סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 06.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
תפילה
כל מה שאפשרי לנו להשיג ברוחניות, זה רק בכוח התפילה. כי אין בנו מלכתחילה שום אמצעים להגיע להזדהות, השתוות, דבקות בבורא. אנחנו הפוכים ממנו, ואפילו לא ידוע עד כמה שהפוכים, בכלל איזה קשר יש בינינו, בינינו לבורא. וכל הדברים האלה הם בסך הכול מגיעים אלינו כך שכולנו תלויים בו. לא יודעים על ידי מה לבקש, מה לבקש בכלל, למה לבקש. אנחנו נמצאים כל כך רחוק שמנותקים מהקשר.
ואז על ידי כל מיני הכוונות ממנו, שהוא מכוון אותנו, פונה ומסדר אותנו בכל מיני צורות איכשהו להתייחס למציאות, ודרך המציאות אולי להתייחס אליו לאט לאט, אנחנו מגיעים למצב של חוסר אונים. שאחרי שנות יגיעה בכל מיני צורות, שאנחנו לא יודעים בדיוק מה, אבל משתדלים כמה שאפשר, אנחנו מגיעים למצב שבאמת לא נשאר לנו שום דבר חוץ מהבקשה, תפילה, פנייה. אנחנו רואים שאחרת לא נוכל להגיע לשום שינוי. יכולות להיות עשרות שנים של יגיעת האדם באיכשהו להשיג את מהות החיים, מטרת החיים, [עד ש]סוף סוף פונים אליו, איכשהו למקור, לכוח העליון.
זה כבר שינוי גדול מאוד בעצם. כי לפני זה הוא היה פונה לכל מיני אמצעים שהם לא כל כך היו ברורים. או לכאן או לכאן, הוא היה תולה את עצמו בכל מיני כאלו או כאלו פעולות, לא יודע בדיוק מה. כך הבורא מסדר את הדברים, עד שמתוך כל היגיעות שאדם עשה בצורה כזאת, הייתי אומר שדי פרועה, מפוזרת, הוא סוף סוף מבין [שצריך] רק פנייה לבורא. ואז הוא מתחיל איכשהו לתאר את עניין הבורא, שזה כוח אחד, יחיד, מיוחד, שעומד אחרי כל ההבחנות, כל הפעולות, כל התכונות, כל המעשים. שהוא, רק הוא מייצב כל דבר מהפרט הקטן ביותר עד כול כולה של הבריאה, ואליו סוף סוף האדם יכול לכוון את עצמו.
ואז הפניה שלו מתחילה להיות יותר מכוונת, מרוכזת, מיוצבת. וכאן אנחנו צריכים את העניין הזה עכשיו ללמוד. לא כולם נמצאים כבר במקום הזה, שברור להם שרק לבורא, זאת אומרת לאיזה מקור, לאיזה כוח, לאיזה עליון הם צריכים לפנות, אבל ישנם כאלו וכאלו. אז על ידי הקשר בינינו, בכל זאת כולנו כבר נהיה מכוונים לכיוון הנכון. אז כל אחד מהמקום שלו, מהדרגה שלו, אבל אם כולם יחד, כבר הכיוון שלנו יהיה נכון.
לכן נעבור את הקטעים האלו, אני מאוד ממליץ, למרות שלא מובן לפעמים, לא מורגש כל כך ויכול להיות שאנחנו מעורפלים, אבל בכל זאת, כדאי. כדאי לנו מאוד להתייחס לזה ברצינות. להתייחס לזה ברצינות כי הנושא הוא כבר מכניס אותנו לכיוון הנכון, לשביל הישר, למטרה.
הבעיה היא שהבורא הוא כמו שכתוב עליו, "א-ל מסתתר". הוא מסתיר את עצמו בכוונה, עד שאדם מברר בדיוק את הכלים, את היוצרות, תכונות, רצונות, מחשבות, שהם מרוכזים כולם בפוקוס כזה, שהבורא יכול להתבהר קצת כלפי האדם. לכן זה לוקח כל כך הרבה זמן עד שאנחנו מגיעים לעניין התפילה. אמנם כבר מדברים על זה מלכתחילה, אנחנו שומעים שהכול מושג בכוח התפילה, [צריך] לפנות, "הלואי שאתפלל כל היום" וכולי, אבל אנחנו רואים שזה תמיד נעלם. המרכיב הזה הוא הנעלם. אנחנו מעדיפים, בוחרים לעשות כל מיני פעולות חוץ מתפילה.
וכשאנחנו כבר עוזבים את כל הפעולות האחרות ופונים לבקשה, לתפילה, ליחס לבורא עצמו כמקור לכל, אז סימן שכבר יצאנו לכביש, לדרך הנכונה, לכיוון הנכון.
את היתר נברר מהפסוקים. הנושא הוא כזה שלא כדאי לנו למהר, כי העיקר זה ללעוס ולבלוע, ללעוס ולבלוע, ממש כך שזה ייספג ברצון ובמחשבה.
קריין: קטע מספר 5, מתוך "כתבי רב"ש כרך א', "עניין תפילה".
"מטרם שהאדם יודע, שאין הוא מסוגל להשיג בעצמו את הכלים דהשפעה, אין הוא מבקש מה', שיתן לו. נמצא, שאין לו רצון אמיתי, שה' יענה לו על תפלתו. ומשום זה צריך האדם לעבוד בעצמו, בכדי להשיג את הכלים דהשפעה. ואחרי ריבוי עבודה, שהשקיע בזה, ועוד לא השיג אותם, אז מתחילה התפלה אמיתית מעומק הלב. ואז הוא יכול לקבל עזרה מלמעלה, כמו שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל היות שהתפלה הזו היא נגד הטבע, מטעם שהאדם נברא של רצון לקבל, שהוא בחינת אהבה עצמית, ואיך הוא יכול להתפלל לה', שיתן לו כח השפעה, וכל האברים הם נגד הרצון הזה. לכן נקרא עבודה זו "תפלה", היינו שצריך לתת יגיעה גדולה, שיוכל להתפלל לה', שיתן לו כח השפעה, ויבטל אצל האדם כח הקבלה. לכן אמרו חז"ל "ועבדתם, זו תפלה, עבודה שבלב". ובזה נבין, מדוע הם מכנים "תפלה" עבודה שבלב. משום שהאדם צריך מאוד לעבוד עם עצמו, שיבטל את אהבה עצמית, ויקבל עליו את עבודה, להשיג כלים דהשפעה. נמצא, על הרצון, שיהיה לו כלים דהשפעה, הוא צריך לעבוד עם עצמו, שירצה להתפלל, שיתנו לו כח השפעה."
(רב"ש - א'. מאמר 10 "ענין תפילה" 1986)
סדנה
איך להגיע למצב שאני מרגיש שכל ההצלחה שלי תלויה בבורא? שאני מרים ידיים מכל דבר, אני כבר מיואש. אין לי לאן לפנות, אין לי מה לעשות, מלבד לדברים האלו שיכולים לרכז אותי, לכוון אותי לפנות לבורא, כי ממנו, על בטוח אם אני פונה נכון, אני מקבל תשובה? אין מקור אחר, רק הוא, ורק אם אני מבקש נכון. איך אני מגיע לחיסרון כזה? איך אני מגיע לדרישה כזאת, לפנייה כזאת שהבורא עונה?
*
למה הדרך הכי קצרה ונכונה להגיע לפנייה לבורא היא בעבודה קבוצתית? למה לכוון את עצמו לבורא בצורה הקלה והמהירה ביותר זה בעבודה קבוצתית? העיקר לדבר, לא להגיע אולי לפתרון, אלא לעבוד בזה. זה יותר חשוב. בבקשה. יחד.
*
קריין: קטע מספר 6. מתוך "כתבי רב"ש", כרך א', מאמר "מי מעיד על האדם".
"צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה שחסר לו. אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כי אז יש לו כבר אור וכלי. אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע. נמצא, אם הוא יכול להצטער ולהרגיש יסורים על חסרון, מזה שאין לו חסרון, היינו שלא מרגיש איך שהוא מרוחק כל כך מהקדושה.. גם זה נקרא "עבודה שבלב". וזה נקרא "תפלה". זאת אומרת, על חסרון זה כבר יש לו מקום לקבל מילוי מהבורא, שיתן לו את ההרגש חסרון, שזה הוא הכלי, שהבורא יכול למלאות לו את הכלי עם מילוי."
(רב"ש - א'. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)
בואו נשתדל לאתר שלבים, ממה אנחנו מתחילים ואיזה שלבים אנחנו עוברים עד שיהיה לנו חיסרון לבקש מהבורא? כשמתחילים ממש, באים לשיחה, לשיעור הראשון, ואז איך אנחנו משתנים עד שמגיעים לפנייה לבורא? תעזרו אחד לשני. כל אחד יעשה חפירה פרטית. ארכיאולוגיה כזאת.
*
קריין: קטע מספר 7, מתוך "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר "אישה כי תזריע".
"העצה היחידה להשיג חסרון, שחסר לנו רצון להשפיע, היא רק ע"י תפלה, שהיא בחינת "אמצעי" בין האדם להחסרון. היינו שהוא מתפלל לה' שיתן לו דבר שלא חסר לו, שיחסר לו. נמצא, הכלי שנקרא חסרון, הוא חסרון מבחינת הרגשה, היינו שלא מרגיש בחסרונו. והתפלה היא, שהקב"ה יתן לו את האור, שהוא המילוי של חסרונו. אם כן יוצא כאן שהמילוי הוא חסרון. נמצא, שאין לו שום עצה אחרת, אלא להתפלל לה' שיתן לו חסרון. וזהו המקשר בין הכלי להאור. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל בשם אדמו"ר מפורסוב זצ"ל, על המאמר שאמר רבי שמעון, "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס", שפירושו של "כיס" הוא כלי, שמכניסים שם כסף, ש"כיס" נקרא חסרון, ו"כסף" נקרא מילוי החסרון. נמצא, שאם אין להאדם כיס היינו חסרון, זהו עוד יותר גרוע משאין לו מילוי, כי זה נקרא שהוא "מחוסר הכרה". היוצא מזה, שבמקום שאין להאדם הרגש חסרון, בזה שאין לו כלי של רצון להשפיע, הוא צריך ביותר לזרז את עצמו. ובמה, בתפלה, שהיא האמצעי בין הכלי להאור, היינו בין חסרון לחסרון ובין המילוי, שהוא כבר מרגיש את החסרון, שאינו יכול לעבוד בעמ"נ להשפיע."
(רב"ש - א'. מאמר 22 "אישה כי תזריע" 1986)
השאלה כאן בעצם, למה חיסרון לחיסרון צריך להדאיג אותנו, ורק חיסרון צריך לשמח אותנו? חיסרון כפול מדאיג, חיסרון אחד משמח. חיסרון אחד זה כבר מילוי. למה?
תדברו ביניכם, למה כשהחיסרון כפול, חיסרון לחיסרון, אנחנו צריכים לדאוג ולסבול, ועל סתם חיסרון שבא, שמתגלה אחרי זה, אנחנו צריכים לשמוח? בבקשה. תדברו ביניכם ואז זה יתברר, ואפילו שלא יתברר, מדיון כזה יחד, תהיה תועלת.
*
איזה פעולות מכוונות עליי לעשות כדי שיחסר לי רצון להשפיע? מדברים יחד.
*
למה חיסרון להשפיע זה כבר מילוי? זאת אומרת, אם אני מלא, החיסרון להשפיע כבר עוצר אותי מלבקש. בבקשה.
*
שאלה: מה ההבדל בין הרצון להשפיע לבין ההשתוקקות לרכוש רצון להשפיע?
רצון להשפיע זה כבר רוחניות, אני כבר קיבלתי רצון רוחני. כמו שלבורא יש רצון להשפיע, גם לי יש רצון להשפיע, צריך רק לפתח אותו יותר ויותר, אבל כבר זהו, אני כבר נמצא ברצון להשפיע, זאת אומרת, הרצון הזה הוא כבר פעולה, הוא כבר השפעה, כי מה תיתן לבורא? אין לו מה לתת, רק את הרצון, רק את צורת ההשוואה עימו, זה הרצון להשפיע.
מה שאין כן השתוקקות לרצון להשפיע, זה גם דבר גדול, אבל זה עדיין חיסרון לחיסרון. ולכן אנחנו אמנם צריכים אפילו לשמוח בזה שיש לנו כבר גישה של חיסרון לחיסרון, אבל זה עוד לא חיסרון, עוד לא חסר לי להשפיע. אני צריך עוד לעבוד על זה, על גדלות תכונת ההשפעה, זאת אומרת על גדלות הבורא בעיניי. הבורא הוא סך הכול תכונת ההשפעה, כך הוא מתראה לי.
תלמיד: איך מגדלים את ההשתוקקויות כך שהן לא יכבו, שיהיה חיסרון לחיסרון מתמיד?
זה רק על ידי הסביבה כי אין בי שום יוצרות לזה, אני לא שייך לזה, זה משהו שלא נמצא בי לגמרי, אלא [נמצא] בחברה המתחברת, אפילו בצורה מלאכותית, היא יכולה לעורר את מה שיש בשורשה, רצון להשפיע, כי היא מגיעה מהשורש הרוחני, כי הבורא קודם כל ברא מערכת שכולה עובדת בהשפעה. אבל היא מערכת שעבדה בהשפעה, רק בדרגת נפש רוח, שנקראת "אדם הראשון נולד מהול", אבל בכל זאת בהשפעה ללא כלים דקבלה. וכשהמערכת הזאת עבדה, היא התפרקה, התגלו בה כלים דקבלה, בגלל זה היא התפרקה, עכשיו אנחנו צריכים עם כלים דקבלה, להחזיר את המערכת למצב כמו זה שבו היא הייתה. אבל אז זה כבר יהיה חיבור פי תר"כ פעמים יותר חזק מאשר קודם.
ואז אנחנו נעורר כוח השפעה שהיה לנו, לכן הוא נמצא בחיבור, לכן כל העבודה שלנו בחיבור, בעשיריות, בעשיריות אנחנו רוצים לעורר את מה שטמון שם בפנים. אפילו בצורה מלאכותית, כשאנחנו מתקרבים אחד לשני, כולם כולם לעשירייה, שם בפנים טמון השורש הזה של להשפיע, שהיה שם, הוא לא נעלם, הוא רק נסתר. כשהכלים דקבלה התגלו, הם כיסו את הרצון להשפיע שהיה בנו, את תכונת הבינה. היינו בקטנות, היינו בצורת "אדם הראשון נולד מהול", זאת אומרת ללא כלים דקבלה, רק בכלים דהשפעה.
את הכוח הזה אנחנו רוצים לעורר, לכן אנחנו מתחברים בינינו ומבקשים. זו סך הכול הפעולה שצריכים לעשות ואז אנחנו מעוררים את אותו השורש. זה נקרא ש"הבורא מתעורר עלינו", וכך מגיעים לרצון להשפיע, לרצון לרצון להשפיע. זה בהדרגה, אבל מגיעים לזה מניתוק גמור שנקרא ש"אין אפילו חיסרון כיס", אין אפילו כיס, אני לא צריך אותו. אין לי כאבי ראש מזה שאני צריך להשפיע למישהו, למשהו, אין. ואני מרגיש בזה טוב, אבל הבורא צריך לעורר כל מיני פעולות צדדיות שיביאו לי צרות ויכוונו אותי לאט לאט למצב שאחפש דבר כזה מוזר שהוא רצון להשפיע, שאראה ברצון להשפיע את ההצלה שלי. וזה לא כל כך מסתדר, שרק זה חסר לי, אנחנו מנסים להסביר לעצמנו, כל שכן קשה ובלתי אפשרי ממש להסביר את זה לקהל הרחב. אז מגיעים מחיסרון שאין חיסרון. ככה זה, בהדרגה. לכן כל העבודה היא בעשירייה, שם לאט לאט אנחנו מעוררים, אפילו שאנחנו לא עובדים נכון, כן עובדים נכון, לא חשוב, אנחנו מעוררים את השורש שלנו, והשורש שלנו בעשירייה זו השפעה, שזה הדבק בינינו, זה כוח הקשר בינינו.
שאלה: אבל אם כבר יש חיסרון, זה כבר יוצא המילוי? כי אתה כבר משתוקק ומבין שאותו חיסרון הוא כבר המילוי. השאלה היא, איך להשיג חיסרון לחיסרון?
הפעולות המשותפות שלנו בעשירייה, ואפילו בחמישייה, הן לאט לאט, בהדרגה מקרבות אותנו לזה שאנחנו מעוררים כוח השפעה שטמון בפנים, במרכז העשירייה, וכוח ההשפעה הזה מעורר אותנו ומביא לנו איזו הארה שאנחנו לא מרגישים אותה, אבל מתחילים להרגיש שכן, באמת מידת ההשפעה זה משהו כנראה חשוב, כנראה טוב, כנראה שחסר. וכך מתקדמים.
העיקר לעורר את כוח ההשפעה שנסתר במרכז העשירייה, מאותה פעולת הבורא, שהייתה מערכת מחוברת שנקראת "האדם הראשון", והתפרקה על ידי זה שנכנס האגו, ואז כוח ההשפעה שהיה קושר בין כל חלקי המערכת, בין כל בני אדם נטמע בפנים, נסתר בפנים. ואנחנו על ידי זה שבכוח מתחברים, רוצים להתחבר, אנחנו מעוררים את השורש הזה, את הכוח הזה בחזרה. כך מגיעים לתיקון.
אז מגיעים לחיסרון לחיסרון להשפעה, שאני מרגיש שלא חסרה לי השפעה, אבל אני כבר מרגיש שהיא לא חסרה, שאולי טוב אם הייתה חסרה, ויחד עם זה אני מרגיש שהיא לא חסרה. ולאט לאט מתוך זה מגיעים לחיסרון להשפעה שזה עדיין לא מובן לנו כל כך, "מה יש לי מזה שחסרה לי השפעה?". לכן דיברנו לפני זה על הנושא "השתוקקות לאהבה", שלא מאהבה מתמלאים, אלא מהשתוקקות לאהבה, זה המילוי. היו לנו כמה נושאים קודמים שהיו מתוכננים כך מלכתחילה בכוונה כדי שנתקדם לאט לאט לחיסרון ללא חיסרון.
שאלה: אז תפילה היא תמיד על החיסרון לחיסרון?
תפילה היא תמיד על חיסרון, אבל חיסרון ללא חיסרון או החיסרון עצמו, זה תלוי באיזה מצב אדם נמצא, חיסרון כפול או חיסרון פשוט.
תלמיד: אני שואל, כי דיברנו על זה שהחיסרון הוא כבר המילוי. אז אם יש חיסרון, איפה יש לך תפילה? אם אתה כבר בחיסרון מבורר, אין לך תפילה, זה כבר ממלא אותך.
חיסרון להשפעה, הוא ממלא אותי. אני כבר שמח מזה שחסרה לי תכונת השפעה, שזו כבר תכונת הבורא.
תלמיד: כן.
אבל זה נקרא שאני נמצא עימו בדבקות? הבורא רוצה להשפיע, אני רוצה להשפיע. הבורא הוא המשפיע או לא? לפי ההרגשה שלי, הוא לא כל כך משפיע, ואז יוצא שאני חייב להגיע למימוש של ההשפעה כדי באמת להיוודע ולהודות לבורא שהוא המשפיע. זה שאנחנו נמצאים עימו ברצונות להשפיע הדדיים, זה עוד לא אומר שאנחנו נמצאים בזה. זו עדיין לא הוכחה שאני בהשפעה, שאני נמצא ברצון להשפיע. תעשה השפעה, ואז יהיה מובן שאתה נמצא ברצון להשפיע.
תלמיד: אז על מה התפילה שלך?
התפילה היא שהבורא ילמד אותי, שהוא ייתן דוגמה, שילמד אותי איך זה להשפיע. ואז הוא מתלבש בי ומראה לי. כמו שאנחנו שמים רגל אחת של התינוק, ואז את השנייה, וכך מלמדים אותו ללכת וכל דבר ודבר מלמדים אותו, כך שהבורא יעשה איתנו. זה באמת הרבה יותר קשה כי אנחנו לא מבינים ברוחניות אף צעד ושעל, אפילו הקטן ביותר, מה לעשות, כי הכול הפוך מאיתנו. הכול הפוך. אתה נמצא במצב שלא במחשבה, לא בדיבור, לא במעשה, בכלום, אתה לא יודע איך לזוז. אתה צריך תמיד דוגמה. לכן יש לך על כל הבחנה הקטנה ביותר, עיבור יניקה מוחין, עיבור יניקה מוחין.
תלמיד: אז למה חיסרון נקרא מילוי?
כי אני כבר נמצא בהדדיות עם הבורא, "אני לדודי ודודי לי"1. אבל עדיין צריך להיות בכל זאת מימוש.
תלמיד: אז על מה התפילה אם יש הדדיות?
התפילה היא שאני חייב להשפיע לבורא כדי להוכיח שאני נמצא בהשפעה. אחרת איך אני יודע? זה כבר חיסרון ללא חיסרון, אבל הפוך.
תלמיד: וכשאתה בונה את החיסרון מה אתה מחפש? יותר ללבן, ללטש את "מה זה נקרא באמת חיסרון להשפעה"?
זה כבר חיסרון לדבקות. כי דבקות יכולה להיות רק בפעולה, לא שחסר לו וחסר לי אותו דבר. זה כבר משהו, אנחנו כבר נמצאים בהתקשרות זה לזה, אבל כשני אוהבים שנמצאים במרחק זה מזה.
תלמיד: עוד לפני שיש חיסרון להשפעה, שעדיין עוד לא מבורר מה זה נקרא חיסרון להשפעה, על מה אתה כל הזמן מתפלל?
שיחסר לי.
תלמיד: אבל איך אתה יודע מה צריך להיות חסר לך, אם זה משהו שהוא מנוגד לך לחלוטין?
על זה כתוב, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה"2 העיקר זה פעולות בקבוצה כמו שעכשיו דיברנו.
תלמיד: נכון, אבל כל הזמן נראה לך שאתה עדיין יכול לעשות עוד איזה משהו.
תעשה בעשירייה. תעשה הכול כדי לעורר את השורש.
תלמיד: אבל אז לא יוצאת תפילה, כי נראה לך שאתה עדיין פועל.
נכון שאתה פועל, כדי לחבר את החברים, כדי לעשות הכול, ודאי.
תלמיד: מאיזה שלב קורה באדם המעבר מזה שהוא בטוח שהוא עושה את הפעולות לזה שהוא מתחיל ללכת מתוך תפילות?
משלב שהוא יודע שהוא צריך לעשות כל מה שאפשר כדי לעורר חיסרון לתפילה. חיסרון לתפילה הוא צריך? פעולות בעשירייה הוא בכל זאת יצטרך לעשות עד סוף הדרך, פעולות בעשירייה, גשמיות, זה הכרח.
שאלה: יש מאמר ב"שמעתי" שאומר שמה שעוזר להגדיל את החיסרון להשפעה זה על ידי זה שממעטים את החיסרון לקבל, את הטעם בקבלה. זה כבר כאילו יותר מובן, אבל גם לא ברור איך לעשות את זה.
אל תעשה את זה, תגדיל חיסרון להשפעה. תתעסק יותר בהשפעה בין החברים כל הזמן, ואל תשים לב על הרצון לקבלה, תעזוב. זה יוצא שמי שהיה לו רצון לקבל ומתעסק בו, הוא מקבל כמה רצונות לקבל במקום אחד, שובר אותו לשניים, לשלושה וכן הלאה.
שאלה: מתי מסתיימת עבודת האדם ומתחילה עבודת הבורא?
אני לא יכול להגיד לך, כי באמת ברוחניות הבורא הוא תמיד קודם.
תלמיד: בכל מצב אני מתכוון.
בכל מצב, "טרם יקראו ואני אענה"3
תלמיד: אז איפה נקודת המעבר שעשיתי את הסאה שלי ומפה זה כבר עובר לבורא?
אתה צריך להבין שלפני שמתעוררים בך הרצונות, הבורא סידר לך את הרצונות האלה.
תלמיד: אז מה אני עושה?
אתה פועל בהודיה לבורא שהוא מעורר בך רצונות ושאלות ואתה פונה אליו ומממש אותם בעשירייה. מה אתה חושב, יש בך משהו שלא בא מהבורא?
תלמיד: אז אני רק נפעל, אני לא פועל בכלום.
נכון, אבל העניין הוא שעל ידי ההפעלה הנכונה אתה קונה שכֶל ורגש שלא היו לך קודם.
תלמיד: איך לקרוא נכון את הדוגמאות של הבורא בכל רגע?
רק בעשירייה. לאט לאט אתם תבינו ששם, במרכז העשירייה זה אותו המקום שבו שאתם יכולים לפתור כל שאלה, כל חידה.
שאלה: אם השתוקקות זה מילוי, בכלל יש מצב כזה שאדם משפיע? מה קורה כשאדם כבר משפיע, אחרי שלב ההשתוקקות, יש כזה דבר?
אנחנו בסופו של דבר מבינים שכל העבודה שלנו היא עבודת ה'. למרות שאנחנו עשינו כאילו כל מיני התגברויות ומאמצים, והיינו בכל מיני סערות פנימיות, אבל בכל זאת אחר כך אנחנו רואים שבכול הבורא עבד והוא עשה. אבל זה עבד עלינו, אנחנו ניסינו לממש את זה בדרגה שלנו, עשינו כל מיני פעולות, חלק מהפעולות האלה היו פעולות נגד הרצון, במאמץ, בעיקר זה היה עם החברה. מתברר שמה שעשיתי עד כה, הכול הבורא עבר עלי ועשה.
תלמיד: אני שואל אם יש כזה מצב שאדם משפיע ומהו המצב הזה, או שהוא רק משתוקק להשפעה וזה ממלא אותו וזהו?
מצב שאדם משפיע, שהוא על ידי ההתכללות שלו בעשירייה פותח מקום לגילוי הבורא מההשתתפות שלו. שאני בהתחברות עם החברים מגלה מקום ששָם הבורא מתגלה.
תלמיד: וזה מילוי?
זה מילוי, הבורא מתגלה.
תלמיד: אמרנו שהשתוקקות זה מילוי, אז מה ההבדל בין השתוקקות ובין זה שאני כבר משפיע בפועל?
שההשתוקקות ממלאה אותי, זה כמו שדיברנו שאנחנו משתוקקים לאהבה, שההשתוקקות הזאת זה כבר מילוי, שהיו משקרים לעצמם כמו שכתוב שם, אלא דווקא השתוקקות היא המילוי. אבל אנחנו צריכים בפועל להגיע למצב שעושים פעולות השפעה, מפני שהפעולות שאנחנו עושים הן פעולות שאנחנו מוסיפים לאותה אהבה שהייתה פי תר"ך פעמים בעוצמה, ולכן הכלי שעליו אנחנו עובדים הוא כלי חדש, ולכן אנחנו פועלים, אנחנו פותחים את הכלי, אנחנו עושים פעולה.
בוא נגיד כך, כשהבורא גילה שהוא אוהב אותנו מלכתחילה זה היה נפש רוח, כשאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מגלים, על ידי יגיעה וחיבור בינינו וכל מיני בעיות, צרות וייסורים, אנחנו מגלים את הקשר בינינו, גילוי שלו ואהבה פי תר"ך פעמים. "אהבת עולם אהבתיך", כל מיני כאלה תיאורים, אהבה נצחית. זה אחרת, זה כלי אחר. זה מה שהוא עשה. זאת אומרת, הוא נתן לנו אפשרות להגדיל על ידינו את הקשר, את האהבה בינינו אליו.
תלמיד: יש מצב שאדם משתוקק לבורא וזה מילוי, סוג מסוים של מילוי, ויש מצב שהוא כבר בפועל משפיע וגם זה מילוי?
כן, גילוי הבורא בפועל זה מה שאנחנו צריכים לגרום.
תלמיד: זה לא סותם את האדם?
לא, כי זה על מנת להשפיע, לכן זה לא מבטל את הכלי, המילוי לא מבטל את החיסרון. זה כל הפטנט הזה, כל ההמצאה הזאת, שזה בעל מנת להשפיע.
שאלה: בנושא של תפילה על החיסרון, כרגיל בשבילי זה נראה שיש שני הפכים. בקטעים שקראנו מדובר על בן אדם, יכול להיות שמדובר על עשירייה שמחוברת וזה בן אדם, אבל כדי להתחבר צריך כבר להגיע להשפעה, אז עבור מי אני מבקש?
אתה מבקש עבור הכלי, זה נקרא "תפילה בציבור", שאתה מבקש עבור הציבור שיוכל להיות כלי לגילוי הבורא כדי לעשות בזה נחת רוח לבורא. אז אתה מבקש ככלי עבור הציבור וכמילוי עבור הבורא.
שאלה: כל החברים עושים כל מיני בירורים לגבי הרגשה זו או אחרת, ואנחנו לומדים שהדבר צריך להיות מאוד מדויק. מתי נכנס הדיוק הזה?
על ידי עבודה. אתה יודע שאי אפשר לעשות כך, אלא בזמן העבודה, שאתה נכנס לאיזו עבודה, אתה מתרגל, אתה מבין, אתה מרגיש, אתה פועל. מתוך העבודות שלך אתה מתחיל להכיר את החומר שאיתו אתה עובד, וכך מתעוררים בך רגשות, הבחנות יותר ויותר עדינות, "אין חכם כבעל ניסיון".
תלמיד: רוב העבודה שלנו תהיה תמיד בהסתרה?
כן.
תלמיד: ובהסתרה הזו יש דיוק, זה מתחיל להיות מדויק.
כן, בהסתרה יש יותר דיוקים מאשר בגילוי, כי בא האור והוא כאילו מוחק את הכול. דווקא בהסתרות למיניהן שאני לא מבין, לא מרגיש, שם זה קורה.
תלמיד: מה זה נקרא שהבורא עונה לתפילה?
הבורא תמיד עונה, בלי חיסרון ועם חיסרון שאדם מפעיל. אפילו שאדם לא מפעיל שום חיסרון, הבורא תמיד פועל, זה נקרא שהאור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, הוא כל הזמן עובד. אבל אם האדם יודע לפנות נכון, אז הוא נכנס באותו קו, באותו גל עם הבורא, ברזוננס, בתהודה, בהדדיות עם הבורא, ואז הוא מרגיש עד כמה הם מתחילים להיות בגל אחד, בתדר אחד, כמו שאתה מדבר עם מישהו בטלפון.
תלמיד: איך אני רואה שהבורא עונה?
כנראה שאין לך עדיין רצון כזה שהוא נכנס בהדדיות עם הבורא.
תלמיד: יש לנו שני חברים במצב מיוחד. מה התשובה שאנחנו צריכים לקבל על התפילה שלנו?
אנחנו צריכים להעלות את החיסרון שלנו לעזרה, ואנחנו רוצים למשוך מהבורא את חוט החסד מה שנקרא, שאנחנו מביאים חיסרון, אבל הם מקבלים על החיסרון הזה תשובה, מילוי. זה נקרא להתפלל עבור הזולת. מתוך זה שאנחנו נמצאים כולנו במערכת אחת, אנחנו מבקשים שהם יקבלו מילוי. מתוך מערכת אחת, אנחנו מכוונים לשם כביכול את החסדים של הבורא.
תלמיד: לפעמים אתה מתפלל עבור החברים לחיבור ואתה מקבל תשובה אבל לא לפי הרצון.
לא לפי הרצון שלך, לא לפי ההבנה שלך?
תלמיד: כן.
אז אתה צריך להודות. אתה תמיד מקבל תשובה נכונה, אל תדאג. זה לא חשוב כמה שאתה שואל ומה שאתה שואל, זה חשוב באיזה מצב אתה נמצא ומה מגיע לך. הבורא לא מתחשב כל כך בשאלות שלך, אלא בתיקון על השאלות, בקורקציה על השאלות.
שאלה: מכל הדיון הזה אני לחלוטין לא מבין מה זה נקרא רצון להשפיע. מה זה רצון להשפיע?
"רצון להשפיע" זה נקרא שאני דואג לחברה יותר מאשר לעצמי.
תלמיד: יש לי חבר שנמצא עכשיו במצב קשה, אני מתפלל עליו. התפילות על החבר, אמנם הן על מישהו אחר, אבל הוא חבר שלי, אז יש פה גם איזה סיבוב אגואיסטי בתוך הסיפור הזה.
בסדר, לפחות את זה.
תלמיד: זה נקרא להשפיע?
כן, גם.
תלמיד: אפשר להשפיע בלי שיש למי להשפיע?
לא.
תלמיד: זאת אומרת, שעניית התפילה של הבורא לרצון להשפיע היא תהיה התגלות של מישהו שצריך להשפיע אליו, או משהו שצריך להשפיע אליו?
חייב להיות מישהו, משהו, שאליו אתה מכוון ואליו אתה מתקשר, וזה בניית המערכת. אתה לא יכול סתם להגיד אני רוצה טוב לכולם, כמו שכולם מדברים בטלוויזיה, בכל מקום, שאני מאחל לכולם טוב, זה כל הרשעים כך מדברים.
תלמיד: זה בדיוק מה שאני לא מצליח לקלוט, כי אם אני מצליח להגיע למדרגה כזאת שאני מצליח באמת לרצות להשפיע למישהו, אז הבורא בצורה של תשובה ייתן איזה מישהו מסכן שאני צריך להשפיע אליו?
אני לא נכנס לפילוסופיות כאלה, זה עוד מוקדם.
שאלה: לכל פעולה, לכל מחשבה שלי, לכל דיבור, צריך להקדים לזה דוגמה של הבורא, שכל מדרגה הכי קטנה בנויה מזה. מה זה אומר, שלפני כל מחשבה שלי צריכה להיות איזו דוגמה מהבורא?
דוגמה אני לא יודע, אני יודע רק דבר אחד, אנחנו נמצאים במערכת שהיא נקראת "אדם הראשון", המערכת הזאת נראית לנו כשבורה, האנושות שבורה, אני שבור, אין לי קשר איתם, אין לי קשר עם הבורא, הבורא נסתר בתוך המערכת הזאת, נבלע שם בתוך האגו שלנו, זאת המערכת שאנחנו מגלים אותה יום יום יותר ויותר במסגרת החברה האנושית שאנחנו נמצאים.
השאלה, איך אנחנו מגיעים לסדר הנכון, זאת אומרת, מגלים קשר הנכון בינינו, מחייבים את הבורא שהוא יתגלה בזה שיתקן את הקשר בינינו, ובקשר המתוקן יתגלה? זה מה שאנחנו צריכים לגרום, ואנחנו לומדים מחכמת הקבלה מהן הפעולות שעל ידן אנחנו גורמים לחיבור בינינו ולגילוי הבורא בינינו, בתוך החיבור.
תלמיד: אז איך לפני כל מחשבה, לפני כל פעולה, שתהיה הדוגמה הזאת של המצב המתוקן?
דוגמה של המצב המתוקן אני יכול לתאר רק מתוך העשירייה, מתוך הלימוד. שאני קורא מאמרי רב"ש והוא מתאר לי מה זה נקרא עשירייה הנכונה, כל אחד איך שהוא עובד, בעל הסולם איך שמתאר את זה במיוחד בפסקי "דור האחרון", אז אני מתוך זה מרגיש לאן אני צריך להימשך.
ודאי שאני נמצא בזה כמו תינוק, כמו ילד קטן, שלא מבין בדיוק מה שהוא עושה, אבל הוא עושה כל מיני פעולות, ומהשמיים מתקנים אותו וכך הוא לומד. אתה רוצה שלפניך תהיה איזו הדגמה אמיתית של העולם המתוקן ואתה תסתכל עליו כמו השרטוט היפה, הנכון, הסופי, ותעשה אצלך בקבוצה, או אפילו במדינה, או אפילו בעולם, כאלה תיקונים? זה לא יהיה, לא יהיה, כי לא יהיה לך קשר עם הבורא, אתה לא צריך אותו, והעבודה שלנו היא דווקא להתקשר אליו. הבורא בכוונה קלקל את העולם, לא על מנת שאנחנו נתקן אותו, אלא שעל ידי תיקון העולם ותיקון האדם אנחנו נגיע לדרגת הבורא.
תלמיד: אז איך לפני כל מחשבה ולפני כל פעולה שתהיה הפנייה הזאת אליו, שיהיה את החיסרון לקשר איתו? אני מתכוון אפילו לא בשיעור או באיזו פעולה קבוצתית, אלא במשך היום, בחיים בכלל.
אין בחיים בכלל, אתה רואה מה קורה, אין בחיים בכלל אצלנו חיסרון לזה ולא יהיה, אלא רק אם אנחנו נעורר אותו, רק אם אנחנו בצורה מלאכותית נעורר אותו, לכן כל יום מתחילים מחדש ושוב מגיעים לאיזו הבנה, לאיזו הרגשה, לאיזו הבחנה חדשה אולי במקצת, ואחר כך זה נעלם. ושוב מתחילים למחרת, או בערב, או בבוקר, עוד פעם חיפושים ועוד פעם מגע, ושוב זה נעלם. וככה אנחנו מטפסים, דווקא בצורה כזאת, שזה מגיע ונעלם, מתגלה ונעלם.
שאלה: אם החיסרון להשפיע זה כבר המילוי בעצמו, אז האם כדאי לבקש רק על החיסרון או על המילוי? כי שמעתי ממך לא פעם שעדיף לבקש על התוצאה הסופית מהבורא ולא רק על התהליך באמצע.
אנחנו לא צריכים לזלזל בכל התהליכים באמצע, כי דווקא מתוכם אנחנו מגיעים לעשות נחת רוח לבורא, דווקא מכל הפעולות שבאמצע ולא קפיצה למצב הסופי, מי שבא לעבודה נהנה משלבי העבודה בעצמם ולא מזה שתביא גמר התיקון.
שאלה: אם אני מבטל את הרצון שלי ונדבק לאח"פ דעליון, וזה הרב, ספרים, קבוצה, אני אקבל את הרצון הנכון כדי לבנות את התפילה הנכונה?
כן, ודאי.
תלמיד: אבל אנחנו כל הזמן לומדים איך להידבק לקבוצה, איך להתבטל בפני הקבוצה, ולא לומדים בכלל מה זה אומר להתבטל בפני רב קבוצה והספרים.
אבל אנחנו כל הזמן נמצאים בזה, ה"רב" זה מי שמעביר לכם את שלבי ההתפתחות מבוקר לבוקר. אני מכין את זה, אני לא בא סתם ככה מתפרץ.
תלמיד: מצידנו מהי העבודה שצריכה להיות?
אז אתם הולכים באיזו צורה בעקבותיי. אנחנו לומדים מהקטעים של המקובלים, בעיקר של רב"ש ובעל הסולם, "זוהר", לפעמים עוד מקורות, וחוץ מהקטעים "מבוא לספר הזוהר", השיעור הבא, אנחנו מכינים את הכול, אז יש דבקות ברב ובספרים. אני לא צריך שאתם תעשו יותר, רק תשמעו את השיעורים, את הסדר שלהם, וכך בהדרגה תהיו דבוקים לחומר של השיעור, אני רק מבקש לא לעשות ממני איזה פסל, אבל אתם לא עושים, אתם בסדר.
רב, ספרים וקבוצה, זה העיקר, כי בתוך הקבוצה שם נסתר הכוח העליון, המימוש כולו צריך להיות בקבוצה, ובקבוצה אני גם נמצא איתכם והחומר נמצא איתכם, רק צריכים עוד ועוד להגביר את הפעולות האלו של חיבור.
שאלה: האם הבנתי נכון, שכדי להגיע לרצון להשפיע צריך ללמוד את הרצון לקבל, ולהגיע למסקנה שהרצון לקבל לא יביא אותנו לבורא, אלא רק דוחה אותנו ממנו?
כן, זה השלב הראשון, אתה צודק.
שאלה: מתי נקרא שאדם מתפלל?
מתי שהוא מבקש מעומק הלב.
שאלה: מה עושים כשלא מצליחים לחבר את כוח ההשפעה וכוח החיבור, במה קודם לרכז את המחשבה, בהשפעה או בכוח החיבור?
דרך המאמץ בחיבור מגיעה הבנה מה זה כוח החיבור וכוח השפעה.
שאלה: הקבוצה זו מערכת, האם אפשר להשוות בין קבוצה למנוע, כשכל חבר הוא בוכנה?
יכול להיות, כן, אפשר, בעבודה כזאת, שכל אחד הוא כבוכנה וסך הכול כולם פועלים ומסובבים את הגלגל. ודאי שככה קבוצה פועלת וזו דווקא דוגמה נכונה, כשכל אחד, מי שמעלה, מי שמטה, אבל כולם פועלים לאותו הכיוון, לסובב את הגלגל הכללי. זו דוגמה יפה.
תלמיד: יוצא שזאת הדרך של כל חבר להגיע להכרה בזה שהוא בוכנה בתוך המערכת הזאת?
בתוך המערכת, שהוא ממש עובד יחד עם כולם למען המטרה המשותפת מתוך התכונות שלו.
תלמיד: אם כך, נדבר רגע על העבודה. נאמר אחד מהחברים לוקח על עצמו להוביל את הקבוצה. נראה שייתר הבוכנות צריכות להיות מבסוטות. אבל עובר זמן והחברים המבסוטים האלה בעצמם דוחפים החוצה את הבוכנה הזאת שלא רוצה להתבטל בפני הקבוצה ומובילה אותה קדימה כל הזמן. הדוגמה הזאת שקרתה עכשיו נניח בקבוצת מוסקבה ובקבוצת פיטר, ששני חברים הכי חזקים, זרקו אותם החוצה כאילו. כמה שהמנוע יותר חזק, ככה הוא יותר דוחף החוצה חבר זה או אחר שלא יכול לבטל את עצמו.
אנחנו לא מדברים כך ואני בכלל לא מבין מה אתה אומר. כנראה שאתה מבין את המחשבות והתוכניות של הבורא שאתה כך אומר, ואני לא מבין אותן. שהחברים האלה עשו דברים טובים, ועכשיו מגיע להם כאילו עונש והקבוצה זורקת אותם או הבורא זורק אותם. אני לא חכם כמוך, אני אף פעם לא נכנס לדברים כאלה, ואסור לנו להיכנס לזה. אני לא יודע איפה למדת בכלל את הגישה העקומה הזאת ואני ממליץ לך להפסיק את המחשבות האלה, כי זה לגמרי לגמרי לא נכון.
אין אתה מבין איך זה נעשה, מה הבורא עושה, וכל הפילוסופיה הזאת ממש ארורה. בכוונה אמרתי לך את זה בצורה גסה, שתזכור ותפסיק.
שאלה: היום למדנו במאמר בנושא התפילה של רב"ש, ש"הבא להיטהר מסייעין אותו". איך לבדוק שבאתי דווקא להיטהר ולא לשם משהו אחר?
לפי מידת ההתכללות בקבוצה. הקבוצה היא כמו מקווה, המקום שבו אתה מטהר את עצמך. פשוט מטהר את עצמך לגמרי. זה כמו שאתה נכנס לאמבטיה, למים, למשהו שמנקה אותך ויוצא משם נקי. אתה רוצה או לא רוצה, ההתכללות שלך בעשירייה כך פועלת עליך, כך העשירייה פועלת עליך. אין לנו מקום אחר שיכול לטהר את האדם חוץ מהעשירייה, כי שם טמון הבורא.
עד כמה שהקבוצה יותר מחוברת, עד כמה שהאדם נכלל בה יותר, היא מנקה אותו. תעשו את זה בכוח. אתם יודעים מה? תסגרו את העיניים ותקפצו לתוך הקבוצה ממש ללא שום חשבון, ותראו עד כמה שזה פועל. פתאום, ממש כמו שאתה נכנס למים, קופץ לתוך מים, כך זה פועל עליך ואתה מרגיש שאתה נמצא במצב חדש, ומהלחץ מבחוץ אתה מתחיל לקבל שינוי מבפנים.
תלמיד: לפי אותו הציטוט, באיזה אופן עוזרים לזה שבא להיטהר?
את זה אני לא יודע. זה כמו שאמרו עכשיו. שחס ושלום חברים שלנו קיבלו עונש בגלל שהם ניהלו את הקבוצות, וניהלו בצורה לא נכונה או משהו כזה. חס ושלום לעשות כאלה חשבונות. אני לא יודע, אבל כל דבר שאני מקבל אני צריך להגיד, זה בא מהבורא ולכן זה טוב, אין עוד מלבדו ולכן זה טוב. כל דבר שבא הוא לא בא כרע אלא כטוב, ואדם צריך לברך על דבר רע כמו על דבר טוב, כי הוא לא מבין מה קורה לו, והבורא תמיד מעביר אותו דרך מצבים נכונים.
אפילו במקרה של מוות, ומקרים שהוא חולה, בכל המקרים, בכל המצבים שהאדם עובר הוא חייב להודות. אני מבין שזה קשה ושזה לא מובן, אבל "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש", אפילו שזה מורגש כירידה.
שאלה: האם הלימוד שאנחנו לומדים משפיע על העבודה או על הבית?
הוא משפיע על כל דבר. אם האדם משתנה, הוא משתנה בכל מקום.
שאלה: יש איזה בירור של רצונות מסוימים שאיתם אני ממשיך להתקדם, או שיש איזה קשר גומלין ביניהם?
אנחנו נמצאים במערכת שלמה שיש בה תרי"ג רצונות, אפילו תר"ך רצונות, וכל הרצונות האלה הם כל הזמן פועלים, וכל הזמן נמצאים הרצונות האלה בשינויים הדדיים, ואין מצב דומה למצב הקודם או למצב הבא. תמיד זה על שינוי היחסים בין כל הרצונות גם בקשר ביניהם, גם בעוצמתם הפרטית של כל אחד. והמערכת הזאת כך היא מתקדמת. עלינו רק להזמין המאור המחזיר למוטב. לא האור שפועל במערכת ומייצב אותה, אפילו במצב השבור האור מחזיק את המערכת במצב השבור, אלא אנחנו מבקשים על המאור המחזיר למוטב, שממצב למצב המערכת הזאת תתקדם לכיוון ההשפעה, לכיוון הסגירה הנכונה.
אם אנחנו לא מבקשים, אז הסגירה מגיעה, כי השלבים האלה הם כבר נמצאים. הם בצורה כזאת התגלו מלמעלה למטה, ועכשיו אנחנו צריכים להעלות אותם ממטה למעלה, אז המערכת היא הולכת וסוגרת את עצמה יותר ויותר. אם אנחנו לא פועלים שהסגירה היא תהיה טובה, היא תהיה סגירה רעה, כולל מלחמה, כולל השמדה, כולל כל מה שאתה רוצה. זאת אומרת, המערכת חייבת להתכלל יותר ויותר, לכן אנחנו צריכים להיזהר ולדרוש תיקון, לגרום לתיקון לפני שהיא כל פעם מתייצבת יותר ויותר ביניהם. לכן יש לנו כאן עבודה גדולה בינינו, שלא לתת למערכת להתקדם לבד, אלא רק בהקדם התיקונים שלנו.
לפי מה שאנחנו רואים עכשיו, המערכת בינתיים מתקדמת והתיקונים שלנו לא כל כך משלימים את ההתקדמות שלה. זאת אומרת העולם נעשה לעיננו יותר ויותר גרוע, סימן שאנחנו לא מביאים למערכת שום כוח התיקון, או כן, אבל לא מספיק כוח התיקון שאנחנו גורמים. ולכן אנחנו צריכים כאן ממש להזדרז.
ויש עוד כלל. אם מגיעה המכה, אז היא מגיעה קודם כל לטובים שבמערכת, זאת אומרת לאלו שצריכים לגרום לחיבור המערכת ולא גרמו. ואז המערכת התייצבה והתחברה יותר, אבל בכוחות הרעים שלא מתוקנים. אז לאותם הכלים, לאותם הכוחות שהיו צריכים לגרום לטוב, לתוספת כוח החסדים בחיבור של המערכת מגיעה מכה. זה מהמערכת, זה לא שזה בכוונה או משהו, המערכת עצמה היא כולה מסדרת את זה כך. זה נקרא ש"חוק נתן ולא יעבור".
ואז אנחנו נמצאים בין הגלגלים האלה של המערכת, שהם מתחילים ממש לשבור אותנו. זה שואה, השמדה, שנאות, בעיות פרטיות, כלליות, הכול. אבל לפי הדירוג של כל אחד ואחד עד כמה שהוא היה יכול לגרום לתיקון, ומאיזו צורה או סיבה שהיא הוא לא השלים את התיקון. אבל המערכת היא כל הזמן יותר ויותר מתייצבת.
זה ממש כמו שעון שמתקתק, לכן אנחנו צריכים מאוד לדאוג כל יום ויום להוסיף תיקונים בקשר בינינו. שדווקא בקשר בעשיריות, ובקשר בין כל העשיריות, אבל בעיקר בעשיריות, שבכל העשיריות עצמן תהיה התקשרות כמה שיותר צמודה, שדרך זה הבורא מתגלה למערכת, ואז המערכת מתחילה להתחבר בצורה נכונה על ידי המאור ולא על ידי הרצון ההפוך. על ידי רצון להשפיע ולא על ידי רצון לקבל.
קריין: בסוף ההקדמה לספר הזוהר הוא בדיוק כותב על זה, בעל הסולם.
"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל," אלו שהיו צריכים לגרום לתיקון המערכת בהתקדמותה אבל לא גרמו לתיקון, "דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.
ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.
הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.
ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.
ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.
וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.
וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.
ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם."
שאלה: איך לבנות יחס נכון, כי לא רואים את זה, אנחנו מסתכלים על אותו רבי עקיבא, עם אותו אר"י, כל הזמן, במשך כל התקופות תמיד זה במקביל לאותו המקובל שהיה מתגלה בעולם, התמונה החיצונית לא הייתה אידיאלית.
ודאי.
תלמיד: תמיד יש בלגן.
כן?
תלמיד: איך להתייחס נכון בכל זאת?
אתה לא יכול להתייחס, מאיפה אתה יודע איך זה צריך להיות? אתה צריך לקבל את הדברים האלה כמו שכתוב, ומה שייצא זה לא עניינך. כי אתה לא מבין למה זה קורה. אתה רוצה כאילו מתוך העבודה שלך לראות את העולם שמתקיים בדיוק לפי הבנתך.
תלמיד: זאת בדיוק הנקודה.
הוא מסביר לנו את זה לא כדי שאנחנו נבין, אלא כדי שאנחנו נעבוד.
תלמיד: עכשיו התחלת להגיד שאם מתגלות כל מיני צרות במערכת, זה כאילו שהוא אומר שאנחנו מפגרים בתיקונים שלנו. ואז אתה לוקח דוגמאות מהמקובלים הגדולים, אז אתה שואל, הם עשו תיקונים כל כך גדולים, הם גילו לנו את כל המערכת וכל התהליך של התיקון, ולעומת זה התמונה החיצונית בכל זאת לא תואמת.
כן, היא לא בהתאם לזה.
תלמיד: אז המדידה היא אחרת.
היו חסידים שהיו צריכים להביא לעולם משהו, כדי שיהיה גן עדן. ורבי עקיבא, אר"י, בעל הסולם, הרב קוק, כל המקובלים הגדולים האלה, דווקא הם פעלו בזמנים של השואה, כן, זה נכון.
תלמיד: אז פשוט צריכים כמו שאמרת, כמו שהייתה דוגמה עם רבי עקיבא, שעם כל זה שהוא רואה את החורבן, הוא בכל זאת ממשיך את העבודה שלו בלי בכלל להתייחס עכשיו לתמונה החיצונית.
כן. מצד אחד הוא צועק שצריכים להחזיק ב"ואהבת לרעך כמוך", מצד שני אם זה סוף סוף נחרב, אז הוא שמח שזה נחרב, כי אז נפתחה כבר הדרך לבית השלישי, לגמר התיקון.
התמונה הזאת היא כללית, עד שמשיגים זה לוקח זמן. לכן אני ממליץ, זה לחוד וזה לחוד. אתם יכולים לחשוב מה שאתם חושבים, אפילו כמו ששם במינסק, נדמה לי שחבר אחד אמר לנו את הפילוסופיה שלו על החברים שלנו שנמצאים בבית חולים, אבל זה לא שייך לעבודה. העבודה חייבת להימשך לפי מה שאנחנו קוראים ועד כמה שאנחנו מבינים בחומר.
שאלה: אמרת לנו לא לחפש את הבורא בשום מקום אלא רק בפנימיות. האם זאת העבודה היחידה שלנו, לחפש את הפנימיות שלנו ולהתפלל על זה?
העבודה היחידה שלנו, לגלות את הבורא בחיבור במרכז הקבוצה. שכולנו מחוברים, כולנו משתחווים כל אחד כלפי האחרים, זאת אומרת כל אחד מקטין את עצמו. כולם רוצים להשפיע על החיבור עוד יותר ויותר וכן הלאה לפי העקרונות שרב"ש כותב. אז בצורה כזאת אנחנו במאמצים בזה אחר זה מגלים את הבורא בתוך העשירייה, כממלא את העשירייה, כמחזיק את העשירייה, כמכוון אותה משלב לשלב. ככה הזה.
(סוף השיעור)