שיעור הקבלה היומי12 פבר׳ 2017(בוקר)
שיעור בוקר 12.2.2017- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "זוהר לעם", כרך י"ב, קטעים נבחרים, עמ' 24, פרק: "אדה"ר", כותרת: "ספר תולדות אדם"
האם מובן באיזו כוונה אנחנו קוראים את הזוהר, לא? קבוצה תורנית, תסבירו לנו.
תלמיד: מנסים להחזיק ב"אין עוד מלבדו".
עוד, תוסיפו.
תלמיד: מנסים לא לעבוד עם השכל, לעבוד עם הרגש.
תלמיד: הכול תלוי רק בי, בכוונה שלי והכוונה שלי מופנית רק לעבר החברים שלי.
תלמיד: איך לשמור על המבנה השלם של הקבוצה. לזכור שזה רק בזכות הבורא.
תלמיד: בכוונה למרכז הקבוצה לחיסרון הגדול.
תלמיד: אני אחראי להשגת המטרה, ורק אני.
תלמיד: שנרגיש בינינו מה שאנחנו קוראים בספר הזוהר.
תלמיד: שנרגיש בסופו של דבר שהכול עושה הבורא, רק מצידנו אנחנו צריכים לתת מקסימים השתדלויות להתחבר.
תלמיד: שהבורא יחבר את החברים.
רואים אנחנו מכאן שכל אחד אמר נכון וממש מדויק, ובכל זאת בלי שכולם יתחברו בכל הרצונות האלו, הכוונות האלו, אין שלמות. יפה. ואם היינו עושים ככה מכולם, גם כל אחד היה מוסיף בכל זאת משהו אחר, ואם לא במילים אז בכל זאת מבפנים, זה היה מנקודת ליבו שונה, ודאי. לכן זה הכוח, הקבוצה.
ספר תולדות אדם
.331" כתוב, זה ספר תולדות אדם. והאם היה לו ספר? אלא שהקב"ה הראה לאדה"ר דור דור ודורשיו. ואיך הראה לו כל הצורות? לא הראה לו ברוח הקודש, שהן עתידות לבוא בעולם, כמו המסתכל בחכמה, לדעת מה שעתיד לבוא בעולם, אלא ראה אותן כולן בעין, ובאותה הצורה שהן עתידות לעמוד בה בעולם. משום שמיום שנברא העולם, כל הנפשות העתידות לקום בבני אדם, כולם עומדים לפני הקב"ה, באותה הצורה ממש, שעתידים להיות בעולם.
.332 כעין זה, כל אלו הצדיקים, אחר שנפטרים מעוה"ז, כל הנפשות שלהם עולות. והקב"ה מזמין לכל אחד שם, צורה אחרת להתלבש בה, כעין שהיו מלובשות בעוה"ז. משום זה, כל הנשמות נמצאות לפניו. וראה אותן אדה"ר בעין.
.333 והאם אחר שראה אותן, לא נשארו בקיום, אלא שהתבטלו? כל דברי הקב"ה הם בקיום, ועומדים לפניו עד שהגיע זמנם לרדת לעולם. כמ"ש, כי את אשר יֶשְׁנו פה עימנו עומד היום, ואת אשר איננו פה עימנו היום. שכל בני אדם העתידים להיות בעולם, היו כולם נמצאים שם.
("כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו", לך לך)
כשנברא האדם הכול נראה בעולם
.1 כתוב, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. כאשר ברא הקב"ה את העולם, נתן בארץ כל הכוח הראוי לה, אבל לא הוציאה פירות בעולם עד שנברא האדם. כיוון שנברא האדם הכול נראה בעולם, שהארץ גילתה פירותיה וכוחותיה שנפקדו בה. ואז, הניצנים נראו בארץ.
.2 כעין זה, לא נתנו השמיים כוחות לארץ עד שבא אדם. כמ"ש, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ. ונסתרו בה כל אלו התולדות ולא נגלו, והשמיים נעצרו ולא המטירו על הארץ. משום שאדם אין לעבוד את האדמה, שלא נמצא ועוד לא נברא, והכול נעכב מלהתגלות בסיבתו. כיוון שנראה אדם, מיד הניצנים נראו בארץ וכל הכוחות שנסתרו התגלו וניתנו בה.
.3 עת הזמיר הגיע, שנתקן תיקון של שירות ותשבחות לזמר לפני הקב"ה, מה שלא היה מטרם שנברא האדם. וקול התור נשמע בארצנו, זהו הדיבור של הקב"ה שלא היה נמצא בעולם מטרם שנברא האדם, כיוון שנמצא האדם נמצא הכול."
("ויֵירא אליו ה'", ויירא)
יופיו של אדם הראשון
.40 צורתו של אדה"ר ויופיו, הייתה כזוהר הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב.
("גולמי ראו עיניךָ", חיי שרה)
לשמור מצוותיו ולעשות רצונו
.39 אין אדם עושה עבירות, אלא מי שהוא גולם ולא אדם. אותו אדם שאינו מסתכל בצרכיה של הנשמה הקדושה, אלא כל מעשיו כבהמה, שאינה מתחשבת ואינה יודעת. והאם נקרא דוד גולם, שאינו מסתכל בנשמה, שהוא אמר אותו הכתוב?
אדה"ר אמר אותו הפסוק, גולמי ראו עיניך. כי גולם פירושו חומר, מטרם שנשלם צורתו. ואמר, קודם שזרקת בי נשמה, שהייתי גולם, ראו עיניך לעשות בצורתי אנשים שיהיו דומים לי. ועל ספרך כולם ייכתבו. שייכתבו בשמותיהם, מי הם. וכתוב, ימים יוּצָרוּ ולא אחד בהם. ימים יוצרו, שיוצרו כצורה זו שלו. ולא אחד בהם, שלא נשאר אחד מהם.
.40 למה לא נשאר מאותם הדומים לצורת אדה"ר אף אחד? כל אלו שהיו דומים לאדה"ר, או אפילו דומים לו רק ברמז ולא בבירור, לא מתו מיתת עצמם. וכולם הוכו באותו עניין ממש, שהיו דומים לאדה"ר.
צורתו של אדה"ר ויופיו, הייתה כזוהר הרקיע העליון על כל הרקיעים, וכאותו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב. ולפיכך, כל אלו שהיה בהם רמז משהו מצורתו של אדה"ר, הוכו בו ומתו."
אנחנו לא שוכחים על הכוונות, כי בזוהר זה העיקר, כאן אנחנו נמצאים רק בכוונות. השֹכל לא אכפת לי, לא חשוב לי מה כתוב. אני נמצא ליד מכשיר גדול שמאיר לפי הכוונות שלי.
.41" כי כך דרכיו של הקב"ה. אם נותן עושר לאדם, הוא לזוּן את העולם, ולעשות מצוותיו. לא עשה זה, אלא שמתגאה בעושרו, בו יוכה, כמ"ש, עושר שמור לבעליו לרעתו.
אם נותן לו בנים, הוא כדי ללמד אותם דרכיו של הקב"ה ולשמור מצוותיו.
כאמור באברהם, כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו. לא עשה זה, אלא שמתגאה בהם, בהם הוא מוכה.
וכך בדרך זה, כאשר נתן הקב"ה להם מיופי הטוב העליון של אדה"ר, נתן להם לשמור מצוותיו ולעשות רצונו. לא עשו זה, אלא שהתגאו. באותו היופי שהתברכו בו, בו הוכו.
("גולמי ראו עיניךָ", חיי שרה)
הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה
.156 הקב"ה עשה את האדם כעין של מעלה, הכול בחכמה. כי אין איבר בבן אדם, שאינו עומד בחכמה העליונה, שכל איבר רומז על מדרגה מיוחדת. כי אחר שנתקן כל הגוף באיבריו כראוי, הקב"ה משתתף עימו, ומכניס בו נשמה קדושה, כדי ללמד האדם ללכת בדרכי התורה, ולשמור מצוותיו, כדי שיתוקן האדם כראוי, לפי הכלל, נשמת אדם תלמדנו.
("בוא אל אשת אחיך ויבֵּם אותה", ויישב)
לשוב בתשובה כמו אדם הראשון
.260 כמו באדה"ר בגדלותו, כשהעלה אותו מבי"ע דפרודא לגן עדן דאצילות, כך יעשה הקב"ה לאדם השב בתשובה ועוסק בתורה.
("ויניחהו בגן עדן", בראשית-א)
האדם זוכה לחיי עולם ומתקשר בעץ החיים
.62 הקב"ה ברא העולם, והמשיל את האדם עליו, שיהיה מלך על הכול.
.63 ומהאדם הזה נפרדים בעולם כמה מינים. מהם צדיקים, מהם רשעים, מהם טיפשים, מהם חכמים. וכל ד' מינים הללו מתקיימים בעולם, עשירים ועניים, כדי שיזַכו וייטיבו אלו עם אלו. שייטיבו הצדיקים עם הרשעים להחזירם בתשובה. וייטיבו החכמים עם הטיפשים ללמדם שכל. וייטיבו העשירים עם העניים למלא מחסורם.
כי ע"י זה זוכה האדם לחיי עולם, ומתקשר בעה"ח.
("ולא יכול יוסף להתאפק", וייגש)
חיים ורפואה תלויים לאדם
.60 משום זה מצווה ראשונה היא לדעת את הקב"ה בכלל ובפרט, בראש ובסוף. כמ"ש, אני ראשון ואני אחרון. אני ראשון, בכלל, ואני אחרון, בפרט. והכול נאמר בכלל אחד ובסוד אחד.
ואחַר שיידע זה בכלל, ישלים כל איבריו, רמ"ח (248) מצוות עשה, שהם רמ"ח איברים של נשמת האדם. שכל מצוות עשה מתקנת איבר שכנגדו בנשמת האדם.
אחר שהושלם בהם בזה בכלל, אז יידע בדרך פרט, שימשיך הארת החכמה מהמלכות. כי הפרט, הוא רפואה לכולם. ויידע איך כל ימי השנה, כל הספירות של המלכות, שנקראת שנה, מתחברים לתת רפואה לכל האיברים, המצוות, ומשלימים אותם.
.61 איך נותנים כל ימי השנה רפואה לכל האיברים? הרי המלכות, השנה, אין לה מעצמה כלום, והאיברים, הכלל, הם רמ"ח צינורות השפע של ז"א, המשפיעים הכול אל המלכות?
ודאי כך הוא למעלה, בזו"ן, ולמטה, באדם התחתון, שהשנה והימים שלה, הספירות שלה, נותנים רפואה לכל האיברים למעלה, בז"א, ולמטה, באדם.
כי האיברים משפיעים שפע ברכות לימי השנה, לספירות המלכות, הפרט. שבכל מצוות עשה שהאדם מקיים, ממשיך שפע ברכות מאיבר, צינור אחד של ז"א, אל אחד מימי השנה, הפרט.
ואז רפואה וחיים תלויים עלינו מלמעלה עד שהאיברים מתמלאים מכל השלמות, ומשפיעים אותם אל הפרט, השנה. ואז מתגלים המוחין של הפרט."
אנחנו צריכים לדאוג ממש בצורה מאוד מאוד קפדנית, מה אני רוצה מזה שהקריין קורא. אני אפילו יכול לא לקרוא ולא להבין מה כתוב במשפטים האלו, אבל מה אני רוצה שיקרה לי? גם כשאנחנו מקבלים רפואה, אנחנו לא יודעים איך היא פועלת, אבל היא פועלת. גם כאן נתנו לנו החכמים רפואה, אנחנו צריכים לקבל אותה. הם הסבירו איך, תתכוון לקדושה, למטרת הבריאה, כמה שאתה מסוגל בצורה נכונה, לפי זה תקבל תרופה. אנחנו צריכים לא להתנתק מהכוונה ומהמטרה דרך הקבוצה, דרך החברים, להגיע לבורא ולדרוש ממנו לקיים בנו, על ידי המאור המחזיר למוטב את כל התיקונים, שנגיע לדבקות השלמה.
"מי גרם לאיברים שיתמלאו מכל השלמות? ימי השנה. כי האיברים באו להשלים אותה. ואם לא הייתה השנה צריכה תיקון, לא היו האיברים, צינורות השפע של ז"א, מתמלאים בשפע. ע"כ נחשב כאילו ימי השנה נתנו הרפואה והחיים אל האיברים.
.62 אף כך הוא למטה, כשהאדם משלים עצמו באלו רמ"ח מצוות עשה שבתורה. אין יום שלא יבוא להתברך מהאדם, וכשהם מתברכים ממנו, אז חיים ורפואה תלויים עליו מלמעלה. כלומר, שאינם נמשכים אל המלכות, מטרם שהאדם משלים כל רמ"ח מצוות עשה בשלמותם. ועד אז הם תלויים עליו מלמעלה.
מי גרם לצינורות העליונים שהולכים ומתמלאים ברפואה ובחיים? ימי השנה. וע"כ נחשב כאילו ימי השנה נתנו להם הרפואה והחיים. ימי השנה, כמו שמתברכים מלמעלה מהאדם, ז"א, כך הם מתברכים מלמטה מהאדם התחתון, ע"י המצוות שהוא מקיים."
שאלות בקשר לכוונה?
שאלה: בקשר לכוונה בדיוק. יש שני תסריטים. אני מנסה בכוח להתפלל עבור חבר בזמן שהקריין קורא את הזוהר, גם אם אני לא רוצה, או אם אני מבקש את השינוי שאמרת הרגע. מה יותר נכון? יש אחד שהוא לא נכון, שלא כדאי לגעת?
אני רוצה להמשיך מאור המחזיר למוטב, דרך הקבוצה מתפלל עבור החברים, ואז כולנו נזכה, כי "מתפלל עבור חברו זוכה תחילה", החיסרון בא ממנו, אז אני רוצה על ידי זה שכולנו נזכה לחיבור. ובחיבור נגלה את הכוח העליון שנהיה איתו בדבקות. כוח עליון, זאת אומרת השפעה הדדית חלוטה.
שאלה: איזו כוונה אנחנו צריכים להחזיק בזמן קריאת הזוהר בשביל להיות בדרגת דומם דקדושה, ומה הכוונה הזו שונה מדרגת הצומח?
דרגת הדומם זה שאני קובע שהבורא הוא היחיד, אחד יחיד ומיוחד, שאין עוד מלבדו, הוא עשה עושה ויעשה ב"אחור וקדם צרתני"1, כל מה שקורה בי ובעולמי. זאת דרגת הדומם. והכוונה שלי שיבוא מאור וייתן לי את ההרגשה הזאת, הרגשה. אנחנו מדברים על להרגיש, כי הכלים שלנו זה כלי הרגשה.
מעבר לזה, דרגת הצומח, זה שאני עושה כל מיני פעולות עם האגו שלי, עם הרצון לקבל שלי המתוקן, להידמות לבורא. זאת אומרת, כמו שהבורא עושה כל מיני פעולות, אז בדרגת הדומם אני נמצא במצב פאסיבי, רק לקבוע שזה הוא עושה. בדרגת הצומח אני רוצה את הפעולות האלה גם לעשות. על ידי מה אני עושה את זה? על ידי זה שמתגלה בי רצון לקבל יותר גדול, אגואיסטי, שדוחה אותי מהחברים ומהדבקות ומהחיבור, עושה לי בלבולים גדולים מאוד, בעיקר בקשר בינינו, ואז אני מתגבר על זה. מבקש בקריאת הזוהר, כוח לשמור על "אין עוד מלבדו" ועל "טוב ומיטיב". הוא רוצה לקשור בינינו, נותן לנו לזה את היצר הרע כדי שאנחנו נתחיל להתקשר בינינו ולהשפיע זה על זה. זו כבר דרגת הצומח.
אני פועל רק בקבוצה, בשטח של הקבוצה ורק כדי להחזיק את החברים, לעזור להם, לא יותר מזה. זאת אומרת, ההשפעה שלי כלפיהם עדיין נמצאת רק בשטח הגלוי שלפניי. זו דרגת הצומח.
אחר כך נדבר עוד. צריכים להתברר הדברים האלו. לדעת אותם ולדעת לענות כמו במבחן זו לא המטרה. העיקר זה כל הזמן לצפות לזה שזה יקרה.
שאלה: לגבי הכוונה, מה אני יכול לעשות כאשר אני מרגיש שאיבדתי את הכוונה?
לחזור לדרגת דומם, הכול בא מהדומם. אם אני מרגיש שאני התנתקתי, פתאום חושב על משהו שצריך להיות היום, באמצע היום משהו אצלי בעבודה, אחר כך שוב אני נכנס, שומע את הקריין קורא זוהר, אז אני חוזר לדרגת דומם וממנו מתחיל. כך עושים.
.63" אשריהם ישראל בעוה"ז, באלו המצוות שהם מקיימים, שנקראים משום זה אדם. כמ"ש, אדם אתם. שהמשמעות היא, אתם נקראים אדם, ולא העכו"ם נקראים אדם. ומשום שישראל נקראים אדם, יש להם להשתדל במצוות התורה, שהן תרי"ג (613), כנגד רמ"ח (248) איברים ושס"ה (365) גידים שיש בגופו של אדם, שיהיו כולם גוף אחד, אדם."
("כלל ופרט", וארא)
(סוף השיעור)
-
"אחור וקדם צרתני; ותשת עלי כפכה" (תהילים, קל"ט, ה')↩