שיעור בוקר 11.04.23- הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

חוה"מ פסח תשפ"ג

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

mlt_o_rav_2023-04-11_lesson_pesach_n1_p1_dRc2M9zV

קריין: אנחנו בשיעור בנושא פסח, נלמד קטעים נבחרים מהמקורות. אנחנו נמצאים בתת נושא "מטה ונחש".

אנחנו ממשיכים באותו סדר של יציאה מהגלות, יציאה ממצרים, יציאה מהאגו שלנו לקראת תכונת ההשפעה, האהבה והחיבור, ונשתדל לא לעצור בדרך אלא באמת כמה שיותר להתקדם.

אנחנו לומדים שיש לנו קבוצה שלפי המטרה שלה נקראת "ישר אל", ישר לבורא, והקבוצה הזאת, ישראל, ישר אל, היא מתקדמת, ובראשה יש כוח שמכוון אותה למטרה שנקרא "משה". זה כוח מיוחד שגדל בבית פרעה ולקח מהמצרים את כל התרבות, החינוך, הידע, האופי והרצון של המצרים, של הרצון לקבל, מצד אחד. ומצד אחר, כמו כל הקבוצה שצריכה לצאת מהאגו שלה, הוא מרגיש שיש לו כוח ורצון, נטייה ומשיכה לצאת מהאגו, והוא חייב לקחת איתו גם את כל חלקי האופי, כל חלקי הרצון שלו שנקראים "עם ישראל". והוא צריך לבצע את הפעולה הזאת, את המשימה הזאת.

אנחנו נמצאים במצב שהבורא פונה למשה ומעורר אותו להיות המוביל של כל עם ישראל לתיקון.

קריין: קטע מס' 185.

"אמר הקב"ה למשה (שמות, חמישי) "ויאמר אליו ה', מזה בידך. ויאמר, מטה. ויאמר, השליכהו ארצה, ויהי לנחש. וינס משה מפניו". ואמר, שידים של משה נקראים בחינת אמונה. וזה הוא בחינת מטה בחשיבות. כי האדם משתוקק רק לידיעה, ובמקום שהוא רואה, שמצד השכל אין הדבר הזה, שהוא רוצה להשיג, אין לו שום מציאות להשיג את הדבר. כי הוא טוען, שכבר הוא השקיע בעבודה זו, שנוכל לעשות הכל לשם שמים, הרבה יגיעה, ולא זז כמלא הנימא. אם כן, הגוף אומר לו, תייאש עצמך מדבר זה, ואל תחשוב, שיהיה פעם, שאתה כן תוכל להשיג אותה. לכן כלך מדרך הזה. אז אמר לו הקב"ה, השלכהו ארצה, היינו שכך אתה תעשה לפני העם ישראל". 

(הרב"ש. מאמר 35 "חמשה עשר באב" 1986)

הבורא מלמד את משה איך לעשות פעולות שעל ידן הוא יכול להוציא את כל הרצון לקבל שלו, את כל התכונות שלו שנמצאות בעל מנת לקבל, בגלות מצרים, שלא מבינים מה זה להיות מחוץ למצרים, ואז הוא מתחיל לראות את האמת ומצטרף גם לכל עם ישראל שבגלות. זאת אומרת הוא מסוגל לראות, רוצה לראות, את כל הרצונות, המחשבות, התכונות והפעולות, את כל מה שיש, שמתחברים לאט לאט יחד ועוזרים זה לזה וכך מתקרבים ליציאה ממצרים.

קריין: קטע מס' 186.

"ענין השאלה: "מה זה בידך?" כי יד פירושו השגה, מלשון "כי תשיג יד". מטה. היינו שכל השגותיו בנויים על בחינת מטה בחשיבות, שהוא סוד אמונה למעלה מהדעת.

שבחינת אמונה נבחן לעיני האדם לבחינת מטה בחשיבות, לבחינת שיפלות. ואדם מחשיב את הדברים שמתלבשים בתוך הדעת. מה שאין כן, אם השכל של האדם אינו משיגו, אלא שהוא מתנגד לדעתו של האדם, והאדם צריך אז לומר, שהאמונה הוא למעלה בחשיבות מהדעת שלו, נמצא שמשפיל אז דעתו, ואומר, מה שהוא מבין בתוך הדעת, שהוא מתנגד לדרך ה', אז האמונה נמצא אצלו למעלה בחשיבות מהדעת שלו.

כי כל השכליות, שהוא בסתירה לדרך ה', הוא שהשכל הזה כלום לא שוה, אלא "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". היינו, שמבטל את כל מה שהוא שומע ורואה. זה נקרא, שהולך למעלה מהדעת. וכך נראה להאדם לבחינת שיפלות וקטנות". 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

אנחנו יודעים גם על עצמנו עד כמה השכל והרגש שלנו משתנים מרגע לרגע ואנחנו לא יכולים לסמוך עליכם. מה לעשות? לכן הבטוח הוא ללכת למעלה מהדעת. מה זה למעלה מהדעת? שאנחנו מתארים לעצמנו מהו רצון ה', מה הבורא רוצה, ורוצים לשייך את עצמנו אליו. במידה שמשתדלים לעשות זאת, במידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו מתעלים למעלה מהדעת, מהשכל, מההרגלים, מהעולם הזה, ולאט לאט עולים למעלה מזה. הבורא עוזר לנו בזה ומביא אותנו לתכונות, לידיעות, לנטיות שלו, וכך אנחנו עולים מדרגת הנברא לדרגת הבורא.

הכול תלוי מה זה מעלה ומה זה מטה בחשיבות. לכן הבורא שואל את משה, "מה זה בידיך?", ומשה אומר, "מטה". אם הוא משתדל ללכת עם המחשבות, הרצונות, התכונות שלו, למטה, ועם מה ששייך לבורא למעלה, אז הוא כבר מעלה את עצמו מדרגת העולם הזה לדרגת העולם העליון. ומה שהיה לו קודם, תכונות השפעה כתכונות קטנות, כי מה יש בהן? אין רגש, אין שכל, אין ביטחון, אין כוח, אז עכשיו הוא כבר מתחיל להרגיש שרק בצורה כזאת כשהוא עובר לתכונות ההשפעה יש לו אפשרות להביא את עצמו לדרגת הכוח העליון, לביטחון עליון, לאמונה, שכל זה נקרא "למעלה מהדעת", למעלה מדעתו הגשמית, ושם הוא כבר נכנס להבחנות רוחניות.

קריין: קטע מס' 187.

"אצל האדם, שאין לו עצה אחרת, ומוכרח ללכת בדרך אמונה, נראה לו האמונה לשיפלות. מה שאין כן לגבי הבורא, שהוא היה יכול להשרות שכינתו, לאו דוקא על עצים ואבנים, אלא שבחר דוקא על דרך זה, הנקרא אמונה, בטח שבחר זה מטעם, שזה יותר טוב ויותר הצלחה. נמצא, אצלו ית' לא נקרא אמונה למטה בחשיבות, אלא להיפוך, שדוקא לדרך זה יש לו מעלות רבות, אלא לעיני הנבראים נקרא זה בחינת מטה).

ואם משליכין את המטה לארץ, ורוצים לעבוד עם בחינה יותר גבוה, היינו בתוך הדעת, ומבזים את בחינת למעלה מהדעת, שנדמה עבודה זו לבחינת שיפלות, תיכף נעשה מהתורה והעבודה שלו בחינת נחש, שהוא סוד נחש הקדמוני. וזה סוד "כל המתגאה, אומר לו הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

מה זה נקרא "כל המתגאה"? שהוא שם את השכל שלו, את ההבנה שלו, למעלה מזה שצריך ללכת באמונה למעלה מהדעת. אם השכל שלו יותר גבוה, וההחלטות שלו באות מהחשבונות שלו, אז הוא כבר לא יכול להיות באותו מקום שבו נמצא הבורא, "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".

קריין: קטע מס' 188.

"אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: מה יגרום לי להשליך את המטה לארץ? איך לעלות מעל האגו ולשמוע את הבורא?

שני דברים. כשאני עושה חשבונות מתוך ניסיון כמה הלכתי, כמה טעיתי, נפלתי, קמתי, ומתוך החיבור עם החברים עד כמה הם מחזיקים אותי ולא נותנים לי ליפול. אז מתוך המצבים האלה שבסך הכול אני מייצב בתוכי, אני מקבל כוח להתקדם למעלה מהשכל שלי, למעלה מהרגש שלי, וזה רק מכך שאני תלוי בחברה, כי אין לי שום דבר ממני שאני יכול להאמין לאיזה חשבון, לאיזה כוח שלי.

כי אני רואה שהכול הוא רצון לקבל שמבלבל אותי בלבד, וכך הוא בנוי בכוונה כדי לבלבל אותי, כדי שאני אעזוב אותו ואתפוס את החברה, כמו שתינוק תופס את האימא כשמתיישב על הידיים שלה, ולא רוצה לעזוב אותה, כי בשבילו זה המקום הכי בטוח, הכי נכון. כך גם אנחנו צריכים לראות את עצמנו בהתקדמות למטרת הבריאה.

תלמיד: משה הוא כוח עליון ואז לפי זה האגו, הרצון לקבל שלו הוא הכי גדול, אז איך הוא מתגבר על כל האגו שלו?

אין לו שכל, אין לו כוח, יש לו רק דבר אחד, הוא יודע שאין לו שכל ואין לו כוח ומה שיש לו זה רק יכולת לאחוז בבורא, רק את זה. אז הוא תופס את הקבוצה, הוא לא מגיע לבורא עם הרצון שלו - "אני רוצה להידבק בך", אלא הוא מלקט את כל החסרונות, הרצונות והנטיות שיש בחברה שלו ומעלה אותם לבורא ובוכה ומבקש "תעזור להם" ואז כולם עולים. כל אחד מאיתנו צריך להיות כמשה.

שאלה: האגו מתחבא מהעיניים שלנו, איך אנחנו יכולים להכיר שהכוונה שלנו היא נכונה כשאנחנו עולים מעל הדעת ולראות מעל מה שרואות העיניים שלנו ומה ששומעות האוזניים שלנו?

תנסה להתכלל עם החברים, תנסה להרגיש מה הם רוצים, מה הבורא אומר לנו מהכתוב, ועם כל זה לארגן את כל מה שהמציאות מראה לך, כאילו שאתה משה ואתה מסתכל על כל הדברים האלה, ואיך אתה יכול להציג את כולם לפני הבורא ולקבל כוחות עבורם דרכך ואיתם יחד לעשות צעדים קדימה.

שאלה: אני לא מרגיש את כל ההבחנות עליהן מדובר פה, איך אני יכול להתחיל לזהות אותן, להיכנס לזה בכלל?

אתה צריך להרגיש את עצמך כאחד מאלו שנמצאים בשליטת האגו, במצרים. מה הם יכולים לעשות? הם יכולים רק להתחבר ביניהם סביב הכוח הזה שנקרא משה, שמיועד למשוך אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, וזה מה שאתה צריך להרגיש. להיות מוכן בחיבור עם האחרים, לא חשוב באיזו הבנה או באיזה כוח אתה נמצא, אתה כבר צריך להבין שאין לאף אחד, לא שכל, לא רגש ולא כוח לצאת ממצרים.

מהטבע שלנו אנחנו לא יכולים להיפרד, אלא אם באים חברים, אם באה קבוצה גדולה, אם בא כוח גדול ומושך כל אחד ואחד מאיתנו, אז יש לנו סיכוי לצאת ממצרים, מעל מנת לקבל. במידה הזאת נתחיל להרגיש את הבורא, אני ארגיש שחבריי כבר נמצאים בצורה אחרת סביבי, לא כמו שקודם חשבתי, זה ממש יכול להשתנות מרגע לרגע, וכך נתעלה מעל האגו שלנו ונתחיל לגלות את הבורא, והכוחות שלנו יהיו באמת על מנת להשפיע. בזה גם נרגיש איך אנחנו ממש מתעוררים, מתרוממים מעל החשבונות הקודמים שלנו ומגיעים לעל מנת להשפיע, לחשבון חדש.

שאלה: אנחנו לומדים שכדי לעבוד עם תכונה יותר גבוהה עלינו להנמיך את עצמנו, וכאן כתוב "מגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה,". מה החשבון שעלינו לעשות כדי לעבוד עם מידה יותר גבוהה?

אני עוזב את התכונה שלי ולוקח תכונות יותר גבוהות מהחברה, מצטרף אליהם, מרכין ראשי כלפיהם, וכך אני ממשיך. זאת אומרת, אני כל הזמן נכלל בחברה וכך עולה איתם. וזה לא חשוב אם החברה גדולה או קטנה, אם החברה חכמה או טיפשה, אם החברה צדיקה או לא, אלא הכול תלוי איך אני מתחבר לחברה. כמו אצל רבי יוסי בן קיסמא שהיה גדול, חכם, בעל השגה, אבל כדי לעלות לדרגות יותר גבוהות, הוא נכלל מתלמידיו הפשוטים וכך עשה ועלה.

שאלה: בהמשך להסבר הזה לא ברור למה כתוב שהשלכת המטה לארץ נקרא שרוצה לעבוד עם בחינה יותר גבוהה?

הוא לא עובד עם השכל והרגש שלו אלא לוקח את השכל והרגש של הסביבה.

תלמיד: אז למה זה להשליך את המטה לארץ, זה כאילו להרים את המטה?

לא. הוא כבר לא הולך עם מה שיש לו.

תלמיד: אתה יכול להסביר את המשפט ראשון?

"אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה," מטה "הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש.". אז מה השאלה?

תלמיד: הסברת שלעבוד עם מידה יותר גבוהה זה לחפש את הדעת של הקבוצה למשל, לבטל עצמי, אבל דווקא על זה הוא אומר שזה נחש. אז זה לא מובן.

אם הוא מבטל את עצמו כלפי הקבוצה למרות שיש לו דעה אחרת אז הוא עולה.

תלמיד: אז למה בסוף המשפט כתוב ו"זהו כבר נחש"?

"מגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש.". הוא לא רוצה לקבל מידה יותר גבוהה, הוא רוצה דווקא להשליך את עצמו, הוא רוצה להוריד את עצמו ואז הוא עולה, דווקא בצורה כזאת.

שאלה: עכשיו אנחנו דיברנו על מה זה השגת הרוחניות, חשיבות האמונה, איך אנחנו יכולים לעשות חשבונות בצורה נכונה?

הכי טוב זה להתכלל בעשירייה ולעשות כמוהם. וככל שזה מנוגד לשכל ולרגש שלך, עוד יותר טוב, אז בטוח שאתה מתקדם בצורה נכונה לכיוון הנכון. אני מדבר על המצבים שהם כבר איכשהו מעודכנים. אין לנו על מה יותר להסתמך.

תלמיד: מתי יש לנו מצבים קשים?

מצבים קשים הם כשאנחנו מרגישים שזה נמצא ממש בניגוד לשכל ולרגש שלנו.

תלמיד: אבל אם אנחנו לא מרגישים חשיבות האמונה אז אני לא יכול לעשות חשבונות בצורה נכונה.

נכון.

תלמיד: אם אני לא יכול לראות את האמונה, אני לא יכול לראות חשיבות הקבוצה, חברים.

כן.

תלמיד: אז אני צריך להרגיש אמונה בכל המצבים?

ואם אתה לא מרגיש אבל אתה שומע, קורא שהמקובלים ממליצים לך לעשות, להכניע את עצמך כלפי העשירייה, כלפי החברה, מה לעשות?

תלמיד: אני יכול לקבל כוח האמונה מחברים?

אז אתה בכל זאת צריך להכניע את עצמך ולהשתדל לקבל דרך הקבוצה שלך, העשירייה שלך את כוח האמונה. ממי אתה מקבל כוח האמונה?

תלמיד: מהבורא.

יופי. זאת אומרת, הקבוצה כאן היא איזה תנאי, שככל שאתה מכניע את עצמך כלפי הקבוצה כך אתה מקבל כוח רוחני יותר גדול מהבורא.

שאלה: כשמשה משליך את המטה, האם מתגלה האמת או שהוא איבד את החשיבות ומגלה את הנחש?

לא, הבורא אומר לך מה זה בידך, מטה? זרוק אותו, שלח אותו ארצה. זאת אומרת, אל תלך עכשיו לפי זה, אלא לך בצורה אחרת, תעלה למעלה מהדעת.

תלמיד: אז כשמשה משליך מורגש שהוא מאבד את החשיבות, זה בקשר לזה?

כן, נכון. לאט לאט, עוד מעט אנחנו נקרא עוד כמה פסוקים ויהיה לכם יותר ברור. זה דבר מאוד חשוב, עקרוני, איך אנחנו עוברים מגשמיות לרוחניות.

שאלה: מה משפיע על הופעת כוח האמונה בעשירייה?

בעשירייה מתוך זה שהם מחוברים, הם מייצבים בעצמם כוח. הכוח הזה כבר מתחיל להראות את עצמו בתוך העשירייה.

שאלה: למה משה בורח כשהוא משליך את המטה? הרי הוא נמצא על יד הבורא.

אנחנו נברר את כל הדברים האלה, זו לא בעיה. העיקר בשבילנו להבין את התוכן עצמו של מה שנעשה כאן. אם כבר לא חשוב לי החשיבות שאני חושב, הדרגה שאני חושב, שאני מראה את עצמי, אם זה כבר לא חשוב לי, אלא חשוב לי העקרון - דרך העשירייה להגיע לבורא - עם הכוח הכללי של עשירייה, אז אני כבר זורק את המטה והולך בעיקרון חדש.

קריין: קטע מס' 188.

 "אם הוא משליך בחינת מטה לארץ, ומגביה את עצמו לעבוד עם מדה יותר גבוה, זהו כבר נחש. ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה. מטעם, שכל התורה והעבודה שלו, שהיה לו מבחינת מטה, הכל נכנס עכשיו לבחינת נחש." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

קריין: קטע מס' 189.

"בכדי שהאדם לא ישאר ברשות הס"א, עשה הקב"ה תיקון, שאם האדם עוזב את בחינת ה"מטה", תיכף נופל לבחינת "נחש", ותיכף הוא הולך במצב של כשלונות. ואין לו שום כח להחזק, אלא אם כן יקבל שוב את בחינת האמונה, הנקרא שופלות.

נמצא לפי זה, שהכשלונות בעצמם הם גורמים, שהאדם יקבל על עצמו שוב הבחינת מטה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

שאלה: האם אני בונה את המטה מתוך העבודה עם השכל שלי, וכשהבורא אומר לזרוק את המטה אני מבינה שזה הנחש, האם הבורא גם נותן לי את השכל וההבנה והמטה?

כן. אם למרות שאני נמצא במצב כזה, אני שומר על המטה בחשיבות. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", מטה בחשיבות, אז אני מתקדם. אם אני לא יכול לשמור על זה, אז אני נכשל. וכך אני לומד ומתקדם. אי אפשר להתקדם בלי ליפול וללמוד שאפשר ללכת רק באמונה למעלה מהדעת, זה באמת הדבר היחידי שאנחנו יכולים להתקדם בו. אם אדם מקבל על עצמו את המצב הזה אז הוא מתקדם ועולה.

אנחנו צריכים להרגיש על עצמנו מה הדברים שקורים לנו, אם אנחנו הולכים למעלה מהדעת, אם אנחנו לא הולכים, אם אנחנו עוזבים את "בחינת מטה" ונופלים ל"בחינת נחש", או ההיפך. אנחנו צריכים להרגיש בתוכנו איך זה עובד, לכן עדיין לא נמצא. אם אנחנו נחשוב על זה יותר, נדבר על זה יותר, נלמד יותר אז זה ייכנס בנו, זה יתגלה בנו. אנחנו נוכל להבין על מה מדובר.

שאלה: בעל הסולם מציין שהנושא "אמונה" שווה שיפלות. מה המשמעות של זה?

על הדברים האלה אני לא רוצה להסביר. אני רוצה שאתם תהיו בשאלות, בספקות, במצב לא טוב, ולא שאתם תבינו דרך השכל ויהיה לכם רוגע.

תלמיד: יש מצבים שהאדם מגיע למצב של נחש ולא מטה. ואז הוא בעצם עובר כל מיני מצבים שהבורא נותן לו, והוא צריך להבין שהוא נמצא באותה שיפלות ושהוא צריך לצאת מזה.

תמשיך. תדרוש הבנה.

תלמיד: זה נראה כאילו הבורא שומר על האדם תמיד להיות באיזה מצב של יראה כלפי הקשר אתו. איך אנחנו מנצלים את המצב הזה באמת ועובדים נכון ולא לוקחים את העבודה עוד פעם לעצמנו?

אנחנו מקבלים דוגמה מהקבוצה. כשיש לאדם דעה אחת ולקבוצה ישנה דעה אחרת. ואם אדם מרכין את עצמו כלפי הקבוצה, אז הוא מתחיל להבין מה זה נקרא "להיות באמונה למעלה מהדעת". עוד לא אמונה למעלה מהדעת, אבל איכשהו מקבל דוגמה מזה.

תלמיד: איך אנחנו באמת שומרים על מצב היראה ולא מחכים לעוד מתנות מהבורא?

אין לך בעצם ברירה. אם אתה נכלל בקבוצה, מוכן להתכופף כלפיהם, מצד אחד, מצד אחר להיות כמשה, זאת אומרת, בכל כוחך לעזור להם להתקדם, יוצא שלאט לאט אתה מתחיל להתרומם עם הקבוצה.

אלה מצבים לא כל כך ברורים. אנחנו עדיין לא נתקלנו בהם, אבל זה בדרך.

שאלה: ללכת לבחינת נחש זו האפשרות לברוח מהסטרא אחרא. איך אנחנו עושים את הצעד הבא?

כשנגיע לזה אז נבין מה זה הצעד הבא. העיקר שיהיה לנו עכשיו ברור שאנחנו לא רואים את הצעד הבא. בשבילנו יש מין ערפל, משהו לא מובן מה רוצה הבורא מאתנו, איך אנחנו צריכים להתארגן ואיך עושים את הצעד הבא.

תלמידה: אמרת שכשאנחנו מורידים את עצמנו אנחנו מקבלים את דעת הקבוצה. האם זה לא אומר לזרוק את המטה לארץ?

יכול להיות.

תלמיד: כשאני נמצא בעצמי במצב הנחש אני משתדל במחשבות ובמעשים להתחבר לחברים. אז אני מרגיש שאני עולה, לא רק מנטלית אלא גם הלב מתחיל להידבק בחברים. האם אני צריך לצפות להתכללות מלאה של הלב שלי עם החברים?

לזה כדאי לצפות תמיד, אבל האם זה יקרה? אני לא יודע.

תלמיד: אז לא להסתפק בתחושות אלא לנסות למצוא תפילות ומחשבות על החברים?

אתם רואים שאני לא נותן תשובות ברורות כי כאן בדיוק המצב שאנחנו צריכים לברר את הצעד הבא, והוא מאוד מאוד מהותי. מאוד חשוב. לכן ככל שאנחנו נרגיש שאנחנו לא יכולים להבין, לחקור, לברר את המצב, בשבילנו יהיה יותר טוב. כי זה בדיוק המעבר בין דעת ולמעלה מהדעת. בין להיות במצרים לבין ביציאת מצרים וכן הלאה.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת זה סוג של הרגשה, או תחושה, כי כל החישוב בשכל או בדעת זה משהו שאנחנו לא יכולים לבטוח בו, אפילו אם הוא נראה לנו נכון?

אני לא מבין מה זה תחושה או הרגשה, אני לא מבין מה ההבדל בין שני הדברים האלה.

תלמידה: האם זה קורה בשכל או ברגש?

אמונה למעלה מהדעת מגיעה דרך השכל לרגש.

שאלה: הבורא נותן לנו מצב, שכאשר אנחנו זורקים את המטה אנחנו יורדים לתוך הדעת. ולפעמים בגללו אנחנו זורקים את התכונה של האמונה למעלה מהדעת, כדי להרגיש את מצב הנחש. מה זה המטה, וזה משתנה?

צריכים לברר. אני לא נותן לכם פתרונות. אני לא מסביר. איפה שהתחלת לדבר על אמונה למעלה מהדעת הפסקתי להסביר, כי אתם צריכים לברר את הדברים האלה אצלכם. ואפילו שתצאו מכאן אחרי השיעור מבולבלים, שיישאר ככה.

תלמידה: זאת אומרת שאנחנו לא צריכים לדרוש מעצמנו לברר בדעת?

אני לא אמרתי כך. אמרתי שאני לא אתן לכם תשובה ברורה.

תלמידה: התשובה תבוא מהבורא, מהקבוצה?

תמיד התשובה מגיעה מהבורא. זו לא תשובה, זה ברור.

שאלה: לזרוק את המטה לארץ נשמע כמו פעולה מודעת. זה כשאנחנו מסכימים עם הבורא, שהחיבור שקיים כרגע צריך להישבר ולא לנסות להחזיק אותו?

אבל הוא נופל לבחינת נחש.

תלמידה: אבל כאן נאמר שהוא זורק. זה לא שהוא נופל, הוא זורק את זה.

כן.

תלמידה: כלומר, זאת פעולה מודעת שלנו?

כן, אבל לאן הוא נופל, הוא נופל לכישלונות, לבעיות.

תלמידה: צריך לשאוף לזה שהוא ייפול, או כל הזמן לנסות להחזיק?

אני לא אענה לך.

שאלה: כמה זה חשוב שאברר את האמת בדרגה שבה אני נמצא?

זה חשוב, ועד כמה זה חשוב, זה לפי כמה אני צריך כדי לעלות לדרגה הבאה.

תלמיד: אז אני צריך להאמין במה שהמקובלים אמרו, ואפילו אם אני רואה מציאות הפוכה לגמרי, שונה לחלוטין לפי הדעת שלי?

כן.

שאלה: אז אני אחזיק את המטה למעלה ואני רואה משהו הפוך לחלוטין, ואני ממשיך להחזיק את המטה למעלה. האם המשמעות של להחזיק את המטה למעלה, כאילו את אמונת החכמים?

כן.

תלמיד: ואם אשליך אותו לארץ, זה אומר שאני לא הולך באמונה למעלה מהדעת כמו המקובלים, זה אומר שנפלתי לדעתי?

כן.

שאלה: הוא כותב שאנחנו נופלים לנחש וכדי שנישאר שם, אנחנו מתחילים להרגיש כישלונות שדוחים אותנו לתיקון. מהם כישלונות?

שאנחנו כל הזמן הולכים מטעות לטעות, עד שעל ידי זה כשיוצאים מכל הטעויות אנחנו רואים שאנחנו כבר קיבלנו איזה שכל, רגש והבחנות כדי להגיע לאמונה למעלה מהדעת.

אני שוב רוצה להסביר לכם את המושג "אמונה למעלה מהדעת". זהו מושג מאוד מאוד מבולבל, אולי נכון להגיד מבלבל, ואנחנו לא יכולים לדרוש להבין אותו עכשיו ומיד, אלא אנחנו צריכים עוד ועוד לנסות ולנסות לעשות פעולות שהם כנגד השכל, נגד הרגש, בעד החיבור, ואז אנחנו נרגיש, למה הוא מתכוון כשהוא אומר אמונה למעלה מהדעת, כשהוא אומר תזרוק את המטה. ולמה המטה שהיה ביד משה, שאיתו הוא הולך קדימה למטרת הבריאה, מיד הופך לנחש ואין באמצע ביניהם שום דבר - או מטה או נחש.

את הדברים האלה אנחנו צריכים עוד ועוד ללעוס, עד שנגלה אותם כך שזה יהיה ברור לנו לפי הטעם שלנו, לפי ההבנה הפנימית שלנו. זה לא פשוט, אבל זאת הנקודה הכי הכי חשובה כדי לרכוש את השיטה, איך להבין את התהפכות המטה לנחש והנחש למטה, איך לעלות מהעולם הזה לעולם העליון, איך להבין את הבורא במקום להבין את עצמך. את כל זה אנחנו צריכים עכשיו לברר.

שאלה: אמרת לנו לעשות פעולות בקבוצה, מה המנגנון שעובד בפנים, כי כביכול אלה פעולות מאוד פשוטות.

לא חשוב הפעולות עצמן אלא באיזה מצב אתה נמצא כדי לבצע אותן. יכול להיות שהפעולות הן פשוטות, אבל השכל והרגש שאתה מצרף אליהן, מעלים את החשיבות של הפעולות.

שאלה: כשאני זורקת את המטה אני כבר לא נמצאת איפה שנמצא הבורא, האם זה מה שמחייב אותי להעלות תפילה עבור החברים?

נגיד שכן.

שאלה: "ואין בחינת בנתיים. אלא או נחש או קדושה.", תוכל להסביר את זה?

יש קשר, אבל אין מצב באמצע שקשור גם בעל מנת לקבל ועל מנת להשפיע, שכולל את שניהם, דבר כזה לא נמצא במציאות, אחרת היה משהו בין הבורא והנברא. זה קיים אבל רק בצורה מערכתית.

שאלה: אני שומע שהמעבר בין הדעת ללמעלה מהדעת, להיות במצרים ולצאת ממצרים, זה בעצם השלב הבא שלנו, מהות השיטה, הדבר הכי חשוב כרגע.

כן.

תלמיד: אבל גם לא יודעים איך לברר אותו, זה ערפל כמו שאתה מציג.

אני לא מציג את הערפל.

תלמיד: עבורנו זה מורגש כמערפל.

אני רוצה שתרגישו שבתוך הדעת ולמעלה מהדעת קשה לנו לברר, ומה עלינו לעשות.

תלמיד: זאת השאלה איך מבררים?

כנראה שמהתרגילים שנותנים לנו, ממה שכתוב בתורה.

תלמיד: איך האדם מנקה את כל מה שיש לו בשכל ובלב, את המחשבות והרגשות שלא קשורים לחיבור, או גילוי הבורא בתוך החיבור?

רק בזה שהוא מתבטל כלפי העשירייה, אין שום אמצעי אחר.

תלמיד: אבל בכל מדרגה זה מתגבר ומדי פעם האדם מאבד את הקשר עם קבוצה, או את האמונה?

כדי ששוב ושוב ימצא את הקשר.

שאלה: איך התורה יכולה להיות לפעמים מבחינת מטה ולפעמים מבחינת נחש?

את זה אנחנו נלמד, יש על זה הרבה פסוקים, אין לנו לאן לרוץ, אם לא נבין את הדברים האלה.

שאלה: מה זה אומר שמה שיורד מהדעת הופך לבחינת אמונה יותר גבוהה, ולמה מה שהופך לדעת הופך לקליפה?

אנחנו עוד נברר. אפילו השאלה לא כל כך מבוררת וכך גם התשובה אליה לא מוכנה.

שאלה: האם אפשר לומר שהמטה נותן לנו ביטחון בדרך?

כן.

תלמיד: מה קודם האמונה או הביטחון?

את זה אנחנו צריכים לברר.

שאלה: אם הבורא ייתן לנו את תכונת האמונה למעלה מהדעת, האם אנחנו נראה את הצעד הבא, ונדע איך לעשות אותו נכון?

ודאי.

שאלה: האם ההתבטלות שלי לחברה נגד הרצון, גם נחשבת למעלה מהדעת?

יכול להיות, למעלה מהדעת אפשר לעשות הכול.

תלמידה: אז בכל פעולה ופעולה אנחנו יורדים לתוך הדעת, ואחר כך עולים למעלה מהדעת?

יכול להיות שכן, ויכול להיות שלא.

שאלה: תמיד בטבע יש בחינת מעבר בין שני בחינות, למה כאן אין "בחינת ביניים"?

ככה זה נדמה לך.

שאלה: כל דבר טוב שנצליח לעשות, יוביל מיד אחר כך לכישלון. העניין הוא איך לראות בכישלון הזה תיקון?

איך מכישלון לראות תיקון? אם אתה מסתכל על המעשה, זה דבר אחד. אם אתה מסתכל על הכוונה, זה דבר שני. אני לא יודע למה אתה מתכוון. איפה אתה לומד מכישלון לתיקון?

תלמיד: לפי מה שקראנו על המטה והנחש. ככל שהאדם רוצה לעשות משהו לתועלת ה', ומנסה להחזיק בזה, רגע אחר כך הוא יכול למצוא את עצמו במחשבות אחרות. שזה כישלון מבחינת מה שהיה קודם. אז למה זה תיקון הכישלון עצמו?

הכישלון עצמו הוא תיקון, כי בכל זאת האדם עבר את המצב, הרגיש שהוא נכשל, ואז הוא לא יחזור עליו.

תלמיד: זה יוליד את המצב הבא?

כן.

תלמיד: ואת הכישלון הבא?

עד שהוא לא עבר את זה, הוא לא יכול להגיד.

אתם רוצים לענות? האם למישהו יש תשובה?

תלמידה: אם אני מבינה נכון, המטה הוא לכוון את עצמי לאמונה, ואז כשאני נופלת בתוך הדעת, אני חייבת לזרוק את בחינת המטה, וזה מחייב אותי להעלות תפילה. מטה זה לאן אני מכוונת את עצמי, ואם האמונה מתחת לדעת, אז אני הולכת למטה.

קריין: קטע מס' 190.

"אין להם עצה אחרת, אלא לקבל עליהם את בחינה אמונה למעלה מהדעת, הנקרא "מטה"." זאת אומרת מביאים את האדם למצב שהוא חייב לעלות לדרגת אמונה למעלה מהדעת. "והמטה הזה צריך להיות ביד, ולא לזרוק את המטה. וזה ענין מה שכתוב "ופרח מטה אהרן", היינו שכל הפריחות, שהיה לו בעבדות ה', היה על בסיס מטה אהרן דוקא.

שזה ענין, שרצה לתת לנו סימן, בכדי לדעת, אם הוא הולך על דרך האמת, או לא חס ושלום. נתן לנו סימן להכיר רק בהיסוד של העבודה, היינו על איזה בסיס הוא עובד. אם היסוד שלו הוא מטה, זהו קדושה. ואם הבסיס שלו הוא בתוך הדעת, אין זו דרך להגיע לקדושה."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ט. "ענין מטה ונחש")

קריין: קטע מס' 191.

""וישליכהו ארצה", כלומר, שניתן רשות לקליפה, "ויהי לנחש וינס משה מפניו", כלומר, שגילה להם שהסיבה שלא שמעו אליו עד היום, הוא מכח הנחש הזה דמחי בזנביה. ועל כן האמינו לאנשים המבקשים את נפשו וכו'. ועל כן, "ויברח משה מפני פרעה".

אבל עתה נתן לו השי"ת כח זה, "שלח ידך ואחוז בזנבו", כלומר, שלא יאמינו לרשעים, רק יאמינו בו. ואז, "ויהי למטה בכפו", כי יראו שישיגו אמונה שלימה וטהורה, והנחש לא יוכל להכותם עוד."

(בעל הסולם. "שלשת האותות")

שאלה: יש תחושה של המתנה במה שאנחנו עוברים כרגע.

כן, הגענו לשלב, ועכשיו אנחנו צריכים להשתדל לגבש כוחות, ולעשות קפיצה.

תלמיד: איך אנחנו מכוונים את עצמנו? כי זה דומה קצת לעובר, הוא כבר מושלם בגיל 7 חודשים, ועד שהוא יוצא בגיל 9 חדשים, הוא כאילו רק משמין בתקופה הזאת. איך אנחנו עושים את הפעולות של להיות כלולים עם החברים, מה עוד אנחנו צריכים לפתוח בליבנו.

כל מה שאנחנו לומדים, להשתדל להבין מה כתוב, ושזה יתרחש בנו, בקשרים בינינו.

שאלה: מה זה אומר שהנחש מכה בנו בזנבו? מה זה הכישלון שאנחנו כל הזמן חווים?

שאנחנו לא יכולים להתעלות מעל השכל שלנו, מעל הרגש שלנו, ללכת נגד עצמנו. לא יכולים.

תלמיד: לפי מה שאני מבין אנחנו כל הזמן נכשלים בעניין של האמונה, שאין לנו אמונה שלמה.

כן.

תלמיד: מתי הבורא בא לעזור, מתי זה מתהפך? מה בעבודה שלנו מעורר את הבורא להגיע למצב שהוא כן יבוא לעזור לנו, שהנחש יפסיק להכות בנו?

"ויאנחו בני ישראל מהעבודה". כשבאמת כולנו נבין במידה מסוימת, פחות או יותר נבין ונרגיש שלא עלינו לבצע את הפעולה הזאת של אמונה למעלה מהדעת, אלא הבורא עושה את זה. אבל זה קרוב, זה קרוב, ונקווה מאוד שנעבור אותה, שבכל זאת נתקרב לזה היום. אומנם כולם עכשיו נמצאים באיזו עצירה רגשית, שכלית, קבוצתית, אבל זה יעבור.

קריין: קטע מס' 192.

"בזמן שהאדם הוא עובד את עצמו, הוא לא יוכל להיות עובד ה', כי אי אפשר לשמש שני מלכים בבת אחת. ורק לאחר שהאדם יוצא ממצרים, היינו מקבלה עצמית, אז הוא יכול להיות עובד ה'. ואז הוא מסוגל לזכות לתורה. היוצא מזה כי החידוש הראשון הוא יציאת מצרים."

(הרב"ש. 932. "חידוש הראשון")

כשאדם יוצא ממצרים, הוא רוכש כוחות חדשים, ואיתם הוא יכול להתקדם. לצאת מקבלה עצמית, להיות כבר ביציאה, וכל יתר החידושים יבואו אחרי היציאה.

קריין: קטע מס' 193.

"אם האדם מונח תחת שליטה זו כמו אומות העולם, נמצא שהוא בגלות, ואז הוא בבחינת עובדי עבודה זרה - ואז יש מקום לתפילה שהקב"ה יעזור לו לצאת מגלות הזו, ואז שייך לומר: ועכשיו, היינו לאחר שהוא בגלות והוא בבחינת עובדי עבודה זרה, שייך לומר: ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שפירושו לעבוד עבודת הקב"ה ולא לעבוד לשליטת עבודה זרה. וזה נקרא יציאת מצרים, שאז כל המעשים הם להקב"ה. ובשביל זה מיחסים את המצוות - "זכר ליציאת מצרים", שרק אז לאחר שיוצאים מגלות מצרים אפשר לקיים את המצוות מטעם ציווי ה' ולא מטעמים אחרים."

(הרב"ש. אגרת ס"ו)

שאלה: בשני הקטעים האחרונים הוא מדבר על שני סטטוסים, עובד את עצמו, ועובד את ה'. מה בחינת המעבר מעובד את עצמו?

"עובד את עצמו" זה בתוך מצרים, והוא לא יכול לעשות כאן שום דבר, אלא בהכרח עובד את עצמו. וכשהוא מקבל כוחות, ומצבים ביציאת מצרים, אז הוא כבר "עובד את ה'". כמו שקודם הוא לא יכל לעבוד את ה', אלא עבד את עצמו, עכשיו הוא עובד את ה', ולא את עצמו.

תלמיד: אז מהי בחינת המעבר, מה התנאי לשחרור הזה מלעבוד את עצמו?

מה התנאי? יציאת מצרים. יציאה מתחת שליטת הרצון לקבל. הוא מתעלה מעליו, ובזה הוא כבר נמצא בשחרור.

תלמיד: אבל המתעלה מעליו, איך הוא אפשרי בכלל אם הוא עדיין בסטטוס עובד את עצמו, מה נותן לו כוח לזה?

מה נותן כוח? הוא מקבל כוח מהבורא, יכול להתעלות מעל המצב שלו, ואז זה נקרא שהוא יוצא ממצרים.

תלמיד: באיזה תנאי מקבלים את הכוח הזה?

כי מגיע לאדם, הוא עשה כל מה שנדרש ממנו לעשות עד כה, ואז לפי הסדר הוא מקבל כוח להתעלות למעלה מהדרגה שנקראת "עובד מצרים", "עובד פרעה", וזוכה ליציאה מהשליטה הזאת.

שאלה: האם אנחנו מתחילים לעבוד בשביל הבורא מיד מיציאת מצרים?

אחרת זו לא יציאה. זה לא שאנחנו יוצאים ברגל, ואחר כך ממרחק כלשהו מתחילים לעבוד בצורה חדשה. זה הכול עניין של שינוי מאזן הכוחות שבנו, כשכוחות דהשפעה מתחילים לשלוט באדם, ונותנים לו אפשרות להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: כשאנחנו יוצאים אנחנו נכנסים למדבר, לא לארץ ישראל.

נכון, ויש לפנינו עוד הרבה דברים, אבל העיקר שאנחנו יוצאים מעל מנת לקבל, ממצרים.

תלמיד: המצב במדבר קשה לאגו שלנו, לרצון לקבל שלנו. כמה זמן זה לוקח עד שאנחנו מגיעים לארץ ישראל?

40 שנה, עד שאנחנו מגיעים ממלכות לבינה.

תלמיד: האם אני אהיה בחיים?

אתה עוד צעיר. זה לא לפי החשבון הגשמי שלנו.

שאלה: המצב של חשיכה נעשה יותר רצוי בעינינו, כמה אנחנו מרשים לחושך לבטל את השכל שלנו. ההרגשה שלי היא להאמין למשה שיוביל אותנו לארץ חדשה, שמשהו טוב ייצא מזה. האם אני מתאר את זה בצורה נכונה?

כל מה שאתה חושב הוא נכון לעת עתה, אחר כך זה ישתנה.

תלמיד: יש הרגשה של שמחה לפני מצב מסוים.

כן.

תלמיד: אני מצפה למשהו חדש שאני לא מכיר עוד.

כן. כי זה בכל זאת יהיה פתרון למצב הקודם.

שאלה: האם אתה יכול לתת דוגמה פרקטית לעבודה עבור עצמי ועבודה בעל מנת להשפיע? והאם האגו יכול להרים אותי כי אני יורדת בשביל הבורא, או לא?

בינתיים אנחנו נמצאים ברצון לקבל. אם אני עושה פעולה, לא חשוב איזו פעולה, אז אני תמיד עושה את זה כי אני מרגיש רווח ברצון לקבל, ולא יעזור לי לברוח מזה, כלומר לברוח ממצרים. תנסו לתאר לעצמכם עד כמה אתם נמצאים בתוך הטבע הזה ולא מסוגלים לעזוב אותו. וכאן השאלה, מה עושים?

יש למישהו עצה?

תלמידה: אנחנו צריכים להאמין במקובלים, אנחנו צריכים אמונת חכמים, אנחנו צריכים להאמין ברב. והסיבה שאני אומרת את זה, כי פעמים רבות השכל שלנו חוסם אותנו מלהתחבר ואנחנו צריכים לבטל אותו. אומנם אנחנו משתמשים בדעת כדי לשפוט ולבחון את החיבור, אבל אנחנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו בוטחים במקובלים, בוטחים ברב, ואנחנו מוכנים ללכת מבלי להשתמש בדעת, זו הדרך שלנו ובה אנחנו מתמידים. ברור לי שאם זה היה תלוי בשכל שלי או בדעת שלי, אז לא הייתי כאן. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתחבר ולהתבטל, ואז אנחנו נתאחד או נתחבר לבורא.

את אישה חכמה.

תלמיד: כנראה שאנחנו צריכים לספר לחברים שאם נישאר תחת שליטת פרעה, אז אנחנו דנים את עצמנו למוות רוחני.

מה זה מוות רוחני? מה איכפת לי?

תלמיד: כולנו שואפים לשפע עליון, כולנו שואפים להידמות לבורא, ואם נשארים תחת שליטת פרעה, אז אנחנו בעצם עושים איקס על העתיד הרוחני שלנו.

הבנתי. על זה כתוב "הרוצה לחיות שימית את עצמו".

תלמיד: יש רושם שהגיע הזמן שלנו להתחבר, כל אחד עם נקודת משה שבו, להאמין בכך שלחבר יש את נקודת משה, נחבר אותן יחד, ויחד עם משה נצא מחוץ למצרים.

אמרת יפה.

שאלה: מה נדרש מהאדם לעשות כדי שהוא יידע שהוא באמת עושה את הצעד הבא ומברר נכון את הפעולות על מנת שהוא ייצא ממצרים?

כל הזמן לבטל את עצמו כלפי הקבוצה.

תלמיד: איך אני מברר שאני באמת מתבטל ולא עובד עוד פעם מאיזה מקום אחר?

כבר למדנו הרבה פעמים, לבטל את עצמו כלפי הקבוצה, כלפי רצון הקבוצה, כוונות הקבוצה, כלפי חיבור בין החברים וכן הלאה.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים תמיד לברר את הצעד הבא, איך אנחנו עושים דבר כזה ביחד בעשירייה?

בעשירייה אפשר לברר הכול. במה שניתן, אם אני מתבטל כלפיהם, אני יכול לברר את הכול.

תלמיד: זה ברור, אבל לתפוס מה הצעד הבא, איך עושים את זה?

אני לא יודע מהו הצעד הבא כפי שאתה מתכוון, אני לא יכול לראות את עצמי בעוד כמה צעדים קדימה. אני רק יכול להיות מוכן להתקשר למעלה מדעתי לכל דבר שיהיה לפניי.

תלמיד: כשאנחנו עושים את זה בעשירייה, האם כברירת מחדל הבורא נמצא שם, או שאנחנו צריכים להכניס אותו לכל התהליך?

הבורא נמצא בכל דבר.

תלמיד: זה ברור, השאלה אם אנחנו צריכים להפעיל כוח מעצמנו להכניס את הבורא לזה או שהוא פשוט שם?

אני צריך להיות כל הזמן בדביקות עם הבורא ועם הקבוצה.

שאלה: האם העבודה שלנו בעשירייה באהבת החברים, אהבת הזולת, היא שפותחת לנו את השער ללמעלה מהדעת?

כן, ודאי.

שאלה: כביכול העמידו אותי במצב של חיים או מוות, ועכשיו צריך לעלות מעל הדעת. האם אנחנו צריכים להגיע למצב הזה או שהחיבור החזק בינינו, לעבוד חזק ולקחת הכול ברצינות, זה מה שיעלה אותנו?

החיבור בינינו צריך להעלות אותנו לאמונה למעלה מהדעת ובחיבור הזה אנחנו צריכים לגלות את עצמנו בצורה נכונה ואת הבורא בינינו. רק חיבור צמוד זה לזה ככל האפשר.

שאלה: איך אדם יכול לצאת מעצמו כדי להגיע למצב של מתן תורה?

על ידי מתן תורה.

תלמיד: איך?

על ידי זה שמקבל את התורה שהיא האור העליון, הכוח העליון שמוציא אותו מעל מנת לקבל.

היום בפעם הראשונה התחלנו באמת לגעת בטבע שלנו, מה נקרא "על מנת לקבל" ואיך אנחנו יכולים לצאת מזה. אני מאוד מרוצה שהגענו לכך ואנחנו נשתדל להתקדם.

קריין: קטע מס' 194.

"אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו, זולת על הכלל כולו. [...] כי היוצא מהכלל לבקש על נפשו בפרט, אינו בונה, אלא אדרבה, גורם חורבן לנפשו [...] וגם בזמן עבודה כשהאדם מתפלל ביחידות, על כורחו יוצא מהכלל ומחריב לנפשו [...] שלא היה אפילו התעוררות, לכל פרט מבני ישראל, לדרוש שום דבר ביחידות [...] כי לכל פרט לא היה חסר כלום, מחמת שלא הרגישו בעצמם, לאני בפני עצמם, וזה כחם לצאת ממצרים ביד רמה."

(בעל הסולם. "לא עת האסף המקנה")

שאלה: מה גורם לזה שבפעם הראשונה האדם מתחיל לגעת במה שנקרא לא להיות בעל מנת לקבל?

הוא מתקרב לעל מנת להשפיע, ליכולת.

תלמיד: מה התנאים שמביאים לאדם את הפעם הראשונה של העל מנת להשפיע?

שורש נשמתו.

תלמיד: מצדו הוא יכול לעשות משהו, או שזה עניין של הבורא?

לפי התוכנה הפנימית שנמצאת בו, הוא מקבל התעוררות מלמעלה וכך מתקדם, הכול מתוך זה שהוא בנוי כך.

תלמיד: דיברנו הרבה על אמונה למעלה מהדעת היום בשיעור ויש כביכול איזה ערפל מסביב.

זה בסדר גמור, אנחנו נעבוד על זה.

תלמיד: בפעם הראשונה שהאדם מצליח להיות בפעולה שנקראת למעלה מהדעת, זה משהו שהוא יכול לעשות?

לא, הכול נעשה מלמעלה, אבל בתנאי שהאדם מתאים לזה.

תלמיד: מה זה נקרא להיות מתאים ללמעלה מהדעת?

שיעשו ממנו מה שצריך.

תלמיד: מה צריך?

מחשבות, כוונות, פעולות בעל מנת להשפיע לא לעצמו ככל שהוא יכול להתקדם לזה.

תלמיד: זה נהיה מאוד חד בדרך שלנו, שבכל ההתקדמות עושים עליך את השינויים, וכביכול בך אין כל כך יכולות לעשות משהו, חוץ מלהיות חלק מהתהליך הזה שבו מעבירים אותך.

בסדר גמור.

תלמיד: אז איפה פה האדם בכל הסיפור, אם הכול עושים עליו?

האדם נמצא בסיפור הזה, בכך שהוא מסכים שיעשו עליו את כל הפעולות האלה. נתתי דוגמה, כשאמרו לי שהיום אולי נעשה לך ניתוח, כל כך הרגשתי צורך בזה, שבעצמי רצתי, נשכבתי על שולחן הניתוחים, ורציתי שכבר יתחילו.

תלמיד: מה קובע את יכולת ההסכמה של האדם?

רצון, שאין לי ברירה וסוף סוף זה מגיע, ואני יכול מכאן והלאה כבר לצאת למצב של חיים אמתיים, שאני מסוגל למות, "טוב לי מותי מחיי", מהחיים שהיו לי קודם.

תלמיד: איך לבנות את הנכונות מצד האדם, שיתחיל להיות כמו המשפיע?

ביטול כלפי החברים, אבל לא שבביטול הוא נעלם, אלא ביטול בכל מיני פעולות שלו שהוא עושה כלפי הקבוצה, כלפי החברים, זו עבודה.

תלמיד: דיברנו על כך שהמעבר לעל מנת להשפיע תלוי בשורש הנשמה, אז איך המעבר הזה יכול לקרות על מסה כל כך גדולה כמו שיש לנו בכלי העולמי, אם זה תלוי בשורש הנשמה?

יש לך דלת שאתה בעצמך לא יכול לעבור בה, אבל אם אתה מחלק את עצמך לאלפי אלפי חתיכות ומכניס אותן באחרים, הם יכולים לעבור ולהעביר אותך.

תלמיד: איך אני מעביר אותם בדלת?

אתה לא מעביר, אתה נכלל בהם והם מעבירים אותך.

תלמיד: ומה זו הדלת הזו שאנחנו עוברים דרכה, לאן אנחנו עוברים?

זה מחסום, זו כניסה לעולם האמת.

תלמיד: מה לצייר לעצמנו על מנת שהרצון יהיה מדויק?

אני רוצה להתבטל, להתכלל בתוך החברים.

שאלה: האם אמונה למעלה מהדעת ולאפס את עצמך, זה אותו דבר?

נאמר שזה אותו דבר.

תלמיד: לא חשוב מה אני עושה ברצון לקבל, אין כוונה.

כן.

תלמיד: אז אני צריך לאפס את עצמי כדי שאוכל להרגיש את המדרגה הבאה?

כן.

שאלה: אם האדם נכלל בצורה נכונה בקבוצה, האם הוא לא מרגיש את הצרכים הפרטיים שלו?

לא.

תלמידה: כי בקטע כתוב שהם לא הרגישו את הצורך של עצמם.

כן.

שאלה: כתוב בקטע 194 "אסור ליחיד לצאת מהכלל, ולבקש על עצמו, אפילו לעשות נחת רוח ליוצרו". בלעשות טוב ולהשפיע לקהילה, האם בזה אנחנו מבטלים את עשיית הטוב וההשפעה לבורא?

לא, אנחנו צריכים דרך הקהילה להשפיע לבורא.

שאלה: אמרת שיש דלת כניסה לרוחניות ואני לא יכול להיכנס לבד, האם המשימה שלי להכניס לשם את החברים?

לחלק את עצמי לאלפי חתיכות ולהתכלל בכל החברים, ואז החברים עוברים ואני בתוכם המחולק לאלף חתיכות.

תלמיד: האם חברים יכולים להיכנס רק כתוצאה מזה שאני אתפלל ואבקש שהם ייכנסו?

הבורא יסדר את זה.

תלמיד: איזה מאמץ נדרש ממני אם הבורא יסדר?

להתכלל בהם.

תלמיד: אבל אני לא יכול בעצמי להתכלל בחברים.

בסדר. תבקש מהבורא, ובלב ובנפש תתכלל בהם.

תלמיד: במי להתכלל?

בחברים שלך, בעשירייה שלך.

תלמיד: האם גם זה כתוצאה מהפנייה שלי לבורא?

כן.

תלמיד: איך להיות בטוח בזה שהוא יענה לי?

תעשה מה שמוטל עליך.

שאלה: מה זאת אומרת שורש נשמה? והאם זה משתנה או לא?

זה לא משתנה. זה המקום שלך בתוך הכלי הכללי של אדם הראשון, ואתה צריך לבצע את הדבקות של הנקודה הזאת בכל יתר הנקודות.

שאלה: בעל הסולם מאוד מזהיר אותנו מלהתפלל ביחידות ולהחריב נפשנו. נניח שאני נוסע באוטו ושומע קטעים נבחרים של השיעור ועולה בי חיסרון, איך אני ניצל מהתפילה ביחידות?

אתה שומע שיעור, שומע את החברים, שומע אותי, ואתה נכלל בכולם.

תלמיד: זאת אומרת ברגע שזה משהו שהוא חלק מהכלל, אז זו כבר לא תפילת יחיד אפילו שאני לבד.

נכון. פיזית אתה יכול להיות לבד, זה לא חשוב, אלא העיקר הוא איך אתה נכלל מכולם.

שאלה: כשאנחנו אומרים שכל הכלי שלנו הוא עשירייה אחת, אז המשימה שלנו היא לכלול בתוך הלב שלנו ולהחזיק בלב שלנו כל חבר וחברה, או לשבור את הלב שלי לחתיכות ולתת לכל אחד חתיכה מהלב שלי. האם זו אותה פעולה עבור המעבר הזה לעל מנת להשפיע והחזקת המטה?

אם אנחנו רוצים להתחבר עם הקבוצה, עם כל העולם, לא חשוב עם מי, אז זה לא עקרוני איך אנחנו מחלקים אותם או לא מחלקים אותם, אין בזה שום דבר מיוחד, רק להתכלל איתם יחד.

תלמיד: לגבי המטה, נראה שהבורא נותן לאדם עשירייה ואומר לו "תחבר אותם", וכשאתה מחליט לעשות את זה אתה מבין שאין לך כוחות, ואז אתה צריך לברוח ולהידבק בחברים ובבורא. זו המסקנה, שצריך לפעול תמיד למען החברים, זו המתנה הכי גדולה שקיבלנו ממנו.

כן.

שאלה: היום, במהלך היום, גם שיעור צהרים, גם ישיבת החברים, גם הסעודה, הכול יוקדש ליציאה ממצרים, למעשה נחשון, לא להשאיר אף פרסה מאחור, להעביר את החברים דרך הדלת הזאת. איך נכון להתכונן ליום כזה כדי להוציא ממנו את המירב?

להתכלל מזה, לדבר על זה, לשמוע את זה, ועם כל מילה ומילה אנחנו מקבלים איזו מנה מהכוח העליון שמקרב אותנו לאט לאט ליציאה, והיא קרובה. הכול נעשה בצורה פתאומית.

שאלה: פעם ראשונה שאני נמצאת כאן בפסח, ועשיתם לנו כזה מצרים פה עם סירי בשר, סעודות, שיעורים, וקיבלנו זריקה של חיבור, זריקה של דאגה מהקבוצה. החברים שירתו אותנו בצניעות ובשקט ולפעמים אפילו נתנו לנו להצטרף לתורנויות כדי שלא נתנוון לגמרי. קיבלנו הרגשה של חיבור נשי בישיבת החברות, ובלב נשארת הרגשה חמה. איך להבין את גודל המתנה מהבורא, ולהבין שלכל אחד ולכולנו יחד יש אפשרות לפנות לבורא?

זה מה שנשאר בלב וזה מה שילווה אותנו לגמר התיקון.

(סוף השיעור)