שיעור ערב 22.06.2019 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן –אחרי עריכה

ללמוד מהירידה במצב העליה

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם בנושא "ללמוד מהירידה במצב העליה". קטע מספר 5 מתוך רב"ש - ב', "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה".

"בזמן עליה, הוא צריך לזכור ולומר, שבמקום הזה, שיש לי עכשיו עליה, היתה לי ירידה, וה' הציל אותי, והעלה אותי משאול תחתיות, ויצאתי מבחינת מות, הנקרא "התרחקות מה'", וזכיתי בשיעור מה להתקרבות ה', שזה נקרא "להידבק בשיעור מה לחיי החיים". ועל זה אדם צריך לתת ברכת תודה לה', שע"י זה שהוא נכנס עתה למצב, ששם היו לו יסורים, ועתה הוא ברוך השם במצב רוח של טוב ועונג, בזה שהבורא קירב אותו, אז השיג כלים חדשים של חסרון, שיכול למלאותם עם מצב של עליה, שבו הוא נמצא עכשיו. נמצא, שהוא ממשיך אור של שמחה בכלים חדשים, שהשיג עתה ע"י שהוא מסתכל על הנס שהיה לו, שה' הציל אותו. לכן כשהוא מסתכל על היסורים, זהו כאילו עתה הוא המקבל את היסורים, ועתה הוא ממלא אותם עם תענוג. נמצא, שע"י זה שהוא מצייר לעצמו את מצב של הירידה, זה גורם לו, שהעליה שקבל עכשיו, תתפשט בכלים חדשים, היינו לפי הכלל "אין אור בלי כלי". לכן בזמן העליה, שמתחיל לחשוב על המצב של הירידה שהיתה לו, היסורים של הירידה נבחנים לכלים, שבהם יכול להתפשט את אור של העליה."

(רב"ש - ב'. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

סדנה

איך אנחנו במצב הנוכחי נזכרים ובמה בדיוק, שזה נקרא ירידה, איך אנחנו מצרפים את ההרגשה הזאת של הירידה להרגשה הנוכחית שנקראת עלייה ומה אנחנו מקבלים? איך אנחנו עושים את זה במעשה?

בבקשה תדונו על זה יחד, תחשבו. אתם לא צריכים לפרש בדיוק איזו ירידה, איזו עלייה, אלא המצב בעצמו. איך אתם חושבים שאת זה אפשר לצרף ולעניינינו?

*

שאלה: לגבי פעולת הצירוף, אתה יכול להגדיר מה זה בדיוק נקרא שאני מצרף ירידה לעלייה? זאת אומרת, אני יודע לזהות את המקומות שבהם לא הייתה גדלות הבורא.

ולזה אתה קורא ירידה, לא להרגשה הרעה ולכל מיני בלבולים וצרות שהיו אז, אלא שהכול בגלל חוסר גדלות הבורא. שאם הייתה גדלות הבורא, היא הייתה מכסה את כל הדברים האלה. ואפילו שלא הייתה מכסה, זה לא חשוב, העיקר גדלות הבורא. דווקא הפוך יכול להיות, שאם היית מרגיש את גדלות הבורא ויחד עם זה בעיות וצרות, זה היה מבליט יותר את זה על פני זה, זה נקרא "תערוך לפני שולחן נגד צוררי"¹.

תלמיד: אני שואל על פעולת הצירוף. ההגדרה של עלייה וירידה ברורה, אבל אני לא יודע מה זה נקרא לצרף את הירידות לעליות. במה אני מצרף?

אתה מצרף את החיסרון לגדלות הבורא שהיה לך בירידה ושהיית מנותק ועוד כל מיני דברים, כל הצרות, רעות, כל מה שהיה, אתה רוצה לצרף עכשיו למצב הנוכחי, שגדלות הבורא תכסה אותם. אתה רוצה שגדלות הבורא תכסה אותם, ככה בצורה הפשוטה.

תלמיד: אז איך קורית פעולת הצירוף? אני צריך להזדהות עם מה שהיה שם? כאילו לחזור לאותו מצב?

אתה רוצה שכל הצרות האלו יהיו גם עכשיו ברורות, בולטות, מורגשות, זאת אומרת, הן מנתקות אותך מהבורא, מגדלות הבורא. ועכשיו שהן יהיו ואתה תוכל דווקא לשלוט עם גדלות הבורא על פניהן. ואמנם שהן נמצאות, אבל אתה מחזיק את גדלות הבורא למעלה מהן, אתה מעדיף את זו על פני זו, מחזיק בשתיהן.

תלמיד: כאילו בצורה הכרתית אתה עם גדלות הבורא חוזר לסוג של ניתוק.

לא, אתה מעלה את הניתוק לגדלות הבורא הנוכחית. לא חוזר לשם, אלא מעלה את הניתוק לגדלות הבורא.

תלמיד: אני צריך לתאר לעצמי את המצב הזה, איך הוא היה אם הייתה שם גדלות הבורא?

ברור שאם הייתה שם גדלות הבורא, לא היית מרגיש את הירידה. לכן נתנו לך להרגיש את הירידה, שתוכל עכשיו לממש אותה נכון. כי בסתם ליפול אין תועלת, ובעלייה חזרה כשמושכים אותך מלמעלה, אין תועלת. התועלת היא, שאתה רוצה להשליט את זו על פני זו ובשתיהן להתקיים, בשתיהן כמו בשני קווים. עוד נעבוד על זה.

שאלה: האם קיימת סכנה כשאני חוזר לירידה, לא לחזור לעלייה?

אם יש לך קבוצה, אז איך זה יכול להיות? אם אתה קשור אליהם הם יצילו אותך.

תלמיד: אנחנו אומרים, איפה שמחשבות האדם, שם הוא נמצא. אני חזרתי לירידה.

חזרת, אתה לא אשם, הבורא נותן תרגיל לך ולקבוצה.

תלמיד: כן, אבל אני במודע חוזר, לא שאני נופל.

לא, מה זאת אומרת אתה חוזר?

תלמיד: אני חוזר למצב שהיה חסר לי.

אתה לא יכול לחזור. אתה לא יושב על הברז של האור, פחות אור ויותר אור ואז אתה קופץ למטה, מעלה למעלה, לא. אלא אתה מתאר לעצמך את כל אותן הבעיות והצרות שהיו לך ומשתדל להעביר, לתרגם אותן לשפה אחרת, זאת אומרת היו לי צרות רעות "כי אין א-לוהים בקרבי", בגלל זה. לא שהיו לי סתם צרות, התנפל עליי כל העולם, לא מצליח בשום דבר כי אני לא מוצלח וחבל על כל הגלגול הזה וכן הלאה, לא, חסר רק דבר אחד "אין א-לוהים בקרבי" ולכן אני נמצא בצרות רעות, גדולות. ואז את חוסר הבורא שהיה אז, שלא יכולת להצדיק אותו בזמן הירידה, אתה עכשיו מצרף לזמן העלייה.

תלמיד: ואם אנחנו לא מדברים על צרות, אלא על תענוגים, אבל אין בורא במצב הזה, אני בירידה?

[מדובר על] צרות שאין בורא. נעזוב את הגשמיות, הכול בגשמיות בסדר גמור. עכשיו אומרים לך תבוא אלינו, אני לא יודע מה, מושכים אותך לדואר או לתזמורת הפילהרמונית, ככה מיליון דולר לחודש, רוצים אותך, יכול להיות שזאת הנפילה.

תלמיד: כן. אז במצב הזה שאני חוזר לפילהרמונית, אין סכנה שלא אחזור לעלייה, לחשיבות הבורא?

לחשיבות הבורא? זה תלוי בו, אתה לא יכול בזה לקבוע שום דבר. אלא אם כן יש לך קבוצה, יש לך את אלו שדואגים לך, אז הבורא דרכם כבר מציל אותך.

שאלה: אדם שנמצא בדרך התיקון וקיבל ירידה, חסרה לו חשיבות הבורא, אם אני מבין נכון דרך הקבוצה באמצעות העשירייה הוא לאט לאט מתחיל על פני הירידה שלו לבנות את המצב הבא?

הוא בדרך כלל לא יכול לבנות שום דבר, "אין אסיר מציל את עצמו מבית האסירים".

תלמיד: באמצעות מה שיש שם, המאור, העשירייה.

לא, הוא לא יוכל להיות כאן הפועל, המפעיל. מירידה לא. אתם צריכים כבר להרגיש שבירידה אתם לא יכולים לעשות כלום ומחכים עד שזה יעבור.

תלמיד: אבל זה לא מה שאנחנו לומדים. אנחנו שוב ושוב לומדים נניח שכשמגיעה ירידה אז צריך להגיד אין עוד מלבדו, הכול מגיע ממנו, להתחיל לבנות את המצב ביחס לזה.

תשתדל. כן. תשתדל.

תלמיד: אדם בדרך התיקון קיבל ירידה ומתחיל לבנות את מצבו ביחד עם הירידה הזו, אז כשהוא מגיע בסופו של דבר לעלייה בוא נגיד, זה לא שהוא היה מנותק, הירידה מלווה את התהליך הזה בכל רגע, זה לא שאני חוזר אליה אחרי שאני נמצא בעלייה, היא כל הזמן הייתה איתי, אני לא מבין מה הדבר הזה של לחזור, כי היא כל הזמן שם, הרי כל הזמן העבודה היא ביחס אליה ואם הגעתי לעלייה אז כבר המקום שיש לי, איפה שהייתי בהתחלה נמצא כבר, לא? הוא צריך להיות שם הרי, מה, בניתי את המצב שלי על אוויר? זה לא ברור.

לי לא ברור איך אתה בונה.

תלמיד: נבנה. לא משנה, זה לא אני, בסדר, את זה אני מבין. הדבר קרה, אבל אם אני מבין נכון הוא קרה על סמך הירידה, זה לא שפתאום הגעתי לעלייה, כל הזמן יש לי את המקום של ההתחלה.

מה המקום הזה? מה אתה מודד?

שאלה: הכול מתחיל מחוסר חשיבות המטרה, חוסר חשיבות הבורא, ואני מודע למצב הזה, אם אני לא מודע לו אני בכלל לא במשחק הרי.

כן.

תלמיד: אם זה היסוד של העבודה, אם על זה נבנה הכול, אז כשאני אגיע למצב של עלייה זה נמצא שם, היסוד הזה נמצא שם.

שזאת מה?

תלמיד: חשיבות הבורא.

חשיבות הבורא. כן. ואז?

תלמיד: אני לא מבין מה זה הדבר הזה של לחזור אחורה למצב שהיה כי הוא איתי כל הזמן, זה היסוד שעליו הרי נבנית כל המדרגה.

שעכשיו בזמן העלייה אתה מרגיש את מצב הירידה?

תלמיד: אני אומר שלאורך כל הדרך זה נמצא שם.

איפה נמצא שם?

תלמיד: בי, בתוכי, אני לא יודע, איפה שזה לא יהיה.

מה זה איפה שלא יהיה? על מה אתה מדבר? אתה מדבר על המציאות או על פנטזיות שלך?

תלמיד: לא פנטזיות.

איך אתה מרגיש עלייה ובאותו זמן אתה מרגיש גם את הירידה? את זה אני לא מבין.

תלמיד: אני לא מבין איך אפשר הפוך, להרגיש עלייה בלי להרגיש את הירידה בו זמנית. זאת אומרת, היסוד שעליו הכול נבנה זה החושך הרי, לא? מזה הכול מתחיל.

כן.

תלמיד: אם זה כל הזמן שם אז מה ההבדל בעצם בין להיות במצב של עלייה ולחזור לירידה לבין כל הדרך שעשיתי עם הירידה עצמה?

אתה לא חוזר. אתה רואה איך שהוא כותב, מה אתה רוצה ממני? כותבים על זה כך.

תלמיד: על זה אין לי שאלה, אני רק מנסה להבין מה התוספת במצב הזה שאני נמצא במצב של עלייה ואז אני מצרף אליה את הירידה.

החוסר שיש לך עכשיו שכל מה שקרה לך זה בגלל חוסר חשיבות הבורא.

תלמיד: אבל אני אומר שוב, לאורך כל הדרך כולה הדבר הזה נמצא.

את זה אני לא מבין. על זה אמרתי מראש, את זה אני לא מבין. פשוט, לא מבין.

שאלה: אפשר לדייק, לפרט מה זו עלייה בדיוק?

גדלות הבורא בעיניי. שרק לו אני דואג, שום דבר חוץ מזה. ואז אני מברך את כל המציאות שכאילו יוצאת לי הפוכה מזה, שעל ידה אני יכול עוד ועוד להגדיל את גדלות הבורא בעיניי, בהרגשה שלי, שהוא השולט, השורה בכל המציאות, בכל מה שאני יכול לתאר לעצמי. ואני רוצה שכך זה יהיה למרות שיש לי כל כך הרבה סתירות בזה.

תלמיד: אבל גם בזמן הירידה אני יכול להרגיש גדלות הבורא.

תעשו מה שאתם רוצים, אני הולך לפי מה שכתוב. אתם יודעים מה, אתם חכמים, אני הולך לפי החכם שלנו, רב"ש. אל תביאו לי את הפילוסופיות שלכם. "אין חכם כבעל ניסיון", נחכה עוד כמה חודשים, נקווה שפחות, ונראה אז, נדבר אז. אני לא הולך יותר לפרש.

קריין: נקרא קטע מס' 4. מתוך רב"ש ב', "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה".

"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. כי יכול לעשות ציור, איך שהוא היה פעם במצב של ירידה, והיה חושב, שכל ענין עבודה דלהשפיע, לא שייך אליו, ועד כמה שהוא סבל מהמצבים האלו, שהיה רוצה לברוח מהמערכה, ורק ממקום אחד, היה לו לקבל איזה הרוחה, היינו רק מתקוה אחת, שהיה חושב, מתי אני אוכל ללכת לישון, שאז הוא יברח מכל המצבים של האי סבלנות, שהיה מרגיש, שהעולם חשך בעדו. ועתה, בזמן עליה, הוא רואה הכל אחרת. והוא רוצה אז רק לעבוד לתועלת ה'. ועל תועלת עצמו אינו דואג עכשיו. ומכל אלה החשבונות, שהוא יעשה בזמן עליה, נמצא, שהוא מקבל עכשיו מקום, שיוכל להבחין בין אור לחושך. ואין הוא צריך להמתין, עד שיתנו לו מלמעלה את מצב של ירידה."

(רב"ש - ב'. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)

שאלה: האם יש הבדל בין לצייר את הירידה כחוסר גדלות הבורא לבין לצייר אותה כחוסר יחס נכון לחברים, לעשירייה?

אתה יכול לצייר את הירידה או העלייה באלף ואחת צורות, אבל הצורה הנכונה היא חוסר גדלות הבורא או גדלות הבורא. זה ההבדל בין ירידה לעלייה, רק זה. כתוצאה מזה, שזה גדול בעינייך, אתה מוכן להשקיע את כל כולך במסירות נפש לבורא, זה בזמן העלייה. ובירידה, עד כמה שאתה לא רוצה לחשוב על זה, לא רוצה שזה יהיה בכלל באופק. אתה נמצא במסגרת העולם הזה, אתה שונא את כל מה ששייך לעניין הא-לוהות, זאת הירידה. לא סתם אפס, אלא מינוס.

תלמיד: טוב, אז אני לא רוצה לבלבל. אני לא רוצה להכניס פה את החברים כי זה כבר ביטוי של זה בעצם.

כן. זה ביטוי של זה. וודאי. או שחשובה לי החברה, כי בלעדיה אני לא יכול להגדיל את הבורא, את הקרבה, ההתקרבות אליו, עשיית נחת רוח לו וכן הלאה, או ההיפך, איזה חברים? איזה משהו? האדם בורח מכולם, ואנחנו רואים דוגמאות כאלה ברורות.

שאלה: ההתקדמות היא מתוך עלייה או מתוך ירידה?

ההתקדמות היא מצירוף ירידה לעלייה. העלייה עצמה לא אומרת כלום. היית הרבה פעמים בכל מיני כאלה כאילו עליות, אם לא צירפת אליהן ממש בעצמך את הירידה ודרשת גדלות הבורא זה לא נקרא שהתקדמת. אלה עדיין מצבים חיוביים, שליליים, כביכול חיוביים ושליליים, כי אין ביניהם הבדל, אלא כדי לעורר בך רגשות, לבנות בך משהו שמרגיש, אז עושים איתך את התרגיל, אבל זה עדיין לא התקדמות. התקדמות היא רק כשאתה מעלה חיסרון לגדלות הבורא בעינייך, חשיבות הבורא שאתה מעלה אותה בזמן העלייה, ומצרף את החיסרון הזה לזמן העלייה ובזה אתה בעצם קובע צעד אחד קדימה.

תלמיד: מה זה המקום החדש?

הקדימה שאתה קובע עכשיו זה בקו האמצעי.

תלמיד: זה מה שרציתי לדעת, מה זה המקום החדש הזה שנוצר?

זה הקו האמצעי.

תלמיד: ובירידה עצמה אין שום התקדמות.

גם בירידה אין שום התקדמות וגם בעלייה אין שום התקדמות אם אתה לא מצרף ירידה לעלייה.

תלמיד: רב"ש כותב שאם מצרפים את הירידה לעלייה אלה הכלים שבהם יכול להתפשט האור של העלייה.

כן. אור של עלייה זאת אומרת גדלות הבורא. מתגלה גדלות הבורא.

שאלה: אם לא מצרפים את הירידה איפה מתגלה אז העלייה הזאת?

היא לא מתגלה, היא מתגלה בעלמא. היא לא נכנסת לכלים, אין כלים. יש הארה, שאתה נקרא "מלאך".

שאלה: מתוך גדלות הבורא שמשיגים מהעליות ומהירידות למה צריך להגיע לחשיבות של התכונה שלו? אני לא רוצה בגלל שהוא גדול, אלא בגלל שאני רוצה להשיג את התכונה הזאת שלו.

איזו תכונה?

תלמיד: של להשפיע כמוהו.

כן.

תלמיד: מתי המצב הזה מתהפך בעליות והירידות?

כשאתה משתוקק לגדלות שלו, גדלות שלו זאת השפעה. תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה זה נקרא גדלות הבורא על פני נבזות הנברא.

תלמיד: התדירות הזאת של העליות והירידות יכולה להביא את החדות לזה?

תדירות מאוד חשובה היא תלויה בכמה גורמים של האדם ושל הסביבה.

תלמיד: וזה מה שיכול להביא להשתוקקות לתכונה הזאת, כי אז אפשר להרגיש כמה שזה תלוי בתכונה הזאת.

תעבדו ותראו. אין חכם כבעל ניסיון.

שאלה: בקטע הקודם שקראנו, עולה מהטקסט נקודה שלא דיברנו עליה כל כך, שזה עניין של הודיה. הוא כותב זה שהוא נכנס עכשיו למצב שם היו לו ייסורים ועכשיו ברוך ה' במצב רוח של טוב ועונג כי הבורא קרב אותו, אז בגלל זה הוא השיג כלים חדשים של חיסרון שהוא יכול למלאות אותם.

כן. נכון. הודיה זה הכלי.

תלמיד: אז הודיה זה כלי, לא החסרונות?

לא, חסרונות זה כדי להבדיל בין זה לזה, אבל "כי חילצת נפשי", זה הכלי.

תלמיד: אז כמה שנניח יכול להסתכל על המצבים שהיה בירידה ולא הצליח להצדיק את הבורא ולא היה לו גדלות הבורא ואת זה כאילו לעטוף בהודיה מהמצב הנוכחי זה כאילו.

כן. והמצב הנוכחי למה כאילו? כי עכשיו הוא יכול להיות מסור לבורא, זה בשבילו פרס.

שאלה: אז נניח כל היום עבר, אני לא חשבתי על הבורא ולא היה לי חשוב ולא הרגשתי והגעתי לשיעור ערב ואז הגעתי ממש לחשיבות הבורא ומטרה והכל. איך אני עובד עם זה שכל יום עבר, כאילו הירידה הרבה יותר מהעלייה, איך אני מצרף דווקא את זה?

הצער שאתה היית מנותק מהבורא, מגדלות הבורא, מהרגשה ונטייה ככה לבורא, את הצער הזה אתה צריך לצרף עכשיו למצב הנוכחי ולהשתדל שהם שניהם יהיו קיימים. שאתה מצרף חוסר ועכשיו צער שאתה מרגיש בזה ושמחה שהבורא האיר לך ואתה נמצא עכשיו בהתקרבות אליו, את שניהם אתה צריך לצרף יחד.

תלמיד: הצער הזה הופך להיות לכלי?

כן.

תלמיד: והוא לא מתמלא, הוא נשאר.

נגיד שנשאר. כן.

תלמיד: ואז מצב חדש צריך לבוא או מה?

למה מצב חדש? אם אתה יכול עכשיו להיות בהודיה לבורא על זה שהציל אותך מניתוק ונתן לך הרגשה נוכחית, איזה מצב חדש אתה מחפש? לצרף נכון את החיסרון הקודם, להבין את הירידה, עד כמה שהבורא בזה סבל, על זה אנחנו צריכים עוד כמה פסוקים אולי, שהבורא סובל, הוא לוקח את הסבל על עצמו, שאני אסבול, כך כתוב, בזה שנותן לנו ירידות. כמו הורים שלוחצים על הילדים שילמדו, שיעשו משהו, אם היה אפשר הם היו עושים את זה במקומם, אבל אין ברירה חייבים ללחוץ על הילד שילמד, שיעשה משהו.

תלמיד: ואז גם אני כאילו סובל מזה שהבורא סבל. גם עד כמה שאני רוצה לעשות לו טוב.

נכון. יפה.

תלמיד: ואז הירידה הזאת אמורה להפוך לידיעות האלה?

בזה אתה כבר הופך את הירידה לעלייה. בזה שאתה רוצה על עצמך לקחת את כל אותו הסבל שהבורא סבל כדי לתת לך ירידה שאתה בזה תזכה להרגשת העלייה. אז אתה עכשיו רוצה לקחת ממנו את כל הסבל הזה של הירידה, לצרף אותו לעלייה ואז מה שהיה לו בעשיית ירידה ועלייה אתה עכשיו רוכש וכך אתה מזדהה עימו.

תלמיד: אז כך כל פעם מגיעים לדבקות?

כן. יופי. דווקא לא ציפיתי ממך.

שאלה: את גדלות החבר אני יכול להבין מה זה, אם אני מעריך אותו, אם אני עושה בשבילו משהו, גם גדלות הרב או חשיבות הדברים, ההפצה, אבל המושג גדלות הבורא הוא קצת מופשט.

גדלות הבורא אנחנו מדברים על הרגש שמתפתח באדם, שההרגשה הזאת שהבורא ממלא את הכול אין יותר חזק, חשוב, גדול, נצחי, שלם ממנו. כל היתר זה פשוט אפס לעומתו. ובמה אני מרגיש את זה? בזה שאני רוצה לדאוג רק לו, זה לא מפני שהוא גדול, לא, יש כאן הבדלים. אני לא מכור לגדלות שלו, לכוח שלו, לשליטה שלו בגלל זה אני מוכר את עצמי, הרצון לקבל שלי כאילו נכנע לזה, לא.

אני רוצה שהחשיבות שלו בשליטה הטובה על כל המציאות שהיא תעלה על כולם ותתגלה לכולם, העיקר, שוב אני חוזר להרגשה מאוד ספציפית, שאני רוצה שהיה טוב לו, הגדלות שלו, המציאות שלו שזה לא ייפגע ויתגלה ויתחזק לעומת כל יתר הדברים ששייכים אפילו לי בצורה הקרובה ביותר. אני מוכן, לא חשוב מה שיקרה לי רק שזה לא ייגע בנוכחות, בגדלות שלו.

לא, אין מילים.

תלמיד: אם זה אדם שהשיג את הכוח הזה אז עוד אפשר להבין, אבל אם זה אדם שהוא לא השיג את הכוח הזה אז זה כוח מופשט בשבילו, לדמיין שיש איזה כוח שנקרא בורא?

לדמיין ועל ידי המאמצים זה יבוא, זאת היגיעה. "יגיעה" זה נקרא שאין לי ואני מתייגע שיהיה לי. איך אפשר אחרת? וכאן זה לא שאתה לבד, יש לך עוד מאות אנשים, תראה מה קורה בעולם איתנו יחד והם כולם נמצאים באותו המצב כמונו, ויודעים יותר, יודעים פחות, אבל עוברים את המצבים האלה, הם כבר נמצאים בהם מתוך התכללות. ולכן יפה לראות שכל המסכים אתה רואה ממש מלאים אנשים.

קריין: קטע מספר 6 מתוך מאמרי "שמעתי" של בעל הסולם, מאמר קצ"א "זמן הירידה".

"האדם צריך להתנהג בבחינת יראת הרוממות, לידע איזה ערך ואיזה מרחק יש בינו לה'. שמצד שכל החיצוני קשה להבין, או שיהיה באפשרות לקשר וחיבור בין הבורא לבין הבריאה. ובזמן הירידה הוא מרגיש אז, שאין שום אפשרות, שיהיה לו חיבור ושייכות להבורא ית' בבחינת הדביקות. כי מרגיש את העבדות לדבר מוזר לכל העולם כולו. והאמת הוא כן. אלא, "במקום גדלותו שם אתה מוציא את ענוותנותו". זאת אומרת, שהוא ענין למעלה מהטבע, שהשם ית' נתן המתנה הזאת להבריאה, לאפשר להם להיות חיבור ודביקות עמו. לכן, בזמן שהאדם נעשה בחזרה מקושר, אזי הוא צריך תמיד לזכור את המצב הירידה שלו, בכדי לידע ולהבין ולהעריך ולהחשיב את הזמן של הדביקות. שידע, שעכשיו יש לו ישועה למעלה מדרך הטבע."

(בעל הסולם. שמעתי. קצ"א. "זמן הירידה")

שאלה: קודם דיברנו על צירוף, ועכשיו אנחנו מדברים על לזכור את הירידה. לא ברור לי בדיוק מה זה אומר צירוף. יש לי מצב ירידה ויש לי מצב עלייה ואני מצרף לירידה.

מה מצרף?

תלמיד: את הירידה.

כבר צירפת לעלייה?

תלמיד: כן. מה זה אומר? כי אני לא מבין את המושג "צירוף". האם אני לוקח את מצב היריד שהיה לי קודם ואני מסתכל עליו כאיזו תמונת מראה כדי ללמוד מה היה לי חוסר בגדלות הבורא, ועכשיו איך ללמוד לשפר את זה.

לא לשפר את זה, עכשיו יש לך גדלות הבורא. אתה בעלייה קובע שהעלייה זה נקרא שיש לי הרגשת גדלות הבורא על פני כל מציאות אחרת. הכול הוא ברא והוא נמצא לפני ומעל הכול, זאת עלייה. זאת אומרת, התמונה הזאת אתה השגת, אתה מרגיש אותה, אתה חי אותה, חש אותה.

צורה הפוכה שהייתה לך קודם. מהי צורה הפוכה? שהיית בירידה, לא בורא ולא כלום. העולם הגשמי אני רוצה להסתדר בו, שום דבר חוץ מזה לא אכפת לי. עכשיו איך אתה מצרף זה לזה? שם היה לך לגמרי חוסר חשיבות הבורא, הוא לא היה בכלל, נעלם, וכאן זה ההיפך. איך אתה יכול את חוסר חשיבות הבורא בזמן הירידה, שאתה לא היית מרגיש אפילו את זה, איך אתה יכול לצרף את זה עכשיו לזמן העלייה. לא שהם נעשים כאחד, הם צריכים להיות יחד, אחד לעומת השני. איך אתה מסדר אותם יחד שביניהם יהיה עוד מצב שנקרא קו אמצעי?

תלמיד: זה מבחינת הרגשה?

גם מבחינת הרגשה. אני עכשיו מבין, שבזמן העלייה יש מצב לגמרי לגמרי שאני בהמה, ויש מצב לגמרי שאני מלאך. איך אני מצרף את שני המצבים האלו יחד, מה אני משיג על ידי זה? מעל זה אם אני יודע לצרף אותם יחד, שאנחנו לא כל כך יודעים, אני מעל זה משיג את הקו האמצעי. אז אני באמת משיג את הבורא ששולט על שני המצבים האלה ואני למטה משני מצבים האלה והוא למעלה. עוד נברר.

שאלה: למעשה הצירוף, ברגע שיש לי משהו מתוך גדלות הבורא, הופך את כל העבודה להודיה ובקשת תפילה שידריך אותי איפה להוסיף או מה לעשות בחיבור. אין הודיה לבד ואין תפילה לבד, זה מחייב שהם יהיו כל הזמן שזורים?

נכון. אני לא אוהב שאלות כאלה נכון לא נכון, כן צריך, לא צריך, אתם צריכים לברר את הדברים האלה. אני כאן כדי שיהיה לכם ברור מה כתוב. רק מה שכתוב, אבל לפתור את הבעיות ושאלות מהכתוב זה לא עלי.

שאלה: דיברת קודם על מצב שהוא לא סתם ניתוק, אלא מצב של שנאה. שאתה מרגיש באופן עסיסי שאתה מתנגד.

ירידה אמיתית, שאני שונא כל מה ששייך לרוחניות. רוצה להרוג את החברים, לשרוף את המורה, את כל הספרים, את כל המועדון הזה נגיד, וכולי.

תלמיד: אני לא מבין את המצב איך אני מצרף. כי אני לא רוצה לזכור אותו. נגיד עכשיו יש לי חשיבות.

למה לא? אתה מבין שאתה חייב את זה לעשות כדי ללכת על שתי הרגליים שמאל וימין קדימה. כי אתה לא יכול לבנות את המצב המתקדם שנקרא "קו אמצעי" בלי שתצרף את שניהם יחד. שניהם מגיעים מ"אין עוד מלבדו" וב"טוב ומטיב" זה לטובתך שני מצבים האלה, ואתה צריך לצרף אותם שניהם בהודיה לבורא, גם מצב הרע שעברת, ניתוק וכן הלאה, וגם את המצב הטוב. טוב זה לא טוב, יכול להיות שאתה מרגיש טוב שיש לך הכול, אלא שהבורא מתגלה כלפיך כהשולט בכל המציאות.

ואז אתה רוצה לצרף אותם, כי דווקא בצירוף שני המצבים הללו אתה קובע את העבודה שלך, כי שני המצבים האלו הם לא שלך. אתה עברת אותם אבל הם לא שלך. אלא דווקא שאתה בודק ובשבילך בדרך למטרה לא חשוב לך ירידה או עליה רק כאמצעי, גם שלילי וגם חיובי, לגדלות הבורא בעינייך, וזו התקדמות. זה נקרא "חשיכה" דווקא "כאורה יאיר". כי האור שאתה מרגיש בעליה הוא דווקא כדי להגדיל את גדלות הבורא פי תר"ך פעמים כל פעם שאתה מצרף אליו ירידה, ובלי לצרף ירידה אתה לא מתקדם, אתה לא עושה צעד קדימה.

צעד קדימה דווקא בצירוף הנכון של הירידה שהיתה לעליה שעכשיו. ואתה לא מתייחס לעלייה כעלייה, זה מצב שקיבלת, איך אתה עכשיו מממש אותו, זה תלוי בך.

תלמיד: בגלל ששני המצבים האלה הם כל כך הפוכים, אם אתה מגיע למצב של עלייה אז יש בושה מאוד גדולה לא שהיית מנותק, שנאת את כולם.

מה אתה ילד קטן, אתה שנאת, אתה אוהב, מה אתה חושב שזה אתה, מי אתה? בחייך אתה משייך את זה אלייך? אני מבין שאתה תשייך לעצמך, אבל קצת תנענע את עצמך, זה לא שייך אלייך, זו עבודת ה'. רק העבודה שלך עכשיו לדעת איך לגרום לצירוף הנכון, והבורא גם את זה יעשה רק אתה צריך להידחף לזה, לרצות להיות בזה. זה נקרא להוסיף את החיסרון. רק להוסיף.

שאלה: איך ממש עכשיו להתחיל להקשיב בלי לחכות לריקנות שתעבור בעצמה?

לזרז את המצבים על ידי חיבור בינינו ועל ידי יחס יותר בוגר לעליות וירידות.

קריין: קטע מס' 7 מתוך רב"ש ב', "מהו ריח בגדיו, בעבודה".

"בזמן שהאדם נמצא במצב העליה, עליו ללמוד ממצב מה שהיה לו בזמן הירידה, בכדי לידע את היתרון בין אור לחושך, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". אולם מדרך העולם הוא, שאין אדם רוצה לזכור את זמן החושך, מטעם שזה יגרום לו יסורים, ואין האדם רוצה לסבול יסורים בחינם, אלא הוא רוצה להנות ממצב העליה, שבו הוא נמצא עכשיו. אמנם, אבל על האדם לדעת, שאם הוא יסתכל בזמן עליות על מצב הירידות, אז ידע מזה ב' דברים, שהם יהיו לטובתו, ולכן לא יסבול יסורים בחינם ממצב הירידות:

א. שידע לשמור עצמו, שלא יבוא לידי ירידה, עד כמה שאפשר,

ב. כיתרון האור מתוך החושך, אז יהיה לו יותר חיות ויותר שמחה ממצב העליה. ויהיה בידו לתת תודה לה', על זה שעתה ה' קירב אותו אליו. היינו, שיש עתה להאדם הרגשה טובה, מזה שהוא נמצא במצב, שהוא מבין שכדאי להיות עובד ה', מטעם שמרגיש עתה גדלות וחשיבות המלך.

מה שאין כן בזמן הירידה, היה ממש להיפך, שהגוף היה שואל אותו, מה יהיה לך מזה, שאתה רוצה להתבטל אליו יתברך, ולבטל את עצמך מכל העולם הזה, ולדאוג רק איך לעשות נחת רוח להבורא. ובזמן שהאדם מסתכל על ב' קצוות, אז הוא רואה את ההבדלים שיש בהם. אז יהיה לו ערך של חשיבות אחרת, מכפי שהוא חושב על העליה. נמצא, שעל ידי הסתכלות על הירידה, מתעלה אצלו את העליה לדרגת יותר נעלה, מכפי שהוא מרגיש מבלי הסתכלות על הירידה."

(רב"ש - ב'. מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" 1991)

שאלה: למה הוא קושר חושך לייסורים? למה חושך זה בהכרח ייסורים?

כי האדם מקבל חושך. מה זה נקרא "חושך"? שזה מביא לו ייסורים.

תלמיד: שזה חוסר גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: כל העניין הוא שזה בדרך כלל לא מביא ייסורים, פה זו הבעיה.

אנחנו מדברים על האדם שמרגיש חוסר גדלות הבורא כחושך וזה ייסורים בשבילו.

תלמיד: זה משהו שאני אמור לממש אותו מה שאנחנו עכשיו לומדים?

כן.

תלמיד: במהלך היום יש לנו מה שנקרא "תורנות רמח"ל", שהן 20 דקות שאנחנו עושים מאמץ לעשות נחת רוח לבורא, לצאת מעצמנו. בזמן הזה מתעוררים כל מיני מצבים. אני מזהה שאין לי גדלות הבורא לפעמים ושאני לא יכול לעשות את המאמץ שנדרש ממני, אבל אני לא מזהה שזה כואב לי, שיש לי ייסורים מזה. אז אני רוצה להבין.

זה לא אותו מצב שמדובר כאן.

תלמיד: אז ביחס למושגים האלה ירידות ועליות, זו דוגמה, אני רוצה שוב להבין.

לא, זה לא אותו מצב שהוא אומר כאן. אני אלמד אותך איך להתייחס נכון לטקסט.

תלמיד: אני אשמח כי אני לא יודע.

אז אתה תשמע ותשתוק. כל עוד לא תמצא את עצמך כאן בטקסט אסור לך לשאול כי אתה מושך אותנו לחיים הפרטיים שלך. זה נקרא "חיים הפרטיים", שאתה מתפעל מתורנות רמח"ל, לא מתפעל וכן הלאה. לכן אני מזהיר אותך, אני רוצה ללמד אותך, לא שאני לא רוצה שתדבר, אלא תדבר לעניין. ואם אתה לא יכול לדבר לעניין, שתדע שאתה לא יכול עדיין. אלה הבחנות שאתה חייב לדעת.

תלמיד: זה שאני לא יכול לדבר לעניין, אני רוצה להבין איך אני עובד עם כל הדברים.

תצטער על זה. תצטער, במקום לקלל אותי תצטער על המצב שלך.

תלמיד: אני לא מקלל אותך.

גם זה לא טוב.

תלמיד: אני באמת מנסה לברר, ואני לא חושב שזה רק כאילו הבירור שלי.

זה לא יעזור כי אתה לא רוצה להתייחס למה שאני אומר לך ולכן תמשיך ככה לעמוד על עמדתך. בפעם הבאה רק תבין שאם אני אומר לא, אז אתה שותק, מסכים ומתקפל. ובזה אתה מצליח ומרוויח, כי אתה לא מושך את כל הקהל לתורנות רמח"ל שלך או משהו כזה, שהם לא יודעים לקשור את הדברים האלה למה שאתה קשור.

קריין: שוב. רב"ש ב', "מהו ריח בגדיו, בעבודה".

"בזמן שהאדם נמצא במצב העליה, עליו ללמוד ממצב מה שהיה לו בזמן הירידה, בכדי לידע את היתרון בין אור לחושך, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". אולם מדרך העולם הוא, שאין אדם רוצה לזכור את זמן החושך, מטעם שזה יגרום לו יסורים, ואין האדם רוצה לסבול יסורים בחינם, אלא הוא רוצה להנות ממצב העליה, שבו הוא נמצא עכשיו. אמנם, אבל על האדם לדעת, שאם הוא יסתכל בזמן עליות על מצב הירידות, אז ידע מזה ב' דברים, שהם יהיו לטובתו, ולכן לא יסבול יסורים בחינם ממצב הירידות:

א. שידע לשמור עצמו, שלא יבוא לידי ירידה, עד כמה שאפשר,

ב. כיתרון האור מתוך החושך, אז יהיה לו יותר חיות ויותר שמחה ממצב העליה. ויהיה בידו לתת תודה לה', על זה שעתה ה' קירב אותו אליו. היינו, שיש עתה להאדם הרגשה טובה, מזה שהוא נמצא במצב, שהוא מבין שכדאי להיות עובד ה', מטעם שמרגיש עתה גדלות וחשיבות המלך.

מה שאין כן בזמן הירידה, היה ממש להיפך, שהגוף היה שואל אותו, מה יהיה לך מזה, שאתה רוצה להתבטל אליו יתברך, ולבטל את עצמך מכל העולם הזה, ולדאוג רק איך לעשות נחת רוח להבורא. ובזמן שהאדם מסתכל על ב' קצוות, אז הוא רואה את ההבדלים שיש בהם. אז יהיה לו ערך של חשיבות אחרת, מכפי שהוא חושב על העליה. נמצא, שעל ידי הסתכלות על הירידה, מתעלה אצלו את העליה לדרגת יותר נעלה, מכפי שהוא מרגיש מבלי הסתכלות על הירידה."

(רב"ש - ב'. מאמר 9 "מהו ריח בגדיו, בעבודה" 1991)

שאלה: הכוונה של הרב"ש היא לעבודה בעשירייה בלבד?

בלבד, אין לך עבודה אחרת. איך אתה בונה מקום לגילוי הבורא שנקרא "נשמה" אם זה לא בעשירייה?

תלמיד: זאת אומרת כל המצבים הם רק מה שקורה בעשירייה כשאני עובד איתם?

לא, המצבים יכולים להיות פרטיים שלך, אבל בעודם שאתה נמצא בכל זאת בעשירייה ויחד איתם מתקדם.

שאלה: המצב הזה של "נמצא, שעל ידי הסתכלות על הירידה," "מבלי הסתכלות על הירידה." אני לא מבין את הבנת הנקרא פה.

כשאדם נמצא בעלייה, "עלייה" זה נקרא שיש לו הערכה לגדלות הבורא, שזה מחזיק אותו למעלה מהמציאות והוא מסתכל על כל המציאות הזאת שבאה מהבורא ונמצאת לפניו, בתוכו, לא חשוב איך להגיד, אבל מהבורא, שהבורא קובע את כל המציאות. הוא היה לפני זה במצב שהוא היה מנותק מקביעת המציאות הזאת, שאין בורא, "עולם כמנהגו נוהג" והכול נמצא בגשמיות רגילה. ואז הוא מצטער על זה שכך הבורא זרק אותו. הבורא, לא שהוא בעצמו ודאי, מיהו האדם. שהבורא זרק אותו למצב הזה.

הוא רוצה להצדיק את הבורא ולהעלות את גדלות הבורא גם על פני אותו המצב שהיה. הוא לוקח אותה הרגשה, אותה הבנה, אותה תפיסה שהייתה לו שהיה ממש בצורת בהמה, ומעלה את החיסרון שהיה רוצה שיהיה לו כאילו במצב ההוא, מעלה אותו עכשיו למצב הנוכחי, שיש לו הרגשת גדלות הבורא, שליטת הבורא. ואז את שני המצבים הללו הוא רוצה לצרף אותם.

יוצא מזה, עוד מעט אנחנו נלמד, את הקו האמצעי שזה מקדם אותו קדימה, ואת זה הוא בונה, כך הוא בונה את המדרגה שלו. זה נקרא "חזרה בתשובה". שהוא לוקח מה שהיה לו, חוסר גדלות הבורא, מצרף לזה גדלות הבורא הנוכחית. גם חוסר גדלות הבורא וגם גדלות הבורא זה הכול בא מלמעלה, אבל הוא רוצה לצרף אותם יחד. ולא שהוא מסוגל לצרף אותם, אבל על זה הוא מפתח תפילה, בקשה, ואז מגיע מהבורא הכוח של הצירוף וזה נקרא אצלו "קו האמצעי". וכך הוא מגיע למצב שהוא מגלה את הבורא בין שני הקווים הללו של עלייה וירידה.

שאלה: מהו אמצעי הזהירות שאדם צריך לשמור בזמן שהוא בעלייה, כדי שלא יתכלל ויישאר רק במה שנקרא מצב ירידה?

לא. זה לא נקרא שהוא יורד. הוא צריך לרדת. יותר נכון הוא לא יורד למצב הירידה. כמו שכתוב זה בסדר, אבל הוא מעלה את מצב הירידה למצב שלו בעלייה. הוא מעורר את חוסר גדלות הבורא, חשיבות הבורא שהייתה לו, מעורר אותה עכשיו.

שאלה: התוצאה של המיזוג הזה, מה שאמרת קו אמצעי, זו בעצם היכולת לקבל חיות או להיות בהודיה על חיסרון להשפעה?

ודאי. כן. הוא מצדיק עכשיו את כול התהליך שעבר ובזה בעצם מסיים את המהלך הזה.

שאלה: אפשר לומר שמצב העלייה הוא בעצם גילוי שליטה מוחלטת של הבורא בחומר שלו בכל דבר?

כן.

תלמיד: זאת אומרת שמהמצב הזה הוא רואה שגם בירידה שהייתה קודם וגם בעלייה של עכשיו, הוא בעצם נפעל. הוא בסך הכול חומר ביד היוצר.

נכון.

תלמיד: עכשיו כשהוא מעלה בקשה לצרף את המצב הזה לזה, מה המניע לבקשה? הוא רוצה עוד יותר גדלות? לראות עוד יותר שליטת הבורא?

הוא רוצה להשתתף בזה שהבורא נתן לו שני קצוות, איפה הוא בשני הקצוות האלו? הוא רק הקובע, הוא עבר את שני המצבים האלה, התרשם מהירידה, התרשם מהעלייה, ומה הלאה?

תלמיד: ומי הוא בכלל שיבקש כזאת בקשה?

עכשיו הוא רוצה להיות חוזר בתושבה, וגם במקום שצדיקים עומדים, הוא עכשיו צדיק, מצדיק את הבורא גם על העלייה הנוכחית וגם על הירידה הקודמת. ובמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, כי בעל תשובה הוא בקו האמצעי, הוא עולה קדימה. הוא הופך את הירידה שהבורא נתן לו על ידי העלייה שהבורא נתן לו למדרגה שהוא מבקש כוח לעלות. בזה הוא מצדיק את כול השמאל, את העבר שלו ומעלה אותו קדימה.

תלמיד: כן, אבל למה הוא מבקש את הכוח הזה? הרי יש פה עכשיו שליטה מוחלטת של הבורא גם בעלייה, גם בירידה, בהכול.

אבל זו שליטת הבורא.

תלמיד: מה רע בזה?

רע בזה שהוא לא נמצא. הוא רוצה לגרום לשליטה הזאת, הוא רוצה שזה יתקיים בזכותו במאמץ שלו. שהוא מכתיר את המלך.

תלמיד: זה לא פגם בגדלות הבורא שאני רוצה? מי אני בכלל, יש כזאת שליטה שלו, למה אני צריך להיות מעורב בזה?

לא. הוא רוצה "לדור בתחתונים"² יש על זה הרבה. דווקא זה שאתה מעלה עכשיו את שני הקווים האלה, אתה מתקן את השבירה שהוא עשה לך בכוונה. אתה מצרף שמאל לימין. דווקא בצורה כזאת אתה מעורר את הנוכחות שלו פי תר"ך פעמים.

תלמיד: זה המניע? אני רוצה להיות שותף, אני רוצה להיות פה או שאני רוצה שהוא יהיה יותר גדול?

כן. אתה רוצה להעלות אותו על הידיים שלך. ממש כך. להכתיר את הבורא. זה נקרא פי תר"ך פעמים, שאתה מעלה את השמאל, מצרף שמאל לימין ורוצה ששניהם יתקיימו כקו האמצעי, זה התיקון. בלי זה אין תיקון. ימין ושמאל בעצמם הם לא תיקון. אנחנו יכולים לדרוך שמאל ימין ככה הרבה זמן. צריכים דווקא להיכנס לצירוף הנכון ביניהם.

שאלה: מאיפה הביטחון שפתאום לא ארגיש את עצמי ושוב אאבד את גדלות הבורא? כי אני העליתי אותו, כאילו מי אני בכלל? מאיפה הביטחון שאני לא עושה פה פגם?

לא. אתה נמצא בגדלות הבורא, אתה נמצא בהרגשת גדלות הבורא, בהתפעלות מגדלות הבורא ולכן אתה מתחנן לפניו שייתן לך אפשרות לטפח אותו, להחזיק אותו, להגדיל את שליטתו על כל המציאות. כי המציאות היא מה שמתראה לך.

שאלה: האם באופן דומה אפשר להיזכר בעלייה בזמן הירידה?

לא.

תלמיד: זה לא עובד.

לא. גם בזמן העלייה אי אפשר לזכור את הירידה, אלא אלה תיקונים מיוחדים המגיעים אלינו.

תלמיד: האם בעלייה יש עבודה מעל הדעת?

זה מה שאנחנו רוצים לעשות. בירידה אתה בהמה. כל העבודה היא דווקא בעלייה.

שאלה: אמרת עכשיו שבעלייה אי אפשר אפילו לזכור ואלה תיקונים המגיעים אלינו אם זוכרים אותם. לא הבנתי את זה.

כל מחשבה שיש לך על עבר, הווה, עתיד, כל הרגשה שיש לך על עבר, הווה, עתיד, הכול בא מלמעלה בפקודה מיוחדת, כל דבר, אין מקרה. וזה לא בא ממך, פתאום עולה מהבטן. את כול זה הבורא קובע.

תלמיד: ואיך אפשר לזכור בעלייה לבקש מהבורא לזכור את הירידה? כי יש מצב בעלייה שאתה בכלל אפילו לא זוכר שהייתה ירידה.

אם צריך יזכירו לך את זה. אתה צריך להכין את המצבים, ואם אתה תהיה מוכן לזה אז אתה תזכור. זה יעלה בך. העבודה שלנו היא רק בהכנה.

שאלה: הוא כותב, המצב הראשון להימנע עד כמה שאפשר מירידה. מה זה אומר? איך אפשר לעשות את זה?

בכל מקום ומקום לחפש הזדמנות, אפשרות, אמצעים להגדיל את חשיבות הבורא בכל המציאות, על כל המציאות, על פני כל המציאות.

תלמיד: איך אפשר לעשות זאת פרקטית? כי אדם יוצא הוא שוכח, מאבד את עצמו.

אני לא יודע. כשאני בודק את החולה שמגיע אליי, אז אני מסתכל על הגופה הזאת שלא שווה כלום ובכל זאת היא קיימת זמן מה כדי שהאדם שבה הוא יתקרב לבורא. למה לא?

תלמיד: זה נכון? זה ככה?

טוב.

שאלה: מה בסופו של דבר הזקן מחפש כל הזמן?

חסרונות שהיו לו. חסרונות לגדלות הבורא.

תלמיד: וזה מה שהוא עושה כל הזמן?

כן. לא חסר לנו כלום חוץ מזה.

תלמיד: והוא נמצא בשני קצוות. מצד אחד הוא נמצא בעלייה והוא כל הזמן מחפש את המצבים שבהם הוא היה בחושך ולא הייתה לו גדלות הבורא.

כן.

תלמיד: איך הוא לא מגיע למצב שבו הוא אומר לא מדובשו ולא מעוקצו, אני לא רוצה לא את זה ולא את זה? אבל אני כן רוצה את קו האמצע הזה.

הוא רוצה לצרף את שניהם מה שקיבל מהבורא ימין ושמאל ולהגיע לגדלות הבורא על ידי צירוף של ימין ושמאל. ששמאל אלה כלים, חסרונות, וימין זה הגילוי, האור, גדלות הבורא שמאיר. אז הוא רוצה להוסיף חיסרון, דליקה הוא רוצה להוסיף, דלק למדורה שהאור יעלה יותר.

תלמיד: מצבי החושך שאנחנו מקבלים בחיים הם לא כאלה גדולים יש מצבים מאוד חזקים שאותם אתה זוכר אבל תוך כדי עבודה שלנו גם מצבי החושך, אתה יודע הזיכרון קצת כזה מתכהה.

אני יודע ואני אומר לך שזה תלוי עד כמה שאתה תחשוב עליהם, במחשבה אתה יכול להגדיל אותם.

תלמיד: הם יהיו עד כדי כך שכל הזמן יהיו לי שני הניגודים האלה?

שתסבול מזה שיש לך מצבי חושך שזה נקרא חוסר גדולת הבורא בעינייך.

קריין: קטע מספר 8 מתוך רב"ש - ב' "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה".

"כל ירידה היא בחינת נסיון. אם האדם יכול לעמוד בנסיון, היינו על המחשבה שבאה לאדם, שהמחשבה זו גורמת להאדם לראות, אם הוא נמצא תחת שליטת הקדושה או לא. היינו שבזמן הירידה, האדם יכול לראות, שכל הבנין שהיה לו אז בזמן עליה, היה בנוי על הרצון לקבל לעצמו. והגם בזמן הירידה, אין האדם מסוגל לעשות שום חשבונות. אלא אח"כ, בזמן שהאדם שוב מקבל איזו התקרבות מלמעלה. וזה בא לאדם על דרך שכתוב "אני ה', השוכן בתוך טומאתם". כלומר, אפילו שהאדם עוד נמצא ברשות של אהבה עצמית, מכל מקום באה לו הארה מלמעלה, הנקראת "אתערותא דלעילא". ואז מוטל על האדם לעורר בעצמו את מצב הירידה, שהיתה לו, ולחשוב מה היא הסיבה שקבל אז ירידה, ומה עליו לתקן, שלא יבוא עוד הפעם לידי ירידה. שהאדם צריך להאמין, שזה שקבל ירידה, הוא מטעם שזרקו אותו מלמעלה. לכן הוא נפל לשפלות כזאת." "זרקו" הכוונה שהוא קיבל מלמעלה, ולא בעצמו הוא נפל. אבל זרקו אותו מלמעלה בכוונה כדי שיעלה אחר כך. "אז הוא יכול לעבוד על עצמו, לתקן תיקונים, שלא יבוא עוד הפעם לידי נפילה, כי הוא צריך להאמין, שהירידה היא תיקון בשבילו."

(רב"ש - ב'. מאמר 43 "מהו, לא תיטע לך אשרה אצל מזבח, בעבודה" 1990)

ולא להיות שמח מזה שאחרי הירידה תבוא העלייה. אנחנו צריכים להזמין את הירידה הזאת בזמן העלייה, כמו הזקן שמחפש את מה שנאבד לו.

שאלה: זאת אומרת, בזמן הירידה האדם לא מבין כלום, הוא פשוט תחת הירידה, הוא נפל, הוא שם?

אם לא הוא הזמין את הירידה אלא הירידה באה, אז אנחנו יודעים מתוך הניסיון מה זה.

תלמיד: בזמן העלייה כשהוא מזמין את הירידה, רק אז הוא מבין מה ערך הירידה הזאת, כמה זה היה בעצם תיקון, כמה זה טוב היה?

איכשהו הוא יכול להשוות, גם בזה צריך להיות ניסיון להעריך עד כמה שהייתה חסרה לו גדלות הבורא בזמן הירידה, לכן הוא קובע שזאת הירידה. לא לפי ההרגשה שלו המרה שהייתה לו ולא לפי כל מיני פחדים וחרדות שהיו לו, כמו בזמן הירידה בדרך כלל קורה שיש כל מיני דמיונות אפילו למיניהם, אלא רק גדלות הבורא זה שלא היה זאת הירידה. כל היתר הוא צריך להשתדל לנקות מהמדידה של הירידה.

תלמיד: ומתוך זה הוא עכשיו מבין כמה העלייה היא גדולה, זאת אומרת הוא מקבל ערך לעלייה שלו דווקא מתוך הבחינה של הירידה?

מתוך זה הוא עכשיו מתחיל לראות, לא אכפת לי מה קורה איתי ועם זה וכך וכך, כמו שהיה קורה מכל הפחדים והחרדות, מכל מיני בעיות שהיו מתוארים לו ככה, מעלים כך בו בזמן הירידה הוא מנקה את כל היתר על חשיבות הבורא. כשהוא חוזר מה הוא אומר, לא אכפת לי כל האלו הדברים שהיו, רק גדלות הבורא. זאת אומרת, איך עכשיו אני יכול רק בעזרת זה להיות בעלייה.

זאת אומרת יש כאן, אנחנו עוד נלמד אחר כך, אולי תתחילו לתפוס את זה, זה נקרא "להשפיע על מנת להשפיע" ו"לקבל על מנת להשפיע". ואם אני יכול לצרף את כל הדברים האלה הרעים ביותר ויחד עם זה להיות בעלייה, זה כבר לקבל על מנת להשפיע.

זה עוד מוקדם, חבל שאמרתי, זה מוקדם מדי.

תלמיד: אז במצב הזה מה הוא מבקש?

תגידו לי אתם. מה בזמן העלייה אני מבקש? אז יש לי כל מיני צרות שאז התגלו בזמן הירידה כרגיל, וחוסר גדלות הבורא. מה אני עכשיו מבקש בזמן העלייה? צרות כבר לא קיימות כביכול, וגדלות הבורא גם מאירה, אז מה אני לוקח מזמן הירידה? רק חוסר גדלות הבורא ומה עם הצרות והבעיות אני לא משתמש בהן?

תלמיד: הן לא היו בכלל. זה חוסר גדלות הבורא עשה, זה לא שהן היו באמת.

כן, אבל אני התפעלתי מזה, אלה בכל זאת כלים, למה אני צריך לעזוב אותם? אני דואג לכל פרוטה. מקובלים הם מאוד קמצנים. אם אני יכול להוסיף עוד ועוד קצת לעלייה, עד לגמר התיקון, לתיקון הנשמה, למה לא.

שאלה: האם אתה יכול עוד פעם להסביר מהשלב שתיארת איך הפחדים והחרדות מפוצצים לו את המוח והלב, מה מכאן והלאה?

בזמן הירידה העיקר אלה פחדים וחרדות, חוסר אונים, חוסר ביטחון, כל מיני, ולא אכפת לו גדלות הבורא נמצא, לא נמצא. הוא לא נמצא, אבל לזה הוא לא דואג.

תלמיד: אז עכשיו מה מכאן והלאה?

הוא קיבל עלייה, הכול עובר. מה בעלייה הוא רוצה? איך הוא עובד עכשיו עם העלייה? שהוא נמצא בביטחון, בהארת גדלות הבורא, הכול מסודר, אני הולך בדרך, הכול לפני? ככה נורמאלי. בוא נגיד, לא מאבד את הראש. מה עכשיו הוא עושה? מה עליו לעשות? "אני שואל אותך בצורה רציונאלית" מה עליו לעשות? איך הוא יכול להגדיל את העלייה שלו? מה שקבל, קבל מלמעלה. איך הוא יכול לצרף את עצמו לזה, אז תהיה לו עלייה רוחנית, אולי פעם ראשונה בחיים?

תלמיד: איך?

לא. אני שואל אתכם. מה אני צריך מזמן הירידה? מזה שעבר? הוא לא עבר אותו סתם. הוא צריך את הכלים האלו. זה נקרא "לא יצאו בני ישראל ממצרים בלי שלקחו את כל הכלים של פרעה.". איך עושים? על זה דווקא מתגלה התורה.

תלמיד: אז איך?

אני לא יודע. תן לחבר, אולי יגיד משהו. הוא לא יודע, שימסור לעוד מישהו. מה אנחנו צריכים לקחת בזמן הירידה, ובשביל מה? איך אנחנו עכשיו מעלים מ"ן, דווקא אנחנו מעלים מ"ן לגדלות הבורא? זה שקבלנו עלייה בזמן הירידה לא היינו יכולים לעשות שום דבר. אפשר שם על ידי הקבוצה, אבל עכשיו, זו העבודה שלנו. איך אנחנו עכשיו מעלים מ"ן? מה אנחנו צריכים להוסיף לזמן העלייה?

שאלה: אולי לבקש להצדיק אותו גם כשלא מתגלה הגדלות שלו, החשיבות שלו?

עכשיו זו לא הבעיה שלי. אני עכשיו נמצא בעלייה. איך אני מעלה חיסרון נוסף? איך לעשות זאת? כי נגיד, טוב לי, הכול טוב. איך אני עכשיו מעורר את עצמי ככה בעוד חיסרון?

תלמיד: אני מודה לבורא על כל החסרונות שהרגשתי, על כל הבעיות, על זה שהוא השפיל אותי ועשה לי ככה וככה, ועכשיו אני מרגיש שזה ממך. הודיה מכל המצבים של ירידה.

הוא אומר שלהעלות את החסרונות בהודיה, שגם החסרונות האלה היו מהבורא.

תלמיד: זה זמן טוב באמת להודיה, לעשות סעודה ביחד.

סעודה זה תמיד טוב.

תלמיד: לקחת חסרונות מחברים.

איך?

תלמיד: התכללות. דברנו השבוע שלא כל כך צריך לדבר על זה, לפתוח, אלא פשוט כאילו להרגיש את המצב של החבר, ואותו להעלות כמ"ן.

זה פתרון [אמנם] לא הראשון, אבל פתרון. ולמה אני יכול לקחת מהם חסרונות? איך החיסרון שלי בזמן הירידה קשור לחיסרון שלהם? כאן אנחנו צריכים לברר. יש עוד, זה שדה העבודה שלנו, מה לעשות. אבל כבר נמצאים במשהו..

שאלה: מזמן שהייתי בירידה בהמית, בהמה, יש לי ניסיון בזה, עכשיו שיש לי רק חיסרון בזמן העלייה, אני לא רוצה ליפול עוד פעם.

לא, בזמן העלייה אין לך חיסרון.

תלמיד: מחפש אותו.

כן.

תלמיד: הסיבה שאני מחפש אותו, זה שאני קודם כל לא רוצה להיות בהמה, וגם בגלל שאני רוצה שהחיסרון שאני מחפש יהיה אמצעי בשביל להמשיך את העלייה, בשביל לא לרדת. כלי.

טוב. איך העשירייה יכולה לאזן אותי בזמן העלייה? זאת השאלה.

תלמיד: אולי זה מה שלמדנו בעניין הגבלה, שאני צריך דווקא לשמור על הקטנות במצב הזה. שלא משנה מה בא, אני לא מכניס את זה למותרות, אלא דוקא לקטנות. ואז אני שומר על קשר אתו, ולא עובד עם הרצון לקבל.

זאת אומרת איך אני מקבל את העלייה, באיזה צורה? שהעלייה שלי היא כדי עכשיו למשוך את כל העשירייה קדימה. זאת אומרת, איך אני אם כך פונה לעשירייה בגילוי החיסרון שהיה לי בזמן הירידה, ועכשיו אני מוצא אותו ומעלה אותו?

חפשו את מה שאני אומר.

תלמיד: כתוב, "רם ה' ושפל יראה.". זאת אומרת, דוקא בזמן הזה שהאדם היה בירידה כאילו הוא במצב שהוא הכי קרוב לה'. ואם עכשיו הוא זוכר את זה, אז יש סיכוי שאם הוא נכנס לאותו מצב, אז הוא יכול להרים את התפילה הכי עמוקה שלו.

אם זו ירידה רוחנית שהוא מרגיש שחסר לו גדלות הבורא, אז זה נכון. אבל אם הוא היה בניתוק ובמצב הבהמה, אז הוא בהמה. עדיין, אבל בסדר, מתחילים טיפה.

תלמיד: אולי אם הוא מבחין שגם הירידה, גם החסרונות שהיו שם. חוסר גדלות הבורא עם כל הביטויים שלה, היו בשביל העשירייה ולא בשבילו, אז גם עכשיו את העלייה הוא מייחס לעשירייה ולא בשבילו.

כן.

תלמיד: זהו. זה גילוי מצב. שהמצב הזה זה לא משהו פרטי שהוא קבל סתם בשביל עצמו, אלא הוא קבל בגלל שהוא חלק מעשירייה, חלק מקבוצה.

זאת אומרת, רואים אנחנו כאן שעליות וירידות אם אנחנו סופרים את זה כלפי אדם פרטי, אין להם פתרון. עוד לא יודעים שאין פתרון, אבל באמת אין פתרון. הפתרון הוא אם אני משייך את זה לעשירייה ממש, אז יש לי אפשרות באמת להיות בעליות וירידות, ובקו האמצעי. שהקו האמצעי, זה כבר מצב הקבוצה.

תלמיד: אולי להגיד שהפער בין המצב שהיה בהמה לבין העלייה שקיבל, זה כמו הלוואה, כמו משהו שהוא מחויב עכשיו להחזיר לעשירייה, כאילו לבורא דרך העשירייה.

כן. ודאי שכל ירידה שהבורא הכין, זה כמקום העבודה, כהלוואה. אפשר להגיד כך.

תלמיד: יש פה משהו פשוט נפלא. כל הירידות נועדו, כדי שבזמן העלייה יתרחבו הכלים. אני יכול להתייחס לחברים עכשיו במצב שבו אני לגמרי מזדהה עם החיסרון שלהם, כי אני יודע איפה הם נמצאים. אני יודע איפה אני הייתי, אני יודע איפה הם נמצאים. יש לי כלים מספיק גדולים, רחבים כדי להכיל את המצבים של כולם, להכניס את זה ביחד לתוך כלי אחד. כאן נמצא הכלי המשותף.

יופי. אז אתה כבר לא מפחד?

תלמיד: ממה? ממך אני מפחד כל השנים.

שאלה: נתת תרגיל בכנס לתפילת רבים, שכל אחד יוכל להיכנס למצב הזה כשהיינו בעלייה. שאלת, איך נוכל להיכנס להרגשת הירידה כשאנחנו בעלייה? אז זה דרך תפילת רבים שהחבר..

בסדר גמור, הוא צודק. נכון.

שאלה: אני התבלבלתי מכל המהלך האחרון.

לא נורא. כי גם אני בכוונה לא העברתי את זה בצורה ברורה. אנחנו נכנסים לזה לאט לאט.

תלמיד: מה זה עשירייה בקו אמצעי?

תחשבו. באמת, לא כדאי לקפוץ גם לזה. יש לנו [אפשרות] לאט לאט להיכנס. אבל ברור שעשירייה זה קו האמצעי שלי. שזה גם שמאל, גם ימין הכול נכלל שם, ואני נכלל שם, ואז אני מוצא שם את הבורא שהוא הקו האמצעי.

תלמיד: זה לא ברור.

בסדר, אבל אתה שומע. זה לא נראה לך מוזר, שגם בשמאל וגם בימין, גם בקבלת העזרה מלמעלה וגם גילוי החיסרון שלך אתה נכלל בעשירייה כל הזמן. את החיסרון שלך אתה גם צריך להחשיב אותו רק כלפי העשירייה. גדלות הבורא, זה כלפי העשירייה. נפילות עד כמה שאתה התנתקת מהם, הכול עכשיו אתה צריך להעביר למצב שכמה שאתה תומך בהם או כמה שאתה חסרת מהם, וזהו. וכלפי זה, כלפי הערבות כל זה מדובר.

זה יתגלה. אתם תראו עד כמה שזה.. אני רואה שמושכים אותנו קדימה. ההילוך הוא מאוד גבוה.

תלמיד: לפעמים מתגלה בעשירייה נניח שחבר אחד נופל, והעשירייה עושה איזה מאמצים להרים אותו. אחר כך מתברר שכאילו כל התהליך היה כדי לייצר יתר חיבור בעשירייה, כאילו העשירייה גדלה באיכות הקשר שלה בעקבות כאילו אירוע לא טוב של איזו בעיה, נפילה, או סכסוך וכולי.

תלמיד: כאילו זה הפך להיות מין מנוף להגדיל את הקשר.

תמיד זה כך.

שאלה: זה גם ביטוי של כאילו עליות? כי נגיד ברמת הפרט אני יכול להבין שעליות וירידות אמורות להשביח את האיכות של חשיבות המטרה, איכות של ההבנה שלי של ההשפעה. כל פעם שעוברים מצב, אתה מתחיל למדוד בכלים יותר של עד כמה הקשר שלך לזולת, לבורא, למורה, לקבוצה נהיה יותר מדויק.

מספיק לקבוצה. כל העליות והירידות תמדוד אותם כלפי הקבוצה, ובזה לא תטעה.

שאלה: איך אפשר להגביר את הרגישות בתהליכים שקורים בעשירייה? איך אפשר להרגיש נגיד ירידה של חבר בתור איזה נכס של הקבוצה? איך העשירייה צריכה לעבוד עם המצבים, כי עלי אני מרגיש מאוד טוב מה קורה, אבל אצל החבר כאילו פחות.

כך כל אחד בעצמו.

שאלה: נגיד יש איזה ביטוי חיצוני, אבל הביטוי החיצוני לא תמיד אומר משהו. איך אפשר להגדיל את הרגישות למצבים של החברים בעשירייה?

בינתיים על ידי הדיבור. אתם צריכים לדבר על זה. נגיד היה לחבר משהו, הוא נמצא באיזה מצב ירידה, תדברו בלעדיו, עד כמה שצריכים לעזור להוציא אותו, עד כמה שהוא עזור לכל הקבוצה בזה שמגלה את החיסרון. עד כמה שאת החיסרון שלו הפרטי אנחנו צריכים להעביר לחיסרון הקבוצתי, כי אין כאן פרט, אין, אף אחד לא מתנתק מהמערכת הכללית. איך אנחנו דווקא מעוררים את הקשר ומגלים שכולנו קשורים? לא רק אנחנו, אלא כל האנושות. וכן הלאה.

אתם עכשיו עומדים בפתח של לגלות את המערכת, שזה דבר גדול. לא יאומן שזה קורה כך פתאום בכזאת מהירות. אני לא ציירתי שאנחנו נגיע לכאלו מצבים, חשבתי שאולי תוך שנתיים ככה נתקדם, ופתאום בום בפנים. כמעט מדברים כאן על ג' קווים, על הכלים דהשפעה, כלים לקבל על מנת להשפיע אפילו, להשפיע על מנת להשפיע, להתכללות. הכול כבר הופך להיות כאילו בהישג יד. אמנם עוד לא במימוש הפנימי ממש, אבל אנחנו כבר מדברים, ואיכשהו חשים טיפה על מה מדובר, יש איזו תגובה פנימית על כל מילה. על זה צריכים להודות ממש הודיה גדולה.

שאלה: הבורא ממלא את האדם בפחדים וחרדות, ואחר כך מוציא אותם ממנו ונותן לו רוח חיים. מה הוא רוצה ללמד את האדם בזה שהוא ניפח אותו?

הוא רוצה ללמד שרק חוסר גדלות הבורא יש לאדם, רק חיסרון בגדלות הבורא. ואז החיסרון לגדלות הבורא הוא יכול להיות על פני זה שחסר לו ורוצה שיהיה לו לזה, ורוצה שיחסר לו את זה על פני כל הכלים. ויכול להיות שהוא דווקא מעדיף להרגיש גדלות הבורא, יחד עם זה שכל דבר חסר לו, ולא אכפת לו. כל הכלים הריקניים שיהיו, זה נקרא ש"צמצום א' לא מתבטל", ושהוא נשאר ריק לגמרי. ועל כל פני הכלים הריקים, ריקניים שהתגלו שיהיו בזמן הירידה, אני דווקא רוצה להיות בגדלות הבורא. זה כבר גדלות, לעבוד אחר כך בלקבל על מנת להשפיע.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל העבודה שלי בזה שאני מצרף את הירידה לעליה, זה מתוך מוטיבציה, כדי להוסיף יותר בתפילה, חשיבות וכוחות עבור העשירייה?

אנחנו לא למדנו עכשיו בכמה ימים האלה על העשירייה כל כך, מפני שרציתי שקודם כל זה ייקלט. כי עשירייה זה עוד משהו נוסף וזה עדיין קצת מלאכותי בנו, ולא רציתי לבלבל. זה כמו בכל לימוד, אתה צריך לפתור "פרה, פרה", לכן לא דיברנו על איך לממש את זה בעשירייה. אבל ודאי שכן, כל המימוש האמיתי הוא בעשירייה. אבל שיהיה לנו ברור שיהיה לנו איזה מבנה לפנינו, איזו תבנית אז נטביע אותו בעשירייה. זה לא יברח מאתנו. הבורא הוא מסדר את הכול, לזה אני לא דואג. רק תשתדלו כל הזמן, יודעים, לא יודעים, מבולבלים, זה לא חשוב, העיקר כל הזמן כל הזמן להיות בזה.

תלמיד: אני לא מצליח לכוון למי אני מודה. מאוד רוצה להודות, כאילו יוצא מירידות שלא יודע בכלל איך יצאתי מהם, ומאוד רוצה להודות ואין לי..

אני מבין אותך.

תלמיד: כאילו, מה אני אדבר, אגיד משפטים, אומר לחברים כמובן, אבל אין כאילו..

אין עדיין הרגשת הבורא שמובילה אותך בכל אלו השבילים שאתה בהם הולך ונתקע, הולך ונתקע. אני מבין. אתה לא יכול לראות אותם, כי אתה עוד לא בטוח שזה לטובתך, ולכן הבורא לא מראה לך את האמת. הוא לא יכול להתגלות לאדם שיכול לעשות עליו ביקורת. כן, זה יבוא. תלוי באיזה כוח, באיזו אינטנסיביות אדם נכנס לחברה ונכלל בה. עד כמה שהוא שומר על עצמו לא להיות תחת השפעה זרה. זה הכול תלוי בדברים האלה.

שאלה: מה זה להגדיל חשיבות הבורא, זה במחשבה או תמיד גם במעשה?

בחשיבות הבורא אני יכול להיות במחשבה, ויכול להיות גם במעשה כלפי הקבוצה. שחשיבות הבורא מחייבת אותי להשקיע בהם, כי רק דרכם אני יכול לגלות אותו, חשיבותו. שוב, אנחנו לא מגלים את הבורא אף פעם, הא-ל מסתתר הוא נשאר, אני מגלה את הגדלות, חשיבות שלו, לא אותו. שיש איזה מלך נגיד שלא הוא מתגלה בעצמו, אלא השליטה שלו.

תלמיד: יש קטע מרב"ש שבשבוע אחרון קראנו אותו כעשר פעמים, שהוא אומר, שבזמן הירידה הדבר היחיד שנותן לאדם חיות, זה שהוא היה רוצה לישון כל החיים.

כן. יש כזה כדור? רב"ש תמיד היה אומר, אם היה כדור לחודש ימים, אני לוקח אותו עם קצת מים וחודש ימים לישון, מה טוב.

תלמיד: אז ממצב כזה מה?

את זה אני לא מבין. אתה רוצה מה, מה זה? איך יוצאים מהמצב הזה? אני בעצמי לא יכול לעשות כלום. אם אני בעל ניסיון, אז רק להבטיח את עצמי על ידי החברה. אין כאן מה לעשות זו רוחניות, זו לא גשמיות. בגשמיות הייתי משקיע כסף, עושה פוליסות ביטוח עוד כל מיני דברים. אבל ברוחניות מה אני יכול לעשות? רק דרך הקבוצה ששם מתגלה הבורא, אז אני בצורה כזאת קושר אותו אלי, קושר אותי אליו. איך עוד? עד כמה שאני נופל לידיים נאמנות של החברים, בזה כל ההצלה. איפה אתה עוד יכול למצוא כוח עליון, אם לא במערכת האדם הראשון, השבורה, ושהיא קמה ואיכשהו מתקנת את עצמה. אין לך יותר. יש לך עצה אחרת? אין. הם כותבים את זה בכל מקום ה-ו-י-ה זה העשירייה, ושם אתה צריך להיטמע.

שאלה: מהלימוד שלנו בשבוע האחרון, מאוד בולט שבירידה אין לך מה לעשות, וגם העלייה זה סוג של משהו שאתה מקבל מלמעלה והבחירה היחידה שלך זה בצרוף שלהם.

בזמן העלייה לצרף את הירידה. עוד יותר נכון להיות כל הזמן כזקן המחפש את מה שאבד לו.

תלמיד: זאת כל הבחירה שלך, זה המקום היחידי שעליו כאילו יש לך שליטה.

כן.

תלמיד אז כל הזמן אתה מופעל?

אז כל הזמן אתה זקן.

תלמיד: במה אני זקן?

מחפש את מה שאבד לך, איפה עוד יש לי כלים לחוסר גדלות הבורא.

תלמיד: אז אתה כל הזמן מחפש איפה אין גדלות הבורא?

כן, איפה להוסיף. אבל בזה אני עושה כל הזמן ביקורת עליי ועל הקבוצה, איפה עוד חסרה לנו בקשר בינינו הרגשת גדלות הבורא שיכולה להעלות אותנו, אני בעצם עובד כאן כל הזמן על מנוף.

תלמיד: אבל איך אני בחיפוש הזה של חוסר גדלות הבורא, מתמלא במקביל בגדלות הבורא?

בזה שאתה רץ אחרי זה ולא משיג זאת, זה המצב הכי טוב, הכי נכון.

תלמיד: זה חומר הדלק שלי?

כן ואתה מרגיש אותו בדרך, כי כתוב שרק הגעגועים הם הכלים האמיתיים ולא המילוי שחשבנו קודם, אלא הגעגועים האלו הם המילוי.

קריין: באגרת י"ט כותב בעל הסולם.

"שבשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, שאחר זה הוא משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ דעה את ה'", אז, עולם הפוך ראיתי, כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם,"

תלמיד: זאת אומרת שגדלות הבורא בסופו של דבר זה משהו שמקבלים מלמעלה, אבל כל ההליכה זה דווקא לחפש את החסרונות בגדלות הבורא וזה הופך להיות לגדלות הבורא שלך, החיסרון?

וזה מה שממלא אותך, ההשתוקקות שלך לייתר גדלות הבורא זה מה שממלא אותך, זה מילוי אמיתי.

שאלה: מצטייר מצב שאנחנו כמו ריקוד אחד במעגל שאחד למעלה אחד למטה אבל הריקוד הוא של גוף אחד, וכשאני לא בהכרה ואני למטה אז אין לי מה לעשות, אני בסוג של תלות בחברים, בחסד של החברים.

אתה לא תלוי, אתה לא מרגיש אותם.

תלמיד: בדיעבד ניראה שאני רק תלוי בחברים ואז כשאני בעלייה אני מבין וזה מאוד הגיוני עכשיו שאני אשקיע בנשמה שלי כי עכשיו אני רואה חלקים שאני יכול להסתכל בהכרה על המצב שלהם ולהשקיע בהם. אבל מה יש להתעסק בעצמי במה שהיה לי? אני עכשיו צריך להתעסק נניח בחברים, למה לחזור על מה שקרה לי?

זה בדיוק שהיית בחוסר הכרה שלא הייתה לך לא גדלות הבורא לא גדלות החברה ולא שום דבר, עכשיו שאתה חוזר להכרה שהם החזירו אותך אליה בכוח נגיד, אז עכשיו אתה משלים אותם בזה שעברת, שבאותו החיסרון לגדלות הבורא ולגדלות הקבוצה באמת היה גלוי שאתה בחיסרון, שאתה אפילו לא מודע לזה אלא בניתוק לגמרי, עכשיו אתה צריך להביא להם את החיסרון, זה כל הרכוש שיש לנו, יותר ויותר כלים ריקים אנחנו לא צריכים.

תלמיד: כאילו הפוקוס שלי הוא עליהם.

הפוקוס עליהם, הם לא צריכים מימך יותר, חוץ מחיסרון לגדלות הבורא שעכשיו אתה יכול להבין עד כמה שחסר לך.

תלמיד: להזדהות אם איפה שהם נמצאים בגלל מה שקרה לי? כשחבר בירידה אני אומר שאני עכשיו בהכרה יודע מה הוא עובר, אני יכול לעזור לו כי הוא לא יכול לעזור לעצמו? בגלל שיש לי זיכרון מהירידה שלי לפני רגע?

כן, נכון, להשקיע בקבוצה שכביכול אתה מודה על זה שהם החזירו אותך לחיים ודרכם לבורא. זאת הייתה באמת דוגמה טובה, הייתה דוגמה מאוד בולטת. בפעם הבאה זה יכול לא לקרות, אסור לאדם לסמוך על נס.

(סוף השיעור)

---

1. "תערך לפני, שלחן - נגד צררי;" (תהילים פרק כ"ג, ה')↩

2. "וכשהאדם זוכה לזה, נקרא שכבר בא לשלימות מחשבת הבריאה, בסוד נתאוה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים, ושכינה בתחתונים צורך גבוה, כי זה רצונו יתברך, והאדם צריך להשתדל בעולם הזה אך ורק למלא את רצונו יתברך, לקבל את כל הטוב והעונג מטעם שרצונו יתברך הוא כך." (רב"ש אגרת י"ט)↩