שיעור ערב 24.04.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך ד', עמ' 136, פרשת "בא", 36

קריין: אנחנו קוראים בספר פסח, זוהר לעם, עמוד 359 פרשת "בא", כותרת "התנינים". נמצא גם ב"זוהר לעם", כרך ד' עמוד 136, פסקה 36.

נשתדל להיות יחד כמה שיותר בחיבור, להשתוקק בחיבור שלנו לגלות את המאור המחזיר למוטב, כי ספר הזוהר במיוחד הוא ידוע כמקור למאור המחזיר למוטב.

התנינים

.36" ויאמר ה' אל משה, בוא אל פרעה. הלוא, לך אל פרעה, היה צריך לומר? אלא שהכניס את משה חדרים לִפְנים מחדרים אל תנין חזק אחד עליון, שכמה מדרגות משתלשלות ויורדות ממנו. והוא התַנים הגדול.

.37 ומשה ירא מפניו, ולא קרב, אלא לאלו היאורים, המדרגות שלו. אבל לתנים עצמו היה ירא ולא קרב, משום שראה אותו משתרש בשורשים עליונים.

.38 כיוון שראה הקב"ה שמשה ירא, ושליחים ממונים אחרים למעלה לא יכלו להתקרב אליו, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. שהקב"ה היה צריך לערוך עימו מלחמה. ולא אחר, כמ"ש, אני ה', אני ולא שליח. והתבאר סוד החכמה של התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, לאלו יושבי על מִדִין, היודעים בסוד אדונם.

.39 ויברא אלקים את התַנִינִם הגדולים. זהו לווייתן ובת זוגו. תַנִינִם, חסר י' כתוב, משום שהרג את הנקבה. והקב"ה העלה אותה לצדיקים. וע"כ לא נשאר אלא תנים גדול אחד. ודע, שלווייתן דג טהור.

לווייתן ובת זוגו שורשם גבוה מאוד. כי הים הוא המלכות מבחינת החכמה, והחשוב מכל הבריות שבים הוא הלווייתן. הרי שהוא כללות החכמה שבים. אמנם אינו נמשך מהחכמה עצמה, אלא מהבינה שחזרה לחכמה, קו השמאל שבה, המכונה נקודת השורוק. וע"כ כתוב עליהם, ויברא אלקים את התנינים הגדולים, כי הבינה נקראת בריאה.

אמנם לא נקבע מקומו בים עצמו, במלכות דאצילות, אלא הוכן מקום בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות, למטה ממלכות דאצילות, שהוא עשרה יאורים. ואם הם ממדרגות הקדושה למה נהרגו? הנקבה נהרגה מיד. וכן נהרג אח"כ גם הזכר, כמ"ש, והרג את התנין אשר בים. כי הריגה היא ביטול מדרגתו ושיבה לאצילות. ובגמה"ת יתבטלו כל ג' עולמות בי"ע וישובו לאצילות.

ואם היה הכרח להרוג את הנקבה, כדי שלא תחריב העולם, א"כ למה ברא אותה מלכתחילה? כי הריגה זו היא רק ממה ששימשה ללווייתן, אבל לא התבטלה לגמרי, כי ממנה ניזונות נשמות הצדיקים.

.40 התנים הגדול, הלווייתן הזכר הנשאר בחיים, רובץ בתוך תשעה יאורים, כנגד ט"ס חב"ד חג"ת נה"י. ויאור אחד שמימיו שקטים, הכתר. ברכות של מימי הגן, המלכות דאצילות, נופלות בו ג' פעמים בשנה, שהם ג' הקווים, שעליהם כתוב, שלוש פעמים בשנה ייראה כל זְכוּרךָ. ואם נופלות בו פעמיים, כלומר, רק ב' קווים ימין ושמאל, מתברך היאור, אבל לא כל כך, כי חסר קו האמצעי. ואם רק אחת נופלת בו, ימין לבדו או שמאל לבדו, אינו מתברך על ידו. ומהיאור שהוא כתר, מקבלים ט' היאורים, ט"ס תחתונות.

.41 תנין בא בכתר היאורים, מתחזק בו והולך ושוחה ונכנס אל הים, המלכות דאצילות. ובולע שם כמה מיני דגים, שהם מדרגות שבתוך הים הפחותות ממנו, הוא בולע אותן ונשלמות בו. ושולט וחוזר ליאור השוקט.

ואלו תשעה יאורים הולכים ועולים אליו לקבל השפע שלהם, כי הם מקבלים השפע שלהם מן היאור השוקט, הכתר שלהם. וסביב היאור כמה אילנות ועשבים למיניהם. והוא היאור הראשון שביאורים, הכתר.

.42 סדר יציאתם של עשרת היאורים: מצד שמאל, מצינור אחד, הנמשך ויוצא, שהוא יסוד דז"א, יוצאות ג' טיפות, שהן מג' הקווים הכלולים בקו שמאל. וכל טיפה מתפשטת לג' טיפות, ונעשו ט' טיפות. ומכל טיפה נעשה יאור אחד. ואלו הם תשעה יאורים, המתגברים והולכים ושוחים וסובבים בכל הרקיעים, שהם הגבולים של צ"ב.

.43 ממה שנשאר מאלו הטיפות, אחר שגמרו לצאת ולא יצא עימהן, כל בחינות הכו"ח שלמעלה מבינה, שאינן נמשכות עם ג' הקווים, הרי נשארה טיפה אחת, ויוצאת בשקט, ונופלת בין היאורים, ונעשה ממנה יאור אחד. זהו היאור שהולך בשקט, יאור השוקט.

.44 כשהנהר, יסוד דז"א, הנמשך ויוצא, מוציא טיפות אחרות של ברכות מצד הימין, בעת שמשפיע למלכות מג' קווים, הכלולים בקו ימין, מה שנשאר מאלו הטיפות ולא יצא עימהן, כלומר, ג"כ מספירות שלמעלה מבינה, שאינן נמשכות עם ג' הקווים, נשארה טיפה אחת מאלו הברכות, היוצאת בשקט, ונופלת ביאור השוקט. ונמצא שליאור השוקט יש הארת הימין. וזהו היאור החשוב מכולם.

.45 כשיוצאים ונפרדים אלו ארבעה נהרות היוצאים מגן עדן, נהר ההוא הנקרא פישון, נופל ביאור השוקט ונכלל בו. וע"כ מלכות בבל, פישון, נכלל בנהר הזה. כי פישון הוא ראש הראשון של ד' הנהרות, ובבל הוא הראש של ד' מלכויות, וע"כ פישון הוא בבל. מהיאור השוקט ניזונים ומתמלאים כל היאורים האחרים.

.46 בכל יאור הולך ושוחה תנין אחד, והם תשעה תנינים. וכל אחד ניקב נקב בראשו, כמ"ש, שיברתָ ראשי תנינים על המים. ואפילו התנין הגדול הזה הוא כך, משום שכולם נופחים רוח כלפי מעלה, ולא למטה.

כי להיותם מקבלים מקו אמצעי, המכריע שהארת הימין תתפשט מלמעלה למטה, והארת השמאל תאיר רק מלמטה למעלה, והתנינים כולם הם מהארת השמאל, ע"כ נופחים רוח רק כלפי מעלה ולא למטה. ומטעם זה יש להם נקב בראשם, שנקב זה הגיע להם ג"כ מהמסך דחיריק של קו אמצעי, מחמת שמיעט את הג"ר דג"ר שבהם, כמ"ש, שיברת ראשי תנינים על המים.

ואפילו לעת גדלות, שהמסך יורד מבינה למקומו, נשאר בהם ג"כ הנקב בראשם, מטעם שהגדלות אינו מאיר מלמעלה למטה, שחסר ג"ר דג"ר, משום שכולם נופחים רוח כלפי מעלה, ולא למטה. ע"כ נשאר הנקב בראשם אפילו בתנין הגדול.

.47 כתוב, בראשית ברא אלקים. וכתוב, ויברא אלקים את התנינים הגדולים. בשניהם כתוב לשון בריאה. שכנגד כל מעשה שבעשרה מאמרות שבמעשה בראשית, עומדים אלו עשרה יאורים, שתנים אחד מכל יאור, מרפרף ברוחו כנגד המעשה שכנגדו.

.48 ומשום זה מזדעזע העולם אחת לשבעים שנה. משום, שבעת שהתנים הגדול הזה מעלה סנפיריו ומזדעזע, מזדעזעים איתו כולם הנמצאים ביאורים. וכל העולם מזדעזע, והארץ מתחלחלת, שכולם כלולים בתנים הגדול הזה.

מדרגת לווייתן, התנים הגדול, היא החכמה הנמשכת מקו שמאל. וחכמה זו אינה מתגלה אלא רק על ספירת המלכות שבכל מדרגה, שנקראת סנפיר שבלווייתן. וכך מרומז במספר אחת לשבעים שנים, כי שבעים שנים הם שבע ספירות חג"ת נהי"מ, ואחת מהם היא המלכות.

והמשכת החכמה באה בדינים. שנאמר, אחת לשבעים שנה מזדעזע העולם, בהארת המלכות, משום, שבעת שהתנים הגדול הזה מעלה סנפיריו, המלכות שלו, מעלה אותם כדי להמשיך חכמה. ומזדעזע, שכן דרך החכמה להימשך בדינים. וע"כ מזדעזע בשעת המשכתם. שמשום שכולם כלולים בו, ומקבלים השפע שלהם ממנו, ע"כ הם מזדעזעים איתו.

.49 והארץ הייתה תוהו ובוהו. מועטים הם היודעים לרמז מעשה בראשית בתנים הגדול. שכל העולם משתלשל ונמשך מהסנפיר של התנין הגדול. וע"כ יש להבין, איך הוא נרמז בכל מעשה בראשית. כיוון שכל מעשה בראשית הוא בחכמה, כמ"ש, כולם בחכמה עשיתָ, והתנים הגדול הוא כללות החכמה, ע"כ בהכרח הכול נמשך ממנו. ודווקא מהסנפירים, המלכות שלו, משום שאין הארת החכמה מתגלה, אלא רק מהמלכות.

.50 והארץ הייתה תוהו ובוהו. הייתה, מקודם לכן, שהייתה תוהו מטרם שהתחיל התיקון. כי באותו יאור הראשון, יאור השוקט, כאשר התנין הגדול נכנס בו, הוא מתמלא בהארת החכמה, ושוחה, ומכבה הניצוצין שהתלקטו בעולמות, שנחרבו מתחילה בעת שבירת הכלים. שיצאו אז ניצוצין, דינים, לכל הצדדים. ועתה, התנים הגדול מכבה ומבטל הדינים האלו. כי החכמה מכבה כל הדינים.

.51 אלו התנינים האחרים היו ולא היו. כי אין הארתם נגלה בהם, ודומים כמו שלא היו. מפני שנחלש כוחם, כדי שלא יחריבו את העולם. חוץ מפעם אחת לשבעים שנה, שהם מתחזקים בכוח התנים הגדול ההוא, והוא לבדו מתחזק. ואם הנוקבא שלו הייתה חיה אצלו, לא היה יכול העולם לסבול אותם.

החכמה מתגלה רק בספירת המלכות. כי אחר שיצאו ב' הקווים, ימין ושמאל, נעשתה מחלוקת ביניהם, שממחלוקת זו יצא הגיהינום, והיה העולם נחרב. עד שיצא קו האמצעי, ומיעט את קו השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה. והארה שמלמטה למעלה נבחנת לאור המלכות, אור נקבה.

ולפיכך אין החכמה הבאה משמאל, יכולה להאיר בט"ר, באור הזכר, המשפיע מלמעלה למטה, אלא במלכות לבדה, המשפיעה מלמטה למעלה, בחינת ו"ק דג"ר. והמלכות מרומזת באחת לשבעים שנה.

ואלו התנינים האחרים היו ולא היו, כי אע"פ שנבראו, הם כלא היו, כי אין הארתם, חכמה, מתגלה בהם, משום שאין החכמה מתגלה בט"ר, מפני שנחלש כוחם ע"י קו האמצעי, שמיעט את אור הזכר מהארת החכמה, כדי שתיפסק המחלוקת והשמאל ייכנע לימין, ולא ייחרב העולם מחמת המחלוקת.

חוץ מפעם אחת לשבעים שנה, כלומר רק במלכות שלהם, הם מתחזקים, כי נגלה האור במלכות שלהם, המאירה מלמטה למעלה, המקבלת מהתנין הגדול. והוא לבדו מתחזק. אמנם התנין הגדול, כללות אור החכמה, אינו מאיר אלא רק במלכות שלו, מלמטה למעלה, משום שכולם נופחים רוח כלפי מעלה, בחינת ו"ק דג"ר.

ונאמר, אם הנוקבא שלו הייתה חיה אצלו, לא היה יכול העולם לסבול אותם. כי הזכר יכול להשפיע מלמעלה למטה רק אם הוא בייחוד זכר ונוקבא. אבל בלי נוקבא הוא ו"ק חסר ג"ר. וע"כ כיוון שקו האמצעי מיעט את הג"ר דג"ר דקו שמאל, ע"י מסך דחיריק, נהרגה בזה הנוקבא של הלווייתן, התנים הגדול, ונשאר הלווייתן זכר בלי נקבה, ו"ק דג"ר, המאיר רק מלמטה למעלה.

ומיעוט זה הוא הכרח, שע"י זה עשה קו אמצעי שלום בין ימין ושמאל. שנאמר, לא היה יכול העולם לסבול אותם. שהיה הכרח להרוג אותה. ונמצא, שמה שתשעת התנינים מקבלים מן התנים הגדול, הוא אור נקבה. והנה התבאר שהנוקבא של הלווייתן נהרגה ע"י מסך דחיריק דקו אמצעי, שנקרא הקב"ה."

(סוף השיעור)