הוא מעבר של החכמה לעולמות בי"ע, או שהוא מקום עיבור שמתקן את התחתונים? מה התפקיד של עולם האצילות?

גם וגם. עולם האצילות הוא מקור לכל העולמות שנמצאים אחריו - בריאה, יצירה, עשיה.

תלמיד: הוא גם מעלה אליו רשימות ומתקן אותן, וגם מעביר אורות למטה לתחתונים.

הוא כולל בתוכו יכולת לתקן בסופו של דבר את כל החסרונות שיש תחתיו.

קריין: כותרת "ג' אותיות מ' ל' צ' שבצלם", אות מ"ו.

ג' אותיות מ' ל' צ' שבצלם

אות מ"ו

"המוחין דגדלות, דהיינו אחר שהמלכות חזרה וירדה ממקום בינה למקומה עצמה, ובינה ותו"מ חזרו למדרגתם ונשלמה המדרגה בחמשה כלים כח"ב תו"מ, ובחמשה אורות נרנח"י (כנ"ל אות י"ח), שזה נבחן שהמלכות, שה"ס י', שנכנסה לאור ועשתו לאויר, חזרה ויצאה מן האויר, וחזר האויר להיות אור (כמ"ש שם), יש להבחין במוחין אלו ג' מדרגות, המרומזות בג' אותיות מ' ל' צ' שה"ס צלם.

מדרגה א': היא ג"ר דבינה שנתקנו באו"א עלאין, שהם בסו"ה, כי חפץ חסד הוא, ואינם מקבלים חכמה לעולם. ולפיכך נבחן בהם שאין הי' יוצאת מאויר שלהם. כי אויר ה"ס קומת רוח שהם חסדים, אשר באו"א נבחנים החסדים האלו לג"ר ממש, ואין להם ענין להוציא הי' מאויר שלהם. והם הנקראים ם' דצלם, שאות זו רומזת שיש בהם ד' מוחין חכמה, בינה, ימין דדעת, ושמאל דדעת, שכל מוח כלול מע"ס והם ם' ספירות. ועוד רומזת, שהמוחין סגורים כמו בטבעת, שהיא צורת ם' שלא לקבל חכמה".

יותר ברור.

שאלה: למה אורות נר"ן לא נחשבים לחכמה? ג"ר דבינה מקבל אותם, אז יש להם מסך.

אורות נר"ן הם אורות דחסדים או ו"ק. זה אור שמאיר בזו"ן ובזו"ן אין כלים לג"ר.

תלמיד: אבל יש שם אור רוח.

רוח זה לא ג"ר.

תלמיד: רוח זה לא ג"ר?

לא. נפש, רוח, הם אורות קטנים.

תלמיד: הם לא נחשבים לחכמה?

לא, הם לא יכולים להחזיק אור חכמה.

תלמיד: תמיד אור החכמה חייב להיות אור החסדים בהארת חכמה, כחוק בל יעבור, אין אור ללא כלי ואין מילוי ללא חיסרון.

בסדר.

שאלה: גם באות הזאת וגם בקודמת בעל הסולם מדבר על ג"ר גמורים. מה זה ג"ר גמורים?

יש ג"ר ויש ז"ת, וג"ר גמורים זאת אומרת שיש להם שלמות.

תלמיד: מה הופך אותם לשלמים? במקרה זה כתוב על החסדים שמאירים שם וזה הופך אותם לג"ר גמורים.

זה יכול להיות בשני מקרים. או שבאמת הם קיבלנו קודם ו"ק ועכשיו משום מה הכלים התרחבו והם יכולים לקבל ג"ר, או שהכוונה בג"ר, שלמות בחסדים ולא בחכמה. חפץ חסד פשוט שמסתפק בזה ולא רואה שום פגם. זה נקרא ג"ר גמורים, שאין בהם חיסרון. אתה לא יכול לעורר בהם חיסרון בעצמם, אלא הם יכולים לעורר חסרונות, אבל לא בכלים של עצמם.

תלמיד: אבא ואמא הופכים להיות ג"ר גמורים. למה הם נחשבים לג' ראשונות?

כי יש בהם שלמות, לא חסר להם לעצמם כלום.

תלמיד: הם ג"ר של מה? אם הם ג' ראשונות, מה הז"ת שלהם, כל מה שיש מתחת?

כן.

תלמיד: ומה שיש מעל אבא ואמא זה לא חלק מג"ר?

זה נכלל.

שאלה: בגלל שג"ר גמורים, מלאים בחסדים, לכן החכמה מאירה בשמאל? זה כדי להתחיל להפעיל פעולות, אחרת הכול נגמר שם לכאורה?

עוד מעט נקרא על זה.

שאלה: מה נכנס תחת ההגדרה של מוחין?

כלי ד'אור חכמה.

תלמיד: כלי שבו מאיר אור חכמה?

כן.

תלמיד: והתפקיד של אור חכמה הוא גם לתקן וגם למלא, או שזה רק מילוי?

כן, זה אור שיכול לתקן את הכלים ולמלא את הכלים.

תלמיד: הוא גם בונה אותם?

כן.

שאלה: התכונה של ג"ר גמורים היא שגם כשיש הזדמנות לקבל חכמה, לא רק שהם לא מקבלים, אלא זה עוד משבח את החסדים, זה עוד יותר מראה להם שהם בחסדים?

העיקר זה אם הם נמצאים בחיסרון או לא.

תלמיד: אז על אף שיש להם הזדמנות לקבל חכמה, הם עדיין נשארים בחסדים?

כן.

תלמיד: התכונה הזאת קיימת גם בתחתונים או שזו רק תכונה עליונה?

הם מעדיפים להיות בחסדים.

תלמיד: אני שואל אם זו תכונה שיש אותה באבא ואימא, או שגם התחתונים יכולים לקבל אותה?

באבא ואימא ודאי שיש, אבל האם התחתונים יותר מאבא ואימא יכולים להסתפק רק בחסדים? לא ראיתי דבר כזה.

תלמיד: זאת אומרת, מה שמגיע לתחתונים, זו תמיד הארה דרך ישסו"ת. הם לא יכולים באמת להיות בחסדים מוחלטים.

סולם המדרגות לא משתנה. יש כאן הרבה שאלות, אני מבין שאתם לא כל כך יודעים ולא בטוחים, גם לא יכולים לפעמים לשאול. בהדרגה כל הקומפלט הזה, התמונה הזאת מתיישבת באדם ומתגלה.

שאלה: להסתפק בחסדים זה לא זלזול בעליון?

לא.

תלמיד: למה? הוא רוצה לתת ואני לא רוצה לקבל.

אם כדי להיות שלם עם העליון אני לא רוצה לקבל חכמה, אז בשבילי זו לא בעיה שאני לא מקבל. העליון לא לוחץ עליי שאני אקבל חכמה, יש כאלה מקרים שכן, אבל אחרי התיקונים לא.

תלמיד: קצת בנושא אחר, למדנו על טנת"א בעבודה מלמעלה למטה, עכשיו אנחנו לומדים מלמטה למעלה, אז כנראה טנת"א עובדת אחרת?

בקשר לכך שהזמן לא יתאחר, זו לא שאלה. כי אין זמן ברוחניות.

תלמיד: לא זמן, טנת"א.

טנת"א, אני מבין, חמש הבחנות שהיו בעולם א"ק. אני בזה לא פוגע בשום דבר, אני רק מכין את הכלים שלי לפי החוקים שהבורא קבע, ולכן אני לא מרגיש בזה שום פחיתות.

שאלה: לשבת ולכתוב חיבור כזה לפני מאה שנה, זה נראה כמו המון השקעה של זמן, כסף ואנרגיה. מה המיוחד דווקא בחיבור הזה לעומת "פתיחה" או "הקדמה לספר הזוהר" כי לפי ההבחנות שלי יש איזה אזור בעולם האצילות שבעל הסולם מספר עליו, ואני לא רואה איזו ייחודיות בזה לעומת מה שהוא מעביר נניח בפתיחה. למה היה חשוב לו להשקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיה בכזה חיבור?

אנחנו לא נדע בדיוק, כי לא נוכל לרדת ממש לסוף דעתו, אבל אנחנו רואים שהמון מקובלים כתבו על עולמות אבי"ע ועל שבירה ותיקון, הם ממש רצו להגיע לזה ורצו שאחרים יגיעו. זה בעצם התיקון של האדם שיכול מעולמו, דווקא על ידי החכמה הזאת, לעלות מעלה מעלה ולהגיע לבורא, לכתר.

שאלה: גם לי יש אותה שאלה כי ב"פתיחה לחכמת הקבלה" בעל הסולם נותן הכול באופן מסודר, וכאן הוא כאילו נותן טעימות. למה אנחנו צריכים לתת תשומת לב כשאנחנו לומדים?

כל הכתבים משלימים זה את זה.

תלמיד: יש משהו מיוחד שצריכים לשים לב אליו ב"פתיחה לפירוש הסולם" שאנחנו לומדים עכשיו?

לא. רק תוספת למה שלמדנו בפתיחה עצמה.

שאלה: ממה שקראנו עד עכשיו השינוי היחיד שראיתי הוא שג"ר דבינה לא מקבל חכמה, זה נעצר בראש.

כן.

תלמיד: זה שג"ר דבינה לא מקבל חכמה, מה זה אומר לגבי המנגנון שהיה עד עכשיו, במה הוא השתנה?

מדובר על כך שהחלק הזה בפרצוף או החלק הזה בעולם פועל לפי גובה החסדים שהוא מספק אותם לתחתונים, ובחסדים האלה יכולה לעבור כל החכמה.

תלמיד: השכבה הזאת של החכמה שהייתה יורדת לג"ר דבינה, מלאה עכשיו בחסדים ובלי יכולת לכניסת חכמה?

יש שם כלים מחכמה.

תלמיד: יש שם כלים מחכמה, אבל לא יורדת לשם חכמה לפי מה שכתוב.

בסדר, אבל לעתיד לבוא.

קריין: אות מ"ז.

אות מ"ז

"מדרגה ב': היא ז"ס תחתונות דבינה שנתתקנו בישסו"ת, שהן צריכות חכמה כדי להשפיע לזו"ן (כנ"ל אות מ"ג), שע"כ בעת גדלות הי' יוצאת מאויר שלהן, ואור החכמה חוזר אליהן כדי להשפיע לזו"ן, אבל גם הן אינן מקבלות חכמה לעצמן, להיותן מן הבינה, וכל הבינה, בין ג"ר ובין ז"ת, היא מאור החסדים, וכל ההפרש הוא בז"ת, שהן מקבלות חכמה בשביל להשפיע לזו"ן. ומדרגה זו נקראת ל' דצל"ם. שאות זו רומזת שיש בהן ג' מוחין חכמה בינה דעת, שבכל מוח ע"ס, והן ל ספירות. כי הימין דדעת והשמאל דדעת נחשבים כאן לאחד, להיותם בחינת הקו האמצעי ליחד החכמה והבינה".

שאלה: האם הוא מדבר על עולם האצילות בזמן שיש גדלות בעולם האצילות?

קטנות וגדלות.

תלמיד: מה גורם לקטנות וגדלות בעולם האצילות?

את זה אנחנו לא יודעים. עוד לא למדנו את זה.

תלמיד: אז רק כדי לראות שהכיוון נכון, בזמן שעולם האצילות הוא בגדלות, התבנית היא של אותיות צל"ם?

אני לא מבין.

שאלה: בתחילת הפרק הזה בעל הסולם אומר ש"המוחין דגדלות, דהיינו אחר שהמלכות חזרה וירדה ממקום בינה למקומה". כל הדבר הזה קורה מתוך תחילת גדלות.

כן.

תלמיד: אז שלוש הבחינות האלה הן בגדלות?

כן.

שאלה: במדרגה א' הוא אומר שהי' לא יוצאת, זה אומר שהמלכות לא יורדת בזמן הגדלות, היא נשארת למעלה? אנחנו למדנו שכל המלכויות עולות וכל הספירות, ופה הוא אומר שבחלק העליון של הפרצוף הי' נשארת שם, הוא לא מוציא אותה?

כן.

תלמיד: זה אומר שהמלכויות נשארות בספירות האלה באותו גובה שהן היו כשהם עלו?

כביכול, כן. בעל הסולם כותב, "ולפיכך נבחן בהם שאין הי' יוצאת מאויר שלהם. כי אויר ה"ס קומת רוח שהם חסדים, אשר באו"א נבחנים החסדים האלו לג"ר ממש, ואין להם ענין להוציא הי'

אות מ"ח

מדרגה ג': היא זו"ן, שבהם נתגלה החכמה מחזה ולמטה, כי בהם הוא מקום הגילוי של החכמה. ונק' צ' דצל"ם, על שם ט"ס שבזו"ן שכל אחת כלולה מעשר, והן צ'. והנה נתבארו ג' אותיות מ' ל' צ' בג' פרצופין או"א וישסו"ת וזו"ן, בכללות עולם האצילות. אבל כן הוא גם בפרטי פרטות, שאין לך מדרגה שלא תהיה נבחנת בג' בחינות מל"צ אלו, אשר בכל אחת מהן יש מל"צ".

זאת אומרת, כאן הוא רק מדבר על המבנה.

אות מ"ט

"אמנם מקום גילוי החכמה אינו בז"א, אלא במלכות, ומה שאנו אומרים, שמחזה ולמטה דז"א מתגלה החכמה, הוא משום שמחזה ולמטה דז"א, נבחן לבחינת מלכות. באופן, שאין החכמה מתגלה בט' ספירות ראשונות, אלא במלכות בלבד. וע"כ נקראת המלכות חכמה תתאה (כמ"ש בסולם בראשית א' דף רע"ו ד"ה ועוד כמה)."

מפני ששם מתגלה החכמה.

שאלה: מה בסוף ההבדל בין ג"ר דבינה וז"ת דבינה, כי הוא אומר באות מ"ז ש"גם הן אינן מקבלות חכמה לעצמן, להיותן מן הבינה, וכל הבינה, בין ג"ר ובין ז"ת, היא מאור החסדים, וכל ההפרש הוא בז"ת, שהן מקבלות חכמה בשביל להשפיע לזו"ן."

כן.

תלמיד: הז"ת הן כלי הקבלה של בינה, הן מקבלות בשביל להשפיע לזו"ן, אבל גם הג"ר מקבלות חכמה בשביל להעביר לז"ת, אז מה בעצם ההבדל?

יש מבנה של הפרצוף, והמבנה הוא מבנה קבוע, ראש, תוך סוף וכל הפרטים. אבל יש הבדל, אם זה פרצוף ששייך לחסדים או לחכמה, מה הרצון של המלכות או המלכויות שבו, באיזה מצב הוא נמצא, בקטנות או בגדלות וכן הלאה.

זאת אומרת, אנחנו רואים כאן, אם אנחנו מדברים על כל האופנים של הפרצופים השונים, שיש הבדל ביחס לאורות, אור חכמה או אור חסדים, אור ג"ר או אור ו"ק, ובכלים. אז איך לכנות אותם, מה ההבדל ביניהם? מקובלים מסבירים לנו במיוחד את המדרגות האלו, מ' ל' צ', שכאן זה קורה. זה מתחיל להיות באצילות, אבל אחר כך זה כבר מופיע בעולמות יותר תחתונים, נותן השפעה לשם. עוד נלמד.

שאלה: אנחנו הרבה פעמים משווים את הבינה לאימא שמקבלת רק בשביל לתת לילדים. באמא הזאת, מה ההבדל בין כלי ההשפעה שלה לכלי הקבלה, אם גם אלה וגם אלה לא מקבלים בשביל עצמה?

אבל המסכים שונים. אם היא מקבלת אור חכמה כדי לתת לזו"ן, אז היא צריכה להיות במסכים לפי מה שהיא עושה.

תלמידה: כך או כך היא לא צריכה חכמה לעצמה, כך היא בנויה.

לא, אין דבר כזה. חוץ מהבורא אין מי שמשפיע ללא תיקונים.

שאלה: קראנו שישסו"ת זה ל"ב נתיבות חכמה, ועכשיו אנחנו קוראים פה שישסו"ת זה ל', ל' זה שלושים. איפה עוד שתי ספירות נעלמו?

יש לך מין מטר אחד לכל הדברים שאתה מודד, אבל זה לא ככה. לכל מדרגה יש שלושים ספירות, לכל פרצוף יש שלושים חלקים, ספירות, ותלוי איך אתה מחשב אותם. לפעמים במספר אתה גם מעביר את מהות המדרגה, באיזו צורה היא עובדת. לכן אי אפשר להגיד שכאן זה פחות שתיים ושם זה יותר שתיים, ספירות או עוד משהו, זה לא עובד בצורה כזאת.

תלמיד: אז למה היא נקראת ל"ב נתיבות חכמה?

ל"ב נתיבות חכמה, 32 נתיבות חכמה. אנחנו עוד נמצא את זה.

ב' בחינות עלית מ"ן

אות נ'

"יש ב' בחינות עלית מ"ן דז"א, א': מתוך שג"ר דבינה שה"ס או"א עלאין הם תמיד באחורים לחכמה, דהיינו שאינם רוצים לקבל חכמה אלא חסדים, בסו"ה כי חפץ חסד הוא. כנ"ל. ואין ישסו"ת יכולים לקבל חכמה מא"א, אלא דרך או"א (כנ"ל אות מ"ד). לפיכך אי אפשר שישסו"ת יקבל חכמה דרך או"א, אלא אם כן שז"א עולה למ"ן לישסו"ת, ואז מסירים או"א את האחורים שלהם מן החכמה, והחכמה עוברת דרך או"א אל ישסו"ת. והתעוררות זו, נמשכת מבינה דאור ישר הממשכת הארת חכמה בחסדים בשביל ז"א דאור ישר (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות ה'). ולפיכך בכל עת שז"א עולה למ"ן, מתעוררים או"א להמשיך לו חכמה (ועי' להלן אות פ"ג)."

דבר פשוט.

שאלה: מי מעורר את זעיר אנפין להעלות מ"ן?

את זעיר אנפין?

תלמיד: הוא כותב "והתעוררות זו, נמשכת מבינה דאור ישר הממשכת הארת חכמה בחסדים בשביל ז"א דאור ישר". אם אני מבין נכון, אז זעיר אנפין מתעורר להעלות מ"ן בגלל שבינה מעוררת אותו.

כן.

תלמיד: זה תמיד מהעליון בשלב הזה.

כן, זו עדיין אתערותא דלעילא, זו עדיין התעוררות שבאה מהעליון. בינה יכולה להאיר לזעיר אנפין, וזעיר אנפין לפי זה פונה לאבא ואימא ומבקש מהם כוחות.

תלמיד: ומה זה נקרא שה"התעוררות נמשכת מבינה דאור ישר, שממשכת הארת חכמה בחסדים"? איזה חלקים אלה במערכת?

ההתעוררות מגיעה מבינה דאור ישר לזעיר אנפין ומעוררת בזעיר אנפין חיסרון לחכמה וחסדים. הוא מעלה את החיסרון הזה למעלה, מקבל משם כוחות, ועל ידי הכוחות האלה הוא יכול כבר להעלות מ"ן ולהכין את עצמו לקבלת אור חדש.

תלמיד: לכאורה יש פה סתירה, ההתעוררות נמשכת מבינה דאור ישר, אבל היא ממשכת הארת חכמה בחסדים. מה הוא מתכוון לומר פה?

כך הוא המבנה של זעיר אנפין. המבנה של זעיר אנפין מלכתחילה הוא אור חסדים בהארת חכמה.

תלמיד: אבל מבינה דאור ישר.

כן.

תלמיד: איך בינה דאור ישר מעוררת הארת חכמה בחסדים?

מה הקושי?

תלמיד: אור ישר נתפס כהארת חכמה. מה זה אומר שבינה דאור ישר מעוררת אותו?

בינה דאור ישר היא מדרגת הבינה או פרצוף הבינה שנבנה על ידי השפעה מלמעלה.

תלמיד: איזה אור יש בה?

יש בה גם חכמה וגם חסדים, אבל ודאי שבעיקר חסדים.

לאט לאט, זה ידרוש עוד זמן.

שאלה: אנחנו רואים שכל הפעולות הרוחניות מתרחשות באצילות, למדנו על ג' מדרגות שבצלם.

כן.

תלמיד: אז מה קורה כשמלכות חוזרת למקומה לעולמות בי"ע?

הם עובדים יחד כל עולמות אבי"ע בהשפעה הדדית זה על זה.

תלמיד: כדי שמה יקרה?

כדי שכל הכלים יקבלו את כל המסכים ואת כל האורות שמגיע לכל פרצוף ופרצוף.

תלמיד: אבל התהליכים האלה מתרחשים באצילות לקבל את כל המסכים והאורות.

בעיקר.

תלמיד: אז מה בכל זאת קורה כשהיא יורדת לעולמות בי"ע?

עולמות בי"ע הם כדי לתקן את הכלים ולהעלותם לאצילות.

תלמיד: האם זה נכון להגיד שהדינים שבמלכות הם מעוררים את זעיר אנפין להעלות מ"ן לאצילות, ואז מתחיל התהליך?

כן.

שאלה: כתוב פה, "ולפיכך בכל עת שז"א עולה למ"ן, מתעוררים או"א להמשיך לו חכמה". האם אפשר להבין מזה, שכל חכמה סתימאה שנעצרה שם ולא ירדה לבינה, זה בשביל שיעלה מ"ן מהתחתונים ויפעיל את כל המערכת, וזה הייחוד של עולם האצילות?

כן, הוא מחייב את התחתונים לעלות אליו.

תלמיד: אבל בניגוד למה שהיה קודם, נכון?

כן.

(סוף השיעור)