שיעור בוקר 03.06.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד',

פרק ו', דף רנ"ג , עמ' 253, אותיות י"ח – כ"ב,

הסתכלות פנימית, פרק א', אותיות א' – ו'

קריין: אנחנו לומדים מספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', דף רנ"ג, 253, אות י"ח, דברי האר"י.

אות י"ח

בכל בחינה ובחינה יש י"ס ונכללות בה' הן בפנימיים והן במקיפין

"והענין הוא, בהקדמה אחת שצריך שתדע, והוא, כי הרי נת"ל כי בכל בחינה ובחינה מכל עולם ועולם ובכל פרצוף, יש בו יוד ספירות לא פחות ולא יותר, והם אורות פנימים עשרה, ומקיף עשרה, אמנם יוד פנימים נכללים בה' בלבד, שהם כנגד הה' בחינות פרצופין שיש להם, כנזכר במקום אחר, והם א"א ואו"א וזו"ן, והם עצמם נקראים נרנח"י של כללות של כל עולם ועולם לבדו. וכן על דרך זה במקיפים, שהם מ יוד ונכללים בה'."

קריין: אות מ' קטנה, מבארת "יוד ונכללים בה'".

פירוש אור פנימי לאות י"ח

"מ) וזה פשוט מאד, כי אין כאן יותר מה' בחינות, שעליהן יוצאות ה' קומות, שנקראות: כח"ב זעיר אנפין ומלכות, או ה' פרצופין: א"א או"א וזו"ן, אלא שבחינת ז"א, דהיינו בחיה"ג, יש לה שש ספירות: חג"ת נה"י, ואין ביניהן שום הפרש בקומה, כי לכולן בחינה אחת של עביות. וע"כ אין יותר מה' אורות פנימים, וכן ה' אורות מקיפים."

אות י"ט

בע"ס דראש יש ה' אורות פנימיים וה' אורות מקיפים, אבל מפה

ולמטה דא"ק יש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה חיה

"אמנם דע, כי בכל האורות והעולמות והפרצופין שיש נ מן החוטם של אדם קדמון ולמעלה, בכל פרצוף, יש תמיד כל הבחינות האלו שלימות, שהם: ה' אורות פנימים הכלולים מיוד ספירות פרטיות כנ"ל, וה' מקיפים הכלולים מיוד ספירות פרטיות, ס אך מפה דאדם קדמון ולמטה עד סוף כל העולמות, לא יש רק ה' אורות פנימים, וב' מקיפים העליונים, שהם כנגד יחידה חיה, ולא עוד, כי האור נתמעט משם ולהלאה. לכן בעולם העקודים שהם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון ולחוץ, לא היה בו רק ה' אורות פנימים וב' אורות מקיפים, ואין עוד. וזכור הקדמה זו."

קריין: אות נ', "אור פנימי", מבארת "מן החוטם של אדם קדמון ולמעלה".

פירוש אור פנימי לאות י"ט

"נ) כלומר בע"ס של ראש א"ק, שאו"ח עולה שם ממלכות של ראש ולמעלה, ומלביש ט' הספירות הראשונות כנ"ל. ומלכות של ראש נקראת פה, ששם עומד מסך דבחי"ד, וז"א של ראש נקרא חוטם, שמשם מתחיל או"י של ראש."

קריין: אות ס', "אור פנימי", מבארת "אך מפה דאדם קדמון ולמטה עד סוף כל העולמות".

"ס) כלומר בע"ס של גוף הנמשכות ממעלה למטה להתלבשות בכלים, הנה אין שם יותר מב' מקיפים עליונים, שהם חיה ויחידה. והטעם הוא, מפני חסרון הכלים החיצונים הצריכים לאורות המקיפים דנר"ן. כי חיצוניות הכלים לקבלת אורות מקיפים יוצאים ע"י הזווגים דהכאה הנעשים בשעת הזדככות המסך, ועליתו למאציל (כמ"ש לעיל פרק זה אות א' ובאו"פ שם) ומתוך שזווג דהכאה אינו נוהג מבחי"א ולמעלה ע"כ לא יכלו לצאת יותר מב' כלים חיצונים: א' ליחידה וא' לחיה, (כמ"ש לעיל)."

קריין: אות כ', כוכבית.

אות כ'

בהמשך זמן עלית הכתר למאציל נסתלק גילוי יחידה ממלכות

"* ודע כי כאשר עלה הכתר אל המאציל, אז באותו שיעור והמשך הזמן שהיה עולה, אז המלכות, ע נסתלקה ממנה בחינת גילוי יחידה, שהוא האור שהיה נמשך לה מן הכתר, שכיון שהכתר היה עולה ומסתלק, לא היה כוונתו להאיר בה, פ אמנם נשאר בה הרשימו לבד."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ד.

קריין: אות ע', "אור פנימי", מבארת "נסתלקה ממנה בחינת גילוי יחידה".

פירוש אור פנימי לאות כ'

"ע) כי אחר שנזדככה הבחי"ד, ובטרם ביאת המסך לזווג דבחי"ג, נמצא אז הפרצוף בלי שום הארה כלל, כי הקומה דבחי"ד, שהיא אור הכתר, נסתלקה. והקומה דבחי"ג עדיין לא באה." כך גם אנחנו מרגישים בין המצבים, הסתלקות האור.

קריין: אות פ', "אור פנימי", מבארת "אמנם נשאר בה הרשימו לבד".

"פ) ואין להקשות שזה בסתירה למ"ש לעיל, אשר המלכות לא השאירה רשימה אחריה. כי שם מדבר בדיוק מרשימות דאור ישר הנכללות במסך בעת ביאתו למאציל שעליהן יוצא הזווג להתפ"ב, שנקרא ע"ב, (כמ"ש לעיל באו"פ). משא"כ כאן הוא מדבר מהרשימה המיוחסת לאור המלכות שהיא בחינת או"ח."

אות כ"א

כשסיים כתר עליתו למאציל חזר גילוי יחידה למלכות

"וכאשר סיים הכתר להתעלם צ וסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד אז ק חזר להאיר בה המאציל כבתחילה בחינת היחידה שבה. כי אחר שעלה הכתר בהמאציל, גם היא עלתה ביסוד, והיתה מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל, והיתה מקבלת עתה ממנו מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר. אך כל זמן שלא סיים הכתר לעלות, אז היה ר הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה, והכתר עצמו גם כן לא היה מאיר בה. וכן על דרך זה הוא בבחינת חיה שמקבל מן הכתר. וכן על דרך זה החכמה ובינה וכיוצא בהם."

קריין: אות צ', "אור פנימי", מבארת "וסיימה המלכות לעלות עד סיום היסוד".

פירוש אור פנימי לאות כ"א

"צ) כמו שנתבאר לעיל, שמלכות פירושה, המסך שבה. וסיום עליתה ליסוד, פירושו, שגם מלכות של ראש עלתה לחוטם, ויצא שם זווג דהכאה בקומת חכמה. שזה נבחן שסיימה העליה."

קריין: אות ק', מבארת "חזר להאיר בה המאציל כבתחילה".

"ק) כמו שמבאר והולך, כי אחר שעלתה ביסוד, שפירושו, שנזדכך המסך וקיבל לעביות דבחי"ג, שאז גם המסך שבפה דראש עלה לחוטם, שהוא בחי"ג של ראש, ויצא שם הזווג דהכאה בקומת חכמה, ונמשך משם למטה לגוף כנ"ל. נמצא עתה שהיא "מדרגה אחת קרובה יותר אל המאציל", כלומר שהיא מקבלת עתה מלמעלה מהבחינה שכנגדה שבראש, כי עתה היא מקבלת מהזווג שבחוטם, וחזר להאיר בה המאציל בחינת היחידה שבה, אלא בקומת חכמה, שהיא בחינת חיה דיחידה, וחיה דיחידה זו נעשה בה לבחינת אור מקיף דחיה, כמו שנתבאר לעיל. וזה אמרו "והיתה מקבלת עתה ממנו, מה שהיתה מקבלת מקודם מן הכתר". כלומר, שמקבלת עתה מן החוטם דרך כתר דז"א, כמו שהיתה מקבלת מקודם דרך הכתר של עצמה."

קריין: אות ר', מבארת "הכתר מפסיק בין מאצילה ובינה".

"ר) כלומר, אחר שנזדככה הבחי"ד והתחיל הכתר להתעלם, הנה כל כמה שעוד לא היה הזווג בבחי"ג, נמצא העלמת הכתר עושה הפסק הארה בפרצוף, כי בבחי"ד אין זווג, ובחי"ג עדיין אינה מאירה לה."

אות כ"ב

בהמשך זמן עלית חכמה למאציל נסתלק גילוי חיה ממלכות. וכשחכמה

סיימה עלייתה חזר גילוי חיה למלכות

"וכן כשעלה חכמה למעלה במאצילה נסתלקה מן המלכות החלק שהיה מגיע אליה ממנו, ולא נשאר בה רק רשימו לבד, עד שהשלימה החכמה לעלות למאצילה, ואז חזר האור כבתחילה. וכן תקיש מזה אל כל השאר, כי הם חלוקות רבות. כי כשהתחילה ש חכמה לעלות בכתר, נסתלקה הארתה מכל אשר למטה ממנה, וכשכבר עלתה בכתר, אז חזר כבתחילה. וכשחזר פעם ב' לעלות במאציל נסתלק האור פעם שני, וכשנגמר לעלות חזר האור לאיתנו. והמעיין יבין שאר חלוקים על דרך זה, בענין המקיפים דזו"ן, שלוקחים בעת חזרתן והסתלקותן למעלה."

קריין: אות ש', "אור פנימי", מבארת "כשהתחילה ש חכמה לעלות בכתר".

פירוש אור פנימי לאות כ"ב

"ש) כשהתחיל הכתר לעלות למאציל נמשכו ועלו אחריו כל עה"ס שבקומה, וכאו"א התחילה לעלות לבחינה שממעל לה, וכשסיים הכתר לעלות, שפירושו, שהגיע הזווג בבחי"ג, אז סיימו כולם עליתם. וחכמה באה לכתר, והבינה לחכמה וכו'."

נלך ל"הסתכלות פנימית", יהיה לנו יותר ברור, שם יש קצת יותר פרטים והסבר.

תגידו לי בבקשה, אני לא מבין, אני לא כל כך בקיא בעברית, האם אומרים "לכתר" ללא הדגשת האות כ'? כנראה שזה נכון, אבל פעם ראשונה שאני שומע את זה, אצל רב"ש זה לא היה. אני רק שואל, האם זה כולל גם שמות? האם אומרים "לכּוהן" או "לכוהן"?

תלמיד: אומרים ללא דגש, הקריינים ברדיו אומרים כך. אם אותיות בג"ד כפ"ת באות אחרי אות, הן לא מקבלות דגש, גם אם מדובר בשֵם.

תלמיד: למרות שברדיו הקריינים אומרים כך, זה לא חובה. אבא שלי היה מומחה לעברית והוא מאוד זלזל בכלל הזה כי הוא הופך את השפה למוזרה.

אני אף פעם לא שמעתי. אצל רב"ש כולם היו קוראים, גם חוזרים בתשובה, גם אלו ואלו, לא חשוב מי, זאת אומרת אחרי בית ספר ואוניברסיטה ובלי זה, אחרי ישיבות, כולם תמיד היו אומרים כתר, חכמה, את השמות האלה, בלי דגש או עם דגש, זה לא חשוב.

תלמיד: מבחינה היסטורית מתחילת תנועת העלייה לארץ, התחילו מאוד לשים דגש על לימוד "נביאים כתובים" ודקדוק. המקובלים שיצאו מתלמידי הבעל שם טוב מאוד התנגדו ואפילו היו אנטי לכל הדבר הזה. לכן אני לא מבין למה בכלל שמים פה איזה דגש ללכת לפי הדקדוק.

אני לא יודע, זה מוזר לי מאוד. אבל אני שותק כי הם בוגרי בית ספר, ואני לא גמרתי [כאן] בית ספר. אבל בוא נקרא כמו שזה אצל רב"ש, כּתר זה כּתר, נקודה.

שאלה: באות י"ט הוא כותב שיש רק ה' פנימיים וב' מקיפים יחידה וחיה. שמפה דא"ק ולמטה בעקודים יש רק ב' מקיפים. והוא מסביר את זה בסוף אות ס', בעמוד רנ"ד, טור ב' למטה, "ומתוך שזווג דהכאה אינו נוהג מבחי"א ולמעלה ע"כ לא יכלו לצאת יותר מב' כלים חיצונים: א' ליחידה וא' לחיה". לא ברור ההסבר שלו, למה יש רק ב' מקיפים בעקודים?

התירוץ הכי פשוט שכולם מבינים הוא שבעקודים אין יותר מחיה, יחידה. הזיווג דהכאה על חיה ויחידה זה הזיווג האמיתי. על האורות של נשמה, רוח ונפש אין זיווג דהכאה אמיתי כי אין שם לקבל על מנת להשפיע, ולכן זה יש לנו רק ה' פנימיים וב' מקיפים.

קריין: דף רנ"ז.

חלק רביעי

הסתכלות פנימית

ספירות העקודים, כולל ו' פרקים

בהם מתבאר ששה ראשי ענינים : א. ענין זווגי דהכאה

ובטישות. ב. ענין אור חוזר. ג. ענין הרשימות. ד. ענין

הכלים. ה. ענין המסך. ו. ענין אור ישר.

כמו שאנחנו רואים, העניינים האלה הם מאוד חשובים, ובאמת אצל רב"ש "הסתכלות פנימית" של חלק ד' הייתה נחשבת כחלק מאוד חשוב בתע"ס.

אות א'

"היות שדברי הרב שבכאן המה כולם יסודיים, שכל אדני החכמה בנוים עליהם, ואין לך ענין קטן בכל העולמות אבי"ע, שלא יהיה בהם בכללות ובפרטות, תוצאות מכל הענינים כולם המובאים כאן בעשר הספירות דעקודים, ולא עוד אלא מכל שינוי קל וחידוש קטן שבכאן, מסתעפים בפרצופי אבי"ע ענינים רבים ועמוקים מאד, שהרי נודע, שכל הכחות וחידושי צורות שבעליונים מחויבים להמצא בכל תחתון מהם אף פרט קטן לא יחסר, שזה נוהג בכל ההמשך השתלשלות של הפרצופין והעולמות עד סוף עשיה ומכל שכן כאן, שעדיין אנחנו עסוקים בקו הראשון, הנמשך מא"ס ב"ה למקום הצמצום, שהוא פרצוף הא' דאדם קדמון. וע"כ, כל מלה ומלה שבכאן, היא מרגלית יקרה לאין ערך, שצריכים להבינה בכל רחבה ובהגדרתה האמיתית, ולשננה ולזכרה בכל המשך החכמה.

ולפיכך, באתי לסדר כאן את ראשי הענינים, המובאים בחלק הזה, בסדר המועיל לזכרון, גם להבחין בכל ענין, מעקרי הבחנות שהרב מביאם כאן, ולהגדיר כל דבר עד כמה שאפשר, בכדי שהמעיין יוכל להשמר, שלא יוציא שום דבר מחוץ לגדרו הנאמן, כי טעות קלה במקומות אלו, תפסיק את ההבנה לגמרי בהמשך החכמה."

הגדרה חזקה.

פרק א'

ה' מיני זווגי הכאות ובטישות

אות ב'

"ה' מינים מזווגי הכאות ובטישות, אנו מוצאים כאן בדברי הרב, בהתפשטות א' דא"ק, שהם:

א' הנקרא הסתכלות א', שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי מלכות, שהוא לבחינת כלים של ראש. (כנ"ל בח"ג פי"ב אות ד')."

מה שלא יהיה מובן אתם יכולים לשאול.

"ב' הוא הכאה וביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא"ק. שמביא הרב כאן (פ"א אות ג').

ג', הנקרא הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף. (המובא בח"ג פי"ב אות ה' ובע"ח ש"ד פ"ג).

ד', הכאה וביטוש דהרשימה ואוה"ח היורד, זה בזה. (המובא כאן פרק ג' אות ט').

ה', ביטוש דאור המלכות עם אור החוזר היורד. (המובא כאן פרק ד' אות ג')."

אלו חמישה זיווגי דהכאה, חמש בטישות. אנחנו עברנו על זה בעצם.

שאלה: ב' ג' ד' וה' נראים אותו דבר בעצם.

בב' הוא אומר שיש חמישה זיווגים. "א'" עכשיו הוא סופר אותם. "הסתכלות א'," זה ברור, "שהוא זווג דהכאה דאור העליון בהמסך שבכלי מלכות," בפה דראש "שהוא לבחינת כלים של ראש." שבזה ממטה למעלה נבנה הראש. "ב' הוא הכאה וביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא"ק." זאת אומרת שיש כבר ביטושים והכאות בין האור הפנימי והאור המקיף למטה מפה. "בצאתם מחוץ לפה דא"ק."

"ג'," תכף נראה "הנקרא הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף." מה הכלים דגוף? הסתכלות ב' מתי זה?

תלמיד: מיציאה.

מיציאה, כן. הלאה, "ד', הכאה וביטוש דהרשימה ואוה"ח היורד, זה בזה. (המובא כאן פרק ג' אות ט')." ברור לנו, כשהקומות האלה עולות, יש לנו אור חוזר היורד שפוגע ברשימו שנשאר בתוך הכלי שתחתיו, ואז יש עוד בטישה.

ו"ה', ביטוש דאור המלכות עם אור החוזר היורד. (המובא כאן פרק ד' אות ג')."

בסך הכול בכל הקומות האור החוזר היורד פוגע ברשימו, אבל מה קורה במלכות? היא לא מניחה רשימו, ולכן האור החוזר היורד פוגע באור שנשאר במלכות.

עוד נראה את זה.

קריין: אות ג'.

אות ג'

זווג דהכאה הא', עושה רק שרשי כלים.

הב', הכלי והאור מעורבים. הג', עושה כלים גמורים

"והנה שורש הכל הוא הזווג שנקרא הסתכלות א', שממנו נמשך כל האור שישנו בפרצוף," מה שנעשה בפה דראש, "וקבר נתבאר ענינו היטב, בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ופרק י"ב אות ב' ג'). אמנם הוא מספיק רק להוציא שרשי כלים, שנקרא בחינת התלבשות בכח ולא בפועל ממש. כי אוה"ח מלביש כאן ממטה למעלה," ספירות של ראש, "שפירושו בחינת התנגדות להתלבשות בעביות הכלי וע"כ נקראות עה"ס שבראש, בשם א"ס ב"ה, או כתר," כי עדיין אין הגבלה, רק התלבשות "כמ"ש הרב (שם ח"ג פ"ו אות ז') עש"ה. ולא עוד אלא אפילו אח"כ, כשנתפשטו עה"ס ממלכות של ראש ולמטה לתוך הגוף עד הטבור, עדיין אין שם בחינת כלים ניכרים לעצמם, אלא, שהאור והכלים כמו מעורבים יחד, כמ"ש הרב כאן (פ"ו אות א', עש"ה). ועיקר גילוי הויות הכלים מתחיל מהסתכלות ב', שנעשה על המסך, אשר בכלי מלכות, בעת הזדככות, דהיינו ד' הקומות היוצאות במדרגות של זיכוכו." מטבור לפה.

שאלה: למה הזדככות נקראת עוד פעם זיווג דהכאה או זיווג דהכאה השני?

לא, בהזדככות המסך מטבור לפה יש לנו זיווגי דהכאה. הוא מדבר על הכאות, על זיווגים. אז הם נעשים בדרך הזדככות המסך.

קריין: אות ד'.

אות ד'

זווג דהכאה הג' נעשה ע"י או"מ ואו"פ,

שאו"מ מזכך את המסך ואור העליון מזדווג בהכאה

על המסך במדרגות של הזדככותו ומוציא ד' קומות חו"ב תו"מ

"וענין הזדככות זו, נעשה על ידי הכאה של או"פ ואו"מ זה בזה, כמ"ש הרב (כאן בפ"א אות ג') וע"ש באו"פ. ונתבאר שם, שאוה"מ מזכך העביות שבמסך, עד שהוא נעשה זך כהמסך שבמלכות של ראש. ובאמת נעשה כל הזיכוך הזה בבת אחת וברגע אחת, כמ"ש הרב (כאן פ"א אות ט') אלא, מתוך שהאור העליון אינו פוסק מלהאיר אפילו רגע, נמצא אור העליון מזדווג עמו בד' המדרגות שהמסך בא בדרך זיכוכו, ומוציא שם ד' קומות של ע"ס, שהן חכמה בינה ז"א מלכות. כמ"ש באו"פ (פרק א' אות ז')."

קריין: אות ה'.

אות ה'

גמר גילוי הכלים אינו, אלא ע"י הסת"ב

"והנה נתבאר, ההפרש בין ג' מיני זווג דהכאה: כי הסתכלות א', הגם שהוא השורש והמקור לכל האורות והכלים שבפרצוף, מ"מ אין בו שום התגלות בפועל, וכל הגילוי הוא רק על ידי הסתכלות ב' הנעשית במדרגות זיכוכו של המסך, וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישא של או"פ ואו"מ זה בזה."

תלמיד: באות ד' הוא אומר שההזדככות הייתה בבת אחת, אבל בכל זאת היו בה ד' מדרגות. לא הבנתי.

האור הסתלק. כבר בטבור כשהיה ביטוש, האור נעלם. אבל בדרך ההזדככות בא אור חדש, מדרגות חדשות. אבל אותו אור שהיה ממלא את הכלי בטעמים, הוא הסתלק מיד.

תלמיד: זאת אומרת, שיש איזו נקודה שבה אין יותר טעמים.

כן. ואז מתחילות לצאת מדרגות.

תלמיד: הוא מדגיש את זה שיש פה הזדככות בבת אחת, אבל יש מדרגות. מה קורה בין לבין?

קורים עוד ארבעה זיווגי דהכאה בהזדככות. להתחיל להסביר לך מה קורה כשהאור מסתלק ואין לא זה ולא זה, ומה שם באמצע, שמתגלה מקום לקליפות? אני לא אלך לזה. תשאלו על מה שכתוב.

קריין: אות ו'

אות ו'

ב' זווגי הכאה האחרונים הם לצורך הפרצוף שלאחריו

"וכל אלו ג' מיני הכאות, הם לצורך עצמו של הפרצוף, אמנם דבר ההכאה וביטוש של הרשימה עם אוה"ח זה בזה, הוא לצורך הכלים של הפרצוף שלאחריו. כמ"ש באו"פ (פ"ב אות ג') ועד"ז הוא ההכאה של אור המלכות ברשימה, שהוא לצורך כלי המלכות מהפרצוף שלאחריו. והנה נתבאר, שג' מיני הכאות ראשונות הם לצורך הפרצוף עצמו, וב' הכאות האחרונות הן לצורך הפרצוף שלאחריו." כן, ללידת הפרצוף הבא.

יש לנו זיווג דהכאה בראש, יש בטבור, בדרך חזרה, עד שמגיע שוב לפה דראש. יש לנו תהליך שהוא לצורך הפרצוף עצמו ולצורך הפרצוף הבא.

תלמיד: מה מאפשר למסך להוריד את האור לתוך הגוף, איזה תהליך הוא עובר?

זיווג בפה דראש כולל שתי פעולות. פעולה אחת שהוא דוחף את האור בחזרה, שלא רוצה לקבל, ואחר כך עושה חשבון, כמה יכול לקבל בעל מנת להשפיע. יש מסך שלם, מלא, ומסך שהוא בודק, עושה חשבון בכמה שיכול לקבל על מנת להשפיע. זאת עביות שקשורה למסך. אחרי שהוא עושה חשבון, הוא מקבל בתוך המסך הזה את האור שהופך להיות אור הפנימי.

תלמיד: האם המסך צריך להגיע לאיזה זיכוך כדי לאפשר לאור להיכנס לתוך הגוף?

זה נעשה בפה דראש.

תלמיד: זאת אומרת זאת פעולה שנעשית בכוח, ולאחר מכן היא נמשכת בפועל לתוך הגוף.

כן.

שאלה: איזה מסך יש בעקודים? האם יש מסך בכלל?

"עקודים" זה נקרא שהאור הוא עקוד בכלי של המלכות, ודאי שעם צמצום, מסך ואור חוזר, כשמלכות עדיין לא מעורבת עם הבינה. יש לה כוח התנגדות וכך היא עושה את זה. לכן זה נקרא עקודים.

תלמיד: מתוך הדמיון שלי עקוד זה קשור, ופה יש בטישות, עולים, יורדים.

לא, זה עניין של ההרגשה שלך. עקוד זה שייך למלכות בלבד. מלכות בלבד עם צמצום, מסך ואור חוזר עושה את הפעולות, ללא קשר עם בינה.

שאלה: אפשר להסביר על זיווג הג' שהוא אומר פה? הראשון זה הטעמים, אחר כך זה הנקודות והוא אומר שגם יש קומות שיוצאות על הזיווג של ביטוש פנים ומקיף.

זה בקומות שיוצאות מאור חוזר היורד שפוגע ברשימו. זה קורה בכל רמה ורמה, שהאור חוזר יורד לרשימו מדרגה עליונה לדרגה יותר תחתונה, ואז יש ביניהם בטישות ומזה נולדו הכלים, אותיות.

תלמיד: זה זיווג מסוג הב' מה שהוא אומר. הוא מונה פה ג' סוגים של זיווגים.

"א' הנקרא הסתכלות א'".

"ב' הוא הכאה וביטוש דאו"פ ואו"מ זה בזה בצאתם מחוץ לפה דא"ק.", "ג', הנקרא הסתכלות ב', שהוא זווג דהכאה דאור עליון במסך שבכלי מלכות, שהוא לעשות כלים לגוף.", "ד', הכאה וביטוש דהרשימה ואוה"ח היורד", "ה', ביטוש דאור המלכות עם אור החוזר היורד."

תלמיד: באות ה' כתוב, "וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישא של או"פ ואו"מ". כאילו נולדות קומות רק מהאור מקיף ואור פנימי, מהמפגש ביניהם.

אות ה'

גמר גילוי הכלים אינו, אלא ע"י הסת"ב

"והנה נתבאר, ההפרש בין ג' מיני זווג דהכאה: כי הסתכלות א', הגם שהוא השורש והמקור לכל האורות והכלים שבפרצוף, מ"מ אין בו שום התגלות בפועל, וכל הגילוי הוא רק על ידי הסתכלות ב' הנעשית במדרגות זיכוכו של המסך, וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישא של או"פ ואו"מ זה בזה."

תלמיד: הוא אומר, יש ג' מיני זווג דהכאה, הסתכלות א' שהוא השורש, והוא אומר שאין בו התגלות בפועל וכל הגילוי הוא על ידי הסתכלות ב'. אז הסתכלות ב' זה קומת הטעמים והסתכלות ג' זה קומת הנקודות?

לא. הסתכלות ב' הוא אומר, "הסתכלות ב' הנעשית במדרגות זיכוכו של המסך", התפשטות מפה לטבור, וזה כבר נקודות.

תלמיד: אז מה זה ג'?

"וענין הזדככות הזה נעשה על ידי הכאה ובטישא של או"פ ואו"מ זה בזה." זה בתוך הב'.

אות ו'

ב' זווגי הכאה האחרונים הם לצורך הפרצוף שלאחריו

"וכל אלו ג' מיני הכאות,", זה בדרך זיכוכו. זאת אומרת, שיש לך הכאות בפה דראש, יש לך בטבור ויש לך בדרגות ההסתלקות, ויש לך גם במלכות. אלו הכאות שיש לך.

(סוף השיעור)