שיעור בוקר 17.06.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות בנושא העבודה באמונה למעלה מהדעת, המשך מקטע מספר 57.

קריין: קטע מספר 57 מתוך הרב"ש, מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה".

"על ידי זה שהאדם רוצה להבין את דרך של החכמים, שאומרים לנו שאנחנו צריכים ללכת אחריהם בעיניים עצומות, אחרת נכנס בחינת עפר, היינו דבר שהוא בחינת בלתי חשוב, מכונה "עפר", כלומר שיותר שפלות מזה אי אפשר להיות. והיות שניתן להאדם בחינת דעת ושכל להבין כל דבר על פי שכל. וכאן אומרים לנו ללכת בקבלת אמונת חכמים, והאדם רוצה להבין את הדרך הזה, והיות שכל זמן שהאדם מונח עדיין תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו, אין האדם בעצמו יכול לדעת מהו טוב ומהו רע, אלא צריך לקבל הכול כפי שהחכמים קבעו לנו, ואם לא נכנס אבק ועפר בתוך העיניים ולא יכולים ללכת קדימה, מה שאין כן כשלא עושים ביקורת על דברי חכמים, ולא רוצים לקבל דבריהם בתוך הדעת, אז על ידי זה דווקא זוכים לדעת דקדושה. וזהו מטעם, כי כל עניין מה שאנו צריכים ללכת למעלה מהדעת, הוא מסיבת שאנו משוקעים באהבה עצמית. לכן על ידי אמונה למעלה מהדעת זוכים לכלים דהשפעה."

(הרב"ש, מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

אני חושב שפחות או יותר כבר דיברנו על זה הרבה פעמים.

קריין: קטע מספר 58 מתוך מאמר 3 "ענין אמת ואמונה".

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים."

(הרב"ש, מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

שאלה: האם האדם תמיד צריך להסכים עם ההרגשה שהבורא שולח לו?

לא, הוא צריך להילחם נגד הרגשה הרעה שהבורא שולח לו, ולהעלות את עצמו להרגשה טובה.

תלמיד: אבל הוא אומר במאמר, הוא יודע מה שטוב בשבילי ומה שלא טוב בשבילי.

מבחינת מה שנותן לי, אבל לא שאני צריך להסכים. יש הבדל. מה שאני מקבל ממנו אני אומר, מה ששלחת ברוך ה' טוב מאוד, עכשיו אני על זה צריך לתת תגובה.

תלמיד: איך לא לטעות בתגובה?

כל רע שאתה מקבל, אתה צריך לפענח אותו כטוב ביותר. כי הבורא לא יכול להיות.. לא יכול להיות שאתה מקבל משהו רע בחיים, לא יכול להיות, אפילו שאתה לא יודע מה שעושים לך חס ושלום.

תלמיד: אז למה שאני ארצה לשנות את זה אם זה טוב, למה אני לא אסכים עם זה?

אבל אתה בודק את היחס שלך למה שאתה מקבל, ולזה אתה לא מסכים. שאתה לפי האגו שלך, רצון לא מתוקן שלך מתייחס למה שאתה מקבל מהבורא כדבר הכי טוב מה שיכול להיות במצב הנוכחי. זה שאתה מקבל מהבורא בכל רגע ורגע מצב הכי טוב, בכל שנייה ושנייה אתה מקבל מהבורא, אתה צריך בכל שנייה ושנייה לבדוק מה שאתה מקבל, לעשות על זה צמצום, מסך, אור חוזר ואהבה.

שאלה: אם על מה שאנחנו כן יכולים לעשות מסך ואור חוזר, ולקבל את זה כטוב, אז זה נקרא "שתיקנו". זה מובן. אבל אם אני לא מסוגל לעשות את זה, לא מסוגל להתגבר על איזה מצב פנימי, מה לעשות?

לא יכולים, אז לא יכולים. אז משתדלים לעשות את זה קצת אחרת, הבורא כבר גם מתחשב איתנו אחרת. ככה זה.

שאלה: כשבאות הכבדות ומצבים לא נעימים, אז ברור שכך צריכים לנסות להצדיק. אבל למה כשבאים דווקא מצבים מאוד טובים, והרגשות של כזה מין גילוי, ופתאום באות מחשבות שליליות על הבורא, דווקא במצבים מאוד טובים?

בכל מצב, לא חשוב, או טוב, או רע. מחשבות רעות, טובות. יכול להצדיק, לא יכול להצדיק. זה לא חשוב. אתה צריך בכל זאת לצייר לעצמך, מהו המצב שלי שצריך להיות שאני עונה לבורא. חיבור דרך חברים אליו, ש"ישראל אורייתא קודשה בריך הוא חד הוא". זה הכול.

לכן אני לא נכנס לפלפולים בשביל מה עשה, ולמה עשה, ואיזה מרכיבים יש לי כאן בכל המצב שלי, אני לא יכול לעכל כל הדברים האלה. אני יודע שאני, קבוצה, ובורא צריכים להיות יחד בחיבוק אחד, ששום דבר לא יכול לנתק אותנו. זה הכול. להשתדל, זה הדבר הכי נכון למצבנו, שנקרא "עיבור".

שאלה: מה זה לשרת את הבורא גם במדרגה הנמוכה ביותר, ואיך מממשים את זה?

זה נקרא, שאני מבטל את עצמי מכל וכל, וחוץ מביטול עצמי אין לי דבר שאני יכול לעשות. זה הכול.

שאלה: אתה יכול להסביר את ההבדל בין זה לבין חסידות?

אני לא מתעסק בחסידות, אני לא יודע חסידות, ולא שייך לחסידות, אני יודע רק חכמת הקבלה, ומה שצריכים לעשות לפי חכמת הקבלה בלבד.

תלמיד: אני מתייחס לא לזה, אלא לכך שנראה שאנחנו מבטלים את הדעת כאן.

לא יודע, יכול להיות. מבטלים דעת לא מבטלים דעת, זה לא חשוב לי. אנחנו מדברים על מה שמקובלים כותבים, ומשתדלים להבין. נקווה שאפילו אם אנחנו מבינים לא נכון, אנחנו נגלה למחר, למחרתיים שכן אנחנו צריכים לתקן את עצמנו.

שאלה: "לא יידח ממנו נידח", האם אני מבין נכון שדווקא כשאני לגמרי לא מסכים ובכל זאת ממשיך, זה הביטחון לזה שאני בכיוון?

זה בקבוצה.

תלמיד: מה משמעות הביטוי של "לא יידח ממנו נידח"?

אז אני אומר לך, אם אתה נכלל בעשירייה, זאת ההבטחה שאתה נשמר בדרך. אין לך שום הבטחה אחרת. תקרא מאמרים "מתן תורה" ו"ערבות". במיוחד ערבות.

שאלה: אני צריך לנסות להבין את הבורא, או לקבל את הדברים שלו למעלה מהדעת? כאילו הדברים שקורים, אני צריך להבין למה הם קורים?

אתה שואל שני דברים שונים. האם אני צריך להבין את הבורא, או לא? יש מצווה כזאת, אבל זה בהדרגה. והאם אני צריך לקבל את זה באמונה למעלה מהדעת? ודאי, כי אחרת אני לא נמצא עימו באותו גל, באותה שפה. הבורא מדבר איתנו למעלה מהדעת, זאת אומרת למעלה מרצון לקבל שלנו, ואני חייב להיות למעלה מרצון לקבל שלי כדי להבין אותו ולהגיב אליו נכון.

תלמיד: אבל אני צריך להבין למה קורים הדברים, לנסות להבין את הבורא, או שלקבל את זה כמו שזה?

כן, אתה צריך להבין אותו, לחקור אותו, לגלות אותו, כי בזה אתה נותן לו דווקא את התענוג. אבל מה זה נקרא "להבין", "לחקור אותו"? זה שאתה מקבל על עצמך רצון להשפיע, ואתה עובד לפי הרצון להשפיע, לפי זה אתה מבין איך מתפקד הכוח עליון שהוא כולו להשפיע. רק שאצלך זה יהיה כמו לבוש, רצון להשפיע שאתה מתלבש בו, ובבורא זה הטבע שלו. זה ההבדל.

שאלה: אמרת שאסור לנו להסכים עם ההרגשה הרעה שהבורא מביא.

כאילו ששולח לנו בורא.

תלמיד: הרי אני קודם צריך לקבוע שזה מצב רע שהגיע מהבורא, כדי לא להסכים. מה זה אומר, לא להסכים?

בדרך כלל אני צריך לעשות הכנה לקבלת המסר מהבורא, שזה נקרא שאני נכלל בעשירייה, שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, בצמצום, מסך, ואור חוזר, ואז אני מתחיל להרגיש מה אני מקבל מהבורא. זאת אומרת כבר ברצון להשפיע, לפי השתוות הצורה, ככה, אחרת לא. אחרת לא מבינים זה את זה, הוא מדבר באנגלית ואני בצרפתית, הוא בעל מנת להשפיע עושה דברים, ואני מקבל אותם לכלים שלנו על מנת לקבל. אז וודאי שלא מבין אותו בכלל, מה קורה כאן? לכן כיול שלנו לעל מנת להשפיע, הוא חייב להיות מקודם שאנחנו נכנסים במגע עם הבורא.

שאלה: כתוב שאפילו אם האדם מרגיש לא שלם בכלים שלו, אבל הבורא רואה אותו כשלם. אז מה זה אומר שהבורא רואה אותנו כשלמים? ולמה הוא רוצה שאנחנו נרגיש שאנחנו לא שלמים בכלים שלנו?

זה כמו תינוקות שאנחנו עדין לא שלמים, אבל בורא מתחשב איתנו, ומתייחס אלינו כך כדי לגדל אותנו. והוא לא מעניש אותנו אף פעם, אלא מלמד אותנו. אנחנו מקבלים את זה כעונש, אבל זה לא עונש, זה טיפול, תרופה, שכר בלבד, ולכן כל היחסים של הבורא אלינו צריכים להביא לנו להגברת האהבה שלנו אליו, להודיה.

שאלה: כתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו", עם איזה חוש אנחנו עובדים מול הקבוצה, מול הבורא?

אני לא יודע איך לענות לך. אנחנו עובדים עם חוש הרצון לקבל שלנו, שמשתדלים לעשות אתו במקצת בעל מנת להשפיע. עם זה אנחנו עובדים. זה הכול. אם יש לנו חוש הכרת הרע, אז מפעילים אותו.

קריין: אנחנו בקטע 59. בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ', "אמונת רבו, מהו השיעור".

"האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באיבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומיטיב. כלומר, שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות. ואע"פ כשהוא מסתכל על עצמו, הוא רואה, שהוא בערום וחסר כל. וכמו כן כשהוא מסתכל על העולם, הוא רואה שכל העולם סובל ייסורים, וכל אחד לפי הדרגה שלו, על זה הוא צריך להגיד, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו". שלהם פירושו, שכל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, הנקרא להם, ולא יראו האמת. ומהו רשות הרבים? כלומר, שכל זמן שיש לאדם ב' רצוניות. הגם שהוא מאמין, שכל העולם שייך להבורא, אבל להאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה, ולומר, שהאדם בשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים, הכול הוא בכדי לעשות נחת רוח להבורא. נמצא, שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל. ואז האדם נמצא ברשות היחיד, שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת, איך שהבורא מנהיג את העולם במידת טוב ומיטיב. אבל כל זמן שהאדם נמצא ברשות הרבים, היינו שיש לו עדיין ב' רצוניות, הן בבחינת מוחא והן בבחינת ליבא, אין בכוחו לראות האמת. אלא שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת ולומר: "עיניים להם" אבל לא יראו את האמת."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר מ. "אמונת רבו, מהו השיעור")

רק בזה הוא יכול להיות למעלה מהדעת, להגיד שכן, אני לא יכול לראות את האמת. אבל בפועל ללכת למעלה מהדעת גם לא יכול.

שאלה: לגבי מה שהוא כותב כאן, שהאדם רואה שאין לו כלום וכל העולם סובל. אני בכלים הגשמיים שלי מקבל איזשהו רצון, נגיד אני רוצה לאכול גלידה ואין לי אפשרות לאכול גלידה, אז אני עושה צמצום על עצמי, מתכלל בחברים, האם זוהי גישה נכונה?

בשביל מה אתה עושה את זה?

תלמיד: להתקשר לבורא, להיות איתו בקשר.

אני לא מבין את הקשר. אתה רוצה לקבל איזה תענוג ואין לך יכולת לקבל את התענוג הזה. איך אתה יכול, על ידי איזו פעולה מהנקודה הזאת, להתקשר עם הבורא? תבקש ממנו.

תלמיד: אבל אני מבקש לא על התענוג עצמו, אלא על הקשר איתו מעל התענוג.

אז תבקש, כל הזמן תבקש.

תלמיד: כן, אבל הרצון הגשמי עצמו נשאר.

אז תבקש שיתגלה, שתהיה לך אפשרות למלא את עצמך בצורה גשמית גם כן. מה הבעיה? זו לא עבירה.

תלמיד: אבל אם אני אמלא את עצמי בצורה גשמית, זה יסתום את הבקשה שלי אליו ואת הקשר שלי.

לאו דווקא, למה? אז אתה תתחיל להודות אחרי שתקבל. אנחנו למדנו הסתר אחד, הסתר שני, גילוי אחד וגילוי נצחי, וכתוב שם שמתפלל ונענה. זה מצב טוב, שנמצא בקדושה, למה שלא? תנסה, תנסה כל הזמן להתפלל.

תלמיד: אבל אני רוצה להיות עימו בקשר ואני לא יכול להבין למה צריך לחזור לגשמיות?

אין הבדל בין רצונות שנקראים חומריים, לרצונות רוחניים, אין הבדל. רק חומריים אתה מרגיש בטעמים שלך, בכלים שלך, ורוחניים אתה עוד לא מרגיש. אבל ברוחניות כשתתחיל להרגיש, אתה תראה שזה עוד יותר חזק, ברור וחד ממה שאתה מרגיש עכשיו.

שאלה: איך אני יכול לסנכרן את המוח והלב ביחס לעשירייה, כשהם שני דברים מנוגדים?

אני לא מבין כל כך מה הקושי, תן דוגמה.

תלמיד: אני תמיד מרגיש את העשירייה מתקדמת הרבה יותר ממני, הם הרבה יותר טובים ממני, מחוברים לבורא.

תראה איך הבורא עושה לך טוב, עד כמה הוא אוהב אותך, שמעורר בך קנאה, קנאה טובה לחברים. אז מה הבעיה? תגיד לי מה הבעיה, למה אתה לא מרוצה?

תלמיד: אני מרגיש את ההבדל העצום הזה, זה כמו שני הפכים, וזה מצער אותי.

שיש לך חברים גדולים?

תלמיד: כן.

למה? אם יש לך חברים גדולים, סימן שאתה יכול להתקדם, סימן שאתה יכול לרוץ, לקדם את עצמך. חברים טובים זה הכול. אני מאוד רוצה שיהיו לי חברים גדולים. אני הייתי ליד אדם גדול, הסתכלתי עליו והיה לי לאן להתקדם. אני רוצה להיות בעשירייה שכולם גדולים, ואני יכול להיות יותר קטן מהם, אז אני מתפנק לידם, אני עוקב אחריהם קצת, מה שהם עושים אני עושה, וכן הלאה. זה מאוד חשוב להיות ליד הגדולים.

מה שאנחנו רוצים, מדוגמת רבי יוסי בן קיסמא, אנחנו שנמצאים בעשירייה תמיד חושבים שהם גדולים, תמיד. ואז יש לי תמיד אפשרות להתקדם. עד כמה שאני מעלה אותם מעלי אני מתקדם אליהם, עוד מעלה אותם מעלי עוד מתקדם אליהם, גם אני עולה עוד, וככה כל הזמן.

(סוף השיעור)