שיעור 7
מסמך "ארוסה" י
(עיקרי דברים לנאומו של הרב בפני הפורום הבין-לאומי שהתכנס בעיר ארוסה בשוויץ בתאריך 23.01.06)
פרק: "אלטרואיסטים ואגואיסטים בחברה"
(עמ' 5)
מאמר בוקר 22.03.06 – לאחר עריכה
החל מדקה 00:00- 11:11
"מחקרים מדעיים קובעים שכ- 10% מכלל האנושות הם אלטרואיסטים. אחוז זה של אלטרואיסטים בחברה הוא קבוע, נתון גנטית ואינו תלוי בתנאים החיצוניים – לא בהשפעת המשפחה, לא בחינוך ולא בחברה. האלטרואיסטים אינם נעלמים. גן האלטרואיזם טמון באדם ולא ניתן לחסלו. ללא כל קשר לחינוך ולהשפעת החברה מתקיימים באנושות תמיד כ- 10% אלטרואיסטים "טבעיים". "
ניתן לראות את אותם אלטרואיסטים שבחברה, פועלים במסגרת ארגונים שונים או כבודדים. אבל למעשה כאשר מדובר על אותם עשרה אחוז האלטרואיסטים שישנם בעולם, הכוונה בכך היא שגם בכל אחד ואחד יש חלק כלשהו, הנקרא "האלטרואיסט" שבו, בהתאם לכלל האומר ש"כלל ופרט שווים". ואותו חלק הוא אשר דוחף את האדם לפעולות אלטרואיסטיות למיניהן.
פעולות אלו משתנות ומתבטאות בצורות שונות, כך שניתן לעיתים להגדיר אותן ברמה של העולם הזה כאלטרואיסטיות ולעיתים לא. למרות זאת, כל רמת הוויתור של האדם, חוץ מהאגו, שפועל בלקבל על מנת לקבל, ולהשפיע בעל מנת לקבל, שיש בכך עודף מסוים כלפי הזולת, ברווח לעצמו, אבל רווח בצורת הפיצוי האלטרואיסטי, נקרא האלטרואיזם האגואיסטי.
אדם כזה מקבל, אבל מקבל מכך שהוא נמצא בפעולת ההשפעה, בנטייה מסוימת כלפיה. כלומר, קיימים בו רצונות, וגם חשבונות לצידם, במוחא ובליבא, שמתקיימים בהתאם לתוכנה שהוא מקבל בה תענוג מכך שהוא נותן. הוא מרגיש על ידי כך, שהוא יותר אדם, שיש לו יותר כבוד עצמי, ויותר הערכה עצמית. אבל לא בכך שהחברה מעריכה אותו, כי זה להשפיע בעל מנת לקבל, אלא בכך שיש בו משהו, שהוא לא מקבל פיצוי בצורה ישירה מהעולם ומאף אחד.
התוצאה מתכונת הבינה שקיימת באדם רחוקה מאוד. אבל בצורות שונות ובצורת התקשרות דווקא עם התכונות האחרות, החלק האלטרואיסטי נמצא בנו, כך שלא ניתן להרגיש ולהבדיל היכן בדיוק זה האגו של האדם, העובד באותה צורה סמויה, והיכן זה נובע באמת מצד שורש הבינה, הנמצא בכל אחד ואחד מאז שבירת "אדם הראשון".
אבל החלק האלטרואיסטי נמצא כעשרה אחוז בכל אדם ואדם, וכעשרה אחוז בכלל האנושות, ובהתאם לכך אנחנו מתקיימים. ניתן לחלק את האלטרואיזם בצורה שהוא נמצא בבני האדם לפי דרגות. אפשר להגדיר אותו כאלטרואיזם בהמי, גשמי, שנמצא גם בחיות ובהמות. וניתן לראות זאת על ידי הצורה שבעלי החיים מתקיימים, מוותרים, ועושים פעולות שונות.
לכן, אפשר לדבר על דרגות דומם, צומח וחי, ששם האלטרואיזם הוא בדומה לתאים, או כמו בהתאספות של מספר חיות ללהקות על סוגיהם, להקת נמלים, זבובים, דבורים, להקות בים ועוד. אבל בצורות אלו כוחות הטבע הם אלה שפועלים. ואילו האלטרואיזם בדרגת אדם פועל בצורה של חשבונות. אבל אם העשרה אחוז האלו לא היו קיימים, אז החברה האנושית לא הייתה יכולה בכלל לקלוט את הרעיון הרוחני.
לכן בעל הסולם אומר שניתן לראות "עד עשרה אחוז". ואי אפשר להעביר את הגן האלטרואיסטי בתורשה מאב לבן, כי זה קבוע לאורך כל ההיסטוריה בכולם. ולא ניתן למחוק אותו או לכוון אותו בצורה מסוימת, אלא כך הוא קיים. בהתפתחות האדם, בהתפתחות החברה, בצורה שזה נמצא בחברה, ניתן לראות פחות או יותר את הביטוי לתופעה זו, ובכל מקרה היא קיימת.
ולפי חישוב של מדענים, אותם עשרה אחוז עליהם מדבר בעל הסולם הם שישה אחוזים ממאה. אבל בכל אופן, גם לפי המדע, שהאנושות השיגה בחמישה חושים, וגם לפי החוכמת הקבלה, שמשיגים מהשורש של כל המציאות, התופעה היא קיימת, קבועה, ונמצאת. כאמור, זאת מפני שהאנושות צריכה להיות מוכנה לקלוט את הרעיון הרוחני.
בדרגות הנמוכות יותר מדרגת "אנוש", כלומר בדרגות חי, צומח ודומם, הכוחות האלו פועלים, אבל לא לצורך של התפתחות, אלא לצורך של איסוף החומר למבנה מורכב יותר. בדומם, התחברות אטומים ומולקולות ביניהם, ובחי, כל תא מוותר לתא האחר על מנת להתחבר ולהתרבות. החיבור בין התאים נועד כדי לקבל גוף חזק יותר, ומשובח יותר, ולכן כל תא צריך וחייב לוותר על עצמו.
כלומר, תא אחד לוקח על עצמו תפקיד של תאי הנשימה, השני תאי הכבד, השלישי תאי המוח, והרביעי תאי הלב. זאת אומרת, כל תא מוותר על הכלליות שלו, ולא יכול להתקיים בלי השני. מידת האחריות מתחלקת ביניהם, והערבות חייבת להיות בדרגה של חי. כל תא צריך לחשוב על האחרים, ולתת להם את חלקו בעבודה של הגוף, ולקבל מהשני.
זו מידה חשובה מאוד של התקשרות, ונקווה שיהיה לנו זאת פעם בצורה אנושית. שאחד מוותר ונותן, והשני מבין שהוא מוותר בשבילם וגם נותן לו ומתחייב, וכך הגוף מתקיים. בעבר היו תאים בודדים, וכל תא הכיל בתוכו הכל. כפי שפעם חקלאים ואיכרים, חיו בצורה, שאת כל התצרוכת שלהם ייצרו וספקו לעצמם, חלב ובשר, וגם את כל התוצרת החקלאית.
אבל כיום, אדם הרוצה להתקדם, חייב להתחיל לתפקד בצורה אחרת. לדוגמה, אדם שיודע רק לנגן בכינור, ומלבד זה לא יודע כלום, אם ייקחו זאת ממנו, לא יישאר לו דבר. כי באמצעות הכינור, כלומר הדבר המיוחד הזה שיש לו, הוא תורם לחברה, וכך מקבל מהחברה הכל. אין ביכולתנו להיות משובחים, מיוחדים, ולעלות את החברה לרמה גבוהה של התפתחות, מבלי שכּל אחד יוותר לשני, ויתחייב כלפי השני בנתינה . זאת ניתן להבין בדרגה הגשמית.
אבל צריך להבין, שעלינו להיות גם ברמה הרוחנית באותה רמת התקשרות. וכפי שבצורה הגשמית, באמצעות אותה רמת התקשרות עולים מרמת פרא אדם לאדם חברתי שיש לו הכל, כתוצאה מהמקצועות המגוונים שקיימים, וכל אדם הבוחר לעצמו מקצוע לעבוד בו, יודע שבכך שהוא משרת אחרים, ישרתו אותו, כך בדומה עלינו להיות בצורה הרוחנית. זאת אומרת, להתאסף כך בגוף אחד רוחני.
אז לשם כך קיימים העשרה אחוז אלטרואיסטים, בכל אדם ואדם, ובחברה הכללית, האנושית. ובכל חברה פחות או יותר ניתן למצוא תמיד עד העשרה אחוז, שהם למעשה אותם האחוזים המוכנים לקליטת הרעיון הרוחני.
* * * * * * * * * *
החל מדקה 15:37- 22:56
"על אף שתשעים אחוז מכלל כל חברה הינם אגואיסטים, התרבות, המדע, האומנות, הדת, המסורת, המשפט, החינוך וההשכלה נשענים על ערכים אלטרואיסטים. זאת, מפני שההתנהגות האלטרואיסטית משתלמת לכולם. האלטרואיזם שולט בהשכלה - בבתי הספר מלמדים להיות אלטרואיסט: תהיה ישר, חרוץ, תכבד אחרים, תגונן עליהם, תתחבר, תאהב. כל זאת, מכיוון שהאלטרואיזם משתלם לחברה.
אם עבור אלטרואיסטים מלידה פעולות אלטרואיסטיות הן פעולות טבעיות, ההיפך הוא הנכון אצל אגואיסטים. עבורם, פעולות של נתינה לטובת החברה נראות כבלתי אפשריות. עם זאת, מהתבוננות בחוקי הקיום של גוף חי, אנו רואים שהכרת הגוף בכך שקיומו תלוי רק בעבודה המשותפת בין כל תאיו, מובילה לדו-קיום אלטרואיסטי בין כל התאים שבו. וזאת למרות שכל תא בפני עצמו הוא אגואיסטי.
ההרגשה שהתנהגות אלטרואיסטית היא התנהגות מועילה קיימת גם בחברה האגואיסטית האנושית. גם בימים אלו, לא תמצא ולו גם איש אחד בעולם המתנגד בצורה אקטיבית לפעולות אלטרואיסטיות. נהפוך הוא, כל הארגונים ואישי הציבור מפרסמים את השתתפותם בפעולות אלטרואיסטיות וגאים בכך. איש אינו יוצא בגלוי נגד הפצת אידיאלים אלטרואיסטיים בעולם. לכן, אם התאחדות הארגונים האלטרואיסטיים תוכל להפיץ בעולם את הידיעות על מחשבת הטבע, על תוכניתה ועל מטרתה, ישנה הדבר את דרכה של כל האנושות לעבר המטרה, מדרך ייסורים לדרך הידיעה."
כל החברה שלנו היא אגואיסטית במאת האחוזים ובצורה מוחלטת. וכל הטבע, כל מה שסובב אותנו מתקיים רק על פי חוקים אגואיסטיים, כפי שנראה לנו. היות ואנו מסתכלים על הטבע, על כל המציאות, על כל העולם, ועל עצמנו רק מתוך עצמנו. דרך חמישה חושים המחוברים לרצון לקבל שלנו, ששוקל, מבין, רואה, ומרגיש, רק בצורה שנהנה, מקבל, ומתמלא. לכן נראה לנו, שכל הטבע שלנו וסביבתנו, הם הרצון לקבל, כי "כל הפוסל במומו פוסל". אחרת אין ביכולתנו לראות.
כאשר יהיו לנו כלים אחרים, כלומר, תכונות פנימיות אחרות, אנו נראה את הטבע, את עצמנו, ואת סביבתנו בצורה שונה. עד שנגיע לעולם אין סוף, ובו נראה את עצמנו כנברא הנמצא בדביקות עם הבורא הסובב אותו, ותו לו. ומלבד זאת אין יותר, כי הכל תלוי בראייה שלנו. ובאמצעות תיקון החושים שלנו, אותה ראייה יכולה להיות ראייה רוחנית, נצחית, ושלימה.
אפילו/ גם בצורה שאנו מתקיימים כחברה אנושית, אגואיסטית, אנו מבינים שהאלטרואיזם הוא כדאי. וניתן לראות את הביטוי לכך באמצעות הוויתור לאחרים, החוקים שמסדירים את השיוויון בצורה כלשהי, והחופש והעצמאות שניתנים לכל אדם ואדם. כי אם נותנים לאגו לפרוץ ללא גבולות, אז כולם עלולים להגיע לחיים מסוכנים מאוד, לא מסודרים, ובלתי אפשריים.
לכן, כל אדם, כל חברה, כל מדינה, מציגה את עצמה כאלטרואיסטית, אשר מוכנה ורוצה להשפיע לעולם. כל אדם רוצה להתגאות בפעולות האלטרואיסטיות, ולא האגואיסטיות. בדומה לאדם שהרוויח מיליארד דולר, ומתגאה מכך שתרם מכספו יותר מאשר מתגאה מכך שהרוויח מיליארד דולר. וכמו כן מתגאים מכך שטובים, שעושים פעולות טובות למען האנושות, ולא שמסדרים ומשקרים אותה. וזה נובע מתוך הטבע, שהאלטרואיזם מכובד בעיני הבריות.
למרות שאנו מתקיימים כחברה אנושית אגואיסטית, אף אחד לא מעודד את האחר להיות אגואיסט. כי כדאי לו שכולם יהיו אלטרואיסטים. לכן, כל אחד ואחד, לטובתו, מעוניין להציג את עצמו כלפי אחרים כאלטרואיסט, על מנת שכולם יתייחסו אליו טוב, והוא ירוויח מכך.
כלומר, האגואיזם זקוק לאלטרואיזם בכדי לסדר את הזולת, לשקר, ולהרוויח יותר. ולכן האגואיסטים ביותר מציגים את עצמם בצורה חיצונית כאלטרואיסטים, כי כדאי להם שכולם יהיו אלטרואיסטים. לכן, אין התנגדות להתפשטות האלטרואיזם בעולם, לפחות בצורה הגלויה, מאף אחד.
זאת אומרת, למרות שישנם בעולם תשעים אחוז אגואיסטים המהווים כמעט את כלל החברה האנושית ורק עד עשרה אחוז אלטרואיסטים, שהם גרעין ושורש האלטרואיזם באנושות, אף אחד לא מתנגד מראש לאלטרואיזם. אמנם יהיו כאלה שירצו קצת יותר להיות אלטרואיסטים, ויהיו כאלה שירצו פחות, אבל התנגדות בּרְוּרה, ומוחלטת, לא באה לידי ביטוי מאף אחד. כי, למעשה כל אחד ואחד יודע באגו שלו, שיהיה לו טוב יותר, אם האחרים יהיו אלטרואיסטים.
* * * * * * * * * *
החל מדקה 26:12- 34:20
אנחנו בעלי השיטה חייבים לעבוד עם העשרה אחוז אלטרואיסטים בקפדנות רבה ובעדינות כדי לאחד אותם. כי כל אחד מהם הוא אגואיסט המחזיק בתקיפות בצורת ההשפעה שלו כי כך צריך להשפיע וכך צריך לעשות לעולם.
לכן עלינו לגרום להם להבין, שאלטרואיזם נקרא רק פעולות שמטרתן לחבר את החברה האנושית לאֶחָד. האלטרואיזם הוא אך ורק לכך. ואם ארגון מסוים רוצה לעזור ליבשת בה כולם גוועים מרעב, ומביא להם אוכל, זה לא נקרא אלטרואיזם. אפשר לכנות זאת בכל שם אחר אבל לא אלטרואיזם. כי אלטרואיזם היא פעולה, המביאה את האדם ליתר ההתאמה לטבע, לבורא, לבינה.
זאת אומרת, אלטרואיזם זה בעיקר חיבור של כל התאים, של כל החברה יחד. וכמובן זה כולל גם עזרה לאלו שהדברים הנצרכים לקיום חסרים להם. אבל בהקצנה, אלטרואיזם מוגדר רק כפעולות לחיבור החברה. כלומר, לחבר את ה"אדם הראשון" לכל המבנה המלא שלו. כל יתר הפעולות הן לא אלטרואיסטיות, אלא הן אגו שמתלבש כך בכל אחד ואחד.
ולכן, עלינו להסביר לכל הארגונים האלטרואיסטים למיניהם, שהשקעה בפעולות למען שמירת הטבע, כמו לשמור על עופות, לוויתנים בים, דובים ועוד, היא ללא תועלת, ולא לכיוון המטרה. כי שמירה או אי שמירה על הטבע, היא לא הסיבה שתופעות אלו מתרחשות בעולם. אלא הסיבה היא האדם אשר מקלקל את המציאות. בכך שהוא בעצמו מקולקל, ומפוזר, ושקיימת שנאה בין בני האדם במקום אהבה.
זאת אומרת, רק העלאת מודעות האדם, להתחבר יחד "כאיש אחד בלב אחד", באהבת הזולת, לגוף הנקרא "אדם הראשון", יכולה לעזור לאנושות, ולהעלות אותה לקיום נצחי ושלם. להסביר זאת לכל הארגונים האלטרואיסטים זו בעיה, ועבודה קשה למדי. אבל אם ניתן להסביר להם בדרך כלשהי, עד כמה שהם מסוגלים לספוג ולקלוט הסברים אלו, אפשר יהיה ליצור מהם ארגון עולמי, פחות או יותר אחיד בעל כוח עצום. כי הארגון ימנה לא מיליונים אלא ממש עשרות מיליונים, שיכולים להתחבר לאותו רעיון. וזה תלוי בעבודה של העלאת המודעות.
ואז, יחד עם ארגון עולמי כזה, אפשר לגשת לחֶלק החיצוני יותר, לאגואיסטים, שמראש אין ביכולתם להתנגד. אף אחד לא מסוגל להצהיר בדרך כלשהי ולומר שהוא נגד, בפרט כאשר מולו קיים כוח גדול כל כך. גם בטבע לא ניתן לראות התנגדות לגוף גדול וחזק, אלא אולי רק הסתייגות מעטה, אבל לא התנגדות.
ואז עם אותו כוח מוגבר ניתן לגשת לתקשורת, לממשלות, ולכל הארגונים האחרים, ולהתחיל להשפיע עליהם ולדרוש מהם השתתפות. אבל רק דרך "האורה" או הטוב, כלומר, דרך פרסום הצטרפותם או אי הצטרפותם לתהליך. ואכן כדאי להם. וכך, באופן הדרגתי מקבלים כוחות, המאפשרים לתקן את החברה, ולהעלות את המודעות שלה.
כאמור, בכל הפעולות הללו אין אף פעולה כפייתית. זה לא יכול להיות באופן כזה. כי היא לא תהיה לקראת המטרה, היות והמטרה היא להעלות את המודעות של כל אחד ואחד עד לגובה של "אדם הראשון". אבל בפעולות כאלה יש את דעת הקהל, שקובעת כידוע, וכן מגוון רחב ושלם של עבודה.
ולכן, נכתב במסמך זה, שלמעשה כל האנושות מוכנה לתהליך, אבל עדיין לא מבינה בעצמה עד כמה היא מוכנה. אם כך, הבעיה היא באותם בעלי השיטה, שלא פועלים כשם שהזמן, הנקרא "עת לעשות", מצווה אותם.
שאלה: מדוע אותם אלטרואיסטים יסכימו לקבל דרך השכל, שהאלטרואיזם שלהם הוא טעות ושהם צריכם את השיטה שלנו?
רב: כי זה עניין של העלאת המודעות להתפתחות. אם קיימת בתוכם הנטייה להיות אלטרואיסטים, כלומר לדאוג לטובת העולם, מפני שהם מרגישים צער בעצמם שרע לעולם, אז ניתן להסביר להם בצורה שורשית יותר, מה הסיבה למה שקורה, ומדוע קיים כל הרע הזה.
ארגון למען הדובים למשל, רואה כי דובים נמצאים בצער, ולא טוב להם. כל האנושות לטענתם צריכה לבוא ולעזור לזן דובים אלה, מפני שהארגון מרגיש שרע לדובים. היות והוא לא רוצה להרגיש כך, עליו לעשות שלדובים יהיה טוב. וכל האנושות חייבת להרגיש כמוהם, שלדובים רע, וזו בעיה של כל העולם. וכך כל ארגון עם הרגשת הצער שלו על תופעות רעות כאלה או אחרות.
לכן, יש צורך רק להראות ולפתוח מעט את הראייה, ולהסביר לאדם ולארגונים השונים, שהסיבה למה שקורה היא לא בדובים, ביערות, באוזון, ואפילו לא בפחם ששורפים, או הנפט. אלא הסיבה היא שורשית יותר, ונובעת מהתנהגות האדם עם הטבע. כי אדם, במחשבותיו ובדרך שהן עובדות, מקלקל את הטבע.
* * * * * * * * * *
החל מדקה 51:30- 22:56
"האמצעי היחיד שיאפשר לנו להגיע למטרה זו הוא דעת החברה.
אין דבר חשוב יותר בשביל האדם, מאשר דעתם של הסובבים אותו. בעבורו, מטרת החיים היא זכייה בהערכת החברה ובשבחיה.
לרוב, האדם נוטה להכחיש שמה שמניע אותו הוא הרצון להשיג את הערכת החברה למעשיו."
אף אחד לא מעוניין להצהיר שהוא אגואיסט, ושרוצה למשוך תשומת לב מהחברה. אדם מסוגל להודות שהוא גנב ורוצח, אבל לומר שהוא עובד כדי לקבל הערכה מהחברה הוא אינו מסוגל, כי זו פגיעה ישירה באגו שלו. הוא למעשה עובד במטרה שכולם יראו אותו כטוב, יאמרו עליו שהוא גדול, ושהוא יאמר על עצמו שהוא גיבור. אבל אף אחד לא יכול להודות בכך. כולם למעשה רק לשם כך עובדים, אבל אף אחד לא יכול לומר שהוא אכן רוצה זאת.
"שאלה על המניע למעשה זה או אחר תופסת את האדם מופתע. האדם מצביע על סקרנות, אפילו על כסף, אולם אין הוא מודה שהמניע האמיתי למעשיו הוא הרצון לזכות להערכת החברה. זאת, מכיוון שהגושפנקא החברתית היא הדבר החשוב ביותר עבורו!"
אדם לא מסוגל להודות שהוא עובד, רק כדי להיראות יפה בעיני אחרים. לא איכפת לו לומר כל דבר אחר, אבל רק לא להודות במטרה האמיתית שלשמה הוא עובד. והאמת היא, שכל הכסף שאדם מרוויח, כל מה שעושה, וכל מה שהינו, הוא רק במטרה להיראות לעצמו ולחברה, בצורה המוצלחת והטובה ביותר. אם לא היתה קיימת הגאווה הזו של אדם כלפי החברה, התלות בחברה, ובהערכתה כלפיו, אז האדם לא היה עולה במאומה מרמת הבהמה.
* * * * * * * * * *