שיעור ערב 30.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תיקוני הזוהר"

קריין: ספר "תיקוני הזוהר", עמ' 94, תיקון עשרים ושתיים, דבר המתחיל "וסוד הגאולה בזה החותם הוא".

נשתדל להיות כולנו כאחד. וקדימה.

"וסוד הגאולה בזה החותם הוא. שעליו נאמר כי בשמחה תֵצֵאו ובשלום תוּבָלוּן, בשמחה עולה לחשבון אד"ן שהוא אדנ"י, ארון הברית אדון כל הארץ נקרא. חוץ מאות ש' שהיא שלוש מאות. והם שלושה האבות שהתחברו בה. ואותיות בשמח"ה היא מחשב"ה. בחַמה ה"ן, והיא השכינה שאין לה ייחוד אלא במינה, כמו האותיות של ה"ן. ונעשות עשרה ונעשות מאה. כמו שהשכינה כוללת כל העשרה וכל המאה, כמ"ש הֵן לה' אלקיך השמים ושמֵי השמים, וסוד הדבר הן אדנ"י.

ובשלום תובלון. ש' שלושה אבות. ו"ו שני משיחים. מ' ל"ב של ובשלום עולה ע"ב. וזה הוא שנאמר ושבתי בשלום אל בית אבי. שמחה הוא שנאמר בו לֵך אֱכול בשמחה לחמֶךָ ושתה בלב טוב יינך. זה יין המשומר בענביו, ועליו נאמר סוד ה' ליראיו. יין טוב זה צדיק שנאמר בו הצדיק אבד. ומהו אבד, אבד אותה נביעה, ונשאר נחרב ויבש בבית ראשון ושני.

קם הזקן ואמר, אדנ"י במחשבה עולה, ולא בחשבון, וכתוב הַס כל בשר מפני ה', כי נֵעוֹר ממעון קודשו. יתעורר בו כמו שמתעורר משנתו וחוזר לשנתו. עד שיתעורר יהו"ה שהוא רחמים, לקיים בו וברחמים גדולים אֲקַבצך. גדולים נקראת מצד של האל הגדול שהוא חסד. והשכינה בו עולה להיקרא גדולה. ובו ודאי סוד הגאולה, כמו זה יו"ד ה"א וא"ו ה"א יהו"ה. וא"ו בו סוד הגאולה שהוא רשום בשם ע"ב. שהם וה"ו אנ"י וה"ו ראשי תיבות וא"ו. שלוש עשרה מידות הרחמים של התורה, שניתנה מימין.

נשאר יו"ד ה"א ה"א שעולה לחשבון ל"ב. והוא ב' מן בראשית, ל' לעיני כל ישראל. ועוד הוא ל"ב אלקים של מעשה בראשית שכתוב כי יום נקם בלבי ושנת גאוליי באה. ושֵם ע"ב הוא ויכֻל"ו. בוא נשלם סוד הגאולה. ועליו נאמר ללב"י גיליתי שהוא חשבון ויכל"ו. ובו מתקיים הפסוק אמרתי עולם חסד ייבנה, וכמו שיָצאו ממצרים בסוד של ע"ב שמות, כך יֵצאו בהם כאשר יִגָאלו באחרונה, באותו זמן חסד ה' מלאה הארץ. ועליו נאמר וחסדי מאתך לא ימוש, ובחסד עולם ריחמתיך. ומפני זה שיבח דוד לקב"ה בגלות שהיא שאול, בזה החסד. כמו שאתה אומר כי חסדך גדול עליי והיצלת נפשי משאול תחתִיָה.

ואם אוה"ע דוחקים את ישראל יותר מדי, הקב"ה חס על ד' מן חס"ד שהיא דל"ת בגלות. ומתקיים הפסוק בו בטרם תחיל יָלָדָה. ושבעים מילים של מזמור יַעַנְך ה' ביום צרה, כנגד שבעים שרים, שהם צירים וחבלים של השכינה העליונה והתחתונה. שאותיות ב' בו נקראים ארמונות גדולים. כמ"ש גדולים מעשֵי ה'. והקב"ה בו נקרא גדול, כמ"ש גדול אדונינו ורב כוח. ובו עולים ישראל לגדולה.

והשכינה בה נאמר הנה מקום אִתי, באותו זמן מתקיים בה הפסוק גַדְלו לה' אִתי. ובה נאמר בקב"ה באותו זמן כי גדול אתה ועושה נפלאות. ובו עושה גדולות עד אין חקר. וזה הוא חס"ד, בו ויכֻלו, ה' בשישי, מפני שבו ה' של אברהם הולך ו' אצלה. מיד יתעורר י"ה למלחמה. כמ"ש כי יד על כס יָה. ושישי הוא אלף שישי. שביעי יסוד, בו נכללים ומתייחדים שש ספירות, כמ"ש ויכֻלו השמים והארץ, זה הקב"ה והשכינה שהם ו"ה. יום השישי מפני שעליו נאמר כי כל בשמים ובארץ, ותרגומו שאוחז בשמים ובארץ. וזה הוא כ"ל, ועליו נאמר וכל צבאם. מהו צבאם, שני עמודי אמת.

ובו נקראו שלושה האבות שביעיות. כתוב ויְכַל אלקים ביום השביעי, וישבות ביום השביעי, ויברך אלקים את היום השביעי. ויברך אותו מצד הברכה. ויקדש אותו מצד הקדושה. ויִשְבּות בו מצד הייחוד. וזה הוא ויכֻל"ו, שנכללים בו שלושה האבות, שהם בסוד השם ע"ב. כמו כן, חסד נקרא גדול מפני שהוא כלל של ע"ב מילים. גבורה כלל של רי"ו אותיות שיש בשם ע"ב. עמוד האמצעי שהוא ו' כולל הכול. וזה הוא סוד ויעבור ה' על פניו, ע"ב רי"ו, יהו"ה. על פניו, מהו פניו פניו זו וא"ו. י"ג מידות הרחמים, שנאמר בהם וברחמים גדולים אקבצך. גדולים ודאי מצד החסד, שהוא האל הגדול.

והכול נכלל בשביעית שהיא מלכות. השביעי ה' ודאי בכל שביעיות כלולה. והיא ה' של יום השישי. יום זה צדיק, עליו נאמר והיה ה' למלך על כל הארץ. הוא יום השישי. ויום השביעי יום של כל הימים. ועליו נאמר שִכבי עד הבוקר. וזה הוא בוקר של אברהם שכתוב וישכם אברהם בבוקר וישכם לגאולה. ובו הבוקר אור שנאמר בו ותורה אור, וזה הוא אור שנאמר בו ולכל בני ישראל היה אור, והוא פסח, זרוע ימין. ובו עתידים להיגאל.

שִׂימני כחותם על לבך. זה הפסוק על השכינה נאמר שהיא בגלות. חותם לא כתוב, אלא כחותם, כאותו חותם הטבעת שהוא חותם אמת. ובה חותְמֵנו לחיים. ומה הוא זה החותם שבו חיים, אלא זה עה"ח, שֶבּו בנים חיים ומזונות יוצאים. עץ ודאי אותו שנאמר בו עה"ח מַהֲלך חמש מאות שנה. וזה עץ הוא ו'. מהלך חמש מאות שנה זה ה', החיים הם או"א שהם י''ה. י' הוא חכמה. ומניין לנו שנקראת חיים, כמו שכתוב החכמה תְחַיֶה בְעָלֶיהָ. ה' בו אמא עילאה. מנין לנו שנקראת חיים, כמו שאתה אומר עץ חיים היא ודאי. ושניהם כי חיים הם למוצְאיהם.

והשכינה התחתונה רשומה בחותם הזה, החותם שהוא חותם אמת. וכל ציורי זה החותם הם רשומים בה, להיות ניכרים שהיא ציור עמוד האמצעי, שהוא אמת. אדם שהוא חותָם שלו יו''ד ה''א וא''ו ה"א. הוא חותֵם בו לחיים. וממנו יורשים בני ישראל בנים חיים ומזונות. חיים מצד של או"א שהם י''ה. בנים, מצד עמוד האמצעי, שעל שמו נקראו ישראל למטה בני בכורי ישראל, והוא ו'. מזונות, מצד הה' שהיא המוציא לחם מן הארץ. ובזמן שיורשים ממנו אלו שלושדרגות שכלולות בשמו. נקראים ישראל למטה בניו של הקב"ה. וכתוב בנים אתם לה' אלקיכם. ובזמן שיורשים ישראל משמו של הקב"ה אלו שלושה בנים חיים ומזונות, נאמר בהם כי עזה כמוות אהבה, חזקה היא ממיתה הבדלת הקב"ה מבניו. ומנין לנו שהבדלה יש בין הקב"ה ובניו, כאן מוּכח, כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. וקשה היא ממיתה, וכתוב כי המוות יפריד ביני ובינך.

ובזמן שישראל מקיימים מצוות התורה באהבה, קשה כשאול קנאה, שמקנא הקב"ה על ס"מ ועל נקֵבָתו, שהם גורמים לבני אדם מיתה בחטאיהם, וגורמים להם לחטוא, ומפני זה עתיד הקב"ה ליטול נקמה מהם ולהעביר אותם מן העולם, שס"מ והנקבה שלו היא מיתה, שהיא לילית מלאך המוות יצה"ר. שהנקבה היא עם הזכר, והזכר עם הנקבה. וזה מנין לנו, הפסוק מוכיח שכתוב בעיצבון תֹאכְלֶנָה. אדם חָטא בנקבה ניתן לו יצה"ר נקבה, חווה חטאה בזכר ניתן לה יצה"ר מזכר[נ"א אל אחר]. ועליה נאמר בעצב תלדי בנים. וזה הוא כי עזה כמוות אהבה.

כי עזה כמוות אהבה, אם ישראל יעוררו את זו האהבה לפני הזמן, צריכים לעורר אותה כיאוּת. ואם לא, לא יעוררו אותה, כמ"ש השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באיילות השדה. ששבועה היא שלא יושב על כיסא עד שנוטל נקמה מעמלק שחילל שתי אותיות שהן י''ה, שיוצאות מן מיל"ה מ"ל י"ה. ומפני זה כי יד על כס יָה וזה א.

וכאשר מגיע הזמן לנקום ממנו ושלהבות האש יוצאות מזה י''ה, כמ"ש רְשפיה רִשְפֵּי אש שַלְהֶבֶתיָה, והן שלהבות של איש ואשה. ששם אֵ''ש א''ש, ושם י''ה איש כמו שאתה אומר ה' איש מלחמה שנטל נקמות מפרעה ומעמו. אשה זו השכינה שנאמר בה מצא אשה מצא טוב.

שימני כחותם, כֹּ''חַ תָ''ם. כ''ח זו שכינה עליונה, כ''ח מ''ה מן חכמה. ועליה נאמר ועתה יגדל נא כוח אדנ''י. ת''ם זה ישראל שלמעלה, שעל שמו נקרא יעקב תם, כמו שאתה אומר ויעקב איש תם. ומפני שהוא צורת הדמות של חותם אמת שלמעלה, נאמר בו תיתן אמת ליעקב. ומי שעוסק בתורה שנקראת תורת אמת, צורת דמותו חקוק למעלה באותו חותם אמת. ומי שמשקר בה כאילו מפיל התורה למטה, כמ"ש ותַשְלֵך אמת ארצה. ובאותו זמן נופל צורת דמותו וחותמו למטה, ונופל מזלו, ומסתלק אותו כוח ממנו. באותו זמן ס"מ וחֵילו שהם חיות ובהמות ועופות טמאים רודפים אחריו, כמ"ש וילכו בלא כוח לפני רודף.

אם שב בתשובה, שב אותו כוח אצלו שהיא שכינה עליונה. באותו זמן מתקיים בו ואֶתן אדם תחתֶיךָ ולאומים תחת נפשך. מהו אדם, אל תקרא אדם אלא אדום, ולאומים, ולאום מלאום יֶאֱמץ. באותו זמן אומת ישראל יתחזקו, יתגברו על אומת עשיו, בכוח זה הכוח שמתלבש בשבע מילים של מעשה בראשית. כ''ח אותיות השכינה העליונה. שבע מילים כלולות בשכינה התחתונה.

וזה כ''ח הוא סוד כ''ח פרקים של עשר אצבעות. שבהם והיה כאשר ירים משה ידו וגָבַר ישראל. ומפני זה נאמר למי נושאים כפיים לרום השמים. שצריך זה הכוח להעלות אותו אצל חכמה, וזה הוא רום שמים. והוא יו''ד ה''א וא''ו ה''א ששורה בעשר אצבעות, על זה הכוח והוא חכמה כ''ח מ''ה. וזה הכוח עליו נאמר ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך. לעמוד בתפילת העמידה, בהיכל המלך סתם זה אדנ"י שעולה לחשבון היכ''ל. וזה כוח הוא סוד של יהו''ה אלקינו יהו"ה, כוז''ו במוכס''ז כוז''ו. ועליו נאמר כל העונֶה אמן יהא שמיה רבא מבורך בכל כוחו, שהוא כוח שמתלבש בשתי זרועות שהן חו"ג. וצריך להעלות אותו אצל י' שהיא רום שמים, ולהוריד אותו אצל ו' שהיא שמים. שעליו נאמר ואתה תשמע השמים, כאשר מוריד אותו לגבי עמוד האמצעי, לפדות בה את ישראל בניו. וכאשר מעלה אותה לגבי רום השמים שהיא י'. ליטול נקמה מעמלק.

וזה הוא והיה כאשר ירים משה ידוֹ גָבַר ישראל, והוא יד ו'. והוא יו"ד. והוא י''ה. ואח"כ מוריד אותו כ''ח לגבי וא''ו, שהיא י''ג מידות הרחמים לפדות את בני ישראל, כמ"ש וברחמים גדולים אֲקַבְּצך. וכ''ח בזו וא''ו נשלם ונעשה אֵם. באותו זמן כי היא הייתה אֵם כל חי. וזה ח''י עולמים, שבה מתמלא ונשלם בח''י ברכות התפילה.

ה''א ה''א תלויות מן שתי ה' ה'. שהן ה''א ה''א בחשבון י"ב. ומהן תלויות אותיות כפולות. והן תלויות מן שתי ה' ה' פשוטות. ובהן עולות לחשבון י''ד, וזה הוא כי יד על כס יה. וכן וא''ו י''ג מידות שתלויות מן ו' ו' פשוטות. ובה נשלם י''ד. וזה הוא יד ליד לא יינָקה רע. זה עמלק. למעלה ולמטה נוטל נקמה ממנו. נוטל נקמה למעלה בי''ד ולמטה בי''ד. וזה הוא הנה יד ה' הוֹיָה, ו' ו' ה''א וה' ה' הן כ''ח, יו''ד כ' ותלויות מן י' פשוטה הרי כ''א. כחשבון אהי''ה, ועולה הכול מ''ט פנים של התורה. כמו זה, כ''ח שהוא שמונה ועשרים, אהי''ה שהוא כ''א, הרי מ''ט. והכול יו''ד ה''א וא''ו ה''א, יהו"ה. יו"ד ה"א וא''ו ה''א מ''ה. יהו''ה ד'. עולה מ''ט.

לבוש היו''ד חסד. לבוש הה''א גבורה. לבוש הוא''ו תפארת. לבוש הה''א מלכות. נצח הקשר שלו חסד, כמ"ש נעימוֹת בימינך נצח. הוד, הקשר שלו גבורה. צדיק הקשר שלו עמוד האמצעי, שגוף וברית אנו מחשיבים אחד. מלכות, שלמות שלהם, היא שלמות עליונים ותחתונים.

כתר עליון זה הוא שלמות של חמישים שערי בינה. וזה הוא שלא ניתן למשה שעליו נאמר נתיב לא יְדָעו עיט. ועליו אמרו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש, מפני שהוא מקור שאין לו סוף. ובמקור שאין לו סוף מי יכול להשיג ולמצוא אותו.

קם הזקן ושאל ומדוע מתקשר נצח עם חסד ונאמר נעימות בימינך נצח, וכן הוד עם גבורה. אלא מפני שזרוע ימין אין בו אלא שלושה פרקים, וכן בשמאל. ומפני זה מתקשר שוֹק הימין שיש בה שלושה פרקים עם זרוע הימין לשרות בו ה''א. וכן זרוע השמאל עם שוק השמאל לשרות בו ה''א. וכן גוף וברית הם ו' ו', ושורָה בהם א שהיא אמא ונעשו י''ג וא''ו. יו''ד שורות בעשר אצבעות הידיים ובעשר אצבעות הרגליים. משום שתחילת השם הקדוש מחכמה שורֶה שהיא באצבעות.

כתר עליון שורה בראש האדם, ששם מחשבה סתומה. וכמו שהמחשבה היא סתומה כך הוא סתום. א"ס נקרא מבפנים. כתר עליון מבחוץ. כתר הראש העליון, ארבעה יסודות הגוף בהם שורה יהו''ה. וזה הוא כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. בראתיו זו הנשמה הקדושה שהיא עולם המחשבה. יצרתיו זו רוח מדברת שממנו חיות מדברות. עשיתיו זו נפש ששם עשיה ששורָה ברמ''ח מצוות.

תיקון עשרים ושלוש

בראשית, ברי''ת א''ש. ברית זה צדיק. כל נקרא. קשר כל איברי הגוף. ח' שהוא שמונה ימים. הם שיעור השבת, שהוא שני אלפים אמות לכל צד, לשמור בהם אות שבת. כמו כן הם שמונה ימים תחום לקבל בהם אות ברית, ולשמור אותו בהם. שלא נעשה באות ברית חילול.

אמר רבי אלעזר, אבא, יום אחד היינו הולכים אני ורבי יוסי. ובא בנו של רב המנונא סבא מאותו עולם, בצורת דמות זה העולם. והזדמן לנו בדרך כמו שמחמר בשני חמורים. ושאלנו מהו את שבתותיי תשמורו ומקדשִי תירָאו. ואמר הוא דברים יפים. אבל עם כל זה רוצה אני לשמוע מפיך. אמר לו, בני, בוודאי ברית הוא שָקול לשבת, ומפני זה בראשית יְרָא שבת.

תיקון עשרים וארבע

בראשית יְרָא שבת. ובה שבתותיי תהיה ירא. ירא תורה, ירא ברית. כמו שצריך שמירת הברית שלא יכניס אותה ברשות זרה, כמו כן צריך בן אדם שמירת השבת, שלא להוציא מרשות היחיד ויכניס ברשות הרבים. רשות היחיד היא השכינה, רוחבה ד' והם יהו''ה, וגובהה עשרה יו''ד ה''א וא''ו ה''א. רשות הרבים נחש אשת זנונים, סם של אל אחר שהוא ס"מ. והוא הכלל של שבעים אומות. והיא חֲלָלָה זונה, ובעלה חילול שבת הוא. ומפני זה מי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים חייב סקילה.

עֵירוב הוא עמוד האמצעי, ובו מטלטלים מבית לבית. שהם שכינה עליונה ותחתונה. ועליהם נאמר את שבתותיי תשמורו ומקדשִי תירָאו, זה מקדש יו''ד, אות שבת זו ברית שצריך לשמור אותו בבת זוגו, שהיא קדוּשה שלו, ברכה שלו, שעליה נאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. ויברך זו ברכה. ויקדש זו קדושה. ולגבי שניהם היו יוצאים ראשונים לקראת כלה, והיו אומרים שתי פעמים בואי כלה בואי כלה. באותו זמן קול חתן וקול כלה.

מקדשי באות יו''ד, מפני שאין קדושה פחות מעשרה. וצריך לברך אותם ולקדש אותם בקידוש על היין, בשבעים מילות הקידוש, וּוַיכֻל''ו כחשבון ביי''ן. וצריך לומר סברי מרנן. והם שאומרים ועונים לחיים, מפני שמתקשרים בעה"ח, לא בעץ המוות. והוא גפן שחָטא בו אדה"ר. ואחד אמר חיטה היה, ואחד אמר גפן, והכול אמת.

שבעה מינים הם חיטה ושעורה גפן ותאנה ורימון זֵית שמן ודבש. חיטה ושעורה, והרי נאמר. וצריך לחזור עליהם. חיטה הרי נאמר. שעורה שמוציא ה' משיעור שלה. גפן, סחטה ענבים ברשות אחרת, ועשה יין נסך, ונעשה אילן של טו"ר. תאנה לוקט תאנים לפני זמנם לפני שהבשילו, כך לוקט הוא מהעולם קודם זמנו. וזה הוא הסוד מי שגורם אשר ימותו בניו לפני זמנם, כמ"ש למה יקצוף האלקים על קולֶך וחיבֵּל את מעשה ידיך. וסוד הדבר לשווא הכֵּיתי את בניכם. ומפני זה לא תישא את שם ה' אלקיך לשווא. רימון, בן זומא בו חָטא. אבל רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק. שקליפות הן אוה"ע. ישראל המוח ביניהם. כך כמו כן השכינה היא פרדס בגלות. והיא המוח מבפנים. אגוז אנו קוראים לו, כמו שאמר שלמה המלך אל גינת אגוז ירדתי, והיא השכינה הפרי מבפנים, כמ"ש כל כבוּדה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. וקליפות הן כמה רשויות נוכריות, ובשבת מהכול מתפשטת, ומתלבשת בלבושים יפים. וכן צריכים ישראל למטה, להתחדש בשבת בלבושים יפים, וכן לטעום בשבת מכל מאכלים טובים, כדי לקשור ולהשפיע ברכות אצלה מכל ספירות. ולהיות מושקית מכולם.

וצריך לקיים בה עונג, שהוא צדיק שיוצא מעדן, שהיא בינה עוה"ב. להשקות את הגן זו שכינה תחתונה. והנהר הוא ו' שיוצא מן י''ה. והולך חמש מאות שנים שהן חמש ספירות. ומגיע לצדיק. להשקות ממנו הגן שהוא ה'. ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו.

וכן ברית מילה היא כמו האגוז. צריך לשבור קליפות של עורלה ופריעה, ולהעביר אותם משם, ולגלות המוח מבפנים. וזה אות ברית. וזה עץ חיים. אבל ברית שהוא בעורלתו ואין בו פריעה, עליו נאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אֲכוֹלך ממנו מות תמות, מוֹת בעוה"ז, תמות בעוה"ב.

הלב הוא אגוז. ומי ששובר קליפה שלו שהוא יצה"ר, עליו נאמר לב נשבר ונדכה אלקים לא תִבְזֶה. וגסות הלב שהוא שלם בקליפות שלו ולא נשבר, עליו נאמר תועֲבַת ה' כל גְבַה לב. והשכינה לא שורה עליו. ומצד הקליפות נקראו בני אדם עַרְלֵי לב.

ובשבת גיהינום לא שולט בעולם, ולא ממונים שלו. משום כך ציווה לישראל לא תבַעֲרו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ואם בן אדם מבעיר בשבת, אומר הקב"ה, אני הייתי מכבה את האש שלא תבער, ואתם מבעירים אותה, אתם תישרפו בגיהינום, משום כך לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ואפילו בגוף. ומה הוא גיהינום בגוף, כבד. שבו מרה שהוא גיהינום, סם המוות סם של אל אחר, החרב של מלאך המוות. ועליו נאמר ואחריתה מרה כלַעֲנה חדה כחרב פיות.

וצריך שלא יעורר עצבות וקטטה מצד הטחול. אלא שיהא לב שמור מכולם, שהיא שבת שָמור, והמוח זָכור. וצריך לקבל אורחים, שהם מלאכים, עַלְמות הנשמה היתירה שהיא שכינה עליונה, ונפש יתירה שהיא שכינה תחתונה. ואורחים שיורדים עימה.

וצריכה האישה לתקן הנר בליל שבת לימין. ונחשב לה כאילו תיקנה המנורה בדרום, והשולחן בצפון. ועליהם נאמר הרוצה להחכים ידרים, הרוצה להעשיר יצפין. והם שכינה עליונה ותחתונה. שכינה עליונה מנורה לדרום, צריכה לתקן אותה, מפני ששם חכמה, ומפני זה הרוצה להחכים ידרים.

ובאותו בית שמוצאים דירה זו מתוקנת בזה הסידור, מנורה בדרום ושולחן בצפון ומיטה בין צפון לדרום, אומרים אלו מלאכים אשר יורדים עם השכינה שהיא נשמה יתרה, אין זה מקום הדיוט של עם הארץ אלא מקום שרצון בו מלפני ה'.

השולחן צריך לתקן אותו אצל צפון. והשולחן היא שכינה תחתונה, שנאמר בה כל כבוּדה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה. מהו זהב, זו גבורה, שנאמר בה מצפון זהב יֶאֱתֶה. ממשבצות זהב שני עמודי אמת. מיטה למערב בין צפון לדרום, לתקן אותה לגבי עמוד האמצעי, שנאמר בו בני בכורי ישראל. ובבית שאין הם נתקנים אלו תיקונים בליל שבת, אורחים אומרים אין היא זו דירת ישראל, שנאמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם, לדֹרֹתם כתוב חסר, מלשון דירה. וכל אלו תיקונים צריכים לתקן בליל שבת, שהיא ממש אות ברית מילה.

אמר רבי אלעזר, וכי ברית מילה לכל בני אדם היא שווה. אמר לו, לא. שברית מילה לרשעים, העפר שמכין בכלי הוא מזון לנחש, שהבדיל ממנו, כמ"ש ונחש עפר לחמו. ודם ברית הוא מזון של ס"מ שהוא רוצח, שהבדיל ממנו. וסוד הדבר אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים.

לבינוניים נחשבת ברית מילה העברת הדם והבשר כקורבן. כמ"ש וזבחת עליו את עולותיך ואת שְלָמֶיך. לצדיקים ודאי במקום של מילה ופריעה שורה יהו''ה. וזה הוא ומבשרי אחזה אלוק. ועליהם נאמר ואומַר לך בדמייך חיי לצדיקים וכתוב גם אַת בדם בריתֵךְ, שילחתי אסירַיִך מבור, שהוא גיהינום."

(סוף השיעור)