שיעור ערב 06.07.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

"כתבי בעל הסולם", עמ' 112, "מבוא לספר הזהר", אות ל"ד

קריין: אנחנו קוראים בכתבי בעל הסולם, עמ' 112, מאמר "מבוא לספר הזהר", אנחנו נמצאים באות ל"ד למעלה.

אות ל"ד

"ואל תתמה על זה, כי כמנהג הזה תמצא, גם כן בהשגתנו הגשמית. כי למשל, חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פאטאגרפית [צילום photographic], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות, להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מ"מ הן רואות, את הכל, במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל, כל המושכלות וכל הנועם, שבמחשבת הבריאה.

וכמו כן, תשפוט מהמשל הנ"ל: אע"פ שבפועל, אנו רואים, הכל ממול פנינו, מ"מ, כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימוים, הן רואות במשפיע, מ"מ, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע. ודוק בדברים, כי אין בכחי להרחיבם יותר."

שאלה: יוצא שאדם רואה הכול בתוכו, בתוך המוח שלו, ולכל חוש כמו שמיעה או ראיה יש במוח את המקום שלו, אבל יוצא שכל האנשים שבעולם רואים אותו דבר כאילו, יש להם משהו משותף למרות שכל אחד רואה במוח שלו. איך זה קורה?

אנחנו קשורים יחד, וגם זה לא נכון בדיוק, כי אנחנו בהחלט שייכים לגוף אחד. רק ברצון לקבל המדומה, האגואיסטי שקיים אנחנו נבדלים זה מזה.

תלמיד: אז מה זה אומר, שאנחנו רואים אותו דבר כי אנחנו בהחלט קשורים?

כל אחד לפי ההבחנות שלו, לפי הרצון לקבל שפועל בו. אבל בעצם כולנו נמצאים בתוך האור העליון ומקבלים ממנו מה שמתגלה.

תלמיד: בעל הסולם ממשיך "כן הדבר בחפץ אלקי, במושכלות האלקיות, אע"פ שכל אלו השינוים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מ"מ הן רואות, את הכל, במשפיע עצמו."

מה זה אומר, מה זה במשפיע עצמו?

נראה לנו שזה מה שקורה בו ולא מה שקורה בנו. נראה לנו שאנחנו רואים עולם גדול וכל מיני שינויים שעוברים בו. לא רק העולם הזה הגשמי אלא גם העולם הרוחני.

תלמיד: מה זה "מגלים במשפיע עצמו"? איפה זה "במשפיע עצמו"?

מה שאני מרגיש בבורא, אז נראה לי כמו שהוא אומר, שזה כמו אב שמשחק עם הבן ועושה פעם פרצוף מצחיק, צוחק, פעם הוא מתרגז כאילו וכן הלאה, כדי לעורר בבן כל מיני תגובות.

תלמיד: אז מגלים שהבורא מקרין ומראה לאדם כל מה שהוא רואה, הכול בו, ורק דרגות הגילוי הן של האדם?

כן. צריכים עוד לעבוד על זה, עדיין יש חוסר תפיסה.

שאלה: אני מנסה להבין למה בעצם הוא כתב את זה? מה זה עוזר לנו בהתקדמות הרוחנית?

למה הוא כתב אני לא יכול להגיד, זו שאלה אישית אליו. אבל אם הוא כתב, כנראה שאנחנו צריכים ללמוד את זה, לחשוב על זה ויכול להיות שמדי פעם בפעם לחזור על זה ולראות האם התקדמנו בזה או לא, בתפיסה, בהבנה.

תלמיד: אם כך מידת התפיסה כן יכולה להיות קנה מידה להתקדמות.

הוא אומר שכל בר דעת מבין שזה ככה.

תלמיד: אני גם מבין את זה, מהיום השני שאני לומד קבלה, אבל זה לא כל רגע בהכרה שלי.

זה יבוא.

תלמיד: צריך לשאוף לזה, לנסות לחזור לזה? זה מפתח רוחנית אם אני מנסה כל פעם להכניס את זה, להיות בסוג תפיסה הזה, בסוג ההסתכלות הזאת?

אם אנחנו מגיעים למצב שתפיסתנו עוברת מאינדיבידואלית לקבוצתית, אנחנו בזה נוכל להתקרב לתפיסה הזאת.

שאלה: בעל הסולם כותב שצריך להודות על זה שרואים את העולם מבחוץ בצורה מדומה וכולי.

כן, כי בנו אין עדיין שום אפשרות לתפוס את זה ולתת לזה הבחנות, ומבחוץ אנחנו יכולים בינתיים להגיע לאיזו צורת השכלה.

תלמיד: אז יש להודות על זה שבינתיים כך רואים את העולם?

כן, אנחנו על ידי זה מתפתחים.

שאלה: כשאדם עובר להרגשת העשירייה, זה גם בתוכו.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל? כך הוא מרגיש את עצמו והוא בעצם רואה את העולם כראי של עצמו.

זה מה שאמרתי, שזה שאנחנו נכללים בעשירייה, אנחנו מתחילים כבר להבין מה שהוא כאן מדבר. שכל התפיסה שלנו, אמנם נראית לנו מבחוץ, אבל היא בפנים.

תלמיד: שוב, גם תחושת העשירייה זו תחושה שהיא אינדיבידואלית. אחד חש את העשירייה כך ואחד לא חש אותה, או חש אותה אחרת.

עד שהם מתחברים ואז הם נעשים לכלי אחד, לעשר ספירות. בעשר ספירות ההרגשה כבר אחרת, שם התפיסה משותפת.

שאלה: אותו ראי מלוטש, מה הוא מראה לך מחוצה לך, את היחס שלך לדברים או שהוא מראה את כל הצורות האלה שאני רואה מחוצה לי?

הוא מראה לי עד כמה אני עדיין מפוזר. שאם אני מחבר את כל היוצרות שלי יחד אני רואה צורה אחת, כלי והבורא מלובש בו והכלי הזה זה כל הנבראים, שהם כבר כמרכיבים של אותו הכלי. ואנחנו צריכים ללמוד את זה מהעשירייה.

תלמיד: בהתפתחות של האדם, מה משתנה לו בתפיסת המציאות?

שהוא מגיע מכלי מפוזר, שבור, לכלי מתוקן, אחיד.

תלמיד: בסדר, אבל הצורות הגשמיות שהוא רואה, זה גם משהו שמשתנה?

הוא רואה שבהן פועל כוח אחד. גילוי השכינה במציאות.

תלמיד: אז התיקון של תפיסת המציאות זה לא תיקון על הצורות, אלא התיקון הוא שאתה רואה שיש בהן כוח אחד. זאת אומרת, אם עכשיו אתה רואה בלגן בעולם, עדיין יהיה בלגן בעולם, פשוט יהיה לך יחס אחר לזה.

לא, אתה לא תראה בלגן.

תלמיד: למה?

כי אתה תראה עד כמה שמהצד השני הבורא מנהל את הכול, ובצורה שאתה רואה את הבלגן אתה רואה גם את התפיסה הכללית ואת התפיסה הפרטית שלך שבפנים, בתוך הבלגן הזה, פועל כוח אחד.

תלמיד: אז מה עובר תיקון, היחס שלך למה שאתה רואה?

התיקון הוא שאתה צריך להשפיע על כל העולם, להביא אותם גם לתפיסה הזאת, שרק כוח אחד פועל בכול.

תלמיד: אבל זה מחייב שינוי בצורות שאנחנו נראה או רק שינוי בזה שכוח אחד פועל בהן?

לא. בזה שכל הזמן מה שמתגלה בעולם זה צורות שבורות חדשות, זה הרי מתגלגל עד גמר התיקון, אז אתה מצרף כל אותן הצורות השבורות החדשות לצורת יחיד. זו העבודה שלך, ויחד עם זה אתה צריך לגרום לעולם שגם הם יתקדמו לתפיסה כזאת.

תלמיד: יש משהו משותף לתפיסת המציאות של האנשים או לכל אחד יש את תפיסת המציאות שלו?

של מקובלים?

תלמיד: כן.

תלוי בדרגות, כל אחד בדרגה שלו. בהתאם לזה הם תופסים שזה אין עוד מלבדו, כוח אחד, אבל תלוי באיזו עוצמה, באיזה כלים. באיזו דרגת הכלים השבורים הם יכולים לייחד את התפיסה, זה בכל אחד משלו, זה קובע את הדרגה של המקובל, איזה רצון לקבל מקולקל התגלה בו, שהוא הצליח לייחד אותו.

תלמיד: אנחנו אומרים שמצד אחד מתגלים כלים שבורים והולכים להתגלות כל הזמן כלים יותר שבורים, וכנגד אתה צריך כל הזמן לקבוע שאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב. עצם הקביעה, זה נקרא שעשית תיקון על תפיסת המציאות? הרי אנחנו לא הולכים לשנות את הכלים השבורים, אין לנו התעסקות בכלים שבורים.

למה, מה אתה עושה בעשירייה?

תלמיד: אני עובד איתם על חיבור.

זה בדיוק. אתם לא מבינים שכל עשירייה ועשירייה היא כמין אדם הראשון השבור שאתם צריכים לאחד אותו וכל אחד שיתקדם, מתקדם בזה וככה אנחנו נגיע לתיקון הכללי. מה זאת אומרת? זה בדיוק מה שאנחנו עושים בעשירייה.

תלמיד: האם העבודה בחיבור בעשירייה משנה את תפיסת המציאות?

היא משנה את המציאות עצמה אפילו, לא רק את תפיסת המציאות. משנה את המציאות.

תלמיד: במה?

בזה שהמציאות הופכת להיות אחת. המערכת נסגרת ומתחברת שוב לאותו אדם הראשון כמו לפני השבירה, רק בנוסף עם הכלים דאח"פ המתוקנים.

תלמיד: מה זה מציאות אחת?

עשר ספירות שלמות והבורא בתוכם כאור אין סוף.

תלמיד: אבל יש לזה איזה ביטוי? אתה יכול להגיד שאנחנו עושים צעדים כדי לסגור את המציאות להיות אחת?

כן. איך יכול להיות לא, אם אתם עובדים בעשירייה וכל יום ויום אתם רוצים להגיע לחיבור בתנאים החדשים?

תלמיד: אנחנו עובדים בעשירייה, אבל אם אני מסתכל על העולם אז אני רואה שדווקא השברים שמתגלים הם עוד יותר עצומים. אני לא רואה שהעולם משתנה מהחיבור שאני עושה בעשירייה.

כן.

תלמיד: אז איפה אנחנו משנים פה מציאות?

אתה לא יכול להגיד. תראה גם את בעל הסולם באיזו מציאות הוא היה חי. יותר גרועה משלנו, המציאות החיצונה.

תלמיד: אז מה זה עבור מקובל?

מתגלים הכלים השבורים וצריכים בכמה שאפשר להגביר את קצב התיקון.

תלמיד: מתגלים כלים שבורים. מה זה מבחינתו שהוא מחזיק תפיסת מציאות נכונה, שהכול בתוכו וכן הלאה?

אבל זה בתוכו מבחינה אישית ולא כללית. אנחנו צריכים לגרום לכך שכל הנשמות, כל החלקים דאדם הראשון יתחברו שוב למערכת אחת אחידה.

שאלה: האם תיקון תפיסת המציאות שלי תלוי בעד כמה אני גורם לאחרים לשנות את תפיסת המציאות שלהם?

אנחנו לא עובדים על תיקון תפיסת המציאות, איך שמתגלה, מתגלה. אנחנו עובדים על חיבור. אתה יכול להגיד שזה תלוי בזה וזה נכון, אבל אני לא מתכוון לשנות את תפיסת המציאות. אני מתכוון לחבר בין כל חלקי המציאות השבורים שאני רואה לפניי בעשירייה, בעולם. ואז בזה שאני מאחד אותם, לא חשוב איך האחרים בינתיים תופסים את הדברים, אבל זה שאני מאחד אותם אני בזה ודאי שמתקן את תפיסת המציאות שלי.

שאלה: מה שנשבר זה הנשמה ואותה צריך להביא לתיקון, לאיחוד. מה הקשר בין זה לבין קבוצה של גופים בהמיים ביחד, יהיו נחמדים אחד לשני?

אתם עושים ניתוח פלסטי, שאתם רוצים להיות גוף אחד?

תלמיד: לא.

אלא מה?

תלמיד: כלפי חוץ, כלפי כל הנשמה הכללית שצריכה להגיע לאיחוד.

בכולם, בכל אחד ואחד יש רצון לקבל שהתנתק מהרצונות האחרים, וזה נקרא שבירה. בצורה פשוטה. אם אנחנו מגיעים למצב "כאיש אחד בלב אחד", אנחנו מחזירים את כל הרצונות האלה לרצון אחד. למרות האגו שבינתיים התגלה בינינו, ולכן הקשר בינינו מתחזק פי תר"ך פעמים ובמקום קטנות שהיה לאדם הראשון לפני השבירה באורות, נפש, רוח, אנחנו מגיעים לגדלות, לנרנח"י, לאור היחידה. וזה מה שהבורא רוצה שנשיג.

תלמיד: צריך להיות לזה ביטוי בעולם הגשמי. נגיד משהו כמו שלום עולמי או כפר גלובלי? או שזה לא קשור, אנשים יכולים להמשיך להילחם.

כן, כנראה שכן.

שאלה: איך עושים קשר בין הנשמה לבין הגופים האלה שהולכים על שתיים?

אני לא יודע, זו לא בעיה שלי. אנחנו צריכים לעשות מה שמוטל עלינו. לפרסם את חכמת הקבלה ולגרום לכל האנשים בעולם לדעת שחיבור היא ההצלה. בינתיים כך. אחרת, מיום ליום נרגיש עד כדי כך גרוע, ובמיוחד אנחנו, בני ישראל, שלא נוכל לשרוד, לא כאן ולא באף מקום. אם פעם חשבנו שהמקום הכי בטוח זה אמריקה, עכשיו אנחנו חושבים בינתיים שהמקום הכי בטוח זה בישראל, ועוד מעט אתה תגלה שאין לך אף מקום, לא בטוח ולא לא בטוח, בכלל, אף מקום.

תלמיד: האם אפשר להגיד, לצורך ההסבר, שבגלל האגו אנחנו לא מרגישים את הקשר הפנימי בינינו. אבל לצורך הקשר החיצוני יש את הגופים, יש את ההרגשה המשותפת, חושים משותפים, אחרת בכלל לא היינו מזהים אחד את השני.

נכון. ומתוך זה אנחנו מגיעים לאט לאט לקשר הפנימי.

תלמיד: זאת אומרת, הגוף החיצוני קיים אפילו פיזי, בביולוגיה, הוא קיים רק כמערכת קשר עם גוף אחר, אחרת לא הייתי מזהה אם רק היינו קיימים ברצונות. בגלל השבירה לא הייתי מזהה את השני.

בגלל השבירה אתה מזהה את הנשמות בתור גופים גשמיים, החלבוניים האלו, ואתה צריך לעבוד על ההתקשרות ביניהם הרגשית. עד שאתה מעורר את המאור המחזיר למוטב והוא מגלה לך שזה לא גופים ביולוגיים ולא קשר רגשי, אלא שזה באמת הרצון לקבל מִתָּקן ומתחבר לקבוצה של עשר ספירות.

שאלה: האם כשאנחנו עושים פעולות בעשירייה במהלך השבוע כל היום, צריך להיות באיזה מקום בראש כוונה כזאת שכל העולם כלול בפעולה, שזה כלפי כל העולם?

אנחנו כך מדברים בכל שיעור בוקר, במקצת. אנחנו מדברים על זה. לא חידוש.

תלמיד: כשאנחנו עושים הפצה ברור שאנחנו מכוונים את זה כלפי חוץ, אני מדבר על כל פעולה קטנה שאנחנו עושים, האם אני צריך בראש להחזיק שמלבד חיבור עם אותם עשרה כל העולם נמצא בפעולה הזאת? או שזה מבלבל.

אם זה מבלבל, אז לא. עוד מעט לא יבלבל, אתה תראה את הדברים האלה יותר מתקשרים. כמו שדיברנו היום בבוקר על ההתקשרות של העשיריות עם אותה תפיסת המציאות. אתם תשמעו את זה שוב אז זה יתגלה לכם.

אות ל"ה

"ומתוך, שאלו הדברים, הם מדברים העומדים בכבשונו של עולם, ואני חושש מאד, שהמעיין לא יטעה בתפישתם, כדאי לי לטרוח, עוד ולהביא את לשון הזהב של הזהר עצמו, בדברים הללו, ולפרשם כפי יכולתי.

וז"ל (פרשת בא, אות רט"ו וברע"מ) בסגנונו הזך:

ואי יקשה בר נש, דהא כתיב, כי לא ראיתם כל תמונה - ואם יקשה אדם: "הרי כתוב בתורה, כי לא ראיתם כל תמונה". ואיך אנו דורשים בו ית', שמות וספירות?

איהו יתרץ ליה, האי תמונה חזינא, דהא כתיב, ותמונת ה' יביט - הוא יתרץ לו, שתמונה זו ראיתי, כעין שכתוב: "ותמונת ה' יביט". שפירושו, ספירת המלכות, שבה משתרשים כל העולמות והנשמות, להיותה שורש כל הכלים. ובסוד המקבלים ממנה, שמחויבים להשיג הכלים ממנה, הרי נבחנת להם כתמונה, שעליה נאמר: "ותמונת ה' יביט". כמו שמבאר והולך.

ואפילו האי תמונה, לית ליה באתריה, אלא כד נחית לאמלכא על בריין, ויתפשט עלייהו, ויתחזי לון לכל חד, כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון, והאי איהו, וביד הנביאים אדמה - ואפילו תמונה זו, שאנו מכנים בספירת המלכות, אין זו במקומה כלפי עצמה ח"ו, אלא רק כשאור המלכות, יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם. דהיינו, רק בבחינת המקבלים, ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה. וזה הוא שכתוב: "וביד הנביאים אדמה".

ובגין דא יימא איהו, אע"ג דאנא אדמה לכו בדיוקנייכו, אל מי תדמיוני ואשוה - ומשום זה, יאמר להם הקב"ה: "אע"פ, שאני מתדמה לכם, בצורות שלכם, דהיינו בחזיון ודמיון, עכ"ז, ואל מי תדמיוני ואשוה".

דהא קדם, דברא קוב"ה דיוקנא בעלמא, וצייר צורה, הוה הוא יחידאי, בלא צורה ודמיון - שהרי, קודם שברא הקב"ה תמונה בעולם, ומטרם שצייר צורה, היה הקב"ה יחיד בעולם, בלא צורה ודמיון.

ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה, דאיהו לבר מדיוקנא, אסור למעבד ליה צורה ודיוקנא בעלמא, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו בשמא קדישא, ולא בשום אות ונקודה בעלמא, והאי איהו, כי לא ראיתם כל תמונה - ומי שמשיגו ית' קודם מדרגת בריאה, שהיא בינה, שהוא ית' שם מחוץ לכל תמונה, אסור לדמות לו שם, צורה ותמונה בעולם, לא באות ה' ולא באות י', ואפילו לקרא אותו בשם הויה הקדוש, או באיזה אות ונקודה.

וזה שאומר הכתוב: "כי לא ראיתם כל תמונה". כלומר, שהכתוב "כי לא ראיתם כל תמונה", קאי על הזוכים להשיגו, למעלה ממדרגת הבריאה, שהיא בינה. כי בב' הספירות, כתר חכמה, אין שם בחינת צורה ודמיון כלל, שפירושו, כלים וגבולים, כנ"ל באות י"ח. ותחילת הכלים, מתחילים מספירת הבינה ולמטה. ולכן, כל הרמזים באותיות, או נקודות, או שמות הקדושים, אינם אלא מבינה ולמטה בלבד. וגם לא במקומם של הספירות עצמן, אלא כלפי המקבלים בלבד, כנ"ל אצל ספירת המלכות".

אות ל"ו

"(ולכאורה, נמצא בדבריהם, כעין סתירה. שהרי, מקודם לכן, אמרו, שרק מספירת המלכות, נמשכות הצורות אל המקבלים, שאומר אלא כד נחית לאמלכא על בריין וכו', שז"ס וביד נביאים אדמה. וכאן אומר שמבריאה ולמטה, דהיינו, מבינה ולמטה, נמשכות הצורות אל המקבלים.

והענין הוא, כי באמת, אין צורה ותמונה נמשכת, אלא מבחי"ד, שהיא המלכות. וממנה נמשכים הכלים, במקום המקבלים. ולא כלום מט' ספירות ראשונות, שהן כתר חכמה בינה תפארת, כמו שנתבאר בפתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ח.

אלא, בעולם התיקון, נעשה שיתוף מדת הרחמים בדין, שפירושו, שהעלה ספירת המלכות, הנבחנת למדת הדין, והביאה תוך ספירת הבינה, הנבחנת למדת הרחמים, כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה, אות נ"ח. ולפיכך, מאז ואילך, נשרשו הכלים של המלכות בספירת הבינה, כמו שאומר כאן.

באופן, שהזהר מתחיל לדבר, משורש האמיתי של התמונות, שהן הכלים. ואומר, שהן במלכות. ואח"כ אומר, שהן בבריאה, היינו מכח השיתוף, שנעשה לתיקון העולם. וכן אמרו חז"ל: "מתחילה ברא הקב"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמה מדת הרחמים".

ודע, שהע"ס כח"ב תו"מ, יש להן כינוים רבים בספר הזהר. דהיינו, לפי הוראותיהן המרובות. וכשהן מכונות בשם "כתר", "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", - תהיה הוראתן להבחין, בין כלים דפנים, הנקראים "כתר" ו"אצילות", דהיינו "כתר" ו"חכמה", לבין כלים דאחורים, הנקראים "בריאה", "יצירה" ו"עשיה", דהיינו "בינה", "תפארת" ו"מלכות".

אשר הבחן הזה, יצא בהם, מכח השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים, כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה, באות קפ"ג. ומשום שהזהר, רוצה לרמז, ענין השיתוף של המלכות בבינה, לכן מכנה הזהר, לספירה הבינה בשם בריאה. כי מקודם שנעשה השיתוף הזה, לא היתה תמונה וצורה בבינה, ואפילו כלפי המקבלים, אלא רק במלכות לבדה).

הוא מסובב לנו קצת את העניינים כדי שנסכים לשינויי הלשון שיש בזוהר ובכלל בכתבי מקובלים. אבל לא זה החשוב, הוא כבר ירד מכל ההסבר של תפיסת המציאות. הוא לא יכול להסביר יותר, זה הכול תלוי בהתפתחות הכלים של הקורא, של האדם.

שאלה: מה זה "שברון לב"?

הלב שבור?

תלמיד: לא יודע מה זה.

כמו שאומרים, "אין שלם מלב שבור"?

תלמיד: אומרים.

כן. שהנברא לא מסכים עם הבורא. לא בלב שלם.

תלמיד: צריך שיהיה איזה קשר כדי שלא יסכימו.

טוב, זה כבר לא שייך, בשביל מה לך עכשיו להיכנס לזה?

תלמיד: כי רק בלב שבור אתה יכול לגלות את אותו הכוח.

אולי כתוב באיזה מקום ואז אנחנו צריכים להיכנס לעניין הזה. [מיותר] סתם לקחת איזה משפט ולהתחיל עכשיו לברר אותו.

אות ל"ז

"וממשיך שם: אבל בתר דעביד, האי דיוקנא, דמרכבה דאדם עלאה, נחית תמן ואתקרי הוי"ה. בגין דישתמודעון ליה, במדות דיליה, בכל מדה ומדה - אבל לאחר שעשה, אותה הצורה, של המרכבה דאדם העליון, ירד ונתלבש שם. והוא נקרא בו, בצורת ד' אותיות הוי"ה, דהיינו הע"ס, כח"ב תו"מ. כי קוצו של הי' הוא כתר, י' היא חכמה, ה' היא בינה, ו' היא תפארת, ה' אחרונה היא מלכות. בכדי שישיגו אותו ית', בדרך מדותיו, דהיינו הספירות, ובכל מדה ומדה שבו".

זאת אומרת, לפי השתוות הצורה. אם אנחנו בונים בתוכנו דמות הבורא זה נקרא שאנחנו משיגים אותו, אבל לפי מה שאנחנו בונים. זאת אומרת, אנחנו בעצמנו בתוכנו מרכיבים איזו מערכת, ולמערכת אנחנו קוראים "בו-רא", "בוא וראה". רק בצורה כזאת אפשר להשיג.

אות ל"ח

"ביאור הדברים: כי מבריאה ואילך, דהיינו מבינה, אחר שנשתתפה במדת הדין, שהיא מלכות, נמשכות התמונות והצורות אל המקבלים, שהן הנשמות. ולא ח"ו במקומה עצמה, אלא רק במקום המקבלים, כנ"ל. ואומר, שעשה אז, צורת המרכבה של אדם העליון, וירד ונתלבש בצורת אדם הזה.

כלומר, כי כל צורתו, של גופו, של אדם, בתרי"ג הכלים, אשר לו, נמשכים מן הכלים של הנשמה. כי יש להנשמה תרי"ג כלים, המכונים רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים, הנחלקים לה' חלוקות, ע"פ ד' אותיות הויה וקוצו של יוד:

א. הראש שלה, הוא בחינת כתר,

ב. ומפה עד החזה, הוא חכמה,

ג. ומחזה עד הטבור, הוא בינה,

ד. ומטבור עד סיום רגלין, הוא ב' הספירות תפארת ומלכות.

וכן התורה, בכללה, נבחנת בסוד פרצוף אדם, שה"ס רמ"ח מצות עשה, כנגד רמ"ח אברים, ושס"ה מצות לא תעשה, כנגד שס"ה גידין." באותן עשר הספירות, כמו שהוא מחלק. "ויש בה ה' חלוקות, שה"ס ה' חומשי תורה. וזהו המכונה דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה, דהיינו אדם דבריאה, שהוא בינה, שממנה מתחילים אלו הכלים, להמשך במקומם של הנשמות.

ומכונה "אדם העליון". כי יש ג' בחינות אדם בספירות, דהיינו:

א. אדם דבריאה,

ב. אדם דיצירה,

ג. אדם דעשיה.

אמנם, בכתר וחכמה, אין שום תמונה כלל, שיתכן לכנותה באיזה אות ונקודה, או בד' אותיות הוי"ה, כנ"ל, ולפי שמדבר כאן, מעולם הבריאה. לפיכך מדייק לומר אדם עלאה. אמנם, תזכור תמיד דברי הזהר, שאין תמונות הללו, במקומן של הספירות, בינה ות"ת ומלכות, אלא רק במקומם של המקבלים. אלא, משום שאלו הספירות, משפיעים הכלים ולבושים ההם, בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה, בכדי שהנשמות ישיגו אותו, על ידי האור, הנמשך להם, במדה וגבול, ע"פ תרי"ג האברים שלהם, לכן אנו מכנים גם למשפיעים, בשם "אדם". אמנם שם, הם רק בבחינת צבע לבן, כנ"ל באות ח', עש"ה". זאת אומרת יש לך פנימיות, שזה אדם שמחולק לפי אותם החלקים כמו הכלים, הה-ו-י-ה, והאדם מתלבש בתוך הה-ו-י-ה. חלק למעלה, חלק למטה, רמ"ח, שס"ה וכן הלאה, אלה החלקים האלה בנשמה.

שאלה: איך אני צריך להבין את זה שיש כלים על מנת להשפיע ועל מנת לקבל?

הוא אומר לך שישנן עשר ספירות, ה-ו-י-ה. הה-ו-י-ה זאת מתחלקת וסך הכול היא הופכת להיות למציאות גדולה, והמציאות הזאת כולה נקראת "אדם" לפי מצבה הסופי, והמציאות הזאת, המערכת הזאת צריכה להידמות לבורא. המציאות הזאת זה כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, חמישה חלקים.

לכן האור שמתלבש בתוך חמשת החלקים נקרא "חמישה חומשי תורה". בחלקים האלה יש לך כלים דקבלה, כלים דהשפעה, גלגלתא עיניים ואח"פ. העיקר זה בריאה, יצירה, עשיה, שם זה כלים דקבלה שאותם צריכים לתקן. לכן יש לך כלים דגלגלתא עיניים, כלים דאח"פ.

ועוד ועוד, מה שכל הזמן למדנו.

תלמיד: פשוט אין שפה, אפשר להגיד ספירות ואפשר להגיד איברים, גידים, זאת שפה אחרת.

מה זה חשוב? למדנו גם ב"בית שער הכוונות" גם מוחא, עצמות, גידים, בשר ועור. שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. מה ההבדל? זה בכל זאת חמישה כלים.

תלמיד: מה ההבדל בין שס"ה לרמ"ח?

למעלה מחזה ולמטה מחזה. רמ"ח איברים למעלה מחזה, שס"ה גידים למטה מחזה. כלים דהשפעה וכלים דקבלה. מצוות "תעשה" ומצוות "לא תעשה".

תלמיד: "לא תעשה" זה כאילו לא להשתמש בהם?

לא, אפשר להשתמש בהם, רק בלקבל על מנת להשפיע. זה כלים כבדים, רצון לקבל. כשמקבלים על מנת להשפיע, זה לא פשוט. אבל כלים דרמ"ח, זה כלים ששייכים לכתר, חכמה וג"ר דבינה, אין שם עדיין שום רצון לקבל בפועל, הכול רק אור חסדים.

שאלה: לגבי כלים דקבלה. לא ברור איך ברוחניות יש כלים דקבלה. בעולם הזה זה לא נקרא כלים דקבלה מה שיש לנו?

מה זה, "בעולם הזה"? אנחנו לא מדברים כאן על העולם הזה.

תלמיד: המציאות שאני רואה זה כלים בכלל או זה לא כלים?

המדומה.

תלמיד: המדומה. זאת אומרת זה בכלל לא כלים עדיין.

לא. לא מתייחסים אליה. זה הקיום הגופני, החלבוני אתה יכול להגיד, מה שאתה רוצה, העולם המדומה, לא בו אנחנו צריכים לעשות תיקונים. אלא בקשר בין, תגיד בני אדם, אבל שאתה מתחיל לעבוד עליהם אתה רואה שזה לא בני אדם שאתה מקשר אלא רצון לקבל שמתגלה בהם.

תלמיד: קשר בין בני אדם יוצר כלים?

כן.

תלמיד: אז רק קשר בין בני אדם זה כלים.

במידה שאתה מתחיל לעסוק בהתקשרות נגיד בתוך העשירייה, אז מתגלים לך כלים שבורים. לפני זה, לא.

הכלים השבורים זה כלים שהם מתנגדים לחיבור. במידה שאתה הולך לחבר ביניהם, אז אתה מתחיל לראות את הטבע האמיתי שלך, שזה האגו. לפני זה, זה לא אגו. לפני כן זו סתם בהמיות, מה שקורה בכל העולם. לכן, על זה כתוב "כולם כבהמות נדמו.". רק שאתה ממש הולך לחבר בין כולם ברצון לקבל המכוון לבורא, כאן אתה מתחיל לראות עד כמה שאתה לא רוצה, עד כמה שאתה בורח מזה וכן הלאה. מתגלה לך הטבע האמיתי.

תלמיד: ההתנגדות לחיבור שמתגלה זה נקרא "כלים דקבלה", או שגם זה לא כלים דקבלה?

התנגדות לחיבור שמתגלה זה כבר הכלים השבורים.

תלמיד: הכלים השבורים זה לא כלים דקבלה?

כן, דקבלה. אבל הם עדיין כאלו שהם מאוד קטנים, מאוד זכים.

תלמיד: אז מה ההבדל בין הכלים השבורים שמתגלים לכלים בבי"ע שהם נקראים "כלים דקבלה"?

שאתה עוד לא נמצא ברמה הזאת של החיבור שמתגלים לך כלים של עולמות בי"ע. אתה עדיין מגלה התנגדות לחיבור בכלל, כללי. זאת אומרת, עוד לפני שאתה נכנס לעולמות בי"ע.

תלמיד: מה שאני לא מצליח לתפוס בכלים דקבלה שברוחניות, שאם זו כבר רוחניות, אז איך אין שם השפעה?

איזו רוחניות? זו עדיין התנגדות לחיבור.

תלמיד: בעולמות בי"ע אין רוחניות?

ודאי שכן. אבל אתה עוד לא נמצא בזה, כי בי"ע זה כבר עם המסך.

תלמיד: ברור, אבל אני שואל על העיקרון. בבי"ע יש כלים דקבלה, אבל יש יכולת השפעה שם או שזה רק כלים קבלה?

בבי"ע קודם כל מתגלים לך כלים דהשפעה שאתה מתקן, ואחר כך, כשאתה רוצה לעבוד עם כלים דקבלה בעל מנת להשפיע, אתה כבר מעלה את עצמך לאצילות.

תלמיד: אז רוחניות מתחילה בבי"ע או שהיא מתחילה באצילות? איפה אדם מתחיל להשפיע?

להשפיע בבי"ע, לקבל על מנת להשפיע באצילות.

שאלה: במה אנחנו עוזרים לאחרים להתקדם לאותו כלי מתוקן? האם זה בתפילה שלנו, או במאמץ לצייר את תפיסת המציאות הנכונה?

אנחנו מפיצים את חכמת הקבלה כשיטת התיקון, שהעולם ללא חיבור שחכמת הקבלה מדברת עליו, הוא מתקדם שוב לפיצוץ, למשבר שהוא מאוד מאוד לא רצוי.

תלמיד: האם זה בתפילה שלנו או במאמץ לצייר תפיסת מציאות נכונה?

אנחנו לא מביאים לעולם תפיסת מציאות נכונה. זה רחוק מהם, והם בכלל לא מודאגים מזה. אנחנו מביאים לעולם שיטת הצלה מהצרות שכבר מתגלות לעולם, ואנחנו אומרים שעל ידי חיבור אנחנו יכולים להפוך את הרע לטוב. שבמקום צרות אנחנו נוכל לעבור אותן לפחות בצורה יותר רגועה, שקטה, בפחות מכות. זה הכול, זה ההסבר שלנו, לא צריך יותר. אל תתחיל לדבר איתם על העולם העליון, על כל מיני דברים שהם משיגים, צורת הנשמה. אלה דברים שלא כדאי להתחיל איתם כי הם רחוקים מזה.

שאלה: האם כל אחד מאיתנו מהווה מיני תבנית של אדם הראשון וכל הכלים נמצאים בתוכו?

לא. כל עשירייה היא כך. כל עשירייה זה מיני תבנית דאדם הראשון. ואז בקנה מידה יותר ויותר אנחנו מתחברים ומתחברים בינינו עד אדם הראשון השלם. לכן זה נקרא "גמר תיקון השלם". אבל להתחיל מהדברים הקטנים האלו.

זאת אומרת, אדם הראשון בממדים קטנים, כבכל עשירייה. אבל כשאנחנו מגלים בעשירייה אנחנו יכולים לגלות שם ממש את כל הפרטים שישנם גם בכלי הכללי. כך לומדים מההדגמה הקטנה לתמונה השלמה.

שאלה: אפשר לשאול איך העשירייה פועלת על המראה המרטשת?

לא. אני רק יכול להגיד לך שבמידה שאנחנו מתקרבים יחד להיות בעשירייה ממש, ומתחילים לראות את עצמנו ששייכים לאחד, אז תפיסת המציאות שלנו משתנה. יותר בפרטות תראו רק מתוך הניסיון, מתוך הגילוי. אבל שם בחיבור שלנו במרכז העשירייה אנחנו נגלה עד כמה תפיסת המציאות הזאת שלנו הזאת היא שקרית, ואיך אנחנו מגיעים למציאות האמיתית, כי אנחנו מרכיבים את הה-ו-י-ה בקשר בינינו, ואז אנחנו רואים את האמת.

שאלה: לעשירייה יש תפיסת מציאות משותפת?

כן.

תלמיד: מה משותף?

כל הזמן. וכל הזמן, כולם כולם רוצים לחבר את תפיסת המציאות האחת יותר ויותר. וכל פעם זה משתנה, וכל פעם עושים תיקון.

תלמיד: והפרטים שבעשירייה, לכל אחד גם יש תפיסת מציאות משלו בנוסף למשותפת?

רק כסטייה מהתפיסה המשותפת שכל פעם מתגלה בכל אחד, ואז כל פעם, כל אחד ואחד עובד כדי להשלים, להצליב את עצמו עם האחרים.

תלמיד: הסטייה שלי מתפיסת המציאות הפרטית שלי היא שייכת לתפיסת המציאות המשותפת של העשירייה?

כן.

תלמיד: ומה זו תפיסת מציאות משותפת של העשירייה? מה התפיסה?

ה-ו-י-ה.

תלמיד: שזה אומר?

תגלו מה שזה אומר. זה אומר שאתם צריכים לגלות את הקשר האחד, ובקשר האחד צורה אחת, כוח אחד עליון שפועל על כולם כאחד.

קריין: עמ' 114, טור ב' למטה, אות ל"ט.

אות ל"ט

"ולא יוקשה לך: הרי ד' אותיות הויה וקוצו של יוד, הן ה' כלים, כנ"ל. כי הכלים מכונים תמיד "אותיות". והן סוד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, כנ"ל. הרי מפורש, שיש כלים גם בכתר וחכמה, שעליהם רומזים קש"י והיוד דהויה.

והענין הוא, כי מה שאומר, התמונות והמדות, שהן הכלים, מתחילות מבריאה ולמטה, דהיינו בג' הספירות, בינה, ת"ת ומלכות בלבד, ולא בכו"ח, היינו מבחינת מהותן של הספירות.

אמנם נודע, שהספירות נכללות זו מזו, ויש ע"ס, כח"ב תו"מ בכתר. וכן כח"ב תו"מ בחכמה. וכן כח"ב תו"מ בבינה. וכן בת"ת, וכן במלכות. ולפי"ז נמצא, שבכל אחת מה' הספירות, כח"ב תו"מ, נמצאות ג' הספירות, בינה ותפארת ומלכות, שמהן באים הכלים.

ובזה תבין:

שקוצו של יוד, שה"ס הכלים דכתר, יורה על בינה ותו"מ, הנכללים בכתר.

והי' דהויה, שהיא כלי דחכמה, יורה על בינה ותו"מ, הנכללים בחכמה.

באופן, שבחינת כתר וחכמה, הנכללים אפילו בבינה וזו"ן, אין להם בחינת כלים. ובחינת בינה ותו"מ, הנכללים אפילו בכתר חכמה, נוהג גם בהם כלים.

ומבחינה זו, יש באמת, ה' בחינות אדם: כי הבינה ותו"מ, שבכל ה' הספירות, משפיעים בסוד מרכבה דאדם. ולפיכך:

א. יש אדם מבחינת כתר, ונקרא אדם קדמון.

ב. ויש אדם מבחינת חכמה, ונקרא אדם דאצילות.

ג. ואדם מבחינת בינה, ונקרא אדם דבריאה.

ד. ואדם מבחינת תפארת, ונקרא אדם דיצירה.

ה. ואדם מבחינת מלכות, ונקרא אדם דעשיה."

הוא סך הכול מחלק לנו את כל החמישה עולמות לחמישה צורות אדם.

אות מ'

"וקרא: אל, אלקים, שדי, צבאות, אהיה. בגין דישתמודעון ליה, בכל מדה ומדה, איך יתנהג עלמא בחסד וגבורה, לפי עובדיהון דבני נשא - וקרא עצמו בשמות: "אל", "אלקים", "שדי", "צבאות", "אהי"ה". בכדי שיכירו אותו ית', בכל מדה ומדה שבו. כי עשרה שמות שבתורה, שאינם נמחקים, ה"ס עשר הספירות, כמ"ש בזהר ויקרא, אות קס"ח:

א. ספירת הכתר נקראת אהי',

ב. ספירת החכמה נקראת יה',

ג. ספירת הבינה נקראת הוי"ה בניקוד אלקים,

ד. ספירת החסד נקראת אל,

ה. ספירת הגבורה נקראת אלקים ,

ו. ספירת ת"ת נקראת הוי"ה,

ז. ב' הספירות, נצח והוד, נקראות צבאות,

ח. ספירת היסוד נקראת אל חי,

ט. ספירת המלכות נקראת אדנ"י."

כן. זה פשוט, השמות האלה. זו סך הכול "הקדמה לספר הזוהר", אחת מההקדמות, וב"זוהר" כך משתמשים בהם.

אות מ"א

"דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין, איך ישתמודעון ליה, ואיך יתקיים, מלא כל הארץ כבודו - ואם לא היה מתפשט אורו ית', על כל הבריות, על ידי שנתלבש כביכול, באלו הספירות הקדושות, איך היו הבריות, זוכות להכיר אותו ית', ואיך היה מקוים הכתוב "מלא כל הארץ כבודו"? זאת אומרת, הספירות זה המקשר בין הבורא לנבראים "פירוש, שבזה מתרץ את החפץ האלקי, להראות אל הנשמות, כמו שבו עצמו היה, אלו השינוים שבהספירות. שהוא, בכדי ליתן מקום, להנשמות, להכרה והשגה מספקת בו ית'. כי אז יקוים הכתוב: "מלא כל הארץ כבודו". דהיינו, כמו שאמרנו לעיל, באות ל"ג, ע"ש."

אות מ"ב

"ווי ליה, מאן דישוה ליה לשום מדה, ואפילו מאלין מדות דיליה, כל שכן לבני האדם, אשר בעפר יסודם דכלים ונפסדים - ועם כל זה, ווי למי, שישוה לו ית', לאיזה מדה. כלומר, שיאמר, שהמדה נמצאת בו ית', כשהוא לעצמו. ואפילו באלו המדות הרוחניות, שהוא מתראה להנשמות, ומכל שכן במדות גשמיות, מטבע בני אדם, שיסודם מעפר, והם כלים ונפסדים.

דהיינו, כמו שאמרנו לעיל, באות ל"ד: "כי אע"פ שחפץ אלקי הוא, שהנשמות המקבלות תראינה, שהשינויים שבהן, הן במשפיע ית', עכ"ז צריך להיות ברור לנשמות, שאין בו ח"ו שום

שינוי ושום מדה, אלא הוא רק חפץ אלקי, שיתדמה להם כן, בסו"ה "וביד הנביאים אדמה."

כמו שדיברנו על המראה המלוטשת. כמו שאנחנו רואים את העולם, שהעולם בתוכנו, כך אנחנו מגלים את הבורא כביכול, אבל זה הכול בתוכנו.

"ואם ח"ו יטעו בזה, אז ווי להם, כי אבדו כרגע מהשפע האלקי. ואין צריך לומר, כלפי הטפשים, שידמו לו ית', איזה מקרה, ממקרי בשר ודם, הכלה ונפסד". עכ"ל.

וטוב למעיין, שישכיל כל ההמשך, של הזהר הזה, המבאר ענין עשר הספירות וג' העולמות בי"ע. ואין כאן המקום, להאריך יותר."

זאת ההקדמה לספר הזוהר, מבוא לספר הזוהר.

שאלה: מה זו השפעה בעולמות בי"ע?

בעולמות בי"ע השפעה היא בזה שהנשמות שנמצאות בעולמות בי"ע עולות לעולם האצילות. כי השפעה באמת, לקבל על מנת להשפיע בכמה שאפשר, אפשר רק בעולם האצילות. ולהשפיע על מנת להשפיע זה לא תיקון ולא השפעה, זה תיקון הקודם להשפעה בלבד, קטנות. ולכן כל הנשמות שנמצאות בעולמות בי"ע הן מחויבות לעלות לעולם האצילות אם הן מסוגלות להשפיע. ורק בעודן באצילות שם הן יכולות להשפיע.

תלמיד: בעשירייה יש פעולות השפעה?

בעשירייה יש פעולות השפעה מלכתחילה. אפילו כאן אתם יכולים עכשיו, במידה שאתם מוותרים על האגו כל אחד, במידה שאתם מגדילים את גדלות הבורא בעיניכם, כבר אתם נמצאים בהשפעה.

תלמיד: מה זה פעולות השפעה בעשירייה? מה הפעולות שאנחנו יכולים לעשות כדי להגיע באמת לחיבור?

עד כמה שאדם משפיל את עצמו כלפי חברים כדי להתקרב לבורא, להידמות לבורא, זה כבר פעולת השפעה. מה שאתה עושה כלפי החברים, אתה בסופו של דבר פועל כלפי הבורא.

תלמיד: מה זה להשפיל את עצמך כלפי החברים כדי להגיע למידות החיבור?

לתת לך דוגמאות?

תלמיד: כן, דוגמאות, איך נעשה את זה בעבודה שלנו, איך נתקדם באמת לפעולות השפעה בעשירייה, נתקדם לחיבור האמיתי.

אני לוקח על עצמי כל מיני התחייבויות, שאני אראה את עצמי לאחרים, לחברים שלי בעשירייה כאדם השרוף לחיבור, וכול הזמן דואג לחיבור, וכול הזמן מראה להם דוגמה איך אדם שרוצה להגיע לחיבור צריך להראות, וכולי. אין לנו חוץ מחיבור, דיברנו על זה? דיברנו.

תלמיד: אני שואל איזה פעולות השפעה צריכים לעשות, איך באמת נגיע לזה?

אין פעולות השפעה חוץ מזה שאני בסופו של דבר מתפלל עבור החברים. זאת פעולת ההשפעה האמיתית, כי רק על ידי זה אני יכול להטיב לעשירייה שלי. רק מתוך שאני מתפלל, פונה לבורא עבורם שיחבר בין כולם ויראה לנו את הצורה הנכונה של העבודה דלהשפיע. רק על ידי בקשה.

תלמיד: איך להגיע לתפילה הזאת?

לזה יש תפילה לפני התפילה. אם כולם מחזיקים זה את זה ומעוררים על ידי קנאה, תאווה, כבוד, אם כל אחד ואחד מראה לאחרים ודואג שאחרים יהיו גם כך, אז אתם תראו עד כמה בערבות הזאת קל מאוד להשיג. לכן תפסיקו לשמוע ותתחילו לממש.

שאלה: כשאנחנו מלמדים, ולפעמים כשאנחנו לומדים, אנחנו אומרים שנשמת אדם הראשון נבראה בעולם האצילות, וכול תהליך התיקון הוא לחזור בחזרה ולתקן את נשמת אדם הראשון שנשברה. איך מסדרים את ההסבר הזה ביחס למה שהוא אומר פה שבעצם הכול קורה רק בעולמות בי"ע ובאצילות אנחנו לא משיגים שום דבר?

למה לא משיגים שום דבר?

תלמיד: ככה הוא כותב פה.

לא. נשמות עולות לאצילות, גמר התיקון זה ג"ר דאצילות. אריך אנפין דאצילות זה מקום של גמר התיקון.

תלמיד: ומה זה אומר שנשמת אדם הראשון נבראה בעולם האצילות? איך אפשר להסביר את זה ביחס למה שהוא כותב פה? את סיום התהליך אני מבין, אתה אומר שהנשמות של בי"ע עולות לאצילות, אז דרך בי"ע הן משיגות את אצילות, לא את אצילות עצמו. אבל עוד לפני שהכול מתחיל הוא אומר שנשמת אדם ראשון נבראה בעולם האצילות.

כי הוא גלגלתא ועיניים, הוא כלים דהשפעה, הוא נולד מהול אז הוא נמצא באצילות. אצילות זה גלגלתא ועיניים. עולמות בריאה, יצירה עשיה זה אוזן, חוטם, פה, אח"פ. לכן אדם הראשון נולד בעולם האצילות, נולד מהול ללא שום קשר לעולמות בי"ע. וכשרצה לצרף לעצמו את הכלים דקבלה, כשרצה ללכת על גמר התיקון, אז נשבר, וכלים דקבלה נכנסו לכל גלגלתאות ועיניים שלו וכול הכלים האלו נשברו. נשבר הקשר בין כל הכלים האלו ואנחנו צריכים לתקן.

שאלה: כשאנחנו מתקנים את נשמת אדם הראשון שנשברה, למה לא משיגים את עולם האצילות כמו שהוא, את נשמת אדם הראשון בעולם האצילות?

אנחנו אף עולם לא משיגים. אנחנו משיגים כל דבר דרך הנשמות.

תלמיד: את זה הבנתי ממה שהוא כותב פה. אבל אני שואל, בגמר התיקון, כשכול חלקי הנשמה השבורים מתחברים יחד שוב, למה עדיין ההשגה היא מתוך עולמות בי"ע ולא מאצילות עצמו?

אני לא יודע מה שקורה ממש בגמר התיקון, על זה לא כתוב. זה תיקון על המלכות עצמה, לא שהיא קשורה לכלים דהשפעה, אלא על המלכות עצמה. על זה לא כתוב. זה רב פעלים מקבציאל, זה איזשהו אור עליון שמזדווג על המסך שעומד בבחינה ד' עצמה, ואז ודאי שהאור העליון הזה פועל מקצה לקצה. כבר לא עולם האצילות. אנחנו צריכים להגיע לג"ר דאצילות, אבל בעצם בזיווג רב פעלים מקבציאל מתחברים כל הכלים של כל העולמות לה-ו-י-ה אחת, שהיא חוזרת לה-ו-י-ה שבאינסוף, כמו לפני צמצום א'. ושם מתגלה אור אחד, וכלי אחד, וה' אחד וכן הלאה. כתוב על זה, אבל לא שמפורט מדי.

שאלה: באותיות האחרונות כתוב, שנוצרות באדם תמונות של הבורא שהולכות ומתפתחות, משתנות, ונדמה לו שהשינויים הם בבורא עצמו. אז כן יש בעבודה הרוחנית הזאת ליצור תמונה פנימית של הבורא.

האדם הוא בעצמו מתחיל להידמות לה-ו-י-ה, ואז בו, באדם זה מתראה.

תלמיד: אז מה זה אומר נגיד "לא תעשו לכם פסל וכול תמונה". מתי מותר שיהיה ציור פנימי של הבורא, מתי אסור?

לא שמותר או אסור. אם אדם מסדר את עצמו שהוא נבנה כך, אז נבנה כך. כשהוא בעצמו נמצא בה-ו-י-ה, בעשר ספירות אז "ויהי שם ה' עליך".

תלמיד: אז מה זה "לא תעשו לכם פסל וכל תמונה?¹

זה לא פסל, באמת כך אתה משיג, עשר ספירות במילוי מסוים וכל הה-ו-י-ה. מאיפה הם כותבים על כל ההוויות, המילויים מה שיש בהם? מתוך ההשגה.

תלמיד: אז מה זה האיסור הזה? מה אסור לעשות?

אסור לעשות, שאם אתה לא משיג אז אסור לך. רק מתוך ההשגה.

תלמיד: אם אני לא משיג, אני לא משיג. מה זה נקרא אסור לי?

שאסור לך אז לדמיין.

תלמיד: אנחנו גם אומרים שלא משיגים את הבורא אלא את גדלותו. זה מבלבל עוד הפעם.

זה נעלם. אתה צריך לחפש את זה. דיברנו על זה גם אתמול, גם שלשום, בכמה הימים האחרונים, שאנחנו מתמלאים לא מזה שאני משיג את הנאהב, אלא מזה שאני משיג את ההשתוקקות שלי אליו.

תתעמק בזה וזהו. תראה מה שכתוב, צריכים להשקיע ולגלות. אצל רב"ש לא הייתם שומעים אפילו אחוז אחד ממה שאתם שומעים כאן. זה ממש רק עוצר אתכם.

שאלה: אם אפשר להרחיב בקשר לעניין קנאה, תאווה וכבוד.

לא, אין להרחיב על שום דבר. אתם צריכים ללכת לדברים שאנחנו כבר למדנו ולחזור על זה כמה פעמים. ואחרי זה תבוא ותגיד כתוב כך וכך, אני שואל כך וכך. רק בצורה כזאת אני מקבל שאלות. אי אפשר להיות כל הזמן בכיתה א', אתם ככה לא תלמדו שום דבר.

תשתדל, ואני מחכה לשאלה.

(סוף השיעור)

---

1. "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ." ספר שמות פרק כ', פסוק ג'.↩