שיעור הקבלה היומי15 יולי 2018(בוקר)
שיעור בנושא "רק התפילה לבורא יכולה לעזור" (הכנה לכנס באיטליה 2018)
15 יולי 2018
שיעור בוקר 15.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באיטליה
שיעור מס' 3 בנושא – רק התפילה יכולה לעזור
כתוב בהרבה מקומות, למדנו את זה, דיברנו על זה הרבה, שרק על ידי המ"ן כמו שאנחנו לומדים שהתחתון מעלה לעליון, בזה הוא זוכה למ"ד מלמעלה מהעליון שזה נקרא "מאור המחזיר למוטב", והוא מביא כוח המסך, כוח ההתנגדות לרצון לקבל, ואז התחתון יכול להתעלות מעל הרצון לקבל שלו ולהחזיק את עצמו למעלה מהדעת, למעלה מהרצון לקבל.
לכן כל העבודה שלנו היא בעצם בתפילה, כי כל התיקונים הם רק על ידי התפילה כמו שאנחנו לומדים בתע"ס ובכל המקומות המקובלים, וזה רק על ידי העלאת מ"ן. זה הקשר היחידי בין התחתון לעליון ומהעליון לתחתון יש הרבה קשרים שהעליון משפיע עלינו דרך "האורות המקיפים", דרך "האורות הפנימיים", לעליון יש כבר הרבה דרכים. אבל לנו, כדי לגשת לעליון, לנגוע בעליון, לפנות לעליון, ישנה רק דרך אחת, העלאת החיסרון. מה אני רוצה. והעליון שומע כל תפילת פה של התחתון, אבל מגיב בהתאם למה הוא החיסרון, מהי התפילה.
וכאן ודאי שאנחנו יכולים להעלות חסרונות שונים, אבל מ"ן לא נקרא חסרונות שונים, אלא שכל דבר שאנחנו מעלים, אנחנו פועלים בעצם בתוך הכלי השלם שהוא שבור בתוכו והבורא נמצא בתוכו למרות שהוא נסתר. ואנחנו פועלים זה על זה ועל הבורא, על האור הפנימי שנמצא בתוך הכלי. אמנם הוא מאיר לנו בבחינת האור המקיף, זאת אומרת שאנחנו לא מבינים, לא מרגישים בצורה ישירה את השפעתו אלא רק כתוצאות ממנו, אם אנחנו בכלל מגיבים לזה, מגלים את זה. זה תלוי במידת התקדמות הנברא לבורא.
אבל תמיד בכל רגע ורגע יש לנו "עלית התפילה", מה שהרצון רוצה זה תמיד מורגש בעליון, באור. לא חשוב איזה רצונות הם, טובים, רעים, כלפי מה ומי, אין דבר, אנחנו למרות ששבורים, מה ששבור זה הקשר הטוב בינינו ובמידה הזאת בינינו לבורא, אבל הקשר הוא נמצא. ואמנם הוא נסתר מאתנו אבל כלפי הבורא אנחנו נמצאים בקשר בינינו ובקשר עמו, למרות שהקשר הזה הוא שבור.
אז אנחנו צריכים קודם כל לראות איך אנחנו נזהרים מלהפעיל את הרצונות שלנו הלא כל כך נכונים, טובים, מועילים להתקדמות למטרת הבריאה, וזה לא תלוי אם אני פותח פה או לא פותח פה, זה תלוי בתיקון הלב, כי הבורא מרגיש את הלבבות שלנו, ומרגיש אותם לפני שהאדם מתחיל לשלוט על הלב שלו. וגם אנחנו משפיעים זה על זה מתוך הלב שלנו ועוד לפני שאני בכלל מודע למה שיש לי בלב, אני כבר קשור עם כולם ואני תלוי בכולם והם תלויים בי.
ולכן יש כאן הרבה מאוד שאלות ויש מה לתקן. אבל את התמונה הזאת שאנחנו כולנו קשורים בלבבות ושאנחנו כולנו משפיעים במחשבות שלנו על ידי הרצונות והמחשבות שלנו זה על זה, וכולנו משפיעים על הבורא שהוא ממלא אותנו ואז מרגיש עד כמה שאנחנו נמצאים בינינו ביחסים פחות או יותר טובים, ובהתאם לזה הוא נמצא איתנו בהכרח יותר קרוב, יותר רחוק, זה בהתאם ליחס בינינו לפי חוק השתוות הצורה.
לכן צריכים לעורר את התמונה הזאת שהקשר בינינו קיים וקבוע רק נסתר מאתנו, ההסתרה היא רק כלפינו, ולפי הקשר בינינו, הבורא נמצא בתוך הקשר הזה ואנחנו מסתירים אותו או מתקרבים כדי לגלות אותו. זה המצב.
סדנה
דברו ביניכם על המצב האמיתי שבו נמצאים הנבראים בקשר ההכרחי ביניהם, עוד לפני שהם מבינים ומודעים באיזה קשר הם נמצאים ביניהם, ואז הבורא שנמצא ביניהם, באיזו מידת הגילוי או ההסתרה הוא נמצא אתם?
*
אם אנחנו לא מתוקנים, הבורא משפיע דרכנו דרך האגו שלנו זה על זה ואנחנו נמצאים בהשפעת אין עוד מלבדו, רק שההשפעה הזאת עוברת דרך האגו שלנו, וכך אנחנו משפיעים זה על זה.
אם אנחנו מתוקנים במשהו כמו שגם דיברנו אתמול, שאנחנו מביאים את עצמנו לאפס, למצב הכי בטוח, תחתון, בתחתית הסולם, ולא דורשים ולא רוצים יותר, אז בורא גם משפיע דרכנו זה על זה ועומד מאחורינו. אם על ידי המאור מחזיר למוטב אנחנו כבר מגיעים אפילו לאילו מצבים בסולם, אז הבורא גם משפיע דרכנו כי תיקן במשהו כל אחד מאתנו, וכל אחד נמצא בהשתוות עם הבורא, או חלק מאתנו, ואז משפיע דרכם, דרך התיקון שלו שעשה בכל אחד, זה על זה.
לכן אנחנו תמיד נמצאים בקשר עם הבורא ותחת השפעתו. ועד כמה שהוא משפיע עלינו זה תלוי במידת התיקון הכללי שישנו בחברה הכללית שלנו ובחברה אנושית וגם בעשירייה שלי. בבקשה דברו על זה שאין עוד מלבדו תמיד עובר דרך התיקון הפנימי של כל אחד ואחד וכך משפיע על כל אחד ועל כולנו יחד לייצב את התמונה הזאת.
*
מבחינת המערכת, מה ההבדל בין שאני פונה ישירות לבורא או שאני דרך החברים פונה לבורא? אם אני פונה דרך החברים לבורא עם הבעיה הפרטית שלי, אני כביכול מגביר את הבקשה שלי דרכם, או שאני פונה אליו עם הבעיה המשותפת שלנו ואז אני הופך להיות כשליח ציבור שמתפלל עבור הציבור. מה כל ההבדלים האלה בפניה לבורא? ודאי שהוא מרגיש כל חיסרון וחיסרון, מה ההבדל בין החסרונות האלה, בין החיסרון הפרטי שלי לבורא, לבין החיסרון הפרטי שלי שאני מעביר דרך העשירייה, שלי והעשירייה היא כאחד יחד, או שהחיסרון שלי בעשירייה הוא שאני לוקח את החסרונות של העשירייה ואני מעלה אותם?
*
שאלה: אפשר לחזור על ארבעה החסרונות האלה?
אולי תספרו יותר [חסרונות], אני לבד פונה לבורא. אני פונה לבורא דרך העשירייה כדי להגביר את עצמי נגיד פי עשר, זה באופן סכמתי, אני נכלל בחיסרון שבחברה, בעשירייה, ואני מעלה את החיסרון הכללי שלנו, ואני כשליח ציבור מעלה את החיסרון מהעשירייה עבור כל העשירייה.
זה לא אותו דבר להיות עם עשירייה יחד בהעלאת חיסרון או להיות כרועה המעלה מ"ן עבור כולם, אחראי עבור כולם. אז יש לנו בינתיים ארבע דרכים שאיתן יכולים לפנות לבורא.
שאלה: ועל ארבעתן אנחנו צריכים לעבוד בו זמנית או שזה בהדרגה?
לא, על זה אנחנו לא מדברים. אני שאלתי מה ההבדלים ביניהם. לא ניכנס לזה. וודאי שיש צורה בסיסית שאני, ללא ידיעתי קשור לכל האלו וזה מה שעושה את זה לצורה הבסיסית שהיא לפני ההכרה.
קריין: שיעור מספר 3 בנושא - "רק התפילה לבורא יכולה לעזור".
"אנחנו פונים אליך, ככוח היחידי שיכול לעזור לנו לנצח את היצה"ר, כדי שנידבק בך."
סדנה
איך אנחנו מגיעים קודם כל למצב, לפני שאנחנו מדברים על תפילה כן או לא, שאנחנו מרגישים שיש לנו למי לפנות, שהוא מוכן לענות, שבכוחו לעזור, שבאמת התפילה שלנו מגיעה אליו? איך נרגיש זאת? איך נאמין לפני שאנחנו מקבלים ממנו איזו תגובה ברורה, שזה כך קורה בפנייה אליו ובתשובה ממנו? איך אנחנו מתארגנים לתפילה כך שתהיה לנו אמונה ברורה, חזקה שיש לנו למי לפנות, עם מה לפנות, שיש לנו ממי לקבל, ואיפה לקבל את הדברים? איפה אנחנו צריכים לראות, אם כן בכלל, את התשובה מהבורא, ואיך זה עשוי להתגלות בנו? איך אנחנו מתייצבים לפני העלאת הבקשה מאיתנו?
למה התפילה שלנו, הפנייה שלנו נקראת עלייה, למה זו עלייה, באיזה מובן זו עלייה? ולמה ממנו אלינו זה נקרא ירידה, ירידת המ"ד?
*
אם כל אחד לחוד או כולנו יחד מבקשים משהו לרצון לקבל שלנו, או שאני מבקש רע למישהו או טוב לעצמי, מה קורה אז, איך הבורא עונה על זה? דרך הכלי השבור שלנו ודאי.
*
איך אנחנו יכולים לעצור את עצמנו מבקשה רעה? רעה הכוונה לא לטובתנו, לא לפי מטרת הבריאה, שכך פועלת גם עלינו וגם על כל המציאות. איך אנחנו יכולים לעצור את עצמנו מתפילה רעה?
*
איך אנחנו שבכל רגע ורגע מבקשים משהו רע שיקרה לאחרים וגם לנו, כי זה לרצון לקבל שלנו לכן זה לרעתנו, איך אנחנו שמבקשים בכל רגע משהו שהוא רע לעצמנו, עוצרים את עצמנו לפחות מלבקש רע, ואולי להגיע לבקשה נכונה, טובה? איך עושים את זה בפועל? כי בכל רגע ורגע שעובר, במודע או שלא במודע, אני גורם רע לי ולכולם וזה חוזר גם אלי שוב.
*
בשיעור אתמול דיברנו איך אנחנו מבטלים את עצמנו בנקודת האפס, בתחתית הסולם, בכניסה לעיבור, שאדם לא מבקש בעצם שום דבר. הוא מרוצה מהמצב שבו הוא נמצא, ואין לו שום תביעה לבורא אלא רק בקשה אחת, להישאר במצב האפס כל הזמן. כי זאת נקודת הדבקות השלמה ב"אין עוד מלבדו, טוב ומיטיב". הוא מסכים להיות תמיד כשותף לבורא בכל דבר, אין לו ולא צריך מצדו שום דבר, אלא רק הסכמה בלבד.
מהי התפילה שלנו במצב כזה? האם אנחנו מבקשים משהו, טוב, רע? למה בנקודה הזאת שאנחנו מבטלים את עצמנו אנחנו מגיעים למצב שהתפילה שלנו היא רק להישאר באפס הזה, בתחתית ההר, שאין יותר ממנה בביטול, ומהמצב הזה והלאה האם אנחנו יכולים להפעיל תפילה ואיזו?
אם בהרגשה שלי אני מגיע למצב שאני לא זקוק לכלום, רק לחיבור נקודתי בבורא, אז מהנקודה הזאת של החיבור עם הבורא והלאה אני יכול לבקש עבור האחרים. אני בזה מרחיב את הדבקות שלי בבורא כי אני נעשה כמוהו. תייצבו את המצב הזה. וכל עלייה בסולם המדרגות זו תפילה עבור הזולת.
דברו יחד כולם והעיקר שתגבשו את הידיעה. איך מנקודת האפס שאני מבטל את עצמי, כמו שדיברנו אתמול בשיעור אחר הצהריים, אני אחרי זה מגיע לתפילה. הנושא היום זה תפילה. והתפילה שלי היא רק עבור הזולת, כי לעצמי החלטתי שאני נשאר באפס. ואז ככל שאני יכול לכלול את עצמי בדאגה לזולת, אני עולה בסולם המדרגות עד גמר התיקון.
*
שאלה: איך מגיעים לנקודת האפס אם כל הזמן מתעוררים בנו רצונות, והרצונות מייצרים תפילה?
צריכים לעבוד על זה. על נקודת האפס אין מה לדבר, האדם צריך לחפש אותה וכמה שיותר לשקוע בה, ואז הוא יבין מהי. זה תחילת העיבור, תחילת המגע עם העליון.
שאלה: למה בכלל דיברנו על שמאל, על הרע? גם באופן פרטי וגם בכללי.
כי אנחנו נמצאים ברע, ואם אני לא עוצר את הלב שלי אז הוא כל הזמן צועק, "תעשה רע לאחרים, תעשה לי טוב". בעצם רע לאחרים ודאי שאני יכול לגרום, ואני יכול לגרום גם רע לעצמי, וזה לא למטרה. בצורה טבעית אני כל הזמן מבקש רע. אם הרצון לקבל מתעורר ורוצה מילוי אז איך יכול להיות שלא?
תלמיד: אנחנו כל הזמן מדברים שהמגמה שלנו צריכה להיות כלפי ימין.
אם יש לך מגמה כזאת. בינתיים אם אין לך שום מגמה ואתה שוכח את זה לרגע אחד, מיד הלב שלך רוצה רע. "יצר לב האדם רע מנעוריו"1.
שאלה: כיצד לבקש מהבורא לתקן את היצר הרע?
דיברנו שישנן כביכול ארבע פניות, אני, אני דרך עשירייה, אני עם העשירייה ביחד, ואני לפני העשירייה עבור כולם. כל הפניות האלה הן לבורא. תיקון יכול להיות רק בתנאי שאנחנו נשכנע את הבורא בחיסרון שלנו שהוא חיסרון טוב, שהוא דורש באמת תיקון, היינו שאנחנו רוצים להגיע להשפעה, ולא סתם לטוב, שאני מבקש טוב ברצון לקבל שלי, שאז אני גורם רע עוד יותר לעצמי, כי אני צריך להרגיש שביקשתי לא נכון. ואז מגיע המאור המחזיר למוטב, והוא מראה לי את זה, עד כמה הבקשות שלי לא נכונות.
ולכן, ככל שהאדם מתחיל להתקדם בעבודה הרוחנית הוא מרגיש את עצמו יותר רע, כי הוא מבקש שיהיה לו טוב. הוא שמע שיש קשר עם הבורא שמשם מגיע טוב, אז שיהיה לי טוב. ואז הוא מרגיש את עצמו יותר רע בהכרח, והרע הזה מביא אותו להכרת הרע, מאיפה הרע, למה זה, ואיך הוא בעצמו מייצר את הרע הזה עבור עצמו. ומתוך זה לאט לאט וזה לוקח שנים, עד שעל ידי המאור המחזיר למוטב הוא מתחיל להבין איך הוא מסודר במערכת, איך היא פועלת עליו, איך הוא צריך להגיב ואיך הוא צריך להביא את עצמו לנקודת האפס.
תלמיד: אז האם הבורא בכל זאת מגיב על התפילות הלא נכונות.
על כל דבר. אחרת איך הוא ילמד אותך? כל הדרך שלנו זה לימוד, איך אני יכול להיות בקשר הנכון עם הכוח העליון. אז קשר נכון או קשר לא נכון, אבל בכל זאת על ידי זה אנחנו מבררים ומתקדמים. זה נקרא "עבודת הבירור", אפילו גם בצורה השלילית.
תלמיד: האם יש לי שליטה על התפילה שלי?
אם אתה לא שולט על המ"ן אז אתה נמצא במ"ן השלילי. ש"מלכות" שם יותר "מבינה" או שבינה בכלל לא קיימת.
תלמיד: אם הנטייה של הלב שלי עדיין עבור עצמי אז אני נמצא במגמה שלילית והתוצאות יהיו רק הכרת הרע?
כן.
תלמיד: ומאיזה שלב הלב שלך מתחיל לרצות עבור אחרים?
עד שאתה מרים ידיים ומתוך הכרת הרע אתה אומר "די". זה מגיע לאט לאט, זה גם תהליך, זה לא קורה בבת אחת שאדם מתייאש, ו"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו" 2.
תלמיד: אז מה נותנות התפילות שאתה מנסה לבקש עבור החברים, כשאתה נמצא כביכול במגמה כלפי החברים בתפילות שלך? מה זה נותן?
אין תפילות עבור החברים, אלא רק אם מתחברים יחד ומעוררים זה את זה, מחממים זה את זה, כמו כששרים יחד, אז יכולים במקרים כאלה להעלות חיסרון משותף. זה כדאי מאוד. וגם בסעודות, גם בכל מיני אירועים, גם בלימוד אפילו, כי בזמן הלימוד בכל זאת יש לנו איזה שיתוף בינינו.
תלמיד: אז איך קורית ההתפתחות בתפילה? כי כלפי האדם הפרטי חוץ מלהגיע להכרת הרע עד ייאוש מוחלט, אין לו כל כך מה לעשות.
יש, גם אחרי הייאוש הוא מתפתח הלאה. הוא מתחיל להרגיש אחרי הייאוש שקשר הכרחי לחברה חייב להיות, הוא מתחיל יותר ויותר לשמוע. בכל זאת הכל מגיע על ידי מאור המחזיר למוטב, ואז הוא מתחיל להרגיש שהקשר שלו עם הסביבה מתחיל להתחזק, להתרחב, וכך הוא מתקדם. החברה נעשית יותר ויותר יקרה, קרובה, חשובה, פנימית, הוא מרגיש שזה שלו, שהוא שייך לה, שאין לו עתיד בלעדיהם. פשוט ממש. אם יזרקו אותו עכשיו מהסביבה אז אמנם שהוא יישאר עם הספרים, עם האינטרנט הזה שלנו וכן הלאה, אבל הוא אבוד בעצם, כי הוא מתחיל להרגיש שרק הסביבה מחייבת אותו, מייצבת אותו, מעמידה אותו כל יום.
תלמיד: אז בתקופה הזאת הנטייה של הלב היא עדיין עבור האדם עצמו?
עדיין עבור עצמו, אבל כבר זקוק לחברה כשותף או אפילו כעליון ההכרחי. כמו רבי יוסי בן קסמא, שכביכול הוא יותר גדול אבל זקוק להם, אמנם שרבי יוסי עשה את עצמו יותר נמוך.
תלמיד: אז בתקופה הזאת מתוך זה שאתה משקיע בחברה, זה כאילו משנה את מגמת הלב שלך, את מגמת התפילה?
כן, ודאי.
תלמיד: ומה אז יקרה? אתה לא תרצה יותר עבור עצמך?
זה מגיע לאט לאט. החשיבות בחברה ושאדם לא רוצה עבור עצמו הם דברים מאוד מאוד סמוכים, קרובים זה לזה. שברגע שחברה באמת מתחילה להיות חשובה בעיניי להשגת החיים, להשגת המטרה, לקשר עם הבורא, שאני מרגיש שאני חייב להיות באווירה של אותה הסביבה ואז אני קשור לבורא, ואם אני יוצא ממנה, לא פיסית אלא רגשית, אז אני מתנתק גם ממנו, ומכאן ועד נקודת האפס התקופה קצרה יחסית.
שאלה: אז מהו הביטוי לתקופה הזאת, שהחברה עוזרת לאדם?
היא כבר מתחילה לייצב אותו. העניין הוא שמרגע שאדם מתחיל להיות תלוי בה, נכלל בה, שכל מה שיהיה בו טוב, זה יהיה דרך החברה. ואמנם שהוא עוד לא נמצא בה ממש, אבל הוא יודע שרק בזה הוא כבר יגיע לטוב, לרוחניות, ואז מתחילה להיות בו הכנה לעיבור מתוך החברה, הוא כטיפת זרע, והחברה כרחם. ואז לאט לאט הוא מתקדם למצב שמוכן להתבטל כלפי הכל, זה תחתית הסולם, כשהוא הופך להיות לטיפה, נכנס לעיבור, והחברה ממש כעליון, כרחם שלו.
שאלה: האם ההתפתחות הזאת היא תוצאה מיגיעה שהאדם עושה, או היא תוצאה מיגיעה שהחברה עושה עליו? איך קורית פה ההתפתחות?
לא יכול להיות שחברה גדולה כלשהי תעשה עבודה במקום האדם. זה לא ייתכן כי אנחנו צריכים להגיע לתיקון, ותיקון חל על כל אחד ואחד.
שאלה:. האם המצב של דבקות זה מצב שאני מאבד את כל הרצונות שלי, שאין לי יותר ישות?
אתה מפסיק להשתמש בכל הרצונות שלך מפני שהם נמצאים תחת הכוונה על מנת לקבל, ואתה מבין שזה לרעתך, לרעת כולם ולרעת הבורא, לרעת כולם ממש, כולל אותך, חברה, בורא. ולכן אתה מפסיק להשתמש בהם ורוצה רק את נקודת הדביקות באפס, רק להיות שייך לזה שהבורא יעשה איתך מה שהוא רוצה.
תלמיד: אין לי מספיק אומץ לעשות את זה.
טוב מאוד, זה שאתה אומר שאין לך מספיק אומץ זו כבר השגה. יפה.
שאלה: האם הפעם הראשונה שאדם מבין מה זה רצון לקבל שופך לרצון להשפיע זו המדרגה הראשונה?
כן, זאת התקופה. זאת תקופה, זה לא סתם שתוך רגע מגיעים לאפס ואחר כך מיד עולים הלאה, זאת כניסה לעיבור. זה כמו להיכנס להריון, אלה דברים שהם לא כל כך פשוטים, אפילו בזמננו, עם כל התקדמות הרפואה והכל, אז זו בעיה. זאת אומרת זאת תקופה שבאמת אדם צריך לעמוד בה ולעשות מעצמו אפס, אפס. זה יבוא, מתקרבים לזה, אחרת לא הייתי מתחיל לדבר. אבל יותר מזה בינתיים לא.
שאלה: איך להבין שתגובה מ'אין עוד מלבדו' מגיעה דרך תיקון פרטי של כל אחד ואחד?
זה צריך להתגלות כלפי כל אחד ואחד וגם כלפי כולם.
שאלה: האם כדי לבקש באמת אחד עבור השני צריך כבר להיות בנקודת האפס?
אני לא רוצה לתלות את זה בנקודת האפס או לא. ברגע שאתה מרגיש שאתה תלוי בשני אז אתה מבקש עבור השני, פשוט מאוד. נקודת האפס זה משהו רחב, יש בה גם הרבה נושאים, הרבה גורמים. זה גם בכל זאת הרגשת הרחם במשהו, מקום של ליבה, שהרחם זו הקבוצה והמקום שלי בקבוצה והחיבור שלי איתם וההשפעה שלהם עלי, איפה אני נמצא בתחתית ההר, בנקודה הזאת של דביקות טיפת הזרע בתוך הרחם.
שאלה: איך אפשר להסביר את זה שהדביקות הראשונה היא אישית?
ודאי שהיא אישית, גם אחר כך כשאני עובד, זה אישי והקבוצה הופכת להיות חלק ממני, חלק אינטגרלי ממני, כי אני מרגיש אותם כמו את עצמי, אפילו יותר, ודאי שיותר מהאני שלי.
שאלה: ואיזו תפילה יש פה? תפילה אישית לנקודת דביקות ראשונה?
אני לא יכול להגיד, כי אתם מכניסים את כל המילים "תפילה אישית", "לא אישית", "נקודה אישית", כל דבר זה מושג שלם ואם אני אגיד לך כן, אתה כבר תחשוב לפי המושגים שלך שאמרתי כן. כך אי אפשר לברר.
שאלה: כשאנחנו באמת מתחילים לעבוד ולחפש את נקודת האפס הזאת, איך אתה מגיע למקום של בירור הרצונות שלך? זאת אומרת אתה מתחיל להבין איך לעבוד עם זה? מאיפה זה בא לך? איך אתה עובד עם המקום הזה? הרי נקודת האפס זו נקודת בירור.
זו נקודת הבירור, ואני רוצה בכל המצבים שלי להיות מבוטל כלפי מה שאני מקבל מהבורא ולהרגיש את המצב הזה כטוב ביותר. בצורה אגואיסטית הוא טוב, ובצורת השפעה הוא טוב, כי אני סך הכול קיבלתי כוח שמנטרל את הרצון לקבל שלי ולאט לאט בתוך הנקודה הזאת, הוא מתחיל להביא אותי לזה שאני נפטר מהצרות והבעיות כי "אין עוד מלבדו", בנקודה הזאת, עד שבשום צורה, אני לא רוצה יותר מקטנות. בתוך הנקודה הזאת יש לך יקום שלם.
שאלה: האם אתה ממליץ לשמוע שוב את שיעור הצהריים של אתמול?
ודאי שכן. אני ממליץ לכולם, אפילו למי שהיה, ובפרט למי שלא היה, אין מה לדבר. ודאי שחייבים לשמוע את השיעור של אתמול ואפילו כמה פעמים כי זאת נקודת מפנה חדשה.
שאלה: עברנו כמה שבועות בעשיריות, שבהן התחלפנו כל יום, והיום אנחנו נכנסים לשבועיים שאנחנו הולכים להיות עם אותה עשירייה שלושה ימים. על מה אנחנו צריכים לשים דגש, או איך זה הולך לעזור לנו להגיע למצבים האלה של דביקות, של נקודת האפס?
מה רכשתם מזה שהייתם שלושה שבועות בעשיריות אקראיות? איזה ידיעות? מה קיבלתם? איזו התרשמות?
תלמיד: אני אישית רכשתי מחיקה טוטאלית של כל האשליה שהייתי בה לפני זה.
כן ומה?
תלמיד: שהאגו מחפש קביעות בכל דבר, ואין.
עכשיו אין לאגו במה כל כך לאחוז, אם כן במה אתה אוחז בכלל?
תלמיד: אני חושב שאני עדיין לא אוחז בכלום, אבל לפחות נראה לי שאני יותר בכיוון, בחיפוש.
בסדר.
תלמיד: שמה שאתה לא עושה בדקה הזאת לא יחזור. כל רגע הוא ממש פספוס ענק.
יופי, זאת אבחנה מאוד טובה.
תלמיד: חיים בתוך 24 שעות. אין אתמול אין מחר, עכשיו צריכים לבצע.
כן, אותו דבר. יפה.
תלמיד: שני דברים. שחברים הם לא פרצופים, לא תכונות, אלא משהו יותר פנימי, הם רצונות. ועוד אבחנה שבעצם אנחנו באמת עשירייה אחת וכל פעם אתה ניגש אליה מכל מיני צדדים.
כן, אפילו כשמתחלפים הפרצופים, בעצם העשירייה נשארת אותה עשירייה.
עכשיו אתם נכנסים לעשיריות שיתחלפו פעם בשלושה ימים ואני מקווה שעל ידי זה יהיו אבחנות חדשות. אתם תראו עד כמה אתם יכולים להתקשר יותר זה לזה, גם מהיום למחר, גם באותו היום. אולי יהיה לכם יותר קשה להיפרד, יותר קשה להתכלל בעשירייה הבאה, עד כמה תלמדו זה את זה, עד כמה תהיו במאבק שההכרה החיצונה הזאת, הגופנית מה שנקרא, לא תפריע לכם לחיבור הפנימי. כי שלושה ימים זה כבר מספיק זמן כדי להתחיל להתרגל במשהו לצורה החיצונה ואנחנו צריכים בכל זאת להשתדל לא להיות תלויים בה. בקיצור יהיו אבחנות, ואנחנו עוד נדבר על זה.
שאלה: בתקופה האחרונה אנחנו מדברים על היומן, ועכשיו יהיו לנו שלושה ימים, זה זמן מאוד מוקצב. לאיזה נקודות חשוב לנו להגיע כדי לממש את שלושת הימים האלה מבחינת היומן? עדיף שכל אחד שיקבע לעצמו דברים? או להגיד את ארבע התפילות האלה? האם אתה יכול לתת איזו עצה?
לא, כי אנשים נמצאים במצבים שונים. אני לא יכול להגיד, אתם צריכים לברר את נקודת האפס וכל הזמן להחזיק את עצמיכם תלויים בה, נמצאים בה. יש אנשים שבשבילם זה עדיין לא מורגש בכלום האבחנה הזאת אז איך אפשר לדבר עליה? ולכן כל עשירייה איך שהיא, תטפל בזה, אני ממליץ להיות בבירורים יותר כלליים שיהיו משותפים לכל חברי העשירייה. לא לקחת את השיעורים האחרונים ודווקא על זה אנחנו צריכים לעבוד, אלא בגבולות קצת יותר רחבים.
ישנם אנשים שעדיין לא שומעים מה זה נקרא להתבטל כלפי הבורא בנקודה אחת ולא לרצות יותר חוץ ממנה. אני מכיר על עצמי את כל הדברים האלה שאני מדבר, ועד כמה הייתי שומע אותם, כמו סתם תנועת של אויר. אז בבקשה לקחת בחשבון שהעיקר הוא שאתם צריכים להיות בחיבור וכל אחד ברמה שלו. ולא שאתם ממש אונסים חברים כי אז החיבור לא ייצא. הם פשוט לא יתכללו, לא יוכלו להתכלל.
שאלה: קיבלנו שאלות מהכלי העולמי, ומאירופה לגבי הכנס. שאלה ראשונה מאירופה, לגבי מטרת הכנס. מהי מטרת הכנס ומהי המדרגה שאנחנו צריכים להשיג ככלי עולמי? וספציפית בעבור הכלי האירופאי?
יש לנו חבר אחד בבני ברוך העולמי שנקרא טראמפ, הוא סולל לנו ממש את הכניסה לכנס. בכל הבלגן שהוא עושה הוא מאוד מזרז את נושא הכנס ואת הקשר ההכרחי שצריך להיות בינינו. לכן נושא הכנס הוא בירור של האיחוד החדש שצריך להחליף את האיחוד האירופאי הישן, זה בעצם הנושא. זה דבר אקטואלי ואנחנו כן יכולים לברר אותו, כך שיהיה ברור לכל אחד.
זה ייתן לכל אירופאי לפחות, ולכל העולם כי זו בעיה עולמית, זה שייך לסין, לרוסיה, לדרום אמריקה, ולצפון אמריקה. הוא באמת מנענע את כול העולם ועושה לנו הכנה מאוד טובה. אני באמת אומר זאת ברצינות. הוא מאוד מקרב את השלב הקרוב הבא שאליו צריכה להיכנס האנושות, הכרת הרע, זה מה שהוא עושה.
האנושות צריכה להיכנס להכרת הרע מהאגו שלה, שהרצון האגואיסטי הזה שמוליד בכל מדינה ובכל משטר, תנועות קיצוניות עד לפשיסטיות. אנחנו נראה משטרים כאלה יותר ויותר והם יכולים להביא סכנה לעולם, כי לפי טיבם ודאי שהם אגואיסטים מאוד, והם יהיו בהתנגשות ביניהם. ואז כמו שבעל הסולם אומר זה יכול להביא למלחמה.
מלחמה כמו שדברנו בזמן האחרון, היא יכולה להיות עם נשק חם כולל פצצות אטום, וגם עם נשק אלקטרוני, שבה אתה מכבה את הסוויץ האינטרנט והכול נופל. ואז אתה מביא לדום את כל תחנות הכוח, בתי החולים, כל המערכות. אין לך מים, אין לך חשמל, אין לך אספקה, הכול הופך להיות כמו לפני מאה שנה ואנחנו לגמרי לא מוכנים לזה. לא מוכנים, אפילו הטלפונים לא יעבדו, אנחנו נמצאים לפני כאלו מכות.
לכן כדאי לנו להסביר את זה לכל האנושות, למה זה, מה הסיבה למכה הזאת, שתכנית הבריאה היא לעשות מאיתנו מערכת אחת גלובלית, איחוד אחד גלובלי, ולא אירופאי בלבד ועוד עקום כזה שעומד רק על רצון אגואיסטי של כמה מדינות פנימיות כמו גרמניה, וצרפת. ולכן אנחנו צריכים להסביר את זה ושהם יידעו מה העתיד של אירופה ושל כל העולם ולמה כדאי לנו להקדים תרופה למכה. זאת אומרת להתחיל להתחבר עוד לפני שאנחנו נגיע להכרת הרע על ידי מכות. אנחנו לא מחוברים, החיבור שלנו באירופה היה חיבור לא נכון, אפילו נורא, אגואיסטי, אנחנו בזה רק עוד הגדלנו יותר את האגו שלנו, וזה נותן לנו דווקא הכרת הרע, אבל מספיק לנו הכרת הרע, לא כדאי יותר.
כי הילד החכם אם אומרים לו "נו נו נו" הוא כבר מבין שלא כדאי, בשביל מה לעשות "דווקא" ולקבל מכות. ולכן אנחנו באים לחברים שלנו האירופאים ולחברים בכל העולם ואומרים "אנחנו צריכים לתת דוגמה של חיבור, של איחוד". כי אם אנחנו נעלה בקשה לחיבור, כולנו יחד, וזה יתקיים דרכנו אפילו במידה הקטנה ביותר, אבל יתקיים במשהו, זה ישפיע על כל העולם, כמו שכותב בעל הסולם בסוף ההקדמה לספר הזוהר.
אנחנו קשורים בכל המערכת ואנחנו נקראים ישר א-ל, כי יש לנו ראש, לי ראש. ולכן בואו נעשה, נציל את עצמנו, נציל את כל העולם מירידה, אלא יכולים להתחיל לעלות בלי להיכנס למכות. לכן זאת המטרה הכללית של הכנס, לתת לאירופה תנופה חדשה, על ידי הקבוצות שלנו בכל העולם סביב הקבוצות האירופאיות וכך נמשיך כבר בעליה.
שאלה: שאלה לגבי כנסי המראה. אם יהיה להם כנס מראה באוקראינה שישתתפו בו מאה וחמישים חברים מכל המדינה, איך נוכל לחזק את הכנס המרכזי בדרך הטובה ביותר?
אני חושב שאין לנו אפשרויות באירופה חוץ מלהציץ קצת לכל מיני קבוצות גדולות שיהיו בעולם, כדי להראות אותם דרך המסך המרכזי של הכנס. נניח מוסקבה, פיטר, ניו יורק, טורונטו, איפה שיהיו מרכזים גדולים, סן דייגו או מכסיקו, וכולי.
אנחנו נראה את הקבוצות האלה מידי פעם על המסכים, שיכינו את עצמם בצורה ייצוגית יפה, כדי שאנחנו נתפעל מכל קבוצה וקבוצה. נניח עשר, חמש עשרה קבוצות הגדולות בעולם איפה שהן מתאספות, כדי להיות יחד איתנו בכנס. את זה יכולים לעשות.
אם אתם תחשבו שאנחנו צריכים לקבל מהם התפעלויות עוד חוץ מזה, או איזו השתתפות חוץ מזה, תנסו. אני מגיע עם תכנית כתובה לפני, ולפי זה פחות או יותר אנחנו נעבוד. נניח היום אנחנו צריכים לעבור על שיעור מס' 3 של הכנס, אנחנו עוד לא נגענו בו. דברנו בהמשך לאתמול.
תלמיד: בתורכיה גם יערך כנס מראה גדול.
שאלה: אני משתתף בכנס באיטליה. מה אני יכול לעשות שם כדי להיות מחובר בצורה המקסימלית ולעבוד למען מערכת ההשפעה?
אם אני נמצא פיזית באיטליה? אני צריך להשתתף במקום שאני נמצא שם. כי באותו מקום כבר אוטומטית יוצאים קווים לכל הקבוצות ולכולם. צריך כמה שיותר להשתתף. ודאי שאני לא יכול לצעוק ולא לקפוץ או לעשות משהו כדי למשוך תשומת לב אלי. אלא בצורה פנימית, בלב שלי אני חייב להיות מחובר ובאמת להשתתף בכל הלב בכל המרץ שלי הפנימי, זה הכול, אבל זה פועל. לא רעשים גדולים, העיקר הלב. אם היינו יכולים לשבת בדממה ורק בלב לעשות את העבודה, עוד יותר טוב.
שאלה: מה הדרך הטובה ביותר לשמור על הדריכות ועל הכוונה. מרגע שמסתיים יום בכנס, נסתיימה הפעילות ועד למחרת לבוא כבר מוכנים בוערים לשיעור?
קודם כל אנחנו מסיימים את היום בסעודה משותפת, עם שירה, עם ברכות, עם כל מיני הופעות של אנשים.
דרך אגב בסעודה אם יש קשר נכון, אנחנו יכולים גם להביא קבוצות חוץ שידברו, שיתנו התפעלות לכל הכלי העולמי. אני לא יודע עדיין באיזו צורה תהיה מוזיקה, פלייבקים או מה?
תלמיד: תהיה להקה.
תהיה להקה. והיא יודעת את השירים ואת הכול?
תלמיד: כן, הם מתכוננים כבר כל כך הרבה זמן ברשות חבר מאיטליה. גם חבר מפ"ת יהיה שם וחברים מאירופה. כתבו כל כך הרבה שירים, יש הכנה מאוד טובה.
יופי. אנחנו רק צריכים לדעת איך לשלב את הדברים האלה יחד. אני חושב שאין בזה בעיה.
שאלה: ברגע שמסתיימת הסעודה יש זמן שהחברים ביחד, הולכים למלון, הולכים לישון, מתעוררים בבוקר. הם שואלים איך להחזיק את הדריכות, לא לאבד אפילו רגע של דריכות ולהירגע, ולבוא לשיעור למחרת מוכנים?
לחבר כמו "קריאת שמע" על המיטה, אבל לא זו, אלא תפילה שלנו לתרגם לשפות. יש לכולם פלאפונים, שלכל אחד יהיה, עם זה אנחנו הולכים לישון. אבל בצורה שזה יעורר את הלב שלא ייתן לישון.
שאלה: במהלך הכנס תהיה לך שיחה עם הנשים, והגברים שואלים אם הם יכולים גם לשמוע אותה?
צריך לשאול את הנשים, אני לא יודע. הן אוהבות שמדברים איתן אישית, רק לקבוצת נשים, הן מרגישות שאז תשומת הלב מכוונת אליהן, יש לנשים דרישה כזאת תמיד. ולכן אני לא חושב שכדאי לגברים להשתתף, אלא באיזו צורה בצד ודאי, אבל לא באותו חלל.
אבל שוב, צריכים לשאול על זה. יכול להיות שאם האולם הוא גדול אז נשים יהיו קדימה ואחרי מרווח גדול הגברים ישבו שם מאחור בשקט, יכול להיות שכן. אבל שוב, צריך להיות מורגש שזה לנשים.
שאלה: איך לשמור על הכוונה ועל האיחוד כל הזמן גם עבור אותם החברים שלי שלא יגיעו לכנס אבל יצפו. איך אני יכול להחזיק אותם יחד איתי במהלך הכנס?
יש לך קשר עם אותם החברים, כדאי לך להתכלל בכנס עם כל הראש. לא לחשוב על הקבוצה שלך, כי זה יפזר אולי את תשומת לב שלך, אלא להיות בתוך הכנס עצמו. נעתק מהמקום וזהו, תעביר את עצמך לכנס.
שאלה: למה במהלך הכנס יש שיעורים ללא רב ומה המטרה שלהם? מה צריך להיות היחס שלנו כלפיהם? האם עלינו להשתתף בהם או לעשות את הפעילות שלנו?
אירופה נמצאת בבעיה מסוימת, שכולם מפוזרים. כולם חיים כמו בתוך יער מפוזרים זה מזה. אף אחד לא מכיר או לא רוצה להכיר את האחרים. קבוצות פיסיות ממש כמעט ולא קיימות, ואם קיימות אז במידה מאוד מאוד זעירה, ולהתחבר ביניהן לא יוצא להן.
לכן אנחנו רוצים לתת ביום שישי ושבת כמה שעות לפעילות כדי שחוץ מזה שהם כולם נמצאים בעשיריות, הם ירגישו שיש להם אפשרות להתקשר ביניהם ולבנות את הקשר ביניהם. והקשר הזה יכול להיות גם וירטואלי, גם פיסי, אבל קשר חייב להיות. הוא לא יכול לבוא כל כך על ידי השיעורים שלי, אמנם אנחנו מדברים על חיבור, על חינוך ועל כל הדברים, אבל זה לא מספיק.
אני חשבתי שהם ידברו ביניהם, אבל בצורה מאוד עניינית, "איך אנחנו יכולים להיות קשורים יחד כי בזה תלוי עתיד הטוב שלנו". ולכן אני ממש מוותר על השיעור שלי ונותן להם לזה זמן של כמה שעות באמצע היום.
תלמיד: זה בערך שעה וחצי, כי התכנית מאוד מלאה ודחוסה.
זאת אומרת, אפילו אם אני הייתי לוקח את הזמן הזה על עצמי, לא הייתי ממלא יותר משעה, שעה וחצי.
שאלה: יש שני שיעורים שלך ביום, שכל אחד מהם תופס ארבע שעות. זה משאיר יחד עם הסעודה ועוד חלק מהפרזנטציות שהורדנו בעצם שעה וחצי בלי הפסקות.
בסדר, אז לא נורא, בסך הכול שעה וחצי אתם תדברו על האיחוד, על החיבור, איך לארגן את הכול. אירופה צריכה להתארגן מחדש לקראת זה שירגישו שהם באמת קשורים יחד, נמצאים תחת מערכת אחת, תחת בורד. בקיצור על זה צריכים לדון, להסביר לכולם, לנצל את זה שכולם שומעים, כי זה בכול זאת כנס. כך אני חושב. אם תרצו שאני פתאום אכנס, אני אכנס, אין לי בעיה, אני לא נעלם מאותו מקום בזמן הזה. אבל רצוי שאתם כבר תקבעו שם את ראש החיבור החדש, ראש ההשתתפות החדשה שבאירופה.
תלמיד: עד כמה חשוב שכנסי המראה ישתתפו בזה, יראו את זה או יעשו פעילות משלהם?
יכול להיות שגם הם ישתתפו בפעילות משלהם אם יש להם אותה הבעיה או בעיות אחרות, והם מנצלים את ההזדמנות שהם מתחברים. אבל אם אין להם ממש משהו חשוב אז כדאי להם בכול זאת להשתתף במה שקורה בכנס. אם אין משהו דחוף שהם לא יכולים לעשות אותו בצורה אחרת, נגיד מגיעות כל קבוצות רוסיה לאיזה מקום ושם הן יכולות גם לדבר על ההתארגנות שלהן, אם אין כאלו בעיות של התארגנות חדשה, יותר טובה, אז כדאי לשמוע את מה שיש באירופה, להשתתף איתם, להוסיף לשם את הכוונות שלנו, ואחר כך לתמוך ולעזור.
שאלה: עד כמה חשוב לנו להתחבר בכנסי המראה, ואיך אפשר להגדיל את חשיבות כנסי המראה ואת הרצון להתחבר?
אנחנו לא צריכים מרומא להתקשר לכנסי המראה כמו שאמרתי, אלא רק לפעמים להראות אותם לכולם דרך המסך הראשי שלנו, כדי שכולם יתפעלו מזה שנמצאים איתנו יחד כל הקבוצות שבעולם מכול היבשות. והקבוצות האלה שיכינו את עצמן טוב לקשר ולהופעה, לייצוב, כדי שאנחנו באמת נתפעל.
שאלה: עד כמה חשוב לחברים בכלי העולמי להתאסף בכנסי מראה?
מאוד חשוב, מאוד חשוב. לא לשבת בבית כמו בכדור רגל, שאני קונה כמה בקבקי בירה ופיצה ומתיישב ליד הטלוויזיה לכול המונדיאל. אלא כאן חשובה ביותר האווירה, זאת אומרת החברה שבה אני נמצא בזמן שמושכים את המאור, מדברים על החיבור, זה מאוד חשוב. כנסי מראה זה לא סתם כנסי מראה, זה כנס, זה כינוס שחובה בו להשתתף. לא אכפת לי איפה שזה נמצא, אני חייב לנסוע לאיזה מקום איפה שהחברים מתאספים. אם אין להם היכן להתאסף, שיבואו לכאן, או שיבואו לרומא. בבקשה.
שאלה: לאחרונה אני לא מרגיש התפעלות בישיבות החברים שמשמשות כהכנה לשיעורים שלך בכנס. כל אחד נותן איזה דיבור, נאום, וזה לא כל כך עוזר לי בריכוז לקראת השיעור. האם יש דרך נוספת לעשות את ההכנה לשיעורים שלך בכנס?
ישיבות החברים צריכות להיות מאורגנות כך, שמה שאנחנו לומדים בשיעורים האחרונים על החיבור, על הנקודה שנמצאת בתחתית הסולם וכל ההבחנות האלו, שהן יהיו כנושא לישיבת החברים, שם החברים מדברים איך הם יכולים לממש את זה.
שאלה: באחת השיחות אמרת, שרצוי שהחברים לא ידברו מעצמם, אלא דווקא מתוך העשירייה. שכל חבר יהיה הנציג של העשירייה ולא הנציג של עצמו. איך אתה רואה שזה יכול לבוא לידי ביטוי בישיבות החברים?
זה כבר לא שייך לכנס. כשאני מדבר בישיבת חברים, אני צריך לדבר על החברים, על הקבוצה, ובוודאי לא על בעיות או שאלות פרטיות. לא להפוך את ישיבת החברים לישיבת בירורים של בעיות עם מישהו על משהו. זה לא ישיבת ההנהלה או ישיבה מסוימת של הקהילה. ישיבת החברים חייבת לדבר רק על חיבור, איחוד, ומתוך השיעורים האחרונים.
שאלה: במהלך השיעור יש זמן לשאלות ותשובות. האם השאלות של החברים צריכות לנבוע מהעבודה של העשירייה, או שאלות פרטיות?
רצוי שהן יהיו מהעשירייה. זאת אומרת, בזמן שהם מדברים ביניהם שיהיה להם גם שאלות שמתעוררות בזמן הכנס עצמו. בשיעור אני שואל, הם מדברים, ותוך כדי זה מבררים כמה דברים שנראים להם שהם מובנים, פתורים. ויש שאלות שנשארות לא פתורות, אז יכולים לשאול על זה. הכי טוב שהן באות מתוך ההשקעה בתוך העשירייה לברר אותן ובכל זאת חוסר בירור, זה הכי טוב. אז יש כלי.
שאלה: לתלמידים החדשים יש רצון גדול לשאול אותך ישירות שאלות. אז אנחנו נותנים להם מקום לשאול שאלות שהן גם שאלות אישיות שלא נובעות בהכרח מעשירייה.
זה לא חשוב. יכול להיות שאנחנו יכולים לחלק את זה בין זה לזה, אבל יכול להיות שגם לא. לי לא חשוב מתי הם ישאלו את השאלות האלה. אני חושב שזה יהיה טוב לכולם לשמוע גם שאלה וגם תשובה. אז שישאלו. אני מקבל את כולם בצורה שווה.
שאלה: באירופה חסר לנו צוות חברתי, והרבה קבוצות באירופה עוברות קשיים במשך זמן רב. איך אנחנו יכולים לייצב צוות חברתי כזה בכנס, שיעזור לנו סוף סוף להפוך להיות כלי אחד?
אני לא יודע, אני לא שייך לחברה, חברה זה מה שאתם בונים מתוך המאמצים שלכם. תבנו, תצליחו. לא, אז לא. אבל לי אסור בזה לנגוע. זה כמו שאני אעשה שיעורי בית במקום הבן הקטן שלי ואז מה ייצא ממנו, הוא לא ילמד שום דבר.
שאלה: בקזחסטן יהיה כנס מראה שיתאספו בו למעלה ממאה חברים מסיביר, אורל, קזחסטן וקירגיזסטן, הם תומכים בנו בכנס ואוהבים אותנו. והשאלה, מה חבר צריך לעשות אם הוא עובד במקום כל כך מרוחק כמו המרחקים בסיביר, איך הוא יכול בכל זאת להתחבר לכנס?
אני לא יודע, המרחקים שם באמת עצומים ולא פשוט להגיע. זו השקעה גדולה, אם בכלל אפשר. כדאי לפחות למצוא מקום איפה שהוא יכול להיות עם כמה חברים, שניים, שלושה, כמה שיותר, ולדאוג לקשר טוב, לאינטרנט, שיוכל להיות שם צמוד לכנס.
תלמיד: החדשות הטובות שנגמרו המקומות במלון. אנחנו רוצים להציע לחברים לא לקנות כרטיסי טיסה עד שלא ניתן הנחיה כזו. אנחנו מנסים למצוא עוד מקומות ליד מקום הכנס, כדי שנוכל לארח את כולם.
זו הודעה יפה ומשמחת. יש לי רק שאלה אחת בכל זאת. שמעתי [השאלה] ממוסקבה ועדיין לא קיבלתי תשובה, באיזה צורה יהיו העשיריות בכנס? הן יתחלפו, או יהיו במשך כל הכנס אותה עשירייה.
ודאי שזה צריך להיות לפי השפות, כאן אין מה לעשות, אנחנו עדיין באים לטפל בבבל, אז בבל זה בבל, בליל של שפות. אבל בכל זאת, אפילו בתוך השפות יש עשיריות. האם הן יתחלפו או יהיו קבועות?
תלמיד: הלכנו לפי ההמלצה שלך ויש גם עניין של רמת התחממות של מדינות שונות, למשל שוודים לעומת ספרדים. ההמלצה היתה עשיריות עם אותה מנטליות ומידת מוכנות להתחמם ביחד, כדי שלא תהיה איזה התנגשות. יהיה קשה לעשות עשיריות אקראיות, וגם לשמור על אותה שפה ועל אותה מידת חימום לפחות באזור הכנס.
אז בקיצור לפי הבנתי, יהיו עשיריות קבועות פחות או יותר.
תלמיד: אפשר אולי גם להחליט במהלך הכנס.
כן, תרגישו אתם את העניין. בסדר, אני מבין. העיקר שתהיה כימיה.
תלמיד: לגבי כנסי המראה באותה שפה, האם לעשות עשיריות קבועות, אקראיות?
אם מתאספים נגיד מאה איש בקזחסטן או באיזה מקום אחר, אז ודאי ששם כבר יש עשר, או אפילו יותר מעשר, שלוש עשרה, ארבע עשרה עשיריות, האם להשאיר את העשיריות האלה קבועות או לא? אני לא יודע, יש פנים לכאן ופנים לכאן.
זה שאני נמצא עם עשירייה קבועה בכנס, כשאין לי בכלל עשירייה, אז אולי טוב לי להיות בעשירייה קבועה, כי אז אני רואה עד כמה שאני מתרגל אליהם, עד כמה שאנחנו מתחילים להבין זה את זה, עד כמה שאנחנו תומכים זה בזה ואני כבר מבין אותם וכן הלאה, ואז כדאי לי אחר כך לחפש עשירייה קבועה.
ומצד שני, כשאני מחליף עשיריות זה קצת קשה, אבל הלימוד הוא, שבכל זאת אני יכול להתכלל בכל עשירייה. אבל צריכים לראות.
אדם שאין לו עשירייה כדאי שהוא יתכלל בעשירייה קבועה. לכן באירופה לא הייתי מחליף עשיריות, כי אין להם ממש עשיריות קבועות, חזקות, יומיומיות, והייתי נותן להם את זה. כך ביציאה מהכנס, הם ירגישו שהם מתנתקים ממשהו שהיה קושר אותם לרוחניות, שיכאב להם, שאז אולי יחפשו דבר כזה.
תלמיד: אולי התהליך יכול להיות זהה למה שאנחנו עוברים כאן. נניח, עכשיו החלטנו על שלושה ימים שבהם העשירייה תהיה קבועה. או אולי להחליף במהלך הכנס את העשיריות?
אני משאיר את זה למארגנים, אני לא יודע. רק צריכים לברר, מה הם הפנים לכאן ולכאן. נראה לי שלאירופה יותר טוב אם הם יהיו בעשיריות קבועות, כי אין להם עשיריות בדרך כלל. ואז הם ירגישו עד כמה ההרגל הזה, עד כמה שהקשר הזה הוא קושר אותם גם לבירורים, לרוחניות. שזה יהיה להם קרוב ויהיה להם קשה להתנתק. שיסעו הביתה וירגישו שהם מתנתקים ממשהו שיקר להם. את הכאב הזה אנחנו צריכים, כי העלאת חיסרון זה התוצאה היפה מכל הפעילות שלנו.
אני לא יודע מה לעשות עם השירים, איך נוכל לשלב אותם בתוך הסדנאות, בתוך השיעורים שלי.
תלמיד: הלהקה מתכוננת כבר הרבה זמן יחד עם צוות התוכן.
אפשר לקבל את הפלייבק שלהם, או משהו אחר מראש? בדרך כלל אני מכיר מראש את השירים.
תלמיד: הצוות עבד על נושאי השיעורים, התאים שירים וניגונים לכל שיעור וישלחו לך.
אני סומך עליהם. אם הם כבר מבינים את התוכן, אז בסדר.
תלמיד: הייתה עבודה אינטנסיבית של מוסיקאים מכל העולם, ויש שירים מותאמים. יש גם שירים שהם כל מיני גרסאות לשירים איטלקיים מוכרים, זה לא יהיה בשיעור, זה יהיה אחרי השיעור ובסעודות, אבל באמת הצוות עשה הכנה מדהימה ממש.
בסדר גמור. יופי.
שאלה: פה בשולחן נדהמנו לשמוע שחלק מהאנשים לא ידעו שיש בצהריים שיעור בלי רב, וגם שיש שיעור נשים.
שיעור נשים זו רק שיחה, לשעה, זה מחוץ למסגרת השיעורים.
שאלה: בתסריט החיובי, שאנחנו מתחברים כמו שצריך בכנס, מה השינוי שנגרום באירופה?
אני לא יודע מה השינוי. יש להם כנראה כל מיני הפעלות עבור החברים שמגיעים מאירופה, איך להפעיל אותם, איך לחבר ביניהם, איך לקבוע לעתיד פעולות משותפות, איך לאחד את כל היבשת הזאת.
בשיעורים שלי אני מעביר בעיקר את הנחיצות הזאת לחיבור ובמיוחד חיבור באירופה, כי היא מרכז העולם, מרכז האידיאולוגיה, התפתחות העולם, ואנחנו רואים שמשם הכול בכל זאת מתרחש ויוצא לכל הכיוונים. אני אשתדל להעביר זאת בכל השיעורים.
תלמיד: מה האפקט ברמה גלובלית של כנס כזה?
שכל העולם יבין שהוא תלוי באירופה, וזה באמת כך. במידה שאירופה מסתדרת יהיה טוב לעולם, ובמידה שהיא לא מסתדרת, שגם זה יכול להיות, הפיצוץ הזה יגרום לפיצוצים בכל העולם. תתאר לעצמך מה יקרה עם המזרח התיכון, עם ישראל אני כבר לא מדבר, ובכלל עם רוסיה, עם אמריקה, עם אפריקה, אין היום מקום בעולם שהוא לא תלוי באירופה. אמנם יש שם פחות ממיליארד אנשים, אבל כל השמונה מיליארד תלויים בהם. ככה זה.
כי זה מקור, מקור אידיאולוגי, מקור רוחני דעולם הזה. זה מקום מאוד מסוכן, כבר ראינו שם את מלחמת העולם הראשונה, השנייה, בכלל כל המלחמות הגדולות, כל הבעיות הגדולות. אם אנחנו כן מבינים ומאמינים שזה תלוי בכוח העליון ויש לנו על זה השפעה, אסור לנו כך להעביר את זה. וכל העולם צריך להבין ולהשתתף בזה כבעתיד שלו, ממש שלו.
תלמיד: וחיבור בינינו יבלום את כל הפשיזם שם?
חיבור בינינו, אם אנחנו מדברים על "בני ברוך" העולמי, ודאי, זה ללא ספק. לא רק שם, בכלל בכל העולם. ובכלל בכל העולם יהיו שינויים לטובה רק בעקבות השינויים שבנו. לכן צריכים לעשות את זה. יש לנו באמת הזדמנות, וזה יותר מהזדמנות אפילו, אפשר להגיד שהבורא מכין את זה בכוונה בשבילנו, עד כדי כך. אנחנו צריכים להשתתף בזה בכל הכוח ובתקווה שאנחנו מרימים את הלוט והולכים עימו קדימה.
שאלה: חוץ משיעורים אחד עד ארבע, יש גם שיעורים אפס וחמש שלא ברור מה הם.
שיעור אפס אני מעביר ביום חמישי בערב, אני מגיע ממש שעה שעתיים לפני השיעור, זה שיעור קצר, שעה וחצי. הוא לאלו שבאים. כנראה שלפחות חצי באים למחרת.
תלמיד: נכון לעכשיו יגיעו 250 משתתפים בחמישי.
זה יותר מחצי. זה יהיה שיעור, קיבלתי אותו ואני צריך להיות שקוע קצת יותר בו, עוד לא עברתי עליו. ושיעור סופי, שיעור חמש גם קיבלתי, אני גם צריך לעבור עליו. אני לא בטוח בכלל בכל השיעורים האלה, זה עוד יכול להשתנות בהתאם לשינויים שאנחנו רוצים. כי תלוי על מה אתה שם דגש, האם אתה שם דגש על החיבור בקבוצות כלפי אירופה, או יותר על אירופה, או על כל "בני ברוך" כלפי כל העולם, אבל בכל זאת זה סביב זה. בקיצור, זה צריך להיות סביב זה.
תלמיד: ולגבי עשיריות, פה אנחנו נהיה כמה מאות חברים שיתאספו. יש כמה אופציות שאפשר לעשות, או עשירייה לשלושה ימים, או עשירייה לכל שיעור, או עשירייה ליום.
אני הייתי עושה עשירייה לכל שיעור. לכם הייתי עושה עשירייה לכל שיעור.
תלמיד: ולתת לבן אדם מראש את הרשימה של העשירייה שלו?
ודאי, כן. וגם, אתם יכולים מראש להכין את רשימת האנשים שיהיו כאן, שמתחייבים להיות כאן, כי הם מתחייבים לעשירייה, למלאות את המקום שלהם ולהשתתפות שלהם, ולפי זה אולי לחבר עשיריות. אז אני יודע לאן אני בא, ואני חייב לבוא, לשבת וזהו. אני לא קובע את זה, זה נקבע מלמעלה, כמו מהשמיים. כך זה הכי טוב לאדם להתבטל ובצורה כזאת לקבל את המקום שלו.
שאלה: מה התפקיד המרכזי של הקבוצה שלנו פה בפתח תקווה?
להיות מחוברים בכנס הזה עם כל יתר הקבוצות כגוף אחד. לא פתח תקווה ולא כלום. אתם מחוברים לכנס הכללי כמו כל הקבוצות. אין כאן קבוצת פתח תקווה שהיא מיוחדת, שהיא מרכז, שהיא משהו, לא. המרכז הוא שם, ואתם צריכים להתחבר לשם. כמו שיש לך קבוצה לא בפתח תקווה, ברעננה, ששם יש נניח חמישה או עשרה אנשים והם מתחברים לכנס, גם אתם, חמש מאות איש מתחברים לשם. ממש כך. להרגיש שאתם שם נמצאים ולא כאן.
תלמיד: רציתי לומר שהיום יש לנו את המרתון. אני מרגיש את המנוע הזה של הרכב של אירופה שתיארת, שהוא באמת מתחיל להניע. זה מאוחר, אבל הוא מתחיל לעבוד, ונותרו עוד עשרה ימים עד הכנס. אני ראיתי את ההכנות של הקבוצות האירופאיות למרתון הזה, אני בטוח שהוא יהיה חזק מאוד, יהיה חיבור ענק.
לכן, אני מבקש שכולנו נתפלל, שאפילו שכבר אין מקומות ברומא, אולי יקרה נס. אני מרגיש עכשיו שעוד חברים רוצים להצטרף. נתפלל יחד.
כן. יש תקווה לעוד מלון?
תלמיד: החברים עושים עכשיו סיבובים בכל העיירה למצוא מלונות. משהו מאוד יפה שקורה זה שהחברים פנו לחברים שלקחו חדר יחיד, וביקשו מהם את האפשרות לאכלס בו עוד חברים, והרבה מאוד חברים נותנים את החדר שלהם, ומתאכלסים שם ארבעה חברים ביחד. זה צפוף, נעים ומחובר.
תלמיד: אני רוצה גם לספר על מפגש שהיה אתמול, מפגש אירופאי חם. אני רוצה לספר על הרשמים שבאו מצד החברים האירופאים. כולם אמרו שזו הפעם הראשונה שקורה כנס שבהכנה שלו כולם משתתפים. כל החברים מאירופה היו מעורבים. וההרגשה היא שהכוח, הגדלות של הכנס נובעת מהכנה משותפת. זה פשוט בא מכל התחומים, צוות תוכן משותף, צוות אירוח משותף, לוגיסטיקה משותפת.
אחראית על צוות האירוח אמרה שבכנס הזה כולנו צוות של אירוח, שכל חבר וחבר ירגיש את האחריות לדאוג למצב הרוח המרומם של כל שאר החברים בכנס, ככה שכולם יהיו בתנאים ובמצב שיוכלו להשיג את המקסימום מהכנס.
יופי. אני ממליץ לכם כמה שאפשר יותר להשקיע דווקא עכשיו. בזה תלוי עד כמה הכנס יהיה יותר פנימי, ועד כמה אחרי הכנס אפילו שאנשים יתפזרו הם יישארו עם אותו הרוח במקצת. זה כמו חתונה, שנה או חצי שנה לפני חתונה כבר חושבים, ממש משתגעים מכל ההכנות, אחר כך תוך שעתיים שלוש זה עובר. ומה נשאר? מה שנשאר נשאר.
ההכנה הזאת היא מאוד חשובה, בה אתה יכול לבנות המון דברים, צוותים לעתיד. עכשיו עכשיו תקבעו את זה. נשארו שבועיים? זהו, תעשו עכשיו הכנות, בכנס תיפגשו עם כל מיני צוותים, תקבעו שאחרי הכנס אתם ממשיכים, זה יהיה בסדר. כי אחרי הכנס עד שתתחיל לאסוף אותם זו תהיה בעיה. תעשו מאמץ עכשיו, זה הזמן לבנייה.
(סוף השיעור)