כנס "קבלה לעם" העולמי – 30.9-1.10.2023 

פותחים את הלב

להתגבר על הכבדת הלב

שיעור 3

שיעור 01.10.23 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: מאמר של רב"ש, "איש את רעהו יעזורו".

איש את רעהו יעזורו

תשמ"ד - מאמר ד'
1984 - מאמר 4

"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.

אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה.

אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.

דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו." 07:30

יש לנו כאן שאלה אחת, איך אדם יכול לעזור לעצמו. ודאי שיש ספרים, יש פעולות למיניהן שהוא יכול לעסוק בהן, אבל האמת שהכי בטוח ובמקומות הקשים רק החבר יכול לעזור לו. כי חבר נמצא באותה דרגה, באותה רמה, באותו הטבע כמו האדם. ואם האדם לא יכול להציל את עצמו, להעלות את עצמו מהמצב שהוא נמצא, אז הוא יכול לעשות את זה על ידי החבר. החבר שמחובר לאדם הוא יכול להוסיף לו כוחות, אנרגיה, התרוממות, וכך הוא מציל אותו.

לכן, אם אנחנו רוצים להתקדם ולעלות עוד ועוד במדרגות רוחניות, אז אין לנו מה לעשות אלא רק לחפש חברים שיחד, "איש את רעהו יעזורו", יכולים לעזור זה לזה, וכך נעלה לדרגה שבה צריכים להיות. אין מה לחכות לעזרה מאף אחד אחר, משום דבר, חוץ מחברים. העיקר לתמוך בחברים ולחכות שהם יעזרו לאדם כי כך בנויה כל המערכת. כי אם בסופו של דבר אנחנו צריכים להתקרב ולהתחבר יחד, אז אין לנו שום אפשרות אחרת אלא שכל אחד יעזור לחברו. כך כולנו מגיעים לחיבור, וככל שמתחברים, כך אנחנו מתגברים על העלייה ועולים יותר ויותר למעלה לקראת מטרת הבריאה. כלומר כדי להגיע למטרת הבריאה, לגמר התיקון, בסולם, אנחנו יכולים אך ורק במידה שאנחנו מתחברים בינינו עוד ועוד ועוזרים זה לזה.

כאן עלינו להבין עוד דבר. זה שאני עוזר לחבר, אני לא עוזר לחבר, אני עוזר לעצמי. אותו כוח שאני רוצה למסור לחבר כדי שהוא יעלה בדרגות שלו, אני בזה בעצם מעלה את עצמי. כך אנחנו יכולים על ידי "איש את רעהו יעזורו" לעלות יותר ויותר. למטרה הסופית שלנו אנחנו מגיעים במצב שכל אחד מתחבר עם הזולת, כל אחד נכלל בזולת וגם הזולת נכלל בכל אחד, ואנחנו הופכים להיות למערכת שהיא כמו אדם הראשון, רק הכוח של המערכת, הכוח של אותו האדם הראשון, הוא פי תר"ך פעמים ממה שהיה קודם. כי על ידי זה שהבורא ברא את המערכת הזאת ואחר כך שבר אותה, הוא נתן לנו הזדמנות להתחבר מעל האגו שלנו יחד, ועל ידי זה שאנחנו מתגברים על הפירוד בינינו, על האגו שלנו, אנחנו מעלים את עצמנו לפסגת הקיום האנושי פי תר"ך, פי 620 פעם יותר ממה שהיה לנו בתחילת הבריאה. לזה אנחנו צריכים להגיע אתכם.

לכן, ככל שמתחברים זה עם זה, מתערבבים יותר ויותר, משקיעים בכל אחד, מתחילים מעשירייה, ואחר כך בעיגולים יותר ויותר רחבים, ככל שמסוגלים, כך אנחנו יותר ויותר מתקרבים לגמר תיקון, וכך מגיעים אליו.

שאלה: איך להתכלל עם הנשמה של החבר? מהי נקודת הכניסה?

נשמה היא הרצון הפנימי של האדם. אם אנחנו רוצים להגיע לעזרה הדדית, אני לחבר והחבר לי, אז אנחנו מתחברים, מתקרבים, נכללים, ונעשים ממש כמו אחד, כך אנחנו מגיעים לחיבור. מטרת הבריאה היא שבסופו של דבר כולנו נרגיש חיסרון גדול בלהתחבר, כך שכולנו נגיע לאותה מטרה של חיבור פי תר"ך פעמים, פי 620 פעם יותר ממה שהיינו בתחילה. הבורא שבר את הרצון שברא לחלקים כדי לתת לנו אפשרות, הזדמנות להרגיש כמה חסר לנו בחיבור בינינו ושכן נגיע לחיבור.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להגיע לביטחון הדדי בין חברים?

ביטחון זה דבר מאוד חשוב. אנחנו צריכים רק לסמוך על אותם הגדולים, המורים שלנו שעברו את הדרך וסללו לנו מדרגות רוחניות. זה בדומה למטפסי הרים, שמי שהולך ראשון, שני, שלישי, הם החזקים והם שבונים את המדרגות. כך אנחנו צריכים ללכת אחריהם, לקרוא את הכתבים ולבצע את מה שהם אומרים לנו לבצע, וזה יקרה בטוח אם נעשה כמו שהם כותבים. הם לא מסתירים מאתנו שום דבר, רק לא כותבים את הכול כדי לא לבלבל אותנו, כמו עם ילדים קטנים, לכן לאט לאט מדברים יותר פתוח. כך נשיג את כול הבריאה בקיומה השלם, במצב שלם.

שאלה: שמעתי שכשאנחנו מתחברים, אז אנחנו גדלים פי תר"ך פעמים ממערכת אדם הראשון. מה אנחנו מוסיפים למערכת הרוחנית שמאפשר את הגדילה הזאת?

לעומת אדם הראשון אנחנו מוסיפים את כל העוצמה שלו, את כל הקומה שלו, כי סך הכול כשהוא נולד הוא נולד כמבנה קטן מאוד, לא היה לו שום שטח פנימי. על ידי זה שהבורא שבר את הנשמה שלו, את הכוח הפנימי שלו לחלקים רבים והרחיק ביניהם, יוצא שהפער בין חלקי אדם הראשון, כשכל חלק הקטן ביותר שלו הוא אנחנו, כל אחד מאיתנו, אז על ידי זה שהוא שבר והרחיק בין כל החלקים, הוא נתן לנו הזדמנות, שאם נתחבר בחזרה, אז כבר נתחבר עם אותה עוצמת הפירוד שהייתה. לכן כתוב פי תר"ך פעמים, זאת אומרת אז אנחנו גדלים לגודל כמו הבורא אם אנחנו מתחברים יחד ובונים את עצמנו כמערכת אחת. לכן בחיבור בינינו אנחנו מגיעים לרמת הבורא, "עד השם אלוהיך" כמו שכתוב, וזה מה שאנחנו משיגים.

תלמיד: האם המשמעות היא שכשאנחנו מתחברים משהו משתנה גם בעולמות העליונים?

כשאנחנו מתחברים, אז בחיבור שלנו אנחנו מתחילים להשיג מצבים יותר ויותר גבוהים. כי אנחנו מחברים את הרצונות להשפיע של כל אחד שמקבלים אותו מהבורא, ויוצא שהכוח העליון, הבורא, מתלבש בנו, וכך אנחנו מגיעים לדרגת הבורא. רק לא לדרגת הבורא כמו שהוא התגלה בנו קודם אלא פי כמה.

תלמיד: איזו השפעה יש בעולמות העליונים כשאנחנו מתחברים כאן?

כול החלקים של העולמות העליונים מתחילים להיות יותר מלוכדים, מחוברים, ואז אנחנו יכולים להשיג אותם בצורה אחידה ושלמה. מטרת הבריאה היא שנחבר בתוך ההשגה שלנו את כל החלקים האלה, עד כדי כך שלא יהיה שום הבדל בין העולמות העליונים אלא כולם יהפכו להיות כעולם אחד, "עולם הכתר" מה שנקרא.

תלמיד: כשאנחנו מתחברים עכשיו, האם יש לזה השפעה על האנושות?

החיבור שאנחנו משיגים בכל רגע על ידי כל אחד, וככל שאנחנו מתחברים בינינו יותר, אז החיבור שלנו נותן לנו אפשרות להשיג את הכוח העליון, את הבורא, בצורה יותר נכונה, אמיתית, פנימית.

שאלה: באיזה מצב אני צריך להיות כדי שאוכל לראות את השפלות של החבר בצורה נכונה?

ככל שאני משתוקק לחיבור עם החבר, אז יש בדרך עליות וירידות ביחסים בינינו, בקביעת המצבים בינינו. יוצא שככל שהחבר נראה לי יותר שפל, בהתאם לזה אני יכול אחר כך לעלות אותו בעיניי וכך להתחבר עמו יותר. לכן עליות וירידות הם דברים רגילים בדרך שלנו, ועלינו להיות כמה שיותר מחוברים כדי להעלות אותם במהירות.

תלמיד: בדרך כלל אתה רואה את החברים כגדולים ממך, ואם אני רואה אותם כשפלים יותר, אז מה זה אומר על המצב שלי? איך אני יכול לעזור לו לעלות מאותו מצב?

לעזור לחבר לעלות ממצב השפלות למצב הגאות אני יכול אך ורק על ידי זה שאני מתחבר אליו, מחבק אותו, והוא מרגיש שאנחנו יחד, וכך אנחנו מסוגלים ב"איש את רעהו יעזורו".

שאלה: איך לזהות בצורה נכונה את החיסרון של החבר ושזה לא יהיה משהו שאני מדמיין לעצמי כשאני מסתכל עליו?

כשאני נמצא ליד החבר, אז אני מבין יותר עד כמה יכול להיות שהוא זקוק לעזרה, לתמיכה שלי. בהתאם לזה אני צריך לעזור לו, לקרב אותו, לחבק אותו, לתת לו הרגשת תמיכה, וכך אנחנו עוזרים זה לזה. בכמות האנשים שיש לנו היום בבני ברוך בעולם, אם נשקיע בזה תשומת לב, כוח ורצון, אז נוכל להגיע להצלחה מהירה מאוד.

שאלה: הוא כותב במאמר, שאנחנו יכולים לעזור לחבר בזה שמעלים לו את מצב הרוח, את חשיבות המטרה. אבל אנחנו רואים שבפועל שזה לא כל כך פשוט, כשרוצים לעורר חבר זה לא תמיד עובד. האם יש איזשהו מכניזם שמבטיח שאנחנו נוכל לעורר את החבר? מה קובע את ההצלחה, את העלאת מצב הרוח של החבר?

מה שאני יכול להגיד, שעד כמה שאתה משתדל, עד כמה שאתה מתחבר עם עוד חברים כדי להשפיע על אותו חבר. אבל הכול נמצא ברשותך, הכול תלוי בך.

שאלה: יש לנו חבר בנפילה ואנחנו לא יודעים איך לחבר אותו אלינו חזרה. יש לנו צעדים קבועים שאנחנו עושים עם החברים, כמו לכתוב בבוקר "בוקר טוב", אבל הוא לא מגיב. איך להבעיר את האש בלב שלו?

לפעמים אפשר לעזור ולפעמים אי אפשר, אין פה תשובה. אם פתאום האדם מאבד את הרצון להתעלות רוחנית, הוא לא רואה שזאת מטרת החיים שלו, אז מאוד קשה להרים אותו מהמצב הזה. צריך שיהיו חברים חכמים שינהגו איתו בצורה מאוד חכמה פסיכולוגית וגם זה לא תמיד עוזר. אבל אתם צריכים לשתף בינכם באינטרנט את הניסיון ממקרים כאלה. למשל, קרה אצלנו מקרה כזה וזה, מה ניסינו לעשות ומה עזר לנו מכל מה שניסינו. תשתדלו לשתף במקרים כאלה.

שאלה: כתוב שצריך לעזור לחבר, איפה נקודת התפילה בחיבור הזה?

תפילה זה הרצון הפנימי של הלב. אם אני רוצה משהו בלב שלי, בזה אני מעלה את הרצון הזה לבורא, זאת תפילה.

שאלה: במה לעזור?

צריך גם לעזור פיזית, במיוחד שחבר בנפילה. אבל יחד עם זה, צריך להבין שהעזרה העיקרית היא בתפילה, ברצון בלב, שאנחנו מעלים את עצמנו ומתקדמים לבורא.

שאלה: כשאני רוצה לתת לחברה שלי מצב רוח טוב, האם זה חשוב אם היא רוצה או לא רוצה בזה?

זה לא כל כך חשוב. כי אדם לפעמים, ואנחנו יודעים את זה על עצמנו, מאבד רצון לעליה רוחנית ולא חשוב לו מה שקורה איתו, ומה יקרה איתו. הוא מאבד קשר עם מטרת הבריאה, עם הבורא, ולא רוצה כלום - זאת אומרת, נופל לדרגת בהמה. וכדי להעלות אותו ממצב כזה, אנחנו צריכים כוח משותף בעשירייה כדי לחשוב עליו, להתפלל עליו. לבקש מהבורא שירים אותו, יעזור לו, וייתן לו יותר מצב רוח פנימי ואז זה יקרה. תנסו ותראו עד כמה שזה אפשרי לעשות, זה בכוחות שלנו.

תלמיד: לפעמים אם יש כעס לחבר ורוצים להתקרב יותר, זה גורם יותר כעס.

זה לא טוב. מצב שהחבר נופל, מאבד כוח חיות, זאת אומרת אין לו כל כך קשר עם הבורא. ואם אנחנו בנוסף לזה עוזבים אותו, זה באמת פגיעה מאוד קשה שלנו בחבר, וגם שלנו בבורא. כי הוא ברא את כל החברה שלנו וכל המערכת הזאת, כדי ש"איש את רעהו יעזורו" ואנחנו מזלזלים בזה ולא משתמשים במערכת בצורה נכונה.

לכן לעזוב את החבר כשהוא נופל, והוא כאילו נמצא בלי הכרה רוחנית, בלי כוח רוחני, ומתקיים כמו כל בני האדם כבהמה, זה כמו שכתוב, "כולם כבהמות נדמו". אנחנו צריכים להשתדל בכל זאת להחזיק זה את זה כדי לפנות לבורא, שהוא יעזור לנו להרים את החבר.

שאלה: להתקרב לחברים יש לזה טעם מתוק, ויש בזה הרבה שמחה כשמתחברים אליהם. אבל בעשירייה שלי קשה לנו להישאר מחוברים, ברגע שנגמרת הפגישה בינינו אנחנו לא ממשיכים להיות בקשר אחד עם השני. איך להתגבר על המצב הזה הקצת קריר בעשירייה, איך לעזור לחברים?

הרב"ש ועוד כמה מקובלים שהכרתי נהגו לעשות ישיבת חברים, שולחן טיש. זאת אומרת, לאכול יחד, לשתות יחד, לשיר יחד, אמנם לא היה לכל אחד כל כך רצון לעשות זאת, אבל נגיד יש לנו חוק, שפעם בשבוע אנחנו באים ועושים כיבוד לעשירייה וכל העשירייה חייבת לבוא.

אצלנו זה היה יום חמישי. ואז אם אני רוצה או לא רוצה, אני חייב לבוא ביום חמישי בשעה שבע בערב, ושעתיים עד תשע בערב להיות עם החברים. אנחנו אז שותים משהו לחיים, אוכלים משהו ושרים, קוראים איזה מאמר, וזה איכשהו החזיק אותנו.

לכן, הייתי אומר שזה חובה שיקרה. אני יודע שיש קבוצות שעושות את זה אפילו יותר מפעם בשבוע - כדאי לעשות את זה גם גברים וגם נשים. אם אתם לא מסוגלים לעשות את זה כולם בצורה פיזית, כי אתם לא חיים באותו עיר או באותו אזור, אז תשתדלו חלק פה וחלק שם. ואתם מתקשרים בזמן הסעודה אלו לאלו ובכל זאת יש קשר, ופעם בחודש אתם בכל זאת מתאספים.

תלמיד: כבר שנה לא הצלחנו לאסוף את כל העשירייה כולה. עד כמה אנחנו צריכים לקבוע לחברים, או לחייב אותם לבוא לפגישה?

צריכים להשתדל בכל האמצעים. לפי המלצת המקובלים זה החוק, שאסור לחבר לזלזל ולסרב.

שאלה: אנחנו מרגישים בכנס שיש רצון גדול בלב, אבל לא יכולים בדיוק להסביר לעצמנו מה בדיוק קורה. יש כאילו שאלה בתוכי וזה לא יוצא, אני לא מסוגל לשאול. מה בדיוק הרצון שקיים בתוכי?

יש אנשים יותר מאופקים, יש אנשים יותר פתוחים, גם גברים גם נשים, כאלו וכאלו. אבל אנחנו צריכים לתת דוגמא אחד לכולם בקבוצה ואז לאט לאט אנחנו נתרגל שכך צריכים להתנהג. אפילו שאני לא רוצה ולא מבין ולא כל כך יכול, אבל אני עושה את זה מפני שאני רואה דוגמאות אצל החברים. לכן, עד כמה שכל אחד יכול לצאת מעצמו ולהציג את עצמו לכולם הוא חייב את זה לעשות בכל כוחו.

תלמיד: תודה שאתם דוגמאות מאוד טובות בשבילנו.

כן.

שאלה: כתוב במאמר "דאגה בלב איש יסיחנה לאחרים". מה זאת הדאגה בלב של אדם?

כל אחד מאיתנו צריך לדאוג שהרצונות בלב שלנו יהיו מכוונים לא לעצמנו, אלא לסובבים. יש לנו קבוצה גדולה, אנחנו צריכים לפנות, להסתובב עם הפנים אחד לשני ולתמוך אחד בשני, ואז למרות שאחד קצת נופל השני קצת עולה. הבורא כך פועל בצורה שמתחלפת בינינו. לכן צריך להתרגל תמיד לחשוב על העלייה הכללית, זאת העבודה הגדולה שלנו.

שאלה: זה בדיוק המצב עכשיו בקבוצה. דאגה בלב זו דאגה לקבוצה, כשאני מנסה לכלול את העשירייה בתוך הקבוצה? כי בינתיים אלה שני דברים אחרים. האם זה הכיוון הנכון, להסתובב עם הפנים אחד כלפי השני?

הרבה מאוד תלוי בהרגל, הרגל זה מצב מיוחד של התכונות הפנימיות שלנו שאנחנו מקבלם כנתון מהטבע. לכן אנחנו צריכים להשתדל להתנהג כך, כאילו הרצונות שלנו מכוונים זה לזה. אפילו אם זה לא כך, אנחנו רוצים בכוח לעשות את זה, ואז ממצב של בכוח זה יגיע למצב של בפועל.

תלמיד: איך לא לאבד זמן פיזי? הבורא נותן מצב, אנחנו מאבדים זמן, הוא נותן הכבדה, אין כוחות לבקש, אבל כשמגיע הכוח כאילו פספסנו. מה לעשות כדי לא לפספס את הרגע ולתפוס את הבורא כמו שאמרת?

הייתי אומר, להיות כל הזמן בקשר בין החברים לבורא, וכל שאר החיים שלנו צריכים להיות כתוספת. אני רואה שהכול פתוח לפנינו, רק צריך להחזיק יותר קרוב זה בזה, ובכלי העולמי הכללי זה כוח אדיר, אנחנו לא משתמשים בו כמו שצריך. כשנצליח, הכול יסתדר.

שאלה: האם להעלות את מצב רוחו של החבר משמע לחזק את הרצון שלו?

כן, אנחנו צריכים לחזק את הרצון שלו למטרת הבריאה ולתיקונים. לקחת אותו ביד, לחבק אותו ולעשות יחד איתו כמה צעדים קדימה, עד שרואים שהוא יכול ללכת לבד, ואז לחפש עוד חברים אחרים.

תלמיד: האם זהו מדד בתהליך הזה?

כן.

שאלה: האם החברים שמשקיעים את ההתפעלות שלהם, שמכוונים אותה לכל הפעולות שלנו בהפצה, בקבוצה, זה כמו ברית שנותנת ביטחון בערבות? האם זה כמו ביטוח שאנחנו עושים כדי שהקבוצה תתמוך כשיהיו מצבים קשים?

ודאי, אם אנחנו תומכים היום זה בזה, אז מחר נקבל את אותה העזרה מאחרים.

שאלה: זה באמת כוח אדיר, יש הרגשה שלא יודעים להשתמש בו, הכוח הזה מרוכז גם עכשיו. איך להשתמש בו נכון?

רק להיות קשורים בהדדיות זה עם זה וכך להתקשר עוד ועוד.

תלמיד: האם זה צריך לצאת כלפי חוץ או להיות מרוכז פה?

זה צריך להיות בתוך בני ברוך העולמי.

שאלה: מה זה לראות מהחברים את גדלות הבורא?

ככל שהחברים משתוקקים למטרת הבריאה, כך הם מעריכים וממליכים את הבורא. לכן כשאני מסתכל עליהם וככל שאני מעריך אותם, מכבד אותם, במידה הזאת אני מתקרב דרכם לבורא וכך אנחנו משתדלים להתגבר על הכול.

תלמיד: עם איזה פעולות אני יכול לגרום לחבר להרגיש את גדלות הבורא דרכי? איך לתת הרגשה כזאת?

רק אם אתה מחובר עם החברים, אז אתה יכול לקבל מהם את הרגשת הגדלות.

שאלה: כשאני בירידה וחבר רוצה לעזור לי, מה אני צריך לזכור כדי לעזור לו ולקבל את העזרה שלו?

להשתדל להיות יותר קרובים ופתוחים זה אל זה, "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: איך להבין שאנחנו באמת משקיעים בזולת ככל שאנחנו יכולים? ואיך להגדיל את הרגישות כלפי האחר כדי להבין מה בדיוק הוא צריך באותו רגע?

זה תלוי ביחס שלך אליו, את צריכה לשים את עצמך במקומו, לעשות כך שתרגישי אותו, וכך תגיעי למצב שתרגישי את מה שהוא מרגיש.

שאלה: אמרת שצריך להרגיש את החבר, כלומר להתלבש בחיסרון שלו. האם הפעולה הזאת של להתלבש בחיסרון שלו היא לבטל את האגו ולפתוח את הלב?

איך עוד אני יכול להבין מה קורה עם החבר? אני חייב לעשות כך.

תלמידה: האם למלא את החיסרון זה להעלות את מצב הרוח, כלומר מילוי החיסרון זו פעולה פנימית?

כן.

תלמידה: כשהחבר במצב רוח מרומם הוא מתחיל להרגיש שאין עוד מלבדו ושהבורא הוא טוב ומיטיב. האם לכך צריך להביא את החבר?

כן.

שאלה: יש לי בפנים הודיה ענקית לבורא על האפשרות להיות כאן, ובו בזמן בושה בוערת על כך שלחברות שלי מהעשירייה לא הייתה את האפשרות להיות כאן ולהרגיש את כל מה שאני מרגישה. איך להביא את האור הזה בצורה נכונה לתוך העשירייה? איך לעשות שכל אחת מהחברות שלי בעשירייה תרגיש את מה שאני מרגישה כלפיהן?

תשתדלי להיכנס ללב שלהן והן ירגישו זאת.

שאלה: אמרת שכאשר אנחנו עוזרים לחבר או לחברה בזה אנחנו עוזרים לעצמנו, ואז אנחנו תמיד נשארים במערכת של הרצון לקבל. איך עזרה לאחר יכולה להפוך להיות להשפעה טהורה בלי שאני אעשה זאת כדי לעזור לעצמי?

לאט לאט זה נעשה כך. בהתחלה ודאי שיש לנו שם לפחות חלק בזה שאנחנו חושבים שזה יעזור לנו, שזה יקרה לנו, וכמה אנחנו מרוויחים מזה. אבל אחר כך אנחנו מגלים שאנחנו מוכנים לעשות כך שזה יהיה ממש עבור החבר. זה נעשה על ידי המאור מהבורא שמשפיע ופועל עלינו כך שאנחנו עולים עוד ועד למעלה מהרצון לקבל שלנו. כך זה יקרה ורק להמשיך.

שאלה: למה החברה צריכה לפתוח את הלב? איך לשכנע אותה לפתוח את הלב?

רק על ידי הדוגמה שלך. עליך רק לתת דוגמה לחברות במה שאת עושה.

שאלה: אתמול אמרת שאנחנו צריכים לתפוס את הבורא, אבל כשתופסים דג אנחנו צריכים שיהיה לנו מזון לדגים, או שכולנו צריכים ללכת לים כדי לתפוס דגים. מה הפיתיון שבעזרתו נוכל לתפוס את הבורא?

צריך לתפוס ברצון את הבורא על ידי התפילה, הבקשה אליו. תפנו אליו כל הזמן, ככל האפשר.

שאלה: קודם כל אני רוצה להודות לבורא ולרב"ש, על פתיחת הלבבות שלנו דרך המאמרים שלו. המאמר שקראנו היום, הלב מרגיש כתיאור של המערכת הכללית, של כל חלק במערכת השלמה הזאת, הרגשת הזולת. חיים שכל הזמן זורמים בתוך המערכת הזאת, הרגשת כוחות הקבלה וההשפעה דרך הזולת.

תלמידה: בשביל מה הבורא פותח את לב האדם לרגשות האלה. איזה יחס הבורא מצפה לנו כלפי הרגשות האלה?

הבורא מחכה שנרצה שהוא יפתח את הלבבות שלנו, שיחבר אותם, שנרגיש בלב אחד כללי מחובר, את כל הכוח ואת כל הסודות של הבריאה.

תלמידה: בשביל מה?

כדי שנבין איפה אנחנו קיימים, בשביל מה אנחנו חיים, ומה מטרת הקיום וההתפתחות שלנו.

תלמידה: כדי שנרגיש כחלק מהמערכת, חלק הכרחי במערכת?

כן.

שאלה: לגבי המערכת של אדם הראשון, האם כל חלק שנשבר הוא עוזר לשני?

כן.

שאלה: נאמר איש לא מוציא את עצמו מבית האסורים אלא חברו יכול להעלות אותו מצב רוח של חיים. איך בדיוק חבר יכול לעזור לשני ומה זה מצב רוח של חיים?

אם אדם אחד ממלא את השני בתקווה, כוח, מטרה, אז כך הוא מוציא אותו מהכלא. וכך הם יוצאים משם ביחד.

שאלה: הריקנות בלב זה מהעדר קשר, חיבור ואיך צריכה להיות האהבה כדי שזה יהיה רק לב אחד?

אנחנו צריכים כל הזמן ללמוד יחד ולהתחבר יחד, וכל אחד יעביר את ההתפעלות שלו לשני, ואז לאט לאט הלבבות שלנו מתחברות יחד ללב אחד.

שאלה: הגענו לכאן עם מכשולים רבים, עם הפרעות רבות, פספסנו את הטיסות וקנינו שוב כרטיסים. לא התראינו כבר שנתיים והינה נפגשנו כאן. המפגש בינינו היום הוא מאוד סימבולי, אני מקייב מאוקראינה ואחותי ממוסקבה מרוסיה, והודות לכנס של פתחון הלב אנחנו פותחות את הלב בין שתי המדינות. אני מוסרת ד"ש חם למוסקבה, לקייב, לכל מי שהתאסף. איך תמיד להחזיק את מצב הרוח בכל מצב ברמה כזאת גבוהה כדי שתמיד יהיה בנו רצון לאהבה, לפתיחת הלבבות, לא משנה באיזה מצב?

אני חושב שמובילים אתכם נכון ואתן נוהגות נכון ובסוף תבינו מה עושים איתכם.

שאלה: הגענו ממדינות שונות אבל לא כל החברות הצליחו להגיע, איך לבקש את עזרת החברות בצורה נכונה כשאין כוחות?

ליפול על ידי החברות.

תלמידה: העשירייה שלנו וירטואלית.

אז כך וירטואלית, ומה חשבת פיזית ליפול להן על הידיים?

שאלה: איך לעזור לחבר כדי לא לבלבל את החלק הגשמי, אם הגשמיות של החבר הוא הרוחניות שלי? מה העצה שלך בעניין?

להתחבר לחבר כמה שיותר ועל ידי החוק הזה לקנות גם רוחניות שלו ואז יהיה לי כלי גדול להתקשר עם הבורא, ואז אני מתקשר עם הבורא עבור שניים, אני וחבר.

שאלה: כשאנחנו מתחברים מהלב האם זה אומר שאנחנו מתגברים על לב האבן שהצלחנו לשבור את חלקיו והוא יכול לזרום הלבבות של החברים בשוויון? ואז אנחנו יכולים לבקש, להתפלל, שיהיה לנו רגישות יותר גדולה? וכשאנחנו עושים את הפעולה הזאת בתוך העשירייה האם זה עוזר לרומם את כל קבוצת בני ברוך או רק את העשירייה שאנחנו נמצאים בה?

לא, זה פועל על כולם, וגם לא על כל בני ברוך אלא בכלל על העולם, על העולם. אנחנו בזה מכניסים כוח טוב לכל מערכות הטבע.

שאלה: איך להתגבר על מצבים שליליים או השפעות שליליות ממכרים וקרובים שמשפיעים על הלימוד שלנו?

רק לפתוח את הלב, כל היתר עושה הבורא, וגם לפתוח את הלב אפשר לקרוא לבורא שיעזור, שיפתח את הלב.

שאלה: האם יש הבחנה בין לאבד את הרצון לבורא וירידה. האם יש הבדל בין ביניהם?

ודאי שיש הבדל אבל זה תלוי באדם כמה שאדם מרגיש את זה, עוד מעט הוא ירגיש.

שאלה: אני לא מצליח להבחין אם חבר איבד את הרצון לבורא ואז הוא לא משקיע יותר בדרך, או חבר שהוא נמצא בירידה פשוטה והוא זקוק לכוחות ממני. איך אני יכול לתת כוחות אם אני לא מבין מה קורה בתוך החבר?

אתה חייב לעזור לו לעלות, בכל זאת כמה שיותר לתת לו התגברות, התעוררות לעליה. אל תדרוש שאתה עכשיו תבין יותר ועד עומק נשמתו וכוונות הבורא כלפיו, זה לא עניינך, אתה כאדם רגיל צריך לעזור לו להתעלות.

שאלה: התאספנו לפני הקורונה כל מיני קבוצות שונות מקזחסטן והאזור, ובזמן אותן ההגבלות הרבה התרגלו רק לעשירייה שלהם ועכשיו מתעלמים מפגישות ששייכות לקבוצה הכללית, כמו שיעורים משותפים, סעודות שבת, התאספויות כלליות. איך לתת את החשיבות למפגשים האלה שהם פיזיים דווקא?

אתם לא מרגישים את זה בעצמכם?

תלמיד: כנראה התחלנו עכשיו.

אז אתם צריכים לעשות שיעור, התאספות בנושא עד כמה הפגישות פיזיות מקדמות אותנו בהשוואה לפגישות וירטואליות, תנסו לעשות את זה ותגיעו למסקנה הנכונה. בטוח שבעתיד מתישהו נפגש בינינו יותר דווקא דרך אמצעי תקשורת כלשהם, כשכמות גדולה יותר של עשיריות והקשר יהיה טוב יותר, אז יהיו שיטות אחרות לגמרי חדשות של חיבור, נראה את כולם על מסך אחד אבל זה עוד רחוק. בינתיים אנחנו צריכים להפיץ, לפרסם את הרשת שלנו בעולם.

שאלה: פתיחת הלב מגיע דרך המאמצים הפרטים שלי או שהבורא עושה את זה? האם לכל אחד זו תקופה קבועה או שצריך לבקש מהחברות שיתפללו עליי?

את צריכה בעצמך מאוד להשתדל, מאוד להתאמץ כדי שהתפילה שלך תצליח. צריך לבקש מהחברות שיבקשו יחד איתך מהבורא שתהיה תפילה משותפת ואז זה יצליח.

שאלה: האם המאמצים שלי הם מספיקים כדי להביא את החברה שלי לרוחניות, כלומר האם מספיק לקבל מהחברות רק השתוקקות ואני צריכה לפתוח את הלב שלי ולהכניס אותם בפנים?

כן.

תלמידה: כלומר בי תלויה ההצלחה של כל העשירייה?

בכל אחד מהעשירייה תלויה ההצלחה של כל העשירייה.

שאלה: מתוך מצב החיבור והעלייה של אתמול הגיע מצב של הכבדה. איך לעלות מחדש מתוך המצב הזה להבעיר את הלבבות ולעלות עוד יותר כולנו?

צריך להבין ולהגיד זה לזה שמצב הירידה זאת לא ירידה אלא רכישת רצונות חדשים שלא היו גלויים לפני זה, ולכן צריכים לשמוח ממצב של ירידה כי זה מראה על עליה שתהיה בעתיד, להתחבר ביחד.

שאלה: איך להבין שהחברה נמצאת בבית האסורים, שהיא בירידה והיא לא יוצרת קשר היא לא מבקשת עזרה וזה כבר נמשך הרבה זמן?

אז את צריכה בלי קשר למצב שלה, לא משנה מהו, פשוט לחשוב עליה, להתפלל עבורה, לבקש מהבורא בשבילה ולמשוך אותה, להוציא אותה מהמצב הזה.

תלמידה: אנחנו עושות את זה, אנחנו מבקשות על חברות כאלה אבל הן רק מתרבות?

אז אתן לא מספיקות להחזיק אותם למעלה, מעל פני המים. האנרגיה שיש בקבוצה שלכן היא לא מספיקה אפילו להישאר במצב הנוכחי, שלא לדבר כבר על לעלות.

תלמידה: מה עלינו לעשות?

אתן צריכות לפתח ביניכן הרגשה שאתן נמצאות במצב מיוחד. אתן צריכות לתמוך אחת בשנייה כל הזמן. אתן צריכות לחשוב על כל מיני פעולות חדשות שביניכן, הזדמנויות נוספות, מה שאפשר לעשות. צריך שיהיה לכן מעניין להיות יחד, שיהיה לכן כיף, אתם צריכות להרגיש שאתן מתאספות, אתן בזה עולות למדרגה הבאה ושהבורא יחד אתכן.

תלמידה: אז מה לעשות אם לכל החברות יש חסרונות שונים, צרכים שונים, וכשכולם מתאספות יחד לא כולן מרגישות את השמחה הזו בחיבור כי מישהי רוצה לקרוא תהילים, מישהי רוצה כל הזמן להתפלל, מישהי רוצה לקרוא מאמרי רב"ש, ומישהי רוצה להגיע לשיעורים ולשאול אותך שאלות, ומאוד קשה ככה להתחבר וכולנו יחד להיות במצב אחד?

אתן צריכות להתחבר ביניכן כדי לאסוף כאלה שאלות ביניכם שתוכלו לשאול אותי ועד אז תדונו בהן ביניכם שכולם יבינו שזה חשוב, כך שבאמת תמצאו כאלה שאלות שחשובות עבור כולם, אז תהיה הזדמנות לשאול ואני אענה.

שאלה: אני רוצה קודם כל להודות לכולם, לכל החברים והחברות ולך הרב על אתמול ותודה לבורא על הרגע שהוא נתן לכולנו לחיבור ולשמחה.

את כבר יודעת עכשיו מה זה נקרא שבירת הצלחת, הטקס? כן, יופי.

תלמידה: כן, עכשיו אני יודעת.

כמו שאנחנו כלי שבור, כך אנחנו גם מסמלים את החתונה, אוספים חלקים לכלי השבור בונים ובונים חלק מהכלי השלם העולמי.

שאלה: יש לנו חברה שהיא בירידה, ומביעה איזה כעס כי לא יכלה להשתתף בכנס בגלל כל מיני התחייבויות בעבודה, והיא כבר לא עונה להודעות, אנחנו רוצים להתפלל עבורה. מה לבקש בדיוק מהבורא ואיך להישאר בצורה תמידית בבקשה הזאת עבור החברה בנוסף לתפילה הכללית של העשירייה?

קודם כל זה שהיא לא הייתה כאן אם היא מחוברת איתנו ולא מזלזלת בקשר איתנו, אז הנשמה שלה תקבל ממש אותה עזרה כפי שהיא הייתה כאן, אנחנו כולנו מוסרים לה אותה אנרגיה, אותו כוח העליון שאנחנו מקבלים כאן בינינו. אז אין לה כל כך מה להצטער ומה שקרה קרה. בפעם הבאה אנחנו נעשה את כל המאמצים שהיא תבוא.

מה זה בפעם הבאה, אפילו בחודש ינואר, כשיהיה לנו כנס בטורקיה. אז בעוד ארבעה חודשים היא יכולה להיפגש עם כולנו בטורקיה. ואנחנו שם ניפגש אותה ונעביר לה את כל הרגש שלנו והלב החם.

תלמידה: ואחרי טורקיה אנחנו ניסע לצרפת?

יכול להיות אני לא יודע, אני לא מבטיח ואני לא מחליט. היו לנו כמה כנסים בצרפת ולי בעצמי נשארה התרשמות מאוד טובה מצרפת. נראה יכול להיות, את זה אתם צריכים לסכם עם מי שאחראי על כך. אני לא יודע, תכתבו לאחראים ותסתדרו איתם.

תלמידה: כל הכלי הצרפתי מוכן לקבל אתכם, וגם כל הכלי העולמי. והיינו מאוד שמחים לעשות כזה דבר.

לחיים.

שאלה: אנחנו לומדים שהחברים הם חלק מנשמת אדם הראשון. אמרת שאם נבקש חזק בכנס עצמו, נוכל לחבר את כל הנשמות האלה לרצון אחד של אדם הראשון. עברו שלושה שיעורים נשאר כמעט חצי יום, מה אפשר להוסיף כדי שבכל זאת נשיג את התוצאה הזאת?

זה בלב שלנו. אם אתם מרגישים שאתם הרבה יותר קרובים למי שנמצא כאן ובעולם ובכלל כל החברים שלנו, אם אתם מרגישים שיש לכם יותר חום בפנים זה לזה, אז התקדמתם. עד כמה שאתם יכולים להוציא מזה יותר כוחות רוחניים, זה תלוי במאמץ של כל אחד, מאמצים הפרקטיים האינדיבידואלים של כל אחד. אבל האמת שיש לכם היום הרבה יותר כוחות כדי לדלות, להוציא כוחות רוחניים ולהשתמש בהם בשביל החיבור שלנו.

תנסו לחשוב על זה, איך כולנו יחד יכולים להוציא את האנרגיה הזאת, את הטוב הזה. ולספוג אותו עד כדי כך שכל הכוחות שלנו, כל השאיפות שלנו, הכול יתחבר יחד, יסתובב, יפנה לכיוון הבורא ונאלץ אותו לפנות עם הפנים אלינו. ואז נרגיש איך כולנו יחד נכללים בו. את כל זה אנחנו צריכים לעשות ברצונות שלנו, זה אפשרי.

שאלה: נגענו באנרגיה מאוד חזקה והרבה מחסומים נפלו. איך נגיע למצב שאני רואה את החבר, את העשירייה, כמו הפנימיות שלי?

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, בצורה כזאת נרכיב את הכלי שלנו מהחלקים השבורים שבכל אחד ואחד מאיתנו, לכלי אחד שלם ואז יהיה גמר התיקון. זה מה שאנחנו צריכים, לכן ככל האפשר להדביק את הלבבות זה לזה, וכך להמשיך.

שאלה: איך להביא מצב רוח מרומם לחברים כשאנחנו נמצאים במצב של ירידה? עכשיו הכנס עומד להיגמר, האם אנחנו יכולים לנצל את המצבים האלה מהכנס לטובת העשירייה?

אתם צריכים כל הזמן לדאוג ולבדוק איך אתם מחוברים בכלי אחד, ברצון אחד, במטרה אחת, בעשירייה אחת את כולכם בכל העולם, וזה בעצם הדבר החשוב ביותר וזה תלוי בכם בלבד, זה לא תלוי בכמה אחד יודע יותר והאחר יודע פחות, אנחנו לא מלומדים. אנחנו רוצים לפתוח את הלב, לטפל בלב שלנו, שהוא יפתח והבורא יוכל להתגלות בליבו של כל אחד, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

נהיה בקשר אחרי הכנס כל הזמן, לפחות פעמיים שלוש בשבוע, יש לנו שיעורים, יש לנו ישיבות חברים וכן הלאה וכך נתקדם. אני מקווה שאנחנו נמצאים קרוב למטרה. שזה עוד יפתח.

שאלה: נניח שהבורא שוב נותן לי את גילוי האגו, ואני בבכי מבקש לתקן את זה והמצב שלי באמת משתנה, איך העבודה הרוחנית הפרטית הזאת משפיעה על כל העשירייה?

ברור שמשפיעה, הרי אתה חלק מאותה קבוצה. לכן כשאתה מבקש והקבוצה מבקשת, אתם משפיעים זה על זה, והבורא פועל ביניכם. הכי חשוב לא לעזוב את ההשתתפות ההדדית.

שאלה: האם כשאנחנו רוצים לעזור לחבר, זה מאמץ שלי ושלו, שהוא רוצה לעזור לי בתפילה?

כן, בוודאי, הכול מאמצים הדדיים שלכם.

שאלה: זה הכנס הראשון שלי, משהו מעניין קרה הבוקר, איבדתי את המגבת שלי, ומיד התעוררו בי הרבה מחשבות באגו מה לעשות, עם מי אני נמצא ואיזו בעיה גדולה זאת. אחרי זמן מה הצלחתי לחשוב ולהעריך כמה אני מקבל בכנס הזה, מאכילים אותי, מארחים אותי, כמה הזדמנויות נתנו לי, אבל השכל שלי נעול רק על הדבר הלא נעים הזה. וכשהצלחתי לעבור למצב הודיה, פתאום הרגשתי התרחבות וחיבור עם אחרים.

הדבר הכי נכון זה אם אתה עוזב, זורק את כל המחשבות שלך, בעד ונגד התקרבות, חיבור, התרחקות. אלא אני פשוט אבקש מהבורא שיראה לי, יסביר לי מה המצב שלי כלפי הקבוצה, ביחס שלי אליה. כי זה מה שמגדיר את המצב שלי כלפי הבריאה כולה, זה מה שהבורא חייב לעשות בשבילי.

תלמיד: כשהייתי בהודיה, הרגשתי שאני מחובר עם הקבוצה, אבל אז הגיעה לי הרגשה שאני מקבל ואני בכלל לא משפיע, אז שוב נפלתי ממצב ההודיה.

הכול יסתדר, יתאזן, דברים יתחברו זה עם זה, ובסוף זה יביא אותך למצב אחד. אבל זה ייקח עוד הרבה זמן.

שאלה: אני מרגיש המון הודיות ואני גם מתרגש קצת. האם ההרגשה האגואיסטית הזאת נורמלית? יש הרגשה אגואיסטית ואני לא יכול להרגיש שאני אי פעם אגיע למצב שאני באמת מודה למשהו.

הכול יסתדר אם תלך יחד עם כולם ותראה כמה תתקדם יחד עם כל הקבוצה שלנו. זה ייתן לך תשובה על הכול. כי אנחנו, כל אחד דואג עכשיו לעצמו ושואל על עצמו, אבל אף אחד לא נמצא בשביל עצמו, לא נמצא בודד. אנחנו תמיד קשורים זה לזה ולכן אנחנו קובעים את המקום של כל אחד, וכך כל אחד. ולא חשוב שם, כאן, מי יושב ואיפה נמצא החבר שלי, באיזה מקום בטורקיה או באירופה, זה לא חשוב, העיקר שאנחנו בצורה כזאת הדדית משפיעים זה על זה. לכן נמשיך ונלמד איך אנחנו יחד יכולים להשפיע כל אחד על האחרים ויחד כולם לבורא וכך נתקדם.

שאלה: האירוע הבא שלנו הוא בסדנה בה נרצה לברר את הדברים ששמענו מהרב, להעמיק בהם יותר, לשמוע את לב החברים, לבנות את הבית הרוחני שלנו ממש בינינו. מה החשיבות של סדנה, לימוד בין חברים? מה אדם יכול לשמוע מהחבר שלו שהוא לא שמע עכשיו מהרב?

הוא צריך דרך המילים של החבר, להרגיש את הלב שלו ואיך מתחברים מלב ללב ולכן בחיבור הלבבות, שם בעצם הכלי הרוחני העליון שלנו. סדנה היא דבר חשוב מאוד, פנימי מאוד, מיוחד מאוד שלא קיים, חוץ מאשר אצל מקובלים. אז בואו נעשה את זה.

שאלה: אנחנו בכנס שהנושא שלו "פותחים את הלב" ואפשר לראות מאמצים אדירים של כולם לפתוח את הלב. איך עוזרים לחבר לפתוח את הלב? קראנו עכשיו את המאמר "איש את רעהו יעזורו"?

אף אחד לא יכול לפתוח את ליבו בעצמו אלא דווקא חבר שמתחבר לליבו, אז שניהם פותחים את הלב של כל אחד וזה מה שאנחנו צריכים לצפות מהחיבור בינינו.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להשתמש בזמן שיהיה לנו בינינו בסדנה הזאת כדי בפועל לפתוח את הלב זה לזה?

אני רוצה לעזור לחבר ופותח את הלב שלי, כדי שהוא יעזור לי וכך "איש את רעהו יעזורו" כמו שכתוב אנחנו נצא מהגלות לחירות.

(סוף השיעור)