שיעור בוקר 1.8.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לכנס הווירטואלי העולמי 2020 - עקרונות העבודה הרוחנית בעשירייה

קריין: אנחנו נלמד קטעים נבחרים, בנושא עקרונות העבודה הרוחנית בעשירייה, במסגרת ההכנה לכנס הווירטואלי העולמי 2020.

אנחנו מתקרבים לכנס, כך שמעתם כולם אני מקווה, שבעוד חמש עשרה יום יש לנו חיבור. חיבור הוא לא מגיע מן הסתם, אנחנו רואים שאנחנו נמצאים כבר מתחילת הבריאה, מלפני מיליארדי שנים, בעולם שלנו זה מיליארדי שנים, ומלפני זה כמה פעולות היו עד שמגיעים למצב שאנחנו מתחילים להרגיש את השבירה, את הצורה ההפוכה מהחיבור, כדי להגיע לחיבור.

ולכן אפשר להגיד שאנחנו נמצאים אתכם עכשיו, ברגע זה, במצב הנמוך, ההתחלתי, שממנו והלאה אנחנו צריכים לקבוע רק את העלייה שלנו לקראת התכנית, לקראת התכלית, לקראת המטרה, ששם אנחנו מתחברים כולנו יחד בינינו ועם הבורא. וכל היקום, וכל העולמות, וכל הכוכבים ומזלות, הכול, הכול מתחבר יחד באותה נקודת החיבור שאנחנו צריכים להשיג.

התחנה שלנו בדרך למטרה הזאת, היא הכנס הקטן שלנו שאנחנו רוצים לעשות בעוד שבועיים. ודאי שלא פשוט לנו לעכל את הדברים האלה שהם נראים אולי כל כך לא חשובים, ואנחנו אליהם כבר רגילים, ולא נורא, ככה בין היתר זה לא כל כך בולט. אבל אנחנו מהצד השני צריכים להגיע סוף סוף להיות מודעים לזה שמה שנראה לנו חשוב או לא חשוב, זה לפי הכלים המקולקלים והמבולבלים שלנו, אבל באמת, נטייה לחיבור בזמן הזה שיש לנו בין אלפי אנשים שמשתתפים בכל מיני צורות, דרגות, כוחות, זה מאוד חשוב.

ולכן אני רואה בנקודה הזאת, בכנס הזה הראשון שאנחנו קבענו אותו בזמני הקורונה, חצי שנה אחרי כנס פברואר שהיה לנו בתחילת הקורונה כשעוד לא ידענו מה קורה כאן, כי רק התחלה הייתה אז, וממש קפצנו לקרון האחרון כדי לקיים את הכנס, וגמרנו אותו, ואז הכול נסגר אחרינו. עכשיו אנחנו כבר מתחילים להקים את המערכת שלנו בזמני הקורונה, שעברנו את הקטע הראשון, את המכה הראשונה, ואנחנו כבר מסוגלים להבין על מה מדובר.

אמרתי לכם הרבה דברים שהאנושות עוד לא מבינה, שהאנושות עוד לא עוברת, עוד לא משיגה. אמרתי לכם גם לעתיד עד כמה שזה יהיה, ושזה לא עובר, אלא זה הולך קדימה, וכמו מכבש ההתפתחות עושה מאיתנו מצב חדש. עד שככה במכבש ההתפתחות הזה שיעבור עלינו הגלגל שלו הגדול, ויכניע אותנו כולנו לקרקע, שאנחנו רק במצב כזה נוכל להיות מחוברים זה עם זה.

אז לא נעשה את זה על ידי מכבש ההתפתחות, אלא נעשה את זה על ידי העבודה שלנו. לא בגלל כמו שאמרתי קודם בשיעור הקודם, שהאימא באה לילד ומחייבת אותו להיות ילד טוב, ואז באין ברירה הוא אמנם לא מבין מה שאימא רוצה, אבל הוא מקיים את זה. כמו שאנחנו מאין ברירה מקיימים את מה שהווירוס הזה רוצה מאיתנו, ועוד כמה ווירוסים שנמצאים בדרך, בתור, אלא אנחנו רוצים לעלות למצב שאנחנו נבין למה אימא דורשת את זה ככה מאיתנו.

אימא זה הטבע, הבורא, למה דורש מאיתנו? ואנחנו רוצים לקיים את זה מתוך הבנה, והסכמה, ולא שההבנה שלנו היא תגרום להסכמה, לא. אנחנו רוצים, למרות שהבורא רוצה כאילו להתגלות, אנחנו רוצים ההיפך, להסתיר את העיניים שלנו ולהיות באמונה למעלה מהדעת. כמו שכתוב על משה שהסתיר את עצמו וזכה לגילוי הבורא, כך אנחנו צריכים להיות. לכן אנחנו עכשיו כבר בכנס הזה הראשון של התקופה הזאת החדשה, רוצים להביא את הכנס הזה למצב חדש. לא כמו קודם שאנחנו מתיישבים, מדברים, מתחברים, ואולי מצטערים שלא יושבים יחד. אין דבר כזה להצטער על מה שהיה, זה כבר עבר, ולא חשוב לנו שזה עבר.

עבר, אנחנו מקבלים כל דבר חדש כטוב, כזה שצריך להיות, בהסכמה, בהבנה, בדביקות. כי כל המצבים האלה החדשים הם דורשים מאיתנו דביקות יתר. ואם אנחנו רואים שישנם איזה שינויים, שינויים גשמיים, השינויים הגשמיים האלה הם רק מעוררים אותנו להיות יותר קשורים בצורה הפנימית, שהצורה החיצונה לא תבלבל אותנו, לא תטשטש לנו את הקשר, כאילו שאנחנו נמצאים בקשר שבו נמצאים במתחם אחד כמה אלפי אנשים. עכשיו אין דבר כזה. אנחנו לא נמצאים במתחם אחד, אנחנו לא משתוקקים אפילו להיות ברייה אחת פיזית, אלא אנחנו משתוקקים להיות ביחד רוחנית "כאיש אחד בלב אחד". "כאיש אחד בלב אחד".

ולכן זה כנס חדש ותקופה חדשה, ואין כאן שום דבר מהכנסים הקודמים. אלא רמה חדשה, שיטה חדשה, יחס חדש, ואנחנו מסתכלים על זה כמו על דרגה רוחנית שאליה אנחנו צריכים להגיע. אני רוצה להיות מחובר עם כולם, באיזה מקום, באיזו צורה? בזה שאנחנו רוצים להתעלות לדרגה רוחנית, למקום רוחני שהוא הכנס שלנו. איזה? חלל בתוך הבורא, שבו, בתוך החלל הזה כולנו נכנסים, כולנו רוצים להתקיים שם, כולנו רוצים להתחבר בו בינינו, והבורא זה המקום, הוא כך נקרא, שבו אנחנו מקיימים את הכנס שלנו, את הכינוס שלנו כולנו יחד. ונשמח, ונחזיק זה בזה יחד עם הבורא בדרגה הרוחנית הראשונה שמחכה לנו.

אני לא יכול למסור לכם את מה שיש בליבי, אבל נקווה שאנחנו נגלה את זה ונרגיש חיבור בינינו, בתוך הבורא, שאנחנו כך מקיימים את הכנס הראשון בעידן החדש. יש לי הרבה מילים, אבל אני לא רוצה לתפוס את השיעור. נלך לפי כמה שאלות, יכול להיות שלפי זה אני ארגיש מה עוד צריך להוסיף.

שאלה: איך הכנס צריך להשפיע על מכבש ההתפתחות שדברת עליו?

אני מאוד מקווה שאנחנו נרגיש את מכבש ההתפתחות, עד כמה שהוא בא ומוציא מאיתנו, מכל אחד ואחד מאיתנו, את האגו של כל אחד ואחד, כמו שאתה לוחץ על איזה פרי כדי להוציא ממנו מיץ, ואז נשאר מהפרי רק החומר שלו, לא המילוי המימי. כך אני רוצה שיבוא מכבש ההתפתחות ויעבור דרכי, וכך אני מרגיש שהוא ממש עובר דרכי ולוחץ ומוציא ממני את כל המיץ הזה, על מנת לקבל, ואני נשאר מוכן לגלות את האור העליון במקומו, את אור החסדים. שאז אני משתוקק למילוי החדש. זה אחד מהציורים שעכשיו פשוט בא לי להגיד.

תלמיד: נראה שככל שאנחנו מתחברים ועולים לגובה, העולם יורד ונמצא במשבר. מה התוצאות שאנחנו צריכים לצפות מהכנס הווירטואלי, הגורלי הזה?

אנחנו לא צריכים להתייחס לעולם בזמן הכנס. הכנס הוא כדי שאנחנו נתחבר למעלה מכל העולם, למעלה מהכול. זה זמן של איחוד, זמן של חיבור. לגמרי לא להתייחס למצבים שהעולם עובר. ודאי שזה היסוד לכנס, אבל אנחנו לא כל כך צריכים להיות מחוברים בזמן הכנס לעולם. כמו שאמרתי, בזמן הכנס, אנחנו כאילו כולנו עולים מהעולם הזה לחלל שבתוך הבורא שנותן לנו שם מקום להיות בו. כמו רחם, ואז בתוך הרחם אנחנו מתחילים להתחבר בינינו, כדי לקבוע מאיתנו עובר רוחני.

תלמיד: האם להתרכז רק בחיבור בינינו בכנס, כולל גם את מצב האנושות?

לא. מצב האנושות זה רק כהכנה לזה שאנחנו נעשה. בתוך הכנס אנחנו מדברים בעצם רק על עצמנו, רק על החיבור בינינו, רק על הנטייה פנימה בינינו. אנחנו לא יכולים להתעסק גם בכל מה שיש בחוץ. יש תיקונים פנימיים, יש תיקונים חיצוניים ויש תיקונים בהתחברות פנים לחוץ וחוץ לפנים.

תלמיד: אמרת שזה הכנס הראשון בעולם החדש. האם משהו מבחינת סגנון הכנס, הפורמט של השיעורים, הסדנאות וכולי, משהו צריך להתחדש מהבחינה הזאת?

להגיד לך באמת, אני נמצא כל הזמן בכאלה שינויים. נראה, יש עוד שבועיים, אנחנו לא צריכים לקבוע מעכשיו, כמו [שקבענו] כלפיי כנסים קודמים שככה יהיה וזהו, אלא יכול להיות שישתנו עוד שיעורים והסגנון של הכנס ישתנה. אבל העיקר בשבילנו זה, שאנחנו מרגישים את עצמנו מתחברים בתוך הבורא, בבועה מיוחדת שנקראת "רחם", ושם כולנו מחוברים יחד על ידי כוח עליון אחד, ועל ידי זה שכל אחד מבטל את עצמו, וכל עשירייה מבטלת את עצמה, וכולנו רוצים להיות כעובר אחד.

תלמיד: רציתי לשאול על השיעורים של הכנס. נכון לרגע זה הם מכוונים על לבנות את עצמנו כצינור שמפיץ את החיבור שלנו לעולם. האם כמגמה של השיעורים זה דבר נכון, כי עכשיו אני שומע שהכנס צריך להיות דווקא ממוקד על חיבור הרבה יותר פנימי בינינו.

אני לא יודע. נשאיר את זה כמו שזה ונראה איך שזה יתגלגל. אני מעדיף שזה יקרה בצורה טבעית, ואם נצטרך לשנות איזה נושא, אז אנחנו לא נשנה את השיעור, אלא השיעור בעצמו ייקח אותנו לכיוון קצת שונה.

תלמיד: איך שאני מתרשם ממך, אני מרגיש שמשהו גדול מבעבע בך, משהו עצום. אם מסתכלים קדימה אל העולם, על מגמת העולם שנה מהיום, לאן אנחנו רוצים להוביל את כל העסק הזה, לאן כל העסק הזה מובל? יש לך הרבה דברים שאתה רוצה להגיד ואתה כמו עוצר את עצמך.

אני נמצא בצירי לידה, יש לי הרבה, אבל היכולת להביע, היא יכולת צרה. ככה זה, כמו שזה צריך להיות, צוואר הרחם הוא צר וקשה להוליד, ולכן צריכים לחכות עד שזה יקרה. אבל לאט לאט, את מה שאני מסוגל אני מעביר לכם, לכן אתם יכולים לשאול, ללחוץ.

אבל אם זה יקרה, זה יקרה יכול להיות בדרך, בזמן הכנס עצמו כך שאנחנו נשנה איזה שיעור או חלק משיעור, זה לא נורא, ככה העבודה שלנו, אנחנו כל הזמן נמצאים בשינויים כאלה דינמיים קדימה, מי ידע לפני כמה חודשים, שאנחנו עכשיו נתחיל להרגיש את עצמנו כהכנה ללידה רוחנית.

תלמיד: אתה בצירי לידה כלפיי המסר לעולם, כלפיי שיטת החיבור, כלפיי הקבוצה העולמית, כלפיי מה אתה בצירי לידה?

אני רוצה שאנחנו כבני ברוך, נתחיל להרגיש את עצמנו כעובר אחד בתוך רחם אחד. וחוץ מזה אין שום דבר, כל המציאות היא רחם ועובר, וכל מה שיש זה סך הכול עוד כוחות שמלווים את הגידול של העובר בתוך הרחם. העובר זה בני ברוך והרחם זה הבורא, וכל הכוחות - בעד, נגד שפועלים, הם כדי לספק לעובר את ההתפתחות הנכונה.

תלמיד: אם המורה שלנו בצירי לידה, אז איך אנחנו עוזרים לו להוליד?

לא אני, הבורא. לא אני. גם אני מרגיש את עצמי כך בזה , שאני מזדהה עם הכוח העליון, אבל הבורא נמצא בצירי לידה, אנחנו בתוכו.

תלמיד: ומה העזרה שלנו פה, במה אנחנו תומכים, עוזרים, או כלום, אנחנו פשוט נולדים?

לא, אנחנו צריכים להיות מחוברים. בינתיים אנחנו צריכים להתגבש ולהתחבר כולנו, [עד] כמה שכל אחד בעשירייה הפרטית שלו, [ועד] כמה שכולנו בעשיריות שלנו יחד, לעשירייה הכללית עד כמה שמסוגלים לתאר את זה, עד כמה שיכולים להימשך לזה, ובהתאם לזה אנחנו נהיה מוכנים ללידה, בהתאם לזה נרגיש כוחות בעד ונגד שפועלים עלינ. אבל זה ממש נמצא כבר בחוש לפנינו, לזה אני רוצה לדחוף את כולם, להרגשת המציאות החדשה הזאת.

תלמיד: העובר מתהפך לפני הלידה, מהו ההיפוך שאנחנו צריכים?

זה עוד רחוק, אנחנו עוד לא עובר. אני לא רוצה לדבר על המצבים הקודמים ללידה הכול תיאורטי, הכול כתוב, אבל אני רוצה שזה לא יהיה כתוב, אלא שזה יהיה רשום עלינו, על הקשרים בינינו.

שאלה: הייתי עכשיו בקשר עם קבוצת מוסקבה וראיתי איך סוגרים את המרכז שלהם, בשבילי זה סיום של עידן שלם.

נכון.

תלמיד: ועידן חדש אני עדיין לא מכיר, את העידן הווירטואלי הזה, את המדרגה הבינונית הזאת בין גשמיות לרוחניות. גם לגבי הכנס הזה שיגיע בעזרת ה', אין לי אפילו שאלה, פשוט רציתי להביא איזה רגש ואולי גם שאלה, איך להתכונן נכון?

אני מבין אותך. כי אתה אומר כך, כמו שאנחנו מדברים על העולם הרוחני שאנחנו לא יכולים לאחוז בו, הוא כזה אוורירי, איפה הוא נמצא, איפה הקשר בינינו נמצא, באוויר? איפה הבורא, אי שם, אם כן? אז עכשיו שהיה לנו איזה מקום מוחשי, גשמי, שהיינו שם מתחברים, יושבים, שותים, שרים, משהו שמובן לכולם, היינו יכולים להזמין לשם אפילו אנשים זרים מהרחוב, עכשיו אפילו את המקום הזה אין, אנחנו בזה כביכול מתנתקים מהעולם הגשמי ומה נשאר לנו? הרוחני, איפה הוא נמצא? אז יוצא שהתפטרנו מהעולם הגשמי הזה, עם כל מיני ספקות, כן, לא, היו הרבה אנשים בעד ונגד, ועכשיו כשבסופו של דבר יצאנו משם, אנחנו נמצאים כאילו תלויים בין שמיים וארץ. עם הארץ אנחנו כבר לא קשורים ועם השמיים אנחנו עוד לא קשורים.

אז איפה אנחנו נמצאים? זה נקרא מרחפים באוויר. מרחפים באוויר זאת הדרגה הרוחנית שנקראת "חפץ חסד", מגדל הפורח באוויר, כולם שמעו על המושג הזה. מה זאת אומרת מגדל פורח באוויר? מגדל זה כבר מקום לאור החכמה שצריך להתגלות שם הבורא, אבל פורח באוויר, אוויר זה אוויר, אוויר ריקני, חלל, זה אור החסדים. זאת אומרת, אנחנו צריכים עכשיו להתרגל לחיות בין שמיים וארץ, באור החסדים, בחפץ חסד, בזה שאין לי תמיכה גשמית ואני כבר לא רוצה אותה, מספיק לי כבר להיות בזה, ואין לי עדיין תמיכה רוחנית, כי תמיכה רוחנית יכולה להיות רק בעל מנת להשפיע שבזה אני עוד לא נמצא, אז אני נמצא ממש בין שמיים וארץ.

איך אני מחזיק את עצמי? רק דרך הקבוצה שאנחנו מחזיקים זה את זה חזק כי אחרת אנחנו טובעים בים הסוער. כל אחד מיד קודח חור בספינה שלנו, אם אנחנו עוזבים זה את זה. מאין ברירה, מתוך הרצון לקבל האגואיסטי שלו, הוא מיד מתחיל לקדוח חור כי הוא חושב שזאת ההצלה. ואנחנו צריכים כך להחזיק את עצמנו ולהרגיש את עצמנו שבצורה כזאת שאנחנו מחזיקים זה את זה, בצורה כזאת אנחנו יכולים להיות פורחים באוויר, שכדור הארץ לא מושך אותנו, כי אנחנו מחזיקים זה את זה ובינינו בצורה כזאת אנחנו מתחילים להרגיש אוויר ריקני, חלל, ובו אנחנו קיימים כמו בבועה, וזאת הצורה הראשונה שאנחנו חייבים להגיע אליה. ואין לנו ברירה, אם אתם תרצו תשיגו, אבל צורה אחרת לקיום שלנו, להתקדמות שלנו, אין.

שאלה: רציתי לדייק ביחס לנקודה הראשונה הזאת של החיבור בכנס, שאנחנו עושים את הכנס בבורא כמו שאמרת. האם תוכל לפרט את זה קצת יותר.

אני לא יודע מה תהיה נקודת החיבור בכנס. אני באמת לא יודע, כי זה דבר שתלוי בכם. אני יודע בערך את השלבים שאנחנו צריכים, וגם אני לא עברתי כמוכם, כמו שאתם תצטרכו לעבור, אני רואה אותם קצת אחרת, תיאורטית. נגיע יחד, ואז מתוך המציאות אני אפרש לכם מה שאני מבין ואתם תפרשו מה שאתם מבינים וכך נתקדם. אבל לא שהכול פתוח לי, לא, לא הכול. ואני שמח שזה כך, סימן שבאמת אנחנו פורצים שלבים חדשים ומגיעים יחד ל"בוא וראה". בורא זה בוא וראה. ואני אגלה אותו אתכם יחד בצורה אחרת ממה שמוכר לי, כי זה בוא וראה בכלי חדש, אתם מביאים כלי שזה נפתח בצורה אחרת לגמרי. אני שמח מאוד שאני נמצא בקבוצה ודווקא בזכות הקבוצה אני מגיע לגילוי הבורא, זה לא פרטי אלא כללי. אתם תראו למה אני מתכוון, זה באמת דבר גדול.

מה שאתם עושים, זה כמו תינוק שלא יודע. נגיד נולד תינוק למלכת אנגליה, מה הוא מבין? אבל כל העולם מסתכל עליו "איי איי איי". כך אתם, אתם עכשיו נולדים כתינוק של הבורא, של מלך העולם. אתם לא מבינים את זה. אבל נגדל.

תלמיד: יש לנו כנס מאוד גדוש, מצד שני קצר, והמצב שאתה מתאר הוא כל כך נעלה והוא נראה לי כקשה, מורכב אולי, בלתי נתפס. איך להיכנס אל תוך הרחם הזה של הבורא כדי להיוולד באמת? אם לוקחים בחשבון את הזמן, את ההכנה.

יש לנו עוד שבועיים ואני בדרך כלל לא מדבר שום דבר שהוא לא לזמננו. לפעמים אני אומר לעוד חצי שנה נגיד, לעוד שנה, כך נראה לי, אבל בדרך כלל [הזמנים] מתקרבים הרבה יותר מהר. אבל עכשיו מה שאני אומר, אני אומר לקראת הכנס. אז אל תפחד, הכול יבוא. כשאישה בהריון אתה כבר לא יכול לעצור, רק להתקדם.

שאלה: למעשה אותם שינויים שמתרחשים בקבוצה העולמית, אני לא מתכוון רק לעשירייה שלנו, הם מאוד מיוחדים. יש הרגשה שמשהו ישן שנשבר, הסתיים, וזה יוצר איזו פאוזה אבל מיד אחרי זה זו התפתחות, אבל קשה מאוד לבטא את זה ומשהו בנו משתנה ומשתנה דווקא באחריות אחד כלפיי השני. וכאן, בדאגה לכנס, במה אנחנו צריכים להתרכז או באיזו צורה אנחנו צריכים לזרוק את כל העיסוקים המדומים כך שלא נעסוק בדבר חוץ מזה?

זה לפי דרגת החשיבות שאתם מבינים מה שאתם עוברים. אנחנו נעבור כל הדברים האלה לאט לאט, נעבור. תראה, בטוח שכל השלבים הם יהיו שלבים חדשים, זה תמיד יהיה כאיזו מין הפתעה. הפתעה כזאת שמצד אחד היא לא כל כך נעימה אולי, או שאנחנו נזהרים ממנה, ואחר כך לאט לאט זה יתחבר ובדיוק יתגלה כדבר שבאמת נחוץ. אני נתתי בתחילת השיעור דוגמה, אימא לא רוצה שאתה תקיים מה שהיא אומרת לך, כמו שכל אנשי הדת עושים, היא רוצה שאתה תבין אותה ותזדהה עימה. זו דרגה אחרת, אתה יוצא מדרגת הבהמה המאולפת לדרגת האדם המבין, הדומה לבורא.

שאלה: אמרת שזה הכנס הראשון בעידן החדש, שבו אנחנו לא משתוקקים להיות פיזית יחד אלא להיות כאיש אחד בלב אחד. במה ההשתוקקות להיות פיזית עם החברים שונה מההשתוקקות להיות כאיש אחד בלב אחד? כי המצב הזה הוא לחלוטין אחר.

זה באמת מצב חדש. אתם הרגשתם אותו במשהו אתמול וגם בשבוע הקודם כשהתנתקתם מהמרכז שלכם במוסקבה. זאת הרגשה מאוד מיוחדת, שכאילו מה שהיה מת, אנחנו עוזבים את החיים האלה ולאן אנחנו הולכים? מה יש לפנינו? כביכול חלל, אין מקום מסודר, אין כלום. אתם חייבים לבנות מקום חדש, לא פיזית, חס ושלום, אלא רוחנית, ושיתקיים בצורה עוד יותר חזקה מהמקום הפיזי. זה כבר חלק מבית המקדש השלישי, שאנחנו כך לאט לאט בלבנים מרכיבים אותו, שאין לו צורה פיזית אלא רק החיבור בינינו. עוד ועוד כך אנחנו נרגיש. לכן זה שאנחנו יוצאים מהמרכזים שלנו ורוצים להקים צורה חיצונית בינינו, זה צעד קדימה.

תלמיד: אמרת, שאנחנו מתעלים אל המקום הזה, אל הבועה הרוחנית, אל הרחם שמלא בבורא, רק כשכל העשירייה מתחברת ומבטלת את עצמה. זה שהעשירייה מבטלת את עצמה, בפני מי היא מבטלת?

העשירייה מבטלת את עצמה כלפי כל רצון אגואיסטי שיכול להפריד ביניהם. שיש ביניהם לפחות איזה משהו משותף, ועל המשותף הזה הם לא יכולים לוותר, הם חייבים להיות דבוקים יחד. הכל תיקח ממני, חוץ מנקודת הדבקות הזאת. זה כבר מדביק אותם יחד, ואז באותה מידת הדבקות, באותה נקודה, לא הם בעצמם, אלא באותה נקודת הדבקות, הוויתור שלהם אחד כלפי כולם הוא נכנס לתוך הרחם, כי הוא נמצא בהשתוות הצורה עם הרחם, עם הבורא, עם דרגת הבינה, ושם מתחיל להתפתח.

תנסו להמחיש את זה, עד כמה זה חייב להיות משהו שהוא רק בין אחד לשני, אחד לשני, בצורה כזאת שלהתנתק מזה אני לא מסוגל, תהרוג אותי אבל אני לא מסוגל, כי אלה חיים רוחניים, הם צריכים להיות למעלה מהחיים הגשמיים. רק נקודה אחת.

אנחנו נעבור את כל הדברים האלה, הם דברים מאוד רגשיים, מאוד מיוחדים, ואתם תיהנו לגלות אותם, איך הבורא מכין לנו את העולם שלו, שכולו רגש ושכל.

שאלה: האם אנחנו מצפים לכך שהלידה שמדברים עליה תתרחש בכנס הקרוב?

אם אתה שואל אותי, ודאי שכן. אני רוצה להיכנס יחד אתכם לתוך העיבור ולגלות שהוא מקיף אותנו, עוטף אותנו, מעלה אותנו מעל לאגו שלנו לפחות בנקודה אחת משותפת, ששם אנחנו מוותרים על האגו שלנו ורוצים להיות ממש בנקודה אחת מחוברת, ובזה דבוקים בבורא. בנקודה אחת, זו כבר קליטה. יש ג' ימי קליטה, אנחנו נלמד אותם עוד מעט, איך אנחנו נכנסים לעיבור.

שאלה: לגבי מה שאמרת על איך שאנחנו מתנתקים מהעולם הגשמי בהתאם למצב שהבורא נתן לנו. הבורא כביכול עוזר לנו להגיע לרוחניות ומקל את הדרך, דווקא לנו ל"בני ברוך". במה תבוא לידי ביטוי הקלות הזו, בזה שכל המאמצים שהשקענו כשנמשכנו לגשמיות יותר יתבטלו?

השאלה שלך היא בעצם, למה אנחנו זכינו להיות ראשונים והבורא מושך אותנו, נותן לנו מדריך, נותן לנו את כל התנאים וכך אנחנו מתקדמים.

אנחנו מתקדמים מפני שכך צריכה להיות הקבוצה הראשונה, מאין ברירה, כי זה מחובר כך שיש ראש וגוף, ולכן אנחנו נקראים "ישר א-ל", "ישראל", כולנו. למה זכינו לזה? לפי שורש נשמה. אין בזה שום דבר מיוחד, אף אחד לא קנה מקום בכסף או במשהו, אלא רק לפי שורש הנשמה. זה דבר אחד.

דבר שני. נצטרך לשלם על כל הדברים האלה שאנחנו הראשונים בעבודה קשה, כדי למשוך את כל האנושות לאותה נקודת החיבור עם הבורא. את זה עלינו לעשות. הבורא עושה לנו התקדמות מהירה, ואנחנו נצטרך למשוך אחרינו את כל באי העולם, להיות גלגלתא עיניים כלפיהם, כלפי האח"פ, וזה התפקיד שלנו.

תלמיד: האם אנחנו נשלם בהפצה? איך ההפצה תשתנה לאחר שניכנס למצב העובר?

אני אספר לך אחר כך. אין מה לשאול. רק לדאוג להפצה בכל הכוח, אחרת יזרקו אותך מהתפקיד הזה, ותהפוך להיות כמו אדם פשוט שרוכב על החמור, על החומר.

שאלה: דברת על כך שבכנס הקרוב מאוד חשובה ההכנה. ברור שהכנס הולך להתרחש בפורמט חדש. רציתי לשאול לגבי ההכנה, כך שההתקדמות הטובה ביותר עם הבורא זה כשאנחנו שמים אותו כנגדנו. בקבוצה עם החברים, דווקא לקראת הכנס הזה, מה זה אומר שאיכשהו וירטואלית נצליח להתקדם טוב יותר? מה זה אומר להציב אותו לפנינו?

רק חיבור, אין שום דבר אחר. זה שאני מבטל את עצמי והופך להיות דבק שמחבר את כל החברים יחד. יש אנשים שיש להם תכונה כזאת מלידה, יש אנשים שלא יכולים לתאר את הדברים האלה, שאין להם את זה, אלא הפוך, הם ממש שונאים קשר בין בני אדם, לא יכולים להתחבר איתם. ביניהם גם אני כזה. אבל הכוח הרוחני מחייב אותנו לעבודה הזאת ואז אנחנו עושים. אנחנו צריכים לקבל את הדבר הזה כתפקיד.

שאלה: על מה דווקא עכשיו צריך להתמקד בעשיריות, בקבוצה, כדי להיכנס באופן מקסימלי להכנה לקראת הכנס המיוחד הראשון הזה בתקופה החדשה?

קודם כל, לקבל את הכנס הזה ככנס הראשון במצב החדש, בדור החדש, כמו שבעל הסולם כותב, זה כבר דור חדש, דור המשיח. מה זה דור המשיח? אלה אנשים שרוצים להתחבר בכוח העליון, בכוח הבורא שימשוך אותם, לכן הוא נקרא "משיח", שימשוך אותם מדרגה גשמית לדרגה רוחנית. ושהם ירגישו את הפעולה הזאת עליהם, ושיהיו מוכנים לפעולה הזאת, הם רוצים שזה יקרה. זאת ההכנה שלהם לכנס, חיבור ביניהם, נטייה לחיבור עם הבורא, דרישה לבורא שיעלה אותם אליו. זאת אומרת, לכוח השפעה, לחיבור ביניהם, שכולם ירגישו את עצמם מחוברים וכוח השפעה, כוח הבינה שורה בהם.

זאת הדרגה של "בינה", "חפץ חסד", בית המקדש השני אם ספרנו את זה מלמעלה למטה, איך שהם נשברו, אבל כלפינו זה בית המקדש הראשון. זו רק דרגה, האמת שנשמה אחת תקום, אבל בכל זאת בכמה שלבים. זה כל מה שאפשר להגיד.

שאלה: האם הגיע זמן כבר בצורה אקטיבית להתחבר בין העשיריות בהכנה לכנס?

קודם שיהיו עשיריות, קודם שיהיו בטוח עשיריות. שכל עשירייה ועשירייה תהיה בתפילה קבועה לבורא על החיבור שלה.

שאלה: האם ההכנה לכנס זה רק עכשיו בזמן שאנחנו מקדישים לזה בשיעורים, או שמעכשיו אנחנו צריכים לנצל כל רגע במהלך היום וכל מפגש שלנו בעשירייה?

זאת לא שאלה, בטוח שכן. זו טיפשות לשאול כך. ודאי שהכל צריך להיות מחובר כהכנה לכנס.

שאלה: האם נקודת הדבקות היא גדלות הבורא?

כן. נקודת הדבקות בינינו היא נקודת גדלות הבורא. זה צריך להיות אחד.

שאלה: רציתי להגיד שאני מאושר כי אני ממש מרגיש בתוך הכנס. עשינו חזרות בין המוזיקאים, ויש ממש עשרות חברים כבר בתוך הכנס. בתפקידים, לוקחים ממש אחריות, מובילים קדימה. וחזרת המוזיקאים הייתה כל כך שמחה. וכל כך שמחנו גם להיפגש פיזית ביחד במרחק של שני מטר אחד מהשני ולשמח את הכלי העולמי.

אמרת קודם, "אני לא יודע מה תהיה נקודת החיבור בכנס כי זה דבר שתלוי בכם". איך להעביר את האושר הזה לחברים, איך להעביר את הנקודה הזאת? פעם בכנסים הייתי צריך להירשם, הייתי צריך לצאת מהבית, לעשות פעולות. פה אני רק פותח את המצלמה ואני בכנס.

זה נדמה לך. אתה מדבר שטויות. ככה אתה בכנס בזה שאתה פותח מחשב?

תלמיד: איך אפשר שכל החברים יעשו את ההכנה מבפנים? כי אני ממש מרגיש בכנס. כבר עשינו חזרות למוזיקה, כבר דמיינו איזה שירים אנחנו מנגנים, כבר נכנסנו למצב הזה.

יש לך שיר על מה שדיברנו היום?

תלמיד: שיר חדש?

כן, איך אנחנו צריכים להיכנס לבועה שהבורא הכין לנו, ושאנחנו נהיה שם כולנו ומתעצבים כעובר בו. ולא רוצים לקיים מה שהוא אומר אלא גם להבין ולהרגיש מה שהוא רוצה, ולהיות מסכימים עם זה בלב ונפש קצת יותר גבוהה, באמונה חדשה למעלה מהדעת. תנסו.

תלמיד: אנחנו נעשה. תודה.

בהצלחה.

תלמיד: אני תלמיד חדש מהקבוצה הצעירה של 2020, בשבילי זה הכנס הראשון. האם במהלך החיבור בכנס אנחנו נמשיך לראות ולגלות את הרע?

יכול להיות שכן. אנחנו גם נרגיש כל מיני כוחות מתנגדים, מוזרים, שרוצים לפרק אותנו, רוצים להפריע לנו, בלי זה אי אפשר, ככה זה יהיה עד גמר התיקון. אני לא מצפה שכל הדרך תהיה מכוסה בוורדים. אני לא מצפה לזה, זה לא יכול להיות. חייב להיות הכול בכוחות ההתנגדות. אנחנו נקווה שנוכל על ידם דווקא להתגבר ולכווץ אותם לעזרה שלנו. יחד זו לא בעיה, העיקר לא לפחד כלל וכלל.

קריין: הקטע הראשון מתוך המקורות של הכנה לכנס הווירטואלי העולמי 2020 בנושא "עקרונות העבודה הרוחנית בעשירייה".

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א'" 1984)

נקווה באמת שאנחנו נבין שכל ההתאספות שלנו זה להגיע לחיבור כזה שהבורא יתגלה בתוכנו.

קריין: קטע מס' 2 מתוך אגרת ד' של בעל הסולם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק."

(בעל הסולם. אגרת ד')

קריין: 3 מתוך "מעוז צור ישועתי" של הרב"ש.

"הענין של אהבת חברים, הוא שכל אחד מהחברה, חוץ מזה שיש לו רצון מצד עצמו, הוא רוכש רצון מהחברים. וזה הוא נכס גדול, שאי אפשר להשיג, רק ע"י אהבת חברים... כי רק בקבוצה כזאת מסוגלים להכניס לתוך החברים רצון להשפיע. זאת אומרת, שכל אחד מקבל בחינת חסרון מהחברים, היינו שחסר לו את הכח דלהשפיע. ובכל מקום שהוא הולך, הוא מחפש בשבע עינים, אולי ימצא באיזה מקום, מי שיכול לתת לו את הכח דלהשפיע. לכן כשבא לאיזו קבוצה, שכולם צמאים לכח דלהשפיע, אז כולם מקבלים אחד מהשני את הכח הזה. וזה נקרא, שמקבל כח מבחוץ, בנוסף על כח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו."

(הרב"ש. מאמר 13 "מעוז צור ישועתי" 1985)

שאלה: לפי הכתוב לא ברור מה התנאי שכל חבר יקבל כוח דלהשפיע?

דרך הקבוצה, הוא לא יכול לקבל לבד.

תלמיד: אבל כל אחד בא עם צמא להשפיע, ואז מה קורה כשהאחרים מקבלים?

אנחנו נמצאים בתנאי, אתם רוצים להיות בקשר עם הבורא? התקשרות עם הבורא זה מהקבוצה, עשר חייב להיות. מתוך העשרה אתם יכולים להתקשר לכוח העליון כי הוא נמצא בדרגה יותר למעלה מכם. אם אתם עובדים עשרה כאחד, ממלכות עד הכתר, בבקשה, תתקשרו אליו ותקבלו ממנו לפי הבקשה שלכם. הבקשה שלכם קובעת עד כמה אתם יכולים להיות מחוברים ביניכם למרות שאתם כולכם שונים. ואז אתה קובע בהתקשרות הנכונה לבורא את דרגת העביות שלך, כמה אתה מסוגל להיות במצבים שונים, רצונות שונים זה מזה, ועד כמה יחד עם זה אתה יכול לחבר אותם יחד ולעלות לבורא ולהגיד, "אנחנו כאחד". יש כאן שני דברים מנוגדים שאתה צריך לחבר אותם ואז הבורא מתלבש בהם.

שאלה: במה אפשר להוסיף עוד לקראת הכנס?

במה להוסיף? רק בחיבור בינינו. רק בחיבור בינינו, אין יותר. דרך החיבור בינינו אנחנו נרגיש מה עוד חסר לנו.

קריין: קטע מס' 4 מתוך מאמרו של הרב"ש "מטרת החברה - ב'".

"בלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה. והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם. לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה. ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק ב'. "מטרת החברה - ב'" 1984)

זה כל העניין של החיבור, כולנו בעשירייה אחת. אז עד כמה שאנחנו מבטלים את האגו שלנו הפרטי ומוכנים להתחבר עם האחרים, אז בחיבור בינינו אנחנו מגלים אותה הרשת קשר שיש בעשירייה הרוחנית ואז יכולים להתחיל להרגיש בה את הבורא. הבורא הוא שלם, הכול, לא פחות ולא יותר, לא תשע ולא אחת עשרה אלא בדיוק עשר. אם אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחברים בצורה כזאת אנחנו כן מתחילים להרגיש אותו הממלא את המצב המשותף שבינינו. אנחנו ככלי והוא כמילוי להכלי הזה, כאור. בבקשה, רוצים לגלות את הכוח העליון, רוצים לעלות לדרגה שלו? זה מה שאתם צריכים לעשות. הקבוצה חייבת לעבוד ממש כאחד כדי להגיע למצב שהיא הולכת לקראת גילוי הבורא.

שאלה: בכנס הקרוב יהיה מצב חדש שבו גם אנחנו עוזבים את המרכזים וגם הדגש הוא על העשירייה. האם כדי להגיע למצב הזה שדיברת עליו, שבו מגלים את הבורא כרשת, אנחנו צריכים להרגיש את הקבוצה העולמית כעשירייה אחת, או רק את העשירייה הפרטית שלנו ובה את הקשר עם הבורא?

תתחיל להרגיש את העשירייה שלך כעשירייה אחת ומזה יהיה לך מובן איך לקבל את כול המציאות, אחרת לא יהיה לך. אם לא תגיע למצב שאתה מגלה את העשירייה שלך ככלי מוכן אחד, אין מה לדבר איתך, כי חסרה לך בכלל ההכנה הנכונה לכל יתר הדרגות ואין מה לדבר איתך. אני אומר ברצינות.

שאלה: מה ההבדל בין שלמות גשמית לבין שלמות רוחנית?

אני לא יודע מה זה "שלמות גשמית". אולי אתה מדבר איך זה בחכמת הקבלה. שלימות רוחנית בחכמת הקבלה זה בדרגת בינה, ושלימות גשמית בחכמת הקבלה זה כבר עוד יותר למעלה, שאפילו הרצונות שלנו יהיו בעל מנת להשפיע, זו כבר דרגת חכמה, לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: באיזו צורה אחרת אנחנו צריכים להגיע לכנס כדי לעזור לעולם להגיע לשלמות שדיברת עליה?

העיקר אנחנו צריכים לחשוב על החיבור בינינו, כל אחד בעשירייה שלו ואחר כך מתוך העשירייה שלו הוא ירגיש עד כמה הוא חייב, יכול ומסוגל להיות מחובר עם העשיריות האחרות.

שאלה: אנחנו מרגישים שרע מאוד לעולם, האם אנחנו יכולים להיות בכנס עם תפילה משותפת כזאת ולחייב את הבורא להתגלות, כי רק הגילוי שלו יציל את העולם?

תנסה, אבל אני לא חושב שזה יעזור. אם אתה רוצה לעזור לעולם, אתה צריך להיות מחובר בעשירייה, להיות כלפי העולם כמעביר, המעביר את האור העליון לכולם. זה נקרא התפילה שלך עבור העולם. אחרת מה אתה מבקש מהבורא, שהוא ירחם עליהם? אם הבורא הוא טוב ומיטיב, מה אתה מבקש? אתה רק יכול לבקש מהבורא להיות כלפי העולם המעביר, גלגלתא ועיניים, שאתה מעביר לעולם את האור העליון כדי שהם יראו במה הם גם יכולים להשתנות.

תלמיד: מה שאני מתכוון אליו שהבורא ייתן כוחות להיות מעבר.

בבקשה, תתפלל.

שאלה: איזה רגשות יש לנו כדי לדעת שהשכינה שורה בקבוצה?

אם אתה מתקשר עם כל החברים בצורה כזאת שאתה לא מרגיש שום הבדל ביניכם, אלא אתם כולכם ממש בהרגשה אחת, בלב אחד, בחיבור אחד, יוצא שבאותו מקום אתם מכינים מקום לגילוי הבורא. זה נקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'" בפועל, שמאותו חיבור שאתם גורמים על ידי החיבור ביניכם, אתם גורמים גם בו חיבור ביניכם עם הבורא.

שאלה: כיצד על הכלי הגברי והנשי להשלים זה את זה בכנס הקרוב כדי להשיג את התוצאה הטובה?

אנחנו לא מדברים על כלי נשי וכלי גברי, אנחנו מדברים על כולם יחד. מפני שאין לנו בעיה עם הפגישות הפיזיות בינינו ואפילו הווירטואלית, אנחנו לא כל כך מעוניינים לראות פנים ופרצופים. ועוד מעט לא יהיה לנו בכלל שום קשר לפרצוף, כי מה יש לי מזה שאני רואה כאן אנשים שאני מזהה אותם לפי הפנים שלהם, זה לא חשוב לי. אני יותר ויותר מתקרב למצב שאני רוצה להרגיש את הלב שלו ולא את הפרצוף. ואז אנחנו נתחיל יותר ויותר להתרחק מהצורות החיצוניות של העולם הזה, ויותר ויותר להתקרב לצורות הפנימיות שיש בתוך הלב, בנטייה לבורא. ואז יוצא שבבורא אנחנו כולנו נתחבר, וכך נפסיק לראות את ההבדלים בין גברים ונשים. ולא יהיה לנו שום עניין לראות אפילו פנים של גברים ופנים של נשים. ואני מקווה שזה יהיה מהר. לפי הקצב שעכשיו מתחיל להתגלות כבר כלפינו אני שמח, זה יהיה מהר.

זה לא עניין שאנחנו מתגברים לא להסתכל על אישה, אלא אני מתגבר כדי לעלות למקום רוחני כזה שבו אראה את הרצון הרוחני ולא פרצוף של אישה. זאת אומרת זה קיום הריחוק מאישה שהוא אחר בזה שאני מעדיף התקשרות רוחנית בין כולם במקום התקשרות גשמית.

שאלה: האם לשם הצלחת החיבור אנחנו תלויים בכל חבר בעשירייה הפרטית וגם בעשירייה העולמית?

לא, אנחנו תלויים רק בהצלחה שלנו, ולא חשובה לי הצלחת העולם בינתיים. אנחנו עושים את הכנס בינינו כדי ממנו והלאה לרדת לעולם. אל תתבלבלו, אנחנו לא צריכים להפוך את הכנס הזה לכנס הפצה כמו שחשבנו קודם. חשבנו קודם שאולי להפוך אותו לפעולת הפצה, אבל אנחנו רואים עד כמה התפתחות וירוס הקורונה משפיעה עלינו ולכן הוא מושך אותנו יותר לכיוון ההתפתחות הפנימית והאישית שלנו, זאת אומרת של בני ברוך העולמי.

תלמיד: התכוונתי לחברים בעשירייה הפרטית או בעשירייה של הכלי העולמי, האם אנחנו תלויים בכל חבר עד אחרון החברים?

אנחנו תלויים בעיקר בעשירייה הפרטית של כל אחד ואחד. אתה לא יכול לקפוץ דרכה לכלי הכללי, לא יכול. אם אתה לא גומר [את העבודה] בעשירייה הפרטית שלך, אתה לא קיים ולכן אין לך מה לחשוב להתקשר עם העשירייה העולמית. אתה חייב ממש, לא יודע מה לעשות, אבל לבטל את עצמך, לוותר על עצמך כלפי העשירייה הפרטית ומתוך זה תמשיך הלאה.

תלמיד: האם זה תלוי גם בי וגם בכל חבר בעשירייה?

זה תלוי בך, אבל אתה תברר עם כול חבר וחבר שבעשירייה.

שאלה: מה ההבדל בין עשירייה שעובדת על חיבור לעשירייה שהיא בחיבור?

עשירייה שכבר הגיעה לחיבור יש לה מקום רוחני, היא כבר נמצאת ברוחניות, היא כבר מרגישה שהבורא ממלא אותה באור החסדים שמחזיק אותם, שהם יכולים להיות באיזושהי צורת התקשרות ביניהם. מה שאין כן בדרך לזה, הם מרגישים רק הפרעות, שההפרעות האלה עוזרות להם להגיע לחיבור, לעבוד עליהם.

תלמיד: כל העבודה שלנו עכשיו היא לבוא כעשירייה מחוברת, כל הכנס על עשירייה בחיבור, ואני יודע שאנחנו עובדים כל הזמן על זה. השאלה, מה שונה הניסיון שאנחנו עושים עכשיו בלהתחבר ולהיות מחוברים, מה הדבר הזה להיות מחוברים פנימית?

אני דיברתי על זה כל כך הרבה מה זה להיות מחוברים פנימית. להיות מחוברים כך שאני וחבר רוצים לבנות בינינו רצון אחד. לא שיהיה בינינו רצון שלי ורצון שלו ומשהו באמצע, אלא רצון אחד לגילוי הבורא.

אין לי כבר מילים, אני כבר מתעייף מכל הלעיסות האלה כל הזמן אותו דבר. במקום קצת לחשוב אתם שואלים אותי.

שאלה: בעקבות מה שאמרת, שזה בעצם לא כנס הפצה, רציתי לשאול האם כל החברים שלנו שהיו פעם, תלמידים שלנו, חברים בקבוצות שקצת נחלשו והתרחקו והם לא בעשיריות עכשיו, בכל זאת להזמין אותם לכנס הזה, להחזיר אותם אלינו, לחזק אותם?

אני חושב שכן, אמנם יכול להיות שזה דוחה אותם. כי מן הסתם הם כנראה יצאו מאיתנו בגלל שלא רצו לקבל את שיטת החיבור, שזו בעצם חכמת הקבלה. אני מבין שהם לא שמעו כנראה את הנחיצות שבזה, לא גילו לעצמם, אולי עכשיו הם כן יכולים לגלות, אני לא יודע. לי זה לקח כמה שנים עד שהבנתי שדרך החיבור זה מפתח לבורא. זה לוקח זמן, ודווקא נשמות כבדות עם אגו גדול, הם ממש מרגישים את עצמם אנשים כאלה סתומים, זה לא מגיע אליהם, זה לא נוגע ללב ולמוח שחייבים להתחבר בינינו ואז מהקשר שבינינו יכולים להגיע לבורא.

זו בעיה קשה מאוד. זה ממש תלוי בגודל הנשמה, אם הנשמה היא גדולה שהיא דווקא מתגלה בזמננו, כי כל התיקונים הם מתחילים מקל לכבד, ולכן בזמננו מתגלות נשמות כבדות במיוחד ועוד ועוד יותר כבדות, לכן יהיה להם עוד יותר קשה לגלות נחיצות בחיבור, שדווקא דרך חיבור, כשאני מבטל את עצמי כלפי הזולת ובזה אני מגיע לבורא, איזה תנאים הם ובשביל מה ולמה. עד שאנחנו ננענע את הקהל, נגיע לזה שהם ירגישו ויבינו, זה ייקח זמן. והרבה אנשים יכנסו ויצאו ויזלזלו בזה ולא יבינו אותנו ויהיו נגדנו.

כי אנחנו מצד אחד אוחזים בנקודה הכי חשובה, גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. ומצד שני על מה אנחנו מדברים? שזה תלוי בקשר בין אנשים האלו שחיים איתי ברחוב, באותו בית משותף, באותה עיר, באותו עולם, על מה מדובר בכלל? מה הקשר? אני רוצה רוחניות, שמיים, אלוקות, ומה אומרים לי? לך תתחבר עם כל אלו שמשוטטים ברחוב. זה לא מסתדר, אני רגיל לזלזל בהם, להשתמש בהם, לא יותר מזה. בקיצור יש לנו כאן בעיה גדולה.

תלמיד: אני מדבר על חברים שהיו איתנו, יכול להיות אפילו שנים, היו בקבוצות, היו בעשיריות ולמדו איתנו, אבל הם התרחקו לאט לאט, הפסיקו להגיע, וכרגע הם גם לא בעשיריות. האם לכנס המיוחד הזה שהולך להיות מאוד פנימי, בכל זאת להזמין אותם, בכל זאת לקרב אותם?

אתה יכול לעשות זאת, רק אני אומר לך שהם יכולים להתקרר עוד יותר. אמנם זה לא נורא, אבל יכולים להתקרר עוד יותר, כי הם יבינו את מה שקודם הייתה להם דעה שאנחנו מסובבים, ובכלל מושכים לאיזה שהוא כיוון הפוך מרוחניות, לחיבור בין בני אדם, סוציאליסטי וכן הלאה. אבל תזמין, אני לא מתנגד לשום דבר, שכל העולם יבוא.

שאלה: אנחנו רוצים להזמין גם תלמידים חדשים שלנו, האם אתה חושב שהכנס הזה מיועד לתלמידים חדשים?

אני חושב שהכנס הזה יכול להיות פתוח לכולם. ממש לכולם. לי זה לא משנה ואני לא מפחד מאף אחד שיהיה. כי אם לא עכשיו, אז תוך החודשים הקרובים הם יתחילו לגלות שמה שאנחנו אומרים זה לא דמיון ואלה לא דברים הזויים.

תלמיד: נהדר, אז אנחנו נזמין גם תלמידים חדשים וגם את הקהל הרחב, ואפילו נשדר את הכנס הזה פעם ראשונה ברשתות חברתיות, זו באמת מהפכה מה שקורה פה.

בסדר.

(סוף השיעור)