בעולם שלנו נעשה שימוש באמצעי ולאחר שהמטרה הושגה האמצעי ננטש. ברוחניות האמצעי הופך למטרה – כשאני מזדהה עם האמצעי, אני מגיע לבורא. דווקא בזה שאני נכלל עם האמצעי הזה אני מתחיל להיות מוכן להגיע למטרה • האמצעי הוא קדוש לא בגלל שבגללו אני מגיע, אלא בגלל שבתוכו אני מגיע • עלינו לראות את רשת הקשר בינינו כתחנה הסופית, שרק בתוכה אנו צריכים לגלות את כוח החיות שלה, שזה הבורא • "יצר הרע" – שנאת הזולת. "תורה" – המאור המחזיר למוטב • הגאווה זה מה שמשפיל את האדם ומוציא אותו מהכיוון. בעיקר עלינו להשתדל קצת להוריד את הראש והאף, ולקבל שהחוקים הללו הם חוקי הטבע, שאותם אנו עדיין לא מכירים, אך אותם אנו לא יכולים לשנות. אנו צריכים להבין שאנו נמצאים בעולם החוקים המוחלטים, ואם אנו רוצים להתקדם אנו צריכים לעשות זאת בשמירת החוק. כשאתה יוצא לקראת הבורא, האור, אין דבר יותר החלטי • הבעיה שלנו היא שאנו חושבים שזה יעבור ויבוא בעצמו. שום דבר לא יבוא בעצמו – אם אני משתדל לעשות הכל נגד השכל, זה נקרא "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". שאז על-ידי ריבוי פעולות, אני מבצע את הפעולה. אבל אין ויתור. "גאוות אדם תשפילנו".