שיעור בוקר 15.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ו, עמ' 2076,

"ג' עולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לענינים",

שאלות רע"ז – ר"פ

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ט"ז, בדף ב' ע"ו, עמוד 2076, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", אנחנו בלוח השאלות לעניינים, בשאלה רע"ז.

"רעז) מהו המקור לנשמת אדה"ר, ומהיכן נברר."

קריין: תשובה נמצאת בדף ב' פ"ד, עמוד 2084.

"רעז) נפשו של אדה"ר היא באמת בחי"ד, דהיינו המלכות דצמצום א' שנתצמצמה, וגופו הוא מבחינת נקודה דעוה"ז, וזהו רק מבחינת מקוריות. כי אדה"ר נולד בעולם התיקון, אשר כבר נמתקה הבחי"ד שהיא מדת הדין, במדת הרחמים שהיא בחי"ב בינה. וז"ס ויברא אלקים את האדם עפר מן האדמה. כי עפר סתם היא נקודה דעוה"ז שנקראת עפר. אבל עפר מן האדמה, מורה שכבר נמתקה בבינה שנקראת אדמה, ארץ אדום. דהיינו המלכות הנכללת בבינה. והוא נזדכך כל כך בעת יצירתו, עד שלא היה לו מהאי עלמא כלום, כי אפילו בחינת הגוף שלו היה מו"ק דיצירה, עומדים במקום שש ראשונות דעולם הבריאה. ובבחינת הב' והג' דע"ש נזדכך עוד יותר, כנודע. (א' תתקנ"ה ד"ה ונתבאר)."

קריין: שאלה רע"ח.

"רעח) למה כולל האדם לכל העולמות כולם."

קריין: תשובה.

"רעח) כיון שמקוריות נשמת אדה"ר הוא הבחי"ד, כנ"ל בתשובה רע"ו. והיא הנקראת נקודה דאמצעיתא, משום שהיא הקוטב שעליה, כדי לתקנה, סובבים כל העולמות כולם. וע"כ גם אדה"ר שמקורו הוא מבחי"ד כולל ג"כ לכל העולמות וכשהוא מתקן את עצמו, כל העולמות כולם מתתקנים על ידו. (שם)"

תלמיד: האם תוכל להרחיב בבקשה על כך שבחינה ד' היא הנקודה האמצעית של כל העולמות?

זה רצון לקבל שהוא לגמרי לגמרי הפוך, אנחנו לא מבינים את זה, לא יודעים אולי בדיוק את ההבחנה הזאת, אבל הוא הפוך מהבורא. ולכן זו נקודה אמצעית שכל פעולות האין סוף, אור אין סוף, כל הפעולות שלו הן רק כדי להגיע לבניית הנקודה הזאת ולסובב אותה כך שהיא תהיה מלכתחילה נקודה לכל העולמות, העלמות, ודווקא סביבה יהיה כל הגילוי אחר כך.

ואז יוצא לנו שהאדם הראשון, המערכת שנקראת אדם הראשון, המערכת הזאת היא דבר מאוד מיוחד. מצד אחד יש במערכת הזאת נקודה, נקודת החושך, ומצד שני יש לאדם הראשון חיבור עם כלים דהשפעה, והתכללות של נקודת החושך בכל הכלים דהשפעה, ואז על ידי התיקונים יש בירורים. ומה הוא משיג? הוא משיג דביקות. כי הוא לא יכול להתגבר על שום דבר, לאט לאט הוא מברר את זה ומבקש, ומקבל מלמעלה כוחות, ואז על ידי הכוחות האלה, חוץ מהנקודה האמיתית שלו, את כל יתר הכוחות שהוא נכלל מהם על ידי השבירה הוא מעלה למ"ן ומקבל עליהם מ"ד ומתקן אותם בעל מנת להשפיע.

זאת אומרת זה לא עניין של השבירה, זה לא ענין של מ"ן ומ"ד, זה עניין של התקשרות עם האלוקות שהוא רוכש, על ידי זה שפונה לבורא. זה הרווח. כל הקלקול והתיקון, איזה צורך יש בזה? הצורך הוא שיהיה מקושר עם הבורא. והנקודה שלו נשארת לא מתוקנת, כי היא לא יכולה להיתקן, זו אותה נקודה שלא יכולה להיות קשורה עם הט' ראשונות, עם כלים דהשפעה, ורק בסוף היא מיתקנת מפני שהיא עשתה את תפקידה.

אז הבורא מתקן אותה, זאת אומרת היא כבר לא הופכת להיות נקודת הפירוד, היא לא נשארת כנקודה שחורה כנראה, "חשיכה כאורה יאיר", אני לא יודע איך לתאר את זה, אבל כנראה שכך זה יהיה. זו כבר הפעולה אחרונה של התיקון. זאת אומרת על כל התיקונים אנחנו צריכים לבקש מ"ן ולתקן אותם ביגיעה, בהשתתפות שלנו. על ידי הכוח העליון, אבל בהשתתפות שלנו. מה שאין כן, על הנקודה הזאת כנראה שאין לנו מ"ן, אלא הבורא כבר מתקן אותה מפני שאנחנו עשינו את כל יתר התיקונים.

כותבים על זה כך וכך, על הנקודה האחרונה. אבל זה מקורו של האדם הראשון, הנקודה האמצעית בכל העולמות, נקודת צמצום א', הנקודה המרכזית ששם זה כביכול אך ורק רצון לקבל. קשה מאוד לתאר מה זה אך ורק רצון לקבל אם אין אור שברא את הרצון לקבל. איך הוא לא משתתף בנקודה האמצעית הזאת? איך הוא נוגע אליה, ולא עושה אותה, ומחזיק אותה ולא, כאן יש הרבה פלפולים, אני לא נכנס לזה.

קריין: שאלה רע"ט.

"רעט) מה הפירוש אדה"ר ממקום כפרתו נברא, מעפרא דבי מקדשא לעילא."

"רעט) בית המקדש דעוה"ז, הוא בחינת בריאה דעוה"ז, אמנם אדם מעפר דבי מקדשא דלעילא נברא, שהוא עפר דעולם הבריאה ממש, דהיינו מבחינת נקודת החזה דיצירה, שהיה עומד אז בנקודת החזה דעולם הבריאה, ונקודה זו נקראת עפר מן האדמה. (א' תתקנ"ה ד"ה וזה)."

זאת אומרת, ודאי שהכול מתבסס על הנקודה האמצעית כמו שדיברנו קודם של כל העולמות. אבל ממנה אי אפשר להגיע לכלום, היא לא ראויה לשום דבר. אלא במה שכן אפשר, עפר מן האדמה. זאת אומרת שיש מלכות, ויש מלכות שמחוברת עם בינה בכל מיני צורות הקשר. אז חיבור המלכות ובינה הוא מאפשר למלכות להיות קרקע, אדמה. ומתוך הבחינות האלו אנחנו כבר יכולים לברר ולקדם אותן לדביקות. מה שאין כן, כשאנחנו מוציאים את כל הבחינות שיכולות להגיע לדביקות עם הבורא, נשארת לנו באמת נקודה כזאת, מלכות, שכאילו מיצינו אותה עד כמה שאפשר, ויותר מזה בלתי אפשרי, ואז הבורא גומר את התיקון.

אבל שוב, זה נקרא "בית המקדש דעוה"ז, הוא בחינת בריאה דעוה"ז, אמנם אדם מעפר דבי מקדשא דלעילא נברא," זאת אומרת מעפר בית מקדש העליון "שהוא עפר דעולם הבריאה ממש, דהיינו מבחינת נקודת החזה דיצירה, שהיה עומד אז בנקודת החזה דעולם הבריאה," שאז היו העולמות בעלייה "ונקודה זו נקראת עפר מן האדמה." כך זה נקרא.

שאלה: הוא כותב בהתחלה שאדם הראשון נברא משני דברים, מנקודה דעולם הזה וממלכות שהצטמצמה. מה ההבדל ביניהם? הוא כותב שם שזה ההבדל בין הנפש שלו לגוף שלו, אני לא כל כך מבין.

אדם הראשון נברא מתוך מלכות שנצטמצמה והתחברה עם הבינה. לכן הוא נקרא אדם, זאת אומרת נקודת מלכות שמחוברת עם הבינה.

תלמיד: את זה הבנתי. מה ההבדל בין הנקודה דעולם הזה לבין מלכות שהצטמצמה? זה אותו דבר או לא?

נגיד שזה אותו דבר, מלכות דעולם הזה ונקודת המלכות שהצטמצמה, אבל השאלה היא על איזה הבחן אנחנו מדברים. או שהיא הצטמצמה או נפלה משבירה או הצטמצמה מעצמה או נמצאת מלכתחילה כנקודה המרכזית. מדובר על אותו מצב, רק איך אנחנו מגיעים אליו, איך אנחנו מגלים אותו.

שאלה: ואיך זה מתקשר לאדם הראשון?

האדם הראשון זה הרצון לקבל המרכזי, הנקודה האמצעית דכל העולמות. זאת אומרת, הרצון לקבל האמתי שמתקשר עם הבינה. ומה שהוא יכול לבנות מעליו, מעל הנקודה דעולם הזה כפרצוף שבנוי מכוחות הבינה, זה נקרא האדם הראשון, זה נקרא "אדם". אז יש בו כלים ששייכים ממש לבינה, חב"ד חג"ת, ויש לו כלים שיכולים להיות ככלים דקבלה שזה כלים דנה"י, ואז שבירה וכל ההתערבות.

תלמיד: וכלי הקבלה האלה הם שייכים לנקודה דעולם הזה או למלכות שהצטמצמה?

באדם הראשון כלי הקבלה שלו האמתיים, האותנטיים, הם שייכים לעולם הזה, לנקודה דכל העולמות, נקודה אמצעית דכל העולמות.

תלמיד שזאת המלכות שהצטמצמה?

זו המלכות שהצטמצמה בצמצום א', כן. זאת אומרת, אדם הראשון זה באמת פרצוף שהוא מגיע מהמקור, ממה שהצטמצם מד' בחינות דאור ישר, זה היסוד שלו. אבל כל העולמות כשהם יוצאים, עולם אדם קדמון, עולם הנקודים שנשבר, עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כל העולמות האלה שיצאו, הם יצאו כדי לטפל באותה מלכות המצומצמת בצמצום א', איך לתקן אותה.

זאת אומרת, כל התהליך שנעשה אצלנו אחרי צמצום א', זה כאילו ששמו את נקודת הצמצום בצד ומטפלים במערכת העולמות. כדי שעל ידי מערכת העולמות שתקום כולה אחרי ההתפשטות של מאה עשרים וחמש מדרגות, אז אפשר לטפל באותה נקודת הצמצום. היא בעצם הבעיה, כי חוץ ממנה, הכול זה תכונות הבורא, ונקודת הצמצום זאת תכונת הנברא.

ואז תכונת הנברא, כשהיא יכולה להתערב עם תכונות הבורא, שזה נקרא "חטא עץ הדעת", שם כבר מתחיל להיות שורש לתיקון. לכן הוא אומר לנו שאין שם עדיין בצמצום א' שורש לתיקון הנרצה. כי כדי להיות בתיקון, האדם צריך להיות כלול מעליונים ומתחתונים, גם מכלים דקבלה וגם מכלים דהשפעה ואז לאט לאט הוא יוכל לתקן את עצמו.

צריכים יותר לחשוב על זה, אבל אתם תתקדמו ביניכם וגם זה יתברר. כי סך הכול מה שאנחנו בונים מהעשירייה, אנחנו בדיוק עושים אותן הפעולות לתיקון אדם הראשון בחלקים, בהדרגה. אנחנו עוד נדבר על זה, יבוא הזמן שיהיו לנו יותר הבחנות נכונות, שנתקדם קצת יותר לתיקון, ואז יהיו לנו מילים לדבר עלינו כעל האדם הראשון.

שאלה: מה זה מלכות שממותקת בבינה?

זו מלכות שממותקת בבינה, זה הכול.

תלמיד: מה זה אומר?

רצון לקבל שהוא מצמצם את עצמו ונכלל בבינה כלא קיים. אחר כך כשהוא נכלל בבינה כלא קיים, הוא מתחיל להידמות לבינה, קצת פותח את עצמו בצורה שהוא רוצה להידמות לבינה, כאילו הוא בינה.

תלמיד: המלכות הלוא גם כך מצומצמת כבר, היא נמצאת תחת צמצום א'.

אתה נכנס לאיזו חברה, הזמינו אותך לאיזה קוקטייל, מסיבה. כשאתה נכנס אומרים לך בכניסה, "אנחנו מכירים אותך, תזהר מאוד כי כאן אלה אנשים מכובדים שמתנהגים יפה, זה לא כמו שאתה בשוק בשכונה שלך". אז אתה מצטמצם ונכנס, מסתכל על כולם איך שהם מתנהגים, איך שכולם יפים, טובים, ואתה ביניהם כאילו לא נמצא, זאת אומרת אתה לא פותח את התכונות שלך האמתיות.

אתה מסתכל עליהם וחושב "מה אני אעשה?". אז אתה מתחיל להשתדל להיות דומה להם, כאילו שאתה גם מאותם האנשים המכובדים. אתה מסתכל איך הם עומדים, רוקדים, יושבים, מדברים, איך הם קצת שותים איזה קוקטייל, לא כמו שאתה שותה וודקה ישר מהבקבוק וכן הלאה. זאת אומרת, אתה כל הזמן רוצה להידמות להם. אתה קונה בינתיים את הצורה החיצונה מהם. אבל כשאתה קונה צורה חיצונה, הרצון לקבל שלך כבר מתרגל גם להיות בצורה כזאת מבחוץ.

זה שאתה מתלבש בכאלו צורות, זה גם תיקון. אבל זה לא התיקון שלך, זה כאילו שאתה לוקח את זה מהם. זה עדיין תיקון שאנחנו צריכים לעשות במשך ששת אלפים שנה. אחרי זה מגיע תיקון שגם הטבע שלנו, שלך, כמו שאתה הגעת לשכונה שלך, גם ייתקן. במקום הטבע שיש לך של התחנה המרכזית, יהיה לך טבע של איזה לורד אנגלי. אמנם לא נראה לי שזה רחוק אחד משני, אבל ככה זה. זאת אומרת, בעצמך אתה מיתקן, ולכן אני לא יודע איך זה.

להלביש משהו על עצמך אתה תוכל, זה במשך ששת אלפים שנה. אנחנו קונים נה"י, חג"ת, חב"ד, אנחנו קונים את הלבושים האלו, מתלבשים. אבל איך המלכות בעצמה, מה קורה לה, אני לא יודע. איך היא מקבלת כוח בעצמה, זה לא מובן. לבושים אנחנו כן מבינים, שזה כוח הבינה ששורה על כוח המלכות, ששולט על כוח המלכות, מצמצם אותה ומלביש אותה בתכונות שלה, אלה התיקונים שלנו.

תלמיד: בדוגמה שלך איכשהו אני מצליח להבין. אבל מבחינת רצונות, יש בחינה ד' והיא מצומצמת, מה היא מלבישה על עצמה כדי להיות דומה לבינה?

היא מלבישה בחינה ב', זה כל העניין של צמצום ב'.

תלמיד: ומה זה אומר שהיא מלבישה את בחינה ב' עליה?

שהיא מתנהגת כמו בינה.

תלמיד: איך מלכות יכולה להתנהג כמו בינה?

כאילו שהיא רוצה להשפיע, אפילו עד כדי כך שלא רק רוצה להשפיע אלא משפיעה. רוצה להשפיע זה להשפיע על מנת להשפיע. משפיעה, זה נקרא לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: במה מלכות שמתדמה לבינה שונה מבינה?

בינה עושה את זה מתוך רצון, מלכות עושה את זה מתוך ההתגברות. יש בנשף הזה אנשים שלהם זה נעים ככה להיות ולהתנהג. ואתה מאין ברירה כי נפלת, אחרת יזרקו אותך החוצה, אתה נעשה כמוהם, אבל אתה מתגבר להיות כמוהם. בשבילם זה החיים, זה נקרא שתכונות הבינה נמצאות בהם. ובך תכונת הבינה רק שולטות, אבל בפנים שם זה האגו.

תלמיד: איפה במלכות יש את היכולת להתגבר על זה? מה זו היכולת להתגבר במלכות?

מחשיבות. אתה מסתכל על החשיבות של האנשים האלו, אתה מקנא בהם ואתה רוצה להיות כמוהם. אחרת מה? אחרת זו פגיעה באגו. אתה שומע איך אנחנו בנויים? זה נקרא ש"מלאך המוות הוא הופך להיות מלאך הקדוש"¹. שפרעה עוזר, הוא מוציא את בני ישראל, מקרב את בני ישראל לאבינו שבשמים. למה? כי זו פגיעה באגו, לכן אני מוכן אפילו לדרוך על האגו. כי הפגיעה, הגאווה, זה הכוח הכי גבוה. ולכן לא אכפת לי, אני לא אוכל ולא אשתה ולא יהיה ולא יהיה, וחצי מהחיים שלי אשקיע בזה כדי להיות כמוהם. אנחנו בנויים כבר בצורה של התכללות התכונות.

תלמיד: זה נכון יהיה להגיד שהמלכות בפני עצמה לא יכולה לעשות את הפעולה הזאת, והיא חייבת לעשות את העבודה עם מסך?

אם מלכות לא הייתה נבנית כתוצאה מט' ראשונות, כארבע בחינות דאור ישר, כאילו הבורא היה יכול לעשות בחינה ד' בלבד, אל תקרא לזה בחינה ד', בחינת מקבל, כלום לא יעזור. ממה לספוג את התכונות האלה שאני בהן יכולה להידמות לבורא בחזרה?

תלמיד: יש בבחינה ד' כאילו את ההכנה?

מתוך הבריאה.

תלמיד: מתוך ד' בחינות דאור ישר.

כן, לכן אם אתה רואה ד' בחינות דאור ישר, את בחינה ד' בונים כתוצאה מבחינות ההשפעה, מבחינות האהבה, מבחינות כל הדברים האלה, רק בה זה מתהפך לעל מנת לקבל. זאת אומרת כל הבורא בצורה הפוכה ולכן ככה זה נברא. אבל אם זה בצורה הפוכה ויש בה הכול, אז אנחנו יכולים להפוך את זה.

שאלה: האם הנטייה של העשירייה להתחבר באמת, על מנת להשפיע, זה שורש ללידת אדם הראשון?

כן, זה מביא לזה.

תלמיד: נגיד שיש בנטייה הזאת שני דברים בכללות, ראש וגוף. אנחנו לא מתעסקים עם הגוף בכלום, כל העבודה שלנו היא מכוונת בראש והגוף הוא אוטומטית יצטרף לפי הפעולות בראש, כלפי הראש.

כן.

שאלה: כתוב שנשמת אדם הראשון הוא בחינה ד'.

ודאי שנשמה לא יכולה להיות בחינה ד'. אלא מתוך בחינה ד', היא מתבססת על בחינה ד'. בחינה ד' עצמה היא לא ראויה לכלום. אבל כאן הכוונה היא שהנשמה היא החלק העיקרי, המרכזי.

תלמיד: האם הצמצום שקורה על בחינה ד', קורה גם על נשמת אדם הראשון?

כן, ודאי.

תלמיד: אז למה צריך גם לשבור אותה?

אחרת איך הוא יתכלל? הוא נולד מהול. אתה לא יכול להוליד כלים דקבלה. אם הוא נולד כתוצאה מעליית הזו"ן דאצילות לאבא ואמא דאצילות ועוד יותר גבוה, אז מה שנולד, נולד פרצוף שיש לו כמו באצילות רק כלים דהשפעה, גלגלתא ועיניים. ואיך זה שהתהוו בו כלים דקבלה? הוא בעצמו לא ילך לצרף אותם, כי אלה כלים דקבלה. ולכן הוא לא יכול לגדול בצורה רגילה, כמו שאחרי זה אנחנו עוברים עיבור, יניקה, מוחין. אלא הוא נולד בגלגלתא עיניים זהו, אלה הכלים, אלה הכלים שהבורא מקדיש לבריאה.

מה לעשות הלאה? כלים דאח"פ הם נמצאים בצמצום כתוצאה מעולם הנקודים, כשברור לנו שאנחנו לא יכולים להשתמש בהם. אז מה עושים? ולכן חייבים לשבור אותו, חייבים להכניס כלים דקבלה לתוך כלים דהשפעה, אחרת לא יהיה תיקון. אחרת הוא יישאר בגלגלתא ועיניים, מצב טוב, זה נקרא "גן עדן" דרגת הבינה, הכול יפה, מצוין, לא זקוק לכלום. לא רוצה גם שום דבר. הוא חי בלי חולצה, כמו שכתוב "אדם וחווה היו ערומים", אין לו לבושים, כי לבוש זה כבר תיקונים של אח"פ, אין לו לבושים, אין לו כלום, הוא נקי מכל החסרונות. אתה יודע כמה זה טוב. אתה לא יכול להוציא פרצוף מזה אלא רק על ידי חיבור אליו דאח"פ.

תלמיד: למה כתוב שהוא יוצא מבחינה ד' ויש עליו חוק של צמצום א'?

אבל בפנים יש הכול.

תלמיד: אבל עכשיו תיארת שכולו השפעה.

כן, אבל כל יתר הכלים אלה כלים דקבלה, הם מצומצמים, הוא לא מרגיש את החיסרון הזה. הוא לא מרגיש.

רק אחר כך מתגלה במנגנון הזה עוד ''חווה''. אבל חווה הזאת היא גם לא מבחינה ד', לא מכלים דקבלה, זה כביכול ז"ת דבינה. והיא אומרת, ''כן, אנחנו יכולים עוד יותר להשפיע''. איפה הביטוי של בינה? בזה שמשתמשים בז"ת. אבל כשממשיכים את זה, כבר לא יכולים לעצור. אז הם ממשיכים גם כלים יותר תחתונים של זו"ן ואז נשברים.

תלמיד: מהי ההגדרה של האדם הראשון, בחינה, כלי?

האדם הראשון זה פרצוף.

תלמיד: אם זה פרצוף וכולו בנטייה להשפיע, למה הוא כותב שהוא נברא מבחינה ד'?

אבל בחינה ד' היא בכלל יסוד של כל הבריאה, אי אפשר לברוא משהו לא מבחינה ד'.

תלמיד: הכול יוצא מבחינה ד'?

ודאי שהכול מתבסס על בחינה ד', אבל אם הצמצום למעלה ממנה או מתוכה היא מצומצמת. על זה אנחנו נצטרך לדבר.

תלמיד: מה שבלבל אותי, אם הוא כותב שאדם הראשון יוצא מבחינה ד' ופועל עליו אותו חוק של צמצום א', אז לא ברור לי למה צריך עוד להמשיך.

אני מבין את השאלות שלך אבל את זה צריכים ללמוד.

קריין: דף בע"ו שאלה ר"פ.

"רפ) מה הם ג' הבחינות שבע"ש קודם החטא של בי"ע ונשמת אדה"ר."

קריין: תשובה בדף בפ"ה 2085 ר"פ.

"רפ) בחינה הראשונה היא בע"ש בעת לידתו, שראשו וגרונו, שהם עולם הבריאה וג"ר דיצירה, היו בג"ע, ראשו שהוא ע"ס דבריאה היה בז"א דאצילות, וגרונו שהוא ד"ר דיצירה, היה במקום הנוקבא דז"א דאצילות. וחג"ת עד החזה דאה"ר שהם בחינות שש תחתונות דיצירה היו בשש ראשונות דבריאה עד החזה דבריאה. וב"ש תחתונים דת"ת דאדה"ר, שהם ד"ר דעשיה היו בד"ת דעולם הבריאה. ונה"י דאדה"ר שהם בחינת שש תחתונות דעשיה, היו בשש ראשונות דיצירה עד החזה שבה, ששם היה סיום כל הבי"ע והקדושה, בסוד אמר לעולמו די ואל תתפשטו יותר. ומחזה דיצירה ולמטה עד לעוה"ז היה חלל פנוי מדור קבוע אל הקליפות." עדין לא היו הקליפות, אבל היה מקום לזה.

"בחינה השניה היא בע"ש בשעה חמישית, שאז הז"א עלה לא"א, והנוקבא לאו"א, והבריאה לישסו"ת והיצירה כולה לז"א, וד"ר דעשיה במקום הנוקבא דז"א. ושש תחתונות דעשיה במקום שש ראשונות דבריאה," זאת אומרת למטה מפרסא, "ומקום זה דשש ראשונות דבריאה, היא בחינת עיבורה של עיר, הנחשב לבחינת בליטה מאצילות, וה"ס ע' אמה ושירים שמוסיפים על העיר, שהם הז"ס: חב"ד חג"ת ונקודת החזה, והשירים ה"ס פסיעה לבר הנכללת בנקודת החזה. ומחזה דבריאה ולמטה מתחילים ב' אלפים אמה תחום שבת, דהיינו עד החזה דיצירה של עתה, ששם חלל ריק בלי קדושה וגם בלי קליפה. ומחזה דיצירה ולמטה הוא מחוץ לתחום, כי שם מדור הקבוע של הקליפות.

בחינה שלישית היה בע"ש בין הערבים, שאז עלו גם שש התחתונות דעשיה לאצילות, ונעשה העשיה פב"פ עם היצירה. וסיום תחום הקדושה נתעלה למקום הפרסא, כי נתבטל גם בחינת עיבורה של עיר, והיו אז כל ט"ז הספירות, שהם ע"ס דבריאה ושש ראשונות דיצירה, בבחינת אלפים אמה תחום שבת. (אות ס"ד עד אות צ')."

כאן צריך להיות שרטוט.

שאלה: השלב השלישי שגם נה"י כבר נמצאים בתוך אצילות, זה כבר גדלות? כלומר שעשיה ויצירה נמצאים ''פנים בפנים''?

כביכול כן. אבל לפני כן כבר הייתה השבירה.

תלמיד: כתוב ''נה"י דאדם ראשון'', הוא מעלה את נה"י ולא אומר נהי"ם. כלומר מלכות איננה פה.

בדרך כלל כך מדברים, כן.

תלמיד: אין לו מלכות או שמלכות זה הנחש?

מלכות, בדרך כלל מוסיפים אותה לחוד, יש תיקון נה"י ויש תיקון מלכות.

שאלה: מאין מגיעה תוספת רצון להיות אדם?

משורש הנשמה.

תלמיד: הרי אנחנו כאן נשמה אחת אז למה יש הבדל בין אחד לשני?

כל אחד חלק אחר מאותה הנשמה האחת.

תלמיד: מאין מגיעה ההרגשה שגם אם אני מת, אני לוקח את בני ברוך איתי?

כי אתה מרגיש שהם כלולים בך.

תלמיד: שאנחנו נשמה אחת?

כן.

שאלה: איך הופכים את כוח ההתגברות לכוח השתוקקות? איך אני בונה בי כוח לעבוד מול ההשתוקקות שיש בי, לחזור לאותו אולם כל הזמן אבל לטובת החברים שנמצאים מולי ולא לטובתי?

מהם אתה תקבל את זה. כשאנחנו עובדים עם החברה אז פעם אנחנו רואים את החברה כ''המקבל'' שאנחנו צריכים לספק לה, ופעם אנחנו רואים בחברה שהיא ה''משפיעה'', שדרכה הבורא נותן לנו. וכל פעם אני עובד עימה בכל מיני אופנים, אבל תמיד כלפיה, רק כלפיה. אסור לשכוח זאת ואז אנחנו נצליח, רק בצורה כזאת. או מקבל או נותן או מתייעץ, לא חשוב, זה כך.

שאלה: כאשר בזמן הקריאה אני מנותק לגמרי, זה זורק אותי למחשבות אחרות, מה צריכה להיות הפנייה הנכונה, או התגובה שלי כשזה קורה?

שאתה מנותק? לא שאתה לא מבין ולא קשור לטקסט, אלא אתה בכלל לא נמצא בטקסט?

תלמיד: כן, מה צריכה להיות תגובתי שאני מזהה שאני במצב כזה?

התגובה? בקשה לחזור להתחבר. אין לנו חוץ מתפילה, אנחנו לא יכולים להשפיע על גורלנו חוץ מתפילה, ורצוי שהיא תהיה תפילה שהיא פונה לבורא דרך הסביבה.

(סוף השיעור)

---

1. "ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש"." (מוזכר ב"כתבי רב"ש", חלק א', במאמר "שנאת חינם בעבודה מהו")↩