שיעור בוקר 27.07.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 418, מאמר "החרות"

על ידי מה אנחנו מגיעים למטרה? על ידי מה אנחנו משנים את הטבע שלנו? נקרא עוד פעם את השורות האלה ב"בחירה חופשית".

קריין: עמוד 418 טור ב' "בחירה חופשית".

בחירה חפשית

"אולם כשאנו מסתכלים בארבעה הגורמים הללו, אנו מוצאים אשר למרות שכחותינו חלשים מלעמוד כנגד גורם הראשון, שהוא ה"מצע", עם כל זה, יש לנו היכולת והבחירה החפשית, להגן על עצמנו משאר שלשת הגורמים, שעל פיהם משתנה המצע בפרטיות, ולפעמים גם בחלקו הכללי, דהיינו על ידי הרגל, שקונה טבע שני כמו שנתבאר לעיל."

מה כאן קרה? אנחנו יכולים. אמנם אנחנו כולנו מקולקלים, אבל על ידי התמדה "דהיינו על ידי הרגל, שקונה טבע שני", כך מתקדמים. וההרגל הזה, אני רוצה להגיד לכם, זה הדבר החשוב ביותר, לכן כתוב "אם תעזבני יום יומיים אעזבך"¹. זאת אומרת אם אנחנו עוזבים לדקה, לשנייה, ליום, הבורא עושה את זה כפול מאיתנו ואז אין לנו כבר בחירה חופשית. כי איפה הבחירה החופשית שלנו דווקא נראית? עד כמה שאנחנו משתדלים להיות כל הזמן בעקביות בדרך, כי חוץ מזה אין לי שום דבר. הבורא בזה נותן לי אפשרות להוסיף ממני. לא בשכל ולא ברגש ולא בהצטיינות ובכל מיני דברים, שום דבר אני לא יכול להוסיף, כל זה תלוי בו. חוץ מדבר אחד, הוא נתן לי אפשרות שאני אוכל איכשהו יום יום להקים את עצמי מאתמול על ידי הסביבה, על ידי כל מיני דברים, שאני לוקח איזה נטל על עצמי שלא נותן לי לברוח רחוק מהקבוצה, ואני חוזר וממשיך חיבור, חיבור, חיבור בקבוצה עד שאני מקבל דרך המאור המחזיר למוטב שינוי בטבע שלי.

שאלה: האם אפשר להשתמש בך בעניין הבחירה החופשית ולקחת ממך דוגמה? אנחנו רואים שאתה תמיד מסור למטרה.

לא, אני לא אגיד לך שאני תמיד מסור למטרה, את זה אי אפשר לראות מבחוץ, אולי ככה זה נראה, תודה. אני משתדל להראות לכולכם כל מיני צורות התנהגות שלי שהן כשרות ולא כל כך כשרות, בכל מיני צורות, כדי שתלמדו מזה. אני לא חושב שאני דוגמה, אבל כל חבר וחבר יכול להיות כן דוגמה נכונה.

העיקר צריכים לא לשכוח, שאם יום יום אנחנו חוזרים לעבודה רוחנית, בעצם בזה אנחנו מממשים את הבחירה החופשית. ושום דבר לא יכול להפריע לי לא לחדש את עצמי ביום יום כלפי הבורא. זה ממש נורא אם אדם מגיע פעם פעמיים בשבוע ללימודים, לכל האספות שלנו, זה סימן שהוא מזלזל וזה מאוד גרוע, מאוד גרוע.

הסביבה כגורם

"והגנה זו משמעותה שאפשר לנו תמיד להוסיף בדבר בחירת הסביבה שלנו, שהם החברים, הספרים, המורים, ודוגמתם. בדומה, לאחד שירש כור חטים מאביו, אשר יוכל לעשות ממדה קטנה הזו, עשרות רבות, דהיינו, רק בבחירת הסביבה בשביל ה"מצע" שלו, שהיא אדמה פוריה, שיש לה כל המלחים והגלמים המכלכלים את החטה במדה מלאה בשפע. כמו כן בעבודה, לשבח את התנאים שבסביבה, שיתאימו לצרכי הגדול והצמיחה, כי החכם יעשה בדעת ויבחור אליו כל התנאים הטובים, וימצא ברכה. והסכל יקח הכל מהמזדמן לפניו, ועל כן יהפך לו הזריעה לקללה ולא לברכה.

הרי שכל שבחו ורוחו תלוי בבחירת הסביבה לזריעת החטה, אבל לאחר הזריעה במקום הנבחר, כבר נקבעת בחטה הצורה המוחלטת, בהתאם לאותו השיעור שהסביבה מוכשרת לתת.

כן הנדון שלנו, כי אמת הדבר, שאין חירות לרצון, אלא מתפעל מארבעה הגורמים האמורים, ומוכרח לחשוב ולעיין כמו שהם מציעים לו, בלי שום כח לבקורת ושנוי כמלא נימא. כדוגמת החטה שכבר נזרעה בסביבה.

אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו. שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה כפוי להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה וודאי יש בחירה כמבואר.

לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. - - - וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה לך רב וקנה לך חבר"..."

שאלה: בפסקה של בחירה חופשית הוא התחיל לדבר על זה שהבחירה היא על ידי הרגל, ואחרי זה הוא חזר שוב לסביבה. יש לי הרגשה שפספסתי משהו מכל העניין הזה של ההרגל.

אני לא יכול לעזור לך, אם פספסת, פספסת, תקרא כמה פעמים ותמצא מה שפספסת.

שאלה: אנחנו יודעים שהבורא שם את ידו של האדם על גורל הטוב, אנחנו מפרשים את זה שזה כאילו העניין שהבורא שם אותנו בסביבה נכונה. ופה בעל הסולם מדבר על זה שאנחנו בוחרים את הסביבה שלנו.

כנראה שאחרי שהבורא הביא אותנו לסביבה טובה אנחנו צריכים לבחור אותה. זה כל הזמן בחיזוק, כל יום, לכן הוא אומר "המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר".

תלמיד: כלומר, המאמץ שלנו זה לחזק את הסביבה, לא לבחור בה, אלא לחזק את הסביבה שבה אנחנו גדלים.

זה נקרא "בחירה".

שאלה: האם ניתן לומר שאנחנו בעצם בוחרים מתוך מה שהבורא כבר בחר עבורנו?

אנחנו לא בוחרים. ודאי שהבורא מביא את האדם למקום ואומר, "קח לך", אבל כמו שלמדנו במאמר "בחירה חופשית" במקום אחר, שהבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר קח, אבל אנחנו צריכים להתחזק בזה.

כמו שאנחנו נפלנו לאיזו קבוצה, לאיזה מקום, לאיזה מורה, מסבירים לנו מה כתוב בספרים הקדושים שלנו, אנחנו שומעים את זה, הספרים פתוחים לפנינו, ועכשיו עלינו לבחור. אז לבחור לא באותה סביבה, לא באותו מקום אלא בחיזוק בה, עד כמה אני רוצה איתה להתקדם, בזה אני קובע בעצם את ההתקדמות שלי.

תלמיד: לקבל את אותה החלטה, את אותה בחירה שאנחנו עושים.

החלטה אתה צריך לעשות בכל רגע ורגע, בזה שאתה עושה ביקורת ובירור וחיזוק, מחפש על ידי מה עוד להתחזק ואיך יותר להמשיך. לדוגמה, אתמול הייתי בשיעור, היום חוץ משיעור אני רוצה להיות גם בישיבת חברים, בעוד שבוע, שבועיים אני רוצה לצאת אפילו להפצה אולי וכן הלאה. אני מדבר על דברים שנמצאים בשטח, שנראים לעין, אבל יש כאלו שאתה לא יכול להצביע עליהם, שמגיעים רק לתשומת הלב, לשינויים, לחשבונות. ככה זה.

שאלה: למה תמיד הבחירה הזאת היא כזאת מורכבת וצריך לעשות זאת בכוח?

בחירה חופשית היא קשה כי היא דורשת מאיתנו מאמצים, לכן זה כל כך קשה. אין יותר קשה מבחירה חופשית, אני צריך לחפש איך עוד להתקדם בדרך השפעה, בדרך לאהבה, בדרך לחיבוק, לחיזוק, זה הכול נגד הרצון שלי.

שאלה: בחירה בסביבה טובה זה כל פעם לראות את החברים כמתוקנים יותר?

גם כן, ודאי.

קריין: הקטע שדברת עליו, מתוך הקדמה לתע"ס אות ד'.

"כי אמת הדבר ונכון מאד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו, חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים יסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח, נעתק האדם ובורח מהם, בזמן, שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלוה, להמלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממות. שאין לך, הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו.

ודבר הבחירה של האדם, היא רק לענין החיזוק."

שאלה: להתחזק בסביבה, איך זה נעשה?

כל אחד ואחד חייב להראות לשני עד כמה הוא משקיע כוחות כדי לחזק את עצמו בסביבה, כדי לעורר את הסביבה, כולם חייבים לדבר על גדלות הסביבה וכולי.

שאלה: הסביבה זה הרי גם רב, זה העיקר, אני גם רוצה להידבק לרב, אז זה שאתה אומר שאתה לא יכול להיות דוגמה, איך להבין את זה?

אני לא רוצה שתתפללו עלי, אל תעשו ממני אייקון.

שאלה: אם הכול מגיע מהבורא, איפה הבחירה החופשית שלנו?

הכול מגיע מהבורא חוץ מהבחירה. להוסיף אתה חייב מעצמך. הבורא נותן לך את כל כוחות הטבע ואתה צריך להוסיף מעצמך עוד קצת דחף, רצון, תוספת.

שאלה: לגבי עשה לך רב וקנה לך חבר, עשה לך רב זה העניין של דבקות בקו ימין וקנה לך חבר זה הייצוב של קו שמאל?

אני לא יכול לדבר על זה, אלו דברים שעוד לא נכנסנו אליהם.

שאלה: מה הקשר בין סביבה ועשה לך רב? למה בעל הסולם הכניס את הפסוק הזה עשה לך רב, מאיפה זה בא?

איך תתקדם אם לא יהיה לך רב?

תלמיד: אני מקבל את כל החבילה, מה זה שאני עושה את הרב? אם אני בוחר סביבה אז הרב ישנו שם.

בסדר, אז שיהיה כמו שאתה חושב.

תלמיד: שאני בוחר את הרב?

אתה צודק. אבל כתוב כך "עשה לך רב, קנה לך חבר". איך אתה עושה את הרב? אתה צריך לעשות אותו, לעשות מישהו שגדול בעיניך יותר ממך.

תלמיד: ואז מה זאת אומרת קנה חבר?

קנה חבר, זאת אומרת להשקיע באיזה אדם שהוא יהיה חבר, שאתה יחד איתו תגיע לחיבור ביניכם ועם הבורא.

תלמיד: חבר זה עשירייה?

כן.

החיוב בבחירת סביבה טובה

"באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא (אבות פ"ו) שהשיב לאדם שביקש ממנו שידור במקומו, ויתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? - פלא גדול.

אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, - - - בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה - שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקנינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.

כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר."

נמשיך, כדאי לנו לראות את זה, אלה דברים ששייכים לעבודה שלנו.

שאלה: הבחירה החופשית היא תוצאה של תפילה?

כן, גם כן.

תלמיד: "עשה לך רב וקנה לך חבר", זה לא שני אנשים, זה דבר אחד, זה בכל חבר.

כן.

שאלה: האם הסביבה הטובה או המזיקה זה תלוי בבחירה של האדם? זה לא שתי סביבות שונות, נכון?

כן ולא. אנחנו גם צריכים לראות את הסביבה עצמה, לא רק את האדם שבוחר בה.

שאלה: אנחנו רואים שרבי יוסי בן קסמא, אפילו שהציעו לו אלף אלפי דינרים לא עבר לעיר אחרת. היום שהכול וירטואלי, מה זה "לעבור לעיר אחרת"? מה זה להישאר בסביבה?

בכל זאת יש לך הרבה חברות, קבוצות, סביבות, כל מיני מפלגות, איפה שאתה יכול לראות תחת איזו השפעה אתה רוצה להיות. לכן למרות שזה וירטואלי בכל זאת בינתיים הבחירה החופשית הזאת נשמרת.

שאלה: המאמץ נגד הרצון שלך זה חופש הבחירה?

פעולה רוחנית היא תמיד נגד הרצון, אבל עוד חוץ מזה בחירה בסביבה זו בעצם הבחירה במטרה.

שאלה: איך להיזהר מהשפעת חברות זרות?

אני מבין שאתם כבר צריכים להבין איך לשמור את עצמנו מהשפעת הסביבות הזרות. קודם כל אני לא שומע, לפני שאני פותח אוזן לשמוע משהו, אני נמצא עם אוזן סתומה, "עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו". שיהיה ככה, רק לא לראות ולא לשמוע מה שקורה מבחוץ.

אני פותח את עצמי למה שקורה מבחוץ רק בצורה שאני בוחר איך לפתוח את עצמי, מתי לפתוח, וכך אני מתקדם, אחרת לא. אני קורא מספר מאוד מצומצם של מקורות וככה אני חי. אני לא מתפעל מאנשים ומשום דבר ודאי מבחוץ, כבר אין לי מה להתפעל מהם. אבל יש בעיה, בזמננו יש בעיה, אם אנשים עדיין לא מפותחים רוחנית, הם יכולים להיכנס תחת השפעה גשמית. כי יש הרבה חכמים, שמדברים יפה, דרך אגב, ובצורה מאוד יפה, נוחה, טובה, משכנעת וכן הלאה, אבל אני, אם לא ידוע שזה בא מחכמת הקבלה, שזה מבעל הסולם ורב"ש, אני פשוט חותך את זה על הסף. אני בכלל לא מתחיל לברר את זה, לא כדאי.

לכן כאן אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד ענייניים, מאיפה האדם לוקח את הידיעות שלו. אם זה מפיסיקה, כימיה, מתמטיקה, זה משהו אחר, זה מדע. אבל אם מדברים על מבנה המציאות הרוחנית או על עתיד העולם, מבנה החברה, מאיפה האדם לוקח? אנחנו רואים באיזה מצב העולם נמצא, אז במה הוא יותר חכם מכל העולם אם הוא לא מקובל?

לכן אני כבר מזמן, בצורה טבעית יצאתי מכל קשר עם כל הדברים האלו. כמעט ואין מה לעשות, וגם אין מה לקרוא, והיום בכלל. פעם היו כותבים בצורה יותר עניינית, היום לא, היום יש ירידת הדורות, באה איזו רוח טמטום כזו לכל החכמים. הם לא אשמים, זו קריאת השעה.

שאלה: זאת אומרת, זה צריך להיות בצורה מפורשת חד צדדי, אני מתנזר?

אני מפזר את החומר שלי ואני מוכן לשמוע משהו כדי לבנות מזה פעולת הפצה, אבל ודאי שחכמה משם אין מה לקחת, לגמרי לא. אני רק מקבל משם איזה סימנים, באיזה מצב הם נמצאים. מגיעים יותר למכות, ממכות יותר קרובים לאמת, אז אני יכול להגיד עוד מילה אחת, להתקדם בעוד איזה משפט אחד, אבל לא יותר מזה. ובדרך כלל אם אני כך חושב אז אני כותב את זה בטוויטר, בצורה כזאת קצרה.

היום אנחנו יכולים לדבר כמעט על הכול, אין שום בעיה עם הלהסתיר. רק שזה לא יבלבל אנשים, אבל מבחינת האיסור, אין איסור. אין איסור, אפשר לדבר על הכול. אנחנו כבר נמצאים בכאלה מכות, בכאלו פעולות שהבורא מסדר לכל האנושות, שברוך ה' יש לנו חופש, יכולת לדבר עד גמר התיקון.

קריין: כותרת "שליטת השכל על הגוף".

שליטת השכל על הגוף

"ויש מהחכמים המודרנים החיצונים, אשר לאחר שהתבוננו בענין הנזכר לעיל, וראו איך ששכלו של האדם, אינו אלא בחינת פרי הצומח ויוצא ממאורעות החיים, - על דרך שהבאנו לעיל - באו למסקנה, שאין שום שליטה לשׂכל, לפעול על הגוף במדת מה, אלא רק מאורעות החיים בלבד, הנרשמים בגידים הגשמיים של המוח, המה השולטים ומפעילים את האדם. ושכלו של האדם, דומה למראה המקבל צורות הנמצאות לנגדו, שאף על פי שהמראה הוא הנושא לצורות הללו, מכל מקום אינו יכול להפעיל ולהניע את הצורות הנשקפות בו כלל.

כן השׂכל, אף על פי שמאורעות החיים, בכל בחינותיהם של הגורם ונמשך, מתראים וידועים בשכל, מכל מקום אין השכל עצמו שולט כלל על הגוף שיוכל להביאו לידי תנועה. דהיינו, לקרבו למועיל, או להרחיקו מהמזיק, משום שהרוחני והגשמי רחוקים זה מזה בתכלית, ולא יצוייר כלל שום אמצעי מכשיר ביניהם, באופן שיוכל השׂכל הרוחני להניע ולפעול על הגוף שהוא גשמי, כמו שהרחיבו בו והאריכו בזה.

אולם במקום חריפותם, שם שיבושם, כי הדמיון שבאדם משמש עם השׂכל, לא פחות מהמיקרוסקופ לעינים, אשר בלי המיקרוסקופ אינו רואה שום דבר מזיק מחמת קטנותו. אולם אחר שרואה את הבריה המזיקה, על ידי המיקרוסקופ, הרי האדם מתרחק מאותו המזיק.

נמצא אשר המיקרוסקופ, מביא את האדם לידי פעולה להרחיקו מהנזק, ולא החוש. כי החוש לא הרגיש במזיק. ובשיעור הזה, ודאי שהשכל שולט על גוף האדם בשליטה גמורה, להרחיקו מהרע, ולקרבו אל הטוב. דהיינו, בכל אותם המקומות, אשר תכונת הגוף, חלשה להכיר שם את המועיל או המזיק, ורק להשכלתו של השכל הוא צריך. ולא עוד, אלא שמתוך שהאדם מכיר את השׂכל, שהוא מסקנה נאמנה מנסיונות החיים, על כן, הוא מסוגל לקבל שׂכל ובינה מהאדם הנאמן לו, ולקבל אותו בדמות חוק, אף על פי שמאורעות חייו, לא הספיקו לגלות לו שכל כזה.

בדומה לשואל בעצת הרופא - שהאדם מקבל ושומע לעצתו, אף על פי שאינו מבין בשכלו עצמו ולא כלום. הרי שמשתמש בשכל של אחרים, ונעזר על ידם, לא פחות מבשכלו שלו עצמו.

וזהו שביארנו לעיל, שיש ב' דרכים לדרכי ההשגחה, להבטיח לאדם שיבוא אל המטרה הטובה התכליתית. שהם: דרך יסורים, ודרך תורה. אשר כל הבהירות שאמרנו שם, שנמצא בדרך התורה, נובע מזה, משום שאותם שכליות הבהירות, שנתגלו ויצאו והוכרו לעין, אחר שלשלת גדולה וארוכה ממאורעות החיים של הנביאים ואנשי השם, הנה האדם בא ומנצל אותן בכל מדתן, ומוציא תועלת על ידיהן, כאילו אותן השכליות היו ממאורעות חייו עצמו.

הרי לעיניך שנפטר האדם מתוך זה מכל אותם הנסיונות המרים המחויבות לו לעבור עליו עד שיתפתח בו עצמו אותו השכל הבהיר, ואם כן נפטר מיסורים, וגם מרויח זמן.

ואפשר לדמות הדבר לחולה שאינו רוצה לשמוע לעצתו של הרופא, בטרם שיבין בעצמו איך עצתו תרפא אותו. ועל כן מתחיל בעצמו ללמוד חכמת הרפואה, הרי יוכל למות מחליו, בטרם יספיק להבין חכמת הרפואה.

כן דרך היסורים, לעומת דרך התורה. כי מי שאינו מאמין למושכלות, שהתורה והנבואה מיעצים לו לקבלם בלי הבנה עצמית, הרי מוכרח בעצמו לבוא לאותם השכליות, והיינו רק על דרך ביאתו בשלשלת הסיבה והמסובב ממאורעות החיים, שהן נסיונות מזרזות מאד המסוגלות לפתח בהם את חוש הכרת הרע, כמו שנתבאר בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה, המביאה לידי המחשבות והמעשים האלו."

זאת אומרת, כדאי לנו ללמוד מכל דבר שהוא שייך למטרה. כדאי לנו להתכלל בקבוצה ושם אנחנו משיגים את המצבים הבאים שלנו, המתקדמים, וכל הזמן להתאמץ ולהתאמץ בבחירה חופשית בסביבה. חופשית, זאת אומרת בלי השפעה מכל מיני צדדים אלא מתוך הנקודה שבלב שלנו, מתוך הלב שלנו וכך נתקדם מהר. פשוט מאוד.

שאלה: איך להסתכל על המציאות, מתוך הפנימיות החוצה או מתוך החוץ פנימה?

תסביר לי בבקשה, אני לא מבין.

שאלה: ההסתכלות שלי מהי מציאות בכלל, זה משהו שהוא רק בדמיון שלי?

אסור לך להגיד שזה הכול דמיון. אסור לך להגיד, כי אתה חי בזה. זה כמו שתסתכל על הילד הקטן, נגיד יש לי ילד קטן בן שלוש או חמש שנים, אני שנמצא עימו חייב לדבר עימו בגובה שלו, לראות את העולם מהעיניים שלו, ואז אנחנו נמצאים כחברים, יש לי איתו חיבור. אבל אם אני אדבר מהגובה שלי, אז הוא יהיה מבולבל או מנותק ממני.

לכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים לקבל את העולם איך שאנחנו רואים אותו, ויחד עם זה להבין שכל הדברים האלה הם מדומים וכולי. אבל בכל זאת, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", שכדי ללמוד את העולם, כדי להתקדם ממנו והלאה אני צריך לתפוס קודם כל את התפיסה שלי הבהמית, הנבזית, השפלה. וממנה והלאה כמו ילד קטן בגיל שלוש אני מסתכל ואני אוכל להתקדם. אז אני צריך להשתדל שיהיו לי שני אנשים, אחד זה הילד הקטן ושני זה בעל הסולם שהוא מסביר לי איך אני צריך להתייחס לחיים, ומשתי הנקודות האלה אני מתקדם, ולא להתבלבל.

תלמיד: איך אני בונה את העיניים הרואות האלה? דרך הקבוצה?

כן. ודאי. אני אפילו לא מתאמץ להגיד איך, כי זו ודאי קבוצה. זו בחירה חופשית, זו הקבוצה, כל המאמר הזה הוא בזה. אבל יחד עם זה, אני נדבק בקבוצה, אני עם ההסתכלות שלי והקבוצה עם ההסתכלות שלה מגובה העולם העליון, ואני מהגובה שלי, מהעולם שלי. אבל אז יש לי אפשרות על ידם לעלות, להדבק בהם.

תלמיד: אז במה העולם הוא מדומה?

העולם המדומה הוא מפני שכל מה שברצון לקבל זה מדומה. הוא לא דמיוני כמו שאומרים שאתה כמו מסטול, כמו שתוי, כמו משהו. אלא זה מדומה מפני שהדרך על מנת לקבל שאתה נמצא בה ברצון לקבל האגואיסטי זה הכול מדומה, זה לא קיים אלא הבורא ברא אותו בכוונה רק כדי לגלות על ידו מה זה נקרא אמת. לכן הוא שקר, עולם השקר אנחנו קוראים לו, כי הוא נבנה בכוונה בצורה כזאת.

שאלה: יש פה דרגות חופש עד כמה שאני מבין. בדרגה הפשוטה אני מתעלה מעל האגו שלי, נכלל בחברים בעשירייה, יש פה איזשהו שטח של בחירה חופשית. מה קורה אחרי זה, הרי שם אני גם יכול להיכנס לשליטת הבורא? זאת הבחירה החופשית?

בחירה חופשית זה נקרא שאף אחד לא מחייב אותך לבחור בעל מנת להשפיע. זו הבחירה החופשית. זהו. אתה רוצה להישאר ברצון לקבל? בבקשה. מראים לך לאט לאט עד כמה אתה נמצא במצב שפל, אבל בכל זאת זו בחירה שלך.

שאלה: "באופן שיוכל השׂכל הרוחני להניע ולפעול על הגוף שהוא גשמי", מה זה שכל רוחני ומה זה שכל גשמי אם כך?

זה שתי מדרגות של תפיסה. מדרגה דרך על מנת להשפיע ומדרגה דרך על מנת לקבל.

תלמיד: ומתי אתה יכול להגיע לשכל רוחני?

עד כמה שאתה נמצא בתוך החברים ונכלל שם, ולא חשוב מי הם החברים, כמה ואיך, אפילו כמו אצל רבי יוסי בן קסמא, אם אתה נכלל בהם יש לך כבר הסתכלות נכונה על המציאות.

שאלה: אם כך מה התפקיד של השכל הגשמי, להביא אותך לזה?

לא. שכל רוחני ושכל גשמי, אתה מתכוון ששכל גשמי זה על מנת לקבל?

תלמיד: כן.

אז אתה רואה עד כמה הוא לא בסדר, הוא רק מסית אותך הצידה.

תלמיד: השכל הגשמי, שבעצם אני מתעסק עם המוח שלי בגשמיות וצריך להגיע לשכל שמתעסק רק ברוחניות.

עם השכל אין מה לעשות. שכל זה דבר שמטעה אותנו כל הזמן.

תלמיד: אז איך תגיע לרוחניות בלי השכל הגשמי?

אתה צריך להשתמש בשכל שלך כדי לבטל את השכל.

תמיד: מעל השכל.

מעל השכל.

שאלה: למה הוא כותב על השכל ולא על הרגש? אנחנו אומרים שהכלים שאנחנו רוכשים הם רגש חדש ובכלל כל הדרך שלנו היא ברגש.

אבל הבחירה עדיין כשאתה נמצא באמצע לאן ללכת, אתה בכל זאת משתמש עם השכל. עוד לא נכנסת לרגש. אז יש פעם בחירה על ידי השכל, פעם בחירה על ידי הרגש. כשאתה נמצא כבר במדרגה, אתה עובד עם הרגש. כשאתה לפני המדרגה, אתה עובד עם השכל.

חרות היחיד

"ועתה באנו לידי הבנה, גם בחירות היחיד, על תוכנו המדויק. אשר זה אמור, רק על בחינת גורם הראשון - שהוא "המצע", שהוא בחינת חומר הראשון של כל אדם. דהיינו, על כל בחינות הנטיות הבאות אלינו בירושה מאבותינו ואבות אבותינו. אשר באלה נבדל האחד ממשנהו.

כי תראה אשר אלפי אנשים, שסביבה אחת לכולם, גם באופן ששלושת הגורמים האחרונים פועלים כולם במדה שוה. עם כל זה לא תמצא ביניהם שני אנשים שיהיה להם תכונה אחת. והוא מטעם, שכל אחד מהם, יש לו מצע מיוחד, לפי עצמו לבדו, שזה דומה כמו המצע של החטה, שאף על פי שמשתנית הרבה מכוח שלושת הגורמים האחרונים, עם כל זה תשאר עליה צורת החטה הקדומה, ולעולם לא תקבל צורת מין אחר."

זה ברור. אל תדאג שאתה בזה מאבד את האישיות שלך והייחודיות שלך, אלא התכונות שלך נשארות כמו שהן, רק אתה קונה בזה מנוע איך לפתח אותם יותר ויותר ויותר, ואז אתה מגיע לדבקות בבורא האישי שלך. כל הכוחות, הקבוצה, החברים, העולם וכול מה שאתה מקבל, כל הכלי דאדם הראשון, זה סך הכול כדי לעשות דבקות של הנקודה שלך בבורא.

שאלה: הוא קודם אמר על החולה שלא צריך ללמוד רפואה בעצמו אלא רק להקשיב לרופא. אז מתי כן צריכים ללמוד קבלה ומתי לא?

אתה לא לומד קבלה. אתה לומד אמצעי איך להידבק דרך הקבוצה בבורא.

תלמיד: נגיד לימוד תע"ס, דברים כאלה.

לא. זו סגולה, זה לא לימוד. "לא החכם לומד". לא. אלא לימוד חכמת הקבלה שאתה לומד את כול המערכת, זה רק לפי מידת התגלות הבורא אליך, וגם לפי התכונות שלך. יש כאלה שהבורא מתגלה להם בצורה טכנית, הם מבינים את המערכת, משיגים, מרגישים, חיים בה וכן האלה, ויש כאלה בצורה יותר רגשית, יש ויש. בלימוד חכמת הקבלה אנחנו משתמשים קודם כל כסגולה כדי להגיע לדביקות. מתוך הדביקות יש דברים כשהאדם עולה אז הוא בדרך מגלה, מבין, מרגיש יותר, אבל זה לפי שורש הנשמה. יש כאלה שעושים את זה בצורה רגשית יותר, כאלה בצורה שכלית יותר, ומי יודע איזה דרגות הנבואה, דרגות גבוהות.

תלמיד: בכל זאת בדוגמה הזאת של החולים והרופא מתוך שמונה מיליארד אנשים כמה צריכים ללמוד רפואה? נגיד אתה הרופא היחידי, אני אקטין את זה, כל היתר חולים, מה נכון?

זה לא תלוי באדם, זה תלוי בשורש הנשמה שלו. היחס שלו, המקור של הנשמה שלו, הנקודה שלו בתוך הכלי הכללי דאדם הראשון, הנקודה הזאת שלו קובעת מה הוא ילמד, איך הוא ילמד, איך הוא יתנהג כלפי האחרים, וההתפתחות שלו היא רק התפתחות, אבל בהתפתחות שלו.

זאת אומרת אם יותר לכאן אז לכאן. אם יותר לכאן אז לכאן, אבל לא שהוא בוחר, זה לפי הרשימו הפנימי. קודם אנחנו היינו כבר כולנו בגמר התיקון מצד הבורא וצריכים להגיע לאותו מצב מצד הנבראים, בתוספת רצון, בהסכמה מצד הנבראים. לכן כאן אתה לא בוחר כלום בעצם. אנחנו קוראים "בחירה חופשית", במה היא בחירה חופשית? לממש את עצמו, בצורה כמה שיותר רצויה בעיני הבורא, לא יותר.

תלמיד: מה זה אומר עבור חולה לממש את עצמו?

עבור החולה זה נקרא בעל מנת להשפיע.

"הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת".

"כן הדבר הזה, אשר כל "מצע" שפשט הימנו הצורה הקדומה של המולידים, ולבש צורה חדשה, מכח ג' גורמים שנוספו אליה, ומשתנית הרבה על ידיהם - עם כל זה הצורה הכללית של המולידים לא תאבד הימנו, ולעולם לא יוכל לקבל צורה של אדם אחר, שדומה בערכו, כשם שהשעורה לא תדמה בערכה להחטה." אז אתה רואה הוא מסביר יותר בקפדנות.

"שהרי כל מצע ומצע יש לו לעצמו שלשלת דורות ארוכה, מכמה מאות דורות, אשר אותו המצע כלול מהמושכלות שבכולם, אלא שאינם מגולים בו, באותן הצורות שהיו נמצאות באבותיו. דהיינו, בצורות של מושכלות, אלא רק מבחינת פושט צורתם. ועל כן עומדים בו, רק בצורות של כוחות פשוטים שנקראות נטיות טבע ואינסטינקטים, מבלי שיודע טעמם להבין למה עושה כן כנ"ל. ולפיכך לא יצוייר לעולם, שיהיו שני אנשים בתכונה שוה."

כי הם כולם מנקודה שכל אחד מנקודת המוצא שלו.

שאלה: היום כשנכנסים לאינטרנט יש מאמרים על בריאות, או כסף, פוגשים שם כל מיני השקפות עולם שבאו מתורות המזרח, ודברים כאלה. האם כדאי גם להתרחק מדברים כאלה?

ברור שכן. אף פעם לא התעסקתי בזה ואני שמח היום שלא הסתכלתי על זה. אני גם לא מבין איך יכול להיות שיש לכם נטייה לקרוא דברים כאלה אם אתם נמשכים לחכמת הקבלה. אני מבין, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. זה מילא איכשהו, אבל התורות הזרות שאין שם שום דבר אמת, רואים עד כמה זה זול, עד כמה זה קל.

סך הכול מי הם, מה הם? הכול יצא כתוצאה צדדית מחכמת הקבלה, מזה שאברהם חילק את כל הדברים הקטנטנים לכל מיני קבוצות אנשים, אז לפני אלפי שנים, ואתה משתמש בהם. אתה לא רואה לפי הצורה שלהם עד כמה זה גשמי, עד כמה זה קשור לחומר, לגוף, מה יש להסתכל, מה יש לקרוא?

תלמיד: דברים כמו רפואה סינית נגיד?

רפואה זה משהו אחר. רפואה בלבד, שהיא לא משנה לך את ההסתכלות על העולם, אלא כמו שאתה הולך לרופא כזה, אתה יכול ללכת לרופא סיני, זה לא חשוב, זה לא שייך לתורה, זה רפואה. רק בצורה כזאת.

(סוף השיעור)

---

1. משלי ג' א'↩