כנס "קבלה לעם" העולמי – חיים בעשירייה 

ינואר 2024

איש את רעהו יעזורו

שיעור 3

שיעור עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 28.01.2024 – אחרי עריכה

איש את רעהו יעזורו

תשמ"ד - מאמר ד'
1984 - מאמר 4

"יש להבין בענין שאדם יכול לעזור לחבירו. האם ענין זה הוא דוקא במקום שיש עניים ועשירים, חכמים וטפשים, גבורים וחלשים, וכדומה. אבל בזמן שכולם עשירים, או שכולם חכמים, או כולם גבורים, וכדומה, במה אדם יכול לעזור להשני.

אבל אנו רואים, שיש דבר אחד, שהוא דבר המשתף את כולם, דהיינו בענין מצב רוח, כמו שאמרו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". כי בענין שיהיה לאדם מצב רוח מרומם, לא יעזור לאדם לא עשירות ולא חכמות, וכדומה.

אלא דוקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: "אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים", אלא דוקא חבירו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.

דהיינו, שחבירו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו."

זהו מאמר קצר של רב"ש אבל באמת המסר בו מאוד ברור, שאנחנו חייבים להעלות את מצב הרוח של החבר והאחריות היא עלינו, כל אחד על חברו, מפני שבלי זה החבר לא יוכל לעלות בכל המדרגות שאנחנו צריכים לעבור. לכן, כמו שכותב רב"ש בעניין מצב הרוח, אין מי שיוכל לעזור לאדם מלבד החברים שלו. זאת אומרת אנחנו חייבים להחזיק בקבוצה את אש האהבה, את היחס החם, כך שבהחלט כולנו נעלה. וזה תלוי רק בכך שאיש את רעהו יעזורו ולא בשום דבר אחר. גם הבורא, אם אפשר כך לומר, לא יכול לעזור כי זה חוק, חוק הבריאה, שהנבראים חייבים להתכלל ולעזור זה לזה. לכן עלינו קודם כל לדאוג לכך. אני צריך להסתכל על הקבוצה, על העשירייה שלי ולראות האם אני עוזר להם לעלות במצב הרוח. כי כמו שכותב רב"ש, אך ורק בזה ואין במקום החבר מי שיוכל לעזור לאדם, ובלי זה אף אחד לא יוכל להתקרב לבורא.

אנחנו צריכים להרגיש, כמו שכותב כאן רב"ש, שאין אדם מתיר עצמו מבית האסורים. זאת אומרת, אנחנו ממש נמצאים בעולמנו בבית האסורים ואין לנו שום אפשרות לצאת ממנו, אלא רק חבר יכול לעזור לחברו, על ידי כך שחברים יספקו זה לזה מצב רוח מרומם, ולא שאני בעצמי מרומם את עצמי וגורם לעצמי צחוק פנימי. אנחנו צריכים להבין שבלי זה לא נחיה, לא נצא לרמת החיים עליה מדברים המקובלים.

זה מה שהוא כותב "שחברו מרים אותו ממצב, שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים." ואז הוא "מתחיל להשיג שוב כוח בטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו." זה מה שאנחנו צריכים להרגיש על ידי השפעת החברים על כל אחד. אף אחד לא יכול להעלות את עצמו וגם תפילות לא יעזרו, אלא אך ורק החברים שדואגים לכל אחד, בצורה כזאת יכולים לרומם את כל העשירייה שתעלה מעלה מעלה.

במשפט האחרון במאמר, כותב רב"ש "היוצא מזה הוא, שכל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחבירו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בענין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחבירו מקום חסרון, שהוא יכול למלאות אותו." אז בואו נחשוב איך להתעמק בכך, שניכנס לכל החברים שלנו, לכל העשירייה ונשתדל לגרום להם מצב רוח מרומם, כי בזה אנחנו מבטיחים להם שהם יכולים לעלות.

"איש את רעהו יעזורו" הוא כלל שאינו מורגש כל כך באנושות. ודאי שכולם יכולים לדבר עליו, אבל שהוא דבר הכרחי, שהוא מקום קפיצה לעולם הרוחני, לעולם הבא, את זה האנושות לא יודעת ומחליפה את העיקרון הזה בכל מיני דברים אחרים כמו ידידות ועוד דברים דומים. אבל אצלנו, איש את רעהו יעזורו, זה כשאני מתכוון להשפיע לחבר דווקא בכך שאני מעורר את הרוח שלו, שירצה לעלות מעלה וכך שכל אחד יעזור לאחר. לכן כשאנחנו מתאספים, כל אחד צריך לחשוב במה אני מביא לחברה מצב רוח, במה אני יכול לדחוף אותם מעלה. כך איש את רעהו יעזורו, דווקא בזה. אם לא נחשוב איך לעזור איש לרעהו, אנחנו אבודים, כי אדם בעצמו לא יוכל לרומם את עצמו במאומה, זה אך ורק על ידי יחס החברים אליו. ולכן בעשיריות עלינו לשמור מאוד שתהיה לנו תמיד מחשבה, כוונה, רצון לרומם איש את חברו, אני כאילו לוקח את החבר על הידיים שלי כילד קטן וכך מעלה אותו, וכך כל אחד מעלה את כולם. בלי השלב הזה, לא נוכל לבקש מהבורא שום שינוי רוחני. מה יש כאן להוסיף? דיברנו על זה כבר כל כך הרבה.

שאלה: האם אנחנו צריכים להסתפק במועט ביום הנפלא הזה של הכנס, או יותר לבקש על החברים, או גם וגם?

לא, השלב הראשון הוא להגיע לאהבת הבריות בכך שאני רוצה להתייחס לעשירייה שלי, שאני רוצה לרומם את החברים ולעזור להם להתעלות. לאחר מכן, מאהבת הבריות אפשר להגיע לאהבת ה'. רק בצורה כזאת.

שאלה: איך מתוך המשחק, מגיעים לידי כך שבאמת מעלים את החברים למצב רוח מרומם?

אתה צודק, יכולים להעלות על ידי משחק. כשאני מתחיל זה לא נובע ממצב רוח רציני, מההשתוקקות שלי, אלא ממה שיש לי, ואז לאט לאט על ידי התעמקות במחשבה הזאת, ויש על כך מאמרים טובים אצל רב"ש ומקובלים אחרים, כשאני מתעמק בהם, אני מתחיל לראות שזה היסוד, פשוט היסוד שממש עליו אני צריך לעמוד כדי להתחיל בעלייה, מפני שבלי זה שום שינוי רוחני בי, לא שייך. ואז אני מעביר את תשומת הלב שלי לחברים, במה אני יכול לעזור להם. וכאן אני כבר צריך לממש את עצמי בפעם הראשונה במלוא הכוחות, ברצינות ולכיוון הנצחי שלי, לעלות לגמר התיקון, לבורא, לחיבור בין כולנו. לכן קודם כל, לשאול איפה אני נמצא? לאן אני צריך להגיע? איך אני עושה את זה? על ידי חיבור, על ידי עזרת החברים.

שאלה: כל חברה בעשירייה מייצגת ספירה אחרת ולכל אחת יש תכונות המיוחדות רק לה. האם אני צריכה להראות את האהבה על ידי פעולות כמו לרומם את מצב הרוח שלי כלפי החברה או מספיקה עבודה בלב?

לא, זה צריך להיות בכל אפשרויות ההשפעה שלך על החברה.

תלמידה: כשאני מנסה להראות את האהבה שלי בכל מיני פעולות, לפעמים זה יוצר תגובה הפוכה, זה מרתיע אותה, גורם לחברה דחייה. כמה חשוב למצוא את המינון והאיזון עבור כל חברה?

זה כדי ללמד אותנו איך אפשר להתכלל באחר. כשאנחנו רוצים לתת משהו לילדים, אנחנו מביאים בחשבון מה הם אוהבים, באיזה מצב רוח הם עכשיו נמצאים, איך להגיע, לגשת אליהם, וכן הלאה. כך עם כל חבר וחבר ואפילו עוד יותר, כי אנחנו מתעסקים בחומר הרבה יותר גבוה ומורכב.

תלמידה: אנחנו מנסות להיות רגישות אחת כלפי חברתה. ואני רוצה שהחברה תרגיש שאני אוהבת אותה, שליבי אליה, ואני שם עבורה. יחד עם זאת, לתת לה את המרחב והמקום להם היא זקוקה.

אבל את צריכה לחשוב על זה, להתלבש בה, לראות מה היא אוהבת, לחשוב איך לדבר אליה. אל כל אדם יש גישה, לא צריך להיות פסיכולוג, אבל צריכה להיות כאן רגישות הלב.

תלמידה: אז אנחנו כל הזמן צריכים לחפש את המינון ואת האיזון?

בשלב הראשון שבו אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים אך ורק להרגיש את הלב של החבר. איך כל אחד יכול להגיע ללבו של חברו ולהשתדל להשפיע עליו. לדבר ללב, לא לאדם עצמו, אלא ללבו. וכך נשתדל להתחבר.

שאלה: איך אפשר להרגיש את לב החברות בלי עזרה של הבורא, והאם זה בכלל אפשרי?

אפשר.

תלמידה: איך?

איך? רק על ידי השתדלות, יותר ויותר להתקרב לשני. כי אנחנו כבר נמצאים עם איזו הכנה פנימית לכך, ויכולים להתקרב איש לרעהו, ו"איש את רעהו יעזורו" זה כשאנחנו עוזרים זה לזה. לכן לא נורא, ולא חשוב, שאנחנו עדיין רחוקים, לא מבינים זה את זה, או אפילו סתומים, ולא רגישים.

אני יודע על עצמי שמהלידה הייתי מאוד מאוד אטום כלפי הזולת, לא הרגשתי את הזולת. זה היה בשבילי ממש כמו קיר. התחלתי ללמוד אצל רב"ש כשהייתי כבר בן שלושים, וזו הייתה בעיה. זו הייתה בעיה, כי ראיתי עד כמה האחרים מתחברים, עד כמה הם נכללים זה בזה ואני לא. מה לעשות? ואפילו לא הייתה לי שאלה על זה.

עד שחבר אחד, ואחר כך חבר שני, דברו איתי על זה שאי אפשר לחדור לתוכי, ובקשו שגם אני ארגיש, ואתן תגובה מהלב. אמנם גם אז לא כל כך הבנתי מה הם רוצים, כי אני בא, אני לומד, אני נמצא בכל מיני אירועים, לא הבנתי, עד כדי כך. ורק אחרי כמה שנים, שנתיים ואולי אפילו שלוש, התחלתי להבין על מה הם דיברו. זו באמת בעיה גדולה לאנשים כמוני.

שאלה: האם יש משמעות דווקא למילים "מצב רוח", למה לא שמחה או ביטחון, מה מיוחד דווקא ב"מצב רוח"?

"מצב רוח" זה לאו דווקא שצריך להיות מצב שמח, אלא שאני צריך לרגש את לב החבר, וזה לא תמיד שייך לשמחה. אני צריך להראות לו שאני קרוב לליבו. לפעמים צריכים לעשות תרגילים כאלה. אני זוכר על עצמי, שניסיתי להרגיש את השני קרוב ללבי, שהוא חשוב לי, שאני מעורר אותו, שאולי איכשהו הוא משפיע על הלב שלי, וזה כמעט שלא עזר.

רק אחרי חיפושים כאלה סוף סוף מצאתי את הגישה שבה הצלחתי לפתוח קצת את לבי. אבל עד היום אפשר להגיד שאני מתקשה בזה, למרות שאני ממשיך לעשות תרגילים כבר ארבעים שנה. מה לעשות? כך הבורא ברא אותי, ממש לב אבן. לכן אני אומר שלא כדאי להצטער, אלא לקבל את מה שיש לנו בגוף, ולעבוד עם מה שהבורא עשה.

שאלה: מה ההבדל בין כשאני חודר ללב של חבר, או שהחבר חודר ללב שלי? אמרת שקודם צריך לפתוח את הלב שלך.

כן אבל זה הבדל, או שאני נכנס ללבו של החבר, רוצה לעורר אותו, רוצה להראות לו שאני אוהב אותו, שהוא קרוב לי, או שאני עושה את זה לחבר כי בזה אני רוצה לעורר אותו, כדי שהוא ירגיש שאני רוצה להתקרב אליו.

תלמיד: אז קודם אני פותח את הלב שלי, דואג לחבר, וזה נותן לי את האפשרות להיכנס ללב שלו?

כן.

שאלה: אני מבין שמבחינה רוחנית בסופו של דבר לשמח את החבר זה להראות לו דוגמה, להוציא אותו מבית האסורים, מהרצון לקבל ללהשפיע. האם אפשר להשתמש בפעולות גשמיות כמו להזמין אותו לאכול או לשתות? כי כך יותר קל לי להיכנס ללב שלו. וכשאני נכנס ללב שלו, אני כבר יכול לכוון יותר לפעולה רוחנית.

אפשר להשתמש גם בזה, לכן יש לנו סעודות, וכל מיני אירועים כאלה.

שאלה: איך כל חבר וחברה יכולים לפתח אמונה וביטחון שרק העשירייה יכולה להוציא אותו מבית האסורים?

יותר ויותר לשמוע על זה, לשמוע מתוך החברה, וממש להתרגש מזה. שאם אני רוצה להגיע למטרת החיים שלי, אני חייב להיות מקושר עם החברים, להיכנס לתוך ליבם, ושהם יכנסו לתוך לבי. כשאנחנו משלבים את לבנו, מחברים את הלבבות שלנו, בזה אנחנו מעלים את עוצמת החיבור, את עוצמת הקליטה, ועוצמת ההתרגשות, ומה שאני לא יכול להרגיש בתוך לבי, אני כן יכול להרגיש דרך לבו של החבר.

כך אנחנו מתחברים, וממשיכים. כמו שאפשר להגיד שככל שאנחנו מתחברים בשכלנו, אנחנו יכולים לפתור בעיות יותר גדולות ועמוקות, וזה כבר ידוע לנו. זאת אומרת שאפשר להגיד ש"איש את רעהו יעזורו", זה באמת יסוד מאוד גדול, מאוד חשוב שלנו, ואסור לנו לשכוח אותו. אנחנו צריכים לדאוג כל הזמן דווקא לזה, אפילו כשאנחנו כבר נמצאים בדרגות למעלה מזה, ומשתדלים לעלות אליהן, אסור לנו לשכוח שהכול מתחיל מ"איש את רעהו יעזורו".

אני יכול להיות בחצי השני של הסולם, ובכל זאת אני אצטרך לדאוג ל"איש את רעהו יעזורו". בכל זאת אצטרך לחשוב על זה, לחזור על זה, ולחזק את היסוד הזה. כי בכל מדרגה ומדרגה אנחנו נצטרך אותו.

שאלה: איך לפתח רגישות לכל חברה כדי לענות על החיסרון השונה של כל אחת, ולהרים אותה ממצב של שפלות באופן שהכי יעזור לה?

על ידי דוגמה, אין שום דבר אחר שפועל על האדם אלא דוגמה.

שאלה: אמרת שאתה עושה תרגילים שעוזרים לך לפתוח את הלב. האם אתה יכול לתת לנו דוגמה, ותרגיל כזה?

לא. אני מסתכל על החברים שעושים את זה, ואני לומד מהם עד היום.

שאלה: מה הקשר בין העבודה שלנו בעשיריות כדי לרומם את החברות, לבין התפילה המשותפת האחת והיחידה שאנחנו צריכים להגיע אליה? כי ההרגשה שלי היא שמאחורי כל החסרונות שאנחנו כל הזמן מעלים, אם נעמיק ונעמיק, נגלה שהחיסרון הוא לבורא.

כן.

תלמידה: אז מה הקשר בין העבודה שאנחנו אמורים לעשות בעשירייה, שנראית לי יותר כערבות הדדית, לבין התפילה שאנחנו אמורים להגיע אליה בסוף הבירורים והסדנאות?

אין שום הבדל ביניהן, שום הבדל. סך הכול עלינו לבנות לב אחד גדול, רגיש, שיוכל לקלוט את הבורא, ויוכל להיות באותה רמה שבה הבורא ישמע אותו. זה הכול.

שאלה: יוצא שבכל פעם חבר אחר מגיע ונותן התפעלות, אבל איך מזה נגיע למצב של איחוד, שכולם בהרגשה אחת?

באמת נראה כאילו מדובר בשתי פעולות שונות, אפילו מנוגדות. אנחנו צריכים להשתדל להתאחד בינינו ומתוך האיחוד, קודם כל מתוכו, להשתדל לעורר את כול הלבבות בעשירייה, שכולם ייכנסו לאותה תהודה. כי בכך כולם, אפילו מי שלא נמצא בזה, ייכנסו. ידוע שבתהודה קיימים חוקים, אחד מהם הוא, שאם חלק כלשהו מתחיל לעבוד יחד אז גם האחרים יצטרפו אליו. זה מאוד מאוד חשוב, "איש את רעהו יעזורו". עלינו להשתמש בכמה כללים כאלו הנובעים מחוק התהודה. ולכן, אם כך נעשה בעשירייה נוכל לבדוק האם הפעולה שלנו מוצלחת ונמצאת בשלמות, אם כן, מה טוב. אם לא, נמשיך, ועל אותם אנשים שעוד לא כל כך נכנסו איתנו לאותה תהודה נצטרך להשפיע יותר, עד שכולנו ניכנס לתהודה, להתפעלות אחידה וכך נעשה ושוב נעשה פעולות, עשר בדרך כלל, עד שנעלה לדרגה הבאה. וגם בה נצטרך לעשות חשבון איך לעשות את הפעולות האלה עד שנגיע לקשר בינינו, שבמילים אחרות נקרא "כאיש אחד בלב אחד", ונעלה לדרגה עליונה יותר. כך נעבור את כל הדרגות.

שאלה: בתוך העשירייה יש הרבה תזכורות והתפעלויות וכל החברים ממש מורגשים. אבל ברגע שאתה או חבר אחר טיפה מתנתק, טיפה נחלש, אז כאילו יוצאים מהזרם, מהמעגל הזה. איך כן דווקא להכניס את כולם לאווירה שיש בתוך העשירייה?

אם אנחנו יושבים יחד הבעיה פחות נראית לעין. ואם אנחנו מתרחקים זה מזה, זו באמת בעיה וצריך לעשות פעולות כדי להיות יחד. הפעולה הראשונה היא "בואו נתחבר", "בואו נעשה איזה אירוע קטן בעשירייה".

שאלה: מה ההבדל בין להרגיש את הבורא לבין להרגיש את העשירייה? התחלת את השיעור ואמרת שמרגישים שאנחנו כבר מחוברים, ושאת המטרה אפשר להשיג רק בחיבור, בקשר בינינו וכשנותנים. מה קורה מעל זה? איפה פה הבורא?

מעל זה, בכל זאת, מדובר רק על חיבור בינינו במדרגות יותר ויותר גבוהות, בדרישה יותר ויותר מהותית מאיתנו. וכשאנחנו עוסקים בכך אנחנו עולים במדרגות, ובכל פעם משיגים כלים ובהם גם קיימת הרגשת הבורא אבל בצורה יותר ויותר חזקה. זה באותו כלי של "איש את רעהו יעזורו", בשביל מה אנחנו עושים את זה? כדי להגיע למצב שנוכל להרגיש את הבורא.

תלמיד: אז מה צריכה להיות התפילה הנכונה אחרי שהשגנו כבר את המלבוש שנקרא "אהבת הזולת" בעשירייה?

אתם צריכים כבר לראות מה הם כל הלבושים שתצטרכו להשיג לאחר מכן. תמיד אנחנו נמצאים בהשגת החסרונות הנוספים.

שאלה: אני צריך לתת לחבר שלי נחת רוח כדי שיהיה לו כוח להתנגד ליצר הרע, אבל אני לא מרגיש את היצר הרע, אני מרגיש סבבה ולא שיש משהו שעליי להתנגד לו. איך אני יכול לתפוס את המנגנון הזה, מתי אני כן צריך להילחם ממש בכל הכוח ונזקק לעזרת החבר במלחמה הזאת?

אתה צריך להיות קשור גם ליתר החברים ולא לאחד שאתה רוצה לעזור לו וזהו. זה דבר אחד. דבר נוסף, מתוך סבבה אני לא חושב שאפשר להשיג הרבה. אנחנו צריכים להשתדל להעלות את הקשר שלנו לדרגות יותר גבוהות. ב"איש את רעהו יעזורו" אני יכול לדחוף אותו בדרגות הנמוכות, לתת לו דוגמה, לעזור לו, לתת לו איזו עצה. אבל בדרגות יותר גבוהות זה לא מספיק. נצטרך לעשות פעולות, אפילו דרך הבורא, כדי לעזור לחבר.

תלמיד: זה דרך תפילה?

כן, רובן דרך התפילה, אבל התפילה צריכה להיות מאוד מכוונת.

שאלה: התאגדנו כדי לקרב חבר מסוים בעשירייה, ואז יצא שהחברים התאחדו סביב הפעולה והתחברו, אבל מצד אחר גרמנו לחבר ריחוק ודחייה יותר גדולים. איך להמשיך מכאן? מה שעשינו נראה ממש נכון, אבל במבחן התוצאה החבר התרחק.

מובן, זה קורה. זה לא אומר שהפעולה שלכם לא הייתה נכונה אלא שהצורה החיצונה שלה לא הייתה צריכה להתבצע כפי שבוצעה. צריך לתקן, אין פה מה לעשות. יכול להיות שהתחלתם גבוה מדי והחבר בינתיים צריך להירגע מהגאווה שלו כדי לשמוע אתכם. בדרך כלל במקרה כזה נותנים דוגמה על מישהו אחר בקבוצה. כשרוצים ללמד אותי אז אני לא יודע שהם רוצים ללמד אותי, אני רואה שיש כאן השפעה מהקבוצה על מישהו אחר ומזה אני לומד ומשתנה ותודה להם שהם עושים כך.

שאלה: בנוגע לתדר התהודה, נשמע שצריכה להיות דריכות מאוד גדולה להקשיב ולהיות רגישים האחד לרעהו. כי בכך שעזרתי לחבר, יופי, אז עזרתי, עכשיו צריך לראות איך עוד מישהו יעזור לעוד מישהו ועוד מישהו. שתהיה הדדיות ורצף בדבר הזה אחרת זו סתם פעולה. איך יוצרים את ההדהוד הזה, שהוא לא יהיה כאילו ניסית להתניע מנוע ולא הצלחת, ואולי בעוד יומיים מישהו אחר ינסה וגם לא יקרה כלום. איך ליצור את הדריכות שהתהודה הזאת באמת תהדהד ותרים את כולנו?

מתוך זה שתדברו ביניכם, תתייעצו.

תלמיד: זה צריך להיות בדיבורים או שזה בעצם בלב?

יכול להיות שזה בדיבורים. זה לא יכול להיות ברוחניות לגמרי, אבל דיבור חייב להיות. תשתדלו לדבר ולברר את הדברים האלה. מתוך זה תרגישו כמה אתם צריכים עוד להתחבר ועוד לדבר, רב"ש כותב הרבה על דיבורים, שהחברים יושבים ומדברים זה אל זה וכן הלאה. תנסו. זו בעצם שאלה מאוד נכונה.

שאלה: לכל אחת יש חיסרון ייחודי משלה. מה עלינו לבקש מהבורא, שיאחד את חסרונותינו לחיסרון אחד או שיבנה בכל אחת מאיתנו חיסרון משותף, חדש, של העשירייה כולה?

לא. אתם רוצים כבר לקפוץ לדרגות גבוהות, אפשר אמנם לעשות זאת כבר בהתחלה, חיסרון משותף לכל העשירייה כולה, אבל כאן אנחנו מדברים בינתיים בצורה פרטית איך, כמו שהוא כותב בכותרת למאמר הקצר הזה, נפעל באופן של, "איש את רעהו יעזורו". אחרי שנעסוק בזה בקבוצה שלנו בכל מיני פעולות וכל אחד ינסה לעשות זאת, נצטרך לראות האם כולנו משתתפים בכאלה פעולות ואז נוכל להתקרב לפעולה הכללית.

תלמידה: האם החיסרון הוא בעצם השגה?

לא, חיסרון הוא לא השגה. אנחנו עכשיו מדברים על איך לסדר את החיסרון שלנו שיהיה מוכן בעתיד להיות חיסרון אחד. זה בעצם נמצא עכשיו בדרכנו.

תלמיד: לפני שאני שואל את השאלה, אני רוצה להגיד מילה טובה לתזמורת. בפעם הראשונה אני יושב כל כך קרוב אליה ובנוסף לביצועים האינסטרומנטליים והווקאליים המושלמים שלהם ראיתי איך העיניים שלהם עובדות בשיר האחרון על העשירייה, והשמחה שהם הכניסו הודות לזה, במשחק הזה. תודה רבה לכם תזמורת.

שאלה: בבירורים שעשינו איתך, הגענו לשלב ששמעתי אותך אומר שאתה תלמד אותנו איך לשמוע את קול הבורא, כי נשמע מכל הבירור שהיה עד עכשיו שזה מה שחסר לנו. אפשר להתחיל עם זה עכשיו?

לשמוע את קול הבורא?

תלמיד: כן.

לא, אנחנו לא יכולים להגיע לזה. תענו לי, באיזו דרגה אנחנו צריכים להיות כדי להתחיל לשמוע את קול הבורא?

תלמיד: צריך להיות באהבה אחד כלפי האחר.

הדבר הראשון. האם זה מספיק? נראה לי שלא כל כך.

תלמיד: רציתי לומר לך שקיבלתי השפעה גדולה ממך, בדרך שענית היום לתשובות במיוחד לאחת הבנות פה. רציתי להגיד לך תודה ולהשפיע עליך בחזרה הודיה על זה שנתת לי דוגמה מעולה להשפעה.

תודה.

תלמידה: אולי עלינו להיות בחיסרון אחד, ברצון אחד "כאיש אחד בלב אחד"?

אולי. עוד?

תלמידה: כמו שעכשיו למדנו בשיעור, זה נראה לי קשור. קודם צריך להתנתק מעצמי כי לא ניתן לראות מעלות של החברה יחד עם אהבה עצמית. אני צריכה קודם להתנתק מעצמי ואז אוכל להרגיש את החברה. ואולי בשלב הזה, אחרי שמסוגלים להרגיש את החברות, נשמע את קול הבורא.

בסדר. נביא זאת בחשבון.

תלמידה: אולי להיות בהשתוקקות, באיזושהי קטנות, ביטול?

זה ברור, זה תנאי לכל פנייה.

תלמיד: אנחנו צריכים להיות בדרגת בינה, דרגת השפעה.

בסדר.

תלמיד: צריך להגיע קודם כל להשתוות הצורה בדרגות גבוהות. אנחנו צריכים להיות כבר במצב של לקבל על מנת להשפיע.

טוב.

תלמידה: כדי להיות בתדר אחד עם הבורא, אנחנו צריכים להיות בחכמה בלבוש חסדים. כדי להיות מסוגלים לקבל ממנו את מה שיש לו לתת, על מנת להעביר את זה הלאה ולא לסתום את זה, כך נוכל לשמוע את הקול שלו ולהעביר אותו. כמו מכשיר רדיו, כדי לשמוע את התדר ולשמוע את הקול, צריך להכיל את מה שיש לו להעביר לנו, ולהעביר את זה הלאה דרכנו בעזרת לבוש חסדים.

טוב.

תלמיד: שמעתי שבלי "איש את רעהו יעזורו" לא יתבצע שום שינוי רוחני. כשרב אמר את זה הבנתי שאני לא נמצא שם, שצריך להגיע למקום הזה. הבנתי שזה חוק הערבות, להיות מעל האהבה גם בדאגה כלפי האחר, ורק כשאני נמצא במצב הזה אפשר להתקדם רוחנית שזה בעצם לשמוע את הבורא.

נכון.

קריין: אנחנו יכולים לקרוא עוד קטע שקשור למאמר שקראנו עכשיו. יש לנו ציטוט מתוך מאמר של הרב"ש "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה".

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו.".

(רב"ש - ב'. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

שאלה: הבורא נתן לנו עכשיו הכול, יש לנו הכול, חסרה לנו רק תפילה. מה זו תפילה? איך אנחנו יכולים להגיע עכשיו לתפילה אמיתית?

האם יש לנו חיסרון לפנות לבורא, כך שאת החיסרון הזה הוא ירגיש, שזה יהיה חיסרון מטרתי. אחרת אנחנו נדמה לילד שבוכה, אבל ההורים שלו מבינים שהוא בוכה בכי סרק, שזה לא רציני. לכן אנחנו צריכים להכין את החיסרון האמיתי, שהוא יהיה מורגש לנו בלב, ואז פנייתנו לבורא תהיה פנייה שלמה.

שאלה: בדרך כלל לחברות יש כל מיני עניינים שמטרידים אותן, מועקות. ברגע שהן מספרות עליהן הן נפטרות מהן, ואז הן יכולות לתת רוח חיים בעשירייה. האם אפשר להגיד שבדרך שלנו, במיוחד לנשים, חשוב לא להישאר לבד עם המועקות כדי להתקדם בחיסרון?

עם המועקות בכלל אסור להישאר. כי אדם שמרגיש לא טוב, לא נוח, מועקה, אכזבה בעולמנו, יש לו טענה לבורא, שהוא בסופו של דבר המקור לכל המצבים. לכן אנחנו צריכים להשתדל לפתור את כל המועקות האלה, הבעיות האלה, ולא להשאיר אותן בלבנו.

שאלה: אתמול בסוף היום נשארנו שלוש בנות מהעשירייה, ודיברנו ופתחנו את הלב. הייתה הרגשה שכל עוד אנחנו לא יכולות להרגיש את הבורא לבד, אולי אנחנו יכולות לשמוע את הקול שלו דרך הקול של החברות שלנו.

כן.

תלמידה: האם אנחנו יכולות גם לעשות עבודה, אחרי שאנחנו שומעות את הקול שלו, כדי להיכנס יותר ללב של אותה חברה ולנסות להרים אותה?

כן.

שאלה: יש הרבה התכנסויות בעולם, הרבה חברים נסעו אלפי קילומטרים. ויש המון סימני שאלה לכלי העולמי.

כן. נתחיל עם טורקיה.

שאלה: איזו התכללות צריכה להיות לי עם החבר, כדי שאוכל להרים את מצב הרוח שלו. מה חסר לנו כדי לעשות את זה?

איזה התכללות צריכה להיות? כרגיל "כאיש אחד בלב אחד" כמו שאנחנו אומרים. כי זה התנאי שאני אוכל באמת להרגיש את הבעיה שיש בליבו, ולהשלים את הבעיה הזאת עד שהוא יוכל לענות נכון לבורא.

שאלה: אנחנו רוצים לעדכן לגבי המצב כאן. נמחקו כל גבולות הקבוצות ואנחנו מרגישים "כאיש אחד בלב אחד", זה המצב שלנו כאן בגיאורגיה בטביליסי.

הבורא לקח אותי לעבודתו לפני 13 שנים, נתן לי רב, נתן לי מקורות, נתן לי חברים, ואני בינתיים לא הגעתי לכך שאני מסב לו נחת רוח, שאני מעביר את האור לכל יתר הבריאה. אנחנו רוצים להרים את רמת האחריות של כל חבר בכלי העולמי כלפי העבודה שלנו, מהי האחריות שלנו כדי לתת לבורא נחת רוח?

האחריות שלי היא לקרב לבורא את כל מי שנמצא יחד איתי בקבוצה שלי.

תלמיד: אבל בינתיים עוד לא עשינו את זה, והאחריות הזאת היא על כתפינו, נכון?

נכון.

תלמיד: ואם אני רואה עכשיו שבמקום אחד יש מלחמה, במקום אחר קורים דברים רעים, הרי אני אשם בכול ולא אף אחד אחר.

כן.

תלמיד: כלומר כל חבר בכלי העולמי צריך לקחת על עצמו את האחריות הזאת.

כן.

תלמיד: תודה רבה על הבירור הזה, אנחנו אוהבים אותך מאוד. נבקש מהבורא שיעזור בתיקון של כל הכלי שלנו.

ניפגש.

שאלה: אני מרגיש מבורך להיות כאן בברצלונה, יש כאן רצונות גדולים שהגיעו מאפריקה, מדרום אמריקה, זה מדהים להיות פה.

יש חבר בעשירייה שצורת הביטוי שלו מורידה את כל העשירייה בכל פגישה, ואני כאילו רוצה להגיד לו, "אנחנו אוהבים אותך, אבל אם היית רק שם לב לדבר הקטן הזה". האם זה דבר שאפשר לעשות רק באמצעות תפילה? איך עושים את זה נכון?

עושים תרגיל כזה לכל הקבוצה יחד עימו, ומתכוונים אליו בלי לדבר על זה, ותראו עד כמה זה ישפיע.

שאלה: אחרי המגפה העולם השתנה לגמרי, יש ניתוק חברתי ואנחנו לא מתחברים אחד עם האחר, זה גרם לשבירה חברתית. האם זה חשוב לחזור להיות בנוכחות פיזית כדי להיפגש לב עם לב עבור העבודה הרוחנית?

אם התנאים המקומיים מאפשרים, אז אפשר להיפגש גם במפגש פיזי, ודאי. אבל אנחנו צריכים להתייחס לזה ברצינות, אם יש בדיקות, והרופאים, המעבדות יכולים להגיד לנו שאין שום בעיה, אז אנחנו נפגשים. כמו שכאן, אומנם המצב הוא לא במאה אחוז בריא, אבל לפי ההסכמה של משרד הבריאות והרופאים שלנו אנחנו כן נפגשים.

שאלה: מורגשת החשיבות, מורגש הגיוס של כל הכוחות, מה היית מייעץ, במה להתרכז במחשבה ברגע זה?

בדיוק במה שאנחנו מרוכזים. עכשיו אנחנו מדברים על איך "איש את רעהו יעזורו", וכך כל החברים בינם לבין עצמם. ללא תמיכה הדדית בין כולם לא נצליח להתחבר יחד לאחד שלם, והבורא לא יתייחס אלינו כאל כלי שלם.

תלמיד: האם העזרה הזאת היא בכוונה, ברצון?

בכוונה, בבקשה, כמובן.

שאלה: יש בינינו הרגשה, רושם כזה, שאותו המצב שהיינו צריכים להשתוקק אליו, המצב של הלב הפתוח, אנחנו ממש מרגישים אותו ביראה. איך את מצב היראה הזה לשמר כדי שגם ביום יום בעבודה הרוחנית ניקח את המצב הזה?

בשביל זה צריך לשמור ולהכפיל אותו. אין כאן שום דבר מיוחד. אם אתם רוצים לשמר משהו, אז צריכים להשתמש בו, לתמוך בו.

שאלה: אנחנו תמיד אומרים שאני צריך להרגיש את רצון החבר ולבקש מהבורא שימלא אותו. אבל יש לי נקודה אחת של הרגשה דרך האני שלי, של מה שמתרחש איתי. האם אני צריך להבדיל מהו הרצון של החבר ומהו שלי בין המחשבות שלי?

לא. אנחנו קשורים מאוד בינינו באופן הדוק ולכן משפיעים זה על זה כל הזמן, לכן זה לא משנה.

תלמיד: כלומר כשאנחנו נמצאים בקשר, האם זה כבר נחשב לרצון משותף ולא פרטי שלי?

כן.

שאלה: איך להתכלל בתוך החבר עד כדי כך כדי להרגיש את החיסרון שלו מראש?

זו כבר המדרגה הבאה. זה כבר כשאנחנו נכללים באחרים עד כדי כך שאנחנו יכולים לכוון את הרצונות שלהם. את זה עוד לא למדנו.

תלמידה: התכנסנו הרבה מאוד נשים באיטליה, מי בבתים, מי ביחד בקבוצות, ורצינו להודות לך מעומק הלב על כל מה שאתה עושה.

יופי, תודה לכן.

תלמידה: ממש מורגש כאן באוסטרליה שאנחנו כולנו בתפילה אחת, כאיש אחד בלב אחד, ואנחנו מאוד אוהבים אותך ואת כל הכלי העולמי. ביחד.

ביחד.

שאלה: גם אנחנו ממוסקבה רוצים להעביר יראה ענקית, אהבה גדולה שמדליקה את הלבבות שלנו, גם הודות לזה שיש כוח גדול של אהבה שהתאסף בכל הכנסים.

אתמול ביקשת מכולם לחשוב ולהתפלל על זה ומתוך זה נולדה השאלה. איך בעשירייה אנחנו יכולים להיות קשורים בלב אחד כך שבתוך הלב הזה יתגלה הבורא?

בלב אחד, לא צריך שום דבר אחר. אם יש כמה אנשים שמתחברים ללב אחד, אז באותו הלב נוכח הבורא.

שאלה: אנחנו אומרים שצריך לרומם את מצב הרוח של החבר. איך עושים את זה אם אתה בעצמך מרגיש ירידה?

אתה צריך לבוא כדי להרים לעצמך את מצב הרוח וגם לכל האחרים, ולא ליפול על הקבוצה עם מצב הרוח השלילי שלך.

שאלה: האם כיוון התפילה צריך להיות בצורה מודעת או שאנחנו משתדלים ומכוונים את החיסרון שלנו למעלה מהדעת למקום של נקודת התיקון והבורא?

כן. אתם חייבים לכוון את התפילה שלכם במדויק, דרך החברים אל הבורא.

שאלה: הכנס הזה יסתיים ואנחנו נחזור לעשיריות שלנו מלאי התפעלות. כל החברות מרגישות את החיסרון של החברה, אנחנו מחבקות אותה בלב אבל היא עדיין לא מרוצה ואומרת שחסר לה משהו. איך להעביר לה את האהבה שלנו ואת החיבוק הפנימי שאנחנו מרגישות אותה, שאנחנו מבינות אותה ותמיד מחזיקות אותה?

זה אגואיזם גדול. צריך בכל זאת להסביר שאי אפשר להשיג עם אגואיזם כזה את מטרת הבריאה.

שאלה: אנחנו חווים כאן חיבור מדהים, הרבה חברים הגיעו לכאן, נציגים ממקומות שונים. איך אנחנו יכולים להתחבר למרות שהתנאים החיצוניים מפרידים בינינו ורק אחדים מהעשירייה יכולים לעשות את המאמץ הזה כל פעם?

אנחנו צריכים להתגבר על כל ההפרעות ולהשתדל להיות יחד. אין כאן שום המלצה אחרת.

שאלה: הרבה פעמים אנחנו מפספסים את הכאב של החבר, את החיסרון שלו. איך אפשר ללמוד לעשות את זה נכון?

צריך לדבר על זה שחסרה לנו רגישות, ואז נוכל להרגיש קבוצה אחרת ולעזור להם.

שאלה: כשלחברה יש בעיה, יש חיסרון ואנחנו מרגישות אותו אבל היא לא ביקשה עזרה מהקבוצה, מה צריך לעשות במקרה הזה?

אנחנו צריכים לעשות כך שלא נקרא אף אחד שמית אלא נעשה כאלה פעולות שיעזרו לכולם. להתאסף, להתחבר, להתכוונן נכון לבורא ובסופו של דבר לקבל את מה שמגיע לנו, את המדרגה הרוחנית הבאה שלנו.

שאלה: נאמר ש"אין חכם כבעל ניסיון". איך חבר צעיר יכול לעלות מצב רוח לחבר ותיק שיש לו יותר ניסיון ממנו?

זה יכול להיות. בענייני האהבה אין הבדל בין הוותק והדרגות אלא האהבה עוברת בין כל המדרגות בצורה כמו שהיא. לכן גם חבר חדש יכול לעורר את הלב של חבר ותיק.

שאלה: אתם כל כך גדולים כולם, גם בכלי העולמי ואתם בישראל ממש נגעתם לנו בלב, ואנחנו ממש מרגישים את החיבור של העולם וזה כל כך מדהים וכל כך יוצא מגדר הרגיל מה שקורה לכולנו. אבל מה שהייתי רוצה זה לבקש לדעת, איך אנחנו מדינה קטנה, חלק מהכלי העולמי שמרגישים את הכוח של הכלי העולמי, שרוצים לעזור לכל העולם, רוצים לעזור לישראל להגיע לחיבור הגדול, איך נוכל להחזיר לכם את מה שקיבלנו ממך ומכם, על הגדלות שלכם?

רק למסור את זה הלאה. כל מה שקיבלתם מאיתנו, ממני, תמסרו את זה הלאה וככה לכל האנושות. תודה לכם.

תלמידה: כנס מדהים, כמו שלא ראינו מעולם. אנחנו כבר יומיים מקשיבים לכלי הישראלי, ששופך את הלב עם רצון חזק, אם תפילות חזקות, אם חסרונות חזקים. כל הזמן הייתה לי שאלה אחת, מה אנחנו יכולים לעשות עבור הכלי הישראלי, איך אנחנו יכולים לעזור לכלי הישראלי, איך נעזור להם להתפלל לבורא שייקח את הסבל שהם סבלו לאחרונה, איך נעזור להם להבין שהכלי העולמי נמצא מאחוריהם ותמיד יהיה מאחוריהם, שהבורא ירכך את המכות, בכך שאנחנו נייצג את כל אומות העולם והמכות ירוככו וכולנו יחד נשיג את הבורא. מהי התפילה שהכלי הישראלי זקוק מאיתנו, כי אנחנו לא רוצים לעזוב את הכנס בצורה שבאנו, אנחנו רוצים לעלות, אנחנו רוצים לראות שינוי.

אז אני רוצה שכולנו נתפלל עבור הכלי הישראלי ועבור כולנו, שנגיע לבורא ונבקש ממנו לרכך את הכאב ונחזור לשלום, כי בזה עוסק הכנס, בשביל זה קיבלנו את החברים. זה מה שאני רוצה לבקש, שיהיה לנו את הביטחון ואת היכולת לתמוך בכלי הישראלי כי לשם כך אנחנו כאן.

תודה.

שאלה: האם בזה שאני לא מממש את המצווה שכתובה במאמר הזה, אני מביא לנזק לכל העולם כולו?

אם אני לא משקיע במה שכולם משקיעים אז אני באמת גורם נזק, כי מהשמיים כביכול תופסים את הקבוצה שלנו, כולל אותי יחד. ואז כל אחד שלא משתתף טוב, כמה אחוז שלא יכול להשתתף, לא מסוגל, מתעצל, אז הוא גורם נזק לכולם. אבל אנחנו נתפלל ונקווה שנצליח, אפילו עם כל אלו שמתקשים להשלים את הכלי.

תלמיד: לגבי חברים שמתביישים לבקש עזרה מהעשירייה, מה לעשות במצב כזה?

זה לא טוב. אנשים חייבים לגלות את החיסרון שלהם וכך לקדם את החברה.

שאלה: האם צריך לתת לחברה לרדת למצב של שפלות, או אולי לגרום לה להרגיש שאנחנו כמו מלאכים ששומרים עליה, שלא נותנים לה ליפול?

נחשוב על זה. אבל מה שלא יהיה אנחנו צריכים להחזיק את כולם, שאף אחד לא ייפול.

שאלה: איך אתה מסכם את השיעור הזה של "איש את רעהו יעזורו"?

זה שיעור טוב. אני חושב שזה שיעור מצוין, דיברנו שעתיים על אותו נושא מכל מיני זוויות, כל מיני שאלות, זה מצוין. ורק צריכים להבין, שאם האדם בלי חברים שתומכים בו, הוא אבוד ממש, לא יעזור לו כלום. כי זה התנאי ההכרחי שחברים צריכים לבקש עבורו. לכן איש את רעהו יעזורו זה כלל מיוחד מאוד והוא נובע מתוך זה שאנחנו במקור שלנו אחד, כמו שהאדם אחד, הבורא רק ברא אדם אחד, ואם אנחנו מקבלים את עצמנו בצורה כזאת, דרך דמות האדם האחד הזה, יש לנו קשר עם הבורא.

לכן לא לשכוח את זה, רק להיות כולנו כאדם אחד. ומזה כבר איש את רעהו יעזורו.

תלמיד: בעוד שעה יש לנו סעודה עם כל הכלי העולמי, שהנושא שלה, "איש את רעהו יעזורו". יהיו שם חברים שידברו מכל העולם, חברים שידברו כאן באולם, יפתחו את הלב. השאלה, איך אנחנו מממשים את איש את רעהו יעזורו ופותחים את הלב כדי שנכניס את כל החברים פנימה?

איך אני פותח את ליבי כדי להכניס לתוכו את כל החברים שלנו מכל העולם? אני מקווה שאתם תעזרו לי, וכך תעזרו לכל אחד ואחד, איש את רעהו יעזורו, מדובר על זה. חוץ מפתיחת הלב אנחנו לא צריכים כלום. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעלות לדרגה רוחנית והכול יסתדר. לא יסתדר שום דבר אם לא יבואו חברים ובכוחות משותפים יפתחו לי את הלב. הם צריכים לקרוע את הלב שלי ולפתוח אותו, ואז לתוך הלב הזה, הבורא ישפיע לי את כל מה שאני צריך להרגיש כנשמה שלי.

(סוף השיעור)