שיעור בוקר 31.07.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 197,

אותיות ק"ס – קס"ה

אות ק"ס

"ודע שהתחתונים הראוים להעלות מ"ן הנ"ל, הם רק בחינת נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע, ויכולים להעלות מ"ן לזו"ן דאצילות, הנחשבים לבחינת העליון שלהם," על מה מדובר כאן? אנחנו למדנו שמחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, מזה תמיד כדאי להתחיל, אחרת אין הבנה מה קורה כאן בכל המציאות. שכל הפעולות הן אך ורק כדי להגיע מצד הבורא להיטיב לנבראיו. מצד נבראיו, לקיים את מחשבת הבריאה הזאת.

ולכן, קודם כל, מלמעלה למטה מתייצבת כל מערכת העולמות. מערכת העולמות הזאת כוללת חמישה עולמות וכשהם מתייצבים הם מוכנים כבר לקבל נשמה. מערכת העולמות זה כמו הטבע שסובב אותנו. דומם, צומח, חי. אבל אין בזה עדיין המרכיב העיקרי, שזאת הנשמה שנקראת "אדם", מפני שהיא צריכה להידמות לבורא לפי מחשבת הבורא, שכך תהיה.

וכדי להביא את האדם, את המערכת הזאת לתפקיד הנעלה, להיות כמו הבורא, המערכת הזאת בנויה כך שהיא עוברת כל מיני שינויים כלפי אותו מבנה שנקרא "אדם". ודאי שגם האדם יוצא מהכלי והאור, מהבורא, אבל אחרי פעולות רבות שעוברות עליו, הוא מקבל רגש ושכל עצמאי, אוטונומי, ואז הוא נקרא "אדם".

לפני זה הוא עובר דרגות דומם, צומח, חי, במיוחד דרגת החי, שאז הוא נפעל מכל וכל על ידי הטבע העליון שמעליו והוא מקיים את החלקים האלה, פקודות הללו. הוא חי בתוך המסגרת שנולד והתפתח, ואין בתוך כל הפעולות שלו שום דבר עצמאי.

הוא אפילו לא מרגיש שהוא עצמאי, הוא לא עצמאי. ואפילו שישנם כאלה ששואלים, האם אנחנו עצמאים או לא, גם השאלה הזאת היא לא כל כך רלוונטית. ואפילו אם כן רוצים איכשהו להבין ולהרגיש עד כמה, ואיפה מסתיימת העצמאות שלהם, גם זה לא מגיע להם לחקור ולהבין נכון. מפני שכדי להבין את המציאות האמיתית הם צריכים להיות למעלה מהמציאות הזאת. אחרת אי אפשר להבין. באותה דרגה אי אפשר.

באותה דרגה אנחנו מרגישים שמשהו משפיע עלינו, אז אנחנו לפי ההשפעה הזאת נמצאים פעם בהרגשה טובה, פעם בהרגשה רעה, פעם אנחנו מבינים משהו, פעם אנחנו מבולבלים. וככה זה, ברגש ושכל אנחנו נמצאים בכל מיני שינויים, ולא יכולים בעצמנו לנהל אותם השינויים, וככה עוברים.

אבל גם זה טוב. כי גם על ידי כל מיני השינויים הללו אנחנו מיד, לאט לאט רוכשים בכל זאת רגש ושכל, אבל בצורה כזאת שאנחנו מאולפים. כמו חיות שאנחנו רוצים לאלף אותן, ואז הן מבינות שכדאי כך, או כדאי כך. זאת אומרת, אלה הרגלים שנעשים טבע שני. אבל לא [יכולים] להיות למעלה מהטבע.

מה שאין כן, על ידי הרבה מאוד פעולות כאלו אנחנו בכל זאת, מתחילים לרצות להיות למעלה מהשינויים שעוברים עלינו, כי כל השינויים האלה רק מסבירים לנו עד כמה שאנחנו נמצאים במצב תלוי באיזה כוח, באיזה רצון של העליון, וזה נעשה בכוונה כדי לעורר בנו רצון להיות בעצמנו קובעים את מצבנו. זה מתבטא בנו בהרגשה. כמו שכתוב, רצוננו לראות, לדעת את מלכנו.

ואז יוצא שאנחנו, אמנם נמצאים בדרגות דומם, צומח וחי, משתוקקים לעלות לדרגה יותר עליונה, לדרגת המדבר, לדרגת האדם, ורוצים להיות למעלה מעצמנו ברגש, בשכל, להבין את כל הבריאה, לדעת למה, בשביל מה וכן הלאה.

זאת אומרת, הייסורים בעצמם, כל מיני השינויים שאנחנו עוברים, הם בעצמם מעוררים בנו את הרצון להכיר את המציאות האמיתית, את המנהל של המציאות. וכשאנחנו מתחילים כבר לאחוז בשאלה הזאת, אנחנו מתחילים להבין שאנחנו נמצאים במסגרת מיוחדת שנקראת "הטבע", דומם, צומח, חי, ואנחנו במסגרת הזאת נמצאים בדרגת המדבר. אמנם בתחילת הדרגה הזאת, אבל אנחנו כן יכולים להתפתח למעלה מהטבע הזה, וההתפתחות היא למעלה מהטבע, זה נקרא שאנחנו יוצאים ממסגרת הטבע הזה, אנחנו יוצאים למעלה מהכוחות שמנהלים אותנו והכוח שמנהל אותנו זה כוח הנאה ותענוג מצד אחד, או ייסורים, דאגות מצד שני. זאת אומרת מנהלים אותי או על ידי הרגשה חיובית או על ידי הרגשה שלילית כמו את החיות.

איך אני יכול להתעלות למעלה מדרגת החי? אם אני מתחיל לפתח בי חשיבות לדרגת המדבר, כי אני רוצה להבין להשיג, לדעת, להתחבר לתהליך, למחשבה. ואז, אפילו שאני עובר על כל מיני מצבים של טוב ורע בהרגשה, אני לא יכול להתנתק מזה, אבל השגת מטרת ההתפתחות, גם היא יכולה יותר ויותר להיות חשובה לי.

והמטרה הזאת היא יכולה לקבוע את הפעולות שלי. אני לא יכול לנהל את הגוף שלי טוב ורע כפי שתמיד הרגשתי, אני נעשה בזה אפילו יותר רגיש, אלא אני יכול לקבוע מערכת אחרת שנקראת "עשירייה", בדומה למערכת עליונה שאני עוד לא יכול להשיג, ובעשירייה לקבוע חוקים, פעולות, כמו שבמדרגה העליונה הרוחנית שמנהלת אותי. ואז אני יכול במשחק הזה בלהידמות לדרגה העליונה, לקבוע בעשירייה כאלו יחסים, שאנחנו נקבע שם חוקים של העולם העליון, שזה דאגה הדדית, חיבור, ערבות, הדדיות עד כמה שאפשר, ואפילו למעלה ממה שאפשר. נבקש שהכוח העליון, הטבע העליון ייתן לנו בעשירייה הזאת לקבוע את החיים שלנו בדומה לעולם העליון, שעליו מספרים מקובלים. וכך בעשירייה אנחנו נתקדם.

אנחנו נבדוק עד כמה שאנחנו מסוגלים או לא מסוגלים. איזה חוקים אנחנו יכולים לקיים, איזה לא. זאת אומרת תהיה לנו מעבדה, מקום איפה שאנחנו כאילו בודקים את העולם העליון, ואותנו כאילו נמצאים בעולם העליון. ואם נתייחס לזה ברצינות, אז כן אנחנו יכולים לגלות בקשר בינינו ממש מצבים חדשים שבעולמנו לא קיימים, של השפעה, של אהבה, של איחוד, של חיבור. ושם בתוך היחסים האלו אנחנו נגלה את כל ההבחנות החדשות ששייכות לשפעה, לאהבה, ליציאה כל אחד מעצמו לעומת הקבוצה, העשירייה. וכך אנחנו מתקדמים.

כמו שבעולם שלנו אנחנו על ידי כל מיני מערכות הקשר בין בני אדם רוכשים אמנות איך להתייחס נכון לאנשים, לסביבה, לטבע, כך אנחנו גם נחנך את עצמנו, איך נכון להתייחס לטבע העליון. ודרך העשירייה הזאת, שאנחנו שם קובעים את חוקי הטבע העליון בינינו, אנחנו נתחיל משם והלאה להתקשר לטבע העליון האמיתי. וכך מתקדמים.

העיקר מה שאנחנו מגלים ביחסים שבינינו, זה שהם כולם באים בעליות וירידות, בשינויים בלתי פוסקים. וכאן אני צריך לבדוק, האם זה תלוי בי, באחרים או בנו, או בינינו, ולמה זה ככה וזה? חשוב לי דווקא בעשירייה להיות כל פעם במחקר הזה. כי אני בזה מתחיל לגלות את עשר הספירות, את הפרצוף של הנשמה. וכך נתקדם.

ודאי שאנחנו כמו תינוקות בעולם שלנו מסוגלים אלא רק לראות מה טוב ומה רע. אבל כבר טוב ורע יחסית כלפי העולם החדש שאנחנו רוצים לגלות, לרכוש, ולכן, העבודה שלנו כולנו היא בבקשה. כמו שתינוקות הם כל הזמן נמצאים בדרישה, דרישה לעליון, וזה טבעי, וכך צריך להיות שרק דרך עליון מקבלים הכול, אז גם אנחנו בעשירייה צריכים כל פעם לדרוש ולבקש מהעליון, עד כדי כך, כמו שכותבים מקובלים "הלוואי שיתפלל כל היום". זאת אומרת שכל הזמן להיות בדרישה כלפי הבורא, כל אחד מהעשירייה או העשירייה כולה. אבל כל הזמן אנחנו דואגים רק לקשר עם העליון. ומה יהיה לנו בקשר לזה, עם מה אנחנו עולים כדי שלא תהיה לנו תפילת שווא, ועל ידי זה אנחנו מהר מאוד יכולים לעבור את השלבים, וכך להתקדם.

מתוך המאמצים האלו אנחנו נלמד הרבה. הכול אפשר ללמוד כך. חכמת הקבלה היא שיטה פרקטית שרק מתוך המעשים אנחנו [מגלים], "אין חכם כבעל ניסיון". אז בוא נראה איך שזה עובד.

אות ק"ס

"ודע שהתחתונים הראוים להעלות מ"ן הנ"ל, הם רק בחינת נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע, ויכולים להעלות מ"ן לזו"ן דאצילות, הנחשבים לבחינת העליון שלהם, ואז הזו"ן מעלים מ"ן אל העליון שלהם, שהם או"א, ואו"א יותר למעלה, עד שמגיעים לפרצופי א"ק, ואז יורד אור העליון מא"ס ב"ה לפרצופי א"ק, על המ"ן שנתעלו שמה, ויוצאות קומת ע"ס ע"פ מדת העביות של המ"ן שהעלו," זאת אומרת, שהיה להם איזה חיסרון חדש המקולקל שהתגלה מהשבירה, והם העלו אותו כל אחד לדרגה שלו בשרשרת עד הא"ק, וא"ק עד המלכות דאין סוף, וממלכות דאין סוף השתלשל בחזרה מ"ד, כוח, כוח ההבנה וכוח הביצוע, ואז הוא מגיע לאותו מקום איפה שישנה הדרישה, ישנו החיסרון הראשון. "אם הוא מבחי"ב הוא קומת נשמה, אם מבחי"ג הוא קומת חיה וכו' כנ"ל. ומשם יורדים המוחין ממדרגה למדרגה דרך פרצופי א"ק, עד שבאים לפרצופי אצילות, וכן עוברים ממדרגה למדרגה דרך כל פרצופי אצילות, עד שבאים להזו"ן דאצילות, שהם משפיעים המוחין האלו אל הנר"ן דצדיקים שהעלו את המ"ן הללו מבי"ע. וזה הכלל שכל חידוש מוחין אינו בא אלא רק מא"ס ב"ה לבדו. ואין מדרגה יכולה להעלות מ"ן או לקבל שפע, רק מהעליון הסמוך לו.

שאלה: מה הכלל הזה בא להגיד?

הכלל הזה הוא גדול מאוד. הכלל הזה הוא אומר לך כך, אם לא תעלה בקשה מלמעלה, לא תקבל מלמעלה שום דבר. זה דבר אחד. דבר שני, כל ההפעלה היא מלמטה. מה מלמעלה אנחנו לא יודעים, את זה אי אפשר להבין מה קורה, וכל בקשה היא עולה לאין סוף, למלכות דאין סוף, ומלכות מעלה אותה לבורא, זאת אומרת לבחינת שורש דאין סוף, שזה ממש לשורש של כל הבריאה, ודווקא משם מגיע האור החדש למטה שמתקן, שנותן כוח לתיקון.

זאת אומרת מפני שמה שאנחנו מבקשים, אנחנו מעלים שאלות, חסרונות שאף פעם לא היו, לא יופיעו בבריאה, לכן כל אחד מתקן משהו מיוחד שיש לו ואין לאף אחד אחר. וכך אנחנו צריכים לכן לכבד כל חבר וחבר שיש בו חיסרון שלא חוזר באף חבר אחר, ויש לכל אחד תפקיד מיוחד בלהשלים את כל הכלי דאין סוף בחלק הקטן, אבל ההכרחי שלו.

תלמיד: הוא מתחיל בלהגיד "ודע שהתחתונים הראוים להעלות מ"ן הנ"ל, הם רק בחינת נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע" אז אני מבין שיש שלב קודם שאנחנו צריכים בכלל להעלות לבי"ע, נכון.

בהשתלשלות מלמעלה למטה נקבע הסדר, הקשר, חוט הקשר לנברא איפה שלא יהיה, באיזה מצב שלא יהיה דלמטה עם הבורא שנמצא בתחילת כל הבריאה. ולכן כל אחד חייב לדעת שיש לו קשר ישיר עם הבורא. זאת אומרת שיש לך איזה תדר או חוט קשר שאתה יכול להתקשר אליו ממש, וזה כמספר שלך או האו. אי. די שלך. ממש שלך אישי. וכל אחד ואחד יש לו את זה.

תלמיד: בעל הסולם כותב "שהתחתונים הראוים להעלות מ"ן הנ"ל, הם רק בחינת נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע". זה נשמע כאילו יש תנאים מוקדמים בשביל להעלות מ"ן, צריך להיות בבי"ע וצריך להיות צדיק וכן הלאה.

כן, אבל אנחנו מדברים לא על זה, כמו שכתוב כאן, אנחנו מדברים בכלל, בצורה כללית, כל אדם ואדם, אפילו הגנב במרתף שמתפלל להצליח בגנבה גם מעלה את המ"ן שלו לבורא וגם בזה הוא גורם לתיקון הבריאה. אמנם בדרך לא ישירה אבל גם זה מתקבל.

תלמיד: אבל קודם אמרת שצריך להיזהר בעשירייה שלא תהיה לנו תפילת שווא.

זה כבר מדובר לא על הגנב אלא מדובר על האנשים שנמצאים בתיקון הבריאה בצורה מכוונת, במודעות שלהם. הם מעלים מ"ן עבור העשירייה כדי לעשות ממנה כלי, כי רק מתוך הכלי הזה השלם יכולים להשפיע נחת רוח לבורא, זאת אומרת, להביא לבורא כלי שלם שיוכל למלא אותו, כי אין פחות מעשרה בכלי שיכול להשפיע.

שאלה: פעם ראשונה שבעל הסולם מזכיר נר"ן דצדיקים, מה זה נר"ן ולמה דצדיקים?

כך זה נקרא, החסרונות שאנחנו מעלים על מנת לקבל כוחות תיקון נקראים "נר"ן דצדיקים". נר"ן אלה כלים כח"ב, עביות שורש/א' וקצת ב', יש בהם אורות נפש רוח ונשמה, לא הנשמה כולה, בלי הארת חכמה, הם נקראים "נר"ן". הכלים האלו, כלים דהשפעה נקראים "צדיקים", מפני שהם רוצים רק להשפיע, מצד אחד. מצד שני כלי שרוצה רק להשפיע נקרא "צדיק שאינו גמור" ולכן הם מעלים מ"ן לקבל כוחות להיות צדיקים גמורים.

צדיקים גמורים זה שיקבלו מלמעלה אור שיעזור להם לחבר לגלגלתא עיניים שלהם גם את האח"פ. אח"פ אפשר לחבר רק כאח"פ דעליה, והאח"פ דעליה האלה כשאנחנו מעלים אותם אנחנו מבקשים כוח, "תן לי כוח לחבר את הכלים האלה, להעלות לדרגה איפה שגלגלתא ועיניים, לחבר את האחפ"ים האלה לגלגלתא ועיניים, ובצורה כזאת לתקן אותם". ודאי שהתיקון לא יהיה תיקון גמור, לא במקומו, תיקון חלקי, אבל בכל זאת יהיה תיקון במשהו. זה שהגדול מעלה את הקטן על הידיים שלו, ומהגובה של הגדול, מראה לו כל מיני דברים כך לכל המרחקים מסביב, הקטן שיושב על הידיים של הגדול רואה את זה ולומד מזה הרבה דברים שבמקום שלו הוא לא יודע.

אתה נכנס לאיזה מקום שיש הרבה אנשים, הילדים מסתובבים בין הרגליים של הגדולים, הם לא מבינים כלום, לא רואים כלום חוץ מהרגלים של הגדולים. כשהאיש הגדול מעלה את הילד לגובה שלו אז הילד פתאום רואה את הכול מסביב. זה מה שאח"פ דעליה מבקשים, "תעשה מאתנו אח"פ דעליה, תעלה אותנו". למה? "כי כשתעלה אותנו אז ודאי נצטרך לעשות כאן עבודה, להידבק בך, להתבטל כלפיך, להיות כאילו אנחנו לא כלים דקבלה אלא כלים דהשפעה ולהיות בדרגה שלך, אבל בדרגה שלך, כשאנחנו עולים לשם אנחנו רואים ואיכשהו תופסים, וכשאחר כך אנחנו יורדים יש לנו מזה כוח ורצון נוסף לעלות בעצמנו ולעשות משהו בעצמנו, על ידי זה אנחנו גדלים ברצון, בכוונה".

לכן יש כאן כמה גיחות בתיקון הכלים דאח"פ. כבר התחלנו ללמוד את זה, זו גדלות דמין הא', אחר כך גדלות דמין הב'. יש לנו המשך של פעולות כאלה באצילות. כל זה מפני שקשה מאוד לתקן את האח"פ. אי אפשר לצרף כלים דקבלה לכלים דהשפעה סתם כך, זה משהו הפוך, אלא רק בהתכללות מסוימת, בויתור הדדי, כך זה קורה, לכן התיקון ממושך.

לאט לאט נתכלל בזה ונבין איך זה עובד ונראה שאין ברירה, רק את הקצב יכולים לשנות אבל לא שאפשר לעשות כאן קפיצות.

אות קס"א

"ומכאן תדע, שאי אפשר שהתחתונים יקבלו משהו מהזו"ן דאצילות מטרם שיתגדלו על ידיהם כל הפרצופים העליונים דעולם האצילות ועולם הא"ק. כי נתבאר, שאין חידוש מוחין אלא מא"ס ב"ה, אמנם אין הנר"ן דצדיקים יכולים לקבלם אלא מהעליון הסמוך להם, שהם זו"ן דאצילות, ולפיכך צריכים המוחין להשתלשל דרך העולמות והפרצופים העליונים עד שמגיעים אל הזו"ן, שהם המשפיעים לנר"ן דצדיקים. וכבר ידעת שאין העדר ברוחני, וענין העברה ממקום למקום, אין הפירוש שנעדרים ממקום הא' ובאים למקום הב', כנוהג בגשמיים, אלא שנשארים במקום הא' גם אחר שעברו ובאו למקום הב', כמו מדליק נר מנר ואין חברו חסר."

זה עיקרון מאוד חשוב, שום פעולה רוחנית לא נעלמת, נמחקת, משתנה, כלום. יש שינוי? בבקשה, שינוי, אז על הצורה הקודמת מתלבשת צורה חדשה. עוד שינוי, עוד צורה חדשה. נפסקת מההשפעה שלה, מהתפקיד שלה, בסדר, הצורה הקודמת נשארת ויש צורה חדשה שלא פועלת או כן פועלת או איכשהו.

זאת אומרת, כל דבר ודבר נשאר, וחוץ מזה שנשאר הוא הופך להיות צינור שדרכו מתקיימת הצורה הבאה שנולדה ממנו, כי היא נולדה ממנו בסיבה ומסובב, השרשרת הזאת לא נפסקת. אפילו שצורות רעות, צורות נוראות, שבירות, הן לא מתקיימות אחר כך והיו כטעויות גדולות, חורבנות, בכל זאת דרכן עד הפרט האחרון האור העליון חייב להופיע ולהגיע למצבים מתקדמים וכך מקיים אותם.

אין שום דבר שלא נפעל, אין טעויות, כביכול טעויות, שנמצאות במערכת "אוי ואבוי, מה עשיתי, בוא נמחק, איפה יש כאן גומי למחיקה, "אנטר" ((enter או משהו?" אין דבר כזה, הכול מיד נרשם וקיים לעולם ועד, ואחרי כמה פעולות אנחנו מבינים שאי אפשר להגיע לתיקון אלא על ידי שבירה, ואי אפשר שיתגלה משהו מסוים אם לא היינו טועים שם וכאן כך וכך.

לכן אסור לאדם לראות את העבר, לעשות ביקורת על העבר, למרות שאנחנו כל הזמן אוכלים את עצמנו, מה קורה, למה עשינו וכולי וכולי. כל רגע שעבר נרשם על חשבון הבורא, אתה לא בעל הבית, בכל רגע ורגע יש עליך רק דבר אחד, איך אתה פועל מהמצב הנוכחי כדי בדרך אחישנה להגיע למצב הבא, רק זה נותר לאדם.

1. סדנה

   בואו נעשה סדנה איך כל המצבים הקודמים, לא חשוב איזה, רעים, טובים למיניהם, הם שהביאו אותנו למצב הנוכחי ומה שהיה, חייבים להגיד שכך היה חייב להיות. כך חייב להיות וכל העבודה שלנו והבחירה שלנו, היא לא במה שהיה וכביכול יכולתי לעשות אחרת, לא יכולתי לעשות אחרת, אנחנו לא נמצאים באיזה מצב הזוי, אלא כל העבודה שלנו היא אך ורק מהרגע הזה לרגע הבא, להשתדל לעשות קפיצה נכונה, זירוז הזמן, בדרך אחישנה.

   אז לעומת העבר, הקבוצה מתחייבת לא להיות שקועה בזה, אף אחד לא אוכל את עצמו על מה שעבר, הכול היה מתוכנן מהבורא והוא ביצע את זה, כי "אין עוד מלבדו", מה שניתן לנו זה רק הרגע הנוכחי, ההווה. איך אנחנו ממשים את זה?

*

"ולא עוד, אלא זה הכלל, שעיקר ושורש האור נשאר במקום הא', ובמקום הב' נמשך רק בחינת ענף ממנו. ועם זה תבין שאותו השפע העובר דרך העליונים עד שמגיע לנר"ן דצדיקים, נשאר בכל מדרגה ומדרגה שעבר דרכה, ונמצאות כל המדרגות מתגדלות בסבת השפע שהם מעבירים לצורך נר"ן דצדיקים."

אפילו האדם הקטן, כשהוא מבקש ודורש משהו למטה איפה שנמצא, הוא מעביר את החיסרון שלו עד המלכות דאין סוף וממלכות דאין סוף האור העליון, המ"ד יורד אליו, עובר את כל המדרגות. בכל המדרגות נרשם אותו האדם, והחוט הזה גם למעלה וגם למטה נקרא על שמו, וכך כל פעם כשהוא מעלה חיסרון ומוריד קצת אור מלמעלה, זה הכול החלק שלו, התוספת שלו בגמר התיקון הכללי.

שאלה: למקובל בעבודה שלו יש ראייה או קשר עם העליון שלו וגם עם כל המערכת, או רק עם העליון והתחתון?

תלוי באיזה מצב הוא נמצא, האופי של המקובל, הגודל שלו, זה תלוי בשורש נשמתו. וגם לא לחשוב שהוא רוצה לראות את הכול, הוא רוצה לראות מה שטוב לתיקון. אם לא לצורך התיקון אז הוא מסתיר את פניו, הכול יחסי. לא שמתגלה לו הכול ואת הכול הוא רואה והכול יפה, הוא רוצה לראות מה שמועיל.

תלמיד: כשבעל הסולם כותב פה שהנר"ן דצדיקים עולים לזו"ן, ומזו"ן לאבא ואמא ועד אין סוף וחזרה.

רק לבקשת התיקון בלבד. נניח, אם אתה חושב שבמידה ואתה מעלה מ"ן ומסדר את הדברים, אתה רואה גם את כל התוצאות ממה שעשית, יכול להיות שזה יגרום לך נזק, ואז לא יראו לך, או אפילו שכביכול יראו לך, אתה אומר "לא, אני לא רוצה לראות", כי אתה רוצה רק להישאר בינתיים בחסדים.

ומתי תרצה לראות? כשיהיה לך מסך לקבל גם את זה בחסדים מוגברים, על מנת להשפיע, שזה לא לחשבון שלך.

תלמיד: בתחילת השיעור שמעתי אותך אומר שכשהמערכת של העולמות מתייצבת, מתלבשת בה נשמה. רציתי להבין מה זו הנשמה הזאת, ואם יש קשר למה שתיארת עכשיו, שכשהתחתון מבקש אז נמשך אור מהעליון?

מערכת העולמות היא מערכת הקשר המתווכת בינינו לכוח העליון. אנחנו הפוכים מהבורא, אנחנו בפנים הפוכים, רצון לקבל, כוונה על מנת לקבל, זה מלכתחילה. וישנה מערכת העולמות, העלמה, בלימה, ומחוצה לה האור העליון המופשט. המערכת הזאת של העולמות, אנחנו לומדים איך היא מתייצבת כלפינו. לפי הרצון לקבל שלנו והרצון להשפיע של הבורא, המערכת הזאת מתייצבת. זה מה שאנחנו לומדים. אבל אחרי שהיא מתייצבת, שאנחנו לומדים שהתייצבה, ישנה כבר העבודה שלנו. אנחנו מתחילים להרגיש שכאן זה המקום של הנברא, ומרגע זה והלאה אנחנו מתחילים להיות בתמונה.

זה כמו שאתה יכול ללמוד שלפני עשרה מיליארד שנה התחיל היקום ופיצוצים ומצבים וכולי. לאחר מיליארדי שנה, לפני נגיד מיליארד שנה התחילו חיים על פני כדור הארץ כלפי האדם, והאדם הזה בליעל, הקופים קופצים וכן הלאה, עד שנעשה איזשהו אדם מודרני כמו שאתה רואה אותו היום, שהוא גם לא רחוק מהקוף. אבל לפני 3500 שנה או לפני 6000 שנה, באדם הראשון ישנה התעוררות של הנקודה שבלב, שהיא בכלל לא מהעולם שלנו. הנקודה הזאת התחילה להשתוקק לשורש, שהוא נמצא למעלה מהיקום, למעלה מהכול, שממנו הכול התפתח.

ואז כשאתה מרגיש שיש לך אותה נטייה מנקודת הלב הפנימית שלך לאותה נקודת השורש, ומכל מיליארדי השנה שעברו לא אכפת לך, הם דוממים, מסתובבים, מתפוצצים, מה חשוב לך, שיהיו לא יודע כמה גלקסיות, אתה רוצה להיות מחובר עם השורש, עם מה שנמצא בתחילת הבריאה, שהוא מתכוון אליך. ואתה עכשיו דרך כל הבריאה הזאת, כל הדומם, צומח, חי האלו שאין בהם כלום חוץ ממערכת שמקשרת אותך לשורש, אתה רוצה להיות מחובר אליו, איך אתה עכשיו מעורר קשר לשורש.

כך אנחנו צריכים לראות את העולמות האלה. העולמות האלה השתלשלו לפנינו כמו הטבע של העולם הזה, והתייצבו כמו הטבע בעולם הזה. ואנחנו, כמו בעולם הזה לפני נגיד 6000 שנה, או מבבל שזה לפני 3500 שנה, קיבלנו התעוררות, אז זה חשוב לנו, איך אנחנו עכשיו מקימים את הקשר עם השורש. כל היתר לא אכפת לי, לא דומם, לא צומח, לא חי, אני לא דואג להם, אני דואג רק לקשר עם השורש. זה מה שמתעורר בלב שלי.

אני לא צריך לדעת את החיות והבהמות, גאולוגיה, גיאוגרפיה, זה לא אכפת לי. זה אכפת לי בתנאי שאני דרכם מוצא שביל לאותו השורש שלי העליון. אני צריך להגיע לעליון, לא רק לעליון, למקום בעליון איפה שנולד בו הרעיון עלי. זה נקרא שורש נשמתי. יש עליון נגיד, אם אפשר לצייר אותו ככה בצורה מוגבלת, ויש בו נקודה, "בראתי יצר הרע", אני צריך לזה להגיע, זה השורש שלי. חוץ מזה לא אכפת לי. כשאני אגיע לזה, אז ממנו, מהשורש הזה, אני אדע הכול גם על עצמי וגם על העליון.

תלמיד: התיאור הוא מאוד ברור, אבל לא הבנתי עדיין מה זה הנשמה הזאת שמתלבשת במערכת. זה הרצון שלי לקשר הזה?

נשמה זה נקרא חלק מהאור שמגיע לרצון לפי דרישת הרצון. יש אור וכלי, זה הכול. נשמה ורצון. כך זה נקרא. לאור וכלי יש הרבה שמות, תלוי באיזו סיטואציה הם נמצאים בצורה הדדית זה לזה.

תלמיד: ומה הקשר בין האור לכלי, בין הרצון למילוי שלו ולמה שדיברנו עכשיו, על היכולת שלי להשלים עם הדבר הזה או להשתתף בתהליך הזה?

כי אני הכלי ואני צריך למצוא את הקשר שלי עם האור, כי האור הזה ברא אותי, ואני צריך לעורר את האור שימשיך לטפל בי ויעלה אותי לדרגה שלו, לשורש. זה מה שאנחנו רוצים. מתעורר בי חיסרון. אני לא נמצא בדרגת דומם, צומח וחי, אני נמצא בדרגה שאני שואל "מי אני?", "מה אני?", "מאיפה?", "למה?", "איך?" וכולי, יותר מהקיום שלי. אני לא רוצה להתקיים מהבוקר עד הערב כך שאני רק מקיים את החיות שלי, יש לי משהו אחר.

כאן הבעיה. אם אני לא נמצא בקבוצה, אני מוצא לעצמי כל מיני מטרות כאלו שהן רק מבלבלות אותי, ובערב אני גומר את היום כאילו שלא התחלתי אותו, רק כדי לקיים את החיות שלי של החי. אם אני נמצא בקבוצה, היא מעוררת אותי. ואז כשאני שומע אותם עוד יום ועוד יום, שומע ושומע, אמנם כבר נמאס לי, אבל בכל זאת זה מעורר אותי. ואז אני מחפש.

ומה אני צריך לחפש אז? כדי לשנות את המצב שלי אני חייב מאור המחזיר למוטב. אני צריך להתרשם ממה שמחוצה לי. כי הם כולם חלקי הנשמה שלי ואני מרגיש רק חלק אחד מהנשמה שלי. ואם האחרים מעוררים בי איזה חיסרון, זה גם מהנשמה שלי אבל שבי לא נמצא. אז אני מחפש עכשיו איך לממש את החיסרון של החבר כאילו שזה חבר ולא אני. בצורה כזאת יש לי כבר עבודה. וכך אני מחבר את חלקי הנשמה שלי, עשירייה. במידה שאני עובד על זה, אני זקוק לאור העליון, למאור המחזיר למוטב, לתפילה, לתפילה משותפת איתם ולכל הדברים האלה, ואז אני כבר נמצא בתיקון האיחוד.

שאלה: אמרת איזה משפט שהתחתון בשביל להבין את העליון צריך חסדים מרובים או איזו תוספת, ביטול כדי להבין אותו. אני יושב מתחילת השיעור ונורא מפוקס, מלא שאלות ומרגיש כאילו הכול חדש, ואני מרגיש שאני רוצה לתפוס את זה בעצמי.

בסדר, יפה.

תלמיד: אבל בגלל זה אני מרגיש כאילו לוקחים אותי לשאלה כזאת, לשאלה כזאת. כאילו אני לא בא מהמקום הנכון, לא לומד עם הכוונה הנכונה, או משהו?

אני לא הייתי ממליץ ללמוד בשכל. אתה תתמלא בכל מיני שאלות ותשובות אבל בסופו של דבר זה, מה שנשאר לנו נשאר לנו, התרשמויות רגשיות. השכל הוא רק כדי לעורר את הרגש, לכוון אותו.

תלמיד: איך להיכנס עם הרגש יותר? אני מתוך הטבע בא עם השכל, מנסה להבין, אבל צריך להגיע לרגש, איך להגיע לזה?

רק דרך עשירייה. אתה מתכוון את מה שאנחנו עכשיו לומדים, לראות את המימוש הזה בעשירייה. לממש בעשירייה מה שאתה שומע. נראה שזה מאוד מוגבל, אתה מגביל את עצמך, מכניס את עצמך לאיזו קופסה, אבל רק כך, קונקרטי, אתה מגיע ליישום.

אות קס"ב

"ובהאמור תבין, איך התחתונים במעשיהם גורמים עליות וירידות להפרצופין והעולמות העליונים. כי בעת שמטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן וממשיכים שפע, הרי כל העולמות והמדרגות, שדרכם עברה השפע, מתגדלים ועולים למעלה בסבת השפע שמעבירים, כנ"ל, ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם, הנה מתקלקל המ"ן, והמוחין מסתלקים גם ממדרגות העליונות, כי נפסק ענין העברת השפע מהן לצורך התחתונים, ונמצאות חוזרות ויורדות למצבן הקבוע כבתחילה."

זאת אומרת יש כאן עליות וירידות, זה עובד כבוכנה שאין בה שום תועלת כאילו, אין דבר כזה שישנה איזו פעולה, אלא כל פעולה עושה רושם, והרושם הזה נשאר והוא כבר תיקון. ולכן אי אפשר להגיד שמשהו קרה וקרה לרעה, ולא לטובה, הכול לטובה, רק אנחנו לעתיד צריכים לראות גם חסדים טובים.

הכול חסדים, אבל שיתגלגלו גם בדרך הטובה. למה? לא בגלל שאנחנו נרגיש טוב בחסדים האלה, אלא מפני שהם מתגלגלים עלינו בצורה טובה, אנחנו בזה נמצאים ביחס היפה כלפי הבורא. ואם אנחנו מרגישים רע, אנחנו רוצים או לא רוצים, הגוף שלנו מקלל את הבורא, זו התגובה של הרצון לקבל, ולכן אנחנו רוצים שהתיקונים גם יעברו דרכנו בדרך טובה. זה הרצוי, למרות שאפילו בדרך הרעה, בכול זאת אלה תיקונים וצריכים גם לברך עליהם, אפילו שמרגישים לא טוב. הכול תיקונים.

שאלה: אם אתה יכול לעבור איתנו על למה שקראנו? "כי בעת שמטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן וממשיכים שפע," מה זה מ"ן של מקובל, מה הוא רוצה, יותר?

חיבור, חיבור, אין יותר. כי מצד הכלי זו פעולה שהכלי מכין את עצמו לקבלת האור, לגילוי הבורא, לעשות לו בזה נחת רוח. לא צריכים יותר, חיבור, איחוד, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אותם הכלים השבורים, לאחד אותם.

תלמיד: הוא עושה את הפעולה הזאת, דורש יותר חיבור, יותר גילוי הבורא בעולם, יותר גאווה לחברים, ואז קורית איזו פעולה "הרי כל העולמות והמדרגות, שדרכם עברה השפע, מתגדלים ועולים למעלה" מה זה אומר, מה עובר על האדם שמעלה מ"ן כזה?

כשמעלה מ"ן, הוא מבקש לקבל מלמעלה תיקון על החסרונות שלו, שהם יהיו מעל מנת לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: האם בהכרח המ"ד שמתלבש בו, אדם באמת הופך להיות יותר אוהב, יותר מחבר, יותר דואג?

מ"ד זה נקרא אור המחזיר למוטב. זה הכול.

תלמיד: מ"ד.

כן.

תלמיד: איך זה מתלבש במקובל?

אני לא יכול להסביר לך, תנסה ותראה. זה משתנה לטובה, איך אפשר להסביר? ככה האור מגיע והתחתון יכול לעשות עם האור הזה תיקונים, יש לו מזה מסך, הוא יכול לעשות זיווג דהכאה, אור חוזר. על ידי האור המחזיר למוטב, הוא יכול להזדהות יותר עם הכוח העליון, וכך הוא מתקן את עצמו. אין יותר מה להוסיף, זאת הפעולה. המ"ד שיורד כבר מסדר את הכול, כבר ידוע מה לעשות, עלינו להעלות מ"ן, זאת אומרת כמה שיותר חסרונות נכונים, מגובשים נכון בעשירייה, ומכוונים נכון.

שאלה: הוא גם כותב כאן "ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם, הנה מתקלקל המ"ן," מה גורם למה? מה זאת אומרת "ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם"?

אם התחתון מקלקל מעשיהם, זאת אומרת לא ניכנס לחיבור נכון עם האחרים, לא מעמיד נכון את המ"ן כלפי העליון, והוא רוצה על המאמצים שלו להתחבר עם אחרים, לקבל כוח שבאמת יחבר אותם. אם המאמצים האלה לא מביאים לדרישה הנכונה, והוא לא מקבל מלמעלה את כוח החיבור, אז זה לרעת כולם. מה זה לרעת כולם? זה לא לרעה, הם יורדים, נופלים, מתרחקים, מתבלבלים, ולאט לאט זה מביא אותם לנחיצות לחיבור יותר נכון, להעלאת מ"ן יותר מרוכזת, ככה לומדים.

הכול בא לתיקון, רק שאלה היא איך, או בדרך הקצרה, באחישנה, ומיד הם יודעים איך להתגבר ביניהם, לגבש מ"ן, להעלות אותו, ולדרוש מהעליון שהעליון יתקן אותם. או שהם לא מסוגלים לעורר את העליון כי יש להם כל מיני דעות, כל מיני שינויים, הם לא מספיק מגובשים, ולכן המ"ן שלהם עדיין לא מבושל מספיק ולכן יש להם עוד דרך, וזה נקרא דרך ייסורים.

לא דרך ייסורים, שבה אנחנו הולכים ועושים בעולם הזה כל מיני שטויות. לא, על זה בכלל לא מדובר בספרי הקבלה, בספרי הקבלה מדובר על זה שאנחנו לא כל כך מגובשים בפנייה לעליון ואז נכנסים לייסורים. וגם הייסורים האלה הם יחסיים, כי זה כדי שהם יבררו נכון איפה הדרך האמיתית.

תלמיד: אנחנו מדברים פה על נברא שכבר נמצא ברוחניות, שיש לו מסך, והוא יכול לקבל על מנת להשפיע. איך במציאות כזאת שיש גדלות הבורא, מאבדים את זה ופתאום מתקלקלים המעשים והוא נופל בכלל מהדרישה, מהמ"ן?

מאיפה זה מגיע?

תלמיד: כן.

נניח העליון לא רוצה עדיין שהתחתון יצליח. הוא רוצה להעלות את התחתון לדרגה עוד יותר גדולה. נניח, אתה נמצא אצל אבא מאוד עשיר וגדול, והאבא הזה נותן לך איזו עבודה אבל הוא לא רוצה שתצליח בעבודה הזאת ותישאר כך, אלא שאתה תגיע למצבים עוד יותר גדולים, גבוהים. אז מה הוא עושה לך? הוא עושה לך כל מיני בעיות, כישלונות, שעל ידם אתה נכנס לבירורים, זה לא בסדר, וזה לא בסדר ואת זה אני צריך ועוד.

על ידי זה אתה לומד את העסק עוד יותר וכשמגיעות לך כל מיני אכזבות ובעיות, אתה נכלל עם העבודה הזאת עוד יותר. וככה עד שאתה ראוי לעבודה שלמה, גבוהה. כל הדברים האלה הם לטובתנו, רק אנחנו צריכים להיות ערים לזה ועל ידי העשירייה לא לקלל את העליון שכך עושה לנו. אבל הכול לטובה.

שאלה: אתמול שרטטת את התחתון והעליון, שהגלגלתא עיניים של התחתון נדבקים לאח"פ דעליון. איך זה קשור להתחבר, להיטיב מעשיהם? איך אני לוקח את המבנה שלמדנו עכשיו, ומבין אותו עם העשירייה ועם החיבור?

כולנו צריכים להתכלל יחד, אז נהיה כגלגלתא עיניים דתחתון, שמסוגל להתכלל עם אח"פ דעליון. אח"פ דעליון זה כלים דקבלה, גלגלתא עיניים דתחתון, כלים דהשפעה. זאת אומרת שאני רוצה להיות קשור לעליון, לא לקבל ממנו שום דבר, רק להשפיע, רק לתמוך.

אני מבטל את הכלים דקבלה שלי, אני רוצה להיות רק בהשפעה לעליון. זה נקרא שגלגלתא עיניים שלי דבוקים באח"פ דעליון. אני מוכן לעזור לו בכל מה שהוא רוצה, המשימה שלו היא המשימה שלי.

תלמיד: ואיך זה קשור לחיבור? זה מה שאני לא מבין.

איזה חיבור? עם העליון או בינינו?

תלמיד: דיברנו על החיבור בינינו.

בינינו זה גלגלתא ועיניים.

תלמיד: זאת אומרת, הגלגלתא ועיניים דתחתון נולדים רק כשיש חיבור בינינו?

רק כשיש חיבור בינינו למען העליון. אחרת מה זה חיבור, חיבור של פושעים? קודם צריכה להיות המטרה, וסביב המטרה הזאת מתחיל גיבוש.

שאלה: יש לנו בקשה לעזור בבירור. יוצא שיש סוגים שונים של תפילות. אחרי שיעור הבוקר בקבוצת מוסקבה אנחנו עושים כזאת פעולה משותפת שהיא תפילה, כולנו ביחד מתפללים. ויוצא שכל היום שבא לאחר מכן תלוי באיכות התפילה. על מה צריכה להתפלל הקבוצה במצב כזה, אחרי השיעור?

רק על החיבור, אין שום דבר חוץ מזה. כל העתיד הטוב תלוי רק בחיבור בין החברים, זה היסוד של הכול. את כל היתר תקבלו בדרך. מה רב"ש מסביר לנו? הוא כותב נגיד עשרים מאמרים על החברה. אחרי זה הוא מסביר כל מיני דברים, שאפשר להיות במצבים האלו, במצבים האלו, אבל כבר בתוך החיבור. הוא מתחיל לפרש מה כתוב בתורה, למה זה ככה, איך זה קשור אלינו. זה הכול הסבר, העיקר בשבילנו זה לקיים את עשרים המאמרים הראשונים האלו על החברה. כל היתר שם נמצא, זה היסוד. זה מה שצריכים.

ולכן החיבור ביניכם, אם אתם משיגים אותו אחרי כל שיעור ושיעור, אבל שלא יהיה בצורה פורמלית בוא נגיד, אלא שבאמת אתם חושבים כל יום להשיג איזו נקודת חיבור חדשה, יותר עמוקה, יותר נחרצת, אז זה באמת הישג גדול.

אני מאוד מקווה שאתם יוצאים מהתרדמה ובאים לשלב חדש.

שאלה: האדם מעלה מ"ן, ועם תשובה נכונה, עם המ"ד שהוא מקבל הוא מתקן את הרצונות שלו וגם את העולמות, הפרצופים. איך נעשה השילוב ביניהם, מעתה והלאה?

בין בני האדם?

תלמיד: לא, אנחנו לומדים שאדם מתקן תרי"ג רצונות ולמעשה מדובר, מה שכאן פעם למדנו, שאדם כאילו מתקן את הרפ"ח ניצוצין שבעולמות. אז נוצר שילוב, שאדם מתקן רצונות וגם כרגע דיברנו על תיקון העולם, זה שילוב של שני דברים. איך זה משתלב ביחד להבא?

במידה שאתה מקרב בין בני אדם, בזה שאתה מקרב אתה מברר את המאור המחזיר למוטב שהוא מקרב ומחבר ביניכם, ואז על ידי זה אתה פועל כלפי האור העליון כדי להשפיע נחת רוח לבורא. אז אתה מברר מהש"ך סך הכול רפ"ח ומתקן אותם, זה ט' ראשונות בעל מנת להשפיע, ול"ב ניצוצין נשארים מפני שבהם, בל"ב האבן, במלכות עצמה אתה לא יכול להשתמש. וכך אתם מתקדמים לתיקון. כל זה דברים פשוטים.

שאלה: הכלי הלטיני עובר סיטואציה שאיזה חבר ותיק התרחק קצת ורוצים לחזק אותו, והיינו רוצים לעשות תפילה כדי להימנע מעוד "הרוג" בכלי העולמי.

תתפללו עליו, ממש צריכים להתפלל שיבריא. בינתיים הוא לא מת, בינתיים הוא רק נקרא "חולה", שיש לו פגם ברצון שלו, זה כמו מחלה שבגוף, ואנחנו רוצים לרפאות. אנחנו צריכים לראות שכל הפגם שלו זה פגם שלנו, שזה פוגע בכל הגוף שלנו, שאנחנו כולנו נעשים מזה חולים, ואנחנו רוצים שהוא יבריא כי זה מפריע לכולנו. וכל אחד צריך להרגיש, וכולנו יחד צריכים להרגיש שלא הוא חולה, הוא המקור, אבל כולנו חולים, ולכן אנחנו צריכים כולנו כולנו לעשות פעולות הבראה כך שהוא יבריא.

יש פעולות הבראה ברפואה המודרנית, שהם רוצים להרוס, להרוג על ידי כל מיני פעולות כימיות למיניהן איזה חלק לא מתפקד נכון. אנחנו רוצים לעשות את זה בפעולות יותר טבעיות. אנחנו רוצים להחיות את כל הגוף כל כך טוב וחזק, שהוא בעצמו יתקן את החלק שיצא מהתפקוד הנכון. זו רפואה טבעית, אלטרנטיבית תגיד, שרק בצורה כזאת באמת מגיעים לתיקון.

על ידי זה שכל החלקים האחרים מתחברים, אז הם מכניעים את החלק הזה שיצא מהתפקיד הנכון לחזור לתפקיד הנכון. וזה מה שהוא עושה בגלל שמחייבים אותו, בגלל שמחזיקים אותו, בגלל שמחזירים אותו, פשוט מחזירים אותו, לתפקוד הנכון. זו הרפואה האמיתית הנכונה.

לכן כך אנחנו צריכים לפעול בקבוצה. צריכים לעשות כזאת אווירה בקבוצה, חיבור בקבוצה, השתתפות, העלאת חשיבות הקיום שלנו, בצורה כזאת שכולם כל כך יתעוררו, יתרוממו, שהחבר הזה יחזור להיות פעיל ומועיל לכולם. הכול תלוי באחרים.

אתם צריכים לזרוק לו את החבל, להוציא אותו, לעשות משהו כדי להוציא אותו מבית סוהר, לעשות כל מיני פעולות. זאת אומרת, אתם צריכים לעשות פעולות על עצמכם ועל ידי זה להציל אותו. אתם צריכים לראות בזה שהוא נמצא במצב שנחלש, שזה לא הוא נחלש אלא נחלש הקשר בינו אליכם, שאתם לא מספיק דאגתם לזה ולכן הוא נחלש. שמדובר עליכם ולא עליו, וכך אתם צריכים לחשוב.

זאת אומרת, אין לנו דרישה לאף חבר, יש לנו דרישה תמיד לחברה. תמיד לחברה. וכל החברה צריכה לדאוג עד כמה מיום ליום היא מעלה את החשיבות, התעוררות, שכל החברים יהיו כל יום בכוח התעוררות ותיקון חדש.

שאלה: מה התועלת בכך שאדם שוב ושוב נופל לאותם תאוות ורצונות בהמיים שהיה בטוח שהוא כבר לא יתקרב אליהם?

אין דבר כזה ששוב ושוב, אין אותו דבר שחוזר. אני במשך שלושים השנה האחרונות כל יום ויום נופל לאותם הרצונות, אותן המחשבות. הם לא אותם רצונות ומחשבות, לא, הם כל פעם אחרים. כל פעם. אלא זה שנראה לי שזה אותו דבר, מה לעשות. העולם שלנו הוא מאוד פרימיטיבי, אני לא רואה איזה הבחנות רוחניות חדשות, מביאים לי כביכול אותו עולם נוכחי ואותו אדם שזה אני הנוכחי, ואותו מצב נוכחי, אבל הכול חדש, אין ישן.

שאלה: אנחנו מאוד שמחים שיש שיעור כזה מיוחד היום. והשאלה שלנו היא, מדוע תחילה הרגשנו את ההבדלים ממש בין מצבי עליה וירידה, וכעת אנחנו מרגישים שהמצבים האלה מגיעים כאילו בו זמנית? ולמה כל המצבים מתחילים כאילו להתערבב, למה זה כל כך אינטנסיבי עכשיו?

זה מצוין. כמו הגלים בים, ישנם גלים שהם באים בסדר, מהכיוון הנכון שמגיע עם הרוח. ישנם גלים שהם באים משניים, שלושה כיוונים אפילו בבת אחת. ישנם גלים, שהים מת, רגוע, ופתאום מגיע איזה גל של עשרים מטר גובה. וישנם גלים שבאים ללא שום חשבון.

בקבוצה, יכול להיות שקבוצה נמצאת במצב שאין רוח, וכולם מתים, הכול ברור, למרות שגם בזה יש הרבה שינויים, יש גם זרמים שהם למטה מהמים. יש גלים שמגיעים על כל הקבוצה מצד אחד, למעלה ולמטה, למעלה ולמטה, אז כל הקבוצה נמצאת כך פחות או יותר. ויש גלים שמגיעים לחצי או רבע מהקבוצה מצד אחד ולחצי או רבע מהצד השני ואולי אפילו מהצד השלישי, ואז יש איזה בלגן. יש ויש.

אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה, לא להתחיל לנהל אותם. כמו רבי עקיבא, להרכין את הראש ולקבל אותם כמו שצריך. אנחנו מוכנים לקבל כל דבר שהבורא שולח לנו. אנחנו רוצים רק דבר אחד, מה שהוא שולח הוא שולח כדי שאנחנו נתחזק בקשר בינינו. זה הכול. אין לזה שום סיבה אחרת וצריכה להיות רק תוצאה אחת.

אז כולם מרכינים את הראש, שהגלים יעברו, מה שיהיה יהיה, העיקר שהכוחות שלנו יהיו יותר חזקים, עוד יותר חזקים, עוד יותר. איך אנחנו יודעים אם הכוחות שלנו חזקים או לא? אם אנחנו יכולים בזה לעלות למעלה מהגלים ולהרגיש את עצמנו כאילו הים רגוע. הים רגוע או לא? בשבילנו הוא רגוע. למה? על ידי הגלים האלה הגענו לקשר בינינו, ואז נעשה כלפינו רוגע.

זה מה שצריכים לעשות. לכן בכל מצב ומצב שבקבוצה אנחנו צריכים לראות את יחס הבורא אלינו, שדורש חיבור המתגבר.

שאלה: נאמר שבעשירייה כל אחד מבטל את עצמו, מתחבר עם החברים, ומבקשים עבור החברים ומתכופפים כשבאים הגלים. מה זה אומר שאנחנו מקבלים מ"ד? מה זה אומר בעשירייה שמקבלים מ"ד?

אם אנחנו יחד מגיעים לאיזה חיבור שהוא נקרא כלי, אז אנחנו מרגישים שיש מ"ד. שישנה ידיעה ברורה, משותפת, הרגשה משותפת. זה נקרא מ"ד. אבל זה בתנאי שהעלינו תפילה נכונה, היינו מחוברים לתפילה, ועכשיו אחרי שהעלינו תפילה, אנחנו צריכים להתחבר גם לקבלת המ"ד. זה חיבור אחר.

לדרוש יחד, לצעוק, זה יחסית קל. אבל לקבל, לקבל זה נקרא שמה שאני מקבל מלמעלה, זה בשבילי קבלה מלמעלה, זה מעלי, מה שלא יהיה זה עליון, אני מקבל את זה בטוח מיד מלכתחילה בצורה שזה עליון. טוב לי, מתאים לי, לא מתאים, זה לא חשוב. אני צריך להיות מחובר כך שהמ"ד הזה יוכל להתקבל בי. בקיצור, שאהיה מתאים לאור שיורד.

להעלות חיסרון זה לא כמו לקבל מילוי. לקבל מילוי, אני לא יודע איך להסביר את זה, זה להיות מתאים, קודם כל מבוטל כלפי העליון, לא חשוב מה שאני מקבל. זה ביטול לגמרי, זה דבר אחד. ביטול עם הבטחה שמה שאני מקבל אני מוכן, אהיה מסוגל לממש. לקבל מהעליון הכוונה, כוחות, הכול, ולהיות המבצע. שהוא יתלבש בי.

מה זה נקרא לקבל מ"ד? העליון מתלבש בי, ברצון שלי ובמוח שלי. תתארו לעצמכם, משהו מתלבש בי, ואני רוצה שהוא יתלבש וינהל אותי, מרגע זה והלאה. רוח חדש, כיוון חדש, הסתכלות חדשה, מוח חדש, גישה חדשה, אני רוצה שככה זה יהיה, שיתלבש וילך ככה. מה הוא עושה? הוא דוחף אותי לחיבור, הוא דוחף אותי להתקדמות, להפצה, לכל מיני דברים שהמקובלים רוצים, סך הכול לעבוד לגיבוש של הכלי השבור דאדם הראשון. אני רוצה שינהל אותי, שלא יהיה לי מעצמי שום דבר, הכול רק ממנו. זה נקרא להכין את עצמי לקבלת מ"ד.

שאלה: עדיין זו עבודה מאוד מאוד אקטיבית, לבטל את עצמי, כל מה שאמרת עכשיו.

לבטל זו לא בעיה, לבטל גם במ"ן אנחנו עושים, שאני מעלה את עצמי. אבל לבטל כדי לקבל את המ"ד ושיעבוד בי, שישלוט בי, מתוך הרצון שלי שישלוט, לא שיבטל אותי בכוח וישלוט, שגם זה לא פשוט, אלא אני רוצה שהוא ישלוט עלי, זה ממש להפוך את עצמנו לנוקבא, שהט' ראשונות יתלבשו בי ויטפלו ויחייבו מכל וכל.

תלמיד: מה הפעולות פה בדיוק של הנברא? כי זה לא פשוט, זה מצב שממש צריך לשנות את עצמך למשהו שאתה לא מבין אפילו לאן הוא לוקח אותך.

זה לא חשוב. אני לא רוצה להבין. מה אכפת לי להבין?

תלמיד: לא ברמה של להבין, ברמה שאני לא אפריע.

את זה אני מבקש. אז זה ביטול. רק את זה אני מבקש. בדיוק.

שאלה: לגבי החידוש, דיברנו קודם שלכל פעולה או מחשבה צריך להיכנס אליה בלי לקחת בחשבון את מה שהיה עד עכשיו. אנחנו לומדים שבכל זאת לוקחים בחשבון כל הזמן את מה שהיה, איך מהרגע הזה לא לוקחים בחשבון את מה שהיה עד הרגע הזה?

הצטברות הייאושים מביאה אותך למצב שאתה מבין ומרגיש שאתה לא יכול לקבל שום דבר בחשבון. שום דבר. אתה נמצא בשליטת הכוח העליון ומה שיעשה, יעשה. ואתה רוצה שכך זה יהיה מרגע לרגע. נגיד ברגע הבא אני אהיה אדם חדש עם מוח ולב ותכונות וכל מה שיש, חדש. אני מוכן. איזה? לא חשוב לי, כי אני יודע ש"אין עוד מלבדו", וכך שיקרה.

שאלה: ומה עם כל הזיכרון? למה נתנו לנו אותו?

לא רוצה. לא רוצה שום דבר. לא זיכרון ולא את חכמת החיים שרכשתי, לא רוצה שום דבר. אפס. הכול לא שווה כלום. אני רוצה רק שהעליון ייקח אותי, ימלא אותי, ילווה אותי, יעשה ממני הכול. זה להתקרב לבחינת העובר. בשביל מה לי כל החיים האלו הבהמיים? מה אני יכול להוציא מהם, מכל ניסיון החיים שעברתי? איך הבהמה שלי התנהגה על ידי האגו שלה.

תלמיד: ביחס של חבר כלפי חבר, יש בינינו היסטוריה.

אבל זה הכול בהמיות. מה יש בזה? כמה בהמות התחברו ועשו ביניהן כל מיני סיטואציות. מה אתה מוציא מזה משהו ממשי? הרצון האגואיסטי שבורא ברא כלפי האור העליון שמתנהג בצורה מטרתית, זה מה שצריכים.

אני רוצה מרגע לרגע להיות מסור לבורא שיעשה ממני מה שצריך. ואיך אני עושה את זה? קודם כל ביטול בקבוצה. אבל בלב ונפש ממש, אני שמח שזה קורה כך, שאני מאבד הכרה, מאבד רצון. אני נכלל בהם ולא קיים, מתמוסס.

ואז אני יכול להגיד שבאמת מרגע זה והלאה מה שיתגלה שם כמוחא וליבא בקבוצה, כאני התפטרתי מכול הכוחות שלי האגואיסטים, אני אחדש שם את הכוחות שלי, היכולות שלי כדי להתחבר בהם. אני צריך לעבור את המחסום הזה שכאן אני אדם גדול, שמן, אגואיסטי ואני צריך לבטל את עצמי, לעבור אליהם ושם אני שוב אגדל. כאילו חיים חדשים, נולדתי מחדש.

שאלה: אמרת, אני אדם גדול, שמן, אגואיסטי, ואני צריך כאילו לעשות איזו פעולה שנקראת ביטול ולעבור לצד השני, מה קורה עם כל האדם השמן, הגדול האגואיסטי?

אני רוצה למחוק אותו.

תלמיד: ומה הלאה?

אל תטפל במחיקה זה לא עניינך.

תלמיד: אז מהי הקפיצה הזאת שאמרת?

הבורא אומר, "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה" אז תן לו להמית את הזה. אתה צריך להשתוקק לעבור את המחסום ולהתחבר מעבר למחסום. מחסום זה הגבול ממך לקבוצה. ואז נהיה שאתה נכלל שם.

שאלה: אבל השמן, האגואיסטי הזה, קופץ כל רגע, מה עושים איתו? הוא כל שנייה כאילו מפריע.

בסדר. תעבוד על זה.

שאלה: אז מה זה המעבר הזה? הקפיצה הזו?

הקפיצה הזאת היא שאתה רוצה לקפוץ מתוכו לתוך הקבוצה.

שאלה: האם נקודות דס"ג הם האור החוזר מצמצום א' והדחייה של המלכות?

נקודות דס"ג, כמו כל הנקודות בכל פרצוף, זה מאין ברירה הזדככות הפרצוף מקבלת האור בעל מנת להשפיע. אפילו בס"ג. נקודות דס"ג זה בינה נקייה, שלא רוצה לקבל כלום ולכן יורדת למטה מטבור. נקודות דס"ג זה חלק מאוד חשוב בהשתלשלות.

אות ק"ס

"ועתה נבאר סדר עליות ה"פ אצילות לה"פ א"ק, וג' העולמות בי"ע לישסו"ת וזו"ן דאצילות, החל ממצבם הקבוע, עד להגובה שאפשר להיות בהשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון. שבדרך כלל, הן רק ג' עליות, אמנם הן מתחלקות לפרטים מרובים. והנה מצב העולמות א"ק ואבי"ע בקביעות כבר נתבאר לעיל, כי פרצוף הראשון הנאצל לאחר צמצום א', הוא פרצוף גלגלתא דא"ק, שעליו מלבישים ד' פרצופי א"ק: ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן, וסיום רגלי א"ק הוא למעלה מנקודת העוה"ז (כנ"ל באות כ"ז ואות ל"א ע"ש), ועליו מסבבים המקיפים דא"ק מא"ס ב"ה, שלגדלם אין קץ ושיעור, (כנ"ל באות ל"ב, ע"ש). וכמו שא"ס ב"ה מקיף מסביב לו, כן הוא מתלבש בפנימיותו, והוא המכונה קו א"ס ב"ה".

רק דבר אחד שאפשר כאן לדייק, מה זה נקרא " שתא אלפי שני"? ששת אלפים שנה, מה זה? מכאן אנחנו מבינים שזה שש מדרגות שאנחנו צריכים לעלות מבי"ע לאצילות. מתי מתחילים לספור אותן? לא מבריאת העולם, אלא מתחילים לספור ממתי שהכול נשבר וכשמתחילים לתקן אותן ממטה למעלה. זאת אומרת, אחרי חורבן בית המקדש הראשון, בית המקדש השני והגלות ובזמנינו שאנחנו מתחילים לעבוד. ומתחילים על ידי המ"ן שלנו, של הכלים השבורים שמסוגלים סוף סוף להתחיל את התיקון האמיתי, מתחילים הכלים האלה לעלות לתיקון, אז מתחיל להיות כאילו חשבון של ששת אלפים שנה.

ולא כפי שאנחנו סופרים בדרך כלל, מתי שהוא שם, מאדם הראשון, וכן הלאה. אז יש כל מיני חשבונות, לכן כל הדברים האלה לא שייכים לעולם שלנו ואין לנו לעשות כאן שום חשבון, אלא אם אתם רוצים להסביר לכל מיני אנשים שאנחנו נמצאים קרובים לתיקון, חייבים לתקן, אז זה טוב, אבל באמת רק עוד קצת לדייק שהעניין הזה הוא רוחני בלבד.

אות קס"ד

"ובפנימיות מ"ה וב"ן דא"ק, יש פרצוף תנהי"מ דא"ק, המכונה ג"כ נקודות דס"ג דא"ק, (לעיל באות ס"ג וס"ו עש"ה), שבעת צמצום הב', עלתה מלכות המסיימת, שעמדה ממעל לנקודה דעוה"ז וקבעה מקומה בחזה דפרצוף הזה, מתחת שליש עליון דת"ת שלו, ונעשה שם סיום חדש על אור העליון, שלא יתפשט משם ולמטה, וסיום חדש הזה נק' בשם פרסא שמתחת האצילות. (כנ"ל באות ס"ח), ואלו הספירות שמחזה ולמטה דפרצוף נקודות דס"ג דא"ק, שנשארו מתחת הפרסא, נעשו מקום לג' העולמות בי"ע: ב"ש ת"ת עד החזה, נעשה מקום לעולם הבריאה. ונה"י נעשו מקום לעולם היצירה. והמלכות, נעשה מקום לעולם העשיה. (כנ"ל באות ס"ז), ונמצא שמקום ג' העולמות בי"ע, מתחיל מתחת הפרסא ומסתיים ממעל לנקודה דעוה"ז."

סדנה

לדבר בסדנה איפה בדיוק עומדת הפרסא? מה היא מסמלת? מה הם הרצונות או הכלים שלמעלה ממנה, למטה ממנה ואיפה בדיוק המקום שלה? האם יש לה נפח, בפרסא עצמה?

*

אות קס"ה

"ונמצאים ד' העולמות, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, שמתחילים ממקום למטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל לנקודת העוה"ז כי ה"פ עולם האצילות, מתחילים ממקום שלמטה מטבור דא"ק, ומסתיימים ממעל להפרסא הנ"ל ומהפרסא ולמטה עד לעוה"ז, עומדים ג' העולמות בי"ע, וזהו מצב הקבוע של העולמות א"ק ואבי"ע, שלעולם לא יארע בהם שום מיעוט. וכבר נתבאר לעיל (באות קל"ח) שבמצב הזה אין בכל הפרצופין והעולמות אלא רק בחינת ו"ק בלי ראש, כי אפילו בג' הפרצופין הראשונים דאצילות שיש ג"ר בראשים שלהם, מ"מ אינן מושפעות מפה ולמטה שלהם, וכל הגופים הם ו"ק בלי ראש, וכ"ש בפרצופי בי"ע. ואפילו פרצופי א"ק, בערך המקיפים שלו, נבחנים ג"כ שהם חסרי ג"ר."

שאלה: איך יכול להיות פרצוף בלי ראש, פרצוף זה כבר להשפעה?

פרצוף שאין לו ראש, זה נקרא שהוא לא מסוגל לעשות חשבון לעצמו, אלא אחרים מנהלים אותו.

תלמיד: זאת אומרת שכל הפרצופים עד עכשיו זה בקטנות?

לא יודע מה כל הפרצופים, אני יודע שפרצוף בלי ראש זה נקרא שהוא לא עושה חשבון לעצמו, לא מסוגל. אז נגיד שהוא נקרא "קטן", שיכול לתפקד רק על ידי זה שיש גדול והגדול מנהל אותו. והוא יכול רק להעלות מ"ן לגדול כדי שהגדול יטפל בו. כמו שאתה רואה נגיד בין החיות, חיה קטנה דבוקה לאימא שלה וזהו.

תלמיד: כלומר בקטע הזה מה שהוא רוצה להדגיש לנו זה את האלמנט הזה של ההתבטלות כלפי העליון?

גם כן, יכול להיות שהתחתון בכוונה עושה את עצמו קטן כדי להיות דבוק לעליון, כי הוא רוצה לקבל מהעליון משהו בצורה יותר מיוחדת, [משהו] שהוא לא יכול לקבל בצורה אחרת. ודאי שאם אני רוצה לקבל משהו מהעליון אני צריך להיות קטן באותו אופן כלפי העליון כי רק קטן יכול לקבל מהעליון.

מה זה נקרא "להיות קטן" ומה זה "להיות גדול". זה התחתון שצריך לעשות כך את היחסים ביניהם, הוא מעריך את העליון כגדול במשהו ואת עצמו כקטן במשהו, ואז היחס ביניהם שכך הוא קובע, נותן לו הזדמנות לקבל מהעליון. זאת אומרת, אנחנו צריכים לעשות את זה.

תלמיד: יש לי שאלה מקטע קס"ג. אחרי שהוא מסביר לנו על כל העולמות הוא פתאום עובר למקיפים ומדגיש את העניין של קו אין סוף. מה הוא ניסה להגיד לנו שם? לא לגמרי ברור למה הוא פתאום עוזב שם את הכול?

מה השאלה שלך?

תלמיד: שהוא פתאום מספר לנו על האורות המקיפים ועל זה שיש קו אין סוף, שהוא מכניס פה כביכול אלמנט חדש. לא ברור מה הוא רוצה להדגיש באות הזו?

בסדר, נטפל בזה.

שאלה: מה זה עולמות בי"ע? מה יש שם? באצילות יש לקבל בעל מנת להשפיע. איזה מין רוחניות יש בבי"ע, יש לקבל על מנת להשפיע?

יש לנו כלים דהשפעה, זה גלגלתא ע"ב ס"ג, יש לנו כלים דקבלה שזה זעיר אנפין ומלכות. זעיר אנפין הוא לא ממש כלים דקבלה כי הוא נבנה, נברא ככה מהבינה וכשהיא רוצה להידמות לכתר, אז היא נמצאת קודם כל בלהשפיע על מנת להשפיע, והיא גם צריכה להיות בלקבל על מנת להשפיע כי יש לה כלים דקבלה.

אין כלים דהשפעה במציאות, הבורא זה כוח ההשפעה. ולכן בינה בונה את זעיר אנפין, שזה כלים דקבלה של ז"ת דבינה, שהם עובדים בלקבל על מנת להשפיע. בזה בינה, אם היא עובדת עם זעיר אנפין, לגמרי לגמרי ממלאה את זעיר אנפין בעל מנת להשפיע, היא מדמה את עצמה לבורא. אבל כל הפעולות האלו הן עדיין נמצאות על ידי השפעה מלמעלה למטה, אין כאן עדיין נברא.

לכן אחרי שבינה קיבלה תכונה מהאור העליון ונעשתה בינה, לא רוצה לקבל שום דבר אלא רק להשפיע, וגם אחר כך קיבלה רצון לקבל מהחכמה וגם עשתה עליה פעולה בעל מנת להשפיע, אז היא מימשה את עצמה, אבל עדיין אין נברא.

לכן יוצא שאחרי כל זה מתעורר באותו זעיר אנפין הרצון לקבל שהיה מהנקודה השחורה שבאור העליון הראשון, בבחינת שורש, בבחינת כתר ואותו רצון לקבל שהוא עכשיו הגיע בעל מנת להשפיע לזעיר אנפין, הוא רוצה עכשיו להיות המקבל, והוא מתפתח ככה בד' בחינות האלה דאור ישר, כבחינה אחרונה מקבל, ומקבל, והוא נקרא "הנברא", הרצון לקבל הזה, וכל העבודה היא עליו.

תלמיד: כשדיברנו על השתלשלות העולמות ועל המקום שהייתה בו שבירה, אמרנו שמהמקום שהייתה בו שבירה יצאו עולמות בי"ע.

אז לתקן את המלכות הזאת אנחנו צריכים אך ורק על ידי זה שאנחנו מביאים לתוך המלכות הזאת כלים דהשפעה, כלים דבינה, ואז אנחנו צריכים את הכלים השבורים האלה להעלות קודם כל לדרגת הבינה, שהם יקבלו את תכונות הבינה, ואחר כך להוריד אותם מבינה למלכות שהם יקבלו תכונות המלכות, ואז יהיה גמר תיקון. אלו הפעולות שאנחנו עושים משבירת הכלים והלאה בעולמות הבי"ע.

תלמיד: עולמות בי"ע נמצאים בלקבל על מנת לקבל? הרצונות ששם? ואם כן, איך זה נקרא "רוחניות"?

עולמות הבי"ע נמצאים ברצונות לקבל, אבל הם בעצמם רוצים לעבוד ועובדים בעל מנת להשפיע. במה בעל מנת להשפיע, אין בהם ממה אבל יש להם הארת בינה, והרצונות האלה נמצאים במצב שהם לא יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, אבל הם יכולים להשפיע בעל מנת להשפיע בלבד. לקבל על מנת להשפיע הם יכולים בתנאי שהם יעלו למעלה מפרסה.

שאלה: אז אפשר להגיד שמתחת לסיום זה לקבל על מנת לקבל, בבי"ע זה להשפיע על מנת להשפיע כמו שאמרת, ומעל זה לקבל על מנת להשפיע?

כן. אבל באח"פ דעלייה.

(סוף השיעור)