שיעור צהריים 03.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא - "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני"

קריין: שיעור בנושא - "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 7.

זה באמת דבר מוזר מאוד, מצד אחד אנחנו אומרים שהאדם צריך להתרומם ולבקש מהבורא בכל שפה ובכל הכוח וכל הזמן בלי הפסקה עד שהבורא ייתן לו כוח השפעה שהוא למעלה מהטבע, וחייבים להגיע למצב ש"טוב לי מותי מחיי" ולתת לזה את כל הכוחות שאפשר. ומצד אחר, אנחנו אומרים שבכל זאת הכול תלוי בבורא, "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו"¹.

אז אם הכול תלוי בבורא, מה האדם יכול לעשות כאן? אנחנו מבינים שבאדם אין כוח, אין הבנה ואין שום שכל, רגש ומה שצריכים כדי לבנות כוונה בלב שלו, ומכל האגו שלו שממלא את ליבו לכוון את עצמו לבורא. זאת אומרת, יש כאן בעיה, אנחנו צריכים לבדוק מה תלוי באדם, מה תלוי בבורא, ואיך אנחנו מעוררים את האדם, במה בדיוק לעורר אותו, כדי שהוא יתרומם לבורא עד שהבורא סוף סוף יבנה בו את בית המקדש הפנימי שלו, זאת אומרת את הרצון להשפיע בתוך ליבו. יש כמה בעיות בדרך שאנחנו צריכים לפתור אותן כדי להגיע למימוש המטרה שלנו.

אבל בואו נראה מה אומרים לנו המקובלים הגדולים, בעל הסולם ורב"ש.

קריין: קטע מספר 7, כותב בעל הסולם.

"צריכים לדעת, שדרך תורה הוא דרך יותר צלחה, ומביאים יותר רווחים מדרך יסורים, מטעם שהכלים שיהיה ראויים לקבל אור עליון נרחבים יותר, שבסגולתם יכולים לזכות לדביקות בו ית'.

וזה ענין "כופין אותו עד שיאמר, רוצה אני". היינו, שהשם ית' אומר "רוצה אני במעשי תחתונים". וענין תפילה הוא מה שאמרו חז"ל "נתאוה הקב"ה לתפילתן של צדיקים", שעל ידי התפילה מכשירים את הכלים, שהשם ית' יכול אח"כ להשפיע את השפע, משום שיש כלי מוכשרת לקבל את השפע."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ז. "יקריב אותו לרצונו")

שאלה: מה זה אומר שהכלים נרחבים יותר?

שהרצון לקבל נעשה מוכן יותר, ראוי יותר, מתאים יותר לגלות את האור העליון שבו, כי אי אפשר לראות, לגלות, להרגיש את האור העליון אלא כשהוא ממלא את הרצון, ואז את אותו רצון שהאור העליון נמצא בו אנחנו מרגישים, והוא מאיר. זה כמו במנורה, כשאנחנו מדליקים את החשמל, החשמל עובר דרך המנורה ואז אנחנו רואים שיש חשמל. כך זה גם ברוחניות, אם האור לא היה עובר דרך הרצון לקבל, הרצון לקבל לא היה מאיר, ואם האור עובר דרך הרצון לקבל אז הרצון לקבל מאיר, ובכמה הוא מאיר וכן הלאה, אנחנו לומדים בחכמת הקבלה לפי ההתאמה שיש בין הרצון לקבל לאור.

שאלה: במאמר נאמר שהתורה היא הדרך הטובה, האם היא דרך אהבת חברים?

כן, ודאי. דרך תורה היא דרך אהבת חברים, מאהבת הבריות לאהבת הבורא.

שאלה: האם הבורא עונה על תפילה משותפת או רק על תפילה ספציפית שקולעת למטרה?

הבורא עונה על תפילה משותפת. הבורא עונה על הרצון לקבל שמתעורר אליו והרצון לקבל כבר צריך להיות מחובר מכל הרצונות שבקבוצה.

שאלה: תפילת צדיקים מכינה את הכלים. מה עושה התפילה שלנו, האם היא מביאה אותנו למצב של להיות צדיקים?

ודאי שכן. אנחנו לומדים כדי להגיע למצב שאנחנו מתקרבים לבורא, מי שמתקרב לבורא נקרא צדיק מפני שרוצה להצדיק את הבורא בכל פעולותיו. וכך אנחנו עולים עוד ועוד לקראת הבורא.

שאלה: כאן נראה שהמילים "רוצה אני" הן שהבורא רוצה את התפילה שלנו ואת החיבור שלנו ואת ההשתוקקות שלנו. זה נכון?

כן.

תלמידה: הרי כופים אותנו לזה, אז מה אנחנו יכולים לעשות מצידנו כדי שהבורא יגיד "רוצה אני אתכם"?

אנחנו צריכים לכופף את הרצון לקבל שלנו כך שהוא יסכים להידמות לבורא ואז לפי השתוות הצורה הבורא יוכל להאיר בנו וכך אנחנו נרגיש אותו, את נוכחותו בנו.

תלמידה: זה הרצון לקבל הפרטי שלי או צריך להגיע לרצון משותף של העשירייה?

הרצון לקבל שלי צריך שיהיה מתאים לגילוי הבורא.

שאלה: האם זה נכון שדרך ייסורים פירושה ייסורים מחוסר המילוי של הרצון לקבל לעצמך?

כן.

תלמיד: האם אלו סוגים שונים של ייסורים, גם בזה שאתה לא מתמלא וגם בזה שאתה לא יכול למלא אחרים?

יש ייסורי אהבה ויש ייסורים סתם. ייסורי אהבה הם שאדם מצטער, למה אין לו עדיין את אהבת הבורא, למה אין לו עדיין אהבת חברים או בכלל אהבה של כל העולם, למה הוא לא נמצא באהבה כמו הבורא כלפי כל הנבראים. יוצא שהוא נמצא בייסורים מצד אחד. מצד אחר, אלו ייסורי אהבה, ולכן כך אנחנו קוראים להם.

אפילו באהבה ארצית שיש לנו בעולם הזה, שאנחנו אוהבים, אוהבים אותנו וכן הלאה, הכול בנוי על אהבה וייסורים, אי אפשר אחד ללא האחר.

שאלה: איך בכל זאת אנחנו יכולים לפתח שנאה לרצון לקבל כדי להרגיש את האור?

על ידי אהבת חברים אנחנו מגיעים לאהבת הבורא. אין לנו שום דרך אחרת, וכך גם כתוב וזה סדר ההתפתחות, יחס האדם למה שמחוץ לו, חברים, ואחר כך הבורא. זה לא שאלו שתי דרגות וזהו, אלא בתוך אהבת חברים אנחנו רוכשים אותם הכלים שאיתם אנחנו יכולים להגיע לאהבת הבורא.

שאלה: בעשיריות אנחנו מעלים כל יום תפילה, מה קורה הודות למאמצים האלה עם הכלים שלנו שאחרי זה הם יהיו מוכשרים לקבל את השפע?

הפנייה שלנו לבורא לאט לאט מקדמת אותנו בבניית יחס נכון לחברים ולבורא, מחיבור עם החברים להגיע לאהבת הבורא, לבנות את הכלים בצורה כזאת. ואז אנחנו באמת מוכנים לתת, לתרום, לדאוג לזולת, לחבר, לעזור אחד לאחר, וכך אנחנו מתקדמים. זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור. העיקר להרגיש איך אנחנו מסוגלים להתנתק מאהבה עצמית, מלחשוב על עצמנו, זאת אומרת אנחנו מתחילים להרגיש שזה אפשרי.

שאלה: אז אנחנו כופים את הרצון לקבל שלנו עד שהתפילה מגיעה?

כן.

תלמיד: מאיפה מגיעה התפילה, מתוך הרצון לקבל? איך מתוך הרצון לקבל יכולה להגיע תפילה?

אם אני רוצה משהו ואני נמצא עם החברים, ואני לומד שרק על ידי זה שאנחנו מחברים את הרצונות שלנו, רק על ידי חיבור הרצונות אנחנו בונים רצון שכולו להשפיע או בהדרגה יותר ויותר להשפיע, אז בצורה כזאת אנחנו לאט לאט עולים מאהבה עצמית לאהבת הזולת.

יש כאן מאמץ שלי, תפילה שלי, גם חברים שמתחברים אליי ואני מתחבר אליהם, והעיקר זה שהבורא משתתף כאן באור שלו. יש כאן אני חברים והבורא, ואם כולנו פועלים כדי לצאת לאהבה מהרצון האגואיסטי, אז יוצא שכולנו מתחילים להיות דומים לאור העליון שנמצא בהשפעה הדדית.

תלמיד: מורגש שיש תוספת, שאתה מקיף את הרצון לקבל שלך, שבעצם הבורא נותן לך מלמעלה את הרצון להשפיע וזה לא בדיוק מגיע ממך.

את הרצון להשפיע אנחנו מקבלים מהבורא, ומקבלים רק לפי הבקשה שלנו, כשאנחנו מבקשים ומאוד רוצים להתקרב לזה.

תלמיד: אתה מכופף את הרצון לקבל שלך ובעצם לא יודע מתי זה יגיע.

זה יקרה מתי שזה יקרה, אבל אתה חייב לבקש ולהשתדל לא להתעייף.

שאלה: נראה מהקטע שדווקא אנחנו כופים את הבורא עד שרוצה אותנו ובכך דרך תורה. איך אפשר להגיע לזה כבר עכשיו ולא לחכות עד שיגמר חג הפסח והכנס?

לא כתוב שזה צריך להיות בכנס. כתוב שזה צריך להיות בחיבור בין חברים, כשכל אחד רוצה לעזור לחברו. וכשהם מתחברים הם מראים בזה לבורא שהם מוכנים לוותר על הרצון לקבל שלהם, לבטל אותו, והם רוצים רק חיבור ביניהם כדי לעזור זה לזה שזה סימן של אהבה. מהי אהבה? כמו שמתייחסים לילדים, אם אני אוהב ילד, אז אני כל הזמן חושב מה אני יכול לתת לו, במה אני יכול לשמח אותו, למלאות אותו בכל מיני תענוגים, כך גם עם החברים.

שאלה: אחרי שלוש שנים של לימוד יחד איתך ועם החברים אני פותחת את הבית שלי בפסח לחברים. למרות שאני יודעת שהכול זה הוא, שאין עוד מלבדו, איזה פעולות הבורא רוצה שאנחנו התחתונים נממש?

רק פעולת חיבור, שום דבר חוץ מזה. זה מה שהבורא רוצה שנעשה זה כלפי זה, "ואהבת לרעך כמוך", אין יותר.

שאלה: מה הכוונה בטקסט "רוצה אני במעשה התחתונים כדי להתחיל את הדרך והתורה"?

הבורא רוצה שמהרצון לקבל שלנו, מהפירוד ומהריחוק שיש בינינו, בכל זאת נשתדל להתקרב זה אל זה, נהיה כמה שיותר קרובים, ונתמוך זה בזה בצורה הדדית. כך נגיע למצב שנהיה "כאיש אחד בלב אחד". לפי בניית הכלי האחד, האור שהוא אחד ייכנס וימלא את הכלי הזה וזה נקרא "יהיה ה' אחד ושמו אחד".

שאלה: אצלנו בעשירייה יש חברה מאוד פעילה וחסר לה קשר בינינו ואיתה. האם זאת בעיה של העשירייה או של החברה עצמה? איך היא יכולה לראות שהקשר הזה קיים?

אתן צריכות לארגן פגישה כאילו שיש לכן איזושהי בעיה, לא בגללה אלא בכלל, ואתן רוצות לספר ולדבר על זה. תסבירו זו לזו, אולי לא בצורה ישירה אליה אלא בנוכחותה, מה זה אומר להיות בקשר זו עם זו כי אחרת הבורא לא יתגלה ביניכן, ולכן אתן רוצות להתקרב יותר זו לזו. איך אתן יודעות שאין מספיק קשר ביניכן? כי הבורא לא מתגלה, הוא לא רוצה להתגלות ביניכן כיוון שחסר עדיין קשר ביניכן שבו תוכלו לגלות אותו. היא תשמע ולאט לאט תבין שהיא צריכה להתקרב לכל החברות.

שאלה: אנחנו משתוקקים למצב שפלות התחתונים, אנחנו משתוקקים למצב הפלוס של הבורא, וככל שאנחנו משתוקקים לזה כך הוא יורד אלינו, ואז במצב האפס אנחנו נפגשים איתו והופכים להיות כמוהו. האם זה ייקרא "אתם בראתם אותי"?

כן.

שאלה: היחס שלי לעולם דרך החברים הוא כמו דחיה מכוסה באהבה. כלומר, אהבת החברים מנטרלת את הדחיה, וכך אני מקבל טיפה של מילוי כמו שאיפה של אוויר. אבל המקובלים כותבים שאני צריך לנשום את האוויר הזה כל היום, לא פעם ביום, לא טיפה. האם ההשתוקקות היא לכזאת אהבה שבנויה מנקודים או שזו צריכה להיות אהבה טהורה?

אני לא יכול להגיד. תשתוקק. אתה מבין מתוך העולם שלנו מהו חיבור, איחוד, אהבה, להרגיש את האחר, לחבק את האחר, להתקרב לאחר, וכל מיני דברים בלתי ישירים כאלה. תנסה מכך לדמיין את עצמך בקשר עם הבורא.

תלמיד: מהדוגמאות של העולם שלנו הכול מובן. אני אוהב ואני רואה אהבה בתמורה, אבל בעבודה שלנו קורה שהרבה פעמים לא רואים תגובה של אהבה בתמורה.

הרבה פעמים במילה אהבה אנחנו מתארים לעצמנו אהבה גשמית בין גבר לאישה, אבל הם לא אוהבים זה את זה, אלא הם אוהבים את מה שהם מקבלים, הם נהנים זה מזה. כמובן שזה מאוד מבלבל את האדם. בחכמת הקבלה אהבה היא שאני יכול לעשות את מה שהאחר היה רוצה לקבל ולהרגיש ממני. כלומר, אני לא חושב על עצמי אלא עליו, אני מרגיש את הרצון שלו ומנסה למלא אותו. ההרגשה הזאת של מילוי הזולת היא האהבה אליו.

תלמיד: בפעולה הזאת, כשאני רוצה לעשות את זה, אז הקריטריון לבדיקה אם אני פועל נכון או לא מתוך מה שאנחנו לומדים הוא תענוג, שאני נהנה מפעולת ההשפעה.

אני נהנה מזה שאני יכול לעשות משהו בשבילו, ממה שאני יכול לעשות בשבילו. זה קצת דומה לאיך שאנחנו אוהבים ילד קטן, אנחנו מוכנים לעשות הכול בשבילו, וכאשר הוא מרגיש טוב, אז אנחנו מאוד שמחים ונהנים מזה. כלומר אהבה היא ההשתוקקות שלי להרגיש שמחה בחבר מהאופן שבו אני מתייחס אליו.

תלמיד: בכל זאת יוצא שהאהבה הזאת היא ייסורים.

היא מורגשת באופן שאני מרגיש אותו, עד כמה אני ממלא אותו.

שאלה: אם הבנתי נכון, דרך תורה ודרך ייסורים אלו שני שלבים בתהליך ההתפתחות שלנו. איפה הבחירה של האדם בחופש?

אלו לא שני שלבים בתהליך ההתפתחות, אומנם זה אפשרי, אלא אלו פשוט שתי גישות להרגשת יחס אהבה כלפי האדם האחר, כלפי הזולת.

שאלה: למה האגו שלנו מרגיש רע מהחיבור? הרי טוב לנו כשאנחנו מתחברים, אנחנו שמחים.

זה טוב לאגו כאשר הוא מרגיש שבזה הוא מרוויח, מתמלא, הופך לחזק יותר, ואז טוב לנו מהחיבור. ואם החיבור הוא כדי להשפיע לאחרים, אז לחיבור כזה אני לא משתוקק והאגו שלי בכלל לא שמח מזה.

תלמידה: אם אנחנו מרגישים טוב, אז האם זה אומר שאנחנו מתחברים בצורה לא נכונה?

תבדקו. אני לא רוצה לענות, כמו שאת אומרת, שאם אנחנו לא מרגישים טוב, אז אנחנו לא מתחברים נכון. צריך לבדוק את זה. צריך כל הזמן להשתוקק להיות קרוב יותר לחברים.

שאלה: שמעתי שחסרים לנו ייסורים כדי להתקדם. איך זה מסתדר עם כך שהתורה היא דרך האור? האם אנחנו צריכים לסבול או לא?

יש ייסורים ויש ייסורי אהבה. אפילו שאנחנו מתקרבים אחד לאחר אנחנו עדיין לא מרגישים שאנחנו מלאים באהבה, המצב הזה נקרא "ייסורי אהבה". על ייסורים כאלה כנראה שדיברתי.

שאלה: שמעתי שאני צריך למלא את הרצונות של החברים. האם זה משהו שקורה אחרי מעבר מחסום? כי כרגע אני עוד לא יודע מה הם הרצונות של החברים שלי, אני לא מספיק מרגיש את זה.

אם אני רוצה לאהוב את החברים, את העשירייה, ורוצה להתקרב אליהם, אז ודאי שאני צריך לחשוב מה אני מרגיש שחסר להם ואיך אני ממלא את החסרונות שלהם. תסתכלו תמיד על אימא ותינוק, עד כמה היא דואגת כל הזמן למלאות את התינוק במה שהוא רוצה.

שאלה: בעשירייה יש חברות שמאוד קרובות אלי, שמבינות אותי מחצי מילה וחצי מבט. אבל יש חברה שבשבילי היא כמו ספר סגור, ובפנים אני מרגישה את הייסורים ואת הכאב מזה שאי אפשר להגיע אליה ושלא נפתח בינינו שום רגש. האם אלו הייסורים שעליהם אנחנו מדברים? ומה לעשות במקרה הזה?

יש אנשים שלא מבינים מה זו אהבה, שלא מבינים מה זה אומר להתקרב לאדם אחר, יש להם לב סגור מאוד, אגו מאוד גדול, אבל זה אומר על זה שאחר כך הם יגיעו רחוק ויהיו גדולים ברוחניות כשיתחילו להיתקן. כרגע הם עדיין בתחילת הדרך ומאוד קשה להם להבין על מה מדובר בכלל - למה אני צריך לאהוב את החבר, למה אני צריך להיות קרוב לחברים, למה אני בכלל צריך להשתוקק למעשים טובים כלפי החברים, מה העניין פה. אני מבין שצריך ללמוד את מה שכתוב בחכמת הקבלה, אני רוצה להיות מדען, להיות חכם בחכמת הקבלה, אבל למה אני צריך לאהוב אותם את זה אני לא מבין.

לכאלה אנשים לוקח הרבה מאוד זמן, לפעמים הרבה שנים. הם נמצאים במצב שבו הם לא יכולים לזנוח את חכמת הקבלה, אבל הם גם לא יכולים לחדור לתוכה. הלב סגור במנעול ואי אפשר לפתוח אותו, לסובב קצת כדי שתכנס טיפה של אור, ואז יהיה מובן לאדם על מה מדובר. הוא לא מתאר לעצמו איך אפשר להיות קרוב לאחרים, לחברים, להתקרב אליהם.

אני מבין את זה כי אני בעצמי הייתי כזה, ותמיד היה לי מאוד קשר לפתח בי אהבה כלפי החברים. אבל צריך, זאת העבודה שאנחנו צריכים לבצע, זה עומד לפנינו כמשימה ואין לנו דרך אחרת.

שאלה: לחברה שלנו יש צרה מאוד גדולה. זאת חברה גדולה, היא דוגמה גדולה בשבילנו, וכשהצרה הזאת קרתה לה, אז בעשירייה חשבנו שאולי אנחנו משלמות על כל עליה רוחנית.

לא, זה לא קשור לזה בכלל. האדם יכול לעלות רוחנית ולא להרגיש שכאילו מהצד לוקחים ממנו משהו תמורת זה, זה לא נכון. אנחנו לא צריכים לחשוב על זה בשום דרך.

שאלה: לאחרונה העשירייה שלנו קצת התחילה להשתתף פחות בשיעור בוקר ובפגישות. אבל המשבר הזה איחד אותנו, ואז התחלנו להיפגש עם עשיריות נוספות וזה מאוד חיזק אותנו. האם מומלץ להיפגש עם עשיריות נוספות?

כן, מאוד מומלץ להיפגש עם עשיריות חזקות כי כתוב "קנאת סופרים תרבה חכמה". קנאת חברים תגרום לעליה שלהם.

שאלה: אם אנחנו מתחברים עם החברים ומרגישים קרוב יותר לבורא, האם זה אומר שאנחנו מתקדמים רק בדרך תורה ואז נרגיש שלמות?

כן.

שאלה: מאיזה שורש מגיעים קלות הדעת והלב הסגור?

הם מגיעים מתוך היסוד של האגו שלנו, מתוך היסוד שלנו, מהטבע האגואיסטי שלנו.

שאלה: אמרת שיש ייסורי אהבה, ויש סתם ייסורים. למה התכוונת סתם ייסורים? האם כל הייסורים שהם לא ייסורי אהבה נחשבים לסתם ייסורים?

הרי הייסורים הם כלפי האדם. כל הייסורים שאנחנו מקבלים מגיעים ודאי מאין עוד מלבדו, מהבורא. אבל "ייסורי אהבה" זה נקרא ייסורים שמגיעים לאדם ודוחפים אותו יותר לחיבור וללימוד תורה. וסתם ייסורים זה כשהוא עוסק במשהו שלא גורם לחיבור ואהבה.

תלמידה: ייסורים יכולים לבוא למשל בהכרחיות, במשפחה, בפרנסה, אבל אם הייסורים האלה עוזרים לי ,ודוחפים אותי להתחבר עם החברות, ועוד יותר להיות בחיבור עם החברות, אז זה לא נחשב לסתם ייסורים? כי לא הבנתי למה אמרת שיש סתם ייסורים ויש ייסורי אהבה. ואיך להבחין שזה סתם?

כתוב "ייסורי אהבה זה שאין להם ביטול תורה", כך תתחילי להבדיל בין אלו לאלו.

תלמידה: ייסורי אהבה זה הכלי למעשה?

כן, זה כלי לקבלת גילוי הבורא.

שאלה: דיברת על אנשים שלא יכולים לאהוב, אבל יש כאלה, כמוני, שמבינים שצריך לאהוב ולא יודעים לעשות את זה. כבר מבינים שלא החכם לומד, וכל זה ברור. אבל איך ללמוד לאהוב?

לבקש, לבקש מהבורא. לא צריך שום דבר נוסף, רק לבקש ממנו.

תלמידה: לפעמים יש הרגשה שהוא ברא אותי כזאת, וזאת הצורה שאיתה אני צריכה לעבוד.

כמובן שהוא עשה אותך כזאת, אין ספק. אבל מצד שני את לא צריכה להישאר כזאת, ואת צריכה לדרוש ממנו להשתנות.

שאלה: אמרת שכדי להבדיל בין ייסורים סתם לייסורי אהבה צריך לדעת שבייסורי אהבה אין ביטול תורה. אתה יכול להסביר את זה, ואיך להבדיל?

אם האדם לא שוכח, ומתקדם בלימוד ובחיבור עם החברים אפילו שהוא סובל, זה נקרא "ייסורים של אהבה".

תלמידה: אפילו אם זה ייסורים אחרים, שלא קשורים לדרך?

אם הוא לא עוזב את הדרך, זה נקרא ייסורי אהבה. מצד אחד ייסורים, ומצד שני הם של אהבה.

שאלה: איך אפשר לקבל את הרצון שהבורא ימלא את החברים?

זה לפי התפילה שלנו, אף אחד לא יכול להתמלא מהבורא בצורה ישירה. אלא רק כשאנחנו מחוברים בינינו, ומעבירים מהבורא דרכנו, אור למילוי של החבר. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים למלא את החבר. ואחר כך אנחנו יכולים להגיע גם למילוי של הבורא, ממילוי החברים, למילוי הבורא. רק בצורה כזאת, רק לפי הסדר הזה.

תלמיד: אז קודם כל צריך להתחבר, ואז נקבל את הרצון למלאות את החברים?

כן. בלי חיבור אנחנו לא יכולים לעשות שום פעולה ברוחניות, אפילו הקטנה ביותר, שום דבר. אנחנו צריכים לבנות דרך, שביל לאור, ואז הוא יעבור דרכנו לחבר, ואנחנו נהיה כדרך אליו.

שאלה: האם העבודה עם שני השורשים, ימין ושמאל ביחד, מחלישה את המכות?

תנסי. אני לא יכול בדיוק לענות לך, על מה שאת שואלת. את צריכה לנסות.

שאלה: כמה חשוב להאמין שיש לנו מסוגלות דרך ההתחברות לחברים, הלימוד, המורה. האם זה טוב להאמין שאנחנו מסוגלים?

כן, טוב שאנחנו מרגישים כך, ובהתאם לזה עלינו להתקדם.

שאלה: כשהבורא נותן לאדם מצבים כמו פחד, יראה, בושה, מצבים לא פשוטים. איך הוא צריך להתנהג?

להתגבר על מצבים כאלה, דרך אהבת החברים.

שאלה: האהבה זה מילוי של הזולת, משם גם מגיעה השמחה. האם המצב הזה של שמחה מזה שאני ממלאה את הזולת, יכול להגיע לפני שאני נוהגת כמו אימא ובן, כמו שהסברת קודם. איך להגיע לזה?

צריכים ללכת לקראת החברים, להשתדל להראות להם אהבה, וזה כבר ילווה את האדם למעשים הנכונים.

שאלה: אם האדם זוכה ללכת למצב ש"רוצה אני", זה מצב של עלייה. זאת אומרת, זה מצב זמני?

כן.

תלמידה: תפילת הצדיקים יוצרת את הכלים דפנים?

כן.

שאלה: אדם סובל מכל דבר, וכשמגיעים לרוחניות, לחכמת הקבלה, אנחנו מבינים שאת הייסורים העיקריים, אנחנו מרגישים כתוצאה מזה שאנו לא יכולים להיות בהשפעה, ואפילו לא קרובים לזה. אנחנו לומדים איך להשפיע, אבל מה העיקר בהשפעה. מה הקו העיקרי, מה אנחנו צריכים להשפיע כדי שבמשהו נוכל להידמות לבורא?

לעשות את מה שהחבר רוצה.

שאלה: בעשירייה שלנו איכשהו הכול טוב ובגשמיות כל הזמן ניתנים לנו ייסורים, מבחנים. אם אנחנו עולים מעל הייסורים והמבחנים האלה ורצים לקבוצה, האם זו תחילת ההתקדמות שלנו?

כן, זה תיקון טוב.

שאלה: אני רוצה להיות פיזית עם "בני ברוך" אבל אין לי את ההזדמנות. מה עליי לעשות עם הרצון הזה?

לא לעשות איתו כלום, מתישהו זה יצליח.

שאלה: יש את זמן ההכנה שלנו לפני ההתכנסות, יש את זמן ההתכנסות ויש אחרי. בזמן ההתכנסות מה אנחנו מוסיפים?

אתם פשוט מדברים בפועל ורוצים לעבד את מה שחשבתם קודם.

שאלה: האם אפשר להגיד שאותם החסרונות שאנחנו מקבלים עכשיו בשיעור, שהחברים חולקים איתנו, אלו ייסורי אהבה שצריכים להרגיש?

זה תלוי מי שואל ואיך. זה עוד לא מורה על כלום.

שאלה: לפי הדוגמה של האימא והילד, אם הילד חולה, עיוור, חירש, לא רוצה לאכול, האימא לא רואה מה קורה, ממה היא יכולה ליהנות?

מזה שבכל זאת במסגרת של מה שהיא יכולה לעשות בשבילו הוא מקבל את זה והיא מרגישה איזושהי השפעה ממנו. אפילו אם זה לא לה, והוא עוד לא מבין, עוד לא מגיב איך שצריך, אבל בכל זאת מה שהיא יכולה לעשות בשבילו, אם היא עושה את זה חד כיווני ממנה אליו, אז זה כבר מספיק לה כדי ליהנות מהשפעה לו.

הרי בשביל השפעה אין צורך בפעולה חוזרת, אנחנו נלמד על השפעה בצורה של אור חוזר, אלו כבר עניינים אחרים יותר מתקדמים, אבל בעיקרון זה לא חשוב. העיקר שהחבר לפחות במשהו לא רק יקבל אותך, ממך, אלא אפילו אם הוא לא מרגיש שאתה עושה את זה, מספיק שאתה מרגיש שאתה עושה בשבילו. בזה אתה יכול ליהנות וזה יחשב או כ"מתן בסתר", כלומר התקדמות כלפיו של הורים, או בדרכים אחרות, אבל זה טוב. תמשיכו לעשות בכל מקרה מה שאתם יכולים באופן תיאורטי כדי לשמח את החברים.

תלמיד: יוצא שההשתוקקות הנקייה הזו שאליה אתה מכוון אותנו כל הזמן, אותה צריך להפריד מההסתכלות הזאת שהילד חולה, וההשתוקקות עצמה צריכה להפוך להיות בשבילי הדבר החשוב ביותר, והיא יכולה לכסות על כל הייסורים.

אני לא רוצה בינתיים להיכנס לזה, כי בזה נבלבל את האנשים.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשפעה נכונה היא כשאנחנו הולכים נגד השכל שלנו, הדעת שלנו?

בעיקרון כן. אבל לא תמיד ולא בהכרח אתם עד כדי כך כבר מתוקנים ויכולים ללכת יחד עם הדעת שלכם, זה לא טבעי, זה לא אופייני לתחילתה של העבודה הרוחנית.

שאלה: איך אפשר להתחבר ולמלא את החברים והבורא, אם ככל שאני מבקשת, כך הבורא דווקא מרחיק מהעשירייה?

אני לא מבין מה זה שהבורא מרחיק מהעשירייה. הבורא כל הזמן רוצה רק לקרב אותנו לעשירייה. ודאי שאנחנו יכולים להגיד לפעמים שאנחנו לא מבינים איך לממש את הרצון שלו.

(סוף השיעור)

---

1. שיר המעלות, לשלמה: אם-יהוה, לא-יבנה בית-- שוא עמלו בוניו בו; אם-יהוה לא-ישמור-עיר, שוא שקד שומר. (תהלים קכ"ז, א')↩