שיעור בוקר 25.02.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 23.10.2003

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/fQxKlZqg?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב',

מאמר "מהו שבריאת העולם היה בנדבה"

שמענו מאמר מ"שלבי הסולם", כרך א', דף כ"ה, "מהו שבריאת העולם היה בנדבה".

יש רק מצב אחד טוב שהוא מצבו של הבורא. מפני שהוא טוב, הוא רצה לברוא נברא כדי להיטיב לו. כדי להיטיב לו, ודאי שהוא חייב להביא אותו למצב הטוב היחידי שקיים, היינו למצבו. כדי לברוא את הנברא שיהיה כמוהו, חייב הנברא להיות בהרגשה, בהכרה, בחכמה, במילוי, בכל מה שיש בבורא, דומה לבורא, ולהשיג את המצב הזה במלואו, שזה יכול להיות רק ממצב שכנגדו.

לכן הבורא נתן לנברא הרגשת נגדו עם כל היכולת שלו להגיע להשתוות הצורה. כדי לעזור לנברא להגיע להשתוות הצורה, ומפני שהנברא נמצא במצב ההופכי, יש שני כוחות, כוח המושך וכוח הדוחה שמורגשים בנברא כתענוג או כייסורים. הנברא, על ידי שני הכוחות האלו, מגיע להכרה שהוא צריך, שכדאי לו להתקדם לדבקות בצורה הכרתית, מפני שאחרת הוא מזמין על עצמו ייסורים. גם כך וגם כך הוא יתקדם, רק או על ידי מכות, כך שהחוק הכללי לקדם את כל הבריאה למטרה יעבור עליו ויחייב אותו, או על ידי השתתפות עצמית. אם הוא ישכנע את עצמו שזה הדבר המיוחד, הנעלה ביותר להיות דומה לבורא, היינו להיות בתכונת דלהשפיע ההפוכה מטבעו, אז כל ההתקדמות שלו, כל תהליך התיקון שלו והשגת המטרה יקבלו לגמרי צביון אחר.

יוצא, שהנברא קיים באותו מצב מלכתחילה שנקרא טוב ומיטיב, שנקרא מטרת הבריאה, דבקות בבורא, ואין חוץ מהמצב הזה שום מצב אחר. רק בהרגשת הנברא, כדי שיכיר את המצב הזה וירכוש אותו במלואו, נתן הבורא דמיון שהנברא נמצא במצב ההפוך, כדי שבעצמו ירצה להגיע למטרה, בעצמו יחקור איך להגיע למטרה, בעצמו ירכוש חיסרון להגיע למטרה, ויבדוק על ידי איזה אמצעים הוא יכול להגיע אליה.

מתוך כל החיפושים האלו ייווצר בנברא חיסרון אמיתי למה שהבורא הכין לו, במה הוא באמת נמצא. אם באמת יש לו חיסרון אמיתי, במידה שיש לו חיסרון, הוא מגלה את מצבו האמיתי, עד שיגלה אותו במלואו. זו בעצם תמונת המצב.

תלמיד: לגבי העניין הזה של לזהות את המצב האמיתי. שאלתי אותך בעבר איך אדם יודע את מצבו, מה לתקן, איך לתקן, איזה קנה מידה יש לו בכלל לדעת אם הוא פועל נכון, וענית שכמעט אי אפשר לדעת. איך אדם יכול לאפס את עצמו אם הוא עושה את הדבר הנכון או לא?

איך אדם יכול לזהות את מצבו ולקרוא אותו בצורה נכונה, למדוד אותו, ושזה יהיה כבר כסיבה לתיקון. יכול להיות שאני מודד את הרצון שלי, את המצב שלי - המצב שלי זה מצב הרצון, אין לי חוץ מרצון כלום - וזה לא מביא אותי לשום החלטה.

אני נמצא ברצון לקבל, הרצון לקבל מביא לי תענוג או ייסורים, ולפי זה אני קובע אם הרצון לקבל הזה הוא טוב או רע, ולפי זה אני משתמש בו או לא משתמש בו. אני מנסה להחליף אותו, מנסה לרכוש רצון לקבל אחר, שיהיה באופן אחר, לרצות משהו אחר שממנו אפשר ליהנות, וממה שאי אפשר ליהנות שלא יהיה לי רצון לזה, אני אדכא אותו. כך כל הזמן בן אדם עושה, תמיד הוא בוחר בצורה המועילה, הקלה ביותר ממה הוא יכול ליהנות בפחות יגיעה ולקבל מקסימום תענוג. כזה הוא החשבון שלנו. זה חשבון טבעי שכך כל אחד בוחר, מהתפקוד של דומם, צומח, חי, עד התפקוד של המדבר שבנו, הכול מתפקד כך בכל רמות הטבע.

אם אני כבר רוצה ללכת וללמוד איך ליהנות יותר, אז אני נכנס לכל מיני מערכות, לכל מיני חוגים, אני לומד מאנשים אחרים. אני מפתח שימוש ברצון לקבל שלי כמה הוא מאפשר לי יותר ליהנות, כמה החברה שאני נמצא, העולם שאני נמצא בו מאפשרים לי ליהנות, בצורה חוקית או בלתי חוקית. אבל בסך הכול אני כל הזמן עושה חשבונות מה כדאי, מה לא, וכל הזמן המקסימום זה המטרה שלי. לפי זה אנחנו רואים את האנשים, בודקים את האנשים, מעריכים אותם.

אי אפשר לדרוש מבן אדם חשבון אחר מפני שזה הטבע. אז למה בן אדם מקבל מכות מההשגחה העליונה, מהבורא? הבורא ברא אותו בצורה כזאת שזה החשבון שהוא עושה, וגם אם תשאל מדענים, ביולוגים, פסיכולוגים למיניהם, אז הם יגידו לך שזה החשבון שלנו. אז למה הבורא שברא אותנו בצורה כזאת מעניש אותנו על זה שברא אותנו כך?

הוא לא מעניש אותנו, זה לא בא בצורה מכוונת ממנו להעניש. אלא זה בא מאותו החוק שלא רק הרצון לקבל נמצא בנו, אלא גם יש לנו בהכנה את הכוח האחר, רצון להשפיע, ואנחנו צריכים להתחיל לעשות חשבון גם איתו. כדי לחייב אותנו להתחיל לעשות חשבון בין רצון לקבל ורצון להשפיע, ובמידה שאנחנו לא עושים חשבון לפי מידת ההתפתחות שלנו, אז אנחנו מרגישים ייסורים.

אם היינו כל פעם מעוררים את עצמנו לעשות חשבון לא רק לפי כמה אני רוצה ליהנות, אלא כמה שאני צריך להנות לאחרים. והייתי עושה חשבון נכון, זאת אומרת איזה יחס יש לי לאחרים בהתאם להתפתחות שלי ואז הייתי נמצא במצב טוב ולא הייתי מרגיש שום ייסורים. נגיד, לפי ההתפתחות שלי אני צריך לתת 20-30% ולקבל נגיד 80% ככה היא ההתפתחות שלי. אחר כך נגיד ההתפתחות עולה, ואז אני צריך לתת יותר ולקבל פחות. ועוד עולה, ועוד לתת יותר ופחות.

אם הייתי יודע את החוק מה שדורשים ממני והייתי כך מבצע, אז הייתי מרגיש את עצמי תמיד בנוח וטוב כי זה בעצם החוק שפועל עלי. ולמה אנחנו לא רואים את החוק הזה כדי שנעשה חשבון להרגיש טוב? כי המטרה היא שלא נרגיש טוב באותו רצון לקבל, אלא המטרה שלנו שאותו החשבון כמה לי וכמה לאחרים, הוא יהיה גם לא מתוך רצון לקבל בלבד, אלא הוא יהיה מתוך רצון להידבק בבורא, להיות דומה לבורא.

גם הרצון להשפיע הוא לא המטרה, המטרה היא להיות דומה לבורא, להיות כמו-הוא. ולכן החוק הזה שאני חייב חוץ מלקבל גם להשפיע הוא לא מגולה לי. ואני לא רוצה להיכנס ליותר מזה בינתיים.

עניתי על השאלה שלך?

תלמיד: השאלה הנכונה, איך אני יודע מה אני צריך לעשות, אם אני פועל נכון או לא פועל נכון? האם אני משפיע מעט מדי ביחס להתפתחות שלי או לא? אמרת קודם, שאדם צריך להשפיע על פי דרגת ההתפתחות שלו. אז איך אני יכול לדעת מהי דרגת ההתפתחות שלי כדי לדעת לתקן את עצמי, כי אולי אני עושה מיליון פעולות והן לא נכונות?

זה פשוט מאוד, אם אתה באמת רואה את עצמך כאני היחיד בעולם, ואני כלפי הבורא וחייב לעבוד כלפיו, אז באמת אין לך שום יכולת לדעת מי אתה, מה אתה, מי הבורא, מה הוא עושה - כי הוא נסתר. והוא נסתר, אז גם אני נסתר, ואין לי כלפי מה לבדוק את עצמי, אלא יוצא שבאמת במצב כזה שיש רק בורא ונברא, אין מה לעשות.

תתאר לעצמך, יש נברא ויש בורא ומה הלאה, איך תביא את הנברא לדרגת הבורא? אם הבורא יתגלה הנברא יהיה לגמרי נמצא ברשותו ויעשה בהכרח דברים דלהשפיע ואף פעם לא יידע למה הוא עושה את זה, כמו שהרצון לקבל ששולט בנו. ועל כן אנחנו צריכים להיות תחת שני סוגי הטבע. איך יכול להיות בבת אחת בשני סוגי טבע? מה שיותר שולט, אז אני בהכרח בוחר בו.

אם אני בעצמי בנוי מרצון לקבל, מרצון ליהנות, אז אני נהנה או מקבלה או מהשפעה, ואז אפרש את נוכחות הבורא גם כתענוג ואני אהיה או קליפה או קדושה. אז שניהם נהנים, רוצים ליהנות. זאת אומרת, כדי להגיע להיות אדם עצמאי, הבורא חייב להסתיר את עצמו. אם הוא מסתיר את עצמו, אז כאן באה השאלה שלך, "אז איך אדם שהבורא נסתר ממנו, ואין לו כלפי מי למדוד את עצמו, לבדוק את עצמו, לכוון את עצמו, וגם אין כלפי מי לקרוא מי אני, מה אני, אז איך יכולה להיות ההתקדמות כאן?"

לכן הבורא מצד אחד נסתר מהאדם כדי לא לקנות את האדם בתענוגים, שהאדם הזה יהיה מכור לו, ולכן במקומו הוא הציב חברה, כי כלפי החברה האדם לא יכול להיות מכור, החברה לא נותנת לו תענוגים כמו הבורא, לא נותנת לו חיים וחיוּת כמו הבורא, ומאידך, זה כוח זר מחוצה לנברא, לאדם.

ובהחלט ביחס לחברה אם הוא רוצה להידבק בבורא על ידי האמצעי הזה שהוא מחבר את עצמו לחברה, משפיע לחברה, אז בהחלט האדם מגיע לרכישת הכוונה האמיתית על מנת להשפיע, להידמות לבורא בצורה האמיתית.

הוא בעצם משתמש בהשפעה לזולת כדי להיות כמו הבורא. ויש שני דברים, יש פעולה שנקראת השפעה ויש מעמד של הבורא כהמשפיע. אז האדם שמבצע על חברה פעולת השפעה ובונה בזה את הכלי שלו, הוא משתכלל בזה ונעשה בפעולה הזאת כמו בורא ואז הוא מגיע למעמד של הבורא. זה כמו שקראנו במכתב של בעל הסולם על המלך שרוצה להגדיל את עבדו, אז הוא עשה עליו כל מיני תרגילים, שילמד לפי כל המעשים האלה מה זה להיות מלך, ואז הוא נעשה ממש כמו מלך.

העניין להשפיע הוא גם לא המטרה, אלא ההשפעה זו צורת ההתאמה החיצונית לבורא. לכן אם אנחנו עובדים בחברה כדי להשפיע, מפני שהצורה הזאת היא הצורה החיצונית של הבורא כלפינו, אנחנו זוכים להיות כמוהו בצורה הפנימית. ומה זאת הצורה הפנימית אנחנו לא יכולים להגיד אפילו, אבל לזה מגיעים.

אם הבורא היה נגלה, לא היית יכול לבצע את זה. אם הוא היה לפניך, כלפיו לא היית יכול לעשות זאת כי אז הוא היה שולט עליך. וכאן אתה נמצא במצב נטול תענוגים, ההשפעה לא מושכת, היא דוחה, וכנגד זה אתה חייב להגדיל את הבורא, את האידיאל הזה להיות דומה, שווה לו. לכן כדי לבצע פעולה דלהשפיע בחברה אתה חייב את גילוי הבורא, אבל לא באופן שהוא מגולה לך כתענוג אלא כמושג גדול בהשגת המטרה, ואז יש לך כוח לעבוד עם החברה, אתה מוצא בזה חומר דלק להשפעה.

תלמיד: אני עדיין מנסה לברר את מה שאמרת קודם, שהייסורים שלנו נובעים מכך שאנחנו לא עובדים בהתאמת ההתפתחות שלנו לפעולות שלנו. ואנחנו כן יכולים להגיע למצב בו העבודה שלנו תתנהל לא בייסורים. איך להגיע למצב הנכון הזה ולזהות אותו?

איך נוכל להיות במצב שלא נסבול? נתתי לך הרבה פעמים את הדוגמה שהייתי לפני ניתוח. לא פחדתי מהניתוח, רציתי אותו, הייתי מוכן לשלם כסף לרופא ופשוט חיכיתי, ציפיתי לו. זה לא כך אצל אדם שלא רואה ולא יודע ולא מרגיש ולא מכיר בפעולה הזו כפעולת הצלה עבורו, הוא בורח, מפחד, לא רוצה. כלומר, הכול תלוי במידת ההכרה בנחיצות הדבר. ככל שהמטרה יותר חשובה אתה תבחן את כל האמצעים להשגתה כדברים טובים, תראה אותם כתרופה לה אתה מחכה, מצפה, ותהיה מוכן לשלם עליה כסף רב. לא תראה אותם כמכה.

היחס שלנו לרצון לקבל שלנו ולאמצעי שעל ידיו הוא מיתקן, הופך בתוכנו את הרגשת הייסורים להרגשת תענוגים. כי בסך הכול זה ההבדל. אני עובר מרצון לקבל שיש לי, להשתוקקות להיות המשפיע, זאת אומרת לרצון להשפיע, לכן את כל המכות העוברות על הרצון לקבל אני מרגיש כאמצעי להשיג את הרצון להשפיע, ואז הן נראות לי מתוקות ומורגשות אצלי כמתוקות במאה אחוז. אני לא רואה אותן כמכות, כייסורים, כי אני מתנתק בכך מהרצון לקבל שלי ולא מרגיש בו שום דבר שלילי. תקרא לזה פסיכולוגיה, תקרא לזה איך שאתה רוצה, אבל זה מה שקורה עם החומר של הרצון לקבל.

ומדובר בכל מיני תענוגים, גם בעולמות, גם בעולם הזה, על כל דבר ודבר. אם אני מחבר כל הרגשה שלי, טובה או רעה לעל מנת להשפיע לבורא, למטרה, כול מה שלטובת זה, יהיה מורגש אצלי כתענוג. ותבין שמטרת הבריאה להיטיב לנבראיו היא, שעלינו להגיע לתענוגים, לא שנסבול בהשפעה אלא שנגלה בהשפעה תענוגים אינסופיים. עד שלא רכשנו טבע שני, שיהיה לנו גם את זה וגם את זה לא נוכל להבין, להשיג, מה קורה כאן.

תלמיד: האם בסוף התהליך יש הבדל אם אני מתקדם על ידי מכות או על ידי כוונה?

יש דרך תורה ויש דרך ייסורים. אני מתקדם או על ידי מכות או על ידי השתוקקות להיות דומה לבורא. המטרה היא אותה מטרה. כך כתוב, החנות פתוחה והחנווני מקיף והפנקס פתוח, אתה לוקח מהחנות בהכרח בחיים האלו, אתה רוצה או לא רוצה אתה חייב לקחת, אתה חייב לחיות, ליהנות. ונפרעים מהאדם, לוקחים ממנו, מחזירים את מה שהוא לקח, מדעתו או שלא מדעתו. בעל הסולם כותב על כך במאמר "השלום" ושואל, מה ההבדל אם זה מדעתו או לא מדעתו? או שאין בעל בית ואני לוקח מהחנות, מהחיים האלו וזהו, כי כך אני בנוי. או שאני יודע שיש בעל בית ומה שאני לוקח אני לוקח כפיקדון שאני חייב להחזיר, וכן הלאה. כל הדברים האלה מוסברים שם.

מה ההבדל? ההבדל הוא שלבעל הבית לא חשוב כמה תיקח, החנות היא בשבילך והכול בשבילך. לא סתם כתוב בסוף "והכול מוכן לארוחה". הכול בנוי בשבילך מלכתחילה וודאי שאת הכול תקבל בסוף. אבל חשוב לבעל הבית שתתייחס לכל הקניות שלך בעולם הזה, בחנות הזו, באופן מטרתי. למה? כי כך תתייחס לבריאה כמוהו, תקנה את דרגתו, וזה התענוג האמתי. להיות במצבו. לכך הוא רוצה שתגיע.

לכן לא נוכל להתקדם בלי שנגיע להכרה במצבנו, ונכיר במצב הראשוני שלנו, ההתחלתי, ונעלה בדרגות ההכרה. כי מה זו התקדמות? בדרגות ההכרה, הכרה בדרגת הבורא, בזה שנעלה בעצמנו, בהכרתנו. לא סתם זה נקרא "לגלות", זה לא סתם לחוות וליהנות, אלא לגלות את דרגת הבורא לאט לאט עד שמגיעים למצבו במלואו. לכן לא נוכל לעקוף את המצבים האלה, זאת אומרת אין דרך ייסורים בהתקדמות.

דרך ייסורים היא אותם המצבים שבינתיים אני לא רוצה להתקדם, לא מצאתי כוחות להתקדם, לא מימשתי את החברה כבחירה היחידה שיש בי כדי להתקדם בצורה הנכונה, ולכן אני עדיין נמצא תחת הייסורים. והייסורים האלה לאט לאט גוברים גוברים וגוברים, עד שמידת הייסורים כל פעם תהיה כזאת שהיא תחייב אותי לחפש איך לצאת מהם, ועל ידי זה שאני מחפש אני מוצא את הדרך.

ואז אני מוכן להיכנס לחברה שמחייבת אותי, ומוכן לשלם לה אפילו שהיא תחייב אותי להתקדם, אחרת אני אכנס תחת הייסורים. עד שאני מתחיל להבין שלא עניין הייסורים הוא הבעיה, אלא אני רוצה שתהיה השתוקקות פרטית שלי. ואם אני לא משתוקק, אז אלו כבר הייסורים שלי, במקום המכות הבהמיות. בהתאם לזה אני גם משנה את החברה שתיתן לי התקדמות למטרה. לא בגלל המכות אלא בגלל שהמטרה היא נעלה וכן הלאה.

זאת אומרת, אני לא יכול להתקדם ממצב למצב על ידי הייסורים. הייסורים תמיד, בכל מצב ומצב, הם רק כדי לחייב אותי לצאת מהמצב. אם אני בעצמי לא מסוגל, אז אני יכול מעכשיו והלאה להתחיל לחשוב, לחקור, להשקיע את עצמי בחברה, שהחברה תעורר אותי, ואז אני נכנס למצב שאני בעצמי מחליף את איכות הייסורים ועולה מדרגה לדרגה. ואם אני לא עושה את זה, אז הייסורים באים כביכול מעצמם. רק זה ההבדל.

לכן הבחירה החופשית היא בחברה, זאת אומרת במשהו במקום מכות שיבואו אליי ויראה לי איך אני צריך להשתנות. או שהמכות יחייבו אותי להשתנות, או שהחברה תחייב אותי להשתנות. על ידי החברה זה יותר מהיר, יותר מועיל, ללא ייסורים, מרוויחים כפול, הוא מסביר לנו. אני מקצר את הזמן, בכך שבכל המצבים שלי אני משתדל להיות דומה לבורא אז אני כבר מרגיש איפה אני נמצא במשהו בחיבור איתו, בדומה אליו, ובכל הדרך שלי אני כבר נמצא באיזושהי מידה בגמר התיקון.

אבל זה רק אם החברה תספק לי נחיצות להתקדמות, לכיוון רכישת מעמד הבורא. אם החברה לא תספק, אז אני אהיה בייסורים ואני בעצמי לא אדע איך לצאת ואיך לשנות את עצמי לעולם.

תלמיד: אמרת עכשיו שאני נמצא באיזושהי רמה בגמר התיקון.

כל פעם שאני ארצה להשתמש בחברה כדי להתקדם, אני אגלה ממנה יכולת וכוחות ונכונות לקבל השפעה ממני, ולהשפיע לי בחזרה גדלות הבורא, ואז המצב שאני ארגיש יהיה קצת דומה לגמר התיקון, "מעין עולם הבא" מה שנקרא. החברה תיתן לי אתערותא דלעילא, התעוררות חיצונית שאין לי.

תלמיד: איך אני יכול למדוד כל הרגשה שאני עובר ולהיות בטוח שאני מודד אותה בצורה נכונה?

איך אני יכול לבדוק כל הרגשה שלי שאני עובר, איך אני יכול למדוד אותה בצורה נכונה, ולהיות בטוח שאני מודד אותה בצורה נכונה? אני לא יכול. זה גם כן רק כלפי החברה. החברה היא כמו מודד, במקום הבורא. אם באמת היחס שלי אליה הוא להשפיע, אם באמת מה שהיא דורשת ממני זה שאני אשפיע לה, אם באמת היא מעלה את המושג דלהשפיע שזה נקרא גדלות המטרה, גדלות הבורא לרמה הגבוהה ביותר, ומראה לי עד כמה רק זה חשוב, וכל יתר התכונות והמצבים הם נבזיים, אז כלפי זה אני יכול למדוד את עצמי, את המחשבות שלי, את הכוונות שלי, איך אני מתכנן את הזמן שלי, את החיים שלי.

אבל אם אין לי את הסטנדרט הזה שהחברה מביאה לי, אז כלפי מה אני אמדוד את עצמי? אני בעצמי אוכל לבנות כל מיני קני מידה, סרגלים כאלו, משקלות כאלו, ואז אני תמיד אצדיק את עצמי. אין לי שום אפשרות למדוד את עצמי אלא רק אם אני בונה איזה מין סטנדרט מחוץ לי, שזו החברה. איך אני אדע איך למדוד? תשאל את האנשים מבחוץ, כולם צדיקים, כולם משפיעים, לפחות אני לא גנב או כולנו גנבים.

אף אחד לא מחזיק את עצמו לרשע. הוא לא יכול. אדם לא יכול להגיד לעצמו שהוא רשע. למה? כי בזה האני שלו מתבטל, נפגע עד כדי כך שהוא לא יכול לסבול את עצמו ואת זה הוא לא יכול להרשות לעצמו. כשיש לנו הרגשה כזאת לפעמים, זו הרגשה נוראית, אנחנו מיד מכסים אותה במשהו. לכן אם לא החברה שכל הזמן תדחוף אותי, תעורר אותי לכיוון הנכון, תדרוש ממני את ההתקדמות הזאת, תיתן לי את קני המידה הנכונים מה אני צריך להיות, בלי זה אין לי שום אפשרות להתקדם.

תלמיד: איך להתייחס לחברה בצורה נכונה?

גם איך להתייחס לחברה בצורה נכונה, החברה צריכה לעזור לי להבין, ולתת לי כוחות לשנות את עצמי. הכול מהחברה, זה כמו בורא, רק בחברה צריך להיות עוד רעיון אחד שהיא דורשת את זה ממני, לא שאנחנו נשפיע אחד לשני ונחיה במצב טוב, "יעני" חברה יפה, טובה, "אנחנו ארגנו מועדון כזה יפה", אלא בחברה חייב להיות בירור של המטרה, שאת כל הדברים האלה אנחנו עושים לא לנוחיות שלנו כאן, אלא כדי להידמות לבורא, להגיע אליו, להידבק בו, ואז נצליח.

אם לא תהיה לנו המטרה הזאת אז ניכשל, כמו רוסיה, כמו הקיבוצים. זה מה שבעל הסולם כותב שם במאמר "השלום".

תלמיד: איזה נתונים חסרים לי כדי לעשות כל רגע חשבון כמו שאני עושה לטובתי או לטובת החברה?

למה אני לא יכול לעשות כל רגע חשבון נכון, אני כלפי החברה? מפני שהחברה לא דורשת את זה ממני. ולמה החברה לא דורשת את זה ממני? כי אני לא מוצא את החברה הנכונה, אני לא בונה אותה. זה מה שקורה.

תלמיד: אתה אומר שבעצם החברה היא זו שנותנת לנו את התמונה על מצבנו?

החברה שנותנת לנו את התמונה על מצבנו - היא הכול, זה לא אני אומר, אל תאשימו אותי, אלא כך בעל הסולם כותב במאמר בחירה חופשית, שבעצם בחירתנו היחידה היא בחברה, שככל שאנחנו יכולים לבנות אותה ולייצב אותה כלפינו בצורה נכונה, היא תשמש לנו במקום כל האמצעים שחסרים לנו להשגת המטרה.

תלמיד: אז כשאתה בתוך קבוצה, מתבונן באדם אחר, הוא לא בהכרח רואה את מצבו באופן הנקי, הטהור, הוא רואה את זה דרך עצמו.

אני לא מבין אותך. אני נמצא בחברה, אני רואה אותם בכל מיני צורות נקיות, לא נקיות וכן הלאה. קודם כל, "כל הפוסל, במומו פוסל" אני יכול להגיד שזה בגלל שאני ככה, או שהם באמת כאלו ובאמת כולם כמוני? קצת יותר, קצת פחות. מה פתאום חברה כזאת שהיא ממש כוללת אנשים כמוני, ואני לא כמו החברים של רבי שמעון שיושבים שם במערה, ולא בין כאלו צדיקים ומקובלים למיניהם, אז איך יכול להיות שהם יעזרו לי להתקדם למטרה הנכונה, מי מהם יודע מהי המטרה הנכונה?

בעל הסולם לא מדבר על זה, הוא אומר, הרצון שיש בחברה הוא בכללות בחיפוש, לא בהבנה ולא בכיוון, אלא בחיפוש המטרה הנכונה, זה מספיק כדי להתקדם אליה בצורה נכונה, אם החברה מחייבת כל אחד ואחד להשפיע לחברה כדי להידמות, כדי להגיע לבורא.

המשפט הזה, תגמור אותו בדיוק ואתה תראה שהוא חייב להתקיים, כי אתה הולך להשפיע לחברה, וההשפעה שלך על מנת לקבל, ובכלל איזו מין השפעה? ואתה ודאי לא אוהב אותם, והם גם כאלה כמוך, אבל אתה עושה כאן תנאי מיוחד, אתה הולך להשקיע את עצמך כדי להגיע לבורא.

זה שאתה הולך להשקיע את עצמך בהם, מנתק אותך מהרצון לקבל שלך, אתה לא רואה בזה שום דבר טוב, כדאי.

זה שהבורא נעלם ואתה משתוקק אליו, כאילו משתוקק, לשם כך אתה מוכן להשקיע בחברה, אז אפילו שאתה משקיע בחברה כדי שיהיה לך טוב בחברה, אתה שם עוד תנאי, שאתה רוצה להגיע לבורא והוא נעלם ויש לך חוסר טעם בזה, אז בזה אתה מתנתק מהרצון לקבל. לא שאתה מתנתק בפועל, אבל רוצה להתנתק, עד כדי כך שבהשפעה לחברה אתה מזמין אור מקיף מהבורא. אתה מזמין ממנו אור מקיף.

אתה במשהו עושה איזו פעולה שהיא תואמת לפעולת ההשפעה, ואז האור המקיף פועל עליך ואתה נכנס בזה לאיזו התאמה לאור. ודאי שזו עדיין התאמה לא בפועל, לא בכלים ממש, אין עדיין מסך ואין אור חוזר, אבל ההתאמה הזאת מספקת כדי למשוך אליך אור מקיף, שזה נקרא "המאור המחזיר למוטב". ואם באמת תשקיע בזה, וזה תלוי כבר עד כמה החברה תיתן לך התרוממות, התעוררות, רצון, חשיבות, כוח, דחף, אז בהתאם לזה תמשוך כל כך הרבה אור מקיף שזה נקרא מחזיר למוטב שהוא הופך להיות למשיח, הוא יחזיר אותך למוטב, הוא ימשוך אותך למוטב.

(סוף השיעור)