שיעור בוקר 06.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 465, מאמר "השלום בעולם"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 465, מאמר "השלום בעולם", כותרת: "מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן".

ודאי שמידת היחידיות היא דווקא מידה טובה מאוד, כי אדם מרגיש את עצמו עומד באמצע העולם ואולי יש עליו משימה והוא יודע איך לבצע אותה, ואם לא יודע אז הוא יכול להשיג את זה שהעולם נברא בשבילי, כך כל אחד ואחד חייב להגיד, והבורא מכוון אליו והוא מרגיש מתוך זה שהוא מכוון לבורא. זאת אומרת, יש כאן איזו אמירה גבוהה מאוד. וכאן הוא מסתכל על זה בצורה הפוכה, מידת יחידיות בתוך האגואיזם, זו השאלה, "פעולתה הרס וחורבן", שאם זה לא בתוך האגואיזם אז מידת היחידיות, אם אנחנו נוציא אותה ונפתח אותה, אבל בניתוק מהאגו שלנו, היא דווקא מעלה אותנו עד הבורא. בואו נראה.

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

"והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.

והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר".

כאן אנחנו מבינים שמידת היחידיות יכולה גם לכיוון הטוב וגם לכיוון הרע, הכול תלוי איך אדם מנהל אותה.

שאלה: אתה אומר ""הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון"." מה זה שהרצון הוא השורש של השכל?

הרצון הוא פנימי, ואין יותר פנימי מהרצון, רק האור שמוליד ומחזיק את הרצון, אז הרצון הוא מוליד את השכל. רצון קטן - שכל קטן כדי להשיג מה שהרצון רוצה. לרצון גדול צריך להיות שכל יותר גדול כדי להשיג מה שהוא רוצה.

תלמיד: ואז הוא אומר "אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית", זאת אומרת כולנו אגואיסטים.

כן.

תלמיד: איך הופכים את זה שלא כולם יהיו אגואיסטים, כי הרצון לקבל שלנו חזק מאוד?

הופכים את זה על ידי האור העליון, כי הוא ברא את הרצון ומחזיק את הרצון ולא נותן לרצון לברוח לאף מקום, אלא רק מחזיק אותו כל הזמן בידיים שלו. האור מחזיק את הרצון כמו שברא ואם אנחנו יכולים להשפיע על האור, כי על הרצון שלנו אנחנו לא יכולים להשפיע, אז האור ישפיע על הרצון והוא ישנה את הרצון לכל הכיוונים שצריכים.

תלמיד: עכשיו בתקופה שלנו, אנחנו יותר אגואיסטים מאשר בעבר, העביות מאוד גבוהה בדור שלנו, זה נכון?

אני לא יכול להגיד אם אנחנו יותר אגואיסטים, זה מורכב, אני לא יכול במילה אחת להגיד פחות או יותר.

תלמיד: אומרים שככל שמתקדמים לגמר התיקון נעשים יותר גרועים, מקבלים יותר עביות.

מקבלים יותר עביות, נכון, אז מה?

תלמיד: עביות מביאה לאגואיזם, אנחנו יותר אגואיסטים, יותר קשי עורף.

לא, אני לא הייתי אומר כך. תסתכל באילו רצונות אנשים מתחלקים, על מה הם נאבקים, מה יש להם, למה הם נמשכים, על איזה שטויות קטנטנות. אני לא הייתי אומר שזה גדל ומביא אותנו לפסגת האגו. לא.

תלמיד: אמרת פעם שאם החבר שלי היה רואה אנשים כמו שאני רואה אותם, שקשה להם, לא טוב להם, ואני בעצם נבנה על חורבנו של החבר, כך הוא כותב פה, אז מה אכפת לי אם למישהו לא טוב, ומה אני צריך להתערב בזה? אם רע לו אז לי יותר טוב.

לא, אנחנו צריכים לראות את המציאות. אנחנו נמצאים בתוך כדור של רצון לקבל שהבורא ברא ואין לנו ממה עוד להתפעל. ולכן כשאנחנו מסתכלים על קרובים, רחוקים, חברים, מתנגדים, ואנחנו שוקלים את עצמנו כלפיהם - איפה אנחנו נמצאים.

שאלה: עולה רושם מהקטע שמידת הייחודיות היא חד-משמעית, הורסת או מחרבת אבל מה לגבי אותם עשרה אחוז אלטרואיסטים?

הרגשת האישיות היא לא לרע ולא לטוב, תלוי איך משתמשים בזה. יכול להיות שאתה עושה דברים טובים מאוד לאנושות, ממציא איזו תרופה מיוחדת, עוד משהו שאי אפשר להשתמש אחר כך בצורה הפוכה לרעה אלא רק לטובה. תכונת הייחודיות לאו דווקא פועלת תמיד לרעה, בדרך כלל כן, כי אנחנו משתמשים באגו שלנו תמיד להעלות את עצמנו על פני האחרים.

שאלה: אירועי השנה הזו הראו שהסתירות האלה שמופיעות בתוכנו הן כל כך קוטביות שזה ממש כמו פלוס ומינוס. אם בעבר נדמה היה שאנחנו עם החברים נבדלים איפה שהוא, אז היו השנה התחושות ממש בלתי אפשריות, אז אולי רק המטרה המשותפת שלנו והדרך שלנו מסוגלים לחבר בינינו.

האם אני מבין נכון שגם בעולם הניגודיות הזאת חייבת להתגלות, לא סתם אנשים באים לאיזה מגע זה עם זה, אלא הניגודיות צריכה להגיע למקסימום ורק אז ייתכן תיקון כלשהו, או שזה אחרת?

כן רק המקסימום הזה שיבוא, זה שלא ישבור לנו ולא יהרוס לנו את כול המערכת האנושית, כי יכול להיות הכול. כתוב שהבורא בורא הרבה עולמות ומחריבם, אז שאנחנו לא נגיע שוב למצב שהעולם שלנו ייחרב ושוב יבואו דרגות ומצבים שאנחנו נקום מהחורבן הטוטאלי ונתחיל להתפתח כמו בתקופת הדינוזאורים הלאה יותר ויותר. גם היום מגלים כל מיני ממצאים בארכיאולוגיה, מגלים כל מיני תופעות שכביכול היו כבר צורות חיים על פני כדור הארץ ולא שאנחנו הראשונים, אז מה התועלת? שוב להתחיל את מידת התיקון?

לבורא אין הרגשת הזמן והוא רוצה להביא את הבריאה למצב המושלם אבל בתנאי שהבריאה מסכימה ורוצה, מחליטה ובוחרת בזה.

אז נקווה שאנחנו נמצאים עכשיו במצב שאנחנו כן נבחר בזה שיש לפנינו רק דרך אחת לחיבור בינינו שכל הבריאה תגיע להשלמה. אבל יכול להיות שיהיה גם משהו אחר.

תלמיד: זה שאנחנו כל יום עושים את הבחירה הזאת בעשירייה, בקבוצה, את התפילה, הבחירה להתחבר, זה משפיע?

כן, זה מאוד משפיע לכיוון הטוב, לתיקון העולם, אבל אנחנו צריכים להשתדל לחבר לזה עוד ועוד בני אדם, עוד ועוד חלקים של אותה נשמה דאדם הראשון. אבל כך כתוב שהבורא היה בורא את העולמות ומחריבם, ולא מדובר על עולם הנקודים שנשבר, אלא מי יודע מה עוד. נלמד.

שאלה: האם חיבור בלי מטרה לגילוי הבורא, לדוגמה, התאחדנו להרוויח כסף, לשרוד, זה מזיק לאנושות או לטובת האנושות?

אם זה לא לרעת מישהו ולא מזיק לאף אחד, אז זה ודאי לטובה אפילו בלי בורא, בלי מטרת הבריאה.

שאלה: אמרת שהיו כנראה כל מיני סיבובים קודמים, שבהם האנושות התקדמה וכנראה לא הצליחה וחזרנו להתחלה לדינוזאורים ואנחנו עוד פעם פה. איך לא נצטרך לעשות עוד פעם סיבוב כזה, מה יש היום, שאולי יותר מאפשר שנצליח, או מה צריך לעשות כדי שנצליח?

אנחנו קיבלנו התפתחות מאוד מיוחדת והגענו לרכוש את הכוח עליון, האור העליון, ואנחנו יכולים על ידי החיבור להגיע לתיקון העולם - מעכשיו לפחות ועד גמר התיקון. אנחנו מתארים חיבור בין כל הרצונות בצורה הדדית על מנת להשפיע, מבינים את הדרך ונמצאים בשיטה שיכולה להביא אותנו למימוש - ונקווה שאנחנו נממש את זה.

תלמיד: אבל אנחנו קבוצה מאוד מאוד קטנה.

זה לא שייך קטנה או גדולה, הכמות לא משחקת כלום ברוחניות.

תלמיד: בסיבובים הקודמים אם היו כאלה, לא היה אף אחד שגילה את הכוח העליון?

לא, כנראה שלא הייתה התפתחות לחיבור.

תלמיד: מה כל כך מיוחד במה שקורה איתנו עכשיו?

אנחנו קיבלנו את כל השיטות בעד ונגד, ואנחנו יכולים לברר מהן, שרק החיבור בין כל בני האדם הוא בסופו של דבר מביא אותנו למטרה האמיתית, וזה יותר ויותר מתגלה וברור מיום ליום.

שאלה: מטבעי אני אגואיסט ואני עושה בצורה אוטומטית רע, כי זה הטבע שלי, אז איך אני יכול להיות יותר מודע, כדי לא לעשות רע לא לחברים ולא לאנושות?

אתה צריך להיות בעשירייה שהיא כולה משתוקקת לחיבור ושהחיבור שלה הוא אמיתי, והם רוצים לגלות בהצטברות ביניהם כוח משותף שהופך להיות לבורא ומתוך החיבור ביניהם מתחילים לראות שיוצא משהו שברא אותם ולא שהם בוראים אותו, בונים אותו. זה מה שהם צריכים לגלות, ואז כוח החיבור ביניהם והכוח שברא אותם, מתחברים לדמות אחת שנקראת דבקות הבורא בנברא והנברא בבורא.

שאלה: האם זה נכון להגיד שאדם משתמש נכון במידת הייחודיות, לפי כמה שהוא רואה מידת ייחודיות באחרים, או שאין קשר?

אין קשר.

שאלה: הבורא רוצה להביא את הבריאה לשלמות והוא שם צדיקים בכל דור, כמו האר"י, בעל הסולם, ומשה. למה הוא לא מכין את הנברא לכך שיוכל לקבל את הדברים? אנחנו רואים שכל דבר שקורה היום לא מקדם את האנושות להתפכח והיא בכל זאת שרויה ברצונות האגואיסטיים שלה וממשיכה להתקדם באותה דרך.

החיבור בין הרצון לקבל והרצון להשפיע הוא בלתי אפשרי, הפער ביניהם הוא אינסופי וככל שאנחנו יכולים לבנות ביניהם גשר על ידי הכוונה על מנת להשפיע לרצון לקבל, אנחנו בזה מתקרבים. אבל ככל שאנחנו מתקרבים, הרצונות שמתגלים ואנחנו צריכים לתקן אותם בכוונה על מנת להשפיע, נעשים יותר ויותר חדים, מנוגדים, ועל זה מדובר במלחמות המשיח.

וזה לא לכיוון הטוב כפי שזה נראה לנו, אלא דווקא כמו כל התיקונים מהקל לכבד וגם בזה אנחנו נצטרך להשתנות ולאט לאט נהפוך את מהות התיקון שלנו, בהתעלות למעלה מהטבע שלנו.

זה יקרה. אנחנו יודעים או לא יודעים, התהליך ישנה אותנו וזה יקרה בקרוב. אתם תראו. כל החיים יתהפכו. חלק לטובה, חלק לרעה כדי להעמיד אותנו בהבחנות יותר חדות.

שאלה: מה ההבדל בין שימוש הנבראים, ניצולם, לבין עבודה יחד איתם? איך לא לטעות במעשים, כדי לא להיות אגואיסט נורא?

גם זה וגם זה צריך להיות כדי להביא את כולם לאיזון.

תלמיד: לפי מה שהבנתי מדבריך, חיבור אפשרי רק עם נעלה מעל הטבע שלנו. ואם הטבע שלנו מורכב מארבע מידות שגם ככה משתוללות בכל אחד, אין סיכוי שאני והחבר נהיה בהשתוות צורה, גם אם אנחנו יושבים באותו שיעור וקוראים אותו קטע, או מתבוננים על מצב. כל אחד מפענח את המציאות לפי מצבו, ואי אפשר יהיה להגיע להשתוות צורה, או לחיבור, אם לא מתעלים מעל הטבע שלנו.

כן.

תלמיד: כשמתעלים מעל הטבע שלנו, למה מגיעים? אני מבין שאת הטבע שלי אני צריך לעזוב. הוא לא יעבוד. לאיזה טבע אני והחבר צריכים להגיע? מה נמצא מעל הטבע שלי?

עליך להתכלל בטבע של השני.

תלמיד: נגיד שיש לי נטייה למידת הצדק ולשכן לידי יש נטייה למידת האמת. ואנחנו במחלוקת וריב על איזה מצב, או קוראים משהו ומבינים אותו אחרת. אני אמור להיכנס לתוך הטבע שלו, והוא אמור להיכנס לתוך הטבע שלי?

כן.

שאלה: או שיש משהו חדש?

כן. בדיוק.

שאלה: איך אני עוזב את הטבע שלי והולך למקום אחר?

אתה לא עוזב. אתה לא יכול לצאת מהטבע שלך. זה לא יכול להיות. אפילו שאנחנו אומרים שאנחנו מצמצמים בנו משהו, אתה לא יכול לעשות שום דבר. אתה יכול רק להתכלל בשני ולקבל את הטבע של השני שישלוט על הטבע שלך. זה אפשרי ואז כולנו נכללים בכולם.

תלמיד: איך אפשר לוותר על הטבע שלך?

הרב"ש כותב שאתה צריך לעשות מעצמך אפס כלפי האחרים. זהו, אין כאן מה לעשות. רק לקיים.

שאלה: מה זה בורא עולמות ומחריבם?

שכל מיני צורות של חיבורים שהיו קיימים אי פעם בתיקון העולמות, הם היו ונעלמו. כמו שהייתה לנו דוגמה של עולם אדם קדמון ואחר כך עולם הנקודים שהיה ונשבר ואחריו מגיע עולם האצילות ואנחנו כבר לא מדברים על הנקודים והאדם קדמון, אלא עולם האצילות בלבד.

תלמיד: ובתקופתנו זה מדבר רק על שורשים רוחניים, ובעולמות שלנו בעולם הזה יש גם דבר כזה?

יכול להיות.

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו"."

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית."

"ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

זה מעניין, מה שהוא אומר כאן "אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה" , זאת אומרת לדור האחרון.

שאלה: קראנו עכשיו, והתוודענו לשלב הסופי שבו נהיה בהשפעה לזולת. אבל ככל הנראה יש לנו איזה שלב ביניים בזמן הקרוב שעליו דיברת, שבו מפרקים אותנו, מפרידים בינינו. חלק ישקעו בתכונות טובות, חלק ברעות, אם אני מבין נכון זה יהיה שלב מקדים להגעה לנקודה הסופית הזו שעליה כתוב. כי המטרה בסופו של דבר היא להגיע לאיזון.

אז בשלב הבא שמצפה לנו, שכולנו נהיה באותה הפרדה ברורה, מה תהיה המשימה שלנו לשם בניית האיזון הזה? מה מצפה לנו שם?

אני חושב שאנחנו נצטרך לעבור כולנו את הכרת הרע, כמו שלמדנו. הכרת הרע שבטבע שלנו, בטבע האגואיסטי בכל מיני צורות. אלו בזה, ואלו בזה, אבל בגלל כולנו נמצאים באגו וכל אחד צריך להכיר את צורת האגו שלו כשלילית, לעומת החיבור בין כולם.

לכן אנחנו צריכים לגלות את הנטייה לקשר כנגד התכונות הטבעיות שלנו. וזה מה שצריך להתגלות בעולם עכשיו. שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להיות בינינו בהתקשרות, בהתקשרות טובה, כי כל אחד מאיתנו מגלה שאחרת אנחנו מגיעים להרס כללי. זה מה שעומד לפנינו.

פשוט מאוד אין לנו ברירה, רק להגיע להתקשרות. מי צודק ומי לא צודק, מי היה ככה, ומי היה ככה בכל ההיסטוריה שלנו זה לא חשוב. מרגע זה והלאה אנחנו מסתכלים מה אנחנו צריכים לעשות, כל אחד עם עצמו, ואיש את רעהו יעזורו, כדי להיות בהתקשרות הדדית שלמה.

זה מה שצריך להיות, ולקרות. נקווה שלפחות את הבעיה הזאת שעומדת לפנינו אנחנו נאתר, נבין, נרגיש ונשתדל לממש אותה. אבל כל זה יקרה אך ורק על ידי זה שכל אחד יתאר לעצמו, כמו שרב"ש כותב, שבעשירייה כל אחד צריך לתאר את עצמו כאפס לעומת האחרים. אפילו אם הוא באמת כרבי יוסי בן קסמא, הוא בכל זאת מעמיד את עצמו כאפס לעומת כולם.

אם נבין שדווקא בצורה כזאת, כלומר הפוכה מהצורה של עכשיו, אנחנו רוצים להראות את עצמנו לשני, אז בהחלט יש לנו תקוות שלום, ואנחנו כן נוכל להגיע לשלמות.

תלמיד: יש לנו כזאת משימה גם כלפי כל העולם. איך אפשר להתקרב לזה?

נכון. לכן כל הפעולות שמתגלות עכשיו בין בני האדם, ובין המדינות, אלה סך הכול תנאים שעל פניהם אנחנו צריכים להגיע להכנעה אחד כלפי השני, להתחשבות אחד בשני, להתקרבות, לעזרה הדדית מתוך מה שאנחנו נמצאים.

שאלה: מה זה בכלל תכונת היחידיות? מאיפה היא נובעת? כי הרי האור הוא אחד.

מהבורא. מהבורא, שהוא אחד יחיד ומיוחד, ואין עוד מלבדו. לכן כל אדם חושב כך על עצמו. ואפילו שהוא יכול להיות הפחות מכולם, הוא בכל זאת מתאר את עצמו שהוא היחיד מכולם. זה נובע מהאגו שלנו, זו תכונה אגואיסטית.

תלמיד: אנחנו אומרים שהשורש של התכונה הזאת זה הבורא. אבל ככלל עד איזו מידה היחידיות הזאת יכולה להתפרט? מה הרצון הקטן ביותר, מה הקוואנט של היחידיות?

אין לו מידה, זו ממש מידה רוחנית.

שאלה: בשביל להגיע לשלום בעולם, האם צריכים לחבר את שני ההפכים, או שאפשר להגיע לשלום פשוט?

לא צריכים לחבר את שני ההפכים, זה אחר כך. העיקר בשבילנו זה שכל אחד מבטל את עצמו לגבי השני, ומזה מתחיל החיבור. כל צד מבטל את עצמו כלפי הצד השני, מזה מתחיל חיבור, וכבר יש ביניהם נקודת מגע. אחר כך כבר יש ויש התקרבות והתחברות בכל מיני צורות, ונטיות פרטיות.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון במילים או במושג "הדור האחרון"?

הוא מתכוון לאנשים שמחליטים להתעלות מעל האגו שלהם, ולהתחבר רק בכוחות השפעה הדדיים זה אל זה. זה הכול. כשכל אחד מוכן להשפיע לזולת, זה נקרא הדור האחרון.

(סוף השיעור)