שיעור בוקר 21.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מספר 37.

"העיקר של אסיפה שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד למצוא את השי"ת, שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה, וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת השי"ת והאיך למצוא את השי"ת ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם."

("מאור ושמש". פרשת ויחי)

אלה דברים מוכרים לנו, ברורים לנו, אנחנו כל פעם מגלים אותם מחדש בירידות ועליות וכל מיני מצבים שאנחנו עוברים. כל מה שאנחנו עלולים להשיג, רוצים להשיג ברוחניות, בהתעלות הרוחנית, זה רק עד כמה שאנחנו נצמדים זה אל זה והכול מושג בתוך החיבור בינינו.

העשירייה הופכת להיות לאותו המקום, לאותו הכלי, לאותו רצון הכלול מעשרה רצונות אגואיסטיים, אבל עד כמה שהם מבטלים את עצמם ומתחברים ביניהם, אז לפי הביטול שלהם כלפי מרכז העשירייה, שהם יכולים שם להיות קשורים זה אל זה בכוח השפעה, חיבור, אהבה, שהם משתדלים לייצב למעלה מכוח הפירוד, מכוח האגו שלהם, אז באותו מרכז הם מתחילים לגלות את העולם הרוחני והבורא שממלא את העולם.

דבר מאוד מאוד עקרוני. כל הזמן אנחנו צריכים להזכיר אותו לעצמנו. אנחנו מתקשים מאוד להיזכר בזה, אבל דווקא בצורה כזאת, ואך ורק בצורה כזאת אנחנו מגלים את המערכת הרוחנית ואת העולם העליון.

שאלה: הוא כותב "ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה,". אתה יכול להסביר את זה בבקשה?

כתוב "ברוב עם הדרת מלך". זאת אומרת כמה שיותר אנשים מבטלים את האגו שלהם ומתחברים ביניהם להיות כאחד, "כאיש אחד בלב אחד", אז לפי זה יש להם עוצמה רוחנית יותר ולפי זה מתגלה הבורא, לפי העוצמה הזאת. לכן זה לא עניין כמותי, כתוב "מיעוט הרבים שניים", אפילו אם באים שני אנשים והם מתחברים בזה שכל אחד מבטל את עצמו כלפי השני ואז שניהם בכמה שהם מבוטלים זה אל זה, מבטלים את עצמם לבורא, זה כבר כלי רוחני.

אבל ודאי מה זה "ברוב עם הדרת מלך"? זאת אומרת כמה שיותר אנשים מתקבצים לקבוצה, אז יהיה להם יותר קל לאסוף את כוח החיבור, להשפיע מכוח החיבור שלהם על כל חבר וחבר, לחייב אותם להתחבר ביניהם וכך להגיע למצב שבהחלט הם יגלו את הבורא בצורה יותר קלה, במהירות יותר גבוהה.

קריין: קטע מספר 38.

"כשהתעוררות מסתלקת ממנו," זאת אומרת שיש אדם ויש לו התעוררות וההתעוררות הזאת, ההתפעלות הזאת מהדרך, מהרוחניות, מכל מיני דברים שאנחנו לפעמים מרגישים, עוזבת אותו, והוא מתקרר. "ואז האדם מתחיל לחשוק ולהגיע לידי ביטול לה', והוא רוצה עתה להשיג את ההרגשה, כמו שהיתה לו בזמן עליה," זאת אומרת, כמו שהוא היה פעם מאוד מתרגש שהוא הולך בדרך לגילוי הבורא ומתקרב לזה, עכשיו כבר אין לו התעוררות כזאת, התרוממות הזאת, אז מה עושים? "הוא מתחיל לראות, איך שהוא מרוחק מזה, וכל האברים שבו מתנגדים לרעיונות כאלו, היינו לבטל את התועלת עצמו, ושכל דאגותיו יהיו אך ורק איך לעשות נחת רוח ליוצרו."

זאת אומרת, פתאום הוא נמצא במחשבות, ברצונות, בנטיות שהן הפוכות מהרוחניות, הפוכות מהשגת הבורא. הוא יכול להגיד, "כן, הבורא זה מקור של כל הבריאה ואין יותר ממנו וחוץ ממנו יש רק הנבראים האלו האומללים". אבל יחד עם זה שהוא מדבר, הרצון שלו שהיה פעם בהתרוממות והשתוקקות לבורא ולהשפיע לו ולגלות אותו, נעלם. אנחנו צריכים ללמוד מזה עד כמה אנחנו נמצאים בידיים של הבורא והוא יכול להעלות או להוריד אותנו בכל רגע ורגע.

"אז הוא רואה, שהעולם חשך בעדו, ואין הוא מוצא שום מקום, שיהיה לו ממה לקבל חיים. ואז הוא רואה, שהוא נמצא במצב של ירידה ושפלות. שהוא רואה, שאין לאף אחד מחשבות רעות כאלו, בזמן שהוא בא לירידה כזו." נראה לו שהוא הכי גרוע מכולם. "והגם שהאדם צריך להאמין באמונת חכמים, שהמחשבות האלו באות מלמעלה, כלומר, מלמעלה רוצים שהאדם הזה, שרוצה עתה להתקרב לה', שיקבל ירידות, מטעם שזה שהוא מקבל ירידות, הוא בכדי שירגיש צורך שה' ירום אותו."

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, לא מן הסתם דווקא אדם שהשקיע הרבה כוחות בלימוד, בהפצה, בחיבור, מרגיש את עצמו זרוק, שאין לו רצון, אין לו נטייה לרוחניות, פתאום עייפות, אדישות. מאיפה זה בא? זה דווקא בא מלמעלה בתור עזרה מהבורא שהאדם ירגיש צורך לעזרה, ירגיש צורך לקבלת כוח נוסף ואז הוא יתקדם.

אם לא מורידים אותו, אף פעם לא תהיה לו תביעה "תן לי, תן לי כוח להתקרב אליך", הוא לא יפנה לבורא. זאת אומרת, הבורא מוריד אותו בעצמו בצורה מיוחדת אינדיבידואלית כדי שאדם ישתוקק לעזרה ואז יפנה לבורא ויהיה לו קשר אישי עם הבורא. וככה עוד קצת ועוד פעם ועוד פעם עד שאדם יבנה את הקשר שלו, פס קשר אישי, מיוחד עם הבורא.

שאלה: אתה מלמד אותנו בשיעורים איך לעבוד עם הכבדת הלב בירידה. אני אשאל ההיפך, לי ולחברות בעשירייה יש מצב שבו אנחנו מרגישות שהבורא התקרב אלינו וטוב לנו. ואני לא רוצה ליהנות מזה בצורה אגואיסטית, אני מבינה שאני צריכה להחזיר את זה לבורא. איך לעבוד עם זה נכון בעשירייה ולהחליף את המצב כמה שיותר מהר?

רק על ידי שאנחנו עוד יותר נשמע שיעורים ונתכלל בכל מיני פעולות ש"בני ברוך" עושים. אין יותר מה לעשות. אבל לשים לב כמה בכל שיעור ובכל פעולה אני רוצה להשתתף יותר ויותר בצורה אקטיבית, שאני דואג, שאני מחבר את כולם ולפי זה אני אקבל מלמעלה הארה שתשפיע עליי ותזרז את ההתפתחות שלי.

אבל המצב שאת מספרת הוא מצב טוב. רק צריכים להוסיף אליו עוד ועוד ועוד כדי שלא לעמוד בדרך.

שאלה: איך לבקש נכון עזרה מהבורא?

מתוך עומק הלב. ואם אתה יורד לתוך הלב שלך ומגלה שם לגמרי משהו שאתה לא יכול עם זה לפנות לבורא, משהו שלא מסתדר בין מה שאתה מרגיש בלב ועם הבורא. אז תעשה חשבון, תעשה תשובה, תעשה תיקון על הלב שלך, ואז תפנה לבורא עם הרצון המתוקן. תתחיל לעבוד, תלחץ על הלב כמה שיותר וכך תתקדם.

תלמיד: העלית נקודה מעניינת, שהבורא לא רוצה שסתם נפנה אליו, אלא שנשאר עצמאים, איכשהו לבקש ככה באופן מיוחד.

ודאי שמטרת הבורא לעשות מאיתנו יצורים הדומים לו. דומים לו, זאת אומרת שאנחנו נהיה חופשיים. אנחנו לא מבינים מה זה להיות חופשיים, שהבורא שולט בכול, זה כוח, זה שדה שמחזיק בתוכו את כל הבריאה, לא במימדים שלנו של כדור הארץ או היקום שלנו, זה הרבה לפני זה, הרבה יותר מזה. אלא הבורא רוצה שאנחנו נהיה ממש כמוהו לכל דבר, ואז יוצא שאנחנו צריכים באמת להיות מוכנים לזה. וזה אנחנו משיגים על ידי זה שכך מתחברים ופונים אליו ודורשים. זה הלימוד וזה המעשה.

שאלה: איך העצמאות הזאת משתלבת עם הביטול העצמי כלפי הבורא?

במידה שאני יכול לבטל את האגו שלי, אני נעשה עצמאי מתוך האגו שלי, מתוך הרצון לקבל שלי, ואז אני נעשה חופשי. אז אני יכול לבחור בכל הפעולות שבהן אני אדמה את עצמי לבורא, והן פעולות של השפעה, חיבור, אהבה, וכך אני מתקדם. אין ברוחניות, חוץ מהאזור הקטן שנקרא העולם הזה, חוץ ממנו אין בכל המציאות כוח קבלה ממש שפועל, רק כוח השפעה.

שאלה: יש לי התרשמות שהוא מתייחס אלינו כמו לבובות, שהוא מעלה אותנו למעלה למטה, למעלה למטה, וכמה שאני עובר יותר מצבים ככה אני יותר מחפש אחרי עצמאות, רוצה לשרת את החברים ולהעמיק בזה. אמרת שאנחנו צריכים לתקן את הרצון הזה. כשאני מגיע לשנאה למצב הזה, אני מנסה להיות שמח וזה שקר, אני מנסה לדבר עם החברים גם זה שקר, והתיקון הזה שצריך לקרות, גם אם אני משקיע בו את כל הלב שלי, נראה שזה סיפור שלא נגמר. איך להשיג את התיקון? כי זה ממש אינטנסיבי.

אם אתה תעשה בדיוק את מה שכותבים לנו מקובלים, אתה תראה שזה נגמר. אם אתה לא תלך בדיוק לפי מה שהם ממליצים לך לעשות, באמת זה יהיה סיפור ארוך מאוד, גם הוא יגמר אבל יהיה ארוך מאוד. כתוב ש"ישראל מזרזים את הזמנים", ישראל נקרא מי שנמשך לבורא. אז בזה שנמשכים לבורא ממש על ידי חיבור ומכוונים את החיבור בינינו לבורא, בזה אנחנו מזרזים את הזמן, מקצרים את הזמן.

שאלה: ענית קודם לחבר שאני צריך לעבוד על הרצון שלי ולהגיע לעשות תשובה, להגיע לרצון מתוקן ואז לפנות לבורא. אם כבר הגעתי לרצון מתוקן, על מה עוד נשאר לי לפנות לבורא?

זה לא נכון, אתה טועה, כאילו לא למדת איתנו. אתה לא יכול להתקדם אפילו במאומה, במשהו לקראת רוחניות, מכל שכן ברוחניות, אם אתה לא תעשה את זה על ידי קשר שלך עם הבורא, על ידי כוח שאתה תקבל ממנו. לכן לא שאתה אחר כך פונה לבורא, אתה קודם כל פונה לבורא ומפתח פנייה אליו בכל פעם יותר ויותר בכל מיני אופנים, ואז על ידי זה אתה מגיע למצב שאתה מגלה את הקשר עימו בצורה יותר ברורה ונכנס לרוחניות בהרגשה ובהשגה.

שאלה: יש פנייה לבורא ממצב עליה ויש גם פנייה לבורא ממצב ירידה, מה ההבדל ביניהם?

זה נכון. אבל צריכים להשתדל כל הזמן להיות בפנייה לבורא ולהיות מקושרים אליו, ולא חשוב איזה מצבים אתה עובר אתה כל הזמן מחזיק בו, כמו תינוק שמחזיק את האימא ולא רוצה להיפרד ממנה. אתה אולי רוצה לקחת אותו מהאימא, אבל הוא תופס אותה ובוכה ולא רוצה להתנתק ממנה כי היא בשבילו מקור החיים. כך אנחנו צריכים להיות אחוזים בבורא.

שאלה: כשאני בשפלות ונולדות בי מחשבות ורגשות של שמחה והודיה לבורא, אלה מצבים מעל האגו שלי?

את תגלי עוד מעט מאיפה זה נובע, כמה שזה בשילוב בין הרצון לקבל שלך ובין משהו שאת מקבלת מהקבוצה ומהבורא. זה שילוב של שלושת המקורות, את, קבוצה ובורא.

שאלה: אם הבורא לא יעזור לכל בני ברוך, לא נצליח. איך נגיע להבנה הזאת?

תדבר עם כולם, תבקש מכולם ותעשו כך. תתחברו כולכם ותבקשו מהבורא שהוא יחבר, שהוא יעשה הכול.

תלמיד: אנחנו יודעים שהכול מגיע מהבורא ואנחנו מייחסים הכול אליו, ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים את העזרה ממנו, רק מהבורא.

אתה לא אומר כאן שום דבר חדש. אמרתי לך, תדבר עם החברים, תתחברו ביניכם ותפנו לבורא, רק זה יעזור לך.

שאלה: אנחנו מתחברים עד הרגע שמגלים את הקשר האישי עם הבורא, מה זה אומר?

אנחנו צריכים להיות מחוברים ולהמשיך עוד ועוד בחיבור בינינו, להגביר את החיבור בינינו בכמות ובאיכות, בפנימיות הלב של כל אחד ואחד, עד שאנחנו נגלה את הבורא מתוך החיבור שלנו, זו בעצם המטרה. לחבר את הלבבות, הרצונות, המחשבות, הנטיות, עד כדי כך שהבורא יתגלה. אז אנחנו ממשיכים אחריו, אז הוא מתחיל להעביר אותנו דרך כל מיני מדרגות. נקווה שאנחנו מגיעים עוד מעט לכזה מצב שסכום הלבבות, חיבור הלבבות, הרצונות, הכוונות, זה ייתן לנו תנאי לגילוי הבורא בתוך ליבנו. ואז נלך יחד, כל אחד עם כולם יחד מבני ברוך ועם הבורא, זה נקרא "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". כך נעשה צעד אחר צעד למטרת הבריאה.

שאלה: אם הכול נמצא בתוך האגו, יוצא שהאגו רוצה להשתחרר מהשליטה על עצמו, האם נכון להגיד שהאגו עובד נגד עצמו?

ודאי שכן, כך כתוב, שיצר הרע זה "עזר כנגדו", שהוא ממש עוזר לבורא להביא את האדם למטרת הבריאה.

תלמידה: האם נגלה בסופו של דבר שהאגו תמיד יעבוד נגד החיבור?

כן, ודאי שזה התפקיד שלו, להראות לנו איפה אנחנו לא רוצים להתחבר, לא רוצים לחשוב על השני, מזלזלים בקבוצה, בבורא, ברוחניות, זה התפקיד של האגו.

שאלה: בזמן הירידה, בהרגשה של אדישות, איך נכון לראות מה בדיוק הבורא מגלה לנו?

מתי שאתה תראה את זה, אתה תרגיש ותבין מה הוא מגלה לך. הוא מגלה לך את מידת הקשר שיש ביניכם, ולפי מהות מידת הקשר שאתה משיג, אתה מתחיל להשיג מה זה נקרא "כוח החיבור", וזו בדיוק השגת הבורא. השגת הבורא זו השגת החיבור בין הכלים השבורים שכן מצליחים להתחבר ביניהם.

שאלה: למה אנחנו מרגישים שנאה אחד לשני? יש לנו השתוקקות אחת ללכת אל הבורא, למה אנחנו מרגישים דחייה כזאת בינינו, אפילו בלי סיבה, מה השורש לזה?

זה נקרא "שנאת חינם" שמתגלה בין האנשים שרוצים להגיע לקשר ביניהם ולגילוי הבורא בתוך הקשר ביניהם, וזה מה שמגלים. מה שאתם מגלים זה נכון וזה בדרך, אבל אסור לכם להסכים עם זה, אלא להשתדל להתעלות למעלה מזה וכמה שיותר להיאבק עם זה.

קריין: קטע מספר 39.

"בזמן שכוונתו היא לשם שמים, אז הוא רוצה בביטול המציאות, דהיינו שמסכים לעבוד ה' בלי שום חיות ותענוג, ממש ביטול מציאות הרוחניות, שאז בטח שאין לו שום תמורה עבור עבודתו. לכן הוא בטוח בעצמו, שעובד ה' רק בעל מנת להשפיע, שנקרא בחינת חסד.

וממילא אי אפשר לו להיות איזו ירידה בעבודתו, מפני שכל הירידות באות מסיבת שאין לו תענוג וחיות, שלכן הוא לא יכול להמשיך בעבודתו. מה שאין כן אם הוא מסכים לעבוד במצב כזה, ועוד שהוא משתוקק לזה, ממילא אי אפשר לו להיות בחינת הפסק בעבודה. וזה נבחן לאריכות ימים."

(הרב"ש. 97. "צריכים לקבל תורה בשתי ידים")

קריין: קטע מספר 40.

אין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שייתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו.

לכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, היות שהוא יותר גרוע משאר אנשים, שהם כן יכולים להיות עובדי ה'. מה שאין כן הוא יותר גרוע מהם, שהוא רואה, שיש לו רצון לקבל באהבה עצמית יותר מכולם. לכן הוא מתבייש כלפי עצמו, איך שהוא נמצא בשפלות כל כך. ולכן הוא מבקש מה', שירחם עליו, שיוציא אותו משליטת היצר הרע, ולא משום שהוא יותר חשוב משאר אנשים, לכן הוא מבקש, שייתן לו עזרה."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

זה בעצם דבר פשוט. האדם מגיע בעבודה שלו למצב שהוא רואה שכוח אין לו, מחשבות נכונות אין לו, אלא לזמן קצר פה ושם כדי שכלפי המחשבות והרצונות האלה שפתאום מתעוררות והן בסדר, הוא רואה שרוב הזמן הוא נמצא בחשבונות שמתבייש בהם. ואז הוא רואה שאין לו ברירה, שהוא לעומת האחרים ממש הכי גרוע, הכי שפל, הכי נבזה, אין לו סיכוי להצליח בדרך השפעה כי אם הוא חושב אפילו על רוחניות הוא חושב רק לטובת עצמו, מה שזה יהיה וזו לא רוחניות, זו קליפה.

ואז כשהוא כך חושב, הוא רואה שאין סיכוי, וזה באמת נכון שאין סיכוי, אבל יש דבר אחד, פנייה לבורא, זהו. ואם אנחנו פונים, אנחנו מצליחים. לכן אנחנו צריכים לחזק את עצמנו בקבוצה, דווקא בפנייה לבורא. להיות בחיבורים, לא לפספס שיעורים, לא לפספס שום דבר שאפשר. לאסוף את כל אלו החיבורים, הניצוצות שישנם כדי להעלות אותם לבורא ואז נצליח. אבל באמת זה שאדם מרגיש את עצמו הכי גרוע מכולם, זה אמת וזה דווקא טוב, זה מה שמביא אותו להצלחה, כי כך זה.

שאלה: כתוב כאן שאסור לי לתת לבורא עצות לגבי עצמי. אבל כשאני מבקשת עבור אחרים, האם אני יכולה לבקש שיקח מהם את הכאב למרות שאני יודעת שהכאב נועד להביא לחיבור, נגיד לבקש שיבטל את הקורונה ויביא אותם לחיבור בדרך יותר קלה בלי הכאב?

אנחנו בדרך כלל מתפללים רק לקרבה, להתקרב לבורא, כי זה מכסה את כל החסרונות. ולא משתמשים בחכמת הקבלה כדי לרפא את האנושות מאיזה מחלות או בעיות. הטיפול הנכון הוא רק להתקרבות לבורא. לכן גם הקורונה, גם הכול, רק להתקרב לבורא יותר ויותר. לא שזה במקום החיסונים אבל הבקשה לבורא צריכה להיות בזה. ההתקרבות לבורא בטוח שתרפא מהכול.

שאלה: אם התלמיד אינו פונה לבורא, האם הרב יכול לעזור לו בזה?

ודאי שכולם עוזרים לכולם, כי כולם מחוברים בכלי אחד. אבל בכל זאת חשוב שאדם בעצמו יקדיש את המוח והלב שלו בפנייה לבורא.

שאלה: היכולת לפנות לבורא זאת תוצאה מכל המאמצים או זה משהו שאפשר לעשות כל רגע ורגע?

אפשר לעשות בכל רגע ורגע אם באמת אדם מרגיש שיש לו עם מה לפנות.

שאלה: הפנייה לבורא, האם היא יכולה להיות עם בקשה לתת לנו את המצב שעליו מדובר בקטע של הביטול המוחלט, שבמקום מילים מהמקורות זה יהפוך למציאות, האם אפשר לבקש את זה בתוך העשירייה?

לא. אנחנו צריכים לפנות רק לעזרה להתקדמות למטרה ולא שהבורא יראה לנו עד כמה אנחנו רעים, בשביל מה לנו לראות את עצמנו רעים? אני מבין שזה הכרחי וזה צריך להיות בדרך, אבל למה לי לא לבקש כבר על הדברים הטובים, למה? אני צריך לשאוף לא לאיזו לתחנה בדרך, אני צריך לשאוף לגמר תיקון.

שאלה: כמו שכתוב במאמר שמרגישים שפלים יותר מאחרים. הרבה פעמים השפלות הזאת מביאה לכאב מאד גדול כי לא רק שמבינה שהגילוי הזה בא כדי לגלות משהו על עצמנו, אלא גם כדי לעבוד מול הבורא. הביקורת הזאת כלפי הבורא, מה עושים כדי לצאת ממצבים כאלה?

אם אני קשור לסביבה נכונה, לקבוצה, לעשירייה, אז אני מהר מאוד מאזן את ההרגשה שלי הרעה עם העובדה שבדרך מתגלים לי כלים שבורים שאותם אני צריך עכשיו לתקן. ואז אני שמח בכל הרשעים שמתגלים. כך כתוב.

שאלה: שאלה על מצב הירידה. אם אנחנו צריכים לשחק את המדרגה הבאה וליצור קנאה אצל החברות, אז איך אנחנו יכולות להראות כלפי החברות שאנחנו בירידה?

אנחנו לא צריכים את זה לעשות. אנחנו צריכים ההיפך, להראות לכל החברים והחברות, שאנחנו נמצאים בדרך, בעלייה, במצב רוח טוב, ולא להראות להם את המצבים הרעים שאנחנו עוברים. רק לעזור להם לעלות. ולכן כמו שנגיד אנחנו ההורים ויש לנו ילדים קטנים, ואמנם אנחנו נגיד מרגישים את עצמנו חולים במשהו אז אנחנו לא מראים את זה לילדים הקטנים, אלא אנחנו מטפלים בהם כאילו שאנחנו בריאים.

שאלה: לאן ללכת מהנקודה שבה אני נמצאת בספק, שהאגו שולט עלי?

אני תמיד רואה נכון את התנועה שלי למרכז הקבוצה. ויכול להיות שנראה לי שזה לא מקום הכי בטוח, הכי טוב, הכי גבוה, אבל הוא בטוח הכי קרוב לבורא. כי דווקא במרכז הקבוצה שם הבורא עתיד להתגלות. ולכן אני נמשך לשם.

שאלה: איך אנחנו יוצאים מהקליפה?

אנחנו לא יוצאים מהקליפה אלא על ידי המאור המחזיר למוטב. וזה שוב, על ידי זה שאנחנו מתחברים, מושכים את האור כמה שיותר. כמה שיותר חושבים על זה שאנחנו יחד דורשים מהבורא, והאור משפיע עלינו ומחבר בינינו ואז אנחנו יוצאים מהקליפה.

שאלה: איך מגיעים למצב של שפלות באופן משותף ולא ביחידות?

אנחנו לא רוצים להגיע אף פעם למצב השפלות. אנחנו רק רוצים לעלות ולהגיע לפסגה, להיות ממש מחוברים עם הבורא. ותרשמו את זה טוב, טוב לפניכם. מצבים של שפלות אלה מצבים מיותרים, אלא אנחנו מקבלים אותם אך ורק כדי לברוח מהם ולהתעלות בלבד.

שאלה: אם במרכז העשירייה יש ביטול מצד כל החברות, האם ההרגשה של נוכחות הבורא תהיה שווה לכולם ואיך זה בדיוק קורה?

אף אחד לא דומה לשני. הבורא יתגלה כלפי כל אחד ואחד בעוצמה ובאופן בהתאם לאדם. וזה הכול כדי לחבר ביניכם ולהביא אתכם לכלי הומוגני, שתתחברו ביניכם בצורה הנכונה.

תלמידה: האם התפילה יכולה לעזור לנו בזה?

כן, ודאי.

שאלה: כדי ללכת אחר הבורא יחד עם כל העשירייה, זו גם עבודת הבורא או שבכל אחת תלוי הדבר הזה?

זה תלוי בכולם או כמעט בכולם.

שאלה: כתוב בקטע 40 "אין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו." מה זאת אומרת לא לתת לבורא עצות?

זאת אומרת שאתה צריך רק לבקש שהבורא יקדם את הקבוצה, ואתה בתוך הקבוצה, לעל מנת להשפיע.

שאלה: אם אנחנו מרגישות שהחיסרון הוא עדיין קטן, איך מעלים תפילה לבורא כדי שיגדיל אותו?

אין שום בעיה. חיסרון קטן או חיסרון גדול, העיקר איך אתם מעלים אותו. אנחנו רואים לפעמים תינוק בוכה סתם כך, זה לא בכי, אנחנו מבינים שסתם הוא עושה את זה, אבל בכל זאת הוא מנדנד ומנדנד ובסופו של דבר מקבל מאיתנו מה שהוא רוצה. תעשו את זה גם כך, זה עוזר. לפחות אתם תדעו על מה אתן עומדות, מה אתן מבקשות.

שאלה: אם אני מרגישה ירידות, זה אומר שאנחנו כבר בעיבור?

לא, זה עוד לא אומר כלום. זה אומר רק בירור המצבים הפרטיים שלך.

תלמידה: כתוב ש"שערי דמעות לא ננעלו". האם זה אומר שאנחנו נקבל את התשובה מהבורא מהר יותר?

כנראה שכן.

קריין: קטע מספר 41.

"בעת שבאה לו מחשבה של ביטול לה', הגוף עומד נגדו, ונותן לו להבין, איך אתה רוצה לבטל את עצמך לה', ושלא תהיה לך שום מציאות בפני עצמך, אלא שאין רק רשות היחיד של הבורא, ואין אתה רוצה לעלות בשם. הלא זה נגד הטבע, היות שהאדם, שכל זמן שהוא חי, הוא רוצה להתקיים ולהרגיש את ישותו. ואיך אומרים לו, שהוא צריך להיבטל לה', ולאבד את ישותו.

ואז אומר הגוף, שהוא לא מסכים לזה. וזה נקרא בחינת "גלות". היינו, ש"אומות העולם" שבאדם שולטים על בחינת "ישראל" שבו. כידוע ש"ישראל" פירושו ישר-אל. כלומר, שהאדם אינו רוצה להיות מציאות בפני עצמו, אלא הוא רוצה להיבטל ישר לאל."

(הרב"ש. מאמר 11 "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה" 1989)

שאלה: כשאנחנו בודקות את עצמנו לגבי הביטול העצמי שלנו, מה אנחנו צריכות להבין כדי להיות כלולות בעליון?

רק כשאנחנו מתחברות יחד אנחנו יכולות להתכלל בבורא ולהרגיש אותו, שאנחנו נמצאות בו. וככל שאנחנו מתגברות על האגו שלנו שכל הזמן גובר, אנחנו נשיג חיבור יותר חזק בינינו ואז אנחנו נגלה את הבורא בצורה, בעוצמה יותר גבוהה.

שאלה: מה זה ביטול המציאות, אם אני צריך את הרצון לקבל כדי שיהיה לי חיסרון?

האדם שמבטל את עצמו יכול להגיע למצב שהוא מבטל את מציאותו, שכביכול לא נמצא. כי הוא כולו הרצון לקבל האגואיסטי, יכול להגיע למצב שהרצון הזה הוא מתבטל וכביכול לא נמצא, זה נקרא "ביטול המציאות". יש עוד פירושים יותר גבוהים, נדבר עליהם בזמנו.

שאלה: איך התנועה של העליות והירידות של האדם קשורה בעשירייה? מה קורה כשאחת בעליה והשנייה בירידה, איך זה עובד?

כך גם אצלנו בגוף שלנו, שיש כאלה אזורים, חלקים שעובדים בספיגה ויש כאלה שעובדים על המעברים והלחצים מחוצה להם וכן הלאה, זה גוף חי. לכן אף אחד לא דומה לשני, וכולנו יחד אך ורק כשאנחנו משתדלים לעבוד כך כלפי המטרה המשותפת, אז כל אחד ואחד מה שהוא עושה, זה הכול נכלל בסך הכול, ואנחנו כך מגלים את הבורא. לכן אף אחד לא דומה לשני בעבודה שלו, במצבים שלו אלא רק במטרה.

שאלה: כתוב בקטע שישנה רק רשות אחת של הבורא, ואתה לא רוצה להעלות בשם, מה זה אומר "שם"?

אני לא יודע מה כתוב שם, אבל אם אני רוצה להתקשר לבורא, אני חייב לבטל את האינטרס שלי ולהתקשר אליו כדי לקשור אותו לקבוצה. זה בעצם התפקיד הכי נכון ונעלה שלי.

שאלה: אני פונה לבורא, אבל לבורא יש פנים ואחור. אם אני פונה לאחוריים זה משנה משהו?

אני לא יודע בדיוק מה שאתה אומר, אבל נגיד שזה לא אומר כלום, העיקר תפנה. החשבונות האלה, פנים, אחוריים, אני עדיין לא כל כך ממליץ לשחק עם זה כי זה רק יבלבל אתכם.

שאלה: איך נכון להתבטל בפני החברות, האם צריך לבטל את האישיות שלי?

ודאי. מה זה לבטל את עצמו? אני מבטל את האגו שלי כדי להתחבר איתם, כדי בחיבור איתם לשרת אותם. זה נקרא שאני מבטל את עצמי, את האגו שלי. לא שאני מוחק את עצמי לגמרי, אז מה התועלת? חוץ מזה שאי אפשר, אלא רק כדי לעזור להם. אני מוכן להיות כלי עזר בידיים שלהם.

(סוף השיעור)