שיעור בוקר 18.06.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לשיעור

קריין: "מחזיקים במטרה על פני העליות וירידות". קטע מספר 14 מתוך רב"ש ב', מאמר "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה".

"האדם צריך לתת תשומת לב על זה, ולהאמין, שה' מטפל עמו, ומדריכו ללכת בהמסלול המוביל להיכל המלך. נמצא, שהוא צריך לשמוח בזה, שה' משגיח עליו, ונותן לו גם הירידות. כלומר, שהאדם צריך להאמין, כמו שהאדם יכול להבין, שה' נותן לו את העליות, שזה בודאי אין האדם יכול לומר, שהוא בעצמו מקבל את העליות, אלא שה' רוצה לקרב אותו, לכן הוא נותן לו העליות. כמו כן האדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן לו ה', בגלל זה שהוא רוצה לקרבו. לכן כל עשיה ועשיה, שיש לו באפשרותו לעשות, הוא צריך לעשות זה, כאילו הוא היה נמצא במצב עליה. לכן זה שהוא מתגבר משהו בזמן הירידה, זה נקרא אתערותא דלתתא. וכל פעולה שהוא עושה, ומאמין שכך הוא רצונו ה', מזה עצמו הוא זוכה להתקרבות יותר גדולה, היינו שהאדם בעצמו מתחיל להרגיש, שה' קירב אותו."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מתי האדם צריך להשתמש עם גאוה, בעבודה" 1990)

סדנה

למה הירידות דווקא מקדמות אותנו לבורא, למטרת הבריאה ולא העליות? למה הירידות מקרבות אותנו למטרת הבריאה, לבורא, לדבקות ולא העליות?

*

איך הקבוצה יכולה לבנות אווירה כזאת, שהם נמצאים במרכבה אחת, כמו באוטו אחד למשל, והם ממש יכולים לנהוג באוטו בעליות ובירידות יחד כולם כך, שבתוך המרכבה הזאת, בתוך הקבוצה הזאת, העליות והירידות מתקבלות ממש כתנועה קדימה?

איך אנחנו בונים אווירה כזאת במרכבת הקבוצה, שהעליות והירידות רק מקדמות אותנו כל הזמן קדימה? שמרגישים שיושבים ממש כמו באוטו אחד, וודאי שמרגישים עליות, ירידות, כל מיני דברים, הדרך היא דרך מאוד מקולקלת, אבל דווקא בגלל זה אנחנו מתקדמים. שכול הקלקולים האלה בדרך הם רק עוזרים לנו יותר ויותר להיות מחוברים, ולפי עוצמת החיבור אנחנו מתקדמים. לא שהאוטו זז בעצמו, אלא עד כמה שאנחנו מתחברים יותר, על פני כל ההפרעות בדרך, הקפיצות וכן הלאה, אנחנו מתוך התחברות יתר מתקדמים.

איך אנחנו בונים כזאת אווירה בתוך הקבוצה, בתוך הרכב שלנו ומתקדמים?

*

במשך היום אנחנו חוזרים לאותו תרגיל, להרגיש שכולנו יושבים באוטו אחד, כל העשירייה, על פני כל ההפרעות. ודווקא בגלל ההפרעות אנחנו מתקדמים. בחיבור על פני ההפרעות מתקדמים. כשאין הפרעות, אי אפשר להתקדם.

(סוף ההכנה)