שיעור הקבלה היומי9 אפר׳ 2024(בוקר)
שיעור בוקר 09.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 118
מאמר "בא אל פרעה - א'"
קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 118, מאמר "בא אל פרעה – א'".
בא אל פרעה - א'
תשמ"ה
-
מאמר
י"ט
1984/85
-
מאמר
19
""בא אל פרעה". וקשה, הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. ומתרץ הזהר (בא דף י"א ובהסולם אות ל"ו) "אלא שהכניס אותו את משה, חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול, הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר, כמו שאתה אומר, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. נמצא שבא יהיה פירוש היינו, שנינו ביחד".
ולפרש את זה בעבודת ה', אז קודם כל צריכים לדעת, מהי הדרישה שלנו עבור זה שאנו עוסקים בתורה ומצות. זאת אומרת, איזו תמורה אנו דורשים עבור זה. והתמורה צריכה להיות ברורה, בכדי שנבין, שכדאי לנו לוותר על תענוגי הגוף, אם אנו מבינים, שזה הוא מפריע לנו להגיע להמטרה, שהיא התמורה שלנו, שעל ידי התעסקותנו בתורה ומצות, נקבל את המטרה הנשגבה זו, שהמטרה היא תמורה עבור ויתור על תענוגים גשמיים.
לכן צריכים לדעת, כי עיקר השכר שאנו רוצים עבור קיום תורה ומצות, הוא דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה, שהוא בחינת "ולדבקה בו", כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא ט"ז) "ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין". כי זה הכלי שיכולים לקבל את מטרת הבריאה, שהיא נקראת להטיב לנבראיו, שהיא נקראת בשם "גילוי אלקותו יתברך לנבראיו בעולם הזה", כמו שכתוב בספר "מתן תורה" (דף ס"ד).
וידוע, כי עיקר העבודה הוא בעשיית הכלי. מה שאין כן המילוי, שהוא השפע הנשפע להכלי, הוא בא מצד העליון, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובטח מצדו אין שום מניע שיפריע מלתת לנו. וכל החסרונות שאנו מרגישים, הם מסיבה שאין לנו כלים לקבל את השפע, כי הכלים שלנו באים מצד השבירה, כי מסיבת שבירת הכלים שהיתה בעולם הנקודים, יוצאו הקליפות, שהן בחינת לקבל בעמ"נ לקבל, שפירושו של "שבירה" ברוחניות הוא, כדוגמת שבירת כלי בגשמיות, כמו שכלי הגשמי, אם הוא שבור ואתה נותן בתוכו איזה משקה, אז המשקה יוצא לחוץ, כמו כן ברוחניות, אם נכנס בהכלי מחשבה של רצון לקבל לעצמו, אז השפע יוצא לחיצוניים, היינו לחוץ מהקדושה.
"קדושה" נקראת "לשם שמים" וחוץ מלשם שמים נקרא "סטרא אחרא", שהוא צד השני של הקדושה. לכן אומרים, שהקדושה נקראת "להשפיע" וטומאה נקראת "לקבל". ומשום זה, שאנחנו נולדנו אחרי השבירה, וממילא הרצון שלנו הוא רק לקבל, לכן לא יכולים לתת לנו שפע, שבטח הכל ילך לצד הסטרא אחרא.
וזו היא כל הסיבה שאנו מרוחקים מלקבל את הטוב והעונג, שהכין ה' בעדינו. כי כל שהוא יתן לנו לא ישאר זה אצלנו, אלא זה ילך לאבדון, כמו שאמרו חז"ל "איזה שוטה המאבד מה שנותנים לו". משמע מכאן, ששורש הסיבה שהוא מאבד, הוא בשביל שהוא "שוטה". ומדוע "השוטה" מוכרח לאבד, ו"החכם" נשאר אצלו מה שנותנים לו ואינו מאבד.
אלא יש לפרש ש"שוטה" נקרא, אם הוא נשאר עם הטבע שלו, שהוא אהבה עצמית, ולא עוסק עם תחבולות, שתהיה לו האפשרות לצאת מהרצון לקבל. שלמרות שיש הרבה סגולות ותחבולות לצאת מטבע שלו, והוא נשאר עירום כביום הוולדו, מבלי לבוש אחר, שהלבוש הזה נקרא לבוש של הרצון להשפיע, שעם לבוש דלהשפיע הוא יכול להלביש את הטוב ועונג מה שהוא צריך לקבל.
אבל יש שהאדם מתחיל בעבודה דלהשפיע, והוא מסביר להגוף, שזוהי כל מטרת עבודה, היינו לקבל כלי דהשפעה. אבל אחרי כל אלו הוויכוחים שיש לו עם גוף, הגוף אומר לו, שאין אתה יכול לשנות את הטבע, ממה שהבורא ברא אותו. וכיון שהבריאה נבחנת לבחינת "יש מאין", הוא רק מבחינת רצון לקבל, איך אתה מעיז לומר, שאתה יכול לשנות הטבע, ממה שהבורא ברא אותו.
ועל זה נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".
אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר.
וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה', בכדי אם יתנו לו איזו הארה מלמעלה, שידע לשמור אותה, שלא יקחו ממנו החיצוניים, שהם כן יודעים מה הוא הערך של איזו הארה דקדושה. לכן כשהאדם מבקש מה', שיעזור לו, וענין הביקוש האמיתי מתחיל דוקא בזמן, שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו, אז הוא יודע בבירור גמור, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יעזור לו, אחרת הוא נשאר בפירוד מהקדושה, ואין שום עצה לצאת מהמצב דאהבה עצמית. לכן כשה' עוזר לו, הוא יודע כבר, שזה נכס חשוב וצריכים לשמור מאוד, שלא יקחו זה החיצוניים.
וזה כמו שאומר האר"י ז"ל (תע"ס חלק ז' דף תצ"ה) "וזה סוד רדיפת היצר הרע וס"א להחטיא את הצדיקים ולהידבק בקדושה, יען אין להם חיות זולתו, ובהתרבות הטובה והקדושה, יתרבו חייהם. ואל תתמה מעתה, למה היצר הרע רודף להחטיא את האדם. והבן זה".
אי לזאת, כדי שהאדם ידע לשמור עצמו, שלא יאבד מה שנותנים לו, מוכרח לתת מקודם יגיעה רבה, שדבר הבא לאדם ביגיעה, זה גורם שישמור שלא לאבד את הדבר. אולם דבר זה, היינו בזמן היגיעה, כשהאדם רואה, שרחוקה עדיין המלאכה מלהיות מוגמרת, הוא לפעמים בורח מהמערכה ובא לידי יאוש. ואז להתחזקות יתירה הוא צריך, להאמין בה', שה' יעזור לו.
וזה שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החסרון, בכדי לקבל מילוי, כמו שאומר (הקדמה לתע"ס דף י"ד אות י"ח) וזה לשונו, "ואם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להסיר היצר הרע ממנו, אין זה אלא או שהתרשל לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמו שכתוב "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין", או יכול להיות שמילאו את כמות היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו באיכות".
לכן "בא אל פרעה" צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע".
לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש. וזהו כמו שאמרו חז"ל (ברכות י') "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו, אל ימנע עצמו מן הרחמים", שנאמר (איוב י"ג) "הן יקטלני לו איחל".
וענין "חרב מונחת על צוארו" יש לפרש, שהכוונה היא, אף על פי שהרע של אדם, הנקרא אהבה עצמית, מונחת על צוארו ורוצה להפריד אותו מקדושה, באופן שמראה לו תמונה, שאין שום אפשרות לצאת מהשליטה הזאת. אז הוא צריך לומר, שזו היא אמת התמונה הזאת שהוא רואה.
אלא "אל ימנע עצמו מן הרחמים", משום שהוא צריך אז להאמין, שהבורא יכול לתת לו את הרחמים, שפירושו "מידת השפעה". זאת אומרת, מצד כוחות עצמו, האמת היא, שאין האדם מסוגל לצאת מתחת שליטת קבלה עצמית. אבל מצד הבורא, שהקב"ה עוזרו, בודאי הוא יכול להוציא אותו. וזהו שכתוב "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים".
וזה אנו אומרים ב"קריאת שמע", שהוא קבלת עול מלכות שמים, שאנו צריכים לדעת, שהקב"ה הוא מוציא את האדם משליטת הקבלה, שנקראת בחינת פירוד, ומכניס אותו להקדושה. ואז יקויים "להיות לכם לאלקים", שאז הוא בבחינת "עם ישראל" ולא בבחינת "עם הארץ".
וזהו כמו שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח) "אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון "קוץ ודרדר תצמיח לך", זלגו עיניו דמעות. אמר לפניו "רבונו של עולם, אני וחמור נאכל באבוס אחד". כיון שאמר לו "בזעת אפיך תאכל לחם", מיד נתקררה דעתו".
אולם יש להבין טענתו של אדם הראשון, שהקשה על מעשה הקב"ה, מדוע מגיע לו, שהוא יאכל עם החמור באבוס אחד, שהיא טענה צודקת. והראיה לזה, שהקב"ה נתן לו עצה לאכול לחם. ואם לא היתה טענה צודקת, לא היה הקב"ה מקבל טענתו. וטענה זו, שאמר "אני וחמור נאכל באבוס אחד", קשה להבין. הלא מהו היחוס שלו. הלא חז"ל אמרו (סנהדרין ל"ח) "תנו רבנן, אדם נברא בערב שבת, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו "יתוש קדמך במעשה בראשית".
ולפי זה, שאם יתוש קודמו, אם כן מהי הטענה ש"אני וחמור נאכל באבוס אחד". אלא יש לפרש, שלאחר החטא נפל לבחינת אהבה עצמית. נמצא לפי זה, שנעשה דומה לחמור שאינו מבין רק אהבה עצמית. וזהו ש"זלגו עיניו דמעות ואמר, אני וחמור נאכל באבוס אחד", היינו מבחינה אחת, שהיא אהבה עצמית. לכן נתן לו עצה "בזיעת אפיך תאכל לחם", שלחם נקרא מאכל אדם. פירוש, על ידי יגיעה בבחינת "זיעת אפיך תאכל לחם", שהוא מאכל אדם, הוא יוצא מבחינת "עם הארציות", ונקרא אז בשם "עם ישראל", שהוא בחינת ישר-אל.
מה שאין כן בחינת מצרים, שהיה עם ישראל בגלות, שמצרים נקרא "עם הדומה לחמור", שהכוונה היא רק לאהבה עצמית, ולכן הישועה היתה אז לישראל, שהקב"ה הוציא אותם ממצרים. וזהו שצריכים לכוון בקבלת עול מלכות שמים "אני ה' אלקיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, להיות לכם לאלקים", שדוקא בכח ה' יכולים "לצאת ממצרים" ולזכות לבחינת "להיות לכם לאלקים"."
מאמר יפה, כתוב באופן סמיך כזה. יש בו הכול.
שאלה: זה באמת מאמר שכל פעם כשקוראים אותו רואים בו עוד שכבות.
הוא כולל הכול.
תלמיד: אני רוצה לשאול על נקודה מרכזית שרב"ש כותב עליה, "כדי שהאדם ידע לשמור עצמו, שלא יאבד מה שנותנים לו, מוכרח לתת מקודם יגיעה רבה".
מה נותנים לו, ומה זה שלא יאבד אותו?
רצון להשפיע.
תלמיד: אפשר לומר שכל הזמן נותנים לו והוא מאבד ולא שם לב?
לא. אם הוא לא יעריך את הרצון להשפיע אז אסור לתת לו רצון להשפיע, אחרת הוא יאבד אותו.
תלמיד: ואיך היגיעה מכינה את הכלי לזה?
כי הוא מתחיל להעריך את הרצון להשפיע, רוצה להשיג אותו, קשה לו, הוא רוצה מאוד ואז מקבל.
תלמיד: אבל רב"ש אומר שיש פה שתי בעיות, אחת בכמות היגיעה ואחת באיכות ביגיעה.
כן.
תלמיד: איך מכינים יגיעה גם בכמות וגם באיכות כדי לא לאבד את מה שנותנים?
אולי אדם לא יכול להגיד, אלא הוא צריך להמשיך ככל האפשר, בכל רגע, כל הזמן לתת יותר יגיעה בכמות ובאיכות וכשמסיים אותה מתגלה לו הכלי החדש.
תלמיד: וצריך להתמקד בלא לאבד את זה שנתנו לו רצון להשפיע.
כן, זה העיקר. בשביל מה הוא נותן יגיעה? כדי להגיע לרצון להשפיע.
שאלה: רב"ש אומר שרק אם יש לי טענה צודקת הבורא יקבל אותה. איך אני יכול לדעת שאני בא בטענה לבורא והיא נכונה, שבאמת עשיתי את כל היגיעה ואת כל המאמץ? לפי המאמר, לאן שלא אלך, בלי הבורא אני לא יכול לעשות את זה, אני חייב את העזרה של הבורא, אני חייב את החברים, אני חייב את העשירייה.
נכון.
תלמיד: בלי זה אין סיכוי, אי אפשר לבד.
בסדר.
תלמיד: אז מה זו טענה צודקת? איך בסופו של דבר אני מגיע למסקנה שהטענה שלי היא צודקת?
אתה מתחיל להרגיש שהבורא נותן לפניך דרך, גישה, במה אתה יכול לקנות רצון להשפיע. ואז אתה צריך רק לעמוד על זה "אני רוצה רק דבר אחד, רצון להשפיע. רק זה חסר לי ויחסר לי וחוץ מזה לא חסר לי ולא יחסר לי שום דבר, רק את זה תן לי". ואז אתה מקבל.
תלמיד: זאת אומרת, להיות נודניק.
כן.
תלמיד: אמרת לנו פעם, כמו ילד קטן שמושך בבגד של אמא.
זה יכול לקחת כמה שנים, ודאי.
תלמיד: אני לא מדבר על זמן, נודניק לא מסתכל על זמן. במאמר גם נאמר, שאני צריך לרצות יותר מאשר לגלות את מה שאני רוצה. אני צריך את הרצון הזה, אם יהיה לי את הרצון המספיק הזה, אז הבורא ייתן לי את מה שצריך.
כן.
תלמיד: בהמשך לזה, רב"ש אומר פה שאם אני מקבל הארה מלמעלה, אם אני מקבל את העזרה מהבורא, איך אני דואג שההארה הזאת לא תברח, שהעזרה הזאת שאני מקבל כל פעם מהבורא לא תלך.
תשמור את מה שאתה מקבל וכל הזמן תעמוד רק על זה.
תלמיד: מה זה לעמוד על זה, לשמור על זה? איך אני שומר על זה?
שיותר מזה אתה לא צריך. אתה רוצה רק לפתח את הרצון לתת, להשפיע, להתחבר, עם החברים ועם הבורא יחד, ורק בכמה התנאים האלה אתה רוצה להישאר בחיים, מעבר לזה אתה לא רואה לפניך שום בעיה.
שאלה: אדם צריך להגיע לרצון להשפיע, אנחנו גם יודעים שזו גם השתוות הצורה עם הבורא, אבל נראה שכל העבודה כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא היא בחוסר השתוות הצורה עם הבורא. קודם כל היגיעה שאדם נותן היא בניגוד לשורש שלנו, הצורה של השורש היא שלא צריך להיות ביגיעה.
האדם מקבל שתי ידיעות, מי הוא לפי שורש מוצאו, שהוא רצון לקבל בלבד, וחוץ מזה הוא מקבל ממש מתנה מלמעלה, שמתחיל להרגיש שיש רצון להשפיע שהוא הפוך ממנו ולגמרי שייך לעולם הבא, לבורא, לכוח עליון. כשיש לו את שני הכוחות האלה, הוא מתחיל לעבוד על לגדל את הרצון להשפיע ככל האפשר ולהקטין את הרצון לקבל ככל האפשר, ועל ידי העבודה הזאת הוא מגיע למטרה.
תלמיד: בעבודה הזאת, במאמץ הזה, הוא בניגוד לבורא. בפעולה עצמה, כשהוא מתאמץ, זה בניגוד לבורא שנמצא במנוחה מוחלטת.
על זה לא מדברים, זה תמיד יהיה כך.
תלמיד: יפה. אבל בהרגשה של האדם הוא כאילו צריך לעבוד כנגד, הוא לא נמצא בהשתוות הצורה במצב הזה.
הבורא תמיד נמצא במנוחה מוחלטת והאדם תמיד צריך לממש את הרצון שלו.
תלמיד: כן, אבל זה הרי הולך בניגוד לכלל שאנחנו יודעים שצריך להיות בהשתוות הצורה.
בהשתוות הצורה, זאת אומרת שהאדם צריך להגיע למנוחה מוחלטת, זו העבודה שלו, זו המטרה שלו?
תלמיד: הוא צריך להיות כמו הבורא.
כמו הבורא זה לא במנוחה מוחלטת.
תלמיד: אלא?
להיות כמוהו בהשפעה.
תלמיד: אבל בשביל האדם זאת יגיעה.
אז מה? אז מי שמת הוא יותר קדוש ממי שחי ועובד?
תלמיד: אני מבין את העניין הזה אבל אני אומר שבזמן שהאדם עושה עבודה הוא בהרגשה שהוא לא נמצא בהשתוות הצורה.
תלוי למה הוא משתוקק.
תלמיד: אני מבין שהכוונה של הפעולה היא להיות בהשתוות הצורה, אבל הפעולה עצמה היא הפוכה.
כן.
תלמיד: עוד נקודה שיש פה, בדיוק על אותו קו, שבשלב כלשהו האדם צריך לבקש עזרה. הבורא לא מבקש עזרה מאף אחד, אין לו צורך לקבל משהו ממישהו.
אנחנו מדברים על המטרה, שבמטרה האדם והבורא ממש נחשבים כאחד. אבל בינתיים, בכדי להגיע לאותה מטרה, ודאי שהאדם נמצא בחוסר כל.
תלמיד: שמתי לב שיש הבדל בין הפעולה שהיא בניגוד להשתוות הצורה לעומת הכוונה שאנחנו רוצים להשיג, שהיא כן השתוות הצורה. אבל הדרך שלנו, הפעולה עצמה מלווה בזה שאנחנו עושים דברים הפוכים מהבורא.
בינתיים אנחנו לא יכולים להשוות את עצמנו עם הבורא. הבורא נמצא במנוחה מוחלטת מפני שהוא בעצמו הרצון להשפיע, אין הבדל בינו לבין הרצון להשפיע, מה שאין כן אנחנו ודאי נמצאים בהפכיות לרצון להשפיע.
תלמיד: יש בתוך האדם שני כוחות שפועלים באותו זמן. האם שני הכוחות האלה משפיעים עליו ויוצרים בו ניגוד, או שהוא לא מרגיש שהוא נמצא בחוסר השתוות הצורה בזמן העבודה?
איך יכול להיות שהוא לא מרגיש? האדם מרגיש שהוא נמצא בחוסר השתוות הצורה עם הבורא, כי לבורא יש רצון להשפיע, הוא נמצא בו, מממש אותו, ונמצא לכן במנוחה מוחלטת.
תלמיד: וההרגשה הזאת באה דווקא מתוך זה שהוא עושה פעולות שהן בניגוד להשתוות הצורה, בזה שהוא עובד, מבקש, אלה דברים הפוכים, האם מתוך זה מגיעה ההרגשה שהוא נמצא בחוסר השתוות הצורה?
לא. זה שהוא מבקש מהבורא תיקון, זה לא מביא אותו לחוסר השתוות הצורה. אלא להיפך, חוסר השתוות הצורה מביאה את האדם לבקשה לתיקון.
זה מאמר מאוד עקרוני וחשוב. אפשר להגיד שהוא ממש מרכזי בעבודה שלנו.
שאלה: הוא כותב "והתמורה צריכה להיות ברורה בכדי שנבין שכדאי לנו לוותר על תענוגי הגוף אם אנו מבינים שזה הוא מפריע לנו להגיע למטרה שהיא התמורה שלנו, שעל ידי התעסקותנו בתורה ומצוות נקבל את המטרה הנשגבה הזאת שהמטרה היא תמורה עבור ויתור על תענוגים גשמיים". מה זה אומר ויתור על תענוגים גשמיים?
שאנחנו לא נמשכים לתענוגים גשמיים, כלומר רוצים שיהיה כך. או שנמשכים אבל מתגברים על המשיכה הזו, ורוצים במקום זה שישלוט עלינו ונתמלא ברצון להשפיע.
תלמיד: אני דווקא רואה את הרצון לקבל שלי לא בתענוגים גשמיים אלא בתענוגים רוחניים.
אבל איך אתה יכול לרצות תענוגים רוחניים ברצון לקבל?
תלמיד: אי אפשר. אז כמו שכתוב פה, צריך לבקש. מה הן אותן איכות וכמות שצריכות להיות באופן שווה? הוא כותב "וזה שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החיסרון, בכדי לקבל מילוי". האם יש איזו כמות ואיכות יגיעה שצריכים להגיע אליה?
כמות יגיעה ואיכות יגיעה. .
תלמיד: האם יכול להיות שאני משקיע בכמות ואין לי מספיק איכות של יגיעה?
יכול להיות.
תלמיד: כי הוא כתב "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". יכול להיות שמילאו את כמות היגיעה הנדרשת אלא התרשלו באיכות.
כן.
תלמיד: מה זה אומר?
יכול להיות.
תלמיד: אז מהי אותה היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החיסרון?
אתה עוד לא מרגיש מה זה, אז לשם מה לנו לדבר?
תלמיד: מה צריך לעשות? האם להיות יותר נודניק עד שמצליחים, לנסות עד שבמקרה אני מצליח?
תנסה להתפלל ולבקש, לדרוש את איכות היגיעה.
תלמיד: אני כל הזמן מבקש מהבורא שיעזור לי להפוך את הרצון שלי מרצון לקבל לרצון להשפיע, רק כנראה שאין שם כוונה נכונה.
אז כנראה שפעם הוא יענה לך ואתה תרגיש.
שאלה: כתוב "הוא לא יודע להחשיב את הדבר ואז הוא לא ישמור את עצמו שלא יגנבו את הדבר, היינו", וכאן השאלה, "שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר והם ייקחו ממנו את זה". מי הם אותם אנשים שמבינים מהי תכונת ההשפעה?
הוא נותן לך דוגמא. אם אתה רוצה משהו ויש עוד אנשים שרוצים אותו הדבר, ואם אתה לא מעריך מספיק מה שאתה רוצה, אז אתה נותן איזו יגיעה להגיע אליו, אבל בין היתר. מה שאין כן, אנשים שרוצים את הדבר הזה באמת, הם מגיעים, משיגים ומקבלים אותו לפניך.
תלמיד: מה רע בזה? שייקחו את תכונת ההשפעה.
שייקחו, בסדר.
תלמיד: אז למה אני צריך לשמור את זה אם הבורא רוצה לתת למישהו אחר?
מדברים לא על כך שהבורא רוצה. הבורא רוצה לתת למי שרוצה, ולמי שלא רוצה הוא לא נותן. מסבירים לך מה זה נקרא לרצות.
תלמיד: אני לא מבין מי הם האנשים האחרים שבאמת מבינים את המשמעות ויכולים לקחת לי את זה.
מסבירים לך דרך דוגמה כזו, מה זה מי שמקבל ומי שלא מקבל.
שאלה: המצב הזה "בא אל פרעה", האם הוא בא אחרי שהאדם התפלל או לפני?
לפני. בהתחלת הדרך.
תלמיד: אם הוא כבר בא עם הבורא, למה צריך תפילה?
הבורא בא לאדם ואומר "בא אל פרעה", זאת אומרת נתחיל לזוז לקראת פרעה. "למה לקראת פרעה? אני לא רוצה את פרעה, אני רוצה רוחניות, את העולם הבא". אז הבורא אומר, "לא, בוא קודם אל פרעה". מפני שרק דרך פרעה אתה יכול להכיר את הבורא, זה הטבע שלך.
תלמיד: האדם בא לפרעה, האם אז הבורא מתרחק, הבורא כבר לא איתו, ויש מקום לתפילה?
לא, הבורא משחק עם האדם, יותר, פחות. ואז האדם מתחיל להרגיש כמה חשוב לו להגיע לעל מנת להשפיע.
תלמיד: אני עדיין לא מבין איפה נכנסת התפילה של האדם לעזרה, אם כל הזמן הבורא בא והולך, משחק איתו.
הבורא מושך את האדם ואומר "בא אל פרעה", וככל שהוא מושך את האדם, אז האדם מבין שהוא לא יכול לברוח מפרעה, כמו שכתוב בגלות מצרים, שאף אחד לא יכול לברוח ממצרים מעבר לגבול. ואז האדם מתחיל לבכות ולבקש מהבורא לצאת ממצרים.
שאלה: המאמר בעיקר מעצבן אותי.
מעצבן?
תלמיד: כן, כי הבורא עשה את כל הסיפור הזה מלמעלה למטה. הוא ברא את היצר הרע, ואומר לי "אני רוצה להיטיב איתך ולקחת אותך, וכשתגיע לבסוף לכך שהרצון לקבל יהיה כחרב תלויה על צווארך, תהיה נזקק לאמונה, תבקש ממני, ואני אעשה את זה". נכון שהוא לא צריך כבוד, אבל הוא מעביר את הנברא תהליך כדי שהוא יגיע למסקנה שהוא רוצה להשפיע. אנשים יושבים פה עשרים ושלושים שנה.
כתוב באחד המאמרים שהוא מתייגע עשרים ושלושים שנה.
תלמיד: שמענו שהוא עוד לא זכה לאמונה ועוד לא מבין את היצר הרע שלו אפילו, רק דרך זה שהוא בא לפרעה. הבורא מעביר אותו תהליך שלא יכול לעבור בתענוג כמו שהוא רוצה לענג את הבריות.
יש לכם טענות? לכו לבורא ותגישו לו תלונות. מה אתם רוצים ממני?
תלמיד: לא, אנחנו משתפים אותך.
אני לא רוצה שיתוף. יש לי שיתוף רק עם אנשים שמסכימים ומקבלים את זה ויום יום משתדלים רק להתחזק. אני לא מבין אתכם, באמת. אלה התנאים, זה הטבע, את זה הבורא עשה ועל זה אין לנו שום אפשרות להשפיע.
תלמיד: אז שיעשה. אנחנו באים בבקשה, לא?
אם אתה כבר מגיע לבקשה, אז תתחיל להכיר אותו ואת הכוחות שלך, לפי זה תתפור את הבקשה הנכונה לבורא ואז הוא יעזור לך. אין לי מה להוסיף.
תלמיד: ואיך כשאתה מגיע והחרב תלויה על צווארך, אתה לא מתייאש מהתקווה להגיע לבקשה הנכונה?
אין לי מה לעשות, חוץ מלהתחזק ולבקש.
תלמיד: ואיך מתחזקים, עם העשירייה?
כן.
קריין: מתוך "חוכמת הקבלה והפילוסופיה" של בעל הסולם:
"לעניין חכמת הקבלה, שצריכה לחכמים גדולים חקרי לב, שיהגו בה עשרים שלושים שנה, ורק אז יוכלו להעיד עליה. כי החכמה עמוקה, ואין לה פתחון פה להגלות על-ידי עדות, או על-ידי נסיון שינסו אותה. ורק לאותם מאמינים המוסרים עצמם עליה בכל כוחם ומאודם".
אדם לא מסוגל לתת את כול הכוח, כל השכל וכל מה שאפשר, על מנת להגיע למטרה הזאת, למצב כזה. אז לוקח לו יותר שנים, 20, 30, אפילו 40 שנה. אני זוכר איך רב"ש אמר שזה יכול לקרות בעוד 40 שנה, היה מדובר בעבודה שלי. אמרתי לו 40 שנה מעכשיו? אז הייתי כבן 35. אני זוכר שהייתה לי ממש מכה. אבל באמת, אני היום כמעט בן 80 ואין כאן מה לעשות. יש אנשים שמקבלים את המתנה הזאת מהבורא בגיל צעיר יותר, יש כאלה שמקבלים את זה במשך הזמן. לכן הוא אומר 20 ,30 שנה, היה יכול לכתוב גם 40. זו העבודה שלנו בעולם הזה, אין מה לעשות. אני רק בטוח שכולם יכולים להספיק, כל אחד שמשקיע פחות או יותר מה שצריך ויש סיכוי לכולם.
שאלה: איך מגדלים או מגדילים את הרצון להשפיע?
יש על זה הרבה חומר. רצון להשפיע מגדילים בדרך כלל על ידי זה שמעריכים אותו, שזו תכונת ההשפעה, תכונת הבורא. היא לא נמצאת בבני אדם, אבל אני רוצה להידמות לבורא, אני רוצה בצורה כלשהי לרכוש רצון להשפיע. אז אני צריך להתפלל, אני צריך לעשות משהו טוב בעיניי הבורא וכך אני מגיע למצב שמקבל מהבורא את התכונה הזו. על ידי הרבה מאוד תרגילים בודקים אותי, האם אני לא אאבד את זה, האם אני אעבוד נכון עם הרצון להשפיע? כך מגיעים.
תלמיד: אמרת קודם שאדם מקבל שתי ידיעות. מיהו לפי שורש מוצאו, הרצון לקבל בלבד והוא גם מקבל מתנה מלמעלה, את הרצון להשפיע. הוא מתחיל להרגיש את הרצון להשפיע כשהוא עצמו הפוך מהשפעה, משם הוא מתחיל. איך לעבוד עם הדבר שהפוך ממך, שאנחנו מזהים אותו קודם כל כתכונה הפוכה מאתנו?
אני רואה שזה הפוך ממני. שאני עכשיו מקבל מהבורא משהו הפוך מהטבע שלי. בא לי טבע חדש.
תלמיד: ואיך אני מתקרב לטבע הזה, הופך את הטבע שלי כך שההשפעה תהיה הטבע שלי?
אתה כבר מזמן רצית לקבל את התכונה להשפיע ועכשיו אתה בהדרגה מתחיל לראות שמה שרצית לקבל קודם, את הרצון להשפיע, זה היה רצון להשפיע כדי לקבל תמורה במקום זה, על ידו יכולת להגיע למתנה, לפרס ועכשיו אתה רוצה להיות ברצון להשפיע עצמו. אתה לא צריך שום דבר, רק להיות ברצון להשפיע. לשם מה? לא לשם משהו. כביכול אתה חוזר הביתה מהעבודה, לא קיבלת שום דבר. אני לא צריך כלום, רק זה ממלא אותי.
תלמיד: מהו המצב שרק זה ממלא אותי? מה מניע את האדם פה?
המניע, שאני מעריך את הרצון להשפיע כדבר העליון ביותר בטבע.
שאלה: באיזה כלי מורגש מה שתיארת עכשיו? כי יותר ויותר האור מחלק אותי לשניים ומראה לי כל הזמן שאני מבקש בצורה אגואיסטית. אני אפילו צוחק על עצמי מהצד, תראה את האגואיסט הזה שמבקש השפעה. איפה ההרגשה הנכונה?
באותו רצון שעכשיו מתחיל להיוולד בך.
שאלה: לצאת ממצרים מצריך מאמץ חזק וקצר כמו חללית היוצאת מהאטמוספרה, או שאדם עושה מה שאפשר לאורך השנים ואז יוצא?
אני לא מבין מה ההבדל. וודאי שאתה רואה את החללית שיוצאת עכשיו מחוץ לכדור הארץ, אבל היא גם תוצאה של עשרות שנים, אלפי שנים אולי של האנושות.
תלמיד: לפעמים קשה לתפוס את היגיעה, היגיעה עצמה מאוד חמקמקה, איך אפשר להתייגע באמת?
אנחנו לא יודעים. על כל האכזבות, על כל מה שאנחנו עוברים בסך הכול, הבורא עושה חשבון ולכן נותן לנו את תכונת ההשפעה בהדרגה.
תלמיד: וזה נכון לבקש ממנו את היגיעה, שייתן לנו כל יום את העבודה ולהרגיש שאנחנו פועלים?
בסדר, תבקש יגיעה, עבודה, השפעה, תבקש התעלות.
שאלה: המאמר שקראנו פעמיים, גורם להתעלות חזקה, ממש. קראתי אותו חמש פעמים לפני כן. אבל כמעט ואין הבנה שכלית.
נכון שהוא צריך להיות מורגש בהרגשה ולא בשכל.
תלמיד: אני מתפעל מהחברים שמתחילים לשאול ולדבר, אני פשוט מסתכל עליהם כמו חתול.
זה טוב, קנאה מקדמת. וחוץ מזה, חמש פעמים, זה גם לא הגבול. תמשיך לקרוא.
שאלה: כתוב "וזה שהעזרה עוד לא הגיעה, הוא מסיבה שעוד לא נתן היגיעה המסוימת בכמות ובאיכות הנצרכת להכנת החיסרון". אם אדם רואה שלפי הטבע שלו, אין לו כוונה, אז מהי איכות היגיעה?
שייתן יגיעה בכמות ובאיכות עד כמה שמסוגל. אין כאן משקל שבו אנחנו יכולים לשקול ולהגיד "עוד קצת, תוסיף עוד 10 גרם". אין דבר כזה.
שאלה: קודם הבורא אמר לי בוא אל פרעה, אבל זה מרגיש כאילו בסופו של דבר אני צריך לומר לבורא, בוא אתי אל פרעה.
לא, הבורא אומר לאדם "בוא אל פרעה".
תלמיד: ואחרי זה אני מגלה את פרעה שוב ושוב. אני בודק מאין באות הפעולות שלי, זה מכוח פרעה. אני לא רוצה להיות יותר בכוח פרעה, אני צריך לבקש מהבורא בוא אל פרעה, מספיק, אני לא יכול לנצח אותו.
נאמר שאתה מבקש, מה הלאה?
תלמיד: ממי אני דורש שלח את עמי? מהבורא, מפרעה, מעצמי?
במאמר הזה לא היה דבר כזה. זה לא עכשיו. המאמר מדבר על ההתנגשות, משה נגד פרעה.
תלמיד: כן. ולא מדבר על התוצאה?
לא, עוד לא מדברים על התוצאות, לצאת ממצרים
תלמיד: ובסוף המאמר האם מדובר על כך שהבורא יהיה אלוהינו?
כן.
תלמיד: הוא עדיין לא אלוהינו?
נגיד שכן או לא, לא שואלים על זה כשרוצים לצאת ממצרים. מדברים איך לזהות שפרעה זה יצר הרע שלנו ואנחנו צריכים להתנגד ולהיות נגדו ואז רק בצורה כזאת להתחיל לתכנן את היציאה משליטתו.
תלמיד: אני מרגיש בתוכי כאילו אנחנו רוצים שהבורא יהיה אלוהינו, אבל אין מקום לזה בגלל שפרעה במקומו.
כן, אני מבין. איך הבורא יכנס במקום פרעה. זה קורה באדם לאט לאט שהבורא מחליף את פרעה. קורה.
תלמיד: ההצלחה של מחשבת הבריאה תלויה בדרישה שלנו שהבורא יהיה אלוהינו.
כן.
תלמיד: יש לי תמונה כאילו יש יותר ויותר תחושת חירום. ואני מרגיש בתוכי יותר לחץ.
יותר לחץ זה לא אומר כלום.
תלמיד: זה לא אומר כלום?
לא.
תלמיד: איך לבוא לדרישה נכונה בלי לחץ?
בסדר. אז צריכים עוד לקרוא ועוד ללמוד ועוד לעשות משהו כדי שהלחץ יקרב אותנו לדרישה נכונה.
שאלה: בעניין היגיעה, כמות ואיכות. על מה בעצם מדובר בעיקר כשהוא מתכוון ליגיעה?
על מה מדובר?
תלמיד: מה מאפיין את היגיעה הכמותית והאיכותית, איזה יגיעה?
היגיעה כדי לזהות שפרעה בעצם עומד בדרכי ואני חייב לבטל אותו משליטתו ורק אחרי זה אני יוצא לחופשי. אבל חופשי הכוונה היא לחופשי מהאגו שלי, מהרצון לקבל שלי, מהפרעה ויכול לשרת את הבורא.
תלמיד: האם היגיעה היא בתשומת לב בעיקר, לברר כל הזמן שפרעה שולט בי?
נגיד כן. אבל אני לא עושה פעולות כדי לזהות איפה פרעה שולט בי, אני עושה פעולות כדי להפטר מהרצון לקבל שנקרא פרעה, ואז אני יוצא לחופשי.
תלמיד: היגיעה שלנו מורכבת מפעולות, מדברים שהאדם עושה בצורה חיצונית עם הגוף שלו במה שהוא יכול. הוא מגיע לשיעור, הוא מתגבר, הוא עושה מפגשים עם החברים, תורנויות וכן הלאה ומעבודה פנימית. בסופו של דבר השפיץ של כל היגיעה הוא שהאדם צריך להגיע לתפילה.
כן.
תלמיד: אפשר להגיד שכמות היגיעה ואיכות היגיעה מתייחס בסופו של דבר לרמת הקשר של האדם עם הבורא. כמה הוא היה בפנייה דרך תפילה או הודיה לבורא ועד כמה הפנייה הזאת הייתה איכותית?
כן.
תלמיד: מה זה כמות של תפילה, נניח אנחנו יכולים להבין. מה זה תפילה איכותית, מה זה איכות התפילה?
מתוך פנימיות הלב שלי אני פונה לבורא ואני ממש רוצה לקבל אותו בתוך ליבי שהוא ינהל את הלב שלי. שהלב שלי לא יהיה כבוש על ידי פרעה.
תלמיד: איפה נכנסת העבודה בכוונה? אני מבין את העבודה על הרצון להשפיע.
כאן זו כל העבודה.
תלמיד: איך?
כאן כל העבודה. זה המרכז של המאבק בין משה ופרעה. משה בא ממני, אני רוצה לכוון אותו למאבק עם פרעה.
תלמיד: אנחנו מדברים מתחילת השיעור על הרצון להשפיע.
כן.
תלמיד: אני שואל עכשיו על הכוונה שלי, בשביל מה שיהיה לי רצון להשפיע, כל הסיפור של נחת רוח.
כדי שאהיה כולי כולי בעל מנת להשפיע.
תלמיד: האם איכות היגיעה זה עבודה בכוונה, זה לחפש את הכוונה שלי בתוך התפילה?
גם בכמות וגם באיכות זה הכול ביגיעה.
תלמיד: לי לפחות יש קצת בלבול עם העניין הזה של רצון להשפיע וכוונה של על מנת להשפיע. הנקודה שבלב זה ניצוץ של רצון להשפיע?
נגיד.
תלמיד: בעניין ו"חרב חדה מונחת על צווארו", האם זה מצב בגלות שהאדם צריך להרגיש אותו קבוע או שזה מצב דרמטי שהוא מגיע אליו?
בדרך כלל אם מגיעה תקופה שהאדם מרגיש שבצורה כזאת הוא חי. שיש איזו חרב מונחת על צווארו שהיא יכולה לנתק אותו מהחיים הרוחניים.
תלמיד: איך מתמודדים עם זה?
רק חושבים איך להתחזק בקשר עם בחינת משה, להתחזק בקשר עם החברים, שרק הקשר, רק חיבור יכולים להחזיק את האדם.
שאלה: רב"ש כותב כאן ב-119, טור ב'. "אם מי שהוא עסק בתורה ולא הצליח להסיר היצר הרע ממנו". מה המשמעות להסיר היצר הרע, למה הוא מתכוון שאנחנו מסירים אותו?
מחליף במקום היצר הרע, יצר טוב.
תלמיד: והוא אומר ש"אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו." האם אנחנו בעשירייה יכולים לייצב איזו צורה בעשירייה שלא תיתן לנו להתעצל, כאילו משהו שאנחנו נהיה בזריזות או לעורר את זה ולא ליפול לעצלות?
כן.
תלמיד: איך?
בקבוצה על ידי מחשבות, על ידי דיבור, על ידי הקשר ביניכם.
תלמיד: הרבה פעמים באמצע היום אנחנו נפגשים בזומים, קשה לבוא בהתעוררות כי אתה באמצע היום עובד ועד שאתה נכנס לתוך הפגישה עם החברים אתה בא מתוך עצלות, אתה ממש לא היית בעבודה פנימית. איך אפשר ברגעים שאנחנו לא ביחד דווקא להיות בעבודה פנימית ולייצב את העבודה הפנימית במשך כל היום או שמשהו יהיה כל הזמן דולק?
אני לא יכול לומר לך יש הרבה עצות, אבל הן סך הכול עצות שאתה צריך לייצב אותן טוב ולדאוג.
תלמיד: כי נראה שפתאום האדם נופל לעצלות ונסוג, זה כאילו היצר הרע מושך אותו.
זה בתנאי שהקבוצה לא מספיק סגורה עליו.
שאלה: יש פה כמה כוחות, יש את האדם, יש את משה, יש את פרעה ויש את הבורא. זו חלוקה נכונה?
אדם, משה, פרעה, בורא, נניח שכן.
תלמיד: אז מי זה האדם?
האדם הוא מי שרוצה להגיע לדבקות בבורא.
תלמיד: מי שרוצה להגיע לדבקות בבורא. זה כבר האדם?
כן.
תלמיד: ופרעה הוא היצר הרע?
כן.
תלמיד: ומשה?
נקודה שבלב של האדם שהיא רוצה להגיע לדבקות בבורא.
תלמיד: והבורא אומר לאדם, "בא אל פרעה".
כן.
תלמיד: כדי שניקח את הנקודה שבלב הקטנה, את הניצוץ לצורך העניין ונתחיל לגדל אותה, הדרך היחידה לגדל אותה זה להיכנס למאבק ישיר עם פרעה.
כן.
תלמיד: לא מסביב, לא בצדדים, אלא ישיר.
כן
תלמיד: ואני אבוא איתך.
כן.
תלמיד: בוא נלך על זה ביחד.
כן.
תלמיד: זה מה שהוא אומר פה כל המאמר.
כן.
תלמיד: הוא גם אומר, שהדרך היחידה היא שאתה צריך לבנות כלי, אתה לא תוכל לפנות אליי, כמו שבאו פה בטענות קודם, אתה לא תוכל לפנות אליי, אתה חייב לבנות כלי, אני רוצה לגדל אותך, לפתח אותך.
כן.
תלמיד: בתהליך הזה פרעה הוא אלמנט משתנה או שהוא קבוע?
קבוע.
תלמיד: כאילו יש לו איכותיות, הוא כל פעם משתדרג?
כלפי האדם הוא מתגלה יותר, יותר.
תלמיד: זאת אומרת, ככל שאדם מתפתח ונניח מביא יותר ממשה, פרעה גם מגלה יותר ויותר מהשכבות שלו?
כן.
תלמיד: זאת אומרת, פרעה הוא לא רק כמותי, הוא גם איכותי?
כן.
תלמיד : הוא כל פעם מתלבש באיזה מאבק אחר?
הרב: כן.
תלמיד: וכך האדם מפתח את הכלי שלו, את תפילה שלו.
כן, ודאי שהכול לטובת האדם.
שאלה: בעניין שנקרא לזה פרט וכלל, זאת אומרת, אני באופן אישי רואה פה לפחות שלושה ימי עבודה אינטנסיביים מאוד, ממש התקפה, דיברו על תאוצה בגלל העקרונות והמצבים. אם אני עושה את המאמץ הפנימי הזה ביני לבין עצמי ומייצר יחס כלפי העשירייה או משתדל להיות כבחינת מעבר מהמאמץ שלי לדבר ערטילאי כזה, אבל הוא גם מוחשי מבחינת ההתחייבות של מרכז העשירייה, לעומת ההשתוקקות שלי באמת העשירייה תדוש במאמר הזה.
אבל אני רואה פה עבודה של איזה שלושה ימים וכבר מחר בצהרים יהיה שיעור אחר, ויש פה עבודה מאוד אינטנסיבית, יש פה את עצת ה', והמטרה והיצר שמחטיא אותנו, שנחטיא בכלל את הדרך הישרה למען הנכון והכול.
האם חבר העשירייה רשאי או נכון לבקש מהעשירייה להיכנס ביחד למאמר אפילו אם זה דורש שלושה ימי עבודה?
אני לא יודע. אנחנו יושבים יחד, אנחנו יחד לומדים את המאמר, אז כולנו משתתפים בזה. מי יותר, ומי שפחות, אבל כולם משתתפים בזה. האם צריכים כולם להיכנס? ודאי שצריכים. האם צריכים לעזור אחד לשני? גם אם אפשר, ודאי שכל אחד חייב.
תלמיד: יש פה כל כך הרבה דברים שהחשיבות שלהם להגיע לדעה אחת לפחות, למדרגה הזו, עד שנגלה מדרגה יותר גבוהה בינינו. אבל מבחינת כמות של זמן, בפרט לייצב את האיכות, מדובר במסה, מדובר בנטייה רצינית ליגיעה. איך העשירייה יכולה להיכנס לתוך המאמר הזה, קצת להתקשר בשכל הפועל היותר גבוה, אם היא לא ממש נכנסת בתוך זה?
יש לפני העשירייה מטרה להגיע במקום רצון לקבל ששורה בהם לרצון להשפיע. הדבר הזה קורה אך ורק בתנאי שהם רוצים שזה יקרה. אז הם צריכים להיות כל הזמן בבדיקה, נניח 10-20 פעמים ביום בבדיקה, האם זה קורה להם? האם במקום רצון לקבל שהיה בהם, אתמול, ואפילו היום, עכשיו זה איכשהו משתנה לרצון להשפיע? עוד, ועוד, שאפשר לבדוק לפי החיבור ביניהם, לפי כמה הם חושבים על השפעה, וכן הלאה. זה דבר אחד, ויש עוד כמה דברים.
תלמיד: יש דבר אחד אם אני אומר שעצת ה' פה היא לאכול לחם1, ואני עובד על זה בתוכי בכל האופנים עד שאני מתחיל לקבל הרגשה שאיתה אני רוצה לעזור לעשירייה, אבל זה פנימי מאוד. ויש את העשירייה עצמה, איפה יש לנו את הזמן, האם אנחנו יכולים לקבוע ולייחד זמן לדברים כאלה, מה עצת ה' פה ומה המטרה פה וכן הלאה.
קודם כל, כל אחד חורש את המאמר. כל הזמן אדם צריך לחשוב על זה במשך היום, במשך שבוע ימים.
תלמיד: טוב בעבודה שיבוא עם סיכומים לחברים?
בינתיים כן.
שאלה: אם הבנתי נכון, הוא אומר שבעצם בקצב העבודה שלהם בעשירייה מה שהוא מרגיש ייקח להם שלושה ימים לעבד נכון את המאמר הזה, לעכל אותו, להיכנס אליו. והיום בצהרים אנחנו כבר נלמד מאמר חדש, אז קצב העבודה שלהם לא מתאים לקצב שבו אנחנו לומדים.
אז שניפרד לשלושה ארבעה ימים עד המאמר הבא?
תלמיד: אמרת פעם בזמנו שרב"ש כתב את המאמרים האלה פעם בשבוע. ואז שבוע אתם עבדתם על המאמר הזה, או שקראתם פעם אחת בשבוע וזהו? איך למדתם?
לפעמים קראנו אותו מאמר יום אחרי יום, שבוע לא, אבל ככה זה היה.
שאלה: באמת מורגש שבכל מאמר כזה יש כל כך הרבה הבחנות, שלכל דבר צריכים להיכנס, אפילו בצורה פרטית, ועוד לדון בזה בעשירייה ולעבוד על זה, לקבל איזה הבחנות מתוך העבודה, איזה שאלות ואז לחזור לשאול אותך או לברר בינינו זה לוקח באמת זמן. ואנחנו אולי פעם אחת נפגש, נדבר על המאמר הזה רבע שעה, ואז כבר בצהרים יש מאמר הבא ובערב צריך להתכונן למחר.
מה אתם ממליצים?
שאלה: אני רואה שזה לא בפעם הראשונה שיש כל מיני עצות, כמספר האנשים בחדר כך יהיו עצות איך ללמוד. ואני רואה, מניסיון כבר 30 שנה עוד מעט, אנחנו לומדים באותה צורה וזאת הצורה. ואני חושב שאם עשירייה רוצה לעבוד בצורה מסוימת, להתמקד שלושה ימים במאמר, אף אחד לא מונע ממנה. אבל בגלל זה לשנות את דרך הלימוד, או דרך השיעור שלנו, אני לא חושב שזה נכון. זה גם לא עובד ולא הצליח. כל מי שניסה יודע.
עכשיו פתאום נתחיל לעשות סדנאות או עוד משהו. זה לא עובד ככה. יש לנו רב, והוא מוביל, הוא מלמד, הוא כל פעם צריך לחדש את הדברים וכן הלאה וזו הדרך שלנו לעבוד בשיעור מול הרב. ועשירייה? אף אחד לא מונע ממנה לדון גם שבוע ימים באותו מאמר. זו עבודה של העשירייה.
זה נכון, אבל בכל זאת כלפי המאמר הזה הספציפי, אני חושב שצריכים לחרוש אותו כמו שצריך. זו חובה. בלי זה אתם לא תבינו מה זה נקרא למעלה מהדעת, איך ניגשים לזה. הוא נוגע כאן בכמה נקודות שהן מאוד מאוד חשובות, ועברנו כמה נקודות כאלה בעבר ואתם עברתם על זה מלמעלה. זו בעיה, צריכים איכשהו, אולי לשקוע בתוך המאמר, ולשתות ממנו ממש. לכן אני מאוד מקווה שאתם לא תצאו מהמאמר הזה, אנחנו גם מחר נמשיך אותו, ונראה איך אפשר עוד ועוד לקרב אותו אלינו.
תלמיד: יש יומן עשירייה ואפשר לכתוב ולשתף שם כי קשה להרגיש אחד את חברו איפה אנחנו.
עכשיו יתנו לך אלף עצות. זאת לא גישה נכונה. כל אחד שמע מה שאנחנו צריכים להשיג בכללות.
תלמיד: אני רוצה לתת פסוק שאולי אנחנו יכולים לראות אותו כפסוק הכי חשוב.
"וענין הביקוש האמיתי מתחיל דוקא בזמן, שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו, אז הוא יודע בבירור גמור, שאין עצה אחרת, אלא לבקש מה', שהוא יעזור לו, אחרת הוא נשאר בפירוד מהקדושה, ואין שום עצה לצאת מהמצב דאהבה עצמית."
זה יפה. נכון.
שאלה: מה זה נקרא לחרוש את המאמר, מעבר לקריאה שזה ברור? מה רב ממליץ לעשות?
ללכת לפי כל הנקודות שבעל המאמר כתב.
תלמיד: כלומר לנסות לאתר נקודות מרכזיות מעבר לקריאה.
כן, כן, מעבר לקריאה, ואז לראות איך אנחנו יכולים לקשור את כל חלקי המאמר בחוט אחר. אין מה להוסיף. אבל אני מאוד ממליץ לא לעזוב את המאמר הזה, וכל הזמן להשתדל להכיר אותו יותר ויותר.
שאלה: מה העצה שלך בנוגע לבדיקה עצמית עשר, חמש עשרה פעמים ביום האם התקדמנו לתכונת ההשפעה ביחס לרצון לקבל של אתמול, איך לעשות את זה נכון? למשל היום אנחנו רוצים לקיים את התרגיל עשר, חמש עשרה פעמים.
לא, אני לא חושב שעשר חמש עשרה פעם זה יוסיף משהו, כי זה יותר מדי, אבל עוד פעמיים, אולי שלוש אפילו זה די, לא יותר מזה. צריך אולי לקרוא, לרשום מה שחשוב כך שהמאמר יכנס לתוך השכל ולתוך הרגש ככל האפשר, שתתקשרו אליו.
תלמיד: את הבדיקה הזאת צריך לעשות לפי המאמר.
לפי המאמר. ולא לפי מה שבא לי.
שאלה: באיזה דרכים אנחנו יכולים להשתמש בכוח פרעה בעשירייה כדי להועיל ולקדם את העשירייה?
פשוט להשתדל להבין יחד את המאמר. זה יקרב בינינו, זה יחזק, זה יבדיל בינינו ובצורה כזאת אנחנו נתקדם.
שאלה: ברגעים שאדם לא מרגיש את נוכחות הבורא אלא רק את פרעה שהוא מפריע ומונע מהקשר להיכנס לקשר, הוא יכול ללכת לפרעה עם החברים או שלא כדאי?
תנסו. ודאי שכדאי אם אתם יכולים להתחבר ביניכם ויודעים סביב מה ובשביל מה.
תלמיד: למה ללכת לפרעה בצורה כזאת ישירה, אפילו עם הבורא זה לא נקרא להישאר בתוך הדעת? כביכול הולכים לפרעה, לאגו בתוך הדעת, אבל פה זה בדרך?
תנסו, ואז נראה.
שאלה: כשמישהו חוטא ונופל לשפלות האם זו הזדמנות כדי להגיע לדרגה יותר גבוה?
כן. בדרך כלל זו הזדמנות, כי כל נפילה היא גם הזדמנות.
תלמיד: אבל כשמישהו מרגיש שהוא במצב יותר גרוע או שהוא יותר גרוע מאחרים מתוך גילוי הרע, איך הוא יכול להשתמש בזה, להפוך את הרע הזה למשהו טוב, להתחזק בדרך?
אתם תנסו. אין לי עכשיו מה לשאול יותר. אתם צריכים פשוט לנסות מה שאנחנו דיברנו, ודיברנו כמעט שעתיים, ואז נקווה שאתם תגבשו סביב זה דברים חדשים וטובים.
(סוף השיעור)
-
"שהקב"ה נתן לו עצה לאכול לחם. ואם לא היתה טענה צודקת, לא היה הקב"ה מקבל טענתו."↩