בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 21.10.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי ל', עיקר לרצות רק להשפיע*

1. אנחנו אף פעם לא יכולים מתוך הקבלה לצאת להשפעה, אלא אנחנו *צריכים לקפוץ כאילו להשפעה בכוח, ושם לחזק את עצמנו ולהשתדל להיות שם. אם יהיו כוחות שירצו להחזיר אותנו לקבלה, אנחנו צריכים להתנגד ולדעת שבין קבלה להשפעה אין מעבר חלק, אלא יש רק קפיצה ממש בכוח*.

2. מי יותר גדול? או העולם הזה, ואז אני נמצא בקבלה, או הבורא ועולמו העליון, אז אני נמצא בהשפעה. אבל מעבר חלק מקבלה להשפעה, לא נמצא.
   
   זה החשבון, למי אני עובד? או בקצה אחד של הנהר, או בקצה השני שלו? אבל אין דבר כזה באמצע. או לכאן או לכאן.

3. *לא לקחת בחשבון שום דבר שלא נשאר לנצח. האדם בונה את עצמו רק בצורה שדומה לבורא, כלומר בהשפעה, בניתוק מכל מה שיש לו בחיים, במבנה הגשמי*.

4. אם אנחנו פועלים, לפחות במקצת, בכמה שאפשר, בכוחות קטנים למען גדלות הבורא כדי להתחבר אליו, כדי להתחבר בינינו ולהידמות לו, כדי לעשות לו בזה נחת רוח, כדי לבנות מערכת שלנו הדומה לבורא, אם אנחנו רוצים לגלות בינינו מערכת שיכולה לקלוט אותו, לגלות אותו, אז כך אנחנו כבר עושים פעולות גדולות ונצחיות. כל הפעולות האלה, כל המאמצים שלנו נשארים, הם לא נהרסים..
   
   לכן *אנחנו צריכים תמיד לעשות חשבון, האם מה שאני עושה, יש מזה משהו שנשאר לנצחיות או שלא נשאר כלום, מפני שאין לי בכך שום עבודה דומה לבורא*?
   
   הוא אומר, מה שאם כן, אם נשאר בקדושה אזי כל הכוחות נשארים לנצחיות. רק ממטרה זו הוא צריך לקבל כוח, יסוד לכל העבודה. שאר היסודות פסולים, כלומר *אני צריך לעבוד רק על מה שנשאר לנצחיות, כלומר על מה ששייך לבורא, מטעם גדלות הבורא. כשאני יכול להיכנס לאזור הזה, לכוחות כאלה, לעבודות כאלה ושם להשאיר את היגיעה שלי, אז יש לזה קיום נצחי שלם. מה שאני אשאיר מעצמי שם, ייקרא הנשמה שלי*.

5. אנחנו צריכים להשתדל להגיע למצבים שנתחיל להרגיש בתוכנו שאם אני לעצמי, בכמה שאפשר, בצורה נקיה, זה יקרא צמצום. אם אני מעל זה רוצה להשפיע לבורא בכמה שאפשר במאמצים שלי, אפילו שיהיו קטנים ולא מסודרים ואני כמו ילד קטן שלא מבין בדיוק מה שהוא עושה, אבל בכל זאת מסתדר לעשות הכל לטובת הבורא.
   
   כלומר *הכוונות שלי הם כאלו שאני מכוון את עצמי לעשות לו נחת רוח, אז לא חשוב לי כל כך המעשה עצמו. העיקר זה הכוונה, ואם יכול לכוונה הזאת לצרף מעשה, מה טוב. אם לא, אז אפילו כוונה. בצורה כזאת כשאני מתאמץ, אני בונה מתוך המאמצים שלי לייחס הכל לבורא, את הנשמה שלי, את הפרצוף שלי*...
   
   כך אני נכנס ממש לרוחניות, זה כבר הבורא. אני נכנס בו, אני משפיע לו, אני נמצא שם ואני מגביר עוד ועוד יותר את הפעולות שלי, מסתם מחשבה ורצון, לפעולות יותר ויותר ממשיות. *זה עוד יבוא*.

6. ש: מה נשאר מהיגיעה שלנו לנצחיות?

ר: לנצחיות נשאר מה שקיבלנו בתוך הפרצוף, זה נצחי. כאן מתאספים כל העבודות שלנו, ואנחנו לא רק מקבלים את זה בתוך הפרצוף, מהפה עד הטבור, אלא אח"כ מתחילים גם לרדת למטה. נלמד איך זה נעשה, עד שאנחנו מקבלים את כל האור העליון, מהפה ולמטה, בכל הכלים שלנו. כשמגיעים בסופו של דבר לסיום, זה נקרא גמר התיקון, וכל צורת הקבלה ע"מ להשפיע הופכת להיות לעיגול, כמו שהיה לפני הצמצום.

7. אנחנו *צריכים להבין שזה שאנחנו עכשיו לא רואים את הפעולות רוחניות שאנחנו עושים, זה לטובתנו, כדי שנוכל בכל זאת, לכל הפעולות האלה, לשייך כוונה דלהשפיע, לשמה. אם היינו רואים מה שאנחנו עושים, אז היינו רוצים לקבל את זה בע"מ לקבל. לכן מאיתנו הכל סגור*.
   
   *כולם עושים פעולות השפעה כלשהן, אפילו שלא מבינים, לא יודעים ולא מודעים. לכן עלינו לבצע כמה שיותר פעולות, וכמה שיותר לצרף להן כוונות. אנחנו צריכים להיות בטוחים שכל הדברים האלה נשארים לנצחיות*.

8. אחרי שיש החלטה בראש, אנחנו מבצעים אח"כ אם יש לזה איזשהו ביטוי גשמי. אבל אפילו בלי ביטוי גשמי, שיש לנו אח"כ ביטוי רוחני, אז אנחנו מבצעים את זה ברצונות שלנו.
   
   *אני מתכנן לעשות פעולות כלפי החברים, כלפי הבורא, אז פעולות האלה אני צריך להבדיל בין שאני נמצא במחשבה, בתכנון, ובין שאני נמצא בפעולה. זה עוד לא ברור לנו, אנחנו עוד לא עובדים עם הכוחות האלה ממש, אבל צריכים לתאר את זה לעצמנו ככל האפשר. יש בכך פחד מלהתבלבל, כאילו שאנחנו נמצאים כבר ברוחניות, אבל בכל זאת להשתדל, להתקרב. תנסו*.
   
   *תנסו להתקרב למצבים שאתם כביכול משקיעים בחברים ודרך חברים בבורא. רוצים להתקשר עם הבורא דרך חברים, ואז בטוח שיהיו לכם כוחות שאתם משקיעים. אתם משקיעים בקבוצה, והתוצאה היא שאתם רוצים לגלות בקבוצה את הבורא. כך יהיה ברור לכם יותר איפה נמצאת העבודה שלכם וכמה אתם נמצאים במימוש שלה*.
   
   אתה צריך להתאמץ וכתוצאה מזה תתחיל להרגיש משהו, תראה כמה ההרגשה שלך נכונה או לא. את הדברים האלה האדם צריך כבר להשיג, למיין ולראות אותם לבד. בלי זה הוא לא יסדר את פרטי הנשמה שלו.

9. אנחנו צריכים לעשות חשבון ממה הבורא נהנה, ובפעולות האלה לשמור את עצמנו, לא להפוך אותם להנאה לעצמי. ממה בורא יכול ליהנות? רק מזה שאתה מכניע את עצמך כלפי החברים, שאתה בצורה נכונה ודאי, לא סתם, רק מזה שאתם מתחברים יחד ונמצאים בפעולות השפעה הדדיות כדי להשפיע לו. *זו הדרך הקצרה ביותר לתיקון*. אין כאן הרבה צעדים, ממש 2 צעדים, מאהבת הבריות לאהבת ה', את זה אנחנו צריכים להשתדל לבצע. מה יכול להיות יותר פשוט? כל היתר מביא לבלבולים.

10. אנחנו לא יכולים לדבר על להשפיע ע"מ להשפיע, אין לנו הרגשה מה זה נקרא להשפיע ע"מ להשפיע. אנחנו צריכים כמה שיותר להתחבר בינינו וביחד *לשחק בכל המצבים האלו*. מה זה להשפיע ע"מ להשפיע, לקבל ע"מ להשפיע, להשפיע ע"מ לקבל, לקבל ע"מ לקבל, להשפיע ע"מ לקבל. כמו ילדים שמשחקים כאילו שהם גדולים.. אנחנו חייבים לבדוק, לטעום, להרגיש, להתרשם מכל סוגי היחסים האלו בינינו. איך לדבר, איך ע"י קשרים נכונים בינינו אנחנו יכולים להתייחס לבורא שהוא נהנה ככל שהפעולות שלנו בהשפעה יהיו יותר נקיות.
    
    אנחנו עושים צמצום ובפעולות שלנו מתעלים למעלה מהרצון לקבל שלנו. אבל זה רק בכוונה ע"מ להשפיע, ואח"כ אנחנו גם בפעולות שלנו יכולים לצרף גם רצונות שלנו ע"מ להשפיע. כך אנחנו משפיעים לבורא גם בכלים דהשפעה וגם בכלים דקבלה.
    
    *בכל הדברים האלו אנחנו צריכים בינינו לשחק ולהביא אותם לבורא. אין שום אפשרות אחרת. הבורא לא ישחק עם אף אחד בצורה פרטית, רק בצורה כזאת הוא ייפתח לנו אם נרצה להתחבר בינינו , להגיע לכוח ההשפעה המשותף ולכוון אותו לבורא, אז נתחיל להרגיש למי אנחנו פונים. זה יהיה לשמה*.

11. ש: מתי אנחנו באמת מתקרבים ללשמה?
    ר: *אתם צריכים מכל מה שדיברנו, לעשות סיכומים מכל מאמר ומאמר של שמעתי או רב"ש*, ומתוך זה לבחור מה כתוב שם על לשמה, ולראות מה זה נקרא לשמה, ואז לראות איך אני מתקדם לזה. אנחנו מתקדמים לזה בקבוצה, וכך לבדוק את עצמנו. כי לפעמים אנחנו נמצאים במצבים שאנחנו לא מרגישים בכלל איפה נמצאים. לפעמים קרובים ללשמה, לפעמים בכלל מבולבלים, לפעמים בכלל נמצאים במצב שלא יכולים לקבוע. זה החיים שלנו, צריכים לעבוד.
    
    טוב שיש לכם שאלה איפה אנחנו נמצאים. אתם על זה צריכים לקבוע הגדרה מדויקת לעצמכם מה זה נקרא לשמה, ואז לראות כמה אתם נמצאים בה או לא.

12. ש: כמה חשוב שיהיה לו"ז במהלך היום?

ר: *לו"ז ניתן לנו כדי שלא נתרחק מדי מהדרך ונחזור אליה מדי פעם.. וכך לכן חוץ משיעור.. אני משתדל למלא את הזמן שלי כמה שאפשר יותר בחומר. אמנם שאני לעצמי לא כל כך צריך אותו, אבל משתדל לעשות אותו ע"מ להשפיע אליכם לתלמידים, לחברים. אני מאוד נהנה מזה שאני עושה את זה בכוונה כזאת. אם אני מתנתק מהעבודה הזאת אז מי אני? מי אני אם אני מנותק מהשפעה*? .. זה מה שאני משתדל להעביר לכם. אני חושב שצריכים אנחנו לבצע פעולות של השפעה אחד כלפי שני, או כולם כלפי עולם, או כולם והעולם כלפי בורא כמה שיותר.

13. האם הצמצומים הם רק בכוונה? הם יכולים להיות גם בפועל. אם אני עכשיו לא לוקח חתיכת עוגה ולא אוכל אותה, אז זה גם בפועל. השאלה מה אני רוצה בזה שאני לא מקבל עוגה? זה כבר חשבון, והעיקר זה החשבון הרוחני. יכול להיות שאני לא מקבל חתיכת עוגה, אני נמצא בדיאטה ורוצה להוריד. יכול להיות שכבר אני עושה זאת כדי לעשות נחת רוח למישהו, ואפילו לבורא.

14. *להרגיש את עצמנו בתוך הבורא נקרא שאני נמצא בתכונת ההשפעה ואני רוצה להשפיע, אני חושב להשפיע, ואני מסוגל להשפיע. אני רואה בזה את החיים שלי, תענוג שלי, מטרת הקיום שלי. זה נקרא שאני נמצא בתוך הבורא*. אנחנו צריכים להגיע למצב הזה, כי אין עוד מלבדו, ובו אנחנו נתקיים.

15. ש: אלו פעולות מומלצות בעשירייה בין המפגשים שלנו?
    ר: בין המפגשים? אם יש לכם זמן בין המפגשים, אתם יכולים להתעסק לפי מה שאתם בוחרים. כדאי לנו לחזור על שיעור הבוקר. שומעים אותו ורושמים שאלות או סיכומים, ואח"כ מעבירים זה לזה בתוך מפגש בינינו. אני לא יודע מה להגיד, יש לנו כל כך הרבה חומר, אבל שזה לא יבלבל אתכם.
    
    *לא כמות החומר קובעת איך שאנחנו מתקדמים, אלא איך אנחנו מרגישים את עצמנו כל פעם בנטיה להתחברות, שהבורא הוא התוצאה מהחיבור שלנו*.
    
    *רצוי כל הזמן לחזור על אותו חומר שאומר מה זה נקרא בורא, בוא וראה. אנחנו מגיעים לחיבור בינינו, זה נקרא בוא, ואנחנו אז מגלים את כוח החיבור בינינו, שמייצב אותנו ומחבר אותנו, זה נקרא ראה. לכן הפעולות האלו שאנחנו מתחברים ורואים תוצאה, זה נקרא השגת הבורא. על זה כדאי לנו לחשוב, ולזה להשתדל להגיע*.

16. ש: יגיעה שהייתה עשויה בלי כוונה נכונה?
    ר: אז זו לא יגיעה. יגיעה נחשבת רק לפי הכוונה הנכונה. מה שאנחנו צריכים זה כוונה, וככל שאדם מתייגע, זה הכל כמה הוא מתייגע בבירור הכוונה.

17. ש: כל הזמן מגיע אלי תענוג מחברים ושוב לבקשה אל הבורא. לצמצם אותו?

ר: *לא לחשוב על התענוג, לחשוב על המטרה. אם אתה יכול לצרף את התענוגים שמגיעים אליך עם המטרה, זה בסדר. אבל אם לא, אז הם לא בסדר. בסה"כ התענוגים בעצמם אין שום דבר מיותר, השאלה רק כמה הם עוזרים או מפריעים להשגת המטרה. לכן אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהתענוגים, לבדוק כמה הם מועילים, ולפי המידה הם נמצאים בדרכנו, להשתמש בהם*. פשוט מאוד, להתייחס לתענוגים למעלה מהתענוגים, כמה אנחנו מסוגלים להשתמש בכוח התענוג להשגת המטרה הכללית.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

18. איך אפשר להגיע למצב שכלים של גלגלתא ועיניים, כלים דבינה, יתערבו עם כלים של המלכות, שאסור שם בכלל להכניס אור העליון? ע"י זה שהם יתערבו, כלים דבינה צריכים להיכנס לכלים של המלכות, כלומר בינה, שזה דבר קדוש שכולו להשפיע, תיכנס בכוח לכלים של המלכות שהיא כולה לקבל. נשברו הכלים האלו של בינה והם הגיעו למצב שהתערבבו עם כלים של המלכות. יכנסו בתוך המלכות כלים של השפעה. אחרי ערבוביה שלמה שתהיה ביניהם, והרבה פעולות, עד שכל פירור ופירור, כל תכונה ותכונה, הקטנה ביותר, לא חשוב איזה, תתערבנה עם כל התכונות של השפעה ויהיה ביניהם ממש ערבוביה, התמזגות, התחברות, כך שאי אפשר להבדיל ביניהם.
    
    אנחנו נלמד איך מכל הדברים האלה מתחיל להתברר ע"י האור העליון שלאט לאט יותר ויותר בכל זאת מאיר עליהם, יורד אור העליון על הכלים השבורים האלה ומתחיל לעורר אותם לחיים, ואז הכלים האלו יתחילו להתאושש לחיים ולעלות לאצילות, ואח"כ עם כל הכלים יחזרו לאינסוף.

19. הכלי הזה נקרא האדם, כלומר רצון לקבל שיש לו רצון לקבל הכי גדול, הכי שבור, הכי מורכב מכל מיני תכונות ההפוכות זו מזו. לכן כשמאיר עליו, על הפלוס ומינוס שיש בכל אחד, אור העליון, אז האדם מתחיל להרגיש כמה הוא במינוס, הפוך מהאור העליון, ובפלוס רוצה את האור העליון. אז הוא נעשה בכל מיני רגשות מנוגדים, כאילו קורעים אותו לחתיכות, הוא פשוט לא יודע מה לעשות. כך כל אחד ואחד מאיתנו.
    
    *מכל מיני דברים האלו, גם בחיים שלנו הגשמיים ובחיים שלנו רוחניים, פנימיים, חיצוניים, לא חשוב, בכל צורות החיים נרגיש את עצמנו כמה אנחנו נמצאים בשבירה. מתוך השבירה הזאת, מתוך ההכרה שאי אפשר לברוח ממנה ואי אפשר להמשיך בה, אנחנו נבין איך אפשר לתקן את המצב שלנו. מתוך זה האנושות תתחיל להתאושש ולהתעורר מהשבירה*.

20. אני נכנס עכשיו למסעדה ורוצה לאכול כמו אתמול, כי אני לא יודע, אבל כסף יש לי פחות מאתמול. אני צריך עכשיו לעשות חשבון מה ממה שאני רוצה, אני יכול לקבל. יש הבדל בין רצוי ויכול. אז הע"ב עושה עכשיו חשבון לפי ד' ג', וס"ג אחרי הזדככות מסך של הע"ב, עושה חשבון על רשימו ג' ב', זה רשימו מהתלבשות ועביות. למדנו את זה הרבה פעמים, אתה בטח היית צריך לעבור את זה כמה פעמים בפתיחות שלמדנו. *מפני שיש לנו רצון לקבל ואור שממלא איכשהו את רצון לקבל, אז תמיד יש לנו 2 פרמטרים: כמה אני רוצה וכמה אני יכול. כמה שאני יכול, זה נקרא מסך, לפי יכולת ע"מ להשפיע. כמה שאני רוצה, זה נקרא רצון. 2 הרשימות האלה, רצון ומסך, נמצאים תמיד בפרצוף, ואיתם הוא עובד*.