שיעור בוקר 31.05.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1441,

אגרות י"ב-א', י"ב/ב'

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', עמוד 1441, אגרת י"ב - א'.

אגרת י"ב - א'

ב"ה כ"ד תשרי תשט"ז לונדון

"לכבוד ידידי ...

אתמול השגתי ממך מכתבך המיועד לאנשי גיטסהד. ובנתיים אני מעביר את מכתבך להחברים שבלונדון, ואני רוצה להשפיע עליהם בעיקר שהם יענו לך על מכתבך בכדי שתהיה חליפת מכתבים ביניכם ואם זה יצליח תהיה טובה גדולה בין בגשמיות בין ברוחניות.

ואני כותב לך תוכן השיחה שאמרתי בחוה"מ סוכות לפני תלמידי הרב דסלר ז"ל בענין "צלא דמהימנותא": שצריכין לדעת שענין ה"צל" הנק' הסתרה - הוא הכלי לזכות לאור האמונה הנקרא "מהימנותא".

ובזה פרשתי מאמר חז"ל על הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש". ושאלתי, איך אפשר להיות מחלוקת כל כך רחוקה האחד מהשני, שאחד יאמר סוכות ממש היינו סוכה גשמית, ואחד סוכה רוחנית של ענני כבוד.

אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאין כאן שום מחלוקת, אלא אחד אומר שהעיקר צריכים לתת זֵכר לכלים, ואחד לאורות. סוכות ממש, היינו הסתרות ממש, מלשון סכך הנקרא 'צלא'. ורבי אליעזר אומר שצריכין לעשות זכר לאורות, הנקראים "ז' ענני כבוד", שהוא בחינת 'מהימנותא'. ושתי הבחינות ביחד היו אז בצאתם מארץ מצרים. לכן כשאנו מסדרים את עצמינו אזי זוכים להאור. אבל אין לחשוב שחס ושלום אין הנאה ותענוג כשעובדין בבחינת לשמה.

ואמרתי להם משל על זה: שצריכין לדעת שהעולם נברא עם רצון לקבל. לכן תיכף כשהתינוק נולד כבר רוצה להנות עד יומו האחרון, שנשחק עמו וכדומה, וכן כשנתגדל כל פעם הוא רוצה רק תענוג והנאה.

וצריכין לדעת שענין תענוג הוא דבר רוחני, שאין בידינו לתפוס את התענוג, וזהו בחינת אור, ויש כלל שאין אור בלי כלי, לכן כל תענוג מוכרח לבוא בתוך איזו התלבשות.

לכן אנו קובעים שכל תענוג והנאה הוא אמת, היות שכל תענוג נמשך מבחינת אור. וכל ההבדל בין אדם לבהמה הוא רק בהתלבשות, היינו בהכלים. ובטח לפי ערך הכלי כן מתלבש האור, אבל זה פרט, אבל בדרך כלל אין חילוק בין אדם גדול לקטן אלא בהתלבשות.

וכמו שאנחנו רואים שילדה קטנה משחקת עם בובה, ובטח שהתענוג שהילדה מרגישה בזה הוא תענוג אמיתי, ואם אנחנו ההורים רוצים שהילדה תזרוק את הבובה ותלך לאכול, אזי הילדה מוצאת שיש לה הורים אכזרים ורשעים יותר מהשכנים, כי השכנים לא מפריעים לה לשחק וההורים כן מפריעים. ועוד אנו רואים, אם במקרה יש תינוק בן חצי שנה בבית והוא בוכה, ואומרים לילדה: מה לך לשחק ולנשק נשיקות כל כך חמות להבובה, שזה תינוק של שקר, בואי ותשחקי עם תינוק של אמת. ובשום אופן היא לא מסכימה, אע"פ שאנו בטוחים שזו התלבשות של אמת.

ואם יהיה באפשרותנו להגיד להילדה, מדוע אין לך תענוג בתינוק של אמת? אזי אין לה שום מענה בפיה. ואם נאמר לה, הלא את רואה איך שאמו של הילד משחקת עם התינוק, או אפילו אנשים אחרים משחקים עם ילד קטן ונושקין את הילד, ואף פעם לא יארע שאיש מבוגר ישחק עם בובה וינשק אותה? אז ודאי היא תשיב, שהתענוג האמיתי נמצא דוקא בבובה, היינו בהתלבשות של שקר, ומה שאנשים מבוגרים משחקים ומנשקים ילדים קטנים אמיתיים, זה אינו אלא שהם אנשים שאין להם שום תאוה לתענוג, מה שאין כן אני רוצה להנות מחיי לכן אני מוכרחה לשמוח עם בובה. וזה ודאי. אלא שאדם שעדיין אינו מפותח לא מסוגל לקבל תענוג מהתלבשות של אמת, אע"פ שיש שם תענוג. כמו כן הנמשל משלא לשמה ולשמה.

ובמשל הזה יהיה תשובה למכתבו של ידידינו ... ודי למבין.

ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: ברור לי שכל תלמיד לא יכול לדעת היכן הוא נמצא בהתפתחות הרוחנית שלו, בבניית הכלי. אבל נשמע פה שהרב"ש נותן לנו איזו אינדיקציה לדעת היכן אנחנו נמצאים לפי שנאמר "אלא שאדם שעדיין אינו מפותח לא מסוגל לקבל תענוג מהתלבשות של אמת, אע"פ שיש שם תענוג. כמו כן הנמשל משלא לשמה ולשמה."

כלומר אדם שמקבל תענוג מהשפעה אפשר להגיד שהוא כבר בדרך הנכונה ויש לו אפשרות לבנות כלי לעומת אדם שלא נוהג כך. כמובן שאנחנו יודעים שיש כל מיני דרגות של תענוג בהשפעה, אבל מדובר פה בפירוש על אדם שיש לו השתוקקות וחיסרון גדול, הוא מלא, וזה תענוג אמיתי. כלומר האם ברגע שאנחנו מרגישים את זה יש לנו מדד שאנחנו אכן בדרך הנכונה? כי עד שאנחנו מגיעים לזה אנחנו תמיד טועים.

צריכים לחשוב על זה.

שאלה: הוא כותב "ה"צל" הנק' הסתרה - הוא הכלי לזכות לאור האמונה", מהי הנוסחה הזאת?

"צל", הסתרה שמורגשת באדם, והיא דוחפת אותו לכיוון ההכרה באור האמונה.

שאלה: האם צל זה מצב שהבורא מעורר עליו?

כן. כן, הבורא מעורר.

שאלה: ומה על האדם לעשות כשהוא מרגיש "צל"?

לראות קודם כל ממי הוא קיבל את ההרגשה הזאת, למה היא מכוונת, מה מטרתה, התועלת שבה, וכך יתקדם מתוך הבירורים.

שאלה: האם מהצל הוא יוצא לאור או שבתוך הצל הוא מרגיש את העליון?

בתוך הצל. הוא מבין שקיבל את זה מהבורא וזה לטובתו והוא צריך ללמוד איך לחיות בתוך צל, ליהנות ממנו, להכיר את גדלותו וכן הלאה.

שאלה: מה זה אור שמתגלה בצל, איך אור מתגלה בתוך צל?

בצל יש את אותו האור אלא שהוא תלוי ביחס האדם.

שאלה: ומתי האדם נמצא ב"אור"?

אדם נכנס לצל מפני שכך הבורא עוטף אותו, וזה מעורר אותו לחקור את הסיבות לכך שהוא קיבל את זה, ומה יש לו כתוצאה מזה, ובסופו של דבר להרגיש שהדברים האלה הם לטובתו כי דווקא דרך הצל הוא יכול להכיר את כל המציאות.

שאלה: בזמן שהאדם נמצא בצל הוא חוקר ומחפש את העליון לדעת למה הוא הביא אותו לזה, האם החקירה הזו מביאה אותו לאור?

כן, כי הוא מתחיל להכיר שזה צל של הבורא, שזה צל שהבורא מעביר לו וזה כדי שאדם יתחיל להכיר את האור, את החושך, ומה שיש ביניהם.

שאלה: האם הרגשת הצל של הבורא מספיקה לאדם או שהוא צריך לצאת לאור מתוך הצל?

הוא בתוך הצל, ובתוך הצל מוכן להישאר כי "בצלו ישבתי"¹ ואת זה הוא מרגיש כגילוי, כ"מתוק", וכן הלאה.

שאלה: הוא שואל "איך אפשר להיות מחלוקת כל כך רחוקה האחד מהשני, שאחד יאמר סוכות ממש היינו סוכה גשמית, ואחד סוכה רוחנית של ענני כבוד." למה הוא כותב ששניהם חשובים, גם האשליה וגם כביכול האמת, המציאות האמיתית?

כי בכל זאת אנחנו צריכים לקיים בפועל גם את הסוכה הגשמית.

שאלה: ואז הוא ממשיך ועונה "אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאין כאן שום מחלוקת," כאילו שאין מחלוקת, הוא אומר כן עכשיו יש מחלוקת "אלא אחד אומר שהעיקר צריכים לתת זֵכר לכלים, ואחד לאורות.". אנחנו יודעים שאין כלים בלי אורות, זאת אומרת שאדם צריך לבנות כלי אחרת לא יהיה אור, אז למה הוא אומר שהכול שווה, שזה בא לפני זה?

דרך התקרבות לכלים אנחנו מגלים את האורות.

שאלה: ואז הוא אומר "ושתי הבחינות ביחד היו אז בצאתם מארץ מצרים.", למה צריך לבקש את שתי התכונות האלה ביחד, ומה זה "ביחד"?

אור וחושך.

שאלה: צריך להשיג את האור והחושך ביחד?

כן, כן.

שאלה: זאת אומרת שזה הפתרון?

כן.

שאלה: לא להשיג אותם לחוד?

לא

שאלה: האם בכל מה שאנחנו עושים, גם כשבאים ללמוד ומתחברים, אפשר להגיד שאנחנו עדיין משחקים בבובות?

זה לא משחק בבובות אבל בכל זאת זה עדיין לא אמת.

שאלה: האם הרצון לשחק עם תינוק אמיתי יגיע לבד עם ההתבגרות או שצריכים לאלץ את זה ולעשות פעולה כלשהי?

גם וגם. הבורא נותן התעוררות, מאפשר הזדמנויות לבדוק את מהות החיבור בינינו וכן הלאה, אבל אנחנו צריכים להשתדל.

שאלה: בדוגמה הזו הילדה לא רוצה לשחק עם התינוק, אלא להישאר ולשחק עם הבובה, השאלה היא האם אנחנו נרצה באמת להגיע לאמת ולא להישאר עם הבובה?

יש ויש. ישנם אנשים שמעדיפים לחיות בשקר הזה, הם לא רוצים להכיר בכך שזה שקר ויש משהו גבוה ואמיתי יותר, ומכניעים את עצמם. וישנם כאלה שדווקא להיפך, שאפילו אין להם כל כך רצון לרוחניות הם 'מחממים' את עצמם ודואגים להיות מכוונים לרוחניות. יש ויש, הכול תלוי בסביבה. לכן אנחנו צריכים לתת חשיבות לסביבה שלנו, לכל הקבוצה הגדולה שלנו ולדאוג לה.

שאלה: אמנם אנחנו אומרים שההתלבשות של השקר, זה שקר, אבל לאדם, לתלמיד, זה מורגש בתור אמת.

כן.

שאלה: ובמה שאנחנו לומדים שהוא התלבושות של אמת אין שם שום טעם, אין שם הרגשה. אז מה עושים? האם התלמיד צריך ללכת ולבחור במקום שאין שם הרגשה ולעסוק בזה, וזה יגיע מתוך התהליך הזה?

להשתדל לעשות פעולות שהן קרובות יותר לאמת.

שאלה: גם אם אין שם כל הרגשה?

כן.

שאלה: ומה יקרה אז, האם תתחיל להיות שם הרגשה או שבאמת הדבר הזה יישאר לעולם בלי הרגשה?

לא, לא תהיה הרגשה. שם לא יכולה להיות הרגשה, אבל הוא ירגיש שיש לו מזה חושך, ואז הוא יתחיל לחפש איך להגיע בכל זאת לאמת. זה "חושך ואמת, הרגשה ושקר, ואז הוא יתחיל לחפש, הוא יתחיל לבקש את האמת.

תלמיד: זאת אומרת, תנאי הכרחי בעבודה שלנו זה בזמן כלשהו שהאדם יהיה מספיק מתמיד, אמיץ, לשבת שם בחושך בלי הרגשה ובכל זאת לעשות את הפעולות?

לעשות פעולות ולהשתדל להתקרב לחושך כמו לאור כי אין לו כלים. אז הוא צריך שיהיו לו כלים דהשפעה, ועל ידי זה הוא יגיע לאור.

תלמיד: ואז לאט לאט יתרקמו הכלים?

כן, ודאי.

תלמיד: והתהליך הזה זה תהליך ארוך, קצר?

זה הכול בשליטת הבורא.

שאלה: אני חשבתי על הילדה, למה היא לא רוצה לשחק עם תינוק אמיתי והבנתי שזה פחד, היא פוחדת לגעת בתינוק.

לא, פשוט אין לה כלים לזה. היא אומרת, "אמא היא צדיקה, נמצאת באיזו השגה רוחנית כנראה והיא מרגישה ומבינה מה זה נקרא תענוגים רוחניים של השפעה והיא יכולה לשחק עם התינוק החי, ואני לא, אני עדיין ילדה קטנה וטוב לי ככה ואני לא רוצה לצאת מהמסגרת שלי".

תלמיד: נניח שאמא תחייב אותה לשחק עם ילדה חיה, אז זה יהיה נזק לילדה.

בסדר, כן, אז הוא לוקח מכל הדוגמה הזאת מה שהוא צריך.

שאלה: הוא כותב "ויש כלל שאין אור בלי כלי, לכן כל תענוג מוכרח לבוא בתוך איזו התלבשות." הרי כל הזמן יש לנו חסרונות משתנים, איך אנחנו בונים כלי או מה שהוא מתכוון כאן כדי שנקבל את המילוי בצורה נכונה?

אנחנו יכולים לעורר עלינו את המאור המחזיר למוטב, אנחנו יכולים להתחבר בינינו, אנחנו יכולים לצפות ל"חשיכה כאורה יאיר" מתוך החיבור שלנו וכך להמשיך ללכת.

תלמיד: אני מדבר במשך היום, באים חסרונות שמלובשים נניח באוכל, בכל מיני דברים, איזה כלי אני צריך לבנות, מה אני צריך לעשות כדי לקבל את זה בצורה נכונה?

במשך היום אתה צריך להשתדל לראות או להיות קרוב למצב שהבורא מנהל את המציאות ומשפיע עליך את הפעולות שלו, היינו מזמין עליך פעולת אורות ואתה צריך להשתדל בהתאם לזה להיות יותר קרוב לבורא.

תלמיד: להיות יותר קרוב, הכוונה שמגיעים כל מיני חסרונות, להבין שלא באמת אני צריך אותם ולעשות איזו פעולה כדי לקבל את הביטחון, שמה שחסר זה הבורא?

מה שחסר זה הבורא ואתה רוצה להכיר אותו, להיות איתו יחד, להתחבר למשל כמו שני נוזלים שממש מתחברים עד כדי כך שאי אפשר להבדיל ביניהם.

תלמיד: למשל יש לי עכשיו רצון לאכול משהו, ומבפנים אני יודע שלא באמת אני צריך את האוכל הזה, זה סתם, לא באמת הכרחי לי, אלא זה משהו שמושך אותי. ואז אני נמצא בבירור, אני יודע שאם הייתי מרגיש במשהו את הבורא, לא הייתי צריך את האוכל הזה, כי הוא לא הכרחי. איך פועלים באותה נקודה, מה הפעולה שאני צריך לעשות?

מה אתה עושה בדרך כלל?

תלמיד: אני מרגיש בפנים מאבק, לפעמים אני מתגבר והולך אולי לקרוא איזה משהו, או מדבר, או עושה איזו פעולה שתחבר אותי למקור, ואני מצליח להתגבר, ואז באמת יש תחושה טובה, ולפעמים אני לא מצליח, אני הולך לתענוג ומתמלא, ואז קצת מרגיש תסכול. מה העצה שלך? האם מספיק לבלום את המילוי הישיר, זה כבר עושה את העבודה?

צריכים לנסות, "אין חכם כבעל ניסיון".

תלמיד: איך אני בונה כלי נגיד בדוגמה שנתתי, מה זה נקרא לבנות כלי נכון?

אתה צריך לבדוק האם בפעולה הזאת אתה מקבל תענוג אמיתי או תענוג שקרי.

תלמיד: וגם אם זו פעולה הכרחית, כי זו גם בדיקה, אם זה הכרחי לי או לא?

את זה אתה קובע.

תלמיד: כן, אני קובע ואם אני יודע שזה לא הכרחי לי, אז צריך להתגבר לא לבצע אותה, לא לקבל אותה פעולה.

נגיד.

שאלה: יכול להיות שחלקית קיבלנו תשובה עכשיו עם הבירור הזה, אבל הילדה שההורים אומרים לה ללכת לאכול, היא מרשיעה אותם, היא אומרת איזה הורים אלה, השכנים לא אומרים לי כלום, אני רוצה את התענוג הזה. איך לא להרשיע במצבים האלה את הבורא? זה כאילו הבורא מכריח אותך לעשות משהו אחר ואתה אומר עזוב, מספיק לי התענוג הזה.

זה המצב של האדם שלא רוצה להתעלות למעלה ממה שנמצא, אז יש כאן רק דבר אחר, להתחבר עם הסביבה, ועל ידי הכוחות האלה, שהוא מוצא בסביבה, לשייך את עצמו אליהם ולעלות יחד איתם.

תלמיד: אבל בדוגמה שלנו רואים שהילדה ממש מתנגדת, היא אומרת עזבו אותי, אני רוצה לשחק עם הבובה, יש לי תענוג מזה, בניגוד לבר הקודם שמרגיש חרטה, הילדה נהנית מהבובה.

כן, אבל שוב, יש לך כאן כמה אמצעים כדי לעשות פעולת התחברות בינך לסביבה, ורק על ידי הסביבה אתה יכול לקפוץ על הסוס הזה ולהעביר את עצמך למצב אחר.

תלמיד: זה מצב שלמשל הילדה לא מודעת לו. אתה מספר לי על המצב הזה, שיש לי חברה, שיש לי סביבה מול ההתנגדות, אני צריך להגיע פה לתפילה, כי אני צריך משהו, כי זה גם יבוא מהבורא המצב הזה, גם שהוא אומר לי הוא מכריח אותי ויש את ההתנגדות, ואני צריך שגם הוא יעזור לי לצאת מהמצב הזה.

זה הכרחי, אבל לזה עוד צריכים להגיע.

שאלה: חשבתי על זה, עשירייה יושבת ועושה סדנה, היא רוצה לברר את האמת, היא רוצה לברר נאמר אם זאת בובת שקר או לא. יש הרגשה שחלק נהנים עדיין מהבובה, וחלק לא. איך מגיעים לנקודת האמת של הבירורים בעשירייה?

אם אתה כבר קשור לעשירייה ונמצא יחד איתה בפעולה משותפת, אז תיכנס לתוך שיתוף איתם ככל שאתה מסוגל, ועוד יותר אפילו, ובזה תתחיל להשיג את הכוח הפנימי שיש בעשייה כזאת, שזה כבר מעלה אותך למעלה.

תלמיד: להשיג את הכוח הפנימי יש הרבה מילים בסדנה, כל אחד אומר מה שהוא חושב, מה שהוא מרגיש.

לא, בסדנה, דרך אגב, אין הרבה מילים, תנסה תמיד לקבץ את הסדנה לשאלה ותשובה, וזהו, לא יכול להיות יותר, אולי עוד צעד אחד, עוד שאלה ותשובה.

תלמיד: אז מה צריכה להיות הנטייה הפנימית שלי כשאני יושב עם החברים?

צריך להיות שאתה מרגיש חיבור, התכללות עם הסביבה בצורה כזאת שאת המצב הנוכחי אתה מבין ואת המצב הסופי אתה מבין, ויחד יש לכם לעשות פעולה אחת של חיבור.

תלמיד: יש חשיבות ליחס שיש לי לעשירייה כשאני יושב איתם בסדנה?

כן, אבל זה לא חשוב, כי עכשיו על ידי התנאים הנוכחים, אתה מתעלה מהם.

תלמיד: פשוט לשכוח איך שאתה יושב בסדנה?

תתחיל מחדש.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתרגל להיות בהסתרה. איך אני מביא את עצמי לתנאים כאלה שכל יום מחדש אתרגל להסתרה?

שאתה עובד למעלה מהדעת, שאתה מקבל את יחס הבורא אליך בכל מקום, בכל התנאים כדבר הטוב ביותר, ואתה מוכן לעבוד בכל התנאים כדי להיות מחובר אליו.

תלמיד: האם היחס של הבורא, שאני כל פעם רוצה לראות באמת יחס יותר ויותר קרוב אליו, זה רק יכול להיות דרך הקירבה שלי לחברים?

כן, זה הכי בטוח. למה אתה שואל?

תלמיד: עברנו מהלך מדהים, קצת לפני הכנס התאחדנו שתי עשיריות. המהלך הזה הוא לא רק מעל הדעת, אלא ממש קיבלנו מהבורא מתנה. וכל התהליך שאנחנו עוברים באיחוד של שתי עשיריות לעשירייה אחת אני רואה איך כל יום המרקם שאנחנו בונים בינינו מחדש, שתי עשיריות ותיקות התאחדו, אני רואה איך אנחנו בונים את הבורא, את הקירבה אליו, ואנחנו מודים על כך. אנחנו כל יום מבקשים ומבררים איך אנחנו מעלים עוד את הקשר בינינו, אנחנו מרגישים שהקשר הזה יותר משמעותי לפני שהיה לנו בעשיריות הקודמות.

יופי, תמשיכו ותצליחו.

שאלה: מתי האדם מתחיל ליהנות מרוחניות?

הייתי אומר שזה תלוי באדם. אבל נגיד, מרגע שהוא מבין שהוא נמצא בעולם הרוחני רק לפי הכלים שלו, הוא עדיין לא מגלה את זה.

שאלה: האם כדי שיהיו כלים צריך קודם לעבור את המחסום?

אם הוא לא עוברים מחסום, א לא מרגישים רוחניות, לא מרגישים את המצב האמיתי.

שאלה: איך יודעים אם ההנאה היא אמיתית או רוחנית?

לפי מה שמתגלה.

תלמיד: ואיך אפשר לבדוק שזו לא הנאה גשמית אלא רוחנית?

באיזה כלים אני משיג אותה - בכלים דהשפעה או בכלים דקבלה.

שאלה: זאת אומרת, ברגע שהאדם משיג כלים דהשפעה, הוא כבר יודע שזו השפעה, הנאה רוחנית?

כן.

שאלה: נפלתי לחושך גשמי ורוחני כאחד, איך אני יכולה להפוך את החושך הזה לצל של הבורא?

צריך להשתדל לצאת מזה. זה מה שאנחנו גם לומדים עכשיו, להתעלות למעלה מהרגשת הנפילה ולהתרומם.

שאלה: מהו משחק לפי העולם הרוחני?

משחק לפי העולם הרוחני, הוא שאנחנו כל הזמן צריכים להחזיק את עצמנו בלהיות המשפיעים זה אל זה, דואגים זה אל זה, זאת אומרת, להיות בפעולות ההשפעה.

שאלה: המאמר נפתח ב"אני מעביר את מכתבך לחברים בלונדון". הייתה קבוצת מקובלים בלונדון?

זה היה לפני חמישים שנה, הייתה קבוצה בגייטסהד. זו עיר קטנה שהיו גרים בה הרבה חסידים. גם היום יש שם איזו ישיבה, אמנם לא של בעל הסולם ולא כלום. אבל רב"ש נסע אליהם אז, כמו שהוא כותב, "נתתי להם שיעור". והוא אמר, "אחרי השיעור הם דברו ביניהם ואחד אמר, "אם לא היינו, הייתי לומד מרב דסלר אז הייתי חושב שרב"ש מדבר שטויות". ורב"ש שמח מזה, זאת אומרת הוא באמת הגיע לנקודת הבחנה.

שאלה: ככל שהאדם הולך בדרך, הוא באמת מרגיש שהוא מתקרב לאיזו מנהרה בלי אור בפנים. ואז הוא, כאילו, ממש נצרך לכוח האמונה. ואז יש איזה תענוג הוא מרגיש התקרבות, מרגיש משהו אחר, איזה אור קטן, אך פתאום זה נעלם, זה כאילו נבלע לו. איך אתה להמשיך בחושך בדבקות, באמונה?

על ידי הסביבה. אין שום אפשרות לעשות איזה תיקון, אלא רק אם אתה נמצא בסביבה נכונה.

תלמיד: סביבה נכונה זו העשירייה שלי?

כן.

תלמיד: אנחנו עובדים חזק בעשירייה, תודה לבורא על העשירייה הזאת. האם האור מורגש רק בחיבור בינינו או שהוא מורגש בצורך לאמונה?

כן.

תלמיד: זה רק בחיבור בינינו או שזה בכוח האמונה? איך האדם לא מתבלבל בין שניהם, איך הא מחזיק בשתי הקצוות? מצד אחד, יש לו את העשירייה, בצד שני יש לו כוח אמונה?

כן, כך זה.

תלמיד: איפה האמת ואיפה השקר? איך אדם מחזיק את האמצע הנכון?

למה האדם צריך להרגיש כך? שהחיבור שלו בעשירייה יהיה יחד עם החיבור עם הכלים דהשפעה.

תלמיד: אז אולי לא תיארתי נכון את השאלה. אז איך אתה עושה את זה? איך אתה מחזיק את זה נכון?

אני כל הזמן מתאר שהם נמצאים כבר במצב המתוקן, ואת עצמי אני מתאר כל הזמן, שכביכול, אני הולך אחורה ואני צריך להימשך אליהם קדימה.

תלמיד: אז ככל שאתה רואה אותם מתוקנים ואתה זקוק לכוח האמונה כדי להתקרב אליהם, זה החיבור בין זה לבין זה?

נגיד שחיבור. כן.

תלמיד: סליחה שאני מתעקש. אני פשוט לא מצליח להבין את העניין שיש חיבור שהוא בינינו, שזה משהו שעובדים עליו, יש חוקים שרב"ש כותב ומממשים אותם, לבין המצב הזה שהאדם נמצא בחושך והוא דבוק באיזה כוח אמונה, באיזו תפילה שמחזיקה אותו? אני לא מצליח לקשר בין השניים. איך לקשר ביניהם?

להמשיך. זה הכול.

שאלה: המצב של הצל שבן אדם מרגיש, זה לא בדרך כלל, זה תוספת עביות תמיד שבן אדם מקבל. בעצם, אלה כלים שבורים. וענית לחבר שממצב של הצל אפשר, צריך ליהנות. אבל אם אני חוקר באותו רגע את הרצון שלי, את הלב שלי, הוא לא נהנה בכלל מהמצב של הצל, למרות שבראש יש הבנה שקיבלתי עכשיו הזמנה עוד להתקרב לבורא. אז מאיפה השמחה במצב של הצל?

השמחה מגיעה מתוך היכרות עם הכוח שמושך אותך קדימה, ושם לך גם באותו הזמן הפרעות בדרך, ושאתה בזה מלמד איך להבין אותו איך להיות קשור עימו בכל המצבים.

תלמיד: זאת אומרת, ממש באותו רגע אין שמחה בלב. יש הבנה בראש שאתה צריך להגדיל עבודה למעלה מהדעת, לבנות כוונה על מנת להשפיע על פני אותו מצב שבור בשביל להגיע לשמחה. 

כן.

שאלה: איזה סוג של צל עלינו להשתוקק אליו בעשירייה?

אנחנו צריכים להשתדל להיות בצל האמונה. שבתוך הצל הזה, רק על ידי כוח האמונה אנחנו יכולים להמשיך נכון קדימה.

תלמיד: מה זה אומר להיות בתוך צל האמונה?

שאפילו אם אני לא מקבל מהבורא שום תגובה או סימן, אני בכל זאת הולך בצורה כזאת שהולך באמונה.

תלמיד:  אם אני כן מקבל איזה סימן או תגובה מהבורא, עליי איכשהו להסתיר את זה מעצמי, להשתדל לא לקבל ממנו כלום?

כן.

אגרת י"ב/ב'

ב"ה חודש תשרי תשט"ז

לכבוד החבריא שיחיו

חדשות אין לי ואקוה שה' יתברך יצליח דרכי.

אני כותב לכם תמצית מהשיחה שאמרתי לתלמידי הרב דסלר, בענין סוכה הנקראת "צילא דמהימנותא".

סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל נקרא הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא יש לנו מקום עבודה, היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם וחיות - וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה, היינו שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל.

וטרם שיכולים לקבל חיות התורה אנחנו מוכרחים לקבל חיות מדברים גשמיים, מטעם שבלי חיות אי אפשר לחיות. לכן הכין לנו ה' יתברך שנקבל חיות מגשמיות. פירושו של הדבר: כי חיות נקרא אור ותענוג, ותענוג זה רוחניות, וזה כלל: כי אין אור בלי כלי, היינו תענוג בלי התלבשות אינו במציאות. לכן, כל ההפרש הוא לא בהתענוג הנקרא אור, אלא בהתלבשות, היינו בכלי, כי יש התלבשות של שקר ויש התלבשות של אמת.

וזה דומה לילדה קטנה בת חמש שנים שמשחקת עם בובה, שהילדה הזו משחקת עם הבובה כאילו שהבובה היא ילד ממש בעל הרגש, ואע"פ שהבובה אינה משיבה היא מדברת אליה. ובאותו זמן, אם יש בבית ילד קטן בן חצי שנה והוא בוכה, ואומרים לילדה בת החמש: לכי ותשחקי עם הילד האמיתי וגם לנו תהיה תועלת שהילד לא יבכה. ובשום אופן היא לא תסכים. זאת אומרת שאינה מסוגלת לקבל תענוג מהתלבשות אמיתית אלא מהתלבשות של שקר. אבל התענוג, אנחנו רואים שהילדה מרגישה תענוג אמיתי.

מה שאם כן כשהילדה נתבגרה ונעשית בת שמונה-עשרה שנה, כבר מוכרחת לקבל תענוג מהתלבשות של אמת. כמו כן, טרם שאנחנו מתבגרים אנחנו מקבלים תענוג דוקא משלא לשמה, הנבחן להתלבשות של שקר, וזה נקרא צל, הסתרה, שאז יש מקום עבודה, והחיות מקבלים מדברים של שקרים. ואחר כך כשזוכין אזי מקבלים בחינת אור האמונה.

שאלה: זה ממש לא ברור. הוא אומר כך, "וטרם שיכולים לקבל התורה" אנחנו "מוכרחים לקבל חיות מדברים גשמיים כי בלי חיות אי אפשר לחיות". מה הוא אומר עכשיו שאני צריך ליהנות מדברים גשמיים כאילו? לרדוף אחרי זה?

אנחנו לומדים שצריך באיזה מקום להתעלות מעל זה, לבקש פחות לא גשמיות, יותר בתורה, יותר להיות רוחניים ופה הוא אומר, תשתמש בזה, תהנה מהחיים שלך, תהנה מגשמיות דווקא, וברגע שאני עושה את זה אני בורח, אני נופל מהרוחניות, אני רץ אחרי הגשמיות, טוב, תביא עוד כסף, תביא עוד בית, אל תבנו, לא באתם לעולם לבנות מגדלים ולא בניינים, ופה הוא אומר לא, תהנה מהחיים. תהנה.

איפה אתה רואה את זה, אני לא רואה.

תלמיד: שמע, זה מה שהוא אומר, תהנה מהחיים הגשמיים שלך כי כרגע אין לך אור.

 אין לך אור, זו אמת.

תלמיד:  אין לך גם כלי.

אין גם כלי. אבל זה לא אומר שהוא אומר לך, לך לאיזה שהם עסקים כאלה חיצוניים.

תלמיד: אז למה הוא מתכוון? מה זאת אומרת שאנחנו מוכרחים לקבל חיות מדברים גשמיים?

כן, מוכרחים, זאת אומרת בעל כורחו של אדם. הווי אומר שהאדם לא רוצה, אבל אין לו ברירה.

תלמיד: אנחנו מבינים שזה שקר, הוא אומר "יש התלבשות של שקר, ויש התלבשות של אמת." כשאתה מתחיל עם הגשמיות, הפחד הוא שבסוף אתה נגרר לגשמיות. מה עם האמת פה?

אתה צריך לשמור לא להיות נגרר.

תלמיד: זה כל הקושי בחיים שלנו. בהכנה לשיעור הייתה שאלה עם איזו כוונה אתה מגיע ללמוד. התחלתי לחשוב, בשביל מה אני בא ללמוד פה? שתהיה לי פרנסה יותר טובה, שאשתי תהיה יותר טובה, שהילדים יהיו יותר טובים. אלה באמת המחשבות שצריכות להיות?

אתה רואה שכן.

תלמיד: אבל זה לא צריך להיות כך, כי זה שקר. בעצם בשביל מה באתי ללמוד? כדי להידבק בבורא.

אז עכשיו אתה רואה שלא בשביל זה באת ללמוד.

תלמיד: אז על מה צריך לחשוב כשבאים ללמוד?

שהבורא ישנה את דרכך ושתראה לאן אתה באמת הולך.

תלמיד: זאת אומרת אתה צריך לבוא ולא לבקש גשמיות בכלל, גם לא להשיג את הבורא, אתה צריך להשיג אולי חיבור בין החברים. מה נכון, מה זה אמת ומה זה שקר במחשבה כשאני בא לשיעור בוקר?

אתה כבר עשרות שנים נמצא אצלנו ואתה כל הזמן עם אותה טענה. אם אתה רואה שנפלת למקום לא נכון, שכאן לא מלמדים מה שאתה מחפש, אז תמצא מקום אחר.

תלמיד: אבל אני יודע שפה זה נכון.

אז איך יכול להיות שאתה לא מתאים לזה?

תלמיד: הבעיה היא אצלי. כשאני בא ללמוד פה, על מה אני צריך לחשוב? למה אני צריך לכוון, אני לא יודע איפה לשים את הדברים. קשה, נכון?

לי לא קשה, כי אין מה לעשות.

תלמיד: כשאתה בא ללמד אותנו בשיעור בוקר, על מה אתה חושב? שאקח דוגמה.

אני קודם כל חייב, כמו שאני קיבלתי את הדרך הזאת מרב"ש, אני חייב למסור אותה לתלמידיי.

תלמיד: הדוגמה שאני צריך לקחת ממך היא לבוא לכאן בשביל החברים, לא לחשוב על עצמי בכלל.

כן.

תלמיד: בכלל לא לחשוב?

זה נקרא למענך.

תלמיד: למעני? למה למעני?

כי באמת זה לרוחניות שלך.

תלמיד: אז אני בא ומנסה לחשוב מחשבה נקייה על החברים, שבשבילם אני בא ולא מה אני משיג מהשיעור, זו הרוחניות? זאת האמת?

כן.

שאלה: פעם נתת דוגמה, שאם מלכה יכולה לוותר על הטרחה של הכנת האוכל לתינוק שלה, היא מוותרת, אבל את התענוג להאכיל את התינוק, עליו היא לא מוותרת.

כן.

תלמיד: מהו התענוג מהשפעה?

תענוג מהשפעה, זה שאני משפיע למי שקרוב לי, למי שחשוב לי.

תלמיד: אבל זו עבודה, אני מתייגע וטורח בשבילו.

העבודה, היא כדי לקנות את החשיבות.

תלמיד: אז זו בניית הכלים?

כן.

תלמיד: זה הצל? אבל הוא אומר שלא לחשוב שאין תענוג בלשמה?

כן.

תלמיד: אז מה התענוג בלשמה?

לעשות לשמה.

תלמיד: אבל זאת טרחה, הוא עובד, הוא קונה מצרכים, הוא מכין דברים?

אבל שוב, מפני שאתה עושה למי שחשוב לך.

תלמיד: אם הוא חשוב לך, אז זה כבר התענוג. אז יש איזה פער, לא?

לא. בלי תענוג אי אפשר לחיות, אלא השאלה היא תענוג ממה?

תלמיד: אז ממה התענוג בלשמה?

בזה שאני משפיע לבורא.

תלמיד: הוא עדיין לא משפיע לבורא, הוא בונה את הכלים.

בכל זאת, זה מצד ההשפעה לבורא.

תלמיד: איך עדיין כשהוא בצל, בהסתרה, בחוסר טעם בכלי הקבלה שלו, הוא נהנה מזה שהוא בונה עכשיו כלים?

כי כול זה נעשה לכיוון הבורא.

תלמיד: את זה הוא צריך להבין?

הוא עושה את זה.

תלמיד: הוא אומר שלא לחשוב שאין תענוג בהשפעה. אני יכול להבין שזה חלק מהתהליך, הוא הכרחי, חשוב, בלי זה לא יהיה לי מה לתת. אבל זה עדיין השלב שבו הוא טורח ומתייגע, אז ממה הוא נהנה? מה הוא מרגיש? או שהוא מסתפק באור כזה, בתענוג שכלי כזה?

לא, דרכו עובר אור למי שהוא מתכוון, והוא מרגיש את בניית הפרצופים שהאור עושה בו.

(סוף השיעור)

---

1. כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי (שיר השירים, ב', ג')↩