בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 29.4.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*תע"ס א' הסתכלות פנימית*

1. יש חברים שלחצו על הנהלת הבני ברוך ובכל זאת רצו להגיע לשבת יחד. פתחנו להם את אולם הלימוד, למי שרוצה, כי היום אין כבר הגבלות ואנחנו רואים אותם על המסך. אנחנו רואים שאף אחד לא קיבל הזמנה אישית ושום דבר, אבל אנחנו רואים שממש הם שמחים להגיע ולשבת יחד, אמנם שאין רשימות והדלת פתוחה לכל בני ברוך. לקראת הכנס החלטנו שכדאי שזה יקרה, אפילו שלדעתי הוירוס הזה לא עובר ועוד חוזר, עוד נראה עוד תוצאות מזה, נקווה שתוצאות טובות ולא רעות חס ושלום, אבל ננסה ככה להעביר את השיעור. כל החברים שלנו שבכל העולם, סביב כדור הארץ, יעבדו איתנו יחד, ואני כרגיל נמצא במקום שלי . אני לא מצטרף לאף קבוצה ולאף גוף, ובכל זאת שמח שאתם כולם נמצאים בכל מיני צורות כאלה. העיקר זה החיבור הפנימי, כמה שבלב רוצים להיות בלב אחד.

2. *בושה* זה לא סתם בושה שמישהו מתבייש ממישהו, אלא זה ההבדל בינינו לבורא. ולכן יש כאן עניין של חיבור, התקרבות, לתקן את ההבדל הזה. כלומר בושה היא הבחנה מאוד מאוד חשובה, כי זה הכל הפער, המרחק שבין בורא לנברא.
   
   *ככל שאנחנו יותר ויותר יכולים להתקרב לבורא, נרגיש יותר ויותר כמה שאנחנו הפוכים ממנו, רחוקים ממנו, לא דומים לו, והפער הזה יתגלה לנו כהפרש ענק, גדול, כואב*, שאנחנו לא יכולים לעשות ממנו שום דבר. מצד שני דווקא הוא יעזור לנו לחפש ע"י מה אנחנו יכולים להגיע להשתוות, להידמות, ואז הבושה הזאת נעלמת.

3. *העיקר בשבילנו זה להרגיש את השוני בינינו לבורא, השוני הזה בינתיים מתגלה בצורה מאד מאוד פשוטה, גשמית בין האדם, ביני לקבוצה*, כמה אני לא מרגיש את עצמי קרוב לקבוצה, לא מיועד להתקשר איתם, לא חושב שאני חייב להיות איתם יחד בחיבוק אחד.

4. אות ז' זה קטע מאוד מיוחד, אפילו לפי הכותרת. איזה יחס יש מעבודה 70 שנה לבין תענוג הנצחי. ואין לך מתנת חינם גדולה מזה, כלומר יש כאן עניין מאוד מיוחד, אנחנו כולנו, כל העולם חושב שיש לנו חיים קצרים, 70 שנה נגיד, ואיך יכול להיות שאם אנחנו בעולם הזה, בחיים האלו נתקן את עצמנו, נעשה איזשהם פעולות יפות כלפי הטבע, כלפי בני אדם, כלפי הבורא, ואז מזה יהיה לנו גן עדן, תענוג נצחי, אחרי שאנחנו נמות?
   
   הקטע הזה בכלל הוא מאוד מיוחד מכל החלקים של תלמוד עשר הספירות, כי בעל הסולם רוצה להסביר לנו, לאלו שלא מבינים, איך אנחנו נפגשים עם הכוח העליון, איך מגלים אותו. האם כדאי לנו לחכות למשהו אחרי שאנחנו מתים? או שאנחנו מקבלים עכשיו גישה לגילוי הבורא? איך זה קורה? כי לפי הטבע שלנו יכול להיות שאנחנו מחכים עד שנמות וסוף סוף נתפטר מכל החיים האלו ולאגו שסובב אותנו, ובצורה כזאת מגיעים לעולם אינסוף, לגן עדן, כל מיני דברים כאלה.
   
   מצד שני זה מה ההבדל בין המוות והחיים, למה אני לא יכול לקבל את זה כאן ועכשיו? כמו שמסבירה לנו חכמת הקבלה, *עולמך תראה בחייך*. כאן עניין יחס האדם לעבודה הרוחנית שלו, לגילוי הבורא, מתי זה קורה? האם המוות שלנו הגופני פועל ומחלק את הקיום שלנו ל-2 חלקים, שלפני המוות הגופני ואחרי מוות הגופני? מה קורה עם זה?

5. חכמת הקבלה לא מדברת אחרי שאדם נפטר ומה הוא מקבל אחרי פטירת הגוף, כי *הגוף בעצמו לא מהווה שום מחיצה בינינו להרגשת העולם העליון, הרגשת הבורא. גם עכשיו כשאני נמצא בגוף החי, עם הבהמה הזאת, אני יכול להרגיש את הבורא*. הגוף לא מפריע לי. זה שאנשים חושבים שהוא המפריע, *מה שמפריע זה האגו שלי הפנימי. האגו מבדיל ביני לבין הבורא, הוא נקרא הגוף בחכמת הקבלה, ואותו אני צריך לזכות, כדי שהוא לא יהיה מחיצה ביני לבין הבורא*.

6. *אם הרצון לקבל שלך נמצא בהשתוות מינימלית עם הבורא, זה נקרא שאתה חי. אם הוא לא נמצא בהשתוות המינימלית הזאת עם הבורא, זה נקרא שהוא מת. נקודה*.

7. אנחנו תמיד צריכים להיות בתפילה, בבקשה אליו. לא חשוב מה אנחנו צריכים, אנחנו צריכים תמיד לפנות אליו.
   
   ש: מה לקבל כתוצאה מהתפילה? ..
   ר: *לא חשוב מה שאתה רוצה לקבל, אתה תמיד צריך לפנות אליו ולבקש*. העבודה שלנו היא כל הזמן להיות בקשר עם הבורא. לכן צריכים לראות את החסרונות שלנו כאמצעי לקשר בינינו לבורא. האמת, *לא חשוב כמה ומה אני מבקש, אלא חשוב שאני כל הזמן נמצא בבקשה, שאני כל הזמן מחדש את הקשר*.

8. ש: לא הבנתי איך נפתרת בעיה מתנת חינם?
   ר: אני נותן בחזרה לבעל הבית מה שאני מקבל ממנו. איך שהוא מתייחס אליי, כך אני מתייחס אליו. זה נקרא שאני מחזיר, זה נקרא *אור חוזר*.

9. אין לי משהו משלי. כל מה שאני זה לא אני, זה מה שהוא עשה בי.

10. סוף כל הפעולות זאת תפילה לבורא.

11. ש: מה אתה חושב שהדבר הנוסף שאנחנו יכולים לעשות כדי להגיע לכנס מוכנים?
    ר: אנחנו בונים את הכלי, בסופו של דבר בתוך הכלי הזה נגלה את הבורא. זאת הבעיה שלנו, המטרה שלנו, היא צריכה להעלות אותנו מהעולם הזה לעולם הרוחני, מהמיתה לחיים. לזה אנחנו צריכים להגיע והכל תלוי רק בחיבור בין המחשבות והרצונות.
    
    אז *נשתדל להכין את עצמנו למצב שאנחנו כבר מעכשיו נמצאים במחשבה וברצון לחיבור, ובחיבור הזה להגיע לכזה ייצוב בינינו שאנחנו מגלים בו את הבורא. כי הבורא זה בוא וראה, אתם עשיתם אותי כמו שהוא אומר. אנחנו בקשר בינינו מחברים מחברים מחברים בינינו, כמו בפאזל, חלקים חלקים חלקים ופתאום אנחנו עולים לראיה כזאת שאנחנו רואים: "רגע רגע, מה קרה לנו? זה לא חלקים שלנו, פתאום בנינו את דמות הבורא בינינו*. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.
    
    כלומר *צריכים להשתדל, זה נגד הרצון, נגד הדברים היפים ונעימים לנו בהרגשה ומחשבה האגואיסטיים, אבל אין לנו ברירה. אנחנו משתדלים משתדלים משתדלים לייצב בינינו את החיבור, ואז קורה, אתם עשיתם אותי. לזה אנחנו מתכוונים, לזה אנחנו צריכים להיות עכשיו בנטיה, במחשבה*.
    
    *נקווה שמעכשיו והלאה אנחנו כל הזמן נחשוב רק על זה, גם היום בישיבת חברים המיוחדת הזאת שתהיה היום בעוד כ- 12 שעות וגם מחר בשיעור בוקר, וכך זה יקרה תוך היומיים האלו אנחנו נמצאים בנטייה הזאת לחיבור בינינו כדי לגלות מושג הבורא. בהצלחה. לחיים*.