שיעור בוקר 09.02.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לתלמוד עשר הספירות, עמ' 801, אותיות קמ"ב – קמ"ח

אני חושב שאתמול דיברנו יותר מדי על ייאוש של אדם מכוחותיו עצמו, כדאי לנו להיכנס קצת יותר למערכת הכללית של העולמות, ואנחנו בה, ואז יכול להיות ששוב נצא לאותו נושא.

אות קמ"ב

"ועתה אפשר לבאר, מהות חכמת הקבלה באפס-מה, באופן שיספיק למושג נאמן בטיב החכמה ההיא, שלא להטעות את עצמו בדמיונות כוזבים, שההמונים למרביתם מדמים לעצמם.

וצריך שתדע, שהתורה הקדושה, מתחלקת לד' בחינות, המקיפות את כל המציאות:

כי ג' בחינות - נבחנות בכלל המציאות שבעוה"ז, שנקראים: עולם, שנה, נפש.

ובחי"ד היא - דרכי קיומם של אותם ג' חלקי המציאות, דהיינו, הזנתם והנהגתם וכל מקריהם".

כל המציאות קיימת משלוש הרמות, "עולם", "שנה", "נפש", ומה שמפעיל אותם זה הכוח הפנימי, כך שמארבעת הנתונים הללו הכול מתקיים.

אות קמ"ג

"פירוש, כי:

א. החיצוניות של המציאות - כמו השמים והרקיעים והארץ והימים וכדומה, הכתובים בתורה הקדושה, כל אלו מכונים בשם "עולם"." זאת אומרת, כתובים בתורה. לא שאנחנו רואים אותם כאן לפנינו אלא על מה שהתורה כותבת. התורה כותבת רק על העולם העליון.

"ב. והפנימיות של המציאות - דהיינו האדם והבהמה והחיה והעוף למיניהם וכדומה, המובאים בתורה, אשר ישנם במקומות הנ"ל, שנקראים חיצוניות, הם מכונים בשם "נפש".

ג. והשתלשלות המציאות לדורותיהם - בשם סיבה ומסובב. למשל, כמו ההשתלשלות של ראשי הדורות, מאדם הראשון עד יהושע וכלב באי הארץ, המובאת בתורה, שהאב נבחן ל"סיבה" אל בנו ה"מסובב" על ידו, הנה בחינת ההשתלשלות הזו של פרטי המציאות, בדרך סיבה ומסובב האמורה, מכונה בשם "שנה".

ד. וכל דרכי הקיום של כל המציאות, הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל, לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם, המובאים בתורה מכונים בשם "קיום המציאות"."

יש לנו ד' רמות, אופנים, [שבהם] אנחנו יכולים לחלק את המציאות הרוחנית, לא הגשמית, לעולם, שנה, נפש, וקיום המציאות, כול זה נמצא בעולם הרוחני, וכך מקובלים משיגים.

שאלה: למה בנפש הוא מכניס גם אדם וגם בהמה ביחד?

גם בהמות הם לא בהמות ואדם הוא לא אדם, כול זה הוא מה שקיים במציאות העליונה, הדרגות של הרצון לקבל שמתקן את עצמו בעל מנת להשפיע. לפי זה הוא קיים, בצורה הרוחנית של דומם, צומח, חי, הרצון לקבל בלבד, לא קיים יותר שום דבר, רק רצון לקבל בדרגות האלו.

שאלה: מה ההבדל בין "שנה" ל"קיום המציאות"? בשנה הוא אומר שזו השתלשלות.

[שנה זו השתלשלות] וקיום המציאות זה הכוח שמפעיל את ההשתלשלות.

תלמיד: מה בדיוק ההבדל?

יש "עולם", "שנה", "נפש", ג' בחינות. והאחרונה ד' היא מיוחדת, היא לא שייכת לג' הבחינות הקודמות אלא מפעילה אותן.

שאלה: איך אפשר להיות מקובל ולא מבולבל?

לבקש מהבורא יותר הסבר ולא ממני.

שאלה: מה זו החלוקה, שעולם הוא החיצוניות ונפש היא הפנימיות?

כל אלה הן דרגות של תיקון הרצון לקבל. בסופו של דבר יש רצון לקבל, שעל ידי המאור שמאיר עליו הוא מתחלק לכל מיני רמות לפי כמה שהוא דומה או שונה מטבע האור שמפעיל אותו.

תלמיד: אז מה היא החיצוניות והפנימיות של הרצון לקבל בהתאם לאור?

שהוא מתוקן יותר ומתוקן פחות. כלום חוץ מזה.

אות קמ"ד

"ותדע, שד' העולמות הנקראים בחכמת הקבלה: "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", בעת שנשתלשלו ויצאו, הנה יצאו זמ"ז, בבחינת חותם ונחתם, כלומר, כמו שכל מה שנמצא רשום בחותם, מתגלה בהכרח ויוצא בדבר הנחתם ממנו, לא פחות ולא יותר.

כן היה בהשתלשלות העולמות, באופן, שכל ד' הבחינות, שהם עש"נ וקיומיהם כנ"ל, שהיו בעולם האצילות, יצאו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם, גם בעולם הבריאה. וכן מעולם הבריאה לעולם היצירה, עד לעולם העשיה.

באופן, שכל ג' הבחינות שבמציאות שלפנינו המכונות עש"נ, עם כל דרכי הקיום שלהם, הערוכים לעינינו כאן בעוה"ז, הנה נמשכו ונתגלו כאן, מעולם היצירה, והיצירה מן שלמעלה ממנו. באופן, שמקור כל הפרטים המרובים הללו שלעינינו, הם בעולם האצילות. ולא עוד, אלא אפילו אותם החידושים, המתחדשים ובאים היום בעולם הזה, הנה מוכרח כל חידוש להתגלות מקודם מלמעלה בעולם האצילות, ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעוה"ז.

וז"ש חז"ל: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו, גדל" (בראשית רבה פ"י). וז"ס: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, עד שמכריזין עליו מלמעלה" (חולין דף ז' ע"ב). והבן."

ודאי שהכול בנוי מהרצון לקבל והאור הפועל עליו, ובהשפעת האור על הרצון נעשו ברצון כל מיני רמות, מדרגות, חלקים, שהם שונים במהותם. כמו שבטבע שלנו, יש חומר אורגני ויש חומר לא אורגני. יש חומר שמתפתח מעצמו, מתוך זה שכבר יש בו איזה דרגות הדומות לכוח העליון, ויש חומר שהוא דומם, הוא לא יכול לזוז מעצמו מבפנים, אין לו שום נטיות, שום יסודות לזה. וכל זה רצון לקבל שקיבל מהאור את כל הצורות, את כל הכוחות להידמות לרצון להשפיע עד כמה שהוא מסוגל. לפי זה יש לנו נשמות, עולמות, מדרגות, זמנים, ולמעלה מהכול הכוח שמפעיל את המציאות. ולמעלה ממנו זה האור שפועל מבפנים ומפעיל את הכול.

שאלה: עולם היצירה חותם את כל מה שיש בעולם העשייה בהכרח, הוא הסביר לנו שהעולמות משתלשלים בצורה של חותם ונחתם.

לכל העולמות יש אותה הצורה, רק המהות של המרכיבים היא שונה.

תלמיד: זאת אומרת, החותם שלו הוא עולם היצירה, אבל מערכת הפיקוד היא כאילו עולם האצילות. אתה יכול להסביר קצת את זה?

לא. אני מדבר כמו שהוא מדבר, למה אתה שואל על דברים שבא לך לשאול? השאלה היא לא לכיוון זה בכלל, אלא איך הכול מתחלק מלמעלה למטה ומשתלשל על ידי האור, וכשהאור בונה את זה, הוא בונה את זה כד' בחינות דאור ישר. משם כל העניין. הכול בעצם מתחיל ונגמר שם, בד' בחינות דאור ישר. אין יותר חוץ מזה, חוץ מה-ו-י-ה מה שנקרא, כל היתר הוא רק בירור של אותה ה-ו-י-ה שבד' בחינות דאור ישר.

שאלה: זו חלוקה חדשה? כי אנחנו תמיד אומרים שיש ד' בחינות וכתר, ופתאום יש פה ג' בחינות, עולם שנה נפש, ועוד אחת שהיא כוללת.

קיום המציאות, ההפעלה שפועלת בהם. עולם שנה נפש, "עולם" זה ברור, המבנה הכללי. "שנה", זה התהליך שצריך לעבור כדי להגיע למצב שנחתם כבר בפנים, שחובה שהוא יתגלגל ויקבל את הצורה הזאת הסופית. ו"נפש", זה מה שקיים בתוך העולם, שבשבילה בעצם כול זה מתקיים. "קיום המציאות", זה הכוח הכללי שמפעיל את כולם, אבל למה? כדי לגרום לנפש להשתנות על ידי שנה ועל ידי עולם ולהתקשר לכוח המציאות ולהגיע להזדהות עם הבורא. כמו שאנחנו רואים בעולם הזה. אנחנו רואים שהעולם משתנה, רוצים או לא רוצים הוא משתנה ואנחנו כבר לא מתאימים לעולם והוא לא מתאים לנו. אנחנו מתפתחים מהאגו שלנו מבפנים, ובהתאם לזה נראה לנו שהעולם מתפתח מבחוץ, במערכות שלו, ביחסים וכן הלאה, ואנחנו מגיעים למצב שכאילו אנחנו לא מתאימים זה לזה, מתוך זה משתנים. אנחנו משתנים, העולם משתנה, וזה הכוח שפועל מבפנים מפעיל אותו.

תלמיד: יש לזה איזו הקבלה לה-ו-י-ה באמת, או שזו חלוקה חדשה של בעל הסולם?

הקבלה לה-ו-י-ה לא. הה-ו-י-ה רק יותר ויותר סופגת או מבררת את כל הנתונים שיש בה מעולם, שנה, נפש, וקיום המציאות, מד' הבחינות האלו, י-ה-ו-ה, שזה עולם שנה נפש, אתה יכול להגיד שזה מלכות זעיר אנפין ובינה, וקיום המציאות זו החכמה, ושורש המציאות זה הכתר.

תלמיד: אז על הכתר הוא לא מדבר בכלל.

מה יש לדבר? אנחנו לא משיגים אותו אף פעם, אנחנו משיגים רק את התוצאות שלו. אנחנו לא משיגים את הכתר אף פעם. זה קוצו של יוד, הוא לא מתגלה, הוא מתגלה רק בכל יתר הבחינות הנמוכות היוצאות ממנו.

תלמיד: כי ממה שהוא כתב נשמע שדווקא הכתר הוא קיום המציאות.

זה בסדר, הכול קיים בו אבל איפה אתה מגלה את זה, איפה הוא מתגלה? לא בו עצמו אלא במה שהוא מפעיל. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", כשאנחנו לומדים בצורה כזאת את התוצאות מהכתר, אנחנו כביכול מכירים אותו. אבל לא אותו אלא רק את התוצאות ממנו. כמו עם הבורא, אנחנו אומרים "בוא וראה". אתה יכול לבוא, יכול לראות כמה אתה משיג. [לפי] כמה כלים שהוא נתן לך כך אתה משיג אותו. לא יותר. אנחנו לא משיגים אותו, אלא את הפעולות שלו כלפינו, משיגים על עצמנו. לכן עד כמה שאנחנו דומים לו, מלהידמות לו אנחנו לומדים אותו, עלינו. אם הבורא לא מתלבש בתוך האדם, האדם לא מבין ולא מרגיש ולא משיג את הבורא. ורק כך, "ממעשיך הכרנוך".

שאלה: לא ברור מה זה קיום המציאות. גם בעל הסולם לא נותן דוגמה מהתורה שיהיה יותר ברור למה מתכוונים.

הכוח שפועל בתוך המציאות. יש לנו עולם, מה אנחנו רואים, שיש לך דומם, צומח, חי. כולל אדם, זה לא חשוב, שלוש הדרגות, דומם צומח חי, וכל אלו קשורות למערכת והמערכת מתפתחת. לכיוון השלילי, החיובי או לכמה כיוונים, לא חשוב, מתפתחת. יש סך הכול ארבע הבחנות שעליהן אתה מדבר, דומם, צומח, חי והכוח שמפעיל אותן. פשוט.

תלמיד: אבל ביותר מתייחס למה שהוא מחלק את התורה. הוא נותן דוגמאות לא', ב', ג', ועל ד' הוא אומר, "לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם, המובאים בתורה מכונים בשם "קיום המציאות"". אבל מה בדיוק מובא בתורה? צריך דוגמה שיהיה ברור. כי כל הדוגמאות האחרות מאוד עוזרות להבין על מה מדובר, מה זה שנה, נפש ועולם, אבל "קיום המציאות" לא ברור.

זה הכוח הפנימי שפועל, ואז על ידי זה שאתה נדבק לתהליך, אתה מתחיל דרך זה להשיג את הכוח שפועל בתוך התהליך, שמפעיל את התהליך. אחרת לא. כמו בעולם הזה, ישנם אנשים שחיים. מה יש כאן? חיים. משתנה משהו, בסדר, משתנה. וישנם אנשים שצריכים לדעת למה זה משתנה, מאיפה, לאן וחוקרים את זה. וישנם אנשים שלא חוקרים אלא שהם רוצים לדעת מה המנוע הפנימי, למה זה ככה, ואז הם נכנסים פנימה ורוצים להשיג את המנוע עצמו. זאת אומרת להידבק לאותו הכוח ולאותה התוכנה ולאותו השכל הפועל.

תלמיד: אז מה מניע את המציאות? הבורא, הרצון לקבל?

בסופו של דבר ודאי שאותו הרצון העליון שעליו אנחנו מדברים כמו על המאציל שלנו.

תלמיד: אז הכוונה פה יותר למאציל שפועל בקיום המציאות?

כן, אליו אנחנו כל הזמן צריכים לשאוף. כל היתר זה סך הכול תוצאות מזה.

תלמיד: למרות שזה נקרא בחינה ד', אולי זה קצת מבלבל כי בחינה ד' אנחנו רגילים שזאת ההתפתחות של הרצון לקבל ואז אנחנו מתייחסים לזה כרצון לקבל, לא כבורא.

לא, על בחינה ד' הוא כותב "וכל דרכי הקיום של כל המציאות, הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל, לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם, המובאים בתורה מכונים בשם "קיום המציאות"." לא מדובר על העולם הזה, זה ברור?

תלמיד: מדובר על מנוע פנימי שמייצר תוצאה מסוימת, שכל הזמן מזיז את הדברים.

כן. אבל הכול רק על מה שהתורה מדברת ולא מה שאנחנו רואים. עולם שנה נפש וקיום המציאות, זה ארבע דרגות של השגת פעולות הבורא, הכוח הפנימי שפועל בזה.

שאלה: אתה יכול להסביר בטור ב' את הפסקה השלישית, "באופן"? "באופן, שכל ג' הבחינות שבמציאות שלפנינו המכונות עש"נ, עם כל דרכי הקיום שלהם, הערוכים לעינינו כאן בעוה"ז, הנה נמשכו ונתגלו כאן, מעולם היצירה, והיצירה מן שלמעלה ממנו. באופן, שמקור כל הפרטים המרובים הללו שלעינינו, הם בעולם האצילות. ולא עוד, אלא אפילו אותם החידושים, המתחדשים ובאים היום בעולם הזה, הנה מוכרח כל חידוש להתגלות מקודם מלמעלה בעולם האצילות, ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעוה"ז".

על מה מדובר? שהכול בא מהרוחניות, אבל אנחנו תופסים לפי היכולת שלנו, רק את הדרגה אחרונה, הגשמית. מאיפה יש לנו מה שאנחנו רואים? אתם שומעים כולם? כל מה שאנחנו רואים ומרגישים ומגלים זה הכול מתרחש, איפה?

תלמידים: ברצון לקבל.

ברצון לקבל שלנו, יפה מאוד. הרצון לקבל נפעל מהדרגות העליונות ביותר, דרך ד' בחינות דאור ישר ודרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג ועוד ועוד עד אלינו כאן. ועוד בתוך החומר שלנו שהוא ממש אחרי קליפות, כי אנחנו פחות מהכול, וכך זה מתגלה לנו. אז אנחנו נמצאים באותה המערכת, אין מערכת אחרת, אנחנו לא מנותקים. זה שזה נקרא "המציאות המדומה", "העולם המדומה", זה רק כלפי התפיסה שלנו אבל לא שאנחנו לא קיימים ולא שאנחנו לא נפעלים מאותו הכוח העליון שפועל דרך כל העולמות, מדרגות, והגיע אלינו.

זאת אומרת, אנחנו נמצאים גם באותה מערכת, רק איפה התפיסה יותר אמיתית? איך אנחנו יכולים לעלות ולהיות בצורה השקרית הזאת כמו עכשיו? איך אנחנו עולים מהעולם שלנו ל"עולם הזה", שזה כבר מציאות אחרת, ואחר כך לעשיה, יצירה וכן הלאה? בזה אנחנו צריכים להידמות לאותו הכוח שמפעיל את המציאות. וזה כבר על ידי חכמת הקבלה.

אבל כאן הוא מסביר על המערכת, שמהשתלשלותה מלמעלה למטה, היא כולה כוללת את הכול. מה כל כך לא מתקבל פתאום?

שאלה: אז מה שאנחנו רואים זה גם כן עולם, שנה, נפש?

אנחנו לא רואים את זה, אנחנו רואים מה שרואים.

תלמיד: מה זה רואים מה שרואים?

גם התפיסה שלנו מתחלקת לעולם, שנה, נפש וקיום המציאות. אמנם שאנחנו לא מבינים את זה, אבל סך הכול אנחנו גם פועלים בתוך ה-ו-י-ה, י-ה-ו-ה. רק הה-ו-י-ה שלנו היא ה-ו-י-ה מאוד נמוכה, מנותקת כמעט מהה-ו-י-ה העליונה, גם כן כחותם ונחתם, אמנם שאנחנו הפוכים מרוחניות, אבל הפוכים סך הכול בקליטה, בתפיסה, אבל לא שאנחנו לא קיימים, אנחנו גם כן קיימים באותה המערכת, רק בצורה שהאגו שולט עלינו ולא נותן לנו להבין מה בדיוק קורה במערכת, אבל זו כבר הפרעה פנימית שלנו.

שאלה: בעל הסולם כותב, "אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה"

יש הפעלה מלמעלה למטה ויש הפעלה ממטה למעלה אפילו מהאדם הפשוט, אפילו לא רק האדם, מכולם. אבל חוץ מהאדם, כל היתר, דומם, צומח וחי, מגיבים בצורה אוטומטית, כוח מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל. מה שאין כן למטה ישנה אפשרות להפעיל את עצמו בצורה מסוימת כלפי העליון, אך ורק כשהוא מתגבר בחיבור עם האחרים. אם הוא רוצה להתחבר עם האחרים, אז הוא כבר מגיב בצורה יותר ממה שמפעילים אותו.

תלמיד: אותו שוטר ומזל ששומר ומצווה, הוא לא מנהל את האדם, זאת אומרת הוא לא מכריח אותו לעשות, אלא הוא רק צופה בו.

לא, מכריח אותו לעשות, מה זאת אומרת שלא? על ידי תענוג וייסורים הטבע מפעיל אותנו.

תלמיד: אבל אם יש נגיד שוטר אז למה שיהיו ייסורים? מלכתחילה הוא יכול לכוון לדבר הטוב. למה הוא נותן מלמטה כלפי מעלה?

שיגדל בעצמו, שיוסיף בעצמו. זה רק כלפי בני האדם, וכל היתר, דומם, צומח, וחי, הם סובלים בעד האדם.

תלמיד: זאת אומרת רק כלפי האדם הדבר הזה קורה?

בסופו של דבר כן. כי האדם יכול לשנות את עצמו וכל היתר, הדומם, הצומח והחי, הם סובלים אבל הם נכללים מהאדם והאדם סופג את כל הסבל הזה, "ידו בכל ויד כל בו"¹, ואז הוא יכול להשתנות. להשתנות לזה שהוא מתחבר עם האחרים, למעלה ממה שהטבע מחייב אותו. שוב, העניין הוא רק בחיבור בין בני האדם, ורק בני האדם הם מסוגלים לזה. כל יתר חלקי הטבע או שהוא נמצא בתוך האגו שלו, כמו הדומם, בצומח זה קצת יותר כי יש שם איזה חיבור עם האחרים, משתמשים באוויר, משתמשים באדמה, משתמשים בכל הכוחות, במינרלים ומלחים, מה שיש באדמה, יש איזה חיבור כזה אבל זה הכרחי, קצת יותר זה בחי, שהם כבר גם אוכלים זה את זה וגם מתרבים, בצורה כזאת, ומשתמשים בצומח בצורה מסוימת, אז יש בהם איזו תגובה, אבל בכל זאת לא התחברות ביניהם, אלא התחברות אינסטינקטיבית, שמתרבים נגיד. אדם מתחיל מזה שהוא מתחיל להשתמש בעצמו כדי להתחבר עם אחרים להתרבות בצורה רוחנית, בצורת נשמה. זה כבר חיבור לא גשמי, כמו חיות, אלא חיבור ברוח. שאם מתחברים כדי להשיג את הכוח המפעיל את המציאות, אז הם כבר נקראים "בני אדם", אחרת הם נמצאים בדרגת חי. זה הכול. זה מה שמבדיל בין אדם לבהמה.

שאלה: איך דומם, צומח, חי, מדבר, מתחלק לפי עולם, שנה, נפש?

בכל דרגה ודרגה יש לך דצח"ם. אם אני הבנתי מה שאתה שואל.

תלמיד: עולם, בעל הסולם אומר שזה רקיעים, ושמים וכאלה, שזה מזכיר דומם קצת. אני לא מצליח לחבר את שתי המערכות.

עולם זו העטיפה שבה קיימת נפש.

תלמיד: עולם זה דומם?

דומם. שיהיה דומם.

תלמיד: הנפש, בעל הסולם אומר שזה בהמה ואדם.

כן.

תלמיד: לאן נעלם הצומח?

עולם, שנה, נפש. זו חלוקה אחרת. עולם, שנה ונפש.,הוא לא מדבר על דומם, צומח, חי, מדבר. יש לך עטיפה שבה כולנו קיימים. דומם, צומח, חי, מדבר, קיימים במסגרת שנקראת "עולם, שנה, נפש". כולם שייכים לזה.

תלמיד: בעולם יש גם מדבר?

בתוך עולם יש הכול. דומם, צומח, חי, מדבר שקיימים באותו עולם.

אות קמ"ה

"ותדע, שבחינת התלבשות התורה בג' בחינות המציאות: עולם, שנה, נפש, וקיומיהם שבעוה"ז, החומריים כנ"ל, הנה מכאן נמצאים לנו האיסור והטומאה והפסול, שבאים בתורה הנגלית, אשר נתבאר לעיל, שהקב"ה מלובש בה, בסוד "אורייתא וקב"ה חד הוא". אלא בהעלם והסתר גדול, היות והלבושים החומריים האלו, המה הכנפיים, המכסים ומעלימים אותו ית'. אמנם בחינת התלבשות התורה, בבחינת עש"נ הזכים וקיומיהם שבג' העולמות העליונים, שנקראים אצילות, בריאה, יצירה, המה מכונים בכללם, בשם "חכמת הקבלה"."

זה שלא מובן זה טוב. לפחות אנחנו יודעים שמשהו קיים ואנחנו לא מבינים, אפילו לא תופסים. ללמוד מזה, עד כמה שהשכל שלנו נכנס לכזה מצב, פורמט שהוא לא תופס, אפילו שתי מילים, אפילו מילה אחת לפעמים לא תופסים. אני יכול לקרוא, אני יכול להגיד ככה, אבל אני לא מכיר אותה, אני לא מעכל אותה, מילה. הכול קורה. כך אנחנו לומדים עד כמה שתפיסת המציאות שלנו לא מוכרת לנו.

שאלה: מה ההבדל בין תורה לקיום המציאות?

תורה זה אותו הכוח שפועל בכל המציאות, וקיום המציאות הוא גם כן בא מכוח התורה.

תלמיד: לא ברור מה התפקיד של התורה ומה התפקיד של קיום המציאות?

אני קורא.

"ותדע, שבחינת התלבשות התורה בג' בחינות המציאות: עולם, שנה, נפש, וקיומיהם שבעוה"ז, החומריים כנ"ל, הנה מכאן נמצאים לנו האיסור והטומאה והפסול, שבאים בתורה הנגלית, "הנגלית" שזה לפנינו. לא שאנחנו קוראים את זה. "הנגלית", זה שלפנינו, שאנחנו יכולים לראות. מי שנמצא במצב שנקרא העולם הזה, שזו כבר דרגה. "אשר נתבאר לעיל, שהקב"ה מלובש בה, בסוד "אורייתא וקב"ה חד הוא". אלא בהעלם והסתר גדול, היות והלבושים החומריים האלו, המה הכנפיים, המכסים ומעלימים אותו ית'." אבל מרגישים שהוא נעלם, שהוא נסתר. "אמנם בחינת התלבשות התורה, בבחינת עש"נ הזכים וקיומיהם שבג' העולמות העליונים, שנקראים אצילות, בריאה, יצירה, המה מכונים בכללם, בשם "חכמת הקבלה"."

זאת אומרת, מה שאנחנו יכולים לגלות בדרגה הנמוכה ביותר זה, תקראו לזה "העולם הזה", זה לא העולם שלנו. אנחנו לא מכירים, לא מגלים את ההבחנות הללו. עולם, שנה, נפש מקיומיהם שבעולם הזה, לא מגלים. אבל אם אנחנו נגלה אותם זה העולם הזה. ואם נעלה יותר למעלה ונתחיל לגלות עולם שנה נפש וקיומיהם בדרגות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אז אנחנו במקום עולם, שנה, נפש וקיומיהם, נתעסק כבר בחכמת הקבלה. זאת חכמת הקבלה.

זאת אומרת, שחכמת הקבלה היא מדברת על כל מה שמתרחש בדרגות יותר עליונות מהעולם הזה. שגם העולם הזה אנחנו עדיין לא מכירים. אנחנו חיים. אנחנו לא נמצאים בה-ו-י-ה התחתונה ביותר שאנחנו כן יכולים להיות איתה באיזה תן וקח. להשתמש בה.

אות קמ"ו

"באופן, שחכמת הקבלה והתורה הנגלית, הם היינו הך." זו לא התורה הנגלית, שאנחנו לומדים את התורה הנגלית ואת תורת הנסתר, כמו שעמך חושב. אלא אלה שמות. "אלא, בעוד שהאדם מקבל מבחינת השגחה של הסתר פנים, והקב"ה מסתיר את עצמו "בתורה (כנ"ל ד"ה וז"ש)," שזה כבר דרגה שאדם מרגיש שיש לו א-ל מסתתר "נבחן, שעוסק בתורת הנגלה, כלומר, שאינו מוכשר לקבל שום הארה מתורה דיצירה, ואצ"ל עוד מלמעלה ליצירה.". זאת אומרת, שאדם מרגיש שהוא נמצא בדרגה הנמוכה ביותר. יש עליו הסתרה. והוא עובד עם ההסתרה הזאת, משתדל דרך ההסתרה להרגיש את המצב באיזה מערכת הוא נמצא. עולם, שנה, נפש, קיום המציאות, איך הוא פועל, מי פועל עליו. הוא רוצה לגלות מי שמסתתר בתורה. לכן נקרא ש"מתעסק בתורת הנסתר". ומזה באה הבחנה אחרת. שוב אני חוזר. קמ"ו.

"באופן, שחכמת הקבלה והתורה הנגלית, הם היינו הך. אלא, בעוד שהאדם מקבל מבחינת השגחה של הסתר פנים," הוא מרגיש שהוא נמצא בהסתר פנים, "והקב"ה מסתתר בתורה (כנ"ל ד"ה וז"ש), נבחן, שעוסק בתורת הנגלה, כלומר, שאינו מוכשר לקבל שום הארה מתורה דיצירה, ואצ"ל עוד מלמעלה ליצירה." אז הוא מתעסק בתורת הנגלה או בתורת הנסתר? הקדוש ברוך הוא מסתיר את עצמו, והוא מבחינה הזאת כבר עוסק בתורת הנגלה. כבר הבורא מתחיל להתגלות לפחות בזה שנסתר.

אתה מגיע לרופא גדול. הוא בודק ואומר "אני לא מבין מה קורה שם". כשהרופא, מומחה גדול אומר "אני לא מבין מה קורה שם", אז הוא לא מבין. כשאתה אומר שאתה "לא מבין מה קורה שם", זה לא אומר שום דבר. כי הוא יודע מה צריך להיות ואיך ומה. ואז הוא אומר, "אני לא מבין". זאת אומרת, יש כאן איזה חוסר השגה, חוסר הבנה. מה שאין כן, כשאתה אומר, "אני לא מבין", אז אתה סתם לא מבין, בלא לנגוע בדבר.

"וכשהאדם זוכה לגילוי פנים, כנ"ל ד"ה "והנה", אז מתחיל לעסוק בחכמת הקבלה. היות, ולבושי התורה הנגלית בעצמם, נזדככו בעדו, ונעשתה תורתו - תורת היצירה, שנקראת "חכמת הקבלה". ואפילו הזוכה לתורה דאצילות, אין הפירוש ח"ו, שנתחלפו לו אותיות התורה, אלא אותם הלבושים עצמם, של התורה הנגלית, נזדככו לו ונעשו ללבושים זכים מאוד, שהם נעשו בסו"ה "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך", כנ"ל, שאז נעשו בבחינת "איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון", כנ"ל."

קשה. זה טוב שקשה. פעם זה לא היה קשה. עברנו על זה והיה הכול מובן, עכשיו זה קצת קשה, סימן שאנחנו נכנסנו פנימה ויש לפנינו משהו שלא מבינים, זה סימן שמתקדמים. לכן תורת הנגלה זו דרגה גדולה מאוד ומלכתחילה צריכים להשיג את תורת הנסתר, ולא כמו שחושבים הטיפשים שאם אני קורא ומבין זה נקרא נגלה. אם אתה קורא ומבין זה סימן שאתה לא מבין כלום ולכן זה נסתר. לכן כולם שלומדים הם לומדים תורת הנסתר, זה נסתר מהם מה שקורה, הבורא מסתתר שם, המציאות מסתתרת בעולם שנה נפש וקיום המציאות, הכול מסתתר, לכן כולם מתעסקים בנסתר ואנחנו רוצים להגיע לנגלה.

שאלה: אפשר להגיד שהנגלה זה מה שהאדם משיג בדרגתו וזה מקולקל והנסתר זה תמיד המדרגה הבאה שלו?

נסתר זה שאדם מרגיש כמו שעכשיו אנחנו נמצאים בכמה מילים ומתבלבלים ולא יודעים למה לשייך אותם ואיפה אנחנו נמצאים, זה נקרא שאנחנו נמצאים בנסתר, זה מצוין, נגלה שנמצאים בנסתר. ההרגשה הזאת בונה בנו כלים דווקא.

אות קמ"ז

"וכדי לקרב הדבר מעט אל השכל, אתן לך דוגמא. למשל, כי בעוד שהיה האדם בזמן הסתר פנים, הנה בהכרח שהאותיות ולבושי התורה, היו מסתירים את הקב"ה, כי ע"כ נכשל ע"י הזדונות והשגגות שעשה. ואז היה מוטל תחת שבט העונש ח"ו, המלבושים הגסים שבתורה, שהם טומאה ואיסור ופסול וכדומה.

אמנם, בעת שזוכה להשגחה הגלויה, ולבחינת תשובה מאהבה, שהזדונות נעשו לו כזכויות, הרי כל הזדונות והשגגות, שנכשל בהם מעת היותו תחת הסתר פנים, הנה נתפשטו עתה מלבושיהם הגסים והמרים מאד, ונתלבשו בבחינת לבושי אור ומצוה וזכויות. כי אותם הלבושים הגסים, בעצמם נתהפכו לזכויות, כנ"ל ד"ה "ולפיכך", עש"ה, שהמה עתה בחינת לבושים, הנמשכים מעולם האצילות, או בריאה, שהמה אינם מכניפים ומכסים על ה"מורה" ית', אלא אדרבה "והיו עיניך רואות את מוריך", כנ"ל.

הרי, שאין ח"ו שום חילוף של משהו, בין תורה דאצילות לתורה שבעוה"ז, דהיינו בין חכמת הקבלה לתורת הנגלה. אלא, שכל ההבחן הוא, רק בבחינת האדם, העוסק בתורה. ושנים, עוסקים בתורה, בהלכה אחת ובלשון אחת ממש, ועכ"ז, לאחד תהיה התורה ההיא בבחינת חכמת הקבלה ותורה דאצילות, ולשני תהיה תורה דעשיה ונגלה. והבן זה היטב."

זה מבלבל זה טוב זה מסדר את הראש. אנחנו סך הכול נמצאים במציאות של ה-ו-י-ה שורש א' ב' ג' ד' ד'בחינות דאור ישר וזהו לא יוצאים מזה אנחנו במלכות. רק כדי לברר את הכול החוקיות שישנה בה-ו-י-ה הזאת תראו מה שאנחנו צריכים, להרגיש את עצמנו קיימים בעולמות שכל שלב שבה-ו-י-ה הופך להיות עולם ובתוך העולם פרצופים ובתוך הפרצופים ספירות ואז זה מתפרק גם לבני אדם שכל אחד מהם לא מהוה איזו מציאות רוחנית שלמה אלא חייבים להתחבר לעשרה, זה הכול כדי לברר את הה-ו-י-ה, רק לגילוי הבורא בצורה הפתוחה לכולם.

אות קמ"ח

"ובזה תבין צדקת דברי הגר"א מווילנא ז"ל (בסידור, בברכת התורה), שכתב, שמתחילין התורה בסוד, דהיינו, תורת הנגלה דעשיה, שהיא בחינת נסתר, שהשי"ת מסתתר שם לגמרי כנ"ל. ואח"כ, ברמז, כלומר, שנתגלה ביותר בתורה דיצירה. עד שזוכה לפשט, שה"ס תורה דאצילות, שנקראת "פשט", משום שנתפשטה מכל הלבושים, המסתירים להשי"ת, כמבואר."

אז כבר דברנו על זה שאנחנו סוברים כמו המקובלים שמתחילים דווקא בנסתר ואחר כך נמשכים לתורת הנגלה ולא כמו שלא מבינים בפנימיות כלום שהם חושבים שמתחילים ושלא מבינים כלום זה תורת הנגלה. איזה נגלה? אתה לא מבין שם אף מילה לעומק בשבילך זה הכול נסתר, אלא מפני שכתובה בצורה כזאת שנראה לאדם שהוא מכיר, מבין כמו שבעולם הזה יש כל מיני דמויות, יש כל מיני השפה ברורה, חיות, בני אדם, כל מיני מעשים, עולם שנה נפש וקיום המציאות כאילו הכול זה ברור איך שזה מתגלגל בצורה כזאת כתובה התורה שזה נראה לו שזה הכול לפניו, הוא יודע על מה מדובר. כאילו הוא מוריד את התורה מגובה הא-לוהי לרמה הגשמית הפשוטה ובזה ממש מבזה אותה והתורה בכלל לא מדברת על זה אלא רק על דרכי גילוי הבורא.

שאלה: למה התורה מחולקת לעולמות?

היא לא מחולקת לשום דבר בעצמה.

תלמיד: אז מה היא החלוקה?

תורה זה אותו כוח ושכל הפנימי שנמצא בכל המציאות, זה שזה בא אליך ומתראה כלפיך בכל מיני צורות, חלקיות, פרטיות אפילו מנוגדות זה כדי שאתה תתחיל להשיג, לקרב אותך, למשוך אותך, לבלבל אותך שמתוך הבלבול אתה מגיע להבנה. אבל בעצם התורה בעצמה זה אין סוף, אור אין סופי.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון שהוא כותב שהתורה היא תורה דיצירה, תורה דאצילות?

שהאור העליון מלובש בכלים של אותה הדרגה שורש א' ב' ג' ד' אז יש לך בכול דרגה ודרגה תורה של אותה הדרגה. תורה זה אור העליון מופשט שמגיע ומתלבש בכלי שברא יש מאין ואז התלבשות התורה בכלים האלו מכאן נובע לנו כל החיים כל המציאות דרכי קיומם, איך שהם מתקנים, איך שהם מעלים את עצמם לדרגה של התורה. תורה זה האור הכללי המופשט.

תלמיד: אז כאילו החלוקה הזאת היא כל פעם התורה שמאירה ממקום אחר?

ערך הלבושים, היא מתלבשת בכל מיני הלבושים ברצון לקבל בכל מיני דרגות ואז בהתאם לזה אנחנו מקבלים, מרגישים, מגלים אותה, אבל מגלים את התורה בלבד. מה שעכשיו אני מגלה כלפי המציאות שלי שאני מרגיש את עצמי, את העולם איך שהוא מסתובב, שאני נמשך לראות את הכול בצורה כללית, פרטית בשקיפות כללית ממש, זה הכול כוח התורה.

אני סך הכול רוצה לגלות את התורה, בתוך התורה נמצא הכוח שהוא מפעיל את התורה כדי לברוא אותי את הרצון לקבל שלי שהוא יהיה נגד התורה, שאני אוכל לגלות אותה להיות נגד דבר והיפוכו זה נקרא "בורא". לכן נקרא "ישראל אוריתא קודשא בריך הוא חד הוא". אבל כל פעם חד הוא שונה, כי ישראל שונה מתקדם ומגלה קודשא בריך הוא אותו כוח שמפעיל את הקשר בין ישראל לתורה ואורייתא אחד. בכל דרגה שישראל משיג את הקודשא בריך הוא, הוא משיג את התורה.

שאלה: באות הקודמת הוא כותב "וכשהאדם זוכה לגילוי פנים, אז מתחיל לעסוק בחכמת הקבלה." זאת אומרת שכול עוד אין גילוי פנים אין חכמת הקבלה?

אין חכמת הקבלה. כי חכמת הקבלה מדובר על גילוי הבורא לנברא.

תלמיד: אז מה יש עד הגילוי?

עד הגילוי נמצא בהסתר.

תלמיד: בהסתר אתה לא עוסק בחכמת הקבלה?

עדיין לא, זה רק הכנה, הוא מסביר לנו את זה. לכן בזמן ההכנה היו משקרים להם וכן הלאה. הוא מסביר שזה לא נקרא עדיין חכמת הקבלה. אתה עדיין לא מקבל, אתה לא נמצא עדיין בהזדהות עם הכוח עליון, אז איך אתה יכול לקבל אותו. איך אתם יכולים להיפגש בכלי אחד אם עדיין אתה לא מגלה אותו?

תלמיד: אז כדי לעסוק בחכמת הקבלה כבר צריך שיהיה כלי של השפעה לאדם?

נכון, ודאי. בלי כלים דהשפעה איך אתה יכול משהו לקבל, איך אתה יכול משהו להבין, לגלות, כי מגלים לפי השתוות הצורה.

שאלה: התורה או חכמת הקבלה מה היא מגלה?

היא מגלה את עצמה. חכמת הקבלה מגלה את חכמת הקבלה.

תלמיד: שזה גילוי הבורא?

זה גילוי הבורא לנברא.

תלמיד: ואיך זה קשור לעולם, שנה, נפש?

אופנים שבהם אנחנו מגלים את זה, כי אנחנו לא יכולים לתפוס משהו שאין לו גבולות, שאין לו הבחנות. אז בהבחנות האלה עולם, שנה, נפש, אנחנו תופסים את זה. אם האור העליון היה נשאר אור עליון ולא היה מגיע לנו דרך ד' בחינות דאור ישר אז לא היינו אף פעם משיגים אותו. בגלל שהוא עובר את כל ההבחנות הללו, וכל ההבחנות הללו אחר כך נכללים במלכות, ברצון לקבל, בחומר שנברא מאותו האור העליון על ידי כל מיני השתלשלויות, והרצון לקבל בדיוק מותאם להשיג כנגדו את האור העליון, כנברא ממנו. את זה אנחנו לאט לאט משיגים בד' בחינות דאור ישר. שום דבר חוץ מד' בחינות דאור ישר בכלל לא משיגים. זה כל הקשר שיש לנו בין הנבראים לבין התורה, האור, כך עובדים.

שאלה: מה ההבדל בין לגלות את התורה לבין לגלות את הבורא?

לגלות את התורה זה יותר מלגלות את הבורא. הבורא זה משהו אישי, איך אני בצורה אישית מגלה אותו, "הבורא שלי" כאילו, "ממעשיך הכרנוך" וכן הלאה. מה שאין כן "תורה" זה תוכנה גדולה, כללית של כל המציאות, וודאי שאם אני מגלה אני מגלה אותה בצורה חלקית, אבל בכל זאת, זאת המציאות שאני מגלה באותה ה-ו-י-ה שלמה. במידות שונות, תורה דאצילות, תורה דיצירה וכן הלאה, זה האור המלובש בכל עשר הספירות. מה שאין כן הקודשא בריך הוא כאן מכוון אלי, אני משיג אותו כ"דודי", כוח שמטפל בי. שוב, אני מסביר הכול בצורה מאוד פרימיטיבית, אבל רק כדי להדגיש את ההבחנות, אבל לא את המהויות.

שאלה: איך אנחנו עכשיו, במצב שלנו יכולים להשתמש בידיעות שאתה נותן לנו? שכל מקרי המציאות משתלשלים.

לא, בשום דבר, לא להתבלבל בהם. פשוט לעבור עליהם קצת, לחמם את הלגלגלים במוח. הכול יתברר מתוך ההשגה ולא מתוך השכל שאתה עכשיו מנסה איכשהו לקשור דברים ולעשות מהם איזה קומבינות בתוך המוח.

תלמיד: אז יהיה אפשר לזרז את ההשגה?

תמשוך את המאור המחזיר למוטב דרך חיבור החברים.

תלמיד: ומה עם כל יתר המציאות שמשתלשלת?

אין יתר המציאות, הכול בתוך העשירייה. הכול פשוט, העיקר שאנחנו נרגיש שדוחפים אותנו עם האף לתוך זה, שחייבים כך לעשות וזהו. עושים, בסדר. לא עושים, אז אין למה לקוות.

(סוף השיעור)

---

1. "ידו בכל ויד כל בו" (בראשית ט"ז, י"ב).↩