שיעור הקבלה היומי31 דצמ׳ 2018(בוקר)
שיעור בוקר 31.12.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 424, מאמר: "החרות"
דרך תורה ודרך יסורים
"ועם כל זה קושיתנו בדבר הנסיגה אחורנית שצמחה מהחוק הזה, עדיין אינה מיושבת בדברים אלו.
ואכן זו היא דאגתנו אנו. להמציא תחבולות איך לתקן את זה. אבל ההשגחה מצדה, אינה מפסידה מזה, כי כבר הקיפה היטב את האנושות בשני דרכים: "דרך תורה" ו"דרך יסורים", באופן, שהיא בטוחה בהתפתחות האנושות ובהתקדמות תמידית אל המטרה. ושום מורא לא יעלה עליה (כמ"ש במאמר השלום במשנה הכל נתון בערבון). אמנם קיום החוק הזה הוא התחייבות טבעית הכרחית כמבואר".
זאת אומרת, רוצים או לא רוצים, אנחנו מחויבים לעבור דרך ההתפתחות. אנחנו לא נוכל לדלג על שלבי ההתפתחות, אלא הכול תלוי באיזו גישה אנחנו מגיעים לכל שלב ושלב שבהתפתחותנו. אבל כל שלב ושלב הוא הכרחי, כי אנחנו צריכים לפתח את הרגש, שכל, הבנה, הכרה, בחירה חופשית לכל הדברים האלה, כדי להגיע למטרה בצורה בשלה.
לכן, הוכנה כאן או דרך תורה או דרך יסורים. זאת אומרת, שני הכוחות שפועלים עלינו ומפתחים אותנו, כדי לפתח בנו את חוש הכרת הרע. אנחנו רואים עד כמה שזה קשה לפתח את זה בנו. כי חוש הכרת הרע, הכוונה היא שאני מכיר את הרע ואני לפי זה עובד. והרע שאני מכיר הוא לא לפי הרע שאני מכיר מהטבע הבהמי שלי, הגשמי, אלא שכל פעם אני לוקח, אני חייב לקחת הגדרה יותר גבוהה, חוק יותר גבוה, עיקרון יותר עליון, ולהשליך אותו על הדרגה הקודמת, שאני קובע שזה יותר מזה. זה יותר קרוב לבורא, זה יותר קרוב להתפשטות, התרחבות, הבנה, הכרה, התקרבות לבורא לדבקות בו וכן הלאה.
יש כאן מאבק בתוך האדם, הוא נמצא נגד הטבע הבהמי שלו, הגשמי, שהנוחיות שלו שם זה כל מה שקובע לו, זה נקרא ה"אגו", ולעומת זה, הוא צריך להעמיד כאן עיקרון רוחני. שזה חוק ועיקרון שהדבקות בבורא, הקשר, החיבור, השגת הטבע האינטגראלי, זה בעצם באהבה, ב"ואהבת לרעך כמוך" של כל חלקי הטבע דצח"מ, זה בעצם העיקרון העליון.
אמנם ניתנה לאדם בחירה חופשית לבחור בטוב האידיאולוגי נגד הרע הגשמי, אבל קרוב אליו מאוד הרע הגשמי ששולט בו. וקשה לו מאוד כל פעם להכיר, להבין אפילו, את הצורך בהתפתחות הרוחנית. כי האגו הגשמי, הנוחיות, סותם לו את העיניים והוא לא רואה שום רווח יותר רחוק ממה שיוצא מחוץ לגופו.
ולכן יש לנו כאן מאבק קשה, שעל ידי החברה [נוכל] לצאת מעצמנו קצת, להשתמש בחברה כאמצעי שנוכל לראות את עצמנו קצת מצד החברה, מהצד. וכך לאט לאט לצאת, אפילו רק בשביל למשוך את המאור המחזיר למוטב. זאת אומרת, לחייב את עצמנו לקבל תרופה. לא להשתנות, ודאי שבעצמנו אנחנו לא יכולים, אלא שהחברה עוזרת לנו להחליט לקבל את התרופה מבחוץ, ואז אנחנו כן מסוגלים לקחת אותה. זה הכול בניגוד לטבע, בלמעלה מהדעת, במאבקים, בטיפין טיפין שאנחנו כך מתקדמים בזה, אבל יש כאן בכל זאת מרכיב של בחירה חופשית.
זכות הרבים להפקיע חרות היחיד
"ויש אמנם לשאול עוד, כי הדברים מוצדקים רק בדברים שבין אדם לחברו, אשר אז מקובל עלינו החוק של "אחרי רבים להטות", מתוך חובת ההשגחה, המטילה עלינו לפקח תמיד על קיומם ואושרם של החברים, כמבואר. --- אולם החוק הזה של "אחרי רבים להטות", חייבה אותנו התורה, גם במחלוקת בנושאים שבין אדם למקום, שלכאורה, אין לדברים שום נגיעה ושייכות לענין קיומה של החברה.
אם כן חזרה השאלה למקומה: איך יוצדק החוק הזה, המחייב לקבל הדעות של הרוב, שהוא כאמור, הבלתי מפותח, ולדחות ולבטל דעות המפותחים, שהמה בכל המקומות רק מיעוט קטן?
אולם, לפי מה שהוכחנו בקונטרס ב' (במאמר מהות הדת ומטרתה בד"ה התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת) שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת. ולפי זה נבחנים גם המצוות שבין אדם למקום מכשירים סגוליים, המרחיקים את האדם מאהבה עצמית, המזיקה לחברה.
נמצא מאליו, שגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה, לפיכך, גם הם נכנסים לתוך המסגרת של "אחרי רבים להטות".
בזה מובן טעם הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה. כי רק בהלכות נוהג החוק: יחיד ורבים - הלכה כרבים, ולא כן בדברי אגדה. --- משום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה. כי הם מדברים בדיוק בענין הנהגת אנשים בדברים שבין אדם למקום י"ת. באותו החלק שאין לו שם יחס ישר, וגם לא תוצאות לקיום ולאושר הגופני של החברה.
ולפיכך, אין שום זכות והצדקה לרבים, לבוא ולבטל דעת היחיד, וכל איש הישר בעיניו יעשה. מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה, אשר כולם נכנסים תחת פקוח של קיום החברה, שלא תתאפשר השלטת סדר, זולת החוק של "אחרי רבים להטות" כמבואר."
זאת אומרת, יש כאן איזו התנגשות, אנחנו רואים את זה גם בחיים הגשמיים אפילו. יש חלק מפותח בחברה, שיש לו בדרך כלל דעות יותר גבוהות, הסתכלות אחרת לעומת העמך. ודאי שהם מיעוט, אבל זה תמיד כך. כמה אנשים מיוחדים יש לך, נבחרים במשהו? שנמצאים בפילהרמונית לעומת איזה מקומות של מוסיקה פופולרית, נמצאים אפילו בסרטים. בכל דבר ודבר יש לך משהו ששייך לאנשים מיוחדים, מפותחים, ומה ששייך לעמך.
אז "אחרי רבים להטות" זה טוב אם יש בעם חוק כזה, כולל דת שנותנת להם קיום, הרגשת ביטחון ושלמות באיך לקיים את עצמם, את המשפחה והכול. ויש מיעוט מאוד מצומצם של אנשים שהם לא אחרי רבים, אלא אחרי יחיד להטות. שהיחיד הזה זה הבורא. שדבקות בו היא מטרת הקיום שלהם.
שאלה: לפני הנושא הזה הוא אמר שכל הדברים שכתובים בתורה הם מתוך ענף ושורש.
בוודאי שזאת הנהגה מלמעלה שכך זה יהיה. כי כל מה שנוגע ליחס בין העליון לתחתון, אז מהנקודה שממנה הבורא, אפילו לא בורא, עצמותו החליט להתייחס לבריאה שיברא, ולנבראים שיהיו בתוך הבריאה ושהוא יתייחס אליהם, מתוך הנקודה הזאת כבר יש הבדל, הוא ובריאה. וגם בתוך הבריאה, הוא כלפי הבריאה והבריאה בפני עצמה, וכך בכל שלב ושלב. ולכן, אנחנו רואים את זה בכל דבר, בכל מקום.
תראה, אתה לוקח איזו חברה קטנה, יש שם מנהל ויש שם אנשים, מדינה, עולם, לא חשוב איפה, הכול בנוי באותה הצורה. קוצו של י' וה-ו-י-ה, י', ה', ו', ה', שקוצו של י' הוא הקובע, הוא הנציג כלפי אותה המערכת שכלפיה כך הוא מתנהג.
תלמיד: אז למה הכוונה ב"אחרי רבים להטות"?
"אחרי רבים להטות" זה חוק בתוך העשירייה, נניח, זה חוק באותה הקבוצה. ואחרי יחיד להטות, זה שאותה הקבוצה היא מתייחדת, והיא כבר מעלה בזה את עצמה למעלה מהקבוצה ליחיד, אז שם זה אחרי יחיד להטות.
ומהו סוף דבר? שאמנם כל העולם הוא רבים, אבל הרבים האלה בסופו של דבר, הם צריכים להתאחד ולהגיע לאחרי יחיד להטות. לאט לאט, על ידי ההתקבצות בעשיריות, במעגלים, בעיגולים, כך הם יבואו על ידי המאור המחזיר למוטב שיבוא אליהם בהדרגה, בהדרגה, והם כולם יתעלו ו"כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.".
שאלה: בעל הסולם אומר "שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל". אבל מה שאנחנו רואים זה בדיוק ההפך, יש פירוד בישראל בגלל זה, זה מה שקורה גם היום.
זה תמיד כך, כי החושך צריך לבוא לפני האור. החושך עדיין נמצא בזה שאפילו לא מכירים את החושך, חושבים שכך זה צריך להיות. אף אחד לא רוצה להסכים עם זה שאנחנו נמצאים בחושך בכל שטחי החיים שלנו. אתה רואה כמה אנשים נמצאים עכשיו עדיין בטעות, בדמוקרטיה, בליברליזם, בכל הדברים האלה. וחושבים בכל מיני שטויות כאלה שאפשר כביכול לקיים, לא שזה שטויות אבל אי אפשר לקיים.
אותו דבר כלפי החיים שלנו, כלפי הערכים שלנו, אין ברירה. כך זה "יתרון אור מתוך החושך", בלבד. "יתרון אור מתוך החושך", זאת אומרת, עד כמה שיהיה מורגש החושך, אז אחר כך תרגישו את האור. אז לכן, בכל שלב ושלב יש לך ירידות ועליות, ירידות ועליות. אתה חייב, "לך יום אף לך לילה", אין מה לעשות.
ולכן עכשיו אנחנו נמצאים עדיין בתקופה שמתעוררים איכשהו, אבל מתוך חושך. השנה הקרובה היא תהיה מאוד חשוכה, אבל זה טוב. זאת אומרת, שאנחנו משיגים את סוף הדרך הארצית שלנו. אנחנו כבר לא נרוץ אחרי כל מיני דברים שרצנו אליהם, אחריהם, באלפי שנים אפילו וטעמנו את הכול, את הקומוניזם, הפשיזם, סוציאליזם, ליברליזם, דמוקרטיה ועוד ועוד.
הם כבר היו. לא שאנחנו לא יכולים לחדש את זה במוגבלות הרגשית והשכלית שלנו והזיכרון הקצר, אבל בכל זאת, האנושות כבר נמצאת במשהו כבעלת ניסיון. ולכן זה יהיה גם מאוד מעניין איך אנחנו משפיעים על העולם. כי אל תחשבו שאנחנו כוח מיותר, מבוטל, קטן שלא רואים. בייחוד, בהבנה, בהכרה, אנחנו יותר גדולים, הכי גדולים שבעולם. ולכן, ההשפעה שלנו היא מאוד גדולה, מאוד גדולה. אתם אחר כך תכירו את זה. ולכן, יכולים להיות כאן גילויים גדולים.
תלמיד: בעל הסולם באותו המשפט אומר, צריך "לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה".
הכרת הרע זה רק דבר אחד. חוץ מהאגו אין שום דבר רע, חוץ מטבע האדם אם נשנה אותו. נניח יש לך מחשב? יש במחשב מיליארדי נתונים, הם כולם נכונים, רק שישנה תוכנה לא נכונה, מקולקלת. איך לחבר אותם? איך להביא סיכום נכון ואחר כך לפי הסיכום הזה לממש אותו, זאת הבעיה. אז נקווה שעל זה דווקא צריכה לבוא הכרת הרע. שלפני שאנחנו מתקנים את טבע האדם, אין לנו מה לעשות עם כל החכמה שלנו, עם כל הרגש שלנו, עם שום דבר, הכול יהיה לרעתנו. על זה כתוב, "שב ואל תעשה עדיף", עד כדי כך.
תלמיד: למה אני צריך להגיע למצב שאני צריך להכיר בזה שאני רע?
לא אתה, יש בך רצון לקבל שהוא עושה הכול לרעתך. אתה רואה לאן הוא מכניס אותך, לכל מיני בעיות. אתה עכשיו קם מלא מרץ, בואו חבר'ה נעשה ככה וככה טוב, נעשה מהפכה, או צהובה כמו שבצרפת, או אדומה כמו ברוסיה, או שחורה כמו בגרמניה, זה בסך הכול מהפכות. בואו נעשה, זה יהיה טוב, לנו יהיה טוב, או על חשבון אחרים או אפילו יחד עם אחרים, לא חשוב, ואתה רואה שכל התנועות האלה הן אגואיסטיות. הם בדרך כלל מכוונים לשנאת מישהו, הרוסים רצו לשבור את העולם ולעשות [את כולם] כמוהם, כולם אדומים. או הגרמנים שרצו לעשות את הכול שחור, רק הם, ולנקות את העולם משחורים ויהודים. או הצרפתים שם, מאיפה הם יקחו כל כך הרבה אמצעים כדי לעשות את מה שהם צועקים, שצריך להיות חופש, שוויון והכול.
אז אנחנו רואים שהבעיה היא בסך הכול באגו האדם, שנמצא ביסודו של הטבע שלנו. והאגו הזה זה לא דומם, צומח וחי, זה רק בדרגת האדם וגם לפי התפתחות האדם. זאת אומרת, עד כמה שהמדינות יותר מפותחות יש להן בעיה, הן נמצאות תחת שליטת אגו יותר גדול. ולפני שמתקנים אותו ממש "שב ואל תעשה עדיף" כי כל מה שתעשה יהיה לרעתך.
תלמיד: זאת אומרת שבלי לפתח את יצר הרע אי אפשר להתקדם, אי אפשר להתפתח?
איך תדע שזה רע? כל החיים שלנו הם סך הכול בכדי שבאיזשהו רגע מהחיים, בגיל 40, 50, 60, אולי יותר אפילו, כמו שבעל הסולם כותב עשרים ושלושים שנה אפילו, אנחנו מגיעים להכרת הרע, ולפני זה יש עבודה גדולה, ואחרי זה כבר השגה. מה לעשות.
אבל השנה תהיה טובה, אני מקווה שתבוא איזה מין הכרת הרע באנושות, לפחות קצת, הם לא צריכים אפילו להכיר את הרע, הם צריכים להכיר שהכרת הרע נמצאת במישהו.
שאלה: לא הצלחתי להבין מה הסיבה שבעל הסולם קובע ש"זכות הרבים להפקיע את חרות היחיד".
אני מסתכל על להקת זאבים, יש שם נגיד שלושים, ארבעים זאבים, והם בוחרים זוג זאבים, זכר ונקבה, שהם אצלם המובילים, הם דואגים להם והם ממש ממושמעים ושומרים עליהם, כי בלי זה הם לא יכולים להתקיים. בלי זה הם יהרגו זה את זה. אז כדאי לנו לבחור מישהו, אפילו שאין בו שום דבר מיוחד, אני סתם אומר ככה, לא עלינו אלא בכלל, שאין בו שום דבר מיוחד אבל מתוך זה שאנחנו שומרים על מישהו אחד ונותנים לו כוח, אנחנו בינינו נמצאים כבר באיזה רשת קשר נכונה, שלא הורסים ולא הורגים ויכולים להתקיים.
תלמיד: השאלה עד כמה כוח אנחנו נותנים לאותו זוג זאבים לשלוט עלינו?
השאלה היא האם אנחנו נמצאים בהשגחה עליונה, ואז אנחנו מבינים שהבורא הוא הא-לוהים או מישהו, אל, בחר במלך שלנו או במישהו כזה, או שאנחנו בוחרים את זה על ידי איזה ספקולציות בבחירות וכן הלאה. אבל בכל זאת אין בירה ללא מנהיג. ואת זה אני אומר שלא שהמנהיג הזה הוא משהו, אלא פשוט זה מביא הרבה מאוד סדר בחברה. לכן תמיד צריך להיות ככה. ויכול להיות שזה יהיה כמו סנהדרין, שהם כביכול צריכים להיות כמו אחד. אבל אם לא כאחד אז החברה לא יכולה להתקיים. חברה אגואיסטית במיוחד.
תלמיד: ובאיזשהו שלב הוא מגדיר מה הגבולות של אותו היחיד לשלוט על הרבים?
תלוי במה הוא שולט, או שהוא שולט בכוח או שהוא שולט בשכל, באין ברירה, בהכרת הרע. תלוי על ידי מה, אבל חייב לשלוט. ולעמך אתה צריך להביא איזה בובה.
תלמיד: קודם אמרת שליברליזם ודמוקרטיה לא יעבדו, למה זה לא עובד?
כי האגו שלנו לא יתן לזה לעבוד. זה כמו ברוסיה, זה כמו בכל החברות האלה שרצו לעשות שוויון, חיבור, בלי לתקן את טבע האדם. תסתכל על הילדים שלך, מה יש להגיד, תראה עד כמה שהם מסוגלים להסתדר ביניהם. כל אחד אגואיסט, כל אחד רוצה בשלו, שזה מתנגש תמיד עם האחרים. מה לעשות? תגיד מה. אתה מסוגל לשלוט עליהם, הגדול?
תלמיד: לא, לשלוט בצורה ישירה ודאי שלא.
אלא איך?
תלמיד: צריך להביא חינוך.
אני מסכים איתך. אין אפשרות אחרת.
שאלה: אתה אומר שבשנה האזרחית החדשה האנושות תתקדם עוד קצת בהכרת הרע.
באיזו צורה כן. אני חושב שלפי מה שמתפתח כך יהיה, זה יבוא מאמריקה במיוחד, אירופה תמשיך כך עם כל מיני מהומות קטנות פה ושם, לא יהיה משהו חזק. אבל האמריקאים כן, אנחנו רואים את שני המחנות האלה של טראמפ וההיפך, הליברלים, ככה נקראים, "ליברלים", שהם בעצם דמוקרטים, אני כתבתי כבר בטוויט גם כן, שהדמוקרטים ירצו לעשות משבר גדול, הפדרל רזרב (Federal Reserve), וזה הכול כדי לזרוק את טראמפ ולהחזיר, כמו באירופה, כמו שרצתה גברת מוגריני מהנהלת האיחוד האירופאי, שהייתה נגד טראמפ כשהוא היה באירופה. זה היה שוק ממש מה שקיבלו, משהו שהוא נגד חיבור בקיצור, נגד חיבור. וזה היה ממש הכוח העליון שכך בצורה כזאת נותן לנו אפשרות לחשוב, שבאמת חיבור אסור בין הרשעים, כי זה רע להם ורע לעולם. ולכן השנה הזאת אנחנו נראה לכיוון זה עוד הרבה התפתחויות. אני חושב שהם ירצו להביא את אמריקה לקריסה, הבנקים האמריקאים, כל המערכת הזאת, רק כדי להוריד את טראמפ.
ואנחנו צריכים להבין שאם תהיה קריסה באמריקה תהיה קריסה בכל העולם, ובצורה כזאת אנחנו נתקדם להכרת הרע. אנחנו צריכים להבין שיש לנו עכשיו עבודה גדולה מאוד בפרסום. העיקר זה בפרסום. לפי מה שמתפתח בעולם, זה מזרז את העבודה שלנו בהרבה.
תלמיד: ואם טראמפ ייפול?
מי יודע איך שזה, היו כבר דברים כאלה. אז יכול להיות עוד סיבוב מי יודע לכמה זמן. יכול להיות עוד למאה, מאתיים שנה, לא יודע, או יכול להיות שלא עד כדי כך.
תלמיד: אני רוצה לשאול דווקא על ישראל, מדינת ישראל, עם ישראל, איך אתה רואה את השנה הקרובה? כי זה בעצם המכריע.
אנחנו תלויים בהתפתחות הזאת, לקראת הכרת הרע. אם אנחנו נגיע להכרת הרע יותר מכולם, אם אנחנו נתחיל לפרסם את שיטת התיקון, שאין ברירה, אם אנחנו נצליח להסביר לכל עם ישראל שאנחנו בעצם קובעים מה שיקרה באמריקה ובכל העולם, שאנחנו במחשבות שלנו ובמאמצים שלנו מחזיקים את כל הכיוון של טראמפ, שאסור לתת לאגו להתחבר מדי כי זה מביא לכאלה דברים כמו שאתם רואים, כמו שבאירופה, אחרי שלושים שנה שמתקיים האיחוד וכבר הוא מתפרק. זה רציני?
אני זוכר, היה לי מכר מרחובות, שלקחו אותו לעבוד שם באירופה בשוק המשותף, הוא היה רואה חשבון מאוד טוב, מיוחד, עם הרבה שפות גם כן והכול, בחור מאוד רציני, ישראלי, צבר אבל היה ככה, מאוד מיוחד, לקחו אותו לשם לעבוד. שילמו לו שם אז, ארבעת אלפים או יותר דולרים. זה היה לפני שלושים שנה המון כסף. מזה התחיל.
ואיזה תקוות היו אז, איזה דברים יפים היו אז לכולם. איזה ליברליות, איזה חוקים. הם גם קבעו חוקים מאוד יפים כלפי אנטישמיות וכן הלאה. אבל אתה רואה, אפשר להגיד עשרים שנה אפילו נטו, וזה הכול נעלם. כבר הסימנים התחילו מלפני עשר שנים. זאת אומרת זה קורה מאוד מהר בכמות כזאת של האגואיסטים, שלא יכולים לעשות שום דבר, עם כל העדינות האירופאית והגמישות שלהם.
אז השנה היא תהיה מאוד מיוחדת. והכול תלוי האמת בנו, שלא להסתכל על מה שקורה שם באמריקה או באיזה מקום, אלא מה שצריך לקרות כאן. אני מאוד מקווה שאתם מבינים על מה אני מדבר.
תלמיד: מתי אתה רואה שמדינת ישראל באיזשהו שלב מתברגת לכל המהלך העולמי? אני רואה שיש את אמריקה ואירופה, איפה ישראל בכל התמונה?
למעלה מזה. היא לא יכולה להתערב לא עם אמריקה ולא עם אירופה. אנחנו תמיד נהיה למעלה ומיום ליום אתה תראה שזה יותר ויותר למעלה, שזה יהיה יותר ויותר ברור שאנחנו למעלה ולא שייכים לא לאמריקה ולא לאירופה, אבל גם לא הולכים לאיבוד. אלא כל מה שיקרה אתה תראה עד כמה שאנחנו בכל זאת נבלוט.
שאלה: באיזה רמה בדיוק העולם צריך להכיר את הרע?
שהטבע רע, ואז מה לעשות. אז כדאי להיפרד. לאן? מה לעשות? לקרוע את כל הקשרים? כמו שמתגרשים, שכמו שנפרדים, עושים גבולות. אתה רואה, במאה העשרים ואחת העולם חושב איך לבנות חומות, שזה מלפני אלפי אלפי שנים היה כך נהוג. אחר כך היו רק סימנים. היום חומות, עשרים מטר גובה, שלושים מטר גובה, זה סמלי מאוד. זה לא יאומן איך יכול להיות.
זאת אומרת, לא מספיק שאתה שם איזושהי קרן לייזר, לא, חומה גדולה, גבוהה, אתה רואה למה הגענו. כי כנגד האגו שהוא בפנים כזה טבעי, אין לך שום אפשרות. חכה, כך כל אחד ואחד יהיה בתוך הבונקר שלו, בתוך הדירה שלו, שעוד עיצב את עצמו כך.
שאלה: מאיפה תבוא לעולם העמקות הזאת של להבין את מה שאתה אומר עכשיו? כי ברמה שטחית נראה כאילו טראמפ נגד חיבור והליברלים בעד חיבור. כך זה נראה ברמה שטחית, בלי שחוקרים לעומק.
אז תגיד לי עכשיו בלי העומק, לפי ההיגיון, לפי הניסיון, איפה הליברלים הצליחו בחיבור?
תלמיד: ברור שלא, זה מה שאני שואל.
תן דוגמה, כמה מפלגות יש, ואיפה הן הצליחו. זה שהימין לא מצליח, שם הם קפיטליסטים, אגואיסטים, זה ברור. אבל הליברלים, יפי הנפש, ומה? גם אין חיבור. אז מה כן?
תלמיד: זאת ידיעה שתהיה בממשלות ותלך לעם, או זאת ידיעה שתבוא מהעם לממשלות, איך זה יעבוד? כי זאת תובנה מאוד עמוקה, אתה מדבר פה על משהו שהוא לא טריוויאלי.
נכון, הטבע שלנו לא ייתן לנו להתחבר ואילו העולם חייב ללכת לקראת החיבור, זו בעיה. תראה איך ההשגחה העליונה עשתה איתנו. מצד אחד הכניסה אותנו לחיבור הכרחי, איך שאנחנו חיים, אף אחד לא יכול לחיות לבד. זה לא שפעם הייתה לי קרקע ופרה, אישה וילדים וזהו, אני לא צריך אף אחד, היום אתה לא יכול כך להתקיים. ולכן מצד הטבע, מצד הקיום אנחנו חייבים אחד את השני, ומצד הטבע שלנו אנחנו דוחים זה את זה. אז איפה כאן המכשיר, מודם אנושי כזה, שיכול לקשור בינינו? זאת הבעיה. יש הכול ואתה לא יכול להשתמש בזה.
תלמיד: אני יודע שאני ברמה אישית, אם לא הייתי מקשיב למה שאתה אומר במשך שנים על טראמפ ועל מה שקורה, הייתי חושב הפוך.
על סמך מה אתה חושב הפוך? אולי על סמך האינרציה שלך. זה כמו שאתה אומר לילדים "תהיו ילדים טובים", אז תסלח לי, למה אתה מטומטם שאתה אומר להם דברים שהם לא יכולים לקיים? אני שואל אותך. אתה אשם, תפסיק להגיד להם שהם יהיו מחוברים יפה כי זה לא יקרה. אז למה אתה חוזר על זה?
תלמיד: אז התפקיד שלנו זה להיות אלה שאומרים "המלך ערום"?
כן. הבורא לא אומר לנו "תתחברו, תהיו אנשים יפים, טובים, תעשו לי נחת", הוא לא אומר את זה. הדת אומרת כך למסות, לעמך, כדי להחזיק אותם לאט לאט עד שלב מסוים, אבל אחר כך אי אפשר. "נתחבר ונהיה ילדים טובים והבורא ישמח מאיתנו", מה כאן השקר הזה, מה זה יעזור? הוא בעצמו מביא אותנו לכאלה מצבים עם האגו שלנו שכבר אי אפשר לסבול זה את זה, וגם לא מסוגלים.
"לך לאומן שעשאני"1, זה מה שצריך להיות. זאת התקופה, שאנחנו צריכים לפנות אליו ולדרוש לשנות את הטבע, זה נקרא "נצחוני בני", לדרוש ממנו. כמו שהוא כותב "אני בראתי את היצר הרע, והם מחייבים אותי לשנות אותו ליצר הטוב", זאת התקופה. גם בחינוך, מתוך אותה אינרציה, מתוך אותו הרגל שאנחנו אומרים כל הזמן לילדים "תהיו ילדים טובים", תראה למה הגענו, לאיזה חינוך הגענו, מה קורה היום עם הדור? הדור הוא בסדר, הרצון שלו הרע כל הזמן יוצא יותר ויותר החוצה, מה אתה יכול לדרוש ממנו? כלום. הוא הולך לסמים, ודאי, הוא לא רוצה את זה אלא רוצה מה שטוב לו. תפסיקו לדבר אליו, צריכים לעבוד נכון.
לעבוד נכון זה לארגן את עצמנו ולארגן אותם שהמאור יחזירנו למוטב, רק החינוך הזה יכול להיות. ולכן אנחנו צריכים כך לדבר, כך לכתוב. ודי לנו בסתם מילים ריקניות שכאילו הן יעשו משהו, אלא אך ורק כמה מהר שאפשר לארגן את עצמנו בכאלו קבוצות שהן יכולות להזמין מאור המחזיר למוטב.
שאלה: אבל לארגן את עצמנו זה לא מחר בבוקר, זה ייקח זמן, עד אז צריך לרסן את האגו, "כן תהיו ילדים טובים".
לא צריכים לרסן את האגו, לא צריכים לעשות כלום, שוב אני אומר, כלום לא לעשות. תתחיל לארגן את העם או כל קבוצה וקבוצה לכאלו מעגלים שהם יהיו כמה שיותר דומים לטבע האור.
תלמיד: זה תהליך ארוך.
לא, זה לא תהליך ארוך, מהיום להיום. ואתה תראה איך זה יעבוד, כי זה במסות וזה יהיה מהר מאוד, תרגיש שינויים מהיום להיום. אין דבר העומד בפני הרצון, אם אתה נמצא מול ממש צונאמי, מגיע אליך עכשיו מאה מטר גל כזה, מה תעשה?
תלמיד: זה משהו אחר.
זה לא משהו אחר, זה נקרא הכרת הרע. אם אתה מבין שזה מה שמתקדם, זה מה שמתקרב, זה הכרת הרע. אם אתה מבין שמחר כל הכסף שבעולם פתאום איבד את הערך שלו, עם מה אתה נשאר, איך אתה תקנה ומי יספק לך? אין בכלל, מה תעשה? כלום.
תלמיד: כשאין צונאמי, כשלא רואים צונאמי ואי אפשר לארגן מהיום למחר את כולם, אתה עדיין צריך לרסן את האגו.
אחרי צונמי זה כבר מאוחר. לא יהיה בעולם מישהו שיעזור לך. לכן אנחנו צריכים לדבר על זה, זה התפקיד של ישראל. אלא איך אתה חושב לקיים את הייעוד שלך? תראה איך בעל הסולם כותב שהוא צרח ככרוכיה, ולא שמעו אותו אבל הוא בכל זאת [המשיך]. זו חובה.
תלמיד: ולא שמעו אותו.
זה לא חשוב. אתה חושב שהוא מראש לא ידע שלא ישמעו? אבל הוא הרגיש בכל זאת את חובתו. אני חייב לבצע מה שמוטל עליי בלי לעשות חשבונות לעתיד, זה לא ענייני. זה נקרא על מנת להשפיע.
תלמיד: בלי שום ביקורת על התפקיד שלו?
אם אני יודע שאני צריך את זה לבצע, זו הביקורת, האם אני עושה מה שאני צריך לבצע. ולא עם השכל הבהמי שלי לעשות חשבון לעתיד.
תלמיד: זאת אומרת לא מסתכלים על תוצאות בכלל.
ודאי שלא, איך אתה יכול, זה פגם בא-לוהות. זה כבר לא למעלה מהדעת אם אתה מסתכל על תוצאות, במבט האגואיסטי שלך? אתה צריך להסתכל קדימה רק עד כמה אתה יכול לזהות באיזה אופן אתה יכול להפיץ שזה יהיה יותר מועיל, ודי.
שאלה: במאמרים שלנו אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים להתאחד וזה גורם למבוכה. איך לעשות את זה כשאנשים מבינים שזה בלתי אפשרי? למה אנחנו לא אומרים שאנחנו צריכים קודם כל לשנות את הטבע שלנו?
כדי לשנות את הטבע שלנו אנחנו צריכים להתאחד. ואז במידת המאמץ שלנו להתאחדות, לאיחוד, לחיבור, לפי המאמץ, לא לפי הצלחה, יבוא המאור המחזיר למוטב עלינו, מה שנקרא האור המקיף. למה הוא נקרא מקיף? כי אנחנו עוד לא מחוברים, אבל כביכול רוצים, ואפילו שהרצון שלנו הוא רצון אגואיסטי ועדיין מקולקל, ואפילו שאנחנו לא מתכוונים ממש להתחבר כמו שזה צריך להיות לפי החוק העליון, של השפעה, אפילו במקרה כזה שאנחנו בצורה כזאת עושים איזה מאמץ, מגיע מאור המחזיר למוטב. זה רק לפי המאמץ. לכן לעשות, "אשר ברא א-לוהים לעשות"2, ולא שאנחנו נחכה עד שנהיה משפיעים, ודאי שלא. נעשה ונשמע, רק בצורה כזאת.
קריין: אנחנו נמצאים בעמוד 425, טור א', כותרת "לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות".
לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות
"עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחיד, כי באמת קיימת שאלה גדולה: מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?
אולם כבר הטבנו לבאר, אשר הוא חוק טבעי ומצוות ההשגחה, שמתוך שההשגחה חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה - נמצא מאליו, שכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור על קיומה ואשרה של החברה. וזה לא יקויים, זולת על ידי השלטת הסדר של "אחרי רבים להטות" ודעת היחיד לא ישמע ולא יפקד.
הרי לעיניך בעליל, שזה מקור כל הזכות והצדקה שיש לרבים, להפקיע את חרותו של היחיד בעל כרחו, ולשעבדו תחת ידיהם - - - ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה - אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן - הם גזלנים וחמסנים, המעדיפים את כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם. כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד, שישתעבד לרצונם של הרבים."
זאת אומרת בחיים רוחניים כל אחד ואחד חייב להתפתח ויש לו זכות להתפתח בצורה שלו ובשביל המיוחד שלו המביא לדבקות בבורא. ובחיי הרבים, איפה שהוא קשור בדרך כלל לחיים הגשמיים, שם ודאי חיי החברה צריכים לקבוע לכל אחד ואחד את צורת הקיום. דברים ברורים.
שאלה: איך לשכנע או להסביר לעולם שהחיבור חייב להיות יחד איתנו כהנהגה של החיבור, כי היו הרבה סוגים של ניסיונות חיבור כמו קומוניזם, שפשוט לא הצליחו? איך אנחנו יכולים להגיד שהפעם זה יצליח וזה צריך להיות בעזרתנו, או שזה לא צריך להיות כך?
אני חושב שאנחנו צריכים להסביר בצורה אובייקטיבית ללא לערבב את עצמנו בזה, אלא לכתוב בגוף שלישי כביכול. שאלו חוקי הטבע וכך זה מתקיים וכך זה צריך להיות, ואלה חוקים אובייקטיביים וזה לא תלוי בנו או בהם או באף אחד. להסביר את זה בצורה כזאת, זה דבר אחד.
אדם ששומע בצורה אובייקטיבית איך שאנחנו מדברים על חוקי הטבע, הוא לא מתעורר בצורה אגואיסטית נגד, "מי זה בא ללמד אותי, למה הוא אומר ככה, אני מיד חושב אחרת" וכן הלאה, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל. כל אדם שלוקח משהו לקרוא או לשמוע או לראות, יש לו תמיד עין ביקורתית על זה. כי זה הטבע, מה לעשות?
לכן כדי לעורר בו את זה כמה שפחות, אנחנו צריכים לכתוב בצורה שזה לא שייך לנו, זה הטבע, כמה שיותר שזה לא שייך לנו, זה דבר אחד. דבר שני, צריכים כמו שאומר בעל הסולם, בכל זאת תראה מה שהוא מסביר, כמה הוא כותב, צריכים להשתדל רק בצורה יותר קצרה, אבל יחד עם זה יותר נוחה, מובנת, להביא את זה לקורא.
אנחנו כבר נמצאים עשרות עשרות שנים אחרי בעל הסולם, ולכן מתוך הניסיון שעברנו יכולים להסביר את זה בצורה יותר קצרה ובגישה יותר קרובה לעם. רק השתדלות צריכה להיות כאן. אבל לא להצביע עלינו, לא לכוון עלינו, שאנחנו מבינים, שאנחנו זה וזה. אלא כמה שיותר בצורה בלתי תלותית, שזה הטבע, החוק, האבולוציה, וכך אנחנו מתקדמים. אתם רואים למה לא יכולים להתקשר בינינו? כי אנחנו אגואיסטיים. אז מה לעשות עם האגו שלנו וכן הלאה.
תלמיד: אבל זה לא משהו שקרל מרקס ועוד הרבה אנשים כבר אמרו ואפילו היה ניסיון לממש את זה ונכשלו?
אבל ניסו בצורה לגמרי מעוותת.
תלמיד: איפה אנחנו מסבירים את העיוות שהיה שם?
אני לא נכנס לזה, אני צריך אם כך שוב לפתוח את כל מרקס ואחר כך את כל האופורטוניסטים שהיו אחריו במאה התשע עשרה עד תחילת המאה העשרים, ואת כל המאבקים שלהם וכל השיטות שהיו שם, אתה יודע מה זה? מי יכנס לזה, מי ירצה לשמוע את זה, למי אכפת מזה אם זה קרה לפני מאה חמישים שנה?
תלמיד: כלומר אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהם שכחו מזה שהיתה חוסר הצלחה.
קודם כל בעל הסולם כותב שהם לא הבינו את מרקס, שמרקס בכלל לא דיבר על מה שקרה אחר כך ברוסיה. שרוסיה בעצמה הייתה לא מוכנה לזה, היא הייתה ממש מדינה שלא מוכנה למהפכה כזאת. זה שהיו כמה רוסים, ובעיקר יהודים שחיו באירופה כמו לנין וטרוצקי ועוד הרבה שאחר כך הרגו אותם, והם היו כאלו, אז הם היו כאלו, אבל לא שעמך היה כך, מה היה עמך? באליטה, יותר מהרוסים היו גרמנים וצרפתים, אתה יודע מה היה אז ברוסיה בכל האליטה, מלא אנשים לא רוסים, ועמך היו פועלים ואיכרים.
תלמיד: אני אגיד את זה בצורה חד משמעית, אם היו באים אלי היום ואומרים לי בוא ותעשה את החיבור כמו שאנחנו כותבים, הייתי אומר להם תודה רבה ושם אותם בצד, כי אני מרגיש ויודע מתוך הניסיון של הקריאה וגם מהתחושה שלי שזה עוד חיבור. אם אין שם כוח מיוחד, נוסף, משהו יוצא דופן, זה לא יצליח.
מתי זה יהיה?
תלמיד: מתי יהיה הכוח הנוסף הזה?
כן, אם אתה לא מזמין? אם הכוח הזה בא לפני שאתה מזמין אותו אז אתה מרגיש אותו כייסורים. אם הוא בא לפי הזמנה, אתה מרגיש אותו כטוב.
תלמיד: אבל אני לא יכול לצפות מהם לעבוד מעל הדעת או שכן?
לא צריך למעלה מהדעת, גם מאיתנו לא מצפים שנעבוד למעלה מהדעת לפני שאנחנו נקבל את הכוח הזה ונוכל לעבוד למעלה מהדעת. אני לא מבין איך אתם חושבים. אנחנו צריכים להתחבר כמה שאפשר ומתוך החיבור כמה שאפשר לבקש שיהיה בינינו באמת כוח חיבור. אבל כמה שאפשר, לא דורשים ממך לקפוץ למעלה מהראש, הכול לפי חוקי הטבע שאותו המקור קבע.
תלמיד: אבל החיבור הוא רע לרשעים, הרי יש כבר חיבור שאנחנו רואים שהוא לא טוב ומבינים את זה, הם דווקא נסוגים עכשיו מהחיבור ואנחנו אומרים להם תחזרו לחיבור.
לא, זה לא החיבור הנכון.
תלמיד: אז איך מסבירים שזה לא החיבור הנכון ואצלנו זה החיבור הנכון?
שאנחנו לא הולכים להתחבר, אנחנו הולכים לנסות להתחבר ולהזמין כוח הטמון בטבע, מבפנים. אבל גם את זה לא צריכים להסביר, אפילו את זה לא צריכים, אם אתה מדבר על העמך אנחנו לא עושים את זה. אנחנו אומרים שאם ישראל מתחברים, אם ישראל, זאת אומרת אלו שיש להם נטייה, אם הם מתחברים הכוח הזה מתפשט לתוך העם. את הידיעה הכללית אתה צריך להסביר, אתה צריך להכין אותם בזה, שהם ידעו איפה הם נמצאים.
מגיע שנת 2019, למה אנחנו מתקדמים? כל העולם נמצא במבוכה. תסביר מהי המבוכה, למה הטבע מביא אותנו לכאן. אנחנו עשינו את זה? וודאי שלא אנחנו. למה זה קורה כך, מה הכוח העליון, הטבע הכללי דורש מאיתנו, תסביר. שהם לפחות ידעו קצת שיש כאן איזה תהליך ואין ברירה ואנחנו צריכים להיות עגולים, מסודרים כמו כל העולם, ואנחנו לא מסוגלים מפני שהטבע שלנו לא נותן לנו את זה, אז איך אנחנו נשנה את הטבע, אפשר או לא? אם לא אז בסדר, כל אחד הולך לבית קברות, מכין לעצמו את המקום וזהו, כמו שעשו במדבר.
תלמיד: פה הם חייבים להגיע למידה מסוימת של ייאוש במצבם הקיים בכל מה שהם כבר גילו.
אבל אתה חייב לתת להם תרופה. שהייאוש יהיה מורגש לא על ידי מכות רצח. אלא אדם קיבל דקירה, הוא אומר "יופי, מספיק, אני מבין".
תלמיד: ואנחנו חייבים ממש להיות על המדף לידו, וכשהאדם מרגיש רע הוא יוכל לפנות.
אתה צריך ללוות אותם כל הזמן. לזה חוק האהבה מחייב אותך.
שאלה: יש פה קטע שאני אף פעם לא הבנתי, "אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן - הם גזלנים וחמסנים".
כן. כי לא יכולים לבוא אלייך ולהגיד, אתה יודע מה, שב ואל תקפוץ ותעזוב את הקבוצה והקבוצה הזאת לא חייבת להיות, היא חייבת להיות יותר קרובה לעם, היא חייבת להיות כמו העם וכולי וכולי, לא יכולים לעשות את זה. כי אם יש לאדם דחף להתפתחות הפנימית שלו הוא חייב לממש את זה, הוא יכול לממש את זה, אף אחד לא יכול להגיד לו לא. אף אחד לא יכול להוריד את האדם מדרגה שהוא קצת יותר גבוה מהעם לדרגת העם. בתנאי שהוא לא עושה את זה לרעתם.
תלמיד: אבל למה הוא מתכוון כשהוא אומר "אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן – הם גזלנים וחמסנים". האם אנחנו לא מדינת חוק, אין פה חוק? יש פה חוקים, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. למה הוא מתכוון פה?
הוא מתכוון שלא יכולים לבוא אלייך ולהגיד, אסור לך להתעסק בחכמת הקבלה. אסור לך, מה פתאום, מה קרה, למה אתם עושים את זה.
תלמיד: אומרים.
אומרים. על סמך מה?
תלמיד: הם אומרים את זה כי זה לא בקטע שלהם.
מה זה בקטע שלהם? מה המילים האלה "בקטע שלהם"?
תלמיד: אני לא רוצה לפתוח את זה אבל הם אומרים, "מה, אתה לא עושה שחרית, אתה לא עושה מנחה?".
אני לא עושה שום דבר, אבל את זה בא לי לעשות. זה נקרא שאני חופשי, את זה בא לי לעשות ואת זה לא, מה תעשה?
תלמיד: מה הם יעשו? לא מקבלים אותך.
אני לא צריך שהם יקבלו אותי. למה אני צריך שיקבלו? הם צריכים ללחוץ עלי, על ידי מה? אסור להם ללחוץ עלי בשום צורה. זה נקרא שמגבילים את היחיד. אני מתכוון לרעתם? לא. אלא הם יכולים להגיד, "בזה שאתה קיים בצורה כמו שאתה קיים ולומד מה שאתה לומד, אתה כבר מטיל ספק במה שאנחנו עושים".
תלמיד: ודאי, הזמינו אותך לבני ברק, עשו לך שם משפט, לא אמרו לך את זה?
אמרו.
תלמיד: מה ענית להם?
אני קמתי והלכתי.
תלמיד: רק קמת והלכת ולא אמרת כלום?
אני רק אמרתי "אבל אנחנו עוסקים בכוונה". והם, ראשי בית הדין, זה נקרא בית דין צדק, אמרו שהם דואגים רק לקיום מעשי של המצוות. אמרתי שאני דואג לזה שמי שרוצה לדעת כוונה שיידע מהי כוונה, כי כתוב על זה שזה גם דבר חושב. "אנחנו דואגים רק לקיום המעשי של המצוות". אז קמתי, אמרתי סליחה, השארתי להם "שמעתי", הוצאתי מהכיס "שמעתי", שמתי לפניהם והלכתי. זה הכול.
אני מבין אותם ואני בעד מה שהם עושים, אני חס ושלום בשום צורה לא נגד, זו אי הבנה אולי, אני בעד שיצליחו עם עמך. אבל אם ישנם כאלו שהם מעִם העם, למעלה מהעם, תן להם גם להתפתח, כי אחרת תראה איזו חברה אתה מקבל.
תלמיד: אתה רואה את זה, אתה רואה במפלגות מה שקורה, כל אחד מושך לכיוון שלו.
לכן אסור לנו לסגור את היחיד, הוא חייב להתפתח כל עוד הוא נמצא במסגרת החוק. החוק הכוונה היא שהוא לא מפריע לאחרים שיתפתחו גם כמה שרוצים. כי דווקא מתוך ריבוי הגישות, הידיעות, תהיה לך התפתחות נכונה.
קריין: אנחנו בעמ' 425 טוב א' למטה, כותרת "בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות".
בחיים הרוחניים החוק: אחרי היחיד להטות
"המתבאר, שלענין חיים רוחניים, אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, לחייבו אל החברה, - אלא ההפך - יש כאן חוב טבעי על הרבים, להשתעבד ולהכנע תחת היחיד" עוד יותר מזה הוא אומר, שאם ישנם אנשים שהם יכולים להתקדם לקראת עקרונות התורה, "ואהבת לרעך כמוך", על מנת להשפיע, אין עוד מלבדו, לכאלו דברים, אז כל העמך, אומנם אין לו קשר ישיר לכוח העליון, חייב ללכת בעקבותיהם וכך כמו משה מושך את האחרים. "- - - והוא מובן על פי המבואר במאמר השלום, שיש שני דרכים שההשגחה חבשה והקיפה אותנו, כדי להביאנו אל המטרה התכליתית, שהם: דרך יסורים הגורם אלינו התפתחות הזאת שלא מדעתנו. ודרך תורה וחכמה, הגורמת אלינו התפתחות הזאת מדעתנו, בלי שום הכרח ויסורים עש"ה.
ומתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהיסורים הנוראים, ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם. שהיא דרך התורה, - הנה אז צריכים ומחוייבים, להכניע את עצמם ואת חרותם הגופני תחת המשמעת של היחיד. ולקיים פקודותיו וסגולותיו שיציע להם.
הרי לעיניך, שבענינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים - לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים, הם תמיד מיעוט קטן מאד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני - צרורה וחתומה בידי המיעוט. והבן זה היטב.
ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם, כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות - אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים - אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו, דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר - דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט, לברר ביניהם."
שאלה: על איזה דעות הוא מדבר כאן?
של יחיד?
תלמיד: כן.
דעות של חיבור. אין ליחיד המפותח שום דעה חוץ מחיבור.
תלמיד: למה הוא כותב דעות, למה לא דעה אחת?
יכולות להיות כמה, יכולות להיות בזה כמה שיטות, כמו שכתוב "יש הרבה דרכים למקום". "מקום" זה הבורא. יש כמה וכמה. תראה כמה שיטות יצאו מהבעל שם טוב שהן מאוד דומות, אבל בכל זאת באופנים שונים. הן כולן אותו דבר, אבל כלפי העמך נראות שונות. ישנה חסידות אחת נגד חסידות שניה ושלישית וכל אחת עד כמה שהיא [...], שגם בזה יש איזה עניין לחזק אותם, לתת להם בכל זאת משהו. ובאמת אחרי כל החיצוניות אין שם שום דבר שמפריד.
תלמיד: אפשר להגיד שזה אופנים של החיבור?
כן. אבל באמת אין בין המקובלים חילוקי דעות, לא יכול להיות. אבל שיטות יכולות להיות שונות בהשגת הבורא, בגישה, וזה תלוי כבר בצורת האופי של האדם ובתקופה שהוא חי, אנחנו רואים את זה.
תלמיד: אז איך נכון להבין שברוחניות אחרי יחיד להטות? רוחניות זה החיבור, כן?
כן.
תלמיד: אחרי הדעות של החיבור?
אין הרבה דעות לחיבור, אין הרבה דעות. אני שמעתי הרבה אנשים שהיו נמצאים בלהשיג את הבורא, ברחובות, ברמלה, בתל אביב, עם רב"ש הייתי נוסע לחולון היה שם אפילו מישהו, ובפתח תקווה היה, הם כולם כבר לא נמצאים בעולם הזה. לא היה משהו שמפריד ביניהם ממש, כולם היו בדעה אחת. אבל בכל זאת היה קשה להם להיות יחד, להתחבר, ללמוד יחד, לעשות יחד, כי בכל זאת יש שוני גדול בזה מצד הטבע, הרגלים, גישה.
תלמיד: מי זה היחיד הזה?
כל אחד מהם היה יחיד. זילברמן היה עוסק בקבלה של ליטאים, קבלת הגאון. בבא סאלי ברור מאיפה. בחולון היה מישהו ממזרח אירופה ועוד כאלו. היה מרמח"ל והיה אפילו מרמ"ק, אז כבר הם היו זקנים, זה היה עדיין לפני שהגעתי לרב"ש. משנת 1976 עד 1980, ארבע שנים הייתי כך מתרוצץ. והם היו שונים, כן. אחר כך עם רב"ש הייתי נוסע לכמה מהם, לפתח תקווה, לחולון ולעוד כמה, וגם ראיתי שהיו באים אליו. לכולם היה קצת שוני בגישה, זאת אומרת באופי, על ידי מה הוא עובד ה'.
אבל אנחנו לא צריכים את זה, אנחנו כבר אחרי כל הבירורים האלו, אין לנו כלום חוץ ממה שיש לפנינו. חוץ מהספר הזה אין לך שום דבר, זו התורה שלך.
תלמיד: כן, אבל כנראה שאנשים אחרים צריכים לעשות את הבירור הזה, בבחירה הזאת, שזאת הדרך היחידה.
הם צריכים רק לקבל הסבר חיצון שהמצב לא ישתנה אם הם לא יקבלו את שליטת היחיד, שהיחיד הוא מי שאומר להם שחייבים להתחבר והוא יראה להם איך. הם רק צריכים להיות נכונים בזה, מכוונים לזה, מסכימים לזה, אבל אחר כך כל היתר תלוי ביחיד. עד כמה שהיחיד, זאת אומרת הקבוצה, העשירייה, אפילו עשירייה אחת מכאן, תגיע לאיזו צורת הייחוד ותתחיל עוד ועוד להתעלות בזה, זה ישפיע על כולם. כמו שבעל הסולם כותב בסוף ההקדמה לספר הזוהר.
תלמיד: שאלה לגבי החיבור עצמו. אם אנחנו לא מסבירים כמה שלבים, אם אנחנו מסבירים רק את השלב של "בואו להתחבר", אז יש הרבה כאלה שמסבירים. אנחנו מסבירים שאנחנו לא יכולים להתחבר, שיש איזה כוח בטבע שיכול לעזור לנו בכמה שלבים.
צריכים להסביר, למה לא? אתה יכול להסביר. אבל איפה נמצא המפתח? לא אצל עמך שיתחיל עכשיו להתחבר ומזה הוא גם יגיע, הם צריכים בכל זאת לקבל את זה דרכנו, אני לא יודע איך זה יתבצע, אבל ככה זה.
תלמיד: זאת אומרת צריכים להסביר כמה שלבים כדי להיבדל מההסברים האחרים, לא מעט אנשים מסבירים על חיבור.
יש לכם הכול. תראו לפי המצב בשטח, אני לא יכול להגיד. אני בדרך כלל אומר הכול ומסביר הכול אבל למי זה מגיע ומי נכלל? זה מה שיהיה.
שאלה: בקשר לשנה שמגיעה. איזו הפצה עכשיו היא ההכרחית ביותר? יש לנו חינוך אינטגרלי עבור ההמונים, יש לנו הפצה ליהודים, יש לנו קמפוסים. מה נראה לך שעכשיו יותר נחוץ מכל דבר אחר?
נראה לי שאם אתם תתחברו אז ההשפעה מכם לכל הסביבה, לכל המדינה, תהיה ההפצה הכי טובה. לא צריכים כל כך לצאת לרחובות ולהסביר ולצעוק ולחלק חומר, אלא לעבוד דרך המערכת הרוחנית. זה מה שאומר בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. גם בארץ, בישראל וגם באוקראינה וגם בכל יתר המדינות, רק בצורה כזאת לעבוד.
אני חושב שבכל מדינה ומדינה אנחנו יכולים לארגן עשירייה, לפחות עשירייה אחת, וכל עשירייה בכל מדינה חייבת לדעת שהיא המקור, הכוח הרוחני לכל העם, לכל המדינה שלהם, ושהם באמת יתכוונו לזה בחיבור ביניהם. אנחנו לא עושים חיבור בשבילנו כדי לגלות את הבורא כי אנחנו צריכים אותו, לא. אנחנו צריכים אותו כדי דרכנו הוא ישפיע להעם. שבזה יהיה לו דווקא נחת רוח, ואנחנו המעבר.
אני חושב שאנחנו צריכים את זה לעשות, ודווקא השנה שזאת תהיה ההפצה כלפי העם, בכל מדינה שאנחנו נמצאים. וכלפינו אנחנו צריכים להיות יותר ויותר מחוברים בינינו. אז יהיה לנו קשר יותר חזק, גם כמותי וגם איכותי בכוח העליון, ובאמת נזכה להיות מעבר לכל האנושות.
שאלה: אמרת שכל האחריות מוטלת עלינו. נניח עכשיו בערך 10,000 אנשים מקשיבים לשיעור. אתמול הייתה לי שעה פנויה וצפיתי בטלוויזיה ולא הלכתי לישיבת החברים ולא עסקתי שעה בהפצה איפה שיכולתי, אז כתוצאה, הפעולה הזאת גרמה לחרב ושחיתות בעולם וכן הלאה?
ודאי שכן. גרמת ככה להחריב את העולם.
שאלה: דיברת בפרוטרוט על הפוטנציאל של המצב בארצות הברית. אם אנחנו נעשה את העבודה שלנו בצורה נכונה בשנה הקרובה, מה תהיה האינטראקציה הנכונה בין שני המחנות, השמאל והמחנה של טראמפ, והאם זה איכשהוא יעזור לנו בהפצה?
אני לא מתכוון לאינטראקציה בין שניהם ולפירוד בין שניהם, זה לא חשוב לי בכלל. אני מתכוון שיבוא הכוח העליון ויתפשט יותר בבאי העולם, בכל האנושות. זה מה שאני חושב. איזו פעולה הוא יעשה, יקרב אותם או לא, זה לא חשוב לי. רק שיהיו יותר בפעולתו באנושות. ובאמריקה אנחנו כולנו תלויים. וכמו שאמרתי, כל אלו שנמצאים קרובים לבנק הפדרלי המרכזי, לכל הבנקים, הם ירצו להוריד את טראמפ בכל מחיר. השנה הם לא יכולים להרשות לעצמם עוד לשבת כך, פחות או יותר בשקט, דרך כל מיני גורמים משניים, להשתדל לעשות לו איזה דקירות קטנות. הם יעשו את זה דרך מערכת הכספים, אני חושב, הם יביאו לקריסה ועל ידי זה להראות לכולם שטראמפ לא מצליח. והלאה נראה מה יהיה. אבל שוב, הכול תלוי בכמה אנחנו, דרכינו, נשפיע את כוח החיבור, כוח האיחוד, לכל העולם, גם לאמריקאים.
תלמיד: כשאנחנו מתחברים בקבוצה אנחנו מגלים יותר ויותר את השבירה שתחייב אותנו להתקדם. האם לגבי העולם זה אותו העיקרון או שיש עיקרון שונה?
לא, בעולם זה לא יהיה כך, זה רק אצלנו, כי אנחנו נמצאים בהכרת הרע הרוחנית. העולם לא. הם יקבלו ללא עליות וירידות. בעל הסולם כותב שם, הם יקבלו בבת אחת. זאת אומרת אנחנו עושים משהו, הם בבת אחת מקבלים תוצאה. עושים משהו בעליות, ירידות, בכל מיני שבירות, בכל מיני בעיות, בירורים, חיפושים, אנחנו ממש ככה, והם יקבלו את זה. כמו שאתה נכנס עכשיו למטוס, כמה אנשים היו טורחים בזה כדי לבנות אותו ולשבור את הראש וכולי, ואתה נכנס ומשתמש, גמרנו. הם משתמשים ואנחנו המייצבים את המצבים האלו, בונים אותם. ככה זה עובד.
שאלה: אנחנו צריכים להתחבר במטרה להשפיע נחת רוח לבורא, להיות צינור, למשוך את האור לכל העולם. אבל לאנשים פשוטים מה אנחנו אומרים? מה המטרה שהם יתחברו?
חיים טובים, מה שהם רוצים, האור העליון מסדר את הכול.
תלמיד: אבל אור, אנחנו לא אומרים להם.
אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, הם רוצים את זה? רוצים. זה נמצא מצד הטבע בכל אחד, כל אחד יקבל.
תלמיד: אז תתחברו יהיה לכם טוב וזהו.
כן. ודאי. אלא מה אתה אומר להם? שהם יעופו, יטוסו בכל העולמות, בכל הרקיעים?
תלמיד: אבל את זה כבר הציעו להם הרבה פעמים ולא יצא מזה טוב. מה אנחנו מציעים?
אתה צריך להראות להם רק דבר אחד, יש לי אפשרות להביא אתכם לדברים הטובים. דברים הטובים זה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. אל תדאג בשנה הקרובה ירגישו בזה חיסרון, ירגישו. אתה תבוא הביתה, חס ושלום, אבל אתה תרגיש שזה מה שחסר, ואז לא תשאל איפה ההשגה הרוחנית שלי, אתה תשאל איפה פרוסת הלחם ומשהו לילדים. ואז בהתאם לזה צריכה להיות ההפצה.
שאלה: יש את כל האיחוד האירופאי ועוד כל מיני סוגים של חיבורים, אז במה יהיה ההבדל בין הניסיון שלהם להתחבר עבור החיים הטובים לבין זה שאנחנו נגיד להם על זה הפעם?
אנחנו לא כל כך מכינים אותם לחיבור ולכך שהם צריכים להשיג אותו. את רוב העבודה עושים אנחנו, הם רק צריכים להיות קצת יותר מבינים שככה זה יקרה. יש קבוצה שהיא המבצעת כמקור האור, מקור החיבור, שזו עשירייה נניח בכל מדינה ומדינה, ויש את העם שפחות או יותר יודע מה קורה, מה יקרה, שהוא קצת יותר יקדם אותם אבל בצורה עממית. זה לא שהם הולכים לחיבור, אין להם שום רצון, אבל הם פשוט לומדים.
כמו שלמדתם בבית ספר משהו, אחר כך אתם משתמשים בזה בחיים? גם לא כל כך, אבל בכל זאת אם צריך אז אתם במשהו נזכרים, במשהו זה נמצא בכם. אנחנו צריכים לתת להם השכלה כללית. אבל החיבור יבוא מאיתנו. אין כאן שום אפשרות מהם, להביא אותם להתעסקות בעשיריות, אחר כך יכול להיות שזה יבוא. אני לא יודע, אני לא רוצה לקבוע את הדברים האלה. יכול להיות שכן. ב"כתבי הדור האחרון" אנחנו לא כל כך מבינים את זה, לא כל כך רואים את זה.
שאלה: אתמול שמעתי אותך אומר שאנחנו לא עוסקים מספיק בהפצה רחבה, רציתי לברר מה בדיוק אנחנו צריכים לעשות? באיזה כיוון לנוע?
אתם צריכים להסביר מה שניתן להסביר לעם, לא להסתיר שום דבר, אלא בצורה נוחה, יפה, להסביר על התהליך, העיקר על התהליך, שהאנושות עוברת להכרת הרע ואיך אנחנו בסופו של דבר עומדים כדי להתעלות מעל הרע הזה לחיבור בינינו, שזה נקרא להשיג את הטוב.
זה התהליך, לא נוכל לברוח ממנו, יש כאן או דרך תורה, דרך האור, או ייסורים. אתם יכולים לקחת את מאמר "החירות", הוא כולו לא שייך לדת, ולא לישראל, ולא לשום דבר. בבקשה, קחו אותו, תתחילו בעזרתו להסביר הכול. כתבתי על זה לפני כמעט שלושים שנה, תעשו ותפיצו. את זה אתם צריכים להסביר, שתהיה לעם ידיעה איפה אנחנו נמצאים. אנחנו, הכוונה כל האנושות.
שאלה: לבעלי נקודות שבלב יש לנו שיטת חינוך וקוראים לה חכמת הקבלה. וזו שיטה מאוד מוגדרת ומסודרת, זו ממש מתודה חינוכית. מה המתודה החינוכית שלנו לכאלה שאין להם נקודות שבלב אבל הם צריכים להתחבר?
כתוב שהם יתחברו על ידי כוח שיקבלו מאיתנו. בואו נפתח את סוף ההקדמה לספר הזוהר. איפה שהוא כותב שיתפשט מישראל לאומות העולם, מדרגה לדרגה.
קריין: "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמוד 453, טור א', פסקה שנייה, דבר המתחיל "ובדור כזה".
"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל," זאת אומרת נגד החיבור, זה העניין, "דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.
ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו'," בסדר "והנה מעתה" "הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.
ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.
ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם." זה בכל אחד ואחד מאיתנו, כי אנחנו כולנו כלולים גם מכל השכבות האלו.
"וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.
וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.
ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם." זאת אומרת, צריכים להגיע לדבקות בבורא.
"ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה"." זאת אומרת אומות העולם לא צריכות בעצמן לעשות מאמצים, אלא האור, הכוח המתפשט ומגיע לאדם מעלה את האדם למחשבה חדשה, לרצון חדש, והוא עושה את זה בהכרח, ללא בחירה חופשית, ללא מאבקים פנימיים, אלא מפני שכך זה מתפשט מראש לתוך.
שאלה: מכאן יוצא שהעם לא צריך שיטת חינוך אלא רק מקובלים?
שיטת חינוך כן, אבל ביצוע כמו שלך לא, הוא צריך לדעת. כמו שקרוא וכתוב הוא יודע? יודע, תרבות וחינוך יודע? קצת יודע. בלי זה האדם לא יכול לקבל ממך שום דבר, הוא חייב להיות איכשהו מוכן. תשאל משהו אחר, איך יכול להיות שהיו כאלו מקובלים גדולים בדורות הקודמים ולא עשו תיקון? בשביל מה כל התהליך הזה? זה רק כדי להעביר את האנושות, לא אותם, הם היו בסדר גמור, הם היו גדולים, אבל העניין הוא שהאנושות, המסה הזאת, הייתה צריכה להתבשל.
תלמיד: אם נלך על הקו הזה של ההסבר, אז נגיד כשמחנכים ילדים בבית ספר אז מלמדים אותם מה צריך בצורה שצריך כדי שאיכשהו יסתדרו בחיים מבחינת הידע, אבל כשאתה מכין אנשים שצריכים להיות חוקרים וליצור את הידע?
לא, לא צריכים להיות חוקרים.
תלמיד: כשאתה מלמד אנשים איך להיות חוקרים ואיך לצבור ידע שמקדם את האנושות הלאה זו כבר אוניברסיטה וזה כבר לימוד אחר לגמרי מבית ספר, זאת שיטת לימוד שונה לגמרי.
אז מה.
תלמיד: אז פה יש שיטת לימוד לאנשים שהם באוניברסיטה, זו חכמת הקבלה.
נניח.
תלמיד: מה שיטת הלימוד של בית ספר שסתם מכינה את האנשים הרגילים לחיים טובים?
אני למדתי בבית ספר היסטוריה, גיאוגרפיה כל מיני דברים, כשהתחלתי ללמוד הסבירו לי שם שהיקום שלנו קיים אין סוף זמן ויש לו אין סוף מרחב. כך התחלתי ללמוד בבית ספר, ועוד כל מיני כאלה דברים. אחר כך בהתפתחות האנושית גם למדתי על כל האבולוציה הזאת ועל כל הדברים האלה, אז מה? זה עזר לי אחר כך להבין דברים יותר מורכבים. למה אתה אומר שהם לא צריכים לדעת שום דבר. דווקא בגלל זה חיכינו אלפי אלפי שנים שהאנושות תתפתח. מה זאת אומרת.
האור העליון שמשפיע על כל הדומם, הצומח, החי והמדבר, תראה איך הוא משפיע לאט לאט, בהדרגה, כלפי רוחניות אין זמן, אבל כלפינו כדי מה לעשות? כדי להביא לבשלות של האדם האחרון בהתפתחות, איזה בדואי שם באוסטרליה, לא יודע באיזה מקום שגם יהיה מוכן לקבל את השינוי. אבל שינוי הוא יקבל. אני מסתכל עליהם, אני זוכר את אפריקה לפני שלושים, ארבעים שנה, אפילו יותר, ראינו סרטים מאפריקה, אתה יודע מה זה היה? אני מסתכל היום איך הם באים לבושים, עם רדיו עם טלוויזיה, עם כל מיני מחשבים, כל אחד עם הפלאפונים וכן הלאה. צריכים להגיע להתפתחות מסוימת כדי שיקלטו בהכרח שחיבור הוא הכרחי. צריכים לעבור ייסורים, צריכים לעבור תהליך.
שאלה: מהי שיטת הלימוד שאנחנו נותנים לעמך?
אנחנו נותנים לעמך ידיעה שאין ברירה אנחנו מגיעים לחיבור, זה החוק הכללי של האנושות, זה החוק הכללי של הטבע, זה האינטגרציה שכולם צריכים להגיע אליה. אנחנו לא מסוגלים להגיע כמו באירופה, וזה לימוד מאוד מאוד חשוב שלנו, שהחלק הכי מפותח באנושות, הרבה יותר מפותח מאמריקה, זה אירופה, אין יותר. זה מקור של התרבות והחינוך וכול מה שיש לאנושות ותראה למה היא מגיעה. כי הם רצו להתחבר, הם רצו לעשות צעד אחד קדימה ולא יכולים, כי האגו שנמצא בכל אחד ואחד הוא פשוט קורע אותם לגזרים. ואנחנו בכל זאת צריכים לזה להגיע, זה השלב האחרון של ההתפתחות.
למה אנחנו נמצאים אלפי שנים בהתפתחות? כדי להגיע בצורה הדרגתית איטית לכך, שלכל אחד מבאי העולם תהיה נכונות לקבל את החיבור הזה, ושהוא יבין שאין ברירה, רק הוא לא יודע איך, כי הוא גם יגלה שבכוחות שלו [הוא לא מסוגל]. אנחנו רואים את זה באירופה שלא מסוגלים ואנחנו רואים באמריקה שהם מוכנים להרוס את הכול, רק לא להביא ניצחון או הצדקה למי שאני שונא וכן הלאה. אנחנו רואים את הדברים האלה וצריכים להסביר אותם יותר ויותר.
מה אנחנו רואים שהשגנו מהשבירה הזאת שיש באירופה ועכשיו יש באמריקה? אתה תראה מה שעוד יהיה ולא רק שם. אנחנו נמצאים היום בשלב, שפחות או יותר כל באי העולם מתקרבים למצב שהם יגידו, כן. מצד אחד, מצד הטבע חובה שאנחנו נהיה כולנו מחוברים, ומצד שני לפי כל הניסיונות שלנו באמריקה ובאירופה ובכל מקום אחר, גם ברוסיה, שנותנת דוגמה מאוד טובה למה שקורה שם, עם אוקראינה ועם כל המדינות שם, שלא מסוגלים.
מה לעשות? זאת אומרת יש שני דברים המחשיכים זה את זה ימין ושמאל ואיפה הקו האמצעי שיחבר ביניהם? אז יבוא כתוב השלישי ויחבר בין שניהם, שיהיה חיבור למרות שיש ניתוק, ניגוד וזה יבוא. אבל צריכים להגיע למוכנות להתפתחות כזאת, שנבין שאין ברירה. אנחנו באים לניתוח, אז שיעשו עלינו ניתוח, שיעשו הכול.
איך זה היה, איך התורה מספרת? עומדים בתחתית הר סיני ותגיד, "זהו, אנחנו מוכנים". יש ברירה? לא. או שכאן מקום קבורתכם. אז מוכנים. בשמחה עושים את זה? רק בהכרה. קודם מקבלים בכוח, אחר כך ברצון.
אנחנו עומדים לפני זה וזה צריך לתת כיוון להפצה, לכל דבר.
שאלה: האנושות כבר בשלה לשמוע אותנו?
עוד לא כל כך, אנחנו וודאי צריכים עוד לעבוד על פיזור הידיעות הללו, וכל היתר זה יבוא על ידי ה"זריקות", שהשנה הקרובה תביא לנו.
תלמיד: בסוף השנה או בסוף התהליך?
בכל זאת הכניסה לתוך האדם היא על ידי דקירה ואז נפעל המזרק.
שאלה: איפה דרך תורה פה?
זה הכול דרך תורה. למה אתה חושב שדרך התורה לא כוללת בתוכה גם ייסורים? אבל זה ייסורים המכוונים נכון למטרה. תורה שפועלת נגד הרצון לקבל היא לא כולה תכלת, היא פועלת נגד הרצון לקבל, אחרת אי אפשר להסביר לאגואיסט, אי אפשר לנגוע בו, אי אפשר לנענע אותו, אי אפשר לגרום לו שיפתח את האוזן. ופתיחת האוזן, פתיחת העין, פתיחת הלב לא יכולה להיות בלי לחץ, בלי מכה, בלי ייסורים, לא יכול להיות.
הרצון לקבל הוא בעצמו כך בנוי, אבל עד כמה שאתה מבין את ההכרחיות, אז אתה עד כדי כך משתנה, שאתה שמח וזה לא מזוכיזם, כי מזוכיסט נהנה ואצלו זה שיבוש בחושים. אצלך זה לא שיבוש בחושים, אלא אתה רואה את המטרה, ואתה חווה את העתיד כמו ההווה.
שאלה: האנושות צריכה להכיר בבני ברוך ובמקובלים כהנהגה רוחנית שלהם?
אני לא חושב שזה יבוא מקודם, אני חושב שזה יבוא באותו זמן, שפתאום יתחילו להתגלות המקורות שלנו בכל מדינה בעולם.
שאלה: כותב בעל הסולם, "אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה"."
אמנם אנחנו משתדלים עוד ועוד להפיץ את חכמת הקבלה ולהגיע לדבקות בבורא מצד אחד ולעם מצד שני, כך משני הכיוונים גם למעלה וגם למטה, ואי ההצלחה במי היא תלויה?
תלמיד: בנו.
בנו ולכן בחזרה זה מגיע אלינו.
שאלה: אני יושב מקנא. אתה אומר, אלה יקבלו את הכול מתנה, יקבלו הכול בבת אחת. למה אני צריך לסבול? ברצינות, מה הסיבה שנבחרנו לעשות עבודה כזאת קשה? ועוד אתה כועס עלינו, וכל העולם כועס עלינו.
אתה לא מרוצה.
תלמיד: מה זה אני מרוצה?
חכה, אלו המחשבות שהביאו את הנאצים לשלטון ויהודים כמוך למחנות השמדה. בדיוק מחשבה כזאת.
תלמיד: למה?
כי אנחנו לא רוצים להיות יהודים, אנחנו לא רוצים להיות נבחרים, אנחנו לא רוצים כלום. "בסדר גמור, אז בשביל מה אתם צריכים להיות? אז אין בכם צורך. אז בסדר נמחק שישה מיליון".
תלמיד: אנחנו רוצים, רוצים לגמרי.
אנחנו קיימים רק לצורך זה. אם לא רוצים אין צורך, בסדר. אתם לא רוצים, לא צריכים.
תלמיד: זה לא פייר. חלק לוקחים על עצמם את הכול וחלק לא. אמרת, עולים למטוס ומקבלים את הטיסה, ואנחנו צריכים לקחת הכול על הכתפיים שלנו.
נכון.
תלמיד: למה זה, מה הסיפור?
"לך לאומן שעשני".
תלמיד: זה הסיפור?
רק שזה לא יעזור לך. אם אתה עדיין לא מעכל את זה אז אין ברירה, תקבל את זה בכוח.
תלמיד: קשה לעכל את זה אתה מבין?
אין מה להסביר לילד, כשיגדל ויבין את כל המערכת, אז הוא יבין למה זה קורה ובמה הוא נבחר. וזה לא תשלום עבור זה שהוא נבחר, אלא זו הזדמנות.
שאלה: מה ההזדמנות פה? מה זה מצב רוחני שחלק כן עושה את העבודה וחלק לא?
אי אפשר להסביר לך, אני לא יכול להגיד לך, ככה זה. כל אחד ואחד עם שורש הנשמה שלו. אני מבין אותך. גם עלי הסתכלו, איך אתה יכול לעזוב ולסגור את העסק הזה. מה העניין? מרוויח ארבעים, שישים אלף דולר בחודש, מה הבעיה? איך אתה ככה זורק הכול, הולך לאיזה זקן לבני ברק?
תלמיד: אני אומר לעצמי, בטח אתה עולה לעולם העליון, בטח אומרים לי, תשמע עשית עבודה יפה, תקבל תשלום בשביל זה, יכול להיות, לא יודע.
אז זה צריך להיות בוויתור, אין מה לעשות, ויתור. ותגיד אחר כך שלא אתה עושה את זה, אלא הבורא סידר לך, ולכן אתה צריך להודות לו.
מה מכינים לנו הכלכלנים? הם מכינים לנו משבר חזק.
תלמיד: מכינים תבשיל טוב.
אתה לא מפחד מזה?
שאלה: לא. רציתי לשאול מה זה נקרא שאם אנחנו מכירים את המטרה אנחנו חווים את העתיד כמו את ההווה? איך מגיעים לזה?
אתה רוצה לברוח מהייסורים?
תלמיד: סוף מעשה במחשבה תחילה.
אם בשבילך לא חשוב באיזה נקודת זמן אתה נמצא, אז אין שום בעיה. תהיה דבוק לרעיון וזהו.
תלמיד: איך אנחנו בו זמנית גם נשארים דבוקים לרעיון, גם עם שתי רגליים על הקרקע, ריאליסטים, גם כלפי עצמנו וגם בהסברה?
אני לא יכול להסביר את זה. זו דואליות כזאת שהאדם משיג בפנים. זה לא ניתן להסבר.
תלמיד: כי אני מרגיש שזה חסר לנו מאד כחומר דלק, כמשהו פנימי אצלנו במנוע שלנו, שיאפשר לנו להתמודד?
זה מפני שאתם צריכים ללכת למעלה מהדעת, ודאי. ואתם מחכים, "אני יכול לצאת להפצה, אני יכול לעשות כך וכך אם אני אדע, אם אני מבין, אם אני מרגיש, אם יש לי". לא.
תלמיד: קודם שמעתי אותך אומר ש"למעלה מהדעת" זה לצפות לתוצאות, או לשפוט לפי התוצאות, לא על זה אני מדבר. אני מדבר על זה שנחזיק בפנים את האמונה שהעתיד הוא כזה, שא' הוא מחויב המציאות, וב' לחיות אותו עכשיו בהווה, להאמין שזה כמו בהווה?
זה נקרא "אמונה". יש בזה אמונת חכמים וכוח אמונה, תדרוש את הכוח הזה. אבל אתה דורש אותו כדי לעשות פעולות, לא למלאות את עצמך אלא לעשות פעולות, זה תמיד החוצה.
תלמיד ממי לדרוש?
דרך הקבוצה, מהבורא. ואם אין קבוצה עדיין, אתה לא יכול לקבל את כוח האמונה, אין לך עדיין כלי של אמונה. גם לך אין.
קריין: אנחנו קוראים בכתבי בעל הסולם עמוד 583 מאמרי שמעתי.
סט. מקודם יהיה תיקון העולם
"אמר, שמקודם יהיה תיקון העולם, ואח"כ יהיה הגאולה השלימה, שהוא סוד ביאת המשיח, שהוא סוד "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו', "ומלאה הארץ דעה". שזה ענין מה שכתב, שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות. אבל צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות.
וישראל, שורשן מפנימיות העולמות, שזה סוד "כי אתם המעטים מכל העמים". אלא שעל ידי זה שמתקנים את הפנימיות, אז יתוקן גם החיצוניות. רק חלקים קטנים, וכל פעם ופעם מתוקני החיצוניות יתוקן (עד שפרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון), עד שיתוקן את כל החיצוניות.
ועיקר הבנה בין פנימיות לחיצוניות, הוא על דרך כשאדם עושה איזה מצוה, אז לא כל האברים מסכימים לזה. וזה דומה כאדם היושב בתענית, שאז אומרים, שרק הפנימיות שלו הסכים על התענית, אבל החיצוניות שלו יש לו אי נעימות מהתענית, שהגוף הוא תמיד בהתנגדות להנשמה. שרק בערך הנשמה יש להבחין בין ישראל לאומות העולם. אבל בערך הגוף הם שוים, שגם הגוף של ישראל דואג רק לתועלת עצמו.
לכן, כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ולא אמרו: "מכריע את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו כנ"ל, שהפנימיות יתקן את החיצוניות."
רואים אנחנו, אם הראש בסדר, אז הגוף גם בסדר. אם הראש סובל, איפה הסבל? מרגישים בראש, אז הלב סובל פתאום, הפעולות שלו, הידיים רועדות, הרגליים כבר לא נושאות אותנו וכן הלאה. זאת אומרת, הכול מתבטא בגוף אבל הכול מגיע מהראש. ולכן חייב להיות תיקון בהדרגה מהראש לגוף.
אנחנו רואים את זה גם בשורשים שלנו. מתוך הפרצוף, איך שהגוף בכלל לא קובע שום דבר. הוא רק מעלה אל הראש את העביות שלו, את התקוות שלו, הרצונות שלו, אבל הראש מעבד את הכול, ובגוף יש לנו רק רצון לקבל. מאיפה יש בגוף רצון להשפיע? בפרצוף? אין, הראש מספק לגוף מסכים, אור חוזר, אור פנימי, אור מקיף, כל הדברים האלה הם באים מהראש. הגוף, הוא מחזיק את זה, זהו, אין ממנו שום דבר, הוא מעבד את האורות שמתפשטים בו מהראש, מתוך זה יש לו חסרונות נוספים כל מיני, כל פעם שונים. את החסרונות האלה הראש מעלה בחזרה אליו ומעבד אותם, ושוב עושה פרצוף חדש. אין בגוף אלא מה שבא מתוך הראש.
כי יש כאן עוד דרגה חוץ מהרוחניות, ברוחניות הראש והגוף מחוברים יחד, אצלנו לא. ולכן כאן צריכה להיות איזו הכנה. כמו שהוא אומר ב"שופרו של משיח", "שפחה כי תירש גבירתה" שחייבת להיות הכנה בעלמה, קצת, בבני, באי העולם.
אבל בסופו של דבר הכול תלוי רק בישראל, עד כדי כך שאנחנו לא מתארים לעצמנו עד כמה, וזה יהיה יותר ויותר. לכן העולם יהיה מכוון יותר נגדנו, בעדנו, והכול יהיה כך שממש אנחנו נהיה כל הזמן על השפיץ של העולם. אתם תראו בכל כלי התקשורת, בכל דבר ודבר, ישראל, ישראל, ישראל, זה כך, לא תברח מזה ולא תדע מה קורה. ועם ישראל, הוא יראה מה שקורה בכל העולם, ירצה להתפזר? שיתפזרו. אבל יבין גם שאין לאן לברוח, אלא לקיים את היעוד שלהם. ויש את אלה שגם מבינים את זה מכל אומות העולם, שהם גם לפי האידיאולוגיה שלהם הולכים להיות לישר-אל.
תלמיד: כתוב "שמקודם יתוקן פנימית העולמות ואח"כ חיצוניות העולמות." זה מה שעכשיו הסברת. אבל זה לא ברור, "אבל צריכים לדעת, שחיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות."
ודאי. כי אם האור העליון יתפשט בכל השכבות האלו של הרצון לקבל שיהיה כבר על מנת להשפיע בדרגת שורש, א', ב', ג', ד' דד' עם הקליפות, עם כך מיני דברים, אתה יודע מה יקרה? לא ידוע בכלל איך אפשר לתאר את זה, אי אפשר לתאר. אבל זה נקרא ש"בתוך עמי אנוכי יושבת"3. אני לא מבין את זה, רק משפטים כאלה יפים.
תלמיד: מה זה פנימיות ומה זה חיצוניות שהוא מתכוון אליה? אם הוא אומר "חיצוניות העולמות, שיתקנו, זהו מדרגה יותר גדולה מתיקון הפנימיות."? זה הפוך.
הפנימיות שלא מסוגלת להתעורר בעצמה.
תלמיד: נראה לי שזה הפוך, שהחיצוניות יותר חשובה מהפנימיות.
אתה שואל דבר יפה. אתה אומר כך, במי שהרצון חזק יותר הוא מתעורר, הוא רוצה יותר, בסופו של דבר הוא מגיע לזה שהוא רוצה את הבורא, להכיר אותו, לתפוס אותו, לנהל אותו, לא חשוב מה, לדעת אותו. עמך לא יודע כלום, מה יש להם, ככה כמו חיות, כבהמות וזהו. מה יש בזה שהאור יתפשט בהם? או שתגיד שזה גיבור בכמות, אז במיליארדים שיתפשט בכל אחד גרם אחד אז יהיה מיליארד גרם? קח כל צדיק, הוא שווה יותר מכל העולם.
אז מה העניין? זה לא התגלה. כי סך הכול מה שאנחנו מגלים עכשיו זה, אני לא יודע איך להגיד, "נפש דנפש דנפש". וגמר התיקון שלנו, זה רק התחלת תיקון הבריאה באמת. אבל אנחנו פותחים את זה, אנחנו מכינים, אנחנו מוכנים לזה. אבל שמתגלה אחר כך, אני לא יכול להסביר את זה, לא על זה מדובר. אני אגיד לך רק מה שאפשר להגיד, ל"ב האבן, הרי כל הבריאה, כל התהליך הוא כדי שיהיה אפשר לתקן את ל"ב האבן כי בלעדיו אין מה לעשות. אלה דברים שהם נכללים, מתקרבים לאור, מוכנים אליו, מקבלים התעוררות כמונו.
מאיפה אנחנו קיבלנו התעוררות? מה, זו העבודה שלי? הבורא מעורר ואני רץ ועוד מתגאה בזה שיש לי רצון כזה ונקודה שבלב. זה שלי? ל"ב האבן זה דווקא החלק בבריאה שהוא לא מקבל התעוררות מלמעלה, אבל בו דווקא, בגלל שמתבצע תיקון, זה התיקון האמיתי, וכל היתר זה לפני התיקון האמיתי. ולכן אנחנו צריכים להבין שלזה בעל הסולם מתכוון, הוא לא מתכוון לסתם "עמך". שמתגלה הרצון לקבל הזה הגדול שמנותק מהרצון להשפיע ולא יכול להיות כביכול שיהיה קשור אליו, כי אז על ידי ריבוי פעולות כאלה, שהתכללות מהרצון לקבל יבוא לרצון להשפיע ואחר כך חלק שלא יכול לבוא שזה ל"ב האבן האמיתי, "רב פעלים מקבצאל"4, אז כנראה שזה יהיה משהו ענק. לא יודע מה.
תלמיד: ביאת המשיח.
משיח, זה האור שעושה את זה. אבל הכלי שיתעורר, את זה אני לא מבין, את הפעולה הזאת אני לא מבין, איך יכול להיות בכל זאת קשר בין האור לבין זה. זאת אומרת, זה קשר שצריך לעבור דרך נקודת ה"בראתי יצר רע". כי כמו שהבורא, האור ברא משהו שהוא הפוך ממנו, שרק הוא יודע לעשות דבר הפוך ולנהל אותו אפילו, אבל בצורה כזאת שההיפך הזה אפילו לא מודע ולא נודע ולא מרגיש ולא כלום, כך הוא צריך לבוא בצורה כזאת ההפוכה דרך אותה נקודת הבריאה, יחס תיקון לקליפה. זה אור המשיח.
אבל ודאי שצריכים אנחנו להבין שגם אומות העולם כשהם יתקרבו במסה גדולה לזה, הם העיקר יכולים לעשות נחת רוח לבורא. העיקר כלפיהם זה כל מטרת הבריאה ולא אתה, אמנם שאתה גורם לזה, אבל אתה סך הכול כגורם, והם כאותו מקום איפה שזה מתבצע. הבורא נהנה בהם, לא בנו. כי אנחנו בזה מעוררים על ידו, אנחנו שליחים, ובהם מתבצע העניין. וצריכים טוב טוב להבין את זה ולעבוד כך שזה.. אבל זה גם כן טוב, שדווקא בגלל זה אתה יכול לעשות פעולת ההשפעה.
שאלה: אני שואל על החברים שלנו שלומדים איתנו. אנחנו נכנסים ל-2019 ואמרת שמגיע גל צונאמי על העולם. ואני שמעתי שהדרך היחידה לעבור את 2019, את הצונאמי הזה, זה להיכנס לתיבת נוח שקוראים לה "עשירייה" פיסית בכל מדינה.
אנחנו לפני כנס גדול, למה שלא נמקד את כל הכוחות שלנו אחרי הכנס הגדול, שבכל מדינה תהיה מין עיר מקלט כזאת, עשיריית מקלט שבה כל חבר שלנו יכול להיכנס לשם, ובטוח שהוא יעבור את 2019?
מצוין. תתחבר לכל האלה שמארגנים את הכנס, תתחיל איתם לעבוד גם על זה. תהיה אחראי דווקא על זה שבכל עיר, בכל מדינה, לפחות בכל מדינה תהיה עשירייה שהיא תהיה אחראית על המדינה. כן, אתה אחראי על כולם. תראה איזה גדול אתה וגם יודע שפות, יפה, טוב מאוד, קדימה. מה אתה חושב שרק [תזרוק לנו את הרעיון]? אבל העשירייה שלך חייבת להצטרף אליך, וכל הזמן לעבוד. יש לך כאלו חברים כאלו, שלא יתנו לך שקט.
ברור מה שהוא כותב כאן. זה נותן עוד ועוד חיזוק למה שבעל הסולם אומר.
תלמיד: יש עוד חיזוק מספר שנקרא "מאור עיניים". ככה, כתוב ככה, "אמרו רז״ל אין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל ואין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל" (...) "הנהגות כל העולמות מסור ביד ישראל שהן קומה שלימה בס׳ ריבוא נשמותיהם שהן חלק ה׳ ממש כמ״ש ושכנתי בתוכם" (...) "שצריך כל אחד להיות לבו משכן לבורא יתברך שלא יהא חלק המושפע בו מופרד ח״ו משרשו ועל ידי זה יש כח בידו ליחד את עצמו ואת כל העולם עם כל הנבראים ואת כל העולמות העליונים לא״ס ב״ה ואז נשפע שפע וברכה וטובה מא״ס" (...) "עד זה העולם עם כל הנבראים" (...) "ואז שביל השפע הוא ישר ושלם ויורד הברכה והטובה בשביל הישר שעשו ותקנו ישראל על ידי דביקותן ויחודן אל הכלל שהוא א״ס" (...) "וזהו אין טוב באה לעולם אלא בשביל ישראל בשבי״ל הוא לשון מסילה ודרך שתיקנו שביל מעבר השפע כאמור ובהיפך ח״ו אזי קלקול השביל גורם דינין ופורענות ח״ו מאחר שאין יחוד שישראל מופרדין משרשן הכללי שהוא א״ס ב״ה נפרד ח״ו כל העולם והנבראים גם כן."
במידה שאנחנו נפרדים, מרוחקים זה מזה, כך כל העולם. אם נהיה יותר קרבים ונתחבר, כך כל העולם. בהתאם לזה נרגיש את היחס, הצרות ואת הכול שליליים או חיוביים, עבור כל העולם.
תלמיד: יש עוד משהו, מ"הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", בעל הסולם, אות ד'.
"וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם".
נקווה שבשנה הקרובה אנחנו וכל העולם נראה את הדברים האלה בצורה ברורה, ואז זה יקבע את כל ההתנהגות שלנו.
תלמיד: כל הצרות וכל הטוב תלויים בנו.
כל הצרות וכל הטוב של העולם, הוא תלוי מאלו שהם קיבלו התעוררות מלמעלה. הם קיבלו איזה קשר מהבורא, בזה זה תלוי. ניתן לראות שאלו שנקראים "יהודים" יש מהם כמה אלפים סך הכול, במקום מיליונים. למה? ככה זה. אל תסתכלו עליהם, אלא רק על אלו ש"ליבו דואב בקרבו" כפי שכתוב, שקיבלו התעוררות מלמעלה, והם צריכים להתאחד בכל העולם ולבצע חיבור.
שאלה: המצב פה ממשיך להתפתח בארץ שלנו, ויש לנו סך הכול כמאה גברים בכל המדינה. מה אנחנו יכולים לעשות בכל יום או בכל שבוע, כדי לשפר את המצב במדינה שלנו, ואיכשהו להעביר את האור?
אתם לא צריכים לעשות שום דבר פיסי, חוץ אולי מהפצה חיצונה דרך האינטרנט איפה שאתם מסוגלים לפזר את ההסברה ולעשות את ההסברה בצורה כמה שיותר נוחה, קרובה לעם. ודאי בלי להזכיר את ישראל ובכלל את כל העניין של היהדות, ואפילו את חכמת הקבלה אולי, אלא את הרעיון עצמו. ובעצמכם אתם צריכים להיות בקשר יותר הדוק. את כל היתר אנחנו נלמד ונעשה הכל יחד.
אני חושב שתוך כמה חודשים, לקראת האביב והקיץ אנחנו נתחיל להרגיש שינויים גדולים בעולם, בכלכלה, בחיבור, ביחסים בין המדינות, שהכול ישפיע על הכול. כך נראה לי.
שאלה: השנה הזאת הייתה מדהימה מבחינה זו שהכלי העולמי מאוד התקרב זה לזה, עם הכנסים הווירטואליים, החיבור בין העשיריות, והמפגשים הקבועים בזום. ממש עבור כל העולם מסתיימת היום השנה, ומתחילה שנה חדשה. האם
היית יכול בקצרה לתת לנו איזה סיכום למה אנחנו הגענו בחיבור המשותף שלנו כקבוצה העולמית, ומהי המשימה העיקרית שניצבת בפנינו ככלי העולמי לשנה הקרובה?
אנחנו למדנו על זה גם היום. אני מאוד מקווה שתהיה לנו תשובה נכונה לכל השנה. אנחנו ודאי ללא תשובה, אלא כל הזמן יותר ויותר נבין, יותר ויותר נוכל להסביר בכל מיני צורות, וזה ייכנס לכל האנושות בזה שהיא תרגיש את עצמה שחייבת לשמוע, כי אין ברירה, וכך אנחנו נתקדם. אני "שמח", כמו שאומר בעל הסולם "שנבראתי בדור כזה", שאפשר להסביר את הדברים.
ואתם צריכים כך להרגיש את זה, ולהמשיך. אנחנו רואים אולי קצת יותר מאחרים, אבל גם אחרים רואים שהעולם מתקדם לאיזה קיר, לאיזה גבול שכולם רואים שלא יודעים איך להתפתח נכון, ואיך להבטיח לעצמנו, לכולנו, לילדים שלנו את הקיום הנכון. שיתפתח הכול נכון. שיהיו משפחות, שהן לא יהרסו. שיהיה חינוך ילדים, שלא יגרום לרע. בריאות, ואקולוגיה, וכל דבר ודבר. הכול נמצא בידנו, ואנחנו לא יודעים איך נכון להשתמש.
האנושות זה באמת בני אדם שיש להם שכל, רגש ויכולת כזאת, והם לא יודעים להשתמש בכל זה, אלא רק לרעתם. אז הכרה הזאת, "הכרת הרע" מה שנקרא, היא צריכה להביא את האנושות להבנה שהכול תלוי בטבע של האדם. בטבע שלנו. זה מה שאנחנו לא רוצים להכיר. חושבים שמישהו אחר אשם. והכרת הרע, היא כבר תפתח את האוזניים ואת הלב שלהם להבין, שאין ברירה אנחנו חייבים להגיע לשינוי.
אני חושב שזאת תהיה שנה של מהפכה פנימית כזאת בתוך בני אדם, שזהו, מרוב הצרות החיצוניות נבין שאין לנו ברירה, אנחנו שוחטים את כל ה"פרות הקדושות" מה שנקרא. כל מה שחשבנו קודם שיכול לעזור לנו, הוא לא יכול לעזור, ואנחנו נמצאים ממש [בהרגשה] שאין לנו על מי להישען רק על "אבינו שבשמיים" מה שנקרא, רק על "הכוח העליון".
אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להתנזר מכל הדתות והאמונות, ורק בחיבור, שזה יהיה כמעשה הקדוש, שאנחנו נבין שרק על ידו אנחנו משיגים את הכוח העליון, מושכים אותו מעומקי הטבע שישפיע בנו, ושיעבוד בנו. אין לנו יותר. נמצא בתוך הטבע כוח חיבור, שזה כוח עליון, ואם אנחנו רוצים שהוא ישרה בנו, שאנחנו נעבוד עימו, אז רק על ידי חיבור בינינו. כך זה נקרא, "לגלות את הבורא בנבראים".
שאלה: באירופה עומדים עכשיו לקראת השנה החדשה. מה אתה היית ממליץ שאנחנו יכולים היום באירופה להפיץ באינטרנט, כך שהמסר הזה ייקלט, שאנשים יקבלו את זה?
אנחנו מאחלים לכל אירופה ובכלל לכל העולם, שנה חדשה. רק מה זה נקרא, "שנה טובה"? שנה חדשה, גם ככה תהיה שנה חדשה, אבל שנה טובה. אז מה אנחנו מתכוונים בזה? מה זה נקרא "הטוב"? "הטוב" זה נקרא, קודם כל להכיר את הרע שמפריע לנו להגיע לטוב, אחר כך להכיר את הטוב שצריך להיות. וטוב יכול להתגלות רק בחיבור. אנחנו רואים שכל הפעולות של בני האדם החכמים ביותר שהיו באירופה, שרצו לעשות, וכמה שהם השקיעו בזה, בכל זאת זה פשוט לא התקיים. אלא צריכה להיות שיטת החיבור שהיא מתבססת על שינוי טבע האדם, ואם לא, אז זה לא יקרה. אז אנחנו נידונים להשמדה הדדית.
תלמיד: כשאנחנו כותבים שאנחנו צריכים לשנות את הטבע שלנו, צריכה להיות שיטה אחרת כדי להתחבר? מגיעים לאיזו נקודה ש.. איפה השיטה? מהי השיטה?
הכוח הטוב שיכול להביא את כל העולם לטוב, לשפע, לכל דבר, הכוח הטוב הזה הוא נמצא בתוכנו, הוא נמצא בתוך החברה האנושית, הוא נמצא בתוך הטבע שלנו, רק שאנחנו צריכים לגלות אותו, ומגלים אותו על ידי מאמץ בלהתחבר. מאמץ להתחבר. לא שאנחנו באמת מוכנים להתחבר, אך אם אנחנו עושים מאמץ, אז הכוח הזה מתעורר ומחבר אותנו. פעולות מאוד פשוטות. הסבר מאוד ענייני.
אז שתהיה לכם שנה טובה. הכוונה מה זה שנה טובה? שנת החיבור.
(סוף השיעור)