שיעור בוקר 01.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. שמעתי. מאמר א. "אין עוד מלבדו" – קטעים נבחרים

קריין: נושא השיעור שלנו היום הוא "אין עוד מלבדו", נקרא קטעים נבחרים בנושא.

אנחנו שוב ושוב חוזרים לאותו נושא, "אין עוד מלבדו", אבל כלפינו אין עוד מלבדו. אין, "אין עוד מלבדו", ואנחנו צריכים לגלות אותו. ואנחנו מגלים אותו כך שאנחנו בינינו צריכים להיות בחיבור, ואם אנחנו מתחברים יחד, אז מגלים שקיים בכלל הבורא ואין עוד מלבדו.

אנחנו ט' ראשונות כלפי הבורא, כל אחד ואחד מהנקודה שלו, עם נקודות השבירה שלו שהכין לנו, אנחנו מתחברים בינינו, כדי לגלות אין עוד מלבדו, להשתוקק אליו, לבקש ממנו שיחבר אותנו, שיתגלה בנו, ואז אנחנו כט' ראשונות והוא המלכות, הוא המלך, הופכים כלפיו, פעם אנחנו מתארים את עצמנו כמלכות והבורא כט' ראשונות, ופעם אנחנו צריכים לעשות ההיפך.

ולכן אם אנחנו רוצים לגלות את הכוח העליון, אנחנו צריכים להתחבר בינינו ואז אנחנו מאתרים שהוא לכולנו אחד, ומתוך החיבור שלנו, אך ורק מתוך החיבור שלנו, אנחנו יכולים כך לייצב אותו לפנינו, להזמין אותו, לגלות אותו, מהמצב שלא מרגישים, לא רואים, לא יכולים לגלות.

לכן עד כמה שאנחנו מתחברים, אפילו בעשירייה אחת, כבר אנחנו יכולים להתחיל לגלות במשהו אין עוד מלבדו. וכמה שאנחנו מרחיבים את גבולות העשירייה עד ה"שישים ריבוא נשמות", מה שנקרא, זאת אומרת, עד המצב האמיתי, השלם, הסופי, של כל הכלים השבורים, כך אנחנו מגלים את הבורא בצורה השלמה.

ואנחנו נמצאים מצד אחד בתהליך הזה, ולכן צריכים לחשוב איך אנחנו רוצים לגלות אין עוד מלבדו, ועכשיו אנחנו שוב נלמד קטעים מהמאמר הזה, מהנושא הזה, "אין עוד מלבדו", ומצד שני אנחנו צריכים להבין, אפילו שלא מדובר בטקסט בצורה גלויה, שבחיבור בינינו אנחנו מגלים אותו.

קריין: קטעים נבחרים ממאמר א' ב"שמעתי", "אין עוד מלבדו". קטע מספר 1, אומר בעל הסולם.

"הנה כתוב "אין עוד מלבדו", שפירושו, שאין שום כח אחר בעולם, שיהיה לו יכולת לעשות משהו נגדו יתברך. ומה שהאדם רואה שיש דברים בעולם שהם מכחישים פמליא של מעלה, הסיבה היא, מטעם שכך הוא רצונו יתברך. וזהו בחינת תיקון, הנקרא "שמאל דוחה וימין מקרבת". כלומר, מה שהשמאל דוחה, זה נכנס בגדר של תיקון. זאת אומרת, שישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

זאת אומרת, אחרי כל מה שקורה לנו בחיים אנחנו צריכים להשתדל לראות רק כוח, שליטה, כוונה, תכנית אחת עליונה בלבד, רצון אחד.

שאלה: הבורא הוא כל כך גדול, הוא כל כך נעלה, איך אנחנו אי פעם יכולים להיות ראויים לשרת אותו?

אנחנו נמצאים בתוך הבורא וכל העבודה שלנו זה לאתר שהוא אחד, כי זה שהוא מתפצל לפנינו להרבה מאוד מקורות, כמו בני אדם, כוחות הטבע, דומם, צומח, חי, מדבר, כל מיני מקורות השפעה עלינו, בזה אני צריך להבין שזאת סך הכול אשליה, זה כוח אחד שבכל מיני כאלו התחלקויות, התפלגויות שעשה מעצמו, הוא משפיע עליי. דרך דמויות למיניהן, דרך התופעות למיניהן, משפיע עליי. ברא אותי בצורה כזאת, שאני אכיר אותו בכל מיני כאלו צורות, של "דומם", "צומח", "חי", "מדבר", ושאני אתבלבל ביניהם, ואני לא יודע איפה אני נמצא ומה קורה לי, ולָמה זה קורה. ויהיה אכפת לי מה שקורה לי, כי אני מרגיש את עצמי בטוב או רע בכל מיני צורות ואופנים.

וכל זה בשביל מה? כדי שאני אאסוף את כל מקורות ההשפעה האלו עליי יחד, ולמרות שהם מאוד שונים, מגוונים, אני אאתר בהם רק כוונה אחת כלפַי, שזה טוב ומיטיב, ואוהב. וחוץ מזה שום דבר.

אז בהתחלה אני צריך לחפש, אחר כך אני צריך לחיפוש הזה גם לצרף את התיקונים שלי, זאת אומרת, שבמה שרע לי, אני צריך לתקן את עצמי שזה לא יהיה לי רע, אלא יהיה לי טוב, שאני אהיה בהזדהות עם הבורא. עד כמה שאני מזדהה איתו, מבין אותו יותר, מרגיש אותו יותר, מתעלה מעל עצמי להבין ולהרגיש אותו, עד כמה שאני מעדיף להשתנות בכל מחיר רק כדי להרגיש אותו כטוב ולא בגלל שיהיה לי טוב, אלא אני מתחיל להרגיש את הטוב והרע, וכל מיני הבחנות שלי לא כלפַי, אלא כלפיו, לא כדי שיהיה לי טוב, כדי שיהיה לי ברור, כדי שיהיה לי נוח, בכל מיני צורות ודרגות, אלא כדי שאני באמת הכול אוכל לשייך אליו כטוב ומיטיב בלבד.

וכאן מתחילה העבודה של האדם, שבצורה כזאת הוא מתחיל לשנות את עצמו, זאת אומרת, הוא מתחיל לראות שמה שהוא מקבל בכל החושים, מכל הכיוונים, בכל התאים שלו, בכל ההבחנות, זה הכול כדי שיכוון את עצמו לטוב ומיטיב, אמנם הוא מרגיש בדרך כלל הרגשות והבנות לא טובות, וזה שמרגיש אותן כלא טובות זה דווקא מראה לו עד כמה שהוא צריך להשתנות כדי להגיע לטוב, וכך אנחנו מתקדמים.

המטרה היא להגיע למצב שמכל השפעות הבורא שאני מרגיש, קודם כל אני מאתר אותן או בדעת או למעלה מהדעת שהן באות ממנו, כך אני מקבל אותן אפריורי. כול מה שבא זה בא ממנו בלבד, אין מקור אחר. כול מה שבא אליי זה בא כטוב, אבל כשזה נכנס לרצון לקבל שלי, שזה הטבע שלי הכללי, אני מרגיש את ההשפעה שלו באיזו צורה, יכול להיות הפוכה מהטוב. כאן יש לי שאלה, מה זה הפוך מהטוב? יכול להיות שזה טוב, אבל אני מרגיש שזה רע. יכול להיות שזה טוב, אבל [האם] לפי הכוונה או לפי הפעולה. וכאן ישנה לי העבודה. זה כמו רופא שעושה לי זריקה, אז הוא עושה לי טוב או רע? לפי הפעולה, הפעולה רעה, אני מרגיש כאב, ולפי הכוונה, הכוונה טובה ואני עוד משלם לו. אז יש כאן הרבה הבחנות שאנחנו צריכים לזהות אותן.

שאלה: מה נותן לאדם את המוטיבציה להימצא בכאלה מצבים לא טובים, ויחד עם זה כל הזמן לרצות אותם, כי הוא מבין שזאת תגובה אמיתית. מה צריך לדחוף, להחזיק אותו בדרך?

השגת האמת. הוא רוצה להגיע לאמת. לא שטוב לו או רע לו, כמו בהמה שמחפשת רק מה שטוב לה, אלא הוא רוצה להיות למעלה מהבהמה, בדרגת האדם, "אדם", הדומה לבורא, שהוא מחפש סיבה. ואז חשוב לו יותר מה האמת, אפילו שקצת יסבול למען השגת האמת.

שאלה: "שמאל דוחה וימין מקרבת". איך לראות את יד ימין בזמן שהשמאל דוחה? כי לפעמים אין כוח להצדיק את הבורא ואתה לא יודע מאיפה לקחת את הכוחות ואין לאן לברוח, מפני ש"אין עוד מלבדו".

אתה מדבר שקר. יש לך קבוצה, וכשאתה אומר שאין לך לאן לברוח, זה שקר. יש לך קבוצה, לך לקבוצה ותסתתר שם בתוך הקבוצה, כמו תינוק שרץ לאימא ורוצה ממש להיות בתוך האימא, כך תעשה, ואז תשיג את האמת.

שאלה: מה זאת אומרת, שפעם אנחנו מתארים את עצמנו כט' ראשונות ואת הבורא כמלכות, ופעם את הבורא כט' ראשונות ואותנו כמלכות?

על זה עוד נדבר.

שאלה: מה שתיארת, שתחילה אנחנו רואים את מה שקורה ורק אחר כך מקשרים את זה לבורא, יוצא שהאדם הוא כמו תגובה לאור הבורא, לפעולותיו. האם תמיד אנחנו נהיה כתגובה? האם אין אפשרות לרוץ מלפניו ולהיות שווים עימו?

אנחנו תמיד נקבל מהבורא כל מיני הבחנות, זה נקרא "אני ראשון", ונצטרך תמיד לגלות אותו אחרי כל הבלבולים שלנו במוח ובלב, שהוא הסיבה, וכך אנחנו מגיעים לזה שהוא "האחרון". והעבודה שלנו היא רק לאתר אותו בכל דבר ודבר, זה נקרא לגלות ש"אין עוד מלבדו".

שאלה: מה זה אומר ש"שמאל דוחה וימין מקרבת" בעבודה בקבוצה?

העבודה בקבוצה והעבודה באדם הן יחסית דומות זו לזו. אם אנשים מתחברים יחד, הם יחד מאתרים כך את היחס של הבורא, ש"שמאל דוחה וימין מקרבת", הם מגלים את האמת, מה שהאדם בעצמו קשה לו לגלות.

שאלה: מה ההבדל בין הרגשה של "אין עוד מלבדו" פרטית להרגשה מתוך העשירייה?

ההרגשה מתוך העשירייה ש"אין עוד מלבדו" זאת הרגשה שאנחנו נמצאים ממש במערכת אמיתית, מערכת הטבע, לא בצורה פרטית, ויש לפנינו כוחות שאנחנו יכולים על ידם לפעול ולשנות את המציאות. מציאות, היינו, המצב הכללי שלנו שדרכו אנחנו יכולים באמת להשפיע לבורא, לכוח העליון.

חוץ מהכוח העליון ואנחנו, הכלים השבורים, אין שום דבר במציאות, והכול מתרחש סך הכול בכלים השבורים כדי להביא אותם לחיבור. וכאן זו העבודה שלנו, עד כמה שאנחנו משתדלים להתחבר כדי להיות בהדדיות עם הבורא, לרקוד איתו יחד, זה נקרא "ריקודי כלה".

שאלה: האם כשאנחנו משיגים את החיבור בתוך העשירייה, מה שאני מרגיש ככאבים וייסורים הופך למתנה מהבורא?

ודאי, הכול זו מתנה מהבורא, אין שום דבר בחיים שזה לא מתנה מהבורא. הדברים הכי גרועים, נוראיים, שיכולים רק [להיות], השם ישמור, שלא נרגיש אותם, אבל אם מרגישים זה גם כן בתור מתנה לבורא. רק שהכול תלוי בהקדם החסדים שאנחנו מעלים, ואז כל מה שאנחנו מקבלים כבר מלובש באור החסדים, ואנחנו מרגישים ש"טוב ומיטיב" מגיע אלינו. או שאנחנו לא מסוגלים להקדים חסדים מצידנו, היינו אור החסדים בחיבור בינינו, אז אנחנו מרגישים את היחס מהבורא אלינו כביכול כרע. אבל הכול זה ממש חסדים או לא מגולים או כן מגולים. בסך הכול אנחנו מדברים על הסתרה וגילוי של "טוב ומיטיב", אבל זה תמיד "טוב ומיטיב".

קריין: קטע מספר 2.

והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד. לא די שלא מתקדם בעבודה, רק הוא רואה, שהולך אחורה. היינו, אפילו שלא לשמה אין לו כח לקיים את התו"מ. שרק ע"י התגברות אמיתי על כל המכשולים למעלה מהדעת הוא יכול לקיים את התו"מ. ולא תמיד יש לו כח ההתגברות למעלה מהדעת. אחרת, הוא מוכרח לנטות חס ושלום מדרך ה', אפילו משלא לשמה.

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

כל ההשפעות מהבורא אלינו הן בסך הכול כדי שאנחנו נגיע למצב למעלה מהדעת. זאת אומרת, שנוכל לקבל מהבורא השפעה בכוח השפעה משלנו, ובהתאם לזה נבין אותו עד כמה ההשפעה שלו אלינו מתלבשת בהשפעה שלנו אליו.

כמו ילד ואימא. אימא משפיעה עליו, לוחצת עליו שילמד, שילך לבית ספר, שיהיה ילד טוב, ודאי שהוא לא רוצה, לפי הטבע שלו הוא לגמרי לא רוצה. אבל אם הוא עושה מאמצים להבין שהיא עושה את זה לטובתו, לא שהוא מתכופף ועושה מה שהיא אומרת, זה נקרא דרגת "עבד". אבל אם הוא רוצה לעשות את זה, זה מפני שמבין, למעלה מהשכל שלו, שאימא כנראה דורשת ממנו דברים טובים, ולא שהיא בעצמה לא יכולה לעשות את זה, היא יכולה לעשות.

הבורא היה יכול לעשות את העולם כולו טוב, גן עדן, אבל היינו מרגישים בגן עדן הזה כמו תינוק שטוב לו וזהו, ולא מחייבים אותו לגדול. יוצא שבצורה כזאת אנחנו מחויבים בחיים שלנו לגלות את עצמנו שאנחנו כן מסכימים עם הבורא למעלה מהדעת. זאת אומרת לפי השכל שלי, לפי הרגש שלי, ודאי שטוב לי להישאר כמו תינוק, ובאמת הרבה אנשים כך נשארים, או לפחות רוצים להישאר כולם. אבל כאן כבר באה השפעה מהבורא מכוונת, מסודרת, שנקראת "תכנית הבריאה" והיא מתלבשת בנו ומתחילה לחנך אותנו. ואנחנו כבר מתחילים לראות, מי שרוצה לראות, מה הבורא רוצה מאיתנו.

הוא רוצה שאנחנו נבין אותו, ואפשר להבין אותו אם אנחנו מעלים את עצמנו גם לכוח השפעה, שלא נישאר כמו ילד נגד האימא, אלא שנרצה קצת להתעלות מעל הילד שבנו לדרגה של אימא, ולהבין "למה היא דורשת את זה ממני, מה היא רוצה ממני, איך אני יכול לקיים ברצון שלי מה שהיא דורשת ממני, האם באמת זה נכון וטוב?". לפי דרגת הילד שלי, לא, אבל לפי דרגת האימא זה נכון. ואז אני מבקש מאותה אימא, מאותו הבורא, "תעזור לי, תעזור לי להיות כמוך. אני מסכים לשנות את השכל שלי, את הרגש שלי, במקצת, נגיד ב-10% שאני אהיה כמוך, ואז אני אוכל לקיים בלב ונפש מה שאתה רוצה מאיתנו. אני לא רוצה לקיים את זה לפי הכוח שלך, שתכניע אותי ואין לי ברירה ואז אני אעשה ואבכה כמו כל העולם, אלא אני רוצה לעשות את זה ברצון, אני רוצה להיות איתך". כך אנחנו מתקדמים. זה נקרא שאני הולך ופותח אצלי כלים חדשים שהם עובדים עם הסכמה עם הבורא, זה נקרא "למעלה מדעתי".

שאלה: הבורא גדול והוא מראה לי שהחברים שלי משפיעים והם נותנים לי כזאת חשיבות שאני רוצה ללכת בעקבותיהם ואני רוצה לעשות הפצה, אני רוצה לעשות הכול. ולפעמים נוצר מצב שהבורא מראה לך "תעשה פה, תוסיף כאן, תראה עוד כמה דברים יש לך לעשות", ואני באמת רוצה לעשות את הדברים האלה וזה מביא אותי ממש לצעקה, לתפילה, כי אני לא יכול לעשות את זה ואני לא יודע איך לפעול, איך לנהוג במצב כזה?

להכניע את עצמך כלפי החברים אם אתה מסוגל. אבל תשתדל, תשתדל כי אין ברירה. רק דבר אחד יש כאן, להכניע את עצמך כמו שכותב רב"ש כלפי החברים.

שאלה: אני כל הזמן רואה איך אני הופך להיות יותר ויותר גרוע. איך אני יכול לעשות משהו לא לטובת עצמי?

כשאנחנו מתקדמים למטרת הבריאה, לרוחניות, אנחנו מגלים את עצמנו יותר גרועים, כי הרצון לקבל שלנו מתגלה יותר ויותר. ובעליה במדרגות עד גמר התיקון אנחנו הולכים תמיד כך ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כל פעם זה נעשה על פני רצון לקבל מוגבר, גדול יותר.

לכן אין פלא שמי שמתחיל בחכמת הקבלה הוא ממש נראה ילד קטן עם רצונות קטנים, אבל ככל שהוא יותר מתקדם מתגלים בו רצונות יותר גדולים, אכזריים, ואז נראה לעצמו, ולפעמים גם לאחרים, עד כמה הוא רע, ואנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל אותו עם כל הגילויים האלה, עם כל ההופעות האלה. וגם הוא צריך להבין שכך זה קורה בדרך, ולא להתגאות שהוא כזה רע, אלא זה הבורא מוסיף רצון לקבל לכל אחד ואחד כדי שהאדם יתגבר על ידי חיבור בקבוצה ועל ידי תפילה.

שאלה: מה ההבדל בשבילנו בין תורה למצוות?

אלה שני דברים שונים. "תורה" זה נקרא אור שמאיר עלינו לתקן את הרצון לקבל שלנו מלקבל לעל מנת להשפיע, ו"מצווה" זה נקרא תיקון של כוונת הרצון מלקבל לעצמו לעל מנת להשפיע. אז מצווה זה מה שמשתנה בנו מרע לטוב, ותורה זה על ידי מה אני משתנה, שמלמעלה מופיע כוח וכך משנה אותי מרע לטוב.

לכן אומרים שאנחנו צריכים לעשות תיקונים על ידי התורה, על ידי האור העליון, "תורה" מהמילה אור, ו"מצוות" אלו פעולות שהאור הזה עושה מהרצון לקבל שלי, הופך אותו מכוונה על מנת לקבל לעצמו לעל מנת להשפיע לזולת.

שאלה: איך אני יודע מתי אני עושה לשם עצמי ומתי אני עושה לשם הבורא?

הכי קל לאתר את זה כשאתה מעביר את זה דרך הקבוצה. אם אתה עושה את זה דרך הקבוצה, אז ברור לך אם אתה עושה את זה לעצמך או לבורא, כי לעשות לקבוצה כולה או לבורא זה אותו דבר.

שאלה: עכשיו האגו שלנו עובד בעל מנת לקבל, מהו הרצון שלנו כשאנחנו במצב מחובר ומרגישים יותר את הבורא?

הרצון שלנו הוא תמיד רצון לקבל ובכמה שהוא מכוון על מנת להשפיע ובכמה לא, זה ההבדל.

שאלה: נתת דוגמה של אם שרוצה ללמד אותנו כל הזמן ללכת יחד איתה, ולבנות את הכלים של למעלה מהדעת, איפה שאני בעצמי רוצה להיות כזה. השאלה היא, הגילוי הזה של חוסר השתוות הצורה עם הבורא ולהגיע לתפילה ורכישת הכלים האלה, האם זה תמיד יהיה אינדיבידואלי ביחס כלפי החברה, או שאנחנו נעבוד כיחידה אחת, כעשירייה כנגד הבורא?

אתם תתחילו להרגיש עד כמה אתם מחוברים יחד ורק בחיבור שלכם יחד אתם יכולים להשפיע לבורא. כל אחד מכם יכול להגיד "אני מבצע כל דבר שהבורא רוצה", בצורה כזאת אתה תהפוך לאיש דתי, ולפי הנטיות הפנימיות שלך אתה תהיה בכל מיני סוגי הדת. כי שם אין הכְוונות, אתה הולך לפי מה שיש בך. אם אתה רוצה לעלות לדרגת הבורא, להבין, להרגיש את מה שהוא רוצה ממך, להזדהות עם הטבע שלו, להזדהות עם ההבנה שלו, מה הוא רוצה ממך, אז באמונה למעלה מהדעת, שם אתה הופך להיות ממש כמו הבורא. ושם כל בני האדם, מכל הדתות, מכל האמונות, מכל מה שהם עושים, שם הם כולם מתאחדים כגוף אחד, כי הם כולם נכללים בכוונה וברצון העליון.

תלמיד: האם זו תמיד ההתכללות שלי באחרים או שיש איזה מרחב משותף עם החברים?

תמיד אני צריך להתכלל בכולם על מנת להתכלל בבורא. וכשאני נכלל בבורא זה המקום היחידי האמיתי נכון, ששם נכללים כולם. ואני האישי, האינדיבידואלי נעלם שם ובמקומי אני מרגיש את כל האנושות כאחד. וכך אני מגלה את הבורא כאחד.

שאלה: מה זה אומר לפעול דרך הקבוצה?

לעבוד דרך הקבוצה, להשפיע דרך הקבוצה לבורא זה נקרא ברגע שאני עושה את כל הקבוצה יותר למעלה ממני ואני נכלל בה, ומוכן ממש להתכלל בה עד כדי כך שאין לי רצונות משלי אלא את כל הכוחות שלי אני כולל בהם, ובצורה כזאת אני יכול להתכלל בבורא. זאת אומרת הקבוצה בסך הכול מכוונת אותי להיות בכיוון הנכון כלפי הבורא.

תלמיד: מה זה אומר לקבל דרך הקבוצה?

כשאני בצורה כזאת נכלל בקבוצה, בצורה כזאת אני גם מקבל את השפעת הבורא עלי.

שאלה: האם יש הנאה מהאמת או הנאה היא רק איכות של טוב?

כן, בסופו של דבר ההנאה היא מהאמת, והאמת נראית כטוב, והשם של הבורא נקרא "אמת". עוד מעט אנחנו נלמד את זה בזוהר איך זה מסתדר.

שאלה: כשאני מרגיש את עצמי יותר גרוע, אז אני רוצה בעצמי לתקן את הכול, בלי לפנות לבורא. איך לכוון את עצמי כדי שהבורא יהיה הראשון?

דרך הקבוצה. אתה מעמיד את עצמך כלפי הבורא וזה לא נכון, זה שקר, זו טעות. אלא אתה חייב כל הזמן לכוון את עצמך דרך הקבוצה לבורא, רק בצורה כזאת אתה מכוון נכון.

שאלה: אני מרגיש שהראש מסכים לכל מה שקורה, מסכים לעשות פעולות, רק הגוף צוחק עלי ואומר "אתה תעשה מה שאתה רוצה, לא אתן לך". זה לא יורד לגוף, זה נשאר בראש.

תעבוד הלאה. אתה בתחילת הדרך.

קריין: קטע מס' 3.

"והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה. כי הוא רואה, אפילו כקוצו של יוד קשה לו לקיים, רק בהתגברות למעלה מהדעת. אבל לא תמיד הוא מסוגל להתגבר. ומה יהיה הסוף?

אז הוא בא לידי החלטה, שאין מי שיכול לעזור, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. וזה גורם, שיקבע בליבו תביעה אמיתית, שה' יפתח את עיניו ולבו, ויקרבו באמת לדביקות ה' בנצחיות."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

כאן זה המצב שהיינו רוצים להגיע אליו, שאדם כבר מיואש מכוחות עצמו, ממה שעבר עליו ויכול להגיד שדי, אני לא רוצה, די, אני לא יכול, שהוא עומד מול הבורא ומרגיש שהבורא זה שנלחם עימו, שמפריע לו, ואז הוא צועק ורוצה ממש לפרוץ לבורא ולגלות את הכול. כי רואה שבעצמו לא מסוגל להתגבר וזה יכול להיות רק על ידי הבורא, והבורא לא נותן לו, ואז אין לו ברירה, כאן זו הצעקה משני הצדדים. מצד אחד שלא מסוגל הוא בעצמו, ומצד שני שלא מקבל עזרה מהבורא, ואז הצעקה היא כביכול מחוסר אונים השלם. זה המצב.

למצב הזה צריכים להגיע, כי מתוך המצב הזה אדם כבר מתחיל להחליט הלאה, אז מה עליי לעשות? לא הכול נגמר בצעקה. אלא מה אנחנו מפעילים בצעקה הזאת בתכנית הכללית שמפתחת אותנו? וקורים לנו הרבה פעמים כאלה צעקות, לא צעקה גדולה כולה שלמה, אבל חלקים ממנה כן מתגלים פה ושם, איך אנחנו יכולים להגיע אולי לצעקה אמיתית.

קריין: קטע מס' 4.

"נמצא לפי זה, שכל הדחיות שהיו לו, היה הכל מאת ה'. היינו, שלא מטעם שהוא לא היה בסדר, שלא היה לו היכולת להתגבר. אלא לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה', ובכדי שלא יהיה מסתפק במועט, כלומר שלא ישאר בבחינת ילד קטן בלי דעת, ומשום זה ניתן לו מלמעלה עזרה, שלא יהיה לו היכולת לומר, שברוך ה' שיש לו תורה ומצות ומעשים טובים. ומה חסר לו עוד?

וזה דוקא אם באמת, שיש לאדם הזה רצון אמיתי. אז, האדם הזה מקבל עזרה מלמעלה, ומראים לו תמיד, איך שהוא לא בסדר במצב הנוכחי. דהיינו, ששולחים לו מחשבות ודיעות, שהם נגד העבודה. וזהו בכדי שיראה, שאין הוא בשלימות עם ה'."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

זאת אומרת בכוונה יותר ויותר מראים לנו מלמעלה כוחות שעומדים מהבורא בכל מיני צורות מגוונות, עד כמה אנחנו לא בסדר, עד כמה אנחנו חלשים, עד כמה אנחנו מבולבלים, כמה אנחנו לא מבינים, כמה אנחנו גרועים כלפי כולם, כי גרוע או טוב, אנחנו יכולים לראות רק בהשוואה למשהו. ואז אדם מגיע למצב שממש אין בו שום כוח אחד שיכול לעזור לו איכשהו לשנות את המצב שלו לנכון, לטובה ואין לו סיכוי לכלום.

רק דבר אחד אחר כך מתגלה לו מתוך המצב האנוש הזה, שזה הבורא. אם אני אצעק אליו בלבד, הוא כן יכול, חייב, מסוגל, אולי ירצה. בכל מיני מצבים כאלו בכל זאת יש לי למי לפנות. למה? כי אני ממנו, כי הוא ברא אותי, ולכן אליו אני כן יכול לפנות. לאף אחד אחר אין לי שום סיכוי גם לפנות וגם לקבל ממנו עזרה במשהו, כי הקשר שלי יכול להיות רק ממי שמוליד אותי ורק אליו אני פונה.

קריין: קטע מס' 5.

"ועד כמה שהוא מתגבר, הוא רואה תמיד, איך שהוא נמצא במצב שהוא רחוק מקדושה משאר עובדים, שהם מרגישים, שהם בשלימות עם ה'. מה שאין כן הוא תמיד יש לו טענות ותביעות, ולא יכול לתרץ את ההתנהגות של הבורא, איך שהוא מתנהג עמו. וזה גורם לו כאב, מדוע הוא לא שלם עם הקב"ה. עד שבא לידי הרגשה, שממש אין לו שום חלק בקדושה. והגם שמקבל לפעמים איזה התעוררות מלמעלה, שמחיה אותו לפי שעה, אבל תיכף הוא נופל למקום השפלות. אולם, זהו הסיבה, שגורם לו שיבוא לידי הכרה, שרק ה' יכול לעזור, שיקרב אותו באמת."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

זה מצב מיוחד, מצב מאושר כשאדם מגלה שהוא תלוי בבורא בלבד ולא באלף ואחד מקורות השפעה עליו. זה מה שאנחנו רואים היום, זה מה שהבורא עושה. אחרי כל מיני דברים, אנחנו חשבנו שאפילו אחרי מלחמת העולם, אחרי כל מיני התפרצויות הטבע הגדולות של הרי געש, הוריקנים, צונאמי, כל מיני דברים, אולי האנושות תוכל לקבל איזה שכל חדש, רגש חדש. אבל לא צריכים את זה אפילו, מגיע בצורה שקטה איזה וירוס ועושה את העבודה. זה ממש חסדי ה', איך שהוא מסדר אותנו. הוא כבר מחייב אותנו להוריד את כל העסקים המדומים שאין בהם שום תועלת, כי אנחנו רק מקלקלים את כדור הארץ. ואנחנו רואים עד כמה אנחנו עוזבים באמת את כל השטויות האלה, להתעסק בדברים שאין בהם צורך, וכל המערכות שלנו שבנינו כדי להתגאות ולהתגבר זה על זה בכל מיני מערכות, עד כמה הן נופלות, ואין כלום.

על ידי השפעת הבורא הקטנטנה שהתגלה, תוך ארבעה, חמישה חודשים, אנחנו כבר מרגישים את עצמנו בעולם החדש. ואנחנו עדיין עקשנים, עדיין לא כל כך מוכנים לעולם החדש הזה, אנחנו לא מעכלים שזה העולם החדש. אני לא מדבר על זה שהרשויות והממשלות שלנו לא מלמדות אותנו, זה מילא, הם חיים מתוך זה שהיה להם העולם הישן. אבל אנחנו צריכים להבין שנכנסים למציאות חדשה, שמה שהיה לא חוזר, ואנחנו כבר צריכים לחיות עם החיים האלו כמו שעכשיו, ועם הגבלות עוד יותר ועוד יותר גרועות.

כאן אנחנו צריכים להבין, כמו שעכשיו דיברנו, מה זה נקרא שפועל "אין עוד מלבדו"? זה שאנחנו צריכים לקבל לא הכנעה ולחיות כך מאין ברירה, אלא אנחנו צריכים לקבל גם את הרגש ואת השכל שלו, ולחיות ברמה שלו, ברמת ההחלטות, ברמת הפעולות. שנסכים עם כל מה שקורה היום, שהוא מבטל את מקומות העבודה המיותרים האלה, כי מה שהוא מבטל זה מיותר, פשוט לקבל את זה ככה, שהחיים שלנו יהיו כאלו, ואנחנו יותר נדאג זה לזה. כי אם אני מעביר היום למישהו ווירוס, חס ושלום, מחר הוא יעביר בחזרה לילדים שלי, וכן הלאה. אנחנו יותר ויותר מתחילים להיות קשורים ותלויים זה בזה.

על מה מדבר ווירוס קורונה? על זה שאנחנו נמצאים בתלות ההדדית. וכאן לא תקפוץ ולא תעשה מה שבא לך, כי אתה רוצה לעשות אחרת, או איכשהו, כמו אלו שיוצאים להפגנות ואלו שלא רוצים להלביש מסכות. אלא אין ברירה, אני חייב לחנך את עצמי שאני אחראי עבור האחרים כי האחרים יהיו גם אחראים עבורי, עבור הילדים שלי, המשפחה שלי, הקרובים שלי, ובכלל עבור כל האנושות. זאת אומרת, ווירוס קורונה מתחיל מרחוק ומלמד אותנו להיות בערבות הדדית. אנחנו כבר מתחילים לראות עולם מקושר, עולם מחובר, עולם שפועל בצורה שכל אחד ואחד רוצה או לא רוצה משפיע על כולם וכולם עליו.

כל זה נעשה על ידי איזה ווירוס קטן. איזה חסד עליון אנחנו רואים מהבורא כשעושה דבר כזה. ובווירוס הזה אנחנו רואים את אותו הכוח שאין עוד מלבדו, שכך הוא עובד. מה אנחנו יכולים לעשות, איפה אנחנו נמצא תרופה נגד הווירוס הזה? לא צריכים נגד הווירוס הזה, אלא צריכים למצוא את התרופה נגד האגו שלנו, ואז לא נרגיש שום ווירוס. אין רע בעולם, חוץ מהאגו שלנו. אם היינו שומרים זה על זה כדי לא להעביר את הרע הזה זה לזה, הווירוס היה נעלם.

זאת אומרת, מה הבורא רוצה מאיתנו? שאנחנו נקבל את הכוונה על מנת להשפיע, או לפחות לא להעביר רע לזולת. ואנחנו לומדים את זה עכשיו בצורה הגשמית בינתיים ועוד מעט נבין איפה זה נמצא בנו בצורה הרוחנית. וכך נתקדם לקראת הבורא, להבנת הבורא ולאין עוד מלבדו. בכל דבר נראה את זה.

שאלה: אתה מרגיש הרבה דברים, מה שאני לא מרגיש הרבה אנשים. האם אתה מרגיש אותנו מחוברים, האם אנחנו באמת מחוברים?

זה שאתם מחוברים, זה דבר אחד. אבל זה שאתם לא מרגישים את עצמכם לא מחוברים, זה משהו אחר. אתם צריכים לגלות שאתם מחוברים, ובכוח מיוחד שנקרא בורא, כוח ההשפעה הכללי. לכן מה שאני מרגיש, זה לא אומר כלום, זה שום דבר לא פועל. אלא שכולנו נרגיש שזה כך, זה חשוב.

שאלה: המצב הזה של הצעקה, הייאוש האחרון הזה, זאת אומרת, זה מקום היחיד שבו אני כבר לא פונה לקבוצה. שהבורא מעמיד אותי ישירות לפניו. או שבכל זאת יש איזה רגע, שבכל זאת אני צריך להגיע לזה דרך הקבוצה?

אם אני רוצה לדבר עם הבורא בצורה אמיתית, אני חייב לפנות אליו דרך הקבוצה. נקודה.

שאלה: הבורא נתן לנו שיטה כל כך קשה, שאנחנו צריכים לצעוק שלא יהיה יותר פשוט. למה אנחנו צריכים לסבול?

אלה שאלות שאני לא עונה עליהן. אלף פעם דיברנו על זה. יש גבול עד כמה שאנחנו יכולים לחזור לאחור. שיחטט בעצמו וייתן תשובה.

שאלה: אתמול בחמש אמא שלי נפטרה לי בידיים. ואז אני אוסף את עצמי ונכנס למסך מולך, ואתה אומר דברים הכי נוראים שקורים לך, אתה צריך לקבל אותם בתור מתנה מהבורא. איך אני יכול, אישה כזאת טובה שסבלה כל כך ונפטרה, איך אני יכול לקחת את זה בתור מתנה מהבורא?

את זה אי אפשר להסביר. אבל אם אנחנו רואים את הדברים האלה בצורה אמיתית, לא שהלב שלנו נעשה אבן. אלא אנחנו מתחילים לראות את הדברים האלה בצורה הנצחית, שעוברת על כולנו. ואם אנחנו מתנתקים מהסבל, אז אנחנו רואים שהכול לטובה. אפילו זה. כי אחרי דרגת המוות, יש דרגת הלידה חדשה. והמקום ירחם עליכם.

שאלה: האם אנחנו מדברים על אותו דבר, שלעבור מהשיטה של מתוק ומר, לשיטת האמת ושקר?

כן. מדברים על זה. אני מבקש ממך לדייק בשאלות יותר חדות.

שאלה: איך לפנות לבורא דרך הקבוצה?

קודם כל תפנה לקבוצה. תנסה להיכנס רגשית לתוך הקבוצה. תנסה להרגיש את הכאב של הקבוצה, את הרצון המשותף של הקבוצה. תתכלל באותו הרצון. ומתוך אותו רצון תהיה כנציג שאתה עולה לבורא ומבקש עבור הקבוצה, עבור החברים. זה הכול.

קריין: קטע מספר 6.

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'. וזהו כמ"ש הבעש"ט, שאמר, שמי שאומר שיש כח אחר בעולם, היינו קליפות, האדם הזה נמצא בבחינת "ועבדתם אלוהים אחרים". שלאו דוקא במחשבה של כפירה הוא עובר עבירה, אלא אם הוא חושב שיש עוד רשות וכח חוץ מה', הוא עובר עבירה. ולא עוד, אלא מי שאומר שיש לאדם רשות בפני עצמו, היינו, שאומר אתמול הוא בעצמו לא היה רוצה ללכת בדרכי ה', גם זה נקרא עובר עבירה של כפירה. כלומר, שאינו מאמין, שרק הבורא הוא מנהיג העולם."

(בעל הסולם. שמעתי. א'. "אין עוד מלבדו")

שאלה: איך יוצא ככה בתפיסה שלנו, שאנחנו זוכרים את הירידות הרבה יותר מאת העליות?

זוכרים את הנפילות, הן פועלות על האגו שלנו, ואנחנו סובלים. והדברים הטובים, זה נדמה לנו שמגיע לנו, ולכן אנחנו מהר שוכחים.

(סוף השיעור)