שיעור בוקר 04.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 479, מאמר "מצווה אחת"

קריין: אנחנו לומדים את המאמר "מצווה אחת" ב"כתבי בעל הסולם", עמוד 479.

מצווה אחת

""עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות".

אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"...

אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

שאלה: מה שבעל הסולם מתאר במצווה הראשונה והיחידה, שהוא כותב, זה כבר לא נקרא לשמה? שהוא כותב, "ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם".

זה כדי להגיע ללשמה.

תלמיד: אז מה הפער בין זה לבין לשמה, איפה הפער נמצא?

בזה שהוא מקיים את זה ורוצה להשיג את לשמה.

תלמיד: אבל אם מקיים את כל הדברים האלה מה עוד חסר כדי שזה יקרא לשמה?

שום דבר כנראה.

תלמיד: כי הוא כותב שזאת המצווה "שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה"".

כן.

תלמיד: אז מספיק להיות במצב הזה כדי שזה יקרא לשמה, או שחסר עוד משהו?

אם אתה נמצא בזה, אז אתה נמצא בלשמה.

שאלה: הייתי מצפה שהוא יגיד שהמצווה הראשונה והיחידה היא אהבת חברים.

זה אמצעי, אין דבר כזה שאהבת חברים זה הסוף הדרך, זאת פעולה שעל ידה אנחנו מגיעים לחיבור.

תלמיד: לָמה הוא אומר שהמצווה היחידה להגיע ללשמה "היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות", "בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד."?

כי בצורה כזאת מעשית, אנחנו מגיעים ללשמה, לזה שאני פועל אך ורק לטובת הזולת.

תלמיד: מה זאת אומרת שלא לעבוד לצורכו?

מה שלא הכרחי לו, הוא מסביר אחר כך.

תלמיד: מה זאת אומרת "בשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה"?

הוא דואג לכולם בעולם שלא יחסר להם כלום מהדברים ההכרחיים, והוא בעצמו לא צריך אותם.

תלמיד: וזה הדבר היחיד שצריך לעשות כדי להגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: אנחנו עוסקים ב"לכל בריה בעולם", "בעולם", "הצריכה ישועה והטבה", "להושיע נדכאים"?

הוא אומר לך את החוק הזה בכללות.

תלמיד: אני לא מבין.

מה זה נקרא כלי עולמי מתוקן? שכולם דואגים לכולם, כך שאין אף אחד שנשאר מחוץ לדאגה הכללית של כל הבאי עולם. כאן הוא מסביר לנו את זה. אין יותר מזה, אלא להגיע למצב שכולם דואגים לכולם.

שאלה: כתוב "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות". לא הכוונה שהמצווה זה "ואהבת לרעך כמוך"?

כן.

תלמיד: בעצם הוא מתכוון למצווה הזאת?

כן, שאתה דואג לזולת כמו לעצמך.

שאלה: ממה שאני מבין, אנחנו ב"בני ברוך", ההשפעה שלנו לעולם מתרכזת בדבר מאוד ספציפי, שזה להביא את חכמת החיבור והתיקון לכל אדם בעולם, בכל שפה ובאשר הוא. חוץ מלהתמקד בזה שיש פה אין סוף עבודה, אנחנו לא עושים שום פעולה כלפי הושעת נדכאים, אנחנו לא מספקים מזון, לא מספקים תרופות, לא מספקים כספים, כי אין לנו את כל הדברים האלה. אז אנחנו מדויקים כלפי מה שהוא כותב, או לא?

כן, כי זה מה שאנחנו מסוגלים לעשות. אם הבורא פתאום ייתן לנו, יפיל עלינו איזו קרן, אז אנחנו נלמד איך לחלק אותה לכולם, זו צרה מאוד גדולה.

שאלה: בעל הסולם מדבר על מידת ההכרחיות, ומידת ההכרחיות משתנה מאדם לאדם. איך אנחנו מודדים את המידה הזאת?

לפי עד כמה האדם מבין, וככל שאנחנו מתקדמים המידה הזאת משתנה.

שאלה: כשהוא מדבר על הכרחיות הוא מדבר על גשמיות, או על הכרחיות גם כלפי לא לשמה?

גשמיות ולא לשמה אפשר להגיד שזה אותו דבר.

תלמיד: לָמה אני שואל, כי אנחנו יכולים לראות כאילו את הצרכים הגופניים, הגשמיים שלנו, או כלפי ההתעסקות שלנו בתורה ומצוות וכלפי השכר שאנחנו רוצים לקבל. האם גם זה צריך להיות מצומצם ומוגבל?

לא, אנחנו לא צריכים להגיד כך, אנחנו לא צריכים לצמצם את עצמנו בדברים הכרחיים, ושאנחנו צריכים להתקיים ושיהיה לנו כול מה שצריך להיות. לא שאנחנו מגבילים את עצמנו.

תלמיד: אז מהי הגישה הנכונה כלפי הכרחיות, כלפי מה שהוא אומר?

כלפי הכרחיות אנחנו צריכים לדאוג שכולם יקבלו הכרחיות כמו שצריך, על הכרחיות אומרים, לא יגונה ולא ישובח.

תלמיד: ואיך זה משתלב עם לשמה, לָמה דווקא זה הדבר שדוחף אותנו ללשמה?

אם אדם קודם כל דואג להכרחיות, אז הוא מתקיים בדרגה הבסיסית שלו, שזו הבהמה, החיים הבהמיים, ואחר כך הוא יכול לעלות לדרגת ה"אדם", הדומה לבורא.

תלמיד: אבל פה הוא אומר שזה ממש הדבר שמוביל אותנו ללשמה, כביכול אם יש את הדברים האלה, אז הם מובילים ללשמה?

אם אתה דואג להכרחיות ולא יותר, כבר זה מוביל אותך לדרגה הבאה.

שאלה: האם אהבת הבורא ואהבת החברים הופכים להיות משהו אחד במערכת שהיא אינטגראלית, האם זה תנאי עבודה במערכת האינטגראלית?

הם בסופו של דבר, בסוף הדרך, מתחברים כאחד.

שאלה: אם אנשים שעושים חסד כל הזמן, דוגמת אלברט שוויצר, הם מקיימים למעשה את המצווה?

איזה אנשים?

תלמיד: כמו אלברט שוויצר, הרופא שעבד באפריקה.

אני לא יודע, אל תבלבל אותי עם אפריקה ועם הרופאים.

שאלה: לָמה בתחילת הדרך יש הרבה בלבול לתלמיד בין עניין ההכרחיות לבין עניין הרוחניות?

כי אדם לא יודע בדיוק מה זו רוחניות, כמו החבר ששאל על איזו עבודה באפריקה האם זה רוחני או לא רוחני בעצם.

תלמיד: מה העצה? איך לזרז את ישוב הדעת בעניין ההפרדה בין הכרחיות לבין התקדמות רוחנית?

צריכים לעבוד בצורה הכרחית על קיומו עצמו של האדם ולא יותר מזה, וכל היתר להשקיע בהתקדמות הרוחנית של האדם. "אם אין קמח אין תורה".

תלמיד: על מה צריכה להיות תשומת הלב של האדם, על זה שהוא מקיים הכרחיות בדיוק עד לסיפוק קיומו בלבד?

כן, זאת החובה.

תלמיד: אז הוא צריך לבדוק את עצמו כל הזמן שהוא בהכרחיות?

שהוא הכרחיות פחות או יותר נורמלית.

תלמיד: אם הוא נמצא בתשומת לב כלפי ההכרחיות, אז הוא נמצא כל הזמן בעיסוק אם הוא בהכרחיות בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד, או שהוא צריך שלא לעבוד לצורכו, אלא למען הציבור, שזה החוצה. אלה שתי מגמות הפוכות, במה צריכה להיות תשומת הלב?

תשומת לב צריכה להיות קודם כל לספק לעצמו את מה שהוא צריך כדי להתקיים, זה דבר אחד. מה שאמרתי מובן לך?

תלמיד: כן, בערך.

מה זה "בערך"?

תלמיד: כי כאילו יוצא שהאדם כל הזמן טרוד בעצמו.

אני לא יודע אם הוא טרוד. שיבדוק ויקיים ואחר כך יהיה פנוי לכל הדברים האחרים. אם נשאר בי כוח ונשאר לי זמן במשך היום אז אני אוכל להשקיע אותו למען הציבור.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן, "אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה". כלומר כל מצווה אפשר לקיים לא לשמה או לשמה, וזה תלוי נניח בשכר המקווה מקיום המצווה?

כן.

תלמיד: שאלה על המצווה של אהבת חברים. מה זו אהבת חברים לשמה, ומה זו אהבת חברים לא לשמה, בפרקטיקה, בעבודה שלנו בעשירייה?

בפרקטיקה בעבודה שלנו אהבת חברים יכולה להיות בזה שאני דואג פשוט לחברה חזקה, שהיא קשורה ומתקיימת נכון וטוב כדי לשמור על עצמה, להגן על עצמה. ושהקשר ביניהם יהיה לשמה, זה כבר למען התחברות לבורא וכדי לסייע לבורא להביא את העולם לתיקון.

תלמיד: כלומר גם בקבוצה גשמית יש מטרה, רוצים שהקבוצה תהיה מחוברת ומוצלחת וכן הלאה, והתוספת של לשמה היא בעצם שבכל תנועה שלנו יהיה בורא. האם המטרה להגיע לגילוי הבורא בעשירייה זו מטרה שהיא לשמה, או שגם היא לא לשמה?

לא, זה לשמה. כי רק בלשמה זה מתקיים.

שאלה: אתה יכול בבקשה להרחיב על השורש הרוחני של הצורך לספק את הבסיס של עצמו, לא ליפול על החברה?

זו חובה לכל אחד ואחד, כי אחרת הוא משתמש בחברה לצורכי עצמו ולכן זה ודאי פסול ממדרגה ראשונה.

תלמיד: אם אני משקיע את עצמי בהפצה?

אלה חשבונות אחרים. אתה יכול לעשות את זה בתנאי שאתה לא מפיל את עצמך על אחרים.

תלמיד: ואיפה הגבול? כי זו ההכרחיות שלי.

לא, אל תעשה כאן כל מיני פוזות. אתה חייב לדאוג לכך שאתה לא זקוק לכלום ואז אתה יכול להשקיע את עצמך בחיבור, בעזרה לזולת.

תלמיד: ואם אני לא מצליח לסדר את ההכרחיות, אני צריך לעצור את הלימודים ולסדר את ההכרחיות?

כן. אפילו שתעצור את הלימודים ותעצור את הכול, תסדר את ההכרחיות ותחזור לעבודה בעשירייה.

תלמיד: יש ערך לעבודה בעשירייה אם ההכרחיות שלי לא מסודרת?

זה מאוד לא בסדר, כי בסופו של דבר אתה מסוגל להפיל את הדברים ההכרחיים על החברה.

שאלה: לאיזה ציבור בעל הסולם מתכוון בדיוק כשהוא מדבר?

לכל ציבור.

תלמיד: ולאיזה דברים הוא מתכוון שצריך אותם?

הכרחיים לאדם.

תלמיד: למשל אוכל, מזון?

אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות. את כל הדברים שהאדם צריך, חייבים לסדר בצורה נורמלית, המקובלת בחברה, ואז האדם יהיה פנוי לשרת את הזולת.

תלמיד: וכל האנשים שיש להם מפעלים של הזנה וכאלה שעוזרים לאנשים, הם עושים את העבודה בצורה נכונה?

אני לא יודע, אני לא רוצה להגיד עליהם, אבל נראה לי שהכול על מנת להרוויח.

תלמיד: אז מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים לדאוג לקשר בינינו, כדי בקשר הזה להידמות לבורא ושהוא יאיר לנו בתוך הקשר שלנו את התכונות שלו, את אהבת הזולת, ואז נבין מה חסר לנו עוד כדי להידמות אליו לגמרי. אבל כל העבודה שלנו, הנטייה שלנו היא כדי להידמות לבורא.

שאלה: אם חבר מרגיש מתוך הלימוד שנפתח לו הלב ולכן הוא הולך ועושה פעולות של צדקה ומחלק אוכל לאחרים, איך העשירייה צריכה בעדינות לכוון אותו להבחנות הרוחניות הנכונות?

זו תורה שלמה, אני לא יודע איך להסביר את זה במשפט אחד. היו לנו כבר הרבה מצבים כאלה וקשה לפעמים להסביר לאדם שמה שהתורה דורשת זה קודם כל שיתקן את עצמו, ואחר כך מתוך התיקון שלו הוא יבין באיזו גישה ללכת לעזור לאחרים, כדי שהעזרה לאחרים תהיה באמת עזרה.

שאלה: האם בתוך העשירייה אפשר לעזור לחברים בהכרחיות? לא לתת כסף, אלא לעזור לחבר.

אפשר לעזור עם מקום עבודה, משהו שיעזור לו לקום.

תלמיד: אתה לא יכול לחייב אותו לקחת את העבודה הזאת, נכון?

אני לא נכנס לכל הדברים האלה, אבל צריכים לעזור ככל האפשר, צריך לתמוך בחברים שחייבים את זה, שהם צריכים להתכלל בחיים הרגילים.

תלמיד: ואיך על ידי זה אנחנו לא גונבים את העבודה של החבר עצמו?

צריכים להיזהר. היו לי כאלה דוגמאות בחיים, שחברים פתאום הצליחו לברוח מהשפעה נכונה של החברה ולשבת על הראש של החברה.

תלמיד: מה אנחנו עושים במקרה כזה? החבר צריך הכרחיות, אני מנסה לעזור מצד אחד, ואחר כך הוא יושב על החברה. יש פה משהו מאוד עדין שאסור ליפול בו, איך אנחנו שומרים על הדיוק הזה?

נכון. לכן אנחנו צריכים להשתדל למצוא לו מקום עבודה, מקום מגורים, אבל בעצם אנחנו חייבים לספק לו אמצעים לזה ולא את הדבר עצמו.

שאלה: כתוב ש"בשאר הזמן יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה." ואמרת קודם שאם נקבל קרן כזו זו תהיה צרה מאוד גדולה. למה התכוונת?

האם אנחנו מוכנים, האם נוכל להשתמש בקרן כזו בצורה נכונה.

תלמיד: במה זה תלוי?

זה תלוי במידת התיקון שלנו.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיות ראויים לדבר כזה גדול?

קודם כל לתקן את עצמנו, כי זה עוד לא נמצא בינינו בפועל, ואחר כך נראה.

תלמיד: נראה לך שאנחנו קרובים לדבר כזה?

לא. ואני מקווה שהבורא לא ייתן לנו ליפול לדברים כאלה, שישמור אותנו, לא לטפל בהם.

שאלה: איך נביא תיקון לעולם כאשר אנשים רבים ברחבי העולם נאבקים בדברים בסיסיים?

הבורא נותן לעולם בצורה מושלמת, מהדבר הראשון ועד הדבר ההכרחי האחרון. זה שאנחנו לא יודעים איך לחלק את זה נכון בינינו, ולכן יש לנו כאלה שמתפוצצים מעושר, ויש כאלה שגוועים מרעב, זו החלוקה הלא צודקת שלנו. לכן הכול תלוי בבני האדם.

שאלה: מה אפשר לעשות אם הכרחיות לא מסודרת מתבטאת במצב משפחתי מורכב?

זה מעלה הרבה מאוד בעיות.

לשמש הבריות על פי מצוות השי"ת

"במצווה הזו יש שתי מעלות:

אחת, אשר כל אחד יבין, שעובד, מפני שעבודה זו מאושרת ומוסכמת ע"י כל בני העולם.

והשנית, מפני שיכול להיות שמצווה זו היא המכשירה אותו טוב יותר, לבוא לקיום תורה ומצוות לשמה, - היות שההכנה הנ"ל היא חלק מהמטרה - כי בהרגלו לעבוד את הבריות, הרי הוא עושה לאחרים ולטובתם, ולא לעצמו, ואם כן לאט לאט, יוכשר לעשות מצוות השם בתנאי הנרצה, לטובת הבורא ית', ולא לטובת עצמו. - ומובן שהכוונה צריכה להיות למען קיום מצוות השם ית'."

שאלה: כתוב פה שהמעלה הראשונה, "אשר כל אחד יבין, שעובד, מפני שעבודה זו מאושרת ומוסכמת ע"י כל בני העולם." מה הכוונה?

שבסופו של דבר העבודה הזאת תהיה מוסכמת על כל בני העולם לפי תוכנית הבריאה.

תלמיד: זה יקרה בסוף, ולא מראש?

לא, איך זה יכול להיות מראש. צריך לעשות תיקונים כדי להגיע לזה.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאדם קובע שאין עוד מלבדו, לבין זה שהאדם מבצע את הפעולה מטעם מצוות ה'?

מה זה קובע?

תלמיד: נניח שאדם עשה איזו פעולה, היה באיזה מצב, ועכשיו במצב הוא קובע שאין עוד מלבדו, שהבורא עשה ויעשה את הכול. איך אני קובע שהפעולה שאני עושה היא תהיה מטעם מצוות ה', ולא רק בדיעבד לקבוע שהבורא הוא שעשה את הכול?

אני לא יודע, תצטרך לברר בעצמך.

חלק התורה שבין אדם לחבירו

"שני חלקים בתורה:

אחד, הנוגע בין אדם למקום.

והשני, הנוגע בין אדם לחבירו.

ואני קורא אתכם, על כל פנים, לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם לחבירו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום."

דיבור, מחשבה, מעשה

"העבודה מאיזה מין שתהיה, צריכה להכלל: במחשבה, דיבור ומעשה.

הנה ענין מצוה אחת, בחלקה "המעשי" כבר ביארנו, שהאדם יקבל על עצמו, שכל שעות הפנאי שלו, יהיו מוקדשים לתועלת בריות העולם. וענין "המחשבה" הוא עיקרי במצווה זו, יותר מבמצוות המיוחדות בין אדם למקום, כי המצוות שבין אדם למקום, "המעשה" בעצמו מוכיח על הכוונה, שהיא לשם יוצרו, כי אין שום מקום לאותו המעשה, זולתו ית'.

אבל באותם שבין אדם לחבירו, אשר מוצדקים מתוך עצמם, מתוך המצפון האנושי המחייב לעשותם. ואולם אם יעשה אותם מנקודת השקפה זו, ודאי שלא עשה כלום, זאת אומרת, שהמעשים לא יביאוהו לידי קרבת השי"ת, ולידי עבודה לשמה ממש. על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל אלה, רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו, ולהדמות לדרכיו, מה הוא רחום אף אני רחום, מה הוא משפיע תמיד טובות אף אני כן וכו', ודימוי הזה בצירוף עם המעשים הטובים יקרבוהו להשי"ת, באופן שיושווה צורתו לרוחניות וקדושה, וייהפך כחומר חותם ויוכשר לקבלת השפע העליונה האמיתית.

וענין "הדיבור", הוא התפילה בפה, בעת העבודה, ובזמנים קבועים, שיזכהו השי"ת להפוך לבו "מקבלה להשפעה", כן להגות בתורה ובעניינים המביאים לידי זה".

שאלה: האמת, שהוא סיבך אותי לגמרי, כל הבוקר הסתבכתי.

תבקש מהחברים שיעזרו.

תלמיד: הוא אומר "שהמעשים לא יביאוהו לידי קרבת השי"ת, ולידי עבודה לשמה ממש. על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל אלה, רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו". על מה מדובר, שאני רק צריך לחשוב, לא לעשות משהו מעשי? למה הוא מתכוון?

מה אנחנו רוצים לענות לו? תשאל אותם, את החברים והם יענו לך.

תלמיד: "שהמעשים לא יביאוהו לידי קרבת השי"ת," לא המעשים, "ולידי עבודה לשמה ממש. על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל אלה, רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו".

פעם אמרת, שהכול במחשבה יתברר, אז אם זה כך זה מבטל את כל מה שקראנו עד עכשיו, ושאתה אומר, לעזור לחברים בעבודה, ובכל הדברים. יש פה איזה פתרון קסם?

תפנה לחברים, והם יענו לך, תבררו ביניכם את המאמר.

תלמיד: תקרא את המשך המאמר ותגלה שהמחשבה צריכה לבוא, פעולת המחשבה היא כוונה על המעשה. ורק כשאתה עושה את המעשה עם המחשבה, אז המעשה מכוון אותך לה'.

סדנה

מה העבודה שלנו בדיבור, מחשבה ומעשה? איך אנחנו מסדרים נכון את העבודה שלנו, כמה מחשבה, כמה מעשה, מה העיקר, מה פחות?

*

(סוף השיעור)