שיעור בוקר 08.07.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 180, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

אותיות ע"ב – ע"ה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 180, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ע"ב.

אות ע"ב

"גם תדע, אשר הע"ס דקטנות נקודים שיצאו על המסך, נחשבים לעיקר הפרצוף נקודים, משום שיצאו על סדר המדרגה, דהיינו מעצם המסך דגוף העליון. ע"ד שיצאו ג' פרצופין הקודמים דא"ק. אבל הע"ס דגדלות נקודים נבחנות רק לתוספת בלבד על פרצוף הנקודים. משום שיצאו רק מזווג על הרשימות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור, שלא באו על סדר המדרגה אלא שנתחברו ונתוספו על המסך מסבת ירידתו דפרצוף נקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, כנ"ל אות ע'."

שאלה: במצב הזה של גדלות וקטנות, הפרצוף של קטנות הוא יותר נעלה?

קטנות וגדלות של מה?

תלמיד: של עולם הנקודים.

קטנות הוא לא יותר נעלה אלא הוא יציב. מצב הקטנות הוא קבוע, גדלות יכול להיות ויכול לא להיות.

שאלה: ולמה הוא אומר שהגדלות זה התוספות והקטנות זה העיקר? לא הגדלות זה העיקר? האם לא זה מה שחשוב? על זה אחר כך כל ההמשך.

יש עיקר המדרגה, ויש תוספת שבאה והולכת, באה והולכת. ולכן קטנות היא העיקר.

תלמיד: גם בשיעור הקודם כשלמדנו על זה, אתה אמרת שהרשימות שעליהן יצאה הגדלות הן בכלל כמו פרצוף נפרד, כאילו נקודים דגדלות וקטנות, ממש שתי רשימות נפרדות שעליהן יוצא ב'/א' לעומת ג'/ד'. ג'/ד' שבכלל בא מגלגלתא ולא מנקודות דס"ג, על זה היה אחר כך כל ההמשך של התיקון, שזה הדבר העיקרי, אם אני מבין נכון.

כן.

תלמיד: זה עדיין לא סותר את המשפט הזה.

איזה משפט?

תלמיד: שקראנו עכשיו, שהקטנות זה העיקר.

קטנות זה העיקר. כי קטנות זה [מצב] קבוע ועליו בונים הכול, וגדלות יכולה להיות ולא להיות, והיא גם יכולה להיות בצורות מסוימות. זו תוספת, ותוספת יכולה להיות בחמישה אחוז, בשבעים, בשמונים אחוז, לא חשוב כמה, אבל תוספת. הקטנות היא העיקר. כמו שנולד, נולד. קיים, קיים. מה יש לו? יש לו תוספת של עוד עשרים קילו, עוד מאה קילו, אבל זו תוספת.

העיקר זה העובר, אפילו לא עובר, אפילו טיפת הזרע. אם בה הכול בסדר, הכול יתפתח, הכול זה תוספות.

תלמיד: גדלות זו מטרת הבריאה.

לא מדברים על מטרת הבריאה, אנחנו מדברים על פרצוף קטנות וגדלות, שקטנות זה העיקר, זה היסוד שלו, וגדלות זה רק תוספת. רק על ההבחנה הזאת מדובר, מה זה עיקר ומה זה תוספת. זה שתוספת זה עוד מאה קילו ובזה הוא משפיע לכולם, נכון, אבל העיקר בשבילו זה עניין הקטנות, אליה הוא חוזר כל הזמן וממנה הוא כל הזמן גדל.

שאלה: למה הוא מתכוון, "שנתחברו ונתוספו על המסך"?

המסך שעולה אחרי צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 1), כשנשאר רק הפרצוף הזה מטבור עד הפרסא, המסך עולה למעלה מטבור, ומטבור למעלה הוא עולה לפה, מפה עולה לנקבי עיניים ועושה זיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג.

שרטוט מס' 1

תלמיד: זה על קטנות דעולם הנקודים.

ואז יוצא קטנות דעולם הנקודים בגלל שהוא יוצא בזיווג בנקבי עיניים דראש דס"ג. ונקבי עיניים זה חצי מדרגה דראש.

תלמיד: נכון, אבל פה הוא מדבר על הסיבה שיוצא גדלות עולם הנקודים. הוא אומר, "שיצאו רק מזווג על הרשימות דזו"ן דא"ק שלמטה מטבור, שלא באו על סדר המדרגה אלא שנתחברו ונתוספו על המסך".

כן.

תלמיד: אבל מה הייתה הסיבה לעליית המסך?

הסיבה לעליית המסך היא הזדככות הפרצוף, אין סיבה אחרת. אלא שלמסך שעולה מטעם הזדככות, והזדככות הוא תמיד מביטוש פנים ומקיף, למסך הזה התחברו עוד רשימות של נה"י דא"ק.

תלמיד: מה זה אומר שהתחברו? כי הסיבה שהוא הזדכך הייתה בדיוק הביטוש פנים ומקיף, אז מה זה אומר שהתחברו? מה נוסף על הביטוש פנים ומקיף, שעכשיו זה חלק מהעלייה של המסך?

ס"ג השפיע אור החסדים וחזר עם בחינה ד' (ראו שרטוט מס' 2), כתוצאה מזה בחינה ד' עשתה צמצום, צמצום ב'.

זה נכון או לא?

תלמיד: כן.

כתוצאה מזה ישנה כאן פרסא?

תלמיד: כן.

זה קורה בנוסף, הכול בפרצוף נקודות דס"ג.

בפרצוף הזה אנחנו מתחשבים רק בחלק שמתחיל מטבור ועד הסיום רגלין, ואחר כך מסיום רגלין הוא עולה לפרסא. אז יש לנו בסך הכול, כתוצאה מהכול, את הפרצוף הזה שנשאר מהטבור לפרסא. בפרצוף הזה מטבור לפרסא, מה יש בו? יש בו איזה רשימו?

תלמיד: ב'/א'.

ב'/א', יפה. ועוד איזה רשימו? למה הוא כזה קצר?

תלמיד: כי הוא מצומצם.

מצומצם. אז יש לו רשימו מהצמצום?

תלמיד: כן.

כן. איזה רשימו מהצמצום יש לו? ד'/ג' שקיבל מנה"י דא"ק, ולכן הוא הצטמצם. חייב להיות בו רשימו, רושם על מה שקורה לו, זה המצב שלו. לכן יש כאן שתי רשימות, ב'/א' מצומצם וד'/ג'. והן עולות לפה דראש דס"ג עם המסך הרגיל, ואחר כך לפי ב'/א' מצומצם לנקבי עיניים, ואז נעשה זיווג לנקבי עיניים ב'/א' צמצום ב'. ולמה עוד? למה צמצום ב', למה הצטמצמו? ד'/ג'.

תלמיד: אם מטבור עד פרסא יש את שתי הרשימות האלה, למה הזיווגים עליהן אחרי זה קורים בשני מקומות שונים?

כי הרשימו קובע זיווג. רשימו ב'/א' קובע זיווג בנקבי עיניים ואחר כך מסך יורד לפה דראש דס"ג ועושה זיווג על פה דראש דס"ג בד'/ג', ומכאן באה גדלות דעולם הנקודים.

תלמיד: לא ברור לי.

מה לא ברור לך?

תלמיד: מה זה אומר, שהרשימו קובע? שלפי הרשימו זה ברור איפה יהיה הזיווג?

ודאי שהרשימו קובע. רשימו זה אינפורמציה, שמזה הכול ברור וחוץ מזה שום דבר. אם נעלם הרשימו אתה יודע מה קורה עם האדם? הוא נעתק, הוא משוגע, הוא לא יודע מה לעשות. הוא לא יודע איך להזיז יד, רגל, שום דבר. זה דמצניה, זה מה שקורה לפעמים לזקנים.

תלמיד: זה עדיין לא ברור, אם אני נניח מסתכל בצורה הכי פשוטה על רשימו ד'/ג' שמופיע.

ד'/ג' אומר שזה רשימו דצמצום א'. ב'/א' זה רשימו דצמצום ב'. לכן לפי רשימו דצמצום א' הזיווג הוא בפה דראש דפרצוף. על איזו עביות זה כבר משהו אחר, אבל זה זיווג בצמצום א', זאת אומרת בפה דראש על עביות ד', ג', ב', א', שורש, איך שאתה רוצה. מה שאין כן זיווג על רשימות דצמצום ב' הוא בנקבי עיניים, הוא מאפשר לך להיות רק בחצי המדרגה, עד כתר, חכמה וג"ר דבינה.

שרטוט מס' 2

תלמיד: אז הד'/ג' הזה מתייחס לד'/ג' כלפי ס"ג?

זה לא חשוב כלפי מה. כלפי ס"ג נגיד, כן.

תלמיד: אחרת זה מבלבל, כי בע"ב יש גם כן ד'/ג'.

בכל מקום יש ד'/ג'. בכל מקום יש אותה ה-ו-י-ה, רשימות, אין שום בעיה, אז מה?

תלמיד: אז זה הזיווג העיקרי שקורה בפרצוף הזה, הד'/ג'?

כן. עכשיו יוצא פרצוף ד'/ג'. זו תוספת לאותו פרצוף שהיה קודם. ד'/ג' זה מה שמוסיפים לו. יש הרבה מה ללמוד כאן, זה שני חלקים ב"תלמוד עשר הספירות" ואפילו יותר, שלומדים על זה.

ואז יוצא פרצוף כקטנות דעולם הנקודים, המצויר בקו ירוק (ראו שרטוט מס' 3), מהטבור עד הפרסא והכול בגלגלתא עיניים, יוצא ראש א', ראש ב', וגוף. בין ראש ב' וגוף, נמצא הפה. פרצוף, זהו. אין למטה מפרסא. יש אח"פ, אבל האח"פ הזה הוא כאילו לא קיים. הוא קיים, אבל הוא לא נפעל. ואחר כך יוצא זיווג על הפה דראש דס"ג, ומתפשט הפרצוף מהטבור עד הסיום. אז בנקודות דס"ג, יש קטנות ויש גדלות.

שרטוט מס' 3

שאלה: עדיין לא הבנתי איך אפשר לעשות זיווג דהכאה על ד'/ג' בס"ג?

זה סימן שצריכים אותו הפרצוף שיצא בקטנות להחזיר לגדלות.

תלמיד: מה ס"ג מבין מד'/ג', הוא יצא על ג'/ב'?

לא, זה לא אותו דבר בכלל. ד'/ג' כאן זה סימן שצריך לעשות זיווג דהכאה בגדלות.

תלמיד: זה לא אותו ד'/ג'?

לא זה לא אותו ד'/ג' שיש לנו נגיד בע"ב. גם שם יש ד'/ג'? לא, זה לא אותו דבר.

תלמיד: אז אפשר לשאול מה ההבדל?

קטנות וגדלות, יותר מזה לא מדברים עכשיו.

שאלה: באותו עניין שהחבר שאל, בעניין "שלא על סדר המדרגה", לא ברור בכלל איך קורה דבר כזה?

נקודות דס"ג התערבבו עם נה"י דא"ק וקיבלו משם התרשמות מעבודה ברשימות ד'/ג', והם רוצים לעבוד עם הרשימות האלה, הם רוצים לעבוד עם האור הזה, הם יכולים לקבל עכשיו על מנת להשפיע. ואם אפשר לקבל על מנת להשפיע, אז איך פרצוף שנמצא ברוחניות לא יעשה את זה? הוא עושה את זה בשמחה. זו כל המטרה שלו, אז זה מה שהוא עושה.

כל פרצוף שהוא התרשם מהשני, זה לא שהוא חייב לעשות אותו הדבר כמו השני, הוא עושה את זה לפי היכולת שלו, ולכן הוא עושה גדלות. הוא היה בקטנות, עכשיו הוא עושה גדלות. הרשימות האלו הן מפעילות את הס"ג לעשות גדלות, זאת אומרת, להשתמש בכל הכלים דקבלה שעכשיו נפתחים. איזה כלים דקבלה נפתחים? נפתחים לו כלים דקבלה כמו שבנה"י דגלגלתא. הוא לקח מנה"י דגלגלתא את הרשימו ד'/ג', רק שבנה"י דגלגלתא יש רשימו ד'/ג' מפני שהמסך הזדכך, אבל אצלו רשימו ד'/ג' זה כדי להמשיך את האורות. הוא מסכים עם זה שגלגלתא צריכה רק ד'/ג', בסדר, הוא ממשיך. יש לו אפשרות כזאת, אז מה אתם רוצים?

ודאי שאני עושה כאן בפנים איזה ספקולציה כזאת קטנה, כדי לא לעורר מדי שאלות. יש כאן המון דברים שצריכים להבין, אבל זה לא בקורס שלנו.

קריין: אות ע"ג.

אות ע"ג

"והנה תחילה נבאר הע"ס דקטנות נקודים. וכבר ידעת, כי אחר התפשטות דס"ג דא"ק, נעשה בו הביטוש דאו"מ באו"פ, דהיינו על המסך שלו, וזיכך אותו על דרך המדרגה, אשר הקומות היוצאות בדרך הזדככותו, נקראות נקודות דס"ג, והן שירדו למטה מטבור דא"ק ונתערבו עם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באות ס"ב, עש"ה)."

נקודות דס"ג, הצבועות באדום, הן כולן ירדו למטה (ראו שרטוט מס' 3) ואז התערבבו למטה עם הנה"י דא"ק, וקיבלו משם רשימו ד'/ג', ולכן הצטמצמו.

"והנה אחר שנגמר להזדכך מכל העביות דגוף שבמסך, ולא נשאר בו רק בחינת עביות דראש, נבחן שעלה לראש הס"ג וקבל שם זווג מחדש על שיעור העביות שנשארו ברשימות שבמסך, ע"ד שנתבאר לעיל באות ל"ה."

זאת אומרת, מסך דס"ג עולה על ידי ביטוש פנים ומקיף, מטבור ולמעלה לפה דראש דס"ג, נאבדים בו ג' דהתלבשות שזה שייך לע"ב, נשאר ב'/ב' עד שעולה לב'/א' בהזדככות. כל הפרצופים האלו הם בינה, הם יכולים לרדת למטה, והם מתערבבים בירידה עם נה"י דא"ק, כי גם בנה"י דא"ק זה אור דחסדים, וגם נקודות דס"ג זה אור דחסדים. ואז מתוך שמתערבבות עם נה"י דא"ק, אמנם שהן ירדו למטה עד הסוף, נה"י דא"ק פועל עליהן ומצמצם אותן, מפני שבנה"י דא"ק יש לנו ד'/ג' רשימו. ואז יוצא שמה שנשאר לנו מכל הפרצוף הזה שהתערבב עם נה"י דא"ק, זה אותו חלק, שבחלק הזה הוא עכשיו מזדכך ומגיע לראש דס"ג עם הרשימות ב'/א' צמצום ב', וד'/ג'. ב'/א' צמצום ב', שזה יצא ממנו בסדר המדרגה מהאין סוף דרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג, לב'/א'. וד'/ג' שהוא קיבל מהנה"י דא"ק, אז שני סוגי רשימות נמצאים כאן.

למה הם שניים? מפני שאחד בא על עיקר המדרגה, שזה נקודות דס"ג, ולכן הפרצוף שיוצא הוא נקרא "עולם הנקודים", שמולידים אותו נקודות דס"ג. והשני זה רק תוספת, גדלות, שבא והולך. אז יוצא לנו פרצוף על קטנות שנקרא "נקודות דס"ג קטנות". ו"פרצוף נקודות דס"ג גדלות".

שאלה: מראש דס"ג ועד תחילת המרווח הזה בין ראש דס"ג עד לטבור ומטה, אתה אומר שזה ישסו"ת, אבל מה זה תכלס המצב הזה?

לא יודע. אתה קראת על זה משהו שבעל הסולם כותב? לא. למה שאני אדבר על זה?

שאלה: באות הקודמת הוא מסביר שיש התאמה בין שלושת הפרצופים הראשונים לשלושת החלקים של עולם הנקודים. לפי שלושת הפרצופים שנמצאים בעולם א"ק, זה כאילו כתר, חכמה, בינה.

גלגלתא, ע"ב, ס"ג.

שאלה: נגיד גלגלתא שקול לכתר, וע"ב וס"ג הם שקולים לאבא ואמא, לא? כפי שבעל הסולם עכשיו הסביר, שלושת הפרצופים האלה הם שייכים לשלושה חלקים בתוך עולם דנקודים דקטנות. אז הזו"ן, לא מסתדר לי בקיצור.

זו"ן שייך לזעיר אנפין ומלכות. מה הבעיה? כמו שיש לך מבנה הכללי של כל העולמות, כך בכל עולם, בכל פרצוף ובכל דבר יש לך חמישה חלקים. אבל מה אתה רוצה להוציא מזה?

תלמיד: הוא כתב באות הקודמת ששלושת החלקים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, הם שקולים לשלושת החלקים של עולם הנקודים. ואני לא רואה איך הוא עושה את ההתאמה הזאת.

בכל פרצוף יש לך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות?

תלמיד: כן.

בכל עולם יש לך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות?

תלמיד: כן.

מה לא מסתדר?

תלמיד: שזעיר אנפין, מלכות, בעולם א"ק הוא עדיין לא יצא.

אז מה?

תלמיד: וכאילו בנקודים הוא כן יצא.

אז מה השאלה?

תלמיד: מהם השלושה שהוא משווה בעולם א"ק לעולם הנקודים?

כמו שיש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, שיצאו מעולם אדם קדמון, כך יוצאים לנו עכשיו פרצופים כאלה, שהם כתר ואבא ואמא וזו"ן. גם בכל פרצוף גלגלתא, ע"ב, ס"ג, יש לנו גם זו"ן. גם בעולם האין סוף יש לך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות.

קריין: אות ע"ד.

אות ע"ד

"וגם כאו נבחן, שבחינה אחרונה דעביות, שהיא העביות דבחי"ב שהיתה במסך, נאבדה לגמרי, ורק רשימו דהתלבשות נשאר ממנה, ומהעביות לא נשאר כי אם בחי"א בלבד. ולפיכך קבל המסך שם בראש הס"ג, ב' מיני זווגים (כנ"ל באות מ"ג), שמהתכללות בחי"א דעביות תוך בחי"ב דהתלבשות, הנקרא התכללות הרשימו דנקבה ברשימו דזכר, יצאה עליהן קומת בינה בקירוב, שהוא בערך ו"ק דבינה, וקומה זו נקראת ספירת הכתר דנקודים. ומהתכללות הזכר בהרשימו דנקבה, דהיינו התכללות הרשימו דבחי"ב דהתלבשות בבחי"א דעביות, יצאה קומת ז"א שהוא בחינת ו"ק בלי ראש, הנקרא אבא ואמא דנקודים אב"א. וב' קומות הללו נקראות ג"ר דנקודים, כלומר, בחינת ע"ס דראש נקודים, כי כל ראש מכונה בשם ג"ר או כח"ב. ויש חילוק ביניהם, כי הכתר דנקודים, שהוא קומת הזכר, אינו מתפשט לגוף, ורק בראש הוא מאיר, ואו"א דנקודים, שהם קומת הנקבה, היא לבדה מתפשטת לגוף הנקרא ז"ס תחתונות דנקודים, או חג"ת נה"י דנקודים."

זה כרגיל, שראש דהתלבשות הוא נשאר כראש ורק ראש דעביות מתפשט לגוף. גם בע"ב וגם בס"ג אותו דבר. נגיד בע"ב, ראש דהתלבשות הוא מתלבש על ראש דגלגלתא, אבל ראש דעביות מתלבש מחזה עד הפה דגלגלתא. וראש דהתלבשות הוא מאיר רק בראש, ובגוף מאיר רק ראש דעביות שממנו יוצא הגוף וגם בגוף הוא מאיר.

קריין: אות ע"ה.

אות ע"ה

"באופן שיש כאן ג' מדרגות זה תחת זה: הא' הוא הכתר דנקודים, שיש לו קומת ו"ק דבינה, הב' הוא קומת או"א דנקודים שיש להם קומת ז"א. והם שניהם בחינת ראש כנ"ל. הג' הוא ז"ת דנקודים חג"ת נהי"מ, שהם בחינת הגוף דנקודים."

קריין: שוב אות ע"ה.

אות ע"ה

"באופן שיש כאן ג' מדרגות זה תחת זה: הא' הוא הכתר דנקודים, שיש לו קומת ו"ק דבינה," אין כאן איפה לרשום. נגיד בכל זאת אני רושם, ו"ק דבינה. "הב' הוא קומת או"א דנקודים שיש להם קומת ז"א. והם שניהם בחינת ראש כנ"ל. הג' הוא ז"ת דנקודים חג"ת נהי"מ, (ראו שרטוט מס' 4) שהם בחינת הגוף דנקודים."

שרטוט מס' 4

שאלה: אנחנו רוצים שוב לברר לגבי הקטנות, למה נוצרו שם שני ראשים, ראש הא' וראש ב', מה בדיוק קורה שם?

בכל מקום שיש לנו פרצוף, חוץ מגלגלתא, יש לנו שני ראשים, ראש דהתלבשות וראש דעביות. כי יש לנו שתי רשימות, רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות. רק בגלגלתא אין, מפני שהיא באה מאין סוף. אבל בע"ב ישנו כבר ד'/ג'. אז יוצא פעם רשימו על ד' דהתלבשות בהצטרפות ג' דעביות, זה נקרא ראש דהתלבשות דע"ב, שהוא מתלבש על ראש דגלגלתא ואחר כך על רשימו ג' דעביות שנשאר אחרי הזדככות הגלגלתא. ואז יוצא לך ראש דע"ב עצמו שמתלבש מחזה דגלגלתא עד הפה דגלגלתא ומזה יוצא גוף דע"ב, שע"ב זה בעיקרו זה ג' דעביות.

זאת אומרת, מפני שאחרי כל פרצוף ופרצוף יש לך שני סוגי רשימות, דהתלבשות ודעביות. ומפני שהמסך מזדכך, תמיד נשאר לך רשימו מהאור שהיה בפרצוף הקודם שזה נגיד ד' דהתלבשות מגלגלתא, ורשימו מהמסך שהזדכך, זה ג' דעביות שעל זה יוצא פרצוף ע"ב.

וכך זוג הרשימות תמיד ככה הם. שהרשימו למטה (ראו שרטוט מס' 5) הוא m, ו m+1, זה הרשימו. m זה רשימו המצב הנוכחי, העביות, ומהמצב שישנו עכשיו, יותר נכון להגיד מהמסך, זה המסך שיש עכשיו, ו- m+1זה הרשימו מהאור שהיה שם קודם. לכן זה נקרא התלבשות, שזה מהאור, וה-m זה מהעביות, זאת אומרת מהמסך שהשתמש בו. כך זה הרשימו.

שרטוט מס' 5

שאלה: אתה יכול לציין את הראש והגוף הכללי איך ביציאת עולם הנקודים איפה הראש ואיפה הגוף.

עולם הנקודים כולו יוצא למטה מטבור.

תלמיד: אז איפה הגוף עכשיו ואיפה הראש?

הכל למטה מטבור. קודם זה יוצא ראש ואחר כך גוף. כרגיל. מה אתכם? אתה רוצה בגדלות דעולם הנקודים? זה עוד לא למדנו לכן אני לא רוצה לצייר אחרת אתם תתחילו לשאול דברים שממש עוד לא מציאותיים. אנחנו למדנו רק קטנות דעולם הנקודים, ראש א', ראש ב' וגוף, גם זה עוד לפנינו.

שאלה: למה מקום הזיווג נמצא מעל הטבור והראש יוצא מתחת לטבור? אומרים שהזיווג תמיד בראש.

הראש יוצא למעלה מטבור. זה הראש.

תלמיד: אבל אתה ציינת ראש שהוא מתחת לטבור.

וגם יש כאן שני ראשים שנמצאים מתחת לטבור. עכשיו אתה שואל מה הקשר בין זה לזה, זה ראש דס"ג. שממנו נולד פרצוף עולם הנקודים. (ראו שרטוט מס' 6) זה ס"ג שבונה את הפרצוף של עולם הנקודים. וזה מתאים לס"ג לבנות את עולם הנקודים, כי עולם הנקודים זו עביות א', זעיר אנפין, אז ס"ג בינה מולידה את זעיר אנפין. איך היא מולידה את הזעיר אנפין? היא קודם כל עושה זיווג בראש שלה, כמו כל פרצוף קודם, גלגלתא עושה זיווג דהכאה בראש שלה כדי להוליד את הע"ב, ס"ג עושה זיווג דהכאה כדי להוליד נקודות דס"ג. למה הפרצוף הזה שנולד ממנו אנחנו לא קוראים עולם זעיר אנפין? האמת שהוא עולם זעיר אנפין שנקרא, או פרצוף זעיר אנפין, למה אנחנו קוראים לו נקודות דס"ג? כדי להדגיש שהוא יצא כתוצאה מנקודות דס"ג, שהן גרמו בעצם ליציאתו.

שרטוט מס' 6

תלמיד: אפשר להסביר את התהליך הזה של איך ההתכללות, ההתלבשות בעביות מולידה את קומת בינה והפוך, עביות דהתלבשות מולידה את זעיר אנפין.

איפה זה כתוב?

קריין: אות ע"ד באמצע.

"שמהתכללות בחי"א דעביות תוך בחי"ב דהתלבשות, הנקרא התכללות הרשימו דנקבה ברשימו דזכר, יצאה עליהן קומת בינה בקירוב, שהוא בערך ו"ק דבינה,"

מי נכלל במי? א' ב-ב'. זאת אומרת א' תומך ב-ב'. יש לך שני סוגי רשימו, רשימו אחד, לא חשוב איזה, הוא העיקר, והרשימו השני הוא התוספת. ולכן תמיד יוצאות שתי קומות. כמו אחרי גלגלתא, יוצא לך רשימו ד'/ג', התכללות ד' ב-ג' והתכללות ג' ב-ד'. בהתכללות ד' בג' יוצא לך ראש דהתלבשות, ובהתכללות ג' ב-ד' יוצא לך ראש דעביות. ואז מתפשט בתוך ע"ב אור החכמה מג' דעביות. יש כאן גם קצת הארה דקומה הקודמת, אבל היא ממטה למעלה. כך זה תמיד בשני ראשים, משתי הרשימות יש לך כאלו תוצאות.

תלמיד: למה הוא מוציא דווקא את קומת בינה בהתכללות שבין ההתלבשות לעביות?

כי יש כאן ב' דהתלבשות. ב'/א'. אז ראש אחד הוא בקומת בינה.

תלמיד: ואחר כך?

ואחר כך הראש השני זה בא' דעביות, אבא ואימא.

שאלה: החלק של רשימות ד'/ג' מאוד חשוב בתהליך הזה של נקודות דס"ג, וזה חלק ריק כביכול, הנה"י דא"ק הוא חלק ריק. איך עדיין יש שם רשימות ד'/ג', מאיפה הרשימות ד'/ג'?

הרשימות ד'/ג' הן מהגלגלתא שהתפשטה והזדככה.

תלמיד: אבל זה החלק הריק של הפרצוף.

אבל הרשימות הן דווקא בחלק הריק. בחלק שיש בו אור, הרשימות פשוט לא נראות, לא מורגשות. הרשימות מורגשות דווקא כשהאור מסתלק, לכן הן נקראןת רשימות, רושם מהמצב הקודם.

תלמיד: אבל זה לא אמור להיות בתוך גוף הפרצוף, לא בתוך סוף הפרצוף? האור נכנס בתוך הגוף ומסתלק עד הטבור, הוא לא מגיע עד הסיום של הפרצוף.

כן.

תלמיד: אבל הוא לא מגיע עד הסוף, עד הסיום של הפרצוף.

זו שאלה אחרת, איך יכול להיות בנה"י דא"ק רשימות מהאור אם האור בכלל לא נכנס לשם?

תלמיד: זאת השאלה.

עכשיו השאלה מובנת. אפילו שהאור לא נכנס יש שם רשימות מהאור שרצה להיכנס. כי יש שם התנגדות לאור הזה. וחוץ מזה, חוץ מההתנגדות שד'/ג' לא רוצה לקבל, ולכן בכל הרצונות האלה ישנו רושם מאור היחידה שגלגלתא הייתה צריכה לקבל ולא קיבלה. אז יש שם רושם על כל דבר ודבר. עכשיו, בגלל שהיא הזדככה נשאר שם רשימו ד'/ג' מזה שהיה כזה דבר והזדכך. וחוץ מזה יש שם אור החסדים מזה שלא רציתי לקבל את זה, אני מעדיף להישאר ריק, ולכן נשאר ריק. לכן רשימו ד'/ג', זו התגובה שלו על מה שהוא עבר והרשימו נשאר. שוב אני אומר, דווקא אחרי הסתלקות האור, אז רואים את הרשימו, את הרושם. אם האור נמצא אין רשימו, יש את האור בעצמו.

תלמיד: כל התהליך הזה של הבנייה של עולם הנקודים והעלייה של הפרצוף לנקבי עיניים, המסך, כל זה קורה רק בזמן ההסתלקות של האור בתוך פרצוף ס"ג? זה תהליך שלם שקורה תוך כדי ההסתלקות?

נכון. למה זה מדאיג אותך?

תלמיד: בגלל שיש כל כך הרבה תהליכים, כל כך הרבה שינויים, בפרק זמן קצר.

איזה פרק זמן? אין כאן פרק זמן.

תלמיד: לא פרק זמן, סליחה, בתהליך שהוא כביכול נראה קצר יש כל כך הרבה תהליכים, כל כך הרבה שינויים שקורים בפרצוף.

זה ממש לא לעניין, מה זה פרק הזמן או לא? יש מקום לפעולה הזאת, נניח שבפעולה הזאת היה יוצא לך פיצוץ אטומי. יש מצב? יש מצב, יש מקום? יש מקום. מה קורה אחר כך? כלום. אנחנו מדברים לפי הדברים שקיימים בכל מצב ומצב. ואני אומר, אפילו לא רגע, אלא מצב, ואתה לא יכול להתעלם ממנו, הוא חייב להופיע מההתחלה ועד הסוף. אחר כך אתה תראה איך אנחנו פותחים עוד כל מצב ומצב, אתה תראה כמה תהליכים עוד יש כאן, זה משהו. בינתיים אנחנו לומדים את זה בפתיחה, כאילו זה עולה וגמרנו, אפשר כאילו למחוק אותו, מה יש כאן סך הכל?

אז וודאי שבפעולה הזאת של עליית המסך מסיום דס"ג לפה דראש דס"ג בחזרה, יוצא מזה התפשטות למטה נקודות דס"ג, התערבבות עם הנה"י דא"ק, עליית הרשימו לפה דראש דס"ג ויציאת פרצוף עולם הנקודים בקטנות, עולם הנקודים בגדלות, ושבירה.

עוד מעט תהיה שבירה דעולם הנקודים, כשכל זה יצא, ובינתיים יוצאים כאן עוד שני פרצופים למעלה מטבור מ"ה עליון וב"ן עליון. ככה זה בעולם הרוחני, אין זמן, אם יש רשימות הן חייבות להתממש עד הסוף.

תלמיד: באמת המילה זמן לא מתאימה, וזה לא מה שהתכוונתי, התכוונתי לכמות של התהליכים, לעומס של התהליכים שקורים.

זה אותו דבר. כמות התהליכים או הזמן זה היינו הך ברוחניות, אז אל תתפעל מזה. ואני אומר לך, שאם תרצה לפנייך עוד לגלות שיש כאן מיליוני פעולות ושינויים.

שאלה: יש את ד'/ג' בע"ב, ויש לנו את ד'/ג' בראש דס"ג. כאן הוא נעצר בטבור, וכאן הוא בונה לעצמו ממלכה שלמה.

אלה רשימות אחרות לגמרי, אבל הן ד'/ג'. כי ד'/ג' שבנה"י דא"ק הן מהזדככות פרצוף גלגלתא למטה מטבור, וד'/ג' דע"ב הן רשימות שמתוך הגלגלתא, שעליהן יוצא פרצוף ע"ב. זה משהו אחר לגמרי.

יש לך אחר כך ד'/ג', שעל זה יוצא גדלות דעולם הנקודים. ויש לך אחר כך ד'/ג' באצילות בכל מצב של גדלות גם כן. כי כל הד'/ג' האלה הם באים בסופו של דבר כדי למלא נה"י דא"ק.

שאלה: ברוב המקרים יש הזדככות לפה, ואז זה יורד לחזה, ומשם יוצא הפרצוף הבא. זה הפטנט בהתחלה, בשניים הראשונים. והגענו לנקודות דס"ג ושם זה עולה לנקבי עיניים, והפרצוף הבא יורד לפה. איפה החזה כאן?

באיזה פרצוף? לא הבנתי.

תלמיד: אני אומר, נניח בהזדככות של ד'/ד', זה עלה לפה, ואחרי זה ירד לחזה ואז יצא ע"ב. אחרי זה אותו דבר בכל תהליך, בהזדככות זה עולה לפה, משם זה יורד לחזה, ומשם יוצא הפרצוף הבא. ואז אנחנו מגיעים לנקודים ושמה יש תהליכים בכלל אחרים לגמרי. איפה החזה כאן?

בעולם הנקודים?

תלמיד: בב'/א' בצמצום ב' זה עולה לנקבי עיניים. למה הוא לא יורד לאיזה חזה, להמשיך את הפרצוף הבא?

הוא לא שייך לס"ג. אלה רשימות שבאות מצומצמות, הן רשימות שבאות ממטה מטבור. רשימות ב'/א' מצומצמות הן באות ממטה מטבור, הן לא שייכות לס"ג. ולכן הן למטה הצטמצמו והסתדרו אחרת. ולכן בב'/א' צמצום ב' מה הן דורשות כאן? תעשה עלינו זיווג ותמלא אותנו. אותנו זה נקרא למטה מהטבור. הן לא דורשות כאן המשך. הן לא שייכות.

כל התהליך הזה, מה שמוקף בקו אדום, הוא לא שייך לגלגלתא, ע"ב, ס"ג. לא שייך. זה משהו נוסף שקרה, כשמלכות התערבבה בבינה. רק זה העניין. זה מה שקורה (ראו שרטוט מס' 7).

בסדר מדרגה יוצאים לנו עוד שני פרצופים, שזה נקרא מ"ה עליון וב"ן עליון. אז יש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון וב"ן עליון. אבל מה שקורה כאן זה לגמרי לא שייך לעולם אדם קדמון, זה לא נספח אליו. ולכן יוצאים אחר כך ממנו עולם האצילות, עולמות בי"ע. אבי"ע, זה הכול למטה מטבור. אם ס"ג לא היה משפריץ כאילו, נותן תוספת למטה מטבור, לא היה שם שום דבר. ומה שנשאר לנו למעלה מטבור זה לא שייך למה שלמטה מטבור, אלה פרצופים שיוצאים על סדר מדרגה. לכן רק בינה שזה פרצוף ס"ג היא יכולה להתקשר עם נה"י דא"ק ולבנות שם תוצאות ממנה, זאת אומרת עולם הנקודים בקטנות, בגדלות, עולמות בי"ע וכן הלאה. זה כול מה ששייך לס"ג.

שרטוט מס' 7

שאלה: יש סדר פעולות קבוע בשלושת הפרצופים הראשונים של מסך, אור חוזר, שיוצא ראש ואז מתפשט לגוף. וכמגיעים לנקודות דס"ג או לעולם הנקודים, יש ראש בס"ג שהוא עושה את החשבון ומעלה אור חוזר, ואז עוד פעם יש ראש למטה מתחת לטבור, אפילו שני ראשים. השאלה היא, בראש דס"ג שהוציא את נקודות דס"ג ועולם הנקודים היה שם זיווג באותה טכניקה כמו שהיה בפרצופים הקודמים?

לא.

תלמיד: אז מה כן היה שם?

אני לא יודע. אתה יודע למה אני לא יודע?

תלמיד: כי עוד לא הגענו לזה.

אל תשאלו על דבר שלא למדנו. מספיק לי עד כמה קשה לתפוס את זה, לכולם. כמה שאני עברתי את ה"פתיחה", ועל עצמי אני זוכר, הדברים האלה היו מאוד מאוד קשים, אי אפשר לקלוט. גלגלתא, ע"ב, ס"ג, זה בסדר. זה גלגלתא, זה ע"ב, זה ס"ג, זה מתלבש כך וזה כך, זה בסדר. פתאום יש לך כל כך הרבה פעולות, רשימות, דאבל רשימות, זה משהו שצריכים לקלוט, זה לוקח זמן ותלוי עד כמה האדם נכנס לזה.

אין לי ברירה, אתה רואה, אני מבזבז על זה זמן מהשיעור. הייתי רוצה לתת את זה פעם אחת וגמרנו, לא, אתה רואה, עשר ועשרים פעם וזה לא מספיק, עד שקולטים. זה בסדר, אבל זה לכולם כך. מה לעשות.

שאלה: אתה יכול להסביר את החשיבות של המיקום של הראש? כאילו אם הראש הוא כמו מחשב, לוקח נתונים, רשימות, עושה חישוב ואז עושה גוף, מה זה משנה אם הוא בפה או בנקבי עיניים? מה ההשפעה של המיקום הזה?

בעולם הרוחני אין חשוב, לא חשוב, כך או כך, הכול מוגדר בצורה החלטית, ולא שמישהו רצה לשים את זה שם או כאן.

תלמיד: מה ההשפעה הזאת של העובדה שהראש נמצא פעם נגיד בפה או פעם בנקבי עיניים?

הרשימות קובעות איפה יהיה זיווג דהכאה על הראש הקודם, כדי להוליד את הפרצוף הבא.

תלמיד: לכאורה הזיווג דהכאה מקבל נתונים, הרשימו, וכתוצאה מזה מחליט מה לעשות, איזה גוף ליצור.

הרשימו קובע.

תלמיד: אז אם הרשימו קובע מה משנה המיקום הזה שאתה מאוד מקפיד כל פעם לשרטט איפה בדיוק?

כי הרשימו קובע.

תלמיד: הרשימו קובע איזה גוף ייווצר.

ובאיזה מקום יהיה זיווג.

תלמיד: אבל מה החשיבות של המקום של הזיווג? זה מה שאני שואל.

אם הזיווג בנקבי עיניים זה נקרא שבבינה, אם בפה זה נקרא שבמלכות.

תלמיד: המיקום הזה, מה הוא קובע?

הוא קובע כמה כלים יתכללו בזיווג. או חצי מדרגה עד נקבי עיניים, או כל המדרגה כולל הפה.

תלמיד: מה ההבדל בין הרשימות שמתכללות בזיווג לבין הכלים שיש בזיווג?

הרשימות לא נכללות בזיווג, הרשימות קובעות את הזיווג. אלא בזיווג נכללים הכלים, ואז יש לנו כלים רק עד הבינה שעליהם יוצא זיווג דהכאה ופרצוף נולד, או כל הכלים שעליהם יוצא פרצוף, כל חמשת הכלים או שניים וחצי.

תלמיד: אתה מדבר על כלים בראש.

זיווג תמיד בראש.

תלמיד: כשאמרת כלים עכשיו, זה גם כלים בראש, זו הכוונה?

כן, זיווג תמיד בראש על הכלים שהרשימו קובע.

תלמיד: אתה לפעמים אומר שבראש אין כלים, רק שורשי כלים.

שורשי כלים. כמה שאדם מסתובב רק כדי להתבלבל.

תלמיד: החישוב בראש, איך הוא שונה בהתאם למיקום, זה מה שניסיתי להבין.

כי המיקום קובע את החשבון. אם הזיווג בנקבי עיניים זה נקרא שהוא עושה חשבון רק על כלים דהשפעה. אם הזיווג הוא בפה, זה זיווג על כל החמישה כלים. אם הזיווג הוא במצח או בעין או בחוטם או בפה או באוזן, זה הכול תלוי מהי הקומה שעכשיו צריכה להיוולד.

שאלה: האם יש דרך לשכנע את חברי הקבוצה שלא להירדם ולישון בזמן לימוד התע"ס?

אני לא יכול להגיד. היו לנו גם אצל רב"ש, אולי חצי, קצת פחות, שהיו ישנים. ישנם אנשים שהם לא אוהבים את הלימוד הזה, זה רחוק להם. הוא לא מרגש, הוא לא מובן, הוא די אבסטרקטי, הוא לא מעורר איזה תגובות פנימיות, מה אפשר לעשות. אני מבין אותם, אמנם אני דווקא כשהתחלתי ללמוד פתיחה נהניתי. למה? כי לפחות כותבים על משהו ברור, הגדרות ברורות, זיווגים, חיבורים, זו הנדסה רוחנית, זה משהו, מה שאין כן שם זה רגשות, ולכן מאוד אהבתי את זה. אחר כך זה מתחיל לרדת, כי אתה מתחיל להבין שאחרי זה עומד הרגש, והרגש מתחיל לעלות והוא מתחיל לבלבל את השכל. אבל בכל זאת. אבל יש ויש.

רצוי ודאי לחבר את הרגש עם השכל. כמו שנגיד החבר אומר, מה זה זיווג שהוא לא בפה? והאמת שזיווג תמיד בפה, אין דבר אחר. זיווג תמיד במסך, ומסך עומד בפה דפרצוף. אבל אנחנו אומרים שזה עומד בנקבי עיניים או באוזן או בחוטם, למה? כי זו דרגת הזיווג, אבל הוא תמיד בפה. לכן לא להתבלבל, כשזיווג עומד באוזן אז באוזן, בחוטם אז בחוטם. זה צריך להיות כבר ברור שכך מדובר.

שאלה: כשנקודות דס"ג יורדות למטה מטבור, יש להן איזשהו סידור שהוא הכנה לכתר, אבא ואמא וזו"ן?

מתי הן יורדות?

תלמיד: כשנקודות דס"ג מתפשטות מתחת לטבור.

נקודות דס"ג, לא נקודים.

תלמיד: נקודות דס"ג, כן.

איזה סדר יש שם, אבא ואמא?

תלמיד: אנחנו לא מגדירים איך הם מסתדרים שם.

נקודות דס"ג, מתי הן יורדות?

תלמיד: ב'/ב' שיורד.

שמזדכך עד ב'/א' והפרצופים האלה הם גם יכולים לרדת למטה מטבור ומתערבבים בנה"י דא"ק. אז איפה יש שם אבא ואמא?

תלמיד: אני שואל מה זה שם? זו רק הארה מתחת לטבור שהיא לא מסתדרת בצורה של פרצוף?

אתה אומר כך, נקודות דס"ג כשהן עולות מטבור לפה דראש דס"ג, בטבור הן רשימות ג'/ב'. ג' מזדכך וב' עולה עד ב'/א', כאן זה כבר א' דעביות. כל הפרצופים האלו מטבור עד ב'/א' הם בינה ללא הארת חכמה. ולכן היא יכולה לרדת למטה, וכמו שהיא למעלה היא מתפשטת מתחת לטבור (ראו שרטוט מס' 8).

אולי אתה שואל, מה זה נקרא שהפרצוף הזה הוא יורד למטה? הרי הוא צריך לעשות זיווג דהכאה, הוא צריך לעשות זיווג דהכאה על העביות שאליה הוא יורד, הוא ממלא אותה. זאת אומרת הוא צריך לקחת עביות מתחת לטבור, הוא צריך להעלות את העביות הזאת אליו בכל דרגות ההזדככות, בכל שלבי ההזדככות, ולעשות עימה זיווג דהכאה, ואז פרצופי הנקודות האלה יכולים לרדת למטה, אם הוא עשה עליהם חשבון נכון.

זאת אומרת זה לא סתם קצר מדי, כאילו צ'יק וזה עלה, אלו המון פעולות. והפעולות האלה הן כבר מדברות על זה שהוא חייב לקחת בחשבון את כל מה שיש למטה מטבור, הוא חייב לקחת אותן בחשבון בראש דס"ג. כשהוא מזדכך, הוא מזדכך ומתערב עם הכלים שלמטה מטבור, אז הוא כל הזמן, כל הזמן מתערב ומזדכך, מתערב ומזדכך וכל הדברים האלה הם קורים על ידי זה שראש דס"ג קובע. זאת אומרת יש כאן הרבה מאוד, והרבה שאלות. ואז, כשהוא עושה כך, מכול הפעולות שלו בדרך, שהוא בהכרח כולל בתוכן גם את העביות הזאת שיש לו עם הכלים הריקים דנה"י דא"ק, יוצא שהרבה פרצופים הם כולם מתפשטים גם למטה לנה"י דא"ק.

שרטוט מס' 8

שאלה: דווקא לא על זה אני שואל, אני שואל האם לכל הפרצופים שמתפשטים מתחת לטבור, גם להם יש איזשהו סידור, מבנה כמו לעולם הנקודים בקטנות או שאנחנו פשוט אומרים שהם מתפשטים וזהו?

עכשיו אמרתי לך שזה לא יכול להיות. נקודות דס"ג זה סדרת פרצופים שהם מתפשטים למטה מפני שס"ג עושה זיווג דהכאה על הבינה ועד כמה שהיא יכולה להתפשט במלכות, והיא עושה את הזיווג דהכאה הזה, ראש דס"ג, וממש משם יורדים כל הפרצופים.

תלמיד: ולפי זה אחר כך מסתדר עולם הנקודים בקטנות.

עזוב קטנות, זה עוד רחוק.

תלמיד: אני שואל על הקשר הזה, שעולם הנקודים בקטנות עושה כתר ואו"א וזו"ן.

יש לך באמצע צמצום ב', שהצמצום הזה הוא מצמצם לך את כל הקומות ואז יוצאות לך רשימות מכל הקומות, מצומצמות, ואז החבילה המצומצמת הזאת היא עולה לראש דס"ג. אם תרצו אחר כך להתפלפל בזה אני מוכן, זה דווקא מעניין אבל זה אחרי שמסתדרות כל התמונות האלה.

שאלה: הוא כותב פה שיש פה ב' מיני זווגים, "שמהתכללות בחי"א דעביות תוך בחי"ב דהתלבשות", איפה הזיווג הזה קורה?

על איזה פרצוף אנחנו מדברים?

תלמיד: לא משנה, איפה הזיווג קורה בכלל?

הזיווג תמיד קורה בפה דראש, אין מקום אחר. אפילו שאומרים בנקבי עיניים זה תמיד בפה דראש רק על הכלים שהם עד נקבי עיניים.

תלמיד: אתה יכול להראות לי בשרטוט למה אתה מתכוון?

כן, ודאי. יש את ראש דס"ג (ראו "ג'/ב'" בשרטוט מס' 8), ואז פה דראש דס"ג, ויש גם נקבי עיניים דראש דס"ג.

תלמיד: שם קורה הזיווג?

שם קורה הזיווג על רשימו ב'/א' צמצום ב'.

תלמיד: אני שנאתי מתמטיקה ופיזיקה וקיבלתי בלתי מספיק בבחינות. אני כבר שנים לומד פה, ואני לא יודע מה זה נותן לי. אתה אומר לי שאתה צריך להגיע להרגשה, אתה מלמד אותנו הנדסה, אתה אוהב את זה, אני לא אוהב הנדסה אבל אני יושב ולומד. האם זה נותן לי התקדמות ברוחניות?

אני מסביר לך איך בנויה הנשמה שלך.

תלמיד: מה זה נותן לי? אני יכול להגיע להרגשה ככה?

אתה צודק. כשאני אוכל אז אני אוכל וזהו, לעומת זאת יש אנשים שאומרים יש בזה אנזימים וחלבון וככה וככה, אתה לא מקבל מספיק איזה משהו. יש רופא שאומר "לא, צריכים לעשות כך וכך", ואני בינתיים אוכל, כמוך.

אני לא יודע אם זה שאתה יודע מה אתה אוכל או לא זה משפיע על הבריאות, אני לא יודע איך זה פועל, אבל כאן אתה לומד לא כדי לדעת. לא כדי לדעת אלא כדי להיות קרוב לעניין, למשוך את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אני אישית ישבתי פה עכשיו שעה וחצי, ופעם אחת לא חשבתי למשוך את האור המחזיר למוטב. אתה יודע למה? כי אני כל הזמן חושב מה הוא רוצה להגיד, מה הוא רוצה להגיד, ואז אני לא חושב על למשוך את המאור המחזיר למוטב כי אנחנו לא מזכירים את זה אפילו פעם אחת, ובאיזשהו מקום אני הולך לאיבוד בכל הסיפור הזה. השאלה איך הרב"ש לימד, גם הוא לימד כך?

יש לך קלטות של רב"ש, בבקשה.

תלמיד: כך הוא לימד, עם שרטוטים?

לא, שרטוטים הוא לא צייר, הוא דיבר בעל פה. אבל אם אני אדבר בעל פה, אתם כולכם תירדמו ולא תוכלו אפילו לתאר איכשהו. אבל בעל הסולם עשה את אלבום השרטוטים הזה, "ספר האילן" ולכן יש לנו כאילו הצדקה גם לצייר. ולכן אני ציירתי הרבה לפני רב"ש, אני ציירתי.

תלמיד: אני פשוט אומר לך את האמת, שנים אני לומד, בחיים לא למדתי כך, זה יוצא מן הכלל, זה כמו פיסיקה, זה נהדר.

אבל לפחות יש על מה לדבר. אתה לא מבין מה זה אבל אתה שם אצבע ואומר, "זה נקבי עיניים, זה פה". מה זה נקבי עיניים, ומה זה פה, ברוחניות? אלא זה כאן וזה כאן. בצורה כזאת לפחות אפשר על משהו לדבר, אחרת בכלל לא.

תלמיד: האור המחזיר למוטב יכול לעבוד בצורה אוטומטית גם בלי שאני אמשוך אותו בשיעור כזה שאני יושב עם העשירייה? זה עובד עלי?

אם אתה יושב יחד איתנו, ואנחנו ודאי מבינים כל מה שאנחנו לומדים ואתה מסכן לא יודע כלום אבל אתה נכלל איתנו, במיוחד שאתה מתפעל מאיתנו שאנחנו כאלו חכמים ומצטער שאתה לא כך, אז זה עובד. זה עובד, אני אומר לך ברצינות.

תלמיד: זאת אומרת, האור המקיף הזה עובד עלי גם בלי שאני אזכור כל רגע שצריך למשוך את המאור המחזיר למוטב?

כן, במידה שאתה נכלל עם הקבוצה, ודאי שכן.

תלמיד: אז זכינו.

אם אתה נכלל עם הקבוצה, באמת כן. יותר ממה שהם לומדים. אתה מרוויח יותר ממה שהם לומדים.

תלמיד: אפילו אם אני ישן.

זה תלוי בשינה.

תלמיד: מה זאת אומרת?

זה נכון. אם אדם עייף מת ולא מסוגל להחזיק את עצמו וכך נופל כל הזמן, אז אין מה לעשות, הוא מרוויח, "שכר הליכה בידו" מה שנקרא. הוא מרוויח, הוא נכלל איתנו, רק הוא לא מסוגל להתכלל איתנו בכלים יותר מבוררים.

תלמיד: אז מתקדמים בכל מקרה, זה לא משנה.

כן.

(סוף השיעור)