כל מדרגה הבאה זה האור העליון המופשט שעומד לפניו, ורק בכלים שלו האדם נותן לאור הזה את הציור הנכון • בכל מצב ומצב יש לנו את אותה הבעיה – שנכנסים ללמוד מס"ם הרשע, הרצון לקבל עצמו, כלומר שמתחילים ללכת לפי השכל הגשמי, ובזה כבר לא מבינים לאיזה כיוון מכוונים, מאבדים את הכיוון הנכון ולפי ההיגיון נראה שהכל בסדר • לפני השבירה היה כלי שרצה לקבל על מנת להשפיע. בכלי הזה היה מקום שנקרא ל"ב האבן, שהוא מהות הנברא, שבו אי אפשר לעשות תיקונים – האור העליון לא מגיע לשם, וגם האור המקיף לא מגיע לשם. לכן צריכים לבלבל את הנברא בשבירה, שבכל זאת ירצה לקבל על מנת להשפיע, כאילו זה אפשרי גם בל"ב האבן, ולהיכשל. וזה מסודר כך בכוונה מלמעלה, כי על ידי השבירה אפשר להגיע להתכללות של כל כלי הבינה בכלי המלכות, והעיקר הוא שמתוך זה שמבררים את כל הכלים חוץ מל"ב האבן, מבררים את ל"ב האבן – "כיתרון אור מן החושך", ומתוכו אני מכיר את הבורא עצמו • אנחנו לא מתקנים את הרצון שלנו בעצמו, אלא על ידי זה שאנחנו מבדילים, מוציאים ממנו כל מה שאפשר להוציא, ומשאירים אותו נקי בל"ב האבן, ששם אין יותר מה לתקן, מתוך הבירור הזה אנו מגלים את צורת ל"ב האבן ומזה את צורת הבורא, ומגיעים לגמר התיקון • עבודת ה' מאד קונקרטית ופשוטה, אלא אנחנו עושים בזה בלאגן – "אלוקים עשה אדם ישר והם עשו חשבונות רבים"; אתה בא לקבוצה ובה אתה צריך להתבטל, להתחבר, כדי לממש איתם יחד את האיחוד ובתוכו לגלות את הבורא. זה דבר מאד קונקרטי ומצומצם, והבעיה היא איך לא לברוח ממנו לחשבונות רבים. ואם אתה עומד על הנקודה הזאת, אתה מתחיל להבדיל את ל"ב האבן מכל שאר התכונות ובזה לגלות את הבורא. והיגיעה היא בזה שאתה לא עוזב את הנקודה הזאת.