שיעור בוקר 22.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 427, מאמר "החרות"

ב' בחינות: א' ב"כח". ב' ב"פועל"

"בתחילה צריכים להבין, אשר האנוכיית הזו, שגדרנו בשם כח של "רצון לקבל", אף על פי שהוא כל עיקר עצמותו של האדם - מכל מקום לא יצוייר כלל שיהיה לו קיום במציאות ממשית אפילו רגע אחד.

(כי ידוע אשר יש בחי', ובחי' ב"פועל". - ודבר זה שאנו מכנים אותו "כח" הוא דבר שבמחשבה, דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל. ורק במחשבה הוא נקבע.)

כי דבר זה שאנו מכנים אותו "כח", דהיינו, בטרם שיתגלה מכח אל הפועל, הוא אמנם רק דבר שבמחשבה כלומר, שרק במחשבה, אפשר לקבוע אותו.

אולם למעשה לא יצוייר כלל כח ממשי ומציאותי בעולם בשעה שהוא נח ואינו פועל כלום, משום שהכח אינו קיים במציאות, אלא בזמן ובמידה המגולה בפעולה, כשם שלא יתכן לומר על איזה תינוק, שהוא בעל כח גדול, שעה שאינו יכול להגביה אפילו משא קל. אלא, אפשר לומר, שמכירים באותו תינוק, אשר בשעה שיגדל - יתגלה בו כח גדול." כן כן..

"ומכל מקום אנו אומרים, אשר אותו כח וגבורה שאנו מוצאים באדם בעת גדלותו, היה כלול באבריו וגופו של התינוק גם בקטנותו. אלא שהכח הזה, היה בו בהעלם. ולא היה מגולה בפועל.

והן אמת שבמחשבה אפשר היה לקבוע (את הכחות העתידים להתגלות). כן, משום שהשכל מחייב כן - אולם בממשיות ובמציאות גופו של התינוק - בוודאי שלא קיים אצלו שום כח של גבורה ולא כלום, להיות ששום כח אינו מתגלה בפעולות של התינוק. - - - כמו כן כח התאבון, כח זה לא יופיע במציאות ממשית בגופו של אדם, בשעה שהאברים אינם מסוגלים לאכול, דהיינו, בעת השביעה.

אולם, אפילו בעת השביעה נמצא כח התאבון, אלא שהוא בהעלם, בתוך גופו של האדם - - - ואחר כך, לאחר העיכול, הוא חוזר ומתגלה, ויוצא מהכח אל הפועל.

אולם משפט זה (של הבחנת הכח שעדיין לא בא לידי גילוי בפועל), שייך לדרכי ההשכל של המחשבה. אכן, אין לו שום קיום במציאות ממשית. כי בעת השביעה אנו מרגישים, וברור לנו, שכח התאבון חלף הלך לו. והביט על מקומו, ואיננו.

המתבאר, שאי אפשר כלל להציג לעינינו כח, כבחינת נושא, העומד, ונח, וקיים לעצמו. - - - אלא כבחינת נשוא, כלומר, בה בשעה שהפעולה מתקיימת במציאות - באותה שעה מתגלה ה"כח" בתוך הפעולה.

ואם כי בדרכי ההשכלה בהכרח יש כאן ב' דברים, נושא ונשוא, דהיינו כח ופועל, כמו כח התאבון שהוא הנושא. והדמיון של הדבר הנאכל, שהוא הנשוא, ובחינת הפעולה, אולם במציאות באים כדבר אחד. ולא יקרה לעולם שיתגלה באדם כח תאבון, בלי שיצטייר במוחו דמיון של דבר הנאכל, באופן שהם שני חצאים מדבר אחד שכח התאבון מוכרח להתלבש באותו הדמיון של דבר הנאכל. כי אין שום גילוי, זולת על ידי התלבשותו בדמיון הזה. - והבן זה היטב, אשר הנושא והנשוא מוצגים כאן כשני חצאים של דבר אחד, אשר הויתם מתגלים בבת אחת, ונעדרים בבת אחת.

ובזה מובן, אשר ה"רצון לקבל" הזה, שהצגנוהו בתור האנוכיות. אין הכוונה שקים כן באדם בבחינת כח החושק, ורוצה לקבל בבחינת נשוא נח. - אלא הכוונה, רק מבחינת נושא, כלומר, שמתלבש בדמיון של הדברים הראויים לו להתקבל. כמו כח התאבון - המתלבש בדמיון של הדבר הראוי לאכילה ופעולתו מתגלה, בדמיון הצורה הנאכלת, ובה הוא מתלבש - - - לפעולה זו אנו קוראים חשק, דהיינו, כח התאבון, המתגלה בפעולת הדמיון.

וכן בנידון שלנו, ברצון לקבל הכללי, שהוא מהותו ועצמותו של האדם. הוא מתגלה וקיים, רק בהתלבשות בתוך הצורות של הדברים העשויים להתקבל. כי אז הוא מקויים בבחינת הנושא, ולא זולת. ופעולה זו אנו קוראים "חיים", דהיינו, "החיות של האדם", שמשמעותו - שכח ה"רצון לקבל" מתלבש ופועל בתוך הדברים הרצויים לו להתקבל. שמדת הגילוי של הפעולה הזאת - היא מדת חייו. על דרך שאמרנו בפעולה שאנו קוראים לה "חשק"."

שאלה: בדוגמה הזאת שיש תיאבון ויש גם רצון למאכל מסוים, מה היגיעה בזה?

בכך שיש לנו נטייה בכוח וגם בפועל לדבר, אלה שני דברים לא מחוברים. יכול להיות שאהיה ברצון בכוח אבל בפועל לא אוכל לממש, ויכול להיות שכבר אהיה ברצון פועל בפועל וברצון מגולה. אפשר להגיד כך, רצון שהוא בהיעלם, שלא מגולה נקרא "בכוח", ורצון מגולה וכבר פועל נקרא ב"פועל". אפשר לקרוא עוד כמה פעמים את מה שקראנו עכשיו, יש שם גם הרבה פילוסופיה, אבל לענייננו השאלה היא מה לעשות? איך להגיע בצורות נכונות ככול האפשר מהכוח אל הפועל? זה מה שאנחנו צריכים. איך אנחנו מגלים רצונות שיש לנו בהיעלם, ולכל אחד ואחד בדרך התפתחותו הפרטית יש את כל הרצונות האלה מכאן ועד גמר התיקון, ומממשים אותם בפועל? זה מה שחשוב.

כל אחד מאיתנו הוא כמו תינוק שיש בו הרבה כוחות נסתרים, אנחנו צריכים לגלות את הכוחות האלו על ידי לימוד, חיבור, דרישה וכן הלאה. לעשות כל מיני פעולות כדי להוציא מהכוח אל הפועל, מהיעלם לגילוי את כול היוצרות הנמצאים בכל אחד מאיתנו. והעיקר, שאת זה אפשר לעשות ודאי על ידי עבודה בקבוצה כי משם הם באו. מאיפה יש לנו את כל הדברים האלה בהסתרה, בהיעלם? מתוך זה שהיינו במערכת אדם הראשון והמערכת נשברה ומכל אחד נאבד כל אותו אוצר עצום של כוחות, הבחנות, ידיעות והרגשות, כול מה שהיה במערכת אדם הראשון השלמה, ומה שנשאר לי עכשיו הוא קיום כתא אחד בודד בו אני מרגיש רק את הקיום הפרטי שלי בינתיים, מנותק מאחרים. הקיום הזה נקרא האדם בעולם הזה. ומה יוצא מכך? שאני חייב לחזור למערכת אדם הראשון ולקיים את עצמי שם בכל כוחי, זאת אומרת להתחבר עם כולם. וההזדמנות הניתנת לי עכשיו להתחיל להתחבר לעשירייה ולחזור לתפקוד קבוצתי, היא מעין שלב ראשון להתחבר לכל מערכת אדם הראשון.

תלמיד: אז כאן כשבעל הסולם מדבר על הכוח בפוטנציאל, הוא מתכוון לרצון לחזור לשורש?

כן, ודאי, יש לנו, בכל אחד מאיתנו רשימות שעלינו לממש מכאן ועד גמר התיקון, עד גילוי מערכת אדם הראשון השלמה, זה מה שיש בכל אחד והאור העליון ממשיך לגלות את המערכת שלנו, כמה היא יותר ויותר נמצאת בשבירה. אם לא נספיק לתקן אותה בהתאם למה שהוא מגלה, אז ככול שהאור העליון מגלה את המערכת, היא מתגלה לנו כיותר שבורה. זה נקרא שאנחנו עוברים מצבים קשים של שבירה בעולם הזה. מצד שני ככול שנשתדל להתחבר בינינו, נגלה שיש בעצם מצבים יותר טובים. חזרה למצב המתוקן היא כל התהליך שלנו, כל האבולוציה שלנו.

שאלה: בטקסט שקראנו עכשיו, מה זה גילוי הבורא?

גילוי הבורא הוא גילוי מצב בו הכלים במידה כלשהי מחוברים יחסית ומרגישים שכוח השפעה, אהבה, ממלא אותם, הם מרגישים התאמה בין הכלים המחוברים למרות שכל אחד נמצא במצב אגואיסטי, בשבירה, אבל למעלה מהשבירה "על כל הפשעים תכסה אהבה" הם מתחברים ביניהם ובהתאם לכך האור העליון ממלא אותם. לפי מדרגת החיבור בה הם נמצאים, מתגלה בהם המצב.

תלמיד: צריך לדמיין את המצבים הקורים בעשירייה ובעולם כבורא אליו מחוברים?

לא, אתה לא צריך לדמיין את כל הדברים האלה, מה יוצא לך מדמיון? אתה צריך להשתוקק ליישם, לממש את החיבור שלך בעשירייה במה שאפשר.

תלמיד: קראנו פה שאין השתוקקות אם אין בראש דמות של המצב אליו אני משתוקק.

אז תתאר לעצמך את המצבים האלו, מה זה נקרא השפעה, חיבור, מה שכותבים בכל ספרי הקבלה.

שאלה: בעל הסולם אומר משהו לא ברור בכלל, "ולא יקרה לעולם שיתגלה באדם כח תאבון, בלי שיצטייר במוחו דמיון של דבר הנאכל, באופן שהם שני חצאים מדבר אחד". הוא כאילו אומר אין סיכוי שתוכל לדמיין דבר כזה, אז איך אפשר להגיע לאותו תיאבון בלי שתראה אפילו את האוכל?

תעשה את מה שיש לפניך. כי אתה לא יכול לדמיין דברים שיתגלו לך בארוחה אם עדיין לא קיבלת כרטיס הזמנה להיכנס למקום בו היא מתקיימת. אתה צריך קודם להכין את הכלי, את החיבור שלך עם החברים, מתוך זה תבין איזה מילוי מחכה לך.

תלמיד: מה, אני צריך לדמיין דבר שאני אפילו לא מכיר?

תעבוד על החיבור ומתוכו תתחיל לגלות מה יש לך בתוך החיבור, קודם בונים כלי, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת.

תלמיד: בעשירייה אפשר לראות את המאכל דרכו אוכל להגיע לתיאבון הזה?

לכן נתנו לך העולם הזה ואת הקבוצה, אנשים שאתה צריך להתחבר איתם ומתוך החיבור תתחיל להבין מה הם אותם הרגשות, המצבים שצריכים להתגלות בקבוצה שלמה יפה.

שאלה: אומרים "הכול במחשבה יתברר", אז למה אנחנו צריכים את המעשים בכלל?

אתה לא יכול להגיע לשום דבר בלי מעשים כי אנחנו צריכים להגיע לדברים, לרגשות, למחשבות, לכל מיני אופנים פנימיים הקורים לנו רק בחיצוניות, אנחנו מתחילים מאפס ממש. השבירה הייתה עד שנעשינו כבני אדם בגופים ובמציאות מיוחדת שהיא העולם הזה. אז תאר לעצמך, היינו פעם בגן עדן מחוברים בגוף אחד, פתאום קרה איזה פיצוץ ואנחנו מרגישים כנמצאים באיזה ג'ונגל ומיליוני אנשים ולא אדם אחד וכל אחד מנוגד לאחר ורוצה להרוג אותו, תאר לעצמך איך האנשים הפרימיטיביים האלו רוצים להרוג זה את זה, כל חלקי אדם הראשון, כך זה מתגלה, ולאט לאט עלינו לחבר אותם שוב יחד על ידי חיבור, אהבה, על ידי הכרת הרע בטבע שלהם, שיתחברו שוב לגוף אחד.

תלמיד: המחשבה יוצרת את המציאות, הרצון שלי שהמצב הזה יקרה יוצר את המציאות, זה גורם למעשה?

כן, ואחר כך תראה שחוץ ממחשבה אין כלום, שבעצם הכול במחשבה שלנו, כמו שכתוב "הכול במחשבה יתבררו"¹. וגם העולם שלנו כולו מחשבה וגם כל היקום הוא מחשבה, הכול מחשבה.

שאלה: אנחנו עושים פעולות שונות, יש כאלה שהן גלויות כמו להגיע לשיעור ויש תפילה, אז מהי פעולה באמת?

המעשה הוא המאמץ לחיבור בינינו, וככל שאנחנו מבינים זה לא חשוב, על כך כתוב "לא החכם למד", אנחנו לומדים מהמאמצים שאנחנו נותנים לחיבור. זה מה שקורה, ככל שאתה מתאמץ להביא את החברים לחיבור, בזה אתה תרגיש כמה אתה נעשה יותר חכם. החכמה מגיעה לפי ההזדהות עם המערכת העליונה.

שאלה: בעל הסולם אומר שלא ייתכן רצון בלי ציור של אותו אובייקט שרוצים, "לא יקרה שיתגלה באדם כוח תיאבון בלי שיצטייר במוחו דמיון של הדבר הנאכל"², האם זה נכון גם ברצון לרוחניות?

זה לא חשוב, כמה אנחנו יכולים לתאר את הרוחניות או לא, אנחנו לא יכולים, אף פעם אנחנו לא יכולים לדמיין לעצמנו מצב רוחני עתידי שעומד להתגלות.

תלמיד: זה כאילו מנגנון אחר, הרצון עובד בצורה שונה ממה שבדרך כלל?

אני לא יודע. יותר טוב אם אנחנו נעשה ונגלה, מאשר בשכל עכשיו להתחיל לתאר את הדברים ולבנות אותם בצורה שכלית, נעשה אותם בצורה כמו שצריכים להיות, רצון הוא הכוח שפועל ולא החכמות והמחשבה.

שאלה: אנו לומדים שהמחשבה משרתת את הרצון, איך המחשבה יכולה לבוא לפני הרצון?

אנחנו מקבלים מחשבות ורצונות מלמעלה, והעבודה שלנו נקראת במוחא וליבא, אנחנו צריכים לרכז אותם לחיבור. יוצא שכל מחשבה וכל רצון, מחשבה במוח ורצון בלב, אנחנו צריכים לכוון אותם לחיבור שלנו, וכך מה יצא לנו כתוצאה מהחיבור, החיבור לא שייך לא למחשבה ולא לרצון, אלא החיבור הוא כבר תוצאה מהמאמץ שלנו שבונה בנו מצבים חדשים.

שאלה: האם אפשר לגלות את הרצון כשהוא בבחינת כוח או רק כשמתגלה בפועל?

את הרצון שבכוח אנחנו לא יכולים לגלות, הוא עדיין בכוח, אנחנו מגלים אותו בפועל כבר בזה שהוא לבוש במעשים וכך הרצון הזה ברור וגלוי.

שאלה: האם זקן ונער הם שני מצבים משתנים בתוכנו, או שאנחנו נמצאים רק במצב אחד, או זקן או נער?

אדם שמתקדם בדרך בדרך כלל מרגיש את עצמו כנער, כלפי זה שהוא מתקדם, כי כמו שכתוב "ויהיו בעיניך כחדשים". אבל מצד אחר הוא מוכן להתייחס לכל דבר כזקן, שיש לו סבלנות ויש לו יכולת להחזיק מעמד, מאמץ וכך הוא מרגיש עצמו. זאת אומרת נער וזקן זה תלוי כלפי אילו הבחנות אנחנו מבררים.

שאלה: כתוב על זקנים שהם רגילים לאהבת ה', אמרת שעלינו לשאוף להיות כנערים בעבודה, איך ליישב את הסתירה הזאת?

אין סתירה, אדם שמתקדם תמיד מרגיש את עצמו מתקדם כחדש, "ויהיו בעיניך כחדשים". וכלפי הדברים שמפריעים לו, הוא מתייחס אליהם כמו זקן, הוא מבין שכל הדברים האלה מגיעים לסתור אותו מהדרך, הם בסופו של דבר גם יתחברו ויחזקו את הדרך.

שאלה: איך להשתמש בסתירה כדי לבנות את הבניין?

אם אנחנו לא עוברים את כל הסתירות בצורה נכונה, הבניין לא יחזיק, כי כל הסתירות האלו הן מגלות לנו אותן הבעיות שיכולות אחר כך להתגלות ולכן אני צריך לראות את הסתירה שהיא כנגד הריסה של הבניין, נניח עכשיו מתגלה בקיר שאני בונה שיש בו איזה סדק, יש בו איזה פגם, אז אני עכשיו מתקן אותו, במקום שאני אגמור את הבניין ובגלל אותו הפגם בקיר כל הבניין ייפול. לכן כל הדברים שמתגלים לנו בדרך, הם כדי לחזק אותנו, כדי לבנות אותנו בצורה נכונה, ואנחנו לא יכולים לעשות צעדים קדימה בלי לתקן את עצמנו בכל צעד.

שאלה: אם הבורא הוא מה שאנחנו בונים בינינו, האם זה אומר שאנחנו צריכים להתפעל מהקשר בינינו כמו יראת הבורא עצמו?

כן, הבורא הוא זה שמתגלה באותו בניין שאנחנו בונים, הוא ממלא לנו את הבניין שלנו שאנחנו בונים את הקשר בינינו כח"ב זו"ן, חמישה חלקים בכל המבנה שלנו, שהוא גם קשור לעוד חמישה ולעוד חמישה, כשאנחנו בונים את הבניין, בהתאם לזה אנחנו מגלים בהדרגה את הבורא שממלא את הבניין. יוצא בזה שאנחנו בונים בהתקשרות בינינו הנכונה בניין והבורא שמתגלה בצורה כזאת אנחנו בונים את הבורא, כי אנחנו בונים כלי לגילוי הבורא, אבל הוא מתגלה ולכן כתוב "אתם עשיתם אותי".

(סוף השיעור)