שיעור בוקר 05.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 795, אות ק"כ

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 795, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ק"כ.

אות ק"כ

"וזה שאומר ר"א בר"ש: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו וכו'". ומתוך שמדבר מכל העולם, אינו יכול לומר כמו הת"ק, שיראה אותם, כאלו הם חציים חייב וחציים זכאי. כי מדרגה זו מגיעה לו לאדם, רק בזמן שזוכה לגילוי פנים, ולתשובה מיראה, כנ"ל. ואיך יאמר זה על כל העולם כולו, בזמן שהמה לא זכו לתשובה זו? ולפיכך, מוכרח רק לומר, שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו.

פירוש, כי אפשר לחשוב, שאין האדם זוכה לבחינת צדיק גמור, אלא, בזמן שאין לו שום עבירה ולא חטא מעודו. אבל הללו, שנכשלו בחטאים וזדונות, כבר אינם ראויים לזכות, לבחינת צדיקים גמורים. לפיכך מלמדנו ר"א בר"ש, שאינו כך, אלא שהעולם נידון אחר רובו, וכן היחיד.

כלומר, שאחר שיצא מבחינת בינוני, דהיינו, לאחר שעשה תשובה מיראה, כנ"ל, שאז זוכה תיכף בתרי"ג מצוות ונקרא "בינוני", דהיינו, מחצית שנותיו חייב ומחצית שנותיו זכאי, כנ"ל, הנה אחר זה, אם רק מוסיף מצוה אחת, דהיינו מצות אהבה, נבחן שהוא רובו זכאי, ומכריע הכל לכף זכות. כלומר, שהכף של העבירות, נהפכת גם כן לזכויות, כנ"ל בדברי ת"ק, ע"ש.

הרי, שאפילו יש בידו כף מלאה של עוונות וזדונות, נהפכים כולם לזכויות. ודומה ודאי, למי שלא חטא מעולם, ונחשב לצדיק גמור. וזש"א, שהעולם וכן היחיד נידון אחר רובו. כלומר, שהעבירות שבידו מלפני התשובה, אינן באות בחשבון כלל, כי נהפכו לזכויות. הרי, שאפילו רשעים גמורים, אחר שזכו לתשובה מאהבה, נחשבים לצדיקים גמורים."

שאלה: זו מדרגה כל כך גבוהה שעליה הוא כותב, ואולי קשה לצייר אותה. האם במדרגה כזאת האדם פשוט אוהב את כל האנושות, אוהב את כולם במידה שווה, באותה צורה כמו שהוא אוהב את הבורא, רואה שהכול בה טוב, ומבחינתו הוא מצדיק את הפעולות של כולם גם של האדם האכזרי ביותר? האם הוא לא רואה רע בעולם, אלא שכולם עשו רק טוב?

כן. זה בגלל האור העליון שמאיר עליו, הוא לא יכול לחשוב ולראות אחרת.

תלמיד: זה לגמרי הפוך ממה שהרצון לקבל שלו לפי טבעו מצייר.

כן.

תלמיד: זה נשמע מדרגה כל כך גבוהה ונפלאה.

זה מה שיש.

תלמיד: אבל עד שלא מגיעים אליה, אפשר לומר שהתיקון לא נשלם.

כן.

תלמיד: זה באמת לא נתפס.

את זה נראה בקרוב.

שאלה: למה העולם נידון אחר רובו? לוקחים מישהו מקולקל ואומרים לו, "אתה מקולקל לכן נשפוט אותך", אבל שופטים אותו ביחס למשהו אחר. אבל הוא כמו תולעת בתוך תפוח מקולקל, אין לו שום הסתכלות על שום דבר, ואתה אומר לו שהוא מקולקל ושתאשים אותו לפי רובו. איפה ההיגיון, מה המחשבה פה?

אלו החוקים שהבורא סידר לפני הבריאה. אין מה להגיד ואין מה לעשות. נתקרב אליהם, ואז נדון אולי בצורה אחרת.

תלמיד: מה צריך ללמוד מתוך ההסתכלות הזאת?

כמו שהוא כותב.

שאלה: העולם נידון אחר רובו. מה זה "רובו"?

רובו של העולם. אני לא יכול להגיד אחרת.

שאלה: הוא כותב על מצב בינוני, שבו מחצית מהמעשים שלו הם כבר זכויות ומחצית הם עוונות, חציו זכאי וחציו חייב. האם מצב בינוני מתאר רגע מסוים בדרך הרוחנית שבו הוא הגיע למצב כזה של חצי חצי?

נשמע כך.

תלמיד: האם זה לא מצב שקורה בכל דרגה ודרגה, אלא זה קורה פעם אחת?

אני חושב.

תלמיד: פעם אחת זה קורה.

כן

תלמיד: ואחרי שהוא מוסיף במצוות האהבה, הוא כבר מתחיל להכריע.

כן.

תלמיד: ואז מה העבודה שלו? כי בבינוני יש לו את המקום להוסיף.

הוא משתדל להוסיף.

שאלה: כשהוא מגיע למחצית שנותיו, כלומר הוא חצי חצי, אין לו יכולת להכריע.

כן.

תלמיד: וכשהוא אומר העולם, אז זו תפיסת העולם שלו, איך הוא רואה את המציאות. בזה הוא מתכוון ב"עולם"?

כן.

תלמיד: ואז הוא בוחר באהבה, כלומר הוא יצא מהמצב של חצי חצי. אבל זה קורה עכשיו ועוד חמש דקות זה יכול להתהפך. לזה הוא מתכוון כשאומר שלא יאמין בעצמו עד יום מותו.

כן.

תלמיד: זה מתאר מצבים, זה לא מצב סופי.

לא. במצב הסופי אנחנו יודעים מה יהיה.

שאלה: כשהוא מתחיל תהליך של תשובה מיראה, אז כנגד כמה שהוא חייב, הוא מבין שנשאר לו עוד להשלים.

כן.

תלמיד: למה כשהוא סיים את התהליך, את המצב של בינוני, הוא עדיין חציו חייב וחציו זכאי? הוא כותב, ש"אחר שיצא מבחינת בינוני, דהיינו, לאחר שעשה תשובה מיראה, כנ"ל, שאז זוכה תיכף בתרי"ג מצוות ונקרא "בינוני", דהיינו, מחצית שנותיו חייב ומחצית שנותיו זכאי". האם כנגד כל מצב של חייב הוא לא השלים משהו?

לא.

תלמיד: האם רק כנגד המצב של חייב הוא מבין כמה נשאר לו להשלים?

כן , אפשר כך לחשוב.

תלמיד: כשהוא יוצא ממצב של בינוני, מה זה נקרא מצווה אחת? אנחנו לומדים שצריך לעבור על כל המצבים ולעשות תיקון על כל אחד ואחד.

מצווה אחת זו מצוות האהבה.

תלמיד: איך הוא מגיע אליה, האם בפעם אחת, ברגע שהוא יוצא ממצב של בינוני?

כן.

תלמיד: הוא כבר מכסה על הכול?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שאין צדיק שלא חוטא. ופה הוא כותב, "אבל הללו, שנכשלו בחטאים וזדונות, כבר אינם ראויים לזכות, לבחינת צדיקים גמורים", כלומר הוא מחמיר מאוד, שאם חטאת פעם אחת, כבר זהו. אז מה זה צדיק גמור?

תכף נשמע פירוש.

שאלה: במה על האדם להכריע?

בזה שהוא נמצא באהבת ה'.

תלמיד: איך האדם יכול למדוד אם הוא עושה עבירות או זכויות?

בהתאם לכמה הוא יכול להכריע את המצבים שלו לכף זכות.

תלמיד: האם האדם קובע מה העבירות ומה הזכויות?

הוא משתדל. כן.

שאלה: מה זו תשובה מיראה ומה זו תשובה מאהבה?

כשהוא קובע שהבורא הוא טוב ומיטיב לרעים ולטובים תמיד, הרי זו תשובה מאהבה. ויש דברים שלא, שהם ההיפך.

שאלה: הוא כותב, "שאפילו יש בידו כף מלאה של עוונות וזדונות, נהפכים כולם לזכויות. ודומה ודאי, למי שלא חטא מעולם, ונחשב לצדיק גמור". העוונות והזדונות שנהפכים כולם לזכויות, מה קורה בתהליך הזה, האם הם נשארים כקנה מידה שכלפיו מודדים עכשיו את הזכויות, או שהוא מגלה שהם לא היו מעולם והם פשוט נעלמים ונהפכים לזכויות?

הם נשארים כדי למדוד כלפיהם את המדרגות הבאות.

תלמיד: הוא כותב שבגלל שהוא הוסיף אהבה, אז עכשיו העוונות והזדונות נהפכים לזכויות.

כן.

תלמיד: מה זו האהבה, המרכיב הזה, שכלפי העוונות והזדונות הכול נראה כזכויות?

זה יחס.

תלמיד: מה הוא מגלה כאשר הכול נעשה לזכויות?

הוא מגלה שהבורא אף פעם לא עשה לו שום דבר רע.

תלמיד: הוא הרגיש רע, הבורא עשה לו רע, הוא עצמו היה רע כלפי הבורא, כלפי חברים, חברים אחרים היו רעים כלפיו, הכול היה רע.

נגיד.

תלמיד: ואז הוא מוסיף אהבה לבריות, לבורא, והוא מגלה שכל מה שהיה נדמה לו רע הכול היה טוב.

כן.

תלמיד: מה הוא לא הבין?

הוא לא הבין שהבורא אוהב אותו תמיד.

תלמיד: ולמה זה לא נראה לו אז?

בגלל התכונות שלו, כי הוא לא היה בתכונת האהבה.

תלמיד: ועכשיו כשהוא נמצא בתכונות האהבה, מה הוא מגלה?

שהבורא אוהב אותו.

תלמיד: הוא אוהב אותו והוא פשוט לא הבין אותו נכון?

כאילו, כן.

תלמיד: יש איזה הסבר שגם יכול להתיישב בתוך הדעת, או שזה רק משהו אחר?

למה זה לא יכול להיות בתוך הדעת?

תלמיד: נגיד, עבריין בעולם הזה שאני מגלה כלפיו אהבה.

כן.

תלמיד: הוא עדיין עבריין, הוא עשה עבירה.

כן

תלמיד: אני מגלה שהוא עשה את העבירה.

הוא עשה, זה עליו.

שאלה: אם זה עליו, אז מה פתאום זה נהפך לו לזכות, איך זה יכול להיות?

אתה שואל, איך העבירות נהפכו לזכויות?

תלמיד: כן.

בגלל שהוא לא התייחס אליהן נכון. הוא חשב שזה תלוי בו, ובאמת זה היה תלוי בבורא בלבד.

תלמיד: אז יוצא שנעשתה עבירה.

לא, גם לא נעשתה עבירה. מה שהוא עשה עבירה זו לא עבירה, כך כביכול הבורא הכניס אותו למצב כזה. הוא לא עבר על שום דבר.

תלמיד: הוא לא עבר, אבל המציאות של העבירה היא נעשתה במציאות?

לא.

תלמיד: אז אם היא מתבטלת לגמרי, אז אין נקודת יחס להשוות כלפיה.

נגיד.

תלמיד: אז אין לזה משמעות.

כן

תלמיד: אז מה המשמעות של העבירות, הן צריכות כנקודות יחס שמתהפכות לזכויות.

כן.

תלמיד: אז לא כל כך ברור. אתה אומר שאפשר להסביר את זה גם בתוך הדעת.

זה כלפי הכרעת האדם, שמכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהוא טוב ומיטיב, הכוונה לנקודות שבלב, או לנשמות, לא לגופים?

כן

תלמיד: וכל הטענות שלנו כלפי זה שהבורא הוא רע, זה כי אנחנו רואים זוועות שקורים על הגופים שלנו.

כן

תלמיד: אז איך לפתח גישה בריאה כלפי הדבר הזה, גם אצלנו וגם כלפי איך שאנחנו רואים אותנו. כי אם באמת לא מתייחסים לגופים החולפים, אז באמת רואים בתהליך שהבורא הוא טוב ומיטיב. מצד שני אנחנו יכולים להיות אנשים קצת הזויים, ולומר, "יאללה הגופים האלה, למי אכפת, נסתכל רק על הנשמות שאנחנו עתידים לגלות".

מה הגישה הבריאה לקחת את כל המצבים האלה ולדבר עליהם נכון ולהציב אותם נכון, גם לנו וגם כהסבר?

אנחנו צריכים לראות איך שכתוב, וכך להשתדל להתייחס.

תלמיד: כי גם רואים איך שאתה רואה את הדברים, איך שהמקובלים כותבים, אפילו יש ציטוטים של בעל הסולם שזה אותן נקודות שבלב. וכל הדורות והגופים כאילו באים והולכים, וזה באמת בתוך הדעת אפשר להבין את זה. מצד שני מפחיד ללכת על הדבר הזה על כל הקופה, זה נשמע מאוד מנותק.

בהדרגה. בהדרגה.

שאלה: בעצם מה שמיתקן זה רק היחס, אמרת, הכוונה. אז מתברר לנו, שבעצם מה שמתגלה זה שהכוונה שמאחורי כל הפעולות האלה שראינו והרגשנו שהן כל כך נוראיות, שהכוונה הייתה טובה, היחס היה טוב. אז יוצא שכוונה גוברת על המעשה, זאת אומרת היא מכשירה אותו?

כלומר, כשאני היום מסתכל ורואה זוועות, אין לי בכלל שום סיבה לשפוט כי אני בכלל לא יודע את הכוונה. אז השאלה היא בעצם, מה מתגלה לנו, הכוונה של הבורא, אפשר להגיד דבר כזה?

כן.

תלמיד: איך בכלל אפשר להגיע להשיג את הכוונה של הבורא? אנחנו שומעים, מחשבתו, מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, אבל באמת להרגיש את זה, זה ניתן?

אנחנו צריכים להידמות לזה.

תלמיד: זאת אומרת לרצות את זה, אבל זה בפועל מושג?

כן.

תלמיד: במאמר הראשון של "שמעתי" בעל הסולם אומר שאפילו שאדם מייחס משהו לסטרא אחרא, הוא כבר עובר עבודה זרה.

כן.

תלמיד: ואם הוא אפילו חושב שהוא בעצמו עשה איזושהי טעות, זה גם כן עבירה. אז נאמר, שכלית אם נתפוס את זה, אז ברור שאם הכול כבר הוא מייחס לבורא אז אין שום עבירה. השאלה, איך דווקא זה שהוא קודם היה בתפיסת עולם של עבירה, איך זה מוליד אהבה?

ככל שהוא מגלה שכל הצדדים שעשה, זה הכול בא מהבורא מטעם אהבה, ועל ידי זה הבורא מתקן אותו, "מבשל" אותו. זה כמו שאתה מטגן על מחבת משהו, ככה הבורא מתייחס אלינו, מכין אותנו לתיקון הגמור.

תלמיד: אבל איך דווקא זה מוליד את האהבה? דווקא מה שקודם הרשיע, ואפילו אומר שבעל הבית אם היה מכה אותו יותר מכות אז היה יותר אוהב אפילו. איך דווקא התהליך הזה מוליד את האהבה. כי אם היינו נולדים בתחושת "אין עוד מלבדו" אז זה היה כמו אדישות, לא היינו בכלל קיימים, היה אנחנו והבורא אחד וזהו. אבל פה לא, אנחנו נולדים נפרדים לגמרי ואז מגלים שהפוכים, ומרשיעים לגמרי ומתוך זה בסוף מגיעים לאהבה.

הרגשת האהבה באה לנו כסיכום של התהליך שעוברים. שהבורא הכול הכין מראש, ובזה שברא אותנו בצורה כזאת, כביכול לקח על עצמו את הסבל ודרכו העביר אותנו לאהבה.

תלמיד: מכיוון שכל אחד עובר את זה בדרכו, איך אפשר לומר שכולם שווים בסוף באהבה לאהבת הבורא?

כי הכלים נכללים. ולכן יוצא שלכולם יש אותו רצון לקבל, באותו עומק, באותן התכונות ובאותם התיקונים.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו רואים אנשים שמרשיעים יותר ואנשים שמרשיעים פחות, ככה לפי הטבע שלהם אפילו.

כן

תלמיד: בסוף כולם באותה מידה אוהבים. בגלל ההתכללות שדיברנו עליה?

כן, בגלל ההתכללות.

שאלה: שמעתי קודם שכדי לגלות שהבורא נמצא באהבה, האדם צריך בעצמו להיות באהבה. למה זה תנאי?

אחרת איך הוא מבין מה זה? הוא צריך להיכנס לאותה מדידה. כשהוא מודד, מודדים לו.

שאלה: נראה שהוא כותב בתנא קמא שאדם יראה כאילו הכול תלוי איך אדם מצייר לעצמו את המציאות, כאילו יראה שהבורא טוב ומיטיב, כאילו יש לאדם כוח דמיון שהוא שולט עליו, והמקובל נותן לו איזה המלצה איך לראות את המציאות, כאילו הוא אומר לו, לא ככה עם העיניים האלה, כי זה מהרצון לקבל, תראה שזה אחרת. זה ביד כוח האדם להעביר איזה מפסק ולראות את המציאות לא דרך הרצון לקבל שלו? כי התמונה של הרצון לקבל מאוד ברורה, טוב לי, נעים לי, אני מרגיש חום, אני מרגיש קור, אני דואג, יש לי דיאגנוזה מאוד ברורה על המצב פתאום המקובל אומר, תראה שחציים טובים, חציים רעים, תראה את עצמך חצי צדיק, חצי רשע. ההמלצה הזאת שאני אראה משהו, איך אפשר לשנות את הבן אדם? כאילו אני צריך לשקר לעצמי שאני רואה שהכול טוב? מה הסידור הזה, השינוי הזה, שמאפשר לאדם לראות מה שכתוב בספר ולא מה שהוא רואה בעיניים שלו?

זה הכול מגיע לו אך ורק מתוך התכללות עם החברים אז יוצא לו שהוא מקבל תפיסה כללית.

שאלה: אדם, מקובל שמשלים את התהליך הזה שמכריע את כל העולם לכף זכות, במה הוא משפיע על שאר החברה גם להתקדם בתהליך הזה? אפילו חבר בעשירייה שנגיד משלים את הדבר הזה, איך הוא מתקדם מלבד שתפיסת המציאות שלו השתנתה והוא רואה באהבה את הכול?

כלפי עצמו ברור שזה קורה, וכלפי האחרים אני חושב שהם לא מזהים את זה. אין להם כלים.

תלמיד: אבל בזה שהוא כבר שם, הוא במשהו מקדם גם אותם לכיוון התהליך הזה?

הוא מכין אותם.

תלמיד: זה ברמת העשירייה, ופה ברמת הקבוצה, שיהיו פה חברים שיגיעו להשגה כזאת בעתיד, במה אנחנו בני ברוך משפיעים על העולם?

אני לא יודע. אני לא יכול להגיד.

תלמיד: אבל התכלית של כל העבודה שלנו היא להתפשט ולהשפיע על כל העולם?

כן, אבל אם אתם לא מוכנים, אז איך אתה כך שואל?

שאלה: מה זה חטא בדרך? מה זה אומר שאני חוטא?

האדם חוטא, זה שהוא על איזה מקרה לא חושב שהוא בא מהבורא. שלא הבורא הוא זה הקובע את המצב כטוב ומיטיב לרעים, לטובים, אלא שזה מגיע מצד אחר.

תלמיד: מה זה מצד אחר?

מהחשבון של בן האדם. ממה שהעולם כך אולי מתקיים ומביע את רצונו הכללי.

תלמיד: האם יש הבדל בין חטא לעבירה? הוא אומר שמדברים על עבירות.

כן

תלמיד: מה ההבדל בין עבירה לחטא?

עבירה זה שהאדם עובר עליה זה יכול להיות שהוא אפילו לא מודע לכך. חטא זה כשיש לפניו איסור והוא בכל זאת עובר עליו.

תלמיד: הבורא מראה לנו את הקלקולים שלנו בכל הדרך, מראה לנו את הקלקולים בקשר בינינו, ביחס בינינו.

כן

תלמיד: כשהוא מראה לי את הקלקולים שלי, מה אני צריך לעשות עם הקלקול? אני צריך לבקש שיתקן אותי.

כן

תלמיד: אם לא אבקש את התיקון, זה נקרא חטא או עבירה?

אם אתה לא מבקש את התיקון זה בעצם נקרא עבירה.

תלמיד: אבל אני עושה את זה במודע, אני מבין שאני פה מקולקל והבורא נותן לי הזדמנות לתקן ואני לא עושה את זה, אני לא מבקש ממנו.

אז אתה לא התייחסת נכון למצב.

תלמיד: לא התייחסתי נכון? אבל אם אני מגלה באמת מתוך הקשר בינינו אני רואה שאני עדיין לא בכיוון הנכון, אני עדיין לא רואה את החברים כמו שאני צריך לראות אותם, אני עדיין לא באהבה. הבורא נותן לי הזדמנות לייחס את זה לבורא ולתת לי את האפשרות דרכו לתקן את עצמי. ואני לא עושה את זה. האם זו עבירה או חטא?

חטא – הוא זה שברור לאדם שהוא נמצא ברצון לקבל ומשתמש בו. עבירה - היא יכולה להיות שהוא עובר על רצון העליון ואחר כך הוא עושה תשובה.

תלמיד: יש לי עוד שאלה קטנה מאוד חשובה לי, להמשך הדרך.

כן, אני מבין.

תלמיד: היו לי כמה הזדמנויות ולא תיקנתי. אבל אחרי מספר הזדמנויות אני מרגיש שזהו, אני חייב לבקש מהבורא את התיקון. מה קורה בשלב הזה, אחרי שמספר פעמים לא עשיתי את מה שאני צריך לעשות, ועשיתי את מה שעשיתי. איך עכשיו אני אמור להרגיש, איך אני אמור לשנות את היחס שלי, איך היחס שלי משתנה?

זה מלמעלה משתנה.

תלמיד: במצב הזה אני מושך את המאור אחרי שמספר פעמים לא עשיתי כלום ובסוף עשיתי?

כן.

שאלה: מה תפקיד ההתכללות במה היא עוזרת לאדם להגיע לאהבה?

שעל ידי ההתכללות עם חבריו, האדם מגיע לאהבה, לחיבור, לתיקון כזה גדול.

שאלה: אם לוקחים מים אפשר להפוך את זה לקרח, לנוזל, לגז. אז מה ההבדל בין שגגות, זדונות וחטאים אם הכול בא מתוך האגו. זה הכול אותו דבר. לא משנה מה יצא מזה. אבל זה הכול אותו דבר זה אגו עם כמה צורות?

זה תלוי באדם איך שהוא מרגיש את זה. זה עובר דרכו. ולכן זה חשוב לו.

תלמיד: זה חשוב לאדם. אבל מה חשוב מבחינת המטרה הסופית, המטרה העליונה, מה זה משנה אם הוא בחר את זה, או את זה. מה הוא עושה בזה שכל פעם יש משהו אחר מתוך האגו?

זה מדבר על המדרגה של האדם, על המצב שלו.

שאלה: הבורא מאיר על האדם מעלה אותו, והאדם מתבטל כנר בפני אבוקה, והבורא מתחיל להעלות אותו. הוא מעלה אותו ונעצר במקום שנקרא חציו חייב חציו זכאי. למה הבורא נעצר שם?

למה הוא נעצר?

תלמיד: כי הוא נעצר, הוא לא הביא אותו עד גמר תיקון האור. אם אני מתבטל כנר בפני אבוקה כלפי האור, האור הכי קטן הוא אור האין סוף. מה הסיבה שהבורא לא מעלה אותי לגמר תיקון אלא נעצר במקום שנקרא, מקום הבחירה חציו חייב חציו זכאי. האדם יודע שעד הרגע הזה הכול נעשה על ידי הבורא וזו היתה תכנית והוא לא חטא. אבל למה הוא נעצר שם, מה כל כך מיוחד, למה הבורא עצר שם את הפעולה שלו? הוא נכנס לאיזון מחדש, האדם כאילו תלוי במקום הזה. למה הוא נעצר שם?

הבורא לא רוצה להראות לאדם את כל הנסיבות. אלא רק מה ששייך לתיקון לעת עתה. ולכן כך הוא פותח כלפי האדם את ההשגחה שלו.

תלמיד: במקום הזה שהבורא הכניס את האדם, למקום הבחירה הזה, מה אדם צריך לחפש בשביל שעוד הפעם הוא יתחיל לנוע לכיוון גמר התיקון. מה הסיבה שבגללה הוא ימשיך לנוע חזרה. עד כאן זה היה מיראה ומכאן זה יהיה תשובה מאהבה. מה האדם מחפש במציאות החדשה הזאת שגורם לו להמשיך לצעוד לתוך התשובה מאהבה?

צריך להמשיך. לשתוק ולהמשיך.

שאלה: מה האדם צריך לעשות כדי לרכוש את תכונת האהבה?

צריך להיות למעלה מכל האגו שלו, ולפתוח את עצמו לקליטת כל החברים ובתוכם גם את קליטת יחס הבורא אליו.

שאלה: מה זה אומר להיות בתכונת האהבה?

אני לא יודע איך להסביר.

שאלה: האם רשעים וצדיקים זה מצבים או דרגות בדרך?

גם מצבים וגם דרגות.

שאלה: האם התהליך הזה מוליד בנו צורך להשתוות הצורה?

כן.

שאלה: איך אדם שרואה שהבורא הוא טוב ומיטיב מגיע למצב של תפילת העני?

דווקא בגלל שאני רואה את המצב שלי כעני, אז אני פונה לבורא ומבקש ממנו.

שאלה: איך אדם יכול לדעת אם הוא עובר על רצון העליון?

מתוך זה שמתברר לו. מראים לו את זה בצורה ברורה.

שאלה: באות ק"כ כותב "כי מדרגה זו מגיעה לו לאדם, רק בזמן שזוכה לגילוי פנים, ולתשובה מיראה, כנ"ל. ואיך יאמר זה על כל העולם כולו, בזמן שהמה לא זכו לתשובה זו?"

כן.

תלמיד: כלומר, הוא עצמו רואה את עצמו כבר צדיק גמור, תשובה מיראה, הוא כבר רואה את עצמו במאה אחוז ואומרים לו אסור לך לראות את עצמך במאה אחוז, תשתדל לראות את עצמך חציו חייב חציו זכאי.

כן.

תלמיד: אם הוא קיים את תרי"ב המצוות, איך הוא עוד לא הגיע למצב שהוא רואה את כל האחרים גדולים ממנו? אותנו מחייבים לראות את כל החברים שהם מתוקנים ושלמים. ופה רשום שהוא כבר קיים כמעט הכול ועדיין לא יכול לראות את העולם במדרגה. גם כתוב לנו - תמיד בדרך האדם מגלה שהוא הגרוע והשפל ביותר.

אבל אין לו הכרעה כלפי כל העולם.

תלמיד: אז מה יש לו כלפי העולם, באיזה מדרגה הוא רואה העולם?

הוא רואה אותם יחסית מתוקנים. אבל לא את כולם. כולם בגמר התיקון.

תלמיד: האם הוא רואה את כולם בגמר התיקון?

לא.

תלמיד: לא. איך הוא כן רואה אותם? כתוב שהוא לא רואה אותם במצב השלם.

לא. וזה מה שעכשיו הוא צריך לתקן.

תלמיד: מה הועיל לו כל התרי"ב מצוות, מה תיקן בו, אם לא את היחס שלו כלפי לפחות החברים או כלפי בריות העולם?

כל תרי"ב המצוות הביאו אותו למצב שהוא צריך עכשיו לבצע מצווה אחת.

תלמיד: והמצווה הזאת, משתמע מפה, שזה מעבר מהפרטיות לכלל.

כן.

תלמיד: אבל כאילו עוד לפני שני המקרים יש לו כבר אהבה כלפי הבורא. הוא גם יודע שהבורא מתנהג איתו באהבה שלמה, אבל הוא לא רואה את זה עם כולם. אז ההפרש במדרגה האחרונה זה לראות שהוא מתנהג ככה עם כולם. בעבודה שלנו אנחנו נדרשים לראות את כל העולם, "העולם" במקרה שלנו הכוונה היא העשירייה, לראות אותה במצב מתוקן גבוה. אמרת לפני שהוא צריך להגיע להכרעה. מה ההבדל בין זה שהוא מתאמץ לראות אותם והוא צריך להגיע לזה לבין זה שיש לו הכרעה בעניין?

יש הבדל. או שהוא תיקן את ההסתכלות עליהם או לא. או שהוא רואה את הבורא שמתלבש בכולם או שעוד לא.

תלמיד: אבל זאת הרי העבודה שלו מהמצווה הראשונה, לראות איך הבורא מתלבש בעשירייה שלו, לפחות שם.

כן.

תלמיד: הוא היה אמור כאילו להשלים כמעט את כל הפעולות ועוד לא השלים את הפעולה הראשונה שהוא נדרש לעשות, לראות איך הבורא מתלבש במציאות סביבו.

למרות שבצורה רעיונית זה מורגש וברור, אבל אם לחבר את זה לעבודת הלב, אני לא מצליח להבין איך זה משתלב. נראה הסוף בהתחלה. כאילו אנחנו מכוונים מלכתחילה לדבר הכי גבוה שיכול להיות, שהבורא מתלבש בכל העולם שלי בצורה מושלמת. כאן זה נראה שזה רק השלב האחרון, שהוא מגיע לזה רק בסוף בסוף?

כן.

שאלה: כתוב שיש הבדל בין תנא קמא ורבי אלעזר בחציו חייב, חציו זכאי. אחד מדבר שכל הזמן זה המצב ואחד אומר שזה חצי שנותיו. אומרים שאם יש גילוי פנים, אז לא יכול להיות שחציו חייב וחציו זכאי. האם יש דרגות שונות בגילוי פנים?

כן. יש דרגות שונות בגילוי פנים.

תלמיד: האם גילוי פנים זה לא שלב סופי? מה זה אומר שאלו שלבים שונים?

תלוי כלפי איזו נשמה אנחנו מדברים.

תלמיד: למשל המחלוקת בין תנא קמא לרבי אלעזר. אפילו שהוא תיקן את כל תרי"ג המצוות עדיין הוא רואה את עצמו חייב וזכאי כי חסרה לו מצווה אחת, אבל הוא כבר תיקן את הרוב, הוא חזר מיראה, יש לו גילוי פנים. והם אומרים שזה לא מצב נכון. איך להתייחס לזה?

אני מבין אותך. אני לא יודע, צריכים לחשוב.

שאלה: יש כאן שגגות, עוונות, חטא וזדונות. האם זה גילוי העביות או כוונה של האדם, מה כאן קובע?

זה לפי גילוי העביות.

תלמיד: האם זה לא לפי כוונה?

אצלנו זה מתגלה ככוונה.

תלמיד: אם אני נמצא ללא כוונה, אז זה זדונות, ועם כוונה, זה נקרא זדונות או שגגות.

כן. תלוי איזו עביות יש במחשבה.

תלמיד: העביות היא לא רצון?

היא רצון.

תלמיד: אנחנו מדברים על כוונה.

כן.

תלמיד: אז יש רצון ויש כוונה. או הכוונה היא שקובעת את העביות?

הכוונה קובעת על איזו עביות היא מתגלה.

תלמיד: כלומר זה לא עניין של כמות הרצון, אלא הכוונה היא קובעת אם עכשיו אני בעבירה.

זו עוצמת הרצון.

שאלה: האדם מכריע את העולם לכף זכות או חובה. לא כתוב שהאדם מכריע את עולמו אלא את העולם כולו, זה נכון?

כך אומרים.

תלמיד: האם גם אני בעולם הזה, אותו אדם משפיע גם עליי?

מי שמכריע את כל העולם?

תלמיד: כן. אם הוא עושה מעשה טוב או מעשה רע, האם זה משפיע גם עליי, על אחרים?

כן.

תלמיד: אנחנו יודעים שמה שהאדם משיג, הוא משיג מכך שנתן יגיעה, וכל מה שהוא מקבל או טועם זה רק מזה שהוא עשה מאמץ לקראת הדבר. למה אני אקבל משהו או אזכה במשהו, אם החבר שלי נתן את היגיעה? אין לי כלים לזה. איפה אני אזכה בזה, אטעם את זה?

אם לא עשית יגיעה, אז איך תקבל?

תלמיד: אם כך, הוא לא יכול להכריע את העולם שלי לכף זכות. לכן, איך יכול להיות שאותו אחר משפיע עליי במשהו?

משפיע במשהו זה משהו אחר, זה על ידי דוגמאות, על ידי תפילות, על ידי כל מיני מצבים.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על התכללות, על ערבות, איפה פה מישהו מקבל מאחרים, נותן לאחרים? זו בכל זאת מערכת.

כן. אבל אנחנו לא יודעים, לא מבינים, לא מרגישים את המערכת.

תלמיד: לדוגמה, אני נותן יגיעה, יש לי יחס לחבר מסוים, אני מתכלל איתו, אנחנו עובדים יחד, ועם חבר אחר אין לי אותו היחס. האם שניהם יקבלו או יושפעו מהמעשה שאני עושה באותה מידה?

ודאי שלא.

תלמיד: כלומר בעשירייה צריך להיות תנאי של התכללות, כדי שאם אחד עושה משהו, אז שאר החברים יקבלו או יפסידו.

כנראה.

תלמיד: האם זה גם קשור לזה שעם ישראל משפיע על אומות העולם בצורה הזו?

יש בזה משהו.

שאלה: ידוע שמימוש עצמי זה שימוש נכון ברצון, משמע לקבל בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא כלל להנאת עצמו. למה מימוש עצמי הוא כל כך קשה?

כי זה נגד הטבע.

שאלה: דרגת בינוני, חציו חייב, חציו זכאי, האם בדרך אפשר להרגיש או למדוד את המצב הזה, כמה נשאר לך, האם הגעת?

לא יודע.

תלמיד: האם זה מתגלה כשמגיעים לשם?

כן.

תלמיד: האם אדם מתקן מצוות גם לפני שהוא הגיע לחצי הזה וגם אחרי?

לפני זה, איך הוא מתקן?

תלמיד: מתקן מצווה אחר מצווה עד שמגיע לחצי, ואז נשארת לו רק עוד מצווה אחת.

לא יודע.

תלמיד: מה זו המצווה האחת הזאת?

מצוות האהבה.

תלמיד: אם רק אז הוא יכול לעשות את המצווה האחרונה, החשובה, אז מה הוא עושה לפני זה?

הוא עושה כל מיני פעולות שמקרבות אותו למצוות האהבה.

תלמיד: הוא עוד לא עושה מצוות, הוא רק עושה פעולות הכנה.

אלו מצוות, רק כלפי אותה המצווה הן כפעולות הכנה.

תלמיד: האם זה נכון שאדם נמצא כמו בערפל עד אז? כי הוא מזהיר אותו שעד שמגיע הוא יכול עוד פעם להכריע. הוא מדבר כאילו האדם יודע איפה הוא נמצא.

כנראה.

תלמיד: האם הוא יודע או לא?

זה תלוי במצב הפנימי של האדם.

שאלה: האם כדי להתכלל עם החברים אני צריך לראות את העבירות והחטאים שלהם, זה תנאי?

בדרך כלל כן.

תלמיד: במה זה עוזר לי לראות את העבירות של חבר כדי להתכלל?

אחרת איך תהיה איתו יחד?

תלמיד: את כל החטאים, העבירות, השגגות דווקא שלו, אני צריך לברר.

כן.

שאלה: לגבי הפעולה של לדון את העולם לכף זכות. כשאתה רואה כל מיני פגמים בעולם, הפעולה שבה אתה מצליח לדון לכף זכות, זו פעולה שצריכה לקרות ברמת הרצון או ברמת הכוונות?

אני לא מבין. פעולה בכוונה, זו כבר פעולה ברצון.

תלמיד: בלדון את העולם לכף זכות, אתה ממש מסכים עם מה שאתה רואה בעולם?

לא.

תלמיד: אם אתה לא מסכים, רואה פגמים ומרשיע, מה זה נקרא שאתה דן לכף זכות?

אני דן את העולם לכף זכות מפני שבסופו של דבר אני רואה שכל הדברים האלה באים לתיקון.

תלמיד: הרצון שלך מסכים או לא מסכים?

הרצון שלי חלקי.

תלמיד: אז איך הוא דן לכף זכות אם הוא לא מסכים?

כי אני לא רואה, ולא מרגיש, אני לא יכול להכריע.

תלמיד: אז אם הרצון לא מסכים, במה אתה דן לכף זכות?

אני מאמין לחכמים שככה הם קבעו, שהאדם חייב כאן לקבוע שכל העולם נמצא בכף זכות.

תלמיד: במקומות שבהם הרצון שלך מסכים, שם אין לך עבודה, במקומות שהרצון מקבל את מה שהוא רואה, שם אין עבודה?

אין.

תלמיד: אז כל העבודה היא על המקומות שבהם הרצון לא מסכים?

כן.

תלמיד: ובזה שאתה מצליח לדון לכף זכות, אתה הופך אותו לכך שבפעם הבאה הוא יסכים, וכך בהדרגה הוא יתחיל להסכים?

כן, בהדרגה.

תלמיד: וזה נקרא מצד האדם שהוא מצליח לראות את הבורא מאחורי המעשים בעולם?

כן.

שאלה: האם בהתאם לזכויות שאדם רוכש, באותה מידה הבורא יכול לפתוח לו את העבירות?

כן.

תלמיד: ומטרת העבירות היא להגדיל את הזכויות הבאות כביכול?

בעצם כן.

תלמיד: אדם שמגיע למצב של בינוני, יש לו זכויות, ואז הבורא פותח לו עבירות, ומראה לו שהוא לא מתוקן. קודם אמרת שיש עבירה, ויש חטא. ועברה זה כשיש לו עוד הזדמנות לתקן, וחטא זה כנראה שהוא כבר פספס?

אז את העבירה ברור שיש לו הזדמנות לתקן, אבל מה היחס של אדם לחטא. אחרי שהוא רכש זכות, ומגלה איזה פשע. מה היחס הנכון לחטא?

היחס הנכון לחטא הוא להשתדל לחפש דרך איך לתקן אותו.

תלמיד: דרך מה הוא יכול לתקן את החטא? כי אם הוא ראה איסור, ועבר עליו. לדוגמה, קיבל משהו לא שלו, ולקח אותו לעצמו. הוא כבר לקח, לא העביר את החבילה, השתמש, נהנה. איך אפשר לתקן את זה?

כך אתה יכול להגיד על כל דבר בעולם.

תלמיד: האם התיקון הוא בזה שעכשיו הוא יותר מודע לזה שהוא מקולקל, ויותר נצרך לבורא?

זה ברור, כן, נחשוב בינתיים כך.

שאלה: אמרת לשתוק ולהמשיך, יש מצב כזה.

כן.

תלמיד: להשתיק את המחשבות?

כן.

שאלה: כשהאדם מגיע למצווה אחת הוא דן את כל העולם לכף זכות, זאת אומרת כל העולם, כל הכלים דקבלה שלו הופכים לכלים דהשפעה?

לא, רק כלפי מה שמתגלה לו.

תלמיד: כלפי מה שמתגלה לו?

כן.

שאלה: עד שמגיע לעשות מצווה אחת, מצוות אהבה, לא מתפתחת באדם תכונת האהבה?

איך?

תלמיד: כי אנחנו אומרים שלעסוק באהבת חברים, באהבת הזולת, זה קרש קפיצה.

כן, אבל לא מדובר על מצוות האהבה שזה אור שבא מלמעלה.

תלמיד: איך ההכנות של כל העבודה שלנו בעשירייה, בקבוצה שייכות למצוות האהבה, אם ככה?

כל ההכנות שלנו כדי להתכלל בינינו, להתחבר בינינו, להתקרב בינינו, ומתוך זה נגיע לגעת במצוות האהבה.

תלמיד: מה אנחנו מכינים כדי שיהיה המגע הזה בעצם?

אנחנו מכינים כלים שיכולים להרגיש את הזולת.

תלמיד: זה נשמע כאילו עד מצווה אחת, הכול טכני, לסדר את ההבנה, את התפיסה, כל מיני הסכמות שהאדם צריך, ורק אז הוא מגיע לאהבה שזה באמת הדבר העיקרי של כל התיקון.

אפשר להגיד שבצורה כזאת זה מתגלה.

שאלה: איך אדם מכריע את עצמו לכף זכות, מה נקודת השינוי, מה עושה את השינוי שגורם להכרעה הזאת?

זה שהוא לא חי בתוך הכלים שלו, בתוך הרצון שלו, אלא מושך ומתלבש ברצון של האחר, של הקבוצה, של העשירייה.

שאלה: הפרצוף מיתקן מלמעלה למטה, קודם הכלים הכי זכים. אם נניח מתוקנת ספירת חכמה, זאת אומרת שיש אור חוזר ברמת חכמה ואור ישר בדרגת יסוד. לזה קוראים ראייה?

זה לא בדיוק כך. עוד נלמד את זה.

תלמיד: אפשר להגיד שאור חוזר זו כוונה, ואור ישר זה תיקון רצון?

לא, נדבר, זה דורש הסבר.

שאלה: בתשובה מיראה זדונות שהופכים לשגגות זה גילוי פנים?

כן.

תלמיד: יש מזה נחת רוח לבורא?

ודאי שכן. מכל פעולה אפילו הקטנה ביותר יש הנאה לבורא.

תלמיד: לכן זה נקרא גילוי פנים?

אפשר.

שאלה: לגבי ההכרעה הזאת, כשהוא מכריע לכף זכות, ברור הוא הגיע למדרגת של אהבה. אבל אם הוא מכריע לכף חובה אז עכשיו הוא צריך להתחיל הכול מהתחלה? הוא מזהה שעשה פעולה לא נכונה, ודורש עליה תיקון?

בהתאם לזה הוא נמצא עם הרצונות המקולקלים שלו, ורוצה לתקנם.

תלמיד: אבל הוא כבר הכריע. אז הוא צריך שוב להגיע לנקודת בחירה מחדש, צריך לקום מהכרעה הזאת?

יכול להיות, כן.

תלמיד: זאת אומרת גם כשאנחנו אומרים הכריע, ו"הכריע" נשמע משהו סופי, בעצם הוא צריך כל פעם להכריע מחדש לכף חובה, וגם לכף זכות?

כן, אין כאן סופי.

תלמיד: זה לא סוף של משהו?

אין סוף.

תלמיד: אז מה זה גמר תיקון, זה לא שם, זה עוד רחוק משם?

נלמד את זה. נלמד, נגלה, נראה, ונשיג.

(סוף השיעור)