שיעור בוקר 07.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 170,

אותיות ל"ד-ל"ה

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם". בעמוד 170. את ה"פתיחה לחכמת הקבלה".

אות ל"ד

"ונתבאר שהאו"פ והאו"מ שניהם קשורים במסך, אלא בפעולות הפוכות זה לזה, ובה במדה שהמסך ממשיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף ע"י האו"ח המלבישו, כן הוא מרחיק את או"מ מלהתלבש בהפרצוף. ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו"מ, גדול הוא מאוד, מפאת המסך המעכב עליו מלהתלבש בא"ק, כנ"ל באות ל"ב, ע"כ נבחן שהוא מכה במסך המרחיק אותו, במה שהוא רוצה להתלבש בפנימיות הפרצוף. ולעומתו נבחן ג"כ, אשר כח העביות וקשיות שבמסך מכה באו"מ, הרוצה להתלבש בפנימיותו, ומעכב עליו, ע"ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג. ואלו ההכאות שהאו"מ והעביות שבמסך מכים זה בזה מכונים ביטוש האו"מ באו"פ. אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף, כי שם ניכר ענין התלבשות האור בכלים המשאיר את האו"מ מחוץ לכלי. משא"כ בע"ס דראש, שם אינו נוהג ענין הביטוש הזה, כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד, ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ, וכיון שאין הבחן הזה ביניהם, לא שייך הכאה דאו"פ ואו"מ בע"ס דראש. אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח שמפה ולמטה, ע"כ נעשה שם הכאה בין האו"פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ, כנ"ל."

שאלה: כל אותם האורות, חוזר, ישר, פנימי, הם כולם מגיעים מאור ישר? האפשרות לעשות צמצום, אור חוזר, זה הכול טמון מלכתחילה באור הישר שמגיע?

ודאי שבאור העליון שמגיע לרצון לקבל יש הכול. הוא מפרמט את הרצון לקבל, מסדר אותו, ממלא אותו, הוא אור ישר ואור חוזר ואור פנימי ואור מקיף. כל ההבחנות הללו נמצאות כבר באור העליון. הוא בונה את הרצון לקבל, ואז כל התופעות שהוא מזמין מהרצון לקבל ודאי שהכול בא ממנו, "אין עוד מלבדו".

תלמיד: איך האור המקיף קשור לאותו האור שנכנס לגוף מבחינת הפרופורציה ביניהם?

אור ישר שנכנס לתוך הגוף, שווה לאור פנימי פלוס אור מקיף (ראו שרטוט מס. 1)

שרטוט מס' 1

תלמיד: אור פנימי זה תמיד עשר ספירות?

לא יכול להיות פחות או יותר, תמיד זה עשר.

שאלה: למה זה שהמסך ממשיך את האור לפנימיות הפרצוף דווקא זה מרחיק את האור המקיף?

כי המסך הוא מבדיל בין אור פנימי לאור מקיף. כמה שאני יכול לקבל זה נבדל ומנוגד למה שאני לא יכול לקבל.

שאלה: שהאור המקיף מסלק את האור פנימי, מבטל את מסך, זה השורש של עזר כנגדו?

לא כתוב כך, אבל אפשר להגיד.

שאלה: מה ההבדל בין אור חוזר לאור מקיף ומה זה אומר אור חוזר המלביש?

אור חוזר המלביש, זה האור החוזר שמלביש את האור הישר (ראו שרטוט מס' 1). לכל האורות שאנחנו כאן מציינים יש הרבה מאוד תפקידים, ולפי התפקידים האלה אנחנו יכולים לקרוא לאור או לפי שהוא מלביש או לפי שהוא נדחה או לפי שהוא מוליד וכן הלאה. לכן יש הרבה שמות לאורות.

שאלה: אני לא יודע אם תוכל להסביר את החלק האחרון, שהאור מתפשט מפה ולמטה בכלים של גוף. כתוב שאלה הם הכלים של האור החוזר, וזה לא מובן כי למדנו שהאור החוזר נמצא למעלה מראש.

לא. אור חוזר זה נקרא אור שהנברא רוצה להידמות לבורא, כאילו מחזיר לו, כמו אורח ובעל הבית. יוצא שבזה שהאורח מחזיר לבעל הבית זה הופך להיות לכלי, הדחייה הזאת הופכת להיות דווקא תנאי לקבל מבעל הבית את כול מה שהוא רוצה לתת. ולכן האור החוזר הזה הוא מלביש את האור הישר, וחלק ממנו לקבל פנימה.

מגיע אור לרצון לקבל, הרצון לקבל דוחה אותו, הוא לא סתם דוחה, הוא לא רוצה לקבל. בזה שהוא לא רוצה לקבל, מה זאת אומרת שהוא לא רוצה לקבל? הוא מרגיש מה שיש באור, איזה תענוגים, ומתוך זה הוא דוחה את כול התענוגים האלה אחד, אחד, אחד, אחד, מזה שהוא מלביש אותם, מרגיש אותם. חלק מהם הוא מקבל, זאת אומרת הוא כבר מתייחס לתענוגים האלה, אחרי שהוא הלביש אותם, בצורה אחרת. הוא שקל אותם והבין כמה הוא יכול לקבל. וחלק מהתענוגים האלה, שהוא עשה בדחייה בראש, הכיר אותם, הוא אומר שלא יכול לקבל אותם, ולכן הם נשארים מבחוץ כאור מקיף.

אתם צריכים לחשוב על זה, אתם צריכים לקרוא על זה כמה פעמים ואז יהיה יותר ברור. כמה שאני אסביר זה לא יעזור. אני אומר לכם לפי הניסיון שלי של שנים, זה לא יעזור. אתם צריכים לקרוא ובצורה כזאת יותר ויותר להבין על מה כאן מדובר. זו אותה דוגמה של אורח ובעל הבית, או הדוגמאות שלנו. אבל אדם עובד עם הרצון לקבל שלו כדי להשפיע לזולת.

שאלה: אני מחפש דוגמא בגשמיות. אנחנו נולדים ולאט לאט לומדים ומנסים לעשות דברים, ואנחנו מצליחים, ולאט לאט אנחנו מאבדים את היכולת הזאת.

אני רואה שאין לנו ברירה אלא להמשיך לקרוא. אני מצטער, יש כאן שאלות מקבוצות יפות ששואלות בדרך כלל שאלות רציניות, אבל אני מבקש, אתם צריכים בינכם לקרוא כמה פעמים ולברר מה כאן כתוב.

אני שוב אקרא אות ל"ד.

אות ל"ד

"ונתבאר שהאו"פ והאו"מ שניהם קשורים במסך," שעומד בפה דראש. "אלא בפעולות הפוכות זה לזה, ובה במדה שהמסך ממשיך חלק מאור העליון לפנימיות הפרצוף", לתוך הפרצוף, למטה מהפה, "ע"י האו"ח המלבישו, כן הוא מרחיק את או"מ מלהתלבש בהפרצוף." המסך שנמצא בפה דראש (ראו שרטוט מס' 1), מצד אחד הוא מכניס חלק מהאור כאור פנימי בפנים, בתוך הרצון, ומצד שני אותו המסך דוחה את אותו חלק מהאור שהוא לא יקבל אותו.

כמו האורח שעומד ואומר כאן בפה, בהחלטה שלו, לבעל הבית, חלק אני אקבל, כדי לעשות לך נחת רוח, לא לי, וחלק אני דוחה, כי אני לא יכול לקבל את זה ולהישאר בעל מנת להשפיע. אלה תענוגים הרבה יותר גדולים. זאת אומרת מה שאני מקבל בפנים, זה תענוגים כאלה שאני יכול להתגבר עליהם ולעשות אותם בשבילך, לקבל אותם בשבילך. ומה שאני דוחה, זה כבר כאלו תענוגים שאני לא יכול להתמודד איתם, הם יותר גדולים מהמסך שלי. אם אני אתחיל לקבל אותם, בטוח שזה יהיה על מנת לקבל, ולכן אני מגרש אותם. זאת אומרת המסך שעומד בפה דראש הוא סיבה גם לאור פנימי וגם לאור מקיף, הוא מחלק את האור הישר לשני החלקים, לפי הנוסחה אור ישר שווה לאור פנימי פלוס אור מקיף.

"ומתוך שחלק האור הנשאר מבחוץ, לאו"מ, גדול הוא מאוד, מפאת המסך המעכב עליו מלהתלבש" בתוך הפרצוף, "בא"ק, כנ"ל באות ל"ב, ע"כ נבחן" שהמסך הזה מכה, "שהוא מכה במסך המרחיק אותו," את חלק האור "במה שהוא רוצה להתלבש בפנימיות הפרצוף." האור רוצה להיכנס אבל המסך אומר רק חלק, וחלק לא. "ולעומתו נבחן ג"כ, אשר כח העביות וקשיות שבמסך מכה באו"מ, הרוצה להתלבש בפנימיותו, ומעכב עליו, ע"ד שהוא מכה באור העליון בעת הזווג."

זאת אומרת המסך עומד לא רק בפה דראש, המסך כאילו עומד כאן [מפה עד הטבור] ולא נותן לאור שהוא מרחיק, להיכנס פנימה מכל הכיוונים. "ואלו ההכאות שהאו"מ והעביות שבמסך מכים זה בזה" שהם הפוכים, האור המקיף והעביות שבמסך, שבטבור עומד עכשיו הגבול בין קבלת האור הפנימי ועודף האור שנמצא כאור מקיף, אז יוצא שהגבול הזה מסמן לנו אותו הגבול שמבדיל בין אור פנימי לבין אור מקיף. כאן, בגבול הזה [בטבור] זה מורגש, שהכלי יותר לא יקבל. "אמנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגוף הפרצוף, כי שם ניכר ענין התלבשות האור בכלים המשאיר את האו"מ מחוץ לכלי." מתי אנחנו מרגישים שאור מקיף לא יתקבל בתוך הכלי? מתי שהאור הפנימי נגמר, התלבש בכל פנימיות הפרצוף ויותר הוא לא מקבל. אז אנחנו רואים איך החלק הזה שנשאר מבחוץ, הכלי לא יקבל אותו. לא יקבל.

ואז יש הכאות, זאת אומרת, האור מכה בגבול הזה [בטבור] ורוצה להתלבש. כמו שהוא היה מכה בפה דראש, כך הוא מכה עכשיו בטבור. "ואלו ההכאות שהאו"מ והעביות שבמסך מכים זה בזה מכונים ביטוש האו"מ באו"פ." שהאור מקיף מבטש ורוצה לבטל את הגבול הזה. "אומנם ביטוש זה נעשה ביניהם רק בגבול הפרצוף, בגוף הפרצוף, כי שם ניכר עניין התלבשות האור בכלים ומשאיר את האור המקיף מחוץ לכלי, זאת אומרת מתי אנחנו יכולים להגיד שאור מקיף קיים, מתי שהכלי גומר לקבל אור פנימי ועושה גבול, כאילו סוגר את הדלת ולא מקבל יותר.

"משא"כ בע"ס דראש שם אינו נוהג עניין הביטוש הזה, כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד," שם זו רק כוונה אבל לא מעשה בפועל. "ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ," זאת אומרת בראש אנחנו לא יכולים להגיד שמה שיש כאן [בפנים] זה אור פנימי ו[אין סוף] מבחוץ, אלא רק אחרי שהוא החליט בפה דראש ומתחיל לקבל את האור הפנימי אז בהתאם לזה מתייצב לאט לאט אור מקיף, וכמה שהכלי מקבל שורש, א', ב', ג', ד', דרגות של האור פנימי, בהתאם לזה מיוצב גם אור מקיף, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה שעומד מבחוץ.

"משא"כ בע"ס דראש שם אינו נוהג עניין הביטוש הזה," בין האורות, פנים ומקיף "כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד, ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ," אין עדיין הבדל, עד שהכלי לא מקבל בפועל חלק מהאור כאור פנימי, אי אפשר להגיד שישנו וקיים בפועל כנגדו אור מקיף. "משא"כ בע"ס דראש שם אינו נוהג עניין הביטוש הזה, כי שם אין האו"ח נחשב לכלים כלל, אלא לשרשים דקים לבד ומשום זה אין האור שבהם נחשב לאו"פ מוגבל, עד להבחין באור הנשאר מבחוץ בחינת או"מ, וכיון שאין הבחן הזה ביניהם, לא שייך הכאה דאו"פ ואו"מ בע"ס דראש. אלא רק אחר שהאורות מתפשטים מפה ולמטה לע"ס דגוף, ששם מתלבשים האורות בכלים, שהם הע"ס דאו"ח שמפה ולמטה," בתוך הפרצוף "ע"כ נעשה שם הכאה בין האו"פ שבתוך הכלים ובין האור מקיף שנשאר מבחוץ, כנ"ל."

אני לא כל כך מבין למה יש שאלות, כי אלה דברים שממש צריכים להיות מובנים, אלמנטריים, פשוטים.

שאלה: יש לי שאלה לגבי הכוח של העביות והקשיות במסך. איך זה מתורגם לעבודה, איך אני יכול להבחין ברגשות שלי מה שייך לעביות ומה שייך לקשיות?

אתה צריך להבחין, ואף אחד לא יודע לעשות את זה במקומך. כוח העביות זה עד כמה אני רוצה לקבל, כוח הקשיות זה עד כמה אני מתגבר ומתנגד לקבלה. זה מה שיש לי, רצון לקבל, כמה שאני רוצה לקבל, שאני מרגיש את התענוג שיש בקבלה, ויחד עם זה, כנגד זה אני צריך להעמיד את המסך. עד כמה אני רוצה להנות לבורא או להנות לבעל הבית, שזה צריך להביא אותי לצמצום, דחייה, מסך, ואפילו לקבל על מנת להשפיע, שזה ההיפך מהרצון שלי מלכתחילה שהתגלה כרצון לקבל.

שאלה: כתוב שאור מקיף הוא כמעט שווה או לגמרי שווה לאור חוזר. אבל אם רואים את הנוסחה, אז במידה שנכנס יותר אור פנימי, אנחנו יותר מתלבשים באור חוזר, האם זה כך?

יש אור חוזר שאני דוחה את כול התענוג שבא אליי, כי אני לא רוצה להיות מקבל. אחר כך אני עושה חשבון עד כמה אני מעריך, מכבד את בעל הבית, ולפי זה אני מתחיל לתכנן בראש הפרצוף מה אני יכול לעשות בשבילו, איך להידמות לו, להשפיע לו, ואז האור החוזר שלי מתחיל להתחלק לשניים. אור חוזר זה יחס לבעל הבית, לאור הכללי. אני מחלק את עצמי לאור חוזר המלביש, שאז אני מקבל בפנים את האור החוזר שבו מלובש אור ישר, וזה נקרא אצלי אור פנימי, שאני מקבל אותו מפה עד הטבור. ויש אור חוזר שאני דוחה על ידו את האור הישר. ואז התלבשות אור ישר באור חוזר הנדחה הוא נקרא אור מקיף, ונמצא מחוצה לפרצוף.

שאלה: הראש שייך לנברא אבל הראש הוא לא ברצון, אז איפה הראש?

בפה דראש מורגש כל הרצון של הכלי וגם כל הכוחות שישנם בתוך הכלי, והם מתגלים כלפי האור שנמצא בראש. בראש יש את כל ההבחנות, את כל ההחלטות וקבלת ההחלטות, ואחר כך רק מה שיש בראש מתפשט בגוף, בתוך הגוף ומחוצה לגוף, כאור פנימי וכאור מקיף.

תלמיד: אז הראש לא קיים בתוך הרצון אלא קיים איפשהו מעל הרצון?

לא. הכול נעשה בתוך הרצון, רק איזה שימוש יש ברצון. חוץ מרצון אין כלום. אנחנו מדברים רק מה שמשיגים בתוך הרצון. אז בתוך הרצון שלי אני עכשיו חושב מה עליי לעשות כשנמצא לפניי בעל הבית ומה יש לי לעשות עימו. כל אלו החלטות לפני שאני מקבל את התענוגים האלה בפועל כדי להנות לבעל הבית, וכל החשבונות שלי הם נקראים ראש.

שאלה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, אלה דרגות של כוח המסך שמאפשר לקבל את כל האור בכלי?

אלה חמש דרגות שבמסך, חמש דרגות בהתאם לאור העליון שהמסך מחלק אותו לפי חמש דרגות העביות. הכול מתחלק לחמש מפני שכך הרצון לקבל מתחלק על ידי האור שמגיע אליו.

שאלה: אמרת שקשיות ועביות אדם מגדיר בעצמו, קובע בעצמו. האם יש כאלה מושגים שמתממשים במרכז העשירייה, האם אפשר לקבוע מהי עביות וקשיות?

מתי שעשירייה תהיה כעשירייה, היא תתחיל לברר את הדברים האלה בה. ודאי שבכל ההבחנות הללו אנחנו מדברים אך ורק כלפי עשירייה.

שאלה: אור מקיף שהכלי לא יכול לקבל, הוא משפיע באיזושהי צורה אחרת על הנברא מאשר אור ישר?

עכשיו עדיין לא לומדים את זה עוד מעט נלמד.

שאלה: האם הפרצוף מרגיש את קיומו של האור המקיף לפני שיש ביטוש על האור הפנימי והמקיף בטבור?

לא. לפני שהכלי גומר לקבל בתוך הפרצוף אנחנו לא יודעים מה זה אור מקיף, הוא עוד לא מתייצב. כמו שפה דראש, המסך שעומד בראש מחלק לנו החלטה וקבלה בפועל בין ראש לגוף, כך גם כשיש לנו מסך בטבור ונגמרה קבלת האור בפועל בתוך הפרצוף. אז אנחנו יכולים לדבר על זה שתוך הפרצוף נגמר ויש לנו אור פנימי שבתוכו ואור מקיף שמחוצה לו.

שאלה: מה נמצא בתוך הגוף בהבדל מהראש, ומה ההבדל בין אור חוזר שנהדף בראש לבין אור חוזר שנהדף מהביטוש בגוף?

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: האורות, האם הם מצבים שונים של אהבה ברגש בתוכנו?

אור כולל בתוכו הכול, תלוי באיזו מידה אתה מקבל אותו על ידי העבודה שלך.

שאלה: האור המקיף מיועד באיזשהו שלב להפוך להיות אור פנימי או כלי?

נכון, עוד מעט אנחנו נלמד את זה. השאלות שלכם קצת יותר קדימה ולכן אני לא עונה עליהן, נלמד.

קריין: אות ל"ה.

אות ל"ה

"והנה הביטוש הזה נמשך עד שהאו"מ מזכך את המסך מכל עביותו ומעלה אותו לשרשו העליון שבפה דראש," מה שקורה כאן זה כשהאור העליון התחיל להתקבל בגוף, אז המסך ירד מפה למטה בד' דרגות של עביות עד הטבור (ראו שרטוט מס' 2). וכשיורד המסך, האור העליון נכנס בהתאם לזה לתוך הפרצוף.

שרטוט מס' 2

"כלומר שמזכך ממנו כל העביות שממעלה למטה המכונה מסך ועביות דגוף, ולא נשאר בו רק השורש דגוף שהוא בחינת המסך דמלכות דראש הנק' פה, דהיינו שנזדכך מכל העביות שממעלה למטה, שהוא החוצץ בין או"פ לאו"מ, ולא נשאר רק העביות שממטה למעלה, ששם עוד לא נעשה ההבדל מאו"פ לאו"מ," יש לנו ראש, ויש לנו קבלת האור מלמעלה למטה, ויש תוך, ובסוף אין לנו שום דבר בינתיים. אחר כך נדבר מה קורה לנו בסוף (ראו שרטוט מס' 3). אז מה הוא אומר לנו? "והנה הביטוש הזה", שאור מקיף ואור פנימי מבטשים זה את זה, שכך זה נעשה בטבור, "מזכך את המסך, מכל עביותו ומעלה אותו לשורשו העליון שבפה דראש". המסך מתחיל לעלות בחזרה. זאת אומרת אותו מסך שירד מלמעלה למטה, עכשיו על ידי ביטוש אור מקיף באור פנימי, המסך עולה למעלה, מזדכך, "מזכך את המסך מכל עביותו ומעלה אותו לשרשו העליון שבפה דראש, כלומר שמזכך ממנו כל העביות שממעלה למטה המכונה מסך ועביות דגוף," זאת אומרת כמה שהאור העליון נכנס למסך וירד מהפה ולמטה, עכשיו הוא מזדכך, הוא יוצא מהכלי הזה והאורות מזדככים. "מזכך את המסך מכל עביותו ומעלה אותו לשרשו העליון שבפה דראש, כלומר שמזכך ממנו כל העביות שממעלה למטה" המסך מאבד את היכולת לקבל על מנת להשפיע "המכונה מסך ועביות דגוף, ולא נשאר בו" במסך הזה שהגיע לפה דראש "רק השורש דגוף שהוא בחינת המסך דמלכות דראש הנק' פה," הוא חזר לאותו מקום כמו שהיה קודם. היה כאן ביטוש פנים ומקיף, ירד בדרגות שורש, א', ב', ג', ד' עד הטבור, נעשה כאן ביטוש פנים ומקיף, ואז המסך הזדכך בחזרה ד', ג', ב', א', שורש, עד שמגיע בחזרה לפה דראש. "כלומר שמזכך ממנו כל העביות שממעלה למטה המכונה מסך ועביות דגוף, ולא נשאר בו רק השורש דגוף שהוא בחינת המסך דמלכות דראש הנק' פה," כאן נמצא הפה, ומלכות עולה בחזרה מטבור לפה (ראו שרטוט מס' 3 (נקודה אדומה)).

"דהיינו שנזדכך מכל העביות שממעלה למטה, שהוא החוצץ בין או"פ לאו"מ, ולא נשאר רק העביות שממטה למעלה, ששם עוד לא נעשה ההבדל מאו"פ לאו"מ, כנ"ל בדיבור הסמוך. ונודע שהשואת הצורה מדביקה הרוחניים להיות אחד," זה החוק הרוחני "ע"ב אחר שנזדכך המסך דגוף מכל עביות של הגוף," שהגיע המסך הזה לפה דראש, "ולא נשאר בו רק עביות השוה למסך דפה דראש, ונעשה צורתו שוה אל המסך דראש, הנה נכלל עמו להיות אחד ממש," מסך דטבור עולה ונכלל במסך דפה. ובפה תמיד יש לנו אור עליון, ואז המסך נכנס למגע עם האור העליון.

שרטוט מס' 3

"ונודע שהשואת הצורה מדביקה הרוחניים להיות אחד, ע"ב אחר שנזדכך המסך דגוף מכל עביות של הגוף, ולא נשאר בו רק עביות השוה למסך דפה דראש, ונעשה צורתו שוה אל המסך דראש, הנה נכלל עמו להיות אחד ממש, כי אין ביניהם מה שיחלק אותם לשנים, וזה מכונה שהמסך דגוף עלה לפה דראש. וכיון שנכלל המסך דגוף במסך דראש נמצא נכלל שוב בזווג דהכאה שבמסך דפה דראש, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש," המסך, אחרי שהוא חוזר מטבור לפה, שוב נכלל באותם האורות שנמצאים למעלה ממנו, נמצא איתם בקשר, ושוב נעשה עליו זיווג מחדש. "ויוצאות בו ע"ס בקומה חדשה הנק' ע"ב דא"ק, או פרצוף חכמה דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של הפרצוף הא' דא"ק." זאת אומרת, שוב בא זיווג דהכאה, ואז המסך צריך לרדת לפי העביות החדשה שלו במקום דרגה 4 לדרגה 3, ופה דראש יורד לדרגה 3, זה הפה החדש, וכאן במקום הזה נעשה זיווג חדש ופרצוף חדש, התפשטות ממנו לפרצוף חדש שהוא נקרא ע"ב (ראו שרטוט מס' 4). זה נקרא ש"נכלל שוב בזווג דהכאה שבמסך דפה דראש, ונעשה עליו זווג דהכאה מחדש, ויוצאות בו ע"ס בקומה חדשה הנק' ע"ב דא"ק, או פרצוף חכמה דא"ק, והוא נחשב לבן ותולדה של הפרצוף הא' דא"ק." זאת אומרת, נולד ממנו. זה בעצם מה שקורה. הדברים לא חדשים לרובכם, וכך אנחנו לומדים אותם. אלה דברים שטחיים, סך הכול פועל כאן אותו עיקרון, האור מגיע למסך, תחת המסך ישנה עביות, המסך בהתגברות על העביות רוצה לעשות השפעה, להזדהות עם האור העליון. כמה שהוא מזדהה עם האור העליון, משווה צורתו אל אור העליון, כמו האור העליון, הבורא הוא המשפיע, כך המסך, כוח ההתגברות של התחתון, גם רוצה להשפיע. כמה שהם רוצים להשפיע זה על זה, הם עושים פשרה ביניהם כמו אורח ובעל הבית. ואז האורח מקבל את החלק מבעל הבית, אבל כדי להשפיע לבעל הבית.

זאת אומרת, יש כאן פשרה, קודם כל לקבל חלק ולא הכול כמו שבעל הבית רוצה, ולקבל אותו בעל מנת להשפיע לבעל הבית. זאת אומרת, יש כאן כמה חשבונות מצד הבורא ומצד הנברא, הם מגיעים לאיזה חשבון משותף, ואז הפעולה הזאת של קבלת התענוג מתבצעת בתוך הרצון לקבל של הנברא.

שרטוט מס' 4

שאלה: למה כשהנברא רואה את האור המקיף, הוא לא מבקש כוח לקבל ומסך יותר גדול אלא מתחיל לזכך את המסך?

אחרי שהנברא קיבל כמה שהוא יכול, מקסימום כמה שמסוגל לקבל מהבורא, ובעל הבית לוחץ עוד יותר ויותר באור מקיף על המסך והוא אומר "תקבל עוד ועוד ועוד, אני רוצה, תראה כמה שזה תענוג", הנברא נמצא במצב קשה.

קודם כל זה שהוא קיבל על מנת להשפיע לבורא, זה מגלה בו תענוגים גדולים מאוד, ועכשיו כשישנן כאלה אפשרויות עוד לקבל בעל מנת להשפיע, ובעל הבית בכלל אומר "תקבל על מנת לקבל", אז הוא צריך כאן לעמוד בכמה לחצים, גם נגד הרצון לקבל שלו, שהוא רוצה מתוך הרצון לקבל על מנת לקבל, וגם כלפי בעל הבית שאומר "תקבל על מנת להשפיע, לא חשוב לי תעשה טובה, אני מאוד נהנה ממה שאתה עושה", הוא לא יכול לעמוד נגד הלחצים האלו, הם הרבה יותר גדולים ממה שהיו לו בפה דראש, עכשיו הם מורגשים בטבור. זאת אומרת, אחרי שקיבל על מנת להשפיע.

ולכן לא נשארה לו שום אפשרות לעשות משהו, אלא לגמרי להסתלק מכל מה שקיבל, הוא פשוט מפסיק, הוא יוצא מכל הקשר עם בעל הבית, עם הבורא. הוא מעלה את המסך שלו מטבור לפה ומפסיק את הקבלה. מה שקיבל, קיבל. זה כבר נמצא בתוכו ונשאר לנצחיות, אבל מה שעכשיו הוא עושה, הוא יותר לא מקבל כלום. כי כל קבלה שעכשיו תהיה, זה יהיה על מנת לקבל, וחוזר לפה דראש. בצורה כזאת אנחנו לומדים את הדברים האלו.

(סוף השיעור)