שיעור בוקר 29.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 143, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אותיות י"ג – י"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"", אות י"ג.

אות י"ג

"ובזה תבין הצורך לשבירת הכלים ותכונתם כמ"ש בזהר וכהאר"י, דנודע, דב' מיני אור נמצאים בכל ע"ס, ברצוא ושוב, אור הא', הוא אור אין סוף ב"ה, הרצוא מלמעלה למטה, ונקרא אור ישר. ואור הב', הוא תולדות כלי המלכות, השוב מלמטה למעלה, ונק' אור חוזר. אשר שניהם מתחברים לאחד ממש. ותדע, דהא דאמרינן, אשר מהצמצום ולמטה, כבר נשללת נקודת הצמצום מכל אור, ונשארה חלל פנוי, ואור העליון לא יופיע עוד לבחי' אחרונה, בטרם גמר התיקון שזה נאמר ביחוד, על אור א"ס ב"ה, שנקרא אור ישר, אבל אור הב', הנקרא אור חוזר, הוא יכול להופיע לבחי' אחרונה, היות, שעליו לא היה מקרה הצמצום כלל.

ונתבאר אשר מערכת הס"א והקלי', הוא צורך מחוייב, למטרתה של הצמצום, והוא, כדי להטביע בהאדם כלי גדלות הקבלה, בעת קטנותו, בהיותו סמוך על שולחנה, וא"כ הרי הס"א ג"כ, לשפע היא צריכה, ומאין תקח זה, בהיות כל בנינה רק מבחי' אחרונה, שהוא חלל פנוי מכל אור, אשר מהצמצום ולמטה, כבר אור העליון נפרד משם לגמרי.

ולפיכך, הוכן ענין שביה"כ, שענין שבירה יורה, ענין הפרש חלק מאור חוזר, שבעשר ספירות דעולם הנקודים, שירד מאצילות ולחוץ, עד לחלל הפנוי, וכבר ידעת, שאור חוזר, אפשר לו להופיע גם לחלל הפנוי. והנה בזה החלק או"ח, שירד מאצילות ולחוץ, יש בו מכל ספירה וספירה, דע"ס דנקודים, ל"ב בחי' מיוחדות, כמו"ש במקומו, ועשרה פעמים ל"ב, הוא ש"ך. וש"ך בחי' אלו שירדו, הוכנו, לקיום המציאות, של התחתונים, שהמה באים להם בב' מערכות, בסו"ה זה לעומת זה עשה אלקים, דהיינו עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם עולמות אבי"ע דס"א. והיינו שאמרו ז"ל (מגילה ו' ע"א) בביאור הכתוב, ולאום מלאום יאמץ וכו', כי כשקם זה נופל זה, ולא נבנית צור אלא מחורבנה של ירושלם, ע"ש. להיות ש"ך הבחי' האלו, אפשר להם, שיופיעו כולם לס"א, ואז נחרב ח"ו בנין מערכת הקדושה, כלפי התחתונים לגמרי. ואפשר להם, שיתחברו כולם לקדושה, ואז נמצא נחרבת מערכת הס"א לגמרי מהארץ. ואפשר להם, שיתחלקו בין שתיהם, בפחות ויתר, לפי מעשי בני אדם. וכך הם מתגלגלים בב' המערכות, עד גומרו של התיקון.

והנה לאחר שביה"כ, וירידתם של ש"ך בחי' ניצוצי אורה הנ"ל, מאצילות ולחוץ, נתבררו ועלו מהם רפ"ח ניצוצין. דהיינו כל מה שירד מתשעה ספירות הראשונות, שבע"ס דנקודים, וט' פעמים ל"ב, הוא רפ"ח בחי'. והמה שבו ונתחברו, לבנין מערכת הקדושה. ונמצא נשאר לס"א, רק ל"ב בחי', ממה שירד מהמלכות דעולם הנקודים. והיה זה, לתחילת בנין הס"א, במיעוט בתכלית, שעדיין איננה ראויה לתפקידה, ומילוא בנינה נגמר להם אח"כ, בסיבת חטאו של אדם הראשון בעץ הדעת, כמ"ש בע"ה.

והנה נתבאר שב' מערכות זה לעומת זה, נוהגת, בקיום ופרנסת המציאות. ותקציב אור הצריך לזה הקיום הוא ש"ך ניצוצין. והמה הוכנו ונמדדו, בכח שביה"כ. ותקציב הזה ראוי להתגלגל, בין ב' המערכות אשר בזה תלוי סדרי הקיום והכלכלה של המציאות. ותדע שמערכת הקדושה מחוייבת להכיל, לכל הפחות תקציב של רפ"ח ניצוצין להשלמת ט"ס ראשונות שלה, כנ"ל, ואז יכולה לקיים ולכלכל מציאות התחתונים. וזה היה לה קודם חטאו של אה"ר, וע"כ היה כל המציאות מתנהגת אז, ע"י מערכת הקדושה, להיות שהיה לה המילוא של רפ"ח ניצוצין כאמור."

שאלה: כתוב "וא"כ הרי הס"א ג"כ, לשפע היא צריכה, ומאין תקח זה, בהיות כל בנינה רק מבחי' אחרונה, שהוא חלל פנוי מכל אור,". בשביל מה הסטרא אחרא צריכה כל כך הרבה שפע?

במה היא תחזיק את הכלים?

תלמיד: האם אנחנו מקבלים בכוונה את הסטרא אחרא כדי שנוכל לעשות תיקון?

בכוונה על מנת לקבל אתם מקבלים קצת אורות דרך מערכת הסטרא אחרא, וזה מה שמחזיק אתכם לאחוז בסטרא אחרא.

תלמיד: אבל בשביל מה אני צריך להחזיק את הסטרא אחרא?

כדי שתהיה לך אפשרות להתגבר על הקשר עמה ולעבור למערכת הקדוּשה.

תלמיד: מהי הסטרא אחרא?

האגו שלך.

תלמיד: כלומר אני מקבל בכוונה את האגו כדי שאני אוכל לעבוד עליו.

בטח, כך אתה קשור לכל הכוח האגואיסטי שלך, על ידי זה שאתה מקבל משם מילויים.

תלמיד: לא לכל אחד יש אותו אגו, אותה סטרא אחרא.

גם יותר וגם פחות.

תלמיד: מהי הסיבה לזה, האם זה צורך הנשמה?

כן, זה משורש נשמה. ככל שאדם גדול יותר, אז הרצון האגואיסטי שלו גדול יותר, והאורות שמגיעים אליו דרך הסטרא אחרא גדולים יותר.

שאלה: כתוב שלפני השבירה, לפני חטא אדם הראשון, המציאות נוהלה על ידי מערכת הקדושה. על מה מדובר?

כל האור העליון ירד מהבורא לרצון לקבל ולא היו רצונות בעל מנת לקבל, הכול היה בצורה קטנה אבל בשלמות, זה אדם הראשון לפני החטא, כלומר לא נגלה האגו במערכת הזאת שנקראת אדם.

תלמיד: איך יכול להיות שיש מציאות בלי רצון לקבל?

בדרגות דומם, צומח, חי, יש רצונות שהם רק לקיים את עצמם ולא על חשבון הזולת, לא כדי לגרום רע לזולת, יש הרבה יצורים כאלה בעולם ולכן אנחנו לא אומרים שיש בהם יצר רע. יצר רע הוא ליהנות מזה שאתה עושה רע למישהו, אבל אם אתה לא עושה רע למישהו ממש, אז זה לא נקרא שיש בך יצר רע, אתה רק מקיים את עצמך.

תלמיד: במערכת הרוחנית, מה זה אומר שאין רצון לקבל?

אין רצון לקבל ברוחניות זה אומר שהוא לא רוצה לקבל, הוא לא מרגיש שהוא רוצה לקבל, הוא לא מודע לזה. הרצון לקבל קיים, הוא חומר הבריאה, גם בתינוק יש רצון לקבל, אבל האם זה אומר שיש לו רצון לקבל ממש? לא, הוא לא מפעיל אותו בכוונה, הוא לא עושה על ידו רע למישהו.

תלמיד: מה זה הרע שהופיע אחרי השבירה, האם באותם החלקים של אדם הראשון הופיע רצון לעשות רע זה לזה זה הוא לא היה קיים?

אנחנו נלמד עוד מעט על "שבירת הכלים". הרצון לקבל שהיה הוא לא היה על מנת לקבל, כלומר אני רוצה לקבל וליהנות על ידי שימוש במישהו, ולכן אנחנו לא קוראים לרצון הזה רצון אגואיסטי. זה כמו בדומם, בצומח, בחי, או באנשים שנמצאים בדרגות דומם, צומח וחי, הם לא רוצים להשתמש בזולת כדי ליהנות.

לדוגמה אריה שאוכל את הארנבת, האם הוא רוצה לעשות לה רע? לא, הוא פשוט רוצה לאכול, אין לו יחס לגרום רע לאחר ובגלל זה הוא עושה זאת. כך גם הרבה אנשים בחברה האנושית, הם לא מודעים לשם מה הם עושים. אם הם לא עושים רע לזולת בכוונה כדי לגרום לזולת רע, כדי קצת להתעלות מעל הזולת, כדי לשלוט עליו, אז הם נמצאים בדרגות דומם, צומח, חי. "בני אדם" הם אלו שיש להם רצון לקבל והם רוצים לנצל את הזולת.

תלמיד: האם מה שתיארת עכשיו זה היה לפני השבירה במערכת הרוחנית?

כן. ואז התפתח הרצון לקבל בדומם, בצומח, בחי ואחר כך בדרגת המדבר. וגם בדרגת המדבר הייתה תקופה שהם לא התביישו ברצון לקבל כי לא היה צורך להסתיר אותו מהסיבה שרצו להשתמש בזולת, ולכן כך התקיימו.

שאלה: למה חלקי המלכות לא נחשבים קדושה?

כי כל המלכות היא רצון לקבל, ובהתאם לאופן שאנחנו משתמשים ברצון לקבל על מנת להשפיע או על מנת לקבל, לפי זה אנחנו קובעים את דרגת הנברא. הרצון לקבל בעצמו הוא לא טוב ולא רע, הוא רצון לקבל, אלא רק ביחס כלפי הזולת אנחנו קובעים את הדרגה שלו, את המהות שלו.

הבורא קובע את עצמו ביחס לזולת, הוא מטיב לזולת, והרצון לקבל שבאדם ככל שהוא מיטיב, אנחנו רואים שהוא מיטיב לעצמו בלבד, הפוך מהבורא. כל העבודה שלנו היא להביא את הרצון לקבל שבאדם להזדהות עם הבורא, להשתוות הצורה.

אות י"ד

"ועתה מצאנו הפתח, להמדרש הנ"ל, בענין ד' הכתות, חסד וצדקה אמת ושלום, שנשאו ונתנו עם השי"ת, בבריאת אדם. כי המלאכים הללו, המה משמשי הנשמה של האדם, (ועי' בע"ח ש' דרושי אבי"ע) ולכן נשא ונתן עמהם, להיות כל מעשה בראשית לדעתם נבראו, כאמרם ז"ל. ונודע, שכל נשמה ונשמה כוללת ענין, ע"ס, באו"פ ואו"מ, והנה החסד, הוא ענין או"פ של ט"ר של הנשמה. והצדקה, ה"ע או"פ של המלכות של הנשמה. והאמת, ה"ע אור מקיף של הנשמה. וכבר דברנו שאו"פ ואו"מ הפכים המה. להיות האו"פ נמשך בחוק הארת הקו, שנמנע מלהופיע לנקודת הצמצום, שהיא צורת הגדלות של הקבלה. ואו"מ נמשך מאור א"ס ב"ה, המקיף לכל העולמות, ששם בא"ס שוה קטן וגדול וע"כ או"מ מאיר ומטיב לנקודת הצמצום ג"כ, ומכ"ש לבחי' המלכות. וכיון שהמה הפכים, א"כ לב' כלים צריכים, כי או"פ מאיר בט"ר, וכן אפי' למלכות אינו מאיר אלא בחוק ט"ר, ולא כלל לבחינתה עצמה. אמנם או"מ, מאיר בכלים הנמשכים מנקודת הצמצום ביחוד, שנק' כלי חיצון.

ובזה תבין, למה נקרא האמת חותם, כי שם זה, מושאל, מחותם, הבא בשולי המכתב בסוף הענינים, אמנם הוא מעמידם ומקיימם, כי זולת החותם, אין בהם שום ערך, וכל הכתב הוי לבטלה. וכן ענין או"מ המטיב לנקודת הצמצום, שה"ע גדלות הקבלה, עד שמשוה צורתה ליוצרה בבחי' השפעה כנ"ל, שהיא מטרת כל העולמות עליונים ותחתונים המוגבלים.

והיינו המחאה של האמת, בבריאת האדם, כי טען שכולו שקרים, להיות שמצד יצירתו של הקב"ה, אין להאדם כלי חיצון, שהוא צריך להמשך מנקודת הצמצום, בשכבר נפרדה מאורו ית' כאמור לעיל. וא"כ, אי אפשר למלאכי אמת, להועיל להאדם בהשגת אור מקיף, וא"כ כל העולמות העליונים והתחתונים המוגבלים, שלא נבראו אלא להשלמה הזו, ואשר זה האדם צריך להיות הנושא היחיד אליה, וכיון שהאדם הזה אינו מוכשר למטרתו. א"כ כולם המה תוהו ושקר, וכל הטרחא בהם ללא הועיל.

אמנם מלאכי חסד וצדקה, שהמה שייכים ביחוד, לאו"פ של הנשמה, אדרבא משום זה שאין לו כלל מבחי' חלל הפנוי, היו יכולים להשפיע לו כל אורות הנשמה בהרוחה יתירה, על השלימות היותר נעלה, ולפיכך היו שמחים להועילו, והסכימו בכל מאדם על בריאת האדם. (הם בחינת נה"י הנכנסים בזווג דהכאה וע"כ הם שייכים לחצי או"מ מצד האו"ח שבו). ומלאכי השלום, טענו דכולו קטטה, כלומר, איך שיהיה ענין קבלתו את האו"מ, אמנם סוף סוף אי אפשר שיבואו בנושא אחד עם האו"פ, להיותם הפוכים זל"ז, כאמור, והיינו כולו קטטה. (פירוש שהאו"מ נבחן בב', או"ח העתיד ואו"מ העתיד. והכלי חיצון לאו"ח הוא המסך. והכלי חיצון לאו"י הוא העביות עצמו דבחי"ד, בחינת לב האבן. ונמצא שאדה"ר היה חסר רק מבחי' כלי חיצון השייך למלאכי אמת ולא הי' חסר מכלי חיצון השייך למלאכי שלום וע"כ הסכימו לבריאה אלא שטענו כולו קטטה כלומר שהאו"י אינו יכול לכנס לכלי פנימי משום שהם הפכים לו)"

אני מבין שזה דבר מאוד מאוד קשה ורחוק מהמקום שבו אנחנו נמצאים, אבל לאט לאט נעבור על זה במנות קטנות ותראו שבאמת אין כאן שום בעיה. זה כמו שאנחנו רוצים להבין מערכת גדולה, מכונה גדולה, אנחנו לא יודעים ממה להתחיל, יש הרבה חלקים, הרבה שמות וכן הלאה. אבל באמת אין כאן שום דבר קשה, רק הרבה שמות, מילים, מצבים שעלינו להכיר, ובעצם כל אלה אלו אנחנו בפנים. לכן ככל שנתקדם, כך נכיר את הדברים האלה שקיימים בנו בפנים. בינתיים נשאיר את זה כך.

(סוף השיעור)