שיעור בוקר 17.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 813, "כתבי הדור האחרון", הקדמה

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמ' 813, "כתבי הדור האחרון", הקדמה.

תלמיד: לפני שנתחיל את הלימוד של "כתבי הדור האחרון" רציתי לעדכן גם את הרב וגם את החברים בכל העולם, מה הסיבה שבחרנו לפתוח בכתבי הדור האחרון דווקא בחלק הראשון של השיעור.

הסיבה הראשונה היא שהרבה זמן לא למדנו את הכתבים האלה ברצינות ולעומק, יש פה אוצר שנותן בעל הסולם לאנושות כולה, אנחנו רוצים להתכלל בזה, אנחנו רוצים לעבור על זה יחד עם הרב ולהתעמק בזה ככל האפשר.

דבר נוסף, אנחנו מתחילים עכשיו תהליך גדול מאוד, שבו אנחנו רוצים לקחת את כל כתבי בעל הסולם ולבנות מהם חזון, מצע מאוד מסודר של הארגון שלנו, של כתבי בעל הסולם עבור הדור כולו. לא רק לכתוב מסמך אלא להכשיר את עצמנו לשם כך, לחשוב על עוד פעולות ועל עוד צורות הפצה שונות לאנושות כולה.

כמובן שזה יהיה במעגלים, ובשלב הראשון, לפני שאנחנו בכלל יוצאים החוצה אנחנו רוצים לחזק את עצמנו, את העיגול הפנימי ביותר, שיהיה לנו ברור עם איזה כוח של חיבור אנחנו יוצאים החוצה. זה מהלך שאנחנו הולכים להתחיל אותו בהדרגה גם בשיעורים, גם בשאר הפעולות שלנו, והלימוד היום של כתבי הדור האחרון, זו ממש הסנונית הראשונה שלנו.

בשעה טובה, אני איתכם.

קריין: "כתבי הדור האחרון", הקדמה.

הקדמה

"משל לחברה רעבים וצמאים התועים במדבר, והנה אחד מהם מצא מקום ישוב בכל טוב, התחיל נזכר באחיו האומללים, אמנם כבר נעתק מהם הרבה עד שלא ידע מקום המצאם. מה עשה התחיל לצעוק בקול גדול ולתקוע בשופר, אולי ישמעו חביריו הרעבים והאומללים את קולו ויתקרבו אליו ויבואו ג"כ לישוב ההוא המלא מכל טוב.

כן הדבר שלפנינו, הנה תעינו במדבר הנורא יחד עם כל האנושות ועתה מצאנו אוצר גדול המלא מכל טוב דהיינו הספרי קבלה שבאוצר, שמשביעים נפשינו השוקקות וממלא אותנו דשן ונחת ושבענו והותרנו, אלא זכרון החבירים שלנו שנשארו במדבר הנורא אובדי עצות, אמנם המרחק רב בינינו ואין הדברים נשמעים בינותינו, ולפיכך ערכנו את השופר הזה לתקוע בקולות אולי ישמעו אחינו ויתקרבו אלינו ויהיו מאושרים כמותינו.

דעו אחינו בשרינו, כי חכמת הקבלה כל עקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהה השמימי עד ביאתה לשפלותינו. והמציאות הזה היה מוכרח משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה" ומחשבתו ית' פועלת תיכף כי אינו צריך לכלי מעשה כמותינו, ולפיכך יצאנו מתחילה בא"ס ב"ה עם כל השלמות ומשם עד לעולם הזה - ולפיכך קל מאד למצוא כל התיקונים העתידים לבא מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו.

ומתוך זה אנו יודעים האיך לתקן דרכינו מכאן ולהבא כמו מעלת האדם על הבהמה, ש"רוח הבהמה יורד למטה", כלומר שאינו רואית אלא ממנה והלאה ואין לה שכל ובינה לראות מהעבר עליו כדי לתקן העתיד, נוסף עליה האדם ש"רוח האדם עולה למעלה", כלומר להעבר, ומסתכל בהעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו, כן השכל רואה בהעבר עליו ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא.

ולפיכך אין התפתחות למין הבהמה ועדיין עומדים על אותו המקום שנבראו, משום שאין להם המראה להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט כמו האדם. והאדם הולך ומתפתח יום יום עד שמעלתו מובטחת ומורגשת שעוד על הפלנטות העליונים ירכב.

וכל זה אמור בדרכי הטבעים שמחוץ ממנו דהיינו הטבע שבהמציאות שבסביבתינו, דהיינו מזונותינו ועיניני החיצונים, שעל זה מועיל בהסתפקות גמור השכל הטבעי.

משא"כ בפנימיותינו ועצמינו, הגם שאנו מתפתחים למקצת אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז-א-טערגא) ע"י יסורין ושפיכות דמים. והוא מטעם שאין לנו שום תחבולה להשיג מראה לראות בפנימיות האדם שהיו בהדורות שעברו, ואצ"ל בפנימיות הנפשות והעולמות איך שנשתלשלו ובאו לחורבן נורא כהיום שלא יהיו לנו בטוחות בחיינו, ונהיה מוכנים ועומדים לטבח ומיתות משונות בשנים הקרובות, עד שהכל מודים שאין להם שום עצה למנוע זה.

ותדמו לעצמכם למשל, אם היום תמצאו איזה ספר הסטורי שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים שיהיה אחר עשרת אלפים שנה, כי כמו שאנו ואתם מרגישים בטח יספיק הלקח של היסורים והשחיטות שיחזיר אותם למוטב בסדרים טובים.

ואנשים אלו, הרי לפניהם סדרים טובים המשמשים להם להספיק הבטחה והשאננות לכל הפחות להבטיח את חייהם היומיומית בהשקט ושלוה.

ובלי ספק, אם היה איזה חכם שהמציא לנו את הספר הזה מחכמת המדינות ומדרכי היחיד, אז היו המנהיגים שלנו ימצאו כל התרופה איך לסדר את החיים כמותם ו"אין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו", ומתבטלים היו השחיטות והיסורין הנוראים והכל על מקומו יבוא שלום.

עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והצבור אשר יהיו בסוף הימים דהיינו הספרי קבלה [בכתב היד, בצד הטקסט המתחיל כאן, הופיע הכיתוב: "הם השלימות קודם לבלתי שלימות"], שבו מסודרים העולמות המתוקנים שיצאו עם השלימות, כנ"ל שמהשי"ת יוצא השלימות בראשונה אח"כ אנו מתקנים אותם ובאים לשלימות המונח וקיים בעולם העליון היוצא מא"ס ב"ה בדרך "סוף מעשה - במחשבה תחילה". ומטעם שמהשלם לא נמשך תיכף בלתי שלם אלא בדרך הדרגה ואין העדר ברוחני, וע"כ נשארים כולם קיימים ומצויירים בכל דמויים וצלמם בכללות ופרטות בחכמת הקבלה.

פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בעיניני העוה"ז, שאפשר ללמוד את הסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את הסטוריה הבאה."

זו תחילת הספר "כתבי הדור האחרון", שבו בעל הסולם פונה לאנשים שנכנסים ללמוד וליישם את כתבי הדור האחרון, חוקי הדור האחרון, כי כבר הגיעו כולם להתפתחות כזאת שזה מה שנראה לפנינו.

שאלה: מה היא אותה מראה שאם מסתכלים בה אז אפשר לדעת את הכיוון, את הדרך, להסיק מסקנות?

נראה בהמשך.

שאלה: בעל הסולם מציין פה שרוח הבהמה לא רוצה להסתכל לעבר והיא רק עסוקה ברגע הזה, ואילו האדם יכול להסתכל אחורה וללמוד מספרי הקבלה איך לתקן. אנחנו רואים שכל מי שיש לו נקודה שבלב ופוגש את הדבר הזה מבין שאין שום דבר אחר להתעסק בו בכל החכמות של האנושות, והשאלה היא איך מביאים דבר כזה למישהו בלי נקודה שבלב, כי נראה שלא משנה כמה מכות, אין עם מי לדבר בקטע הזה.

כן, כי אתה פונה בסופו של דבר לליבו של אדם ואם ליבו לא מוכן, לא התפתח, אז אין עם מי לדבר.

תלמיד: כך זה מלכתחילה?

לכן אנחנו נקראים "הדור האחרון", מתוך העובדות, המצב שבו אנחנו נמצאים.

תלמיד: אפשר לבנות איזה גשר? כי כולם צריכים את זה, גם מי שאין לו נקודה שבלב צריך את הדבר הזה, למעשה כל האנושות.

כן.

תלמיד: האם אפשר לעשות איזה גשר או שרק מי שעם נקודה שבלב יכול לשמוע?

לא רק מי שעם נקודה שבלב, אלא בסופו של דבר זה יתאים לכולם אבל בהדרגה. קודם כל אלו שמטרת הבריאה בוערת בליבם ועוד ועוד, אבל זה צריך לבוא בהדרגה כמו כל דבר שמתפתח. אנחנו נקרא על זה, נדבר על זה, העיקר שאנחנו רוצים להיות בדור האחרון וזה יתגלה בנו.

אנחנו כבר רואים עד כמה אנחנו בעצמנו, עם ישראל, נמצאים במצב ללא תקווה וללא מוצא, אז נשתדל להבין, להרגיש ולקבל על עצמנו אותם המצבים והחוקים שעליהם מדובר כאן.

שאלה: מי הם החברים שעליהם בעל הסולם אומר שאנחנו זוכרים אותם עוד מהמדבר?

אני לא יכול להגיד, אבל נראה לי שאותם האנשים שהיו איתנו ועזבו לחפש משהו חדש, נראה עד כמה הם חוזרים.

תלמיד: בעל הסולם מדבר על "שופר". השופר אלו ספרי הקבלה שאנחנו לומדים?

כן. כל דבר שמושך אותנו למטרת הקיום שלנו נקרא "שופר".

שאלה: בעל הסולם כותב "פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים". מה זה אומר עבורנו שאנחנו פותחים את הספרים, לומדים ומוצאים את כל הסדרים הטובים?

שאנחנו צריכים לפתוח ספרי קבלה ולהשתדל למצוא בהם אותו סדר ומבוא וחוקיות שאנחנו צריכים ללמוד אותם ולהשתדל להתאים את עצמנו אליהם וכך להתקדם.

תלמיד: כשאני פותח את הספרים אני מוצא דברים פנימיים שקשורים לקשר בינינו, ואני לאו דווקא מוצא בהם סדרים חיצוניים, זה נראה לי משהו רחוק. איך אפשר להתקרב כך שגם אנחנו נמצא את הסדרים החיצוניים?

נמצא.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה, "ואצא ואקרא לבני העולם בשופר הזה אשר לפי דעתי והערכתי יספיק לקבץ את כל בני סגולה שיתחילו ללמוד ולהגות בהספרים, ויכריעו את עצמם ואת כל העולם כולם לכף זכות".

זה נשמע שלא צריך לקבץ את כל העולם, רק את בני סגולה והם יעשו תיקון על כל העולם כולו.

כן, זה יהיה בהדרגה. קודם באים אנשים שמרגישים בליבם עד כמה התהליך הזה הוא חשוב ולא נשאר לאנושות כלום חוץ מלהתקרב זה אל זה ולחזק זה את זה, ואחר כך האחרים.

תלמיד: כן, אבל זה לא נשמע שכולם צריכים להגות בספרים האלה אלא רק בני סגולה, והם יעשו את התיקון על כל העולם.

לפי הרצון, הרצון נמצא בידי הבורא. מי שמרגיש על עצמו שיש לו רצון, נטייה ושהוא משתוקק לקרבת האנשים ולקרבת הבורא שבהם, אותו אדם כבר נקרא נבחר.

שאלה: כתוב "קל מאד למצוא כל התיקונים העתידים לבא מתוך העולמות השלמים שקדמו לנו. ומתוך זה אנו יודעים האיך לתקן דרכינו". בתהליך התיקון כולנו נמצאים בתיקון אחד, אבל יש חלק שמשיג את התיקון והוא מעביר אותו למטה, לכלל. לכן אנחנו חייבים להשיג חלק מהתיקון, מתוך העולמות השלמים, והשאלה היא איך קורה תהליך ההתאמה ממה שמושג, איך הוא יורד למטה?

נראה ביחד, נגלה את זה. הכול לפנינו.

שאלה: קודם כל אני רוצה להודות לבורא שנתן לנו להתחיל את התהליך דרך החברים היקרים, זה מרגש מאוד. מה זו אי היכולת להסתכל על העבר ולהבין מה נכון לעשות היום? זה נראה מאוד פשוט, הגיוני, ואפילו הפוך, מסתכלים על העבר ומסיקים מסקנות. מה זה הבלבול הזה?

אני לא יודע, נראה, קראנו רק פעם אחת. אל תחשוב שאם פעם קראת, אז אתה כבר מבין מהעבר. נבדוק, זה שיש שאלות זה טוב.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "סוף מעשה במחשבה תחילה", ואחר כך הוא מסביר שיש תהליך התפתחות, השתלשלות עולמות ומתוך זה אנחנו יודעים מה צריך לתקן.

אני חושב שהבעיה העיקרית בהסברה היא להסביר לאנשים שישנה מטרת הבריאה, אפילו כידיעה, אני עוד לא מדבר על המימוש.

אם הם נמצאים בהתפתחות שהיא פחות מזה, אז אין למי להסביר.

תלמיד: בעל הסולם פונה פה לכולם.

כן, הוא פונה לכולם, אבל יש בין "כולם" כאלו שיכולים להרגיש חשיבות בהתפתחות האנושית ואיך לשייך את עצמנו לזה, ויש כאלה שהם אטומים לזה.

תלמיד: זאת אומרת, בעולם שלנו אף פעם לא יהיו הוכחות. אתה לא יכול להגיד לאדם שאין לו נקודה שבלב שיש מטרת הבריאה, ומתוך זה יש תפקיד לאיזה עם נבחר, אי אפשר להסביר את זה.

אתה יכול לדבר לכולם אבל עם זאת אתה תגלה שמתפעל מזה חלק מסוים מהציבור הכללי.

תלמיד: כך זה יהיה, כך צריך להיות?

ככל שמתקדמים לתיקונים, לגמר התיקון, כנראה שהקהל הזה יתגלה יותר.

תלמיד: יש כל הזמן שאלה, האם זה תלוי בנו, בהסברה שלנו, זאת אומרת אנחנו צריכים להשתדל להיות מיומנים, ללמוד, או שאין מה לעשות, צריך פשוט להגיד במילים מה שבעל הסולם כותב ומי שתופס תופס?

זה כמעט ולא תלוי בנו אלא זה תלוי עד כמה הקהל מוכן.

תלמיד: זאת אומרת, זה יותר תלוי בקהל ופחות באיזה מילים אנחנו נמצא.

כן. אנחנו רואים בכל הזמנים עד כמה רק יחידים מהקהל התקרבו לחכמת הקבלה, לשיטת התיקון. גם רב"ש היה מדבר כך.

תלמיד: כי בהקדמה הוא לא מוצא איזה טבע, הוא פשוט אומר מושגים כמו "הקדוש ברוך הוא", "עולם אין סוף".

מושגים כאלה הם מובנים ומוכרים בעצם לכולם. רק מי שרואה בזה את מטרת חייו, אז הוא כבר יוכל לקבל מזה הרבה יותר. הכול לפי חיסרון האדם.

תלמיד: מה בכל זאת מצידנו, איך אנחנו יכולים להכין את עצמנו חוץ מלהיות בעלי השגה? שזו ההכנה הכי טובה כמובן, ואז גם נוכל להסביר. או גם אם נהיה בעלי השגה, זה לא קשור לכמה נוכל להסביר?

השאלה היא בעצם עד כמה דורנו מוכן. בעל הסולם כותב שאנחנו נמצאים בדור האחרון. מה זה הדור האחרון? מאיפה ועד איפה? יכול להיות שזה אלף שנה. ואז, ככל שתרצה לעשות משהו בתחילת התקופה הזאת, אתה תראה שזה לא הולך.

תלמיד: אני שואל יותר מצידנו, מה ההכשרה הכי טובה שיכולה להיות כדי שנוכל להיות תשתית לאותו דור אחרון?

ההכשרה שלנו היא ללמוד את כל כתבי בעל הסולם, ולראות איזה מהם ובאיזה סדר להגיש אותם לדורנו. אין כאן שום דבר מיוחד.

שאלה: יוצא שכל התפשטות החכמה היא תלויה בדור, עד כמה בדור יש מוכנות לקבל את החכמה. מה בדיוק המקובל עושה כל הזמן אם הכול תלוי בדור?

המקובל מכין את עצמו ואת חבורת המקובלים, החברים שלו, לומד איתם, ומעורר את הכוח העליון בזה שיטפל בבני אדם.

תלמיד: הטיפול הזה בבני אדם, בכלל המגמה הזאת כלפי העולם, האם זה בא למקובלים או שהם צריכים כל הזמן לצאת לעולם? איך עובד המנגנון הזה? כי נשמע שאם אין בהם מוכנות, אז לא יעזור מה שתעשה, אין מקום שזה נתפס.

כן.

תלמיד: אם הכול תלוי בדור, אז מה עושים המקובלים?

המקובלים מכוונים את הדור למטרה.

תלמיד: האם ביכולת של המקובלים לזרז ולשנות את המוכנות של הדור?

כן.

תלמיד: לכל אורך הדרך הוא כותב על ספרי הקבלה. האם הספרים האלה שהשאירו לנו הם מובילים את כולם לכל מקום? במה תלוי לאן הספר יוביל אותך?

לפי כוונות הקורא, איך אתה רוצה שהספר ישפיע עליך.

תלמיד: איך אתה גורם לספרי הקבלה להוביל אותך לפי אותה מחשבה שכתב המקובל?

לפי הרצון שאתה מחמם ומכין אותו בלב.

תלמיד: האם הרצון שיש לי בלב יגרום לזה שאצליח להגיע למה שבעל הסולם כיוון בכתיבה שלו?

כן. כי זו גם התפילה שלך.

שאלה: הוא כותב פה, "דעו אחינו בשרינו, כי חכמת הקבלה כל עקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהה השמימי עד ביאתה לשפלותינו. והמציאות הזה היה מוכרח משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה"". אם סוף מעשה במחשבה תחילה, אז הכול קבוע וידוע מראש, הדבר היחידי הוא שאנחנו לא יודעים את זה, אבל אין שום חופש.

כן. חופש ממה?

תלמיד: אין בחירה. זה לא שאני בוחר ועושה את הדברים, אלא אני אגיע למה שתוכנן מראש. הכול דטרמיניסטי, קבוע.

כן.

תלמיד: המסקנה היא פשוט להתבטל מול זה. אם אני מאמין בזה, אז להתבטל בצורה הכי גדולה שאני יכול אל מול ההדרכה.

בסופו של דבר זה נכון.

שאלה: על ספרי הקבלה הוא נותן לנו הגדרה מעניינת, "חכמת המדינות וסדרי היחיד והציבור". מהי חכמת המדינות?

קבוצות אנשים שמתחברים ובונים לעצמם חברה סגורה, וכך ישנם עמים ומדינות על פני כדור הארץ.

תלמיד: כשניגשים ורוצים להסביר דברים, איך בונים את חכמת המדינות, סדרי היחיד והציבור? איך בונים מכנה משותף כשמציגים?

זה לא לעכשיו.

תלמיד: לגבי ההיסטוריה שהוא כותב, האם הוא מתכוון להיסטוריה שהמקובלים אומרים, רשימו וכדומה, או להיסטוריה כללית?

כנראה שלהיסטוריה כללית.

תלמיד: כשאנחנו רוצים לעסוק בתיקונים, אנחנו מתקדמים בצורה הדרגתית מהקל לכבד. מה שאנחנו אמורים להציע לכלל, זה מתקבל אצלם בבת אחת ולא בצורה הדרגתית. איך שני דברים כאלה מוצאים מכנה משותף?

אנחנו צריכים ללמוד איך עושים את זה, אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: כשאומרים זירוז הזמן, האם זה כלפי זירוז המוכנות של הדור?

כן.

תלמיד: במה מקובלים מזרזים את הזמן?

על ידי זה שמכינים את הדור כל פעם לדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: איך מכינים את הדור?

על ידי זה שמלמדים אותו.

שאלה: קראנו את המאמר הזה הרבה מאוד פעמים. ועכשיו אנחנו הולכים לאיזה מהלך. האם המארגנים של המהלך הזה יוכלו להסביר, באיזה הלך רוח לקרוא אותו? מה לנסות להוציא ממנו עכשיו?

יש שאלות לכל הכיוונים. איך לקלוט את הדברים ברוחניות, איך להתכוונן נכון לקרוא את זה לפי המהלך שמנסים לעשות?

נקרא ונראה. פשוט מהקריאה נראה.

תלמיד: אמרת כל הזמן "ללמוד רק את הכתבים". גם בעל הסולם נותן פתרון לכל דבר, "פתחו את ספרי קבלה". כאילו איזו סגולה.

כן.

תלמיד: גם מקובלים מכול הדורות אמרו לנו לפתוח את ספרי קבלה, כי זה כאילו הפתרון להכול. עד עכשיו היו ספרי קבלה שדברו על העולמות. אם לא בעל הסולם ורב"ש פתחו לנו הכול בפרטי פרוטות, על העולם הזה. איזה ספרי קבלה אמרת לנו לקרוא?

ספרי בעל הסולם. אלה העיקר שאנחנו צריכים לפתוח ומהם ללמוד.

תלמיד: בין היתר, בספרי קבלה יש לנו ספרי חכמה של בעל הסולם, גם כן. עם הספירות, עם עולמות, כאלה דברים.

אלה גם ספרי קבלה גם.

תלמיד: אם הרבה אנשים יתחילו לקרוא את הספרים האלה זה יעזור במשהו?

בטח שכן. כן, יעזור.

תלמיד: אם סתם בשדרות העם יתחיל ללמוד "זוהר" או "תלמוד עשר הספירות" זה יעזור?

ודאי. כן.

שאלה: הוא אומר, "ותדמו לעצמכם למשל, אם היום תמצאו איזה ספר הסטורי שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים שיהיה אחר עשרת אלפים שנה". ואחרי זה הוא מוסיף, "הלקח של היסורים והשחיטות שיחזיר אותם למוטב". זאת אומרת, הוא מציג את הספרים הקדושים כתרופה לייסורים.

כן.

תלמיד: אנחנו לא צריכים להציג את חכמת הקבלה כדי לבוא וללמוד, אלא לקבל תרופה.

חכמת הקבלה מיועדת להסביר לאנושות לאן היא צריכה להתקדם, למה היא בכל צעד ושעל נתקעת בייסורים, במכות, ואיך על ידי לימוד חכמת הקבלה אנחנו מתעלים למעלה מהמכות ומגיעים לחיים שחכמת הקבלה מבטיחה לנו.

תלמיד: לגבי צורת ההגשה לאדם שאין לו שום זיקה לבורא, אין לו שום רצון ללמוד על הדברים האלה, אבל הוא סובל. האגו שלו לא מאפשר לו לקיים חיים מתוקנים, לא משפחה, לא כלום.

נכון.

תלמיד: אז צריך להציג את זה כתרופה.

כתרופה.

תלמיד: והנקודות שבלב הן בסך הכול מגישות את זה. הן צריכות לעשות את הקשר. אבל עבורו זה פשוט תרופה, לא מעבר לזה. הוא קורא כדי לקבל תרופה לחיים שלו.

בסדר. אני מסכים.

תלמיד: לא, בסדר.

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב פה, "ונהיה מוכנים ועומדים לטבח ומיתות משונות בשנים הקרובות, עד שהכל מודים שאין להם שום עצה למנוע זה." מה זה "הכל"? מי זה?

מיהם? דורנו. הדור שלנו הוא צריך להיות דור שמגלה את האור העליון כאור המשיח, שמושך אותנו ממצבנו שאנחנו נמצאים בו לרום המעלות.

תלמיד: זאת אומרת, ברגע שכולם יבינו את זה מאוד חשוב שיהיה פרסום שלנו עם הפתרון?

כן.

שאלה: הנקודה בלב שהתעוררה אצלנו היא כמו שאברהם פתאום גילה בבבל שצריך לעשות משהו, ללכת לכיוון השפעה?

כן.

תלמיד: ואנחנו צריכים להתחיל לעבור את כל התהליך של אברהם, יצחק, יעקב, לרדת למצרים, להוציא את מצרים, לקבל את התורה ולעשות את זה ביחד עם כל העולם עכשיו?

לא. כל העולם לא צריך לצאת. גם אנחנו לא צריכים לצאת מהמצרים בפועל, כמו שהתורה מספרת לנו. אנחנו רק צריכים לגלות מי אנחנו, מה אנחנו ולעומת גמר התיקון, מה חסר לנו כדי להגיע לגמר התיקון?

תלמיד: אבל עכשיו אנחנו כמו סוג של אברהם כזה, שמגלה עכשיו את הבורא.

אני לא יודע. אני לא יכול לתאר את אברהם כשאני נמצא במקומו, לידו.

תלמיד: אז מה מיוחד בנקודה שבלב של כולנו עכשיו? מה יש בה?

שהיא רוצה להשתחרר מלהיות בשליטת האגו שלנו.

תלמיד: ואחרי שעשינו את הצעד הזה כבר, יצאנו מהאגו?

אז כבר זה משהו אחר.

תלמיד: מה אנחנו מתחילים לעבור? איפה אנחנו נמצאים במפה הרוחנית? מה אנחנו מתחילים לעבור עכשיו כולם?

אז אנחנו מתחילים לעלות.

תלמיד: מאיפה?

מהמצב שלנו.

תלמיד: איפה אנחנו נמצאים ברוחניות?

בנקודה השחורה.

תלמיד: מה היא הנקודה השחורה הזאת?

בנקודה השחורה. שאנחנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל. הכלי שבור ואין לנו שום קשר עם הקדושה, עם הרוחניות ורק על ידי התפילה שלנו אנחנו יכולים להתחיל לעלות.

שאלה: לא ברור כאן, מה יש ללמוד מהעבר?

עד כמה שאנחנו יכולים ללמוד מכך שאנחנו שמענו מהתורה, מהסדר שאנחנו עברנו. זה מה שצריכים.

תלמיד: רק כלפינו, מה זה אומר "ללמוד מהעבר"? נניח, עבר משהו, אז הוא עבר. הוא ייתקן ויימשיך הלאה. מה אנחנו צריכים לקחת מזה?

מוסר השכל, אולי. לדעת איפה שהיינו, לאן שעברנו ואיך אנחנו מהמצב שאנחנו נמצאים עוברים הלאה.

תלמיד: אבל אם אין לנו את הנקודה שאנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע?

אנחנו יודעים. עד גמר התיקון.

תלמיד: איך אנחנו יודעים עד איפה?

על כך כתוב. "גמר התיקון" זה נקרא שכולנו מרגישים את עצמנו שקשורים יחד בחיבור אחד, בקבוצה אחת והבורא הוא מוליך אותנו לרום המעלות.

תלמיד: כן, נניח מהעבר אפשר לקחת משהו שלא צריך להשתמש בו, נגיד סתם דוגמה, המציאו את העגלות ועכשיו יש רכבים, אני לא עכשיו אתחיל ללכת ולהסתכל מה המציאו בעגלות, זה כבר לא מעניין, אז זה סגור, אבל מהעתיד אין שום דבר, חוץ מזה שמדברים כך, אין לי איזה ציור שאני יכול להיאחז בו.

אתה צריך לפתוח את הלב, ואת החיסרון שלו לנסות להשתדל להדביק בכל מה שקורה עם הדור האחרון, מטרת הבריאה, ולבדוק, לקרוא, ולהשתדל להידבק בזה.

תלמיד: איך לא להתייאש גם מהתהליך?

אתה מתייאש, זה עניינך.

תלמיד: אני לא מתייאש בשבילי, אם נגיד שגמר התיקון הוא עוד אלף שנה, אז מה אפשר להגיד לדור כזה?

אז מתקדמים בכל שנה ושנה לאותו הכיוון.

למרות שאנחנו יכולים לקצר את הזמנים, לקדש את הזמנים, אבל בכל זאת אנחנו חייבים ללכת קדימה עד כמה שניתן, זה הכול.

שאלה: מהשאלות של החברים יוצא שצריך להיות הסבר קצר איך התפתח הרצון, ואיך הוא הכיר את האלוקות, מה שמסופר בתורה, כיבוש ארץ ישראל, בית מקדש הראשון, שני, והלאה.

כן.

תלמיד: ובעצם למה אנחנו הולכים? לבית מקדש שלישי, רק צריך להבין על מה מדובר.

כן.

תלמיד: צריך להיות הסבר כזה כי אחרת זה לא מובן באיזה ציר היסטוריה אנחנו נמצאים.

בסדר.

שאלה: אני לא יודע אם יש מקום לברר את זה, אבל להגיד מה ההבדל אולי בין המסר של העולם הדתי למסר שמקובל פה מנסה להגיד. בעולם הדתי אומרים שקיבלנו את החיים האלה ואנחנו לא מבינים אותם, ועם זה אנחנו מקבלים הוראות הפעלה. ואם אדם יסתכל ויעשה דברים שכתובים בתורה ומצוות, יש לו הוראות הפעלה איך לחיות את העולם זה בצורה יותר נוחה, יותר מאוזנת. וכאן בעל הסולם אומר שבשביל להגיע לחיים גם מאוזנים טובים אנחנו צריכים להסתכל מה כתוב בספרי הקבלה, לפי זה. האם יש איזו דרך שאנחנו יכולים לדייק את ההבדל במסר?

אתה צריך להשתדל בכללות לקיים תורה ומצוות, בצורה הכללית, ויחד עם זה בכל רגע ורגע אתה צריך לקיים את חוקי התורה, הקשר עם האלוקות, זה הכול.

תלמיד: אני פחות שואל עכשיו על הקשר עבורנו בין פנימיות וחיצוניות, אני שואל דווקא ברמת ההסבר לקהל הרחב, על הטענה הזאת שיש איזה ספר חוקים, ואם ניצמד אליו אנחנו מבינים את החיים, מגיעים לאיזו הרמוניה בחיים.

לא, אתם לא מבינים בזה שום דבר, אלא אנחנו לא נגד הספר הזה, אתה מתכוון ל"שולחן ערוך" כנראה, לא חשוב. ולכן אנחנו אומרים שזה הכול נכון, וצריכים את זה גם, אבל כדי להתקדם לתיקון החיים שלנו אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו יודעים את חוקי הבריאה, ומתקנים אותם לפי חוקי הקבלה. כי החוקים האלה מסבירים לנו מה תכונות האור שמשפיע עלינו מלמעלה, איך הוא בא אלינו, איך מתפשט בנו, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתאים את עצמנו לאותו האור.

תלמיד: בכלל בדתות בכלל בעולם, הדת אומרת יש איזה ספר חוקים אם תקיים אותו החיים שלך יהיו טובים ונוחים ומותאמים לעולם הזה.

זו הדת.

תלמיד: נכון. מה ההבדל הדק שהקבלה אומרת?

הקבלה אומרת שכדי לקיים מה שמוטל עליך בעולם הזה אתה צריך לברר את רצון הבורא ולציית לו.

שאלה: איך להביא משהו על התיקון לציבור, אם עדיין אצלי אין דבר אחד מהתיקון הפרטי שלי, ואני נהיה בן אדם יותר נורא כל יום?

איך להביא משהו לאנשים לתיקון יום יום?

תלמיד: כן. כל פעם כשאני יושב לכתוב משהו, אני מגלה רק כמה אני רחוק מתיקון.

בסדר גמור.

תלמיד: אז איך להביא משהו על התיקון?

להתפלל.

תלמיד: התועלת לעבודה שלי בתוך החברה שזה שאני נקודה שחורה?

כן, אם אתה מהנקודה השחורה שלך פונה לבורא, ומבקש ממנו שייתקן אותך.

תלמיד: אז לא לעשות משהו כלפי הציבור?

מה שכתוב בספרים, תנסה, זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך" ועוד כל מיני דברים כאלו.

מה?

תלמיד: אולי כשהתחלתי הייתי יותר קרוב ממה שאני רואה עכשיו, אני לא רואה משהו של אהבה בתוכי, זאת המטרה?

אין מה לעשות, זה מה שעליך, עלי, ועל כולם לעשות.

שאלה: הצורה שהמסר הזה יגיע החוצה נראה מאוד אפריורי, אנחנו אוספים את כל הסיבות, ומגיעים למסקנה, נכון?

כן.

תלמיד: איך עושים את זה נכון כך שהטיעון האפריורי לא ישמע כמו משהו דתי, או שאנחנו מתייחסים לסיטואציות, או לתוצאות של העולם, ומשייכים אותם למה שאנחנו רוצים, אלא יותר לדבר מתוך הרגש.

בבקשה, תדברו מתוך הרגש.

תלמיד: לא, אני מתכוון לזה שכל מי שישמע אותנו, ירגיש שאנחנו באמת דואגים לו, שהוא באמת חשוב לנו.

תלוי איך אתה פונה לאדם.

תלמיד: כן, השאלה איך מתפתחים ביחד את הפנייה לציבור שתהיה מאוד כנה?

זה תלוי באומנות שלכם, לא אחרת.

שאלה: אם ההסבר יהיה לוגי, זה כן יעבוד? זאת אומרת, זה יותר יסביר את חכמת הקבלה ומה שהיא רוצה, אם נפנה לציבור בצורה הלוגית, לעומת מסר שמגיע בדרך כלל מהדת שהוא לאו דווקא לוגי? זאת אומרת, שמסביר לתוך הרצון ההגיוני של האדם למה טוב בשבילו לקיים את זה. האם הלוגיקה בסופו של דבר תוביל בצורה נכונה את ההסבר, או שזה לא צריך להיות לוגי?

לא, בדרך כלל זה לא כל כך עוזר. הלוגיקה לא עוזרת. ברגע שרע לאדם, הוא זורק את כל הלוגיקה שלך שהביאה אותו למצב שבו הוא נמצא, ולא רוצה לשמוע.

תלמיד: אדם שעדיין לא רע או טוב לו, אותם אנשים שכאילו קשה לנו להגיע אליהם, כי אין להם שום דבר, להם הלוגיקה כן עוזרת או שגם להם לא?

הם לא צריכים אותה, טוב להם כך. הם חיים יום יום, ואין להם חסרונות שהם צריכים למלא.

תלמיד: אז לשכבה הזאת אין איך לפנות?

אין. אם לאדם אין חיסרון שהוא מרגיש, שהוא צריך להשתיק, משהו לעשות עימו. איך תפנה אליו?

שאלה: המאמר הזה, וסטייל הכתיבה של בעל הסולם מעורר הרבה רגש. במיוחד בהתחלה כשהוא מתרץ למה הוא בכלל כותב את הכתבים האלה, שהוא מרגיש את החיסרון והכאב של האחים שלו, ואת כל הכאב שנמצא עכשיו בעולם. ועכשיו הוא בעצם מעלה ומביא את התרופה שהוא בעצמו מצא לאחים שלו.

זה רגש שישר מוריד את המגננה, כאילו למה אתה בכלל מגיע אליי. כי הוא פותח את עצמו, הוא נותן לי, יש לי חיסרון, וזה מאוד יפה בעיניי.

בנוסף אני מרגיש כשאנחנו עכשיו קוראים את זה, והרבה שאלות צצות, נוצר כמו פיזור כזה, כמו ענן כזה שפתאום צריך להתברר. איך אנחנו צריכים לגשת עכשיו, כמו שהחבר שאל, לקריאה, למהלך הזה של הקטעים האלה והבירור הפנימי והכוונה? מה אנחנו באמת רוצים, איך אנחנו רוצים להיכנס עכשיו לכתבים האלה כדי לא להתפזר, אלא באמת להוציא מהם את מה שהוא הטמין לנו?

זה לפי ההכנה שלנו, לפי מה שאנחנו רוצים לשאוב מהמאמרים האלו, כך אנחנו נקבל. לכן ככל שאנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים בסוף הדורות, בדור האחרון מה שנקרא, זה יכול להיות עוד שנים רבות, אבל זה כבר הדור האחרון. ולכן אנו נגלה את זה, ככל שניכנס לתוך הדור הזה.

שאלה: אם אני נקודה שחורה לא מתוקנת, ומגלה מיום ליום עד כמה אני לא מתוקנת, לא בעלת השגה, נקודה שחורה. מה יש לי לתת לציבור, מה יש לי לתת לדור, ולכל הסובבים אותי?

להתקרב לציבור, וללכת יחד עימו.

תלמיד: האם נקודה שחורה יכולה להעביר משהו לציבור?

לא, אבל כשהוא ילך בדרך שהוא מרגיש, אז בטח שהוא יחבר לעצמו עוד ועוד נקודות כאלה.

תלמיד: מה יש לנו לתת לציבור, האם זה הכוח הפנימי, זה המילים, זה ההסבר, מה הציבור מקבל פה?

אתה קודם כל צריך להבין שהציבור דורש חיסרון נכון, כלומר הרגשת החיסרון הנכון, כיוון של התיקון של החיסרון הנכון, זה מה שציבור רוצה. הוא לא רוצה לקפוץ עכשיו לסוף הדרך. אולי יש שם מישהו שרוצה כמו תינוק, אבל הציבור רוצה לדעת לאן, ולמה הוא מצטרף.

תלמיד: ומה יש לנו לתת לו עכשיו במצבו?

מה יש לנו לתת? מה שבעל הסולם כותב. לקרוא את זה לכולם, וללמד את הציבור מה קורה לנו, כשאנחנו נמצאים בזמן שנקרא "דור האחרון", מה החוקים המיוחדים שמשפיעים עלינו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לגלות את חוקי "דור האחרון", וכן הלאה.

תלמיד: אמרת בתחילת השיעור בתשובה שבסופו של דבר אתה פונה לליבו של האדם, ואם ליבו לא מוכן, לא התפתח, אז אין למי לדבר.

כן.

תלמיד: איך לעורר את הלב של הדור?

על ידי הלימוד שלנו, הפצה, סך הכול אין לנו בזה הרבה מה לעשות, הבורא מעורר את הקהל.

תלמיד: הבורא מעורר את הקהל, לא אנחנו?

כן.

תלמיד: ההסברה היפה שלנו לא תעזור?

תעזור.

תלמיד: במה היא תעזור אם הבורא מעורר את הקהל?

שהבורא יעורר את הקהל בהתאם לעבודה שלנו.

תלמיד: אפשר להגיד שבעבודה שלנו אנו מעוררים את הבורא לעורר את הקהל?

גם כן, נכון. אנחנו מכינים את הקהל לזה שהבורא יעורר אותו.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לראות תוצאות כלשהן, לראות איזו התקדמות, התפתחות? לא בשביל עצמנו, בשביל להבין איפה הקהל נמצא, או איך לעבוד איתו?

כן ולא. זאת אומרת, אנחנו צריכים רק ללמוד, אם אנחנו מבינים נכון את התפקיד שלנו, אם אנחנו מבינים נכון את ההכנה שלנו, את המשימה שלנו, את זה אנחנו צריכים להבין.

תלמיד: כשאני רואה את העם במשבר, למשל ישראל, מה אני צריך להגיד לעצמי, אני אשם במצב הזה כי לא עשיתי קודם משהו טוב, או לא מספיק עבודה?

לא, אתה צריך לראות את המצב, ולראות במה אתה יכול להיטיב לו.

תלמיד: אבל המצב הזה הוא שלב התפתחות טבעי של העם, או זאת תוצאה של חוסר עבודה שלי?

התפתחות טבעית, ובכל זאת יש בזה גם העבודה שלנו.

תלמיד: מה הדור הזה מסוגל לשמוע היום?

אני לא יודע להגיד לך על כל הדור, אבל אני יודע שאנחנו צריכים לתקן אותו, לטפל בו, כמו שכותב לנו בעל הסולם.

תלמיד: בעל הסולם כותב הכול מהתחלה עד הסוף.

כן.

תלמיד: בעל הסולם זה אוקיינוס, מה אפשר לקחת משם לדור הזה, מה האוזן שלו עכשיו, הלב שלו מסוגל לקלוט?

חיבור, חיבור והפצת החיבור

שאלה: האם כתבי הדור האחרון מזמינים לדעת את חוקי החברה, או שהם מזמינים באופן כללי את האנשים ללמוד את חכמת הקבלה?

הם מזמינים אנשים בדרך כלל ללמוד על הסיבה למצב הדור, על המטרה של הדור, איך אנחנו מבצעים את התהליך בהתפתחות הדור מהנקודה הנוכחית לגמר התיקון כולו?

שאלה: אז את מה שכתוב בכתבי הדור האחרון כלפי הקהל החיצוני, זה לא כל חכמת הקבלה, אלא זה רק איזה יסוד, איזושהי מטרה, או את הכול צריך ללמד את הקהל החיצון?

לא, צריכים ללמד מה שנחוץ לו כדי להתקרב לגמר התיקון.

תלמיד: האם ייתכן שדברי הדור האחרון והחוקים יועברו על ידינו למערכות אחרות והם יפרסמו את המסרים, או שדווקא חובה שכל העולם ידבק דווקא בקבוצת מקובלים?

מי שמראה לאנושות תהליך נכון לגמר התיקון הוא נקרא מקובל. אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: יכול להיות שקבוצה של אנשים שהם לא מקובלים יעבירו את המסרים האלו?

לא. אין להם את זה. הם לא מרגישים שום צורך בזה.

שאלה: כשבעל הסולם מדבר או כותב, אז לי ואני חושב שלכל מי שנמצא פה, מהרגע הראשון שהוא נתקל בכתבי בעל הסולם הוא מקבל תחושה אחת - ביטחון. זאת אומרת רואים שהאדם יודע על מה הוא מדבר, והוא גם כותב פה: "כי חכמת הקבלה כל עקרה הוא הידיעות איך נשתלשל העולם ממרום גבהה השמימי עד ביאתה לשפלותינו".

זאת אומרת יש פה משהו שהוא מעביר שהוא מעבר, וכל אדם זקוק לו. במיוחד במצבנו, בעולם שבו הכול מבולבל, הוא נותן תחושה של ביטחון וגם אם לא מבינים על מה הוא מדבר, אבל הוא אומר, "אני רואה מאיפה משתלשל העולם, אני יודע איך הוא הגיע לכאן ולכן אני יכול להראות לכם את הדרך איך להגיע למצב השלם". וזה אני חושב שאין לשום שיטה, לשום דרך.

אתן דוגמה, כשאני רואה את נסי מסביר למישהו, הוא בא עם עוצמה כזאת של ביטחון שהבן אדם לא משנה אם הוא מבין, הוא אומר, "הבן אדם הזה כנראה יודע מה הוא אומר, הוא צודק, יש פה עוצמה".

אנחנו בדרך שלנו כל הזמן בספקות בדרך הפנימית, גם פה כשאנחנו שואלים שאלות, מבררים וכן הלאה. אבל כשיוצאים החוצה צריך להצטייד במידה של ביטחון. אז איך מעבירים את הביטחון הזה שבעל הסולם מעביר? איך אנחנו יכולים לרכוש את היכולת הזאת?

זה לא תלוי רק בנו, זה תלוי גם במי ששומע ממך.

תלמיד: מי ששומע היום ללא ספק הוא מבולבל כי כל העולם שלו קורס.

אז תשתדל להביא לו הוכחות כאלו, שהוא יראה שבך בעצמך אין צורך להוכחות, אתה כולך יודע מה שאתה בונה ומעביר לכולם.

תלמיד: השאלה שלי לא על הרציונל, כי רציונל כל אחד יכול להמציא, אפילו להשתמש במילים. אני מדבר על הביטחון הפנימי הזה שאתה רואה כשהוא כותב, הוא אומר, אני רואה את הדברים, אני יודע איך זה, בואו תראו איך זה.

ודאי שאין בנו עדיין הרגשת סוף הדרך, גמר התיקון וכן הלאה ולכן אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יכולים להקרין ביטחון כזה.

תלמיד: אז אולי משהו דומה לזה, קרוב לזה?

בבקשה תתכלל בציבור הכללי שלך, בקבוצה שלך ובכל קבוצת בני ברוך ואני חושב שזה יהיה לך מספיק, שתוכל לדבר לכל העולם בביטחון.

תלמיד: כשאנשים באים לכנס שלנו, לאירוע כמו שהיה לנו לא מזמן פה, אליו הגיעו אנשים שאומרים אותו הדבר מה שאמרו כבר באירוע הראשון שלנו שעשינו בסיטרין. הם אומרים, איזה סדר, איזה ארגון, איזה לבביות, איזה כוח פנימי יש פה, הם לא מוצאים איך לבטא את זה במילים, אבל הם מרגישים שזה משהו אמיתי שאנחנו מאמינים בו.

נכון.

תלמיד: אפילו לא מאמינים, שאנחנו מרגישים אותו.

כן.

תלמיד: איך אפשר את התחושה הזאת להביא היום להפצה בכל תחום, כי נראה לי שמילים לא מדברות לאנשים, מדברת הרגשה שיש פה משהו טוב, אמיתי ובטוח.

צריכים לעשות אסיפות כאלה שאנחנו נתפעל מהן, שאנחנו נתמלא מהן, וזה נעביר לקהל.

שאלה: מה פירוש עבר ועתיד בעבודה בעשירייה?

העבר זה מה שהיינו בו וממנו אנחנו מגיעים למצב הנוכחי. הווה זה כשנמצאים בזמן הנוכחי ומרגישים את זה. עתיד זה שאנחנו איכשהו יכולים לשער מהמצב הנוכחי הלאה. עבר, הווה, עתיד אלה שלושת הנקודות במציאות האדם שהוא יכול איכשהו לסמוך עליהן.

שאלה: כתוב "משא"כ בפנימיותינו ועצמינו, הגם שאנו מתפתחים למקצת אבל אנו מתפתחים ומשתבחים מחמת דחיפות מאחורינו (ויז-א-טערגא) ע"י יסורין ושפיכות דמים". מה זה אומר שפיכות דמים?

שפיכות דמים היא כשאנחנו מוציאים מאדם את כוח החיים שבו, שזה האור העליון הנמצא בתוכו.

שאלה: אם אני מרגיש שפגעתי במישהו בעבר והוא אפילו אומר לי זאת בצורה גלויה. איך לתקן את זה ואיך לדעת מה בדיוק לתקן?

תיקון זה חיבור. אתה צריך לתאר לעצמך כמה אתה יכול להיות דבוק לאותו אדם, לתת לו הרגשת ביטחון בדרך ושאתם יחד בתמיכה הדדית תגיעו למטרה.

שאלה: מהי המשימה המרכזית אליה נצטרך להגיע כחברה, כדור האחרון, לאחר שכבר לא תהייה איתנו, לא תדריך אותנו יותר?

עכשיו ובכל הזמנים רק חיבור. אנחנו כבר נמצאים בתהליך של הדור האחרון ואין לנו מה להוסיף מלבד בחיבור.

שאלה: אמרת שעלינו להעביר לאנשים, לחברה חיסרון נכון. מה זה אומר שאנחנו מעבירים חיסרון נכון לבני אדם?

זה אומר שאנחנו מתחברים אליהם, מחבקים אותם כביכול, בכך שאת מה שאנחנו מייחלים לעצמנו אנחנו מייחלים להם. החיסרון הזה מועבר מהאחד לאחר וכך נתחיל יותר ויותר להתכלל בכיוון הזה למטרה.

תלמיד: מלבד ההתחברות איתם, מהו החיסרון הנכון שצריך לנבוע ממני ומוצג להם?

חסר לך רק קשר עימם כדי יחד איתם לגלות את הבורא.

שאלה: באחת התשובות אמרת שאנחנו צריכים לברר את רצון הבורא וללכת אחריו, לציית לו. איך אנחנו מבררים את רצון הבורא?

רצונות הבורא מבוססים על כך שאנחנו שבורים, נפרדים, מזיקים זה לזה, ועלינו רק להתקרב זה לזה. את זה עלינו לעורר בינינו.

שאלה: האם אדם מגיע לזה שהוא מוותר על הרצון שלו מתוך הסבל הפרטי שהוא עובר או מתוך שהוא רואה את הסבל בעולם?

הוא מגיע לזה מתוך שניהם. האחד לא מבטל את האחר. ודאי שהסבל הכללי נשמע מאוד גדול. את הסבל הפרטי אנחנו איכשהו עוברים.

תלמידה: האם כדי להחליט לממש את הרצון יש צורך לראות את הרצון הפרטי שלי מהפרספקטיבה של הקהל?

כן. את צודקת.

תלמידה: אם אדם רואה שמימוש הרצון יגרום נזק לאחרים אבל הוא עדיין לא יכול לפתח רצון חדש, מאיפה הוא יכול לקבל כוח שכלי לברר את המצב שלו?

ככול שהוא יציב לעצמו תוצאה נכונה, גדולה ממה שהוא רוצה עכשיו, זה ימנע ממנו לבצע פעולות לא נכונות.

שאלה: איך נוכל להעביר את גדלות בני ברוך, שהם נבחרים משאר האנשים?

פשוט כי אנחנו מזמן לומדים, מוציאים לאור כל מיני כתבי קבלה, מארגנים כל מיני חוגים, מלמדים את האנשים בכל היבשות. אפשר להגיד שכל זה הוא אנחנו.

שאלה: אנחנו עושים המון עבודה בכל הכלי העולמי, ולאחר עשרים שנה אנחנו רואים שמשהו התעורר בטורקיה ויש לנו עכשיו כלי טורקי. אנחנו עובדים כדי לפתח את הקהל, אבל האם אפשר להגיד שההתפתחות הזו היא בתהליך של טיפה ועוד טיפה ואז נוצרת הצטברות ולאחר מכן יש מעין התפרצות?

נכון, אתה צודק. זה הטבע של הדברים המתפתחים.

שאלה: אנחנו לומדים וברור לנו שבעל הסולם הוא הבסיס להפצה, אבל האם ייתכן שהמאמרים האלה גבוהים, מסובכים מדי ואנשים מתקשים להבין אותם? האם אנחנו צריכים לפרסם ישירות את מאמרי בעל הסולם או שאולי לעשות הכנה לאנשים ובהמשך להפיץ להם את בעל הסולם?

אין מה לעשות, לספרי רב"ש ולספרי בעל הסולם אין תחליף. רק לקרוא את כל הספרים האלה יחד ולהסביר אותם בצורה טובה, יפה ורכה ככול האפשר עד שהם ייקלטו. איזה ספרים לתת להם קודם? רק את ספרי בעל הסולם. הוא כתב שם מ-א' עד ת' הכול, ולנו אסור להחליף את זה במשהו אחר וגם לא לכתוב במקום ספרים שלנו, ממש לא.

שאלה: אמרנו בהתחלה שזה לא עניין שכלי אלא רגשי, אז אולי גם אנחנו לא מבינים את כל עמקות בעל הסולם, אבל מרגישים שהוא נותן לנו מזונות ואני מאמין שכך זה לכל אחד. בעצם התחלנו את השיעור כשאנחנו עוסקים בשאלה איך ואיזה מסר להביא לעם, אבל עולה השאלה האם צריך להביא את זה לכל העולם? מה המשמעות בהבאת המסר הזה היום לכלל העמים?

אני חושב שאת מאמרי בעל הסולם כמו "מתן תורה" וה"דור האחרון" וכו', אנחנו יכולים וחייבים לפרסם לכל העולם באופן הרחב ביותר, ואז להסביר בקצרה על ידי מאמר שלנו איך עלינו ללמוד אותם ומה בעל הסולם רצה לעשות ביתר המאמרים שלו. שזה יהיה ברור לכל אדם רחוק.

תלמיד: במאמר "מתן תורה" יש התייחסות לעם ישראל. אמרת שצריך להפיץ את עניין החיבור. נניח ואני עכשיו הולך להפיץ לכלל העמים, אני צריך להפיץ להם חיבור מתוך הכתבים של בעל הסולם? זאת אומרת אם אני צריך להעביר את עניין החיבור שיהיה מותאם לכל העולם, אז אני לא אמור לדבר ספציפית על עם ישראל ולדבר רק על חיבור שזה מהות של הכתבים.

לא, אנחנו לא יכולים לסובב את הדברים האלה, אלא כמו שכתוב.

תלמיד: יש קבוצות בעולם כמו טורקיה והרבה קבוצות אחרות, שרוצות להעביר את חכמת הקבלה לעם שלהם. איך להעביר את מהות מאמר "מתן תורה" לכל העם שלהם? צריכה להיות התאמה או בלי התאמה, מה צריך לעשות?

רק בליווי הסבר מצידנו, אבל לא שאנחנו חייבים ללחוץ עליהם ולהביא אותם לאיזו צורת תרגום מיוחדת.

תלמיד: במשפט אחד, מה צריך להעביר לכלל העולם, לכלל העמים, מה הם צריכים לקבל מאיתנו?

הם צריכים לקבל את מה שכתוב על ידי בעל הסולם, ואנחנו צריכים להוסיף לזה את ההסבר שלנו, אבל לא שאנחנו מחליפים את הכתבים האלו על הכתבים האלו.

תלמיד: ברור שיש פער, צריך הרבה לעבוד כדי לעשות את זה.

הכול תלוי במה שאנחנו נכתוב.

שאלה: בהמשך למה שעכשיו אמרת, חשבנו שכדי שהלימוד של "כתבי הדור האחרון" יהיה לימוד יעיל, ניקח על עצמנו משימה בעשיריות - נקרא את הקטע שנקרא מחר בשיעור, וכל עשירייה תוציא עקרונות מרכזיים שהיא מזהה בתוך המאמר, תכין שאלות לקראת השיעור. מה דעתך להכניס מהלך יום יומי כזה סביב הכתבים ה של בעל הסולם?

בבקשה, דברו, תנסו, תכתבו ליינאפ, וקדימה.

תלמיד: חשבנו שנאסוף את כל העקרונות שיכתבו החברים, נחבר מסמך, חזון עד הכנס שלנו בחודש ספטמבר, כך נגיע עם משהו הרבה יותר מגובש.

כן, בסדר.

שאלה: כתוב, פיקח הולך בראשם. בעל הסולם אומר שאם אדם הוא חולה, הוא ניגש לרופא, וכל מה שהרופא אומר לו לעשות הוא עושה ואז הוא מבריא. הוא אומר, אם אותו אדם היה מתחיל ללמוד את חכמת הרפואה הוא היה מת בעודו חולה והוא לא היה נרפא.

בעולם הזה יש פיקח ואולי המהלך שלנו הוא רק שאנחנו צריכים להמליך אותו על עם? כי העם כרגע רוצה מלך והוא רוצה שיגידו לו בדיוק מה לעשות, ולי נראה שאנחנו הולכים למהלך שאנחנו מנסים ללמד את כל העם להיות רופאים ולא ללכת אחרי הפיקח, להמליך את הפיקוח בראש של העם.

אתה שואל אותי?

תלמיד: כן

כל מפלגה בישראל מביאה לך פיקח משלה, הם חושבים שהוא יכול להיות בראש של כל העם.

תלמיד: כן, אבל מה שהם אומרים אומרים, זה לא מה שאנחנו אומרים, בעל הסולם כתב זה שיש פיקח בראש העם וכולם הולכים אחריו.

כן.

תלמיד: ואם אין פיקח הם אף פעם לא יוכלו לצאת מהמדבר.אני אומר, יש כבר פיקח בעולם הזה.

מי אומר את זה?

תלמיד: אנחנו, כל אחד שיושב פה.

כל אחד שיושב פה, 300 איש?

תלמיד: לא, 5,000, 6,000 איש בכל העולם אומרים שיש פיקח שבכל מקום שהוא מתיישב בו הוא כובש אותו באהבה. אז אני אומר, אולי אנחנו לא צריכים ללמד את העם להיות רופאים, אלא אולי אנחנו רק צריכים להפגיש אותו עם הפיקח שכל העולם ימליך אותו עליהם. ואנחנו כאן, מי שנמצא כאן צריך ללמוד את החכמה, והחכמה היא איך להמליך את הפיקח על העם ולא איך להפוך את כל העם לרופאים.

בסדר.

(סוף השיעור)